פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אני בת 29 נמצאת בקשר חמש שנים. זה הקשר הראשון שלי ( כן התחלתי מאוחר) ודי מהתחלה הוא קשה עד הרסני. יש לנו ילדה משותפת בת שנתיים וחצי מדהימה ומקסימה לאורך הקשר ( עוד לפני הילדה וגם אחרי ) נפרדנו הרבה פעמים בעיקר ביוזמתי והסיבה לא לגמרי ברורה לי, אני באופן אישי מאד מבולבלת ודעתי על עצמי ועליו משתנה כל הזמן אז קשה לי להיות ממוקדת אבל בכלליות יש שם משהו לא נורמטיבי הייתי אומרת, הגבלות, כל מיני טענות ומסקנות שאני לא מוצאת בהם הגיון ועם זאת אהבה שגם היא, מוזרה. אני מאשימה את עצמי כלהזמן ומנגד מאשימה אותו שהכל בגללו ובגלל הרקע הרגשי המאד עדין שלו. תמיד הייתי מתוסבכת בכל הגישה שלי לגברים והוא אוהב אותי אבל אני לא יכולה להיות מה שהוא רוצה וכנראה שגם הוא לא. הבעיה למעשה טמונה בענין שכל הזמן הגלגל חוזר על עצמו, פרידה , "החלטה" ושוב חזרה, אני מקנאה לו בטירוף מצד אחד ולא רוצה אותו מצד שני , רגועה ושלווה בלעדיו אבל שומרת לו אמונים כאילו מחפשת ורוצה את החיים הקשים ביחד. אני די אובדת עצות מרגישה חסרת כוחות להתמודד, כבר חצי שנה שהיינו יחד והייתי בהחלטה להיות יחד ( למרות שלא הייתי לגמרי שלמה ) ועכשיו שוב נפרדנו וזה כמו התמכרות

לי ולבעלי עדיין אין ילדים וכל פעם שיש מפגש משפחתי אצל הוריו אני עושה רגרסיה ולא רוצה ילדים... לבעלי יש אחים ולהם מספר ילדים קטנים (בגילאי שנה עד 5)(לי אין אחיינים). בכל המפגשים הם תמיד מביאים את הילדים (לכל מקום), תמיד יש רעש וצעקות, הם תמיד קופצים על הספות, מנגבים ידיים מלוכלכות על הקירות והריפוד, ומשתוללים. אחרי מפגש איתם אני זקוקה לזמן של שקט לבד כי אני פשוט נכנסת לסטרס מכל האנרגיות והצעקות. המשפחה של בעלי רוצה להפגש הרבה, תמיד עם הילדים. אני מעדיפה כמה שפחות. האם זה לגיטימי לתת לו להפגש איתם לבד, או שזה עלול ליצור קרע? פתאום אני מבינה למה אנשים בוחרים לגור רחוק מהמשפחה, למה אחים לא שומרים על קשר בין ילדיהם - זה פשוט סיוט. עם איך שהדברים נראים עכשיו - הייתי מעדיפה להתרחק רחוק רחוק רחוק. אפילו על חשבון התרחקות מהמשפחה שלי. זה מצחיק, פתאום אני מבינה את הנשים האלה, שטוענים כלפיהן שהן מרחיקות את הגבר מהמשפחה שלו. זה עצוב, אבל הייתי בהחלט מעדיפה להתרחק וזה לא בגלל ההורים שלו או האחים, אלא בגלל האחינים. אשמח לעצה. תודה

