פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

מיכל יקרה!
אם אתם אוהבים ורוצים המשך חיים משותפים ואת בטוחה שהוא אכן באמת רוצה להפסיק עם דפוסי ההתנהגות שספג ולשלוט בחייו, זה אפשרי. אבל למרות כל נקיפות המצפון שיש לו אחרי כל ריב, בעצמו לא יוכל להתגבר. עצם העובדה שהוא מכיר בבעיה ורוצה בשינוי מוכיח שזה אפשרי, אבל לבד זה לא יקרה ועשוי אף להחמיר. רק בעזרת פסיכולוג הוא יוכל לעשות את ההבדל בחייכם. לגלות את הגורם והסיבות, גם ההיסטוריות, להתנקות מהעבר ולבחור בהווה ועתיד אחרים למען עצמו קודם כל ולמען חייכם המשותפים.

אם לך היועץ לא מתאים תדבר על זה עם אשתך אולי תנסו זמן מה והדרך שלו כן תפעל. ואם לא אז תחפשו אחר שיתאים לשניכם

שלום גלעד, האם העלית את השגותיך בפני אישתך? מה היא אומרת על עך? האם העלית את ההתנגדות שלך מול היועץ? או שאתה מרגיש לא נוח לעשות זאת? לא תמיד היועץ מתאים לשני בני הזוג, וזה מצב שצריך לעשות איתו משהו, כי אם אתה מבצע את ההנחיות שלו לא בלב שלם, הסיכוי שזה יצליח הוא קטן. אתם משלמים לו במיטב כספכם, אני מציעה שתהיה פתוח וישיר איתו ותראה איך הוא מתמודד עם ההשגות שלך.

ארי יקר, אולי יותר ממך, היא זקוקה להרבה מרחב בקשר, ובעבודה - אולי רוצה קידום או דאגה כלכלית שמטרידה אותה. אבל להעדיף לבלות שעות נוספות בעבודה ועם חברות על פני בילוי זוגי משותף מעורר תמיהה אם זה קורה הרבה ובשלב כה מוקדם בזוגיות ועל הנושא הזה רצוי מאוד שתפתח בשיחה מלב אל לב ולא תתהלך עם השאלות המטרידות בלי מענה. לגבי העישון -היא מורדת מפגינה עצמאות ומבקשת שלא תתערב. הכוונה שלך טובה והדאגה שלך מובנת ורצוי שגם היא תבין שבשלב מתקדם יותר, כשתכנס להריון, אמנם לא תוכל לכפות עליה להפסיק, אבל כיוון שאז היא תהיה אחראית גם על חיי תינוק חסר אונים וודאי תרצה בבריאותו, מוטב שתחשוב כבר עכשיו בנוגע לכך ותעשה מאמץ להיגמל כבר עכשיו, למענו ולמענה וכמובן גם להתחשב בך.

יואל, נראה שאתה פשוט לא מבין את ההבדל בין גבר לשטיח. להיות מאהב, משמעו אינו רק לפנות את הזבל "בשבילה" ולנקות את הבית "בשבילה" . ולגרד לה את הגב כהכנה ל"צרכים" שלך כגבר. משמעו יותר עמוק. להיות חבר. להיות קשוב ולהיות יותר עמוק. לאהוב באמת להעריך ולהיות ראוי להערכה ולאהבה בזכות מי שאתה באמת ולא במאמץ זמני מלאכותי ומחושב. האגו שלך התנפץ לכן אתה שובר את כל הכלים . הזעם מסנוור אותך. מכלה את כל האפשרויות. אתה לא נותן הזדמנות שניה. ממש כמו ילד בארגז החול. אתה עסוק מידי כעת בלהרוס את מה שנותר. נסה לספור עד עשר ולראות את התכונות הטובות שמצאת בה ושאותן אתה עדיין אוהב. היתכן שהיא עוברת משבר ואתה עיוור לגביה? לא תומך ורואה רק את עצמך בזוגיות? תן לה הזדמנות להביע. תהיה קשוב.

פרי היקרה, מה שאת מתארת הוא מאוד בעייתי, קשה לך קודם כל עם עצמך, בגלל המחלה הקשה, ומאוד חשוב לך לעשות את הדברים בצורה טובה עם הילדים וקשה לך עם ההתנהגות של בעלך כלפי הילד. העניין הוא שדווקא כאשר ישנם כל כך הרבה קשיים (ואני בטוחה שגם לבעלך המצב מאוד קשה כי רובץ עליו עול גדול מאוד גם פיזית וגם נפשית, ואולי גם בעיות הפרנסה, ועוד יותר קשה כאשר הוא עושה מה שהוא יודע לעשות, כמיטב יכולתו, וחוטף ממך הערות וביקורת. אני מניחה ששניכם עושים כמיטב יכולתכם, ולמרות זאת יש בעיות בתקשורת שלכם ויש בעיות אובייקטיביות עם הילד.

