פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

דניאל יקרה,
את משתדלת לסייע למי שהודף כל סיוע. תוכלי להביא את הסוס עד הנחל, אך לא תוכלי להכריח אותו לשתות.
אם תחליטי להפרד, זה לא יהיה בגלל מצב כלכלי, אלא בגלל פערים במנטליות שבמשך השנים אף עשויים להתחדד.

שימרי איתו על קשר אבל.. אל תהססי לפתח קשרים נוספים בד בבד וזאת כדי שהוא לא יבזבז לך סתם את הזמן. תיבדקי מה הכי מתאים לך, אל תתחיבי לו כאילו אתם כבר בקשר רציני. אם הוא מעוניין ורציני - אז הוא יראה לך. אבל אל תפסיקי את החיים שלך בגללו. תמשיכי להכיר גם אחרים.

האמת שדילגתי כי קיבלת תשובה נבונה משני, ואין לי מה להוסיף על כך. אני חושבת שאם הוא לא מגלה עניין ולא מרים לך טלפון - זה סימן לא טוב. גבר שמעוניין לא ממתין סתם.

אדווה יקרה,
אני חייבת להודות שכל המספרים בילבלו אותי. האם את בטוחה שזו שאלה ליעוץ זוגי? ואולי כדאי שחבר שלך ישקול ויתייעץ בתחום התעסוקה והכלכלה עם הגורמים המתאימים...

אחיו והוריו מתפלאים כל פעם מחדש בשיחות בינינו איך הסכמתי. איך הסכמתי לְמה? וכי יכולתי לא להסכים? וכי הוא שואל בכלל? השאלות שלו אינן שאלות בכלל אלא קביעת עובדות. כשזה מגיע לשלב השאלה - זו כבר המציאות גופא. אין לו חלום או פנטזיה שהוא לא הגשים בשנים האחרונות. לא תמיד הסכמתי עם הכל. לא תמיד חשבתי שכדאי לעזוב משהו בטוח או על אש קטנה כדי להגביר אותה או ללכת אל הספק. אבל תמיד, תמיד כשראיתי שדעתי לא נחשבת ולא משנה, תמיד המשכתי איתו הלאה, תמכתי בו, עודדתי בעת משבר או נפילה (מדומה או לא), שכנעתי שכדאי להתאזר בסבלנות אפילו שמראש הייתי סקפטית בעניין וכו' וכו'. למה מעולם לא זכיתי להתחשבות בדעותיי ובאמירותיי בעקבות מה שהיה נראה כהתייעצות? למה הוא בכלל מספר לי דברים ומביע אותם כאילו הוא מתייעץ כשלמעשה ההחלטה כבר בשלה לגמרי? ולמה אף פעם לא זכיתי למילת הוקרה? רק לומר לי שהצ'ולנט טעים זה לתת מחמאות או לשבח? תמיד אני שואלת את עצמי לאיזה צורך הוא משתף אותי בדברים שקורים איתו (בעבודה, כמובן). המסקנה שהגעתי אליה היא שהוא לא צריך אותי בתור בעלת דעה או מחשבה אלא בתור אוזניים בלבד. כאחת שיש לה דעות טובות ונכונות שהרבה נהנים ממני עצה ותושייה, המעמד הזה שהוא נותן לי משפיל אותי כל פעם מחדש. הסכנתי אליו, יחסית. אבל עדיין כואב לי כל פעם שאני מכניסה כמה דברים שחשובים לי, ואני ממש מרגישה שהוא שומע בסבלנות רק כי הוא מחכה שאסיים כדי שהוא יוכל להתחיל לדבר ולספר בעצמו. התחושה הזו של ההשפלה ושל הזלזול אינה נעלמת אלא היא נדחפת עמוק יותר ויותר ומעליה ההר הולך ומתגבה. לרעה. לימדתי את עצמי לשתוק. פשוט לשתוק. המילים שלי לא שוות כלום. הדעות שלי נרמסות ומושפלות שוב ושוב, ואני ואישיותי מזולזלות לגמרי. איך לא מפריע לו שהוא רואה שאני רק מגיבה לדברים שלו ולא מנסה לשתף אותו גם בדברים שלי? האם הוא לא שם לב בכלל מרוב שהוא עסוק בעצמו ובו? איך אדם שנשוי כל כך הרבה שנים, שיש לו ברוך ה' הרבה ילדים ושיש לו המון חברים שנהנים ממנו יכול לחשוב כך? האם ייתכן שאת חבריו הוא שומע ולא מגזים בדיבוריו שלו עמם ורק איתי הוא מתנהג אחרת לגמרי? יכול להיות שלא מפריע לו שאת הדברים הפנימיים שלי, שהייתי בכיף ובאהבה חולקת איתו, אני מתחילה לחלוק עם חברותיי, אלו שעומדות לימיני, מעריכות אותי, מכבדות אותי ואוהבות אותי מאד, שאני חשובה להן מאד מאד? מה השתנה בי או בו במהלך השנים שגרם לשינוי כל כך גדול בקשר בינינו? האם לא הגיע הזמן לעשות משהו כדי להפסיק את העליות והירידות האלו בשיחות בינינו ולהיכנס כל הזמן אל אותם בורות? אני ממש לא מעוניינת להיכנס לבורות האלו שוב ושוב במחזוריות כמעט קבועה. אני רוצה למצוא דרך אחרת, לעקוף או לעבור במקום אחר לגמרי, אבל אני מרגישה שהוא כל הזמן סוחב אותי לשם ואני חסרת אונים.

