פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

אני משתפת אתכם בתחושותי הקשות:

אני חיה בתוך זוגיות שככל שעובר הזמן(כבר 5 שנים!) אני קולטת עד כמה לא טוב לי,אני אומללה ומאמללת.
בעלי אדם טוב ביסודו אך עצלן ותינוקי ונאיבי עד כאב!!!! כל חייו מתנהלים בקצב שונה משלי בראיה ובחשיבה מעוותת ללא שום חשיבה של צעד אחד קדימה,חוסר עשייה מוחלט המדרדר מיום ליום
שנובע מחוסר מוטיבציה להתאמץ בכל תחום ורק להנות מחיי מותרות ללא הגיון.
לא שאני כליל השלמות-אף רחוקה מכך,אך בכל זאת אני מגיעה למסקנה שאני חיה עם בנאדם אטום
החי בבועה של אגואיזם וניתוק המקיפה אותו בחלק לא מבוטל מהחיים
אני די משוכנעת-מתוך ניסיון ששום ייעוץ בעולם לא יועיל בשינוי תכונות אישיות הטמועות כ"כ עמוק בבנ"א המסרב לחיות חיים נורמליים.הפסימיות שלי היא מנסינוי הארוך והמר.
ברור לכם שהגענו כבר מזמן למעגל קסמים מחריד ומייגע בו אני ה"אם" המוכיחה והוא "הלא יוצלח"
אני יודעת ומודעת מצויין עד כמה זה גרוע אך גם כשאני יורדת ממנו או מנסה באלפי דרכים כולל ייעוץ
כלום לא זז לטווח ארוך או באופן מהותי.
יש לא מעט רגעים בהם אני מהרהרת ביני לבין עצמי שבא לי להתגרש ופשוט לברוח אבל אני יודעת שאין לי אומץ לצעד כזה שאולי בסופו של דבר התוצאות יותר גרועות ומזיקות יותר מאשר המצב הנוכחי ובפרט שיש שלושה ילדים בתמונה.
בתוך תוכי אני די יודעת שבנראדם כה מקובע לא ישתנה באמת.
נמאס לי כבר לרחם על עצמי,לבכות ולהיות בדיכאון,זה לא מביא לשום מקום.
אני יותר מכל אחר בעולם יודעת שהסיכוי שהמצב ישתנה אפסי
בעלי מעצבן אותי מהשניה שאנו פותחים את העיניים ובמשך כל זמן שאנו יחד וזה הרבה!!! מידי!!
קצרה היריעה אך ליבי ונפשי גדושים ברגשות קשים ומורכבים שכבר קשה לשאת ולהכיל.
בטח תשאלו אם ניסינו לדבר ברצינות בכנות ובפתיחות אז התשובה היא כן.
עד כדי כך כן שכבר אין בי אנרגיות להוציא עוד מילה מהפה.
זה המצב!!!
אנו רבים ללא הרף במשך תקופות ארוכות/באפטיה
האם לזה אפשר לקרוא משבר זמני וחולף???
או שמא זה אבוד???
הוא ממש מטריף אותי בכל מה שהוא עושה ובעיקר בכל מה שהוא לא עושה
תחושותי כלפיו חסרות סבלנות אך יש בי גם רחמים כלפיו כם דחייה ותסכול ועוד ועוד.....
תודה על ההקשבה-אשמח לתגובה.
וסליחה על המגילה הארוכה..
שני.
שני