מה דעתך שתיעזרי במסגרות החינוכיות מסביב לילד שלכם על מנת לקבל ייעוץ והדרכת הורים? ישנה מסגרת שנקראת שפ"ח - שרות פסיכולוגי חינוכי, בכל מועצה עירונית או אזורית, ויש להם נציג בכל מקום חינוך, בכל בית ספר, או גן. בבית הספר הנציגה היא היועצת החינוכית, ואילו בגן - הגננת הטיפולית. ואת צריכה לפנת אל המחנכת או הגננת שעובדות עם הילד ולבקש פגישה עם פסיכולוגית חינוכית. מאוד יתכן שזה יאפשר לכם להיפגש עם פסיכולוג ולקבל הרבה הדרכה וגם בין היתר לעבוד על בעיות התקשורת שלכם. אל תרימי ידיים כה מהר, יש פתרונות שיכולים מאוד להקל, הרי גם בעלך סובל מאותם דברים.

יואל היקר, אתה מספר על השינוי שאשתך עוברת ועל התחושה שלך שהכל ביניכם השתנה ושאתה לא יודע כבר איך להתנהג איתה, מה כן לעשות ומה לא לעשות.
תראה, אצל רוב הזוגות חיי הנישואין עוברים מידי פעם תהפוכות ושינויים, בדרך כלל כאשר אחד מבני הזוג עובר עליו משהו חדש, שקודם לא היה. ברור לי שמשהו עובר עליה, וזו גם הסיבה שהיועצת ביקשה להיפגש במיוחד איתה בנפרד, כדי לבחון איתה מה קורה ולמה. יואל, אני מציעה לך לא להיאחז במה שהיה ביניכם, כי אתה צריך לקלוט שהדברים הולכים להשתנות.
נסה להיות קשוב מה עובר על אישתך, להבין אותה, כרגע כל מה שקורה איתה מאיים עליך ואתה רק רוצה שזה יעבור ויחזור הכל לקדמותו - לצחוקים שלכם ולכיף שנהגתם לעשות. אבל נישואים זה לטוב וגם לרע... וכיום עובר עליה משהו לא כל כך טוב. נסה להבין זאת ולראות איך את המתארגן עם השינוי. האם אתה יכול להיות יותר עצמאי? כתבת שהיא היתה "העיניים שלך". אולי אתה יותר מדי תלוי בה, וזה יוצר אצלה עול כבד מדי? זה לא מצב בריא. תראה אם אתה יכול לתפוס יותר עצמאות. נסה להיעזר בכיוון הזה ביועצת שלכם.

אורלי היקרה, ראשית, סליחה על האיחור במענה למכתבך. שנית, את כותבת מאוד יפה וברור.
עושה רושם לבעלך קשה לקבל ממך הנחיות, כאילו אם יקבל את דעותייך ויעשה כדברייך זה ינמיך אותו. זו גם הסיבה שעליך להימנע מלתת לו הנחיות או הוראות לגבי סגנון הדיבור שלו. כי הוא לא יקשיב לך וזה רק יקפיץ אותו. את יכולה לקחת אחריות רק על עצמך ולהמשיך לשתף אותו ברגשותיך, אלא שיש להניח שהוא לא ימלא את מבוקשך ויהיה לו קושי להיות איתך מבחינה רגשית. הציניות שלו שומרת עליו לא להתעמת מול הרגשות שכנראה הצדק איתך - קשה לו איתם, כמו לדי הרבה גברים.
אם את רוצה שהתקשורת שלכם תשתנה, שנכים צריכים להיכנס לתהליך למידה, לא רק את ולא רק הוא. או דרך סדנא כמו [a href='http://www.landmarkeducation.co.il/' id='link']הפורום של לנדמרק [/a]או דרך ייעוץ זוגי שיעזור לשניכם לעבוד על התקשורת שלכם ולברר מן הסתם נושאים נוספים שמטרידים אתכם, כי כאשר אני שומעת גבר שאומר "גם אני מתוסכל" - ישר אני חושבת (כיועצת) על התחום המיני (סילחי לי אם אני טועה במקרה שלכם). כי פעמים רבות כאשר גבר מתוסכל בתחום הזה הוא מסרב לעשות מאמצים בתחום הרגשי והתקשורתי, הוא כאילו מרגיש שלא מגיע לבת זוגו שהוא יתאמץ בשבילה במה שחשוב עבורה, אם היא לא משקיעה בסקס, מה שחשוב עבורו. ועכשו רק נגעתי בקצה הקרחון, וזה לא שאני אומרת שאת צריכה לבוא לקראתו בנושא הסקס, אלא שאם אני צודקת ויש בעיות בתחום התשוקה המינית ופער ביוזמה - אלו גם נושאים שיש לטפל בהם ולהיכנס אליהם בדיוק כמו נושא התקשורת.

פשוט שלום,
לאי מחוייבות לזוגיות יכולות להיות סיבות שונות לכל אחד. וזה יכול להיות מטראומה מהורים שהתגרשו, חוויית קשר חברי בילדות או תקופה אחרת בחיים שלא הצליח והשאיר מישקעים, זה יכול להיות אי בטחון במיוחדותה של האהבה הספציפית ותחושה שזה עוד לא זה. זה יכול להיות פחד נטישה שמתבטא במי ינטוש ראשון. זה יהיה אני ואף אחד אחר לא ינטוש אותי כי ננטשתי בעבר.. זו יכולה להיות תחושה של פחד מלקיחת החופש שנעים לי בו ופחד מבן זוג שתלטן או תלותי ש יגזול אותו ממני.
הקיצר: הרבה סיבות ואישיות. צריך לבחון לגופו של עניין

אני יודעת שהאדם אוהב אותי..
ואני יודעת שיש לורצון כלשהו ..
אבל השאלה היא האם מדובר באמת שאולי הוא לא מספיק אוהב על מנת לוותר על תחביבי הרווקות שלו?
או שהוא כ"כ פוחד ממשהו?
ומחוייבות זוהי תלות,אבל לא תלות רגשית..

