פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

סיגי היקרה, האם את יכולה לראות עצמך חוזרת לזוגיות מלאה עם בעלך ומוותרת על ה"אהבה המדהימה עם הגבר המדהים שלא מוכן לוותר עליך"? האם את יכולה לחזור ולהימשך גופנית לבעלך לאחר שסלדת ממנו? אם את יכולה לענות לעצמך בכנות על השאלות הללו בחיוב, פני לייעוץ אישי לפני שאת בכלל פותחת את הנושא מול בעלך, כדי שמישהו מקצועי יסתכל על הדברים יחד איתך, לפני שאת מעוררת מהפכות ושינויים שקשה מאוד לחזור מהם. ברור שלאחר מכן אם תחליטי שזה נכון עבורך, והוא יסכים, עליכם ללוות את החזרה בייעוץ זוגי.

אהבה כבר לא ממש נשארה לי אליו, וזה לא קשור לחבר החדש שאיתי, קשה לי לחשוב על להיכנס איתו למצב אינטימי כי אם אני חוזרת אליו זה רק בשביל לשמור על התא המשפחתי, בגלל הילדה הסביבה קצת רחמים עליו ו, מצב כלכלי וכ"ו , ולא בגלל שיש לי רגשות אליו, ניסיתי ליצור איתו מצב אינטימי ולא הרגשתי כלום, אפילו הנשיקה קצת הגעילה אותי והחזירה אותי אחורה, לתקופה שהרגשתי מתוסכלת וממורמרת. כל הסיבות מראות שלא, האם זה מספיק? האם זו התשובה שלי?

אני חושבת שאת בהחלט ענית כבר בעצמך בשלילה. המששפחה, הבת והרחמים הן סיבות רעות מאוד לחזור לקשר זוגי. ודאי אם כבר אין אהבה ויש סלידה. המשיכי הלאה.

מיכל יקרה, אני מבינה מה שעובר עליך, להיכנס לנעלים של "אקסית מיתולוגית" מדהימה ומושלמת זה לגמרי בלתי אפשרי. מה שאני יכולה להציע לך הוא שני דברים: היי מאוד נאמנה לעצמך! אל תזייפי ואל תנסי להידמות לאף אחד. אגיד לך למה: כי אי אפשר להחליף את העור על אמת, ועדיף שהוא יכיר אותך כמו שאת ולא תצטרכי לבזבז המון אנרגיות על לנסות להיות עבורו מישהי אחרת. ההצעה הנוספת היא להיות קשובה לצרכים שלו ולראות עד כמה את יכולה לבוא לקראתו מבלי לוותר על עצמיותך כמובן.

לפני כשבוע עשיתי לו ארוחה רומנטית הכנסתי ליחסים שלנו כלמיני ריגושים, מאז הארוחה הוא השתנה מאוד, קודם כל הוא נורא אהב את ההפתעה עד עכשיו הוא אומר לי שזה אחד הערבים הכי מדהימים שהיו לו, כבר כמה פעמים הוא אמר שאין בכלל מה להשוות אותי לכל האקסיות שלו ושהן כולם ביחד לא שוות אותי, היחס שלו כלפיי אחר, המבט, המילים שלו כל הזמן הוא אומר לי שאני החיים שלו שעליי הוא הכי סומך בעולם שחוץ ממני הוא לא צריך אף אחד, לפני כמה ימים איזו ידידה אחת התחילה איתו והוא העיף אותה והראה לה את התמונה שלי, עוד שבועיים יש לי יומולדת ושמעתי מהחברה שלי (זו שהכירה בינינו ) שהוא רוצה לעשות לי משהו(הוא גם סיפר לה שלאף אחת מהחברות שלו הוא לא חגג יומולדת) אני מרגישה שאני מתחילה להתאהב בו אבל מפחדת להגיד לו את זה מאז ומתמיד היה לי פחד לחשוף רגשות, אני מפחדת לגלות שזה לא הדדי, רציתי לשאול לעצתכם האם ניתן לראות על בן הזוג אם הוא אוהב או לא כי הוא אדם מאוד מופנם הוא בקושי מגלה רגשות.. האם אני צריכה להגיד לו שאני מתאהבת בו..מה עוד אני יכולה לעשות כדי להעצים את היחס הזה שלו כלפיי... אני כל כך רוצה שהקשר שלנו יצליח ושנאהב אחד את השני.. אני מקווה שתגיבו לי

אני אמנם צעיר ממך ב 6 שנים אבל נמצא במצב דומה, אתה יכול לקרוא את ההתכתבות שלי למטה עם הפסיכולוגית כאן. אני חושב שהפחד מחתונה זה קטע גברי טבעי וממה שדיברתי עם גברים רבים אחרים, כולם שותפים לפחד הזה. כולל אלו שנשואים כבר שנים רבות ובאושר, שמחזירים אותם לתקופה שקדמה לחתונה הם נזכרים בפחד שנלווה לכל המעמד הזה.

דורית המליצה לי לשקול מחדש את הקשר שלי עם ארוסתי ואת עניין החתונה. אחרי הרבה חושבים ועצות שונות החלטתי שהאהבה זה המבחן הכי חשוב. לדעתי אם אתם הרבה זמן ביחד ואתה אוהב אותה מאוד אז היא האישה של חייך. זה כמו בריכה שאתה רוצה להכנס אליה אבל חושש מהקור, צריך פשוט לקפוץ פנימה, בהתחלה זה מפחיד אבל אח"כ נעים.

