פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

הוא רוצה סקס, לשאלתך. בחירתך לעשות עם הגוף שלך מה שבא לך, אבל צפי להשלכות עקב היותו נשוי.

גם אני חושבת כמו מאיה שהעניין שלו הוא בעיקר בסקס. רוב הגברים המעוניינם בסקס יציגו זאת כאילו חיי הנישואין שלהם לא טובים. ויתכן גם שחיי הנישואין אכן לא טובים אבל מכאן ועד לאהבה ולפירוק הזוגיות הקיימת, ויתור על חיי משפחה וילדיו - הדרך ארוכה. הסיפור שהוא מספר לך הוא מאוד מוכר...

לא ממש הבנתי האם אכן יש תיכנון להתחתן או שאמרת את זה כדי שתרד ממכם.

כך או כך, אני מאמינה שלאקסיות מהסוג הזה לא ישנה הרבה אם הבחור נשוי או לא.. עובדה שהיא בתוך חייכם.

לגבי ה"היא יכולה להגיד", ישר עלה לי זלזול בך. ז"א, למילה שלך אין משמעת, ומאידך הוא רצה לרצות אותה, אולי. אבל קחי בחשבון שבהנחה ואין תיכנון כזה, ייתכן וכעס שבכלל אמרת את זה ככה מהשרוול.

זה לא עיניין של אגו, זה עיניין של לשבת איתו רציני ולפתוח את הנושא הזה, לאן הקשר מתקדם אם בכלל ויותר חשוב- כמה הדעה וההרגשה שלך חשובות לו.

מעבר לזה, אם מפריעה לך האקסית את בוודאי צריכה להעלות את הנושא בפניו ולחשוב עם עצמך מה קורה אם לא יוציא אותה מחייו. האם תוכלי להמשיך כך. חשבי טוב על צרכייך והעלי אותם בשיחה רצינית מולו.

בהצלחה

מימי היקרה, צר לי על מה שאת עוברת. יחד עם זאת יש לכם הזדמנות לאוורר את הזוגיות. צריך לעשות זאת מפעם לפעם, כי לרוב מצטברת הרבה "אבנית" שסותמת את התקשורת, ומורכבת מכל מיני ציפיות ואכזבות, ונותנת תחושה של תקיעות. אתם נמצאים במקום הנכון, נכנסתם לתהליך של טיפול זוגי, וכיום בעלך בונה את האמון מחדש.
אין מה לעשות, ניצני החשדנות תמיד יישארו שם, בגלל מה שקרה פעם אחת. את זה אי אפשר למחוק. אבל תחשבי על כך שזוגות רבים עברו אירועי בגידה הרבה יותר חמורים ונשארו יחד. הוא פעם אחת הרשה לעצמו להתפרפר, להיסחף מבחינה רגשית, וזהו צורך של הרבה אנשים נשואים, לחוות שוב את הריגוש בהיכרות חדשה, דבר שכהבר לא יכול להיות להם בזוגיות המוכרת והשגרתית. זהו צורך קיים אצל רבים, אבל לא כולם מממשים אותו בפועל. יש סיכוי שהוא ילמד מן התגובות הקשות שלך עד כמה הוא הכאיב לך ועד כמה הוא סיכן את כל מה שיש לו כיום. לפעמים לא קולטים זאת עד שלא נמצאים במקום הזה, ועכשו הוא לגמרי מבין מה הוא עולל. לכן, יתכן והזכרון הזה של הכאב שהוא גרם לך והסיכון לכל מה שיקר לו - ירתיעו אותו בפעם הבאה שיהיה לו פיתוי
מסוג זה.
תהליך השיקום והחזרה לוקח את הזמן שלו, ועלייך להקשיב לעצמך ולהבחין בין הרצון שלך להעניש אותו לבין חוסר הרצון שלך להתקרב אליו. אלו שני דברים שונים.
אני מאחלת לכם שתצוא מן המשבר מחוזקים וקרובים יותר ממה שהייתם קודם. אולי בסוף תגידי לו תודה על שזה קרה כי יש סיכוי שתמצאו את הזוגיות שלכם טובה יותר ממה שהיתה קודם. היה אצלי זוג צעיר, שלאחר מספר פגישות החלו לצחוק על הבגידה עצמה ולהזכיר אותה בבדיחות הדעת...

אני חייה עם בעלי 27 שנה של אושר ורוגע אהבה יחסים מאין כמותם בכל לא החסרתי דבר כל מה שרצה קיבל גידלתי לו שתי בנות מקסימות נתתי את כל נשמתי כמו גדולה כשהייתי רק בת 22 ילדה ,
עבדתי איתם המון טיילתי איתם הייתי אימא לכל דבר עד שגדלו והיום נשואות ב"ה עם ילדים.
היום לאחר שהבאתי 4 ילדים לתיפארת הגבר שלי ביום בהיר שוכח את הפון בבית כשהחיים שלנו מצויינים ב"ה ולתדהמתי אני רואה שתי שיחות בדיוק בהפסקה שלו חייגתי לאותו המספר ואני מגלה שמהצד השני בחורה .
הבת הגיעה מהעבודה סיפרתי לה והבת התקשרה לשאול מי היא מה השם שלה וגילתי לתדהמתי שזאת האקסית מהרווקות שבעלה היה החבר טוב של בעלי רק פשוט כבר לא עובדים ביחד ונותק הקשר,
הבעל חוזר מהעבודה ישר לפון הבן הקטן אומר לו אבא היו לך 2 שיחות ואז האבא אומר לו שששש
ואת זה אני שמעתי מהמטבח והחום עלה לי ל40 מעלות כמעט התמוטטתי בבית וככה התחיל הסיפור... שאלתי אותו בנחותה בסלון ממי הפון אמר לי תמיד מחפשים איזה רב אחד ומכאן נגמרו לי החיים בעלי פשוט בוגד ומשקר לי בצרורות מבלי לדעת שאני כבר יודעת אני לא ילדה אני דיי חכמה ,
ומכאן מעגל השקרים שלו מתחיל ולא רק זה הבעל עזר לי בכל עבודה בבית בכלללללל
כבר הרגשתי לא נעים הגינה מהממת הבית מצוחצח מה קרה הכלים הזבל חשדתי בזה ,תמיד עזר אבל לא ככה.
ואז המוח שלי התחיל לעבוד ידתי שיש כאן בגידה אינני יודעת אם גופנית אבל בפון כן ובטוח
הגעתי עד לבעל בכיתי התרגשתי בן אדם זהב תמים עודד אותי המון ואמר שאין לי מה לדאוג אני אטפל בזה
אמרתי לו הכל בבקשה בעדינות לא להרוס התחננתי הבטיח לי אבל כשהגיע הביתה הוא פשוט התפרץ בצעקות עליה .
המשכנו לתקשר עוד קצת הוא רצה לדבר עם בעלי דיבר האמין לו
אבל אני פשוט
לא מסוגלת לסלוח לו הייתה בננו אהבה ואימון חזק ונתינה את כל חיי נתתי בשבילו ובשביל הבנות שלו ובסוף קיבלתי סטירה לכל החיים היום אני לא רוצה אף אחד מולי,
גם לא את הנכדים ולא הילדים וגם לא אותו
אנחנו חיים ככה בשביל הילדים בלבד נשיקה ושלום לעבודה.
שקרן תמיד שקרן לא יעזור עם כל התחנונים שלו אין לי פינה בשבילו כבר השקעתי והכל סתם
לאחד שלא מגיע לו חבל על המאמץ והכח שנתתי מעצמי לחינם.
היום רק הילדים והעבודה לנגד עיני,
כשאתרפא אמצא לי גבר שיתן לי אהבה וכוח להמשיך.
לחיות איתו אני כבר לא רוצה נגעלת מרגישה הכי רע שבעולם
למזלי הבנות הם הכח שלי היום נותנות לי את כל התמיכה והחיזקים תודה לאל שיש בנות.
המלצה ...לא להיות תמימה בחיים להיות ביצ'ית הכי טוב ככה גברים אוהבים לצערי

