פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הי לך,

משמח לשמוע שאת בקשר זוגי עם אדם שאת נמשכת אליו ונראה שסה"כ חוץ ממה שהעלית את מרוצה מהקשר.

כששני הצדדים הם ביישנים זה אכן אתגר, צריך לנסות להבין מי יכול להרים את הכפפה ולעשות צעד. אם סה"כ נראה לך שגם הוא מעוניין את יכולה לזרוק לו רמיזה, בצחוק, בקריצה, ולבדוק אם הבין את הרמז. ואם לא- אז כן, לדבר על כך. חבל שתשארי עם כ"כ הרבה שאלות.

שלום לך,

יש כאן שני עניינים- עד כמה החרדות הן רק שלך ועד כמה הן לגיטימיות. אז נכון שכשבן הזוג נוסע לשבועיים יכולים לצוץ כל מיני מחשבות, אבל בד"כ אמון ותקשורת טובה מרגיעים את המחשבה ה"חצופה" שנכנסה לראש. כאן להערכתי את מתקשה בכך, ונשאלות כמה שאלות- האם את מאמינה בבן זוגך, האם הקשר מושתת על אמון? האם את סוחבת משקעים מקשרים קודמים, האם את חשה עצמך חשדנית ולא רק מולו אלא כנטיה? החשש הוא שאם תשדרי לו חוסר אמון- הוא יפגע ויחשוב בפעם הבאה מה לספר ומה לא. וזה חבל ולא כדאי. כדאי לשמור על תקשורת טובה ופתוחה, אולי גם לומר לו שאת קצת חוששת להיות לבד, ויש לך כל מיני מחשבות..

מעבר לכך, אם את מוצאת שבתחומים מסוימים את נוטה לחרדתיות, מתקשה לשלוט במחשבות, יש לכך טיפול טוב שנקרא CBT, אם תרגישי צורך קראי על כך.

בהצלחה

שלום לך,

אין ספק שמה שאת מתארת הוא קודם כל טבעי ומובן לאור מה שעבר עלייך. חווית פרידה לא פשוטה, מאדם שאהבת, ולפתע נעלם מחייך. השארת בקשר הרבה אינטימיות, אהבה וגעגועים. בוודאי שמשבר כזה יקח לו זמן לעבור, שלושה חודשים הם למעשה זמן קצר יחסית כדי לעכל ולעבד על מה שקרה.

אז ראשית כל כן- זה לוקח זמן, תאפשרי לעצמך לשהות עם הכאב, גם אם קשה ולומר לעצמך שמה שאת חשה הוא מאוד טבעי ולמעשה כל אחד שהיה במקומך יכול להגיב כך.

מעבר לזה- תעסוקה יומית היא מאוד משמעותית. מה שעוזר לך ליפול לתוך המחשבות שלא מרפות היא העובדה שאת המון לבד, את רק איתן. אם תמצאי עבודה, אפילו זמנית, ולו רק כדי לצאת מלופ המחשבות- אשרייך. עשי זאת בהקדם, זה יסייע.

נכון שאינך פנויה לקשר עם אחרים וזה לגמרי בסדר, אבל כן חשוב לצאת לעולם, לראות אנשים, לצאת עם חברות ולמצוא עיסוקים קבועים. לאט לאט הדברים ישקעו ואת תצליחי לצאת מהקשיים, אבל את צריכה לעזור לעצמך לעשות את זה- כל עוד את לבד, בבית ולא יוצאת- הסיכוי שזה יקרה בקרוב הוא נמוך.

מורן שלום,

אני לא ממליצה לך לפעול מאחורי גבו של בעלך.
הוריו מנסים לגייס אותך להצטרף לסוג של קואליציה יחד אתם, אני מניחה שהם מאד רוצים את הקשר עם הנכד ויתכן ויש רצון להתחיל לחשוב על איך להשלים עם הבן...אני בהחלט מבינה את הכאב ואת ההתמודדות גם של הריב של בעלך עם הוריו וגם של היעדר האפשרות שנגזרה מכך לראות את נכדם..

אני חושבת שלא נכון יהיה להעניש אותם ע"י הימנעות מהם לראות את הילד. יש לכך מס' היבטים" גם עבור הילד זה לא נכון שלא יהיה בקשר עם סבא וסבתא וגם זה מהווה מעין "כלי למשחק" בתוך הריב הזה, אך את זה הייתי מנסה לבדוק מול בעלך ולא מאחורי גבו.

חשוב שהיחסים עם בעלך יהיו טובים ושהילד לא ירגיש מתח שהוא נפגש "במסתור" ולבסוף גם לו תהיה הדילמה הקשה מאד סבא וסבתא או אבא?

אני לא יודעת מה הרקע לסכסוך? את רוצה לשתף? האם ניתן

הייתי מציעה ללכת לקראת פתרונות. פעמים רבות גם כאשר יש אי הבנות, סכסוך או לאחר ריב קשה, ניתן להגיע להסכמות וליחסים טובים דיים ולנהל קשר טוב לאחר שמבינים מה קרה וכל צד לקוח אחריות.

אני הייתי בודקת את האפשרות הזאת עם בעלך. אך לפני כן אני זקוקה לפרטים מה קרה בקשר ביניהם? כמה זמן נמשך הנתק?

בברכה,

שלום לך,

צר לי על מה שאת חווה.

זה מאד לא פשוט שאת "סוחבת" רגשות ומחשבות כאילו מתחילת הזוגיות שאת מתארת שלא חיבר ביניכם משהו...