מיכאל היקר, אני מציעה, כמו ד שענה לך, שתקרא את ההתכתבויות שלו איתנו ותראה אם זה עוזר לך או פותח לך חומר למחשבה. כמו כן, קח ייעוץ אישי אם ההתלבטות שלך ממשיכה. בייעוץ האישי רצוי להיכנס לחששות, לדאגות, לבחון האם יש לך נטייה לא להחליט גם בתחומי חיים אחרים, יש לבחון מה ראית בחיי הנישואים של הוריך שאולי מרתיע אותך או אולי אתה מרגיש שמה שיש לך עם חברתך אינו משתווה למה שאתה רואה אצל אחרים או מאחל לעצמך ואתה נשאר שם מתוך נוחיות וחשש לפגוע. בקיצור יש המון על מה להסתכל, ואי אפשר לכוון אותך ללא ייעוץ אישי.

צחי היקר, לפני קבלת החלטות חשובות אתם צריכים ללכת לייעוץ זוגי ומיני. אם לא היה הילד המשותף, הייתי תומכת בכיוון של פרידה, אבל כאשר יש ילדים, יש לכם אחריות לאדם שלישי שהבאתם לעולם, לבדוק אם יש משהו שלא עשיתם ביחסים ביניכם וניתן לעשות. יש המון דברים שאפשר ללמוד דרך ייעוץ זוגי, תקשורת טובה יותר, קבלת החלטות, שיפור חיי המין וכו' ואם זה לא יעזור לכם לזוגיות שלכם, לפחות תדעו שניסיתם למען הילד, ותוכלו להשתמש בכלים הללו בזוגיות נוספת.

אני מופתע מנשים שלא מכבדות את עצמם בכלל
עם בעלך יודע שהכל מותר לו. הוא יכול לבלות. הבת שלך לא שלו בכלל
מי את בשבילו. הוא לא שם עליך את אוהבת אותו הוא לא צריך להתעמץ בשבילכם בכלל
הוא לא מתנהג כמו גבר. גם לא כמו גבר נשוי. אל תתני לזה להימשך ככה בכלל
תבדקי עם הוא אוהב אותך בכלל
עם לא - תתגרשי. לא טוב שתחיי ככה כל החיים שלך בלי מישהו שאוהב אותך בכלל

איך את יכולה להמשיך לאהוב מישהו שכל כך מזלזל בך ובבת שלו?
זה מעיד על חוסר הערכה עצמית

מה זה שהוא חוזר למחרת יוצא מבלה? הלו תפתחי את העינים, זה כתוב על הקיר את לא מעניינת אותו ולא הילדה כי יש לו מישהי שהוא מתעניין בה, הוא איתך כי נוח לו לעשות מה שבא לו מבלי שיגידו לו כלום, תתעוררי קחי את הפיקוד לידים ותתחילי להציב לו תנאים, ומהר, היי חזקה!!!

אני יודעת שהוא אוהב אותי אבל אולי הוא מפחד לקחת אחריות או אני לא יודעת מה .
בבקשה אני צריכה ייעוץ מקצועי.
תודה...

אני לא מבינה לאף אחת מהמומחיות אין מה להגיד?
תעזרו לי בבקשה......

סנדי יקרה,
מתנצלת על העיכוב במענה. ציינת שאת יודעת שהוא אוהב אותך ואולי מפחד לקחת אחריות ואני תוהה: האם כך?? ואולי הוא לא בורח מאחריות אלא ממך? הוא לא איתך ובשבילך, לא מתייחס לביתכם וגם בזמנו הפנוי ובסופי שבוע הוא מעדיף לבלות לבד מחוץ לבית. אם זה הקשר שלכם כבר בתחילת הנישואים, מה יהיה בעוד מספר שנים? הגיע הזמן לשבת איתו ולברר יחד מה הבעיה והסיבות. ואם לא תצליחו לברר ולתקן ביניכם ואת מוצאת שיש סיכוי – גשו לייעוץ מקצועי.

קוראים לזה רציונליזציה ואת גם בהכחשה לא קטנה...

הוא אוהב אותי אבל קשה לו...
הוא עסוק מידי בדברים אחרים וכו' וכו'.

את תאכילי את עצמך בכל השקרים - רק לא להתמודד עם האמת המרה.


תתעוררי - כפי שכבר מישהי כתבה לך, הכתובת רשומה על הקיר. הוא מזלזל בך.

יהודית שלום...
הלכתי בעצתך וביקשתי ממנו שנשב ונדבר אז הוא נתן לי להגיד את כל מה שמפריע לי ובסוף הוא אמר שמה שאני אגיד לא ישנה את המצב, מפה לשם זה התגלגל לצעקות ובסוף הוא הרים עליי את היד ונתן לי שתי כפות.
אני ממש בדיכאון אני לא יודעת מה לעשות?

או בית משפט לענייני משפחה או משטרה? לשם את צריכה ללכת.

אני צריכה עצה מקצועית?
בבקשה להתייחס לבעייתי.
תודה.

סנדי יקרה, האם יש ביניכם משהו שאת רוצה לשמר? אם את באמת חושבת שנותר ניצוץ כלשהו גם מצידו - פנו ליעוץ זוגי. כמו שציירת את הדברים, לא נותר לבעלך שום רצון לשותפות איתך. האם לחיים כאלה פיללת? אצטט מעצתי הקודמת: "הגיע הזמן לשבת איתו ולברר יחד מה הבעיה והסיבות. ואם לא תצליחו לברר ולתקן ביניכם ואת מוצאת שיש סיכוי – גשו לייעוץ מקצועי." ואפרט לך: הצעתי שתנהלו שיחה, ניסית ונגמר בכשלון חרוץ. הצעתי שרק אם את מאמינה שיש סיכוי להמשך חיים משותפים תקינים - גשו לייעוץ זוגי. האם אחרי כל זה את עדיין מאמינה שיש איזשהו סיכוי להמשך זוגיות שנעים לך ולו להיות בתוכה? אופציית הפרידה נראית סבירה יותר.

