פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום, אני בן 26 וחברתי בת 25 אני בקשר עם חברתי כבר שנתיים וחצי, עד כה תדירות הסקס הייתה לפחות 2-3 בשבוע אולם לפני מספר חודשים עברנו לגור ביחד, ומאז ירדה התדירות של הסקס ל2-3 בחודש, למעט המעבר לגור ביחד אין איזשהו שינוי מהותי בשגרה היומית של כל אחד, או בטיפול תרופתי וכו', אני כל החודשים מאז עברנו לגור ביחד מנסה "לסחוט" מחברתי סקס, השבוע הרמתי ידיים, אין לי כח לזה יותר, זה גורם לי למרמור ותסכול, עד כדי מחשבות של מה אני עושה איתה, אין לי כח לדבר איתה, אין לי סבלנות להתקשר אליה כשאני בעבודה,אין לי סבלנות אליה נקודה, ואלו מחשבות לא נכונות בכלל כי יש אהבה ורצון להמשיך ולקדם את הקשר, אני רוצה לציין שכבר אחרי חצי שנה של קשר היא רוצה שנתחתן ואני דוחה את זה כל הזמן כי לפי דעתי זה מוקדם מכל הבחינות. אוסיף ואומר שהיא כל הזמן מראה לי אהבה על ידי מילים ומגע אך זה לא מוביל לסקס כמעט אף פעם זה כאילו לא מעניין אותה יותר, אני חושד וחושש שאחרי שעברנו לגור ביחד היא אומרת לעצמה שזהו אני שלה ואני הולכים להתחתן וכבר מתחילה "לזרוק" בתחומים שהיא השקיעה כדי שאני אהיה מרוצה ממנה. מתנצל מראש אם השפה שלי אינה הולמת בחלקה אבל כתבתי הכי קרוב למציאות כדי לקבל תשובה הכי טובה שניתן, מה לעשות? תודה,

שלום!בעלי ואני נישאנו לפני 9 חודשים.כיום אנו נמצאים במצב קריטי שניה לפני פירוק החבילה. בעלי, שפעם לא היה מוכן לשמוע את המילה גירושין וקיבל צמרמורת ממילה זו, הגיע למצב של חוסר אמון בי ובקשר. עליי לציין כי לי היו קשיי התאקלמות והסתגלות רבים לנישואין וע"כ הייתי מאיימת פעמים רבות ב"לפרק את החבילה"(למרות שלא באמת התכוונתי לכך).ב-3 חודשים האחרונים גיבש בעלי את החלטתו להפרד(עם עצמו -לא שיתף אותי בקבלת ההחלטה} . היחסים בינינו הפכו קרים ומנוכרים והוא טוען ש"אינו יכול להתרומם" וכי הוא לא מאמין בזה שאנחנו יכולים לחזור להיות ביחד.בנוסף לכל, נוצר גם מחסום רגשי ופיזי.המצב קשה לי מאוד ואני מנסה לעשות הכל כדי לשקם את נישואינו.ניסינו ללכת למס' מטפלים, והמטפל האחרון-שעליו קיבלנו המלצות רבות, פסק לאחר 2 מפגשים(פגישה אחת משותפת והשניה עם כל אחד מאיתנו בנפרד) שמצבנו מאוד קשה וכי הדבר היחיד שניתן לעשות היום הוא פירוד של חודש שבו ניפגש בעלי ואני ונדבר על רגשותינו מבלי להאשים , ורק אז נבחן את המצב אם משהו ישתנה אצלו. אם כן, לדברי המטפל, נמשיך בטיפול ואם לא, נגיד שלום האחת לשניה.עליי לציין כי אני עוברת תקופה קשה מאוד וכי אני לא מצליחה להשלים עם המצב ועם ההחלטה שלו.שאלתי היא, האם משתמע מכך שהחלטתו סופית והאם הפתרון של המטפל הגיוני? בכלל אשמח לשמוע חוות דעת על המצב... תודה...

