פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

היי שירה, זה שהוא הסכים להגיע לפגישה אחת זה כבר הישג, כי בשבילו - להודות שצריך עזרה חיצונית זה צעד גדול, לאור הסירוב המתמשך שלו.
אני מאמינה שזה כבר פתח להכרה שיש דברים שלא ניתן לפתור לבד, וכאשר מישהו מגיע להכרה הזו זה עושה אותו יותר פתוח לקבלת עזרה ולהקשבה. משלב זה לאילך אני מקווה שאיש המקצוע שתבחרו ידע לנווט את שניכם לתהליך של שינוי ואם יהיה צורך להפנות את בעלך לטפל בהתפרצויות שלו - יש כל מיני שיטות לכך.
שיהיה בהצלחה!

הרוסה יקרה, הקשר הזה הוא לגמרי הרסני עבור שניכם!!! את כל כך צעירה וברור שהתנהגות כזאת שוברת לך את הלב. לחבר שלך יש כל כך הרבה שיקולים מעבר להתחברות אליך - המשפחה שלו, הילדים, בעיות כלכליות, המעגל החברתי שלו ועוד ועוד, ואילו את שקועה כולך בקשר הזה ונעשית תלוייה בו. אני מציעה לך להתנתק ממנו ולחתוך את הקשר, ולעבור הלאה למישהו שממש פנוי ומישהו שיותר קרוב אליך בגילו. גם כדאי לך לבדוק עם עצמך מה משך אותך לקשר הזה מלכתחילה, האם מה שאת מצפה מגבר זה שהוא יגן עלייך ויפנק אותך? בדקי עם עצמך אם לא עדיף להיכנס לקשר על בסיס יותר שוויוני.

שירי יקרה, למען אחרים שנמצאים במצב דומה, האם את מרשה לי לכתוב כאן את התשובה שכתבתי לך במייל הפרטי?

שלום לך שירי, צר לי על מה שאתם עוברים...ממה שאת מתארת - זה לא משהו שאני יכולה לעזור במכתב, צר לי. חשוב שתיערך שיחה שבה הוא יכול להגיד מה הוא מרגיש ביחסיכם, מה הוא מרגיש כלפייך. צריך לבחון האם זה תהליך נפשי שעובר ספציפית עליו או שזה קשור לתקשורת ולמערכת היחסים ביניכם. לפעמים קורה שאחד מבני הזוג נכנס לרמה מסויימת של דכאון נפשי, ואז הרבה תחומים בחיים לרבות הזוגיות מאבדים בעיניו את העניין והוא מאבד שמחת חיים, וצריך להבחין אצלו האם זה בא מן המקום האישי הזה או מכך שהוא מאוכזב ספציפית ממערכת היחסים, ואולי יש בעיות בתחום המיני. לעניות דעתי - את ההבחנות האלו צריך לעשות בחברת איש מקצוע, כדי לדעת מה הכיוון של העזרה שאתם יכולים לקבל - טיפול זוגי או טיפול אישי. אני מבינה שאין לכם אמצעים לייעוץ, אבל לפעמים צריך להקדיש לכך תקציב כי החיים נעשים בלתי נסבלים אם לא מטפלים בכך, ועדיף לא לעכב זאת, כי ישנם נזקים שמתווספים עם הזמן ושקשה מאוד לתקן אותם כאשר מאוחר מדי.
מה שאני יכולה להציע זה שמכיוון שהבעייה מתחילה ברגשות שלו כלפייך, אולי ילך רק הוא לפגישה ראשונית אצל איש מקצוע כדי לקבל כיוון כלשהו מה מקור הבעייה, לפני שמחליטים להיכנס לתהליך ייעוצי ממושך. אני מציעה שזה יהיה אצל מישהו שעוסק גם בייעוץ זוגי ולא רק בייעוץ אישי.

