פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך אנונינמי,

קשר בגילאים צעירים הוא מעט שונה, הרבה פעמים מחפשים התנסויות שונות, ורצון להבין ולחקור את היחסים על כל היבטיהם. זה לגמרי טבעי. אני מעריכה שנוצר פער מסוים בינך לבינה, ברמת הבשלות לקיום יחסים אינטימיים- בעוד שאתה מוכן להתנסות, הדבר חסר לך ואתה מוכן "לעבור שלב", היא לא ממש שם- היא לא בשלה, היא חוותה גם חוויות לא נעימות בקשרים קודמים, דבר שאולי מעכב אותה יותר.

אני מאמינה שיש קשר בין השיעמום הכללי שלך בקשר לבין העובדה כי היא לא מוכנה עדיין לקיום יחסים. כלומר זה קצת צובע לך את הקשר.

לגבי השאלה האם היא נמשכת אליך- תמיד ניתן לפתוח את השאלה הזאת מולה, מה היא מרגישה, למה היא נמשכת, מה היא אוהבת, לנסות לפתח על זה שיח. אתם שנה ויותר ביחד- אין סיבה לא לשוחח בפתיחות.

לגבי התקרבותה לדת- כן, יתכן והדבר הזה יגדיל את הפער, יתכן וזה יתן לה יותר לגיטימציה לא להתקדם מהבחינה המינית ודווקא להישמר מזה. אלו דברים שקורים גם בהקשר לגיל ולשלב ההתבגרות הסופית- בדיוק כפי שאתה מחפש משמעות, כך גם היא מחפשת משמעות לעצמה, לקשר, לעולם. זה חלק מהדינמיות של הגיל שלכם- מחפשים את הזהות האמיתית ומתחקים אחר דברים שמדברים אלינו.

אני מציעה לשוחח על הדברים כפי שהם. לספר לה כמה זה חשוב לך, ואיך אתה מרגיש בקשר. ספר לה על התקיעות ועל הרגשות שלך בעינין- כבד את דעותיה ואל תלחץ עליה, אך חשוב שתשתף אותה, שאתה גם חושש כי גם מהבחינה הדתית בסופו של דבר יפתח פער נוסף וקשה לך לעמוד בכל אלו.

נסה לבחון לאן הדברים מתקדמים ולאן הם מתפתחים. הרבה פעמים מתקשורת פתוחה צומחות הפתעות טובות.

אנוני שלום,

אני קוראת מבין הדברים שאת מביאה לפורום מספר דברים שכנראה משפיעים עליך רגשית והם טבעיים.

ראשית, נושא הפריון של בעלך שכמובן לא נוצר באשמתו, אך לעתים קורה שבגלל בעיות זרע כאילו או אחרות, יש צורך בטיפולי הפריה חוץ גופית (IVF) גם אם האישה בסדר, דבר שעשוי לעורר רגשות לא פשוטים ובכלל הכניסה לטיפולים כאילו והרצון לעבור אותם בכמה שיותר שלווה נפשית ובהצלחה.

נקודה נוספת היא חוסר האמון של בנו בנשים. הוא נולד למערכת יחסים שנוצרה בתוך חוסר אמון, מתוך בגידה. די מובן שהוא יפתח חוסר אמון בנשים. אביו הלא ביולוגי (בעלך) לקח עליו את תפקיד האבהות וזה באמת מעשה יוצא דופן. האם פעם דיברתם על כך? האם יש אב ביולוגי כשיר בתמונה? למרות שאב מגדל יותר "אב" מאב ביולוגי.


באשר לנושא האירוח בקיץ, לדעתי את הגבולות בעלך צריך לשים בקשר עם בנו ולא את.
בוודאי ששהייתו אצלכם תביא לתקשורת שלך עם בנו אולם אם יש בעיות, בהחלט יש מקום להעלות אותם בקשר הזוגי שלכם, לשתף אותו בחששות שלך ובמצב המורכב ולחשוב ביחד איך ניתן להתגייס בתקופה זו בצורה הרגועה ביותר שאפשר. גם מבחינתך, גם מבחינתו ולהעביר לבן את הגבולות שחשוב לכבד בבית כשהוא מתגורר תקופה זמנית אצלכם. אולי שיחה משותפת שלכם אתו? אולי בעלך אתו?

חשבי על הדברים, לדעתי יש כאן מורכבות של מספר היבטים שמציפים, אני מבינה אותך, דברי עם בעלך כששניכם קשובים, רגועים, ללא שיפוטיות או האשמות והחליטו יחד שהקשר שלכם יקר מאד והוא לא יפגע בגלל שינוי זמני כזה ומה צריך לעשות לשם כך.