קראתי את מכתבך ואני בדיוק באותה צרה כמוך מהיום שעליתי על הפון בדיוק כמוך כששכח את הפון בית חודש מאז ועד היום אני לא מסוגלת לגשת אליו למיטה הוא ניסה אבל אני פשוט נגעלת למרות שהוא אומר שזה רק קשר של טלפון בלבד בשבילי האדמה רועדת מתחתי ונשמטת אני לא מסוגלת לסלוח ,
אני לא מסוגלת גם לעזוב בגלל הילדים המקסימים שיש לי ו יש לי עדיין רגש אליו ואולי זה הרגל הזה מקשה עלי
אנחנו מנהלים שיחות בחוץ כמו ידידים בלבד נשיקה לעיני הילדים בכדי לא לפגוע בהם היום הם המקום הראשון בחיי.
אני לא חושבת שיש מרפא וגם לא פסיכולוגית כי... הנפש נפגעה כל הכח ששאבתי כל החיים והאימון והרוגע שהיה התפוצץ לי ביום אחד בפרצוף זה התחיל מהשקר הראשון שלו שהיו רק 2 שיחות והיא טוענת 7 ובסוף התברר המון אולי שנה בערך לכי תדעי מה היה שם גם חקרתי לעומק עד שהגעתי לבעל אבל קשה מאוד הבעל שלה כנראה תמים מאוד נפגע ממה שהיא עושה אבל אין לו כנראה כוחות
לדעתי הפתרון הוא בגלל הילדים אני אמשיך לחיות את החיים כמו שהם בשביל הילדים,
ושכל אחד יעשה מה שטוב לו בחוץ מבלי לפגוע בילדים חלילה גם ככה קשה להם מהשמועה ומאוד מרחמים על האימא המלאכית שככה היה מכנה אותי הבעל הבוגד.
עוד דבר להיות תמיד עסוקה בעבודה בבית בילדים להשקיע המוןןןןןןןןן,
לצאת לבלות לא לשקוע אני בנתיים שקועה אבל ככה אני חושבת לעשות
הסיפור שלך פשוט צמרר אותי הכל אותו הדבר זה מדהים ,
התגובה שלו הכל זה רק מראה לך שכל הגברים שקרנים רוצים לבגוד ולשמור גם על הבית.
שאלוהים יתן לנו את הכח אין לי כח להתפייסות כי החזקתי ממנו בן אדם אמין לחלוטין
ומי שבוגד פעם יבגוד גם בשנית מי יודע אולי היו עוד ופשוט לא נתפס?
תמיד זה ינקר עדיף להמשיך לחיות ולא לחפס.
אשמח לתקשר איתך.

שלום לך רויטל, אני מצטערת על האיחור בתגובתי. נראה לי שלאור מה שכתבת "באופן אישי מאוד גזענית ושונאת ערבים " עדיף לך לנתק מגע ולשכוח את האהבה הזו, משום שעם כל ההתרגשות והכיף שיכולים להיות באהבה, מדובר בכל זאת באדם שיש לו משפחה ורקע שאיתם יש לך קושי גדול, ועדיף לא להיכנס ב"ראש בריא למיטה חולה", כי אין מנוס מהסתבכויות מול הנושא של פער תרבויות ולאום שונה. השאירי את הזכרון שלו עמוק בליבך ועברי הלאה.

שכשדיברנו ושאלתי אם הוא שוקל לחזור לקשר עם בת הזוג הקודמת הוא אמר שזה ממש ממש לא הכיוון, והוא בטוח בפרידה ממנה. שהוא היה רוצה להיות מסוגל איתי, אבל משהו שהוא עוד איננו בטוח מהו בדיוק שקשור לפרידה אינו מאפשר לו (ולא משהו שקשור אלי או אלינו).

אני עצמי עברתי לפני חודש את התסריט שתיארת רק שאצלי זה היה בגירסה מקוצרת מבחינת הזמן אבל היה מאוד עוצמתי מבחינה ריגשית. אבל בכללי זה אחד לאחד.
קשה מאוד להבין את הלך המחשבה או הרגש המתחולל אצל גבר במצב זה, ואני החלטתי שאני לא מנסה להבין.
מה שאני כן מייעצת לך הוא לשים את עצמך כרגע במקום הראשון. אני לא חושבת שלאפשר לו לשים אותך "על אש קטנה" , זה משהו שהוא לטובתך. טוב ונכון תעשי אם תאמרי לו שאת מבינה שהוא מבולבל כרגע ושאת משחחרת אותו ומעדיפה לנתק את הקשר לחלוטין. ואם יחליט ביום מן הימים שהוא מוכן לקשר איתך את בהחלט לא תיפסלי על הסף את האפשרות אם תהיי פנויה עדיין כמובן. הדבר הזה יאפשר לך להתרחק מהסצנה ולבחון גם את את ריגשותייך, לחיות את חייך בלעדיו ולהמשיך לאט לאט הלאה. וגם הוא יוכל לבדוק האם הוא מתגעגע וכו'.
את שואלת האם אפשר לחזור לקשר אחרי קטע כזה והאמת היא שאי אפשר לדעת. אני מכירה זוגות שנפרדו על רקע כזה ואח"כ חזרו והיו כאלה שפשוט המשיכו הלאה.
החיים רצופי הפתעות ואין לדעת מה טומן בחובו המחר.
מקווה שעזרתי ולו במעט.
חיבוק מאחת שמבינה לליבך עד מאוד...

מסכימה איתך לחלוטין. האמת שאני בסה"כ מתמודדת יפה מאד עם המצב ומרגישה מאד חזקה ושלמה עם עצמי. מבחינתי גם אין סיכוי שאיזשהו נסיון לקשר יבוא ממני. אם הוא רוצה להתקשר, או לחזר, או לדבר, הוא מוזמן. אני מצידי מאד זהירה. למרות ששאלתי אותו אם הוא מעוניין בקשר טלפוני, והוא אמר שהוא מאד ישמח, אני יודעת שאיני מסוגלת ליזום כרגע או בכלל שום סוג של קשר מצידי.
אז מבחינת עוצמה פנימית, אני מרגישה במקום הנכון.
מצד שני, השאלה שלי נגעה יותר לעצם האפשרות - מה הסיכוי שאם את משחררת מישהו בצורה כזו, ומאפשרת לו להמשיך להתבלבל עם עצמו, שהוא ירצה לחזור למקום שהרגיש בו מבולבל. גם אם זה לא בגללך? אולי עדיף מבחינתי לחשוב שאין אפילו שבריר של סיכוי. שאין קשר להתאמה או חוסר התאמה, או להתלהבות, אלא פשוט לעובדה שאין סיכוי לשום סוג של אינטראקציה לאחר שדברים התחילו כך. בעצם אולי זו תהיה פילוסופית או כללית וכל מקרה לגופו. אני חושבת אפילו שיש יותר סיכוי שאם זה היה הפוך ואני הייתי הצד שהיה אחרי פרידה היה יותר סיכוי שאחזור בי לאחר פרק זמן מסוים - ולעומת זאת אצל גברים דברים עובדים בצורה טיפה שונה.
המון תודה שוב!!!