שמואל, המצב שאתה מתאר נראה לי מזיק לשניכם, אבל לא יהיה נכון להחליט על גירושין לפני שאתם מנסים ייעוץ זוגי, משום שכל מה שאתה מתאר ניתן לשנות בתקשורת ביניכם, וחבל מאוד לא לנסות זאת לאחר כל כך הרבה שנים ביחד וילדים משותפים.

כך הוא יותר קשה לניתוק. את לא נמצאת עם האדם המתאים לך ואת זה את כבר יודעת. גשי לקבל עזרה אם את לא מצליחה להתנתק לבד.

שלום לך, ש. סליחה על העיכוב בתגובה - השאלה שלך כנראה הסתתרה לה...
רצוי לטפל בהרגשה הזאת שאת מתארת שאינך מרגישה הערכה מצד בעלך ושהוא אינו נוטה להקשיב לדעותייך.
הביטי, בזוגיות צעירה אנחנו הרבה פעמים לא נכנסים לעימותים או לויכוחים מחשש להתרחקות ולכאב לב. הבעייה היא שלאט לאט מצטברים להם נושאים רגישים, שלא דיסקסנו אותם, והם כמו אבנית שמצטברת ומפריעה יותר ויותר לתפקוד הזורם והאוהב של הזוגיות. קחי צ'אנס, טיפה סיכון, ושוחחי איתו על רגשותייך - איך את מרגישה כאשר הוא לא מתייעץ איתך, ספרי לו שחסרות לך מחמאות שלו. מצאי את הדרך להגיד לו את זאת תוך שימת דגש על רגשותיך שלך ולא על התנהגותו שלו, עד כמה שזה אפשרי, כי אם תנסחי זאת בדרך שמאשימה אותו - הוא לא יאהב את השיחה, ובאמת אחד הדברים שקורים אצל הרבה בני זוג הוא שהם לא יודעים לנהל שיחה טעונה ומאשימים זה את זו בכל מיני דברים, באווירה ביקורתית ושיפוטית, ועד מהרה כל שיחה חשובה הופכת להיות משהו שלפחות אחד מבני הזוג לא מעוניין להשתתף בה כדי לא "לחטוף"...
החוכמה היא לבנות את השיחה בין בני זוג בתור דבר נעים, שמקרב, שמלמד, שפותח פתח האחד לעולמו של השני. נסי להכריז על מטרה זו בתור הדבר החשוב, ואם מצליחים בכך - לומדים להעלות עוד ועוד נושאים טועונים בתוך השיחה וזה מצויין. אם את חוששת מניהול שיחה כזאת ללא עזרה,, זוהי טכניקה שניתן ללמוד אותה בשיחת ייעוץ זוגי לא ארוכה.

ממה שכתבת יש לי הרגשה שהדיבורים סטוצים מצד בת הזוג שלך הם נסיון להעביר לך איזשהו מסר סמוי. אולי, שהיא רואה את הקשר ביניכם כלא רציני...או שאולי מבקשת לגיטימציה לסטוצים... בכל אופן ,זה לא נשמע טוב! שווה לך לעשות בדק בית לגבי מה היא חושבת על הקשר ביניכם והאם קיימת הלימה ביניכם בנושא. בהצלחה!