בהצלחה רבה,

אליאור שלום,

לא ברור עד כמה יש שם פלירטוט בקשר עם הבחור הזה. יתכן וכן, יתכן ולא יתכן והוא מעט "גורר" אותה לשם. מה שברור שהיא לא משתפת פעולה איתו ממה שאתה מעלה ועוד משהו חשוב, עם דברים לא פתורים בזוגיות ועם חששות/חשדות לא נשארים לבד אלא מומלץ להביאם לזוגיות.


הייתה חדירה שלך לפרטיות שלה (כולל דקות שיחה, ציטוטים וכו) והשגת מידע אישי דרך אפליקציות/נייד וכו'... ואין כאן סיפור של בגידה. נשאלת שאלה עד כמה אמון יש לך בה וחשוב לתת את הדעת על כך בקשר. האם זה עורר בך חרדה? אילו תחושות? רגשות?

מה אני מציעה לך לעשות?

ראשית כל למצוא זמן ששניכם יכולים לדבר מבחינת זמן (שאין לחץ סביב עבודה/להספיק דברים וכו'..) בתנאים נוחים (בית/בית קפה וכו'..) כל מקום שמשרה על שניכם נחת.

ופשוט להיות כן ואמיתי אתה. הייתי מתחילה בדברים טובים, שאתה מעריך אותה, שהזוגיות חשובה לך ועוד כל מיני דברים שתאמר לה, אך רק דברים שאתה באמת מרגיש.

ששמחת לעזור לה בתקופה שלא הייתה לה עבודה ולהוות עבודה כתף תומכת ומעודדת.

הייתי מוסיפה גם מה היא מעניקה לך ומה היא עבורך בקשר הזוגי.

אח"כ לעבור לסיפור עצמו ולמה שחשדת ושגילית ולשאול אותה לגבי זה ולפתוח בכנות את הסיפור תוך הדגשה שבזוגיות מאד חשוב שתהיו מסוגלים לדבר על הכל.

נסה לראות מה קורה בקשר שם, דבר על רגשותייך והזמן אותה לדבר על הדברים וכן תעלו תכנים של זוגיות. האם משהו חסר? האם הייתם רוצים משהו נוסף? יש פה הזדמנות לשיח ביניכם. כדאי בהיעדר שיפוטיות או האשמות כי זה יותר מזמין להקשבה ושיחה.

ויש את המקום שלך לבחון אותו, אתה כמה אתה נותן אמון? או אם יש סימן אתה מיד חוקר? חשוב על כך....

בהחלט יש מקום לומר שזוגיות היא אתגר ואתם ביחד פחות משנה ובהנחה שנישאתם, אתם רוצים עתיד משותף, הדברים האילו חשובים ובוודאי תכנים כמו אמון וביטחון.

אני מאחלת לך בהצלחה רבה,

לדעתי המצב הזה של חוסר ביטחון בלקיחת החלטות נובע ממקום של אי שביעות מהמקום שאת נמצאת בו.
אמנם יש עוד גורם לבלבול הזה ואיך לא...החברה!
דעתי האישית אומרת קחי לך פרק זמן מרוחק מכולם התכנסי בתוך עצמך ועשי חשבון נפש!
האם את מוכנה להתמסד?
האם את באמת אוהבת?
או אולי זה באמת מיצה את עצמו...עצרי לרגע וחישבי זו יכולה להיות החלטה גורלית.
בהצלחה!

ליאן שלום,

לכולנו בחיים יש רפרטואר שאני "סוחבים איתנו" במהלך החיים והם חלק ממסע החיים שלנו וזה טבעי וזה כולל: אהבות קודמות, אבדנים של קשרים, חוויות טובות ופחות טובות ועוד ועוד.

ממה שאני קוראת מדברייך ככל הנראה המחשבות שמציפות אותך על גברים אחרים, על פירוק הקשר, המחשבות האם תתחרטי, עולות בעקבות חשש ממיסוד ומחויבות בקשר

עצם התקיימות רגשות ומחשבות אלו, אינן אינדיקציה לפרק את הקשר, אלא דווקא "לצלול" לתוך מה שאת מרגישה ולבחון עם עצמך דברים שקשורים לקשר.

גם קשר חדש יגיע למקום של שיגרה אשר ידרוש תחזוק ושמירה, כמו בכל זוגיות.

נסי לחשוב מה את אוהבת אצלו? מה חיבר ביניכם בתחילת הקשר? מה עוד היה חשוב לך לקבל בקשר? לתת בקשר? האם אתם יכולים לשוחח ביניכם על הדברים?

