פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אמיר יקר, תוכל להעיר לה ולהציע לה לשנות סגנון לפחות בנוכחותך, אבל לא תוכל לכפות עליה את טעמך.

שאני רואה שהוא מנסה להשתדל יותר לפעמים אבל זה כל כך לא בא ממנו כלומר, רואים שהוא עושה לי טובה ואז זה בכלל מוריד לי את החשק ונראה לי שגם אם נלך לטיםול או משהו כזה... אז תמיד זה יבוא כדי לספק אותי ולא ממש ממנו מה שבעצם לא יעזור לפתור את הבעיות כי אני כ"כ רוצה להרגיש נחשקת שיבוא יום אחד ובאמת יתחשק לו עליי(זה לא קרה כבר שנים) זה מה שמייאש אותי במערכת יחסים הזאת. קרה הרבה פעמים שאמרתי לעצמי שאני לא מעירה לו יותר הערות ואני אחכה עד שבאמת באמת זה יבוא ממנו - וזה לא בא - ועברו 3 חודשים !!! ואז כמובן שהתפוצצתי כבר.

ליהי היקרה, מכיוון שציינת שהמצב הזה היה קיים מאז שהכרת אותו, אני מאוד חוששת שזה לא ישתנה באופן מהותי. יש אנשים עם חשק מיני נמוך, ותראי אם את מסוגלת להשלים עם חיים כאלו, אבל בלי לקטר ולבקר אותו על כך.
אם אינך יכולה להיות שלמה עם כך, קחו ייעוץ זוגי - חייבים לברר מה קורה ומה לעשות בתוך מסגרת של ייעוץ זוגי, כדי שתהיו בטוחים שמיציתם את כל האפשרויות וביררתם מה עומד בבסיס ההימנעות שלו מסקס.

האמת שאני לא כל כך בקיאה אבל אחי ואשתו נסעו לפני כמה שבועות לצפון דרך חברת צבר. הם אמרו שהיה מעולה.

אפי יקרה, נפלא שאת מארגנת לו פינוק גדול, אבל זה לא המקום המתאים לשאול/לפרסם.

דניאלה היקרה, סליחה על העיכוב...מה שאת מתארת הוא באמת משימה שקשה לעמוד בה, וכל עוד את מרגישה שיש כאן חוסר פיריות לדרוש זאת ממך, יש סכנה שתצברי המון כעס כלפיו על שהוא מאלץ אותך לנסוע. אני חושבת שעלייך לנהל איתו שיחה שהמטרה שלה היא לשתף זה את זו בצרכים הקשורים בנושא זה.
אני מדגישה את המושג צרכים, כי כרגע יש לכם מחלוקת על דרכי הפעולה: את רוצה להישאר יותר בבית בסופי השבוע ואילו הוא רוצה שתיסעו צפונה. כאשר מתרכזים בצרכים המדוייקים הרבה פעמים נוצרות מעצמן דרכי פעולה ופתרונות שהרבה יותר מתאימים ואשר קודם לא חשבתם עליהם. אם קשה לכם לנהל שיחה כזאת - קחו ייעוץ זוגי מהיר שיכול גם לתרום לכם ביצירת תקשורת טובה יותר.

לילך/נויה יקרה, בהמשך לפניתך זו והקודמות בכינויים שונים, דומה שאת לא מגובשת ולא יודעת מה את רוצה מהזוגיות שלך עם בעלך או עם אותו בחור. טפלי את בבעיה שלך ולא בשלו. נסי תחילה לברר עם עצמך מה את באמת רוצה ולאחר מכן – תפעלי בהתאם.

כשאת מראה לו שאת מוטרדת מהעניין את משדרת חוסר בטחון בעצמך. שאת מאויימת מנשים אחרות. להיפך, תגידי לו שזה לא מפריע לך בכלל ושמגיע לו את הטוב ביותר ושאת ממש לא רוצה שיתפשר. ואם ימצא אחת יותר טובה ממך את רק תשמחי בשבילו... נכון, זה קשה אבל ככה זה עובד. תשדרי לו שאת שווה וחזקה וזה מה שיחשוב עלייך.

