פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

א שלום,

אני מבינה שחשוב לך לדעת מה קורה ביחסים ונראה כי חשוב לך שדברים יהיו "מונחים על השולחן" במהלכן.

אני מעט מסייגת את תשובתי כיוון שמדובר רק בשבוע של יצירת קשר (מאז התק' שהקשר לא התאים בעבר) ונראה לי שמוקדם עדיין להסיק מסקנות.

כלומר, הקשר מאד חדש ויצאתם לפני שבוע. נטייתי להציע לך לאפשר לו להתפתח ולתת לזה זמן.

יחד עם זאת, אני בהחלט בעד לפתוח דברים בתוך קשר.
בקשר זוגי ממושך אפשר יותר לפתוח דברים עמוקים, מה שפחות מתאפשר, או שצריך יותר בזהירות בקשר חדש מאד (מהסיבות של אי רצון ללחוץ ועוד..).

מה שכן ניתן להציע בקשר הנוכחי, זה לראות איך הוא מתפתח, אפשר בהחלט להעלות את נושא שיחות הטלפון (מעט מוקדם לאחר שבוע אך אפשר בקרוב). וככל שיתקדם הקשר, לבחון מה קורה בו, לרבות מה אתה מרגיש, מה היא חווה בקשר. האם יש לה חששות לקשר שאתה עדין לא גרוש או שתהיה גרוש טרי? (יתכן ולא אך מעלה אופציה של לבטים, אולי יש לה לבטים שלה עם עצמה שלא קשורים אליך ואולי אין).

נראה לי כי מוקדם להסיק מסקנות וכדאי לראות איך הקשר מתפתח ולא להסס להעלות בעדינות שיחות טלפון אם תראה שזה מעכב את התפתחות הקשר.

בהצלחה רבה,

תודה רבה על התשובה המהירה
מסכים איתך לגבי הכל זו הייתה הרגשתי, בגלל זה לא לחצתי , אולי הגזמתי , שישי יצאנו , שבת דיברנו בערב שעה בטלפון ונשמעה בהתלהבות, מאז לא יצא לדבר פשוט כמשמוהו בטלפון עד היום וההתכתבויות הן לסירוגין יכולים להיות רבים ופתאום יממה שתיקה , חשבתי שאולי זה מוקדם לדבר על שיחת טלפון .
בנוגע לפגישה אמרנו שנקבע לקראת סופ"ש אך אם לא מדברים בטלפון יהיה לה זמן להפגש אמממ...

בתגובתך אתה מחזק את זה שכדאי להמתין לראות איך הקשר מתפתח. אכן מוקדם מידי.

ועם זאת, חשוב לזכור שתמיד יש את האופציה בהמשך אם וכאשר יהיה צורך כזה, גם להעלות בעדינות משהו שחושבים/מרגישים וכן להזמין את הצד השני....כרגע להמתין ולאפשר...

באשר לפגישה, ניתן להתקשר ולקבוע לקראת סופ"ש.

שוב בהצלחה

שלום סיגל,

עוד לא ניחנתי בקריאת מחשבות ולכן אני לא באמת יודעת להגיד למה בחר כך.. :) אני יכולה לשער שיש לו סיבות אישיות שלו- אולי יש עדיין רגשות שמפריעים ליצור ידידות נקיה, אולי הוא מכבד את בקשתך וחווה אותך כדמות רצינית יותר ולכן לא יוצר קשר ידידותי, אולי זה יגיע בהמשך אחרי הירגעות מהפרידה.. הרבה סיבות יכולות להיות.

נשאלת השאלה מה טוב בידידות שלאחר קשר רומנטי. אני בחום ממליצה להמשיך הלאה, כי אני נוטה להאמין שקשר רומנטי אינו יכול לעבור לסטטוס ידידות, כיוון שיש היסטוריה של מגע, אינטימיות, רגשות ואהבה. ודברים אלו לא נמחקים (כמו סטטוס בפייסבוק), הם נשארים ומשאירים חותם.

ולכן.. הוא בהחלט עשה לך טובה. ככה אני רואה את זה. אין מה להיפגע מכך שלא נשאר בקשר. זוהי זכותו ואני משוכנעת שזה לטובה.

בהצלחה רבה,

שלום רויטל,

אכן לא קל להתמודד עם נישואים כאשר הם "נחלת הכלל", אבל ננסה להסתכל על בעלך אחרת- אני חושבת שהוא במצוקה לא קלה, בה הוא מבין שמערכת היחסים נמצאת במשבר. מערכת כזאת היא "פריכה" וכל אחד יכול להיכנס אליה ולהתערב- אם מאפשרים זאת וכאן הוא מאפשר. הוא מנסה לקבל תמיכה ממקורות קרובים אליו, ואת צודקת שיש נזק.

חשוב לדבר איתו על טיב הקשר עם המשפחה המורחבת, ואם הוא מעוניין שיהיה קשר בריא בינך לבין משפחתו, הוא צריך להבין את הקשר שבין הוצאת הריב שלכם החוצה (ואולי זה כולל אמירות לא מתאימות, לא יודעת) לבין העובדה שבסופו של דבר את לא תהיי "אהובה" או רצויה, כיוון שהם סה"כ יגוננו עליו, ולא מתוך כוונה רעה לפגוע בך. כלומר, הוא צריך, בעזרתך, למצוא גורמים לגיטימיים יותר להתייעץ איתם. או - אם חשוב לו לדבר עם משפחתו, הוא נדרש לקחת אחריות על איך הוא אומר ומה הוא אומר.

