פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

עלייך לקבל את העובדה שככשלו נמצא עם אביו לבד אין לך שליטה על מה שקורה. יש לך שליטה רק כשאת נמצאת. ברגע שתשחררי יהיה לך יותר קל.

אני מסכימה שבזמן שבעלך מנהל את העניינים, עלייך לסמוך עליו ולשחרר.... לא צריך להיות control freak - הילדים שלנו עוד ייחשפו להרבה דברים כביכול פוגעים, זה לא מסוג הדברים שהייתי מכניסה מתח הביתה בעקבותו.
שחררי, זה הרבה יותר סקסי מאישה היסטרית :)

אנונימית יקרה, את מרגישה כאילו "סידרו "אותך. אני חושבת שזה לא סביר. זו לא היתה תכנית זדונית אלא תעתוע שכיח, אשלייה כזאת שהמוח שלנו מסדר עבורנו: בתחילת היחסים אנחנו כל כך מאוהבים ומסונוורים שאיננו רואים נכון את המציאות, אלא הרבה יותר וורוד וחיובי. למה זה קורה? כי הרגשות של האהבה כל כך חזקים, עד שהמוח שלנו חייב ליצור התאמה בין עוצמת הרגשות לבין ההתרשמות מן המציאות, אז הוא צובע אותה בוורוד...ואז זה מתאים...
אותו דבר קורה לך עכשו רק שזה בדיוק בכיוון ההפוך: לא טוב לך רגשית, אז את מתחילה לראות רק את הדברים השליליים, המעצבנים. לדעתי הכל היה שם כל הזמן, גם החיוביים וגם השליליים, אבל מוחנו מבליט כל פעם את מה שמתאים למצב הרוח שלנו, ומשכנע אותנו שזאת המציאות.
(קוראים למנגנון הזה בפסיכולוגיה בשם מסובך: דיסוננס קוגניטיבי - פער הכרתי)

מסקנה: אם את מקבלת את ההסבר שלי, עלייך לחפש באופן מודע עכשו שאת בתחושות השליליות - דברים חיוביים שמן הסתם אינך מסוגלת לראות במשפחה שלו ובו. אם בכל זאת לא תצליחי למצוא, הביאי בחשבון שרגשותייך כלפיו נפגעו קשות, והחליטי אם את רוצה לנסות לשקם את יחסיכם ע"י ייעוץ זוגי או להתחיל בתהליך של גירושין.

שלום לך, האחת...
ראשית, את מאד צעירה, והוא הבן זוג הרציני הראשון שלך.
אציע לך שני הסברים:
האחד: הגוף שלך שולח לך את המסר, והוא כנראה יודע יותר טוב ממך ומרשה לעצמו לחוש זאת) שאת צריכה לעבור הלאה. אילו היית כותבת כאן שבתחילת הקשר הסקס לא היה משהו, הייתי אומרת לך ששווה להגיע לייעוץ כי אולי התקבעתם על מסלול שלילי ועל חוויות לא מספיק טובות תוך כדי ההתנסויות המיניות לכם. אבל מכיוון שכתבת שהיה סקס טוב ומשיכה מטורפת - במשך שלוש השנים ראשונות - אני חושבת שהגוף משלך מאותת לך שזה לא זה. עם כל האהבה והתקשורת הטובה. לפעמים אנחנו חיים בסוג של אשלייה שהכל טוב, שאנחנו אוהבים, ואיננו מעיזים לצאת מן הקופסא ומן המקום הנוח והמוכר ולהיות קצת לבד או לחשוב שנוכל למצוא מישהו אחר והפחד הזה לשנות יוצר אשלייה שהכל טוב על מנת לא לשנות...
ההסבר השני: יתכן שנכנסתם למצב קבוע בו הוא רוצה יותר סקס מאשר את, ולך אין כלל צ'אנס להרגיש משתוקקת אליו, כי אינך מספיקה להרגיש רעב מיני. כתבתי על כך מאמר מפורט באתר שלי, אם תרצי לקרוא את כל ההסבר. (שם המאמר - "מי משניכם יוזם סקס") ואז מכיוון שהוא תמיד יוזם - את לא מגיעה כלל למצב בו את מרגישה שאת היא זו הרוצה סקס. וזה תמיד בזמן שהוא מרגיש את הצורך בסקס, ולא בזמן המתאים לך. אין הפסקה מספיק גדולה. וזה מצב שמתקבע ומשפיע נפשית על התשוקה.
אשמח לשמוע ממך תגובה מה דעתך.

