פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

יסמין יקרה עד מאוד, ממש נגעת לליבי במכתבך...
מעוצמת התגובה שלך לפרידה אני יכולה להבין שאת צעירה מאוד רגישה, ולוקחת דברים ללב ובצורה עמוקה יותר מאחרים. משמעות התכונה הזאת היא שאת אוהבת בעוצמה, ושאת חווה את הפרידה בעוצמה רגשית. נסי למצוא משמעות חיובית במה שקורה לך. משמעות אחת הצלחת למצוא בכוחות עצמך - ידעת שזה הצעד הנכון עבורך וכי זו לא זוגיות שמתאימה לך, ובעצם הפרידה הזאת היתה עבורך במקום.
אני יכולה להציע משמעות חיובית אחרת: כל פעם כאשר את מרגישה את הכאב מציף אותך, את יכולה להגיד לעצמך - עוצמת הכאב הזה מעידה על עוצמת האהבה שיש לי אליו, וזהו טיבה של פרידה. כלומר - את בן אדם שמרשה לעצמו להרגיש - את האהבה ואת הפרידה, את האושר ואת הכאב והעצב, את בן אדם עם כל המגוון והמינעד של קשת הרגשות, ואיזה יופי שהיתה לך אהבה כה אמיתית ועמוקה! לא כל אחד זוכה לכך או מרשה לעצמו להתאהב כך!
דבר נוסף שאני מציעה לך הוא הדרך הבודהיסטית: לא לברוח מן הכאב ומן הצער, אלא להתבונן בהם ולציין לעצמך - אני חווה עכשו כאב. אני מבחינה שאני חושבת עכשו עליו. אני שמה לב שהוא חסר לי. להתבונן במה שעובר עלייך ופשוט לציין זאת לעצמך. ההתבוננות הזאת יוצרת מרחק קטן מן הרגשות ושמה אותם במקומם הנכון - אלה רגשות שלך, וזו אחת התופעות (מבין הרבה תופעות אחרות)שקורות לך, וזה מסקרן כמה זמן זה יישאר כה עוצמתי.
אם לא תילחמי בכך ואם לא תנסי לברוח מן הרגשות האלו, אלא לקבל אותם כחלק ממך ומעולמך, את תראי שלאט לאט יופיעו גם תחושות אחרות, נסבלות יותר, ותחומי עניין נוספים. מנסיוני, ככל שתנסי "לא לחשוב עליו" או להתאכזב מעצמך שאת מגיבה בעוצמות האלו - זה יימשך יותר זמן.
אשמח מאוד אם תמשיכי לשתף אותנו...

תודה על תגובתך. תראי, אני מודעת לכל הדברים שכתבת לי, ואני באמת באמת רוצה להמשיך הלאה בחיים ולעבור את ה"דבר" הזה של הפרידה. ואני בעצמי החלטתי לא להלחם ברגשות האלה כי זה רק יחמיר, אני נותנת לעצמי את הזמן להתפרק, לבכות, לכעוס וכל מה שנלווה ואני יודעת שזה הדבר הכי נכון לעשות כי זה חלק מהתרופה. א-ב-ל, הבעיה כאן היא, כמו שאמרת, שאני בעלת סף רגישות גבוה לטוב ולרע ולכן אני סובלת מאוד כרגע, ובעצם אולי מה שכן הייתי שמחה לקבל ממך זה איזושהי עצה איך יהיה יותר קל לאחת כמוני להשתחרר מהיתר רגישות הזאת, כי האמת היא שבכל פעם שאני קצת נשברת אני מרגישה שאני חייבת להתקשר אליו, כאילו שאני חייבת להגיד לו באותו רגע מה אני מרגישה (וכן, אני יודעת שזה לא יעזור) וזה ממש ממש קשה לי כל הזמן להיזכר בו ולחשוב איך הכל היה יכול להיות שונה, זה מחשבות שהורגות אותי, אני משתגעת, אני לא ישנה טוב מאז הפרידה. אז לסיום, אני שואלת: מה הכי טוב לעשות כרגע? לחכות? לתת לזמן לעבור? ומה עושים בינתיים ?

