פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

רוני היקרה, ממה שאת מתארת יש לי תחושה שזה לא זה...עצם העובדה שאת מעלה את השאלה הזו ומתלבטת איתה , והעובדה שעולות לך המחשבות שאולי את מתפשרת בגלל הגיל וחוסר הנסיון בזוגיות - כבר בעצמם מעידים על חוסר רגש חזק כלפיו. במערכות יחסים חדשות, בתקופה הראשונה לפחות ישנה הרבה התלהבות מבן הזוג, שהרבה פעמים מקורה בסינוור ובכמיהה חזקה לקשר אינטימי עם בן זוג כלשהו. דווקא העובדה שאינך מסונוורת ממנו ורואה את מגרעותיו נכוחה מעידה על כך שמצידך אין כאן רגש חזק וכנראה אין מספיק רגש. לא נראה לי שממה שאת מתארת יש בסיס נכון לזוגיות מוצלחת.
אני מציעה לך להתחיל לעבוד על ההתפתחות הנפשית והרגשית שלך באופן עצמאי, כרגע בלי קשר לזוגיות. להירשם לפעילות חברתית, שם גם תוכלי לפגוש אנשים בגילך באווירה ידידותית ומפרגנת, ולרכוש כלים להתפתחות אישית, אינטליגנציה רגשית, אסרטיביות, קבלת החלטות ועוד.

אני יקרה,
את יכולה להבהיר לו שאינך מחפשת סטוצים, אבל מעבר לכך, יחסים זה דבר מתפתח ונבנה ולא אוסף הכרזות. להכרזות אין הרבה משמעות. לכן, גם אם שניכם רציניים, הקשר מאוד מאוד צעיר. תנו ליחסיכם לזרום וראו לאן מתפתח בלי למהר לשום מקום.

טוב, מה שקרה זה שיצאנו 3 פעמים שבכולם שכבנו
בפעם הרביעית שיצאנו הוא אמר שהוא חייב לספר לי מה קורה איתו... שהייתה לו חברה לפני כמה חודשים והוא עדיין לא מפסיק לחשוב עליה, כמה שהוא רוצה להמשיך הלאה ולהתנתק ממנה הוא פשוט תקוע ולא מצליח לצאת מזה וזאת בעיה. ושזה לא הוגן עבורי שהוא יהיה איתי ויחשוב עליה, למרות שטוב לו איתי ושאני ממש נעימה ומתאימה לו. ואז התחבקנו הרבה והתנשקנו ואמרתי לו שאני רוצה קשר רציני ואני באמת לא רוצה להיות עם מישהו שחושב על מישהי אחרת שהוא איתי.... וביקשתי ממנו שנשכב בפעם האחרונה והוא לא רצה, כי הוא אמר שהוא ממש נמשך אליי ומת לעשות את זה אבל זה יצור מצב שנצא עם הרגשה לא נכונה....אבל עדיין הוא המשיך לנשק אותי וללטף אותי.
מה זה אומר??? הוא רצה סטוץ?? או שזה היה תירוץ שזה לא היה זה כי אני זאת לא ההיא? כי אם הוא היה רוצה סטוץ אז הוא כן היה שוכב איתי שוב....
בכל מקרה, מאז עברו כמעט שבועיים ודיברנו באינטרנט אתמול ואז הוא התחיל לשלוח לי רמיזות שהוא רוצה סקס ואמרתי לו שאני לא יודעת איך להגיב לזה... ומאז לא דיברנו...
מה דעתכם??

באופן הכי ברור שהוא לא פנוי אלייך ריגשית והוא לא יכול לקיים איתך קשר רציני. עכשיו זו את שצריכה לבחור האם את עדיין רוצה להיות איתו בקשר מסוג אחר ...

זהו שמצד אחד הוא היה ממש טוב... אז הייתי רוצה...
מצד שני, אני אקשר אליו ואני אפתח אליו רגשות, אני בטוחה...
אז אולי עדיף שלא....
לא כרגע לפחות.... כי אני עדייין מבואסת שהוא אמר לי שלא...

טיבעי לגמרי שתתבאסי. תאמיני שמגיע לך אחד שרוצה אותך לקשר אמיתי ותתנתקי ממנו. לטובתך!