היי, אני בחורה בת 28 נשואה שש שנים היינו חברים שנתיים יש לי ילדה בת 4.5 כשנה לאחר לידת ביתי מצאתי את עצמי ברומן לוהט במשך כשנה וזאת כי הרגשתי שבעלי לא מתקשר אותי לא מבין אותי , כמות הסקס והשנקיות ירדו מצידי , לא יכלתי לסבול את מגעו של בעלי, גם לאחר סיום הרומן , מיצידי ניסיתי לחזור " למוטב" עם בעלי לא ע"י ייעוץ אלא שינוי בגישה לחיים ניסיתי להיות חמה מפנקת אוהבת אך זה לא הצליח הגעתי למצב שאני מחכה שבעלי יירדם בסלון וכך אוכל לברוח מסקס, וגם אם היינו עושים סקס לא יכלתי כ"כ שהוא ייגע בי או ינשק אותי וככה היחסים התקררו, אין לנו נושאי שיחה משותפים אם אנחנו יוצאים לבית קפה אין לנו על מה לשוחח כל אחד ישן בצד השני של המיטה, ושנים שלא התכרבלנו וראינו סרט ביחד, אני מרגישה זקנה איתו וממורמרת, אני רוצה לציין שאני נראית פצצה מכל הבחינות ותמיד מקבלת הצעות ותמיד מתחילים איתי.
לפני כחמישה חודשים הכרתי מישהו התפתח רומן של חודשיים ואז הרגשתי שאני נחנקת ואמרתי לבעלי שיעזוב את הבית כי זה נגמר( בעלי לא הופתע כי זה משהו שתמיד אני אמרתי לו שייקרה) כרגע אני עדיין עם החבר הוא אוהב אותי מאוד ואני אותו יש לנו כימיה טובה סקס מעולה הוא מפנק עוזר קונה מפרגן , למרות שבעלי אבא מעולה אבל היחסים שלנו הזדקנו מאוד.
אנחנו בהליכי גירושים כבר חתמנו על הסכם גירושים די בקלות הבעל אפילו לא ניסה להילחם, ובסוף החודש יש לנו דיון נוסף כנראה קבלת הגט. אני במצב שעכשיו אני מתחילה לחשוב שלא עשיתי מספיק למען הקשר ורגשיי האשם מחלחלים בי, אני גם לא יודעת איך לספר לחבר שזה נגמר דרך אגב הוא רווק, ומוכן לקבל אותי כמו שאני וגם משפחתו שכבר הכרתי... מצד שני האם להגיד לבעל שבגתי בו, למרות שהוא עידכן אותי שאם היה לי משהו בשלושה חודשים שהוא לא גר בבית אז אין לנו סיכוי, אני בבעיה רצינית כי אם בעלי חוזר הבייתה זה לנצח ואני לעולם אני לא יעיז לדבר יותר. אני עובדת עצות ומרגישה שהחבר טרם ודחף אותי לעשות את הצעד כי הוא מעוניין בי ולא מוכן לוותר, הייתי בתקופה לא טובה והוא היחידי שהיה ליידי, מה לעשות??? הדבר היחידי שעולה לי בראש זה לקפוץ מהגג. תודה המיואשת...

יש בעיה שמאוד מטרידה אותי והיא בעיית הבדלי הגובה.
אני בחור גבוה 1.88 והיא נמוכה בערך 1.56.היא מוצאת חן בעיניי .
חשוב לי מה אנשים חושבים עליי...
ואנ י מתבלט לגבי יחסים אלו , מפחד שזה יפריע לי בעתיד..
האם זו סיבה מוצדקת לגמור יחסים בגלל סיבה זו.
מודאג מהנושא ומקווה לקבל את עזרתכם לצורת חשיבה נכונה.

הכרתי בחור מקסים גרוש+1
נפגשנו כמה פעמים, וביום שישי היתי עם הילדים בחנות צעצועים, וקניתי גם לבת שלו מתנה, אתמולל שוחחנו בטלפון ואמרתי לו שקיניתי לה מתנה, ספרתי לחברה והיא אמרה שעשיתי טעות שאני מתלבהת, אכן עשיתי טעטת? זה ילחץ אותו?

יש לי חבר כשנה וחצי , אני בת 28 והוא בן 30 , טוב לנו ביחד , אנו מסתדרים מעולה , אך יש לי בעיה.
לאחרונה , הבנתי שהוא הרבה יותר פתוח ממני , ויש לנו דעות שונות בנושא מסוים. לדוגמא : בעבר כשגילה שאני בתולה , הציע לי על מנת שלא אבגוד בו , שאם ממש ארצה לנסות טכנית מישהו אחר , תגידי לי ואני אארגן לך גיגולו או הומו , רק שזה לא יהיה מאחורי גבו , לדעתו בגלל שלא חוויתי גבר אחר , יש סיכוי שאסתקרן.

