פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

יקירתי, צר לי על מה שאת עוברת. התכנית שלך שאת כה בכנות משתפת אותנו בה - שיהיו לבת לך עוד שני אחים מאותו אבא, והפניית עורף כלפיו מבחינה רגשית, היא מאוד לא פשוטה. את בעצם משקרת לו: לא עומדת מולו ומתעקשת על הדברים שחשובים לך כי את מעדיפה להימנע מעימותים, ומצד שני "מרגיעה" אותו שאת אוהבת אותו. נכון שאני מבינה שהעימותים איתו הם מאוד קשים לך, כי הוא אדם - לדברייך - "עקשן ושתלטן, איש קשה". בכל זאת אני מציעה שתשקלי שוב את האסטרטגיה הזאת שלך. כי את מכניסה את עצמך למערכת יחסים שקרית, לוקחת ממנו "ילדים נוספים" ומתעלת אותו למצב בו בעוד כמה שנים יהיו כנראה גירושין, בהם הוא יצטרך לשלם מזונות ל 3 ילדים. אגב, גם לך יהיה הרבה יור קשה למצוא זוגיות חדשה בעוד כמה שנים עם 3 ילדים לעומת היום עם ילדה אחת בגיל 30 וקצת. בעיני את אישה מאוד צעירה, בניגוד למה שאת כותבת על עצמך. היכנסי לפרופורציה בנושא זה...אל תכניסי את עצמך ואותו למלכודת יותר גרועה.
אני הייתי מציעה לך להתעקש בכל זאת על ייעוץ זוגי מתאים, ולהיות ישרה איתו ועם עצמך אם זה לא יוצר שינוי. המשפט שלו - "אל תנהלי אותי" מעיד שיש לו צורך חזק מאוד בעצמאות, וכאשר כובלים אותו ומנהלים אותו זה מוציא ממנו את התגובות הכי נואשות וכועסות, מתוך הגנה על עצמו, כנראה בגלל דברים שקרו לו בעברו, אולי מול ההורים שלו. יכום הגעת למצב שאת כבר לא סובלת אותו, ורואה כל התנהגות שלו כמאיימת עלייך ופוגעת בך. אלו דברים שניתן לשנות בייעוץ זוגי מתאים. להביא אתכם שתבינו יותר לעומק מאיפה מגיעות התגובות הקשות האלו ומה ניתן לעשות אחרת.

ימית היקרה. מכיוון שכתבת שמעולם לא הרגשת שבא לך, לא הרגשת כלפיו תשוקה, ומכיוון שאת כה צעירה, עלי לומר לך שמאוד יתכן שהתאהבת בגבר שאינך נמשכת אליו. זה קורה, שאין כימייה בסיסית בין גבר לאישה, וזה עלול ללוות אתכם כל ימי חייכם. השאלה היא אם את מוכנה להיכנס למערכת יחסים שכזאת בידיעה שלא ניתן לעשות הרבה כדי לשפר את המצב? גם לבן זוגך זה לא מגיע. אם תתחתנו הבעייה תמשיך ללוות אתכם, ועם הזמן ייווצר תסכול הולך וגובר של כל אחד מכם וסביר להניח ששניכם תרגישו במשך הזמן צורך לחוות סקס עם בני זוג אחרים. לכן - אולי יותר נכון יהיה להכיר בבעייה ולהתנתק. שניכם מאוד צעירים, וניתן למצוא בני זוג שגם תתאהבו בהם וגם תהיה שם משיכה מינית חזקה. צריך לחפש...

טומי היקר, אתה מבקש רעיונות לשכנע את אשתך שהיא גורמת להדרדרות היחסים. יש לי הרגשה ממה שכתבת שאתה רואה רק פתרון אחד לבעייה - לשנות משהו בגישה של אישתך כך שהיא תחשוק יותר בסקס, והתדירות תגבר.
אתה גם מוסיף שכבר הייתם בייעוץ וזה לא עזר. אני חייבת לומר שאני תוהה כמה זמן הייתם בייעוץ, ועד כמה מה שלקחתם התאים לצרכים שלכם. כאשר בעייה מן הסוג שאתה מתאר קורית בין בני זוג (וזו בעייה מאוד מצוייה ושכיחה) - יש להסתכל גם על התקשורת שלכם כזוג, היכולת שלכם להיות אינטימיים רגשית זה עם זו - חשופים, ללא מסיכות, וכמובן על איכות יחסי המין שלכם. לרוב מתברר שיחסי המין הפכו להיות אמצעי טכני לסיפוק צרכים ולא משהו שמקרב רגשית, אולי דווקא ההיפך, כי כאשר יחסי המין מלווים במתח, בריצוי, באכזבה, בכעס - הם יוצרים את ההיפך מקירבה רגשית ואהבה.
אז למרות שאני מבינה שאתה מתוסכל ולא רוצה להשלים עם מצב בו אין לך שותפה שוויונית ליחסי מין, הפתרון לא יהיה בכיוון של שכנוע שלה, אלא בבדיקה הרבה יותר יסודית מה קורה ביניכם ומה ניתן לעשות בקשר לכך ברמות שונות של היחסים.