היי יסמין, השאלה היא מה את חושבת שנכון עבורך, מה התכנית הכוללת, "תכנית האב" לגב היחסים עם הבחור.
לא נכנסת לפרטים של סיום היחסים. קיבלתי בתור נתון את מה שאת כתבת שהיחסים האלו לא טובים לך. אם ברמה של המחשבות, של הידיעה, של ההגיון - את יודעת שזה נכון, נשאלת השאלה - מה את רוצה שינהל אותך: הרגשות, הנזקקות, הצורך המיידי לגבר איתו, או ההבנה שזה טיבם של רגשות, וש"מישהו אצלך" צריך לקחת פיקוד עליהם ולנהל את עצמך בידיעה שהרגשות הינם חלק ממך. כלומר השאלה היא מי המפקד - את על הרגשות או הרגשות עליך?
אבל - אם ההגיון שלך "חושב" שיש סיכוי ליחסים הללו, ויש סיכוי ששניכם למדתם משהו מן הפרידה, ודברים יכולים להשתנות - אז אולי שווה לתת לכך צ'אנס?
בכל מקרה, אם זה לא כך, עלייך לתת לעצמך זמן, ויתכן שאצלך, בתור רגישה מובהקת, זה ייקח יותר זמן. יש כאלה שזה משתפר אחרי שבוע, ויש כאלה שזה משתפר אחרי חודש חודשיים ואפילו יותר.
מה שיכול לזרז את התהליך זה להתחיל להכיר מישהו אחר, אם את מסוגלת...

יסמין, קראתי את מה שרשמת ואני פשוט עוברת בדיוק את אותו הדבר, רק השוני הוא שהייתי עם הבחור שנתיים, הוא נפרד ממני לחודש, חזר לפני שבועיים וחצי נפרד ממני שוב... גם לי קשה נורא והוא עוד רוצה להישאר בקשר איתי אבל אני לא מסוגלת להסתכל עליו כרגע כידיד אחרי כל מה שעברנו. הדרך שאני מתמודדת איתה זה כמו שאמרומ לך לנסות למצוא מישהו חדש, יש כרגע מישהו שאני רוצה לנסות להיות איתו, זה די משכיח לי את הפרידה אבל הפרידה והכאב הוא תמיד שם,אני הרבה חושבת אבל בזכות הבחור החדש אני יותר מאופקת מבחינת הבכי והכל. אני רגישה בדיוק כמוך, כשקראתי את זה פשוט אמרתי לעצמי בואנה זה בדיוק מה שעובר עלי אחד לאחד. אני גם כרגע לא מאמינה במשפט שהזמןנ עושה את שלו כי עדיין קשה לי וזה טרי אבל אני בהחלט מאמינה שלפחות לתקופה מישהו אחר יכול להשכי קצת את החבר הקודם. הבעיה החדשה שלי היא שאני יותר מידי חושבת על הבחור החדש כדי לא לחשוב על הפרידה ומוצאת כל מיני דברים שלא מוצאים חן בעיני, בינתיים אגרתי את זה ולא התפרצתי עליו אבל זאת הבעיה החדשה שלי-איך לא להתעצבן מכל שטות כמו שהוא לא מתקשר אלי וכאלה ואיך להפסיק לחשוב על כל הזמן ולהרעיל את עצמי ואת הקשר שאולי יוכל להתפתח...

אני מצטערת בשבילך על מה שאת עוברת...אנחנו עוברות את אותו דבר ואני יודעת כמה זה קשה. לפחות את מצאת מישהו חדש שינקה לך את הראש קצת, אני לא חושבת שאת צריכה להתעסק בו יותר מדי ובדברים שמפריעים לך ההפך, תנצלי את זה כדי להנות ולהשתחרר אני אישית לא חושבת שאני מסוגלת להיכנס לקשר כרגע אבל אם תהיה הזדמנות אני לא יהסס לבדוק אותה. אגב, לגבי מה שאומרים, שהכל עובר עם הזמן, זה ממש נכון ואני יודעת שגם לי זה יעבור פשוט לא יודעת מתי, מקווה שכמה שיותר מהר וגם את- תנסי להיות אופטימית

מצחיק ששאלת אם יש צ'אנס, כי התשובה היא לפי מה שחשבתי , היא כן. וזה מצחיק כי לפני יומיים הבחור התקשר אלי, ונפגשנו והוא אמר שכרגע ממש קשה לו בלעדיי והוא הבין שהוא בכל זאת רוצה אותי חזרה. כמובן שאני אמרתי לו שאני לא מוכנה להכנס למערכת יחסים של "יו-יו" שאני אהיה שם מתי שנוח לו, אלא אני רוצה לדעת בוודאות שהוא רוצה שניקח את הצ'אנס הזה ביחד וזה לא רק אני שיתאמץ וישנה מה שאפשר, אלא שגם הוא יעשה אותו דבר. הוא אמר לי בכנות שהוא מוכן, פשוט שנעשה את הכל לאט לאט בשביל לא לחזור על טעויות. הכל נשמע לי הגיוני ויפה והסכמתי כמובן לבקשתו. בדיוק עכשיו סיימתי לדבר איתו, אחרי שהוא אמר לי שהוא חשב על הכל שוב והוא עדיין מבולבל עם עצמו ולא יודע מה הוא רוצה, ובגלל שהוא לא רוצה לפגוע בי שוב, הוא מעדיף שלא נפעל לפי התכנית למרות הכל. אני ממש כעסתי, אמרתי לו שאני מצטערת בכלל שהאמנתי לזה שהוא אמר שהוא מוכן ושהוא רוצה לנסות, כי בעצם זה שהוא התעקש להיפגש איתי בשביל לדבר איתי על זה ולתת לי עוד שביב של תקווה ואז ניפץ אותה, זה פגע בי עכשיו אפילו יותר ואני פשוט אמרתי לו בשיחה עכשיו שאני לא רוצה שהוא ידבר איתי יותר, שלא יתקשר יותר ושלא יציק לי. אם הוא לא יודע מה הוא רוצה שלא יגרור אותי לתוך זה! אני רק נפגעת שוב!! אוף....זה היה קשה :-(

