פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

א. יקר,
קח אחריות על חייך ואני מאחלת לך שבמערכת יחסים הבאה תזכה לאהבה, הדדיות, שקיפות ותקשורת יותר בריאה עם בת זוגך. אל תצפה לכנות ממקום שהיא איננה וכשהדברים יהיו לך ברורים כי הם יתוקשרו, לא תזדקק לניחושים והערכות מצב מאחרים.

תודה רבה על התגובה שלך.לא הבנתי למה התכוונת לגבי הכנות ?כנות של מי ? ומה ?

א יקר,
לגבי הפרק שהסתיים, הנחתי מדבריך שהיחסים לא היו הדדיים, שאתה הרגשת משהו כלפיה, רצית בקשר ואילו היא לא הפגינה כל חמימות וכאילו אולצה להודות שכן, כדי לרָצות אותך... וכלאחר יד ולא ממש ברור, נגררה ואמרה שהתגעגעה.. הינחתי שזה לא היה כנה מצידה כלפיך. אבל הנח למה שחלף ותשאיר אותו בעבר. תחיה בהווה - ויותר טוב :))

יהודית,קודם כל הרבה תודה על התגובה וההסבר.
אין ספק כי למדתי את הלקח ואת הכשלון שהיה ולשמחתי הוא חצי כוס מלאה ,משום שעצרתי
בעצמי את הקשר ,אחרת היה נשמך ונגרר כמו כדור שלג ,בחרמון (:

צודקת,אני לא אחיה את העבר אבל בלי עבר אין עתיד.
לכן,לקחתי את המסר ואת השיעור ואני מודה לך .

את חושבת שכדאי לדבר איתה ? יש טעם בכלל ?

א. יקר,
מטעויות העבר היית אמור ללמוד ולהפיק לקח לגבי העתיד, אבל אם נתקעת בעבר ואתה גורר וחי אותו בהווה ורוצה אותו גם בעתיד.. משמע שלא לקחת את המסר ולא למדת את השיעור.
טענת שהפקת לקח...חשבתי שתפתח דף חדש. אחר. נקי.
אני מופתעת משאלתך אם כדאי לדבר איתה ואם יש טעם בכלל ?"
דבר והיפוכו!
במילים פשוטות: לא. לא כדאי לדבר איתה. אין טעם בכלל!
הפסק לקרטע. הנח לעבר. מצא לך אהבה אמיתית. הדדית

יהודית ,
תודה ענקית לך אני לוקח כל דבר וכל עניין ממה שאמרת לי ואני מבטיח לך ולי דף חדש ברגע זה .
דף חדש התחלתי ואני ממשיך הלאה .חשוב היה לי לדעת מה קרה והבנתי .
אני ממשיך הלאה ושמח מאוד שעזרת לי .

תודה ענקית שוב יהודית היקרה
שבוע טוב
א.

D123 יקרה,
תחושת איבוד האמון צורבת, לא מניחה לך כנבגדת וגם לא תניח כך סתם. לא נכון לחזור לסדר היום, לטאטא את התסכול תחת השטיח, כאילו דבר לא קרה, ולסמוך על הבטחה, אחרי משבר שכזה! עד שלא תנקו.. תחטטו ותבחנו יחד למה זה קרה. מה חסר. אולי הכניסה לשגרה המלחיצה ששחקה ובלעה את אהבתכם, אולי תחושת המובן מאליו שהתגברה עד זרות וניכור... מומלץ לעשות עבודה משותפת להשבת האמון ולא לוותר על שיקום למענכם ולמען הילדים. אם אתם עדיין אוהבים ובאמת רוצים להתקרב ולהתגבר, על שניכם מוטלת האחריות לשקם ולא רק עליו כצד הבוגד.
אפשר לעבור את המשבר ואפילו לצאת מחוזקים ממנו באמצעות הצפה, תוך הקפדה על תקשורת בונה והקשבה, שקיפות ושיחות עומק שיבהירו לשניכם מה חסר בזוגיות ויתכן אף שבזכות המשבר העמוק תלמדו להכיר טוב יותר זה את זו. תוכלו לחזור לימי הזוהר של ההתחלה ואפילו לאהוב יותר.
בעזרת יעוץ זוגי - תוכלו לצאת מחוזקים מהמשבר ולקבל כלים להעצים את הקשר הזוגי שלכם.

ערב טוב אשמח לתת לך עצות אם תרצי לשמוע

אמיר יקר, תודה על היענותך לעזור לאישה במצוקה אמיתית. אשמח אם תשתף גם את הגולשים האחרים מניסיונך.

אורית יקרה, צר לי מאוד על מה שגילית. אני מתארת לי מה שאת עוברת עכשו, נשואה טרייה.
עלי להודות שמה שאת מתארת לא נשמע טוב כלל וכלל. מאוד יתכן שבעלך הטרי יש לו נטיות בוגדניות, אין לו גבולות משלו והוא מנצל הזדמנויות כדי לארגן לעצמו את החיים שלו מבלי להתחשב בזולתו.
לדעתי על מנת שתדעי עם מי יש לך עסק ותוכלי להחליט אם מתאים לך להישאר איתו, עליכם לגשת לייעוץ, ושם לבחון את הבעייה הזו.
מנסיוני, לפעמים זה קורה כי הגבר מרגיש כבול ע"י המחוייבות להתחתן, והבגידה היא אקט של לקיחת חופש ועצמאות, ואינה אומרת כלום על אהבתו אליך. אם זה כך - ניתן לשנות את דרגות החופש בתוך הנישואין שלכם כך שהוא ירגיש פחות כבול, ללא הצורך לבגוד.
אבל אם יתברר שאת נותנת לו הרבה חופש (וזה יתברר אובייקטיבית, לא רק על פי מה שאת חושבת על עצמך) - ובכל זאת הוא זקוק למימוש יחסי מין ופרשיות מחוץ לנישואין - יש לך בעייה רצינית, ותצטרכי להחליט אם מתאים לך לחיות איתו עם הסיכוי שזה יקרה מידי פעם.