טליה היקרה, מנסיוני, הגוף שלך מאותת לך שמשהו במערכת היחסים שלכם לא מתאים לך. הגוף שלנו "יודע" לפעמים לפני שהנפש קולטת שמשהו לא בסדר.
מכיוון שאת כותבת שבשנה הראשונה הסקס היה נפלא, צריך לבחון מה השתנה. האם עברתם לגור יחד? האם את שלמה עם היותו בן הזוג שלך? האם את רואה בו מישהו שאיתו תרצי להקים משפחה? יש כאן הרבה שאלות שצריך לשאול את עצמך.

קודם כל לדעתי האישית את לא חייבת לספר ה כ ל לבעלך במיוחד אם את מכירה את הרגישויות שלו. גם אם הרצון והכוונה שלך טובה יש משפט שאומר הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.זה לא שבגדת בו או משהו כזה או פגעת בו באיזו שהיא דרך, אז אפילו שיהיה לך קשה תלמדי את עצמך להשאיר דברים שאת יודעת מראש שיסעירו אותו לעצמך. זה לא פשע!!!! בהצלחה!

יעל היקרה, צר לי על מה שאת עוברת, ויחד עם זה גם על מה שהוא עובר, כי לחיות תחת איום הפיטורים בתקופה העכשווית זה ממש לא פשוט, בטח לא כאשר יש שני ילדים שצריך לפרנס, ומן הסתם התחייבויות למשכנתא ועוד.
אני חושבת שכל הכבוד לך שלקחת על עצמך את גידול הילדים ומן הסתם גם את כל מטלות הבית. זה כבר צעד גדול המאפשר לו להתפנות לעבודתו ולהקיע בה. את כותבת שהוא אוהב אותך מאוד. אז מה שחסר לך הוא תחושת הביחד, החיזור, המחמאות, תשומת הלב אליך כאישה. עד כמה הוא מבין, מן השיחות שלכם, מה בדיוק חסר לך? האם הצגת לו את החסר הזה בצורה ברורה? כי אם מה שהוא שומע ממך זה תבלה איתי זמן ביחד - זה מופיע לו כמתחרה על הזמן שלדעתו עליו להקדיש לעבודה. אבל אם הוא יבין שמה שחסר לך זה בילוי איכותי, חיזור, תשומת לב - ניתן אולי להעניק לך את זה בצורות אחרות - לא רק על מימד הזמן שהוא ישקיע בך. לכן, כל עוד מימד הזמן שהוא משקיע בך הינו הנושא עליו אתם מתווכחים - אתם עלולים להישאר בתקיעות. דבר נוסף - חשוב שהוא יהיה מודע למחשבות שלך, כפי שבוטאו כאן, כמה שיותר מהר, כדי שיבין שאי אפשר להמשיך כך ללא שיהיו לכך תוצאות הרסניות, כמו אבדן האהבה מצידך ואפילו כניסה למערכות יחסים עם גברים אחרים. אם זה יחלחל אליו - מאוד יתכן שהוא ישנה את סדרי העדיפויות שלו בחיים.

בעלי מודע טוב מאוד לבעיות והוא באמת מסכים איתי .המודעות שלו זו לא הבעיה הבעיה היא שהוא לא ממש עושה עם זה משהו. פעם אפילו נפלט לי שאני לא אוהבת אותו אבל אני לא יודעת אם אמרתי לו את זה כדי למשוך את תשומת ליבו או לא . אנחנו נשואים 9 שנים ומכירים 16 שנה אז אני כבר לא יודעת איפה האהבה מתחילה ואיפה נגמרת.אבל כשאמרתי לו את זה הוא אמר "לא נורא העיקר שאת מחבבת אותי" ...הייתי קצת בהלם כי לכל אחד אחר זה היה אמור להפריע לא?אז לו לא העיקר שהוא אוהב אותי לדעתו. אבל אני מרגישה שאני זקוקה גם לאהוב ולא רק לכבד,לחבב להעריך וכד'. אז אני כבר לא יודעת אם אני אוהבת או לא. כמה פעמים הצעתי שנסע לבד לאנשהו רק שנינו והוא לא רואה בזה ערך עליון אני מרגישה שהוא רואה בי מובן מאליו ומרגישה שהוא צריך איזה טלטול. אבל לא יודעת איך לעשות את זה. תודה ,יעל

יעלה היקר, אנא התאזר בסבלנות, התשובות באתר לא נכתבות מידי יום, אלא אחת לכמה ימים.
לדעתי ההודעה שלך אינה שלמה, וחסרה הפתיחה. זה מתחיל ב "ב'", וחסר א'. האם תהיה מוכן לכתוב את ההודעה מחדש?