אם את חושבת שיש כאן בעיה חמורה יותר של תלות במשפחתו, והנישואים לא הועילו בעינין - גם את זה צריך להעלות. אבל לא בתוך ריב. נסי לגייס אותו ליעוץ זוגי של מספר פגישות- כל צד יכול להעלות שם את הרגשות שלו, נסי להסביר לו שזאת מתנה ליחסים וזה פתרון נייטרלי. שם גם אפשר לדבר על פרטיות הקשר ועל היחסים עם המשפחות המורחבות.

בהצלחה,

שלום לך,

אני לא אוכל להמליץ לך על שום דרך שכוללת מעקב וחקירה של בן זוגך ואת בוודאי מבינה זאת.

כל נושא של חוסר אמון בתוך הקשר יושב בוודאי על "היסטוריה" מסוימת. לא פירטת מהו טיב הקשר ביניכם לאורך השנים. אבל במקרה כזה בו בני הוזג לא חשים בטוחים בקשר אפשר ורצוי לפנות ליעוץ. גם אם זה אומר שתלכי לבד להתייעץ- זה לא מעיד כי יש בך בעיה. אלא שאת לוקחת אחריות על היחידה הזוגית ופועלת לטובה. הפורום למעשה יכול לייעץ לך לאיזה כיוון ללכת, ואם מדובר בכיוונים שאינם חוקיים או אינם לגיטימיים- בוודאי שלא נוכל לתמוך בכך. יש דרכים לגיטימיות ומקובלות לפתור סכסוכי אמון בתוך קשרים, והם מתחילים ביעוץ זוגי או אישי.

בהצלחה,

שלום ליהי,

בוודאי כל מה שעברת הוא מורכב ואת צברת לך היסטוריה לא קלה של מערכות יחסים. אם היית בטיפול סביב זה - זהו יתרון משמעותי ויכול להעלות את הסיכוי לקיים היום מערכת יחסים בריאה.

כרגע נשמע שאת בקשר מיטיב. עם זאת את מתארת שלאחרונה יש ריבים- כדי לקבל תחושת שליטה (ולא להיגרר לחוסר אונים כמו שעלול לקרות כרגע) צריך לברר על מה יושבים הריבים האלו לאחרונה שעלו דרגה, האם סביב נושא מסוים, האם מדובר בקונפליקטים שונים אך הם כולם מגיעים לעוצמות גבוהות?

יתכן וכשיש עוצמות כאלו את כבר נכנסת למגננה וחוששת. אני מניחה שבן זוגך יודע מה עברת, ואם לא- כדאי לשתף, על מנת שיבין שיש כאן נקודת תורפה לא פשוטה לך, וגם אמירות מסוג זה יכולות להיות הרסניות לקשר (וגם לקשרים שלא היתה שם היסטוריה של אלימות עם אקסים).

אמירה כזו בד"כ תבוא על רקע איבוד שליטה רגעי, וכמובן לא חייבת להסלים עד כדי אלימות פיזית. עם זאת, לא נגמד את זה- מדובר באלימות מילולית. ואת זה צריך להוציא מהלקסיקון של הקונפליקטים ביניכם- לא משנה מהו הקונפליקט.

הכבוד ההדדי בעת ריבים צריך להיות ברור. כשאתם רגועים, שבו יחד ונסחו חוזה משותף- מה לא קורה בשעת ריב. אם יש הרגשה של איבוד שליטה- יוצאים מהחדר להרגע. לחדר אחר, או ליציאה קצרה מהבית (לא בעצבים אלא מתוכננת) וחוזרים לדבר. אם אין שיח בטונים סבירים - אין מה להמשיך בצעקות. שני הצדדים צריכים לדבר על כך, בשעה רגועה, ולחשוב איך מנהלים קונפליקט.

חשוב לדבר על מה שהרגשת. מה הרגשת כשהוא אמר את זה? מה פגע בך? ממה את חוששת? נסי להסביר לו תוך מיקוד הרגש עלייך.

מעבר לכך, אם לא עברת טיפול ועיבוד עד כה, רצוי מאוד לעשות את זה. כיוון שיש שאלה מדוע היתה נטיה לקיים קשרים כאלה (לא חלילה באופן שיפוטי אלא מתוך דאגה)- למה יש צורך לשחזר טראומות במספר קשרים שונים. וכמובן הקשר הנוכחי שנשמע שהוא טוב לך- בטיפול אפשר לחשוב יחד איך שומרים עליו ואיך עוזרים לך להתנהל בתוכו באופן כזה שלא תהיי חרדה מדי מחד, ומאידך שתחושי שליטה וביטחון בקשר.

בהצלחה,

ליאורה שלום,

חסרים פרטים בהודעה שלך, היא מנוסחת כללי מידי. אני אנסה למקד אותך:

מה מפריע לך בקשר? מה הסיבות שגרמו לפרידות שלכם וכן מה החזיר אתכם ביחד?
מה חשוב לך שיהיה בקשר? האם את יכוולה לדבר איתו על דברים?
את מציינת שאת לא חושבת על לשכב איתו, אני מניחה שהיו לכם יחסים לפני? את חוששת ממשהו? האם הדברים קשורים לפרידות שחווית בקשר?

אם תשתפי יותר, אוכל לסייע לך במתן תשובה.


בברכה,

טלי

שלום ליידי,

נשמע לא קל בכלל. להיות קרועה בין בן הזוג לבין אימך. יחד עם זאת ועם ההבנה שזוהי דעתה, את אשה בוגרת, אמא לילדה, בת זוג ואדם בפני עצמו עם מחשבות והחלטות משלך.