כמו שידעת לגלוש לפורום הזה כך תמצאי יוצץ זוגי באינטרנט

יואל היקר,
בהחלט מקובל בייעוץ זוגי שיוצרים גם שיחות אישיות עם כל אחד מבני הזוג, או לפעמים משוחחים עם אחד מבני הזוג פעמים רבות יותר, על פי הצורך. לפעמים, בתחילת הייעוץ, היועץ מתרשם שישנם נושאים ותהליכים שכל אחד מבני הזוג צריך לעבור קודם בנפרד. אולי היה נכון להסביר זאת בתחילת הייעוץ כדי שזה לא ידאיג אותך. אני מניחה שאילו היתה מסבירה זאת כבר בהתחלה לא היית רואה בכך משהו יוצא דופן.

לדורית אוקיי מקובל על מה שאת אומרת אבל למה היא לא הזמינה אותי לשיחה איתה בניפרד ורק אותה? ואחריי זה מזמינה אותי ואותה לשיחה זה השאלה שלי תודה

היי יואל, ראשית אני מציעה שתאמר ליועצת מה מטריד אותך, זה יותר נכון מאשר שאני אעלה כאן השערות מה היו הסיבות שלה. בכלל, כל דבר שאתה מוטרד בו ויש לך שאלות לגביו - הכי נכון זה להעלות זאת מול היועצת.

נראש שבעלך משועמם בזוגיות ואין חידושים ובגלל זה בורח למקומות שבהם יעניין לו. תיזמי יציאות לבילוי משותף, חפסי תחומי עניין משותפים ובעיקר שיחה רגועה שם תאפשרי לו לדבר בלי שיפוט ושיוציא מה חסר לו בבית שידבר בכנות. איך נראה לך?

חשוב לי גם דעתה של דורית כהן, תודה רבה על התמיכה.

שלום לך,
השהות של בעלך בבית יצרה מצב מוקצן שבו יצאו לאור דברים שכבר היו ביניכם שנים רבות, מן הסתם. מערכת היחסים שאת מתארת זקוקה לניעור. הסגנון המזלזל הזה שהתקבע אצלו כלפייך גורם נזק לשניכם וגם לא טוב שהילדים אפילו שהם כבר גדולים - יחוו אותו. את אומרת שיש לבעלך את היכולת לשוחח עם אנשים אחרים בהמון עדינות ואמפטיה אבל כלפייך הוא חסר סבלנות. צריך לבחון מה עושה את התקשורת שלכם לבלתי נעימה לשניכם, ולראות האם ניתן לשנות משהו במערכת היחסים ובתקשורת. אינני יכולה לעזור יותר ממה שהצבעתי עליו. זה דורש עבודה של יועץ זוגי.

לדנה המיואשת, ממה שאת מתארת זהו מצב מאוד בעייתי שאי אפשר להתעלם ממנו. אבל, שימי לב, בעיני יש כאן שלוש אפשרויות:
1. יש קצר בתקשורת שלכם וכל דבר שאתם אומרים אחד לשני נתפס כחמור ומוגזם ושניכם נפגעים. זה דורש ייעוץ זוגי.
2. בעלך איבד קצת קשר למציאות והוא זקוק לטיפול פסיכולוגי באופן אישי.
3. את (תסלחי לי) מגזימה בתגובות שלך ואת זקוקה לטיפול אישי.

אני חושבת שאם תיגשו יחד - לפסיכולוג שעוסק גם בייעוץ זוגי, הוא יידע לשים את האצבע ולהנחות אתכם איפה לקבל את העזרה.

לי זה נשמע כמו בעל מתעלל. זה מתחיל בשליטה על מה מותר לך ללבוש וצעקות ונסיון לגרום לך להרגיש לא בסדר ו"רעה" ויכול להגיע אף להתעללות פיזית כמו מכות או כמו לאסור עליך לצאת מהבית בלבוש מסויים או לאסור עליך לדבר עם אנשים מסויימים. שמעתי על מקרים שלפני הנישואין הכל "ורוד" ואחרי החתונה הבעל מראה את פרצופו האמיתי, ברגע שיודע שאת "שלו" . עצתי היא היזהרי! לפני שיהיה מאוחר מידי. לפני שיהיו ילדים וכבר לא תוכלי לעזוב מבחינה כלכלית. את לא צריכה לבכות כל יום. זה לא מגיע לך. לאף אחד אין זכות להגיד לך מה ללבוש את כבר ילדה גדולה. את מנסה לרצות אותו ומכינה לו אוכל וכו' ועדיין הוא גורם לך להרגיש לא בסדר. בוודאי שאת לא צריכה לחיות כך. בעלך אמור להחמיא לך על איך שאת נראית ולמה שלא יכין לך אוכל אם שניכים עובדים?... בקיצור לדעתי בידקי עם גורמים אובייקטיבים אם אכן תגובתך אינה מוגזמת כפי שנכתב לך כאן ואם זו אכן הוא שמגיב בצורה לא כל כך שפויה ואם זה הוא בירחי ומיצאי לך מישהו שלא ינסה לגרום לך להאמין שאת חולה ולא בסדר אלא יגרום לך לחייך.

