פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מירי חמודה, מתחשק לי לקחת את שניכם ולנער אתכם, או להשתמש בשרביט קסם כד להרגיע אתכם.
ראי, אתם מפספסים את התקופה הכי מקסימה שבה אנחנו כל כך מאוהבים שרק רוצים לבלות כל רגע בחברת השני. רוב הזוגות חווים את הרגעים האלו, ונכון שזה יכול להימשך ממספר חודשים ועד מספר שנים, ובדרך כלל העוצמה של הפרפרים וההתרגשות דועכת, אבל יש סיכוי שזה יוחלף באהבה מסוג אחר, המבוססת על הערכה, מסירות, איכפתיות, הנאה, דברים משותפים.
ככה זה...אצל רוב הזוגות...
אבל זו לא סיבה לא להינות ממה שיש לכם כרגע בשיא העוצמה והכיף.
את שואלת מה ניתן לעשות כדי להאריך את תקופת הריגוש והגעגוע?
ליהדות יש פתרון יפה בעיני - תקופת הנידה. מערכת אוטומטית של ריחוק וקירבה. נדמה לי שהיתה כאן המון מחשבה: מתחילת היחסים לא מאפשרים לבני הזוג להישאר צמודים ונוגעים כל הזמן, כמה שהם רוצים, אלא אומרים להם - בתקופת הנידה אסור לגעת זה בזו. האיסור הזה מעורר המון כמיהה, ויש מסר דומה לפסיכולוגית חכמה בשם אסתר פרל, שכתבה ספר מדהים בשם אינטליגנציה ארוטית - על מה קורה לתשוקה המינית בזוגיות ובנישואין. היא ממליצה להכניס קצת "פילפל", קצת סיכון, לעורר טיפה קינאה, קצת פלירטים עם אחרים. לתת את התחושה לבן /בת הזוג שלא הכל מובן מאליו.

עגבניה יקרה, ראשית סליחה על העיכוב בתשובה.
ממה שאת מתארת, מערכת היחסים שלכם הולכת ושוקעת אל תוך אכזבה (הדדית?)רצון חזק לשנות את בן הזוג, וחוסר מוכנות לקבל את האחר כמו שהוא.
לאחרונה הגעתי למסקנה (שכבר אחרים אמרו אותה בצורות שונות...) שדווקא במקומות בהם אנחנו הכי רוצים לשנות את בן (או בת, כמובן) הזוג שלנו - יש סיכוי גדול מאוד שדווקא מקומות או תכונות אלו יישארו (כמו להכעיס) ויתקבעו!!!
למה, את שואלת?
כי כאשר מישהו שאני אוהבת לא מרוצה ממני ולא מקבל אותי כמו שאני, ומעיר לי שוב ושוב, מתעוררות אצלי כמה תגובות: ההערה היא קודם כל מעצבנת! שנית, לא בא לי להיכנע, להתקפל. כל אחד רוצה להרגיש שהוא עצמאי ומקבל את ההחלטות על עצמו בעצמו, ומתמרד כאשר מישהו מנסה לכפות עליו לשנות משהו פנימי או בעצם - לא להיות מי שאני באמת...
ובתהליך הזה, יש שני כוחות: האחד, להיות נאמן לעצמי, והשני - להתחבר, להתמזג עם בן הזוג בהרמוניה, ללא חיכוכים. בתחילת הזוגיות, בשיא ההתאהבות, הכוח השני נותן את הטון ואנחנו מסתירים ומדכאים באופן אוטומטי את החלקים בתוכנו שאנחנו מרגישים אינטואיטיבית שמפריעים לבן הזוג שלנו, אז הוא לא מצליח לזהות את התכוונת המפריעות, מה גם שהוא די מסונוור ועיוור מרוב אהבה...אבל כאשר נכנסים לשיגרת חיי הזוגיות - הכוח השני הולך וגובר, וכל אחד מנסה בתוך גבולות הזוגיות להתרווח כמה שהוא יכול ולהיות נאמן לעצמו.
לכן, יקירתי, סליחה על כובד התיאוריה, אבל במצב בנוכחי אני ממליצה לך שתיכנסו לתהליך של ייעוץ זוגי שמטרתו להתיידד מחדש, לקבל זה את זו, ולראות את היתרונות האחד של השני. אם זה מצליח, את תראי שכל התפיסה שלנו את בן הזוג משתנה, כי עכשו כל מה שהוא עושה מעצבן אותך.

