פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

ראשית אני רוצה להביע אמפטיה לתחושותייך. הסיפור שלך באמת מאכזב וכואב. זב נורא מבאס כשמוצאים את האדם ,שאיתו טוב לנו ואנחנו אוהבים ומסיבה כל שהיא שאינה ניתנת לשינוי, זה פשוט לא הולך.
תיראי, הציפיה שלך שהוא יקבל ויאהב את בתך כאילו היתה שלו אינה ריאלית. לא בגלל שזה בלתי אפשרי ,(כבר היו דברים מעולם), אלא מפני שהוא פשוט לא מוכן לזה. לא בשל לזה.לא מסוגל לזה.
ואת זה את חייבת להבין, לקבל ולכבד. עם כל הצער והכאב.
לשחרר בן זוג שאוהבים זה קשה. קשה מאוד.אבל זה אפשרי. הכל ענין של החלטה וחוזק עצמי.
ולי נראה, שאין לך ברירה. שחררי אותו לדרכו. את לא תצליחי לגרום לו לשנות את תחושותיו.
אולי ורק אולי,(ורק אם תניחי לו) יעבור תהליך עם עצמו שבעקבותיו יחול השינוי שאת רוצה.
ואם לא...אז לא.
תהיי חזקה והאמיני שתוכלי למצוא את בן הזוג שיאהב אותך ויקבל את בתך כעיסקת חבילה.
בהצלחה!

"פרטי" היקר, ראשית, אני מתנצלת על האחור בתשובתי.
על פי תיאורך, חברתך עברה סוג של טראומה בתחילת יחסי המין שלכם, ולא הצליחה להתגבר עליה מאז. בכל פעם שנוצרה אפשרות לסקס - כל גופה הגיב מן המקום של אותו כאב פיזי, אשר אליו הצטרפו במשך החודשים שלאחר מכן תחושות נוספות בעייתיות, של אכזבה, פחד וחששות, אשמה, כעס. תאר לך שכל פעם שנוצרה אפשרות לסקס היא נתקפת במכלול כל התחושות הללו ויתכן שאף יותר מכך. זה מסביר מדוע היא מעדיפה להימנע ממגע שעלול להתפרש כחושני, שמא יוביל לסקס.
על כן מה שנדרש הוא לעבור - יחד או לחוד - טיפול באותה טראומה, ורצוי שגם אתה תהיה שותף לפחות בחלק מן הזמן על מנת שתלמד טכניקות ובכלל שינוי בגישה של שניכם לסקס.
יש טכניקה מעולם הטנטרה, שבה יושבים שני בני הזוג זה מול זה, והגבר מבקש את רשותה של האישה לכל דבר שהוא מתכוון לעשות איתה, החל מחיבוק תמים, נגיעה ביד, מסג' לרגל, ליטוף הבטן וכו' וכו'. בכל פעם הוא אמור לבקש רשות והיא צריכה להגיד לו באמת אם מתאים לה או לא מתאים לה. זו טכניקה שבונה אמון מחדש, שמאפשרת לאישה להרגיש שהיא שולטת על מה שקורה עם הגוף שלה, ומדגישה את הצורך בתקשורת סביב הסקס. כרגע אני מביאה את הטכניקה הזאת רק כדוגמה, אינני ממליצה להתחיל להשתמש בה, אלא להציע שתפנו לטיפול טנטרי מקצועי, למשל אצל תיקי וזאב, עליהם אני מאוד ממליצה.

אדווה היקרה, סליחה על העיכוב בתשובתי.
ראשית, אני חושבת שכיום, בעידן המודרני, אין ממש כללים בנושא החיזור. תפגשי בחורים שיהיו מאוד נדיבים ויצעו לשלם עלייך כל הזמן, ובאותה מידה תפגשי בחורים שימצאו לנכון להתחלק שווה בשווה בהוצאות. זה לא אומר "כמה את שווה", כדברייך, אלא רק אומר מהם הנורמות של אותו בחור. בבקשה אל תפרשי זאת בכיוון של - עד כמה הוא אוהב או מעריך, זה ממש לא קשור!
אני חושבת שרצוי לנהל איתו שיחה גלויה ולשאול אותו מה הוא חושב על השתתפות בהוצאות הבילוי. אל תשכחי שיש הוצאות של דלק, כרטיסים, אוכל...דברו על כך, כי אם הוא מן האסכולה המודרנית, ואת לא תציעי להשתתף בתשלום - יצטברו אצלו כעסים והתנגדויות כלפייך, וחבל.
לגבי פרחים, שוקולדים - שוב, עניין של סגנון. נדמה לי שרוב הבחורים הישראלים לא בעניין הזה של פרחים ושוקולדים, זה יותר משהו שרואים בסרטים. הגברים שלנו יותר מחוספסים ופחות רומנטיים. אולי פה ושם תיתקלי בבחור יותר רומנטי ושרמנטי, שישקיע במחוות שכאלו, אבל אני חושבת שזה היוצא דופן.

אסתי היקרה, סליחה על תגובתי המאוחרת. צר לי על מה שאת עוברת, התחושה שקורה משהו מאחורי הגב שלך ואינך יודעת באיזה היקף היא קשה מאוד.
יחד עם זאת נסי לבחון איך את מרגישה כלפיו כגבר, תוך נסיון לשים לרגע את מה שקרה בצד.
האם את אוהבת אותו? נמשכת אליו? האםא ת רוצה להזדקן איתו? הסתכלי בכיוון העתיד לרגע, כי את שקועה בעבר, במה שהוא עשה לך.
מה את הכי רוצה שיקרה בעתיד? שתישארו יחד? להיות בלעדיו? מה מתאים לך?
ועל פי התשובה שקופצת לך מן הבדיקה הזאת חשבי על הצעדים שעלייך לעשות.
אם את בכל זאת אוהבת אותו - יש דרכים להתגבר על מה שקרה. עליכם לבדוק מה חסר ביחסים שלכם שגרם לו להסתיר מפנייך את השיחות. אולי התגובות שלך הן קיצוניות והוא חושש מכך אז הוא מסתיר דברים מפניך? עלייך לבדוק לא רק אותו אלא גם את עצמך, כי זאת תמיד "תרומה" של שני בני הזוג למה שקורה ביניהם.
אם אינך אוהבת אותו וברור לך שאינך רוצה להמשיך לחיות איתו - אז יש צעדים שעלייך לעשות. אם אני מבינה נכון יש לכם ילדים משותפים, לא כן? בכל מקרה, אולי שווה שתיפני בעצמך לייעוץ כדי לבחון את רגשותייך ואת מצבך עם מישהו מקצועי.

