פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

היי שמעון, כתבת שהבעייה החמירה בשנה האחרונה. אני תוהה מה עשו ההורים שלכם לפני כן? יותר התאמצו לדבר עברית? כלומר הם מסוגלים? אולי אפשר להגיד להם, ממקום של איכפתיות ואהבה, לא של כעס וביקורת - עד כמה חשוב לכם לשמור על היחסים עם החותן והחותנת, ולשאול האם זה יהיה בסדר לקבוע סימן תזכורת קטן, אולי אפילו משהו מצחיק, לא ביקורתי וכבד, שישמש כסימן להורים שהם הפסיקו לדבר עברית, ויעזור להם לשים לב לכך.

שלום לך חסוי יקר. הבא בחשבון שהרבה בנות (וגם בנים) עונות בצורה נחמדה גם בלי להתכוון ברצינות להיכנס ליחסים, סתם כדי להיות נחמדה ולא לפגוע. אתה עוד תיתקל בכך הרבה. אין ברירה, עליך להרבות בדייטים, לנסות לא לחשוב על עצמך יותר מדי, על איך אתה נראה בעיני הבחורה, מה היא חושבת עליך. עשה את יהיפך בדייט - התרכז בה, התעניין בה, תסתקרן לגביה, תהיה קשוב אליה. לבסוף תמצא מישהי שדווקא תידלק עליך. לא יזיק גם לבקש קצת פידבק מידידות שאתה מכיר, ואתה יודע מה, אולי אפילו אחרי דייט כזה שאתה מרגיש שלא הלך לך - אולי שווה להיות ישיר עם הבחורה ולבקש ממנה קצת פידבק אמיתי. אולי מישהי תהיה נדיבה ותעשה זאת ברצינות, ותוכל ללמוד הרבה מכך.
בכל מקרה, אל תתן לתשובות שליליות ולהתחמקויות לעצור אותך מלנסות שוב ושוב, עד שתמצא מישהי שכן תתאים לך. תראה בכך כמו אימון שמתמשך עד הדבר האמיתי.

היי ,קודם כל מאוד מצער לשמוע את המקרה שלך.אני מקווה שאת תביני עובדה אחת שבה את יכולה להתנחם והיא שאת לא נשואה לאותו בחור.עצם העובדה כי אנשים מיחסים חשיבות עליונה לאנשים שמכירים מהילדות ,היא זו שמהווה כישלון . מה אני אומר בעצם ,אני אומר שזה שהוא מהילדות שלך אז לא מהווה שום יתרון להיותו אדם טוב יותר . הרי חסרים אבות שאונסים את ילדם.חסר זוגות שיוצאים מתקופת הגן ומתגרשים ביום בהיר אחד. אל תראי את העולם יפה ,ורוד וקסום. הוא לא לתמיד נושק לצבע ורוד . לגבי הבחור.אני אישית בתור בחור יאמר לך שהוא נשמע כמו אדם לא יציב ולא שולט על עצמו ויותר מכך על חייו. את זו שמחליטה טתחליטי אם להמשיך את חייך ולהנות מחיזוריו ושאר מופעי הקסמים שלו. הבחירה היא בידיים שלך. מה לעשות כעת ? אני חוזר אחורה. עצם העובדה שאת לא נשואה לו היא אדירה. את חופשיה לעשות הכל . פשוט עזבי את האדם השחקן הזה. בחירה שלך. בהצלחה.

אביב היקרה, נדמה לי שאת יודעת מה התשובה. את מנתחת מאוד נכון את מעגל הקסמים הזה שבו כאשר את מאיימת בפרידה הוא עושה מאמצים ומשנה קצת את עורו, והוא כבר יודע מצויין עד כמה את נמסה מן היחס שלו - לשני הכיוונים. הוא ממש מצליח לשחק בך, לטוב ולרע, ואת הופכת להיות כמו בובה על חוט עבורו, וכך בדיוק את מרגישה, חסרת כוח רצון משלך.

התחילי לנהל את עצמך בכיוון שנראה לך ולחיים שאת רוצה שיההיו לך. בידקי איפה בחיים את מצליחה לנהל את עצמך כיאות, ותלמדי מתחומים אלו. איך את בעבודה? איך את מול ההורים? החברות? האם בכל המקומות את כמו בובה על חוט?