בנוסף , במסיבת רווקים של חבר שלו , הם יצאו למועדון חשפנות , בו יש אפשרות שהחשפנית תירקוד עלייך וניתן לנגוע לה בחזה , הצלחתי להאמין שהוא לא נגע בה , אך החברים שלו כן , אך לדעתי הוא לא עשה זאת מהסיבות הנכונות , כלומר , אם לא היינו מדברים על כך לפני , והוא הבין שזה יפגע בי , לדעתי הוא היה נוגע , לאחר המסיבה , הבנתי שדעותינו שונות , לדעתו , לרקוד עם חשפנית זה לא בגידה , זה שואו , הוא אמר : לא רקדתי מ2 סיבות : גם כי זה לא עושה לי את זה , וגם כי אני מכבד אותך, אך אם לא היינו מדברים על כך הוא היה נוגע , כי הוא לא רואה בך בגידה.
בנוסף , הוא סיפר לי שאחד החברים הציע לחתן המיועד , להכנס עם החשפנית לחדר , ושהיא תעשה לו ביד עם קונדום , החתן אומנם סירב , אך שחבר שלי ראה שהתגובה שלי הייתה: איך הוא הציע לו זאת? הוא הולך להתחתן , הוא ענה : כי הוא ילד מה את מצפה , וחוץ מזה שלעשות ביד זה לא בגידה ,
אז אמרתי לו , אז אני אלך לחשפן שיעשה לי ביד , והוא מייד הבין שזה ממש בגידה , והסביר : שזה
כמו לעשות מסז' , והמסזיסטית , נוגעת בכך באזורים אינטימיים , והסביר שמבחינתו זו בגידה , אך אם זוג נשוי עם 3 ילדים , ואחד מעד , ועשו לו ביד , לא צריך לפרק נישואים בגלל זה , אך אם הוא שכב
עם החשפנית או שהיא ירדה לו זה בגידה , הוא אומר לי תעשי הפרדה ביננו לבין מה שקורה בחוץ , זו דעתי זה לא אומר שכך אתנהג , אני פשוט מסביר לך את מה שקיים ( כביכול , אם יותר ניסיון ממני).
מפריע לי שדעותינו שונות , שהוא לא חושב כמוני , ויותר מכך , האם זה סימן שבעתיד הוא חלילה עלול למעוד? כיום , אני סומכת עליו , ומאמינה שלא בגד בי

אני בת 38 ובעלי בן 40 ותפסתי אותו בוגד לא רק שהכאב של הדבר היה קשה אלא היה קשה עוד יותר לקבל את העניין שהוא רוצה להתגרש מה ניתן לעשות כדי לנסות להחזיר אותו אלי כי אולי כשיתפקח כבר יהיה מאורחר הוא לא רוצה ללכת ליעוץ.

שלום למנהלי הפורום:

רציתי לשאול האם קינאה רומנטית זהו רגש שניתן לשלוט עליו ?
האם בחור שלא מקנא לבחורה שהוא בעצם טוען שאוהב, משמע שהוא רק חושב שאוהב ?

ועוד שאלה, אם הסיטואציה היא כזו שהוא מודע לכך שהיא נפגשת עם בחור אחר ועדיין לא מקנא לה, זו עדיין יכולה להיות אהבה ? או סתם קישקוש מניפולטיבי שלו ??
הוא טוען שזו מבחינתו "אהבה אמיתית ובוגרת" אם הוא יודע שמישהו אחר מצליח לגרום לה לאושר....גם אם הוא לא מקנא.
ודעתי היא, שמי שבאמת אוהב לא יכול לחשוב על כך שהבחורה אותה אוהב נפגשת עם מישהו אחר מבלי לקנא.
ומה דעתך ?