אחיו והוריו מתפלאים כל פעם מחדש בשיחות בינינו איך הסכמתי. איך הסכמתי לְמה? וכי יכולתי לא להסכים? וכי הוא שואל בכלל? השאלות שלו אינן שאלות בכלל אלא קביעת עובדות. כשזה מגיע לשלב השאלה - זו כבר המציאות גופא. אין לו חלום או פנטזיה שהוא לא הגשים בשנים האחרונות. לא תמיד הסכמתי עם הכל. לא תמיד חשבתי שכדאי לעזוב משהו בטוח או על אש קטנה כדי להגביר אותה או ללכת אל הספק. אבל תמיד, תמיד כשראיתי שדעתי לא נחשבת ולא משנה, תמיד המשכתי איתו הלאה, תמכתי בו, עודדתי בעת משבר או נפילה (מדומה או לא), שכנעתי שכדאי להתאזר בסבלנות אפילו שמראש הייתי סקפטית בעניין וכו' וכו'. למה מעולם לא זכיתי להתחשבות בדעותיי ובאמירותיי בעקבות מה שהיה נראה כהתייעצות? למה הוא בכלל מספר לי דברים ומביע אותם כאילו הוא מתייעץ כשלמעשה ההחלטה כבר בשלה לגמרי? ולמה אף פעם לא זכיתי למילת הוקרה? רק לומר לי שהצ'ולנט טעים זה לתת מחמאות או לשבח? תמיד אני שואלת את עצמי לאיזה צורך הוא משתף אותי בדברים שקורים איתו (בעבודה, כמובן). המסקנה שהגעתי אליה היא שהוא לא צריך אותי בתור בעלת דעה או מחשבה אלא בתור אוזניים בלבד. כאחת שיש לה דעות טובות ונכונות שהרבה נהנים ממני עצה ותושייה, המעמד הזה שהוא נותן לי משפיל אותי כל פעם מחדש. הסכנתי אליו, יחסית. אבל עדיין כואב לי כל פעם שאני מכניסה כמה דברים שחשובים לי, ואני ממש מרגישה שהוא שומע בסבלנות רק כי הוא מחכה שאסיים כדי שהוא יוכל להתחיל לדבר ולספר בעצמו. התחושה הזו של ההשפלה ושל הזלזול אינה נעלמת אלא היא נדחפת עמוק יותר ויותר ומעליה ההר הולך ומתגבה. לרעה. לימדתי את עצמי לשתוק. פשוט לשתוק. המילים שלי לא שוות כלום. הדעות שלי נרמסות ומושפלות שוב ושוב, ואני ואישיותי מזולזלות לגמרי. איך לא מפריע לו שהוא רואה שאני רק מגיבה לדברים שלו ולא מנסה לשתף אותו גם בדברים שלי? האם הוא לא שם לב בכלל מרוב שהוא עסוק בעצמו ובו? איך אדם שנשוי כל כך הרבה שנים, שיש לו ברוך ה' הרבה ילדים ושיש לו המון חברים שנהנים ממנו יכול לחשוב כך? האם ייתכן שאת חבריו הוא שומע ולא מגזים בדיבוריו שלו עמם ורק איתי הוא מתנהג אחרת לגמרי? יכול להיות שלא מפריע לו שאת הדברים הפנימיים שלי, שהייתי בכיף ובאהבה חולקת איתו, אני מתחילה לחלוק עם חברותיי, אלו שעומדות לימיני, מעריכות אותי, מכבדות אותי ואוהבות אותי מאד, שאני חשובה להן מאד מאד? מה השתנה בי או בו במהלך השנים שגרם לשינוי כל כך גדול בקשר בינינו? האם לא הגיע הזמן לעשות משהו כדי להפסיק את העליות והירידות האלו בשיחות בינינו ולהיכנס כל הזמן אל אותם בורות? אני ממש לא מעוניינת להיכנס לבורות האלו שוב ושוב במחזוריות כמעט קבועה. אני רוצה למצוא דרך אחרת, לעקוף או לעבור במקום אחר לגמרי, אבל אני מרגישה שהוא כל הזמן סוחב אותי לשם ואני חסרת אונים.

מה לעשות? להעמיד אולטימטום חד משמעי על הטיפול הזוגי? ואם הוא ימשיך לסרב - ללכת באמת עד הסוף ולעזוב הכל?! אני לא חושבת שזה שווה, אבל אני לא לבד בעניין. לצערי אולי. ולאיזה בית אני הולכת להביא עכשיו את התינוק/ת הזה? לאיזה קשר זוגי? איזה סוף היריון יהיה לו/ה ואיזו איכות הנקה עם כל הכעסים והבכיות והעלבונות האלו? אני מפחדת שבגלל כל זה אני אכנס לדיכאון לידה רציני מאין כמוהו. זה בנוסף לפחד שיש לי מהלידה עצמה בגילי ובכוחותי העלובים (עכשיו מתווסף גם כוח נפשי שאין לי!), והוא, במקום לתמוך בי עכשיו, להקל עליי ככל שרק ניתן ולהרגיע אותי, מוסיף חטא על פשע כל פעם מחדש. איך פותרים את השאלות האלו? מי יכול לענות לי לשאלות האלו? איך יוצאים מהפלונטר הזה, והאם אפשר לעשות זאת לבד למרות שאנחנו זוג? אנחנו אמורים לחגוג מחרתיים עשרים שנות נישואין. האם נחגוג אותם בדרך לרבנות? אלוקים, תן לי כח. תן לי כח. אני ממוטטת. תודה למי שהגיע עד הלום ויכול לעזור.

ברי היקרה, יש לי בקשה: נסי לתמצת את הודעות שלך עכשו להודעה אחת מרוכזת, שבה תכתבי את העיקר. ממש קשה לי לקרוא את כל מה שכתבת. רצוי גם להפריד קצת לפיסקאות כדי שהקריאה תהיה קלה יותר. סלחי לי על הקושי - אני ממש רוצה לעזור.