אני מבינה שמה שמאוד קשה לך הוא להרגיש בודדה, אחרי הפרידה. נסי למצוא בלהיות לבד גם דברים חיוביים. כמו שאומרים - כאשר דלת אחת נסגרת - נפתחות הרבה אחרות! בקשי עזרה מחברות, צאי לבלות, הכירי את עצמך באופן עצמאי ותרוויחי מכך פי כמה, כדי ששוב לא תיכנסי לאותו מעגל קסמים עם איזה צ'ארמר אחר שיקלוט אותך חלושה ונזקקת לתשומת לב.

אני מרגישה שאם השנים אני רק מחמירה. אני לא כל כך חברתית, הרבה אנשים מעצבנים אותי ואני איפשהו בדרך איבדתי את ה - comunication skills שהיו לי. אני ממורמרת, יותר נכון, מאוד מתאמצת להיות נחמדה. בתחומים אחרים כמו בעבודה, נסגרתי בעצמי, כולם חושבים שכזאת אני אבל זה לא נכון, נהיתי כזאת. אז להיפרד... כן, זה נורא מפחיד... כי הוא לפחות נמצא שם. ולהישאר לבד נראה לי לא תמיד כל כך טוב להישאר עם כצמי. אני מפחדת ממה שאני עלולה לגלות שם :( זה ניתן לטיפול? פסיכולוגי? קואצ'ינג?

אביב היקרה, נראה שאיבדת מן הבטחון העצמי, ואת חוששת להישאר לבד, ללא מחזר, ואת מתאמצת להיות נחמדה בעבודה כדי שיאהבו אותך, ומפחדת לגלות מי את באמת. במצב כזה יותר טוב לפנות לטיפול פסיכולוגי ולא לקואוצ'ינג, לעניות דעתי. או לעשות את סדנא להעצמה ולצמיחה אישית, שאני עשיתי לפני עשר שנים והיא היתה כל כך מוצלחת עבורי - עם תוצאות מדהימות עד היום - ועבור הרבה אנשים שאני מכירה - שאני ממשיכה להמליץ עליהם שוב ושוב!

שחר היקרה, את כנראה החלטת שמבעלך לא תקבלי את הצרכים הרגשיים שלך ומכיוון שקל מאוד לקבל זאת בחוץ - את שוקלת זאת יותר ויותר. אבל את הולכת בכיוון הלא נכון, לדעתי. כמעט בכל זוגיות מגיע שלב בו צריך לנער את היחסים ולבנות אותם מחדש, ואתם הגעתם לשלב הזה. למרות שזה אולי נראה לך כמו סוך העולם, ואת כותבת שהוא קר אלייך ולא מתייחס אלייך כמו לאישתו - ניתן לעשות הרבה מאוד בתקשורת ביניכם. אתם פשוט זקוקים לעזרה חיצונית, לייעוץ זוגי, ולאו דווקא משהו ארוך ויקר. לפעמים שיחה חד פעמית עם יועץ מנוסה נותנת המון כיוונים ומבהירה מקומות שנראים תקועים המון זמן. חבל שתלכי החוצה במקום לקחת אחריות על המשפחה ולתקן ביניכם את מה שהיה פעם בעינייך הכי מושלם. תתפלאי אבל ככל שתעשו זאת מוקדם יותר - כך הסיכוי גדול יותר שיש עוד מה להציל, לפני שהרגשות גוועים והגוף מתחיל להתנגד בתחום יחסי המין.