ליאת

אני ובעלי נשואים שמונה שנים.יש לנו 2 ילדים מקסימים.לאחר ההריון השמנתי מאוד (יש לציין כי תמיד הייתה לי נטיה להשמנה ולפני שהכרתי את בעלי עשיתי דיאטה וירדתי 40 קילו).בעלי ביקש ממני מאוד לרזות אך לא הצלחתי(כנראה לא כ"כ השתדלתי או שלא באמת רציתי...),אז נכנסתי שוב להריון ובעלי ,כצעד ענישה ,עזב את החדר ומאז לא שב...(עברו 3.5 שנים.).לפני כחצי שנה הוא החליט לעזוב את הבית ולהתגרש -אני קיבלתי את החלטתו(עם כל הקושי הכרוך בכך..),במקביל התחלתי עבודה חדשה והתחלתי בדיאטה למען עצמי ובשבילי!!ולא דיאטה בשבילו-כפי שטען....שאשה שמשמינה-מזלזלת בבעלה.לבסוף,כשראה שהתחלתי דיאטה-חזר הביתה אך היחסים לא השתנו-אומנם רזיתי יפה ואני ממשיכה,אני מצליחה ומסופקת בעבודה אך איני יכולה לסלוח לו על שבעת ההריון עזב את חדרי ולא התקרב אליי 3.5 שנים.
אני לא יודעת מה לעשות....האם להתגרש?האם להמשיך במצב בו אנו משמשים רק כשותפי דירה...
יש לציין שניסינו ייעוץ זוגי שלא הלך.
בנוסף,יחסיו עם הילדים נהדרים והאווירה בבית בסך הכל טובה-אין צעקות ומריבות אך אין זוגיות בכלל!!האם להקריב את הזוגיות תמורת השארות אב לילדים בבית??או שלוותר על הנוחות והבטחון ולצאת לדרך חדשה-לא נודעת...קצת מפחידה אבל עם תקווה?
אני בת להורים גרושים ואין לי קשר עם אבי....בעלי בתחילה איים שאם נתגרש הוא יעדיף לנתק קשריו עם הילדים..(או שהתנה שאותר על זכותיות כספיות ובתמורה יסכים לראותם..).האם יעשה זאת-אינני יודעת....
מה לעשות??הוא איש טוב והגון אך לא מפרגן,לא אוהב.היום אני לא חשה כל תשוקה אליו....אני יותר מרחמת עליו....

התחתנתי מתוך אהבה גדולה מאוד לבן אדם מבוגר ממני בכעשרים שנה. הבעיה היא שמרוב שהייתי מסונוורת העלמתי עין מדברים שהיום הורסים לי את החיים. הוא בן אדם טוב אבל גם עצבני מאוד (הוא בעצמו בזה) הבעיה שאני אף פעם לא יודעת מה יעצבן אותו. פתאום הוא חוטף קריזה מדבר שנראה בעיני כקטן. ומתחיל להתעצבן ולקלל אותי בקללות נמרצות. לקרוא לי בשמות גנאי להעליב ולהשפיל ליד הילדים.ולאחרונה גם ליד אנשים זרים. הוא בן אדם הפכפף מאוד יכול להיות לנו כמה ימים או שבוע טוב מאוד שטוב לי והוא מכבד אותי והוא צוחק וממש אוירה נעימה. ואז הוא חוטף קריזה ויש לנו שבוע רע שבו הוא בקושי מדבר איתי. "מעניש" אותי בזה שהוא לא אוכל.יושן על הספה עם בגדים וכו (תוך כדי שהוא דואג שאני אראה כמה שהוא חלש ומדוכא ובקושי יכול לדבר) הוא מדבר אלי בזלזלול .מעיר לי על כל דבר קטן. וכל מילה שאני אומרת נהפכת להיות משהו רע.וכמובן שתמיד הכל זו אשמתי . ואני זו שגרמתי לכל המתח הזה.(כך הוא טוען) ואז לאט לאט הוא נרגע ושוב הוא בן אדם טוב וחוזר חלילה..
הבעיה שגם ב"זמן הטוב" אני הולכת על קליפות ביצים. לא סומכת עליו שהכל ימשיך להיות בסדר.מפחדת מכל שינוי בטון הדיבור שלו שפתאום עכשיו הוא ישתנה שוב..כל הזמן במתח. אף פעם לא רגועה .
יש גם חוקים בבית: אסור לי להרים את הקול. אם לפעמים מתוך כאב שנגפעתי אני בוכה או מדברת איתו הקול שלי קצת נעשה גבוה יותר. ואז הוא מחליט שאני צועקת עליו. ועונה לי גם כן בקללות ועצבים. למרות שאני לא מתכוונת לצעוק אני רק כואבת ומנסה להעביר לו את שבליבי.
הוא פעם אמר לי אני אוהב מלחמות אני אלוף בזה. אל תרימי עלי את הקול כי אני אחזיר לך פי אלף.
נמאס לי כבר ממשחקי היו יון האלה. נהיה לי כבר ככ רע בנשמה.אנחנו גרים במקום נידח (לצורך העבודה שלו) ואין לי חברים או משפחה . רק הוא והילדים. כך שממש ממש רע לי. (לו יש חברים מהעבודה. לי אין אף אחד . כל היום לבד עם הקריזיונר הזה מרגישה שאני הולכת להשתגע