יעל היקרה, לרובנו ישנו צורך להתרגש, לחוש פרפרים...להתאהב...האהבה שאנחנו חשים לבן הזוג הקבוע שלנו בדרך כלל אינה יכולה להישאר ברמה הגבוהה הזאת של ריגושים ופרפרים בבטן, והרגש אליו עובר לפאזה אחרת, של אהבה קבועה, איכפתיות, הערכה, פרגון.
אם תביני שיש הבדל מהותי בין אהבה לבין התאהבות, תוכלי יותר בקלות להבין מה קרה לך עם הגבר הגרוש. נדלקתם, ואת התאהבת בו: זה יוצר אצלך עד עכשו פרפרים בבטן ומחשבות עליו, כי היחס אליו לא עמד בשום מבחן מציאות - לא מימשתם וזה נשאר בגדר אפשרות מסעירה ומרגשת, כלומר זה ממשיך למלא את הצורך שלך באותו סוג של ריגוש.
אני מציעה שתקבלי את התופעה בסלחנות, לא ביותר מדי רגשות אשמה. זה קורה לרבים מאיתנו, נשים וגברים כאחד, וכל עוד זה נשאר ברמה של מחשבות ופנטזיות, אין בכך כדי להזיק. מה לעשות שכך אנו בנויים, הראש שלנו לוקח אותנו לפנטזיות ללא שליטה במחשבות. אני מאמינה שאם תקבלי בעצמך את התכונה האנושית הזאת, יהיה לך יותר קל עם עצמך. וגם אם זה יעבור, אני חושבת שיש סיכוי די גבוה שזה יקרה לך שוב מידי כמה שנים, כי יש משהו ממכר ומאוד נעים בתחושות הללו, (קצת כמו סמים, כך אומרים), אז אנחנו נשאבים לשם מידי פעם.

גם סימן לחיבור עם חלקים אחרים שבנפש שלך.
השגרה של הנישואים (או כל מערכת זוגית ממושכת) מביאה אל חיינו את המוכר והידוע. בני הזוג שלנו הם רק אספקט (חלק) אחד במכלול השלם של העצמיות שלנו וכאשר אנחנו מתוודעים לחלק הזה (אחרי שנה/שנתיים/עשר) הריגוש, כלומר ההתאהבות, נעלמים.
וזה טבעי. מדוע? מכיוון שהנפש שלנו דוחפת אותנו להכיר חלקים נוספים ובכך לממש את עצמנו כבני אדם.
וכך קורה שבאמצע החיים אנחנו מתאהבים במישהו אחר. ברגע שנזכור שהמישהו האחר הזה הוא רק סמל לחלק שבתוכנו ונלמד את האנרגיה שהוא מביא, נוכל לנווט את ההתרגשות אל בני זוגנו החוקיים ולהעשיר את חיינו איתם.
כמובן שתמיד יש את הבחירה לנדוד אל מושא התאהבותנו. צריך רק לזכור שיגיע הרגע שבו הריגוש שם יעלם אף הוא והנפש תזמן לחיינו התאהבוות במישהו אחר, שלישי.

אם את מרגישה שהנטל כבד עלייך יתכן שתרצי לנתק לחלוטין את הקשר עם הבחור הגרוש ולנווט את האנרגיה, התשוקה והריגוש אל עצמך ואל בן זוגך, בעלך.

לא קל :-)
דוד

תודה על ההתיחסות. כן אני באמת חושבת שבפעם הבאה שהוא יצור קשר אני יתעלם ממנו והאמת היא שהוא יזם מלכתחילה את הניתוק ואח"כ גם הוא זה שמסמס לי בחגים (קצת לא ברור נכון?)יש לי הרגשה שהוא מחכה אולי שהסטטוס שלי ישתנה אבל בכל מקרה לי זה מעיק אפילו הקשר המינימלי הזה כי באמת יש לי חולשה אליו. לפעמים אני מרגישה שאני חיה עם איזה וירוס שבתוכי אבל לאט אני לומדת לחיות איתו אין ברירה...כנראה שהוא לא ייצא לי מהראש בזמן הקרוב אבל למדתי לחיות עם זה .(אני יודעת שזה בטח נשמע הזוי ולא מציאותי) בכל מקרה אין בכוונתי ליצור עימו קשר זה חסר סיכוי.ועתיד. אז תודה על התשובה המקורית.