אני בחורה מאוד רגועה וחכמה והגיונית רציתי לאמר לך שאני לא הייתי כועסת אם היה מספר לי על הפון הראשון או השני אבל כשמשקרים לי אז אני כועסת וזה נורמלי ועוד הוא מצפה שאני אבין אותו.אני קנאית מין הסתם כמו כל אישה שאוהבת את בעלה מה לעשות אבל לא ברמה של שיגעון ממש לא הוא אומר שפחד לספר לי כי אני קנאית נו ברור שנה בקשר עם בחורה אך לא לכעוס
אני לא חיה אני בן אדם אני אישה יפה אימא טובה רעיה למופת למה לא לכעוס על הבגידה ...
שיבוא ויספר או שיאמר לי מה הבעיה שלו מה לא טוב לו אבל דורית הכל טוב ב"ה
פשוט כל הגברים אותו הדבר בעלי כבר לא מיוחד בעולם הוא כמו כולם.
עברו חודשיים מאז ...עבר לי קצת ב"ה מה שכן אני חיה איתו ללא מגע גופני זה מגעיל אותי ודוחה אותי בשאר הכל רגיל הוא לא לוחץ ונראה לי שאפילו טוב לו ככה...חחח
ותאמת גם לי טוב היום ככה עד שאמצא לי אדם שיאהב אותי קצת יותר ונמשיך לחיות בשקר
כמו כולם כנראה ככה זה היום אם בעלי בוגד בשבילי זה סוף העולם אחרי 27 שנה ,
תמיד האמרתי שיש כאלה שלא בוגדים היום כולם בוגדים וכולם שקרנים
פשוט הייתי רדומה ועסוקה ואוהבת ומאוהבת בו יותר מידיי.
ההיום אני ביצ'ית וחכמה יותר ועושה מה שטוב רק לי וכמובן לילדים שלי וחיים ביחד כמו שהוא רצה ועשה .
מה את אומרת.
זה אפשרי חיים כאלה?

sk היקרה, ראשית סליחה על העיכוב בתשובתי.
את מתארת הלך רוח שאני שומעת אצל המון נשים. אני רוצה קצת לנער אותך, ויחד איתך את הנשים שמזדהות איתך:
אני שומעת ממך חזק ביותר את הטענות כלפיו. את חיה כאילו הוא ואופיו והיעדרותו מן הבית (ועכשו גם הימצאותו בבית...) אחראים לאושר שלך, לחברויות שלך, להיותך את שלמה עם עצמך כפי שאת רוצה להיות. אני חושבת שכל אחד מאיתנו אחראי לגמרי להיותו שלם עם עצמו ומאושר, ועלי לחפש באופן פעיל מה יעשה אותי מאושרת. אם תמתיני שהוא יתעניין בך ויהיה קשוב אלייך - יש להניח שזה לא יקרה. אם את רוצה שהוא יקשיב לך - בקשי את תשומת ליבו. אמרי לו כיצד את מרגישה, ותדאגי לעשות זאת בשיחה רגועה, לא מתלהמת ולא מתפרצת, וודאי לא מתוך בכי, כי כל האפשרויות הנ"ל יכניסו אותו להתגוננות או להתקפה במקום להתבוננות ולמידה ושינוי.
את כל כך עסוקה בלראות את הפגמים שלו ולכעוס עליו, שאינך לוקחת אחריות על חייך שלך על מנת לפעול בכוחות עצמך ולהיות יותר :את" כמו שאת כותבת. בדקי מול עצמך מה עושה לך טוב בחיים ועמדי על כך שיתאפשר לך להכניס את הטוב הזה לחייך על בסיס יומיומי. האם את עובדת? יש לך סיפוק בעבודה? האם את מצליחה להיפגש עם חברות? ללכת לחוגים? עושה ספורט שיעשה לגופך טוב? הולכת לרקוד? אני סתם נותנת דוגמאות ודברים שעושים לנו טוב ביומיום, והרבה מאיתנו לא לוקחות זאת לעצמנו, אלא נסחפות אל מטלות הבית והילדים, ואחר כך כועסות על הבעל שאינו תומך ואינו מאפשר לנו ואינו מעריך. במקום הטרונייה הזאת - היי אסרטיבית ובדקי איתו איך הוא יכול לתמוך בך כדי שתוכלי לעשות יותר דברים שיעשו אותך מאושרת.
אשמח לשמוע את דעתך.

לדעתי את עסוקה בבעיות העצמיות שלך ובעולם העבר שלך ואינך מנסה לקום ולהתמודד עם המצב הקיים. את לא רואה אותו ולא יוזמת זוגיות כי זה לא מתאפשר לך. נסי להתמודד עם המצב ופחות להתנקם בסביבה ובעצמך. תתחילי לטפל.

דורית היקרה,
ראשית, אני מתנצלת על היאחור בתשובה. אני מאוד מעריכה את העצות שלך ואכן יש בהן הרבה אמת. את כותבת שיש לצאת מהשגרה של "הבית והילדים" ללא קשר לבן זוגי.... כן, זה נכון מאוד אך יש לי פה שאילה עיקרונית מאוד ואשאל אותה אחרי שאתן לך עוד פרטים על עצמי...
כשקראתי את השאילות שלך לגבי עבודה שלי, אינטרסים אישיים, ריקודים ועוד, חייכתי וכמעט בכיתי באותו הזמן.... אני דוקטור למדעים במקצוע (מסיבות מובנות לא אפרט יותר), עבדתי במשך שנים רבות בתפקידים בכירים ולפני כשנתיים לאחר שנולד הבן הקטן פתחתי חברה משלי שמצליחה מאוד. אני עובדת מהבית אך נוסעת הרבה לפגישות עיסקיות, כולל נסיות לחו"ל. חשוב לציין שרוב הימים אני עובדת עד שעות מאוחרות של הלילה אך זה לא עיקרוני כרגע כי כל האחריות על הבית והילדים עדיים עליי וזה למרות שאני מרוויחה אותה המשכורת כמו בעלי שהיא לא נמוכה בכלל (!). כחצי שנה אני הולכת לשיערי ריקודים (לעיתים רחוקות מאוד בגלל חוסר הזמן) אך חוץ מפרצופים חמוצים או שאילות מיותרות לא ראיתי כלום בבית. אני כבר לא מדברת על כך שהוא אף פעם לא נשאר עם הילדים לבד. אני יכולה להמשיך אך נראה לי מיותר...
אז השאילה היא מאוד פשוטה.... למרות כל הצדק שבמילים "האושר שלנו הוא בידינו", אני שואלת אותך למה להישאר בזוגיות אם היא לא חלק מאותו "האושר"?......... הרי אותם דברים "שעושים אותי מאושרת" אני יכולה לעשות גם לבד....

מחכה לתשובתך ותודה מראש....

sk היקרה, תודה על התוספות. מה שאת כותבת משנה את התמונה.
עכשו מה שקופץ לי מול העיניים הוא שבזוגיות שלכם יש הרגלים לא טובים שהתקבעו, ולבעלך מאוד נוח להמשיך איתם, בזמן שאת מתפוצצת בפנים ומתמלאת עליו כעס, ומן הסתם אינך יכולה להעניק לו חום ואהבה, ואז הוא מרגיש שחסר לו משהו בסיסי ביחסים, ומרגיש עוד פחות רצון לתת את חלקו - -סוג של מעגל קסמים זדוני...
והכל בגלל שכבר בהתחלה את איפשרת לו לא לקחת חלק שוויוני במטלות הבית והסכמת שהכל יהיה עלייך.
מה שאני יכולה להציע לך בשלב זה הוא להודיע לו שאינך מעוניינת להמשיך בזוגיות הזאת כמו שהיא, וכי את מזמינה אותו להצטרף אלייך בחידוש ורענון הזוגיות - על מנת לבחון האם אתם יכולים לעשות זה את זו מאושרים או לא. תיזדקקו לעזרה מקצועית, כי לא ניתן לבצע את המהפכה ע"י מתן רשימת מטלות וציפיות שלך. יש לבחון לעמוק את תחומי הזוגיות השונים מנקודת המבט שלך ושלו, את הציפיות, ואז לראות איך עושים שינוי, ולתמוך בכם בתקופת השינוי.
אם בעלך לא יירתם להזמנה שלך - לא תהיה לך ברירה אלא לחתוך ולהודיע לו שאינך מוכנה לחיות כך בעתיד. לפעמים בני הזוג רק אז מסכימים לייעוץ - כאשר החרב מונחת על צווארם, ולפעמים הם כלל לא מוכנים ואין מה לעשות...

