פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך,,
אני בת 28 נשואה מזה שנתיים וחצי ללא ילדים ,מנסים מזה שנה וקצת,
עוד בזמן שהכרתי את בעלי ,היתי מודעת לבעיה גדולה שיש לו,הוא טיפוס שקט,לא מרבה לדבר ואף מופנם,,מסוגל לחיות באי בודד 20 שנה ,גם אם נהיה באוירת מסיבה ,הוא ידכא לי את הרגע,,ואני לעומת זאת טיפוס שאוהב לצחוק ,לדבר לחיות ,לעשות מה שבא לי ,
אני אדם עם ערכי דת למרות שהוא חילוני וההפך ממני ,עדין אני למדתי לקבל אותו כמו שהו ,כי הוא אדם טוב מבין ומתחשב,אבל בכל הנוגע לרגש,אין לו אלי,הוא לא יודע להביע אהבה ,חוץ ממין אין ביננו כלום,,אולי מדי פעם רחוקות,פה ושם לטיפה,,
אם אני לא יוזמת יציאות אפשר שלא לצאת חודשים,,
אבל טיולים לחול הוא אוהב איתי,לא ניראה לי שזה קשור אלי ,הסיבה לטיולים,זה לראות את העולם,,"
בבית שבו גדלתי היה לי אבא בדיוק כזה ,ותמיד כעסתי על אמא שלי שגורמת לו חוסר בטחון עם הערות האלה ,,
שהוא שקט,ותמיד פרצוף תשעה באב,והנה משמים,קורה לי אותו הדבר,,,
ולאחר ויכוח האחרון שלנו ,,שהוא התחיל אותו,טוען כי נימאס לו להעיר לי כבר שנתיים,על פצעים שיש לי בחלקי הגוף כתוצאה מגירוד,והוא לא נימשך אלי כבר,ואז הטחתי בו את האשמה שהוא משעמם לי את החיים ,
ואז אמר :בואי ניתגרש,אניחנו צעירים ,ויפים,
אז אמרתי,,אני לעומתך נילחמת ,ומנסה לטל בבעיה,ולעלות לך תמצב רוח ,הקריזיונרי שלך ,
רק לידעתכן,אני אדם משיקע בבית תמיד אוכל חם,תמיד מפנקת במילות ,אהבה ,אולי זאת הבעיה שלי--שאני תמיד מחזרת אחריו,,כדי לקבל טיפת אהבה,כמו כלב מסכן,,
אני מודעת לבעיה הקוסמטית שלי ,ואני מנבה לפתור אותה אך זה חזק ממני,והוא חושב שזה לא חשוב לי ,
הבעיה היא האם שווה וכדאי לנסות יחד לתקן או,שהוא לא ישתנה ,וישאר עצוב בחיו,,ואני פשוט אמשיך לחיות לבד ממש לבד בתוך הזוגיות שלנו,,
אני לפעמים מתקשרת כדי לספר לו משהו,ורק שומעת תקול העצבני שלו,פשוט מוותרת ומתקשרת לחבברה לדבר איתה ,אין ביננו תקשורת,,

גבר הגר המכיר אותי מקרוב, פגשתי אותו ברחוב, הלך מולי, כשקלט אותי מרחוק, הרכין ראשו עד שהתקרב אלי וכשהתקרב אמרתי לו בוקר טוב עם חיוך קל, הוא ענה לי בטון מתלהב :"בוקר מצויין" הביט בעיניים, בפה ועבר לחזה (מין סריקה מהירה כזאת...) ואחר כל אחד חלף לדרכו. מדוע הגבר אינו מישיר מבט אלי כשראה אותי מרחוק אלא השפיל מבטו עד שהתקרב אלי הרי הוא ידוע לא בתור טיפוס ביישני? והאם נראה לפי התנהגותו שהוא משדר במובן החיובי כלפי??? מה נראה לך תאורי? תודה.