ללל יקר, פער ברצונות הוא אחת התופעות שמתחילות לקרות כאשר גרים יחד. אחת הסיבות לכך לדעתי היא שסקס יכול לקרות בכל רגע, כי שניכם זמינים אחד לשנייה רוב הזמן, ואז נניח שאתה נדלק, בטיימינג שלך, על פי הצרכים שלך, ולא בהכרח הטיימינג שלה מתאים לשלה. למה קודם זה עבד? כי הייתם קובעים פגישה, נכון? לקראת הפגישה נוצרות ציפיות, מתווספים רגשות של געגוע ושמחה על המפגש הצפוי, והגוף והנפש מכינים עצמם לקראת אפשרות של יחסי מין. ברגע שגרים יחד, אתה נוחת עליה כאשר היא באמצע משהו אחר, תכנית אחרת, אג'נדה אחרת, ולא תמיד היא תהיה מגורה כמוך. אחת הסכנות היא שאם היא תתרגל לכך שאתה הוא היוזם, היא עלולה להיעשות פחות ופחות קשובה לעצמה ולצרכים המיניים שלה, כי היא תתרגל למהלך אוטומטי בו כל מה שעליה לעשות הוא לבדוק האם מתאים לה. היא עלולה להפסיק להרגיש תשוקה וצורך משל עצמה. אלה דקויות וניואנסים שעלולים להופיע, ואני כותבת עליהם בשני מאמרים באתר שלי.
חשוב לשוחח על כך בלי תרעומת ובלי האשמות, כאשר מטרת השיחה היא שכל אחד יבין מה עובר על השני, ולחשוב על פתרונות ביחד, כמו קביעת דייט, יצירת ציפייה ע"י סמסים לוהטים, יציאה לבילוי משותף, השקעה ברומנטיקה. רוב הנשים מרגישות הרבה יותר חושקות לאחר ערב רומנטי. אנחנו בנויות אחרת מכם...

איילה היקרה,
ראשית עלייך לדעת שהרבה מאוד נשים צעירות נתקלות בבעיית הכאב בזמן החדירה, ואחת הסיבות לכך היא חוסר ידע וחוסר רגישות אצל שני בני הזוג לגבי הטיימינג, העוצמה, המהירות בזמן החדירה. בפעמים הראשונות שמקיימים יחסים, מאוד חשוב להמתין עד שהאישה תהיה מוכנה לחדירה, מספיק רטובה, ומספיק מגורה, וחשוב גם לגרות אותה עם היד לפני החדירה, כדי להכינה ולהגביר את הגירוי. מספיק שכמה פעמים הגבר חודר לפני שהאישה מוכנה לכך, ועושה זאת לא מספיק בעדינות וברגישות, שהאישה מתחילה להתכווץ באזור הנרתיק בגלל החשש לכאב, וזה כמו מעגל קסמים, ככל שהאישה מכווצת יותר, כך החדירה מכאיבה לה יותר.
מה שתיארתי הוא המצב השכיח, שקורה להמון זוגות צעירים ולא מנוסים. אין כאן אשמה של מישהו מכם, רק חוסר נסיון וחוסר ידע. הפתרון הוא או ללכת כמה שיותר מהר לסקסולוג/ית כדי לקבל עצות טכניות מועילות, או לחפש חומר באינטרנט או בספרים כדי להבין את המנגנונים של אבר המין הנשי, ואיך להרגיע אותו, איך לגרום לו להרפות במקום לכווץ.
עליכם לצאת לדרך חדשה, להתחיל את יחסי המין מבראשית, ללא חדירה לתקופה מסויימת, עד שאת תבטחי בו ולא תחששי מן הכאב, את הדרך החדשה הזו ניתן ללמוד בעזרת סקסולוג/ית. יהיה קשה מאוד לעשות זאת לבד, לאחר כמעט שלוש שנים בעייתיות. ברור שגם הוא מתוסכל, ואתם זקוקים למישהו מקצועי ששניכם תסמכו עליו ותלכו על פי השלבים שהוא יציע לכם. לדעתי זה לא צריך להיות מסובך וממושך.
יתכן שבתחילה את תידרשילעבור בדיקה אצל גיניקולוג/ית כדי לוודא שאין איזו בעייה פיזיולוגית במבנה אבר המין. על פי רוב הבעייה היא מה שתיארתי בתחילת תשובתי, אותו מעגל קסמים.
אל תחכו עם הייעוץ, ואל תמשיכו לקיים יחסי מין במצב כזה כי כל פעם שאתם עושים זאת ומופיע כאב - זה מזיק לאהבה ביניכם! אתם יכולים לעשות הכל חוץ מחדירה. לעשות בינתיים רק מה שנעים לשניכם, ולמהר לקבל ייעוץ!!!

שירן החמודה, את צריכה לשמוח שהוא בא אליך כל כך מוקדם ושיתף אותך בהרגשות שלו. תארי לעצמך איך היית את מרגישה אם כל פעם, אבל ממש כל פעם, רק את היית יוזמת סקס, ולא היית בטוחה בכלל אם הוא ממש רוצה אותך וחושק בך, כי את לא רואה ממנו שום יוזמה, שום סימן שבא לו עלייך. תתפלאי, אבל גברים הם גם בני אדם...גם הם רוצים להרגיש נחשקים, וזה מאוד נעים כאשר את ניגשת אליו ומתחילה איתו ומראה לו כמה את רוצה אותו ומשתוקקת לגופו!
את שואלת אם זה נורמלי שגבר אומר כזה דבר? החבר שלך נמצא ב"חברה טובה" של רוב הגברים, המון גברים מתלוננים על היוזמה החד צדדית שלהם ועל כך שהנשים לא יוזמות, וזה מאוד מקלקל את איכות היחסים בשאר התחומים ובמיוחד את איכות יחסי המין בטווח הארוך. נכון, כפי שכתבת, שחוסר היוזמה של רוב הנשים הוא כתוצאה מחינוך תרבותי מסויים לצניעות ולפסיביות בנושא סקס. יש גברים שלא מעלים את הנושא מול בת זוגם ומתוסכלים מכך בשקט, אבל התסכול שלהם מבצבץ בצורה אחרת - למשל הם משאירים לבת הזוג ליזום בתחומים אחרים כמו מטלות הבית או חיי החברה של הזוג.
את מוזמנת לקרוא על כך יותר במאמר שכתבתי ממש על הנושא: [a href='http://www.zugiut.net/?p=72' id='link']"מי משניכם יוזם סקס"[/a] כדי להבין כמה טוב שהוא העלה עכשו, כל כך מוקדם את הנושא, לפני שהדברים מסתבכים...