ליאן היקרה, שלום לך שוב...
רק עכשו מתברר שאת סך הכל בת 17, מה שאומר שהיית פחות משש עשרה כאשר פנית לפורום הזה לראשונה והיית בתחילת החברות איתו...והתגברתם כל כך יפה על המון קשיים בבניית הקשר.
יחד עם זה, אתם שניכם מאוד צעירים. עזיבתך את הארץ היא הזדמנות לשניכם להתנסות ביחסים עם בני זוג אחרים, וזה בכלל לא רע. הרבה זוגות מחליטים במצב כזה להתיר את הקשר ולהרשות אחד לשני לצאת עם אחרים. זה גם מהווה מבחן לעומק הרגשות. אחר כך, אם שניכם תרצו ותרגישו אהבה חזקה זה לזו - תמיד אפשר לחזור, וכבר קרו הרבה מקרים כאלו.
אני מציעה שתתחילי להעלות את הנושא ותציעי - אם הרעיון נראה לך - שתיפרדו עם עזיבתך את הארץ, פרידה לצורך מבחן, לצורך התנסות במערכות יחסים עם אחרים.
לגבי המתנה - צייני זאת בפניו שזה פגע בך, חוסר תשומת הלב שלו. אני חושבת שעליו לדעת זאת.

זה סימן שהוא לא שם עלייך

ד היקר, אני מציעה להפריד בין שני דברים. אתה רואה באקט של החתונה וההתחייבות וההתמסדות משהו גורלי שיתקע אותך במסלול דעיכה סופי... הזדקנות, אפרוריות, כמו המילים שבחרת...מצד שני אתה מאוד אוהב אותה - היא אהבת חייך, אתה אומר. הבחירה אינה פשוטה. אבל מה יקרה, אם תחליט שאפשר להתחתן אך להכניס המון פלפל לסגנון החים שלכם? למשל עדיין לא להתמסד, לנסוע יחד לטיול ארוך לחו"ל, עדיין לא להביא ילדים. השאלה היא איך היא רואה את הצעד הזה. אם היא בעניין של התמסדות, רצינות, כניסה לעול כלכלי, הבאת ילדים - אז הצפי שלך עלול להיות ריאלי, שעד מהרה תמצא עצמך "מבוגר סופית" מושך בעול המשפחה.
נכון שמנסיוני החתונה וההתמסדות מקלקלת את האהבה אצל הרבה זוגות. הכיף נגמר די מהר ומתחילים החיים הרציניים, השגרתיים התובעניים. יש צעירים בגילך שזה מתאים להם כבר להתמסד, אבל אם אתה מרגיש שזה מקומם אותך - נהל איתה שיחה על הציפיות שלה לאחר החתונה. איזה חיים היא רוצה לנהל. בדוק לעומק אם יש פערים ביניכם. ההחלטה הזאת מאוד חשובה ועולה המון כסף, שלא לדבר על המחיר הרגשי שהיא עלולה לגבות משניכם אם תרגיש שאתה נגרר לחתונה הזאת. יש לי הרגשה שאתה חושש לנהל איתה שיחה פתוחה שתעלה קונפליקטים כי אתה מאוד אוהב אותה וחושש מתגובתה. זה כשלעצמו כבר אינו בריא, אם אני צודקת.

כדי שבעוד שנה תמצא את עצמך ברבנות בדרך לגירושין? מה הלחץ להתחתן כל כך צעיר?

שוחחנו על הנושא פעמים רבות, היא מודעת לכל מה שכתבתי כאן, היא יודעת שזה מלחיץ אותי. כל פעם שדיברנו על הנושא כמובן שזו הייתה שיחה מאוד טעונה ופעמים רבות בסופה היינו מאוד קרובים להיפרד כי היא אמרה שאני לא באמת אוהב אותה אם אני לא רוצה להתחתן איתה. עכשיו כמובן שזה לא נכון מבחינתי אבל היא לא ראתה טעם להשאר בקשר עם מישהו שפוחד להתחתן בעוד שהיא כבר מוכנה לעשות את זה. אז החלטתי ללכת על זה ולהתחתן איתה שנה הבאה, גם ככה אני רואה אותה כאשתי בעתיד אז מה ההבדל אם נעשה את זה עכשיו או עוד 3 שנים בגיל 27?
ולגבי המשך הדרך היא כבר יודעת שבערך שנה שנתיים אחרי שנהייה נשואים היא רוצה כבר להכנס להריון כך שאני במסלול המהיר להיות גבר נשוי עם ילד. תוך 3 שנים מעכשיו סביר להניח שאני אבא.
אבל עוד פעם לגבי מה שאמרת על תיאום ציפיות, כבר עשינו את זה פעמים רבות והיא מודעת לכל התחושות שלי. אנחנו כבר מאורסים אגב, נתתי לה טבעת לפני כמה חודשים.
אני חושב שהפחד שלי מהנישואין הוא פחד להתבגר, אני רוצה לצאת מהמקום הזה ומתלבט איך אפשר לקדם את ההתבגרות הנפשית הזאת.