סיוון יקרה,
אסור לך לעשות מעשה נואש ומאומץ ולחזור למקום שלא טוב לך בו, לגבר שאינך אוהבת, שלא מושך אותך, רק כי "לא נעים" ולחץ מהסביבה. מי שיצטרך לחיות בזוגיות לא מספקת זו את. אני מניחה שהתגרשת ממנו כי לא היה לך טוב איתו. לכן, את צריכה עם מבט קדימה לחיות את חייך ולצפות לאהבה אמיתית והדדית עם גבר שיקבל אותך גם כאמא לבת בת 4 ...ולא להתפשר מתוך יאוש.

גלית יקרה,
מתוך דבריך לא התרשמתי שאת עצלנית. שניכם אנשים עובדים וחוזרים הביתה באותה שעה, שניכם משקיעים בילדים ובנוסף, את בלבד ממשיכה את עבודות הבית עד שעת השינה שגם היא מופרעת מספר פעמים בלילה. אין לכם ברירה, אלא להתפשר על חלוקת מטלות הבית ביניכם במהלך השבוע, או בימי שישי החופשיים ומה שנכון יותר לשקט ולזוגיות – למצוא עוזרת טובה ואמינה שאפשר לסמוך ולתת לה מפתח, כדי שתוכלו שניכם לחזור לבית נקי ובשישי בבוקר לשניכם יתפנה זמן איכות לביחד שלכם.

מיקי יקר,
גרושתך נקרעת בין האהבה לך לבין משפחתה שסולדת ממך. רב הנסתר על הגלוי בדבריך. אם גם גרושתך אכן רוצה לשקול את החזרה למערכת זוגית אתך ולא לחזור על טעות נוספת, כדאי לכם ללכת לייעוץ זוגי כדי לבחון אם הדבר נכון לשניכם.

שלי יקר,
מזל טוב ובהצלחה לבתך. הנח להתעסקות וחיטוטים בשאלה אם היית צריך לאמר או לא היית צריך לאמר שהעציץ משניכם רק כי החשבון משותף, ואם בתך היתה צריכה להתקשר לזוגתך לאמר תודה על העציץ, כל זה – קצת מיותר. שהרי גם אשתך הנוכחית הינה ילדה גדולה ומילת ברכה אישית ממנה שלא באמצעות שליח, וודאי תתקבל בברכה על ידי בתך.

הבחור רציני מאד בכוונתויו..מדבר על העתיד הרחוק...והיותר קרוב..כלומר, חתונה, ילדים וכו'..מצד אחד אני נרגשת ומצד שני נלחצת...אני מאד מאד אשמח לדעות חיצוניות...תודה

מיכל יקרה,
התקשרות בנישואים היא לתקופת חיים, לכן צריך להיות שקולים ואסור להחפז תחת לחץ ולקבל החלטות בפזיזות.
לאן אתם ממהרים? עברו 3 חודשים ואתם בסך הכל בני 24. לפני כל החלטה ובטח על יחסים לטווח הארוך של חיים שלמים. קחו את הזמן, תרגישו, תכירו יותר לעומק זה את זה. ואם מבחינה דתית משפחתית מסורתית מתאפשר לכם לעבור לגור יחד, עשו זאת. תחיו יחד תקופה משמעותית שבה תוכלו באמת להכיר אחד את השני בלי איפור ובלי מסכה ולא רק בשיחות לתוך הלילה. אחרי תקופה כזו שניכם תוכלו להחליט בצורה הרבה יותר מפוכחת אם אתם מתאימים ואם נועדתם זה לזו. מצורת הכתיבה שלך, את מאוד לוגית ומקטלגת . אבל כל חיים משותפים, בטח נישואים זה אוסף של פשרות שלא תדעו אם אתם יכולים לחיות אותם או לא עד שתתנסו. לכן, תנו ליחסיכם זמן ואל תיחפזו.