אני בת 27 ובן זוגי בן 35, בזוגיות שנתיים (+ גרים יחד)
אני פונה אליכן כי הוא עומד להציע לי נישואין ואני מבולבלת. ראשית, כשאני מדברת איתו על נושא שמציק לי, הוא לא מקשיב לי, הוא בוהה בתקרה וחושב על דברים אחרים. אני מבקשת ממנו יפה להקשיב כי הנושא חשוב לי וגם בוחרת זמן לשיחה שמתאים לו ועדיין הוא לא מסוגל להקשיב. לעיתים הוא מלווה את החוסר הקשבה באיזה שטות כדוגמת: מחיאת כפיים,חיקוי של מישהו... אני יודעת שזה נשמע הזוי ואולי מצחיק אבל זה מאוד פוגע בי.
כשזה קורה אני מרימה את הקול וצועקת עליו ואז הוא אומר לי: "עכשיו בגלל שצעקת,אני לא מתכוון להקשיב לך,את יודעת שאני שונא צעקות" וזורק לעברי קללה עסיסית. אני מתחילה לבכות ואז הוא אומר: "יא חתיכת מניפולטיבית, הבכי שלך לא משפיע עלי,נמאס לי מהצעקות שלך"- אני בוכה כי כואב לי ולא בגלל צורך שלי לעורר את תשומת הלב שלו.
איך אני לא ארים את הקול כשאני מדברת איתו על נושא חשוב והוא מזלזל בי? !
הוא לא מסוגל לצעוק ובוחר להוציא את העצבים בקללות: "טיפשה", "כלבה", "פסיכית", "מטומטמת", "צריכה תרופות".
ישנם מקרים אחרים שאז הוא כן מקשיב ולבסוף אומר: "אוקיי..זה ישתנה" ,אך כמובן שהוא אומר זאת כדי שאסיים את השיחה כי כבר למחרת הוא ממשיך לעשות את מה שהבטיח לא לעשות.

נושא נוסף שמתסכל אותי הוא כסף. הדירה בה אנו גרים היא שלו (משכנתא) ואני סטודנטית (בחודשים האחרונים ללא עבודה).
בשנה וחצי הראשונות ,עבדתי במקביל ללימודים,השתתפתי בחשבונות בבית,אוכל,בילויים. בחודשים האחרונים נקלעתי לבעיה בלימודים והייתי חייבת להשלים המון חומר לכן לא עבדתי והסברתי לו שלא אוכל להשתתף בהוצאות כלל ואם זה מציק לו אז אני יכולה לחזור לבית ההורים שלי עד שאעמוד שוב על הרגליים ואמצא עבודה.
הוא אמר שאין לו בעיה ואכן הוא משלם על הכל לבד. אני עושה הכל בבית לבד, נקיונות,בישול וכו'.
אני רוצה שיהיה ברור שאני לא בחורה נצלנית,רע לי מאוד עם המצב והבהרתי לו מס' פעמים שאין לי בעיה לעבור להורים שלי ..
העניין הוא כזה, הוא לא מדבר איתי כלל על הלוואות שהוא לוקח וזה משגע אותי. הוא אומר שזה לא ענייני כי אנחנו לא נשואים אבל ההתחייבויות שלו לבנק הן לשנים רבות וגם אני אקח חלק בתשלומים.
הוא מתכוון למכור את הדירה בה אנו גרים ועם חלק מהרווח לרכוש רכב ב70 אלף שקל.הוא מתכוון להתחייב לעוד משכנתא ולקנות 2 נכסים להשקעה...וכל זה מבלי להתייעץ איתי. הוא פשוט הודיע לי שכך יהיה. הוא רוצה ח-ן בנק בנפרד כשנתחתן.
הוא עקשן מאוד,חושב שהוא צודק בהכל. קשה לו מאוד לקבל את הדעות שלי ,להתייעץ או להתפשר.
אני רוצה שנקנה יחד נכס עם הסכום שלו והסכום שההורים שלי יתנו לי,נתחייב יחד למשכנתא,נשלם יחד ח-ן. הוא טוען שאני "בחורה בינונית" כמו כל מי שהוא מכיר. שאני מסתפקת בדירה אחת ובחיים ממוצעים. קשה לי שהוא לא מתייעץ איתי אלא פשוט מודיע.
איך אני יכולה לנהל איתו חיי משפחה תקינים בצורה כזו?!
תודה על העזרה.