תלתל היקרה, אכן דילמה לא פשוטה! יש לי הרגשה, על סמך מה שאת מתארת, שבעלך זקוק להרבה ריגושים, והוא לא ישתנה בעניין הזה.
השאלה היא האם הוא יעשה זאת בשיתוף איתך או בהסתר.
אני מניחה שאם לא תשתתפי איתו - הוא כנראה יעשה זאת בהסתר, כי על פי תיאורך הוא אדם שהולך ומבצע את הפנטזיות שלו, והדמיון שלו חופשי ופעיל, כך שיש להניח שכל הזמן יהיו לו עוד ועוד פנטזיות שירצה להגשימן.
אני חושבת שעליך להחליט עד כמה את אוהבת ומפרגנת לו שיממש את הריגושים שהוא זקוק להם, ובמקביל לבנות איתו יחסי אמון המאפשרים מרחב, חופש אישי, התנסויות - ללא צורך בהסתרות, שהן בעיני הדבר הכי מכאיב.
יש לכם אפשרות לבנות מודל נישואין וזוגיות ייחודי לכם, ובו המערכת המרכזית היא של שניכם, עם המון אהבה, הערכה, פירגון ואמון הדדי, ולצד הזוגיות החזקה והמאפשרת הזאת - להביא בחשבון שיהיו פה ושם סטוצים מרגשים.
לא לכל אחד מתאים המודל המסורתי של זוגיות נאמנה ללא ריגושים מן הצד. השאלה היא האם אתם יכולים להכיל את הסטוצים האלו - (ונכון שיש כאן סיכון להתאהבות), או שאינכם מסוגלים לכך, או שאת עצמך אינך מוכנה לכך.
זה נושא לבירור עקרוני ביניכם, אם כי עלי לומר שלפעמים מחליטים על מודל מסויים שנראה מתאים, וכאשר הדברים מתחילים לקרות בפועל - הרגשות שעולים - קנאה, חרדה, פחדים לאבד את בן הזוג - לא מאפשרים ליישם את המודל התיאורטי...

ברור ומובן מעבר לכל ספק- את איתו כי נוח לך, כי מתאים לך להיקרא תפוסה מול כל הסביבה שמשקפת לך מה היית רוצה להיות, וזה הכי קרוב שאפשר- ולכן את איתו.

אבל בפנים, את מחפשת משהו אחר, ובפנים את גם יודעת שאת מבזבזת את הזמן. את עסוקה בספקות שלך, בסביבה, במה שהיית רוצה.. במשאלות ליבך.. הוא לא בתמונה הזאת.

לטעמי עדיף להיות לבד ולחפש את האחד מאשר להיות עם אחר שברור שזה לא יימשך, בטח ובטח לא לגור איתו או לקיים איתו מערכת יחסים רצינית יותר ממה שהיא כבר. כשאת איתו את לא תבגדי בו כאמור, את איתו כי נוח אבל מגד- כל חייך נעצרים.. כל חיי האהבה שאת רוצה בהם- נעצרים.

זה לא זה עבורך. את נו-רא צעירה. את תמצאי את האחד שלך. רק אל תישארי במערכת שסופה ידוע מראש (בהנחה שהסוף הוא סוף). קראי בבקשה מה שכתבת לנו כי הכתובת על הקיר.

בהצלחה רבה ובלי להתייאש.

את האמת אני גם זוכרת כשהייתי סטודנטית, היתי רק יוצאת עם בחורים ולא כל קשר הלך.
למרות החברות הרבות שלי ,שהיו להן חברים רציניים.
עכשיו, כעבור משהוא כמו 4 שנים אחרי סיום הלימודים, ובערך שנתיים של נישואין, אני רואה שכל זה ממש שטויות. כל אחד מוצא את האהבה שלו (כמובן אם הוא נותן לה הזדמנויות להגיע). ועוד יותר, היא בדרך כלל באה כשאתה לא מצפה לה , עם בן אדם שאתה ממש לא מצפה שמה שהוא יכול להצליח איתו.
...הייתה לי חברה, שלא יצאה עם בחורים עד גיל 25, בגיל 25 הכירה בחור ,שכעבור 5 חודשים התחתנה איתו.
למרות שזה לפעמים מתסכל לראות אחרים מתחתנים, מתארסים, אל תשימי לב ותחיי את החיים שלך. כל דבר בזמנו.