במשך השלוש וחצי שנים אחרונות אנחנו לומדים במוסדות שונים ונפגשים בסופי שבוע בלבד, כך שלפי ההגיון הייתי אמורה לרצות סקס לא? אם אני לא רואה את האדם 5 ימים ויש לי 2 לילות לבלות איתו, נשמע לי מוזר שאני לא אשתוקק לזה ולצערי ברב המקרים זה היה המצב.
לא תמיד הוא היוזם, לפעמים אני היוזמת אבל גם בפעמים האלו, לא הרגשתי "ואו". אני מרגישה שזה נחמד, לא יותר מזה.
מצד אחד, אני חושבת שאני מסוגלת להמשיך ככה ופשוט לא להתעמק ולא לחשוב על זה, אבל מצד שני אני חושבת שזו יכולה להיות בעיה גדולה בחיים משותפים ביחד שם זה יהיה יותר מורגש.
אני באמת רוצה לנסות לשפר את זה כי מבחינת הוא הבן זוג המושלם, אני אוהבת אותו מאוד, אנחנו מתאימים מכל הבחינות, יש לנו שאיפות משותפות ואנחנו רואים ביחד עתיד משותף...
אני מבינה שאי אפשר להתעלם מה"בעיה הקטנה" הזו לאורך זמן, אבל באמת שחבל לי להרוס הכל..
תודה

שלום..

היה לי עצוב קצת לקרוא מה שכתבת, שכן על פי דברייך הכל ממש בסדר, אתם רואים עתיד יחד, חברים טובים, מלא זמן ביחד.. ובכל זאת- משהו ביחסי מין מהבהב שמשהו לא כשורה. ואני אסביר- אני חושבת שכשיחסי במין בירידה, לתקופה ארוכה, זה חייב לומר לנו משהו על מערכת היחסים. אם זה משהו שמטריד אותנו לאורך טווח, אם זה משהו שקרה ולא עוזב אותנו (או מי מבני הזוג), אם זה איזה חשש, אולי מישהו אחר חיצוני למערכת היחסים שאמר, שעשה.

הייתי מציעה שקודם כל תבדקי עם עצמך את העיניין הזה. תחשבי טוב טוב ותפתחי את המודעות שלך כמה שאפשר- אם יש משהו, שקרה, שנאמר, שהיה, אפילו במחשבה, אפילו לפני מלא זמן- שאולי כשזה מגיע ליחסי מין, שהם חשיפה לכל דבר, שהם ביטוי של השתחררות חסרת מעצורים, שהם בעצם משקפים לנו הרבה מאוד (!) במערכת היחסים- אז אולי את נעצרת, וזה למעשה שיקוף של משהו הרבה יותר פנימי ולא משהו לאו דווקא חיצוני או ביולוגי. בכלל מערכת יחסים היא דבר דינאמי לכל דבר. אם היית כותבת שחצי שנה את לא מסופקת, ניחא. יש תקופות קשות. אבל שלוש שנים זה זמן. לדעתי- משהו היה חייב לקרות שם איפשהו במהלך הזמן הזה כדי שבהדרגה יגיע מצב כזה.

מעבר למה שגם דורית כתבה, ומששללת על פי הבנתי חוסר התאמה או ש"זה לא זה", נראה לי שאת מתכוונת להשקיע טוב בסוגיה הזאת של יחסי המין. כדאי שגם הוא. את צדקת מאוד כשאמרת שלחיים משותפים בטווח הארוך זאת בעיה רצינית. לאט לאט היא תתרחב ותטריד אותך יותר, גם אם תנסי להתחמק ממנה. כבני אדם יש לנו את הצורך הראשוני הבסיסי הזה של סיפוק ושל תשוקה וכו'. משאין לך את זה בזוגיות וזה ככה שנים, זה בהחלט הופך לנושא רציני שיעלה כל כמה זמן. בגלל שהקשר חשוב לכם, בגלל שאת כבר עכשיו מוטרדת, אני מציעה שתנסי להתייעץ עם מטפל/ת מיני/ת - אם קשה לך מיד אולי תקני ספר בהתחלה ואז תנסי ייעוץ מיני. אני סבורה שבתוך כמה שיחות (ספורות אולי) עם סקסולוג אתם תוכלו להציף מעל פני המים כמה עיניינים שכרגע אתם לא רואים. ככה תדעו לפחות שניסיתם הכל, כולל הכל, כדי להחזיר מחדש את התשוקה והרצון שוב. אני חושבת שבכלל, טיפול כזה יכול לעשות לך אישית טוב, ולו רק בגלל שאת משתפת איש מקצוע והוא יכול לתת לך תמונה יותר רחבה עלייך, עליכם וכו'. אם בן הזוג לא מעוניין, נסי את לבד. אני במקומך הייתי עושה את זה ללא חשש ודואגת "להקיף" את הנושא מכל צדדיו.