שורוק היקרה, את מתארת מאוד יפה וברגישות את התפתחות היחסים שלכם ואת תחושותייך בזוגיות, כמו פרח שהפסיקו להשקות אותו. במצב כזה עלייך להתחיל לדאוג לעצמך, לשלומך הנפשי והרגשי, כי עם כל ההשקעה שלך בבית, בילדים ובהופעתך החיצונית, הוא לא מבין שעליו לתת יחס, לשים לב אלייך, לשוחח, לבנות את הקשר שלכם כבני אדם, כידידים. הוא רואה בך מישהי מובנת מאליה, ואולי אינו מודע לצרכים שלך. מאוד יתכן שזה מה שהוא למד בבית בו הוא גדל, לא ראה משהו שונה. יתכן שהוא חושב ומאמין שידידות היא רק בין הגברים, ואילו האישה צריכה לשבת בבית. מה שצריך לעשות הוא להתחיל לנהל איתו שיחות בהן את מבהירה את הצרכים ואת הציפיות שלך מן הנישואין. קיימת אפשרות לעשות זאת באווירה רגועה, בה כל אחד מספר מה הוא מרגיש ומה הצרכים שלו, ושניכם רואים מה ניתן לשנות. אבל, כמו שאת מספרת, הגעת למצב בו את קרובה לפיצוץ, ואני חוששת שלא תוכלי לנהל שיחה כזאת ללא כעס או ללא בכי, ואולי כבר היו לכם שיחות כאלו, ואולי הוא יעדיף להימנע מלהיכנס איתך לשיחות בעלות אופי מסוג זה. במקרה כזה, הפתרון הכמעט יחידי הוא להיעזר באיש מקצוע - יועץ זוגי, ישאפשר לכל אחד מכם להשמיע את דבריו עד הסוף, ויעבוד איתכם על התקשורת. אני יודעת שאת מרגישה עכשו שאת קרובה לפיצוץ, אבל מה שאת מתארת הוא די אופייני לשלב הזוגיות בו אתם נמצאים, והרבה זוגות עוברים דברים דומים. כמה שזה נראה לך בעייתי - ניתן לעזור לכם, אך רצוי להתחיל כמה שיותר מהר, כי את מספרת על כך שאת, אשר אוהבת מין, מתחילה לשנוא זאת איתו מרוב הכעס שאת מרגישה כלפיו, ובגלל זה אני מציעה לך לפעול במהירות, כי תחושות שהגוף משדר לך יותר קשה לשנות מאשר רגשות.

בחור יקר. נראה לי שאתה מנסה ללכת בדרך משלך, ואינני בטוחה שזה נכון במקרה הזה, כי מאוד חשוב להיעזר בכאלו שכבר היו שם והפיקו לקחים. לדעתי עליך לחפש עזרה פסיכולוגית אצל יועץ המומחה לתחום ההומוסקסואלי. כמעט בכל המקרים בהם ניסה מישהו ללכת נגד הטבע שלו ולהפוך לסטרייט - זה לא הצליח. אנשים רבים, לא רק דתיים, חיים שנים רבות בהדחקה של נטייתם ההומואית, מאותן סיבות שאתה ציינת, מקימים משפחה אך סובלים מחוסר משיכה לאישה (כמובן שגם היא סובלת), ועסוקים בפנטזיות איך לממש את צרכיהם.
שנית, לגבי השערותיך. שמתי לב שאינך מדבר כלל על קשר רגשי אלא רק על קשר מיני. חשוב על כך שכאשר אתה מתקרב רגשית למישהו - גבר או אישה - ומתאהב בו או בה - המשיכה המינית היא חלק ממה שקורה לנו בגוף. יש רצון לנגוע, להתחבק, להתנשק, להתאחד עם גופו של השני. ולא דווקא להכניע או להשתלט...אצל רוב האנשים משני המינים אין דווקא את עניין השליטה /כניעה, אלא יחסים גופניים הדדיים, כל אחד נותן ומקבל.
אתה כותב "היא ממש מנצלת את גופו כדי להגיע להנאה" אבל חשוב על כך שרוב האנשים והנשים כלל לא רואים זאת כניצול. אגב, ניתן להגיד זאת באותה מידה להיפך, כלומר שהגבר מנצל את גופה של האישה כדי להגיע להנאה, אתה לא חושב?
תראה, בחור, הדברים שאתה כותב מעידים על כך שיש לך מרחק מאוד גדול לעשות מבחינה רגשית על מנת להיקשר למישהו - גבר או אישה, ולדעתי חשוב מאוד שתיגש לטיפול פסיכולוגי עמוק, לא בגלל שמשהו לא בסדר, אלא כדי שיעזרו לך לעבד את הרגשות וילמדו אותך ליצור קשרים רגשיים עם אנשים.

לגבי נערת ליווי - שווה בדיקה. אומר לך עוד דבר. מקריאת דבריך התקיפים כלפי נשים, ניכר שאתה מאוד מאויים ע"י דמות האישה בכלל, ואם זו הסיבה שאתה מעדיף גברים - כי אתה נרתע מנשים ולא יכול לדמיין עצמך עם אישה בגלל מה שהיא עלולה לעולל לך - איזו תלות - אזי בהחלט חיוני לבחון את כל המערך הנפשי שלך כי אולי החלטת שאתה הומו לא בגלל משיכה עזה לגברים אלא בגלל שנאת נשים, שבה בהחלט ניתן לטפל, וכדאי. כי אם אתה לא הומו בטבעך, אז גם יחסים עם גברים לא יעשו אותך מאושר.