תודה רבה לך אני מודה על התשובה.

נעמה היקרה, כתבת מעט מדי מכדי שנוכל להתייחס.
מן המעט שכתבת אני יכולה רק לנחש משהו אחד: את משקיעה ומשקיעה בילדים ובבית ובבעל, נותנת ומעניקה, ומרגישה שאת עצמך לא זוכה לקבל ממנו בהתאם. יש מה לעשות עם המצב אבל צריך לעשות זאת בצורה חכמה, כי יש לי הרגשה/ניחוש שהדרך שאת עושה היא לשדר לו שאת לא מרוצה ממנו, וקשה לו עם הביקורתיות שלך, ואולי יש פגיעה גם בסקס? שגורמת לו להרגיש מתוסכל?בשלב זה הכל ניחושים... בקיצור, לפני שאת מחליטה לפרק את החבילה אתם חייבים ללכת לייעוץ זוגי, שיעזור לכם לראות מה כל אחד מכם תורם להיווצרות המצב הכרוני הזה, ואיך משנים זאת, ויש מה ללמוד! אם זה לא יעזור, אז יש מקום לשקול גירושין.

רציתי להוסיף ולהביר עוד נקודות כי קראתי את ההודעה שלי והגעתי למסקנה שזה יצא מבולבל מידי...

הקשר המיני בינינו מצויין, אבל אני מרגישה שהקשר הרגשי פשוט גווע לנגד עיני...הוא כל הזמן שקוע בשלו, לא יוזם שיחות, וכשאני יוזמת הוא עונה לי ביובש...(לפחות זאת התחושה שלי).
פעם היינו מדברים שעות, צוחקים יחד, מעולם לא היו לנו כל כך הרבה שתיקות. מהשיחות שניהלתי איתו הוא אומנם התנצל, אך לא הבין את ההרגשה שלי, וטען שאני סתם מתלוננת ומדמיינת דברים שלא קיימים.
מבחינתו הכל בסדר.

ככה שבעצם יש לי עוד שאלה:
יכול להיות שאני באמת מנפחת דברים ושהמצב לא כל כך חמור כמו שהוא נראה לי מנ'ק המבט שלי?

ס' היקרה, ראשית, תודה לך על המכתב המרתק, המלא בדוגמאות שמאוד ממחישות את המצב (וכלל לא מבולבל).
הדמות שאת נחשפת אליה עכשו היא הדמות שאיתה תחיי כל השנים, אלא אם הוא יתחיל לעשות מאמצים להיות יותר קשוב אליך, וזה מאוד תלוי ביכולת שלך לבקש ממנו את צרכייך הרגשיים בצורה שלא תעורר התנגדות ותחושות אשמה אצלו, או הרגשה שהוא תחת ביקורת. מה שאני מנסה להגיד הוא שאם לא תלמדו לתקשר בצורה אחרת בזמן הקרוב, את תמשיכי להרגיש מה שאת מרגישה. התקופה הקודמת היתה תקופת ההתאהבות, שבה כל אחד מוציא מעצמו את הדברים הכי טובים שיש בו, משקיע, נדיב, מפרגן, מתעניין, מסתקרן. השיחות קולחות, כי הכל עדיין חדש ומרענן ובלתי ידוע. כאשר ההתאהבות שוככת, נרגעת, "יוצא לאור" ה"אני" הרגיל, ונתקל ב"אני" הרגיל של השני, ותוך כדי חיכוך בדרך כלל כל אחד נשאב לסגנון שהכיר בבית ההורים. את נכנסת מולו לתפקיד של ילדה מתבגרת מול הנסיונות שלו לחנך אותך, שמאוד יתכן מגיעים מתוך הכוונת הכי טובות אבל נתפסים אצלך כמו שהרגשת כאשר ההורים, במיוחד אחד מהם, ניסו לשלוט בך ולכוונך. והשיחות הקולחות משתתקות ודועכות כי אתם כבר לא מחדשים אחד לשנייה, התגובות ידועות מראש ולא תמיד יש חשק לשמוע אותן...
תכלס, מה שאני מציעה הוא שאם היחסים חשובים לך ואת ממש רוצה להתמסד איתו, אולי תיקחו קצת יעוץ זוגי, שיתן לכם פידבק לגבי התקשורת שלכם וילמד אתכם כלי תקשורת חדשים שתוכלו כבר ליישם אותם ולראות מה משתנה ביחסיכם.
את ברת מזל (וחכמה) שהבחנת במצב ואת מספיק אמיצה לעשות משהו בקשר לכך - לפני החתונה.

שלום דורית, בתגובה שלך הבהרת לי את מה שכבר ידעתי והרגשתי אבל פחדתי להודות בו. את צודקת מאוד, כאשר הייתי בגיל ההתבגרות ההורים שלי פשוט כלאו אותי בבית- פשוטו כמשמעו, ובכלל היחסים בינינו היו ועדין מורכבים מאוד, והם הרבה מעבר לשתלטנות... אבא שלי בגד באימי במשך שנים רבות, היא ידעה על כך ולא עשתה דבר. הוא התייחס אליה כאילו היא המשרתת שלו (במילים עדינות), ברגע שהוא היה אומר משהו היא היתה רצה למלא את הפקודה... על הנושא הזה אפשר להרחיב עוד ועוד אבל מה שרציתי לומר הוא שבגלל זה כל כך חשוב לי שהוא יקשיב לי ויתמוך בי ולא ישלוט בי. רציתי להודות לך מקרב לב, מאוד עזרת לי לעשות סדר בראש. רק עוד שאלה אחת... כתבת שאם הקשר חשוב לי אני צריכה לבקש ממנו את צרכיי הריגשיים מבלי לבקר וליצור תחושת אשמה, אולי תוכלי לתת כמה טיפים מעשיים איך בעצם עושים זאת? מפני שאני בטוחה שגם לי יש חלק בבעיה, במיוחד בדרך שבה אנחנו עורכים את השיחות על הנושא שהיא בוודאי לא נכונה. שוב תודה ענקית, ס'.