ד היקר. אינני רוצה לקלקל את השמחה, אבל ראיתי כל כך הרבה זוגות שנישאו כאשר אחד מהם לא שלם לגמרי עם ההחלטה, והוא ירגיש לאורך שנים שמשהו נגזל ממנו. זוג אחד אני זוכרת במיוחד. הם הגיעו אלי בני 32, היו חברים מגיל 18 האהבה היתה גדולה מאוד, והיא לחצה להתחתן, לקנות דירה ולהביא ילדים. לאחר כמה שנים הגבר נעשה חסר מנוחה, גם בבית וגם בעבודה. הרגיש כמו בבית כלא. הרגיש שההחלטות הכי חשובות שלו בחיים נעשו ממקום שהוא נגרר אליהן, במקום שהוא יוביל אליהן. היה לו מאוד קשה להתמודד עם התחושות האלו, וגם לה היה קשה לחיות עם ההרגשה שהיא גררה אותו לצורת החיים הזאת, כאשר כל מה שהוא רוצה זה להשתחרר מן העול ולהרגיש שהוא חופשי בעולם.ואם אתה שואל מה קרה לאהבה אצלם, בינתיים יש בעייה גדולה בתחום הזה. הוא לא מרגיש שהוא יכול לאהוב אותה כבר.
זוהי בעייה אמיתית, לקבל החלטה כזאת. אני חושבת שאתה צעיר מדי ומסונוור.

כל כך עצוב.. כל כך קשה.. הדברים שלך פגעו במקום חשוף אצלי. גם אני מרגיש נגרר לכל הסיפור הזה.. אוי אני לא יודע אם יהיה לי כוח לעשות את זה ואני לא יודע אם אני בכלל רוצה לעשות את זה. הזוג ההוא זה לא אנחנו, אולי אנחנו נצליח, בזכות האהבה. לא אומרים שהאהבה מנצחת הכל? אנחנו כל כך מאוהבים. אני לא יכול לעזוב אותה פשוט לא יכול, זה יהיה קשה מדי ואני לא ארצה לעשות את זה. אני כל כך מתלבט, זו החלטה שתקבע את כל חיי. עצוב.

אלוהים גדול לגבי העתיד אני לא מאמין שיהיה לי כוח לעשות את זה

ד יקר, אתה כותב מאוד יפה, ומן הלב. האם אתה אמיץ מספיק להראות לה את ההתכתבות הזאת? כל כך הרבה לפניכם אהבו אהבה מופלאה ונפלו אחר כך...כי טיבה של האהבה, שמציפה אותנו כמו סמים, שאחרי זמן מסויים היא משתנה, נרגעת, מפסיקה לסחוף אותנו ולרגש אותנו. כמה זמן אתה יכול להיות "תחת השפעה"? יש לכך גבול. וכאשר זה מתחיל לקרות החיים האמיתיים מתקיפים אותנו במלוא עוזם, ופתאום החובות, המטלות, הכובד, הרצינות, הזמן החופשי שנעלם - מתחילים לתת את אותותיהם ולכרסם באהבה, ואז מכיוון שאתה הוא הנגרר, ייכנסו לשם גם כעסים והאשמות ותחושת החמצה אישית. אני חושבת שאם מוקדם לך להתמסד - אז מוקדם לך! אינני באה אליה בטענות, לה זה כבר מתאים. היא בשלב אחר בחיים שלה, ואתה בשלב אחר. יותר מכך לא אומר.

שונטל יקרה, אין לי עצה טובה במצב שכזה, אלא להמתין בסבלנות, או שהקשר ביניכם יגבר ויעמיק עם הזמן על חשבון החברות שלו עם בת זוגו, או שזה מסוג הפלירטים שישנם בעבודה, כאשר יש בהחלט משיכה מינית וחיבה גדולה בין גבר לאישה, וזה בהחלט יתכן גם אם מאוהבים באישה אחרת, והמנהל שלך נהנה משני העולמות - יש לו משחק שכזה איתך, בו הוא שומר אותך על אז קטנה ומשקיע בקשר איתך, וזה גורם לו הנאה בשעות העבודה, ויש לו את הקשר הרשמי, העיקרי, עם חברתו. זה נראה לי המצב היותר מציאותי.
אני במקומך הייתי מפנה את תשומת הלב שלי ומחפשת בכיווןן אחר. אם הוא ממש רציני בקשר אליך, הוא כבר יעשה מעשה יותר רציני ויעזוב את חברתו לטובתך, שזה לגיטימי וקורה בשלב החיים בו אתם נמצאים.

ש יקירתי, את מעלה את אחת החידות הגדולות שכל אחד שואל את עצמו: היתכן שאני מרגישה מאוהבת, פרפרים, הינמסות ורצון לבלות איתו כל רגע של שארית חיי, ואיך זה בכלל קורה שזה לא לגמרי הדדי?!!!
ובכן, מנסיוני - זה בהחלט אפשרי!
תארי לך, רק בתור דוגמה חלקית, ששני אנשים מגיעים למסעדה טובה. האחד מורעב כמה שעות טובות, וגם ימים לפני כן לא אכל אוכל טעים כלל וכלל, והוא מוצא את המסעדה מקום נפלא, עם ריחות משכרים, והטעמים נפלאים בעיניו. ואילו השני מגיע לא רעב במיוחד, וממש אתמול בילה במסעדה אותה מאוד אהב, ואך הרגיש לגביה שמעולם לא היה במקום כה קסום ומיוחד...הוא ימצא את אותה מסעדה בתור משהו רגיל, שלא מזיז לו הרבה.
אנחנו יצורים שכל הזמן משווים. מאוד יתכן שהבחור שלך חווה לפנייך אהבה מאוד חזקה שריגשה אותו והיתה יחודית בעיניו והוא משווה כל מערכת יחסים למה שהיה לו קודם. ואילו בשבילך - צירוף החוויות איתו הוא מאוד מוצלח ומרגש, ויש לומר - התאהבת בו לפי תיאורך, אך מה לעשות שהתחושות אינן הדדיות. הוא כנה איתך ולא משלה אותך וזה חשוב מאוד וייאמר לזכותו. יתכן ובמשך הזמן, אם יחסיכם יעמדו במבחן הזמן, הרגשות שלו כלפייך יעמיקו. כנראה שעליו גם להשתחרר מן האהבה הקסומה הקודמת.