אם היא תעדיף לא להכיר בנכד משניכם- היא כנראה תאבד הרבה, ולבטח היא יודעת את זה.

לא תמיד ההורים שלנו אוהבים את החברים שלנו או בני הזוג שלנו- אבל בסופו של דבר את זאת שחיה עימו, ואני מבינה שזאת בחירה קשה- להעדיף אותו למרות דעותיה. אך נשמע באמת שאת אוהבת אותו, ורוצה לחיות עימו.

הייתי בשלב ראשון ממליצה להתרחק מעט מאימך כל עוד היא מתבטאת באופן כזה. כלומר להעביר לה מסר שאת לא יכולה לשאת את זה. אפשר גם לכתוב לה, את רגשותייך החיוביים כלפיה ואת החשיבות שיש לקשר ביניכן.. אבל שאת זה אינך יכולה לשאת.

מעבר לכך, אפשר לנסות לא לדבר עליו, כדי כן להמשיך את מערכת היחסים שלכן. אני לא בטוחה שזה אפשרי, אבל ניתן לנסות.

יתכן ואם היא תשמע ממך באופן אסרטיבי שאינך מעוניינת לשמוע זאת יותר- היא לאט לאט תפנים. היי עקבית והראי לה שזוהי החלטתך ואין לה השפעה על כך (אם כך את מרגישה ואת רוצה בו בחייך).

אם את תלויה באימך באיזשהו אופן- חשוב מאוד להפסיק את התלות כדי שהיא לא הפוך ל"קלף" או לרגשות אשם שלך מולה.

בהצלחה רבה

קודם קול תודה רבה לך על ההבנה. בקשר לקריבה לאמא שלי אני פשוט מטפלת בסבתא שלי מחברת טיפול קשישים והולכת לבית של אמא שלי כי סבתא גרה איתה. לצערי רואהנ את אמא שלי כל יום. הסברתי לה מלא פעמים שהיא לא תדבר איתי עליו. לאמא שלי לא אכפת מה אני אגיד. כבר נמאס לי מזה.

הי שוב,

תארתי לעצמי שקיימת תלות מסוימת המאפשרת לשיח הזה להתקיים ביניכן. אני מעלה אפשרות- אמנם הקשר מול סבתא שלך הוא חשוב אני מניחה ובוודאי שזה תורם לקירבה שלך לסבתא. יחד עם זאת- נכדה וסבתא יכולות ליצור קשר אחר, לא טיפולי (או גם) ובלי פורמליות. כלומר האפשרות היא למצוא מטפלת אחרת לסבתא שלך ואת תישארי עימה בקשר קרוב ובשעות שלהערכתך שקטות יותר. לפעמים כדאי לעשות ויתורים כדי להרוויח שלווה מסוימת.

במקביל זה יעביר מסר ברור לאימך שאת רצינית ולא "משחקת".

העניין הוא שבסתא שלי חולה באלצזיימר ואמא שלי לא רוצה מטפלת אחרת כי זה לא כזה היה מסתדר בעבר. בן זוג שלי אומר שאמא לי תשאר עם התגובות שלה ואנחנו נמשיך בשלנו. רק כואב לי שאמא שלי כזאת גזענית.

שלום לך ליידי אני מבינה כמ קשה לך עם התגובה של אמך אבל לדעתי תמשיכי עם הזוגיות שלך ואת כבר בגיל 31 אז אל תתייחסי לדברי אמך , אם את מאושרת אז זה הכי חשוב, מקווה שעזרתי.

שלום לך ליידי,
את ילדה גדולה ויודעת מה טוב לך , אל תנתקי קשר עם אימך,
תתעלמי מדבריה , ותמשיכי להיות מאושרת עם בן הזוג שלך .

תודה רבה לך על העצה עזרת לי מאוד

למשל אחרי שאני בודקת אני נרגעת שהכל רגוע ושקט ולאחר כמה ימים בודדים אני מרגישה שוב שאני צריכה לבדוק אחרת אני אשתגע. חוסר שליטה שכזה, אם יש משהו חדש שיוביל לבגידתו בי. אני יודעת שזה לא מעיד על בגידה אבל רב הנסתר על הגלוי כמו שאומרים. זאת המטרה שלי בסופו של דבר.
אני רוצה לשמוע את דעתכן בנושא הלייקים, הוספת בנות, האם זה מעיד על משהו לדעתכן? האם יש לי מה לדאוג? האם עניין זה בכלל מקובל במערכות יחסים? מה חשיבות הלייקים האלה??? ואני רוצה לציין עוד דבר- פעם אחרונה שחזרנו זה לזו, הוא אמר בפניי שזאת הפעם האחרונה שאני שואלת על דברים כאלה. הוא אמר לי לעזוב את העולם הוירטואלי הזה, שזה לא המציאות אבל בוא אני אגלה משהו- אותו הכרתי בעולם הוירטואלי הזה, אמנם באתר הכרויות אבל זה גם חלק מהעולם הוירטואלי.
הוא ממש הציב לי כרגע גבולות שזאת הפעם האחרונה למעשיי אלה. שהוא אינו יכול להתמודד עם זה, שאני עוברת את הגבולות. אפילו פניתי לחבר שלו המבוגר ממנו ב- 10 שנים (בן 40) בזמן שהיינו פרודים כי רציתי להתייעץ איתו לגביו בנושא הקשר וגם רציתי למען האמת שהוא יעביר לו שדיברנו כי נורא רציתי שנחזור לקשר כשהיינו בזמן זה פרודים. ובן זוגי ששמע שפניתי אליו אמר בכלל שחציתי גבולות וזה יותר גרוע מה שעשיתי כעת. ובאמת ובאמת שזה הפעם האחרונה שאני שואלת על בנות מסויימת בנושא הלייקים. ואם הגעתי לחבר שלו הוא באמת לא יודע כבר מה גבולותיי הוא אמר לי שאם יש לי עוד בנות לשאול עליהן שאני אשאל עכשיו כי עוד כמה זמן זה יהיה מאוחר מידי אז דיי הבנתי שהוא כאילו נתן לי צאנס אחרון.. אבל למה אני לא בסדר? אתה זה שעושה את כל השטויות האלה, אתה זה שמראה את עצמך כלא נאמן לי ואף אמרתי לו את זה אמרתי לו שאם לא תעלם ככה פתאום ותראה לי שאתה כן רוצה בי ומעוניין דברים כאלה לא יקרו מלכתחילה כי אני אראה שאתה נותן מעצמך ואני לא אבדוק שום דבר. אבל עדיין הדפוס הזה קיים בי תמיד. סוג של חוסר אמון, אבל זה גם לא רק קשור אליו כי תמיד היה לי את הדפוס הזה.
בגלל שהוא אמר שזאת הפעם האחרונה ושאם יש לי משהו לשאול על אחרות שאני אשאל עכשיו אחרת זה יהיה מאוחר מידי לפעם הבאה- אז מה זה אומר בעצם? שאתה עושה לי טובה שאתה איתי?