בכל זאת החלטת להרחיב אתו את המשפחה?...

פעם ושוחחתם על הדברים? הוא יודע מה את מרגישה?
את חווה חוסר סיפוק במצבים אחרים בחיים (=תעסוקה, חברות עוד?)



קצרה ידה של הפורום מלתת מענה למה שאת מתארת ואני ממליצה לך בחום לגשת לייעוץ מקצועי אצל איש מקצוע מתחום הפסיכותרפיה, הפסיכולוגיה הקלינית, העבודה הסוציאלית הקלינית אשר ינסו לבדוק אתך יותר לעומק מה את מרגישה ומה ניתן לעשות. האם ניתן להציל משהו ממערכת היחסים ולאן פניך מועדות להמשך הדרך...וכן לעבד את רגשותייך. אל תעברי את זה לבד.

הפורום הוא מענה מאד ראשוני ואני חושבת שההוגנות כאן היא לייעץ לך לגשת לאיש מקצוע.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה בכל החלטה.

בברכה,

שלום לך,

אני מבינה את הפגיעה שלך.

אעלה מספר נקודות.

בזוגיות בריאה, זה חשוב שיש זמן איכות זוגי (הזמן שלכם עם עצמכם) וכן מרחב בתוך הזוגיות שזה הזמן של כל אחד עם חבריו, תחביביו, עיסוקיו ועוד. וכן זמן איכות משפחתי..

אתה מתאר שינוי בקשר שאשתך גילתה את עולם החברות בצורה יותר אינטנסיבית וממה שאתה מעלה, גם באופן הבילויים ובתוכן הבילוי.

החברות של אשתך נמצאות בשלב זה של חייהן במקום שונה מבחינת סטטוס זוגי וזה בסדר (מה שהן מחפשות וכו..) אני יכולה לתאר לעצמי שלא זה הדבר שמחבר ביניהן אלא יש ככל הנראה עוד.. השפה המשותפת שיש בין חברות, לעתים עומקים רגשיים שמגיעים ביחד בין נשים ועוד.. שזה נעים ונחמד.

אולם, אני בהחלט יכולה להבין את הצד שלך, שרוצה לחוות את הקשר הזוגי, שלא רוצה את החשיפה המתמדת הזאת של דיבור על היכרויות, על גברים ועוד..(למרות שמאד יתכן שאישתך עושה נפרדות בכל הנושא הזה וזה לא נוגע אליה).

וציינת נקודה: שאתה מאמין בה

אני מעלה כאן שתי שאלות חשובות: הקשר עם חברותיה כנראה חשוב לה.

אחת היא האם אתה יכול לפתח לך גם תחביבים, קשר עם חברים שהם גם איכותיים וחשובים לעצמך.

שאלתי השנייה נוגעת לכך שציינת שהיא מעדיפה לצאת איתן מאשר אתך, שמשהו באינטימיות ביניכם נפגעת. אני חושבת שעל זה חשוב מאד לעבוד בקשר על מנת לחזק אותו.

חשוב ליצור לכם זמן איכות זוגי שבו תצאו, תבלו, יהיה לכם הזמן שלכם לשוחח על דברים, לעשות מה שאתם אוהבים וכן, גם להחזיר את התשוקה והאינטימיות שלכם.

האם אתה מרגיש שאתם יכולים לדבר על הדברים שהעליתי?
המטרה בשיחה כזו לא ל"קחת" ממנה את החברות" אם כי להגיע לאיזה עמק שווה שזה לא יפגע בקשר הזוגי.. וליצור מצב בו יש לכם מרחב זוגי שלא נפגע, אינטימיות ומיניות שלא נפגעת ומרחב אישי שלה ושלך שמתקיים בצורה שהיא נוחה לכם מבחינת המינון

ועל כך חשוב לדבר ולהגיע להבנה הדדית של הצרכים שלכם, שחלק מזה היא להגיע לפשרה (הבנה והליכה לקראת צרכים אחד של השנייה תמיד תהיה גם תוך פשרה הדדית וזה חשוב).

חשוב לבחון האם התרחקות כלשהי מבחינת מה שאתה מתאר חלה גם לפני שהיא חיזקה קשרים עם חברותיה. האם יש קשר ישיר בין פחות זמן של עצמכם ופחות אינטימיות לבין הידוק הקשר והאינטנסיביות שלה..

אם אסכם:

חשוב מאד שתדברו על הדברים.
חשוב שבשיחה לא יהיו האשמות, אלא שתהיה מזמינה והדדית.
חשוב לומר לאשתך שאתה רוצה לתמוך בה שהיא רוצה מידי פעם לבלות אולם לא על חשבון כך שתהיה ביניכם אינטימיות וזמן איכות זוגי ושאתה מרגיש שמקום זה בקשר נפגע ואתה חושב ומאמין שיש חשיבות רבה לחזק אותה ושלצד זה, מאמין גם בצורך שלה לבלות עם חברות. נסה לבדוק איך היא יכולה גם ללכת לקראתך ולקראת הזוגיות ביניכם, מה עוד חשוב לכם כבני זוג? מה עוד הייתם רוצים לעשות? להגשים?
מה בהורות שלכם? (לא אם יש לכם ילדים קטנים, גדולים).
בשיחה זו תוכלו גם לדבר על הדברים האילו, שתמיד חשוב שיהיו נוכחים בקשר.