אני ואישתי נשואים כבר שנתיים אני בא משני גרושים לא נעמים אנו גרים סמוך ביותר לחמתי והיא מטפלת בילד ועוזרת מאוד יש לי בעיה לתת מעצמי ומהוני למישפחה שלה מכוון שנהוג אצלם לתת בכל הזדמנות מה שיוצר מצב חד צדדי שרק אנחנו נותנים להם והם לא נותנים כלום לא מהונם ולא מעצמם ומצב זה שמישפחתי ממלאת את הילד ואותנו בנתינה חומרית ונפשית ומישפחתה לא בכלל. לא רק שמישפחת לא נותנת היא שולחת את הילדים ל"קייטנה" אצלינו כדי לחסוך להם בהוצאות כספיות בטענה שהילדים מתגעגעים לסבתא ולדודה . נושא זה גורם לריבים אין סופיים בינינו עד כדי איומים בגירושים מצד אישתי חשוב להזכיר שגם מצבינו הכלכלי לא שופע כך שהנתינה מקשה גם עלינו בחיי היום יום אך אישתי רואה את מישפחתה כניצרכת ומעל הכל. אני צריך עזרה דחוף מה לעשות?

שלום רב. האם לדעתכם יש סיכוי ועתיד למערכת יחסים בין אישה בת 23 לגבר בין 44 ? אני מפחדת ללכת על זה בגלל תגובת הסביבה והמשפחה. מה דעתכם? תודה.

אני רוצה להתגרש מבעלי אבל פוחדת מהמאבק המובטח. כבר ניסיתי בעבר אחרי תקופה איומה של צעקות מצדו וזלזול (דוגמה קטנה, עקבות של חול מהנעליים עד לשטיח בסלון כולל וצעקות בתגובה לתלונה על כך). גם התשה בשיחות אין קץ ומריבות אלימות שהגיעו לתלונה במשטרה מצידי אחרי שיים לשים קץ לחייו אם יקחו ממנו את הילד (היה בן שנה). לשאלתי מה יעשה לו טוב ענה בכעס: תתאבדי. היינו בטיפול זוגי שעזר קצת, במהלכו גיליתי שבגד בי וטרח להסביר שהוא חופשי לעשות מה שבא לו וככה זה לגבי כל אחד בעולם. ברור לי שהוא אלים רגשית ולא רוצה להתגרש, יש לנו שני ילדים קטנים וזאת הסיבה שאני סובלת. איך לעודד את עצמי לעשות בשבילי? האשמה אוכלת אותי כל פעם שהילדים בוכים. היום יצאתי מהאוטו כי לא יכולתי לשמוע אותו מדבר אלי בטון מתנשא ובתוכחה למרות שבקשתי פעמיים שנעזוב נושא רגיש מאוד ופגיע אצלי בימים אלה (ויתור עך חלום נסיעה לחו"ל). חזרתי לאוטו והוא המשיך אז אמרתי לו שהוא פשוט טיפש וחזרתי על זה שוב ושוב. ושוב התגלגל ריב מכוער. אין לי כסף לפסיכולוג. עזרה בבקשה, איך לקבל אומץ? נמאס לי להרגיש אשמה!