תודה רבה על התגובה. כתבת דברים מאוד נכונים שעזרו לי להחליט

(תיקון- ההודעה ששלחתי הייתה לפורום אחר ושם קיבלתי את התשובה שכתבתי עליה)
המשך הודעה:
אני לא יודעת כיצד ממשיכים מכאן, האם ההחלטה לנסות לסלוח ולתת הזדמנות שניה היא הגיונית? האם עלי להציב מטרות חדשות עבור שנינו בחלק הזה של הקשר בו אנו מנסים להתחיל מחדש? אני ממש מבולבלת...
האם הוא לא "ימעוד" שוב? במיוחד מאחר שאני מתכוונת לתפוס קצת מרחק ולעבור לגור לחוד לתקופה מסויימת של כמה חודשים.
אני מפחדת שאם לא אהיה שם לידו אולי גם לא אדע על מקרה כזה בפעם הבאה, שאני מקווה שלא תהיה.
אני יודעת שיש אופציה של טיפול זוגי, חשבתי שאולי צריך לתת לעניינים להרגע, שילך לטפל בעצמו קודם ואחר כך נלך לטיפול זוגי. כאילו שאני רוצה לבחון אותו תקופה מסויימת אם הוא אמין ונאמן ואז ללכת לטיפול, כי אז גם יהיה רצון להמשיך את מה שיש בינינו.
סיכמנו שבתקופה הקרובה נהיה כמו זוג טרי ומפגשינו יהיו בציבור עד שאני ארגיש נוח לבוא אליו ואולי לשוב ולחיות לצידו כמו שהיה עד כה.
מהדהדת לי בראש המחשבה שאולי זה כמו לתת לו פרס להיות לבד ולאפשר לו חופש אחרי כל מה שהוא עשה, אך מאידך אני רואה שקשה לו והוא מתחנן שלא אעזוב, על אף שאם אעזוב עדיין נמשיך את החברות שלנו ונהיה אחד לצד השני (אך מרחוק).
 
שנינו מכירים את המשפחות של כל אחד (לאחר השנים הרבות יחד) והעסק הופך לא נעים. אני בחרתי שלא לספר להורי על סיבת הויכוח שהוביל לקירור היחסים בינינו, אך בחרתי לערב את הוריו מתוך חשש למצבו הנפשי לאחרונה ומכיוון שחשתי שאין לי למי לפנות. אני גם לא מרגישה בנוח לדבר עם אף אחד על הנושא וכאשר כן דיברתי על ההתנהגות שלו לאחרונה (לא על הבגידה!!) חברה אחת ייעצה לי לנתק איתו את הקשר וחברה שניה שמכירה אותו הרבה יותר ממנה טענה שזו ההתנהגות שלו כבר המון זמן ושאנחנו יכולים לעבור את זה (היא כמובן ייעצה את זה על כך שגיליתי על שיחות הטלפון ושוב לא סיפרתי לה על הבגידה אחר כך).
אני רוצה מצד אחד לא להיות איתו מתוך כעס ופגיעות, אך רוב רובי כן רוצה להיות איתו.
אני לא רוצה לאבד את החבר הטוב שהוא ואני תמיד נזכרת בזוגיות המקסימה שהייתה לנו עד המקרה. השאלה אם כך מתנהגים חברים טובים, פוגעים אחד בשני? וזה מאכזב.
אני חוששת שהמקרה יחזור על עצמו עוד כמה שנים כשאולי נתחתן ואולי יהיו לנו ילדים יחד.
ועוד משהו, אומרים שמי שמשקר תמיד ישקר ומי שבוגד תמיד יבגוד... אך האם טיפול שלו עם מטפלת וטיפול זוגי יכולים לנסות ו"לתקן" את כל זה או שזו התנהגות ש"טבועה" בו?
כל כך קשה לי לבד ואני רוצה להיות איתו, אך אני נזכרת במעשיו וזה שובר את ליבי.
אני מודה מראש על כל ניסיון לייעץ לי ומתנצלת על אורך ההודעה(מה לעשות המצב מורכב)