לאשתי אחות שחושבת רק על עצמה , קצת קמצנית ואגואיסטית , הקשר בינהם נעשה במפגשי שבת לפעמים או בחגים .
אני כבעלה לא אוהב אותה במיוחד בגלל האופי שלה ומשתדל לא להיות בחברתה של אחותה , אם אני עושה זאת זה נעשה עבור אישתי שתרגיש טוב , אינני מתנגד או מסרב או מקשה על הקשר ביניהם.
אשתי טוענת כי אני הוא הגורם לקשר הלא טוב שיש לה עם אחותה ומאשימצה אותי בכך .
מה לדעתך אני צריך לעשות , אשתי רואה את ההתנהגות של אחותה ומתעלמת ממנה ודורשת זאת גם ממני שאתיחס יפה לאחותה למרות האופי שלה .
הקשר ביהנם היה לא טוב בעבר ללא קשר אלי ואשתי מנסה להאשים אותי בכך , לי אין יד ורגל בנושא .
תודה

שלום לכולם
אני נשואה מיולי האחרון, ואני מודאגת מאוד מעניין הכספים בינינו.
מעולם לא היה לי בו אמון ותמיד חשדתי בהתנהלות הכספים שלו.
מזה חצי שנה של נישואין אנחנו מתנהלים בחשבונות נפרדים וכל חודש אני מעבירה אליו סכום על שכר דירה ושאר מיסים, והוא משלם את השאר. אני רוצה לציין שהוא מרוויח כפול ממני.
אתמול דיברנו על כמה שזה מפריע כל ההתנהלות הנפרדת הזאת וכדאי לאחד חשבונות אבל אני מפחדת ולא בטוחה. השאלה הנשאלת היא :
האם מרגע שהתחתנו ,כל הכספים שנחסכו אצל כל אחד בחשבון-הם של כל אחד באופן פרטי או שיש חוק האומר שבעת גירושין,הכסף מתחלק בין שנינו?
יש לציין שכל התקופה שאנחנו נשואים, הוא עשה מה שהוא רוצה עם הכסף ואילו אני הצלחתי לחסוך כמה גרושים.עכשיו באיחוד הוא מבקש ממני לאחד גם את החיסכון שלי ואילו הוא בכל התקופה הלא מאוחדת,חסך לעצמו והשתמש לצורכיו האישיים כמו קניית קטנוע ותשלומי ביטוחים ועוד הוצאות שהוציא על עצמו בלבד (גםביטוח לרכב שרשום על שמו). מה נכון לעשות? להכנס איתו לחשבון מאוחד אבל לא לשתף אותו בחסכון שצברתי
או שאני זכאית להשתמש בכסף מבלי לחשוש ולהתנצל לצורך למשל לימודים או ניתוח אסטתי...?

הוא מצידו,בעל סכום מכובד מלפני החתונה שאותו הוא "העלים" ונתן לי אופציה של בחירה אם ארצה אז אחתום איתו על הסכם ממון ובכך לא יהיה לי שום נגיעה לכספו שצבר מלפני הנישואין.
זכותו המלאה להגן על משהו שצבר מלפני החתונה אבל לא זכותו להשתמש בכסף שנצבר אצלו אחרי החתונה למטרותיו האישיות בין היתר ועוד לבוא ולבקש ממני להכניס את החיסכון הזעום שחסכתי בחשבוני אחרי החתונה -לאיחוד איתו.
האם רק אני רואה את תפיסתו המעוותת והלא ישרה?
בבקשה את עזרתכם הדחופה לפני שאעשה מהלכים לא חכמים מבלי לדעת לאן אני נכנסת
נעמה