קראתי את מה שכתבת וליבי ליבי איתך. מה שאני יכולה להציע לך זה שאת כל הדברים שהיית רוצה שבעלך יעשה עבורך ,עשי את לעצמך. שימי את עצמך במקום הראשון. ואותו במקום השני. את רוצה שיתייחס אלייך כמו מלכה? תתחילי להתנהג כמו מלכה! דאגי בראש ובראשונה לעצמך. צאי מהמקום הקורבני והמקריב הזה. אם יש לך משהו שאת רוצה לעשות והוא עבורך בלבד, אל תוותרי עליו. לדוגמא, מנוחת צהריים במקום לבשל עבורו ארוחה טריה לאותו יום. ואם תשאל השאלה למה אין אוכל התשובה תהיה , כי הייתי מאוד עייפה ורציתי לנוח. תעבירי לבעלך מסר מאוד ברור שאת עכשיו דואגת לעצמך כי את חשובה לעצמך.
הפסיקי לקרקר סביבו בנסיונות לרצות אותו. הוא ממילא לא מעריך את זה ולוקח את זה כמובן מאליו.
אל תנדנדי לו בקשר לצרכים שלך. הוא לא מבין על מה את מדברת. הוא יבין זאת היטיב כשתשני את התנהגותך. גברים לא מבינים מילים, הם מבינים מעשים. השינוי מתחיל קודם כל בתוכינו...
בהצלחה יקירה.

בס"ד



זה לעשות דווקא לעצמי .
כי אני לא יכולה להחמיא לעצמי או ללטף או לתמוך או לעודד או לפנק את עצמי
וגם לא להיות אוזן קשובה ולנהל מונולוג עם עצמי.למרות שעדיף לי כי כל אבל כלללל שיחה שלנו
גם אם היא למטרה טובה הא מסתיימת ב5 דקות בויכוח כי הוא תמיד צודק (לדעתו)
גם שיחה שאני מנסה לדבר איתו לב אל לב בלי עצבים ומנסה לומר לו מה אני מרגישה או מה עובר עליי
אז הוא מגמד וממעיט את הדברים והבעיות כי גם כשישבעיות הוא מבחינתו "אין בעיות איזה בעיות את עושהדרמה מכל דבר.
אין לי עם מי לדבר וטוב שמישה כמוך מגיבה זה עוזר לי.
אני לא מדברת איתו יותר על דברים כי אין לי כוחלריב איתו אז אנ י כבר עמוסה וטעונה
ואז הוא לא מבין איך "פתאום"ערב אחד וא ניכנס הביתה ואני כולי אש עליו מעצבים שמתמלאים בי במשך הזמן והיום

קשה ובלתי אפשרי במסגרת הפורום לתת מענה או פתרון. במיוחד כשמדובר במכלול בעיות הקשורות אחת בשניה.
את זקוקה לעזרה מקצועית, על מנת להעלות את דימוייך ובטחונך העצמי. כמו כן גם הזוגיות שלך חייבת לקבל ייעוץ.
מצטערת שאינני יכולה לייעץ משהו טוב יותר...
חיזקי ואימצי!

א היקרה, קראתי את תגובותיך ואני מבינה עכשו קצת יותר.
כאשר אנחנו מתחתנים, יש לנו ציפייה תמימה, אידיאליסטית, שבן הזוג שלנו יספק את כל הצרכים שלנו, מכל הסוגים - אהבה, פינוק, תשומת לב, רומנטיקה, סקס, כלכלה, עזרה בבית, תיקונים, תרבות, שיחות נפש. אבל אם נחשוב על כך בהגיון - כמעט אין בן אדם כה מושלם במציאות, ולרוב - בן הזוג שלנו יהיה מוצלח בחלק מן התכונות, בינוני באחרות וחלש בחלק מן התכונות.
ההבנה שיש צרכים בחיים אותם נצטרך לקבל מבני אדם אחרים ולא מבן הזוג שלנו היא חלק מן ההתפכחות וההתבגרות.
יחד עם זה כמו ששירית הציעה לך - חלק מן הבעיות בתקשורת ניתן לשפר ע"י ייעוץ זוגי אפילו קצר מועד, כי כל אחד מביא איתו מן הבית בו גדל סגנון התנהגויות ופתרון בעיות שלא תמיד מתאים לבן זוגו, ויש רפרטואר חדש אותו ניתן ללמוד תוך כדי ייעוץ זוגי.

שומשום היקרה, הגדרת בצורה מדוייקת - מה עושים כשנגמרת האהבה.
אני רוצה להתייחס למילה אהבה, כמו שאני קוראת את מכתבך:
מכיוון שאת מדגישה עד כמה נמאס לך מהכל: אנשים, עבודה, בעל והילד אפילו - אני הייתי קוראת לכך שהאהבה שלך לחיים, ולעצמך - נחלשה עד מאוד. כאשר אדם אוהב את עצמו - נובעת ממנו גם אהבה לסביבתו.
המסקנה היא שעלייך לחפש את הפתרון בתוך עצמך. אם ע"י פנייה לטיפול פסיכולוגי אישי, כי נכנסת למה שהפסיכולוגים מכנים דכאון. ככל שמצב הרוח הזה נמשך זמן רב יותר - כך זה מדאיג יותר. אם תצאי מן המצב הזה בכוחות עצמך ובמהרה - זה יעיד על כך שזה היה מצב רוח חולף ולא באמת דכאון.
אם את רוצה כמה טיפים - שבי עם עצמך ועשי רשימה של דברים שאת אוהבת לעשות בחיים, כאלה שלא עולים הרבה כסף, בגלל המצב הכלכלי שאת מספרת עליו. עלייך להכניס כמה דברים כאלו לכל יום בשבוע. דוגמאות - שיחה עם חברה, פגישה עם מישהו אהוב - אמא, אחות.. יציאה לסרט, לריקוד. אני מאוד ממליצה על פעילות ספורטיבית קבועה (אני למשל עושה הליכה כל בוקר, בחוץ - זה לא עולה כסף). פעילות גופנית היא תרופה בדוקה לדכאון, כי היא מעלה את כמות הסרוטונין במוח - מה שאחראי על תחושות נעימות, על אושר.
אם לא תצליחי לאמץ את הטיפים האלו, תצטרכי לפנות לטיפול נפשי, וצר לי - זה דווקא עולה הרבה כסף, אז אני ממליצה שתקחי עצמך בידיים ותיעזרי בטיפים האלו, ואני פונה לשאר הקוראים לתמוך ולהציע עוד רעיונות לשומשום - איך לצאת ממצב הרוח הדכאוני הזה.