לא כולן פאם-פתאל. לא הכל אדם וחווה ונשים בגן עדן.

אלמונית יקרה, את מאוד צעירה ולא מנוסה, והקשר הזה נכנס אלייך עמוק ללב ולגוף. דווקא במצבים כאלו אני מאוד מציעה לסמוחך על משפחתך ועל חברותייך, ועל השכל הישר שלך, ולהתנתק ממנו. כרגע את מכורה אליו רגשית וגופנית, ולהתנתק ממנו יהיה לך כמו להפסיק לקחת סם, אבל עם כל הכאב והגעגוע, ניתן לעשות זאת. תסתובבי כמה שבועות עם לב שבור, אבל תלמדי לנהל את עצמך. כרגע הרגש מכתיב לך את דרכך, אבל השכל הישר אומר לך שהוא אינו הבן זוג המתאים לך. אני חוששת לפי התיאור שלך שצפויות לך הרבה מאוד צרות ממנו, וככל שתתנתקי מוקדם יותר - יהיה לשניכם קל יותר. ככל שיעבור יותר זמן - הוא עלול לראות בך קניין שלו ויעשה לך קשיים רבים יותר אם תרצי לעזוב אותו. לדעתי עלייך למהר.

האם יש פה מישהו שיכול לתת דעה ? חשוב לי לשמוע כמה שיותר תגובות.

משה יקר, בפורום החילוני משיכה מינית חשובה ביותר בחיי נישואים וחברות בלבד- לחלוטין אינה מספקת. לאדם חילוני, כדי שלא ידעך בוויתור על תמצית החיים, היינו אולי מייעצים לסיים את הקשר. השאלה אם נשים אחרות כן מושכות אותך. ואילו רק אל אשתך אינך נמשך. בכל מקרה, הבעיה דורשת פתרון. כי במשך הזמן תיווצר בעיה וייווצרו מתחים ביניכם שיפגמו בחיים ההרמוניים. היום, כזוג צעיר ללא ילדים זה הזמן לפנות לייעוץ רבני או זוגי או מיני, ולבדוק האם תוכלו להמשיך לחיות ביחד. ההתנהלות במגזר החרדי שונה ואיננה מוכרת לי דייה. ולכן לא הוגן יהיה מצידי לייעץ לך פה. לדעתי כדאי לך לפנות להתייעצות עם רב הקהילה, מתוך הנחה שישמור על אֵתִיוּת ויהיה הוגן כלפיך.

אני מבקש המלצה לפסיכולוגית המתמחה בטיפול בלסביות חרדיות נשואות

משה היקר, אם אין משיכה מינית - צריך לעשות משהו בקשר לכך. האם אתה נמשך לנשים אחרות? האם אתה מכיר את עצמך מבחינה מינית? אתם נשואים 4 שנים - האם בתחילה היתה משיכה מינית? שאלות אלו ורבות אחרות חייבות להישאל על מנת להתחיל לעזור לשניכם. אני מציעה לך להיעזר באיש מקצוע כמה שיותר מהר, כי המצב הזה לא צריך להימשך - והא הרסני לשניכם!

מהורהרת יקרה, את לוקחת סיכונים לא ישרים בתוך נישואייך, מחפשת צידוקים לקשר "האקראי" הזה ומחפשת מיפלט לליבו של אותו צעיר. האם אין לך מה להפסיד בנישואייך ורצון לנתב את האנרגיות לקשר הזוגי עם בעלך אותו לא הזכרת בלבטייך?

מה שאת עושה זה פשוט בגידה במודע וללא הרהור. אז אל תכני את עצמך "מהורהרת" ולא ממקום של שיפוטיות, אבל לפחות שאת תכירי במקום בו את נמצאת. רק מבקשת ממנו איפוק קטן. טיפטיפונת קשה להשגה. שלא יהיה סקס בפגישה ראשונה אולי מהשנייה. יופי. הוא בטח מעריך מאוד שאת עושה תאום ציפיות איתו וששווה לו להשקיע כי יוכל להינות מהנותנת עם קצת איפוק מצידו וחיזור קטנטן לעשות את הרושם הרצוי עד שהסחורה הזולה של איש אחר תיפול בידיו כפרי בשל ללא מאמץ
כמונו, גם הוא רואה בך אישה נואשת המחפשת מיפלט. נשואה פטתית שנכנסת מלכתחילה למשהו מסוכן ולא ראוי בלא ניד עפעף...