אשמח אם תעזרו לי
אחרי שהתחתנתי גיליתי שנפלתי לבעיה רצינית
אני באהמחברה שמרנית התחתנתי עם בחור שמבוגר ממני ב13 שנה כמובן שאסור לגור יחד לפני חתונה רק לדבר אחד עם השני לצערי התחתנתי אחרי הכרות של כמה חודשים בלבד.
בהתחלה בעלי אמר שיהיה לנו מטבח משותף עם הוריו אך תוך שנה יבנה מטבח חדש פתאום אחרי חתונה הוא אומר לי שאי אפשר להוסיף לבית (זה בית פרטי על הקרקע עם גינה די גדולה.)
פתאום אחרי חתונה מתברר שהיה לו פסילת רשיון והוא טוען שלא ידע מזה עכשיו היה לו משפט והוא אומר לי שבשביל לחדש רשיון צריך תעודת שחרור מצהל והוא איבד אותה וצריך ללכת לעוד ביררתי עם מקורות משלי כמו להתקשר למכון רישוי ומורה פרטי שעובד כ20 שנה אומרים שאין קשר בכלל.
פתאום גם מתברר שחשבון שלו מעוקל כנראה בסכומים גבוהים ושהוא פוחד בכלל לברר מה סכום העיקול זה דבר שמאוד עצבן אותי כמובן השאלה אם במקרה שנרצה לבנות בית נניח האם אניי זו שאצטרך לקחת המשכנתה?
בעלי תמיד מתלונן על כאבי בטן אמרתי לו כבר שילך לרופא והוא ומר שכבר הלך ולא גילו כלום כל הזמן מצפה ממנני להתחשבות אך לי כבר נמאס אני מבינה שקשה לו עם הכאבים אך חייב לראות רופא.
בעלי מצפה שאתנהג למשפחתו כמו משפחתי הוא לא מתייחס למשפחתי כלל.
אני אישית קשורה למשפחתי וקשה לי לא לראות אותם זמן רב וכשאני רוצה לבקר אותם פעם בשבוע הוא לא מסכים בטענה שרק לפני כמה ימים ביקרתי אותם לעומת זאת כל המשפחה של בעלי גרה באותו כפר שדאנו גרים. וכל החברים שלו והוא רואה אותם הרבה.
היחסי מין שלנו על הפנים פעם בחודש לא יותר דיברנו הרבה על העניין היה פעם שיפור לשבועיים ואחרי זה הכל חזר לקדמותו התירוצים שכאילו הורגים לו חשק מטופשים כמו את קוטעת אותי באמצע משפט משחקת עם האוכל כשאוכלת אומרת אהלן במקום שלום שאני קונה דברים שלא צריך בחנות.
מכיוון שחפני חתונה לא יכולנו לשכב אמרתי לו שסקס חשוב בעיניי ואם הוא חושב שלא אז עדיף שלא נתחתן הוא אמר לי אני חזק כמו בן 18 ארדוף אחרייך כל הזמן מה שהתברר כשקר במצח נחושה אולי חזק כמו בן 80.
מה עושים איך יוצאים מהברוך? כרגע אין שום סיכוי שאוכל ללכת לטיפול זוגי אני מתקשה למצוא עבודה אני סטודנטית בעלי תומך בהוריו ובקושי מצליח לתת לי כסף לנסיעות

הסיפור הזה גמר אותי, שבר אותי לרסיסים, דיברתי עם החבר הכי טוב שלו כשגיליתי את כל העניין וכעסתי גם עליו, חבר רווק, ילדותי לטעמי שנראה לי שגורר אותו לכל מיני שטויות של רווקים. החבר נשבע לי שלא היה כלום ושבחיים הוא לא בגד בי ושהוא נורא אוהב אותי ושכנראה שאנחנו עוברים איזה משבר..ושאנחנו חייבים לפתור אותו.
נסעתי להורים שלי הוא התקשר הייתה לנו שיחה נורא כואבת , בכיתי, צרחתי הוצאתי את כל הכאב, הוא צרח והוציא את הכל אמרתי לו שאולי אנחנו צריכים להפרד כי אני כבר לא מאמינה בו.
הוא אמר לי שהוא נורא אוהב אותי הוא לא רוצה לאבד אותי אבל הוא רוצה שאני אשקיע בעצמי, שאטפח את עצמי, הוא מרגיש שאני מזלזלת בו בזה שאני לא משקיעה בעצמי, הוא רוצה שאשתו תראה הכי טוב בעולם, זה מקור הבעיה מבחינתו, זה גורם לו לא להמשך אלי, זה הורס לנו את כל הזוגיות, לא בא לו ליזום סקס, הוא אומר שהוא ניסה בכל דרך אפשרית להגיע אלי בעניין ואני פשוט לא מבינה כמה זה עושה לו רע. הוא מרגיש שאני פשוט לא סופרת אותו, שהוא לא מעניין אותי.
לא הצלחתי להבין איך טל' מבחורה יכול לגרום לו להרגיש טוב?ועצם המחשבה על זה פשוט גמרה אותי. הוא פשוט בגד בי קשה לי אפילו לכתוב את זה.תפסתי את עצמי וחשבתי רבות על הכל ואני והבנתי שבעצם זה נכון אני מחפשת את כל התירוצים שבעולם למה לא להשקיע ולמה לא לטפח את עצמי ואני לא הבנתי עד כמה זה משגע מטריף אותו ופוגע בו.הוא לא רוצה להפרד, הוא אוהב אותי נורא אבל הוא נורא רוצה שאני יעשה שינוי ושאני אשים את עצמי במקום הראשון מה שאני לא עושה היום והוא מוכן לעשות הכל כדי לעזור לי בכך.אני לחלוטין לא שמה את עצמי במקום הראשון ומאז שילדתי את כל הזמן אני מנתבת לילד המקסים שלנו והאמת שאני גם נורא עייפה תמיד, מגיעה לערב על ארבע ונרדמת בתשע בערב שזה בכלל בעיה בפני עצמה. .הפעם אני חייבת להודות שהצלחתי להבין שמשהו אצלי באמת לא בסדר אבל עדיין יש אותו בתמונה ויש דברים שהשפיעו במידה זו אחרת לכאן ולכאן.אך כל עניין הבגידה פשוט לא עוזב אותי, אני יודעת שהוא לא שכב עם מישהי אחרת, אני מרגישה שהוא לא מסוגל לעשות את זה אבל איך שלא מסתכלים על זה זה סוג של בגידה באמון.אני לא רוצה לאבד אותו.
אני אוהבת אותו בכל ליבי כמו שלא אהבתי מעולם, אני רוצה לסלוח לו ולצמוח מזה - האם זה אפשרי ? ואם נעבוד על זה והכל יהיה טוב ושוב יהיה חסר לו ריגוש והוא יחפש ריגושים בחוץ? המחשבה על פרידה מצד שני גומרת אותי אני לא יכולה לחשוב על להפרד אך מצד שני אני מרגישה שאולי אני סלחנית מידי ? אולי הייתי צריכה לקום וללכת? אני לא טיפוס ששובר את הכלים אני בן אדם של שלום ואחרי כל השיחה ביננו באמת הבנתי שהוא פגוע ממני . מה עושים??????????