חשוב לא להיבהל מעצם התקיימות הרגשות כי אנחנו בני אדם, לא רובוטים....

אני מאמינה שהתשובה בידייך או שתגיע עם הזמן.

עם מה שלא תחליטי, מאחלת לך הרבה הצלחה,

בברכה,

הייתי עם מישהו 5 שנים ..בדיוק אותן מחשבות. בסוף סיימתי את זה ואני לא מסתכלת אחורה.. לא יכולתי לעשות החלטה יותר טובה מזו.
סיימנו את זה יפה. זה פשוט היה הרגל והבנו שאהבה כבר אין פה וזה נגמר. עכשיו אני כבר בזוגיות אחרת שנכנסתי אליה ממש שבוע אחרי הפרידה מההוא ובאמת אין החלטה שאני יותר שלמה ממנה. ופחדתי באמת שפחדתי לעשות את הצעד הזה- אבל כשאת שלמה, את שלמה וזהו... בהצלחה

שלום לך,

לכל זוג הגבולות שלו. אכן פייסבוק היא רשת חברתית שנועדה ליצור קשרים ו"קורים" אחד לשני ובכך כביכול להביא ליותר שיתוף, גם עם אנשים שאנחנו לא מכירים. האם היא עושה את עבודתה נאמנה או לא, זה לדיון אחר.

העינין הוא, שככל שיש שיתופים ותקשורת כזו או אחרת עם אנשים, ובהכרח עם כאלה שאנחנו לא מכירים ומוסיפים אותם למעגל החברים (וירטואלי או לא)- הדבר עלול להכניס יותר מתחים למערכת היחסים- כל עוד היא רגישה לכך. כלומר, כל עוד את כבת זוג רגישה לכך- בן הזוג יודע זאת, ועלול בסופו של דבר לא לשתף או להסתיר פרטים- דווקא כי את חשדנית ורודפנית עבורו. את, נמצאת במצוקה מסוימת, ולא רואה דרך אחרת להציף את זה.

העובדה שאתם נפרדים או רבים וזה האישיו הקבוע ביניכם יכולה לספר עד כמה הדבר הזה משמעותי לך (ולו) בתוך הזוגיות. אבל מסתתר פה משהו גדול יותר, והוא אמון והדדיות. הוא חש שאינך מאמינה בו - אחרת לא היית כ"כ חוקרת, ואת חשה כי אין הדדיות וכבוד מסוים למה שאת מעלה. כלומר, אפשר לא להסכים ועדיין לקבל את הדעה שלך. "אל תדאגי" אולי לא מאוד מספק אותך כתשובה? אולי צריך לערוך שיח יותר מקיף על אמון, הדדיות, כבוד אחד לשני. מה באמת מפריע לך, מה חשוב לך- אולי טיפה לשים את הפוקוס על הפירגון כלפייך, על חיזור- להחזיר יותר ריגוש למערכת היחסים.

מה שאני מכוונת אליו הוא שבעצם מדובר פה במערכת יחסים שמאויימת ממשהו חיצוני, על שני בני הזוג להבין ביחד מה עומד מאחורי זה, ולחשוב יחד ולא בהתקפה הדדית איך אפשר להרגיע- אותך, ואותו. איך הוא לא ירגיש מותקף ורדוף, ואיך את תחושי בטוחה. את נמצאת עימו שנה, זה הרבה זמן במובן מסוים. אם אין לך סיבה אמיתית ומוחשית לחשוד בו, אני לא בטוחה שלבוא אליו כל פעם עם התלונה הזאת זה משהו שיעזור לך להיות רגועה יותר, אולי הפוך- אולי זה רק "משבלל" (שבלול) אותו יותר, וגורם לו להסתגר.

צריך לחשוב על דרך תקשורת מתאימה יותר לפתוח את נושא האמון וההדדיות ולנסות להצמיח שם משהו חדש, ולא האשמות שיביאו לפרידה, כי לא זה מה שאת רוצה בו.

סיוון שלום,

מטרתך נפלאה.

פורום זה פחות מתאים להיכרויות כיוון שאין כאן אנשים קבועים תמיד, אלא שבאים ושואלים שאלות ומקבלים מענה מקצועי.

המלצתי תהיה לחפש ברשתות חברתיות ובפלטפורמות אחרות מענה.

בברכה,

עינב שלום,

שינויים בחיים כמו חזרה בשאלה הוא שינוי מאד משמעותי של אורח חיים של אדם וזכותו להחליט כך ולהפך...