בהצלחה רבה,

תודה רבה על התיחסותך המהירה.
היום כאשתי חזרה מהבילוי, נשארתי ער למרות השעה המאוחרת, ביקשתי ממנה שנשוחח על הזוגיות ביננו היות ואני מרגיש שמשהו קורה.
היה לה קשה לדבר מפני שחששה לפגוע בי, אך אמרה שהיא מרגישה מאד מבולבלת, היא מרגישה שהיא רוצה חופש ללכת ולבוא מבלי לחשבן, הדגישה שממש לא מדובר בקטע של גברים אחרים אלא של תחושת החופש.
היא הסכימה שהקשר עם חברותיה הגרושות כנראה מהווה מקור השפעה, אמרה שקשה היה לה לשתף אותי כי כואב לה שאפגע, חזרה ואמרה שהיא רוצה חופש אך יודעת שעלולות להיות לכך השלכות ביחסים ביננונו ושהיא ממש לא רוצה להתגרש. אמרה שאני הדבר הכי טוב שיש לה אך מצד שני לאחר 20 שנות זוכיות מרגישה שמגיע לה חופש (הדכישה כמה פעמים שלא במובן של מערכות יחסים עם גברים), אמרה שהיא מאד אוהבת אותי אך לא מאוהבת...היא מאד שמחה שדוחחנו, חיבקה אותי ואמרה שאני כמו עוגן שלה אך היא מאד מבולבלת.
הצעתי שנעזר באיש מקצוע, אני מאד מאד חושד מהלא נודע. הדגשתי בפניה שאני מאד אוהב אותה וגואג לקשר, שזה בסדר שהיא תצא עם החברות, אך השפעתן עליה עלולה להיות הרסנית.
אני מאד רוצה שהדברים יסתדרו ולא יקצינו.
היא חזרה ואמרה שממש היא לא הייתה רוצה שאני אמצא חבורת גרושים ואתחיל לצאת כי זה עלול להיות מסוכן.
איך להמשיך מכאן?
כיצד להתנהג?
האם להמשיך ולתמוך ולומר שאנינאוהב?
אולי אם אתחיל גם לצאת זה "ידגדג" לה?
היא אמרה שזה לא פייר שאני לא יוצא כשהיא כן יוצאת , לכן אולי זה לא נכון סצם לצאת כדי לעורר בה קנאה היות וזה עלול לעבוד הפוך במובן שזה יתן לה לגיטימציה להמשיך ולצאת.
מחכה מאד מאד להתיחסותך.
תודה רבה

שלום לך,

אשתך מציינת שהיא עושה הפרדה בין המקום של החופש שהיא מרגישה שהיא זקוקה לו היום לבין המקום של הצורך בחוויות עם גברים אחרים שאכן זה יכול להיות כך: הצורך יכול לנבוע ממקום אחר.

באשר להתאהבות מול אהבה חשוב לי לציין כאן משהו: התאהבות לא נשארת לנצח. היא בדרך כלל רגש שיש אותו (=גם לא תמיד הכרחי על מנת לפתח זוגיות בריאה), למס שניות עד מספר שבועות, אשר הופכת לאהבה בוגרת, בה אנו מכילים את בן/בת הזוג כמכלול. מה זה המכלול הזה? זה מכלול תכונות בן הזוג וההכרה שבן/בת הזוג מורכב מ"גם וגם" גם מתכונות שאנו אוהבים וגם מתכונות שאנו פחות אוהבים ואת אותו שלם אנו מקבלים, אך לא את המושלם (אותה "אידאליזציה" שקורת בהתאהבות (=הכל ורוד...)

הצעתי לך לפתח את עולמך לא באה ממקום של להתנהג את הכעסים/תסכולים שיש קשר, אלא שגם לך יהיה עולם שלך שהוא בכל מקרה משהו חשוב בזוגיות.

אני בהחלט הייתי ממליצה לפנות לטיפול זוגי. להישאר בחוסר ודאות ובלבול עלול לגרום לך מצוקה ויכול להיות (או שלא) שהיא נהנית מהעולמות - יש לה את החברות ואתה נשאר הבעל האוהב והמקבל (ואני מבינה את העמדה שלך, שאתה לא רוצה להרוס משהו שנבנה זמן רב ואתה אוהב אותה ואני מאמינה שגם היא אותך). אולם בחיים, לא ניתן לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. ניתן לאכול חלק ממנה ולשמור עליה...

אני מאמינה שטיפול זוגי יכול להאיר לכם נקודות שונות שצפות במערכת היחסים שלכם וכן שמהלך מעגל החיים והזוגית מזמין אתגרים שונים ויתכן ויש איזשהו משבר גילאי ה- 45 אצלה..

שווה להתעכב על זה מול איש מקצוע.

לדעתי תצאו מזה נשכרים.

זה מה שהייתי מציעה לה, לבדוק ביחד מה הבלבול שעולה ומה קורה בקשר, באינטימיות וכו'...

בהצלחה,

שוב מודה לך מאד על התשובה המהירה.
אפנה ליעות זוגי

דוד שלום,

חסר פרטים בפורום, אך אנסה לענות.

האם התגובה המתוארת (של אשתך) כאן בפנייתך לפורום היא תגובה ראשונה של אשתך? האם היו ביניכם מחלוקות וריבים בעבר? האם היא ניסתה לבחון אותך בעבר בנושאים אחרים?

מעט מוזר שלפתע היא תצא עם אמירה כזאת לכן אני שואלת.