שלום רב,
אנחנו נשואים ואוהבים 3 שנים וחובקים ילד מטריף בן שנה וחצי, אנחנו חברים טובים, יש לנו תקשורת טובה ויש לנו זוגיות טובה .
מאז לידת הילד חווינו כמה וכמה משברים שנבעו מכל השינויים מזוג לשלישיה המשבר המוכר הזה! שבהרבה דברים כן הצלחנו לעבוד, לתקן, לשפר ולהיות מודעים יותר לעצמנו ולזוגיות שלנו.
אחת הבעיות שמאוד מטרידות ומפריעות לבן זוגי בי שאני לא משקיעה ומטפחת את עצמי כמו בתקופה שהכרנו ויש בזה מין האמת לא שאני מוזנחת אבל אני עושה את זה די לצאת לידי חובה בכל ריב כמעט הנושא הזה עולה, אני לחלוטין מסכימה איתו בעניין ואני מנסה לשפר אבל זה לא מספיק בא לי מפנים ואני לא ממש מתמידה עם זה. אני מודה הוא ניסה להגיע אלי בעניין כמעט בכל דרך אפשרית, בשיחות, בלקנות לי דברים/בגדים, לרמוז לי, לכעוס עלי וזה תופס לזמן מה ועובר לי.
כל העניין הזה מסתבר משפיע עליו עד כדי כך שהוא לא נמשך אלי כמו בעבר, הוא טוען שזה פוגע לו בגבריות, הוא מרגיש שאני מזלזלת בו, שזה למעשה סוג של חיזוק - זה שאני משקיעה בעצמי ומטפחת את עצמי. הוא טוען שזה מוריד לו את החשק לשכב איתי והאמת זה כנראה משליך עלי בזה שהוא לא יוזם סקס וגורם לי להרגיש לא נחשקת, לא סקסית ומשליך על זה שאני לא משקיעה בעצמי כמו שהייתי פעם.. הביצה והתרנגולת...לפניי כחצי שנה גיליתי שהוא נכנס לאיזה אתר של נערות ליווי ושלח SMS - הוא טען שזה סוג של משהו שריגש אותו אבל הוא לא עשה עם זה כלום ובזה זה נגמר ושזה משהו שגרם/גורם לו לריגוש בגלל שנורא חסר לו ריגושים איתי. קיבלתי את העניין מאוד קשה, שקלתי עד כדי כך פרידה בעקבות העניין ובסופו של דבר פנינו לטיפול זוגי.
בטיפול הוא הרגיש די מותקף לטעמי ובכלל כל החפירות בעבר ובילדות לא עשו לו טוב הגענו לנקודה בה הוא הבין שאנחנו די שונים מהבחינה הזאת, הוא נורא משקיע בעצמו, מתלבש ואוהב את זה ואני עם כל השינויים, הריון לידה לוקח לי ולקח לי זמן לחזור לעצמי ולהשקיע בעצמי. הגענו לאיזה שהיא נקודה שהבנו מאיפה כל אחד מאיתנו בא ומה הביא איתו לזוגיות הזאת ואיך בחרנו אחד את השני בלרפא את פצעי הילדות שלנו, הרגשנו שאנחנו יכולים להתמודד ולנסות לחזק ולטפח את הזוגיות שלנו והפסקנו את הטיפול באמצע לצערי ובאמת היו כמה חודשים של שקט. הפסקנו לריב וגם כשרבנו לא פגענו אחד בשני. גם עברנו לדירה חדשה, אני ניסיתי להשקיע בעצמי אך כנראה לא מספיק.. היה נראה בסה"כ שדברים הסתדרו ומסתדרים והוא עדיין הרגיש חרא ועדיין לא היה מרוצה ממני..בסופשבוע האחרון הוא יצא לבלות עם חבר וראיתי בטל' שלו איזה שהיא שיחה טלפון מוזרה בלילה מבירור התברר לי שהוא היה עם חברים במועדון והבחורה נדלקה עליו ונתנה לו את הטל' שלה לטענתו לא קרה כלום ושוב זה היה איזה שהוא סוג של ריגוש, חיזוק, שוב משהו שכנראה אני כבר לא מספקת לו. איך שגיליתי התקשרתי בעצמי לבחורה והיא אמרה לי שלא היה כלום ושהיא בסה"כ נתנה לו את הטל'. הסיפור הזה גמר אותי.. המשך בהודעה הבאה..