אני לא מבינה איך הוא יכול להרגיש ריחוק וניכור, כשבעצם דיברנו על זה שנפתחנו אחד לשני, וסיפרנו הכל, היתה בינינו אינטימיות. הוא בעצמו אמר שבקשר הזה יש הכל, אבל הוא מרגיש ניכור כאשר הוא מבלה איתי הרבה שעות, לכן הוא חייב להתרחק.
קצת רקע- הבחור בן 30, בפעם האחרונה (והראשונה) הוא היה מאוהב בגיל 17, בקשר שנמשך שנתיים. מאז היו לו קשרים קצרים, כאשר הקשר הכי ארוך היה 8 חודשים, ולא היתה בו אהבה לדבריו. הם גרו ביחד, אבל הוא טוען שהוא הרגיש שמח כשנפרד ממנה.
וכן, בשבילי זו אהבה ראשונה. בגיל מאוחר :) ואני מופתעת מהעוצמות שלה.

לא ציפיתי עדיין לאהבה או להתאהבות גדולה מצידו, אני הרי מכירה אותו ואני מציאותית. אבל לא ציפיתי גם לתחושת ניכור.

הי אני לא פסיכולוג רק סטודנט לפסיכולוגיה אבל מהתיאור שלך נשמע לי שלבחור הזה יש בעיה עם קשר זוגי. אם הוא הגיע לגיל 30 בלי קשר רציני מעבר ל 8 חודשים אני חושב שיש לו עניינים לא פתורים וזה לא קשור אליך הניכור שלו. אני הייתי מהמר שיש לו קושי להתחבר לבנות זוג באופן כללי, פשוט אני מכיר בחור כזה שלא מסוגל להחזיק קשר מעבר לכמה חודשים. והיו לו כ"ך הרבה קשרים קצרים, הוא מת למצוא את האחת שלו אבל פשוט באמת נהייה אדיש לבחורות אחרי שהלהט הראשוני של ההתאהבות חולף. אמא שלו נפטרה בגיל צעיר וזה ברור שיש שם סוגיות לא פשוטות בעבר שלו שהשפיעו על מי שהוא היום. אני לא מכיר את הרגע של הבחור שלך אבל לדעתי העיה כאן היא בו ולא בך אז אל תלקי את עצמך על היחס שלו אליך. אני בטוח שרבות לפניך סבלו מהתופעה הזאת אצלו.

ניר

אשמח לקבל תשובה

הילה יקרה,
חשק מיני שהיה לך בעבר, כמעט נעלם בתחילת הריון שהצליח אחרי הפלה וטיפולי פוריות. הפחדים נותרו והחששות, גם אם סמויים - קיימים ובאים לידי ביטוי במיטה. למרות הבנתו את עניין ירידת התיאבון המיני שלך - לא רצוי להעמיד את הדברים למבחן הזמן ושווה לכם להחזיר את החשק בהקדם הביתה, על מנת שלא תיווצר מצוקה.
יש לכם זוגיות נהדרת והבנה. הבעייה אינה בזוגיות. והפנייה צריכה להיעשות מול פורום אחר. לא כזה שעוסק בבעיות בזוגיות, אלא פורום מיניות. חפשי באחד הפורומים שבכתובת להלן:
http://www.beok.co.il/ForumsList.aspx
ויש כתבה מצויינת של הסקסולוגית גילה ברונר בנושא סקס בהריון, המדריך:
http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=3814

תות יקרה,
אם את רוצה לקבל עצה/יעוץ לבעיה שהצגת, עליך לפרט יותר, כפי שהפסיכולוגית דורית כהן כתבה לך בעבר.

חווה היקרה. אני חושבת שאתם בנויים אחרת. שיחת הטלפון הזאת מהווה עבור כל אחד מכם דבר מאוד שונה. בשבילך היא מעידה על תשומת לב ועל כך שהוא מקדיש לך מחשבה וזוכר אותך בעיצומו של יום העבודה. בשבילו כאשר את מתקשרת זה מהווה הפרעה אלא אם זו שיחה דחופה. הוא אינו זקוק לתשומת הלב שלך במקום העבודה, ואילו את זקוקה לכך ממנו. כאן כל אחד בעצם נדרש ע"י השני לעשות את הפעולה ההפוכה למה שהוא היה רוצה שיעשו עבורו. אם את אוהבת את בעלך ורוצה באושרו - הימנעי להרים לו טלפונים. אם הוא רוצה לעשות משהו למענך - שירים לך טלפון...
עדיף לא לקחת דווקא את הפעולה שהכי מעצבנת אותו להפוך אותה למבחן לאהבתו. יש גברים ונשים שמאוד קשה להם לא להיסחף לתכני העבודה ולפצל את תשומת הלב שלהם לעוד דברים. (אני למשל כזאת שקשה לה לפצל תשומת לב). אני מציעה לך לא לראות בכך סימן לחוסר אהבה ולדחייה. באותה מידה את יכולה לפרש זאת כהתמסרות וחריצות למקום עבודתו.
אז מה דעתך לחפש תשומת לב ממנו במקום ובזמן שהוא יותר פנוי? הסבירי לו למה את זקוקה ותשאלי אותו מה יותר מתאים לו להקדיש עבורך. ואם זה לא יהיה פעם ביום אלא פעמיים בשבוע בדרך מן העבודה? או שתקבעו דייט פעם בשבוע ותצאו לבילוי משותף ותשוחחו ביניכם? פשוט תיצרו יחסים ומפגשים ושיחות ביניכם במקום ובזמן שמתאימים לשניכם. הקדישו לכך שיחה. מה דעתך?