אני חייבת להגיד שאני בחיים לאט האמנתי בהפסקות או בפרידות וחזרה, אני חושבת שזוג כשהוא נפרד יש סיבה לכך ואח"כ אם הוא חוזר הסיבה לא באמת נעלמת. הטעות היא באמת לחזור ואני עשיתי אותה,כי היה לי חסר וכי התגעגעתי אבל טעיתי כי עובדה נפרדנו שוב... אני חושבת שכשנפרדים אז די כנראה שזה לא זה, אני כן חושבת ששוה לתת עוד צאנס כי הלב מרגיש אחרת אולי יסתדר ואולי לא אבל הבן אדם צריך להבין את זה לבד....

אני בד"כ לא נוהגת לכתוב אלא רק לקרוא אבל אני מרגישה צורך הפעם כי אני כ"כ מבינה את כל הרגשות שלך... את עוברת עכשיו תקופה לא מזהירה במיוחד, אין לך חשק לשאר העיסוקים שלך וזה לגיטימי לגמרי היות והוא היה חלק אינטגרלי מהחיים שלך. שנה זה לא מעט זמן להיקשר למישהו,לתכנן איתו תוכניות לעתיד ובעיקר להבין כמה שהוא עושה לך טוב בחיים ושאת לעולם לא תוותרי עליו, עם זאת יש לי עצה שעזרה לי מאוד להתגבר על מערכת יחסים של שנתיים, תסתכלי על זה בצורה שונה.. תאמרי לעצמך כך : הוא היה נקודת אור בחיים שלי , הכרתי בעצמי המון דברים שלא ידעתי קודם, הוא לימד אותי שאני אוהבת כך וכך(זה יכול להיות כל דבר).. שהיה לך כיף לבלות איתו ולעשות איתו כך וכך...ופשוט תאמרי לעצמך שכל הנקודות האלה שהוא האיר עליהן הן נקודות ששייכות אליך והן עדיין נמצאות בתוכך! את תמשיכי לעשות את הדברים האלו גם בלעדיו. פשוט תסתכלי על זה כך. תזכרי הכל מתחיל ונגמר במוח... ברגע שאת עושה עם עצמך שינוי בגישה שלך אליו הכל משתנה. תאמרי לעצמך היה טוב וטוב שהיה, הוא לא רוצה אז לא בכוח. יהיו לך עוד המון פרידות בחיים הרי בואי לא נהיה תמימות - לא מתחתנים עם החבר הראשון... ותזכרי - פרידה זה משהו שאת צריכה לחוות כדי להרגיש שחווית הכל בחייך ולא רק את הדברים הטובים ביותר. הפרידה הזאת תעניק לך חוסן נפשי ואל תשכחי בפעם הבאה שאת מתחילה במערכת יחסים חדשה תפיקי לקחים ותשני דברים שבמערכת יחסים הקודמת שלך לא עשו טוב.
בקשר לזה שאת רוצה לדבר איתו, אל תעשי את זה! פשוט לא... אין טעם- אם זה זה אז הוא יחזור ואם לא אז תאמרי שלום. את לא זקוקה לאף אחד שיהיה איתך רק כי הוא מרחם עליך או משהו כזה...אני מציעה לך לקרוא את הספר "למה גברים אוהבים ביצ'יות" של שרי ארגוב- ממליצה! כי זה עוזר להבין מה גברים חושבים ואיך הם לא נשברים כל כך מהר לעומתינו הבנות.
ודבר אחרון תעיפי מהבית שלך כל דבר שקשור אליו, וגם את הסמסים שלו תתפסי אומץ ותמחקי!
סליחה על המגילה מקווה שזה יעזור לך, או לכל אחת אחרת שזקוקה לכך!