שלום רב. אשתי ואני נשואים 5 שנים ( בני 30 ועם ילד אחד ), אני אוהב את אשתי והיא אוהבת אותי, אבל..... אנחנו לא מדברים כבר שלושה שבועות, וכל הזמן כשאנחנו רבים זה בגלל המשפחה שלי או המשפחה שלה. אנחנו גרים בשכנות להורים שלה ( טעות קריטית שלי שהסכמתי לכך לפני החתונה ) ההורים שלי וכל המשפחה שלי ( שאני מאד קשור אליהם , יש לי שם שלושה אחים ) , גרים באזור המרכז ואשתי , אני והמשפחה שלה גרים בצפון. אני מניח שכעת יותר ברור למה אנחנו רבים כל הזמן על נושאי משפחה , בפעם האחרונה זה היה בשבת בבוקר לפני שלושה שבועות שאחותה של אשתי התקשרה על הבוקר והזמינה אותנו אליה לארוחת בוקר , כשאני בעצם לא רציתי ללכת ( גם ככה אנחנו היינו אמורים להפגש אצל הוריה לארוחת צהרים ) , אני רציתי להשאר בבית ולבלות זמן איכות עם הבן שלנו שלא ראיתי אותו כמעט כל השבוע, אשתי לא הסכימה ומאז אנחנו לא מדברים..... אני רוצה לעבור דירה לאזור השרון , כדי שיהיה בין שתי המשפחות ואשתי מקשה עליי גם בנושא זה , כאילו היא כובלת אותי למשפחה שלה , מיותר לציין שכל זה משפיע גם על הבן שלי , שמן הסתם נקשר יותר למשפחה שלה ... מכיוון שאנחנו כבר לא מדברים כל כך הרבה זמן , התחלתי לחשוב על גרושין ..... האם זה נכון להתגרש בגלל מצב כזה ? בגלל המשפחות שלנו ? ולא בגלל בגידה או חוסר אהבה ? דווקא עכשיו כשדברנו לפני חודשיים על להביא עוד ילד..... איך משכנעים את אשתי שתעבור איתי דירה לאזור השרון ? למה היא כל כך מקשה עליי ? אולי היא רוצה להתגרש ? מה אני עושה ? אני אוהב אותה ואני מטורף על הבן שלנו , אבל אני לא יכול יותר להשאר בקרבת משפחתה , מה עושים ? תודה מראש על כל התיחסות שהיא , רון

בוקר טוב. אשמח לקבל דעות כיצד לפעול בנושא העברת מידע משפחתי החוצה , והסיפור הוא כזה : לאשתי אחות בוגרת ממנה שהקשר ביניהן נהדר אבל קיים בעיני חסרון בקשר ביניהן והוא שאחותה הבוגרת קשקשנית ומעבירה את כל המידע לכל מי שרק היא יכולה . לאחרונה התברר לי לאחר שאשתי סיפרה לאחותה על בעייה רפואית שלי כי המידע עבר לכל מיני אנשים שאינני מעונין שידעו על כך . כשפניתי לאשתי בשיחה שתפסיק להעביר מידע טענה שהיא לא רואה כל בעיה בהעברת המידע ואם זה מפריע לה אז מידע עלי היא לא תעביר יותר . אני חושב שאשתי טועה כי עליה לכבד את הפרטיות שלי ושל משפחתי ובמיוחד את בקשתי לא להעביר מידע עלי ועל משפחתי לאחותה באם אינני מעונין או חושב שמידע מסויים לא צריך לצאת ממסגרת המשפחה גם אם זו אחותה (הקשר ביני ובין אשתי חופשי ואנחנו מדברים ומתיעצים על כל דבר והעברת המידע לאחותה מיותר במיוחד שזה מידע רפואי / אישי וכו"י ) וגם אם היא מבטיחה לא לספר , כי אין לי ולא לה כל שליטה על איזה מידע אחותה תספר לאחרים במיוחד שאנחנו יודעים שהיא קשקשנית ואוהבת לברבר . מה לדעתכם עלי לעשות כי אשתי טוענת שלה זה לא מפריע לספר לאחותה דברים שקשורים עליה ועל הילדים שלנו והיא מבטיחה לא לספר דברים שקשורים עלי - היתכן מצב כזה , האם זה מעשי ? לא נראה לי . מה דעתכם ? תודה