בהצלחה רבה. :)

שירי היקרה, ברוכה הבאה לעולם האינטרנט... אני לא הייתי נבהלת או נפגעת או מודאגת במקומך. לרוב האנשים יש צורך בקצת יציאה מן השיגרה, גיוון, ריגוש, כניסה לפנטזיות, ועולם האינטרנט מספק זאת ברמות שונות. ראי בכך קצת העשרה. האם היית מודאגת אילו היה שוכר סרט כחול על מנת להתגרות קצת? אני חושבת שבזוגיות זה חשוב שיהיה עולם פרטי במקצת כל אחד מבני הזוג. רשות הפרט. מקום בו כל אחד יכול קצת לפנטז, להרהר, לא הכל חייבים לחלוק עם בן הזוג. הזמינות של הגלישה באתרים אלו היא קלה, מיידית, וזה מושך להישאר בהם ולגלוש עוד ועוד. אני במקומך לא הייתי מודאגת, זו תופעה טבעית והמון גברים ולא מעט נשים עושים זאת.

שני היקרה, אני חושבת שלא נוכל לדעת אם צדקת או לא. מה שעולה יותר מן הסיפור שלך הוא שאת פועלת ממקום מאוד רגשי, וחשוב שתהיי מודעת לכך ותנסי להתמודד עם הנטייה שלך לפעול מתוך המצוקה והתסכול שלך. יתכן שהאינטואיציה שלך היתה נכונה, וכי גם אחרי מחשבה וניתוח והתייעצות עם חברות, היית עושה את אותו הדבר, כלומר מודיעה לו על כך שזה לא מתאים לך. אבל התגובה שלך של שליחת הסמס היתה ממקום של כעס ורצון להכאיב בחזרה, וגם חוסר כבוד, ולא השאירה פתח לבחור לעשות עם זה משהו.
אם היית מתאפקת קצת, היית יכולה לעשות זאת נניח בטלפון, או במכתב, או לקבוע איתו פגישה ולומר לו את הדברים. אני חושבת שאם בחור מוצא חן עד כדי כך - חשוב להשאיר פתח ולתת צ'אנס, בכל מקרה לכבד את האדם שמולך, כך גובר הסיכוי שיכבדו אותך. כי מה שהוא למד עלייך זה שאת פוגעת כאשר את במצוקה, ואם היה לו קודם רצון להמשיך ביחסים איתך, עכשו יגיד לעצמו שעליו להיזהר ממך ולהיזהר איתך, את "שולפת"...
אני לא אומרת שאף פעם לא צריך לפעול ממקום של רגש ואינטואיציה. לפעמים זה הדבר הנכון לעשות, אבל הסיכוי שאחר כך נתחרט הוא הרבה יותר גדול. חומר למחשבה...
מה דעתך?

דורית את כ"כ צודקת, וכתבתי לו מכתב התמצלות למייל.
כתבתי שפעלתי מתוך אימפולסיביות, שאני יודעת שזה היה מכוער ומעליב.
היום אני יודעת שאכן פעלתי לפי האינטואיציות שלי, כי הבחור אפילו לא הראה סימן חיים, חוץ מתגובה קצרה ולא עניינית.
אני חושבת שהבחור שלי צריך להתאים לי גם בעניין הזה, שלנסות קצת לרכך אותי כשאני במצבים כאלו. הוא לצערי התגלה כאחד שבורח בדיוק כמוני, ומסתבר שדומה ודומה לא מתאים (-:
אני מודה לך מאד על התשובה שהביאה לי תובנה ענקית.
יום מקסים

את יכולה לקבל את זה כמו שזה, להבין שאמנם את אוהבת אותו ולא רוצה לעזוב- אבל מה שתשלמי יהיה הדפוס הזה (3 פעמים בזמן כה קצר זה דפוס בעיניי), יש זוגות שחיים ככה- האשה יודעת על הבגידות, לעיתים גם היא בוגדת ובכל זאת חיים יחד. אבל באפשרות הזאת את לא יכולה לצפות ממנו להשתנות.