מה זאת אומרת שאמרת לו: "אני לא זונה"? ומה שאת עושה נחשב לבגידה הכי גרועה. ואם יהיה לך ילד מאותו בחור אזי הוא ייחשב ממזר.

היי אורטל, נראה שהגעתם למצב מאוד אופייני של זוגות צעירים רבים. המציאות המעייפת של עבודה, הורות ומטלות הבית שוחקת את הזוגיות, וזו נדחקת לעדיפות אחרונה עד שנעשה מאוחר מדי והרגש של האהבה והחיבור נפרמים, וזה מסוכן. על שניכם ללמוד להקדיש זמן ועדיפות לחיבור הזוגי. יש לי הרגשה שהוא שומע ממך הרבה ביקורת, ובורח לחדר עם המיזוג והטלויזיה כדי לא לשמוע זאת ממך כאשר הוא נכנס הביתה. לא רק הוא צריך להשתנות, גם צורת הפנייה שלך צריכה להשתנות. אם תקבלי אותו בהמון אהבה, חיבוק ונשיקה, ולא תפילי עליו דרישות וטענות, סביר להניח שהוא ירצה להישאר יותר זמן בחברתך. לגבי התנהגויות החיזור שהיו - נדירים הם הגברים שמסוגלים להמשיך עם המחמאות והמתנות לאורך זמן, זו ציפייה לא ריאלית. הדרך לקבל זאת יותר מהם היא כאשר זה כן קורה אפילו בצורה סימלית - לתת לו המון חיזוקים והתפעלות והאהבה, כך שהוא ירצה לעשות זאת בפעם הבאה... אם מה שכתבתי לא מספיק עוזר, אני מאוד ממליצה לקרוא את הספר - "אינטליגנציה ארוטית" מאת אסתר פרל, ואם זה לא עוזר - לא יזיק לקחת קצת ייעוץ זוגי כדי ללמוד איך לתחזק את הזוגיות לפני שזה מאוחר מדי.

אריאלה היקרה, אני מבינה שנפגעת ממה שגילית. יחד עם זה אני קולטת המון אמפאטיה מצידך והבנה למצב המיוחד של בעלך, גם העובדה שהיה חולה וגם שאת התרחקת ממנו באותה תקופה. הרבה מאוד גברים ( וגם נשים) -בוגדים במהלך שנות הנישואין, גם מבלי שיהיו חולים, וללא הנסיבות שאת תיארת...
חשוב שתדעי שמאוד קשה לעמוד מול הפיתוי כאשר יש מישהי זמינה שמוכנה לאהוב ולהיכנס למיטה. זה מאוד מחמיא, מאוד מרגש, ומאוד שונה ממה שמכירים בבית...מאוד אנושי...להימשך לעוד נשים חוץ מבת הזוג הקבועה. רוב הגברים, באופן טבעי, נמשכים ליותר מבת זוג אחת, ואם הם רוצים להישאר נאמנים עליהם להתגבר חזק מאוד על היצר, ולאורך שנות הנישואין הרבות - רבים גם הפיתוים.
וחשוב גם שתדעי שברוב המקרים בנות הזוג סולחות בסופו של דבר. נכון, ישנה פגיעה באמון, אבל לפעמים זעזוע כזה מעורר את הזוגיות ומזכיר לבני הזוג מה יותר חשוב והם נערכים מחדש להשקיע בזוגיות יותר, לא לראות אותה כמובנת מאליה.
דברי איתו על הפגיעה שחשת, אבל תני לו להבין שגם את הבנת אותו. אני חושבת שהגורם העיקרי שמונע בגידה בעתיד הוא הידיעה עד כמה הוא עלול להכאיב לך, וזאת עלייך להראות לו. וכדי שתתגברו יחד על מה שקרה, תני לו גם "מוצא של כבוד" ע"י ההבנה שאת כבר מגלה למצב המיוחד שנקלעתם אליו.

תודה על הייעוץ , לפעמים הרגש והכעס לא מרשים לנו להשתמש בשכל ובהיגיון זה לא אומר שהכל נמחק אבל ניתן לצמוח מזה כמו שאמרת.