מדובר פשוט על יציאה מאיזון. אולי תמצאי עניין ב"בית הספר לאיזון אנרגיות מיניות - הבנה של התעללות וניצול פיזי ונפשי ". אני לא מצרף קישור כי הבנתי שזה בניגוד לחוקי הפורום. אם תרצי תשלחי אלי אימייל. דוד

כן...זה באמת כמו סמים (לא שלקחתי)אבל זה באמת יוצר אצלי תחושת אשם כי סה"כ לא תכננתי את זה זה קרה ואני באיזשהו מקום כועסת על עצמי ששמתי את עצמי במקום של חולשה כי אני בנאדם מאוד חזק בד,כ אבל איתו הרגשתי קח תעשה בי מה שתרצה(לא מינית דוקא ) מזל שהוא זה שהפסיק עם זה לא שמשהו התחיל אבל זה גם גרם לי להרגיש חלשה מגיבה ולא יוזמת .טוב לפחות אני נמשכת לגברים הגונים זה גם משהו.... תודה על התגובה!יעל

הייתי עושה על עצמי עבודת הכנה גדולה, וזה נכון לעד לפני חודש. גם אני מותשת, גם לי מגיע לא לעבוד על עצמי מנטלית כדי להכנס איתו למיטה, למען האמת גם אין לי כוחות. אמרתי לו שאני דורשת יחס טוב, כי גם לי מגיע להגיע נלהבת למיטה. אני דורשת שיחמיא לי, אני דורשת שיאמר מילה טובה. לדעתו "את מדליקה אותי", שזה מצב שמתאר את עצמו ולא מחמאה לי בכלל, אמור להספיק. אני לא בטוחה מה אני שואלת בכלל. כי לדבר איתו - אני מדברת, בצורה שקולה, שוקלת מילים כדי שלא ישמע כהאשמות אלא כתיאור נקי של רגשותי וצרכי, וכולום - אחרי יומיים הכל יורד לטמיון, הוא מצידו לוקה בשלשול מילולי - אומר כל מה שעולה על רוחו בלי לשקול מילים, יש לי למה להתאמץ? כל שיחה כזו עולה לי בדמים. לייעוץ זוגי הוא יגיע רק אם האלטרנטיבה תהיה גירושין. אני לא רוצה להתגרש. זה אדם שאני רואה איתו חיים עד הזיקנה - וזה הדדי (אני כן מאמינה לו בנקודה הזו....) יש מילת קסם שתעורר אותו? או אותי? תודה מראש...

שבימים שאנחנו כן שוכבים, למחרת הוא מחזר, מקפיץ לי קוראסונים לעבודה (כשביומיום אם הוא רואה שחסרות כמה פרוסות עוגה הוא מיד מאשים אותי שאני חוגגת עם האוכל) ממש ירח דבש שני. הוא מצידו טעון שכדי לגלות כלפי חום ואהבה הוא זקוק לסקס. אני מצידי מסבירה לו שאני זקוקה להפך הגמור. שלשום הוא אמר "מתוקה שלי", סתם ככה משום מקום, ולראשונה מזה שנים הוא התכוון אלי ולא לפעוטה שלנו. מרוב הלם, שאלתי אותו אם דיבר אלי וכשהוא אישר הייתי על סף דמעות. הזכרתי לו שפעם היה שר לי שירים, היה סתם מחבק אותי, הוא יודע את "העבודה". הוא יודע מה נעים לי, פעם גם כשהייתי עייפה הייתי נענית לו במיטה פשוט כל הזמן הייתי מתודלקת במילים טובות ויחס טוב. אפילו יזמתי....היום הטלופן מצלצל ודופקים בדלת, ואני מפחדת שאולי זה הוא והנה שוב צריך להתמודד איתו. ביומיום הוא מתקשר אלי תמיד (ואני אליו), ומתעניין במהלך היום שלי. אני מצידי מכירה לו טובה מצד אחד, אך מצד שני מודעת לזה שזה מספק את יצר השליטה שלו, והאהבה שלו לתפעל אותי (תתקשרי להוא תעשי את זה). למשל, אני כבר עובדת ב2 עבודות, והוא מדבר עם חבר שלו על מציאת עבודה אחרת עבורי. כשביקרנו חברים במלון, והיתה שם עמדת מחשב עם אינטרנט, הוא קרא "יאללה, לכי תעשי עוד כמה שעות" וכולם צחקו. נמאס לי.