תודה רבה...
כדי לעזור לך, יש צורך לפגוש את שניכם ולהתבונן בתקשורת שלכם ועם זה להתחיל לעבוד. כי ברור שכבר יש רגישויות - כפתורים שנלחצים - שמעוררים בכל אחד מכם תגובות מ"סרטים" ישנים שרצים לכם מזמן בראש, וממקום זה אתם מגיבים אחד לשני. אתם צריכים להגיע למצב שבו כל אחד יוכל להגיד לשני בצורה חופשית, של בקשה ולא של דרישה, למה הוא זקוק, אך לא להאשים את השני אם הוא לא יכול להעניק לו את הצורך הזה, וגם לא לחוש אשמה על שאינך מספקת את כל הצרכים שלו. מה שכתבתי כאן הוא ברמה העקרונית, וזה מסוג הדברים שניתן ללמוד בפגישת ייעוץ אפילו חד פעמית.
אומר לך עוד דבר: את כותבת שהסקס ביניכם הוא טוב, וזאת נקודה חשובה לטובת ההישארות. כי הבעיות שציינת עלולות להופיע אצלך גם מול בני זוג אחרים משום שמקורן באישיות שלך ובבית הגידול שלך, וחשוב לך לנקות זאת ולהיות מודעת לרגישויות שלך ולהתחיל לחיות מעבר להן.

נעמי היקרה, כרגע הכל מצטייר לך "שחור", ואין ספק שאת חייבת לעשות משהו כדי להפסיק את איכות החיים הקשה שאת מתארת. השאלה היא מה גורם או מה גרם לבעלך לשנות עד כדי כך את יחסו אליך. יש משהו שמאוד מתסכל אותו, וגורם לו להיות ממורמר ותוקפני, והוא אינו יודע איך להתנהג אחרת. אם תגיעו לייעוץ, תוכלו לברר לעצמכם מה גרם לכם להגיע למצב הזה וללמוד דרכי תקשורת והתייחסות והתחשבות אחרים. כרגע המצב נראה בעינייך בלתי אפשרי לפתרון ואת חושבת אך ורק על גירושין, אבל כאשר ישנם שני ילדים, נסו קודם את אפשרות הייעוץ, כי אולי תצליחו...זה שווה נסיון לפני הצעד הגורלי הזה.

שלום לך, במקרה קראתי את הודעתך והזדהיתי עם כל מילה ...אבל בדיוק מהצד השני...
אני נשואה 10 שנים שרובם נאלצתי להיות בבית כדי לטפח את שלושת ילדי הקטנים, לדאוג לקבלם מהגנים, לדאוג לארוחות,מקלחות,שעורים,גני שעשועים,חברים,ימיהול בית ונקיון שלא נגמר וכו' וכו'ללא שום עזרה או התחשבות מצד הבעל.
הרבה מאוד מקומות עבודה נאלצתי לעזוב ולא בגלל עצלות,או חוסר כח נהפוך הוא...משרת אם היא בד"כ עד שעות הצהריים המוקדמות כך שהמשכורת היא מאוד נמוכה ואמנם לעיתים יש אופציה לשעות נוספות אבל זה מאלץ את הבעל לחזור מקדם מה שמעלה את העיניין (מבחינתו) שאם הוא מרוויח יותר אז לא משתלם שהאישה תבלה עוד שעות בחוץ...מה שמביא את האישה אחרי 10 שנים למצב של פספוס קריירה, של תשישות "מחיי הבית", לחוסר תקשורת עם הבעל שכמובן חוזר ככ מאוחר מהעבודה ואולי אפילו תהיות שאם הוא מבלה כל היום בעבודה עם אנשים ונשים אולי זו הסיבה לחזרתו בשעות אלו,
גם אני כמוך עם "רגל אחת בחוץ", ומבינה כל מילה שאמרת...וגם אני מתחבטת בשאלה מה לעשות?!
מאחלת לנו הצלחה....

קראתי את תגובותיכן ..אכן ואתם לבטים אותם דילמות ..התחושה כצריך להמשיך מתוך אילוץ או מתוך מחשבה שאנו לא מעוניינים שהילדים ישלמו מחיר כבד או שאנו נשלם מחיר כלכלי כזה או אחר
או שמא מדובר במשבר וזה חולף ואז מחכים עוד קצת לראות לבדוק להשתכנע אבל מה ..? הזמן ממשיך לצעוד ואופס עוד שנה חלפה ועד שנה חלפה והדילמות אותן דילמות והפנטזיות לחיות אחרות מרחפות להן ברקע .
מנגד שיחות עם כאלה שהיו להם דילמות וחתכו והתגרשו ולמרות הקשיים קמו על הרגליים והסתדרו כלכלית וחברתית ופתאום פרחו נותנים שביב של תקווה .
אני חושב שהחיים חזקים מהכל וכל יום שחולף אני מרגיש שאני יותר שלם עם עצמי ויותר חזק עם הרצונות שלי והדבר מבהיל את אישתי כי היא רואה שאני יותר דעתן ויותר שומר על "הזכויות שלי "
עם כל הכבוד לייעוץ זוגי ..התנסיתי בשיחות והתחושה שלי שזה עזר ליועץ (כלכלית) יורת מאשר זה עזר לי אישית ..לסיכום אני חושב שההחלטה צריכה להיותר רציונאלית קרה תוך מבחן של הדברים ולא מיידית מתוך תחושות שכם אז יכולה לבוא חרטה על מחיר ששילמנו ..