שלוםרב. עם אחרים/ות הוא מרבה בדיבור, הוא מגלה התעניינות יתר, מביט לאדם בעינים, נותן עיצות, מראה דאגת ייתר, חברותי מעל ומעבר :איתי? הוא ממעט בדיבור, מופנם, כשאני מדברת אליו מתוך הרגלו הוא אינו מישיר מבט לעיני אלא הצידה (וזה מאד פוגע וגם זה לא עוזר כשאני מעירה לו, ותגובתו: ": אני שומע אותך מה את רוצה.."כשחוזר מעבודתו, מייד שקוע בצפייה בטלביזיה עד שנרדם.
אני לא מעירה לו אערות, ביקורות, תוכחה, מדברת בניחותה, בטון עדין, משתפת אותו מעט במה שקורה לי בעבודה (את מי אשתף עם לא את הבעל?), מגלה התעניינות בו בעבודה , מתנהגת לגמרי נורמלי.אך זה לא הדדי אצלו. עם אחרים הוא מתנהג אחרת לגמרי, מגלה אמפתיות, חברי, צוחק, מצחיק, מגלה התעניינות, מפטפט ואיתי?? כמעט אילם. שקט, מופנם, לא מחייך, לא מצחיק, לא צוחק, גם כשאני מנסה לחזר אחריו, הוא נותן ארגשה שעושה טובה שמקשיב,, עצוב מאד להרגיש בדידות שנים רבות, וכשהיתה לי שיחה איתו אומר שאין לו טענות כלפי. הוא שומע לי, אך התנהגותו לא משתנה. החלטתי מהיום והלאה להחזיר לו באותו מטבע: במידה והתקשר אלי למקום העבודה, אדאג להעיר לו, לחקות אותו ולומר לו: שיתקשר אלי רק למקרים דחופים!!!!!!! שירגיש מה שאני מרגישה. יחס גורר יחס. לייעוץ הוא לא מוכן לשמוע, אמר שכך הוא ולא מוכן להשתנות. הוא אבא טוב , כמו כן אוהב לעזור, אך אני לא מרגישה שהוא חבר-נפש לחלוטין. אני חסרת אונים. גם בבית אין תשומת לב, זה רק פעם בשנה מתנה ליום הולדת (הייתי מוותרת על זה לחלוטין), עבורי המתנה האמיתית זה: חיבה, אהבה, להביט בעינים, לחבק, להקשיב עם כל הלב ולא להביט הצידה , לפרגן וכד'. סליחה על האריכות, כתבתי מהלב. יתכן והמקרה שלנו חסר תקנה ועלי להשלים עם צרה זאת.

חווה היקרה, ישנן בעיני שתי אפשרויות לאור מה שאת מתארת. האפשרות האחת היא שהרגש שלו אלייך קהה, והוא באמת אינו מרגיש כלפייך אהבה, לפחות לא כמו בשנים הראשונות. לאור זה עלייך לחשוב האם את מוכנה שהדברים יישארו כך לאורך השנים הבאות, כך להזדקן...הוא אינו מוכן ללכת לייעוץ. האם את יכולה לחולל מהפכה? להתעקש? ללכת בעצמך לייעוץ? אני חושבת שלהשלים עם חיים לאורך זמן בתחושות הללו זהו גזר דין מאוד עצוב על עצמך, ומן הסתם גם עליו.
אבל, חווה, ישנה אפשרות נוספת והיא שאצלך יש רגישות יתר אליו. הרבה אנשים מורידים מעצמם את המסכה החברתית שהם עוטים על עצמם בבואם הביתה, כאילו הם אומרים - כאשר אני מגיע הביתה אני לא רוצה יותר להתאמץ, כאן זו המנוחה שלי, אני רוצה עכשו להיות אני עצמי, לא להשתדל להיות נחמד לאף אחד. בדקי האם הוא כזה נחמד לילדים שגרים איתכם? אולי זה פשוט הטבע שלו והוא מרשה לעצמו להיות טבעי בחברתך. ואז, אם זאת אפשרות ריאלית לדעתך, קבלי אותו כמו שהוא, את כל הזמן מנסה לשנות אותו וזה כנראה מעורר אצלו את ההרגשה שאינך מרוצה ממנו ומהתנהגותו. אנשים מתקשים לקבל לאורך זמן שמישהו לא מרוצה מהם, ששופטים אותם. זה מאוד לא נעים. אולי את מנסה לדבר איתו בטון נעים ושקט, אבל אם את לא מרוצה וביקורתית זה מחלחל מבפנים גם אם את מנסה להסוות זאת. אגב, במקרה זה על אחת כמה וכמה - עלייך לקחת בעצמך ייעוץ או להירשם לסדנא לצמיחה אישית כמו [a href='http://www.landmarkeducation.co.il/Default.aspx?tabid=1' id='link']הפורום של לנדמרק [/a]שאני מאוד ממליצה עליה.