אידית יקרה,
יש בזוגיות שלכם חוסר איזון משווע. נוצרו דפוסים הרסניים של קשר רגשי תלותי הרסני שלך בו בגלל ריבוי אלימות מילולית מצידו, הפכת להיות כנועה ומושפלת - לוח מטרה לעלבונות והשפלות גם בפני אחרים. כל אלו הורסים כל חוויה זוגית חיובית, מעלימים את התשוקה וגורמים להחלשת הזוגיות. כל מילה שלו משפיעה עליך, מפעילה אותך כמו כפתור פלא/מריונטה ומנהלת אותך, את פועלת בדיוק כפי שהוא מצפה ממך וכסופגת עלבונות, את מספקת לו יתרון בתחושת השליטה שלו בך. הוא בפירוש משתמש בך. משתמש בך לניקיון, ניהול חשבונותיו, עבודה, סקס... לידו את חיה מתוך הרגשת נחיתות אמיתית.
את הדפוס הזה צריך לשבור. ועוד לפני הליכה לייעוץ זוגי, את צריכה להוביל מהלך חדש מעתה. לטפל בעצמך למען עצמך וגם על מנת שהוא לא יוכל לך, על מנת שיחסו אליך ישוב להיות מכבד כבעבר.
כדי להשיב את ביטחונך העצמי וכבודך האבוד, לכי לקורסים וסדנאות להתפתחות אישית ועסקי בתחביבים שאת אוהבת. אל תוותרי על עצמך. רק כשאת תביני ותכירי בערכך העצמי, תזכרי שאתם "זוג" ולא שהוא ה"בעל השולט והבועל" ואת כבר אינך האישה כלי השרת שלו, אלא אדם בזכות עצמו, גם הוא ייאלץ להבין שאתם שווי ערך ושווי מעמד ואת כבר לא תהיי מובנת מאליו עבורו.

אנה שלום. לי מאוד מוכרת הבעיה שאת כותבת אליה.אני בזמנו סיכמתי עם בעלי שבילוים בניפרד הם פעם בשבוע,ערוים (בעבודה,חברים,של בני משפחה...)-הם סוג של יציאות משותפות שלנו.כלומר את יכולה להסכים לגבי משחקי קלפים פעם בשביע,אבל לצאת לערוים בעבודה יחד איתו. ברור שכל מאוד לבעלך להתיחס לכל דבר בניפרד- קלפים זה דבר אחד,מפגשים חברתיים זה משהו אחר וכו'.אבל בסופו של יום הוא יוצא ,יש לו חיים חברתיים מלאים ומעניינים ואת יושבת בבית .בדומה לספה נוכה בסלון- יש לה תבקיד מוגדר. כש זוג חי יחד ,לא מדובר רק במשק בית משותף או חדר שינה .לצערי הרבה גברים לא מצליחים להבין את זה לבד. אני ממליצה להזביר לבעלך מה היא זוגיות בישבילך, מה את רוצה למצוא בזוגיות איתו או עם גבר אחר(!).תעמדי על שלך,אחרת אתם תחזרו לניקודה שממנה היגעתם לגירושים. בהצלחה.

בואי ונסתכל על המצב מנקודת מבט גבוהה יותר, כלומר בלי לספור כמה יציאות היו השבוע ואיזה סוגים של בילויים.
השאלה החשובה היא איך את מתייחסת לעצמך.
את כותבת שהיום את אישה יותר חזקה שעומדת על הרצונות שלה. כל הכבוד! הגרוש שלך מרגיש את זה ובודאי מאוהב ואוהב אותך יותר מאי פעם.
מתוך אותה עוצמה פנימית שאת מטפחת את אולי יכולה להבין שאין מקום לתנאים או לנסיונות לכפות כללי התנהגות על אנשים אחרים, בודאי לא כאלה שאנחנו אוהבים. האדם היחיד שאת יכולה לשנות הוא את עצמך.
מתוכן הדברים שלך נראה שאת ניזונה מהיחס שלו. שאת זקוקה לאהבה שלו, לתשומת הלב שלו בכדי להרגיש טוב, בכדי להרגיש נאהבת, בכדי להרגיש שאת שווה משהו. אבל את האהבה את מוכרחה ללמוד לשאוב מעצמך, מבפנים. היות שעדיין לא מצאת את המקום הפנימי שמזין אותך יצרת בן זוג (הגרוש) שמשקף לך בדיוק את התובנה הזאת. את מה שעלייך ללמוד.
מבחינה מעשית אני מציע לך לעשות דברים בשביל עצמך, אם זה לפתח חוג של חברות, לטפח תחביב שאת אוהבת, להעשיר את עולם הרוח וכדומה. כאשר תלמדי על עצמך, על האהבה הפנימית שבתוכך כלפייך אז באופן אוטומטי תמשכי בני זוג שיפגינו את חיבתם ואהבתם ורצונם להיות איתך.
לא תצטרכי לבקש התייחסות או להתנות תנאים.