יש לי חבר כבר כמעט שנתיים, יש לי בעיית קנאה, זה לא שאני לא סומכת עליו, אני יודעת ובטוחה שהוא אוהב אותי ושהוא לעולם לא יבגוד בי או יעשה משהו כדי לפגוע בי אבל למרות הכל אני ממשיכה לחשוב כל מיני מחשבות שמתפרשות כחוסר אמון וחוסר ביטחון. יש לי את הסיסמה שלו למקושרים, נכנסתי וראיתי שהוא כתב למישהו "וואו" על התמונות שלה ושאל אם היא באמת בגיל שהיא רשמה בפרופיל שלה, היא רשמה בציניות שהיא כבר בת איזה 70 והוא שלח לה שהוא לא חשב שהיא תיפגע מזה, שהוא סה"כ רצה לדבר ואם היא לא רוצה אז הוא לא מאלה שיציקו והיא שלחה לו שהכל בסדר מאמי.(הוא עדיין לא ראה את ההודעה שלה ועדיין לא הגיב) מציק לי שהוא מתכתב עם בחורות שהוא לא מכיר ולמה הוא בכלל צריך לדבר איתה? זה מציק לי רצח ואני לא יודעת מה לעשות עם זה, אני יודעת שזו טעות לפלוש לפרטיות של בן אדם אחר אבל אני לא מצליחה להימנע מזה. אני גם מסתכלת בהודעות בפלאפון שלו ורוא כל מיני הודעות מידידות שלו שאני לא כל כך אוהבת, יש ידידה אחת שאני ממש לא סובלת פעם הם היו ידידים ממש קרובים ועכשיו טיפה התרחקו אבל עדיין בקשר והיא רושמת לו שהוא חשוב לה ושהיא אוהבת אותו וזה נורא מציק לי שככה מדברת אליו ידידה וכשאמרתי לו את זה לא היה לו הרבה להגיב.אני לא יודעת מה לעשות עם זה, זה אוכל אותי.

שלום לכם יש לי שאלה אני במערכת יחסים כבר 4.5 חודש, לאחרונה סיכמנו שעוברים לגור יחד; אבל יש לי בעיה, נמאס לי לריב. כל שלושה ימים בערך יש ריב.. שמתי לב שמרבית המריבות מתמצות סביב עניין האקסים או האקסיות; הכוונה ברגע שהיא מזכירה את האקס שלה אני חוטף עצבים ואומר לה להפסיק עם זה אלא שאני עושה את זה בדרך רגועה יחסית ולא עושה מזה דרמות. לעומת זאת כאשר אני מזכיר את האקסית שלי היא מתלהמת ומתחילה "אז תחזור אליה אני רואה שאתה חושב עליה" לא שאני שא תמים אבל שמתי לב לשתי תכונות בולטות אצלה הראשונה: עצבנית ונדלקת מהר. קנאית באופן קיצוני - לדוגמא כשהלכנו לראות דירה השוכרת, בעלת הדירה עמדה מולי עם בגד חשוף אז אחרי שעזבנו, רק יצאנו מהבניין והיא התחילה ראיתי את העיניים שלך בתוך החזה שלה ואם אני מדבר עם מישהי וצוחק איתה היא גם כן נלחצת... פחות או יותר, כשזה לא נגמר בריב, אלא רק בזה שהיא מעירה לי אני יכול לחיות עם זה אבל לפעמים היא הופכת את זה לדרמות ועושה ברוגז ואני כבר לא ילד (30) אין לי כוח לכל ההצגות האלה למרותשאני מאוד אוהב. השאלה האם אני עיוור בתהליך שאני עומד לעשות או שמא ניתן לעבור את החיכוחים האלה ולבנות קשר טוב... אני מציין שהיא קטנה ממני ב - 5 שנים ולמרות מה שכתבתי בשיגרה ובשיחה היא מאוד בוגרת. האם לשחרר . תעזרו לי להחליט בבקשה זה לא קל כשאתה אוהב ...