תראה, לא הייתי ממהרת להסיק מסקנות ולפעול בחפוזה בגלל מה שקרה, אך בהחלט זו נורה אדומה וחשוב לעשות משהו בנידון. ציינת שאתה מתלבט אם לחיות עם אישה כזאת אני מתארת לעצמי שיש כאן דברים נוספים. יש? ואם כן, מהם?

מהי אלימות במשפחה?
אלימות במשפחה יכולה להיות פיזית בין בני זוג (דוג' הכאה ועוד)
אלימות רגשית (קללות, "ירידות" אחד על השני, השפלה אחד של השני ועוד)
אלימות כלכלית, מניעה של דברים והצרת צעדים כלכליים אחד של השני.

כלומר, אלימות יכולה להתקיים גם אם חושבים שאינה מתקיימת כי לא מכים אחד את השני. אני לא מציינת שזה המצב אצלכם רק מציינת מהי אלימות בכלל.

האם משהו מהמתואר מורגש בקשר בניכם בין אם על ידיה או על ידיך?

איך התקשורת ביניכם? האם אתם מצליחים לדבר על דברים אשר מפריעים לכם?

כל זוגיות היא מאתגרת ויש בה מתחים לעתים וזה טבעי. בוודאי זוג בתחילת דרכו ובהורות טרייה.

אני חושבת שהימנעות מדיבור לא תעזור לכם, אני מבינה את הכעס, אך חשוב יותר לבדוק את שורשו ואת מה שקורה ביניכם ולהגיע לפתרון בעיות, אתם גם הורים לתינוקת והייתי מציעה לכם זאת גם אילו לא הייתם הורים.

האם אשתך במצב רוח טוב? איך התפקוד שלה? איך הקשר ביניכם? האם אתם מוצאים זמן לעצמכם נטו?

אני מעלה את כל השאלות האילו על מנת לבדוק את הקרקע של הזוגיות שלכם.

אני ממליצה לכם לדבר על הדברים האילו, לבחון איתה מה הביא אותה לאמירה כזו. האם יש לה מצוקה כלשהי? האם היא מנסה לבחון מהם הגבולות שלך? משהו אחר?

תלונת שווא במשטרה כשמה כן היא, תלונת שווא, עם כל ההשלכות שלה..

במידת הצורך אני ממליצה לגשת לייעוץ מקצועי אצל מטפל/ת זוגית.
אשר תעזור הן מבחינת תקשורת, התמודדות עם עומסים רגשיים ועם מה שתיארת. אנשים ניגשים לאורך כל מעגל החיים לייעוץ כזה ויוצאים נשכרים.

בהצלחה ובברכה,

אנחנו בזוגיות בריאה ומסתדרים בכללית אך כשהיא מתעצבנת אין לה ככ מחסום לפה. במיוחד אם התינוקת בוכה היא לפעמים מאשימה אותי שכבר נמאס לה כל הזמן שרק היא מטפלת בה ומתעצבנת סתם וכבר גערתי בה מספר פעמים על כך. אם אני מכין מטרנה אז זה עצבים למה זה הרבה זמן לוקח לי. ואם אני מנדנד אותה בעריסה שתרדם אז זה עצבים למה אני מנדנד ולא מרים על הידיים.
היו מחלוקות בעבר כמו שיש לכל זוג.
התקשורת טובה בדר"כ .
אשתי החליפה עבודה לפני כשבועיים ולא ככ נוח לה הנסיעות לעבודה בפקקים של הבוקר ואחה"צ ואת העצבים אני זה ששומע.
מצב רוחה בדר"כ טוב עד הרגע שלא.
התפקוד שלה מאז הילדה לוקה בחסר אבל זה מובן מבחינתי ומתחשב.
חוץ משבתות ימי חמישי בערב בקושי מוצאים זמן לעצמינו. עבודה סידורים וכו'
השתדלתי לספק תמונה רחבה יותר.
תודה רבה.

שלום דוד,

אתה באמת מתאר תמונה יותר רחבה מאותה אמירה לא פשוטה שאשתך אמרה שהביאה אותך למחשבות ששיתפת, האם להמשיך לחיות עם אשתך?

תראה, "לפרק" חבילה תמיד אפשר. אני מבינה שברגעי שבירה הרהורים שונים עשויים לעלות וזה טבעי, אך עברתם שינוי משמעותי כזוג, הפכתם למשפחה וכדאי לראות מה הביא אתו השינוי הזה, שהוא מטלטל..(גם שינוי טוב מטלטל, משנה סדרי עדיפויות, תינוקת חדשה שזקוקה לתשומת הלב שלכם ועוד..) איך הוא משפיע עליכם ואיך אתם יכולים ללמוד להתמודד אתו טוב יותר וזה הן כהורים, הן כזוג בכל ההיבטים: תקשורת מיטיבה יותר, בונה יותר, אשר יש בה פחות התפרצויות ויותר הידברות (אנחנו לא רובוטים אך השאיפה היא פחות..), להיות קשובים האחד לשנייה באופן הדדי לצרכים, למצוקות, לרצונות ולכל מה שחשוב לכם.

אני מציעה לכם לקבוע "דייט" שבועי. הדייט יכול להתקיים גם בבית כשיש לכם שקט, באווירה ששניכם נינוחים עד כמה שאפשר, הוא יכול להתקיים מידי פעם בבית קפה, עד כמה שמסתדר לכם.