יש משהו התמכרותי בריגוש הנוצר מהיכרות חדשה ופינטוז עליה. הרי כל אחד מתאר את עצמו במילים כה יפות ומושכות, שממש נוצרת הרגשה שאת עלולה להחמיץ משהו אם לא תנסי להכיר את הבן אדם...אז החבר שלך התמכר לריגוש הזה. האמת היא שאנחנו עדיין לא יודעים מה לעשות עם ההתמכרות הזו, היא יחסית חדשה ואין כללי "עשה ואל תעשה". עניין של תחושת בטן של כל אחד, עם מה הוא מוכן להתמודד בזוגיות ועם מה אינו מוכן. יש זוגות ותיקים שמרגישים כך לגבי יציאה לריקודי עם של אחד מבני הזוג, וזה הופך להיות אישיו מטריד, כי ביציאה כזאת נפגשים עם בני המין השני באווירה של פלירטוטים, ויש פוטנציאל להיכרויות...אני נוטה להסכים עם מיכל בשורה התחתונה ולא לדרוש שיפסיק, כי יש סיכוי מאוד גבוה שאם תדרשי זאת הוא יעשה זאת בסתר, ויכעס על עצם ההגבלה של החופש האישי שלו.

כתוב לה מייל קצר, בלי התמרחויות, על איך התחיל, איך המשיך, מה אתה רואה בה ולמה אתה רוצה להמשיך. לא צריך להתשפך יותר מדי, אלא להיצמד לסיטואציות בה חשת את ההתאהבות ולפתוח לה פתח לענות לך על מייל זה. אתה יכול גם להוסיף בסוף- שאם לא תקבל ממנה מענה עד יום מסוים (נגיד שבוע), אתה תבין שהיא לא מעוניינת ותמשיך הלאה. ובכך גם תוכל לרכך את המכה. כך או כך, לא מאוחר. נסה. אני בעד. בהצלחה..

עיצה טובה ממקור ראשון בתור אחת שמאבדת עשתונות בזמן מריבה. פשוט שמתקלחים ללכת ל10 דקות או חצי שעה כמה שצריך להתרחק אחד מהשני. לספור עד מאה אם צריך. ולחזור לדבר שרגועים. או אפילו להגיד אני לא רוצה לדבר עכשיו לסגור את הטלפון נדבר אח"כ. ואחרי זה שמדברים שרגועים אז יותר מקשיבים.