דורית היקרה, תודה שוב על תשובתך. אני בטוחה שמה שאת מציע זה נכון.... אך אין לי כוח ויותר נכון חשק להיכנס איתו לכל זה - שיחות, ייעוצים וכו'..... הרי אני מכירה אותו כבר מספיק שנים...... וגם את עצמי...... מה הטעם אם אנחנו לא מסוגלים לנהל שיחה ישירה אחד אפילו הכי פשוטה?.... חוץ מזה, אני יודעת מה תהיה תשובתו.... "אני לא מבין על מה את מדברת"....... הדבר היחיד שבא לי לעשות זה לנסות (לנסות...) לדבר איתו ולהגיד שאם אנחנו לא יכולים לתת אושר אחד לשני אז עדיף לפחות לתת חופש..... חופש מהמסגרת "היפה" הזאת שנקראת משפחה.... כי כשאין שם יחסים ישרים וכנים, זה פשוט חונק....... אני אפילו לא מדברת על גירושין, בכל זאת יש שני ילדים קטנים..... אלא על סוג של פרידה באותו הבית..... אני יודעת שכל זה נשמע נורא אך אני לא רואה פתרון אחר..... לצערי......

האם תמיד התקשורת הייתה ביניכם כזאת ?
או שהיא התפתחה להיות כזאת מתוך הפשרות שלך בזוגיות ?
את חושבת שאת עדיין אוהבת אותו?
הרגלים רעים מעיבים על היכולת שלנו לאהוב .
שיהיה בהצלחה ותהיי סבלנית
שנה טובה

sk יקרה, צר לי על תחושותייך, אני קולטת שאת מיואשת וחזסרת אנרגיות ואמונה שהדברים יכולים להשתנות.
אבל, כאשר את כותבת ש"אנחנו לא יכולים לנהל שיחה ישירה אפילו הכי פשוטה" - זה המקום להיעזר ביועץ מקצועי. כיום אתם מקשיבים אחד לשנייה עם מינימום אמונה ועם מקסימום התנגדות, לאור שיחות קשות שהיו בעבר, ולכן נדרש אדם שלישי מקצועי שיתווך ביניכם. הדרך בה את מתארת את בן זוגך - כאגואיסט השקוע בצרכים של עצמו ולא רגיש לצרכי הזולת - זה משהו שניתן לעבוד עליו בתהליך של טיפול, לחזק את הרגישות שלו לצרכים של האחר. נכון, נדרשים כאן ניעור, טלטלה וצמיחה, אבל זה קורה!!!
אל תגזרי עליכם גזר דין מאסר של "פרידה באותו בית". אני מכירה זוגות שהדרדרו למצב הזה וחיים כך שנים, כמעט בלי לדבר, עם המון עוינות, מתח באוויר, קדרות וכל אחד מתחפר באגואיזם שלו. זה מביא, תסלחי לי, רק מחלות. רוב האנשים גופם לא עומד בעוינות הקבועה הזאת ונעשה חולה.
אנא, האמיני בך ובו. פעם יכולת לראות בו דברים טובים, כאשר החלטת להתחתן איתו. הדברים הללו עדיים קיימים בו. צריך לעזור לו להוציא אותם לאור.

דורית היקרה,
שוב תודה על תשובתך. עברו כמה שבועות מעז והמצב רק הדרדר. והכי מוציא אותי מדעתי שהוא ממשיך לחשוב שהכל יסתדר מעצמו והמצב הוא רק תוצאה של העייפות שלי (!). ניסיתי להסביר כמה פעמים שזה לא העייפות, שזה הרבה-הרבה יותר מזה, אך כמו תמיד, פשוט אי אפשר לדבר איתו......... או שהוא תוקף שאני ממציאה את כל זה והכל יסתדר, כי הוא מרגיש בסדר (ככה כנראה מרגיש בן אדם שדואג רק לעצמו...) או שהוא מתחיל להיתגונן כמו ילד קטן ושוב טוען שהכל יסתדר...... אני כבר שונאת את המילה הזאת "יסתדר" כי אני מבינה שאפשר לוותר שוב ושוב למען ה"סדר" הזה אך לא רוצה יותר. והכי עצוב שאני לא מסוגלת להרגיש אותו פיזית........ הוא רואה את זה אך ממשיך לחבק ולהגיד שזה יעבור ושהוא אוהב אותי..... וזה במקום לשבת ולדבר ישר.......... ברגעים אלה בא לי להגיד שאני לא רוצה שזה יסתדר או יעבור, אני רוצה כן להוציא את כל הבעיות ולדבר עליהן...... שלא חסרות בכלל..... כי גם אם אני כזאת "מטומטמת" או "עייפה" וממציאה הכל איך זה ייתכן ששני אנשים באותו הבית מרגישים שני דברים שונים כלפי היחסים שלהם................

אין לי כוח יותר , לא רוצה ללכת לשום ייעוץ, במיוחד שבשבילו זאת לא אופציה בכלל. הייעוץ לדעתי יכול להרגיע את המצב אך העיקר יישאר אותו הדבר - אין תקשורת, אין אמת ביחסים, אין אהבה, כל משנשאר זו אטיפה של "חיי משפחה מאושרים"..... אני בכלל לא מזלזלת בייעוץ אך נראה לי שזה יביא רק לפתרון זמני במקרה שלנו שאני הכי פחות רוצה......... שוב סוג של ויתור........... קראתי פה כמה מכתבים וראיתי שיש לא מעט מצבים דומים, בעיקר כאשר אישה הופכת לשוטרת או מכשפה שלא מוכנה להיתפשר יותר..... אני עדיין מאמינה שכל אחת צריכה לחפש את האושר האישי (גם אם האושר הזה הוא להיות לבד) ולא להפוך למכשפה..... כי התנהגות כזאת (שלי) מגעילה גם אותי בסופו של דבר..... והפחד הגדול הוא שכעבור מספר שנים אישה כבר לא מוכנה "להילחם" יותר, והיא באמת מקבלת את "המשפחה המאושרת" וחושבת שהכל בסדר כאשר היא מתוסכלת לגמרי בתוכה אך כבר באמת אין כוח ואין רצון לשנות דברים.......... סליחה על הפסימיות........ תשובתך חשובה לי מאוד......... תודה.