מה דעתכן?

שלום לך מבולבלת,

גם דרך קריאת הפוסטים הארוכים שלך ניתן להבחין עד כמה את מבולבלת באמת, מוצפת וחרדה.

כדי לא להציף אותך יותר, אענה לך במספר נקודות למחשבה:
1. הדפוס הזה קיים בך לא מהיום ולא רק לגביו- דפוס של חוסר אמון, חשדנות, חוסר שליטה לבדוק שוב ושוב- אלו דברים שמפריכים מאוד להתנהלות יומיומית ובוודאי להתנהלות מול אנשים ובני זוג- ויש לכך טיפול. לא מדובר במשהו מולו ספציפית כפי שגם את כתבת בחוכמה. אלא מדובר במשהו פנימי בך, עליו אינך יכולה לשלוט- והוא למעשה הורס את הקשר שלך איתו.

2. קונקרטית ללייקים ופייסבוק- להערכתי אין בכך שום פסול, אבל ברור לי שתשובתי זו אינה תרגיע אותך, בדיוק כפי שבדיקה חוזרת ונשנית של המחשב שלו אינה מרגיעה אותך ואחרי זמן קצר המחשבות הטורדניות שוב ושוב מגיעות אלייך ולא נותנות לך מנוח- והורסות עוד משהו באמון ביניכם (אפשר לומר שאין לך אמון בו, בגלל הדפוס הזה).

3. בגלל שאת כ"כ סובלת, ובצדק, כיוון שאת מתארת דבר שלא ניתן לשלוט בו- הייתי ממליצה בחום לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי (קראי על CBT) שיוכל לסייע לך לתקן או לעבוד על דפוסים מעכבים. לטיפול הצלחה רבה אם יודעים להתמיד ולהיות נחושים לפתור את המצב.

4. כשהוא ידע שאת בטיפול, הוא גם יחוש הקלה וביחידה הזוגית שלכם שניכם תחושו בטוחים יותר.

שוב מחדדת- כי אין קשר אליו, ואין באמת קשר ללייקים- הלייקים הם רק סימפטום לשורש העינין. כפי שכאב ראש הוא סימן מסוים בשפעת, גם החרדה שלך מלייקים היא סימן לדפוס קשה שמנהל אותך ובו יש לטפל.

מטפלים בCBT ניתן למצוא כמובן דרך הרשת ודרך קופת החולים.

בהצלחה רבה,

שלום לך סיון,

בוודאי שלא קל עבורך להתמודד עם לחצים כאלה. אין שום סיבה לקיים קשר שלא מתאים לך, בו את תרגישי בוודאי לא בלעדית ולא במקום מחייב כפי שקשר צריך להיות. אם הוא לא מכבד את בקשותייך, בנוסף מדובר באדם שלא יודע לתת מרחב ולכבד גבולות- זאת נקודה משמעותית. כיוון שאם היה מכבד, והיה יודע לתת מקום לרגשותייך- לא היה לוחץ כ"כ הרבה, והיה נותן לך זמן לחשוב ולהתנתק ממנו. זו עוד נורה אדומה לגביו.

אם את רואה שאין מנוס וממשיך להטריד- אפשר להחליף טלפון, לחסום אותו, או כל דרך מקובלת אחרת. לפעמים הצד השני צריך לחוות התנגדות חזקה יותר. חשוב שתהיי אסרטיבית ולא להעביר לו מסרים כפולים, שמצד אחד את מגעגעת (את זה השאירי לעצמך) ומצד שני לא רוצה קשר איתו. עמדי על שלך מולו וזה יוכל לסייע לו להבין שאת רצינית.

אני משוכנעת שתמצאי את הנכון לך בזמנו ובעיתו, כדאי להמשיך הלאה.