השאלה מופנית לדורית כהן אנחנו לא זוג נשוי ,אני נמצא שלוש וחצי שנים בזוגיות מדהימה עם אשה שאני אוהב, מעריץ, נהנתי במשך התקופה הזו מסקס בלתי רגיל דו צדדי מהנה , לאחרונה החלה זוגתי לומר שאינה נהנית מהסקס שלנו ובעצם הסבירה לי שאין לה יותר גירוי וריגוש במחיצתי. הצעתי לנתק את היחסים בנינו אבל לה קשה להשלים עם נתוק יחסים מוחלט, מכיוון שיש לה כאן הפסד בטוח, היא הציעה שנמשיך ל"זרום " כדבריה והחלה לשכב עם גברים אחרים במקביל לקשר ה"זורם" שלנו והיא מספרת לי שהיא מאוד נהנית מיחסי המין החדשים שמביאים לה ריגוש וגירוי ולדבריה מוכיחים שהיא אישה בריאה מבחינה מינית, חשבנו שיש לה בעיה של גיל מעבר כשהתברר שבכל פעם שקיימנו יחסי מין היה לה חוסר ריגוש וחוסר גירוי. במצב ענינים זה אני הייתי משוכנע שלא אוכל להתקרב אליה יותר גם מעצםזה שהיא שוכבת עם גברים אחרים וזה מגעיל אותי לחשוב על זה וגם מהפחד שלי שהיא עלולה להדביק אותי במחלת מין כלשהי, במציאות אני מוצא את עצמי שוכב איתה מדי פעם, כשזה בעצם מין מחווה כלפי ואני מרגיש עם המצב הזה ממש רע. שאלה ראשונה האם יש סכוי שהיא תחזור לאהוב אותי כבעבר ? האם אני צריך ל"חתוך" מה שיותר מהר, לפני שאני חוטף איזו מחלה קטלנית ? חשבתי שאני חייב להשתמש בתקופה הזו בקנדום (אני לא קולט איך אני מצליח לשכב איתה כשהיא שוכבת עם אחרים - "מה אני דפוק" ?. או להתגבר על היצר ולנתק מגע מוחלט עם ההתפקרות של החברה הזו, עם כל הכאב שיש בזה. אנא תשובתך. עמי.

אני וחבר שלי עוד מעט שנתיים יחד ואף אחד מאיתנו לא התאהב בשני. אולם, שנינו אוהבים אחד את השני, נמשכים אחד לשני וטוב לנו יחד. אני חייבת לציין שהקשר הזה זו הפעם הראשונה שאני נתתי צ'אנס למישהו שלא נדלקתי עליו בהתחלה ופשוט היה לי כיף איתו אז זרמתי והאמת היא שזה הקשר הרציני השלישי שלי בחחי (בת 27) ואני מרגישה הכי טוב בתוך הקשר הזה כמו שמעולם לא הרגשתי בקשרים האחרים שהיו לי ובהם התאהבתי בבן זוג. שאלתיהיא האם שלב ההתאהבות הוא חשוב ולא ניתן להיות עם מישהו ללא התאהבות, כלומר, זה לא היהיה בריא לקשר בהמשך ואסור להתחתן עם מישהו שלא התאהבתי בו או שזה ממש לא משנה??