גברים מבולבלים... (-:

אנחנו נשואים שנתיים+יתינוק ומוגדרים זוג כבר 7 שנים...הוא היה קר גם בתקופת ה"חברות" רק לא גרנו ביחד ולא ראיתי עד כמה זה חמור...אבל כשנישאנו זה הפך לסיוט...הוא פשוט לא רוצה...אנחנו עושים את זה פעם בחודש לעיתים פעמיים בחודש וגם זה כי אני יוזמת וכי אני מתחילה ...ופשוט "אונסת" אותו בכח...
זה כל כך משפיל...אוףףף...אח"כ אני שונאת את עצמי על זה ואומרת שפעם הבאה אני אחכה חודשיים ואהיה קרה כמוהו ונראה מה יהיה...אבל שוב, אני זו שנשברת אחרי חודש...
זאת הרגשה כל כך גרועה...להרגיש לא רצויה,לא מחוזרת, לא נחשקת.....נראאה לי גרוע מזה אין...חשבתי גם על בגידות (אבל אני אדם מסורתי ומאמין והמצפון שלי פשוט לא נותן ולא יתן לי)
אני בחורה נאה מאוד (כמו שכלכן גם אמרתן על עצמכן) והוא נותן לי להרגיש מכוערת בחוסר תשומת לב הזה כלפיי....
בנוסף לכל מאכזב שהוא לא זוכר את יום הנישואין שלנו ובקושי את ימי ההולדת שלי (כלומר לא משקיע גם בדברים כאלה)....
מה עושים??
אני לא אשאיר את הילד שלי בלי אבא...הוא אבא נהדר...הוא אוהב את הילד יותר מהחיים שלו ואני אומללה...אומללה מאוד

אם הזוגיות שלכם עדיין חיה ונושמת, ויש דברים משותפים שחשובים לכם, אז כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן !
דבר ראשון את צריכה להבין שזוגיות היא שותפות לכל דבר ועניין, כשאחד נעדר מהעבודה אז השני ממלא את מקומו, כמובן שבכל שותפות יש הגדרות מי עושה מה, אבל לפעמים השעה דוחקת, או שנוצרת בעייה כלשהיא, ואז אין חוקים והגבלות, כדי להציל את העסק, זה שנמצא בכושר או זה שמסוגל להחיות את הקשר עושה את זה בלי תנאים והעיקר בלי להסתכל אחורה, כי חייבים להציל את העסק מקריסה !
-
הרבה נשים כותבות כאן, שבעבר הם היו רגילות שהיו מחזרים אחריהן וכו' נכון זה דרכו של האיש לחזר אחר האשה, אבל כל זה בתקופה מאוד מצומצמת כדי להגיע לייעד לכבוש אותו וכו', עם הזמן גם הבעל הכי רומנטי, מתרגל ומתחיל לפקשש, תוסיפו לזה את מירוץ החיים התובעני, עבודה בסביבת נשים אחרות, פגישה עם זוגות אחרים, ההשוואות ! שהורסות כל חלקה טובה שעדיין קיימת !
ו,,, מתחיל נסיגה, לא תמיד מבחינים בה אלו שצריכים להבחין בה, ומתחילה ירידה ועוד ירידה, עד למצב שאת הגעת,
כשאת או את, לומדות על בשרכן שהמצב בטטה, יש לכם 2 דרכים או לשבת ולקטר, ללכת לחפש במקום אחר, להתעצבן על הילדים, לעלות במשקל, לצאת לקניות מטורפות, וכו וכו' ,
או לקום ולעשות מעשה,,,---------
והמעשה הזה, הוא חובתכם בדיוק כמו שבעבר היה של הגבר שלכם,
יש שריפה בבית, ואתן כנשים חזקות, שבדרך כלל גם יותר חכמות מתבקשות לשנס מותניים,,, ולגרום לבעל שלכם לזעזועים, כי כך א"א להמשיך ולו ליום אחד בלבד,
-
אז קדימה , את כל המרץ, המחשבות על בגידה, התאוות והתשוקות לתעל לתוך הבית פנימה, (בהנחה שהגבר שלכם שווה את זה, והוא לא דוחה מינית, ולא מתעלל ריגשית וכ"ש פיזית,,,).
תראו לו מה זה אשה עם ביצים, אחת שיודעת מה היא רוצה, תרשמו לסדנת זוגיות, תצאו עם חברות, תעילמו מהבית לכמה שעות, תפילו עליו תפקידים עם הילדים שיתחנן שתחזרו כבר הביתה,
תייצרו מתח מיני בדיבור, בלבוש, וכו', החזירו עטרה ליושנה,,,
-
עם הדרכה נכונה ניתן להגיע לחידוש האהבה והנלווה אליה--- בתוך מס' ימים, והעיקר זה ללמוד מעתה כיצד משמרים זוגית לאורך זמן,
לא חייבים לקפוץ בנג'י, או להפתיע במתנות יקרות, זה טוב להרשים בתחילת הקשר, החכמה לשמר את הקשר על גחלת עמומה עם התפרצויות חמות שנותנות את הטעם לחיים משותפים, ובדרך כלל גורמות לעניין תמידי של אחד בשנייה בלי צורך לחפש בחוץ,
-
יאלה אין זמן, צאו לעבודה, ועדכנו בהמשך
בהצלחה

אני הולכת לקצת זמן ישר בעלי מתקשר אין זה משהו מתי את באה? חחחחח חייב קשיחות אין אןי