שלום מאיה,

נשמע שאת מאוד מיוסרת ממה שקורה, ובצדק. את למעשה נמצאת במצב בו את לא יודעת בכלל מה קורה, מה הוא מרגיש, ומה את אמורה להרגיש. אני חושבת שהוא "משליך" עלייך במידה מסוימת את הבלבול שהוא חש בעצמו, בתוכו, ולא יודע להתמודד איתו. ולכן חוזר ונפרד וחוזר חלילה, בעוד את זאת שאמורה להחזיק ולהכיל את כל זה. זה לא כ"כ בריא.. ולא סתם את חשה "מזוכיסטית" כלפי עצמך.

נשמע שהוא באמת מתוסבך, באמת במשבר עם עצמו ולא יודע מה הוא רוצה. הוא לא רוצה לפגוע, זה ברור שכוונתו היא טובה- אבל הוא פוגע כל עוד הוא יוצר קשר תוך כדי פרידה, וכל עוד הוא קורא לכם "חברים טובים"- אקסים (ובעיקר כשלצד השני יש רגשות כ"כ חזקים) לא יכולים להישאר בידידות- זוהי אינה ידידות. זה קשר חד צדדי שצד אחד בו חש מבולבל ומוצף רגשית והצד השני "אומלל" ולכן גם הוא מוצף רגשית.. וזה הולך ומסתבך.
בכל אופן, כל עוד הוא קורא לכם כך- הוא בהחלט פוגעני, ולא מכוונה רעה. אבל זה פוגע בך ויש להפסיק עם זה.

אני מציעה כך- להפסיק מצידך הפעם את הקשר- לחלוטין. ניתוק טוטאלי- לא שיחות, לא הודעות, לא טלפונים- להתחיל להכניס לחייך תחביבים ואלמנטים אחרים, חברויות חדשות ולנסות להתרחק מהקשר. רק ע"י כך תוכלי לדעת מה באמת את מרגישה ואיך את רוצה שיהיה הבחור איתו את בקשר.

כרגע נשמע שהוא לא בשל לקשר, הוא לא יודע מה הוא רוצה. ואת לבטח לא אמורה לספוג זאת.

בהצלחה רבה

הי ליאורה,

אני מבינה שעברתם קשר לא קל, ואני מבינה שהתחייבת לשפר את מה שצריך. לפעמים שינויים פנימיים כאלה דורשים מאמץ, זמן וסבלנות של הצד השני. הייתי מציעה קודם כל- לתת לו זמן ולא ליצור קשר, לפחות מספר ימים אם לא יותר.

לאחר מכן את יכולה לכתוב לו שאת מוכנה להתאמץ מאוד כדי לגרום לקשר להצליח \, שאת מבקשת את האמון שלו ואת שם לחכות לתשובה שלו. ולעזוב את זה כדי לתת לו לחשוב. כל החלטה שלו צריכה להגיע ממקום בשל ושלם ולא ממקום לוחץ ורודפני. ולכן.. הוא יחליט מה הלאה. את מבחינתך מוכנה והוא כנראה מבין את זה. אבל בשלב זה הייתי מציעה לפעול לפי מה שהצעתי ולבדוק איך הדברים מתקדמים. "כשאתה אוהב מישהו- שחרר אותו". יש סיכוי טוב שהוא ירצה את הקשר ויסכים לתת הזדמנות. הסיכוי שירצה בכך הוא גבוה יותר אם לא תלחצי ותתני ספייס, מאשר אם תלחצי- ואז תגובתו עשויה להיות בריחה, לחץ ולכן גם לא ירצה להיכנס שוב למערכת יחסים.

בהצלחה רבה

שלום לך,

את מתארת סיטואציות שמוכרות להרבה נשים במצבך- העול הרב שנופל על האמא, האחריות לטפל בילד ותחושה שהיא לבד עם כל זה, בעוד שהצד השני פחות מעורב, לא יוזם וכו'.

בהיבט הביולוגי- אנחנו אלו שנושאות את התינוק, תורמות מעצמנו כבר במפגש של הזרע עם הביצית ואחראיות עיקריות לזון אותו כבר מהרחם. חוסר המעורבות של הבעל הוא ממש מהתחלה, ולא באשמתו- כי כך זהו פלא הבריאה. מתוך מקום כזה, של מעורבות מאוד ירודה, יש נטיה להמשיך את אותו הדפוס ולהגיד "האמא מכירה, יודעת לטפל, היא טובה יותר, מתאימה יותר לתפקיד" וכו'. ואולי יש צדק בכך במקרים מסוימים ובסיטואציות מסוימות.

בהיבט הזוגי- הדברים העיקריים הם נכונים במה שכתבת. צריכה להיות הלימה מסוימת בהיותנו הורים- כל אחד לתת את שלו. חשוב להביא בפניו כמה אפשרויות- שיבחר לפחות אחת מהן, קבועה, ביום קבוע או פעילות קבועה עם הילדה. למשל- מקלחת, הסעה לגן או חזרה, האכלה. לא הכל בבת אחת ולא מספר מטלות יחד. זה תהליך שצריך להיות מאוד לאט וגם מאוד בשיתוף פעולה שלו- אחרת לא נשיג דבר. אז עדיף מעט מאשר כלום ועם הרבה כעס ותסכול של שניכם.

בהיבט הזה חשוב גם לציין כי הזוגיות עלולה להיפגע ככל שהמטלות האלו הן חלק מהמציאות וככל שיש חילוקי דעות בעיניין. ולכן חשוב לשמור עליה ולדעת איך לגשת אליו ומתי. לא כשהוא רעב, עצבני, עייף וכו'. כשאתם יחד, ברגע "טוב", בו את מזמינה אותו לשיתוף פעולה יחד איתך. "בוא תגיד לי איך אתה יכול לעזור", "אני מאוד מעריכה את זה שיש פעמים בהן אתה כן עוזר"- חשוב כן להאיר לטובה את הנקודות שהוא מסייע לך, כדי להשיג את ההירתמות שלו ולא את הרתיעה שלו. אם תתחילי בדרישות ובתלונות- הוא לא יקשיב לדבר ממה שתגידי אח"כ- באחריות.