מילנה היקרה, מאוד כואב לגלות בגידה, הגוף שלנו מגיב על כך לפעמים בסלידה, למחשבה שבן זוגנו היה עם מישהי אחרת, ומכאן ואילך קיימת בעיית אמון רצינית, שלא יכולה להישכח. מה שעוזר לפי נסיוני להתגבר על כך הוא להגיע לשורש הצורך שלו בחידוש ובריגוש. מה קרה ביחסים שלכם שכנראה העיק עליו - יחד עם כל הדברים הטובים שהורעפו עליו - איזה חוסר בחופש, חוסר בפרטיות. לי נראה שהוא מאוד אוהב אותך, ויחד עם זה נוצר אצלו מחנק מסויים. יחסים כה צמודים כמו שאת מתארת יכולים להיות נפלאים וכייפיים, אבל לא כל אחד בנוי לאינטימיות הזאת. יתכן שבשבילך היא ממש מתאימה ואילו למבנה האישיות שלו היא תובענית מדי. האם את יכולה לקבל ששניכם אינכם בנויים אותו דבר?
את יודעת, אולי, אם הייתם ממשיכים עוד שנים באינטימיות העמוקה אותה תיארת, יש מצב שדווקא את היית נשברת ראשונה ומרגישה צורך ברענון, חידוש , ריגוש, בדיקה עצמית...כי זה עלול לקרות לכל אחד בשלב מסויים. אז זה קרה לו ראשון...
אם אפשר היה לראות בכל מערכת זוגית משהו יותר דינמי, משתנה, המגיב לתהליכים הפנימיים שלנו ומגמיש את עצמו, יתכן והאירועים המסעירים והמטלטלים האלו, שקורים אצל הרבה זוגות, לא היו נתפסים כהרסניים כל כך.
חישבי על כך שהיום את מכירה אותו יותר טוב. נחשף רובדבאישיות שלו שקשה לך לקבל. בידקי עם עצמך - נדמה לי שעדיין את מאוד אוהבת אותו עם כל מה שהתגלה. אהבה זה גם לקבל את הדברים בבן הזוג שקשה לך איתם. זה לקבל את המכלול, על הטוב ועל הרע שבו. זה גם להיות מסוגלת להגיד לעצמך - נכון, זה כאב מאוד, ויתכן שגם בעתיד זה יכאיב לי, כי כנראה י בו את הנטייה הזו, אבל, זה מי שאני אוהבת, ואיתו אני רוצה להיות, ואני יכולה לעמוד בכאב הזה, שווה לי בגלל עוצמת האהבה אליו.
מה דעתך?

המחנק שאת מתארת אינו נובע ממני...
הזוגיות הצמודה היא מיוזמתו, אני תמיד עודדתי לפגוש ידידות וחברים שלו ע"מ ליצור פתיחות גדולה יותר, אך מצידו הוא זה שלא רצה את זה, הוא שרצה שנהיה כל הזמן יחד, הוא זה שרצה שנעבור לגור יחד, הוא זה שהעדיף אפילו שאנתק קשר עם ידידים מסויימים על אף אישיותם הנפלאה ואני זו שחשתי מחנק אך הסכמתי להתמודד עם הקרבה שכזו למען האהבה החברות והזוגיות והשתדלתי שלא להתלונן.
השאלה שלי הייתה למה זה נובע ממישהו ששם בעצמו דגש על הזוגיות הצמודה ורוצה להיות כל הזמן יחד ???
בערב הבגידה (הכוונה לאקט עצמו) היינו יחד בבית שכבנו מתחבקים ומטלטפים אל מול מסך הטלוויזיה וראינו סרט (שבאופן אירוני גם היה על בגידה),הוא מבחינתו טען שהוא ממהר למשמרת בעבודה ושמאוד עצוב לו ללכת ממני והלוואי והיה יכול לא ללכת.
הוא אפילו שוחח איתי בדרך לבגידה וכשחזר נשק לי וסיפר לי כמה שאני חשובה לו ואוהב אותי.
לפני אותו לילה גורלי הוא טען שאותה בחורה עובדת איתו והכחיש הכל למרות שהוא נפגש איתה ואני לא מבינה איך אפשר לשוב הביתה ולספר לי כמה שהוא אוהב אותי בזמן שהוא מנהל "רומן"..
לשאלה מדוע בגד אין לו תשובה,התשובה היחידה לאחר שיחות רבות בנסיונות לדלות מידע היא שהוא עשה שטויות והוא מתחרט על זה,הוא טען שוב שאין סיבה למעשים.
אם זו הייתה שטות של רגע הייתי יכולה לנסות ולהבין שאולי זו החלטה לא נכונה שלקח, אבל לשקר במשך תקופת זמן ולהתקשר אלי תוך כדי שהוא איתה ולומר לי שהוא אוהב אותי זה קצת מוזר?
(אגב היא חשבה שהיא היחידה בחייו)..
הזוגיות שלנו היא כן דינאמית,אני אוהבת אותו עדיין כי הוא חבר טוב שלי ועד עכשיו היה בן זוג מעולה, משקיע,אוהב,נותן מעצמו (את הבחורה השניה הוא לא פינק כמו שאותי הוא מפנק,אבל הם כן יצאו לכל מיני מקומות).
את חייבת להבין שגם כל המקרה טרי עברו רק כמה ימים ואולי אני מסרבת לקבל את המעשה שלו ולכן רוצה עדיין את החום והאהבה שלו.
הוא מבחינתו אמר שהוא מוכן לכל דרישה שתבוא ממני (טיפול פסיכולוגי הומלץ לו והוא יודע שהוא צריך ומוכן לכך וגם לטיפול זוגי הוא מסכים),הוא מתקשר להעיר אותי בבקרים,מתקשר לומר לילה טוב בלילות וכמובן שאנחנו נפגשים בתדירות שפירטתי בהודעה הקודמת.
יש לי כמה אופציות:
1. להישאר לגור יחד כאילו כלום לא קרה ולנסות לתקן מקרוב
2. לעבור לגור לחוד ולהפגש בציבור (כמו שהחלטנו שיהיה ופירטתי בהודעה הקודמת),עד שאהיה מוכנה לשוב ולנהל איתו חיים משותפים כמו ברמה שהייתה עד כה
3. לעזוב מה שיכאב לי ואמרתי לו שאני אשתדל לא לעשות וקודם אתן לו הזדמנות נוספת
השאלה שלי הייתה האם זה נובע ממצב נפשי?
האם כדאי לצנן את היחסים במגורים לחוד לכמה חודשים אפילו רק לחלק מהשבוע ואז לעבוד על הזוגיות או שעדיף לעבוד על הזוגיות כבר עכשיו מבלי לבחון אותו תקופה מסויימת שתיתן לי נק' נוספת לגבי אמינותו.
שנינו אחראיים בד"כ ואני יודעת שנוכל לעמוד במעבר וחווינו תקופות בהן נאלצתי להתגורר רחוק.