שלום רב! כבר כתבתי בפורום זה לא מזמן ושוב אני בבעיה רצינית מאוד עם בן זוגי. אנחנו ביחד כשנה בקושי יוצאים בקושי מבלים כי כל הזמן אין כסף שנה שעברה אמרתי לו שאני חייבת לצאת לחופש(זה היה באוגוסט)הוא הסכים איתי שאנחנו עובדים קשה ובואי נחפש צימר התחלתי לחפש הוא לקח את הטלפונים והתחיל לעות טלפונים לידי ואז הוא אמר לי שזה נורא יקר 2 לילות 650 ש"ח לזוג נורא כעסתי בתוך תוכי ולא אמרתי לו כלום (כשאותו שבוע דאגתי שהילדים שלי יהיו אצל אבא שלהם אני גרושה)באמת עשיתי את כל המאמצים בסופו של דבר הוא הגיע לעשות שבת אצלי ובמוצאי שבת כשהוא הלך הוא אמר לי אחלה צימר היה פה חבל על הזמן אני הייתי בשוק. למרות הכל המשכתי את הקשר איתו אבל אני מרגישה שזה לא זה, לא מה שאני מחפשת וחיפשתי. נכון אני יודעת שאין מושלם אבל נמאס לי להרגיש שכל הזמן מנצלים אותי. אם יש אירועים מהמשפחה שלי אז אני משלמת ,אבל לאירועים של המשפחה שלו אני לא הולכת כי הם לא יודעים עלי חוץ מאמא שלו ואחותו(הוא התגרש לפני חצי שנה הוא היה פרוד כ-8 שנים)הוא לא רוצה לעשות לילדים טראומה ולספר להם שלאבא יש חברה,כל הזמן אני מרגישה כמו זבוב על הקיר או איזה ואזה כשצריך אז משתמשים בה וזה מעצבן אותי מאוד. אנחנו לומדים יחד כמספר חודשים וכל הזמן יש לי תחושה שהוא מתחרה בי, לדוגמא:היה חסר לי ציוד ולו זה הספיק, אז הוא שאל מישהו אחר אם הוא צריך ולא אותי, וזה דבר שהוא ראה אין מצב לפספס כי הייתי לידו, נורא נפגעתי ממנו וזה לא היה פעם אחת. עכשיו הוא רוצה להקים איתי ביחד איזה עסק קטן ואני לא רוצה כי אני מרגישה שיש לי פה מישהו שאני מקיימת איתו מערכת יחסים והוא כל הזמן מתחרה בי ,לא מפנק אותי ,לא מתחשב ולוקח אותי כמובן מאלוי.אנחנו לא מטיילים הרבה ,לא נפגשים הרבה במהלך השבוע כי זה בחירה שלי. אין לי חשק לצאת איתו לשום מקום גם לא לסרט. וגם כשאנחנו יוצאים ובא לי לקנות איזה משהו הוא אומר לי למה זה יקר, הוא לא ממן אותי ולא מפרנס אותי. כל פעם שאני רואה אותו אני מקבלת תחושת גועל עם כל זה אני מנסה להיות נחמדה אבל הלו?כמה אפשר?אני לא רוצה לפגוע בו אבל לא נראה לי שאנחנו מתאימים והלואי שאני טועה אני מרגישה שהוא סוציומאט. איפה טעיתי ריבנו של עולם? בבקשה תעזרי לי.

שלום רב. אישתי בת 25. לפני כ 3 שנים היא רבה עם חברה טובה שלהעל ממש שום דבר.. משהו בסגנון של לשתיהן היו תקופות לחוצות בלימודיםושתיהן ציפו שאחת תעודד את השניה וזה לא קרה וכשהן דיברו בטלפון הן התחילו לריב ובסוף החברה שלה אמרה לה "מבחינתי את לא חברה שלי יותר" ובזה זה נגמר. הקטע הוא שהן היו 4 שנות חברות בחבורה וכעת כל פעם שנפגשים כולן ביחד בימי הולדת של 2 החברות האחרות(עם בעלים ו חברים) נוצר מצב לא נעים שהן לא מדברות. ובנוסף לזה גם מן הסתם אין יותר יציאות ביחד של כולן אלה כל פעם צריך לתזמן מי נפגש עם מי ואיפה.. בקיצור מצב דפוק. אני חושב ששתיהן רוצות להתפייס בתוך תוכן אבל אף אחד מהן לא תעשה צעד ראשון מתוך גאווה.אני מרגיש שהן רוצות בגלל שכשכולם נפגשים בימי הולדת אז החברה שלה וחבר שלה שאולים אותי בהתלהבות מה שלומי ומה קורה וכך גם אני וואישתי רואלים את החבר של החברה שלה-כאילו רוצים להפגין נוכחות ולומר יאללה נו,אבל אף אחד לא עושה צעד ראשון. אני יודע שעבר הרבה זמן(3 שנים) אבל אני חושב ששום דבר לא מאוחר.חיכיתי שאחת החברות תעשה מעשה ותפייס אבל מלבד מבקשה שלה לאישתי שתתפייס איתה בעצמה לא קרה כלום. אני החלטתי לעשות מעשה ולפייס ביניהן. השאלה היא איך ואיך כדאי לעשות זאת?אני לא בקשר אישי לא עם חברות של אישתי ולא אם חבר של החברה שצריך לפייס(הכוונה היא שאני לא מצלצל אליהם ביוזמתי-אני כן ביחסים מעולים איתם אבל כאשר נפגשים ביוזמת אישתי) אז האם לדבר אם חברה של אישתי שתנסה לפייס בין שתיהן או אולי לדבר אם החבר של החברה לשעבר? אם מי מיהן כדאי אם בכלל? ומה להציע?איך ניתן לפייס אותן איכשהיא מבלי שהן ירגישו שהמישהי פה עשתה וויתור על ה"כבוד"?להפגיש אותן בהפתעה?ומה אז?או לשכנה את אישתי ושהוא ישכנע אותה? איך מתנהגים פה? תודה רבה!