זו הפעם הראשונה שאני יושבת מתוך ייאוש ונכנסת לפורום מקצועי בניסיון למצוא עזרה.
קראתי את הדברים שלך והתחברתי לזה מהמקום שאנחנו אכן צריכות לדאוג לאושר שלנו ולבוא בדרישות אסרטיביות מתוך מודעות לצרכים שלנו ולעמוד על כך.

אני נמצאת בזוגיות עם בעלי מזה 7 שנים, לפני כשנתיים התחתנו ומייד ילדתי את בני המקסים בלידה מוקדמת בחו"ל (חודש שישי) חוויה שהיתה דיי טראומתית והכניסה את החיים שלנו לדרייב מטורף. עד לאותו יום הייתי האישה ה"חזקה" שמובילה את הזוגיות ומחזיקה אותה. בעלי היה שרוי בעצמו - מתלבט אם הוא רוצה אותי או לא ואני "נלחמתי" על האהבה שלו בכל הכוח.
ביום שילדתי, לנוכח הטראומה שעברתי ולאור העובדה שרציתי לזכות באהבה ודאגה מבעלי (ולא רק כי נלחמתי על זה) הרשיתי לעצמי להישבר ולהיות חלשה יותר- הרשיתי לעצמי לומר שקשה לי ורציתי לקבל ממנו תשומת לב, רציתי שהוא יכיל את הכאב שלי וייתן לזה מקום...וזה לא קרה. הוא מצידו כעס עליי ואמר שאני קרציה ושנמאס לו מהקטרנות שלי.
בלת ברירה המשכתי הלאה עם התחושות המתסכלות שאני לבד ומידי פעם שאני נשברת ומלינה שקשה לי - מייד אני נתקלת באותם תגובות.

אנחנו נמצאים במצב של תסכול ומטענים רבים אחד כלפי השני, חוסר הערכה וחוסר כבוד...

לפני כחמישה חודשים החלטנו ללכת לטיפול זוגי אצל פסיכולוגית. מאז ההרגשה טובה יותר ברמה שלי עם עצמי- אני מרגישה שאני עושה עבודה, נוגעת בדברי כואבים ומנסה ורוצה להשתנות ולתקן.
הוא מצידו משתף פעולה ואין לי ספק שהוא רוצה את הקשר הזה ורוצה בשינוי. אבל הבעייה שמתגלה אצלו טמונה בחוסר היכולת שלו להתקרב- הוא חושש מתלות וחושש להיפגע.
חוסר היכולת שלו להכיל את הכאב והקושי שלי נובעת מהפחד שלו שברגע שאני חלשה זה מחליש אותו...ואני לא יכולה להמשיך להיות העמוד שדרה של הקשר הזה ושל הבית הזה...
לעיתים הוא מחליט שהוא לא מגיע לטיפול...החלטות שמתקבלות שם נשארות מחוץ לחומת הרגש שהוא יצר ואני לא יודעת אם אצליח לעבור אותה.

אני מרגישה לבד, מרגישה שאני שקוקה לאהבה בתוך כל תהליך השינוי שאני עוברת בטיפול ובכלל בחיים.

אני חושבת שאם אני יחליט להיות חזקה באמת ולטפח את עצמי אני יצליח אולי להרים את הקשר - אבל משהו בי לא מוכן לעשות את זה - כי שוב אני יייקח על עצמי וזה לא פייר...

מתי אני יקבל את מה שמגיע לי?

אני מפחדת שהטיפול הזה ייקח נצח - אני כמהה לאהבה וזוגיות ורוצה עוד ילדים...כל המצב הזה מעכב אותנו מתלהתקדם בעבודה- לקנות בית וכו'. כי אנחנו עסוקים כל הזמן בקשר הרקוב הזה.

כמה זמן עוד אני אמורה לתת לזה?....אני לא רוצה לפרוש אבל משהו בי ממש לא מאמין שאני יכולה לקבל ממנו את האהבה שאני באמת רוצה- הוא אף פעם לא ידע לתת לי אותה....

SK היקרה,
אני מזדהה איתך לחלוטין. אני נשואה מזה 11 שנים לבן זוגי + 2 ילדים.
גם בעלי אוהב, מפרגן ומעריץ את עצמו ושוכח לפעמים שיש אישה לידו וזוגיות שצריך לטפח.
כבר פעמיים כמעט התגרשנו, היינו פעמיים בייעוץ נישואין ובכל פעם הוא הפסיק את הטיפול אחרי 3-4 מפגשים בטענה שהוא לא מאמין שיש איזשהו גורם חיצוני שיכול לפתור לנו את הבעיות, שיש לנו את הכלים ואנחנו יכולים לעשות שינוי. אחרי כל סשן של טיפולים חיינו חיי נישואין נפלאים לתקופה של חודש-חודש וחצי ואז המצב חזר לקדמותו ואף החמיר.
אני נמצאת כרגע בצומת דרכים ולאט לאט מתחילה להפנים שאני צריכה או לקבל אותו כמו שהוא (מה שאני לא מוכנה לעשות) או פשוט להתחיל לחיות חיים שלמים (בלעדיו).
הבעייה שלי היא שאני מפחדת מגירושין, תהליך שאני יודעת שיהיה לא פשוט בכלל, אני יודעת שהוא לא ישתף פעולה ושאני צריכה להיות מוכנה לתהליך ארוך, כואב ומלוכלך - ואני לא יודעת אם יש לי את הכוחות הנפשיים ללכת לדרך כזאת.
אני לא יודעת אם אתם ניסיתם ללכת לייעוץ. אני מאוד מאמינה שזה יכול לעזור אם שני בני הזוג הולכים בראש פתוח ומוכנים לשנות ולהשתנות למען הזוגיות, והכי חשוב לתת לזה זמן.
אני באמת חושבת שלפני שעושים צעד דראסטי כמו פרידה וגירושין צריך לנסות ייעוץ / טיפול.
מקווה שתעשי את ההחלטה הנכונה. בכל מקרה לא צריך להתפשר על האושר והצורך לאהוב ולהיות נאהב.
בהצלחה.

sk היקרה, חשוב שאת ממשיכה לשמור איתנו על קשר ולשתף אותנו בתהליכים שאתם עוברים.
אני לגמרי קולטת את הייאוש ואת חוסר האנרגיות שלך. מן המקום הזה שאת אינך מאמינה שהוא יכול להשתנות - אין לך כוח ורצון להיכנס לתהליך של ייעוץ.
אבל דעי לך שהרגשות שלך הם אלה שמחליטים עכשו עבורך! הם מושכים אותך ממנו והלאה, לעבר חופש והתחלות חדשות, ואז המחשבות באות בעקבות הרגשות שלך ואת משתכנעת שאין טעם בייעוץ.
יכול להיות שאת צודקת בטווח הרחוק, אבל גם יתכן ואת עושה טעות מרה, שתחרוץ את גורל כל בני המשפחה שלך לתמיד.
האם את מוכנה שזה יקרה (החלטה על פרידה ללא נסיון ייעוץ) רק על סמך המצב הרגשי/נפשי שאת מצוייה בו כיום? גלי בגרות ואחריות - בשביל זה נכנסת לכאן - לקבל עצות מבעלי נסיון שגם אינם בתוך המערבולת הרגשית בה את מצוייה. עמדי על כך שאתם חייבים ללכת לייעוץ. אם בעלך לא יירתם לכך - אז אין לך ברירה והתחילי בצעדים לפירוק. אבל אל תקחי על מצפונך - לכל חייך - את עשיית הצעד הזה ללא ליווי מקצועי.