נורית והקוראים . הכותרת צריכה להיות "חצית גשרים (לכוון משבר/או העצמה) זהירות!!!!" זהירות, כי עם האוכל בא התאבון . זה בעצם נקודת מבחן לחיבור שלכם כי למי שזה מתאים אז זה מתאים מאוד ולמי שמלכתחילה יש סדק זה יפער אותו יותר, לכן לא לכל אחד מומלץ להתחיל עם התנסות כזו. לנו זה עושה פלאות אולי בגלל שתמיד שיתפנו כי באנו מבטחון באהבתנו, אז תלוי מאיפה זה בא אצלכם וגם תלוי מאוד בפתיחות ביניכם . כמו כן רק אם זה לצורך תיבול לתשוקה! אבל אם זה לצורך בריחה או תחליף - אסור אסור!!! אז התנאי הוא שההתייחסות קלילה כדי שלא יפגע בהרמוניה ביניכם אלא יתרום ריגוש. גם המינון חשוב. לפני שמחליטים ללכת על זה צריך להסכים על גבולות . אם תחליטו בבטחון שזה נכון לכם, תסכימו ביניכם תמיד להציף. שברגע שאת תחושי לא בנוח, נניח אם תרגישי שמשהו משתבש או שנסחף מידי או כל דבר אחר שעלול לקלקל לכם את הביטחון או האמון במקום לחבר מיד תפסיקו. הקיצר תסכמו מראש שאחרי כל מפגש תעצרו לשתף גם בחוויות כמו מה נעים מה לא או אם נתקלתם בחידוש מרענן ליישום ביניכם. אבל בהחלט אסור ללכת על זה מתוך פחד, כי תלוי אם החצית גשרים אצלכם לכוון העצמה או משבר.

אני מאוד מסכימה עם טלטל וההצעות שלה. בכניסה לעולם הזה של זוגיות פתוחה - יש הרבה הנאות, ריגושים, העשרה של חיי הרגש והמין של בני הזוג, אבל יחד איתם המון סיכונים. הסיכון הגדול ביותר הוא היסחפות להתאהבות עמוקה במישהו אחר.
נכון שכמו שכתבת, נורית, זוגות שלא פונים לכיוון הזה, יש סיכוי גבוה שימצאו עצמם במקום עוד יותר כואב של בגידות וחוסר אמון, כך שמקבלים אתו ריגוש אבל משלמים מחיר הרבה יותר כבד.
אני חושבת שזה טבעי להימשך ליותר מבן זוג אחד - ככה אנחנו בנויים, אנושית, ואם בונים בתוך הזוגיות מנגנון שמווסת את הצורך בריגושים ע"י הליכה לקבוצות מגע ברמות שונות - ולדעתי זה נעשה יותר ויותר מצוי בקרב זוגות בגילאים שונים - הזוג יכול לבנות לעצמו את הבלמים המתאימים, ואגב, כמו שטלטל הציעה - להפיק לקחים אחרי כל ארוע ולעשות התאמות מתוך הצרכים שלכם והחששות שלכם.
אני מכירה כמה זוגות מאוד מאושרים ואוהבים, שרואים בהליכה לחילופי זוגות או לקבוצות מגע - מעין בונוס וצ'ופר שביכולתם להעניק אחד לשנייה, מתוך ידיעה שהצורך בגיוון ובריגושים חדשים קיים במילא, ועדיף לאפשר אותו לאור היום במקום שיילקח בסתר, מאחורי הגב.

ממי אין לך מה לדאוג ככה זה גברים ל90 אחוז מהם יש פורנו במחשב (ה10 הנותרים הם כנראה הומואים) אני מצאתי לבעלי פורנו במחשב וכדי לשפר את חיי המין הצעתי לו שנצפה ביחד אם את אומרת שהוא אוהב אותך ונאמן לך אין לך מה לחשוש

יש לי חברה כבר 4 שנים ויש לי פורנו במחשב גם שנתחתן אני לא מתכוון למחוק אותו

אני רוצה להגיד לך כי זה דבר טבעי לחלוטין.בקשרים הרצינייים שהיו לי גם תמיד ראיתי פורנו, ולא חלילה כי איני מסופק.הסקס בקשרים היה מאוד טוב. אך לפעמים יש צורך להתייחד קצת לבד.המחשב רק נותן גירוי. אני תמיד טוען כי עדיף שנראה פורנו מאשר יצוצו כל מיני דברים לא בריאים בעליל כמו בגידות.