גיליתי כי אשתי ניהלה רומן עם בחור איתו היא נוהגת ללכת לריקודי עם. היא מעולם לא הודתה בכך אך העובדות מדברות בעד עצמן. לאחר שיחות נוקבות ביננו החלטנו כי למרות הכל ננסה להיבנות מחדש תוך ידיעה כי הדבר דורש מאמץ רב. הריקוד המשותף בינהם כנראה פסק אך לאחר תקופה קצרה ביקשה אשתי לחזור ולרקוד עם הבחור איתו היא ניהלה רומן. לכך אינני מסכים בצורה חד משמעית. מבקש את עצתכם שכן עמדתי בעניין גורמת לאשתי כעס רב, הכניסה מחדש מתחים בחיינו ותורמת בצורה שלילית לאווירה אותה אנו מנסים לבנות.

שלום רב בעלי אדם טוב לב. הוא כל היום מסתובב סביב משפחתו (הורים, דודים אחים גיסות וילדיהם) ואני מרגישה כי טוב הלב הבלתי פוסק שלו בא על חשבוני ועל חשבון ילדינו. יש לנו שני ילדים קטנים ומאוד קשה לי להיות איתם לבד ואני זקוקה לעזרתו. אני מרגישה כי בשנים האחרונות האמהות ממלאה כמעט את כל זמני ואילו הוא מצידו נשאר האחיין שמטפל בדירות השכורות של דודיו והוריו, הדוד ששומר על אחייניו מקלח ומאכיל אותם וקונה להם מתנות מאוד יקרות!!!, האח שמכין לכולם על האש בכל פעם שנפגשים, זה שנותן את המתנות הכי יקרות באירועים ובעצם המותק של כולם! אותי תמיד מלווה התחושה שאני במקום שני אצלו אם לא חמישי. בני משפחתו מצידם מאוד נהנים מהעזרה, והנתינה שלו ולא מתביישים להעזר בו שוב ושוב. אני ובעלי עובדים מאוד קשה וחוסכים שקל לשקל בכדי לקיים את המשפחה ולנסות להתקדם, אך כשזה מגיע למשפחה שלו הוא מוכן להוציא סכומים שנחשבים עבורינו גבוהים מאוד לדוגמא לקנות לאחייניו מתנות מאוד יקרות, לשלם על כולם במסעדה, לקנות טיטולים לאחיינו כי היה מבצע וכו.... כאשר אני כבר מתייאשת ומעזה להעיר על ההוצאות הוא מתנפל עלי ומכנה אותי אגואיסטית,קמצנית כרונית, דוחה מגעילה וטוען כי לא חסר לי ולנו כלום. אני מסתובבת עם פרצוף חמוץ כל כמה ימים ולא מצליחה לצאת מהפלונטר. מה לעשות?