הוספתי פרטים שיכולים להאיר את סיפורי באור שונה ואולי נכון יותר.
כולי שבורה וכאובה ואני מחכה בקוצר רוח לתשובה שאולי תאיר את הימים האפלים והקשים שחוויתי לאחרונה.

ובכן, מילנה יקרה, ראשית, תודה על התיקון. לאור מה שאת מוסיפה אני חושבת על כיוון אחר. שיש בבן זוגך משהו מאוד טוטאלי ומוחלט, שאיננו המהות הטבעית שלו אלא דרישות גבוהות שהוא דורש מעצמו, מערכת ערכים מאוד אידיאליסטית שהוא דבק בה מצד אחד, אבל מתקשה לעמוד בה מצד שני. ואז נוצר פיצול - הוא לא מרשה לעצמו להראות את הטבע האמיתי המאוד אנושי, שמסוגל לטעות ולהיות אגואיסטי. הוא לא מסוגל לעמוד בפני ה"אני" הלא אידיאלי הזה, אבל "מתפלק" לו לפעמים כי קשה מאוד לשמור פאסון כל הזמן. זו גם הסיבה שהוא לא היה יכול להרשות לעצמו להגיד לך את האמת - לא כי הוא חושש כל כך מפנייך אלא כי הוא לא מסוגל להביט בעיני עצמו. אינני יודעת מה הסיבה בגללה הוא לוקח את התרופה שסיפרת, אבל אם הכיוון שלי נכון, אז הוא זקוק לטיפול פסיכולוגי ולא רק לתרופה, כדי לחבר בצורה יותר טבעית ואנושית את החלק האידיאליסטי לחלק הגשמי, ולחיות עם שניהם בשלום. אגב, עדיין יתכן שלמרות כל מה שכתבתי הוא כן חושש להציג את החלקים הללו בפנייך - לא כי את טיפוס מלחיץ אלא כי הוא לא מסוגל לראות את עצמו כך בעיניים שלך, לראות את האכזבה ממנו אצלך. אשמח לתגובתך. כמובן שבדרך הזאת של התכתבות אני יכולה רק לשער השערות ועלולה לטעות, אז עימך הסליחה. מקווה שתתחזקי ושהזמן יביא לך רגיעה.

נכון, הוא אמר שהוא מעדיף לשקר מכיוון שמפחד לאכזב את האנשים שיקרים לו וקרובים אליו (כמו שהוא שיקר לי). האם זו שקרנות אובססיבית???!!!
הוא לא אדם מאופק.
קצת לפני ש"תפסתי" אותו הוא שוחח איתי על כך שאין לו בעיה שאפגוש כל מיני ידידים שהוא בבכלל לא מכיר וזה לא אופייני לו (כי הוא מאוד קנאי!) וגם הדליק אצלי נורה אדומה.
הוא נוטל את התרופות עקב אבחנה של OCD שכרגע אני לא יכולה לפרט על זה עד כמה שאני רוצה.
לגבי טיפול פסיכולוגי (התנהגותי קוגניטיבי) הוא יודע שיש צורך ושוב הוא דחה את זה כבר 3 חודשים כי ברגע שקיבל את המרשם לתרופה נאמר לו שיש צורך לשלב בין השניים!
הוא טוען שהוא נורא עסוק בעבודה ולא מצא מטפל מתאים (אך איך מצא זמן לבגוד מאחורי גבי ולא היה עסוק או עיף?)
ניסיתי שוב לדלות מידע למה זה קרה? הוא טוען שיש מקום להנחה שלי-ששיעמם לו ואולי הוא חיפש גיוון, אבל כל הזמן הוא חוזר ומדגיש שזו סתם שטות. יכול להיות שנתפסתי אצלו כמובן מאליו?
בכל קשר יש עליות ומורדות ותמיד באנו ודיברנו אחד עם השני על הרגשות והחששות והפעם זה לא קרה, הוא אדם מאוד חם כלפי, כלפי חבריו ומשפחתו נמרץ ומשעשע, אך הוא לא מפגין רגש (או אולי רגש שנתפס בעיניו כרגש רע, או משהו שיכול לצער אחרים). לידי הוא בוכה לפעמים והרבה יותר חם.

בנוסף לא האמנתי שהוא חלק איתה אינטימיות שכזו, מעבר לסתם לפלרטט איתה, מכיוון שכל האינטימיות הייתה דבר מקודש וטהור בינינו, זה קצת מרתיע ומגעיל אותי...