שלום רב,

אני אישה הנכנסת לגיל 40 נשואה 18 שנה עם 3 ילדים מקסימים לפני כשנתיים גילתי שבעלי מנהל רומן, הסיפור התגלה ע"י הבחורה ש "טרחה" להתקשר ולספר לי...... הנושא עורר רעש נורא שכמעט וגרם לגירושים ופירוק המשפחה, אבל אחרי שיחות מרובות עם בעלי שדרך אגב הסתיימו המון פעמים במריבות ומילים קשות מצידי כלפיו הבנתי שאולי יש מקום לסליחה כי בסך הכל יש בי אהבה, הערכה, כבוד כלפיו, למרות שבאותם הימים חשבתי שאין לי כלום כלפיו חוץ מכעס וכאב, חשוב לי מאוד מאוד לציין שבעלי ואני אוהבים מאוד וחיי הנישואים שלנו מוצלחים וטובים חשוב גם לציין שמבחינת בעלי זו הייתה מעידה חד פעמית בלבד (הרומן נמשך חודש בערך) הוא נורא התחרט על המעשה וחזר והתנצל והסביר שאני והילדים נורא חשובים לו ופשוט ברגע של משבר הוא נגרר לתוך הסיפור הזה... אני החלטתי לסלוח את העניין ובאמת לקבל אותו חזרה לבית (באותה התקופה כמעט לא יכולתי לראות אותו) העניין הוא שמאז אני לא מצליחה באמת לשכוח מהסיפור זה נושא שעולה לפחות פעמיים בשבוע וכמעט בכל יום המחשבות שלי עם עצמי לא מפסיקות היית רוצה ושמחה לשמוע דעה והצעה איך לנסות להתמודד עם העניין ולהתגבר עליו, מאז בעלי חזר להיות אותו בעל אוהב ומפנק כמו תמיד והכל בנינו בסדר מבחינה זוגית אבל אני לא מצליחה להשתחרר מזה אנא עזרו לי... תודה תמי

אני נשוי 10 שנים, חי עם אשתי כבר 14 שנה, 2 ילדים והשלישי בדרך.
בתקופה האחרונה התחלתי לחוש שמשהו אצלי נכבה, אני נוסע לא מעט בתפקידי והאסימון נפל כאשר הפסקתי להתגעגע הביתה, בניגוד לפעמים קודמות
באיזה שהוא מקום תחושותי הן שהאהבה שלי אליה נגמרה, ויש לי כלפיה הרבה הערכה ואהבה מסוג אחר, חברות ואולי אף רעות במידה מסויימת.
אני נמצא במקום מאוד מבולבל ואין לי מושג כיצד להתמודד עם הסוגיה.
משתנה נוסף הוא הצטרפות של גורם שלישי למשואה בדמות עמיתה לעבודה, שלאחרונה יחסינו התקרבו אך לא קרה בינינו מאום.
נהפוכו, למרות היותה רווקה ופנויה אני משתדל לא לעשות שום צעד בכיוון ללא קבלת החלטה על מעשי בתחום הזוגיות.