ליהודית שלום רב,
נא עצתך באמור מטה:
אני נשואה 34 שנה לנו ארבע ילדים, עד לפני כ16 שנה הכל היה בסדר, עשינו הכל יחד
מהיום שהתחיל לבקר במועדון בילארד ומגיע בשעות מאוחרות ז"א אחרי העבודה 5.00 לא מגיע הביתה 10.00 -12.00 בערב, דבר שמכעיס אותי מאוד, אבל לא נראה שזה מעניין אותו,
ובנוסף שגם התחיל להמר, אני יודעת שהוא לא משתף אותי בכל מעשיו לא מדבר, הדברים נעשים אצלו הכל בשקט, דבר שמאוד מרגיז איני יודעת מאיפה תבוא הצרה. אבל שום שיחה ודיבורים לא עוזר.א6ני מרגישה חוסר היתייחסות מוחלטת.
אני לאחרונה החלטתי שאני לוקחת עצמי לידיים, התחלתי לצאת להרצאות , חוגים, ולטפל בעצמי
מספרת לו אבל לא הכל
איני יודעת אם אני פועלת נכון,
שאני מבקשת לצאת יחד לשתות קפה תמיד הוא דוחה בצורה דפלומטית
יש לי גם הרגשה שיש פה עניין של קנאה, איני נראת בגילי, אני עובדת מקושרת עם הרבה אנשים.
שאנו בבית ללא הילדים אינו מדבר כלל. כאילו לא קיימת, בנוסף אינו מפנק לא יום הולדת , נישואין ,אומר מילה טובה
אני מרגישה שאני חייה לבד.