קודם כל, אתה צודק שהשנה הראשונה לא אמורה להיות פשוטה. זאת שנה שבה מכירים יותר לעומק, פתאו אתה חי איתה, מכיר יותר את המשפחה, את האישיות של הפרטנרית שלך ולפעמים מתגלים דברים או תכונות שלא התגלו קודם, והמטרה היא כמובן לגשר, לבין ולקבל את האדם עם כל חלקיו, הפוטוגניים והפחות.. כל אחד מבני הזוג מביא לזוגיות את הבית שגדל בו. אם אתה עצמאי, ובבית שלך הנחילו עבורך שאת בחירותיך אתה עושה לבדך, וסומכים עליך- הבאת את זה לזוגיות (השערה בלבד), ואם אשתך יותר נשענת על דעתה של אמה, ואמה מנגד משפיעה מאוד על דעותיה, סביר להניח שגם זה הגיע מאותה אטמוספרה בה אשתך גדלה. הזוגיות בונה עצמה, לאט לאט, וככ גם האינדבידואל שלכם. יפה עשית שאיפשרת את מקום המגורים ליד האם. אולי יכולה להשתמע מכך אפשרות, כאילו גם הסכמת לאותה "שליטה עקיפה". והרי כמובן שלא הסכמת ככה. לכן חשוב להסביר את הדברים מול אשתך, על מנת שהיא תבין מדוע בחרת להעתיק את מקום המגורים, להסביר שאתה רוצה גם לכבד את בחירותיה, אך מנגד, אין הכוונה שדעתה תושפע הלוך וחזור מהאם. לגבי השבתות- זה אכן הסכם שנעשה בהרבה זוגות על מנת לשמור על יחסים תקינים עם שני הבתים, כל אחד עם ביתו שלו ממנו הגיע. כשיש שמה או אירוע מסוים ומה לעשות, צריך להתפשר- זה הזמ להראות גמישות לשינויים, וכאשר תגיעו לשבוע שאחרי, תוכלו "לפצות" ולהיות אצל הוריך קצ יותר, או להגיע כבר מיום חמישי או אפשרי גם באמצע שבוע כמו שהזכירה אשתך. ישמצבים שלפעמים הם בגדר "מחויבות". להרגשתי אתה לא הסכמת או התנגדת כי זה יושב על כל הסיפור הזה מול הוריה, ולאו דווקא היית פועל ככה אם להרגשתך אמה לא היתה משתלטת על בחירותיה של אשתך. במילים אחרות, אם היחסים היו בסדר, ולא היתה השפעה גדולה מצד האם, היית מאפשר להגיע עבור האירוע והיית מסתפק ב"פיצוי" שבוע או שבועיים רצופים אח"כ, עבור משפחתך. לכן צריך לטפל בבעיה מהשורש, ולא בסימפטומים שלה. ייתכן והאירוע קרוב ביולוגית או מאוד חשוב לצד של אשתךף בין היתר גם לאמה. לפעמים זה לא "מצטייר" טוב כשבת הדודה לא מגיעה, מסיבה כביכול לא מוצדקת "כי זה התור של ההורים של הבעל". כשיקרה אירוע דומה אצלך, וודאי תרצה שאשתך תגיע שמחה ותבין את הסיבות, לא? ולכן כאן, לדעתי, ללא קשר לבעיה עצמה, שווה להתגמש עבורה, כשם שהיא תתגמש עבורך באירועים בצד משפחתך. שים לב שכל המהלך הזה עדיין תחת המונח "פירגון" כשהזכרת בתחילת הודעתך. המשך לטפח ולהשקות את הפירגון הזה, אתם בתחילת הזוגיות, זה רק נבנה עכשיו ולכן חשוב להתמיד ולנסות לוותר (גם היא וגם אתה) איפה שמתאפשר, כדי לטפח שלום בית וזוגיות המושתתת על סובלנות וכבוד גם למשפחות מסביב, אחרת זה קשה יותר גם בהמשך, וחבל. אני מבינה את תחושת האשמה שלך, אבל אני לא חושבת שהיא במקום. אני חושבת שאתה חש אשמה על עצם העצבות שאשתך נכנסת אליה במקרים אותם ציינת, אבל לא חש אשמה (וגם לא צריך) לגבי השאר, כי אכן לא עשית כלום. המשך בהודעה הבאה