באותו מפגש שבועי אתם למען עצמכם ולזוגיות שלכם.
בפגישה זו אתם מעלים דברים שחשובים לכם, שאתם רוצים לשפר, מה שמפריע לכם (בצורה שמזמינה הקשבה ולא האשמה), ללא שיפוטיות, אלא באופן שרוצה וחשוב לו להבין את הצד השני.
אנחנו לא ושלמים ולא אמורים להיות כאילו.
אתם מתעניינים האחד בשנייה.

אני מניחה שאשתך אמרה את מה שאמרה ברגע של קושי גדול אך בוודאי שזו אמירה שאינה במקומה.

חשוב שתהיו מסוגלים לדבר ביניכם על הכל.

שתהיו ערים למצוקות האחד של השנייה (בבית, בעבודה ועוד..)

במידה ויש קושי לדבר על הדברים ולשפר את זה ביניכם, אני ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי. אם לא ניתן לגייס את הצד השני, ניתן להתחיל גם לבד.

משהו נוסף, במידה ויש קושי ואשתך זקוקה לייעוץ, הכוונה עזרה בטיפול בתינוקת,יש היום שפע של קבוצות תמיכה בפייסבוק, בכל מיני רשתות, סדנאות, כדאי לא להיות לבד עם זה, זו לא בושה לקבל יעוץ ועזרה, זה חוזק לקבל עזרה. החיבור לאמהות נוספות, עשוי מאד להקל ולאפשר אוזן קשבת.

בנוסף לחלוקת תפקידים ביניכם.

בברכה,

יהיה טוב...

שלום לך אריאל,

אם הבנתי נכון בהתחלה של הקשר ביניכם הסברת לו בדרכך שאינך בנויה כרגע לקשר רציני כיוון שאת בתוך תהליך גירושין- למרות שהוא כן רצה קשר מחייב. המשכתם כ"ידידים" ומפה לשם הבנת שאת כן מעוניינת בו-ויצאתם כזוג (?.. הרי זה לא מדויק כי בסוף הודעתך את מציינת שאתם לא בקטע רומנטי כלשונך) לדאבל דייט, שם התרשמת שהוא דלוק דווקא על הדייט השניה שבתמונה. לא בטוחה שקלעתי.

יתכן והוא הציע לך להצטרף כי הבהרת לו מראש שאינך מעוניינת בקשר רציני ואת כאן כדי לזרום ולנסות ומה שיהיה יהיה- שימי לב מה את משדרת ושימי לב מה את מרגישה - אני לא חושבת שיש תיאום בין שני הדברים; כלומר, מצד אחד את בעמדה של "לא מחייב", מצטרפת כשמתאים, כשלא מתאים את משדרת לו שאינך פנויה רגשית. מצד שני את מרגישה אליו רגשות ברורים ונעלבת כשהוא נדלק על אחרת. אז האם להערכתך אפשר לחבר בין השניים?

מאוד חשוב שתנסי להרגיש מה הצד השני חווה ממך בתקופה הזאת. נראה לי שהוא מבולבל לא פחות. מצד אחד את יוצאת איתו, מצד שני אתם לא בקטע רומנטי. מצד שלישי הוא כן רצה בעבר קשר ואת לא רצית. נסי להבהיר מול עצמך קודם כל מה את מחפשת ומה את רוצה מהקשר איתו. אחרי שתתגבש אצלך עמדה- דאגי שידע אותה. תופתעי מאוד לטובה אם הוא ירגיש דומה וינתב אלייך את כוונותיו לקשר רציני.. נכון? לכן כדאי להיות כנה ואותנטית ראשית כל עם עצמך.

בהצלחה רבה

טוב כנראה לא הייתי מספיק ברורה
עניין הבחורה השנייה לא רלוונטי , מה שכן רלוונטי הוא שבשאר הדברים הוא היה מקסים אבל יחד עם זאת זה שהוא לא הציע ללוות אותי בשעה כה מאוחרת עד דלת הכניסה ( הרכב לא עצר במקום שניתן לתצפת על הבניין). לא יצאתי איתו כבת זוג ואני לא ציפיתי שיתנהג אלי כך אבל כן הופתעתי שלא היה איכפת לו , שאני יוצאת מהרכב לבד ללא ליווי עד הבניין בייחוד שהוא מודע שאני מתגוררת באזור בעייתי .. אני די לוקחת את זה קשה שאנשים . זה פשוט לא מסתדר לי כל המסרים הסותרים האלו איך זה יכול להיות שהוא עודה דברים בשבילי , כמו להקדיש בשבילי זמן כדי לאמן אותי ומצד שני לא איכפת לו ממני

אני יכולה להבין את התסכול שלך, יחד עם זאת זה מלמד להמשך- להיות יותר אותנטית. בהנחה ואת מרגישה רגש מיוחד כלפי מישהו, כדאי שידע בדרך כלשהי על קיומו.

עד שלא תעבירי אליו מסר שאת מרגישה הרבה מעבר לידידות, את לא תדעי פשר מעשיו.. כיוון שהוא מגיב אלייך, זוהי מערכת יחסים- אחד מגיב לשני. יתכן והתנהגותו עדיין קשורה למסרים הראשוניים שהעברת לו- שאינך מעוניינת בקשר.

אני משערת שהתנהגותו יכולה להגיד שאינו מעוניין במשהו מעבר, אבל לא הייתי "מאשימה" אותו כל עוד אינו יודע מה את מרגישה- ובפרט שהוא זה שרצה בתחילה קשר רציני.