אני רוצה לשתף אותך קצת מנסיוני ואף לתת לך רעינות.
קודם-כל, אני חייבת להגיד שאני מסכימה עם כל מילה שכתב לך בני. הוא כתב דברים חכמים מאוד, ואני הכי אני מסכימה עם הצעתו הנבונה: לקחת אחריות, צעד אחד קדימה, לגרותו בדרך חכמה, ובתבונה להחזיר את התשוקה בניכם.
תאמיני לי, גם לי לא היה קל. גם לי היו תקופות קרות בעניין הזה עם בעלי. (ועדיין יש מידי פעם), ואני הרגשתי איך החשק שלי להשקיע בבית ובילדים ירד אף הוא בתקופה בה היינו ביחסים קרים. אבל לאחר מחשבה, וכשהבנתי שלמעשה אני מזיקה לעצמי ולילדים- החלטתי לקחת את עצמי בידיים ועשיתי בדיוק מה שבני תיאר לך; יצאתי עם חברות, התלבשתי יפה גם בתקופה שלא עבדתי. לפעמים הייתי מסתדרת לידו ומורחת קרמים לידו כדי שיתגרה. ותאמיני לי- זה עובד! או שהייתי מבקשת שימרח לי, שיעשה לי מסאג', כאילו בדרך אגב. עוד דבר שהייתי ממליצה- הכיני לו ארוחת ערב ולאחר שהילד ילך לישון, הדליקי נרות, עמעמי את האורות ותאכלו ביחד- עשו לכם מן ערב רומנטי ולא שגרתי. אז גם תדברו בנחת על הכל,(שזה דבר לא פחות חשוב) ואולי גם האווירה הרומנטית שתצרי- תעשה את שלה...
אם קשה לכם לארגן ארוחה כזו בבית בגלל הילדים או משהו כזה- הייתי ממליצה לצאת מידי פעם למסעדה, לסרט, ואפילו סתם לטיול לילי באויר הצח. (רק את והוא, בלי נספחים...) זה ישפר את מצב הרוח של שניכם וגם אם הסקס לא יחזור להיות כפי שהיה - תחושתכם אחד אל השני תהיה תחושה של הזדהות, של הבנה, כבר לא יהיה את אותו כעס או תחושת עלבון על כך שאין סקס באופן תדיר. תחושת- מועקה זו תתחלף בתחושה אחרת, מבינה יותר- שיש לי חבר לחיים וזה החשוב מכל!! מתוך כך, אני מאמינה- ישתפר, ולו במקצת, גם הסקס.
בתור אישה נשואה- גם בחיי יש עליות ומורדות בסקס בפרט ובזוגיות בכלל. למדתי איך כל פעם מחדש (על-אף שזה קשה) להתעלות על עצמי, לשתף את בעלי (דרך-אגב, שיתפת את בעלך על כך? כשאני משתפת את בעלי, הוא מגלה צער על העניין ומבטיח להשתדל להשתפר. בנוסף אני גם יודעת שהוא חוזר תשוש מן העבודה, דבר שמקשה עליו לעשות סקס בתדירות שהיתה בעבר...) למשל, אחד הדברים שלמדתי זה שבגלל עייפותו -עלינו לעשות את הסקס כמה שיותר מוקדם, (ולא מתי שבא לנו, כמו שעשינו בעבר), כי אז בעלי רגוע, לא לחוץ בזמן, לא טרוד וחושב כמה שעות עוד נותר לו לישון עד שהוא צריך לקום לעוד יום עבודה מפרך... זה לפחות מה שקורה אצלי.
ממליצה לך לקרוא שוב את מה שכתב בני- ניכר כי הוא כתב את הדברים בזווית שאישה אינה רואה. לאחר כמה שיחות בנושא עם בעלי- מתברר כי חוסר סקס או ירידה בחשק לסקס (אצלי וסביר להניח שגם אצל אחרות), אינו נובע מתוך כך שחדלה האהבה, אלא מתוך עומס ולחץ בעבודה ועייפות. כשיש ילד- יש פן נוסף שצריך להתחשב בו, להזהר מתי עושים ואיפה...בנוסף גם שגרת היומיום עושה את שלה ולכן יש לשבור אותה מפעם לפעם בכך שתעשו משהו שונה ולא שגרתי כמו שכתבתי למעלה.
שיתפתי כדי לתת רעיונות ולסייע עד כמה שניתן. מקווה שעזרתי :)

העניין שנדמה לי שמיציתי את רוב הרעיונות האלו...אפילו התחלתי לחטוא במחשבות ולחשוב שאולי בעלי הוא גיי בתוך הארון...(כן כן עד כדי כך...)
העניין עם העייפות קיים..הוא באמת עובד המון וגם לומד ואני מבינה (אין ברירה)
אנו חיים בשגרת חיים תובענית ועמוסה
אבל בימים בהם פתאום יש חל"ת או חג או סופ"ש שומדבר לא משתנה...
נהגתי להיות בחורה שלא יושבת בבית, למדתי לתואר ראשון, כל הזמן עבדתי ודאגתי לעצמי (ואפילו לו בזמן היותו סטודנט) , ...ופתאום אחרי הילד מצאתי את עצמי במצב פיסי ונפשי לא קל..פתאום נהייתי כלואה ...איבדתי הכל, את שגרת חיי,העבודה שרק התחלתי אחרי הלימודים והיה לי קשה לחזור למציאות. התינוק נכנס לפעוטון רק עכשיו ואני מתחילה להשתקם וכמו שאמרת- להתלבש יפה,להתאפר ולחזור למשקל 54 וכו'...אבל כל זה נראה לי לא מזיז לו..
נראה לי משהו בהורמונים דפוק אצלו...אני לא פסיכולוגית אבל אני חושבת שהוא סובל מתסמונת מומצאת שלי בשם "נכות רגשית"...
לגבי העניין עם היוזמה: תמיד הייתי האדם היוזם האסרטיבי והקריזמטי (לעומתו) ובוודאי שמזמן לקחתי את הדברים לידיים ועשיתי המון מאמצים ומכולם התאכזבתי, למשל;
הכנתי ארוחת ערב עם נרות והפתעתי אותו כשחזר מהעבודה (הוא תמיד חוזר עם פרצוף חמוץ) חשבתי שהבעת פניו תשתנה, אולם הוא הביט באדישות על השולחן ואמר לי "אני לא רעב"...נחנקתי מדמעות (וטוב שהתאפקתי ולא חנקתי אותו) ועוד מלא מקרים כאלה.
בחיי הרווקות הייתי בחורה מלאת שמחת חיים, מאוד מחוזרת, רגילה לתשומת לב (מושכת) ויצאתי לדייטים עם בחורים מאוד מבריקים ורהוטים, רומנטיים, אנשי רוח ושיח...אך לצורך נישואין העדפתי משום עוורון זמני או חוסר נסיון ללכת על בטוח, על האנטיטזה לעצמי: אדם שקט (לא דברן בלשון המעטה), ישר, טוב,עדין, ללא עבר עם נשים (פרט לחברה אחת) ללא חברים כמעט כי הוא ילד בית, לא שותה לא מעשן כזה שלעולם לא יבגוד והאידיאל החנון של כל אמא...ואני מרגישה שנדפקתי.
הודעתי לאמא שלי שאני לא אחזיק איתו מעמד והיה לה קשה לשמוע את זה.
מה עושים כשיש ילד...האם להמשיך ולבטל את עצמי למענו כל חיי?...כי נראה לי שזה אופי שאי אפשר לשנותו. (ברור שלייעוץ זוגיות וכדומה...אין מצב...הוא לא ילך) או האם להתנהג באגואיסטיות ולהמשיך הלאה? להודיע לו חגיגית שפיניטו לה קומדיה?...
שוב, "האם יש לנו עדיין זוגיות" אין לי מושג מה לענות על זה..העניין שכל זה משפיע גם על האהבה שלי אליו..היא פשוט דועכת....אני מפסיקה להרגיש אליו משיכה...ומתחילה לראות בו רק את החסרונות...
עצוב להיפרד בגלל זה...אבל אני מרגישה שאני חיה עם איש זר בבית...
למרות שהוא אבא נהדר...והוא מאוד משקיע בילד (אחרי עבודה, אם זה נופל על יום שהוא חוזר יחסית מוקדם-שעה 5 בערב, אז הוא לא אוכל ולא שותה ולוקח אותו לטייל וחוזר אחרי שעתיים....באמת בנאדם טוב...)
לסיכום: אני חיה עם אבא טוב, אדם טוב ואף מדהים (בפני עצמו) ובעל גרוע ביותר...