אתה חש אשמה על עצם המשבר ולא על פעולות שאתה עושה בתוכו. ולכן, אל תיקח רק על עצמך את כובד האחריות. אל תחוש אשמה על צרכים מסוימים שהם מתבקשים בזוגיות, הרי בשורה התחתונה אתה מדבר בעיקר על בניית הקן והגרעין שלכם, האישי והפרטי, ללא הפרעות מהצד. אתה מדבר על בקשה שיסמכו עליהם, שאמה של אשתך תאפשר את בניית הקן הזה ולא תשפיע על הקשר ביניכם. וכאן זהו תפקידך, לאתר זמן בו אשתך במצברוח טוב ורגועה, ללא אירוע מול האם שקרה בסמיכות, אלא לשבת איתה באיזה בית קפה (מאפשר להביא את הדברים ברוגע ולא לצעוק לפתע זה על זה, אלא שומר על גבולות ולכן המקום בו תדברו חשוב), אם לא נוח- אז בבית, וברגיעה להסביר ראשית- כמה חשוב לך הקשר וכמה אתה אוהב אותה. אתה רואה אותה אם ילדיך, אתה מוכן להשקיע בזוגיות גם כשיש משברים ואתה מוכן להיפתח ולהיות גמיש, לתת את חלקך כשם שהיא תיתן את חלקה להצלחת הזוגיות הזאת. אני לא רואה את שורש הבעיה אצל האם. האם היא טריגר או סימפטום שמשקף לך שאשתך, עדיין גדלה ונבנית עם עצמה, שמשקף לך- שאשתך, עדיין בתהליך של קבלת עצמאות וגם היא "נקרעת" בין העולם הישן (אמא) לבין החדש והטרי (בעלה האהוב). נסה להסביר שאתה מבין את זה ויכול לאפשר לזה זמן, אך חשובה לך הזהות האישית שלכם, חשוב שתקבלו החלטות על דעת עצמכם והאמא יכולה לייעץ, באם תרצו. אך לא להחליט. בשיחה הזאת שתעשה כמובן ברוגע, אתה צריך להסביר מה אתה מרגיש, כמה קשה לך, כמה אתה חושש שזה ימשיך לפגוע בקשר ואתה לא מעוניין בזה. אתה צודק בתחושתך שמישהו מנהל את אשתך, וזה לא פשוט. כאן אשתך צריכה להחליט האם היא שמה גבול לאמה, ובכך מאפשרת זוגיות בונה וטובה שהיא רק שלכם, או ממשיכה להכניס את אמה למשולש-החלטות לא בריא. כמובן שאשתך לא עושה את זה בכוונה אלא מתוך המצוקה בה נקרעת בין שני העולמות. והיא צריכה להבין שלפרטנר שלה יש קשיים מול החלטותיה שלה שנובעות מהשפעת האם ולכן הגבול אמור להיעשות על ידי אשתך. כי אצלה הכלים ולא אצל האם. היא צריכה לדבר עם אמה ולהסביר לה בצורה יפה שאתם שמחים להתייעץ מולה אבל כשאתם מחליטים, מסיבה כלשהי לא להגיע לסבא, יש לכך סיבה והיא צריכה לכבד. בהזדמנות אחרת- תגיעו אליו. תעצים את אשתך והעבר לה מסר שאתה סומך על החלטותיה והיא גם צריכה לסמוך על עצמה בעיניין. הרי בחרת בה מכולן ויש לכך כ"כ הרבה סיבות טובות. מלא את הביטחון שלה. המשך בהודעה הבאה

זכור- אתם שניים שהם אחד. הבעיה היא של שניכם ושניכם תפתרו אותה בכוחות משותפים. חשוב לשים גבולות גם למשפחה, כדי לשמר את הזוגיות שלכם. אשתך צריכה לעבוד על עצמה, בעזרת הסבלנות שלך (!) ולהבין שאמה, בלי משים, פוגעת בקשר שלכם. אתה הפרטנר שלה, היא בחרה לקים עולם חדש איתך וזה צריך להשתמע גם מול הוריה. זה תהליך ארוך וזה מצריך סבלנות, אתם רק בהתחלה, ואל לך לחשוש, זוהי בעיה שיש להרבה זוגות, רק צריך סבלנות וכבוד הדדי. אתה מצידך תתגמש איפה שאפשר, והיא מצידה תצטרך להחליט באיזה עולם היא נמצאת, ואיך לאט לאט היא תעשה תהליך של נפרדות (בריא וטבעי) מהבית הישן. לגבי השבת חתן ההיא- חשוב להסביר לאשתך שכשיש ריבים ביניכם על הרקע הזה ואתה חש מאויים כי זה כמו לדבר על אמה ולא איתה- קשה לך גם להתגמש ולהגיע שבוע אחרי שבוע להוריה. באם היא גם תתגמש לטובת הזוגיות- גם אתה תוכל לתת את שלך וכן להגיע לאירועים כאלה. מאחלת לך הרבה בהצלחה.. ולחשוב רק חיובי- זה ניסיון מעולה זוגיות ואני בטוחה שתעמדו בו!