שלום אני בקשר עם בחורה בת 25 אני 30. אנחנו 5 ח' ביחד ובגדול זה טוב. אבל יש דבר שמציק לי מאוד. בפעמים שישנם ויכוחים היא ממהרת לשבור את הכלים ולזרוק רמזים לפרידות..."תזכור את זה" ..."אם תעשה ..את זה שוב אתה יכול לשכוח ממני".."אם תזכיר שוב את האקסית תראה מה יהיה". לי זה מאוד מפריע ואני חושש להתקדם איתה בקשר כאשר ישנם איומים כאלה. למשל אנחנו בהליכי השכרת דירה ביחד. אז היא הייתה צריכה לבוא לדירה שלי (הנוכחית) לעזור לי לארוז; היה לנו וויכוח ואחריו הלכתי לעבודה בלי לתת לה נשיקה אז היא חטפה עצבים ואמרה אני לא באה אליך (ביום שקבענו שהיא תעזור לי)...הפעם חטפתי עליה עצבים ואמרתי לה שהיא יכולה לא לבוא ונמאס לי מהאיומים ושהיא ילדה גדולה להחליט מה טוב לה ומה לא, ואם לא מתאים לה הקשר עדיף שתגיד לי ישירות.. אז היא הסתגרה קצת ואמרה שאני הדבר הכי חשוב לה בעולם שהיא משוגעת עלי ושהיא תנסה לא להגיב ככה להבא.. לי זה מתחיל להמאס... השאלה שלי האם ההתנהגות הזו רגילה והאם ניתן לעשות צעד במצב כזה או שעדיף להרפות כליל? אני מציין שאנחנו אוהבים מאוד (ככה זה נראה מהזוית שלי לפחות).

שלום..אני בן 38 נשוי 10 שנים + 3..נמצא כרגע בטיפול זוגי עקב משבר ארוך אבל..תקוע מאחורי קיר של בטון מבחינה ריגשית וברצון להתגרש לכן ולא מצליח לשתף פעולה בטיפול..תהליך בניית הקיר קיימת כבר הרבה שנים אך עיקרה ב 4 השנים האחרונות כאשר לא הצלחתי להניע את אישתי לשנות מס דברים שלדעתי פגעו בזוגיות שלנו..כמו חוסר תקשורת,עלייה במשקל,קיבעון של בית-עבודה ..בהמהלך השנים היו לי רומנים וסטוצים קצרים כהשלמה ואלה בעצם החזיקו אותי..לא שלא היה סקס ביננו אבל ברובו היה טכני וללא תשוקה ואהבה מצידי..במהלך ההריונות ובתקופה שלאחר הלידות היו תקופות טובות יותר אבל אחרי שגם הילד החדש הפך "לשיגרה" השיגרע חזרה לקדמותה..במהלך השנים הייתי בטיפול פסיכולוגי כי כ"ניצול" להורים גרושים רציתי לבדוק את עצמי ולאחר מס פגישות ואחרי נסיעה משותפת לחו"ל הבנתי שאני לא אוהב אותה.. ושוב ילד חדש..תקופה יחסית יפה ושוב חזרה לשיגרע...ועדיין חוסר שיתוף פעולה לשינויים לטובת הזוגיות ....לפני מספר חודשים הגעתי למצב של "הרמת ידיים" מהמצב..פשוט התעייפתי והתחלתי לחשוב על גירושים.(גם בעבר חשבתי על כך )....בו בזמן הכרתי בחורה מדהימה בת 32 ונוצר ביננו קשר מדהים של ידידות שהפכה לאהבה גדולה וחזקה..יש בה את כל אותם הדברים שחיפשתי בבת זוג..תקשורת מדהימה ,פתיחות,סקס מדהים ועוד ..ומחשבה על חיים משותפים....באחד מרגעי המשבר עם אישתי אמרתי לה שאני מיואש מהמצב וחושב על גרושים..היא הייתה מוכת תדהמה שאני חושב על כך ופתאום היא מוכנה לעשות הכל כדי להציל את המצב..הסכמנו ללכת לטיפול זוגי...אבל...כמו שאמרתי בהתחלה אני תקוע מאחורי קיר של בטון מבחינה ריגשית ומאחורי הרצון להתגרש ולא מצליח לשתף פעולה עם המטפלת ועם הרצון של אישתי לעשות הכל..ורוב הזמן השיחה מסתובבת סביב אי שיתוף הפעולה שלי..אני מסביר שאני מרגיש שכבר מאוחר מדי לתקן ולא יודע איך להתניע את התהליך(וגם לא ממש רוצה)..פשוט תקוע..הרומן עם הבחורה הגיע למבוי סתום..היא לא מוכנה להמשיך אותו בתנאים הקיימים ואמרה שאם אני רציני ברצון להתגרש ולחיות איתה (והיא מוכנה לקבל אותי עם כל החבילה הבעייתית של אחרי גרושים) אז שהמשיך בתהליך וניפגש כשאהיה גרוש והיא מבחינתה לא רוצה להיות תקוע באמצע התהליך ...עכשיו אני תקוע..מצד אחד מאחורי "קיר הבטון" ומלא בפחדים של התמודדות עם התרחקות מהילדים וממצב כלכלי פגוע ומצד שני לא רוצה לפספס את הזדמנות חיי לממש אהבה גדולה עם הבחורה השניה...יודע שגם בסיבוב שני השיגרה תגיע,אבל חושב על בניית בסיס נכון יותר לחיים משותפים...לא יודע מה לעשות מיואש..אשמח לקבל את תגובות....תודה