דורית שלום רב. החלק האחרון של מכתבך מאד מדבר אלי!! - קלעת בול. זה יותר מתאים לאישיות של בעלי ולא החלק הראשון. ולשאלתך, אם הוא גם מתייחס קר לשאר בני הבית? , התשובה כן. הוא קשוח, רציני ביותר, אינו צוחק, אינו מצחיק, כולנו מובנים מאליו, את אחרים הוא חייב להרשים.... זה אוכל ומכרסים אותי מבפנים לראותו לגמרי אחר עם אחרים כשאני נמצאת לצידו, אני מפתחת עם השנים טינה עזה כלפיו. את צודקת שציינת שעלי לקבלו כמו שהוא, ונכון שבבית הוא מרגיש טבעי ואמיתי, אין לי בעייה אם איתנו בבית היה מתייחס כמו לאחרים, אבל לא יתכן שאיתי ו הוא יתנהג בצורה לא אמפתית במיוחד ועם אחרים הוא כזה אמפתי שחבל"ז. אני ייאמץ את הרעיון שלך לקבלו כמו שהוא למרות שזה מאד קשה, . הוא משאיר אוירה מאד מדוכאת בבית עם קדרותו הרבה. הצעתי לו ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר , אפילו אמרתי לו ששנינו נלך, אולי משהו מעיק לו, אולי דיכאון, יתכן וצריך שיחות עם תרופות שגורמות למצב רוח טוב- הוא מסרב. אבל שחקרתי לעומק, מסתבר שזה אצליהם בגנים שסוחב מהבית , ואני משלמת על כך. כי אני טיפוס מאד חם, חייכן, עם חוש הומור, והוא מאד רציני, קודרני וביקורתי, ולגמרי לא קל לחיות עם גבר כזה שנים על גבי שנים. לא נראה לי שהוא ישתנה אולי אני צריכה להשתנות ולהתחיל לקבלו כמו שהוא למרות שזה מאד מאד קשה. ואם אראה שהמצב מחמיר- אלך לייעוץ לפני שאתמוטט.... .תודה על העזרה שנתת לי. יישר כח!!!!! .

זה לא קשר שמתבסס רק על סקס, אנחנו פשוט תומכים אחד בשני ועושים טוב אחד לשני, כמו "שתי נפשות תאומות" (הביטוי כל כך נכון ומתאים) וזה ממש ככה!!
מה עושים?

יקירתי, את חופרת לך בור. אני בטוחה שטוב לך עכשיו. אבל עם מבט מפוכח לעתיד- לא מחכה לך עתיד וורוד. וכשתתבגרי קצת והוא יזדקן הרבה ותישארי לבד.. אחרי שהאהבה תישקוט ויבואו המטלות.. הוא כנטל... תצטערי על הזמן שביזבזת. בנוסף, סביר שכבר עכשיו אתם שניכם לבד בלי תמיכת חברים או משפחה. כמה שנים תוכלי לשמור סוד? כמה שנים תוכלי לחיות אך ורק איתו? כל אדם זקוק לסביבה חמה, והוא כאדם יחיד לא יוכל לספק לך את כל הצרכים תמיד, ובטח ובטח שלא כשיתבגר. באופן יחסי, עם חלוף הזמן יחס הגילים רק יורגש יותר ויכאיב.
עצתי הכנה: נתקי קשר. לפחות רומנטי. וכמה שיותר מהר - יהיה לך קל יותר.
על פי כתיבתך, את לא שלמה עם הזוגיות הזו. יש לי רושם שאת בחורה חכמה ולא נוטה לעשות שטויות. תקני אותי אם טעיתי.

לא הבנת אותי נכון!!!
זה ברור לי לחלוטין שזה לא קשר שימשך לנצח, רק עד שאני אכיר בחור חדש או שאני אהיה מוכנה לקשר רציני באמת.
השאלה היא אם זה בסדר רק להישאר בקשר ולהנות, באופן זמני, ממש לא לטווח ארוך!!! אין סיכוי, אני רוצה מישהו בגילי, לא מישהו שעוד כמה שנים יהיה זקן ואני אצטרך לטפל בו, מה פתאום!

נועם יקרה, גם אם לא לתמיד, את חושבת שנוח יהיה לך לעורר בו תקוות שווא? כמה נוח לך להיות במחיצתו כשאת יודעת שאת לא רצינית כלפיו? ומי יודע לאן היחסים יתפתחו? את עשויה עם הזמן לחוש תלותיות בקשר ויותר ויותר קשה יהיה לך לסיים אותו. את חושבת שתוכלי במקביל להכיר ולהינות מקשרים עם בני גילך? רק כשמתנקים מקשר אחד, אפשר "להיות", אבל ממש להיות בתוך קשר אחר. למרות שבא לך לטרוף את כל העולם. תתמקדי במה באמת נכון לך ואיזה עתיד את רוצה ורואה לעצמך, דברים לא יקרו מאליהם, אלא אם את ורק את תתכוונני לצרכים שלך.
בכל מקרה, אני במקומך... הייתי פותחת פרק חדש ולא מתמהמהת. קחי לך שבוע. שבועיים. תיהני לך מרגעי החסד איתו, אבל יידעי אותו שזה לא לאורך זמן ושכרגע השיטה "השתמש וזרוק" עובדת אצלך. שוחחי איתו וצאי לדרך חדשה.