יריב שלום,

לעתים וזוגת מתנסים ב"נישואים פתוחים" או התנסויות מיניות אחרות . לעתים זה יכול לגוון ויש שזה מתאים להם אולם יש בכך גם סיכון. אחד מבני הזוג יכולים להתאהב באובייקט מסוים שיוצרים אתו קשר מיני, עשויות לעלות דילמות לא פשוטות כגון:

עד איפה הגבול? לפתע הכל פתוח והכל אפשרי, עד כמה לשתף? עד כמה לשמור משהו לעצמי שהרי בכל מקרה הכל פתוח? הגבולות לא ברורים, (כאן לדעתי לאשתך הייתה ההסתרה שאתה מתאר).

החוויות כנראה טלטלו משהו ו"טרפו" לכם את הקלפים שאין למעשה זוגיות שהיא מושלמת. יש זוגיות שהיא מספקת מבחינות שונות: חברות טובה, תקשורת טובה, אינטימיות, חוויות משותפות, מיניות ועוד ועוד..לצד משפחה , עבודה ושאר דברים בחיים.

עצתי היא שתיזמו שיחה משותפת ותעשו מעין "אתחול" של המערכת הזוגית. תנסו לעבד ביחד את החוויות, אין כאן אשמה של אף אחד. ברגע שהייתה הסכמה הדדית ולא הייתה כפיה, גם אם הרעיון היה שלך בהתחלה..

נסו לשוחח על מה חשוב לכם שיתקיים בזוגיות בכל המישורים וראו זאת כחוויה שחוויתם וכיום אתם רוצים להיות במונוגמיה (רק אחד עם השנייה).

תיארת שהיה לכם קשר מאד טוב ומיניות בריאה, מה שבהחלט עשוי לנבא שאתם יכולים להתגבר על מה שהיה ולהמשיך לחוות זוגיות טובה ביחד.

חשוב בשיחה להסיר האשמות (לך עצמך והן לאשתך) יתכן ואשתך בוכה וקשה לה בגלל שהיא מרגישה אשמה, בגלל חששות מהעתיד ומאד חשוב שדברים אילו יהיו מדוברים בקשר.

אני מאמינה שאתם יכולים לעבור את זה ביחד.

במידת הצורך, תמיד ניתן לפנות לייעוץ מקצועי.

בהצלחה רבה ובברכה,

עינת שלום,

אני מבינה את הרגשות שלך בעקבות החוויה בזוגיות (=השיחות של בעלך).

כמו שציינת, לעתים בעיות מסוימות שעולות "מאירות" משהו בקשר שחשוב לעבוד אליו ובהחלט אפשר להשיבו, לעתים זה לוקח זמן וזה מה שאת מתארת כאן.

מה שחשוב מאד ממה שאת מתארת שהצלחתם לקחת את המשבר הזה למקום שמשקם את הקשר, לאיזושהי מידה מסוימת של החזרת האמון, הכרה של בעלך בדברים, אי רצונו לשוב להתנהגות זו ולמעשה לראיה קדימה של הזוגיות שלכם.

באשר למתנת יום ההולדת - סדנת הבישול, אני לא חושבת שעשית טעות שהענקת לו אותה.

אנחנו קצת "נוגעות" כאן במקום שאין לנו שליטה על כל מה שקורה כשבן/בת הזוג נמצא במקום אחר. את יכולה לקרוא לזה סדנת בישול או כל דבר אחר...

מה שחשוב הוא להמשיך לחזק את האמון בקשר שלכם במספר מוקדים:

התקשורת הזוגית: לדבר על דברים שיש בקשר/שיש לכל אחד בנפרד בחייו כאדם - ללא שיפוטיות, תוך הקשבה, עם הזמנה לשתף.

לדאוג שיהיה לכם זמן איכות זוגי הכולל: כל סוג של בילוי שאתם אוהבים, זמן איכות של אינטימיות ומיניות לצד התנהלות החיים (עבודה/לימודים/משפחה ועוד.

יתכן שיש לך איזה "לופ" מחשבתי שמתיישב על אותה פגיעה מהעבר ולא נותן לך מנוח וחשוב שתתני לעצמך מנוח.

יש טכנקיות הרפיה/מדיטציה/עבודה על חשיבה ועוד שניתן לישם.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה ומאמינה כי גם הזמן יעשה את שלו.

בברכה,

שלום לך...לא סתם אחת...

אין אפשרות לדעת דרך הפורום מה הנושא שמכאיב לבן זוגך מבחינה מינית אך ממה שאת מתארת יש כנראה פער בין מספר הפעמים שאת רוצה לקיים יחסי מין ומספר הפעמים שהוא רוצה לקיים יחסי מין. זה לאו דוקה קשור אליך כאישה, למרות שאני מבינה את הפגיעה שלך בנושא. את רוצה להרגיש נשית ומושכת.

אין מספר פעמים ש"צריך" לקיים יחסי מין בשבוע ולעתים בני זוג רוצים את אותו הדבר (=שלוש פעמים בשבוע או פעם בשבוע או אף פחות) העיקר שיש התאמה בין צרכים. את מתארת שאין התאמה בין צרכים וכן שיש משהו שאולי את לא מצליחה "לגעת" רגשית במה שהוא חווה.

יתכן ויחסי מין אחת לשבוע מספיקים לו יתכנו עוד דברים אך דרך הפורום יהיה קשה לדעת.