...וכמובן, את לא בת 80, שכבר זהו זה.... החיים עוד לפנייך! תמהרי להנות מהחיים, כי הם עוברים כל כך מהר!
:)

הרבה בהצלחה!

את האמת אני גם זוכרת כשהייתי סטודנטית, היתי רק יוצאת עם בחורים ולא כל קשר הלך.
למרות החברות הרבות שלי ,שהיו להן חברים רציניים.
עכשיו, כעבור משהוא כמו 4 שנים אחרי סיום הלימודים, ובערך שנתיים של נישואין, אני רואה שכל זה ממש שטויות. כל אחד מוצא את האהבה שלו (כמובן אם הוא נותן לה הזדמנויות להגיע). ועוד יותר, היא בדרך כלל באה כשאתה לא מצפה לה , עם בן אדם שאתה ממש לא מצפה שמה שהוא יכול להצליח איתו.
...הייתה לי חברה, שלא יצאה עם בחורים עד גיל 25, בגיל 25 הכירה בחור ,שכעבור 5 חודשים התחתנה איתו.
למרות שזה לפעמים מתסכל לראות אחרים מתחתנים, מתארסים, אל תשימי לב ותחיי את החיים שלך. כל דבר בזמנו.

...וכמובן, את לא בת 80, שכבר זהו זה.... החיים עוד לפנייך! תמהרי להנות מהחיים, כי הם עוברים כל כך מהר!
:)

הרבה בהצלחה!

היי,
את נמצאת בדיוק במצב שאני הייתי בו עד לפני שנתיים.
אני בת 23 גם סטודנטית, חברות שלי או נשואות או מאורסות או גרות עם החבר.
אני יצאתי מגיל 20 עם האקס, והיינו ביחד 3 שנים.
מאוד אהבתי אותו והסתדרנו והיה לנו טוב אבל עמוק בפנים הרגשתי שזה לא זה, אבל התכחשתי כי אהבתי אותו ותמיד קיוויתי שהכל יהיה בסדר ושאני ירגיש טוב עם הקשר ושכן יצא מזה משהו. אבל עמוק בתוך תוכי ידעתי שזה לא יקרה... פשוט מרגישים את זה ואם הבנתי אותך נכון אני מניחה שגם את מרגישה את זה.
אני גם חשבתי לעצמי - אני רק בת 23 ויש לי זמן... אבל מניסיון אישי (נפרדנו לפני חודשיים), אם את מרגישה שזה לא זה, זה לא זה וזה גם לא יהיה זה!!! לא משנה כמה תנסי לשכנע את עצמך!

להיפך, את צריכה לסיים את הקשר, לצאת ולהינות לפני שיהיה באמת מאוחר מידי.
אני אגב הכרתי מישהו לפני שבועיים וממש טוב לי איתו, למרות שחשבתי שאני לא ימצא מישהו ואשאר לבד כל החיים... זאת מחשבה טבעית והגיונית לאותו הרגע.
תזכרי - ככל שאת מושכת את זה, את גם מתבגרת בנפש וגם בגיל. זה לא נעשה קל יותר.

תחשבי על זה.
בהצלחה,

התכוונתי שאת נמצאת במצב שאני הייתי בו עד לפני חודשיים.

אבל ממה שכתבת, בהנחה שזאת התמונה במלואה (בתמציתיות רבה), נראה שהבחור לא רציני. לא כ"כ היומולדת והעזיבה שלו אותה אלא העובדה שהתבייש לגבי הנשיקה..

אני מסייגת את דבריי ושוב אומרת שזאת דעתי על סמך הנתונים המעטים שהבאת פה. את נשמעת צעירה, חפשי מישהו שבאמת יכבד אותך ויהיה לכם טוב באמת יחד. הצלחה רבה.

סתם נכנסתי לכאן וקראתי את מה שכתבת והרגשתי צורך להגיב לך.

אני אומנם לא פסיכולוגית אך אדם מהצד שישמח להגיד לך מה דעתו אם זה יעזור לך.

לפי מה שאת מספרת לחיות לצד בעלך נעשה בלתי נסבל ככל שהימים עוברים.
אני באמת מאמינה שכדי לשמר קשר אחד הדברים העיקריים זה אמון בין בני הזוג. שיהיה סוג של ביטחון כלשהו בין השניים. וכשאין אמון אז הקשר מתפורר.
אי אפשר להעביר את כל החיים לצד מישהו שאת חושדת בו, לא מרגישה מוגנת ונאהבת על ידו.