אפשרות שניה - אם הוא כ"כ מתחרט ואת אוהבת אותו ורוצה לשקם את היחסים- שיוכיח לך שהוא אכן רציני ע"י כך שתלכו יחד לייעוץ זוגי, בו יהיה אפשר לנתח את העיניין הזה של האמון ושל הצורך הזה בבגידה נשנית. יש זוגות שיוצאים מזה, וגדלים וצומחים ממקום כזה של בירור וכנות, ייתכן (אני לא בטוחה אבל גם לא רוצה לשלול כי אני לא מכירה)- ייתכן וזאת אפשרות. אם הוא באמת רוצה להשתנות- שיוכיח לך את זה בדרך של לקחת אחריות ולגשת ליועץ זוגי שינסה לעזור לכם למצוא את הדרך הנכונה. אם הוא מסרב, תאלצי לחשוב עם עצמך מה באמת מתאים לך.

בהצלחה

מנאר היקרה, צר לי על מה שאת עוברת.
לפי התיאור שלך בעלך הוא בעל אישיות מאוד לא בוגרת, שלא מסוגל לעמוד מול ביקורת ומעדיף "לטמון את הראש בחול", להתנתק, לברוח, או להתקיף את מקור הביקורת. אני חושבת שכבוד מאוד חשוב אצלו, וכנראה טון הדיבור בו פונים אליו מאוד קובע את שיתוף הפעולה שלו.
מאוד סביר שמכיוון שהוא גדל עם "מודל" של אבא כה בעייתי - זה היה המקור העיקרי ממנו למד איך להגיב בשעת לחץ.
מכל האמור לעיל - טיפול אישי או זוגי מאוד יכול להועיל לשפר את היחסים ביניכם, אבל הבעייה היא שהוא אינו מסכים. האם יש מישהו בכפר שיש לו השפעה עליו? חבר טוב? דוד? קרוב משפחה? אם יש כזה אולי כדאי להיעזר בו כי מאוד קשה לבעלך לקבל זאת מ מ ך שהוא זקוק לעזרה.
כעקרון, עלייך ממש להימנע מסגנון של האשמה כלפיו, גם אם את כועסת עליו, כי הוא לא מסוגל להקשיב להאשמות. הדרך היחידה שאולי הוא יקשיב לך תהיה אם תדברי או תכתבי לו יותר על הרגשות שלך: את מרגישה בודדה, עצובה, חסרת כוחות, חסרת שמחת חיים, ומאוד קשה לך להמשיך כך. מה הוא מציע? ויתכן שהוא יציע שאת תלכי לייעוץ. אולי כדאי שאם הוא מציע זאת - לכי את לייעוץ שיחזק אותך, ובמשך הזמן אולי הוא יצטרף.
אם כל זה לא יעזור, יש לך שתי אפשרויות: לעזוב אותו כי זה גדול עלייך ואינך חייבת להיות אומללה כל החיים.
אפשרות שניה - להיות היותר חכמה והיותר בוגרת במשך זמן רב, להתאזר בהמון סבלנות, להבין מאיפה נוצר הקושי שלו - מן הילדות, ולהיות מאוד סבלנית, חיובית כלפיו. למצוא על מה להחמיא לו אפילו אם זה בדברים קטנים ומובנים מאליהם, להימנע ככל האפשר מביקורת, וואלי לאט לאט הוא יתבגר ויתחזק.
חזקי ואימצי, וכתבי לנו שוב מה שלומך ומה קורה