לתת לזה זמן..אבל הבעיה שלי היא שהוא מלחיץ אותי גם כשהוא לא מתכוון לעשות זאת. אמרתי לו שכל עניין החתונה או דיבור בסגנון מלחיץ אותי ושאני זקוקה לזמן..אז הוא הפסיק לדבר על זה באופן ישיר ועבר לדיבור עקיף..איכשהו הצלחתי להתגבר על הלחץ כשהוא דיבר על הנושא באופן עקיף והתפתח אצלי רגש כלפיו אבל אז הוא הרגיש בדבר ושוב חזר לדבר על הנושא..
הוא בסה"כ מנסה להיות סבלני. הוא תמיד אומר שהוא מעדיף לחכות עוד קצת מאשר לאבד אותי לחלוטין..
השאלה היא אם באמת אפשר לפתח אהבה אחרי תקופה מסויימת שיוצאים. נכון יש הבדל בין התאהבות לאהבה..אבל האם זה אומר שאפשר לוותר על ההתאהבות (כאן זה ההתרגשות והפרפרים?) ולהגיע ברגיעה אחרי תקופה ישר לאהבה (טוב, לא ישירה אבל הדרגתית ורגועה..)
בנוגע לגיל..אני אומנם בת 24 אבל הוא מבוגר ממני..לא בהרבה..בן 28..ומבחינת מסורת..אצלי בבית לא מקובל לעבור לגור יחד לפני החתונה.אנחנו משתדלים להיות ביחד כמה שיותר ימים שלמים כי זה הכי הרבה שנוכל להגיע כדי להכיר אחד את השני במצבים שונים של היום.למזלנו זה יותר מתאפשר כי אני עדיין סטודנטית (בחופשת סמסטר) ועובדת רק במשרה חלקית והוא כרגע לא עובד (המצב בשוק) מבחינת גיל-זה נשמע אולי צעיר אבל אני מרגישה שזה הזמן שלי. ואיפשהו אני הרגשתי שזה הזמן שלי כבר תקופה מסויימת על אף גילי הצעיר.
אבל בלי קשר, אני לא מתכננת להתחתן כ"כ מהר..ואמרתי לו את זה מראש! אני רוצה לצאת תקופה לפני החלטה כזו משמעותית..אני חושבת שקשה לו עם זה בגלל שהוא כ"כ בטוח שאני זו היא והוא פשוט רוצה את הרגיעה שבידיעה..
נק' נוספת...ציינת שאני לוגית ושיש צורך בהרבה פשרות בזוגיות-אני לא חושבת שהעובדה שאני לוגית סותרת את העובדה שאני יכולה להתפשר..ואני חושבת שיש לי הרבה פשרות בקשר הזה..בין אם זה הנתונים ה'יבשים' שציינתי, ואם זה התנהגויות מסויימות/ תכונות אופי..הרי אין איש מושלם ובאמת שהוא איש מקסים..
ותודה רבה על תגובתך הקודמת..

נינה יקרה,
כדי לצאת מתחושה הבדידות שעשויה רק להתעצם אם תשבי בבית ותאפשרי לעצמך לשקוע ברחמים עצמיים, (הייאוש נעשה יותר נוח.. כמאמר השיר של חווה אלברשטיין) תרשמי לחוגים טיולים ופעילויות שמעניינות אותך, למקומות בילוי שמעניינים אותך, שם תמצאי חברים עם אותם תחומי עניין כשלך ורוב הסיכויים שהפעילויות והמפגשים יאפשרו קשר מעמיק יותר של חברויות. כי קשרים שטחיים מזדמנים שנוצרים באירועים בהם אין ממש עניין משותף, דינם להתפוגג ברגע שהאירוע תם ואי אפשר לצפות ליותר. כשתהיי עסוקה ופעילה, הרגשת הבדידות תסתלק, תקריני משהו מושך ושמח יותר ואנשים ידבקו בך. תהיי את האמיתית ואל תנסי להיות מי שאינך. מי שירצה בחברתך יבחר בך כפי שאת, רגישה, חייכנית ותומכת ולא בהכרח בליצנית של החבר'ה. תיזמי מפגשים. ואל תצפי שאחרים יזמו בשבילך, כי רוב האנשים באמת עסוקים.