אני מאוד (!) מודה לך על תגובתך ומסכימה לגמרי עם מה שאת אומרת. אנסה לקבוע פגישה איתך, שוב תודה.

הסיפור שלך נגע לליבי. אני בטוח שתקבלי את ההחלטות הנכונות.

אורן יקר,
כמו שאני רואה את זה הבעיה אינה בסמים הקלים אלא בפרשנות שאתה נותן להם.
יש הבדל מהותי בין איך שאתה תופס את הנושא לבין התפיסה של בת זוגתך.
עבורך סמים קלים מידי פעם זה אסון ואוי ואבוי ועבורה זה ענין של מה בכך.ומה לעשות...בני זוג לא תמיד עושים מה שאנו אוהבים .
נגיד שהיה לה מנהג אחר,שלא היה נראה לך. נגיד ,שהיתה אוכלת כל לילה שוקולד לפני השינה. גם אז היית עושה מזה כזה אישיו?
מאחר ולא מדובר בנרקומנית שתלויה בסם על בסיס יומיומי אני מציעה לך לנסות ולהסתכל על מזווית אחרת ולאמץ גישה יותר מקבלת ומאפשרת.

גילי היקרה, אני מתנצלת עלהאחור בתגובתי.
יש משהו שמאד בולט לי מדבריך: יש ביניכם אהבה מאוד חזקה, תקשורת מצויינת, פתיחות, דיבורים של אהבה, התרגשות ועוד המון דברים טובים. אפילו על הבגידה אתם מסוגלים לדבר בחופשיות! אני רוצה להציע שמה שקרה לכם הוא שהבגידה העצימה את הזוגיות שלכם וחיברה ביניכם חזק יותר. הבגידה גם הכניסה מימד מסויים של אי וודאות וחוסר שלווה - האם זה יקרה שוב. יתכן שאי הוודאות הזאת, החששות, דווקא ת ו ר מ ו ת ליחסים שלכם, כי תחושות אלו משאירות את שניכם ב alert מסויים. לא הכל מובן מאליו מאז, ואת אולי משקיעה יותר ביחסים כדי שהוא לא יפזול הצידה, והוא משקיע יותר בך כדי שתרגישי בטוחה יותר...אז יש למה שקרה ערך מוסף שדווקא ממשיך להתקיים כל עוד מנקר בך אותו ספק, ואינך רגועה לחלוטין.
אם זה לא היה קורה ביניכם לפני 8 שנים, יתכן שהיחסים שלכם היו נעשים שגרתיים ופחות מרגשים, יותר משעממים, כמו הרבה זוגות שיש ביניהם בטחון ואמון מלא.
אז אני מציעה לך לשקול - מה עדיף?
המון אהבה וריגוש יחד עם קצת חוסר וודאות
או:
זוגיות שגרתית, אהבה שחוקה שאינה מורגשת, יחד עם בטחון ואמון מלא?
מה דעתך, יקירתי?

אכן, נתת לי להבין את רחשי ליבה. זאת הבנתי כבר מכבר. איך לרפא את זה? לא רעיתי בשדות זרים, כי אם סברתי שבמסווה של האביר על הסוס הלבן אני עוזר לאשה השנייה. בדיעבד, נסחפנו באופן וירטואלי למקומות שלא היינו צריכים להיסחף. חלופת מכתבים רומנטית וסקסית. אשתי עלתה על המכתבים וכל עולמה התרסק. איך לשקם? איך לעזור לנו להשתקם?

תיהיה רק האביר של אשתך כל האחרות שיחפשו להם אבירים לא נשואים או לחילופין פסיכולוגים
חבל בשביל פלירטוט להישאר מחוץ לגיזרה להפסיד חיים יפים אישה טובה ולפעמים גם ילדים
ממכתב אחד של אהבה עם זרה אפשר להשאר בלי אף אחד ...כי גם המאהבת החדשה תבגוד בך יום אחד כשתתרגל אליך ויעלמו הפרפרים האם זה שווה את זה?
החוכמה לחשוב קדימה לפני המעשה....
מה שיש לי לייעץ היא לתת לה הרגשת בטחון מקסימלית ולהראות לה שזה אכן היה מעידה חד פעמית להרעיף עליה אהבה אמיתי ת ללא גבול ועדיין בלי לצפות ממנה לאותה התנהגות עד שיתאחה אצלה הקרע כמוכ" להראות לה שאתה מצטער באמת ומוכן לעשות הכל בשביל לפייס אותה ולזכות בה שוב
חוץ מזה תכניסו ריגושים לחיים שיהיה לכם כייף ביחד אל תרדמו על ההגה....זה לא קל אבל כדאי

כל הכבוד.

יעוץ זוגי.

אם היא מוכנה לקבל אותך ואת הקשר חזרה, רק יעוץ זוגי לדעתי. זה יבהיר לה שאתה מוכן להשקיע ולנסות לשקם.. רק תהיה סבלני ומתחשב במה שהיא עוברת, זה יכול להיות תהליך ארוך.

נסה לדבר איתה על מטפל, ואם היא תסכים, תמצא מישהו בסביבה שלכם ותיזום אתה את הרצון והאמון שזאת דרך מתאימה, יתכן והיא תלך עם הדרך הזאת ובהמשך הדברים ישתקמו. אבל סבלנות.

מעבר להתנצלויות, להכרה בכאב שגרמת לה, שאל אותה למה היא זקוקה ממך ובדוק עם עצמך אם אתה מסוגל לתת לה.
ארוע משברי כזה בזוגיות זו הזדמנות לנער את האבק מכל מיני מנהגים ונורמות וכללים והרגלים שנוצרו עם השנים, מטעמי נוחיות וחסכון באנרגיה: אסביר למה הכוונה.
כאשר זוג מתחיל את חייו המשותפים נוצרים הרבה חיכוכים קטנים וגדולים, כי מדובר בשני אנשים שונים שגדלו בבתים שונים, וכל אחד מביא את הציפיות שלו, ההרגלים שלו, סדרי העדיפויות שלו , הערכים שלו אל תוך המערכת החדשה, ולא הכל זהה, כמובן. אבל, לא כל זוג יודע לנהל מחלוקות! לפעמים יעדיף מישהו מבני הזוג לבלוע צפרדע, להעלים עין, לוותר על משהו שחשוב לו על מנת להימנע מריב או מחיכוך, ומאנרגיות שליליות המפריעות להרמוניה הזוגית, מעכבות את החיבוק ואת הסקס המיוחל...
ולכן מתקבעים דברים עם הזמן אפילו שהם לא מתאימים לאחד מכם.
משבר כזה הוא הזדמנות לנער את האבק ולבחון מחדש את כל מה שכתבתי קודם, כדי להתאים את הזוגיות של היום למי שאתם היום. ניתן לעשות זאת ללא עזרה מקצועית, אבל עם עזרה מקצועית זה יכול להיות יותר אפקטיבי ועמוק.