הייתי מעוניינת לשמוע קצת תשובות לגבי האלטרנטיבות שהצעתי בהודעות הקודמות, שכן כרגע מצאתי שהדבר הכי נכון לעשות הוא לישון במקומות נפרדים והתכוונתי לעבור לגור לחוד במקום אחר (פירטתי בהודעה הקודמת), לכן אני גם מאוד לחוצה מבחינת זמן כי המצב לא מאפשר עוד לישון לחוד במצב הזה מעבר לעוד כמה ימים ועלי למצוא פתרון.

אני מודה על הנסיון מצדך לעזור לי ומקווה באמת למצוא את הכלים להתמודד עם הכל

ערב טוב, מילנה, לגבי האופציות שאת מתלבטת לגביהן, כאן אינני מרגישה שאני יכולה לייעץ לך, אכתוב כאן רק שיקול אחד: יתכן שאם תמשיכו להיות יחד עכשו הוא לא באמת יפנים עד כמה הכאיב לך, ואולי כדאי שיחוש זאת על בשרו, כי יקרו עוד פעמים בעתיד שהוא יעמוד מול פיתויים וחשוב שהוא יזכור לעומק מה היו התוצאות של הפעם הזאת, כדי שזה ייכנס במערכת השיקולים שלו אם להתפתות או לעמוד מול הפיתוי.

אין צורך לדון בסוגיה האם לעבור או לא, כי הבנתי מדברייך דברים שהיו אצלי בסימן שאלה.
עכשיו יש לי סימן קריאה ענקי!!!
שאלות נוספות:
מאחר ששנינו רציניים ורואים בקשר כמשהו שיהיה לו המשך, האם יש צורך בטיפול זוגי ומתי כדאי לעשות זאת?(אחרי המעבר, בזמן המעבר?)
ועוד משהו:
האם יש אופציה לאחר שהחלטתי את החלטותי לתת לעניינים להתגלגל ולשוב ולהתייעץ איתך בהמשך? (ז"א לומר שזאת אני ולספר מה חדש בעניין)

אני מודה לך מקרב לב על התמיכה והמענה המהיר!
תודה! תודה! תודה!

אני יודעת שאני שואלת בלי סוף אבל צצו לי כמה מחשבות לפני שאני הולכת לישון וחשתי צורך לשתף ולשאול.
כמו שסיפרתי משפחת החבר יודעת.
ידוע לי שעקב המעבר המתוכנן לא אראה אותם בתדירות גבוהה.
במשפחתו ישנה מסורת של ארוחות שישי השאלה היא האם עלי להמשיך בהן כאילו כלום לא קרה?, להפחית את התדירות? או שלא ללכת בכלל?
ובאיזה אופן את ממליצה להיפגש איתו אחרי המעבר?
הוא מעוניין שאבוא לסופי שבוע, מה את אומרת? (האם כדאי להגיע ולא ללון יחד?)

לציין כי ביקש שאשקול את האפשרות ללון באותו בית (לא מחייב באותו חדר) בסוף השבוע שלפני המעבר, האם זה יהיה בריא? (אני מבחינתי יודעת שלא משנה מה, איני מסוגלת לפתח אינטימיות אחרי המקרה ויעבור זמן, לכן אני לא חוששת שזה יאיים עלי, או ילחיץ אותי).

שוב תודה וליל מנוחה.

מילנה, אני ממש קולטת על פי טון דבריך שאת במקום רגשי חזק יותר, פחות התלבטויות. יותר סימני קריאה, כמו שכתבת... את כל השאלות הללו אני מציעה שתפתרי לבדך. אני חושבת שאת האדם הנכון לתת לעצמך תשובות, ולא אף אחד אחר. אין כאן עניין של נכון או לא נכון , כל דבר שתבחרי בו יכול להצליח, ואם לא - תמיד ניתן לשנות.

שלום לך, היטבת לכתוב ולתאר את נקודת מבטך.
את עוד מאוד צעירה. אני חושבת שכל קשר אהבה שיש לנו מלמד אותנו הרבה מאוד לגבי מה אנחנו זקוקים מבן הזוג, מה טוב לנו בן זוג ומה מפריע. בדרך כלל אם אנחנו מסיימים קשר מסויים, בפעם הבאה נחפש מישהו שיעשה עבורנו "תיקון" ויהיו לו בדיוק את התכונות שחסרו לנו בקודם. ואז אנחנו מגלים שגם זה לא מושלם...
האם את יכולה להעמיק ולראות אל תוך הגרעין של בן זוגך, הפוטנציאל שלו, מבחינת כשרונות, חוכמה, תכונות אישיות, ולמצוא בו דברים שאולי עדיין לא יצאו לאור כי הוא גדל בסביבה מסויימת, לצד הורים מסויימים ואחים מסויימים?

זוגיות מוצלחת מצליחה להוציא לאור את רוב הכשרונות החבויים של כל אחד מבני הזוג ושניהם פורחים בזכות היחד שלהם.
אבל במציאות, אני נתקלת בהמון זוגות שקורה בדיוק ההיפך, בגלל צורך לרצות ולפייס ולא להיכנס לעימותים, כל אחד קצת מתכופף ומוותר על דברים שחשובים לו על מנת לקבל את אישורו והסכמתו של השני.
תכונות מסויימות אצלו משכו אותך אבל ככל שהכרת אותו יותר יש לך יותר ספקות. בעיני אהבה אמיתית היא כאשר ככל שאני מכירה את בן זוגי יותר כך אני אוהבת בו יותר דברים, ומקבלת את הדברים שאינם מושלמים בו, כי תמיד יהיו כאלו, אף אחד אינו מושלם ואינו תפור על פי המידות שלנו בדיוק.
אני מקווה שתשובתי נותנת לך איזה כיוון.