אני בחור בן 22 .היו לי בעבר מערכות יחסים . חלקם לא רציניים וחלקם היו במטרה לרציני אך מהר מאוד אני איבדתי את עצמי שם לתוך קשר לא רציני או פשוט נפרדו דרכנו . אני יוצא עם בנות זוג ולרוב שמתי לב כי אני יוצא עם בחורות שבאופי שלהן יש משהו לא תמיד תקין. זאת אומרת אחת דכאונית מידי.אחת למשל ילדותית. אחת מאוד פרנואידית . כלומר מוקצנות מאוד. אני נמשך מעט לצערי לטיפוסים כאלה ואני מגיע איכשהו אליהם . אני מאוד רוצה זוגיות.אני אדם שנראה טוב .אחרים יגידו אולי טוב מאוד . מה עליי לעשות ואיפה אולי אני נופל ?

שלום..איני יודע איך להתחיל..יצא לך לשמוע על המושג הזה cuckold? מאז ומעולם נמשכתי לזה וזה לא יוצא לי מהראש וזה ממש התחזק לאחרונה שגיליתי שיש דבר כזה במציאות ואפילו שיש לזה שם רישמי ושיש המון זוגות כאלה.. אישתי היא בחורה ביישנית וזה אפילו מושך אותי יותר להיכנס לעולם הזה.. את יכולה בבקשה לתת לי את דעתך המקצועית?מה את חושבת שיכולות להיות התוצאות של זה שאיני מודע להם בגלל שכרגע אני ממש נמשך לכך ועיניי מסונוורות? דעתך נורא חשובה לי ואני מבין שאם נכנס לזה כזוג זה כבר לא יהיה כל כך בשליטתי אם להפסיק עם כך או לא.. אם דעתך שזה יכול להיות אפשרי במערכת של זוג נשוי טרי(28 27)? אשמח לקבל ממך תשובה ואם תוכלי בבקשה לומר את דעתך בנושא הזה בכללי.. תודה