שוחחנו אתמול קלות...שלחת לי מייל שסייע לי רבות, אני חש בתוככי נשמתי כי אנו מסוגלים להכל לרבות להתגבר על מה שאירע, ידח עם זאת, האמון הופר. בעיקר על ידי, גם ע"י החברה שהתאהבה בי. סברתי כי בהיותי האביר על הסוס הלבן, שום דבר לא יידע בי, טעיתי. מה עושים?

אני חייבת לשתף אותך כדי שלא יהיו ספקות אני אוהבת ומאוהבת בבעלי ברמות על. לאחר שגיליתי את הבגידה הרגשתי ריסוק, הבועה התפוצצה בפנים שלי. הרגשתי שכל מה שבנינו אחרי 25 שנה התפוגג, היה לי קשה לקום אבל החלטתי באותו יום שגיליתי להפגש עם הבחורה שהיא במקרה חברה שלנו. היתה לנו שיחה מאד קשה, כואבת עם הרבה בכי, בשיחה היא אמרה לי שבעלי אוהב אותי ברמות מטורפות ומעריץ כל דבר בי שאין דברים כאלה זה רק באגדות בעל כזה ושאני לא אוותר עליו. בסוף השיחה סלחתי לה ואף התחבקנו בקשתי ממנה שתתחיל לטפל בעצמה שהיא זקוקה ליעוץ דחוף /טיפול פסיכולוגי ואני מוכנה לעזור.חזרתי הביתה וסלחתי גם לבעלי, אומרים שאהבה וחברות חזקה מנצחים וינצחו. התייעצנו עם פסיכולוגית סיפרנו את הסיפור והיא אמרה שיכול להיות שאני ויתרתי מהר מדי על הכעס וסלחתי האם זה נכון לדעתך? האם אני מתעללת בעצמי? אני אוהבת אותו מאד ואני יודעת שגם הוא ואני יודעת שהוא ילך איתי עד סוף העולם. הוא מתחרט עד כאב על מה שקרה וכואב לו לראות אותי כואבת ובוכה,אבל כרגע קשה לי. מה לעשות?

ולדעתי זה כואב לכל החיים זו צלקת עמוקה חרוטה היטב בבשר אבל זה עדיין לא אומר שאי אפשר להמשיך וכשאני קוראת את החדשות אני חושבת לעצמי ואומרת למרות הכל יש אומללים יותר ממני אני לפחות נשארתי איתו והוא אוהב אותי ומנסה לעשות הכל לרצות אותי למרות האי אימון שלי שהוא מרגיש בכל רמח איבריו וזה גורם לו לחשוב פעמיים לפני שמתחיל עם משהי אולי זה הסיכוי שלי שלא יקרה שוב כזאת אבל החיים זורמים לפחות כלפי חוץ ורק הוא אני ואלוקי יודעים את הכאב הפנימי אבל יש כאבים קשים יותר שאי אפשר לשרוד אותם כגון מחלות וטרגדיות רח"ל אז נודה לו על החסד שבעונש ונמשיך להתפלל "לא ע"י נסיון ולא ע"י בזיון" (חלק בתפילה)אך אל תשלי עצמך שאפשר לשכוח לחלוטין .......זה כאב שניקח איתנו לקבר וזה יהיה הכפרת עוונות שלנו בגדול
מקווה שהועלתי במשהו.....................

שלום לך "אשה נבגדת" יקרה!
יש לי בעייה זמנית במחשב ולכן אני כותבת ממחשב אחר. ראשית אני מקדמת אותך בברכה על שהצטרפת אלינו, ומקווה שהפורום יועיל לך ולשניכם.
אני חושבת שיש משהו בדבריה של הפסיכולוגית. לא הגיוני שלא הופיע לך כעס אלא רק סליחה והבנה לבעך ולאשה שהיא חברה משותפת של שניכם.
יתכן וכרגע את כל כך מפחדת לאבד את כל מה שיצרתם - אז את מנסה להרגיע את האנשים מסביבך. תבדקי עם עצמך האם זו תכונה שאופיינית לך - למהר להבין את האחר ולסלוח לו. לפעמים להיות בתוך כעס זה משהו שאנחנו מרגישים שאין לנו שליטה עליו ומנסים בכל מחיר להימנע מלהיכנס לכעס. אני חושבת שזה יכול לנבוע ממשהו בילדות, למשל אם אצלך במשפחה היה מישהו מן ההורים שלך שהיה כועס בצורה מוגזמת ואת סלדת מכך ופחדת מן הכעס שלו - אז אולי התגובה ההופכית שלך היא לא להיכנס לכעס כלל, כי זה כל כך איים עליך בילדותך. האם יש משהו בכך?
בדקי בינך לבין עצמך עד כמה הופיעו לך "פירורים" של כעס באירוע הזה, והישארי שם קצת, חיקרי את עצמך.
יחד עם המיקוד על שאלתך לגבי הכעס, אני חושבת שמה שקרה לבעלך אינו מעיד בהכרח על בעייה בזוגיות. זה משהו מאוד אנושי - לאחר הרבה שנות נישואין, קורה שחסר ריגוש ופתאום כאשר זה מופיע בעטיפה מפתה, זה מכניס המון אקשן לחיים ומזרים את הדם. אני מציעה לכם לבדוק איך אפשר להזרים ריגוש ואקשן לחייכם בצורה לגיטימית, ללא הצורך בהסתרות, למשל סדנאות מעניינות כמו הפורום של לנדמרק - סדנה לצמיחה אישית, או סדנאות טנטרה שזה יותר בכיוון המיני.

love ??? יקרה ,
הכינוי שבחרת לעצמך נכון. מה שאת מתארת הוא לא אהבה. אהבה היא חום, אכפתיות, דאגה. תמיכה, הקשבה. ובאהבה זוגית ישנה גם משיכה ותשוקה.
את טוענת שזה לא בר שינוי מבחינתו ולכן אם תשארי איתו תגזרי על עצמך חיי סבל וכאב .
יקירה, לא נשארים עם גבר שלא טוב איתו רק כי פוחדים להיות לבד.
מה גם שהלבד שלך עם עצמך יהיה יותר טוב מאשר ה"ביחד" שבו את סובלת.
אל תשארי במקום שבו לא טוב לך. במקום שבו את לא מוערכת ולא אהובה.
מגיע לך את הכי טוב!
בהצלחה.

אני חוששבת שאת צריכה לדבר איתו ולהסביר מה את חושבת. לנסות ללמד אותו.
יכול להיות שהוא פשות לא קולט מה את צריכה.

אני קצת שונה בתגובתי, אבל הייתי שמחה אם תקחי אותה גם בחשבון.

לאורך ההודעה שלך, הרגשתי שאמנם את בקשר הרבה זמן, ואכן מרגישה שמגיע לך מה שמגיע לך, ובכל זאת.. היתה לי תחושה שאולי את מצפה לקצת יותר מדי ממנו, אולי בכלל מהחיים.

את כותבת שמגיע לך הרבה, שכן את מוצלחת ויפה.. את נסיכה ובטוח שגבר אחר שהיה רואה אותך היה מפנק אותך.. אין לי ספק שמגיע לך מישהו שידאג, יעניק ויפנק אותך. לא כל הגברים כאלה, ואולי אני אחדש לך שאגיד לך- שגם אם הם כאלה, לא תמיד זה לאורך זמן, בטח שלא לאורך השנים של הזוגיות והנישואין אחר כך. הייתי אומרת ש"כניסה לפרופורציות" היא הכותרת להודעתי אלייך.