שלום,
אני מאוד מודה לך על תגובתך, ביום שני בלילה ביקשתי מאחיו ( שגם הוא לא כל כך בא לצדי), אבל נעזרתי בו כי אני צריכה שמישהו יצליח לדבר איתו, בסוף הצלחנו למרות שהדרך שבה דיברו איתי לא הייתה מקובלת, אתמול דיברנו קצת אבל לא על הבעיה , סתם על הילדים שלנו, היום בבוקר הוא חיבק אותי ואמר שאנחנו צריכים לדבר על הרבה דברים אבל מאוחר יותר ויצא לעבודה.
אני מאוד אוהבת אותו ואיני יכולה לחיות בלעדיו, ורק בגלל זה אני סובלת עד עכשיו, אני כותבת לך ובוכה, מאוד כואב לי ממה שאני עוברת, אני מאוד רוצה להיות חזקה בשבילי ובשביל הילדים שלי, ואני מאוד מפחדת מהעתיד, ואם אטעה במשהו קטן כמו שהיה ולא נתנן לי הזדמנות לדבר, היינו על סף פרידה, מה אני אעשה אני לא יודעת.
רציתי לשאול, האם בן אדם שמוכן להתרחק והתנתק מאישתו להרבה זמן טוען שאוהב אותה, האם הוא אכן אוהב אותי או משחק ברגשות שלי. כשאני קרובה ממנו אני אכן מרגישה שהוא אוהב אותי, אבל איך הוא יכול להיות כל כך רחוק, ואיך יכול לנתק את הטלפון כשמנסה לדבר איתו לאחר הרבה זמן שלא דיברנו? למה תמיד אני זו שמנסה לפתור את הבעיה? למה אני תמיד סובלת ומתחננת בפניו שנחזור לדבר אחד עם השני, אני רוצה שגם הוא ינסה לדבר איתי ולא לוותר בקלות, מה אני אעשה?
אני מתה למצוא פתרון וללכת להתייעציות לפחות כדי לחזק אותי , אבל הוא לא יסכים...

אני מאוד מודה לך.
מנאר.

לא קנאית יקרה, מה שאני יכולה להציע הוא או ייעוץ קצר מועד מסויים וממוקד בנושא הזה, יתכן שקשה לו לשמוע ממך שזה לא בסדר, אבל מאיש מקצוע הוא כן יסכים לשמוע.

ואם הוא לא מסכים - אולי כדאי שתדגימי לו מה הוא עושה לך ע"י חיקוי הפעולות שהוא עושה והפעלתן כלפיו, כדי שהוא יבין מה זה עושה.

קשה לי לענות לך כרגע כי חסרים פרטים חשובים כמו כמה זמן אתם יחד? נשואים? מה הגילאים שלכם? יש ילדים?

מורן היקרה, צר לי...
אני חושבת שכאשר מישהו משפיל ומעליב אחרים בסביבתו הוא עושה זאת בעיקר כדי להרגיש באותו רגע שהוא משפיל - מעין עליונות, כאילו הוא מתפאר: הצלחתי להטיל דופי במישהו אחר, וזה שם אותי במקום יותר טוב ממנו, יותר גבוה, יותר מוצלח. מי שיש לו צורך לעשות זאת זה מראה דווקא על חוסר הבטחון שלו עצמו. מי שמרגיש בטחון בעצמו וביכולותיו באופן קבוע, אין לו את הצורך הזה להמעיט אחרים.
לכן, התגובה היחידה שאני יכולה להציע היא כזאת:
צריך לבנות את הבטחון העצמי שלו בכל מיני צורות. האם את יכולה לקחת זאת על עצמך במקצת? לשבח אותו, להשמיע מילות הערכה אפילו על דברים קטנים שהוא עושה אפילו על דברים מובנים מאליהם שהוא עושה. מצד שני, אם תביני שכל פעם שהוא מעליב אותך זה יוצא מתוך החלק הילדותי והפגיע שלו, וזה אולי סימן לכך שעבר עליו משהו קשה באותו יום שעירער את בטחונו העצמי - תהיי יותר סלחנית כלפיו ולא תקחי זאת אישית. את אומרת שהתגובות הללו מערערות את בטחונך העצמי. החליטי שזה לא יערער אותך. עלייך לבנות את הבטחון העצמי שלך בצורה עצמאית, באופן שאינו תלוי בהתנהגות ובמילים שלו! העריכי את עצמך על פי קריטריונים החשובים לך, והיצמדי אליהם.
מה שאני מציעה לוקח הרבה זמן.
דרך יותר קצרה היא להיעזר בייעוץ זוגי.

קודם כל תודה על ייעוץ....

אני יודעת שהוא עושה ואומר מילים שאין לו כוונה אליהם באמת....
אני משתדלת לא לקחת ברצינות אבל הבעיה שאני מאוד רגישה וכל דבר שהוא אומר עושה לי רע וגורם לי לבכות ומדכא אותי למשך היום....
אבל מבטיחה לנסות לקחת על עצמי לחזק ולפרגן לו....