אשמח לקבל הארה לנושא
רוני

ישנו בחור שמוצא חן בעיני אך הוא כל הזמן מתעלם ממני. בהתחלה חשבתי שאולי נדמה לי אך כיום אני בטוחה ללא כל ספק שהוא מתעלם. אם אני אגש אליו ואדבר איתו הוא לא יתעלם אלא ישיב לי -לא יפתח שיחה מי יודע מה אך יאמר כמה מילים ואולי השיחה תזרום לאן שהוא.

אך אם הוא רואה אותי בהפסקות או נמצא עם חברים ואני פתאום עוברת או שהוא יוצא משיעור ואני בדיוק נכנסת- הוא מתעלם ולא אומר אפילו שלום. אז ברור לי שחלק מכם יגידו שהוא לא מעוניין ושאולי הוא מרגיש שאני מעונינית ובגלל שהוא לא מעוניין אז הוא מתעלם. אבל השאלה שלי היא: למה להתעלם? גם אני לא מעוניינת בכולם ובכל זאת אני מגיבה באופן מינימלי.

בנוסף, אם אני יודעת שמשהו דלוק עליי ואני לא עליו- זה דווקא יכול להחמיא לי ולגרום לי כן להגיב לו כי זה מרגש אותי, מאתגר אותי. במקרה שלו נראה לי שהוא כאילו ממש מתעלם בכוונה ואין לי מושג למה. אולי אני טועה בחשיבה שלי וזה לא אומר שהוא לא מעוניין ? או שעכשיו אני משלה את עצמי. מה אתם אומרים?

בעלי ואני נשואים כ-15 שנה ולנו 6 ילדים, בעלי לא מצליח להחזיק מעמד במקום עבודה יותר מ3-5 שנים. לפני כ-5 שנים החליט בעלי שעליו להיות נהג מונית ואכן הוציא רשיון נהיגה והחל לעבוד. הוא עובד סביב לשעון אבל ההכנסות על הפנים, מאחר ואנו משפחה גדולה יש הוצאות רבות, משכנתא וכיו' אני עובדת כל הזמן 9 שעות בחוץ ועוד 13 שעות בבית (כביסות, בישולים, נקיונות וכו'),אני מנסה לשכנע את בעלי מזה זמן רב להפסיק לעבוד כנהג מונית ולחפש עבודה נורמלית באיזה מקום מסודר עם כל התנאים הנילווים אבל כל נסיונותיי עלו בתוהו מה לעשות איתו?