אחרי כל מה שסיפרתי פה....אחרי כל מה שהיה בשבוע האחרון אתמול גיליתי את הדבר הכי מזעזע..... מסתבר שהוא התכתב עם בנות, ממש התחיל איתן באתר כזה של הכרויות (מקושרים) בזמן שהיה איתי !!!!! אני מדברת על חודש אוגוסט, כאילו זה אפילו לא קרוב לעכשיו, לזמן שלפני הפרידה אני פשוט בהלם, אני מרגישה כעס מטורף שאני לא יכולה להסביר אפילו, אני מרגישה גועל, אני רועדת בכל הגוף לא האמנתי בחיים שאני יגלה שהוא עשה לי דבר כזה, ועוד בעיקר שהוא זה שכל הזמן אמר לי כמה הוא לא מוכן שאני יהיה בקשר עם אנשים באינטרנט (נו ברור) אני בשוק....אני לא יודעת איך לעכל את זה אני מרגישה שאני רק רוצה להתקשר אליו, לספר לו שגיליתי ולראות איך הוא מגיב, מה יש לו להגיד על זה, אבל אני יודעת שמילא זה לא ישנה משהו ויש מצב שזה יגרום לי להרגיש עוד יותר רע. זהו, אני בקרשים.

השאלה הראשונה המתבקשת-איך גילית על ההתכתבויות? ודבר שני-תאמיני לי שעדיף לשנוא אותו ולהיות פרודים מאשר לאהוב אותו ולהיות פרודים... כנראה שזה באמת לא היה צריך לקרות ביניכם ומה שמצאת כרגע רק מוכיח את זה... אז עצה שלי-תעזבי אותו, תעברי הלאה, אם את צריכה לדבר איתו איתו כדי להוציא את הכעס תעשי את זה לא שזה יעזור,את סתם תרגישי יותר רע אבל בגדול את צריכה לשכוח אותו ולהמשיך הלאה!!!

העיקר שגיליתי......וזה פשוט מזעזע, הוא התכתב עם כמה בנות כבר לפני כמה חודשים. וכמו שאמרת, מלדבר איתו על זה במילא לא ייצא כלום אבל אני באמת מרגישה שאני חייבת לפרוק את זה עליו, לראות את התגובה שלו כשאני אספר לו שאני יודעת.... אוף מה לעשות ??

אל תדברי איתו על זה כי הוא בוודאות יגלה איך גילית ולדעתי היתה לך את הסיסמה שלו וחדרת לו לפרטיות, לא שאני שופטת אותך כי גם אני לצערי הרב עשיתי את זה אבל זה רק מעיד כמה הקשר לא היה טוב ובריא ואסור לחזור אליו. ולכן מה שאני ממליצה לך הוא להמשיך הלאה, לא לבוא אליו בטענות ולא כלום פשוט תשכחי אותו וזהו, תביני שזה לא היה קשר טוב וטוב שהוא נגמר!

היי בנות, אני נמצאת בימים אלו בעיצומה של פרידה די כואבת וקשה. אמנם הייתי איתו 4 חודשים, אבל אלו היו 4 חודשים אינטנסיבים וכיפים בהתחלה, עד שבחודש האחרון הכל התדרדר כשהוא סיפר לי שהאקסית שלו שממנה הוא נפרד לפני שנה לא מרפה ממנו ולא מפסיקה להתקשר אליו. בהתחלה היה לי חשוב שהוא יספר לה שיש לו חברה ושתנסה לעזוב אותו. הוא אמר לי שהוא יעשה את זה אבל לאט כי הוא לא רוצה לפגוע בה , היא עדיין חשובה לו, הוא היה איתה 3 שנים, היא מאוד אוהבת אותו ובלה בלה בלה.... אז ניסיתי להיות סובלנית ורגישה, אולי יכולתי להבין אותה כי זה קשה. אבל הוא פשוט נתן לה את הלגיטימציה לשמור איתו על קשר. במהלך אותו חודש הייתי נורא סקרנית לגבי הנושא הזה והצלחתי להסתכל בפלאפון שלו ולראות כמה הם מדברים ולקרוא SMS ממנה כמו "תפסיק לשחק איתי משחקים", "גבר בוגד" וכאלה. ואז התחלתי לחשוד. ביום שנפרדנו, גיליתי שהוא היה נפגש איתה מאחורי הגב שלי אבל הוא לא בגד בי. למרות שזו גם בגידה לדעתי. היה לי קשה לקבל את זה והיתה לנו שיחה מאוד סוערת וקשה, הוא רצה ללכת לישון ולחשוב על הכל, בקיצור ניסה להעיף אותי. בבוקר לאחר מכן גיליתי שהוא פשוט נסע אליה להעביר את הלילה והוא חיכה שאני אלך. הוא העביר אצלה יומיים רצופים ולא הלך ללמוד אפילו. חשוב לי לציין שאני יודעת מאיפה זה נובע הוא גם אמר שהוא פשוט נורא סומך עליה כי היא מכירה אותו והוא מרגיש נוח להתפרק, הוא שבור מכל המצב. אבל אני לא נרגעת מזה, אני מרגישה פגועה מאוד ושהאגו שלי בריצפה. אני יודעת שאנחנו לא צריכים להיות יחד. אבל אני מרגישה שכל הסיפור לא נגמר כמו שצריך ולא ממש דיברנו על הכל. אנחנו עובדים באותו מקום עבודה כך שיוצא לי לראות אותו שם. אני אוכלת את עצמי, כואב לי כל הגוף, לפעמים אפילו בחילות. מה אתן מציעות לי לעשות בקשר לזה, אני יודעת שזה יעבור עם הזמן, אבל מה לעשות כדי להקל על הכאב הזה?