הבעיה שבעלי הוא בן אדם מאוד עצבני כל דבר קטן מרתיח אותו ואז ברגע של כעס ועצבים
מגיע הנושא של הדיבור המשפיל ומכוער.... הוא חייב גם לעבוד על עצמו מבחינת העצבים זה לא בריא לגוף ולנפש ובטח שלא לי.........

תודה רבה על הייעוץ וההקשבה, יום מקסים ומוצלח!!!

דנית יקרה, אם את תקחי על עצמך לתכנן משהו - האם הוא ממש יסרב? אם את לוקחת על עצמך את רוב התכנוןן ואומרת לו איפה את זקוקה לעזרתו - והוא בכל זאת מסרב, נסי לברר איתו מה בדיוק מפריע לו? אולי הוא לא אוהב להיות במרכז העניינים, "על במה"? אולי הוא חושש שיצטרך לברך מול כולם? נסי לברר מה מפריע ולתפור את האירוע כך שיתאים לו.

שיר יקרה,
מה שתיארת היא תופעה מוכרת . אני יכולה להסביר לך את זה כך. כשגבר מחזר אחרי אישה על מנת לכבוש אותה הוא נמצא בריגוש מאוד גבוה. הדרייב שלו גבוה. הרגשה של מאוהבות והידלקות בעוצמה. בחוויה ריגשית כזו הוא באמת "רציני" . הוא רציני מאוד לגבי הכיבוש! והוא יעשה ויאמר הכל כדי להשיג את המטרה.
ומה שלפעמים קורה הוא שכשהכיבוש מתרחש ישנה נפילת מתח והבחור נכבה ומאבד עיניין.
אל תחפשי את האשמה בך. את לא אשמה. וגם הוא לא אשם שככה הוא בנוי מבחינה ריגשית (כגבר).
באסה... אבל זה קורה ...(-:

אני מסכימה עם שירית, ואוסיף משהו: אתם בעיצומה של תקופה תובענית מאוד של החיים - המעבר להורות, לאחריות. המעבר הזה תובע מאיתנו כל כך הרבה אנרגיות, מלווה בחששות, בתחושה של ראשוניות, ולפעמים לא נותרות אנרגיות למשהו אחר, כמו הזוגיות כמו הסקס. אלה הופכים להיות בעדיפות אחרונה. הרי חייבים לדאוג לתינוק, לבנות קריירה, להביא כסף - ואלו דרישות מאוד תובעניות. יש תחושה שהזוגיות תדאג לעצמה, שזה כבר יסתדר מעצמו. אבל האמת שלרוב זה לא מסתדר לבד, ואחד משניכם צריך להיות מודע לכך ולשים את הזוגיות במקום יותר קדמי. אצל רוב הזוגות בדרך כלל הגבר לוקח על עצמו להיות היוזם בסקס, למשל, ומתמלא תסכול שהוא נעשה היוזם היחידי, ושבת זוגו כאילו עושה לו טובה. אבל אם מסתכלים על כך שלמשפחה חדשה יש המון מטלות בו זמנית, ושיש חלוקה טבעית - מי דוחף יותר בכל תחום - אז נראה לי טבעי שאחד מבני הזוג ידחוף יותר את נוזא הסקס ולא יתרעם על בן זוגו שכאילו לא איכפת לו הנושא. אני בטוחה שיש תחומים כמו החינוך, או סידור הבית שבהם בת הזוג (סליחה אם אני נוטה להכליל כאן...) היא היוזמת. אם לא עושים מכך עניין ומקבלים שיש חלוקת אחריות - אבל מכבדים ונענים ליוזמות של השני - כל אחד בתחומו - זה מאוד מקל לעבור את התקופה הקריטית הזאת.

קודם כל צדקת כשאמרת שאת צריכה להתגרש.

שנית, מצאי עבודה בדחיפות. השתכרי בכוחות עצמך, ותתחילי בתהליך גירושין. לגבי מזונות- אין לי מושג אבל לדעתי יש פה פורום שמתאים יותר, אולי גם יעזרו לך בעצות כלכליות איך להתמודד עם זה.

עבודה היא דבר מאוד חשוב- תעשי הכל כדי לעבוד, ולא רק בשביל כסף אלא לבריאותך ולשלוותך..

האים דילגתם ולא שמתם לב???????