שיהיה בהצלחה.
דוד

אנה היקרה, השאלה שאת מעלה היא לא פשוטה. ראשית, לא נכון להשוות בין זוג לזוג. יש בן זוג שמרגיש חנוק וכלוא כאשר לא מתאפשר לו לצאת פעם בשבוע לבד, ויש בני זוג שמרגישים כלואים כאשר לא מאפשרים להם לצאת 3 פעמים בשבוע. הנקודה החשובה בעיני היא שתמצאו דרך לפרגן אחד לשני את הצרכים החשובים לכם: אם לבעלך לשעבר חשוב להרגיש שהוא חופשי ולא כלוא - היי רגישה לצורך הזה שלו ותבדקי עם עצמך עד כמה את יכולה לאפשר לו זאת. הבעייה היא שאת לוקחת את רצונו לצאת לבד כאילו הוא לא מספיק אוהב אותך, מחזר אחרייך או נותן לך חום. ואני חושבת שזה בא ממקום של הצורך שלו להרגיש שהוא חופשי וקובע את העיסוקים שלו בצורה אוטונומית ולא כפוטף לדרישות שלך.
מצד שני חשוב שהוא יהיה רגכיש לצרכים שלך. שימצא את הדרך להעניק לך אהבה, חיזור וחום בהזדמנויות אחרות, ואז תהיי יותר נדיבה לתת לו לצאת יותר. ותראו מה אתם כן יכולים לעשות יחד בתור יציאות או בילויים. הנקודה היא להפריד - להבין שהיציאות שלו הן ביטוי לחופש שהוא זקוק לו כנראה יותר מאנשים אחרים, ולא ביטוי לחוסר אהבה. האם את יכולה לעשות את ההפרדה המחשבתית הזאת?

מודאגת יקרה, התסכול והדאגה מוצדקים. את מודעת לפגיעה בזוגיות של הזוג הצעיר שעשוייה להחריף ולצבור תאוצה בגלל חוסר השיתוף והאמון ביניהם. את מודעת להסתרת האמת מפניו, והוצאותיה הגדולות ללא ידיעתו, אבל חוששת להתערב בחייהם. דחייה ושמירת המידע בבטן לא יחזיקו מעמד הרבה זמן ולא יועילו ליחסים ביניכם. לכן לדעתי, מתוך תחושת האחריות שלך, עלייך להציג בפניה בכנות ורוח טובה את דאגתך כאם, לשוחח ולהציע לה לשתף אותו בתאוות הקניות שלה.

ההתחייבות בכתובה נועדה לתת משמעות למוסד הנישואין על מנת שייתפס כמוסד רציני ומחייב מטעם ההלכה, וזו מאפשרת לחתום על סכום סימלי של 200 זוז. עורכי דין חילוניים ממליצים לחתום גם על הסכם ממון, כי בסופו של דבר ברוב מקרי מימוש הגירושין, הכתובה לא שווה את הנייר שהיא כתובה עליו...
מאחלת לכם שלא תפרדו אף פעם

מריה היקרה, ראשית, אני דווקא חושבת שאתרי ההיכרויות באינטרנט - חלקם רציניים, מקצועיים ואמינים, ושווה לשקול שוב את מה שבדקת. נכון שצריך לפתח חושים טובים וכל מיני סינונים משלך כדי להצליח לבחור משם את הגברים המתאימים לך, וללמוד מהן הדרכים המתאימות לך לגרום לקשר הראשוני להפוך לפגישה של ממש.
שנית, מצאי לך חברה גרושה במצב דומה. תמיד יש טיפים שניתן לקבל ממישהי אחרת שכבר יותר ותיקה. כנסי לפורומים של גרושים גרושות. לכי לסדנאות מעניינות כדוגמת הפורום של לנדמרק שם ניתן לפגוש גם אנשים פנויים וגם ללמוד באותה הזדמנות הרבה דברים חשובים על עצמך. מקווה שקצת עזרתי לך...בהצלחה!!!

דורית תודה על הצאות שקיבלתי ממך. רק שאלה ,פורום של לנדמרק ,איך אני יכולה למצוא אותו ? תודה

מריה יקרה, בודאי שייעוץ יכול לעזור במקרה שאת מתארת. אני שמחה לשמוע שהוא מסכים. עליך להביא בחשבון שככל שיעבור יותר זמן ותעכבו את הפנייה לייעוץ, ישארו יותר משקעים ותהיה עבודה יותר מסובכת להתיר את התסבוכת. לפעמים הוא נעשה נחמד: רומנטי מתחשב, אוהב, כמו שאת אומרת, ואז עוצרים את הדחיפות של הטיפול ועוברים הלאה, עד ששוב זה קורה. אז - אל תחכי עם זה.