הזמינות של אתרי הפורנו, ההרגל להתחרמן ולהתגרות מינית מגלישה באתרים אלו - הופכים את הנוהג הזה למאוד שכיח, בעיקר אצל גברים אך גם אצל נשים. אני חושבת שעלינו להתרגל למחשבה שאם בעבר צריך היה להביא סרט כחול ולצפות בו בוידאו או בדי.וי.די, כיום כמעט כל אחד יודע למצוא פורנו במחשב, וזה הפך להיות חלק מן המציאות והרפרטואר המיני של הרבה מאוד אנשים. זה הולך בד בבד עם פנטזיות פרטיות שרצות לנו במוח כאשר אנחנו רואים אישה יפה (או גבר)
וסקסית ברחוב או בעבודה, זה חלק מן הביטוי העצמי המיני שלנו - איפה שיש גירוי מיני - הרבה מאיתנו ימצאו את עצמם שם, כי זה מושך, וזה זמין.
במחשב ה"משחק" הוא עוד יותר מלהיב כי יש יותר שליטה, יותר אינטראקציה, יותר גיוון, יותר ביזאר, מאשר ברחוב או בספריית הוידיאו.
גברים, יותר מנשים, בעיקר בגלל החינוך שקיבלו - הינם יותר פתוחים לגירויים מיניים. נשים חונכו להישמר, להיות צנועות, לא בוטות, ואילו גברים רבים מדברים חופשי על זיונים, מאוננים בצוותא בצבא, מתגאים בביטוי המיני שלהם ולא מסתירים אותו. לכן השונות בתגובה לפורנו באינטרנט - נשים נדהמות, נגעלות, מרגישות נבגדות ואילו גברים מחפשים עוד ועוד אתרים ומשתעשעים בפנטזיות.
אהבתי את התגובה הקודמת של האישה שהצטרפה לבן זוגה בגלישה לאתרים, כי זה לא יעזור לך אם תמחקי או אם תתלונני - הוא רק יסתיר זאת יותר טוב וירגיש אשמה וכעס כלפייך שאת חוסמת אותו. גלי הבנה לעניין הבריא שלו בסקס, ותשמחי שהעולם המיני שלו עשיר וחופשי, ולא חסום ומדוכא כמו של הרבה נשים...,