כל עוד היא גרה בבית ההורים, הוריה יכולים להחליט שבביתם שומרים את המסורת וכאן נעוצה ההתמודדות של הבחורה שהעלית.

מכות בצורה כזו או אחרת הן אסורות לא להורה ולא לילד ומהוות תקשורת הורסת.

הייתי מציעה לבחורה הזו לשבת עם הוריה ולנסות להגדיר את הגבולות בבית. מה חשוב להם מבחינה דתית? על מה חשוב להם שהיא תשמור? מה פחות חשוב להם?

לא ברור כלל מההודעה שהם קיבלו בשלמות או בכלל את נושא חזרתה בשאלה ויתכן וכדאי גם לשוחח על כך.

ברגע שתצא מהבית ללימודים, האם יש באפשרותה להתגורר במעונות סטודנטים?

אין ספק שכשאדם חוזר בשאלה ויש קושי שקשה לגשר עליו, לעתים נזקקים לנפרדות גם מבחינת המגורים וכל אחד יעשה עפ"י רצונו וימשיך לכבד אחד את השני (לדוגמה כאשר היא מבקרת אותם).

היא בגירה (23) ויכולה לקבל החלטות, עם זאת, היא מאד צעירה ויתכן וזקוקה עוד למשאבים כלכליים מהוריה. אפשר לבחון אפשרות שתעבוד.

הייתי בוחנת את כל הדברים לרבות אפשרות להתגורר בנפרד בתוך המשך קיום יחסי הורות-ילדים טובים ומכבדים (לא סותר ואף רצוי) אך לאפשר לה להתפתח כרצונה.

יתכן והלימודים יעשו לה טוב. יתכן והחזרה בשאלה מאד טרייה (יחסית) ולוקח זמן "לעכל" שינוי גדול כזה מבחינת ההורים בייחוד (לדעתי) שמתחילה בשלות מינית וקשר עם בחור.
י
מה שמקובל שונה בחברה הדתית או החרדית של היכרות לנישואין ואח"כ מיניות וההלכות הן שונות לגמרי בנושא זה. יתכן והם מגיבים לזה.

יתכן וכדאי לשקול לפנות לייעוץ משפחתי סביב התנהלות כעסים והתמודדות (אם יש מצב של ענישה פיזית ועוד ולקבל כלים). וכן סביב החלטה כזו של ביתם - השלמה, קבלה, היא עדיין ביתם, גם אם בוחרת אחרת....


בברכה,

שלום לך,

את כותבת שיש לך מערכת יחסים מאד טובה, שאת מאוהבת בחבר שלך.

כאשר מציינים "אוהבת" בדר"כ זה סוג של "אידאליזציה" (הכל ורוד, הכל מושלם) לאדם השני התאהבות היא חוויה נפלאה ומרגשת. לבסוף, מערכת יחסים בוגרת אשר נמשכת, הופכת לאהבה בוגרת, כזו שיכולה להכיל בה את חוסר השלמות שלנו כבני אדם.

שאנחנו יצורים של "גם וגם" ואנחנו שלמים כמו שאנחנו, עם המעלות ועם החסרונות (השאלה על מה להתפשר כמובן וזה עניין אישי).

נשמע שטוב לך.

מדוע את חושבת על מערכת היחסים הקודמת שלך? לא ניתן לדעת דרך הפורום, אולם יש שאלות שאפשר לחשוב עליהן. האם היא נסגרה כמו שצריך או שאת מרגישה שיש עניינים לא פתורים שם? האם היה זמן לשהות לבד אחרי הפרידה או שמערכת היחסים הנוכחית הגיעה מהר? האם זה קורה כשיש רגעי משבר בזוגיות הנוכחית? האם את יכולה לזהות טריגרים (זרזים) אשר מביאים למחשבות האילו?

וחשוב גם לדעת כל כמה זמן זה מופיע ועד כמה זה מציף.

יכול להיות שבגלל ההרסנות של המערכת הקודמת את לא כ"כ מאמינה שמגיע לך הטוב הזה שיש לך המערכת היחסים הנוכחית.

יש כאן הרבה מה לשאול ולבחון.

ההמלצה היא בהחלט להיות נוכחת במקום טוב ומיטיב ולא במערכת הרסנית ולא טובה.

שנה וחצי הוא זמן לא מבוטל לקשר כזה ויש מקום לשחרר את הקודם ואף לחשוב עם עצמך - מה הדברים שגרמו לפרידה, מה היה לא טוב שם אל מה את מתגעגעת? את יכולה אף לכתוב לעצמך את הדברים.