אל תוותרי !
תכריחי אותו ללכת לייעוץ זוגי או אפי' מיני, השיטה כיום היא ללכת לשיחה שתיים לבדך, ולבדוק את השטח, אם הוא אוהב אותך זה יעניין אותו לכל הפחות להשתתף בשיחות או לדבר עליהם אח"כ, אם כל זה לא קורה,,,
והלכתם לבדיקות רפואיות מתאימות, תבקשו את כל המכלול מרופא משפחה , ואח"כ תשבו ביחד ותלבנו את המצב,,,
ועדיין הוא לא משתף פעולה בדבר הבסיסי שלשמו התכנסנו לעולם הזה, וזהו הדבק הכי חזק שגורם לאנשים להיות ולסבול אחד את השני,,,
אין לך ברירה אלא להראות לו את הצד היפה של הקוקר מחדר המדרגות.
נקודה.
בהצלחה

קשה יהיה ללחוץ על ייעוץ כי הוא בנאדם פרטי מאוד, לא מדבר על עצמו לא איתי ולא עם אף אחד...מאוד סגור ומופנם.
אני אציע זאת כמפלט אחרון ונראה..

אני שמח בשבילך שלקחת אחריות על החיים שלך,
תלכי ליועץ/ת הכי מקצועי/ת. ורק אח"כ תספרי לו על הפגישות, תני לעצמך להחליט האם הוא ראוי שתתאמצי בשבילו, כי הפגישות הראשונות הם מתנה בשבילך, לדעת איפה את ממוקמת בתוך הזוגיות,
תעדכני אותנו בהמשך---
שבת שלום

שלום לך, אני חושבת שאין מנוס מלגשת לייעוץ סקסולוגי. מה שאת מתארת הוא קודם כל גישה מאוד אגוצנטרית של בן זוגך, ונראה לי שרמת העניין שלו בסקס מאוד נמוכה, אחרת הוא היה קצת מתעניין ולומד ומבין למה את זקוקה ממנו. נראה לי שהוא התרגל לכך שאת לקחת את האחריות על הנושא הזה - ליזום, לפתוח בשיחה, והוא מרגיש מאוד לא נוח סביב כל הנושא, ואולי גם מרגיש "לא יוצלח" לאור הערותייך המתוסכלות. מאוד יתכן שחלק מן ההימנעות שלו היא בגלל חששות שיש לו מהערותייך. הוא לא מקבל אותך בתור המומחית - קשה לו עם זה, ולכן עליו להסכים לפנות לייעוץ מיני - אולי לא בחברתך אלא בנפרד. הוא זקוק לקורס שיתן לו מושג מהי מיניות בריאה ועשירה. אולי את יכולה להתייעץ עם רופא המשפחה באופן דיסקרטי, כי חשוב לא לעורר את ההתנגדות שלו להתחיל לטפל בבעייה.
אם הוא לא יסכים ללכת לייעוץ - נסי את הדרך החיובית, האיטית: למדי אותו ע"י חיזוקים חיוביים על כל מה שהוא יעשה שיהיה לך נעים, והימנעי מלהעיר לו הערות שליליות, שכנראה גורמות לו ללחץ ולהימנעות. עודדי אותו ליזום דברים חדשים אפילו אם הם אינם מוצאים במיוחד חן בעינייך - העיקר שהוא יתפוס קצת יוזמה על משהו בתחום המיני. שבחי אותו כל שאת יכולה על כל דבר קטן שהוא מצליח בו. עלייך ליצור אווירה נעימה סביב הסקס, ולהימנע מביקורת.
אם כל הדרכים האלו לא עוזרות, והוא גם יסרב ללכת לייעוץ סקסולוגי - בנפרד או יחד איתך, אני חושבת שיש לך בעייה רצינית.

שלום בדויה יקרה!

קראתי את הודעתך והרגשתי כאילו מישהו ישב וכתב את התחושות וההרגשות שלי.
אני נשואה 5 שנים כאשר 4 מתוכן הן במצב הזה.
גם אני דיברתי גלויות עם בעלי על כך שלא מספיקה לי תדירות היחסים ושום דבר לא השתנה ליותר משבוע...
גם אני מתוסכלת ועצובה.
הכי גרוע- זה שהבנתי שכבר אין לי עם מי לדבר...
אלא אני פשוט למדתי לאונן לגמור כדי לספק את עצמי ללא מריבות ובכיות...
אני כ"כ מבינה אותך ומשתתפת בכאבך.

אני כל כך מזדהה איתך רק שאני עדיין לא נשואה אבל יש דיבורים על הנושא. אני די חוששת מהמצב, עולות תהיות האם כך יראו חיי המיניים?! הזוגיות מצויינת אבל בנין אנחנו משני עולמות שונים. אני לא מנוסה כל כך אבל איתו אני מייחלת לפתיחות שלא קיימת. אני לא גומרת ותמיד כואב לי. הוא יוזם פעם בשבוע ותוך כמה רגעים הכל נגמר. אין משחק מקדים ואין רצון לספק אותי אני לא יודעת אם זה נובע מחוסר ביטחון מצידו וחוסר מודעות או שפשוט אין משיכה והוא נאלץ להסתפק במה שיש אולי הוא פשוט לא אדם מיני. אני מאוד מאוכזבת בתחום הזה ויותר מכל אני מפחדת מבגידה בעתיד מצד שנינו. אשמח לעצתך כמנוסה לצערינו...

אני מבינה אותכן כ"כ ואחרי 8 שנות נישואים ,אני נהפכתי לאישה עצבנית ומתוסכלת
אני אישה מאוד נאה ואף פעם לא הבנתי מה לא בסדר בי ...למזלי הוא לא הצליח להוריד לי את הביטחון והבנתי שהבעיה היא בו ולא בי .
אפילו הגעתי למצב שאמרתי לו שאני אבגוד בו והוא לא ממש מתייחס לזה, אני כבר לא יודעת אם אני כ"כ רוצה את הסקס כמו שאני רוצה חום , אהבה איזהשהוא יחס ממנו או שפשוט יש לי צורך להשיג משהו בלתי מושג.
אני בחורה שטובלת במקווה ויש לי רק שבועיים להיות איתו , זה בכלל לא מעניין אותו מתי אני טובלת ושאני מגיעה למצב שאני מבקשת הוא דוחה אותי בכל מיני סיבות(עייפות , כאב ראש) הוא כמעט ולא יזם אף פעם ואם אני כבר יוזמת ויש משהו אז לא ממש אכפת לו ממני והוא דואג לעצמו , מעטות הפעמים שגמרתי איתו ולמדתי לדאוג לעצמי מבחינה מינית.
הקשר שלנו הולך ונהיה גרוע מיום ליום בעקבות הבעיה , הוא לא מוכן להודות בבעיה ולא מוכן ללכת לטיפול זוגי. לכל הנשים שמזהות בעיה כזאת או אחרת לא להתחחתן ולסבול!!!!