אני מבינה שאת רוצה לדבר אתו ולגייס אותו למיניות אחרת אך יתכן ומשהו בזה מרחיק אותו והוא גם מגיב בבכי (אולי מרגיש שלא מספק את מה שאת רוצה או דברים אחרים שקשה לו לשתף, אינני יודעת)...הוא מציין שזה ישתנה אך משהו כנראה מציק/מפריע/רגיש לו בתחום.

כאשר יש יחסי מין ביניכם, האם הם תקינים? האם הוא נהנה/מגיע לסיפוק? האם את נהנית? האם טוב לכם ביחד?

איך מרגיש לו אינטימיות רגשית (=לאו דווקא מינית)?

המלצתי תהיה שאם הקשר מאד טוב ויש חברות טובה ביניכם תהיה לפנות ביחד למטפל מיני, עדיף שהוא גם מטפל זוגי, אני חושבת שזו הכתובת הנכונה לסייע לכם ולבחון את הדברים. מקום בו תוכלו לדבר במקום בטוח ושומר עליכם על מכלול החוויות הזוגיות והמיניות. לדברים רבים יש פתרון ושווה לנסות...

בהצלחה רבה,

ראשית, תודה על המענה.כשאנחנו מקיימים יחסים, הוא נהנה, אף פעם לא "סובל" ו-99% אחוז מהמקרים מגיע לסיפוק. אני לא יכולה להצביע על בעיה פיזית שקיימת. אני נהנית, אני תמיד מראה לו את זה ובכלל תמיד נותנת לו תחושה שהוא הגבר בעיניי. לעולם לא אמרתי מילים רעות או משפילות,להפך.
בשיחה שהייתה לנו אז, הוא לא רצה ללכת למטפל.
את מבינה, האכזבה שלי התחלפה בכעס גדול. כעס כי הוא מכיר ויודע היטב את תחושותי והוא לא טרח לעשות דבר בכדי לשפר את זה.
הייתי כל כך שמחה לקבל ממנו תשובות אבל אין לו מה להגיד, הדבר היחיד שהוא אומר זה שאין לו הסבר לזה ושזה פשוט לא עובר לו בראש.
אז יש כאן שתי אופציות- או שהוא סובל ממשהו נפשי ולא מספר לי או שהוא לא נמשך אליי, אחד מהשניים. אני חסרת אונים.
כתבתי לו הבוקר שאני חוזרת לבית הוריי למספר ימים ושינצל את הזמן הזה לחשוב מה הוא יכול לעשות בשביל להתגבר על המשבר הזה. מבחינתי, עשיתי את המירב בשביל שהקשר יעבוד. אני תוהה לעצמי מה יהיה בעתיד- כשתהיה משפחה והתחייבויות - אז בכלל לא נשכב? לא מוכנה לחיים כאלה...
ואני לא מבקשת הרבה- אם תהיה פעם אחת שהוא יזום, אני ארגיש נהדר עם עצמי. הבעיה שגם פעם בשבוע כשאנחנו שוכבים היא מגיעה ממני.
הוא יודע ומכיר את כל מה שאני חושבת- בפועל,דבר לא נעשה...

אני מבינה את הקושי שאת מעלה ואתם שנתיים ביחד.

עם התשובה השנייה שלך, עולה שאלה לגבי התקשורת ביניכם. האם בנושאים אחרים הוא כן מתקשר, האם יותר קל לו ובנושא זה הוא יותר מסתגר?

התקשורת הנה קרקע חשובה ביותר בזוגיות ואני קוראת מדברייך שסביב נושא זה קשה לכם.

אני לא יודעת מה יעשה פסק הזמן, אני לא יודעת מה הוא חווה/מרגיש ועוד לגבי נושא המיניות בכלל שלו עם עצמו/שלו עם הסביבה ובאמת שלא ניתן לתת תשובות דרך הפורום.

אני מסכימה אתך שלא צריך להתפשר עם חיים ללא מין בהמשך הדרך ואכן נישואין וילדים מאתגרים את המקום הזה.

אם אסכם, בעיני הפתרון הטוב ביותר כאן הוא שאם אתם רוצים לתת סיכוי לקשר הזה והוא מכיל בתוכו הרבה טוב, יהיה נכון לפתוח את הדברים ואם לא זה מצליח אתם ביניכם, אז מול איש מקצוע.

שירלי שלום,

היבט מאד בולט בסיפור שלך זו התנהגות מעט אימפולסיבית ולא החלטית של הבחור שעובד אתך ואת מציינת שהוא גם בדרג בכיר שם. דוג' להיות חברים בפייסבוק ואז להסיר אותך בפתאומיות. לספר לך על יזיזה שלו שאין לו רגש אליה. למעשה, מכל מה שאת מעלה לא ברור מה הבחור הזה רוצה ואת עלולה להיגרר להרפתקה הזו או למעגליות של חוסר החלטיות של מה הוא רוצה. נשמע מהסיפור שגם את מתלבטת לגבי השארת הקשר כידידים או לנסות מעבר כי לא ציינת בפניו.

עולות כאן מספר שאלות: האם את רוצה קשר עם בחור מהעבודה שהוא בתפקיד בכיר?

האם (ואלו כבר שאלות שאין לך שליטה עליהן) הוא יודע מה הוא רוצה מעצמו, אני מטילה כאן ספק. יכולות להיות סיבות שונות: אוהב לפלרטט, אוהב לכבוש, חושש כשמשהו הופך למעט יותר רציני, לבטים שלו בכלל, מה שהוא אמר לך "תנסי להיות קלה" זו השלכה שלו לגבייך, כי ממה שאת מעלה את לא שמת "רגל" ביחסים האילו. ויתכן שיש חשש להפוך ידידות למשהו יותר רציני.