קודם כל חברים יכולים לעזור , לנסות לשפר את המצב רוח שלך.
אני חושב שלא מעט מפעילויות הן דורשות איזו מידה של רצון עצמי להנות.
לכן , דבר ראשון את צריכה להחליט שאולי הגוף אומר לך דיכאון אבל הראש אומר לך
להנות , ותנסי דבר אחד או שניים או שלושה והדכאון שלך יעבור.
אולי כדאי לך להתחיל בפעילויות שאת הכי אוהבת או הכי חלמת עליהן.
אולי תתחילי בלקחת ערב חופשי איזה פעמיים בשבוע (תמיכה מבעלך) בשביל להתרכז
בך בעצמך ובשיקום מצב רוחך.
כל אחד ואחת עובר באיזה שלב משבר בחיים בשלב כזה או אחר , את לא שונה,
פשוט צריך לתת זמן והשקעה.

שלום לך, אמא לשלושה. אני קולטת את הדאגה הרבה שמתרחשת מסביב לאחותך - כל המשפחה מודאגת מאי מימוש הפוטנציאל ומן ההסתבכות עם גבר נשוי.
מנסיוני - כאשר אדם בוגר נעטף בדאגת הסובבים כלפיו, יש משהו מעיק ומטריד בדאגה הזאת. אתם כאילו משדרים לה - אנחנו לא סומכים עלייך שתסתדרי בעצמך, אז אנחנו כל הזמן חושבים מה להציע לך, איך לשלוף אותך מזה. יש כאן גם היבט נוסף - של העברת האחריות מן האדם עליו מדובר - אחותך - לשאר בני המשפחה.
זה אולי נשמע לך ולאחרים כאן מוזר שאני רואה את מושג הדאגה כמשהו שלילי, כי מי שמוצא עצמו דואג - בטוח שזהו רגש נאצל וחיובי! אבל חשוב לי להעביר את המסר הזה:
כל עוד אחותך חשה את הדאגה הזאת - היא לא תרגיש חופשייה להתייעץ איתכם. היא תגיע לשיחה איתכם מלווה ברגשות אשמה וכשלון - "אני לא מספיק טובה, מוצלחת, אני גורמת לבני משפחתי האהובים דאגת יתר...", היא לא תוכל לספר לכם כל אשר על ליבה כדי להימנע מלהדאיג אתכם עוד יותר...היא גם מרגישה שאינכם סומכים עליה שתצליח לצאת מן הבעיות באופן עצמאי וזה מאוד מחליש. סוג של מעגל קסמים שלילי...
את גם כותבת - יש לציין שלא דיברנו על זה מילה וגם הסכמנו שלא לדבר: כלומר משהו בסגנון המשפחתי של השתקה אפילו עושה את העניין עוד יותר בעייתי.
אחותך כרגע משקיעה כנראה אנרגיות רבות בחסימת הדאגה הזאת, בהדיפתה ממנה והלאה.
לדעתי הכיוון הוא הפוך: לסמוך עליה שהיא תמצא את הדרך שתהיה נכונה לה בעצמה, בזמן שלה. למצוא את הדרך להגיד לה את המשפט הזה, כדי שתדע שעול הדאגה שלכם יורד ממנה. אז היא תמצא את האנרגיות ואת החוכמה לפתור את מצבה בחיים, ויכול להיות שבטווח הארוך היא בחרה נכון. אנחנו לא באמת יודעים אצל מי האמת והצדק.

אם ניסית לאחרונה ליצור עמו קשר, והוא לא רוצה לשמוע ממך.. אין טעם לנסות. לא היית רוצה שיהיה איתך מתוך הכרח וכפיה וכי לא נעים לו אז הוא איתך, נכון? היית רוצה ואני בטוחה שאת גם מאמינה- שמגיע לך בן זוג שיאהב אותך ויהיה איתך כי נוח לו ונעים לו ולא כי הוא בא לרצות אותך. מה גם שבמהרה לא תרגישי את אהבתו הכנה, וזה יהיה כואב הרבה יותר מלקבל דחיה.

אם ניסית לא ממש לאחרונה אלא בסמוך לפרידה והוא לא הסכים לחזור- אולי שווה לנסות היום, ממרחק שנתיים, שוב. אני הייתי פונה אליו במכתב. במכתב הייתי מעלה את השינויים שחלו בזמן הזה, את ההתבגרות, את התובנות ואת האהבה אליו שלא מרפה. הייתי גם מאפשרת לו זמן כדי לענות על זה, ומאפשרת לו מרחב. אף אחד לא רוצה להרגיש חנוק.במקרה הזה את חייבת לקבל דעתו, ואם הוא עדיין לא ירצה לחזור- ראי זאת כסיום סופי לפרשיה הזאת והמשיכי הלאה!

קשה לכתוב את זה, אבל באמת, אם ניסית לאחרונה והבחור רוצה להמשיך הלאה אבל לבד, אין מנוס- אלא להשאיר את זה מאחור, ולקבל את הפרידה הזאת עד סופה. אני בטוחה שהעובדה שאינך משלימה עם הפרידה- היא היא שגורמת לקשרים החדשים שניסית ליצור- לא לצלוח. במילים אחרות- אם תשלימי עם הפרידה, עם מה שהיה, ועם זה שאת היום אדם חדש ומחודש לקשר אמיתי ובריא- ותשימי הכל מאחור, את תבואי עם הזדמנות אמיתית לבחור חדש, ולא עם שרידים מהאהבה ההיא.

חישבי על הקשרים שניסית ליצור ותשאלי את עצמך בכנות האם הגעת אליהם מתוך השלמה עם הקשר ההוא הארוך, או מתוך אילוץ. ברגע שתגיעי שלמה, את גם תוכלי להרגיש התאהבות נוספת והאמיני לי - טובה יותר.

אני מאחלת לך הרבה בהצלחה ואני מקווה שהצלחתי לשפוך אור על אפשרויות נוספות בחייך.