אני ממש מזדהה איתך ועם אנה שגם ענתה פה לפני.....
אני גם אמא עובדת במשרה מלאה וגם אמא עובדת במשרה מלאה בבית ומטפלת ב-3 בנות מקסימות בעלי כמעט אף פעם לא בבית עד כדי כך שהוא יוצא כשישנים וחוזר כשכבר ישנים
רוב מטלות הבית אני עושה וגם מה שמעבר אם זה בית ספר חוגים תורים לרופאים ובקיצור הרבה מאוד וגם אני לא מעשירה את עצמי בכלום,ולא יצאתי ללמוד אף פעם.....המצב הכלכלי לא מזהיר כלל
ולאו דווקא באשמתי....לעומת זאת בעלי מוצא לו זמן עם כל העבודה ללכת לדוג לפחות פעם בשבועיים וכל שבוע נפגש עם החברה למשחק כלפים עד השעות המאוחרות...אין ביביסטר כי זאת
אני!
הכח ניגמר הרגשת הנצלנות מתעצמת ובעיית האמון וחוסר הכבוד למה שאני עושה פשוט מכאיבה
אבל הכי מפחיד זה הצעד שעליו דיברת מה יהיה עם הילדים?איך נעמוד בזה?איך אני אגדל 3 בנות מבחינה כלכלית?....אז אולי שמישהו יגיד איך עושים אולי את הבלתי נמנע מבלי שאני והבנות שלי ניפגע???????

תודה

על זה נאמר "צרת יחיד נחמת רבים"!!!
אולי צריך לתפוס אותם בוגדים ( שלי לפחות לדעתי עושה את זה) רק שכדי להוכיח צריך חוקר שעולה ה-מ-ו-ן ...
לי בכל אופן אין מושג מה לעשות עם החיים, אולי יהיו קוראים שהיו בסיטואציה שיוכלו לעזור...

אלירז יקר, ראשית, אתה נמצא ב"חברה טובה", כמו שכתבו לך שתי הקוראות...תחושת המחנק שאתה מרגיש בתוך הנישואים היא בגלל שלא עשיתם התאמה של הזוגיות לשלב בו אתם נמצאים בחיים. בזוגיות ובהבנות שלכם הכל נשאר כמו פעם, אבל אתם כבר לא באותו מקום, לא מבחינת האהבה, המשיכה, החיבור ביניכם. כדי שתהיו יותר מאושרים יש צורך לאוורר המון נושאים עליהם אינכם מדברים כבר הרבה זמן, ורצוי לעשות זאת בתהליך ייעוץ מקצועי. זה דורש אומץ. התוצאות לא ידועות מראש ולא מובטחות, אבל תדע שאתה חלק מאוכלוסיה מאוד גדולה, וכל זוג יכול, לאחר איוורור הרגשות והציפיות, להגדיר מחדש את הזוגיות ותתפלא כמה חופש אישי יכול להיווצר כאשר מתחילים לעשות זאת.
כרגע, כל נושא שאתה חושש לנגוע בו ולהגיד לה את רצונותיך - הופך להיות אנרגיה כבדה ומעיקה, מלווה בתחושה שלא ניתן לעשות עם זה כלום. אני מנחשת שיש ביניכם הרבה שתיקות. אני מציעה לאזור אומץ, להגיד לה שאתה חייב שינוי, אתה לא מאושר כרגע, ושאתה מעוניין לפתוח בשיחות, בלי לדעת לאן זה יוביל אתכם. או שהשיחות המקצועיות יפתחו מודל חדש של זוגיות שתתאים לשניכם, או שדרך השיחות תחליטו שאינכם רוצים להישאר בזוגיות.

ראשית תודה על ההתייחסות .
כמה מילים..
אחרי שנים של שתיקה וספיגה של ביקורת הערות בקשות ,ומתוך רצון שהכל יהיה בסדר תוך תחושות לעיתים של מרמור ושל הקרבה ..לאחרונה החלטתי שעד כאן !! התחלתי לומר ,התחלתי לעמוד על שלי ,התחלתי לומר את אשר על ליבי ...
מנגד אשתי הסתכלה עלי בתדהמה מה קורה כאן לעזאזל ..אחרי המון שיחות אל תוך הלילה היא מבינה שאני אולי השתניתי ועליה לעבור גם שינוי אחרי יהו פערים בינינו ..היא מבינה ומתקשה ביישום ,
אני חש שאין לי מוטיבציה ורצון לפעול כדי שיהיה טוב יותר .אני מרגיש עייף ....
תמיד כשעשיתי משהו התחושה היתה שאין גבולות וככל שאעשה הדבר לא ירצה אותה ..

כרעגע התחושה בבית היא של רעידת אדמה..
הייתי בייעוץ (אישי) זה מיקד אותי קצת אולי אבל בדילמות לא התקדמתי
באיזה מצב מחליטים שמדובר בסיבה מספקת וכדאי לחשוב על פירוק הזוגיות ???????