מריה יקרה,

את כותבת כי לבעלך יש צורך לכעוס. אני רוצה לדייק צת יותר ולומר, שכעס הוא התנהגות תגובתית לרגשות תסכול, פחד, כאב ועוד.( לא, אל תקחי על עצמך את האחריות לכך. מקורותיו יכולים להיות קדומים מאוד). כך זה אצל כולנו. יחד עם זאת, יש אנשים שאצלם הכעס הוא דפוס התנהגותי דומיננטי, והם "משחררים" אותו לעתים תדירות, כי זו דרך ההישרדות שלהם בתוך עולם פנימי חרד, מתוסכל, כואב, לא בטוח וכו'. בכל מקרה - אם הוא מודע להתנהגותו זו התחלה טובה לשינוי.
קראי את הספר "מילים הורגות" - על אלימות מילולית סמויה,( וכעס הוא בהחלט סוג של אלימות נפשית). יש שם פרק ( נדמה לי ש-8) שנקרא " כעס והתפרצויות זעם ככלי שליטה", ושם תוכלי ללמוד הרבה על מערכת יחסים שיש בה הרבה כעס.
טיפול יכול בהחלט לעזור - מדובר בטיפול זוגי מערכתי שיש בו גם אלמנט של עבודה עם אחד מבני הזוג על ניהול כעס והתמודדות איתו.
שיהיה לך בהצלחה
עתליה

היי עתליה, אנא - את מוזמנת בהחלט להשתתף בפורום אבל ללא הטלפון, כי זו לא במה לפרסום.

אני לא מעוניין להתגרש, אני אוהב את אשתי, (למרות שישנה הרבה עוינות כרגע) אני רוצה לגדל את הבן שלי, ולדעתי גירושין/פרידה צריכים להיות המוצא האחרון בסיטואציה הזו. בסך הכל, אנחנו זוג מתפקד, שחי חיים נורמליים, עם כבוד ומחוייבות הדדיים. אמנם ישנם גם קשיים ובעיות, אבל אלו החיים... אני זקוק להמלצה או לעצה טובה, כיצד לפתור את הנושא ולסלול את הדרך הלאה. אשמח גם לקבל ביקורת והערות באשר לעמדה שהצגתי בהודעה, אולי אני לא רואה את המציאות בצורה נכונה....

אני לא מתיימרת לענות תשובה מקצועית, אני כמוך מחכה לתשובת דורית או יהודית. רק רציתי לומר שאני איתך, מחזקת אותך ויודעת כמה הדרך הזאת של זוגיות יכולה להיות סבוכה. אני גיליתי שבעלי גם גולש לאתרי פורנו, והיה לי מאוד קשה (חוזר בתשובה), דיברנו והוא הסביר לי כמה זה טבעי ולא אמור לאיים עליי, כל שכן לא מהווה לי תחליף. ז"א שהוא לא עושה השוואות בין הנשים אותן רואה לביני, היה לי קשה להבין את זה (תקופה של כמעט שנה היה לי קושי עם זה) אבל בסוף,התייצעתי (גם דרך הרשת בין השאר) עם מטפלי זוגיות, התייעצתי עם חברות ואפילו עם ידידים קרובים, והבנתי שזה החופש שלו. ולפגוע בזה - זה לפגוע בו. מה גם, שגם אני לא תמיד מפנטזת עליו במיטה.. אז בוא נהיה הוגנים. ההבדל שגבר זקוק לגירוי ויזואלי בעוד האשה- רגשי או מחשבתי גם יספיק. אני מבינה שאשתך לא שם כרגע, היא אמא טריה ולא בטוח שבטוחה כ"כ לגבי נשיותה, מיניותה או משיכתך כלפיה. בתור עזרה ראשונה אולי כדאי לחזק את הצדדים האלה בה. בד"כ זה נובע משם לדעתי. משם זה נבע אצלי, משחיזקתי את הביטחון בנשיות שבי ובכך שאני אטרקטיבית- פתאום היה לי קל יותר להתמודד עם מעשי בעלי (שאגב היו פעם ב.. וגם הוא נורא רצה לא לגלוש והיה לו קשה מדי.) ואכן- כולנו יצורים מיניים. גם אשתך. אם תוכלו להתייעץ אצל מטפל זוגי זה יהיה נהדר. אבל גם פה צריך שניים לטנגו כמובן. היום אנחנו במצב שאני צופה יחד איתו כשבא לו, ואתה יודע מה? זה כ"כ עזר לי להבין שזה כלום. שזה פשוט צעצוע-מין. דבר נוסף- אתה נשמע כ"כ אינטליגנט, ומאוד אהבתי את הניסוח המדויק והבוגר שלך, וקריאתך את פני הדברים. ורק נותר לי לומר שאני מחזקת את ידך ומקווה כמוך לתשובה במהרה ממנהלות הפורום. שיר

שמחתי לקרוא את תגובתך. המקרה שלכם מאוד מעודד אותי משתי סיבות. א. גם אתם דתיים, אז זה מוכיח שיש דרך להתגבר על זה גם במסגרת של בית דתי. ב. את מציגה את העניין מנקודת מבטך, כבת הזוג, ואת מתארת את התהליך שעברת עד שהגעת לנקודה, שבה את חיה עם זה בשלום ואפילו מצליחה להפוך את זה לדבר חיובי מבחינתך. האפשרות שאצליח לשחזר את ההצלחה שלכם, ואף אביא את אשתי להתעניין בזה בעצמה, נראית לי חסרת סיכוי, אבל אני מודה שאני נהנה להשתעשע ברעיון... דבר אחרון, אני גאה שכישורי ההבעה בכתב שלי עשו עלייך רושם. תודה על המחמאה וכמובן, תודה על ההזדהות.