עומר מה עושים????. אתם עוד צעירים. הכל יכול להתהפך כי חברה שלך עדיין מתלהבת כי בטח זה חדש לה הכל כי לא פגשה לפני זה כל כך הרבה גברים חמודים במדים. הפחד שלך יכול להרחיק יותר כי זה מלווה בריגשיי. אין לך הרבה מה לעשות חוץ מלהתמודד עם הקנאה שלך כי אני לא בטוח שהיא אוהבת אותך כל כך כמו שאתה אוהב אותה.

פוקאנטס היקרה, אני כבר רואה שאת טיפוס מאוד רגשני ורומנטי, רק על פי השם שבחרת לך...
תראי, אני לא חושבת שבגילך עלייך להישאר ביחסים הללו. העובדה שהוא לא יוזם פעילויות או לא מחזר ולא רומנטי, לא מבהילה אותי, כי רוב הגברים הם כאלה, והמחוות הרומנטיות שלהם מחזיקות מעמד רק בתחילת היחסים, ורוב הנשים מתלוננות על חסר בתחום הזה. אבל עניין המין והתשוקה מטריד אותי יותר וזה לא בריא שזה חד צדדי.
אילו היית חיה עם כך בשלום - אין בעייה, אבל זה מטריד אותך וגורם לך ללהרגיש לא מושכת בנוכחותו, ולחפש הערצה וריגוש מגברים אחרים. אני חושבת שאת בגיל צעיר מדי כדי שתשלימי עם מצב כזה, ואינני חושבת שזה משהו שהוא יכול לשנות בגדול, בלי שתנדנדי לו המון ותצטרכי להזכיר לו שוב ושוב. לכן - אולי הוא אינו הבן זוג שאת זקוקה לו.

יפית היקרה, צר לי על מה שאתם שניכם עוברים בתקופה כל כך רגישה ומהותית לבניית היחסים שלכם.

בעלך לא התעלה מעל עצמו על מנת להבין את הקשיים הכספיים של הורייך ולהישאר איתם ביחסים.

את לא התעלית מעל עצמך - להישאר עם הוריו ביחסים ולא להתחשבן על כך ולהתנקם בבעלך.

מה שקרה הוא ששניכם מפסידים!!! הזוגיות סובלת, הילדה ודאי סובלת, ההורים סובלים...וזה יוליך לגירושין...

לדעתי שניכם צריכים לרדת מן העץ ולהיות הרבה יותר נדיבים. עליכם להבין עד כמה היחסים עם ההורים חשובים ולשים כל דבר אחר כמו כסף - בעדיפות משנית!
אשמח לשמוע ממך מה דעתך.
אם אתם מתקשים לוותר ולבוא אחד לקראת השנייה - היעזרו בייעוץ זוגי.

דורית תודה על התגובה. כן התקופה שאנחנו עוברים היא מאוד קשה ואני גם מאמינה שאם זה ימשיך כך הזוגיות הזו לא תחזיק מעמד. אני התעלתי על עצמי כל התקופה הזו, יותר נכון התעלתי על עצמי הרבה מאוד זמן לא רק עכשיו, בעלי לא מוכן בשום פנים ואופן לרדת מהעץ שהוא נמצא עליו ולקבל את ההורים שלי כדי לכבד אותי, מבחינתו זה לא קשור אין אצלו לכבד אותי במה שקשור להורי. אז נכון ההורים שלו תמכו ותומכים ועוזרים, להם יש את היכולת ונכון ההורים שלי אינם צדיקים אבל אלו ההורים שלי ואני לא יכולה למחוק אותם מחיי. אבל למרות הכל הוא מעדיף להשאיר את המצב ככה, לא ללכת לשם לא לראות אותם... והוא לא מבין עד כמה זה פוגע בי, עד כמה זה פוגע ביחסים שלנו וכמובן בילדה. אוטוטו היא בת שנה ואני לא יכולה לעשות לה יום הולדת עם כל המשפחה. וכן, יש לי רגעי משבר שאני אומרת לעצמי די, אני פשוט רוצה לקום וללכת ומצד שני אני רוצה להילחם, אבל כבר אין לי כוחות. הצעתי לו טיפול זוגי הוא לא מוכן, אני הלכתי פעם אחת לבד ומתוך ייאוש ויתרתי. אני ממש לא יודעת איזה פתרונות יש....