אני במקומך הייתי שוקלת לחיוב את אופציית הגירושים <עם כל הקושי שבה ואני מבינה שכרוך בכך קושי אך לעיתים הקושי הזה מתגמד בסוף כשמבינים שעשינו בסה"כ צעד נכון> . חישבי על זה..האם את באמת רואה את עצמך חיה עם אדם שמפלרטט עם נשים אחרים ולא מתחשב בך?


לא מגיע לך לחיות עם בן זוג שיכבד אותך ויהיה רק איתך?
אני חושבת שבהחלט מגיע לך ודווקא משום שמגיע לך את צריכה לעמוד על שלך בעניין הזה ולא לוותר לו ובטח שלא לעצמך.


מקווה שעזרתי.

אסתי יקרה, בתור זוג שנכנס למשבר, מה שאני מציעה לך זה כניסה לתהליך של ייעוץ זוגי.

לפרק את הזוגיות בלי לנסות ייעוץ - זה צעד נמהר וחסר אחריות כלפי הילדים - לא משנה איך את מרגישה. אני מבחינה בין רגשות הכעס והייאוש שיש בך, לבין חשיבה הגיונית ושקולה על מה שקרה ועל מה שצריך לעשות.

תתפלאי כמה זוגות נכנסים לייעוץ זוגי עם תחושה שכלו כל הקיצין ושהם קרובים מאוד לגירושין - ואחרי כמה שיחות פתאום שוכחים כמה רע היה וחוזרים לשיגרה ולאהבה. נכון, זה לא תמיד מצליח. לפעמים היסודות אינם מספיק חזקים ולא ניתן לשקם, אבל אינני חושבת שבני הזוג עצמם, בעיצומו של המשבר המלחיץ הזה יכולים לאבחן זאת בעצמם, ועל כן הם זקוקים לאיש מקצוע שיעבוד איתם ויבחן יחד איתם האם ניתן לשקם.

לגבי השאלה שלך למה הוא עשה זאת - זה סוג של בריחה מן המציאות, ויש להניח שמנקודת המבט שלו משהו העיק עליו ועדיין מעיק, וזאת יש לבחון בייעוץ.

אולי בגלל שאני צעירה ממנו וגם מטופחת ותוססת אולי רוצה להוכיח לי שגם הוא כזה
הוא גבר נאה מאוד,
אבל יש בי כמין גועל דורית משהו שקה להגדיר אותו אנחנו מדברים אבל עד למיטה
פשוט אין לי משיכה כל נגיעה דוחה אותי.
הוא לא רוצה ללכת ליעוץ.

שירן יקרה, זה נכון מצידך להגיד את האמת ואת אמונתך לגבי הבאת ילדים לעולם. אלא שאני חושבת שאת נחרצת מדי. להגיד שלעולם זה לא יקרה זה קיצוני ולא ריאלי.
אני חושבת שאת יכולה להגיד שכיום זוהי דעתך ושאת לא רואה שזה ישתנה בעתיד, מן המקום והגיל בו את נמצאת היום. אם חברך מספיק נכון - הוא יביא בחשבון שאולי דעתך תשתנה בעתיד ואולי לא, ויעשה את הבחירה שלו, האם להעמיק איתך את הקשר או לא.
מה שאת כותבת זו החלטה שבאה ממקום חווייתי ורגשי מאוד טעון, כתוצאה מדברים שעברת בילדותך, כפי שהסברת- ויצרה את ההחלטה לא להביא ילדים לעולם. נכון שאת מאוד צעירה ועלייך להביא בחשבון את האפשרות שתרגישי ותחשבי אחרת עם השנים ולכן אני מציעה לך לפחות להוסיף לדברייך את המינימום הזה של ספק קל - כי אנשים הרי מאוד משתנים עם השנים, חישבי על עצמך - האם לא השתנית כבר במהלך השנים שאת זוכרת את עצמך? תארי לך כמה כל אחד מאיתנו משתנה נניח בחמש השנים הבאות, או בעשר השנים הבאות, ויותר מזה. ולכן, כאשר את מדברת עם בן זוגך על הנושא - אין צורך להיות כה דרמטית והחלטית. נכון שזה נושא שחשוב לתקשר אותו כדי לא לרמות או להשלות את האחר.
אבל, יקירתי, בדקי עם עצמך - אולי יש לך "רווח" נוסף מכך שאת מציגה עמדה כה נחרצת? אולי זה נותן לך לגיטימציה לעוד דברים יוצאי דופן - בגלל שעברת ילדות כה בעייתית? נניח, סתם אני מנחשת ויתכן שאפספס - שאת אולי לא מרעיפה אהבה כמו אחרים?
תסכימי איתי שדעה כה מגובשת בגיל כה צעיר - היא יותר כמו הצהרה, ואולי קצת פרובוקטיבית. אולי זה גם בא על מנת לעשות לבחור מבחן כמעט בלתי אפשרי - נראה עד כמה הוא אוהב אותי - אם הוא מוכן להישאר איתי למרות הדעה הזאת שלי.
לכן אנא ממך, נסי להתמתן קצת, להשאיר מקום לספק, סייגי זאת ואימרי שכיום אינך רואה עצמך מביאה ילדים ושאינך מסוגלת לחשוב כיום שאי פעם זה ישתנה. תוספת קטנה ולא בלתי נכונה.
הצעה נוספת - לאור הדברים החמורים שעברו עלייך - האם הלכת לטיפול פסיכולוגי? כי זה מומלץ, אם לא ניסית זאת עדיין.
מה דעתך?