שלום, יש לי בן זוג כ - 5 שנים, הוא גרוש כבן 50 +3 , אני רווקה, הוא מבוגר ממני בכ - 10 שנים. הזוגיות ידעה עליות וירידות, בעיקר ירידות, הרבה מריבות...חוסר אמון...(כמובן שהיו גם זמנים טובים) . שוקלת פרידה, רוצה משהו אחר, אך לעיתים זה נראה מפחיד ,...להתחיל הכל מחדש...בקיצור לא יודעת מה לעשות ? ברור לי שבסופו של דבר אני זו שצריכה להחליט, אבל אשמח לשמוע תגובות. הקושי הוא החשש מהבלתי ידוע, מה יהיה, איך אסתדר, האם אמצא מישהו טוב יותר ? וכו'. לי אין ילדים וגם זו שאלה מבחינתי, כן רוצה, לא רוצה ?? אין לי את הכוח לפעול, לעשות ולא רק לדבר. הוא מבחינתו היה תמיד בעד להביא עוד ילד, אני זו שמתלבטת. לפני כשנה עברנו לגור יחד (בבית שלו, וגם זו בעיה מבחינתי, בכל מריבה אני יכולה להיות מסולקת מן הבית) ומאז היחסים בירידה. מתחילת הקשר אני רק מתלבטת, כן להמשיך או לא, וכך עברו להן 5 שנים ! וכעת אני כבר מבוגרת יותר...ונושא הילדים כבר דיי גבולי מבחינתי. אני אף פעם לא הייתי שלמה עם הקשר הזה, יש לי תחושה שהתפשרתי יותר מדי (כאמור, גרוש, 3 ילדים, מצב כלכלי לא טוב, לא אקדמאי וכו). מה עושים ?

שלום, אני ובן זוגי תשע וחצי חודשים יחד ווחלק מזמן גרנו יחד. לאחר שהוא נפרד ממני כמה פעמיים כי הוא לא היה בטוח וכל פעם חזר אלי. בפעם האחרונה אני כבר נפרדתי ממנו . לאחר שהוא חזר הוא בא בהצהרות שהוא הרגיש שהוא עשה את הטעות של החיים שלו, שהוא חשב שהוא צריך משהו אחר והוא הבין שחסרונות כמו שלי יש גם לחברים הכי קרובים שלו וזה דברים שהוא מסתדר איתם, אבל איכויות כמו שלי הוא לא ימצא בשום מקום. והוא שלם איתי ועם הקשר שלנו וחושב שיש לנו קשר טוב. והמשיך להבטיח את זה כמה פעמיים אחרי . חזרנו לתקופת ניסיון שבא הוא הבטיח לי כמה דברים שבקשתי ממנו. שבוע לאחר מכן הוא שיקר לי במצח נחושה בנוגע לאיזה בחורה שהתחילה איתו בתקופה שנפרדנו מה שגרם לריב גדול ולחקירות מבחינתי הוא טען שזה נבע מיזה שהוא פחד מתהגובה שלי שאני אקום ואילך ממנו. למרות האמון שנפגע החלטתי להמשיך ולנסות גם לא רצתי לאכזב את המשפחה והחברים שלו שממש ניסו להחזיר ולפשר ביננו. לפני יומיים בערב הרגשתי שהוא מתנהג מרוחק וממש לא נחמד אלי,שאלתי אותו למה אז הוא אמר לי שהוא בדכאון ועצבני ולא יודע למה. ששאלתי אם זה קשור אלינו הוא אמר שהוא לא יודע , ושכולם אומרים לו שאם חזרנו זה אומר שאנחנו הולכים להתתן עוד חצי שנה וזה מלחיץ אותו, והוא לא יכול לחשוב עלי ועל הקשר שלנו בלי לחשוב על חתונה. ולכן לפעמים הוא מרגיש שהוא רוצה להיות איתי ולפעמים מרגיש שלא. וזה קשור גם לחקירות שעשיתי לו אחרי שגילתי את השקר ולריבים שהיו בעקבות. אני הגבתי בצורה שאני לא רוצה להשאר בקשר ככה, והרגשתי מאוד מושפלת ומרומה , כאילו אני לא מספיק טובה. הוא אמר לי שככה הוא ותמיד יש לו ספקות ותהיות והוא תמיד נובר וזה טבעי ואני צריכה לקבל אותו כמו שהוא. ולתת לו זמן לחשוב שוהוא מרגיש שהוא לא יכול לספר לי כלום בלי שאני אגיב בצורה כזאת. שהוא מרגיש מעין לחץ שקשור לחתונה והוא רוצה לחזור לטיפול אצל הפסיכולוגית שלו לדבר על זה. ובסופו של דבר הוא אמר לי שהכדור בידיים שלי ושאני אחליט מה אני רוצה כי הוא אוהב אותי ורוצה אותי. הוא גם אמר שהוא וכל החברים שלו והמשפחה שלו חושבים שאני מקסימה ובת זוג מעולה והוא הקשה והבעייתי מביננו. חברים שלי לעומת זאת חושבים שעלי להפרד ממנו. אני מבחינתי מרגישה שאני לא יכולה אפילו להסתכל עליו או לדבר איתו, כאילו שוב הוא נותן לי את ההרגשה שאני לא מספיק בשבילו. ואני לא מצליחה להתנער מרגשות אלו. חברים שלי אמרו לי שיתכן וזה קשור לכך שלא היה לו קשר ארוך בשבע שנים האחרונות. אני די מיואשת ופגועה מהסיפור.