חשבי על הדברים על מנת שתוכלי לעשות מעין סגירה פנימית עם עצמך ולשחרר את זה בעיקר לא ממקום של לשפוט או להאשים את עצמך. לא זו המטרה.

יש לי הרגשה שאם את מאושרת בקשר, כנראה שהמחשבות לא מציפות אותך, אולי עצם קיומן לעתים מביאות לרגשות שונים, אחרת כנראה לא היית יכולה להיות באמת נוכחת ומאושרת בקשר שלך כיום.

בהצלחה רבה,

שלום יובל.

לא ציינת בני כמה אתם ומה טיב הקשר, סביב מה יש ירידות בקשר ומה סה"כ הדינמיקה מבחינת תקשורת. אלו דברים שחשוב לי לדעת לצורך מענה מקיף יותר.

יתכן ואתה אדם שיש לו צורך גדול בשליטה, ורוצה לחוש בטוח גם במערכת היחסים ובעוד תחומים בחייך. אולי בת הזוג חווה את זה כחודרנות ולא כהתעניינות או אכפתיות.. והדבר עלול להרחיק אותה מאוד. העובדה כי היא רוצה למסד את הקשר או מצפה שתציע לה, עדיין לא אומרת שהתקשורת היא מיטיבה ויעילה, וחשוב לחדד זאת לפני כל מהלך דרסטי כמו הצעת נישואין.

אני כמובן לא אוכל לתת לך תשובה אם היא האחת שלך, אני כן יכולה להמליץ לשוחח איתה על עינין התקשורת, איך היא חווה אותך בקשר, למה היא מתכוונת באומרה שאתה אובססיבי- אולי יש אמת בדבריה? צריך לבחון את הדברים בחוכמה, ברוגע, ולא מתוך מקום בו אתה חש אשמה אלא קבל זאת כ"מתנה"- להבין האם יש דפוסים בקשר שעלולים לחבל בו- כמו חודרנות, פולשנות, רדיפה אחריה לתשומת לב- אלו השערות בלבד כמובן..

החשוב הוא בעיניי- לחדד את התקשורת, לשוחח בנעימות על הדברים ומתוך מקום לרצות בשינוי, ולא להישאר באותן עמדות. אפשר לקבוע שיחה אחת קבועה בשבוע, שבה שניכם משתפים זה את זו.

צריך לציין גם, שיש טיפוסים שפחות משתפים, שיותר זקוקים למרחב ולספייס, שצריכים להיות "לבד" יחד עם ה"ביחד", והלבד שלהם מאוד חשוב להם. לעומת טיפוסים יותר "תלותיים" באחר, יותר צריכים להיות "יחד" ולהרגיש טוטאליים. כשהפכים כאלו נפגשים- העבודה צריכה לעשות לכיוון קו האמצע, ולהבין כי לא מדובר בריחוק שהוא אישי "נגדך" או רצון להסתיר פרטים, אלא כי זה הטיפוס עצמו ואלו הם דפוסיו מול כולם (בכל מערכת יחסים ולאו דווקא בזוגיות).

בהצלחה רבה,

שלום מירי,

חלוקת הנטל משתנה מבית לבית, כמובן אין נכון ולא נכון. יש את מה שנכון לכם כיחידה זוגית ומה שפחות. אני מבינה מדברייך שבעלך עובד בשתי עבודות, ונח בין שתיהן. כמובן זה בוודאי מתיש. בעוד שאת גם עובדת שעות לא מבוטלות ומגיעה עייפה.

אפשר לשוחח עם בעלך על "סידור" שיתאים לו, שימים שהוא יחליט ובשעות שהוא יקבע (נניח משלוש עד ארבע, מארבע עד חמש) - מה הוא מוכן לעשות: פינוי האשפה, בישול למספר ימים שיהיה אוכל מוכן במקרר, או כל מטלה אחרת- שהוא יבחר (כדי להשיג שיתוף פעולה מירבי).

העזרה יכולה להיות גם ממוקדת בילדים, כמו הסעה לחוג, או מקלחות בשעות הצהריים כשהוא נמצא. כמובן אחרי המנוחה שלו.

הרעיון הוא לערוך הסכם משותף, ולא משהו שיציף אותו, ואולי הדרגתי- כדי להביא אותו לשיתוף פעולה.

השיחה המקדימה לכך צריכה להיות מזמינה, כשאת מבינה ומביעה הבנה לצורך שלו במנוחה ולאפשר לו אותה. לחדד כי שניכם עובדים והעזרה שאת זקוקה לה אינה רבה, ומאוד תעריכי אותו עליה. נסי להכניס הרבה כבוד ואכפתיות לשיחה, אני בטוחה שזה "ידביק" אותו.