דבר נוסף, יש משהו בטיפול של האב בילדים שלו שמקשר ביניהם ומחבר ביניהם. בד"כ לאבות קל יותר להיות בצד המפנק מאשר בצד המטפל (כביסות כלים גנים חוגים האכלה ומקלחות...) - אולי בתור התחלה אפשר להציע לו שיצא עם הילדה פעמיים בשבוע, בשעות שמתאימות לו ובימים שנוחים לו - על מנת שאת תוכלי להרגע, לעשות דברים שאת אוהבת ולצאת עם חברות למשל. שעתיים שלוש שהן רק שלך. בזמן הזה הוא יכול לקחת אותה להוריו, לגינה, לג'ימבורי. מדובר בגיל מתוק מאוד וקל יחסית- בו הפעוט מתעניין בכל דבר והכל מסקרן אותו- אפשר לנצל את זה. בעוד כשנה הדברים יהיו שונים וההתפתחות של הפעוטה תכלול גם התנגדויות ודרישה לעצמאות (וזה טוב ותקין) ויהיה חשוב להיות חזקים גם בתהליכים האלו.

בשורה התחתונה - אני מבינה את התסכול. אין להם (בהכללה גסה) את זה באוטומט. צריך להנגיש להם את זה לאט, בכיף, כאשר יש שיתוף פעולה מקסימלי והרבה מילות טובות של חיזוק והערכה על כל דבר קטנטן שהוא כן עוזר לך. זה מאוד חשוב. תנשמי עמוק- ולעבודה.

בהצלחה רבה,

הי ימית,

אני מניחה שאחרי עשרים שנות נישואים את גם כאן לא מופתעת שזה הדפוס של בן זוגך, כלומר את מנוסה ורגילה להבין שכך הוא מתמודד- וזה טוב. לשאול אם לחיות עם זה או לא, אני מניחה שזו שאלה ששאלת את עצמך במשך הזוגיות לאורך השנים.. אין לה תשובה חד משמעית. יש כאן קשר ומערכת יחסים, מורכבת, ככל מערכת יחסים אחרת, עם דפוסי שלך ושלו- וזאת שאלה גדולה מדי לפורום.

עם זאת, חשוב לחדד מה את מרגישה. כרגע אני מבינה שאין ביניכם תקשורת, הדבר לא טוב לכם ובוודאי לא לילדים. אם, מתוך ההיכרות שלך עימו, את חושבת שזה הזמן לדבר ולשים את הדברים על השולחן (לפעמים שווה לחכות עוד קצת כדי שהצד השני יגיע רגוע יותר, אבל אני לא מכירה אותו לעומק.. או בכלל) - ואם אינך מסוגלת לפנות אליו כי הוא פשוט לא יהיה שם להקשיב - אולי כדאי לכתוב לו מכתב או אימייל או הודעה. בה את מסבירה לו מה את מרגישה (הדגש הוא עלייך) ואת מבקשת להציב את שתי האפשרויות שהעלית כאן - להיפרד או לשקם. אבל-

אני כותבת זאת בהסתייגות, כי כשאדם כועס קשה מאוד להביא אותו לידי שיתוף פעולה. התגובה שלו עלולה להיות קיצונית בהתאם ולומר לך "שלום", ולא בטוח שזה מה שאת מבקשת בתוך תוכך.. ולא בטוח שזה מה שטוב לבית. מההיכרות עימו את בטח תדעי לנחש כמה זמן עוד יקח לו להתקרר ולהגיע ולשוחח או לחזור לשיגרה. אם מדובר בפרק זמן שאת מוכנה לקחת - חכי לשעת הכושר, ותשבי מולו- ותגידי לו את שעל ליבך, איך את רואה את הדברים ואת הרצון שלך לשקם. הייתי שמה דגש על הנקודה הזאת דווקא- של לפייס ולשפר, כי פרידה היא תמיד אופציה. צריך לזכור את זה. כך גם תוכלי להבין טוב יותר את התגובה שלו. המסר אמור להיות ברור- שאת לא יכולה להמשיך ככה, ומשהו צריך להשתנות. להזמין אותו לשינוי הזה ביחד. העבודה היא זוגית כמובן, ולא רק שלו.

אני גם רוצה להציע לך דרך אמצע- ולא דרך קיצונית (הצגת שתי נקודות קיצון- שיקום או פרידה). אני חושבת שכן כדאי לגשת ליעוץ אישי של כמה פגישות (את לבד בשלב זה) ולשמוע קצת על הדרכים להתמודד עם מה שקורה לך מולו. הרבה פעמים זה פותח היבטים שקודם פחות היו ברורים. זה גם יתן לך תמיכה ומשענת מסוימת בתקופה כה קשה. זוהי דרך "אמצע" כי היא כן יכולה להוות לך מעבר מסוים ותמרורי דרך מה כן נכון לעשות כרגע ומה פחות.