מיכל יקרה, על פי מה שאת מתארת, שניכם נשאבתם לגמרי אל תוך הנתק הזה, והאיכות השלילית של חיי היומיום שלכם צובעת הכל בצבעים קודרים. אותך היא מביאה לתחושות דכאוניות ולאיבוד עניין בדבר הכי חשוב לך - הילדים, ואותו זה מביא לאטימות, ניתוק מגע. לשניכם זה מצב שהורס את כל שמחת החיים ולא משאיר אנרגיות.
את מצאת את עצמך עכשו תלוייה בו, בלוח הזמנים שהוא הציב, בהחלטות שהוא יקבל בבוא הזמן, וזה מגביר את חוסר האונים שלך ואת הפסיביות שלך.
לדעתי עלייך להיכנס לפעולה: או להבהיר לו שאינך מוכנה להמשיך כך (לדעתי יכולת התפקוד שלכם כהורים מאוד ירודה במצב הזה וזה כלל לא לטובת הילדים שתישארו כך יחד) - זה הרסני לכל אחד מכם ולילדים, אז או שעושים עכשו את הצעד ומתגרשים או שנותנים צ'אנס לזוגיות ומנסים ייעוץ זוגי ביחד. יש זוגות שמצליחים לבנות מחדש את הזוגיות ואת האהבה ויש זוגות שזה כבר מאוחר מדי, או שזה פשוט לא מתאים להמשיך. אבל לא תדעו עד שלא תגיעו ליועץ.
זה הזמן לפעולה, יקירתי.

היי שון,
מנסיוני, ברגע שזוגות רבים הרבה, נפרדים וחוזרים, זה קשר לא בריא.
שאתה נמצא במערכת יחסים, אתה צריך להרגיש טוב עם עצמך וטוב עם בת הזוג שלך.
ריבים זה דבר בריא לקשר, אבל לא בתדירות גבוהה....

דבר נוסף, שניכם נכנסתם למסגרת חדשה לא מזמן, וכשנכנסים למסגרת חדשה, לא משנה מהי, הקשר עומד בפני מבחן, הרי אינטנסיביות הקשר משתנה, במיוחד בצבא, ואתה ציינת שאתה קרבי אז מטבע הדברים שלא תראו זה את זה הרבה.

אני חושבת שאתה מרגיש שהקשר בורח לך מהידיים ואתה צריך לחשוב עם עצמך - האם אני רוצה להיות עם מישהי שרבה איתי? מישהי שלא מדברת איתי? מישהי שגורמת לי להרגיש לא טוב עם עצמי? אהבה תמיד יש, אבל היא לא מספיקה לקשר ממושך. צריך לדעת להסתדר ביחד.

אני מקווה שתעשה חושבים עם עצמך ותגיע להחלטה נבונה.
בהצלחה.

מבלי להכיר אותך, באמת שהייתי רוצה עבורך רק את הטוב, את הכי טוב. אתה בחור צעיר, וכבר מעכשיו בולטת מאוד היכולת שלך לאהוב באמת, להתקרב, להתגעגע, להכיל קשר, להכיל את מי שמולך. לקשר טוב ולזוגיות בריאה צריך שניים.

ללא ספק לחברתך יש רגשות אליך. אני לא יודעת אילו. אבל יש לה. מעבר לכך, בולט מאוד (מאוד) הבלבול שלה.. היא יצאה לעולם חדש.. מרתק.. בנים, בנות.. היא הרגע נשלפה מהתיכון, מהחממה, לתוך העולם הגדול.. עם האפשרויות הרבות. הייתם חברים המון זמן ולהרגשתי, היא פתאום נכנסה למצב של בלבול מכל מה שלנגד עיניה קורה, בזמן קצר יחסית.

אתה, לעומת זאת, מרגיש טוב איפה שהייתם. טוב לך עם הקשר (בגדול), אתה מאוד אוהב אותה, אתה מוכן להקריב.. אני לא יכולה לומר אותו דבר לגביה, ממה שכתבת פה. וזאת נקודה למחשבה.

לגבי האיומים של להיפרד- אל תהיה שם אם אתה לא באמת מתכוון להיפרד. לא יורים באקדח שאין בו כדור (ואתה בטח תתחבר להשוואה הזאת עקב היותך ביחידה קרבית..). אחרת לצד השני יש את התחושה שזה רק איום, ואין פה ממש מעבר.

נשמע לי שאתה זקוק למשהו הרבה יותר בטוח, ושאתה קצת נאחז בחוויות העבר איתה. אתם בגיל שהכל מתעצב מחדש, האישיות, תחומי העיניין, הכל מקבל תפנית של הגדרות חדשות. כי זה ה-גיל בו יוצאים לעולם ובו בודקים מה אנחנו באמת רוצים. אז פעם הדברים היו נעימים ורגועים יותר בקשר, עכשיו, משהו מתערער..

חשוב עם עצמך אם אתה מוכן להישאר באותו מקום מבולבל ולא בטוח, אם לנוכח שתי הפרדות שהיו עד כה, ולנוכח אמירותיה (הבילויים עם החברות, אין לה זמן וכו')- יש פה על מה להילחם. מבת זוג אוהבת באמת, הייתי מצפה ליותר. זאת אני. מה איתך?

לגבי המפגש הקרוב שלכם, הייתי מציעה שתשב עם עצמך ואפילו תכתוב לך את הדברים המהותיים לך בקשר, מהי אהבה אמיתית בשבילך ואילו פערים יש .. רצוי ומצוי, ותעלה זאת. בכל אופן, נשמע שהיא במקום אחר כרגע.. מבולבל יותר וזקוק לחופש.

בהצלחה רבה

א יקרה, שאלת המון שאלות...קצת קשה לי עם הכיוון שלך - "איך לגרום לו"כלומר איך לשנות אותו.
מה שאני יכולה להגיד הוא שדי קשה לאדם לשנות ממנהגיו.

דרך אחת היא ע"י דוגמה אישית, לעשות עבורו דברים שאת אוהבת שעושים לך.
דרך אחרת, נוספת, היא ע"י חיזוקים חיוביים - כל פעם שהוא עושה משהו אפילו קטנטן בכיוון הנכון - להתפעל מכך, להחמיא לו, לשבח אותו בנוכחותו ואף בנוכחות אחרים. להרבה גברים מאוד חשובה הערכה והם יעשו הרבה כדי לזכות בה. הרגילי את עצמך לחלק לו שבחים כאשר הוא פועל בכיוון שטוב לך. זה לא מובן מאליו שהוא, עם חוסר ההרגלים שלו, יקנה לך ויפתיע אותך, כך שכל פעם שהוא יעשה משהו כזה - אפילו אם זה לא יהיה לגמרי לטעמך - שבחי אותו על היוזמה, ועשי זאת עם כל ההתכוונות, ללא ציניות, ללא המעטה.