היי נינה, גם אני מרגיש בודד ומעוניין להכיר. הייתי מאושפז בעבר, למדתי כתיבה ב"מנשר לאמנות" והיום אני באמצע כתיבת ספר מדע בדיוני. אבל זה לא מספיק, נמאס לי שלכל החברים שלי יש בת זוג (או בן זוג, במקרה של חבר טוב מאוד שלי). אני מוצא את עצמי הרבה ערבים לבד. יש בי הרבה מה לתת ויש בי הרבה מה להכיל, רק שאין למי. טוב, אם בא לך, צרי עמי קשר טלפוני או באימייל ונדבר.

פורד
077-

077-9164858
052-475

אני קוראת את פנייתך, והיא באמת נוגעת ללב. את מתארת מצב של תסכול מתמשך ממערכת יחסים, מול זכרונות של חיים יפים ביחד, עם תקווה לשפר את היחסים הללו.
אז קודם כל, יפה שאת יכולה לראות את היחסים ביניכם גם על צדדיהם החיוביים, ולא רק השליליים, שאת יכולה לראות גם את הצדדים הטובים בבעל. ובעיקר -יפה שיש לך מטרה: לשקם את היחסים.
אינני יודעת מדוע אישך לא מעוניין בייעוץ. לעיתים ברוח של "דו קרב" בין בני זוג כל אחד מתבצר בעמדה שלו, ואז קשה לראות את הצד של האחר. זה קורה פעמים רבות כאשר התקשורת שבין השניים מתערערת.
באופן כללי, עד כמה שזה נשמע ברור מאליו, אתם צריכים למצא את הדרך לשבת ולעשות תיאום ציפיות מחודש שלכם מהזוגיות, ואחד מהשניה. זה לא קל, אבל זה שורש העניין, ובתקשורת נכונה ניתן ליצור זאת.(תקשורת שבה צד אחד מצליח להעביר לשני את התחושה שהוא מבין אותו, גם אם אינו מסכים לו בהכרח).
יש לי כמר רעיונות, אם בא לך, את יכולה לנסות:
א. סיפרת שלאחר ריב את לא מדברת עימו, עד חלוף הזעם ואז חוזרים לשגרה כאילו לא היה דבר (מקווה שהבנתי נכון). חשוב לנסות כן לשוחח על הדברים בדיעבד. יש לזה אפילו יתרנות: יש לנו זמן להירגע, ולאחר שאנו יותר רגועים -אנו יכולים להגיב בצורה שקולה יותר, ואפילו להבין גם קצת את הצד השני. העיקר לא לוותר ולא לטטא את הדברים מתחת לשטיח, כי אני בטוחה שכמו שאת נותרת מתוסכלת, גם הוא.
ב. יכול להיות שהוא חושש ללכת לטיפול זוגי , כי הוא חושש שיצלבו אותו , שיידרש ממנו להשתנות. נסי להביא את הנושא מחדש תוך שאת מציגה טיפול זוגי כדבר ששניכם זקוקים לו, כמו למשל: "שנינו זקוקים להדרכה, גם אתה וגם אני, איך לנהוג במצבי קונפליקט, איך לתקשר נכון אחד עם השני"..כך הוא עשוי להיות פתוח יותר, כשהוא רואה נכונות לשינוי גם ממך.
ג. אם כלו כל הקיצים והוא מסרב בכל תוקף לטיפול, את יכולה ללכת לבד. יש לזה שני יתרונות עיקריים: קודם כל, אם בן זוג אחד משנה את דרכיו, השני לא יוכל שלא לעשות שינוי (זה כמו משוואה מתמטית..), ושנית, יכול להיות שהוא יתרכך, ויחליט להצטרף אלייך...
ב ה צ ל ח ה

טליה יקרה,
התנהגותו לא צפויה. ההקצנות והפרשנויות, ההתחשבנויות והפנקסנות שלו, המתח וחוסר היציבות קשה מאוד ולא בריאה גם לו וגם למי שחי לצידו. המתח שלו לא פועל טוב על היחסים ביניכם. בלתי אפשרי לעמוד כל הזמן על המשמר, לשקול מילים בכדי לא להגיע למצבים קיצוניים שכאלה. המתח והייאוש יגברו והאנרגיות של שניכם יאזלו ולא יהיה מנוס אלא להתמודד עם משבר קשה.
מוטב שתיפנו בהקדם לייעוץ/טיפול מקצועי לפני שיהיה מאוחר מידי.