ממה שאת מעלה נשמע שכדאי לשמור על יחסי עבודה טובים אתו ולחפש את הקשר הרציני במקום אחר.

גם כיוון שהוא מאותת חוסר יציבות וגם מכיוון שהוא בדרג בכיר ואולי עדיף לשמור על זה כך.

מה לומר לו? שאת מכבדת אותו, מעדיפה וכן שהוא להבנתך רוצה לשמור על ידידות ואת מאמינה שזה נכון ולשמור על קשרי עבודה טובים באסרטיביות ובנעימות.

בהצלחה רבה,

שלום נתנאלה,

את מספרת על קשר של שנתיים, אך רובו ככולו לא באמת היה קשר "מחייב", "אמיתי". כלומר היו גם תקופות של חודש ויותר שהבחור היה מרוחק, הבנת לאורך הדרך כי הוא לא חש כמוך, כי את חד צדדית מאוהבת בו אבל לצערנו לא היה כך גם מהצד שלו. זאת תחושה איומה, של דחיה רבה ומאידך חוסר שוויוניות והרגשה ששניכם לא באותו שלב. אני חושבת שלכל זה נוספת תחושת ניצול מסוימת, כי הוא הרגיש מאוד נוח שנתיים, ביודעו שאת מרגישה מחויבת לו ומאוהבת בו, האם זה תקין בעינייך?

העובדה מספרת כי הוא נפרד ממך לאחר שנתיים תמימות של קשר, כאשר הרגש היחיד שידע להקרין הוא קור. הוא לא עונה לטלפונים ומבהיר לך בדרכים לא דרכים שהוא לגמרי המשיך הלאה.

אז ראשית כל- הזכרת נטיה לדרמתיות- נסי לחשוב איפה זה משרת אותך כרגע. אפשר להיות עצובה, כואבת ומספידה את הקשר. אך אין שום סיבה לקחת את זה לקיצוניות ולהיות דרמתית- לפעמים זה מלבה ומלבה את הכעס הפנימי, האכזבה ותחושת הדחיה וקשה לצאת מהלופ הזה. נסי להרגיע את המקומות האלה בך, כיוון שהם יכולים לשרת אותך במקומות אחרים ולא ממש פה.

שנית, כפי שכתבתי בתחילה, אני לא בטוחה שהופתעת מעצם דחייתו הרשמית את הקשר. אם נתסכל פנימה ניווכח שדחה את הקשר כבר מהתחלה ולאורך שנתיים- הפעם פשוט הגיעה החותמת. כואב, אבל נראה שזה היה צפוי בעינייך.

לשאלותייך- טבעי שתחושי כך. כן, חודש וחצי אחרי פרידה וקשר כזה (שטומן בחובו הרבה תסכול, פספוס ועלבון)דורש החלמה והבראה של זמן מסוים- כל אחד וכמה שיקח לו. את ממשיכה לצאת עם אחרים וזה מצוין. המשיכי לפתח קשרים, המשיכי להכיר אחרים- כי מגיע לך אדם שמאמין בקשר איתך, ששם אותך בעדיפות עליונה, שלא ינצל את נוכחותך ולא יתמקם איפה שנוח לו, אלא איפה שטוב וראוי כלפי שניכם.

אשמח אם תוכלי לחשוב על הדברים לעומק.

בהצלחה,
עדי

שלום לך,

נשמע שאתה מאוד מתוסכל ומפוחד ממה שקורה. הדבר הבולט הוא שאתה לא חש שליטה בחרדות האלה, שהן פשוט מאיימות וצפות. זה מאוד מפחיד לא לשלוט ולנהל את חייך ו"לאפשר" למצב לנהל אותך.

אני לא יודעת למשך כמה זמן היית בטיפול ומה היה טיבו. לא תמיד הטיפול מצליח- יתכן והוא מצליח לתקופה או רק נקודתית. חשוב מאוד שהלכת לטיפול, זה כן מלמד על כך שאתה מאוד רוצה לשנות את המצב, שאתה מבין שכך קשה מאוד להמשיך. בטיפול דינאמי אפשר לעורר את המטופל לשאלות ולתכנים הקשורים לילדותו בעיקר, בדיוק כפי שציינת. כלומר בטיפול כזה ניתן לאתר מוקדים מסוימים שמשפיעים על דפוסינו הנוכחיים. כאשר מדובר בדפוסים ברורים וחוזרים של חרדה, ושל חרדה כפייתית- כזו בלתי נשלטת, בהרבה תחומים, לא תמיד כדאי להמשיך בטיפול דינאמי. כלומר הוא יכול להוות בסיס חשוב, אך יש טיפול יעיל במיוחד לחרדה ולדפוסי חשיבה שנקרא CBT - טיפול התנהגותי קוגניטיבי. קרא עליו מעט.

בטיפול זה אפשר בהחלט לאמץ לעצמנו דפוסי חשיבה נכונים ובריאים יותר, אפשר לאתר טעויות חשיבה ולהבין מה במקומם אפשר "לגדל" בתוכנו. אני משוכנעת שזה דבר שיכול לסייע לך ולהקל עליך. כל פעם שתפגוש בחרדה- תוכל להפעיל את התכנים של הטיפול ולאט לאט תיווכח בשינוי.

בהצלחה רבה