אני במצב מאוד עדין כרגע וממש לא יודעת מה לעשות, אשמח לקבל עצות....
אני וחבר שלי מזה שנה וחצי מתכננים חתונה, אנחנו מאוד אוהבים , אבל ישנו משהו בנינו שתמיד מפריע ויוצר חומה ענקית שאני ממש לא יודעת אם זה רעיון טוב להתחתן ולהקים משפחה יחד.
עוד בתחילת הקשר שלנו, כמה חודשים אחרי שהתחלנו לצאת יחד, הוא סיפר שבעבר היה בישיבה
ושתמיד ידע שיום אחד יחזור בתשובה, חשוב לי לציין שכשאני הכרתי אותו הוא עדיין לא הראה שום סממנים של חזרה בתשובה, הינו יוצאים ונפגשים בשבתות בעיקר.
אחרי כמה זמן עברנו לגור יחד ואז הוא החל להכנס לעיניין של הדת שוב, התחיל לראות הרצאות דת באינטרנט לברך על כל דבר, ללכת עם כיפה(ועוד שחורה של חרדים,לא פחות ולא יותר) ולהתעקש שהוא רוצה לשמור את השבת.
היו לנו המון ריבים על זה , כל פעם דיברנו על זה שאם הוא מתכוון להפוך לחרדי אין לנו מה לעשות יחד, כי אני ממש לא בכיוון הזה, ואז כל פעם הוא היה חוזר בו ואומר שהוא לא מתכוון לותר עלינו ועוד הפעם מתרחק קצת מהדת , הוא תמיד אומר שכנראה שאלוהים בודק אותו כי עד שהוא מצא אותי הוא פתאום מכניס בו גם את הרצון העז לדת ושהוא צריך לבחור אם לותר עליי או לותר על הדת והוא נקרע.
וכך לאורך כל הדרך, הוא מתחיל להתחזק ואז אנחנו רבים שכנראה אין לנו מה לעשות יחד ואז הוא שוב מרגיע קצת ואז יש עוד פעם קצת שקט תעשייתי.......
אני אוהבת אותו מאוד..... וכבר קיבלתי את זה שהוא כנראה ביום מן הימים הוא ישמור לגמרי את השבת וסיכמנו שאני אכבד אותו והוא יכבד אותי , אני אראה טלויזיה בחדר ואם ארצה לצאת עם חברות אני אצא והוא ישאר בבית לשמור את השבת.
הוא גם כנראה ירצה ללכת עם כיפה על הראש, מידי פעם הוא שם את הכיפה השחורה הזאת שאני ממש לא יכולה לראות זה מוציא אותי מדעתי (אולי אני קטנונית אבל זה מעלה בי אסוציאציות שליליות ואני ממש מתקשה להלחם בזה), אז סיכמנו שאם הוא יתעקש ללכת עם כיפה לפחות שתהיה סרוגה ולא שחורה כי כל כיפה אומרת משהו אחר לגמרי על הבן אדם.
ובלי שום קשר הסברתי לו שזה יראה מגוחך שהוא ילך עם כיפה על הראש ואני אלך לצידו עם גופיה.

אבל הפחד שלי הוא שזה לא יסתיים בזה, שהוא ישאב לתוך זה, שיהיו לנו ריבים בהמשך גם לגבי חינוך הילדים המשותפים שיהיו לנו. מה לעשות? איך אפשר לתכנן חתונה כשלא בטוח שנצליח לחיות בשלום יחד? כשכל אחד מעוניין בצורת חיים שונה מהאחר?
חשוב לציין שאין לו תמיכה לגבי החזרה בתשובה גם מצד המשפחה שלו.

שלום רב,
אני בחורה בת 26 ואחרי זוגיות בת 6 שנים מלאת מלחמות וקשיים (ההורים שלי התנגדו לקשר בחריפות והיו בעיות נוראיות...... אבל בסופו של דבר ניצחנו במלחמה שלנו ולפני כ 4 חודשים התחתנתי, כמובן שהורי השלימו עם העניין והוא נכנס אליי הביתה והכל היה נפלא הבעיה היא שכשהחתונה עברה בעלי החליט שהוא לא מוכן לסלוח ולשכוח את העניין עם ההורים שלי והחליט שהוא לא בא לביתם יותר... העניין פוגע ומייסר אותי מאוד, אני מנסה לדבר ולהסביר לו שזה מאוד חשוב לי ואני לא מוכנה לוותר על התא המשפחתי בו גדלתי ועכשיו הוא צריך להיות חלק ממנו אבל הוא לא מכבד אותי למרות שהוא רואה אותי בוכה ומיוסרת מהעניין, בלי קשר בעלי הוא בן אדם קשה ואת זה לקחתי בחשבון ... הוא נורא עצבני וסגור הוא לא יודע להפגין את האהבה שלו (הוא גדל בבית כזה...) והמצבי רוח שלו משתנים מדקה לדקה ואני זו שסופגת את העצבים גם אם אני לא קשורה לזה ההתנהגות שלו מאוד פוגעת ומעליבה אותי. חשוב לציין שבעלי בן אדם טוב לב ומקסים ואנחנו אוהבים מאוד מאוד.
אשמח לקבל תגובה ואלי גם עצה איך לשנות את הדברים או לפחות חלק מהם.
תודה רבה.