תודה אלירז על הפירוט ועל גילוי הלב!
הדברים לא קורים כל כך מהר...אתה התחלת לעבור תהליך שבו אתה עומד על שלך, נשאר נאמן לעצמך, לא סופג הכל. זה מצויין בכל מקרה, כי כך צריך להתנהג במערכת יחסים אינטימית. התחלת לקבל גם טיפול אישי.
יש כאן שתי נקודות חשובות, לדעתי. ראשית, לפי מה שכתבת, אשתך לא עוברת תהליך של שינוי אלא רק "משתאה" מולך, ומוזרים לה השינויים שעוברים עליך. גם היא צריכה להיכנס לתהליך של שינוי, וזה משהו שלוקח זמן, ועדיף וכלכלי יותר לעשות זאת בייעוץ זוגי, (כזה המאפשר גם פגישות נפרדות מידי פעם), המטפל בצורה ישירה בתקשורת שלכם, לא בצורה עקיפה, כמו טיפול אישי. (עקיפה כי בטיפול אישי המטפל רק שומע ממך איך הדברים נראים ולא רואה את התקשורת במו עיניו)

הנקודה השנייה היא לבחון מה נותר מן הקשר הרגשי והגופני ביניכם, עד כמה חשוב לך לשקם (אני יוצאת מהנחה שניתן לשקם ולשנות את החווייה הזוגית בהרבה תחומים) את הזוגיות. נדמה לי שמשהו במכתבך מבקש ממני להתיר לך ללכת לדרכך כי עייפת לתחזק את הקשר הזה ע"י ויתורים והליכה לקראת אשתך בתחושה שכל מאמץ שתעשה לא יספק את דרישותיה ממך. זו בעיקר הסיבה שאני חושבת ששניכם צריכים לעבור טיפול, לעבוד על התקשורת ביניכם, היכולת שלכם לבטא את הצרכים שלכם זה מול זה ולקבל שלא כל דבר ניתן לצפות מן השני שיספק אותו.
אל תוותר על היחסים מן המקום הרגשי שאתה נמצא בו עכשו, שנמאס לך והכל נראה מסובך וחסר סיכוי. תתפלא כמה מהר אפשר להתיר פלונטרים שנמצאים בקיום שנים ארוכות, ולתוות מסלולים חדשים ורעננים ביניכם. אני מציעה לקבל החלטה מן הראש, לא מן הרגש.

גלית היקרה,צר לי על מה שאתם עוברים ועברתם. זו תקופה מאוד קשה וחווייה מאוד טראומטית לשניכם.יחד עם זה בגידה לא קורית כך סתם, היא קורית כי משהו לא עובד ביחסים. למשבר כזה דווקא יש את הפוטנציאל להפוך למנוף לצמיחה ולשיםור הזוגיות. אבל, לא ניתן לעשות זאת בכוחות עצמיים. כאשר מתמודדים עם בגידה לבדכם, יש סכנה שתטאטאו את הרגשות הקשים המצטברים אל מתחת לשטיח, כדי להמשיך יחד בצורה סבירה ולשמור על הקיים. אך יחד איתם נמנעים מלברר לעצמכם את הסיבות למה שקרה ולטפל בבעייה בדרכים חדשות. עובדה שכאשר נתקלת שוב בבעייה התפרצו כל רגשותייך וספקותיך מחדש, וראית שהסדקים שנפערו באמון ביניכם לא התאחו כלל. מה שיקרה אם לא תטפלו בבעייה ביסודיות הוא שהספקות והחשדנות ימשיכו לנהל אותך, והוא ירגיש שדוחקים בו ומצרים את צעדיו, ולא נותנים לו חופש...לכן הצעד המצחייב הוא לגשת יחד באומץ לייעוץ זוגי, להכיר במה שכל אחד תרם להיווצרות הבעייה, בלי קשר לחומרת ה"תרומה". יש להניח שכל אחד היתה לו תרומה כלשהי, קטנה או גדולה, למה שקרה. ואחר כך בונים מחדש את הציפיות, הרצונות ההדדיים, משפרים את התקשורת, בוחנים פערים בסקס ובתחום ההיענות הרגשית והתקשורת ביניכם, ומחליטים מה עושים איתם בהסכמה זוגית.
שיהיה בהצלחה, אינכם יחידים בצרה הזו.

להיסתכל מותר. אבלתיקשרי לו את העיניים אם את פוחדת שבגלל זה לא יוהב אותך

בס"ד,

כן ומזה אומר?

מורן יקירתי, להסתכל על בנות יפות זה כל כך טבעי ומתבקש...יש כל כך הרבה יופי בעולם ומי כמונו הבנות יודעות שאנחנו גם עושות מאמצים להיראות עוד יותר טוב ולמשוך את העין...כמו טווסיות...
כמעט כל הגברים, וחלק גדול מן הנשים נהנים להסתכל, סוג של הנאה אסתטית ממשהו יפה, כמו תערוכה...אפשרי זאת לחברך, אל תיעלבי מכך, זה טבעי. נסי גם את ליהנות מכך. מה, את לא יכולה ליהנות ממראה של אישה יפה? הנאה אסתטית...או ממראה של גבר חתיך? זה לא אומר כלום על כוונות או על היחס כלפייך. עשי את ההפרדה. מה דעתך? אני חושבת שזאת היתה הכוונה של אלה ב"לקשור לו את העיניים" כי זה בלתי אפשרי, זה כמו לבקש שלא ינשום...

יש לי שאלה שגם קשורה בנושא המבטים. אני בת 27 ולא מזמן יצאתי מקשר של שנתיים קשר מאוד לא טוב. כל פעם שהיינו ביחד בציבור הייתי מרגישה אויר ליידו. הוא לא אהב איך איך שאני נראית ותמיד התלונן למה אני לא נראית כמו בנות אחרות למה אני לא מתלבשת כמוהן וכו' הוא לא היה מרוצה מכמה כסף אני מרויחה ולמה אין לי תואר ראשון וכו'. לפני כ שלושה שבועות התחלתי לצאת עם בחור מקסים. אתמול הייתה לנו פגישה שלישית ושמתי לב שברגע שיש אישה שמושכת אותו אז הוא מסתכל אבל ממש בצורה בוטה וראיתי שהוא מנסה להקשיב למה שאני אומרת אבל הוא לא מקשיב כי הוא מסתכל ושוב שבה אלי התחושה של הנה עוד פעם אויר. רציתי להעיר לו אם יש שם משהו מעניין אבל עשיתי את עצמי כאילו אני לא שמה לב. והמשכתי לדבר כאילו כלום. העניין הוא שזה מפריע לי. ואני לא יודעת האם אני מגזימה בגלל העבר או שזה נורמלי. כי לפעמים יש תחושה שהוא בכלל לא רוצה לדבר איתי ולפעמים יש תחושה שכן. ואני מפחדת שאולי כשאני הלכתי רגע מהשולחן אז הוא ניסה להתחיל עם המלצרית או משהו כי ראיתי שהיא יותר מידי מסתובבת סביב השולחן. וכשהלכנו היא הייתה יותר מידי נחמדה. ואני יודעת שזה נשמע מוזר . אני פשוט מאוד מבולבלת. וכבר לא יודעת למה להאמין.