לדעתי יש לך שתי אפשרויות: ראשונה - לוותר. אחרי שנתיים של עליות וירידות, מה את מצפה שתעבדו על הקשר והכל יהיה נפלא? כמו בהתחלה? אבל גם בהתחלה היו בעיות והקשר לא היה קל. אז תשקיעי מאמץ עליון ותגיעי לקשר לא טוב מלחתחילה? את בת 34, אין לך זמן לשחק במשחקים; שניה- לעבוד על זה, במידה ותחליטי שאכן שווה להשקיע, את יכולה לבדוק איתו ואם עצמך מה אהבתם אחד בשני בתחילת הקשר, מה משך אותכם, למה נשארתם ביחד, למרות הכל, ומה גרם לאותן ירידות. אך קחי בחשבון שזו אכן עבודה קשה של שניכם ולא רק את אחראית על התהליך. כל קשר הוא עבודה קשה ואם הזמן קשה יותר ויותר, אך אם אין בסיס יציב ובטוח של אהבה זה כמו להקשות על החיים בכוונה ובמודע, במקום להקל אליהם. בהצלחה, בכל צד שתבחרי!

היי סיוון, מעבר למה שכתבה אולגה, הייצתי מוסיפה נקודה אחרת: אחד הדברים הבולטים בתחילתו של קשר היא ההתאהבות, הפרפרים, הריגוש. אחד הדברים המאכזבים שקורים כאשר הקשר מתמשך הוא ירידה רצינית בריגוש, מעין התרגלות האחד לשני. יתכן שכאשר חברך אומר שהוא לא אוהב אותך הוא מתכוון לאותה התרגשות של ההתאהבות, שחסרה לו. נשאלת השאלה האם הוא מבחין בין התאהבות לאהבה? אהבה זה החיבור המיוחד שיש לנו לבן הזוג, הגורם לנו לרצות להזדקן איתו ולא לאבד אותו, להקים איתו את המשפחה ולא עם מישהו אחר. זו ההערכה של תכונות טובות שיש בו והקבלה של חולשותיו כמשהו שלם. וכמובן אפשר לכתוב על כך עוד הרבה.
עלייך לבחון עם עצמך, קודם כל, אם את רואה בו בן זוג מתאים לך, עכשו שאת מכירה אותו כבר הרבה יותר טוב מאשר בתקופת ההתאהבות, ולהציע לו להסתכל בצורה מפוכחת עליך באותו ההקשר.
יתכן שבעייה נוספת מבחינתו היא שהוא אינו מקבל את צרכיו הרגשיים ממך. תשאלי את עצמך מה הציפיות שלו, על מה הוא מתלונן כאשר אתם רבים, כאשר יש ירידות, כמו שאת כותבת. האם את יכולה לתת לו את מה שהוא זקוק לו? האם הוא יכול להעניק לך? אם אתם בהתלבטות, אני יכולה להציע לעשות את [a href='http://www.landmarkeducation.co.il/Default.aspx?tabid=1' id='link']הפורום של לנדמרק -[/a] סדנה לצמיחה אישית שמאוד עוזרת גם לצורך התבוננות פנימית והיכרות עצמית וגם לצורך כניסה לפעולה בחיים במקום להישאר "תקוע".

בוקר טוב, אני לא ממש יודעת איך להתחיל... כי זה פעם ראשונה שאני מדברת על זה ,היה לי חבר כ-5 שנים (לפני כ-4 שנים) ממש ממזמן, והוא בגד בי, (סלחתי לו תקופה) ובשלב של הסליחה והחזרה שלנו הייתי כל כך כועסת מפנים שזה התפרץ אצלי בלשרוט את עצמי , או לפגוע בעצמי פיזית, וזה כל כך לא מתאים לאופי שלי, פשוט מהעצבים שלי כלפיו כשהוא היה מעצבן אותי או כשהייתי מרגישה שהוא בוגד בי שוב,או משקר לי הייתי פשוט מרביצה לעצמי... והבנתי שהוא עושה לי רע ונפרדנו... היום אחרי 4 שנים לא היה לי שום התקף זעם כזה (אם זה התקפת זעם אני לא יודעת מה זה) ויש לי חבר שנה ואנחנו מתחתנים, ואתמול הוא ממש עיצבן אותי (בלי צעקות, בלי ריב עצבני) פשוט ריב של שקט כזה דממה וזה אכל אותי מפנים והרגשתי את העצבים עולים לי, וכשיצאתי מהרכב שלו פשוט העפתי את התיק שלי וזרקתי אותו לריצפה, ואת המפתחות לבית ופשוט התפרצתי בבכי זה הזכיר לי את התקופה ההיא שלא שלטתי בכעס שלי ואני בן אדם כל כך שקט אני כל כך עדינה ואני לא יודעת מה קרה לי ... השתגעתי? מה יש לי? אני לא מבינה אני לא כזאת, אני לא בן אדם עצבני בכלל אם תוכלו לעזור לי בבקשה ... תודה