גם אני נשואה יחסית טרייה וצעירה. עוד בתקופת חברותנו ידעתי שבעלי גולש באתרי סקס וזה הפריע לי אז אבל רק באלמנט של הקנאה ואח"כ גם למדתי לצחוק על זה אם נגיד הוא שכח את השמן תינוקות ליד המחשב ודברים כאלה. אבל בזמן האחרון אני לא יודעת מה קרה לי. כמו שכתבת אני מוסיפה לעצמי גם סבל רב בחיטוט בלתי פוסק בהיסטוריה של המחשב- שונאת כל בחורה מושלמת שאני רואה שם כואבת מאוד ואפילו מדוכאת מזה. הסיבה? למה הוא מעדיף את זה על פניי. פעם בשבוע זה מספיק לו בשאר השבוע הוא עייף, אין לו חשק,הוא עסוק,הוא יוצא עם חברים ועוד אלף ואחד דברים, בכלל לא מושך לכיוון, מחכה שאני תמיד אזום, חייב גירוי רציני לפני העניין אפילו ברמה שאני שוכבת איתו והוא עוצם את עיניו שאני מענגת אותו אני חשה שהוא מפנטז על נשים אחרות. אבל פורנו? כל יום ופעמיים ביום. ואני עושה הכל. קונה ביגוד תחתון סקסי, מפנקת אותו עד אובדן חושים, עושה הכל והוא? פעם בשבוע מתמסר אליי ואח"כ כלום. אני גם נראית בסדר גמור - זו לא הבעיה. בכל פעם שהוא מסרב לי בתואנה כזו או אחרת אני נקרעת . גם הצעתי לו פעם לראות ביחד איזה סרט - בחיי! אבל זה לא ממש הדליק אותו. דיברנו על זה. ודיברנו על זה. ודיברנו על זה. ורבנו על זה. אבל אפילו עכשיו שהדיבור על זה יותר שפוי אני יודעת שאנחנו במעגל - ככל שאני רוצה יותר הוא רוצה פחות וככל שהוא רוצה פחות אני רוצה יותר. הוא אומר שלא תמיד יש לו כוח להשקיע ובסקס צריך להשקיע. הוא אומר שפעם בשבוע זה בהחלט מספיק ואנחנו בסדר גמור ובכלל שאפסיק לספור לו פעמים. הוא אומר שאני צריכה ללמוד לחיות עם זה כי זה המצב ושאפסיק להיות כ"כ רגשנית בענין ובכלל מעצבן אותו הנושא הזה וזה מוציא לו את כל החשק והוא לא צריך לדבר איתי על האוננות שלו ובזב אני יודעת שהוא צודק. אני יודעת שהוא חרמן אחרת לא היה אוהב כ"כ סקס במחשב. הוא גם התוודה בפניי שהוא הרבה פעמים מפנטז על נשים אחרות שאנחנו שוכבים. הוא גם ביקש ממני אישור לבגוד בי במידה והוא יסע לטיול חברים בחו"ל אבל אמר שהוא בטוח לא יממש את האישור אבל זה טוב לדעת שאני מאשרת. אני יודעת שהוא אוהב אותי. אני יודעת שהוא באמת נמשך אליי. שזה קורה - זה בד"כ נהדר. אבל נהייתי אישה של חול ולא קודש. ואישה של ימי חול זה ממש לא מרגש. לפני שהנישואים שלי נהרסים (אני ידועת שהוא לא בוגד בי- אלא עם שיחות סקס במחשב זה בגידה) אנחנו באמת אוהבים, אני מגיעה להחלטה לזרום. לא יודעת כמה זמן זה יחזיק, אולי הקנאה תאכל אותי- כי חוץ מזה שאני משגעת אותו כהגדרתו- הכל בסדר איתנו- כך הוא אומר.

האם את רוצה לומר שהעולם שלי חסום ומדוכא? בגלל שאיני מסתכלת על אתרי פורנו באותו אופן שהוא מסתכל על זה? האמת שכן פתחתם לי כולכם את המחשבה וגרמתם לי להבין שזה בסדר וזה טיבעי ומה שהכי חשוב שזה בהחלט לא מהווה תחליף ליחסים בינינו אלא רק הצית אותם. להיפך, אם בעבר החשק המיני שלי היה די ירוד, דווקא עכשיו, לאחר שגיליתי את "סודותיו הנסתרים" אני רק חושקת בקיום יחסים איתו עוד יותר!!!! פתאום בא לי. כאילו שבצורה עקיפה, זה שיפר לי את החשק המיני והסקס נהיה בתדירות יותר גבוהה.

יוסי אני תומכת בדיעה שלך

הילה היקרה, ראשית תודה על התיאור המפורט אשר מצליח להדגים היטב את הבעייה שלכם.
איכשהו נראה לי ששניכם קצת מבוהלים מן ההחלטה להתחתן והריבים הרבים שמתרחשים מהווים הזדמנות לבדוק גבולות אחד אצל השנייה, להתגרות ולבחון איך תתגברו. הריבים הללו הינם
אימונים מאוד חשובים לקראת הזוגיות המחוייבת של אחרי הנישואין. את יכולה לראות בריבים הללו סוג של מבחן לעוצמת הקשר והאהבה. כי כאשר הויכוח הפנימי בינך לבין עצמך הוא - מי יתנצל ראשון, או "מי צודק יותר", אני יכולה להגיד לך שלא תגיעו רחוק בזוגיות שלכם. אהבה חזקה, איכפתיות, מחוייבות לקשר ולהצלחתו, אמפטיה לשני - כל אלו מאפשרות לקצר את משך הריבים ולראות אותם בפרופורציה הנכונה.
הריבים שלכם נשמעים לי מאוד , אבל מאוד!!! ילדותיים וקטנוניים, ועליכם עכשו ללמוד להגיד אחד לשני מה חשוב לכם בצורת הדיבור, ביחס, אלו בקשות יש לכם זה מזו, ולשתף בחששות ובמתחים. במקום לעשות את הדברים האלו אתם נתפסים לצורת הדיבור, נעלבים, מתנקמים, ומתרחקים. אם לא תצליחו לנהל שיחה - לא בשעת כעס, אלא בשעה רגועה - שבה תצליחו להקשיב טוב אחד לשנייה ולהגיד בצורה רגועה, לא מאשימה, מה מפריע לכם - היעזרו בייעוץ זוגי חד פעמי או קצר מועד, שיקנה לכם כמה כלי תקשורת, של השמעה והקשבה, לפני שהריבים יחסלו את האהבה.