אני מודה לך על תגובתך המעמיקה והמקיפה.

אני חושבת שאת אכן צודקת שאנשים כן משתנים.. ויכול מאוד להיות שגם אני אשתנה עם הזמן.
את צודקת בכך שעלי לומר שכרגע איני רואה את עצמי מביאה ילדים ואיני חושבת שזה ישתנה אך אין לדעת לעולם מה יהיה.
אני לא חושבת שעמדתי הנחרצת נובעת ממקום של גיל או בשלות דווקא. אני באמת לא חושבת שיש לי את המסוגלות הזאת להיהפך להיות אמא ביום מן הימים. מה גם שאני לא מרגישה שום צורך אימהי או חשק נקרא לזה כך להיות אם לתינוק אי פעם.
ייתכן וזה ישתנה כמו שכבר אמרת אך אני לוקחת בחשבון גם את האפשרות שהעבר וההווה הקשים שלי יעיקו מדי על הכל ואבחר בכל זאת באופציה של לא להיות אמא לילדים.

חברתי הציעה לי שלא לדבר על כך עם הבחור עדיין משום שאנחנו עדיין בשלב מאוד ראשוני של הקשר ואין טעם להקדים סתם דברים.
האם את חושבת שזה נכון להשאיר זאת כך לעת עתה עד אשר הקשר יותר יתחזק? אני מרגישה שאני סוג של מרמה אותו בכך שאני לא פורשת את "הקלפים" בפניו על ההתחלה.

מה דעתך? לחכות עם זה קצת עד למיסוד יותר מעמיק של הקשר או עדיף על ההתחלה?

ולשאלתך, את מרבית חיי אני מעבירה בטיפולים. פסיכולוגיים, פסיכיאטריים וכו'.
הטיפול מאוד עוזר לי ללא ספק. כיום אני במקום אחר רק בזכות הטיפול הטוב שאני מקבלת אך לצערי הדרך עוד ארוכה עד להחלמתי הסופית.


אשמח לשמוע מה דעתך.

בתיה, אני מציעה שתפני לפורומים העוסקים בבריאות הנפש, כי זה לא התחום שלנו ואיננו מומחים לביעות מסוג זה.