ליאל יקרה,
ככל הנראה את מאוד עדינה, רגישה ומופנמת והכעס שצברת במקרים אליהם התיחסת, פרץ ללא שליטה עצמית אליה את מורגלת. כדאי לך לפנות לאיש מקצוע לברר מדוע זה מתבטא בפגיעה עצמית ובאם את לא צוברת ונוהגת בעודף שליטה עצמית במיקרים אחרים.

יעל יקרה, נסי את בעצמך לקרוא שוב את דבריך פה בפורום, כאילו היו דברים של אחרת ואני מניחה שתגלי שהתשובה בידיך. שעליך לקום להתחיל לפעול ולהתפתח. כמי שיושבת 8 שעות לבד ומשתעממת כל היום ללא מעש ורק חייו מעשיו והתפתחותו של חברך מעסיקים את מחשבותיך ודמיונך – סביר שתהיי בהרס עצמי, משעממת, מתוסכלת, תקועה, קנאית מתישה וממאיסה. יעל, תפסיקי לחשוב ולדמיין ולחלום מה ועם מי הוא עושה בכל רגע שאת ללא מעש. כדי שיהיה לך ולו חשק להיות איתך, קומי ועשי משהו עם חייך. אף אחד לא יעשה את זה בשבילך וזה לא ייעשה מעצמו. תתחילי גם את ללמוד, לעבוד במשהו מעניין. צמצמי את הפער - לך יהיה מעניין, מעניין וכייף יהיה להיות בחברתך, ולא תצטרכי לשקוע ברחמים עצמיים ורגשי קינאה מתישים.

את צודקת ואני באמת אתחיל לעשות את זה אבל מה שאני לא מצליחה לעבור עליו זה שהוא נפגש עם ידידות שלו, והיום הוא סיפר לי שבשישי בערב הוא יצא עם חבר שלו,, חברה של החבר וידידה שאני שונאת הם הלכו לפאב והוא והידידה השתכרו והוא סיפר לי שהוא לא עשה כלום כי הוא יודע שהוא איתי למרות שרבנו והוא חשב שניפרד וזה מעצבן אותי שהוא יוצא איתה ומשתכר איתה אז יופי שהוא לא עושה כלום אבל זה עדיין מעצבן אותי ואני לא יודעת איך לחיות עם זה, ועוד בנוסף אני מזל תאומים שזה מזל קנאי בטירוף

אני כל כך מבינה אותך... אין לך מושג כמה. גם אי הייתי בסרט הזה את לא היחידה. את יודעת מה אני חושבת? בגלל שהייתי בדיוק כמוך: בחורה אסרטיבית, מאמינה בעצמה, יודעת מה היא רוצה, יוזמת, נועזת וכו'. הכל טוב ויפה - אך כשזה נוגע ליוזמה מול גברים - תשאירי את כל התכונות הללו בצד. גברים לא אוהבים שמתחילים איתם. תאמיני לי! כמה שנהיה פמיניסטיות וכמה שגברים יגידו שהם אוהבים בחורות יוזמות, זה לא נכון בכלל. גבר רוצה להרגיש שהוא "כבש" אותך, כמו בטבע. את יכולה לחייך לכיוון שלו, את יכולה לאנפף עם העיניים אבל לא יותר מזה חמודה. לא לפנות אליו ולא לעשות צעד שהוא יותר משמעותי. דבר שני נראה לי שהמהלכים שלך הובילו לכך שהגברים הללו "הריחו" מישהי שהיא מחפשת קשר רציני, מחפשת התמסדות - ואיך להגיד לך את זה - גברים היום לא ששים אליי חתונה....רובם לא רציניים. הם לא צריכים שתגידי להם במפורש שאת מחפשת קשר רציני - אפשר להבין את זה משפת גוף, מדברים שאת אומרת וכו'. אז לדעתי - תורידי הילוך. כי ככל שתרצי יותר - ככה יהיה קשה להשיג וככה גברים יותר יתרחקו. תאמיני בעצמך. יש לך מה להציע - אני בטוחה, אבל לא לגלות קלפים יותר מידי.