היי בדויה.
כתבת שאמרת לבעלך שבסוף את עלולה להגיע למצב שאת תבגדי בו והוא לא ממש התייחס לדבריך. המשפט הזה האיר את עיניי וגרם לי למעט עצב והזדהות איתך...
אם הוא אינו מייחס חשיבות למשפט כזה, אז... מה זה אומר?
הייתי ממליצה לך להתייעץ עם עדי או דורית, דווקא בעניין הספציפי הזה של זה מדוע הוא אינו מייחס חשיבות למשפט: "אני אבגוד בך".....

לצערי אני כ"כ מבינה ומזדהה איתכן.
בעלי תמיד היה סוג של קר במיטה, מעטות הפעמים שהוא יזם מעצמו, והפשיט אותי בתשוקה.
הוא לפעמים משתף פעולה אם א-נ-י יוזמת.. אבל לרוב עושה את זה בצורה מאולצת, כדי "לסמן וי" או להראות שהוא "כיבד" את ההצעות או בקשות שלי בתחום המיטה. זה ממש מרגיש כאילו יש לו "רשימת מכולת" והוא הולך על פיה. זה מוציא את הספונטניות.. ואת ההנאה...
אנחנו עושים סקס בערך פעם בשבוע או פעמיים וגם זה כי אני יוזמת לרוב.
נמאס לי להיות היוזמת, נמאס לי להעלות את הנושא לדיון.. ואני כ"כ הולכת על ביצים ומשתדלת להעלות את העניין בהכי רגישות ולפעמים ברמיזות.. זה כ"כ מתסכל...
לפעמים אני מגששת, וזוכה למשפטים בסגנון של :"אני עייף מדיי", "אני טרוד", "כואב לי הראש", "לא הלילה מתוקה". יש פעמים שאני אומרת לו שאנחנו בסלון ואני מציעה שניכנס למיטה הוא ישר מפרש את זה כאופציה ללכת לישון, ולפעמים אומר "אני עדיין לא עייף" "אני רוצה להישאר לצפות בטלוויזיה בסלון", הוא לא אומר לעצמו יש לי הזדמנות לזמן איכות עם אשתי ולסיפוק ותחזוק היחסים...
ומה שאני לא מבינה, כשאנחנו כן שוכבים הוא אומר במהלך הסקס וגם לאחריו שהיה מעולה ושהוא נהנה, אז למה הוא כ"כ קר אליי? למה הוא לא מביע חום, תשוקה, אינטימיות, שהוא נמשך אליי וחושק בי? :(

אותו סיפור בדיוק. נשואים 5 שנים אותו, קר מאד במיטה, אני כמעט יוזמת יחידה.

נמאס לי

אף פעם לא מספק אותי הוא גומר וזהו נגמר הסיפור הוא טוען שלוקח לי הרבה זמן לגמור והוא כן אוהב לראות אותי מתענגת אבל הוא מתייאש מלענג אותי מה יהיה

סיגל היקרה, אתם נמצאים עכשו בחבלי הלידה של תחילת הנישואין, ואני מעריכה שהתגובות שלו בנוגע לכסף מגיעות מן הלחץ ו הוא נמצא בעקבות המינוס הגדול בחשבון שלו. הוא מוצף בדאגה, ומחפש אשמים, וקל לו למצוא אותך, על שני דברים - שאת לא מרוויחה מספיק כסף, ושיש לך נטייה לבזבזנות.

כמו כן, יתכן והעובדה שאתם גרים אצל הוריו ואין לכם הוצאות דיור, מצדיקה בעיניו לבקש כסף מהורייך. אני יכולה לראות את הדברים מנקודת המבט שלו, בעיקר בגלל הלחץ האובייקטיבי שהוא נתון בו.

אם אינכם מסתדרים לבד - לכו לייעוץ זוגי קצר מועד, לפני שהאהבה תיעלם מרוב כעס ואכזבה. בשלב זה מאוד קל לעזור לכם לקבל אחד את השנייה ולבנות את הזוגיות שלכם בצורה אחרת.

תודה על העזרה!
אז מה לדעתך עליי לעשות?עליי להיכנע לכל הדרישות שלו?זה נשמע לך הגיוני שאני צריכה לשלם לבעלי כסף או לקחת כסף מההורים שלי שאני כבר לא גרה בבית אני נשואה ולא ילדה קטנה?
כרגע,זה המצב הנתון..אנחנו גרים בצפון ואפשרויות התעסוקה גם ככה מוגבלות בארץ בכלל ובצפון בפרט.יש לי תואר ראשון בתחום אחר בכלל ולמרות זאת אני עובדת בעבודה שלא קשורה למה שלמדתי רק בשביל לעבוד ולעזור אפילו אם זאת עזרה מינימלית.
מבחינתו הבעיה היא אצלי ולטענתו אני צריכה ללכת לטיפול לבד...

לא זכור לי שאני חילקתי עם בת זוגתי איזה מטלות כספיות יש לכל אחד המטלות היו של שנינו וחשבון הבנק היה משותףאני הרווחתי יותרו גם את רוב הדירה והיא הסטודנטית פחות.האחריות היתה משותפת כיום היא מרוויחה יותר ממניוגם היום אין חשבונות בינינו.

סמדר היקרה, צר לי מאוד על מה שאת עוברת.
אני יכולה רק לענות לך באופן עקרוני, שזוגות מסוגלים לעבור משבר שכזה ולחזק את הזוגיות, אבל הרצון והמוכנות להשקיע בתהליך צריך להגיע משני בני הזוג.
אני מציעה לך לגשת לייעוץ אישי בשלב זה כדי לבחון בצורה יסודית את מצבך ואת האפשרויות העומדות בפנייך.
סביר להניח שאם הפרשייה שלו נמשכת כבר שנתיים - הוא שקל כבר זמן רב את החלטתו, ונראה לי שעליו לעבור לשלב הבא - לבחון את המשך חייו כרגע מחוץ לבית.
יש גברים שאחרי שהם משיגים את מטרתם הראשונית - האומץ לחשוף ולצאת מן הבית - הם מתעשתים ורק מבחוץ קולטים את המשמעות של פרידה מן הבית, הילדים, והאישה, פירוק כל המסגרת המוכרת עבור עצמו ועבור שאר הנפשות הפועלות, ולפעמים האסימון נוחת בשלב הזה, אחרי ביצוע העזיבה.
עלייך להיערך לתקופה ארוכה של אי וודאות, ייאוש ותקווה, ולכן אני מאוד ממליצה לך להיעזר בייעוץ אישי. אני מקווה בשבילך שהוא יתעשת ויסכים לגשת איתך לייעוץ זוגי, בהנחה שעד כה לא עשיתם זאת, ואם לא - שתתחזקי ותבני את עצמך באופן עצמאי עם הזמן, כפי שהרבה נשים שאני מכירה התגברו על המכה הזאת וגילו את העולם החיצוני ואת עצמן מחדש.
קחי מאיתנו חיבוק חזק, את זקוקה עכשו לעזרה.