מעבר לשני הדברים הללו - אני מבינה את הצורך שלך בתשומת לב ובפינוקים, אבל אני מציעה לך להתחיל לחפש בו את הדברים הטובים שיש בו, ולא את מה שחסר. נסי במשך יום אחד לקלוט ולציין לעצמך רק את הדברים הטובים שאת מוצאת בו, סתם בתור תרגיל מחשבתי, ותספרי לנו לאן זה לוקח אותך.

קודם כל, כל הכבו על העבודה הקשה, הנפרדת והביחד, של שניכם. הרבה זוגות שקשה להם יעדיפו לא לעשות דרך כזאת קשה ולהתעלם..

כשקראתי את הודעתך עלתה בי תחושה שאתה לא מאוד מקבל את העמדה של אשתך, אתה מאמין שהיא יכולה יותר, אולי במילים אחרות- מצפה ממנה להמון. אולי בעבר היתה מסוגלת להעניק חום ואמפתיה, והיום זה נראה ל שיטחי ורדוד כי כשהביעה, קרה משהו שלא עשה לה טוב. אינני יודעת. אולי בשלב ראשון תעצור רגע, תנשום, ותגיד חעצמך שאתה מקבל את אשתך כמו שהיא, עם מגבלותיה הנוכחיות להביע רגש. אולי זה יפחית קצת את הלחץ של לנסות ולשנות כל הזמן את המצב.

נשמע שהיא במקום אחר קצת, שהיא בשלב כזה בו לא מסוגלת לתת מעבר למה שנותנת. שווה לנסות לקבל את זה, כרגע, ולהבין שגם היא עוברת (גם אם זה לא נראה)- עוברת תהליך לא קל עבורה.

בטיפול זוגי יש עבודה של שניים מן הסתם. אני סמוכה ובטוחה שאתה עושה עבודה רבה וניכר מהודעתך שאתה כ"כ רוצה שהזוגיות תעבוד וממש לא מעוניין להרוס או להיפרד חלילה. וזה נהדר.

אבל צריך שניים לטנגו. ולא תמיד הריקוד המשותף הזה באותו קצב. לפעמים דורכים זה על זו, לפעמים מתרחקים מדי, לפעמים מועדים.

הייית נכנסת איתה לעומק, בעיניין הכעס ההדדי שהיא מאמינה שטיפול וזמן ירפאו (וזאת אופטימיות כשלעצמה). אני מניחה שנגעתם בנושא, אבל אולי דרך שם, דרך התפייסות ודיבור "צפוף" מה שנקרא, על הכעסים ומה שקרה בשנים שאתם יחד, יוכל לפרק את זה לגורמים קטנים יותר, ולעבוד לאט, פרה פרה. אולי תזמין אותה לאיזו שיחה שבה תוכל לשים על השולחן מה בדיוק קורה לה שם, עם הכעס מולך. אבל מראש אתה חייב להגיע לשיחה כזאת בקבלה וביכולת לקבל ביקורת ואת דעתה, הכואבת ככל שתהיה.

יש בה איזושהי חסימה ואנטי לכל הנושא שחסר לך, וצריך לשאול למה חל השינוי הזה, ומה הביא אותה להיסגר ברמה הזאת ולחשוב שחום ואמפתיה שייכים לילדות..

אני מקווה שהארתי לך כמה פינות.. ומאחלת לך הרבה בהצלחה..

לא כתבת כמה זמן אתם יחד, והאם יש לכם ילדים.
הייתי אז שואלת אותך איך היא עם הילדים? עם חברים קרובים? אם היא "צנון יבש" עם כולם - חבל לך על הטירחה, יש סיכוי מאוד קטן שזה ישתנה אצלה. יש אנשים שגדלו במשפחות קרירות שאינן מראות אהבה וחום, ומאוד קשה להם להשתנות.
הפסק ללחוץ עליה! יש לך תלונה מתמדת בנושא ועצם קיומה של התלונה הזאת יוצר מרחק עוד יותר גדול ביניכם, ומספק לך הוכחה "כמה אתה צודק" וכמה היא "לא בסדר".
האם היא מוכנה שאתה תרעיף עליה אהבה וחום? אם היא כן מוכנה לכך - אז התנהג איתה בחופשיות מבלי לצפות לדבר ממנה, מבלי לעשות אותה "לא בסדר", ואולי אז, ממקום של בחירה חופשית, בלי ביקורת וציפיות גבוהות - היא פה ושם תעניק משהו בחזרה.
ואם אינך מסוגל לכך - תדאג לעצמך ותבחר במישהי שמלכתחילה אתה בטוח שיודעת להעניק את מה שכל כך חשוב לך.

דורין היקרה, אני חושבת שהידיד הזה לא סתם הגיע לחייך עכשיו, ואולי יש לו תפקיד - לעזור לך להיעשות עצמאית ובלתי תלוייה...
כי התוצאה הטבעית של היותו בחיים שלך עכשו היא שאת לא יכולה לחזור רגשית אל הגרוש שלך. מצד שני השכל אומר לך "... וחושבת על העתיד שלי ועל הבטחון שלי ושל הילדה שלי", כמו שכתבת. אני חושבת שעדיין מוקדם מדי לחזור לגרוש שלך, הלב שלך מאותת לך שזה לא נכון עבורך, לפחות עכשו. עבדי חזק בכיוון של להפוך לעצמאית ולקבל את עצמך כאמא חד הורית, לקבל את ה"סטטוס" הזה שנראה שהוא מפריע לך ואת לא רוצה להישאר בו, לא נוח לך שם... ככל שאת תצליחי לקבל את עצמך בסטטוס הזה - ולהשלים רגשית איתו (מה שנראה שקשה גם לך וגם להורים שלך, שלוחצים עליך לחזור לגרוש) כך יהיה לך יותר קל לקבל החלטות ולבנות קשרים אמיתיים.

מישהו?????

מהודעתך עולה דבר ברור- את מתה לסיים את הקשר הזה, אבל פוחדת להיות לבד.