סיוון יקרה, צר לי על מה שאת מתארת. אני חושבת שמצב כזה אכן יכול מאוד להפריע לבעלך. יתכן שזה גורם לו לדאגה, אולי הוא מרגיש שעליו להיות פנוי לעזור לאב ולמצוא אותו פן ילך לאיבוד והוא אינו יכול להתמסר למשהו אחר. זה גם יכול לפגוע בזיקפה ובחשק, זה ידוע שחרדה ודאגה מאוד משפיעים על היכולת המינית. האם ישנה אפשרות שתעברו לגור למקום אחר? פתרון אחר הוא ללכת לצימר בקירבת מקום פעם בשבוע או שבועיים, כדי לנקות את הראש ולהתנתק.

היי ליאור, את תיארת שהקשיים היו עוד לפני האירוע עם האקס, ולכן אני לא חושבת שהנושא הזה הוא קריטי. משהו בתקשורת שלכם ובהתייחסות שלכם לא עובד. ביעוץ זוגי ניתן לברר מה לא עובד, ללמד אתכם כלים ולראות אם אתם מצליחים ליישם את הכלים החדשים ולשנות את מערכת היחסים ביניכם. אם גם זה לא יצליח - אז אולי אינכם מתאימים לחיים משותפים כזוג. קורה לזוגות שמאוד אוהבים שמתברר שהם אינם מתאימים לחיות יחד. יש אהבה ויש משיכה ואיכפתיות, אבל המריבות קשות מנשוא ורבות מדי.

יקירתי, במצב דברים כזה ומכיוון שיש ילד, אתם חייבים ללכת לייעוץ זוגי. תופתעי לשמוע שיש המון זוגות צעירים עם ילד ראשון שמרגישים כמוכם. הרבה אבות טריים אינם מתארים לעצמם מה זה אומר פתאום להפוך לאב, להיות אחראי למשפחה, להביא פרנסה, להתמודד עם כל כך הרבה מטלות בלתי נגמרות בבית, ולהתחרות על האהבה שלך עם היצור המתוק שהולדתם. אלו משימות שתובועת המון כוחות ויכולת הסתגלות, והרבה אבות וגם אמהות מאוד מתקשים להסתגל וזקוקים לעזרה. הנקודה היא שזה דחוף ומיידי, כי ככל שעובר יותר זמן יש נזקים לאהבה הזוגית. לפעמים לא צריך יותר מדי שעות ייעוץ יקרות וקצת עזרה יכולה להוציא אתכם מן המצב ולתת לכם כלים רבים.
אגב, יכול להיות שאם תוכלי להגיד לו ולהראות לו שאת מבינה את הקשיים שהוא עובר, לתת לו אמפאטיה, זה יכול מאוד לעזור לו להתגבר, אבל זה בתנאי שאת יכולה באמת להבין מה עובר עליו.
עכשו תראי, אני מניחה שגם לך קשה עם המשימות ועם המצב. זה שאת תביני אותו ותתני לו אמפאטיה לא סותר את הצורך שלך בתמיכה והערכה למאמצים שאת עושה בהתמודדות עם כל השינויים והמשימות הללו בחיים שלכם. כלומר זה לא צריך להיות "על חשבונך" אם את מראה לו שאת מבינה אותו, עדיין גם הוא צריך להיות מסוגל לראות ולהבין את הקשיים שלך.
אחד הדברים שעושים בייעוץ זה שנותנים מקום ומרחב ולגיטימציה לכל אחד להרגיש ולפרט את הרגשותיו מבלי לשפוט אותו, ולפעמים ההזדמנות הזאת, לפרוק ולהוציא קיטור בלי להרגיש אשמה - היא עצמה מאוד עוזרת.