ב יקרה, אני רואה שאת לא מצליחה להשתחרר מן הריגוש הזה באופו עצמאי. את נמשכת לכך יותר ויותר ותופסת מרחק מבעלך ע"י מציאת הדברים הגרועים בו (הרי בכל אחד יש דברים גרועים, איש אינו מושלם, אבל השאלה היא כמה דגש אנחנו שמים על כך בזמנים שונים).
אני גם רואה לפי סגנון הכתיבה המבולבל וכמות הטעויות שלך - שאת במצב לא טוב נפשית.
חמודה, אני מציעה לך לפנות לעזרה, לייעוץ מקצועי.

תודה רבה על ההתייחסות אין לי ספק שאני עוברת משהו מצד אחד אני די נלחמת עם עצמי לא לעבור גבול ולפתח רומן שהוא גם פיסי ומצד שני אני יודעת לאמר בוודאות שאני לא מרוצה מבעלי וזה לא בגלל הרומן הריגשי שפיתחתי כי הבעיות האלו היו קיימות קודם גם לפני הקטע הזה עם הבחור הנשוי אני יודעת שנדחקתי לשם מתוך תסכול ששוכן בתוכי.
בכל זאת אני לא רוצה לפגוע בחיים שלי אבל גם הייתי רוצה לפתור את הבעיות עם בעלי - אני לא מצליחה במבחינתו אני לא נורמאלית וזהו.
הוא לא מקשיב לי ותמיד זה חוזר על עצמו ומשלימים מכח האנרצייה ילדים בית ועוד אבל התסכול שם אני בטוחה שגם הוא לא מרוצה .
מה עושים?

ב היקרה, כל הסימנים מצביעים על כך שהזוגיות שלכם זועקת: "הצילו!!!"
גם ההתאהבות הזאת שלך בגבר אחר היא דרך לאותת לך שיש דברים שאת לא מקבלת דרך הזוגיות ושצריך לעשות משהו בקשר לכך.
ראי, זה לא סוף העולם! לדעתי רוב הזוגות היו מפיקים המון תועלת להליכה לייעוץ זוגי לפחות פעם אחת בחייהם, כי בזוגיות המצוייה נכנסים לשגרה, מעלימים עין מבעיות שמפריעות כי לא רוצים שיתפתח ריב רציני על כל דבר, אך בסופו של דבר יש המון דברים שניתן ללמוד ולשפר, ולעשות אחרת - שניכם. איש מקצוע מנוסה יכול להיות קשוב לשניכם ולעזור לכם להיות יותר פתוחים זה עם זו ולשנות התנהגויות ודרכי תקשורת.

כמהה יקרה, טיפול זוגי בהחלט יכול להועיל לכם, השאלה היא עד כמה? עד שלא תנסו - לא תדעו.
בטיפול זוגי יבחנו איתכם את הציפיות זה מזו בכל התחומים החשובים, וילמדו אתכם כלים וטיפים איך להתקרב לחזון הזוגי.

רק פוחד להישיר אליה מבט...

גדי היקר, אין באפשרותי לתת לך תשובה על סמך מה שכתבת. מאוד יתכן שגם אם לא היית מבוסס מאוד - היא היתה לוחצת על נישואין, אולי כדי לקבל בטחון בסיסי שהיא אהובה ושיש מי שדואג לה, כי אתה תיארת איך במשך הזמן הצלחת לגמול אותה מאלכוהות ומן האגרסיביות, וזה לא קשור לכסף שיש לך, אלא לאישיות.
יחד עם זה אי אפשר להקל ראש בהיסטוריה שלה ובעובדה שבזמן האחרון היא שוב חוזרת לסורה, זה כנראה שוכן בה עמוק, ונראה לי שיצוץ בכל פעם שהיא תחוש לחץ. לפי תיאורך נראה לי שאולי טיפול פסיכולוגי אישי יכול לעזור לה לקחת את עצמה בידיים ולשלוט בעצמה יותר, אבל זוהי דרך ארוכה, ואין כל בטחון שזה יצליח. היא צריכה לרצות בכך, קודם כל, וגם אז אין בטחון שזה יישא תוצאות רציניות.
אני מציעה לך לשקול בצורה רצינית האם להמשיך את הקשר עם אשה כה בעייתית

שירית היקרה, תודה על הפידבק, זה חשוב לי לשמוע שהכיוון שלי עזר לך.
לגבי שאלתך: ההשערה שלי היא שמשהו אולי קורה בינו לבין הקשר הקודם שלו, שכמו שכתבת במכתב הראשון שלך היה עבורו מאוד משמעותי. יתכן שהיה נסיון נוסף שם והוא לא יכול היה לשתף אותך בכך.
התחושה שלי היא שמכיוון שאת הגבת על הניתוק מצידו בצורה מאוד מקבלת ומפרגנת, והשארת סוג של דלת פתוחה - אין תועלת בליצור איתו קשר ביוזמתך עכשו או אחר כך.
אני חושבת שאם הוא יהיה פנוי רגשית הוא יצור איתך שוב קשר ביוזמתו, בהנחה שמה שנוצר ביניכם נתפס גם בעיניו כמשהו מיוחד וטוב. אני יודעת שקשה להבין זאת. יש לנו נטייה לחשוב שמה שאנחנו מרגישים הוא דומה למה שהשני מרגיש. אבל, להערכתי הוא עדיין עמוק בקשר הקודם ולא השתחרר ממנו, ואילו את כבר היית מאוד בשלה לקשר נקי, חדש. ייקח לו עוד זמן להשתחרר, וואלי עוד כמה נסיונות, ועלייך להתאזר בסבלנות. קחי עוד זמן ואולי "תתקלי בו במקרה" ותראי מה יקרה. לא מציעה "לרדוף אחריו", כלומר - לא ליזום.

את נפלאה!!

לגה ההנחה שלך שהוא מנסה עם בת זוגו הקודמת. לא נראה לי. הוא ברח משם בשאט נפש . מה גם שאני רואה אותו נכנס באופן יומיומי לאתר היכרות. מה שנראה לי, שהוא כרגע רוצה חופש. לבלוע את כל העולם, להשתולל. מה שלא היה לו הרבה זמן. ומהבחינה הזו הוא ,אכן, לא פנוי ריגשית.
אני בהחלט מתחברת להצעתך לא ליצור איתו שום קשר. הזמן יעשה את שלו ואם ירגיש שמאס בחיי ההוללות והוא מוכן לקשר ואם, יזכור לי את חסד נעוריי, הוא ידע איפה למצוא אותי. (ואולי אז אני כבר לא אהיה פנויה...)
אני אמשיך הלאה כשארגיש מוכנה, ללא קשר אליו (-:.
תודה.

יסמין יקרה, אני ממש מאחלת לך שזאת תהיה הבעייה הכי גדולה שלכם, כי זה "כסף קטן", זה דבר של מה בכך. איש אינו מושלם, ואני מציעה לך לחפש את המצחיק והחיובי בתופעה הזאת, ולעזוב אותו לנפשו בנושא הזה. אם הוא ינעץ יותר מדי מבטים - מישהי כבר תחטיף לו פעם וזה יתן לו תמונת מציאות אם הוא מגזים.
דבר נוסף: את מפרשת זאת כפגיעה בכבודך: כלומר - הוא איתך אז איך הוא מעז לנעוץ מבטים במישהי אחרת שנראית טוב?!
יתכן שבן זוגך הוא מאוד "ויזואלי" כלומר מראה של דברים מאוד מרתק אותו, ויש לו הנאה אסתטית יותר מאחרים מלהסתכל על נשים יפות. טוב שאת מבינה זאת בעצמך - כי את כותבת שלפעמים גם את מסתכלת על מישהי שמרתקת אותך ויזואלית ובוחנת את סגנון הלבוש שלה, ללמוד ממנה. גירויים ויזואליים מושכים מאותנו, את כולנו, מי יותר ומי פחות, ולדעתי אין בכך סיבה לקנאה או לפגיעה בכבודך, אם את לא תפרשי זאת כך.