זה כמובן היה צד אחד.
הבעיה האמיתית נמשכת כבר אפילו מלפני הנישואין. ובעצם "חוסר הסבלנות לשגיאות"
הוא תוצאה של משהו גדול יותר.
הגורמים העקריים הם:
1) הצד השני בויכוח תופס צד כמו בבית משפט ולא מבין שלפעמים הערות כאלה ואחרות
(בונות ולא הורסות) הם לטובת הכלל. כל מילה או טענה מלווים אחרי חמש דקות בהכחשה שהם קרו.
2) חוסר זהירות מוחלט בחיי היום יום. הצד השני אינו מסוגל לקחת אחריות על בעיות
או שגיאות בהתנהלות שלו , ומצד שני עושה הרבה שגיאות בהתנהלות שלו ולא שם לב
כמעט לשום דבר , בטוענה ש"יהיה בסדר".
3) הצד שני יודע לתת הערות אבל לקבל ביקורת הוא לא מסוגל לא ברגע המקרה ולא אחר כך.
4) כל פעם שהצד השני עייף או טיפה חסר סבלנות הוא לא מסוגל לנהל דו שיח נורמלי אלא
מתעלם ומסנן איזו הערה לא במקום.
5) הצד השני אינו מסוגל לנהל דו שיח שאינו נגמר אחרי כמה משפטים בשורה תחתונה - חוסר סבלנות.
וכהנה וכהנה.

יוסף לציין שאחרי ויכוח שמתקבלות מסקנות ושאמורים ליישם אותם אחר כך , כשהדברים
קורים שוב ושוב ושוב כבר הספים משתנים וכבר חוסר הסבלנות הולך וגובר.

ללא ספק , מלכתחילה , שהיה צריך ביעוץ נישואין.
או שזה יעזור או שלא. מה שבטוח שלא יתכן שלא תהיה הפקת לקחים ולימוד וקבלת פידבק
והידברות הדדית שהן הבסיס של כל זוג להתמודדות עם דברים בחיים.
חוץ מזה , בין אם מגיעים לפשרה לוגית מתאימה בין הצדדים או לא , שתי הצדדים צריכים
להיות מרוצים בחלקם , כך שלגשר בין 2 דיעות זה דבר אחד , אבל לספק 2 דיעות זה דבר אחר.

הבעל.

בעל יקר,
חייכת אותי. יודע למה? כי ככל הנראה אשתך היא גם המראה שלך. אצטט מדבריך : "...הצד השני בויכוח תופס צד כמו בבית משפט"... מהו ה"צד השני"? גורם זר? גוף שלישי? מי כתב בסגנון של עורך דין המציג טיעונים מסודרים לבית המשפט? ....תחשוב על זה ;)).
מסר ודעות מתקבלים ב"צד השני" רק כשלא נזקקים לבנות חומות הגנה והוויכוח שקול ולא בכפייה כוחנית. די שאחד ה"צדדים" יוצא משליטה ומאבד כל פרופורציות בוויכוח/בריב – החטאתם את המטרה ומכאן אין יותר הקשבה אלא התנגדויות, התגוננות ובניית ביצורים.
צדקת – נכון לכם ללכת בהקדם ליועצ/ת מקצועי וממנו/ה לקבל כלים לכבד להקשיב ותקשורת בונה.
חבל להפסיד אהבה יפה בגלל עקרונות. תיזכרו בזו שהיתה לכם...

אני רואה את זה טיפה אחרת.
אני חושב שבכל שיחה או ויכוח יש 2 צדדים.
אני לא רואה סיבה להעלות טונים אם יש אוזן קשבת בצד השני.
זה לא אומר שהצד השני צריך להסכים , אבל לשמוע ולכבד שיש דיעה שונה משלו ולהמשיך משם.
כשאחד הצדדים בויכוח מגיב באטימות או זלזול נראה לי שהפועל היוצא הוא בעצם
שמנסים עוד פעם רק יותר חזק. ואולי זה מה שגורם לטונים.
בכל מצב , יש עליית טונים הדרגתית בשיחה ולא ישר קופצים למקסימום. אומנם היא די
מהירה בגלל ההתיאשות מזה שזה לא נפתר אבל היא הדרגתית.
וחוץ מזה אופיין כזה דווקא מצביע שאני מוביל את הויכוח ולא מובל , ובגלל שאני מנסה לפתור
אני מרגיש שזה דורש ממני לנסות יותר חזק. אשמתי?