הלהיות לבד הזה לאו דווקא צריך לגרום לך תחושת בדידות ועצבות כתוצאה. אלא להיות לבד פרושו לקחת רגע נשימה עמוקה, לסדר שוב את חייך לאחר קשר ארוך ולא מספק (כתבת שאף פעם לא באמת היה לך טוב שם), ולצאת לך שוב אל החיים, עם חברים, עם משפחה, לקחת קצת פסק זמן.. ולהתארגן מחדש.. אני חושבת שלא בדידות את תחושי אלא הקלה כ"כ גדולה.

כי בצעד הזה את עושה סופסוף משהו בשביל עצמך, בשביל הנפש שלך, שהרי לא טוב לך איפה שאת כיום. מה אומר לך שיהיה לך רע יותר כשתהיי לבד? להפך! מועקת הקשר וסיומו לא תהיה יותר על כתפייך, ויתפנה לך מקום לדברים אחרים..! חשבי כמה יהיה רגוע וקליל יותר כשאת תדעי שהמהלך הזה אותו את רוצה כבר הרבה זמן- מאחורייך.

מהלבד כולנו מפחדים. גם אני בתור נשואה פוחדת מהלבד.. אפילו שאני "ביחד". לבד פירושו דחיה, תסכול, כישלון. אני מבינה אותך. אבל הלבד הזה פרושו גם טוב ושלם, כתוצאה ממהלך בריא שאת עושה לעצמך. הלבד הזה יאפשר לך רגע להתבונן מהצד, פחות להיות מעורבת, ולחשוב טוב מה את באמת צריכה בקשר הבא שלך. קשר אחרי קשר הוא לא בהכרח דבר טוב כשרק בא לשמש תחליף לבדידות, שהרי כשקשר כזה מסתיים, ההרגשה הרבה יותר מציפה ומטרידה מלהיות לבד..

כשאת בשניים, בזוגיות, ולא טוב לך- זה הרבה יותר מטריד מלהיות לבד כשלא טוב לך. חשבי על זה.

אל תפחדי, תסיימי את הקשר.

בהצלחה לך מתוקה.

מאוד אהבתי את תשובתה של מאיה אליך. אוסיף עוד דבר: אני מתרשמת שקשה לך להיות לבד כי תחושת הערך העצמי שלך מאוד יורדת. זו סיבה מאוד חשובה להתחיל להכיר את עצמך, להתיידד עם עצמך, להקשיב לרחשי ליבך, לרצונותיך האמיתיים. נראה לי שהתרגלת לחיות בשניים ולהביא כל הזמן בחשבון את האחר ואת רצונותיו. אני ממליצה לך בכל תוקף: הקדישי את החצי שנה הקרובה לעצמך. עשי דברים שאת אוהבת לעשות, פרגני זאת לעצמך. אם תעזבי אותו ומייד תתחברי לבן זוג חדש - שוב תפספסי את ההזדמנות להכיר את עצמך. למה זה חשוב? כי אחרי שאת מכירה את עצמך ומתחילה להרגיש נוח עם עצמך, גם אנשים אחרים - ידידים ובני זוג - ירגישו נוח איתך. סיבה נוספת היא שתוכלי לדעת הרבה יותר טוב מי בן הזוג שבאמת יהיה לך טוב איתו. כי אחרת את בסכנה שכל מי שיציע לך חברות - את תלכי איתו כי כל כך קשה לך להישאר לבד.
אני מציעה לך לא לקרא לכך "בדידות".
החליפי את הכותרת הטעונה הזאת וקראי לכך "הזדמנות", "היכרות עם עצמי". את תראי שהחלפת הכותרת יכולה לעשות רבות!
אם קשה לך לעשות את הצעדים הללו לבד - קחי קצת ייעוץ פסיכולוגי שיתמוך בך, או הירשמי לסדנת הפורום של לנדמרק שעושה נפלאות.
אשמח לשמוע ממך בהמשך!

מאיה יקרה, אני מאוד אוהבת את תשובותיך החכמת והרגישות, ואת מוזמנת להגיב יותר!

דורית יקרה,

תודה רבה על המשוב שלך. אני רואה בך כאישיות וכמטפלת מקצועית מאוד. מעריכה אותך. ולכן גם מוצאת את ה'מקום' והסיבות לכתוב בפורום שלך ושל יהודית. זה לא הפורום הראשון בנושא זוגיות שאני מבקרת בו, ומכולם, אני מאמינה שכאן (!) באמת מוצאים אוזן מקצועית, ודעה שמגיעה ממקום של הקדשה, רגש וחשיבה המותאמת למבקש העזרה.

אני אנסה להענות להזמנתך ולכתוב יותר. שוב תודה.

מאיה ודורית,
תודה רבה על התייחסותכן הכנה והאמיתית.
מרגיש לי שבאמת אכפת לכן, וזאת הרגשה נפלאה.
דורית,
הנה, שיניתי את הכותרת שלי, אני מקווה שהיא באמת צעד קטן לפני הצעד הגדול והמפחיד שעליי לעשות. (ואני מקווה שאעשה זאת בקרוב...)

יש לי שאלה נוספת, אני לא בטוחה לאיזה תחום לשייך אותה.
מאז ומתמיד, בגלל שהייתי בחברת בני זוג, אף פעם לא באמת התפניתי ליצור חברויות. יש לי חברה אחת מאוד טובה וידיד אחד מאוד טוב. (שאני דיי שומרת איתם על קשר טלפוני יומי, תבינו בהמשך)

הרבה פעמים, כשמציעים לי לצאת ולבלות, אני שוללת כל פעם בתירוץ אחר. זה לא שאני באמת לא יכולה לצאת, אלא שהאינסטינקט הראשוני שלי זה לומר את המילה לא. גם שמשכנעים אותי אני נשארת בשלי, ואז מתלוננת שאין לי חברים.
אני לא מבינה למה אני נוטה לומר "לא" לכל דבר,במיוחד שאני יודעת שאם אצא, אהנה וזה יעשה לי רק טוב. אני מודעת למצב הזה אבל משום מה, אני לא מצליחה לצאת ממנו. מאוד הייתי רוצה ליצור חברים וכמו שאומרים, להינות מהחיים, אבל משהו כנראה מונע את זה ממני.
השאלה שלי היא, ממה זה יכול לנבוע?
תודה רבה!