yb היקרה, את מתארת בעיית תקשורת קלאסית סביב שינוי בסטטוס המשפחתי - עברתם מזוג ל"שלישייה", ובבת אחת גברו הלחצים, המשימות, הקשיים הפיזיים, העייפות, הדאגה...במצב כזה כל אחד מנסה קודם כל רק לשרוד ולספק את הצרכים הבסיסיים שלו, וזה מספיק קשה, על כן יש קושי לחשוב על הצרכים של בן הזוג, ולהבין אותם, ולפעמים אתה לא מרשה לעצמך אפילו לראות את כל מה שהשני עושה למען הבית שמא זה יגמד את המאמצים שאתה מרגיש שאתה עושה... ושוב - אני חושבת שכל אחד מכם מרגיש שהוא עושה מעל ומעבר למה שעשה קודם!
אז הכיוון הנכון הוא ראשית להבין את מה שעובר עליכם, ולעושת את המאמץ הנוסף הזה - להכיר בתרומה של כל אחד, במאמץ של כל אחד, להשתמש בסגנון חיובי - מילות הערכה, מילות אהבה, לבקש במקום לדרוש. נסי לקחת יום אחד ובו תעשי מאמץ לדבר אליו בצורה נעימה, חיובית, שמחה, לבקש במקום לדרוש, ותראי עד כמה זה משפיע על האווירה ביניכם. ואם זה יעבוד יום אחד - תדעי שזאת הדרך...ואז עליך לרתום אותו שגם הוא יעשה מאמץ לשנות את המנגינ, את הסגנון. שיקרא את התשובה הזאת ויחשוב על כך. מה שאתם עוברים אינו יוצא דופן. כל זוג עובר זאת בצורה חמורה יותר או קלה יותר וזה אחד המבחנים הראשונים לחוזקה של הזוגיות שלכם.

נקודה נוספת קלאסית היא תחושתו של בן הזוג שהוא אינו מקבל אהבה וכי כל האהבה ותשומת הלב שלך נתונים לתינוקת החדשה. זוהי תלונה נכונה, וחשוב להבין איך הוא מרגיש ולמצוא זמן איכות לזוגיות, ל"שניים" - זמן בו מישהו אחר יהיה עם התינוקת ואתם תתנתקו לכמה שעות ותבלו עם עצמכם, כמו שהיה פעם, לפני התינוקת. עשו זאת כמה שיותר מהר, ועשו זאת להרגל של לפחות פעם בשבוע!! ותשמחי שבעלך מתלונן על כך - כי זה תפקיד חשוב במערכת החדשה - לשמור על הגחלת של הזוגיות, וזה מה שהוא עושה.
מאחלת לכם המון הצלחה!!!

חדוה יקרה, צר לי על התסבוכת ועל משחקי כבוד שנכנסים כאן.
אפשרות אחת שאני רואה כאן היא להיעזר בקרובי משפחה אחרים הנמצאים ביחסים טובים עם שני הצדדים, ולבקש מהם "לתווך", כלומר לבדוק את האפשרות שתהיה התנצלות מסויימת מול בעלך ושהסכסוך יגיע לסיומו בהזדמנות הזאת.
אפשרות שנייה היא לשכנע את בעלך שסליחה מעידה על נדיבות וגדלות נפש מצידו, ושהוא יוצא גדול ואצילי במידה והוא מבליג על רגשות העבר ופשוט מסכים להזמנתם.
אפשרות שלישית היא לוותר על נוכחותם, אבל חשוב ששניכם תהיו שלמים עם הצעד הזה ותקבלו החלטה אחת ותדבקו בה, כדי לא לבזבז אנרגיות שליליות על ויכוחים נוספים בנושא הזה.

נסי להיכנס לעורו וחשבי על החווייה שהוא עובר:
בזמן גלישה באתרי פורנו הוא נמצא בפרטיות שלו, ללא חברתך, קולט גירויים שונים, גולש הלאה, זורם, מגיב בתגובותיו הראשוניות ביותר, נותן חופש לייצריות שלו ללא הצורך להביא בחשבון את נוכחות בת הזוג...
הרי כך המיניות של כולנו פחות או יותר מתחילה בגיל ההתבגרות - בחווייה העצמית הזאת, שבה אנחנו מגלים את הייצריות והמיניות שלנו ללא בן או בת זוג, והכל מותר והכל כשר.
נראה לי שבזמן גלישה כזאת יש המון חופש, כמו להתחבר למסע קסום פנימי אל תוך העצמי נטול העכבות ללא כל מגבלה חיצונית שמישהו אחר עלול להפיל עלי, לבקר אותי, להסתייג ממני, מן הטעם שלי, ממה שמעניין אותי, ממה שמתחשק לי לעשות.
אז אם בעבר, לפני שהיתה גלישה באינטרנט, רבים היו מאוננים עם חוברות פורנו, היום זה מה שהחליף את החוברות.
הבעל שלך הוא אדם ייצרי, ויתכן, רק יתכן, אני מדגישה, שהוא חווה בנוכחותך קצת ביקורת, וזקוק ל"מרחב מוגן", כדי להתחבר מחדש למיניות הבסיסית הפרועה והחופשית שלו. תקני אותי אם אני טועה - אני תמיד שמחה להבין את התופעה הזאת יותר לעומק.