שלום טליה,

בהתחלה ציינת כי הסיבה היא פוליטיקה ואח"כ ציינת כי הסיבה היא פוליגמיה. כמובן גם כאן וגם כאן יש מכנה משותף של נתינת במה לכולם, השאלה היא באמת למה התכוונת :)

אם מדובר במה שאני חושבת שהתכוונת, וזוהי הפוליגמיה- הרי שמדובר באדם שלא רוצה ולא מתכוון, אידאולוגית, להתחייב למערכת יחסים אחת משמעותית. כמובן שיש באדם הזה חלקים רבים באישיותו שאת מתגעגעת אליהם, ונזכרת בהם, וזה דבר טבעי לעבור בתוף פרידה. יש אובדן של קשר, של מערכת יחסים די ארוכה, וכמובן שהדבר ישפיע עלייך. זה בסדר להישאר עם התחושות האלה ולתת להן מקום. לא להיבהל מגעגוע שפתאום תוקף, או כל רגש אחר שצץ- אהבה, כעס, עלבון, כמיהה לקשר.

מה שחשוב הוא לא לוותר על עקרונותייך, להבין כי הפרידה (אם היא על הרקע הזה) היתה הכרחית, ולא ניתן לקיים מערכת יחסים עם אדם שכ"כ מנוגד לך בדעותייך. הדבר מעיד על כך שלא יוכל לקיים מערכת יחסים אחת. לא כדאי "לצפות" מעצמך להתגבר על הפרידה בזמן קצר. בכל זאת מדובר בקשר ארוך, בפרק ב', במערכת יחסים שידעה הרבה עליות וירידות. צריך לתת לנפש ולגוף מרחב של זמן ולאט לאט לעבד את הפרידה.

אם מדובר בפרידה על רקע אחר, אנא פרטי, ונוכל להתייחס בהתאם.

עדי, הסיבה היא פוליגמיה!!! שאלה נוספת שוודאי. מתחברת לראשונה, אנחנו שומרים על קשר טלפוני או ווטסאפ בין פעם לפעמיים בשבוע. הוא נמצא כבר בקשר זוגי אם משהיא שהכיר באחת הפרידות שלנו. הוא יודע את הקו האדום שלי, ולמרות זאת הוא שולח מסרים כמו בואי לשבת, אמירות כמו את תחזרי אליי, אני הכי טוב בשבילך. את בת הזוג שלי!! ועוד ייתכן וניתוק הרמטית הוא הכי נכון אני כרגע לא מסוגלת לכך, האם נכון לבקש שיפסיק עם המסרים הללו

הי שוב טליה,

בוודאי בוודאי שניתוק היחסים הוא הדבר הנכון והבריא לך ביותר. ובוודאי שגבולות הם חשובים- לדרוש שיפסיק עם ההזמנות האלו כי הם מיותרות. לא להראות געגוע או רצון לחזור, כי הדבר רק יפגע בך להערכתי.

אני מציעה להתמקם מולו יותר קשוחה, פחות "רכה" לשכנוע ובעיקר עם כבוד עצמי לך ולעקרונותייך.

היי

אולי מיהרתם להיכנס לקשר - אולי זה הוא ואולי זו את!
מה שבטוח שעל פי תיאורך את הנסיעה הזו אי אפשר לעצור.

כעת נותר לך להתמודד עם המציאות או להמשיך הלאה או לחכות שיחזור ובינתיים להמשיך ולתחזק את הקשר בדרכים חלופיות.

לפעמים אנו נמצאים במצב שלא מאפשר לנו לקבל החלטה.
אז...את יכולה להחליט - שלא להחליט!

בהצלחה.

שלום אניה,

הבלבול שלך מובן וכנראה נובע מהעובדה שכבר תקופה את יוצאת עם בחור ואת עדיין לא עלית על הכוונות שלו בקשר, על ההיסטוריה שלו, מי הוא ומה הוא מצפה מהקשר איתך- מה את עבורו ואיפה את עומדת. אלו דברים שבהחלט יכולים לבלבל.

אני מציעה, כדי לא להיסחב עם סימני שאלה, כן לדבר איתו- כן לגשש ולבדוק איפה הוא שם את הקשר, באיזו העדפה, מה קורה כשיטוס- באיזה סטטוס אתם היום ובאיזה תהיו. גם לך יש את הדעה שלך ושווה לשתף אותו מה את מרגישה ולאן הקשר הולך מבחינתך.