היום דברנו והוא אמר לי שהסיבה שנפרדנו היא בשבילי כי אני לוחצת לחתונה בזמן הקרוב והוא עוד לא יודע וזה יצר פיצוץ. כי הוא לא יודע איך אני אהיה כאמא לילדים בגלל שיש לי קריזות ואני מסוגלת להעיף דברים . שאני לא ארים יד על הילדים. או כי אני לא מבשלת , ואין לי קשר מספיק חם עם אמא שלי. אז הוא לא יודע אם אני האחת בשבילו. והוא רוצה לטוס לחול ושאני אצטרף אח"כ כי זה החלום שלו. הוא מבחנתו רוצה לחזור. אני יודעת שהוא בתקופה מאוד מבולבלת בחיים שלו שאין לו שליטה על החיים שלו, הצעתי שהוא ישב ויחשוב עם עצמו האם הוא רואה אותי כאחת. ורק יחזור אם כן. מצד שני אני רוצה לפגוש אותו ולא יודעת אם הוא יוכל להגיע להחלטה הזאת שאנחנו בנפרד. ולא בוחנים את הדברים שמפריעים אחד לשני . מחכה לתשובה.

דניאל היקרה, מצטערת על העיכוב בתשובה.
ראשית הפיצוץ שקרה הוציא לאור את הלחץ שהוא שרוי בו בגלל שאת לוחצת אותו בנושא החתונה. נראה לי ששניכם מגיבים ממקום לחוץ מדי אחד לשנייה, ועפים יותר מדי ניצוצות תוך כדי. רצוי שתלמדו קצת לתקשר זה עם זו ולקבל שכל אחד שרוי במקום אחר בחיים שלו. הוא עוד לא בשל לנישואין ורוצה לחוות טיול יחד לחו"ל לפני שהוא מתמסד. הוא גם רואה צדדים שלך שאינם נראים לו ואינו שלם איתם, ובאמת עליו לבחון עד כמה הם מפריעים לו ועד כמה את יכולה לשנות בעצמך דברים ולהגיע ליותר שליטה עצמית.
לדעתי הלחץ על החתונה אינו במקום. אחר כך, אם הוא מסכים להתחתן אך אינו ממש שלם עם כך זה עלול להתנקם בכם בהמשך החיים המשותפים. כבר עבדתי עם זוגות שנשאר המון כעס על הצד שלחץ להתחתן וזה הרבה פעמים מוביל לגירושים די מהר, אחרי שכבר יש ילד או שניים.
אם את חוששת לאבד אותו ואינכם מצליחים לנהל שיחה פתוחה ללא התפרצויות - נסו אולי לקחת ייעוץ חד פעמי, שיתן לכם כלים לתקשורת, ויעזור לכל אחד מכם לבחון מה קורה לו מבחינה רגשית. מעניין בני כמה אתם? את נשמעת לי מאוד צעירה.

הי, המון תודה על התשובה למדתי ממנה המון . בנוגע לגיל שזה אחת הבעיות שאני אוטוטו בת 30 והוא עוד מעט בן 29. שנינו הולכים לטיפול כל אחד בנפרד. הוא אמר שהוא מאמין שאני יכולה בטיפול לטפל בהתפרצויות כעס שלי. הגענו למצב כזה שאחרי שאמא שלו דיברה איתו ואמרה לו שיחשוב אם אני האחת בשבילו, הוא אמר שישב עם עצמו שבועיים-חודש ויחליט אם אני האחת שהוא רוצה להתחתן איתה. ואז נחזור וננסה עוד כמה חודשים ואז נראה אם זה הולך לכיוון הזה. ושהוא עושה את זה בשבילי כי הוא אוהב אותי ורוצה שיהיה לי טוב. הענין שבשיחה הזאת הוא אמר לי כמה דברים מאוד מאוד פוגעים, שמפריע לו שהיו לי בעיות בבית עם המשפחה שלי והטיח בי המון ביקורת על זה שאני לא בקשר טוב עם המשפחה לי , למרות שיש שם היסטוריה של אלימות. וכרגע אני לא בטוחה אם כדאי לי להשאר איתו אחרי שנאמרו דברים כאלו. ואפילו לא דברתי איתו על חתונה אני מדברת על האם הוא חושב עלי כעל מי שהוא רוצה להתחתן איתה עוד שנה או יותר מעכשיו. והוא אמר שיחשוב על זה ..... אני מאוד סקפטית ושוקלת להמשיך הלאה, ולחפש בן זוג חדש , מאחר ואני גם לא צעירה וכן רוצה להקים בית . ולפי מה שכתבת גם אם נחזור סביר להניח ששוב הוא ישנה את דעתו. המון המון תודה, וסופשבוע מצוין. ענת