רנית היקרה, צר לי על כאב הלב ועל האכזבה. אלב כל אחד בנוי אחרת. מאוד יתכן שהוא מנסה לשכוח אותך ע"י היעזרות בריגושים החדשים הנוצרים בדייטים, זו דרך לא רעה לעבור הלאה, ולהתנתק מכאב הלב. את כותבת שאת יזמת את הפרידה ממנו, ומאד יכול להיות שהוא פגוע ממך וכועס עלייך, והולך לדייטים גם כדי להקל על כאבו הוא ואולי כדי להראות לך שהוא מסתדר גם בלעדייך. זה לא בהכרח מעיד על כך שהאהבה שלו אלייך לא היתה חזקה כמו שאמר לך.

ג'ואן יקרה, סליחה על העיכוב בתשובתי.
את יודעת, לא כל אהבה נועדה להפוך לזוגיות...
יש בחיים סדרי עדיפויות, וממה שאת מתארת ברור שבעצם הוא קשור יותר לחתולה שלו מאשר אליך!!! זה נשמע נורא, אני יודעת, אבל במבחן התוצאה - הוא איתה ולא איתך...הוא לא מספיק מעוניין ולא מספיק אוהב כדי שיוותר על דברים שחשובים לו, ואין מה לעשות. אלה לא דברים שאת יכולה להתפשר עליהם. חשוב לך בתור אמא חד הורית לא לשנות את סביבת הילד שלך בשנים הקרובות, ואפשר להבין זאת, וברור לגמרי שאינך צריכה לסבול את האלרגיה הנוראית הזאת על מנת להיות איתו.
די, חיתכי, זה לא בשבילך! אם הוא מאוד אוהב אותך ולא ירצה לוותר עלייך - שיבוא לקראתך, כי אלו לא דברים מוגזמים!
או שתסתפקו ביחסים חלקיים, של זוגיות מרחוק, שזה פתרון לא כל כך רע, אגב, שבו כל אחד גר בדירה אחרת, ורק הוא מגיע אליך, בגלל החתולה. מתאים לך? מתאים לו? בינינו - זה לא בלתי אפשרי. זו זוגיות שיכולה להיות מאוד מאושרת, והרבה שנים, דווקא כי היא לא עומדת למבחן השחיקה של שיגרת חיי הנישואין...

ואחרי הכל, נפרדנו, ולא רק מהסיבה שכתבתי.
ואני משחררת, כי אני מבינה שלריקוד הזה צריך שניים, ועובר עליו משהו, הוא בטיפול, הוא מלא בחששות, ואני לא יכולה להחליט עבורו.
ובינתיים בונה על הזמן, שיעבור מהר יותר :(
לא קל.

אסתי היקרה, ראשית אני מקווה שראית את התשובה שכתבתי לך היום על פנייתך הראשונה.
את שואלת עד כמה חמור זה שיחות טלפון עם האקסית?
בעיניי זה כשלעצמו לא חמור, הבעייה היא שהוא כנראה הסתיר מפנייך ושיקר לגבי כמות השיחות, וכאן הבעייה - למה הוא מרגיש שהוא חייב להסתיר ממך - ממה הוא חושש, מאיזה תגובות שלך הוא מעדיף להימנע ע"י ההסתרה. וכמו כן באמת קשה לדעת מה היה בשיחות הללו, והאם היה משהו ביניהם מעבר לשיחות או לא.
לדעתי במצב שנוצר כדאי להיעזר בייעוץ זוגי, כדי לנסות לעבור תא המשבר בצורה הכי טובה ולבחון ברצינות איך מתגברים על מה שקרה והופכים את הזוגיות לטובה יותר ממה שהיתה, כי יש להניח שהיו גם דברים לא כל כך נפלאים בנישואים שלכם שהביאו אותו להתנהגות הזאת, ועדיף לדעת מהם ולטפל בהם אחרת הם עלולים לצוץ בצורות אחרות.
אני מציעה לך ליזום מהר את הפנייה לייעוץ, כי את מתארת כיצד ההתנהגות שלךכלפיו וכלפי הילדים מושפעת - התפרצויות הזעם ואולי עוד דברים, וככל שזה יתמיד ביניכם - יהיה יותר קשה לבנות את מה שהיה ולשפר.