כל הכבוד לך על ההיענות להזמנה ולאתגר.
ההרגשה שלי היא שאת אומרת את ה"לא" הזה לעצמך קודם כל. כאילו את אומרת - לא מגיע לך ליהנות, לא מגיע לך לחוות את החיים, הישארי בבית, בנוחיות המוכרת שלך...
אולי יש גם אי אילו חששות שכנראה מגיעים מן הילדות שלך - מחוויות לא כל כך מוצלחות מן הבחינה החברתית, ומשהו אוטומטי אצלך מייד מונף להתנגד להזמנות חברתיות כדי לשמור עליך מפני אירועים לא נעימים. העניין הוא שלפעמים מי שמחליט עבורנו באוטומטים הללו הוא הילדה בת החמש או העשר שחוותה חוויות לא נעימות והחליטה כל מיני החלטות איך צריך לחיות את החיים, והילדה הדי מוגבלת הזאת מנהלת לנו את החיים באופן אוטומטי.
אם יש משהו במה שכתבתי לך, אז לפעמים צריך פשוט לזהות את האוטומט הזה (ונדמה לי שאת די רואה זאת כבר בעצמך, לפי מה שכתבת) - להגיד לילדה הקטנה שהעולם הוא הרבה יותר מורכב ממה שהיא הצליחה להבין אותו אז, ויש בו הרבה חוויות נחמדות , ולך יש הרבה יכולות שאז לא היו לך, ותשכיבי אותה - עם כל הכבוד - לישון, ותעירי בעצמך את הבוגרת, ואיתה תצאי לכבוש את העולם. בתחילה את תראי שהילדה האוטומטית ממשיכה להרים ראש ולהופיע עם ההתנגדויות שלה, אבל לאט לאט, אם תתמידי, היא תפסיק!

היי דורית,
אני מקווה שאצליח.

תודה רבה על הכל ואני חייבת לציין שאני לומדת הרבה מהפורום הזה,
הוא נותן הרגשה שאנחנו לא לבד בעולם.

עשיתי את זה.
היום נפרדנו, נפרדנו כידידים, כפי שכבר ציינתי, כמו שאני הרגשתי שזה נגמר, גם הוא הרגיש אבל לאף אחד מאיתנו לא היה את האומץ לעשות את הצעד. אני יזמתי את הפרידה היום, זה קרה לפני שעתיים בערך, בכיתי הרבה ואני עדיין בוכה, אבל אני יודעת שזה היה צעד נכון ואני לא מתחרטת לרגע.
גם אמרנו שנישאר בקשר, אמנם לא עכשיו, אלא בהמשך.
הפרידה הייתה יפה יחסית, ועל כך אני שמחה.

אני קצת חוששת ממה שצפוי לקרות, הנה אני, אחרי 7 שנים בערך רצופות עם חבר, יוצאת החוצה להתמודד עם העולם לבדי....
זאת פעם ראשונה.
אשמח לקבל איזשהו חיזוק.......

כמה שאני שמחה בשבילך. כמה שאני מחזקת אותך עכשיו- עשית מעשה כ"כ אמיץ. לא עבורכם כזוג שלא מסופק, אלא רק עבור עצמך. סופסוף את יכולה להסתכל עלייך רגע מהצד ולומר שעשית משהו אמיתי ואמיץ עבור עצמך. ומפחיד.

יהיה לך עוד קשה עם ה"לבד" שהוחלף ב"הזדמנות" .. אבל כל פעם תחשבי על ההחלפה הזאת של הכותרת וכל פעם תעשי עבור עצמך עוד צעד קטן להגשים את ההזדמנות הזאת. אם זה להירשם לחוג, אם זה לצאת יותר, אם זה לנסות למצוא פורום בו תרכשי חברים חדשים והיכרויות חדשות , אם זה לקנות אופניים ופשוט לדווש ולהוציא אנרגיות (מניסיון..! מדהים כמה שזה עושה טוב).. פשוט לפנק את עצמך.

הבכי שלך לדעתי מעיד על המון הקלה מכאב, ממועקה.. הבכי מוציא את השאריות החוצה ואל תיבהלי ממנו לרגע. הוא מטאטא אבק. זה הכל.

תתני לזה להיות, ומחר, מתחיל שבוע חדש, שבוע טוב באמת, בו את, עם עצמך, הולכת וחוקרת אותך, הולכת ומקיימת זוגיות עם עצמך הפעם. את לא יודעת עדיין כמה כיף זה. אבל את תיווכחי בהמשך. למעשה יש לי תחושה שאת עוד תשובי לכאן, בעוד שבוע שבועיים, ותגידי את המשפט הזה "טוב לי עם הלבד של עצמי.. כרגע זה מה שמתאים לי". וכבר לא תחששי כ"כ.

עשית מעשה אמיץ, מצדיעה לך ומחזקת אותך מאוד.

ב היקרה עד מאוד, מגיע לך כל הכבוד!!! את מאוד "ניתנת לאימון", כלומר מוכנה להיחשף, מוכנה לבחון רעיונות חדשים ולהתנסות בהם, וליישם אותם אל תוך החיים שלך, ולהתגבר על הפחדים. את אמיצה! עכשו את יכולה לחשוב על שתי התכונות שאלו שנחשפו בימים האחרונים, ולדעת כבר שיש לך אותן ברפרטואר שלך, ואלו תכונות מאוד חשובות ועוזרות. וכבר נאמר שזו לא חוכמה להיות ללא פחדים וחששות. החוכמה היא להתגבר על כל הפחדים ולהיכנס לפעולה. וזה מה שעשית.
עכוש את יכולה לבחון איפה עוד את יכולה להיות אמיצה ולהתגבר על פחדים וחששות.
המון הצלחה, והמשיכי לספר לנו כאן. ותודה על הפידבקים הטובים.

היי דורית,
זה נשמע מאוד נכון אבל אני לא מרגישה אמיצה...
אני מרגישה שאי אפשר היה לדחות את זה... כמה שרציתי לדחות את הפרידה כבר לא יכלתי.
הרגשתי כל כך רע עם עצמי והקשר היה בלתי נסבל.
הייתי רוצה לחשוב על עצמי כאמיצה אבל אני בהחלט לא מרגישה כך.