מה אני אמור לעשות?. אני (30) גר עם זוגתי(24) במרכז. קיבלתי הצעת עבודה די נחמדה בצפון הארץ. היא טוענת שלא תעבור מהמרכז אלא אחרי שנתחתן... אני לא מצליח להבין מה ההבדל אם אנחנו כרגע ביחד באותה דירה במרכז והכל בסדר מדוע "רק שנתחתן" היא תסכים לעבור לצפון... מה היא בעצם רוצה אני כבר לא מצליח להבין הנשים האלו...אמרתי לה או קי אני אבוא לקראתך אני אסע כל יום מהמרכז לחיפה ונמשיך לגור במרכז - אז גם לא טוב היא אמרה אתה תחזור הרטג וימאס לך מזה די מהר... מישהו מוכן להסביר לי מה הבחורה בעצם רוצה כי אני כבר לא ממש מצליח להבין. אני מציין שאנחנו אוהבים (הדדי) עד טירוף.מה זה משנה לפני חתונה אחרי חתונה מה כל הבולשיט הזה? לציין שאין לה הסבר הגיוני לשאלתי 'למה' מלבד שהיא אומרת 'מה יהיה אם לא נסתדר אני אפסיד את העבודה שלי במרכז' (מדובר בעבודה זמנית בה היא עובדת רק חודשיים) ככה שהטענה הזו לא מחזיקה מים.חוץ מזה ואם לא נסתדר במרכז - התוצאה ממילא זהה ככה שאני ממש מבולבל ולא מבין אותה בבקשה עזרה ותודה מראש

שלום, אני לא יודעת עד כמה הנושא הזה קשור לפורום הזה אבל הלכתי קצת לאיבוד בנבכי סוגי הטיפולים הקיימים, אני בת 23, ועד לשנתיים האחרונות לא הייתה לי בעיה למצוא קשר.... אולי זאת הייתה סוג של התפשרות מצידי בשביל לא להיות לבד בכל אופן, בשנתיים האחרונות יצאתי עם אינספור גברים ושום דבר לא עבר את הפגישה השלישית.... בין אם זה מבחינתי או מבחינתם, אני כבר מתוסכלת ומיואשת כי אני ממש מוכנה לקשר רציני ואני לא רוצה להיות לבד, ברור לי שהבעיה טמונה איפשהו בי אני רק רוצה לדעת מה היא.... ואני רוצה להתחיל טיפול/יעוץ.. השאלה שלי היא איזה סוג של טיפול פסיכולוגי אני צריכה ואם ישנם המלצות טובות למטפל/ת כלשהו/י. תודה