סיגל מתוקה, תודה רבה, זה באמת מה שגם אני חושבת פשוט קשה ליישם את זה.
גם לו זה ברור שזה "דפוק וזרוק"חח הבהרתי לו את זה מההתחלה שאני לא רוצה קשר איתו לטווח ארוך.
אני באמת אסיים את זה כמה שיותר מהר
תודה

נועם יקרה, אני מסכימה עם סיגל.
די ברור ששיחסים איתו שימשו לך תרופה מתוקה ועזרו לך לצאת מן הדכאון לאחר סיום היחסים עם חברך הקודם. אם את יכולה לשלוט בכך - סיימי זאת בהקדם. אלא אם שניכם מאוד מודעים לזמניות של היחסים ושניכם מרגישים שמתאים לכם להישאר בקשר של "יזיזים", ללא מחוייבות. גם זאת אפשרות.

מזתומרת יכולים לשלוט בזה?
תראי, אני מאוד מודעת לזמניות של היחסים האלה, זה באמת ברור לי שזה לא הולך להתפתח ולהתקדם לשום מקום, עם כל הכאב שבדבר.
גם הוא יודע את זה, דיברנו על זה כמה פעמים. הוא רוצה את טובתי (שמגיע לי מישהו בגילי שלא יהיה נטל בשלב מסויים) אבל אני חושבת שזה לא הוגן כלפיו כי הוא מבחינתו אם יכולנו להיות ביחד לתמיד אז הוא לא היה חושב פעמיים... מבחינתי- הלוואי שיכולנו והיינו באותו הגיל אבל זה לא יקרה ולכן אני יודעת טוב שזה לא ימשיך.
האמת שאני לא יודעת אם אני כבר יכולה לשלוט בזה כי נקשרנו כל כך חזק אחד לשני ואני לא רוצה לצאת מהקשר הזה עכשיו כי טוב לי.. מתי להפסיק? עכשיו או ברגע שאני אכיר מישהו חדש?
אין לי מושג מה לעשות....
נועם

אם נוח לשניכם - אז בכיף
ואם את מודעת לכך שזה זמני - ואת לא נשבית באהבה הזו - אז עוד יותר טוב...


תעשי מה שטוב לך חמודה - ולא צריך להיות כבדים ולחשוב על העתיק מעכשיו. את צעירה. יש לך זמן...

שני חמודה, זאת בדיוק התשובה שרציתי לשמוע!!!
כי בכל זאת כיף לי עכשיו... אחר כך יהיה כואב אבל עכשיו זה בסדר
תודה

נועם יקרה, אם החלטת לא להחליט, כי את חלשה, כי צר לך עליו ואת לא נחושה מספיק לנטוש כעת את מערכת היחסים,, הרי בעוד זמן לא רב יהיה לך קשה שבעתיים. ואז מה? בינתיים את לא פוגשת את בני גילך, מסתתרת ומסתירה אותו מחבריך ומשפחתך.
אני בטוחה שאלו לא חיים שייחלת להם בזוגיות. הרי את ההחלטה כבר קיבלת - להפרד ואת רק רוצה שמישהו יחשוב בשבילך מתי לעשות את זה. אם לא תהיי נחושה עכשיו ותפני את השטח להזדמנות חדשה, לא תהיי פנויה להכיר מישהו חדש. ונראה שאת כבר "תקועה". את מחפשת מישהו שיעשה לך את העבודה... והנה קיבלת יעוץ לבלות עוד קצת וזה כל כך יותר פשוט לכאורה!!! וזה גם תשלום נפלא לו על שתמך בך בעת משבר...אבל את בכל זאת עושה עוול לך ולו כשאת מושכת את הפרידה. בסך הכל ככל שתדחי אותה - המשבר יהיה קשה יותר. זה כמו סדק לעומת קרע. זה טיבן של פרידות. הן תמיד קשות וככל שגוררים אותן הן מסתבכות יותר.

אהרון יקר, ממכתבך עולה שאינך שלם עם המשך הקשר הזה. חשוב לך לחוות קשרים נוספים גם בגלל גילך הצעיר וגם בגלל שלא חווית עדיין יחסים עם נשים אחרות, ואתה מאוד צודק. אני דווקא שמחה שלא קל לך לעשות את הצעד של פרידה, זה אף פעם לא פשוט, כי אתה נשאר לבד פתאום, בלי שיהיה לך משהו ברור באופק, וגם משום שאתה פוגע במישהי אחרת, בהנחה שהיא רוצה בהמשך הקשר. כמעט אף פעם זה לא יהיה הדדי, ששני בני הזוג רוצים להיפרד במקביל, ותמיד יש לצפות שזה יהיה מכאיב. אבל אם אינך שלם עם הקשר, על פי מה שאתה כותב - ולא השתנה שום דבר מהותי בתחושותיך כלפיה - עמוד בדיבורך כלפי עצמך וכלפיה - ואל תמשוך זאת.

מה שאני מציעה הוא לחפש ייעוץ ולא טיפול, עם דגש על למידה, כך שתצאו עם "ערכת כלים" ועם תובנות. הסבירו את מגבלת הזמן דרך הטלפון, אך חפשו מישהו שכבר דרך שיחת הטלפון איתו אתם מרגישים שהוא מתאים לכם. דברו עם מספר יועצים לפני שאתם מחליטים, כי יהיה לכם קשה יותר לעבור מאחד לשני אם לא תרגישו נוח עם היועץ שתבחרו. לא ממליצה על כיוון ביהוויוריסטי דווקא, זה מתאים יותר לטיפול בבעיות התנהגות אישיות ספציפיות. אני מציעה לחפש בכיוון קוגניטיבי, כי מאוד חשוב בזוגיות ליצור הבנה וקבלה של השני, וחשובה מאוד הפרשנות שאנחנו נותנים לכל דבר שקורה. שיהיה בהצלחה!