מ היקרה, לצערי התאהבת בגבר שכנראה זקוק לריגושים - ואכן זו היתה הדרך שבה הוא הכיר אותך- התאהבתם וניהלתם פרשייה מחוץ לנישואין. יש לו צורך בסיסי - אולי התמכרות אפילו - לקשרים חדשים ונוספים, לריגוש הזה, ויש להניח שאם תתחקרי אותו, תרגלי אחריו ותתפסי אותו כל פעם, הוא רק ימצא עוד דרכים להסתיר זאת מפנייך וזה יגרום לריחוק נוסף ביניכם. השאלה היא אם את יכולה לחיות עם הצורך הזה שלו בריגושים ובהיכרויות, ואני חושבת שהידיעה הזאת מאוד מפריעה ומקלקלת. נסו אולי להגיע לייעוץ כדי לראות אם ניתן להתגבר על הבעיה.
אומר רק שאם מגיעים להסדר ולהבנה שכל אחד מבני הזוג רשאי "לשחק" קצת, בגבולות שמוסכמים על בני הזוג, יש סיכוי להגיע לזוגיות שנותנת המון חופש ופרגון ויכולה להחזיק מעמד זמן רב, בלי שמישהו מבני הזוג יהיה חייב לקטוף "פירות אסורים". ההבנה שיש בני אדם עם צורך מאוד חזק ריגושים ובחידושים הולידה את המודל של זוגיות פתוחה, שבתוכו ישנן הגדרות פתוחות יותר ופתוחות פחות - על פי הכללים שכל זוג קובע.

טל היקרה, לצערי אינני יכולה לעזור במצב כזה, כי יש בכך משהו מאוד לא פיר כלפי בעלך. הפער ביניכם היה קיים תמיד, מן ההתחלה הוא אמר שהוא רוצה פחות ילדים מכפי שאת רצית. הגישה שלו היא שונה משלך, וככה זה בזוגיות, את מחברת את חייך עם חייו של מישהו אחר לטוב ולרע, ומאותו רגע על שניכם להתחשב זה בזו ולהביא בחשבון שלא תסכימו על כל דבר.
נכון שהמון פעמים קורה שאחד מבני הזוג מתנגד להביא עוד ילד ובכל זאת אם נכנסים להריון ומגיע הילד הנוסף - מתאהבים בו ושוכחים את הגישה ההתחלתית, אבל יתכן גם שללחוץ עליו להביא עוד ילד יתחיל ביניכם תהליך של התרחקות וכעס סמוי שעלול לקלקל את מערכת היחסים היפה שתיארת שקיימת. אני יודעת שזהו ממש צורך ביולוגי, רגשי, שכובש אותך - הרצון לעוד ילד, ואני יודעת שקיים גם השיקול של הגיל הביולוגי שלך, אבל מאוד לא בריא להפעיל לחץ בנושא הזה. אולי מידי פעם להעלות זאת ולבחון את יחסו, אולי יקרה משהו וזה יתשנה בעוד שנה או שנתיים, אם כי אינני חושבת שסביר שזה יקרה...