ולא חלילה כדי לפגוע בך, אלא כדי להאיר לך פינה קצת חשוכה; מאוד יכול להיות שהוא הספציפי לא מתאים לך, מאלף ואחת סיבות. אחת מהן הוא שהוא לא רומנטי, אבל שניים לטנגו. וייתכן כמו שאמרו לך כאן כבר, שאת צריכה להבהיר לו צרכייך, ולדבר אל ליבו, בד בבד להשקיע חזרה, זהו עיקרון ההדדיות בזוגיות. אין דבר כזה להיות נסיכה והבחור יצטרך לשרת צרכייך ולדאוג למחסורייך באשר הם. יש דבר כזה זוגיות הרמונית, שואפת לזוגיות אידיאלית. יש דבר כזה זוגיות בריאה, יש דבר כזה דאגה זה לזה. אבל זה לא חד צדדי. תמיד צריך לתת ולהעניק משהו חזרה, מתוך אהבה אמיתית ומתוך התחושה הנהדרת שכשטוב לאהובך, טוב גם לך. יש קשרים של אינטרס הדדי, ואני לא חושבת שזה מה שאת מבקשת. את מבקשת גבר עם אופי חם ודואג.

אז לסיכום הייתי מבררת, אם אכן היתה שיחה רצינית על העיניין ועל צרכייך, ומה הוא יכול לעשות כדי לשפר, ומה את יכולה מאידך לבוא לקראתו ולהבין אותו. לפעמים דרושה שיחה אחת רצינית ועל השולחן, כדי לעזור ולשפר.

שנית, אם אכן החלטת שזה לא זה- דעי לך שזוגיות יכולה לכלול בתוכה את מרכיב הרומנטיקה ואני לא רוצה שתתאכזבי לגלות שלא תמיד הרומנטיקה קיימת. אולי התכוונת לדברייך לגבר חם ומפרגן יותר- וזה כבר סיפור אחר. זה עיניין של אופי.

בכל אשר תבחרי, אני מאחלת לך הרבה בהצלחה.. רק לא לצפות לדברים שהם לא ריאליים.

תודה על התגובה דבר 1.דבר 2 אני אנסה אולי באמת לדבר איתו מתישהו על הנושא הזה..תודה שוב.

שלום לך, מאוד אהבתי את תשובתה של מאיה אלייך, ואני שמה לב שגם את קיבלת את תשובתה ונרגעת. אציין רק שני דברים שהתרשמתי מתשובתך למאיה:

כתבת "אני אנסה אולי" - ואני מדגישה את ה"אולי" שלך, שזה כאילו את מחלישה את ההחלטיות שלך, כי זה משהו שאת אומרת אותו ככה - אולי כן ואולי לא - לעצמך קודם כל.

וכתבת - "מתישהו" - שגם זה מקטין את עוצמת ההחלטיות שלך.

וזה היה רק חומר למחשבה, יקירתי

שירי היקרה, ברור שלא נעים לקבל מהם יחס מתעלם כזה, עד כדי כך שהם לא אומרים לך שלום ומה שלומך עם כניסתך הביתה.
שתי אפשרויות, או שבאמת הם כאלה, ולוקח להם זמן ליצור קשר עם בני הזוג של ילדיהם, ועם הזמן זה ישתפר ככל שהם יראו שהקשר ביניכם הוא יציב ומתמשך, או שמשום מה אינך מוצאת חן בעיניהם כבת זוג לבנם (לפעמים הורים חושבים שבן זוג מסויים "אינו ראוי מספיק" לילד ה"מוצלח" שלהם) והם לא טורחים להסתיר זאת.
בטווח הרחוק, דברים כאלו מסתדרים בתנאי שלא נעלבים אישית מן היחס הזה.
הביאי בחשבון שיש שונות גדולה בסגנון התקשורת בין משפחה למשפחה ואינך יכולה לצפות שמה שהתרגלת אליו בביתה ורייך יהיה גם בכל המשפחות האחרות.
אני מציעה לך לא לעשות מזה עניין. הקשר שלך הוא עם בן זוגך, לא איתם. המשיכי להתנהג כמו שאת, טבעית, חמה, מתעניינת. נסי את ליזום שיחה איתם על תחומי העניין שלהם. יתכן ואלו אנשים מאוד מרוכזים בעצמם, ולא קל להם לעשות את המאמץ להתעניין במישהו חדש. זאת מיומנות חברתית שלא לכל אחד יש, ואם את טובה בכך - קחי את את היוזמה לבנות איתם שיחה. את יכולה לטפוח לעצמך (אבל בשקט, רק בינינו) על השכם אם את כן טובה במיומנות הזאת, ותראי האם זה עוזר. אל תיבהלי אם בהתחלה זה ירגיש לך מלאכותי ומוזר, כי את מצפה שזה יהיה ההיפך, שזה יבוא מן הכיוון שלהם כי הם המבוגרים המנוסים. לא לכל אחד יש את זה...
אני חושבת שהעתיד מאוד תלוי במה את תביאי לקשר הזה: אם תביאי עלבון והיפגעות - לא תצאו מזה. אם תביאי קלילות, קבלת השונה ממך, נדיבות, יוזמה - לאורך זמן - אני מאמינה שזה ישתפר.
בהצלחה!!!

את צודקת אל תחזרי אליו.
הוא בודד כרגע ולכן הוא יצר איתך קשר
אל תכנסי למלכודת הדבש שהוא מכין לך
תמשיכי הלאה
בהצלחה :)

ומחקתי את הסמס. לא נופלת למלכודת. תודה.

מוכנים לנסות לעזור לכם ללא תמורה.
כתבו ל [email protected]
בהצלחה

שימי היקרה, ראשית סליחה על העיכוב בתשובתי.
את מתארת בעיית תקשורת קלאסית סביב שינוי בסטטוס המשפחתי - עברתם מזוג ל"שלישייה", ובבת אחת גברו הלחצים, המשימות, הקשיים הפיזיים, העייפות, הדאגה...במצב כזה כל אחד מנסה קודם כל רק לשרוד ולספק את הצרכים הבסיסיים שלו, וזה מספיק קשה, על כן יש קושי לחשוב על הצרכים של בן הזוג, ולהבין אותם, ולפעמים אתה לא מרשה לעצמך אפילו לראות את כל מה שהשני עושה למען הבית שמא זה יגמד את המאמצים שאתה מרגיש שאתה עושה... ושוב - אני חושבת שכל אחד מכם מרגיש שהוא עושה מעל ומעבר למה שעשה קודם!
אז הכיוון הנכון הוא ראשית להבין את מה שעובר עליכם, ולעושת את המאמץ הנוסף הזה - להכיר בתרומה של כל אחד, במאמץ של כל אחד, להשתמש בסגנון חיובי - מילות הערכה, מילות אהבה, לבקש במקום לדרוש. נסי לקחת יום אחד ובו תעשי מאמץ לדבר אליו בצורה נעימה, חיובית, שמחה, לבקש במקום לדרוש, ותראי עד כמה זה משפיע על האווירה ביניכם. ואם זה יעבוד יום אחד - תדעי שזאת הדרך...ואז עליך לרתום אותו שגם הוא יעשה מאמץ לשנות את המנגינ, את הסגנון. שיקרא את התשובה הזאת ויחשוב על כך. מה שאתם עוברים אינו יוא דופן. כל זוג עובר זאת בצורה חמורה יותר או קלה יותר וזה אחד המבחנים הראשונים לחוזקה של הזוגיות שלכם.
מאחלת לכם המון הצלחה!!!