בילבי היקרה, שאלה לי אלייך - האם כבר גרת אי פעם עם בן זוג? או שזאת הפעם הראשונה שאת עומדת בפני האפשרות הזאת?
מכיוון שאת כבר בגיל בו חלק מן האנשים שוקלים להיכנס ליחסים רציניים, עם בדיקה האם היחסים יוליכו להקמת משפחה - אני חושבת שזה הצעד הנכון לעשות, אם את רואה בו פוטנציאלית בן זוג מתאים להקמת משפחה.
יחד עם זה, המעבר למגורים משותפים הוא המון פעמים מבחן רציני לזוגיות, וכנראה מכך את נרתעת וחוששת. רמת החיכוך גוברת, השונות הבין אישית בולטת יותר, הרגלים שונים, סדר יום שונה, ערכים שונים, פערים בחשק המיני - על כל אלו צריך למצוא דרכים להתגבר, והיכולת למצוא את הדרכים האלו היא החשובה, כי יש לצפות שהחיכוחים ייוצרו, השאלה היא רק עד כמה תצליחו להתגבר עליהם ולהישאר אוהבים.
ההגיון אומר שזהו המבחן - האם להישאר עם בן הזוג הזה או לחפש מישהו יותר מתאים.
לכן - חששותייך מובנים, צפויים ונכונים: המגורים יחד עלולים (אך לא בהכרח, כמובן, הרבה זוגות עוברים מן השלב הזה לחתונה...) לגרום לדעיכת הזוגיות, אבל יחד עם זה - אם זה מה שיקרה - האם לא כדאי לדעת זאת מוקדם ככל האפשר?
מה דעתך?

דורית שלום, לשאלתך- זוהי פעם ראשונה שאני עוברת לגור עם בן זוג. (היו לי מספר בני זוג לפניו, אך לא גרתי איתם) באופן טבעי, החששות הם בהתאם. אני מניחה שזהו צעד נכון בשלב זה של היחסים ורק בדרך זו נוכל לדעת לאן ממשיכים. מאוד מעריכה את תשובתך הכנה. עזרת לי מאוד. תודה רבה.(:

ענבר יקרה,
אם יש אהבה ביניכם ויחד עם זאת ישנה לאחרונה מתיחות קשה עד כדי חנק, יאוש ורצונו של בעלך להתנתק מהמערכת, משמע משהו בהתנהלות שלכם מאוד לא נכון חסר מרחב וכובל. לפני שתשקלי הפלה, גשו בדחיפות רבה לפגישה עם יועץ/צת זוגי שיבחן איפה טעיתם. יתכן שבעזרתו תוכלו להציל ואף לשבח את הזוגיות.

טירן יקר,
קרוב לוודאי שיחסם של בני משפחתה לא לרוחה. אבל אשתך זקוקה לקשר המשפחתי ונמצאת בדילמה איך לשמר אותו וברור שהיתה מעדיפה אותו ללא הסחיטה הכספית ואילו הם מודעים לכך ומנצלים זאת בצורה צינית. היא לא מסוגלת בכוחות עצמה להניא אותם מהסחיטה, אבל משתפת אותך במרומז כי חוששת יותר מתגובתך שגורמת לה לחוש בין הפטיש והסדן. נסה להבין ולהיות יותר קשוב למצוקתה ולפחדים שלה מדחייה מצד משפחתה ואל תוסיף ותטיח בה את כל האשמה כי גם כך המצב לא נוח לה ולא בריא לאף אחד מכם. כדאי שתתמוך ותציע שתיפנו יחד לייעוץ כיצד לפתור את הבעיה שבעצם משותפת לשניכם כזוג.

נעמי יקרה,
מסתבר שהתבנית ההתנהגותית שלך בזוגיות לא טובה לך. דומה שכמו בקשריך הקודמים, את חסרת בטחון בעצמך ובקשר ומתאמצת לרֳצות את חברך בציפייה לתשומת לב או תגמול. ככל הנראה אין זו הדרך אל ליבו וכמו שאי אפשר לאהוב עֶבֶד אלא רק ליהנות משירותיו, כך את הופכת להיות הרגל נוח, מובנת מאליו או המשרתת עבורו ולא האהובה. אם את בטוחה שהוא ראוי לך ולא רק ברירת מחדל, שוחחי איתו ותעלי בפניו את תחושותיך. יתכן שבמידה ויהיה מודע להם – ישתדל גם הוא לפנק ולהשיב לך כגמולך, כי את ראויה ליותר.