הי מירה,

יתכן וקיבלת כבר מענה, ויתכן ואחזור על דבריה של טלי (או שלי, אם אני עניתי לך בעבר). אני רוצה לחדד מספר נקודות-

חודש וחצי הוא לא זמן ארוך, ואם היית יודעת בוודאות שהקשר יצלח- היית מחכה. כמו שלא היית מחכה אם היית יודעת בוודאות שהוא לא יצלח. זה בדיוק הסיכון שלוקחים בקשרים וגם בהפסקות שלהם.

אני לא חושבת שזה לגיטימי לומר לו לקצר את הטיול, נראה לי שדווקא ההתעסקות שלך כרגע עם דברים אחרים היא מאוד חשובה- חשובה לך. להוכיח לך כי אין לך באמת תלות "חולנית" בקשר הזה, שאת יכולה לעשות עוד דברים ולא כל כולך הוא הקשר הזה, כי האמת- שבאמת הקשר הזוגי לא מהווה את כלל האישיות שלנו. אני חושבת שהדרישה לקצר את הטיול היא גם דרישה שיעשה מה שאת אומרת , כי אחרת הוא יאבד אותך- וגם בזה יש אמירה קשה שיכולה ליצור הרבה משקעים בעתיד (למשל, אם היית נותנת לי עוד שבועיים לא הייתי חוזר לפני הזמן ואת אשמה וכו' וכו').

את מרגישה געגוע, וזה לגיטימי. את מרגישה חוסר וגם זה בסדר. חשוב להביע את הדברים וחשוב לדעת אם הוא גם באותו מקום. אבל לא יקרה כלום (באחריות) לחכות את הזמן הזה ופשוט לתת לך להיות "את", וגם לשדר לו- שאת אמנם מתגעגעת וחסרה אותו, אבל את עודך "את" , כפי שהיית גם לפני ההיכרות עימו. אם כבר להעביר מסר- זה המסר הנכון. שהחיים שלך לא על "הולד" - אתם יחד בהגדרה, אבל יש לך עוד דברים מעבר לזה. אם לא תצטמצמי לשם- את פחות תתעסקי עם להציב לו אולטימטום שרק ילחיץ אותו ודווקא עלול לצייר אותך כדורשנית, קובעת מדיניות בקשר, לא מתחשבת
וכו'.

חשוב לזכור- קשר טוב ימשיך גם עם הפסקות מסוג אלו. במקרה הגרוע, הקשר לא יצלח, ולא בטוח שבגלל הנסיעה שלו, ממש לא. הסיכוי הוא שווה.

בהצלחה רבה,

בינתיים הוא לא יצר איתי קשר מיום ראשום בערב ולאט לאט ההרגשה שעוד יש לנו סיכוי הולכת ופוחתת. האם לשלוח לו הודעה מה קורה? להמתין שהוא יצור קשר? אני לא רוצה להרגיש שאני מפריעה. ולא בא לי על כל יום להיכנס לסרט בגללו. אולי פגש מישהי?
איך עוברים את החודש וחצי הזה בלי הגדרה:(

הי שוב,

כפי שכתבתי - לא הייתי מכניסה כרגע שום תכתובת ביניכם כשהוא שם ואת פה- אודות הקשר. זה דבר שצריך להיעשות בארבע עיניים. אין ברירה אלא להתאזר בסבלנות. לא לשכוח שהוא בטיול, וחלק ממהות הטיול היא לקבל מרחב מחיה מסוים. הייתי מציעה לשמור על הגחלת ומדי פעם לכתוב לו, וכן, גם שאת מתגעגעת ולבדוק מה הוא כותב לך חזרה.. כדי להיות בכל זאת מוכנה לחזרתו.

חשבי על הפעמים בהן גם את טסת ונהנית- זה חלק מהעיניין. עבר חודש וחצי ונותר חודש וחצי- עברת חצי. חשוב לזכור שקשר שצריך להצליח- הוא יצליח למרות פסק זמן כזה או אחר. מה ששלך "שלך".

אם את חשה כי אינך מסוגלת והדבר מקשה על תפקודך- כדאי לקבל תמיכה של מספר פגישות עם איש מקצוע (עו"ס, פסיכולוג) להעברת התקופה טוב ורגוע ככל שניתן.

אתמול החלטתי אחרי 3 ימים כמעט בלי תקשורת לשאול אותו איך שם.. בנחמדות. עם חיוך. תשובות לקוניות במקצת. בלי שום הודעת געגוע או משהו נחמד. נורא קונקרטי. עדיין אין מקום לדבר על הקשר? לשאול אם קרה משהו? אני לא רוצה לקפוץ למסקנות ולעבור הלאה ישר. מצד שני, דרך ההתנהלות שלו השתנתה מולי ולא יודעת אם אתמודד עם אמירה של ״פגשתי מישהי״. פשוט אעבור הלאה ודי. כבר קשה לי להתעסק בזה.

הי שוב מירה,

אני מבינה שאינך מסוגלת להמשיך הלאה ללא תשובות חד משמעיות. אם זה המצב ואת חשה כי את לא מסוגלת לשוב לתפקוד סביר- עשי מה שאת מרגישה. בפורום קשה מדי לנחש או לשער מהי התגובה האידיאלית. על פניו נראה כי אכן הוא מתקרר ולא מביע רגש, אני לא יודעת מה יקרה כשישוב ארצה.

אם זה יקל עלייך לכאן או לכאן, עשי מה שנכון לך ושירגיע אותך.