יש לי בעיה בקשר עם בעלי אנו נשואים שנתיים ולנו 2 ילדים קטנים הקטן בן חצי שנה והגדול שנה ו8 חודשים. בזמן האחרון הוא כול הזמן מסתובב כעוס בבית רק מחכה שאגיד משהו כדי שיוכל לכעוס ולהתעצבן ולזעוף פנים. אנו גרים קרוב להוריו אז מה שקורה זה שהוא הולך לשם כדי לאכול, כדי לנוח ונמנע מלהיות איתי ועם ילדינו. הוא בא אלי רק כאשר מתחשק לו סקס ולי המצב נמאס. הצעתי לו פעם ייעוץ זוגי והוא סירב. אני חושבת על לסיים את הקשר וחבל לי על הילדים. לבני הבכור יש בעיה ברגליים (עדיין לא הולך) עשיתי לו טיפולים פיזיוטרפיים וקיבלתי הוראה מהרופא לא להרים אותו בידיים בכלל כדי שירכוש את המיומנות הזו. אני מקפידה ואילו בעלי לא נראה כאחד שאיכפת לו. כול הזמן רק מרים אותו ומעודד אותו לדברי שובבות. כך שיוצא תמיד שאני האמא הרע והוא המצחיק המשחק הטוב ביותר נותן מה שהוא רוצה אין גבולות ואין חוקים. מה אפשר כבר לעשות במצב כזה, אני נואשת כבר, כול הזמן בוכה בתוכי, אנא עיזרו לפני שאני אשווק חיים.

אף פעם לא היה לי קשר עם גבר. הכרתי מישהו. בהתחלה כשיצאנו הכל היה בסדר. הוא די קלט שאני בעייתית בתחום המיני ולא קל איתי. אבל בכ"ז המשיך לצאת איתי. שבועיים הכל היה בסדר. ופתאום התחיל "אני עייף", "לא היום" "מחר". נפטרתי ממנו. הוא שוב יצר קשר. דיברנו על זה. הוא מכחיש שהוא ממשיך לחפש אחרות ומסביר שהוא באמת היה עייף. אעפ"י שאני לא לגמרי מאמינה לו. כי הוא עצמו אמר "שיכול להיות שהוא עוד יקבל טלפונים במבחורות שרוצות להכיר מאתרי הכרויות". הוא אומר שאני לא יעשה מזה עניין ושהוא מעוניין. שבוע שלם היה בסדר מאז שנוצר הקשר מחדש. ושום פתאום הכל חוזר על עצמו: "אני מצטער, "אני נורא עייף לא ישנתי טוב" "נדבר מחר". אני חייבת לציין שלא קיימנו עדיין יחסים. עד שכבר התחלתי להרגיש שאני מוכנה לזה, שוב קבלתי את ההתחמקויות שלו. האם יש טעם להמשיך את הקשר איתו. אני חוששת, שהוא ימשיך כך עוד ואני אלך ואקשר אליו במיוחד אם הוא הולך להיות הראשון שלי. בוודאות מוחלטת ברור לי שהוא לא מחפש קשר מחייב איתי. אף על פי שהוא אומר שכן. מרוב מצוקה אני כבר מתחילה להרגיש שאני לא יכולה לסבול אותו ואני מוצאת את עצמי בדרך לפגישה איתו מקללת אותו מעומק ליבי. אני חלוקה בין דעה של חברה שאומרת שהוא לא ריציני וחבל על הזמן והוא ימשיך ככה, מה שמוכיח את עצמו כנכון, לבין דעה של אמא שלי שאומרת שאני צריכה להתנסות ולרכוש ניסיון. גם אם אני חושבת להמשיך, ההתנהגות שלו גורמת לי להכנס לסטרס של ממש וכאמור גם לכעס.