רחלי היקרה, הייתי עונה לך אחרת אילו היחסים איתו היו ארוכי טווח. אבל מכיוון שאתם ממש בתחילת יצירת היחסים, יש לך שתי אפשרויות שאני יכולה לראות, אולי למשתתפי הפורום יש רעיונות נוספים:
האחד - תבקשי ממנו לא לעשות זאת ותראי עד כמה הוא נענה לבקשתך ומתחשב בך.
השני - אל תגיבי על כך כלל ותמשיכי להתרשם ממנו - עד כמה הוא מוצא חן בעינייך כל שאת מכירה אותו יותר. מאוד יתכן שכאשר יכיר אותך טוב יותר ותמצאי עוד יותר חן בעיניו הוא יהיה מוקסם ממך ויפסיק לחפש בעיניו נשים אחרות. יתכן שהוא עדיין בהתלבטות לגבייך (זה טבעי, בסה"כ נפגשתם רק 3 פעמים וזה לגיטימי, וגם כל אחד נכנס למערכת יחסים בקצב שונה ובהתלהבות שונה), וכל אישה שהוא רואה ישר הוא רואה בה מישהי פוטנציאלית לקשר, איזה מנגנון אוטומטי אצל מחפשי זוגיות ותיקים.

Etia יקרה,
יש בעלים שפוחדים מנשותיהם. כן. פוחדים להיות הם ופוחדים להודות במאוויים. אילו ידע שאת תקשיבי לו, וודאי היה משתף אותך והולך איתך יחד. יתכן שבמקום לפצוח בכעסים ולרטון, תאפשרי לו יותר לחשוף בלי ביקורת הורסת, כשאת חוסמת אותו - את פוגעת בזוגיות שלכם ולא מאפשרת לו להיות גלוי איתך.
תשתחררי, תפרגני לו ותשתפי פעולה, יתכן שהעולם הזה יפתח בפניך ויקסום גם לך.

נתקלתי בחשיבה מרעננת פה. כשקראתי את הבקשה לעצה של etia חמלתי עליה וראיתי בה אחות לצרה. חשבתי לתומי שרק הוא אשם שנורא רצה והסתיר. עכשיו אני מבינה שהוא נאלץ להסתיר חלום שלו ממנה. זה היה מחוייב המציאות כי היא לא חברה שלו באמת אם היא מנסה לשלוט בו בלי להיות קשובה לו.
תכננתי לכתוב לכם כי יש לי בעיה דומה. אז תודה אקח גם אני לתשומת ליבי את התשובה פה. אני זו שצריכה לאפשר ולהתפתח. יפה

ממש ממש לא. בן זוג צריך להעז ולנסות להיפתח בפני החבר שלו לחיים ולא לנסות "דברים" מאחורי הגב.הוא אפילו לא ניסה לשתף אותי והלך בהסתר-זאת היתה כוונתי-זה לא קשור בכלל בשליטה-לא הבנת את הפגיעות שחוויתי אם ככה. אבל פתחתי את הנושא והוא הבין מה הוא עשה לזוגיות שלנו.

אטיה יקרה, את כותבת שבן זוג "צריך להעז ולנסות להיפתח וכו".
כדי להעז לעשות יחד דברים צריכה להיות ביניכם אווירה של מוכנות לפתיחות, לחוויות חדשות, המון סקרנות, פירגון, קבלה.
סקס הוא נושא מאוד רגיש, עליו ממעיטים לדבר, ולא משתפים מספיק במאוויים ורצונות, מחשש לתגובת בן הזוג. מה שאת תיארת קורה הרבה בין בני זוג, ואני במקומך הייתי לוקחת את מה שקרה כהזדמנות להבין שיש ביניכם "אזור לא חופשי", בתחום הסקס, ולהתחיל לעבוד על כך. זה לא סותר את הפגיעה שחשת כאשר התברר לך שהוא עשה זאת מאחורי הגב, זה פוגע. אבל זה גם מלמד אתכם ברגע שזה קורה שמשהו חסר ביחסיכם וניתן, כמו שעשיתם - לשוחח על כך ולראות מה עושים ביחד. יש סיכוי גדול שמשבר שגרם להרבה צער וכאב יכול להוות פתח להתקרבות ולהבנה גדולה יותר ביניכם.

רונן היקר, יכולות להיות הרבה סיבות שונות לתופעה שאתה מתאר, ולא יהיה נכון מצידי לנחש. מה דעתך או לספר על כך יותר פרטים, מה קורה עם היחסים הקצרים הללו, עד לאן הם כן מגיעים, מי גומר אותם?, או ללכת קצת לייעוץ פסיכולוגי כדי להבין את עצמך ומה אתה משדר כלפי חוץ. לפעמים מישהו צעיר ולא מנוסה מרגיש כל כך מתוח ומלאכותי בדייטים, שזה מעורר רתיעה אצל הבחורה. ככל שתהיה יותר אותנטי לגבי רגשותיך ולגבי מי אתה, ולא תנסה למכור את עצמך בתור מישהו אחר, כך יגדל הסיכוי שתמצא חן בעיני מישהי. מה שכן - עליך לקבל פידבק מידידה קרובה לגבי הופעתך החיצונית, האם יש משהו שרצוי לשפר, כמו ביגוד, אסתטיקה, נקיון אישי, ריחות, תספורת, עודף משקל, רזון יתר וכו- דברים שניתן לשפר אותם.