אינני יודעת אם את רווקה או נשואה כיום מבחינת ההזדהות , אך בהחלט חשבתי על הדברים ואני אכן חושבת כמוך, למרות החיבור ואם נצא מנקודת הנחה ששני הצדדים מצאו חן אחד בעיניי השני בכנות, עדיין הם מ-פ-ח-ד-י-ם .. כן. אולי לא ציינתי אך לרובם כן הזכרתי שאני מחפשת קשר רציני (ודווקא כשראיתי שהם מושכים לכיוון של משיכה פיזית). באיזשהו מקום היה עדיף לי "לסנן" את הלא רציניים הלא בשלים, הלא מוכנים או בוגרים. כי אני יודעת שזה מה שאני רוצה ואין לי זמן לצאת עם כל אחד חודשיים- שלושה בערך ולגלות שהוא כלל לא בכיוון ואז גם כבר אקשר אליו רגשית.. עצוב שזה המצב, והלחץ שלי לא מוסיף בעיקר לי, ואכן צריך להוריד כמה הילוכים לא אחד, אך אני תוהה, אם אתקל בבחור שנמצא בשלב בחיים שהוא יודע שהוא רוצה את אותו דבר כמוני (רק רציני), האם גם אז הוא יבהל כמו רב השאר כשהדיון על כיוון הקשר יקרה? או שאכן כדאי לומר מלכתחילה מה אני מחפשת כדי שישארו הרציניים האמיתיים (שהם לא רבים לצערי) כשבחור אומר לי שגברים נלחצים או נבהלים מלדבר על כיוון רציני אני מבינה שאיתו אין סיכוי (מנסיון) חשבתי שבחתך הגיל שלי כיום כולם בערך רוצים כבר אותו דבר ולכן זה יותר קל, אך מסתבר לדאבוני שלא כך..

שני היקרה, אני נוטה להסכים עם שני שגברים מעדיפים "לצוד" מאשר להיות ניצודים. לדעתי כל גבר שיצא איתך ידע גם בלי שתגידי לו שאת מתכוונת ליחסים רציניים, ולו רק בגלל הגיל שלך, כך שאין צורך לנפנף בכך ולהרתיע את חלקם או את רובם כמו שאת כותבת.
לפעמים קורה שהבחורה (או הבחור) הרווקה משדרת סוג של דחיפות ולחץ ויש בכך כדי להרתיע.
מה דעתך לאמץ לך טכניקה שבה הפוקוס שלך הוא על הגבר, להיות קשובה אליו, להתענין בו, ברור שאם הוא מתעניין בך עלייך לספר על עצמך, אבל בצורה כזאת שהקשב יותר עליו, במקום לחשוב כל הזמן מה הוא חושב עליך ואיזה רושם את עושה. מי שכל הזמן חושב על עצמו נמצא בלחץ וגם לא מצליח ליהנות מן המפגש, ואז גם הדייט שלו לא נהנה. נסי להתמקד ב"כאן ועכשו" בזמן הדייט, למצוא ממה ליהנות כרגע ולא לחשוב על מה הולך לקרות אחר כך. המציאי לעצמך פטנטים שיעזרו לך להתמקד בהווה. פרקי את הפגישה לחלקים קטנים ותראי ממה את יכולה ליהנות - נסי גם להרגיע את עצמך, בעזרת סדרת נשימות איטיות ועמוקות, ושימי לך כמטרה - לגרום לך ולו הנאה. אחרי הדייט את תמיד יכולה להודיע לו שלא מתאים לך, אבל אולי בינתיים יהיה לשניכם כה נעים שתרצו להיפגש שנית. וזכרי - הגברים מביאים בחשבון שאת רצינית, ואני חושבת שבגיל הזה גם הם כבר שוקלים ברצינות, אבל לא מתמסרים בקלות.
מקווה שעזרתי במקצת, אני יודעת שזה לא פשוט ליישום.