אני ממש מבינה אותך! גם אצלנו זה ככה..האמת שבעלי רצה מספר ילדים דווקא גדול אבל היו אילוצים כלכליים שקצת עיכבו אותנו והיום כאשר אנחנו שוב במצב שבהחלט יכול לשקול את העניין נכנסו שיקולים אחרים שדי מפריעים: הגיל 36 הפער בן הקטן לזה שיבוא. על כל שאר הדברים אפשר להתגבר אבל כאשר עברו השנים החשק מהצד השני מאוד ירד ולתחושת החזקות שאת מתארת יש מקום יותר אצל נשים.
אני לפעמים מנדנדת יותר מדי ובעלי מודה שזה רק מרחיק....ואומר שאם אני אעלה מדי פעם את הנושא אולי משהו אצלו ישתנה והוא מודה שסביר יותר שלא.
ולכן נשאר לי פשוט לקוות שמשהו בפנים יזוז....
ולא שווה להרוס את זוגיות הנפלאה בגלל דדבר כזה

אני מבינה מה שאת כותבת.. ונשמע שהצורך הזה הוא ענק אצלך, למרות שסיפקת אותו שלוש פעמים. :) אני מסכימה עם דורית, שאכן יש פה חיים של שניים ובלי שניים, זרע וביצית - אין ילדים, ובלי הסכמה משותפת- לא מביאים אותם לעולם.. ואם מביאים מבלי שתהיו שלמים עם זה לגמרי- זה יכול לעורר חיכוכים בהמשך.. "אמרתי לך שלא רציתי את הילד הזה", ואם הולכים קצת יותר רחוק, ייתכן וילד שלא היה רצוי ע"י שני הוריו באופן מלא, יסבול במקומות מסוימים בחייו, מול ההורה שכביכול דחה את הרעיון להביא אותו, וזה פשוט לא שווה את הסיכון הזה. דומה מאוד לילד "פנצ'ר", שלא היה מתוכנן, וזה יכול לעלות יותר מאוחר ולהציף את הדחיה.

ובכל זאת, אני חושבת שאולי, למרות שזה ממש לא תחליף, אולי- תנסי לקחת את הצורך הגדול הזה ולנתב אותו למקום אחר.. אולי- טיפול בילדים (מועדוניות, התנדבות עם ילדים, סיוע למשפחות במצוקה, סייעת בגן ילדים, לפתוח פעוטון, השמיים הם הגבול שלך).. משהו שיוכל לתת לך את ההרגשה שאת מגדלת משהו חדש, אמנם ביולוגית לא שלך- אבל זאת גם לידה מסוג אחר וגם תהליך של גדילה וצמיחה מסוג אחר. יש כ"כ הרבה ילדים שזקוקים לצורך של מישהי כמוך, לדמות של אם ואין להם, ואת- שהתברכת בצורך הזה ומילאת אותו ועוד נשאר בך את הרצון- יכולה להפוך את זה לשליחות אמיתית, ולהעניק את זה לילד שאין לו.
אני מנסה רגע לשים בצד את המחלוקת בינך לבין בעלך בעיניין, ולשים פוקוס על הצורך האישי שלך למלא ולספק את החוש האימהי בעוד מקום, בעוד פרי חדש. אם הפרי הזה לא יכול להיות ביולוגי, אולי תחשבי על היריון ולידה מסוג אחר- במקום אחר.

אז זה לא מושלם, אבל אולי זה יכול לתת לך איזה שובע לתקופה, אולי זה יתן לך סיפוק אחר, אולי שם תגשימי את היכולות הגבוהות שלך לקבלה, להכלה, לנתינה.. במקומות שבהם ""אמא" זה לא מובן מאליו.. ובך יש את זה בכמויות.

בהצלחה רבה.