את צודקת, בן זוגי הוא אכן בנאדם שמאוד נהנה מאסתטיקה : בגדים, רהיטים, אביזרים.. וגם נשים.
אנסה לפרש בצורה זו. "צרות של עשירים" כמו שהזכרת, אני יודעת :)

תודה!

מאיה יקרה, תודה לך על המכתב הכנה, הפתוח!
נא להירגע: את בסדר גמור!!!
זכינו לשרות מיוחד מן המוח שלנו, שמסדר לנו "סרטים" בחינם בדמות פנטזיות...הן מעשירות את עוצמת התחושות שלנו, ועוזרות לנו להיכנס למצב הרוח המתאים, בונות את הגשר שנדרש לפעמים כאשר אין מספיק חיזור או משחק מקדים.
דבר נוסף שהן יוצרות - גיוון וריגוש ושונות מפעם לפעם.
עובדה שאת מספרת שמידי פעם את מחליפה את גיבור הפנטזיה שלך, ואני אומרת - זה על מנת שלא יהיה לך משעמם.
חמודה, יש לך מנגנון עזר ממש בריא של פנטזיות שתומך בחיי הסקס של שניכם ומאפשר להתגבר על בעיות שזוגות אחרים נתקעים איתן כמו קיצור המשחק המקדים, שיגרה וחוסר גיוון כללי.
אני יכולה להציע לך לבדוק בעדינות אולי גם לבן זוגך יש נטייה לפנטז, ואז אתם יכולים להפליג לעולם הפנטזיות יחד, לשלב פנטזיות, להמציא יחדיו עולם עשיר ומשתנה מידי פעם, ואולי אפילו להגיע למשחקי תפקידים.

המון תודה לך. קודם כל, ממש הרגעת אותי.. אבל ממש. :)

שנית, את צודקת, מאוד התחברתי למה שכתבת עליי. אני גם מרגישה שהרבה פעמים זה עוזר לי, ובעקיפין לנו, לא להיות מדוכאים מחיי מין שהם לא תמיד פרפקט. יצא לנו לממש פנטזיה של בעלי, וגם שלי, ואכן זה מהנה.. אני מניחה שעם השנים נלמד יותר להעלות אותן, כי בכל זאת דרוש המון אומץ להרים איזו אבן ומתחתיה לכי תדעי..

לא פעם אני מרגישה שאני אדם שהוא חי "על הקצה".. ז"א, הלגעת לא לגעת הזה בפנטזיה, לפעמים הפנטזיות כ"כ מנוגדות לאופי שלי, שאני חושבת האם זה באמת מעיד עליי משהו לא מודע. ז"א, אם יש לי פנטזיה על השכן, האם זה רמז לאופי בוגדני?.. אני מניחה שקצת קיצוני להסיק את זה בעקבות מה שכתבת לי. זה היה אחד החששות שלי.

אני שוב מודה לך על כל התמיכה בהודעתך.

מאיה

נ יקירתי, כמובן שזיהיתי.... צר לי על המצב הבריאותי. מקווה שתעברי זאת בשלום ותחזרי לתפקוד טוב ושגופך יתגבר על הטיפולים האגרסיביים.
לתחושתי, לאור מה שאת מתארת, הגיע הזמן לעבור לאיתה לפאזה של חברות טובות, אם את חושבת שזה אפשרי ונכון לשתיכן, ולהכריז על סיום הקשר הזוגי. כי אם תשנו את הכותרת המחייבת ההיא - זוג אוהבות - תוכלו לממש את האהבה והאיכפתיות ללא תחושות אשמה והאשמה וחקירות וחשדנות שנכנסות היום אל כל חלקה טובה שנותרה ביחסיכן.

את השתמשת בביטוי "החברה הכי טובה" - השאלה היא האם היא קונה את השינוי הזה ומאמינה שזו כוונתך האמיתית, ושלא תיפגעי מדברים שהיא תשתף אותך לגבי יחסים עם אחרים שיהיו לה. כי כל עוד היא חוששת לפגוע בך - היא תמשיך להתחמק מחברתך ולהסתיר מפנייך ולהרגיש נחקרת, וזה יעיב על יחסיכן.
אז אולי תכתבי לה במייל את כוונותייך, ואת יודעת, חשוב מאוד לעשות זאת עם המון אהבה, ללא האשמות...דיברנו על כך. הסגנון כאן מאוד חשוב...חיבוק חזק לך, נ!!!

היי דורית, קודם כל תודה על החיבוקים.... שולחת בחזרה....
לצערי אני לא מאמינה שזה יצליח. אני חושבת שבמקרה שלנו זה או הכל או כלום. נכון שכל המפגשים שלנו ירדו משמעותית, וזה לא הקשר שהיה פעם אבל עדיין אני מרגשיה שאני לא יכולה להיות רק חברה שלה. מה גם, אם אחליט שזה מה שאני רוצה זה לא יגרום לה פחות להסתיר ממני או כן לשתף. כי היא כזאת, ממה שהספקת להכיר. תקני אותי אם אני טועה.
מה שמצער אותי זה כשאני זקוקה לה היא לא שם. גם לא בתור חברה. אין לי כתף אצלה ואני לא יכולה להרגיש בנוח לקרוא לה כשאני מצוברחת וצריכה אותה כי היא לא תבוא ורק תכעס שאני לוחצת ומציקה.
האם זו דרישה גדולה מצידי? אם לא, אז איך לגרום לה כן לבוא ושזה לא ישמע מציק. ואם זו דרישה גדולה מידי אז כנראה שאנחנו לא צריכות להיות בשום קשר שהוא, ואם כך הדבר, איך מנתקים קשר כ"כ אינטנסיבי ואהבה כזו גדולה כמו שיש לי אליה? כי אני לא רואה את החיים שלי בלעדיה

צר לי נ, אין לי בשורות טובות...לא חושבת שהיא יכולה להשתנות. עליך ללמוד לקבל אותה כמו שהיא באמת. את כל הזמן משדרת לה כמה היא לא בסדר ולא נעים לה להיות במקום הזה אז היא מתחמקת מחברתך. היא לא תשתנה בשבילך, אלא רק תתרחק יותר ויותר. הלמידה שלך היא להרפות, לשחרר, ולקבל אותה כמו שהיא אם את רוצה אותה בחיים שלך.

כואב מאוד לשמוע. אבל כנראה שאת צודקת.
אני חושבת שהיא מחפשת אהבה אחרת, מרגשת ומסעירה. ומקומי לא שם גם אם אשחרר וארפה.
איך מתמודדים עם הכאב והאובדן?