יהושע היקר, לאחר תשובתה המקסימה של שיר, אין לי כלל מה להוסיף. גם אני חושבת שפורנו בכל צורה זו הרחבה של המיניות שלנו, כלי עזר, גרייה נוספת, ואין בכך משהו שעלול לאיים על הזוגיות, אלא אם בת הזוג עוברת עקב כך תהליכים קשים וזה מעורר בה את כל ההתנגדות הזאת. האם אתה יכול להעלות על דעתך להראות לה את התשובה של שיר? היא כנראה מאוד מקובעת בדעות שלה וכדי להזיזה במקצת צריך או לחשוף אותה לדעות אחרות, או להציע לה לגשת יחד, כמובן, לייעוץ קצר מועד שיתמקד בנקודה הזאת.

תודה רבה. אני עדיין עומדת מאחורי מילותיי הראשונות בהודעתי הקודמת ליהושע, כי באמת לא התיימרתי לייעץ. אבל כנראה ש'אין חכמה כבעלת ניסיון' יתאים במקרה הספיציפי הזה. אני שמחה, יהושע, שזה עזר במשהו. אני כמובן מסכימה ומעודדת שתראה את תשובתי לאשתך, באם זה יעזור אפילו ברמה שהיא תבין שבגידה זה בטוח לא. זאת יכולה להיות תפיסה שונה, אבל בגידה היא מילה קשה ומוגזמת מאוד לצפיה בפורנו. הנשים בפורנו מעוצבות (גם" פוטושופית") כך שהן יהיו אובייקט מגרה לגבר. הן מוקצנות ולבושות ככה כדי לשמש צעצוע. כמה נשים באמת נראות ככה בחוץ? כמה מהן מלבשות ככה או מתנהגות ככה? האקט המיני הוא חד צדדי- שלך. אם הבחורה הסקסית היתה יוצאת מהמסך ומבצעת איתך משהו, זאת בהחלט בגידה. אבל את הטכנולוגיה הזאת עוד לא המציאו לצערכם (?) .. :) אז שוב תודה לפידבק שלכם, ואני אשמח להרחיב אם יש ליהושע איזושהי שאלה נוספת, אם זה יעזור עוד. בהצלחה וכל טוב.

קראתי בעיון רב את הבעיה שהעלית. אכן, לחילונים, בקטע הספציפי הזה יותר קל. ( עניין הפורנו או סרטי המין האחרים). הבעיה שהעלית סובבת סביב שני צירים: האחד - נושא האחריות ההדדית על כל מה שקורה ביניכם כזוג, וזהו ציר המשותף לכל הזוגות בלי קשר להיותם חילונים או דתיים או חרדים. הציר האחר - תחושותיה של אשתך בקשר לנושא הפורנו שהיא "גילתה" (עם ובלי מרכאות), וכאן - אתם חייבים לייעוץ זוגי של מטפל/ת מתקדם אבל שתפיסתו הרוחנית דומה לשלכם. תעשה בחוכמה אם תתקשר למוקד של מכון ינ"ר בירושלים ( 6321600 - 02)זהו מכון חרדי מתקדם ביותר שיפנה אותך למטפל/ת במקום מגוריכם. אתה גם יכול להיכנס לגוגל וללמוד עליהם ועל תפיסתם, אבל בכל מקרה שם תוכללמצוא את התשובה הנכונה והמתאימה לכם, למדרג הרוחני בו אתם נמצאים. יותר מכך - נסה והיכנס לפורום שלהם, ותוכל להתרשם. יש שם רבנים שהם גם מטפלים מקצועיים שאולי יהיו קצוניים לתפיסתך, ולעומתם, כאלה המתונים יותר ויתאימו לך ולאשתך. נראה לי כי אשתך צריכה לקבל חוות דעת של אדם הקרוב לה בדרגתה הרוחנית. מעבר לכך ייפתחו בוודאי עוד חסמים בקשר שביניכם, שבהחלט יוביל אתכם אל המנוחה ואלהנחלה. אז בהצלחה. עתליה, יועצת זוגית

נראה לי שהפורום הזה אינו מתאים לבעיה שאתה מציג כיון שאין התייחסות לזוית ההשקפתית של הענין,אינך יכול לצפות מאדם חילוני לנווט בעיה שהיא בעיקרה קשורה להיותך דתי -אחרת אולי לא היה הענין נתפס כחמור כ'כ,אני בהחלט מבינה את הכאב של אשתךומציעה לך להתייעץ בפורום י.נ.ר שבו היעוץ הפסיכולוגי הוא מנקודת מבט דתית.