מוריה יקרה, יתכן שהאהבה לא הדדית במשך 4 שנות חברות המלווה בקנאה ומריבות קשות. אולי אני טועה, אבל נראה שהוא לא מתרגש ממך, לא מסתפק בך - יגיד מה שיגיד...הוא מתעניין באחרות. בוהה בהן בצורה שאינה מכבדת אותך. הוא לא מסתכל לך בעיניים- הוא מתחמק מהאמת. כך אני מבינה משפת הגוף שלו אותה תיארת והיא מדברת יותר ממילים. יתכן שנכנסת לסחרור של קנאה מוגזמת בגלל אהבתך אליו, מה שלא היה קיים עם חברייך הקודמים. נסי לברר בשיחה ישירה מה מניע אותו ותבחני בעצמך עד כמה שווה לך להלחם על הקשר.

אבי יקר, צריך לדעת איך לריב כדי לקחת את היחסים לרף גבוה יותר,
כדאי ללכת ליעוץ זוגי לפני שהריבים יפגמו בקשר

אבי, אני כ"כ מזדהה איתך, אך לצערי אצלנו העניינים כנראה יצאו משליטה ואשתי החליטה כן להתגרש,דווקא עכשיו כאשר היא בהריון עם תאומים, ולאחר שלוש שנות נישואין בסה"כ. המלצתי הכנה לך היא פשוט לדעת לוותר! אין שום אפשרות אחרת. אם היום הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה, והלוואי שעוד אפשר, זה בדיוק מה שהייתי עושה. אני יודע שזה לפעמים לא קל, אבל כנראה שזו הדרך, והלוואי שבאמת תצליחו לשמור על חיי הנישואין שלכם לעוד שנים רבות וארוכות.

אני מתרשמת שעצם העניין שהוא מקבל מסג'ים לא כל כך מפריע לך אלא רק ההסתרה. ראי, טליה, כנראה יש לו צורך ברמה מסויימת של פרטיות, ואני מניחה שהחטטנות שלך כפי שאת עצמך קראת לכך - מפריעה לו מאוד. שקיפות מוחלטת כפי שאת היית רוצה - צריכה ךהתאים לשני בני הזוג, ועושה רושם שהוא אינו שותף לאידיאל הזה שלך. את מנסה להפוך אותו לשותף והוא "מורד", וממשיך בשלו...אני מאמינה שככל שאת תלחצי יותר על שקיפות, כך יגבר הצורך שלו בעולם פרטי משלו, סוג של דווקא. ואני רוצה לספר לך ששקיפות מוחלטת היא לאו דווקא מומלצת. אסביר לך למה: כאשר הכל פתוח בין בני הזוג, נעלמים כל האלמנטים של מיסתורין, מתח, אי וודאות. נכון, זה משרה המון ביטחון, אבל בהרבה פעמים זה עלול לפגוע דווקא בתשוקה המינית.
למה? מה הקשר? כי אם תחשבי על כך, התשוקה המינית מתעצמת ככל שיש בה יותר חידוש, ואי ידיעה, מיסתורין, ואפילו קצת מתח. זו לא המצאה שלי, כתבה על כך הפסיכולוגית האמריקאית אסתר פרל בסיפרה המצויין "אינטליגנציה ארוטית". היא ממליצה שיישאר קצת מסתורין וחוסר שקיפות בין שני הזוג, קצת מתח, קצת חששות, והבחירה של בן זוגך ללכת למסג'ים זו בדיוק הרמה של קצת פלירטוטים, קצת סיכון, שהיא ממליצה כדי שהזוגיות והמיניות לא תהפוך ללגמרי מובנת מאליה ותישחק בשיגרה המוכרת והמשעממת.
אני יודעת שזוהי דעה מהפכנית, אבל אם תקראי את הספר שם היא מסבירה זאת מאוד יפה, עם המון דוגמאות מצויינות. מה דעתך, טליה?