תודה על הכל :)

תעזבי אותו, זה ממש כואב בהתחלה, אני יודעת כמה!!! אבל אין מה לעשות!!!
את צריכה להכיר מישהו שירצה את אותו דבר שאת צריכה ורוצה, שלא יהיו את המשחקים האלה ובעיקר שתהיה השקעה מ2 הצדדים...
לפי מה שסיפרת זה נראה כאילו לך אין מילה בקשר, הוא קובע הכל ואת שכל כך מאוהבת בו לא שמה לב. וזה קורה, והגיוני, ממש מסתנוורים מרוב אהבה, גם לי זה קרה. זאת דעתי בכל אופן, את צריכה לתת קצת זמן לעצמך לבד, לשכוח ממנו ואז תמשיכי הלאה... אם הוא לא רוצה, אז הוא לא רוצה ואל תכריחי אותו, זה שהמשכת להתקשר אליו בצורה כפייתית הייתי אומרת גורמת לו לדחות אותך עוד יותר...
תמשיכי הלאה, תפסיקי להתקשר, תדעי כמה את שווה בלעדיו ושאת לא צריכה אותו ויום אחד הוא יבין שזה הפסד שלו....
נועה

את צודקת בהחלט, אני רק לא מבינה איך אפשר פתאום ביום אחד להפסיק לאהוב?
ואני בטוחה שהוא אהב, ושזה לא היה שקר...
ותאמיני לי שאני יודעת שדחיתי אותו, הוא גם אמר לי די מספיק די!!!!
אני ממש נגעלת מההתנהגות שלי, כשאני רואה התנהגות כזאת מהצד, אני צוחקת על הבנות האלה, כאילו אפשר לחשוב מה קרה? כאילו מישהו מת? מה נסגר? אני מרגישה כמו חולת נפש שאני מתנהגת ככה, והכי גרוע שאני בכלל לא כועסת עליו ורק רוצה אותו, ולא מובן לי איך הוא לא רוצה?
ולאן נעלמה כל האהבה שלו אלי?
אני מרגישה מתוסכלת, כאילו אני משכנעת את עצמי, שאולי יש מה להציל, לא חבל ככה לזרוק עד שהתאהבתי, נתתי כ"כ הרבה בשביל שהקשר יצליח, וזוגיות אצלי זה דבר כ"כ משמעותי וחזק, אני בדעה שצריך לעשות הכל בשביל זוגיות...
די אני לא יכולה אני מדברת כמו ילדה קטנה, וזה מה שהכי משגע אותי, שאני לא חזקה כמו שאני רגילה להיות....

זה בדיוק מה שאני הרגשתי, אני בת 22, לפני שנה היה לי חבר במשך שנה שנפרד ממני פתאום בלי שום הכנה, כי הכל היה נראה לי מושלם, אבל תכלס במבט לאחור הוא לא היה מושלם בשבילי, הוא לא הראה מספיק חום כמו שרציתי, לא קנה לי מתנות חמודות ולא השקיע- תכלס דברים כאלה רואים רק יותר מאוחר...
הרגשתי בדיוק כמו שאת מרגישה עכשיו, רציתי למות!! לא ידעתי מה לעשות...
מה שעזר לי להתמודד זה שפשוט ישבתי עם עצמי, עשיתי רשימה של הדברים הטובים שהיו לנו בקשר, הדברים הרעים (תשבי עם עצמך, פשוט תחשבי, תיזכרי בהכל ותעלי המון נקודות) ומה למדתי מהקשר.... לא יודעת, זה פשוט הראה לי כמה שהוא היה זבל בסופו של דבר, אבל יחד עם זאת כמה למדתי והתפתחתי והתנסיתי בדברים חדשים, שהשתניתי ולמדתי על עצמי מה שאני רוצה- קשר רציני... ונראה לי שגם את!!! אז תחפשי לך אדם כזה שתהיו באותו ראש, ואני בטוחה שעכשיו אחרי שהיה לך קשר תדעי איך להתנהג, מה לעשות ולמה לשים לב ותדעי את איך להוביל את הקשר לפי איך שאת רוצה!!!
זהו בעיקרון, עברה שנה והכל כבר נראה לי כל כך אחר ורחוק, ואני שוב מאוהבת וזה שונה לגמרי!!!
והזמן- באמת כל כך עוזר!!!!
לא שווה לרדוף אחרי גברים אם הם לא שווים את זה, מקווה שעזרתי ולא דיכאתי אותך יותר :)

לא, ממש לא דיכאת אותי... תודה באמת, על הכל...
אני חייבת להיות חזקה, ומשום מה הזכרונות הן רק ורודים ויפים, אבל צודקת זה מה שאני אעשה...
תודה תודה תודה לך על הכל

זה נורמלי לגמרי שגבר מתעניין ובפורנו.

אני לא צריכה אז להרגיש רע?

נסי להיכנס לעורו וחשבי על החווייה שהוא עובר:
בזמן גלישה באתרי פורנו הוא נמצא בפרטיות שלו, ללא חברתך, קולט גירויים שונים, גולש הלאה, זורם, מגיב בתגובותיו הראשוניות ביותר, נותן חופש לייצריות שלו ללא הצורך להביא בחשבון את נוכחות בת הזוג...
הרי כך המיניות של כולנו פחות או יותר מתחילה בגיל ההתבגרות - בחווייה העצמית הזאת, שבה אנחנו מגלים את הייצריות והמיניות שלנו ללא בן או בת זוג, והכל מותר והכל כשר.
נראה לי שבזמן גלישה כזאת יש המון חופש, כמו להתחבר למסע קסום פנימי אל תוך העצמי נטול העכבות ללא כל מגבלה חיצונית שמישהו אחר עלול להפיל עלי, לבקר אותי, להסתייג ממני, מן הטעם שלי, ממה שמעניין אותי, ממה שמתחשק לי לעשות.
אז אם בעבר, לפני שהיתה גלישה באינטרנט, רבים היו מאוננים עם חוברות פורנו, היום זה מה שהחליף את החוברות.
החבר שלך הוא אדם ייצרי, ויתכן, רק יתכן, אני מדגישה, שהוא חווה בנוכחותך קצת ביקורת, וזקוק ל"מרחב מוגן", כדי להתחבר מחדש למיניות הבסיסית הפרועה והחופשית שלו. תקני אותי אם אני טועה - אני תמיד שמחה להבין את התופעה הזאת יותר לעומק.

אני באמת קצת הייתי ביקורתית בקשר לזה... ואני גם לא הכי פתוחה בסקס כמוהו (דיבורים ודברים בסגנון....)
אז אני אקבל את זה,