אני בת 27 נמצאת בקשר און אוף עם בחור בן 30 כתשעה חודשים בערך, במהלך התשעה חודשים האלו היו לנו המון פרידות וניתוקים, פעמיים היו מצידי,עקב כך שלבחור קשה להתחייב לקשר רציני איתי, לא סופי שבוע ביחד, פעם אחת נפרדתי ממנו בגלל שלא הסכים להיות איתי סופי שבוע,אז אחרי כמה זמן התקשר ואמר שהוא מוכן לבוא אליי להיות איתי בסופ"ש, אומר שקשה לו להיות הרבה עם בחורה, במהלך הקשר שלנו הרגשתי כימיה גדולה בינינו שיחות טלפון ארוכות, בחודשים הראשונים של הקשר היינו נפגשים הרבה רוב הפעמים היינו נפגשים אצלי, יש לציין שהבחור מתגורר עם אביו ואחי(אף על פי שעובד בעבודה מסודרת עם רכב צמוד)ו, שברקע גירושים של הוריו שהתרחשו בגיל 18 שהוא טוען שהשפיעו עלייו. בפרידה שלנו לפני חודש (אחת מיני כמה) אני אני זאת שיזמתי את הפרידה אחת הסיבות שהוא הלך אחרי שהוא גמר בסקס, אני נפגעתי אמרתי לו מילים לא יפות כמו שהוא לוזר ולא מגיע לי יחס כזה ואיחלתי לו הצלחה עם בנות אחרות.לא ברור לי מצד אחד הוא מתקשר מחזר מראה איכפתיות ומצד שני חסר התחייבות לקשר,אחרי שקראתי לו לוזר היו לי רגשות של חרטה שהייתי אימפולסיבית ושבעצם שלחתי אותו לדרכו,אז שלחתי לו הודעה ואמרתישאני לא חושבת עליו שלילי והוא מוזמן להתקשר אליי, כאשר כל הזמן הזה אני ממשיכה לחשוב עליואז הוא ענה לי בהודעה למחרת שאפשר לדבר טוב עבר כמה ימים שלא
שמעתי ממנו אז שלחתי לו הודעה מה המצב? שלא רואים אותו במסנגר ויהיה נחמד לדבר איתו, הוא ישר התקשר ודברנו שעתיים בטלפון,יום שישי האחרון יצאנו לבית קפה אף על פי שאמר לי שאם המפגש איתו לא עושה לי טוב עדיף שלא נפגש, אחרי הבית קפה הלכנו אליי לדירה לא קיימנו יחסי מין מלאים למרות שהיו התמזמזויות, במהלך השהות שלו איתי הוא שאל "טלי מה יהיה איתנו?", ואז השיחה התגלגלה ואמרתי לו שאני רואה את עצמי מתחתנת תוך שנה שנתיים, יכול להיות שזה היה שטות לומר זאת( כך אמרה לי הפסיכולוגית שלי, שכל הזמן אומרת שהוא בסדר פשוט יש לו חשש להבלע בקשר..)הוא אמר שאין מצב שהוא לא חושב להתחתן בשנתיים הקרובות, ושהוא לא יודע עם הוא בכלל רוצה ילדים ואולי אפילו מעדיף לעשות תואר שני במקום ואמר לי גם שאהבה בשבילו זה לא הדבר הכי חשוב לו בעולם,אני התוודעתי בפניו אני חושבת שלראשונה שיש לי רגשות אליו, אז זה נגמר בכך שהוא אומר לי תצאי עם חברות תראי שתכירי מישהו, לקחתתי את זה מאוד קשה, הפעם באמת הצליח לשבור לי את הלב, אני שתמיד חששתי מזה,יש לי רגשות של חרטה שלא הייתי צריכה להיות איתו כל כך ישירה ולשתף אותו ברצונות ובתקוות שלי. שאלתי לפסיכולוגית האם היה נכון מצידי לשתף אותו ברצון שלי להתחתן? האם הברחתי אותו סופית? האם זאת הוכחה שהוא לא אוהב? האם באמת יש לו בעיית התחייבות? והאם יכול להיות שיתעורר יום אחד ואולי יהיה רציני?

אשתי בת 57 וזוהי הפעם השלישית ברציפות שהיא מטפלת בתאומים. האם לא מספיק עבורה בגיל הזה לטפל רק בתינוק אחד?, מדוע תמיד היא בוחרת דווקא תאומים, מה היא רוצה להראות בזה? גבורה?, היא טוענת שיש לה הבנה גדולה בתינוקות ויש לה שליטה רבה בשני ילדים וולעומת זאת לטפל בתינוק אחד כאילו ישעמם לה. היא עובדת יום יום במשה מלאה תינוקות שרק נולדו וחוזרת גמורה הביתה. אני חושש שיום אחד תקרוס. היא לא בחורה בת 18. גם לבחורה בת 18 זה חתיכת תיק לטפל בתאומים שרק נולדו. אנו לא סובלים מבעייה כלכלית. אני רואה שהיא מתעלה על עצמה וזה כן קשה לה. לנדנד לה זה לא עוזר כי היא אינה מוכנה לשמוע וזו היתה בחירת מקצועה, ולראות אותה גמורה גם כואב לי. מה עושים ומדוע תמיד בוחרת לטפל בזוג תאומים בלבד ולא מוכנה בתינוק אחד? תודה.