קודם אודה לך על התשובה הכנה כי זה מה שבאמת ניראה לעיין ובאמת ישבתי איתו לכוס קפה ואמרתי לו שהוא חייב לצאת לעבוד מכיון שאני צריכה עזרה ותמיכה כלכלית אבל הוא לא מוצא לנכון לעבוד יהודית אני עברתי טראומה לפני 6 שנים אחותי בגדה בי עם בעלי ומאז חיי השתנו אני נורא פוחדת להיות לבד הבדידות מציקה לי ונאחזתי בבחור שאני מודעת למצב שלא טוב לי פשוט אני פוחדת לעזוב כרגע כי אני לא חזקה נפשית אני מטופלת הייתי נורא רוצה להתחזק והיתוק הקשר הזה הוא החאכי מכיון שאנין לי ממנו ולא לילדים שלי תועלת אודה לך בתשובתך

נעמי יקרה,
דומה שלא רק שאין לך ולילדיך תועלת ממנו, מאדם נצלן שלא מפרנס, לא תורם לך וליחסים ולא מעניק מעצמו דבר, אלא גוזל ממך אנרגיות נפשיות ופיזיות כשהיום בעצם גם במחיצתו לא נמנעת ממך תחושת הבדידות. זה קשר סוחט מחליש ולא בריא לך. אל תיאחזי בעבר ואל תהיי במקום שלא טוב לך בו, כדי ליצור מרחב וזמן להתגבר ולהתאושש. רק כשתאמיני ותבחרי לוותר על העבר, תתפני לעתיד טוב יותר שיוזמן לתוך חייך.



את ראויה ליותר

בוקר טוב והיה לי נורא כיףלקרוא את תשובתך המעודדת והיום וכן הצלחתי להחזיק את עצמי מבלי ללכת אליו היה לי משעמם נורא אבל התגברתי אני רואה שהוא אפילו לא טורח לרדת לראות מה קורה איתי יהודית היום אני מתחילה לעבוד בחנות צעצועים מקווה מאוד שיהיה לי טוב צעד שאני עושה נורא חשוב בחיים דבר שלא חשבתי שיגיע כי לא היה לי כוח חשק כל דבר הדיכאון סוגר אותי חזק ואני מקווה שהצעד שאני עושה ירומם לי קצת את החיים הילדים שלי נורא עצובים לראות אותי בוכה כמעט כל היום וכעת לאחר חיזוקים ממך ועוד גורמים מקווה להמשיך ולהאחז במשהוא שיתן לי קצה חוט לחיים שאני אובה את עצמי ולגהי החבר אני אמשיך לכתוב לך אם לא מפריע זה עוזרלי המון התושבות פשוט אני רוצה לקרוא אותם מהצד השני של בעל מקצוע אך רואים את הדברים מהצד

נעמי יקרה,
נפלא עשית! התחלת בשני צעדים נכונים מאוד לקראת בניית חיים חדשים בריאים ומשמעותיים יותר. התנתקותך מהגבר שאינו ראוי לך ויציאה לעבודה עם אנשים, כזו שתנעים את זמנך ותכניס אור לחייך. קרוב לוודאי שמצב רוחך יהיה מרומם יותר בחלוף הזמן וילדיך יזכו לאמא מחוייכת ומלאת חיים ושמחה.

שורן יקר, צר לי על הדברים שאתה מספר, אולם נדמה לי שלא אנחנו הכתובת עבורך. נסה להתייעץ עם שרותי הרווחה בעיר מגוריך.

נועה יקרה, אין לנו גישה למייל שלך. אני יכולה לענות לך רק דרך הפורום.
מה שאת מתארת הוא אכן יוצא דופן, אך ניתן להעלות כמה השערות. הכי טוב שתעלי מולו את הנושא בסגנון של סקרנות - ולא של שיפוטיות.
אפשרויות שאני יכולה לחשוב עליהן:
1. בעבר הוא התחיל פיזית עם מישהי מאוד יקרה לליבו ועבורה זה היה מוקדם מדי או לא מתאים והיא ניתקה את הקשר, ואולי הוא למד מכך לחכות שהבחורה תיזום.
2. יש לו ליבידו חלש, אין לו עניין במין.
3. יש לו איזו בעייה בתחום המיני והוא מעדיף עדיין לא לחשוף אותה, לכן הוא מעכב את כל הנושא הפיזי.
4. הוא לא מספיק נמשך אלייך מינית, אך מחבב אותך בתור ידידה.

מאחלת לך הצלחה!

נפגשתם לראשונה לפני שבועיים. היו רק שני מפגשים ביניכם. לא חשבת שאולי הוא רציני כלפיך וחושב רחוק ולא רק על סטוץ, לכן מבשל לאט ?