הי,
מה שנראה לי נכון כתגובה לדבריו הוא הבעת הבנה ואמפתיה. להגיד לו שאת מבינה את הלחץ שהוא מרגיש ושגם את לפעמים חווה אותו. ושלדעתך עדיין מוקדם לחשוב או לדבר על מיסוד הקשר. את יכולה להגיד לו גם שאת עוד לא מרגישה בשלה לצעד כזה. זה ירגיע אותו כי יבין שאת לא מצפה ממנו כרגע לשום דבר בומבסטי.
תהני מהקשר ובהצלחה.

אני מסכימה עם שירית לגבי הצורך לתת לו אמפטיה בנושאים שמלחיצים אותו. אני באמת חושבת שהצעדים של חתונה והבאת ילדים, להפוך לבוגר אחראי, להורה, לקחת אחריות על כלכלה של משפחה שלמה - אלו צעדים מאוד משמעותיים ומלחיצים. בגיל 32 הוא כבר רואה לא רק את החתונות של חבריו אלא בהחלט גם את הקשיים שהם נתקלים בהם, וודאי שואל את עצמו עד כמה הוא יצליח להתמודד. מה שאני מנסה לומר כאן הוא שתגובות מסוג זה הן מאוד צפויות וטבעיות, ונורמליות. זה שחברך הקודם עזב על הרקע הזה מסביר את החששות שלך להיפגע שוב, אבל זה לא אומר שזאת תהיה גם תגובתו של הנוכחי. אם תראי בכך תגובות נורמליות, כנות, שקופות - ומורכבות - גם ציפיות ורצון להתמסד אך גם חששות מתלווים - זה המקום הנכון להיות בו...האם לך אין חששות? האם אינך יכולה להבין מה עובר עליו מנסיונך שלך עם חברים וחברות? את מנסה להימנע משיחות מסוג זה כנראה בגלל הנסיון המר שהיה לך עם החבר הקודם, יש לך הרבה כאב רגשי סביב הנושא הזה. ואנחנו בדרך כלל מנסים להימנע להיכנס למקומות כואבים...נסי להבחין בין אז להיום, וקבלי את ההתלבטויות שלו כמעידות על תהליך חיוני וחשוב ולא על יחסו כלפייך.

שלום לך נערה צעירה...מה שחווית בתחילת הקשר נקרא "התאהבות" וזו מורכבת במידה רבה מאוד מתגובות פיזיולוגיות של המוח. כאשר אנו מתאהבים חזק במישהו - המחשבות עליו גורמות לנו לריגוש רב, מופעלים כימיקלים במוח המציפים את כל הגוף בתחושת ה"פרפרים בבטן". עם הזמן, ככל שאנחנו מתרגלים לנוכחותו של האהוב בחיים שלנו, התופעה הכימית הזאת הולכת ונחלשת. אם למדת בביה"ס קצת על תפקוד המוח, תוכלי להבין את מה שאני מתארת יותר בקלות. ככל שמסלול עיצבי מסויים מופעל יותר פעמים, כך מתחוללת התרגלות להתרחשותו. זה מנגנון שעוזר לנו להישרד: הוא מאפשר לנו להבחין בין משהו חדש ובלתי צפוי - שאמור לתפוס את תשומת ליבנו, לעומת משהו יומיומי החוזר על עצמו ומוכר לנו ואנחנו כבר יודעים איך להיערך כלפיו.חשבי למשל על היום הראשון ללימודים במקום חדש - כמה התרגשות הוא מעורר, ועל המשך השנה - כב ראיננו מתרגישם באותה מידה בכל פעם שאנו יוצאים לקראת בית הספר...
אז ההתאהבות גורלה לחלוף, עם כל זה שהיא מאוד נעימה ומיוחדת...היא מתחלפת בתחושות הרבה יותר יציבות של הנאה מן השהות ביחד, הערכה והיקסמות מבן הזוג, רצון לעשות אותו מאושר.
אז בדקי עם עצמך מה מתגובות אלו מצויות אצלך כלפיו.
יש אנשים שתחושות ההתאהבות כל כך נעימות להם שזו הופכת להיות התמכרות. ממש כמו התמכרות לסמים: הם זקוקים להרגיש את ההתאהבות כל הזמן ולשם כך עליהם לנטוש את אהוביהם ולחפש לעצמם אהה חדשה, עד שזו ממצה את עצמה ונרגעת, ואז הם שוב עוזבים...מכורים לריגוש...