אם יגיב בבריחה- לפחות תדעי שהוא לא היה רציני ולא היה השקעה נוספת. וואלי הוא יפתיע אותך בתגובתו, לטובה, וגם אז תחושי הקלה. כך או כך, שווה לדבר על הדברים. "אין כמו התרת ספקות".

ברור שהיא לא אמורה לרוץ איתו, אתם נשואים עם ילדים, אין לה בכלל מה להיות באינטרקציה איתו חוץ משלום שלום.. זה לא עובד ככה בכלל.
שתרוץ עם קבוצה, חברות.. אבל לא שכן גבר! חוצפנית

שלום בוגי,

לכל זוג יש את הגבולות שלו, יש זוגות שמוכנים לתת אחד לשני מרחב גדול יותר ויש שפחות.

כשיש חילוקי דעות בין הזוג קודם כל צריך לשבת, לשוחח, ולנסות להבין מאיזה נקודה כל אחד מגיע. אין פה עינין להאשים "אתה לא סומך עליי" וכו', אלא להבין באמת מאיפה אתה מגיע ומאיפה היא מגיעה. יש הרבה אנשים שעושים ספורט יחד, ועם זאת אני יכולה להבין את הצד שלך. סביר להניח שאם הבחור ינסה לעשות משהו, אשתך תהדוף אותו או במקרה ה"גרוע"- זה יחמיא לה, ושם זה יסתיים. יש נקודה נוספת- שכל עוד קיים כבוד הדדי והבנה אחד של השני, נבוא זה לקראת זה, ואם קיים משהו שעלול מאוד לפגוע בך (לא "כל משהו", אלא משהו ספציפי ונדיר) הציפיה הברורה היא שהיא תוותר על כך או תמצא פרטנרית לרוץ איתה. הכל למעשה תלוי בכבוד שלכם זה לזה, ביכולת שלכם "לראות" זה צרכי זה, ולוותר על שלכם כשיש צורך.

נסה לחשוב על הנקודה הזאת, אולי זה יתן פתח לשיחה מתאימה על כך.
בהצלחה רבה

עדי שלום,

אני מעלה כאן מספר נקודות להתבוננות:

1. האם את מרגישה שהפרידה מהחבר של השנתיים (זמן לא מבוטל כלל ואת מתארת קשר משמעותי, אינטנסיבי עם אהבה), היא עדיין טרייה. האם יש לך שם רגשות? האם העובדה שהוא סוג של נוכח בחייך מפריע לך? שכן את רואה אותו בצבא.

2. כחלק ממה שהעליתי קודם, האם את מרגישה בשלות (כרגע) לקשר חדש? האם כל הפרידות האילו עשויות להיות ביטויים של חשש מקשר חדש? של משהו שלא עיבדת ב"ע" עדיין מהפרידה הקודמת? (יתכן ולא, זו נקודה למחשבה).

3. אני מבינה שיש פגיעה באמון שבהתחלה את יזמת את הפרידות (ציינת בגלל דברים פעוטים) השאלה האם עתה כשהוא יזם פרידה הוא נחווה כ "קשה להשגה" ואם הייתם ביחד עדיין היית רוצה אותו?

חשבי על הדברים האילו.

אם אדם לא רוצה קשר, קצת קשה וצריך למצוא דרך להעביר את מה שאת מרגישה.

אם את מרגישה שיש עניינים לא סגורים אתו יש אפשרות לכתוב מכתב עם מה שאת מרגישה וכן לקחת אחריות על החלק שלך בהתנהלות ביניכם, (לשניכם יש חלק)

אך לקחת בחשבון שמכתב כזה או תקשורת כזו או אחרת יכולה להיות ללא תגובה מצידו (או כן, או תגובה לאחר זמן) וגם אם לא, את אולי תצליחי לסגור מעגל עם עצמך שגם בכך יש משהו חשוב.

בהצלחה ובברכה,

שלום טלי.
1. אין לי רגשות. בדעבד אני חושבת שלא אהבתי אותי בכלל בהשוואה לאחרון.
2. לא מחפשת קשר חדש. אוהבת את האחרון שנפרד ממני לפני יומיים. וממש פגועה שנפרד בגלל דבר מזערי.
3. הוא בשיחה בטלפון היה קר אבל כן פירט למה נפרדנו וכן רצה לשמוע אותי. אבל מיד לאחר מכן אומר שהוא לא רוצה יותר ושדיי נמאס לו. ואז אומר שהוא לא יודע ולתת לו זמן והוא רוצה להתייעץ.