בהצלחה,

שלום לך,

משיכה היא עניין בסיסי, מהותי והכרחי בתוך מערכת יחסים. אין אפשרות לקיים מערכת יחסים בריאה ללא מינימום משיכה. הרבה פעמים נמשכים גם מינית לבני הזוג לאחר היכרות ארוכה יותר, עם אכפתיות, הערכה הדדית והכרת התכונות כולן של בן הזוג. לפעמים התכונות החיוביות האלה יגרמו לנו לראות את הטוב ולכן הדבר גם ישפיע על איך שבן הזוג נראה בעינינו. בהתאמה, אנשים מושכים מאוד פיזית עלולים להתברר כאנשים אשר כלל לא נימשך לאישיותם ולכן גם לא נימשך אליהם מינית. המכלול הוא הקובע.

אני מניחה שבמקרה הזה הדבר לא כך עבורך, ולמרות שאת מאוד אוהבת אותו, אינך נמשכת אליו.

יתכן ומדובר במשהו שאת כן יכולה לשנות:
1. ע"י בדיקה עם עצמך- האם זה משהו שאת מכירה מעוד מערכות יחסים, כלומר האם יש לך נטיה "לדרוש מושלמות" במערכות יחסים לרבות גם במראה של בן הזוג ובכך לראות בכל חיסרון כדבר מאוד מהותי.
2. ע"י בדיקה נוספת, האם מה שלא מושך אותך בו- נתון לשינוי. למשל, בני זוג עלולים להידחות ממשקל עודף של בן או בת זוגם, בהרבה מקרים הדבר הזה מפריע גם לצד השני. האם מדובר באלמנטים שגם לו מפריעים ולכן הוא גם רוצה בשינוי בדיוק כמוך.

3. מה קורה ביחסים האינטימיים שלכם? מדוע ההתחמקות? האם מדובר בדברים שעשה בעבר (בתוך היחסים האינטימיים) שנדחית מהם? האם אלו דברים שאפשר לשוחח עליהם?

אני מנסה לא לבודד את המראה שלו משאר ההתנהלות שלו ביחסים ביניכם כי אני מאמינה שהכל שזור זה בזה.

4. ואם בכל זאת לא מדובר במקרים האלו, ומדובר בעיניין "כימי" שאת בטוחה שאין מה לעשות איתו ואינך יכולה לעשות בעצמך שינוי- כדי ששינוי יקרה- אני באמת חושבת, וכאן חוזרת לתחילת דבריי, שללא משיכה בסיסית בין בני הזוג, מתקיימת מערכת יחסים חסרה מאוד, לקויה, והחשש הוא שאת תמשיכי "לבקש" ולהביע משאלה בליבך למשיכה מינית או פיזית (באופן טבעי) ולא תוכלי להשיגה שהרי את מחויבת לו, והדבר כפי שאת חווה כעת- יוצר הרבה מאוד תסכול. האומללות שאת מתארת. יש בני זוג שמוכנים לחיות ככה, העיקר לחיות עם אדם אהוב ואוהב. בהחלט יש כאלו, ואולי זאת משוואה שאת צריכה לשאול את עצמך אם את מוכנה לקחת איתך. בני זוג כאלה מתמודדים עם החוסר הזה בקביעות ועם כל השלכותיו.

5. צריך לזכור שאם מדובר בבעיה זוגית (כלומר בן הזוג מודע לכך ולכן אפשר לעבוד יחד) אפשר לפנות לאנשי מקצוע כמו סקסולוגים (טלי שותפתי לניהול הפורום למשל) ומטפלים זוגיים שמתמחים גם במיניות יכולים לסייע. אפשר גם להתייעץ לבד, תלוי אם מדובר בבעיה ששינוי בך יכול לפתור אותה.

את צודקת שהצעת נישואין כזו היא מלחיצה על הרקע הזה. הייתי רוצה שתשקלי את הדברים שהעליתי, ובדקי האם באמת לא ניתן לשפר או לשנות את הדברים. הוא בטח מרגיש את ההתחמקות שלך, אולי כדאי להציף מעט את הדברים באופן שהכי פחות פוגע, ולשאול יחד- מה כן יכול לסייע? איך כן אפשר להכניס משיכה לחדר?

בהצלחה ושנה טובה,

אני יודעת שאני לא נמשכת בהכרח לגברים יפים או מושלמים ושהשילוב עם האופי ועוד גורמים לא מודעים הם שיוצרים אצלי את המשיכה. הוא אכן מתמודד עם בעיית משקל ונלחם איתה בנחישות ובהתמדה. משום מה הוא נתפס אצלי כמאוד 'חמוד' ולא כדמות מינית למרות שיש לו ליבידו פעיל מאוד.. המחשבה על לפגוע בו קורעת לי תלב במיוחד כי הוא ככ רגיש לעניין המשקל שלו ומידת המשיכה שלו. וכמובן שיש את הפחד שאף אחד לא יאהב אותי כמוהו.. אבל אני יודעת שאלו כבר דברים שאני צריכה לפתור עם עצמי ואין פתרון פשוט. אז שוב, תודה

הי שוב,

אכן אין פתרונות פשוטים, ואולי זוהי נקודה חשובה עבורך להתבונן בעצמך ובמקומות הרגישים לך, חשוב לזהות פגיעות- מתי לך יש משהו מאוד רגיש שמתנגש עם הצד השני. כמו הדוגמה שהבאת. אני מאמינה שחלק מהתהליך האישי שהוא עושה יכול בהחלט להעלות את הערך שלו בעינייך, גם את ערך המשיכה בהמשך. יש תהליך ויש לתת לו מקום. עם זאת, לא הייתי מסתירה את העובדה שיש לעודד אותו לכך כי גם מבחינה מינית ורומנטית הדברים יראו אחרת.

בהצלחה