לדורית שלום רב, אודה לץשובתך או כל כיוון , אני פשוט מדוכאת , מתוסכלת איני יודעת מה עוד חעשות אנו בני 50 בעלי אנו נשואים 32 שנה, עד לפני כשנתיים היה איך שהוא מתיחס אלי ולבקשותי, היום יוצא מ- 7.00 בבוקר ולא נכנס הביתה רק 12.00 בלילה ואפילו מאוחר 2.00 לפנות בוקר, כאשר אני שואלת אותו גם בנימה, אינו מגיב ולמחרת הוא זה שכועס , לא מדבר עושה חרם. וכמובן דווקא. אציין לפני כ 3 שנים עבר ניתוח מיניגיומה להסרת גדול בראש , הרופא המנתח לאחר בדיקות חוזרות אומר שהכל בסדר , אין אפילו סימן, חזר לעבוד במשרה מלאה , עבודה פיזית - נגר, בנוסף שהוא אדם מאוד מאוד אדיש , היום במיוחד אני מרגישה שפשוט לא אכפת לו, גם התחלתי לנהוג בו באדישות ולא להיתיחס, המצב נעשה גרוע יותראני מרגישה שהולך ומחמיר,הפסקתי גם להתקשר שהוא לא מגיע בשעה 10.00 לאחר שיחה הוא עוד מתעצבן שאני מתקשרת יש 4 ילדים תודה לאל , הצלחתי בהרבה זיעה שיגיעו היום לתואר, יש חוסר תקשורת מוחלטת, חוסר אמינות, מבלה הרבה בבליארד, הבית רק לישון ולאכול סופי שבוע וגם לא שבת בבוקר 9.00 כבר לא בבית אנא , מה עלי לעשות אני מיואשת, אני מרגישה היום שהילדים גדלו ועזבו את הקן, מדוכאת מיואשת החיים איכזבו אותי והצפיות בהם שאפתי, יש תחושה שהוא מקנא לי,אציין שאני אשה אפשר להגיד נאה, עובדת ,תמיד אמרו , ושיבחו אותי בפניו, אודה לכל תשובה כיוון וכל דבר שיעזור לי חלי

שלום לאחרונה שמתי לב לתופעה מסוימת. אני (30) מצוי בקשר כמה חודשים עם מישהי (25) שאני אוהב מאוד. למרות זאת מעת לעת יש לי פיתוי לצדדים אם כי אני משתדל לא לעשות כלום.בכל זאת שמתי לב שכאשר אני מצוי "בקשר צדדי", גם אם הוא רק טלפוני, סף החיכוך בקשר שלי עם אהובתי עולה וכאשר אני מנתק מגע מאותו "קשר צדדי" שוב השלום חוזר. שאלתי היא האם אני הוזה או שבאמת יש קשר בין עליה בסף המריבות לבין יצירת קשרים צדדים? תודה מראש על העזרה.

שלום לכולם , בעלי ואני נשואים 3.5 שנים ( הוא בן 38 ואני בת 30) יש לנו תאומות בנות קרוב לגיל שנתיים . אנחנו מגיעים מרקעים שונים מאוד . בעיתי היא הרגליו מהבית ולמרות שיחות חוזרות ונישנות אופן התנהגותו אינו משתנה בהרבה . נתחיל בעובדה שבעלי אינו רואה צורך לישון עימי בלילה במיטה . לפעמים טוען שנרדם בסלון בזמן שצופה בטלוויזיה ולפעמים נרדם בסלון ומגיע למיטה בשעות הבוקר המוקדמות ( 4-5 ) . על סקס בכלל אין מה לדבר , גם שעושה נוטה להתחשב בעצמו יותר . דיברתי איתו על אפשרות של טיפול זוגי אבל התשובה שאני מקבלת היא שהבעיה טמונה בי ולא בו וכי הוא אינו מאמין בטיפול מסוג זה . הבעיה העיקרית היא הבנות כי כשהוא צועק הוא עושה זאת בצורה מאוד לא יפה ברמה של טריקת דלת . הבנות היום קטנות למרות שאני בטוחה שהן מבינות . אני מעדיפה לחיות לבד מאשר שבנותיי יהיו עם נזק נפשי . אשמח לקבל תשובה מקצועית תודה ע