בעל יקר,
טונים עולים כשמאבדים שליטה. אטימות וזלזול והפגנת חוסר כבוד - גם הם נסיון לשלוט באחר. אל לכם לנסות לשלוט ולשנות זה את זה ואל לכם להאשים ולחפש אשמים. זה לא קרב ולא בית משפט גבוה לצדק. מיצאו דרך להחליף את סגנון הוויכוח מדרך של הובלה וכיבוש לדרך של פתרון, הקשבה ותקשורת בונה.
שובו לראות בזולת שותף לדרך, לתת ולקבל,
לוותר על דפוסי התנהגות שלא עובדים יותר, תגשימו רצונות.
גשו בהקדם לייעוץ.

מוני יקר,
אותי ריגשת. וכמי שמאמינה ב"ללכת עם הלב", הפעם אני מהססת, משום שדומה שלא עשיתם כל שיחת הבהרה. שלא היתה תקשורת מלאה גם בפרידה ולכן הפרידה לא ברורה. התקשורת מאוד חשובה בזוגיות ופה יש מקום לשיפור. לא ציינת אם האהבה הדדית. אולי כדאי שתזמין אותה לשיחה רגועה כדי לבחון יחד את אופי ההפסקה. אולי אתה זקוק לזמן להשלים משימות שלאחריהן תהיה יותר פנוי לקשר איתה. אם את זה תבהיר לה ויהיה לה למה לצפות ותבין את המניעים - אולי תתרצה.
שהרי הסיבה בגינה נפרדתם עדיין קיימת. בשלב זה דבר לא השתנה, ואין לך משהו חדש להציע לה, מלבד הסברים וכוונות. היא וודאי יודעת שאתה אוהב אבל קשה היה לה להאמין, כי לא הקדשת לה זמן. היא פגועה וכואבת וכנראה שגם לה לא ברור איך הגעתם לזה. בינתיים, כיוון שלא ענתה אתמול על מחווה שכבר ניסית לעשות בשליחת SMS רומנטי, כבד את השקט הזמני שהיא מבקשת. אלא אם תחליט שאתה יכול ורוצה לשנות ולהשתנות ולתת לה מעצמך יותר. כשיהיה לך משהו חדש לאמר ומה להבטיח לה, פנה אליה ונסה לשכנע אותה בכך.

טלי יקרה,
הקשר איתו רע לך מכל זווית אפשרית ואת יו ד ע ת את זה. זה רע וצפוי שיגמר רק רע מאוד לך ולילדיך שאוהבים וחרדים לך. יחסיכם חולניים דוחים, מלאים שקרים מזימות ואלימות. את עד כדי כך חלשה ונואשת לקשר וזוגיות שמתעלמת מכל נורות האזהרה, פוגעת ומתעלמת בצורה חמורה מילדיך שאוהבים אותך ואת חשובה להם. את כנראה כל כך חלשה ונואשת לקשר עד שאת נכנסת בעיניים עצומות לרווחה תוך יצר הרסני וויתור על כל מה שחשוב לך, למשפחתך ולכל מי שחשוב לך. יש לך דפוס התנהגות לא בריא ביחסך לעצמך, ביחסים בכלל ובזוגיות. טפלי בזה בהמשך.
תתחילי לדאוג לעצמך ולמשפחתך !
איתו- זה בטוח לא ייגמר טוב !
עזבי אותו לאלתר !!!