היי יקירה,

מה שאת מתארת לגבי תחושותייך והספקות שלך- הוא דבר מאוד טבעי. ברורים לי כמה דברים ממה שכתבת:

1. את לא אוהבת אותו, לא מתגעגעת ועשית את המעשה הנכון עבורך. גם הסביבה העידה כך וגם את עצמך וזה נהדר.

2. ה"חזרות" שלו לחייך והזמזום שלו בכל פעם שהוא מתקרב, מקפיץ בך את הרצון לקשר, את הביחד ואת הזוגיות שאת רוצה שהפעם היא באמת תצליח עד הסוף. לכן את חולמת עליו, לכן את פוחדת. יש בך געגוע, לא אליו, אבל כן לקשר, לביחד, לזוגיות. ולכן אל תיבהלי מזה ואל תחששי, את סה"כ זמן קצר לאחר פרידה, זה לא קל גם כשזה המעשה הנכון- צריך לתת זמן להתרגל למצב החדש, צריך לעבד, צריך לעבור איזו תקופה כדי להיות מוכנים הלאה. ולכן את צריכה קודם כל לתת לעצמך את ההכרה הזאת שזה בסדר. שכך צריך להיות. טבעי ואמיתי שהוא עדיין יהיה בראש שלך.

3. נכון עשית כשביקשת שלא יצור איתך קשר יותר ונכון יהיה גם לומר לסביבתך להעביר לו את המסר הזה ושאין טעם בכלל ידווחו לך א התקשר או לא. ניתוק זה ניתוק. הוא מצידו עושה הכל כדי למשוך את תשומת ליבך, אם ע"י כך שאומר לך שחודש הוא לא יהיה פה, או בכל מיני דרכים אחרות. נתקי את הקשר, הפרידי בינך לבינו ואל תתני למצב הזה לשגע אותך. הוא יפסיק כשהוא יבין שאין לו סיכוי. אולי משום שענית לו (אפילו בקרירות)- הוא חשב שזאת סלילת דרך חדשה אלייך. ולא בטוח שהוא רוצה בך כידידה, לי זה מרגיש יותר. אז אם החלטת ואת מרגישה שזה הצעד הנכון- לעשות את זה עד הסוף.

4. את תמצאי את האחד שלך, את בטח שומעת את זה הרבה- את צעירה. אל תדאגי. אחרי פרידה אנחנו פחות בשלים ומוכנים למצוא את האחד, ודווקא אחרי זמן הסתגלות מסוים ועיבוד של הדברים, פתאום אחנו פנויים יותר ומשדרים את זה יותר לסביבה, וההזדמנויות מגיעות מעצמן.. אל תתעסקי במי יהיה האחד, הוא יספר לך כשזה הוא. :)

בינתיים, תעשי חיים, תעשי דברים שהמון זמן בא לך לעשות, תחיי את הרגע, ותראי איך דברים מסתדרים להם מעצמם.. בלי להתעסק בהם. זה הסוד.

בהצלחה רבה.

היי,
תודה על התשובה המושקעת והמעודדת.
אני יודעת שאני לא צריכה להתעסק במי יהיה האחד, ואני מנסה לשלוט על זה אבל לא יכולה...
אני גם רואה כל הזמן את הסובבות אותי (בגילי) שכבר גרות עם בן הזוג, חלקן נשואות וחלקן מאורסות... וזה משפיע עליי. אני מנסה שזה לא יצליח להשפיע אבל אני לא מצליחה...
אני גם רואה ומכירה נשים מבוגרות (גיל 40 לערך) שהן רווקות, לא מצאו את בן זוגן לחיים ואני חוששת שאני גם אהיה במצב הזה - חיי בדידות מפחידים ומאיימים עליי...

הי איילת יקרה,

אני מאוד מבינה את כוונתך. סה"כ את צריכה לזכור שאת בת 23, ואת חודש אחרי פרידה מקשר בן 3 שנים! סביר מאוד שתפחדי להיות לבד וסביר שתשווי עצמך לכל מיני רווקות בודדות כי זה בדיוק המצב ממנו את מפחדת.

אבל את צריכה לקבל את המצב הזה- לקבל את עצמך- ואת החששות הטבעיים והברורים מאליהם, שבאמת זה מצב קלאסי אחרי פרידה.. הפחד להיות לבד. לא אתפלא אם זה מה שעיכב אותך מלהיפרד עד שקיבלת את האומץ וטוב שקיבלת אותו.

אין לי ספק שאת תפגשי באחד שלך, אבל כדי לעשות את זה את צריכה להרפות ולהיפרד מההלקאה העצמית הזאת- מה יקרה אם אהיה לבד, איך אסתדר, אני פוחדת להיות לבד- כי את מזמינה את החחשות אלייך ונותנת להם מקום, בית, קורת גג ומאכילה אותם במטעמים..

כדי להפיג את זה, אני מציעה לך לקחת קצת חופש, או להתחיל לבלות יותר עם החברות (הרווקות) שלך, ולמצוא איזה עיסוק בזמן הקרוב.. אם זה חוג או משהו אחר שאת אוהבת לעשות. זה יוכל לעזור לך להרפות מהמחשבות האלה.

אז קודם כל הביני שזה טבעי וקבלי את עצמך ככה נכון לתקופה הזאת. הרגע יצאת מקשר מאוד זוגי ומאוד ארוך, תני לעצמך להרגע.. ואז הכל יהיה בסדר. רק אל תדאגי. :) התחילי זוגיות עם עצמך, הכירי את עצמך ומה את באמת צריכה בחייך, איזה בן זוג וכו'.. הרשמי לאתרי היכרויות ותעשי קצת חיים, זאת אמורה להיות תקופה שרק מצמיחה אותך וגורמת לך להכיר את עצמך.. תני לזה מקום.

מאיה,
תודה רבה :)

דליה יקרה, חוסר תשוקה היא תופעה שיכולה להופיע בכל גיל, ולדעתי היא מגיעה יותר מסיבות נפשיות מאשר גופניות. מסיבה זו אינני יכולה לפרט יותר כי עלי לשמוע ממך הרה יותר פרטים. לא כתבת אם את נשואה, אם יש לך בן זוג קבוע...כל הדברים הללו משפיעים. לפעמים הגוף שלנו הוא הראשון לאותת לנו שמשהו לא בסדר במערכת יחסים. וזו רק דוגמה לאחד הגורמים לחוסר תשוקה, ויש עוד הרבה אפשרויות, כך שאם תספרי לנו קצת יותר, או תפני בעצמך לייעוץ - תוכלי לקבל יותר מידע ורעיונות מה לעשות בקשר לכך.