סמדי יקרה מכירה מקרוב את שעובר עלייך כל ההצעות לסדנאות טנטרה עיסויים וחירטוטים למינהם הציתו זיק קטן ולקצת ,וכבה הנר! הגעתי למסקנה גם מהמעגל הקרוב לי שאנחנו לא יחידות ביקום שחוות את המצב שתיארת. צריך להפנים שאחרי 30+ שנות יחד הריגוש נמוג ,הכל מוכר, עם כל האהבה והחברות. תזרמי , תחייכי , ואולי תעיזי להגשים לך פנטזיה משלך , ניסיתי :) ,באתי, נדלקתי, חיה עם זה ,מרגישה נאהבת נחשקת ומסופקת . זה הסוד שלי להשאר שפוייה . dd אחת

מתמודד מול אותם חסכים מהצד הגברי עם אותם 30 שנות יחד והמגע מתמוסס הרגשה נוראה לא להיות נחשק ללא סערות , והצורך כל כך עז יד שמאל מיובלת

dd האחת והיקרה שקלתי הכל אפילו לסכם איתו ששנינו נאפשר, כי יש אהבה רק התשוקה גוועה אבל זה סכון שלא אוכל להתמודד אתו. אני חושבת שאת צודקת שאין דרך אחרת. אי אפשר להחיות מה שמת לכן מדבריך אקח, ארהיב עוז למען עצמי שלא אכבה. גם החלום שלי שוב להתרגש להיות נחשקת ומסופקת שזה חסר עד כאב!!!!!!!! אם אין ברירה אשלם את המחיר לשפיות בסוד עם מי שיצית אצלי את שכבה. תודה .

יהודית ודורית כהן , איך אתן רואות את זה? אני קצת חוששת...

סמדר יקרה,
לא ציינת מה רמת התשוקה שלך אליו ועד כמה היית נחשקת מצידו בעבר. כל עוד יש אהבה ביניכם לא רצוי לגרום לשבר על ידי הסתרה, בריחה ושקרים, אלא להציף ולתקשר את הבעיה. לירידה בתשוקה יכולות להיות הרבה סיבות ביניהן, חוסר גיוון עד שעמום, עייפות, לחץ כלכלי, בעיה רפואית. כדאי לבדוק ולטפל בגורם לירידה בחשק בפגישה עם יועץ מיני/זוגי.

דווקא נשמע לי אחלה

אישה אוהבת יקרה! צר לי על תחושותייך הקשות. מאוד חשוב להבין במקרה כזה עד כמה חשוב לבעלך לשמור על קשר חזק ואוהב עם משפחתו, עם הוריו, ועד כמה אהבתם והערכתם חשובה לו, ותהיה לו חשובה תמיד. לא כל משפחה יודעת לאמץ אל חיקה את הכלה הטרייה, וכעת את חשה על בשרך את המבחנים שההורים שלו עושים לך, לראות עד כמה את מתאימה לבן האהוב שלהם...ובתקופה הזאת את תחת זכוכית מגדלת. הם בוחנים אותך כבן אדם בפני עצמו, ובוחנים את השינויים שחלים בבן שלהם "בגללך", ובוחנים מה הם מפסידים ממנו שאת מקבלת...
אם תצליחי להבין שכל המבחנים הללו באים ממקום של דאגה אמיתית לשלומו ואהבה רבה אליו, זה יכול לעזור לך לקבל אותם. כרגע, כאשר את כועסת עליהם ומתוסכלת, קשה לך לראות בהם דברים חיוביים. נסי, בתור תרגיל מחשבתי, לראות האם את מצליחה למצוא באמו או באביו גם דברים חיוביים. האם יש למשפחתו הרגלים או ערכים שאת כן מעריכה ויכולה ללמוד מהם? חפשי את ה"זהב" שיש בהם. אם בעלך אוהב אותם ויכול למצוא בהם דברים חיוביים, ודאי שיש בהם משהו קצת חיובי. והאתגר שלך הוא לחפש זאת אצלם, ולהצליח למצוא. נדמה לי שכל דרך אחרת מוליכה לתוצאות הרסניות, כאשר או את תמצאי עצמך מחוץ למשוואה, והוא יחבור אליהם, או שהוא ייאלץ להתנתק מהם בגללך, ויכאב לו ולהם, וגם לך זה לא יהיה טוב. יש להניח שהם שונים בהרבה דברים ממשפחתך שלך, ככה בנוי העולם, שאת פתאום נכנסת פנימה אל תוך משפחה שונה לגמרי, ועלייך להתרגל אליהם, בין אם הם קולטים אותך יפה ובין אם לא. המון נשים נמצאות במצב דומה, ונדרשת כאן אינטליגנציה רגשית גבוהה, כדי להצליח, אם ההורים שלו לא עושים בעצמם את המאמץ לקלוט אותך. בהצלחה...מקווה שעזרתי במעט...

בת יקירתי, אינני מכירה קבוצות שכאלו. חזקי ואימצי!