ליאת יקרה,
לא ציינת דבר לגבי טיב הקשר ביניכם, אם יש אהבה, אם יש תשוקה, כמה זמן אתם חברים, כמה הקשר הזה חשוב לך. מה שברור הוא שחברך צמא לחיזוקים וחיזורים בעקבות השינוי החיצוני שהתחולל בו. מילד שמן ודחוי הפך לבחור נאה ומחוזר. חשוב לו לבחון את גבריותו בסביבה. זה שלב שאולי הוא צריך לעבור, הוא מסוחרר מהצלחתו, רואה את עצמו ולא רואה ומתחשב בך. תפרגני לו ותחמיאי לו כשתחושי שמגיע לו ואל תפצחי במלחמה ופרצי קנאה מרחיקים. ושתפי אותו בתחושותיך. יתכן שאם תציעי הפסקה ביחסים לבחינת אהבתו ונאמנותו - תקבלי את התשובה.

אנחנו כשנה וחצי יחד. יש לנו יחסים מאוד פתוחים ואינטימיים. אני יודעת שהוא אוהב אותי. אבל לפעמים שם את עצמו קודם. ובאגואיסטיות לא חושב על איך זה ישפיע עליי. אני לא יודעת אם הוא עושה את זה בכוונה או לא אבל הוא משתף אותי במחשבות מיניות שלו על אחרות. מפלרטט עם בנות שמתחילות איתו. וכשהוא לא. הוא מציג את זה כאילו עשה לי איזה טובה.

לאטי יקרה,
דומה שאינכם באותו מקום של בשלות לקיום מערכת יחסים מחייבת. הסיבות יכולות להיות שונות. אולי זו שאלה של בגרות נפשית של לקיחת שליטה ואחריות על חייו בכלל, הפחד להתבגר, להיות עצמאי, להתאמץ עבור המטרות של עצמו גם בשטחים אחרים.
אינך יודעת מהו הרקע האישי שלו ובאם יש לו השפעה על היכולת והרצון שלו להתחייב ולהתמסד. כי סיפור משפחתי של זוגיות פגועה ורעועה, עלול ליצור מודל של נישואין קשים ולעורר פחד מפני התחייבות בכלל. אולי הוא פוחד שהאהבה אינה אינסופית, מפחיד להיות/להיכבל עם אותו אדם "עד שהמוות יפריד ביננו". כי כשהוא מתחייב לאדם אחד, נדמה שהוא מפסיד משהו/מישהי. שההתחייבות תצמצם או תשלול ממנו את תחושת החופש. או כמו הימור על הסוס הלא נכון, לא בטוח כי הינך מי שהוא ירצה להתחייב אליה. מגורים משותפים ללא התחייבות של זמן יכולה להקל. השאלה אם הפחד ממחויבות, ספציפית אליך. אם יש אינטימיות ואמון בקשר שלכם, צרי שיחה כנה אמיתית ורגועה מהלב אל הלב. הציגי את מאווייך שלך ובלי לחץ שעשוי לדחות ולהרחיק ותבררו יחד מה מטריד אותו ואם שווה לך להמתין. אולי הוא עדיין לא חש בצורך להתמסד ואולי הוא זקוק ליותר זמן ממך בכדי לבחון אם זו אהבת אמת ואם אתם מתאימים.