מפחדת שזה יבוא לרעתי

נראה שאם אינך מעוניינת בקשר חדש, כדאי לברר עם עצמך איזה סוג של קשר את באמת רוצה עם הבחור הזה והאם הפגיעה היא סוג של פגיעת "אגו" (שזה יכול לקרות לפעמים)..

ואולי אותם ריבים משקפים את האמביוולנטיות (ההתלבטות שלך לגבי קשר)

ואם וכאשר יצא לכם לשוחח, לבדוק אתו את הדברים האילו ואם יש מקום לחשיבה או להמשך הקשר, מה המטרות שלכם ומה אתם רוצים מהקשר.

האם לחכות לו? אני לא רוצה לצאת מפגרת ...
הוא פשוט נותן לי תקווה שזה יעבור לו ..

הוא בשעה של שיחה שלנו שינה את דעתו כלכך הרבה אם להישאר או לא.
רק בגלל משפט אחד הוא קיבל סיבוב והחליט להפרד

נראה שכדאי לחכות ש"הרוחות קצת ירגעו" על מנת לתקשר ולפעמים זה נכון ומאפשר לדבר יותר ממקום שחושבים על הדברים.

בת 28,

נראה שהקשר שאת נמצאת בו הוא "קשר ולא קשר" והוא מאד לא בריא עבורך.

פרידות רבות, קשר שלא נותן ביטחון, שיש בו טלטלות רגשיות, שיש היעלמות שלו ואת לא יודעת אם הוא יקום וילך, הגיוני שיותיר אותך עם תחושות קשות. בוודאי קשר שיש בו גם פגיעה רגשית הוא לא קשר בריא.

יש בעיני כאן מס' שאלות לחשיבה:

מה הדפוס שמשאיר אותך בקשר הזה?
איך היו לך קשרים בעבר? האם היה להם אופי אחר/דומה?
מודל זוגיות שאת חווית/נחשפת אליו (בבית וכו'?)


חשוב לדעת שאין לנו כל אחריות לשינוי של אדם אחר.. רק האדם עצמו יכול להיות אחראי על השינויים שלו (אם הוא רוצה כמובן).

חשוב לא להישאר במקומות (לרבות זוגיות) שגורמים לך מצוקה כזאת.

אני מזמינה אותך לחשוב על הנקודות שהעליתי ובמידת הצורך ניתן לפנות לייעוץ מקצועי לבחון אותם.

בברכה,

היי,
תודה רבה על התשובה.
הסגנון הזה לא דומה לאף קשר שהיה לי בעבר. גם המערכות היחסים הרציניות וגם התחלות שלא צלחו היו "בריאות" יותר - גלויות, יציבות, וכאשר הן נגמרו הדבר נעשה בצורה טובה אך החלטית. ההורים שלי נשואים ולא ראיתי בעיות זוגיות חריגות בבית כשהייתי ילדה.
אני יודעת שלו היו מערכות יחסים בעבר באופי דומה. אני חושבת שזה גם תורם לחוסר הבטחון שלי איתו, כי אם יש בחורות שהיו וחזרו והיו וחזרו, מה אומר שהן לא יחזרו שוב? הוא לא נתן לי מספיק בטחון כדי לדעת שהן היסטוריה (עם חלק הוא שומר על קשר, מה שעוד יותר מסבך. הוא אומר שהקשר ידידותי בלבד, אבל איך אני יכולה לדעת?).
מה משאיר אותי איתו? הרגעים הטובים, אני חושבת, גם מבחינת התקשורת וגם מבחינת איך שהוא גרם לי להרגיש. אני יודעת שהם לא שווים הרבה בצירוף הרגעים הקשים וחוסר היציבות, אבל משהו בי מקווה לשינוי כך שישארו רק הצדדים הטובים. ואני לא מצליחה לשחרר.

נראה שאת מזהה מה שקורה בתהליך שלך אך כנראה שיש איזה "סחור סחור" בקשר שפעם טוב ופעם לא...

הקשרים שלך בעבר היו יציבים והמודל בבית היה נכון.

השאלה האם הקשר אתו אכן לוקח אותך למקום של חוסר ביטחון (אני מניחה) וקושי לשחרר כפי שאת מציינת.

ולעמוד את הטוב מול הקשיים וחוסר היציבות שיש בקשר.

והאם את לא רוצה למצוא לך היום קשר שיש בו יציבות, אמון, ביטחון ופרמטרים שחשובים בקשר זוגי.

אני רואה שאת עונה לעצמך וחשוב לבדוק מה בדיוק קשה לך לשחרר ומה המקום שבו את נותנת לו את האחריות על השינויים במקום לקחת אותם על עצמך.

חשבי על הדברים.

בברכה,