ענת היקרה, לי יש הרגשה שהבחור קיבל רגליים קרות והוא בדרך החוצה ממערכת היחסים. הוא אומר זאת לך בצורות שונות - מדבר מאוד לא יפה, מזלזל, ביקורתי, סקפטי, רוצה לנסוע לחו"ל ועוד. אל תיאחזי בו רק משום שאת מרגישה שהגעת לגיל 30 ואצה לך הדרך. המטרה היא לא חתונה, חישבי על כך. הכי חשוב זה למצוא - אפילו "בפינצטה" מישהו שיתאים לך ותתאימי לו מכמה שיותר בחינות. ברור שזה קשה שם בחוץ, ולא פלא שאת נאחזת במערכת היחסים הזו, אבל לא התרשמתי שאת מאוד קשורה אליו אלא יותר לרעיון שיש לך מישהו, ואת מוכנה לספוג ממנו יותר מדי וזה כבר לא נכון ולא בריא.
מאחלת לך המון הצלחה במציאת האדם הנכון לך!!!

היי קובי, מצטערת על העיכוב בתגובה.
פה ושם ישנן גם נשים שמרגישות תשוקה פיזית עזה מייד בהתחלה, ורוצות, בדיוק כמו שהרבה גברים רוצים, לקיים יחסים על בסיס תשוקה בלבד. אינני רואה בכך בעייה, אגיד לך למה: אם היא מרגישה טוב עם העניין, לפניו, תוך כדי ולאחריו, ורואה בסקס המזדמן הזה "סקס מזדמן" ותו לא, אז היא שלמה עם עצמה, ולא מתרחש איזה "רעש" בתודעה, הכרוך ברגשות אשמה או ייסורי מצפון. העובדה שהיא הרגישה את חופש לשתף אותך בחוויותיה ולא ניסתה להסתיר - מראה שהגישה שלה עניינית ולא מסובכת. יתכן שהיא החלה לקלוט את תגובתך המודאגת והנפגעת, וזה גרם לה להתחיל לסנן או להשמיט, כי היא קלטה שאתה אינך רואה זאת בעיין יפה...
אז היא בנוייה אחרת ממך, וקצת שונה מחלק מן הנשים שהכרת, אבל יש לה להערכתי גישה בריאה לסקס, ויש לכך יתרונות רבים לעומת נשים אחרות שמאוד שומרות את עצמן ויש להן המון עכבות כאשר הן כבר מגיעות למיטה.
ודאי שלא כל הבחורות עושות סטוצים...אבל אני מניחה שיש יותר מכפי שזה נראה לעין, כי יש הרבה שאינן מספרות, אולי כי זה פחות מקובל לנשים.
שאלת מדוע בחורה צריכה סקס מזדמן? אני חושבת שבדיוק מאותה סיבה שגבר זקוק לכך: גם לאישה יש צרכים (תודה לאל), וסקס מזדמן יכול להיות חווייה מוצלחת יותר או פחות - הרי לא יודעים זאת מראש, ויש אנשים שאוהבים את הריגוש שיש בחווייה חדשה, בבלתי ידוע, בלא שגרתי. בנוסף אדם מרגיש שהוא שווה, נחשק, וזו יכולה להיות חווייה נעימה.
לגבי הערכיות, בעיני זה לא פוסל אותה - הגישה הבריאה שלה בעינייני סקס, האם היית פוסל חבר -גבר- טוב שלך בגלל גישה כזאת בנושאי סקס וחושב שהוא אינו ערכי מספיק?