טוב תמיד טענתי שכולנו פשוט חווים אותם דברים רק בזמנים אחרים ועם אנשים אחרים- וזה רק מחזק את מה שחשבתי עד היום...
קרה לי, מה זה קרה יותר נכון קורה... סיפור די דומה.. גם בערך אותו זמן. אף פעם לא ידעתי איך להגדיר את זה ואיך יש סוגים כאלה של קשרים אבל זה משהו שא יאפשר להסביר אם אתה לא בתוך זה..זה נראה לי יותר חזק מקשר נורמלי זה משהו אחר.... אין כבר משהו שהוא רגיל וסתמי תמיד זה יהיה מרגש מחדש.. אוקי בכל מקרה קרה לי אותו הדבר שהיה קשה לי שהוא מדבר עם בנות ככה וכל המסביב...האמת שהחלטנו שאנחנו לא עם אחרים אבל בכל זאת כן קרה מקרים והוא דיבר וחיבק וכן זה לקנא לגמרי ורבתי איתו על זה..והאו לא הבין בכלל .ואני אגיד לך את האמת גם אני חשבתי שנאי לא אוהבת מזה חשבתי? בטוחה... וגם היתי שלמה והאמנתי לעצמי במשך הרבה זמן...עד שזה התקלקל ואז גם ניגמר יום אחד...ואז את מקבלת את הבום! את אוהבת אותו..את תביני את זה עם הזמן, אמרתי בדיוק כמוך. וברגע שמאבדים פתאום המציאות יוצאת לעולם. (ככה אני חושבת)
בכל מקרה, תכלס, יש לך 2 אפשרויות אן שאת ממשיכה לזרום עם זה כי זה באמת כיף בסופו של דבר ואת רגילה שזה הוא וכיף לך וטוב לך עם זה...גם לו .. אבל את מוכנה לזה שאת תצטרכי להתנתק רגשית יום אחד וזה ממש ממש ממש לא יהיה קל...באמת...זה לא חשוב מה נראה לך כרגע
או שהאפשרות השניה שלך זה באמת לבוא ולהגיד לו שמע- מפריע לי תכלס שאתה עם אחרות מסתכל מדבר רוצה להכיר וכאלה... אני איתך באמת רוצה להיות- מתאים לך כן- או......שלא
עכשיו זה נורא קל להגיד תעשי את זה ו זה יכול לקחת לשני מצבים וזה או לפה או לפה... אבל זה עדיף.
בכל מקרה באמת שאת חייבת לשבת עם עצמך ולהבין שזה לא סתם וזה כמו שאנשים יגידו לך אה מה בעיה שטויות אני מפסיק מחר לעשן אם אני רוצה, זין- הם מכורים רצח..אותו הדבר..זה לא קל לעזוב את זה ביום אחד. באמת

נטלי יקרה,
אני מסכימה עם "שם". דומה שכרגע אתם סתם נהנים זה מזו ממיניות מעולה ופתיחות, אבל אין במערכת היחסים שלכם אהבה. ומצידו חסר כבוד, אם מפלרטט וקובע עם אחרות כשאת לצידו. את יכולה להמשיך סתם להינות מהיזיזות איתו, אבל קחי בחשבון את הסכנה שאת תסֳחפי רגשית ובסופו של דבר תיפָגעי, כי את רגישה ומקנאה וכנראה שהוא לא יסתפק באישה אחת, לעולם.
האם את בנוייה ומסתפקת באמת בהכתבת מערכת יחסים פתוחה?

הרשי לי לתקן אותך, את טועה בגדול, הדבר החשוב ביותר אצלו זה שהוא מכבד בחורה, הוא בחיים לא יזלזל במישהי ,הוא אף פעם לא השפיל אותי , הוא תמיד התייחס אליי בהתאם , אבל דיברנו על זה כבר שאם אחד מאיתנו יצא עם מישהו אחר זה לא יהיה אמור להפריע לנו, ולא לקנא, (אז זהו שאני בתוכי כן מקנאה, אני יודעת שהוא לא מאוהב בי, הוא נמשך אליי ומכבד אותי,מאוד!, למרות שמבחינת אמא שלו אני כבר הכלה שלה חח )

נטלי יקרה, אני שמחה בשבילך ויחד עם זאת, מזמינה אותך להסתכל שוב ולבחון אם אכן נכון וטבעי עבורך להסתפק במערכת יחסים פתוחה שכזו לאורך זמן כשלכאורה מוסכם שאינה מחייבת ונטולת רגש וקינאה. כי אם השכלתי לקרוא בין השורות, מאוד קשה לך עם הויתור.
טוב לך איתו ויחסיכם מספקים, אבל שניכם לא ממש אוהבים. צר לי, אבל אני צופה שהמצב שעשוי להיגרם בעתיד בגלל הקנאה הוא שתנסי למסד את היחסים למרות שאינכם אוהבים וזאת בכדי לשמור אותו לך בלבד. ולכן את צריכה להחליט מה את עושה. אם את לא מסוגלת "לסבול" את זה שהוא מדבר עם אחרות ומתוך ידיעה שאת לא אוהבת אותו ולא מתכוונת לקשר יותר עמוק ומשמעותי – רצוי שתיפרדו עכשיו לפני שתתקשרי ויהיה לך קשה יותר לנתק את הקשר. כי לעולם הוא לא יהיה "מגרש המשחקים הפרטי שלך"