אני נשואה קרוב ל-21 שנה יש לי בעל שתלטן בצורה מוגזמת, ראיתי את זה כל הזמן אבל האמנתי שעם הזמן והרבה אהבה זה יעבור.
וככה חלפו להם השנים ואיתם השחיקה. היום הילדים בגילאים מתבגרים ואני כבר לא מסוגלת לשתוק לא פעם ניסיתי בטוב בצעקות בחיבה בצניעות ברמזים בכל מיני דרכים ואני פשוט לא מצליחה להגיע אליו. ושוב אני נשברת ואני אומרת אין דבר זה יעבור אלא שהאימרה הזאת נוגדת לאופי שלי.
בכל מריבה רצינית שאני מוכיחה אותו יש את אותה תשובה "ככה זה אני לא יכול להשתנות בואי נתגרש"
עלי לציין שבבית הוא מתפקד 10 הילדים אוהבים אותו למרות הקשיחות והקשות שבו יש לו חסרון אחד קטן "כל עוד הולכים איתו ושומעים את דעתו הכל בסדר ברגע שיש התנגדות הבית מתהפך"
לבסוף.............

הרמתי ידיים, ואני הולכת לקראת גירושים והאמינו לי יש רכוש לא קטן ואני מוותרת על הכול לטובת האישיות שלי , הבטחון והשקט הנפשי . אבל אני עדיין קשורה אליו ואולי אפילו אוהבת אותו , פשוט נמאס לי לוותר
האם אני ברך הנכונה?

שלום
אני ובן זוגי יוצאים כמעט שנתיים התכנון הוא להתחתן בשנה הקרובה אני סטודניטית ובן זוגי הוא איש קבע הבעיה היא בעתיד שנרצה להתחתן הוא מקום מגורים, בן זוגי רוצה להמשיך ולגור בעיירה שלו שהיא לא מפותחת בכלל ואני לא חושבת שאוכל להתקדם שם בכלל כל המשפחה שלו מתגוררת שם ולי מצידי אין שם אף אחד לא חברות ולא משפחה הוא מצידו אומר שאינו מוכן להתפשר אלא אפ כן נגור שם עד שאני יסיים ללמוד וימצא עבודה כך יהיו לנו שתי משכורות ונוכל לעבור לקום יותר נורמלי הבעיה שלי שאני לא רואה את עצמי במקום כזה והפחד שלי אם איני יסכים להישאר שם לזמן הזה האם אחרי שנתחתן הוא ישאיר אותי שם ולא באמת נעבור האם כדי להתחיל לסיים את הקשר? משום שאני לא רוצה להמשיך עם הקשר וז אחרי עוד תקופה ארוכה להיפגע.

אני ובן זוגי יחד 8 חוד'. לפני כ-שבועיים קיבלתי ממנו את ה-הצעה...
מאד שמחתי כמובן אבל החל מאותו רגע והלאה- התחילו לצוץ כל הפחדים/חרדות/ בעיות אפשריות. פתאם אני מרגישה חנוקה ומפחדת שמה אני הולכת לעשות צעד שאני אתחרט עליו אח"כ. בתחושה שלי- אני עדיין לא מכירה אותו מספיק ומעבר לכך- יש בו צד מסויים שמאד מפרע לי- צד של אגרסיביות שחלילה לא מתבטאת באלימות פיזית או משהו כזה כלפי- אבל כן מתבטאת בהתפרצויות זעם שעליי לא מקובלות. לא הייתי רוצה למצוא את עצמי עוד כמה שנים- עם ילדים -מתמודדת עם הדבר הזה ונשארת עם התסכול ...
השאלה שלי היא איך להעלות את הנושא הכי בעדינות ובאופן שיובן כמו שצריך בכדיי להשיג את המטרה ולא ליצור מצב נוסף של מתח וכעס.
אני חשבתי מאד על יעוץ זוגי ומפחדת שהוא לא יבין את זה ולא יקבל...

שלום. יש לי חברה כחודש ימים ומפריע לי משהו בחיצוניות שלה( חזה גדול מדי ונוטה ליפול). אני מרגיש מאוד טוב עם מערכת היחסים בינינו ולא רוצה שהיא תגמר בגלל זה. אבל מצד שני זה מאוד מפריע לי גם כרגע וגם אני חושב על מה שיהיה עוד מספר שנים. ברור שאני לא יכול להגיד לה משהו בנושא כי היא תפגע מאוד. רציתי לדעת מה אני יכול לעשות בנידון האם כן להגיד לה שמשהו מפריע בחיצוניות ולקוות שהיא תעשה משהו בנידון או שאולי עדיף לי לעזוב אותה עכשיו שלא תפגע יותר בהמשך. בכל אופן אני מבולבל מאוד ומקווה שתוכלו לעזור לי להגיע להחלטה הנכונה. תודה רבה.