מזי היקרה, האמת היא שאת מתארת מצב מאוד אופייני לזוג שנכנס לשיגרת חיי הנישואין, כאשר את מתחילה להבין שהריגוש והשמחה להיות זה עם זה, תחושת ההתאהבות - הסתיימה, והחלו החיים האמיתיים, ויש בהם משהו מאוד מאכזב לעומת החלומות שהיו לנו בהם דמיינו איך זה יהיה לחיות זה עם זו. בדרך כלל ההתפכחות הזו מציקה לאחד מבני הזוג קודם, וזה מתחיל להסתובב בחוסר נחת וחוסר אושר.
מה שאני יכולה להציע הוא לקחת על עצמך את החזקת השלהבת, (בעיני לא הכל חייב להיות סימטרי, לא על עך תחום בזוגיות צריך משמורת משותפת, יש תחומים שמתאימים יותר דווקא לאחד מבני הזוג והוא יכול להיות אחראי עליהם) וליזום כל מיני אירועים קטנים ו/או גדולים של יציאה מן השיגרה. פעם בשבוע תכנני הפתעה קטנה, משהו שישמח אותו ורצוי גם אותך, והזמיני אותו לבילוי. זה יכול להיות גם כיוון שהעלית את ננושא הסקס) ללכת יחד לצימר בקרבת מקום ל 3 שעות, לא ללילה, כמו זוג נאהבים במחתרת. או מסאג' לשניים. או להירשם לסדנא שמענייינת את שניכם.

היא נשמעת בדיוק כמו בעלי לשעבר אולי נחתן את שניהם ויהיו מאושרים יחד

דניאל יקר, צר לי על מה שאתה עובר, ונכון שאינך יוצא דופן והתופעה שתיארת היא מאוד שכיחה, והיא אחד המוקשים שכל זוג צריך למצוא את הדרך לעבור אותם בתחילת הזוגיות.
ישנו כלי תקשורת שאני מאוד ממליצה עליו במקרים האלו: זהו "מסגור מחדש". אסביר אותו קצת כאן: מדובר על הקשבה מסוג אחר לעומת ההקשבה שהיתה קודם. כאשר מישהו אומר או עושה משהו שמרגיז אותי, במקום להיכנס לכעס, אני אנסה להבין איזה דבר חשוב עבורו נפגע. איזה ערך או עיקרון שחשוב לו נפגע, ובגלל זה הוא מגיב בצורה קיצונית. למשל אם אמא שלך מעירה על משהו שקשור לחינוך הילד, נסו לראות מאיזה מקום זה מגיע ולמה ומה חשוב לה שגרם לה להעיר את ההערה. כאשר מצלךיחים להבין את נקודה המבט של האדם השני זה הרבה פעמים מנטרל את הכעס שהוא מעורר בנו ויוצר הבנה. ואז גם אפשר לענות לה - אני מעריך את הדאגה שלך ל...ומבין שבגלל זה אמרת את המשפט הזה, אבל לי מה שחשוב הוא ...ולכן אני נוהג/ת בדרך הזו.
בכלל, היכולת להבין שאיננו יצורים זהים, ושכל אחד גדל בסגנון אחר ורואה אחרת איך דברים צריכים להיעשות- היא סוג של בגרות ואינטליגנציה רגשית שמפתחים עם השנים, לתת מקום וכבוד למישהו ששונה ממך, ולעמצוד על הדברים שחשובים לך מבלי לפסול או להפסיק לכבד את האחר, אלו תכונות שמאוד מקלות על הקשיים שאתם עוברים.