היי, שמי דנה ואני בת 25.
קראתי את מכתבך ואת תגובת הפסיכולוגית והרגשתי הזדהות עמוקה. אני מאוד מבולבלת כבר הרבה מאוד זמן.. אני נמצאת במערכת זוגית כבר 4 שנים. השנה עברנו לגור ביחד. ובשנה האחרונה הבלבול רק גבר.. הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך החצי שנה האחורנה והחלטתי לעזוב כי זה הכניס אותי לדכאונות עמוקים..
אני ממש כמוך! מלאת שמחת חיים ביום יום. אוהבת לצאת להנות לחוות לראות אנשים. והוא ההפך: אוהב להיות בבית לא לעשות כלום.. ללא שאיפות מיוחדות וללא רצון להרוויח יותר מידי כסף ולחסוך.
אני מרגשיה שאנחו בבסיס האופי מאוד מאוד שונים. וגם מבחינה מינית אני לא ממש נמשכת אליו.
בקיצור יש המון שוני ופערים ביניינו שמקשים עליי מאוד.חשוב לציין שלו ממש טוב במערכת הזוגית ומבחינתו (למרות שלא דיברנו על כך) זה לנצח.
עם כל הקשיים והבעיות אני מאוד מאוד אוהבת אותו הוא חלק ממני. החברה הכי טובה שלי. אני אפילו לא מסוגלת לדמיין מצב של פרידה. אני ממש מפחדת לעשות צעד ולאבד אותו.
אני חושבת המון על העתיד (בעיקר בשנה האחרונה) וכמו שאמרת לפעמים מדמיינת את שנינו ביחד עם ילדים וצחוק וכיף. ולפעמים מדמיינת את עצמי כבולה וכלואה עם הילדים בבית. כמעט לא יוצאים.. בית עם הרבה עצב. מאחר ואני הקיצוניות ההפוכה זה מתסכל אותי מאוד וגורם לי להיות בדיכאונות רבים.. חשוב לי להדגיש שאני מאוד אוהבת אותו!!!
קשה לי..בכל זאת אנחנו כבר 4 שנים ביחד!!
לדעתי אם אתם שנתיים זה עדיין לא הרבה זמן..את עוד צעירה! אל תמתחי את זה יותר מידי ואחר כך מאוד תצטערי...
מה לעשות????

דנה יקרה, ממה שתיארת את לא במקום הנכון עם החבר שלך. זה שיש לכם תחומי עניין כה שונים, העדפות כה שונות, ושאין לך משיכה מינית כלפיו - די מוכיחה את הנקודה הזאת.זה שנכנסת לדכאון בעקבות הטיפול הפסיכולוגי יכול להעיד שכאשר את נמצאת בהתבוננות פנימית מעמיקה יותר - את רואה דברים שמפחידים אותך ומעדיפה לא להסתכל לכיוון הזה. אז את עוזבת את הטיפול. זה קצת כמו "בת יענה", כך נדמה לי. איני רוצה לפגוע בך אלא להיות ישירה איתך, כי זה מה שעולה לי כאשר אני קוראת את מחשבותייך ותחושותייך כלפיו.
אני חושבת שלא נכון להתחתן עם "החברה הכי טובה שלך". זה לא מספיק.
את נצמדת אליו מתוך פחדייך ולא מתוך אהבתך אליו.
אל תיכנסי לזוגיות מתמשכת עם מישהו כזה.
את עלולה לעשות טעות חמורה שתימשך לכל החיים, עם ילדים משותפים, לעומת ההחלטה עכשו שאת עוד כה צעירה - להתנסות במערכות יחסים מסוג אחר.

יפית היקרה,
כאשר את כותבת שאין לכם על מה לדבר זה עם זו, את מוכנה לבדוק איתי משהו?
קורה מצב אופייני להרבה זוגות שבו מפסיקים לשתף את בן הזוג במה שקורה לי בחיים כי אני כבר יודעת מנסיון מה תהיה התגובה שלו על דבר מסויים שאגיד, והאמת היא שאני מעדיפה לא לשמוע ממנו את התגובה הזו. ולאט לאט הרבה נושאים "מתים להם" ונעשים פסולים: חלקם נפסלים ע"י האחד וחלקם נפסלים ע"י השנייה, ומשתרות להן שתיקות. זה נראה כאילו אין לכם על מה לדבר, אבל בעצם יש לכם אבל אתם נמנעים מלפתוח בשיחה על מנת לא לקבל תגובה צפוייה מסויימת שאינה נעימה לכם. את יכולה לבחון את עצמך האם זהו המצב. תראי אם את יכולה לשתף אותו באותם דברים קטנים וטפשיים אולי שאת משתפת אנשים אחרים בחיים שלך כמו את אמא שלך או חברה טובה? ואם לא, אז משהו באינטימיות שלכם נפגם, ורצוי לטפל בכך מהר, לפני שמישהו מכם ירגיש שהוא מעדיף למצוא פרטנר אחר לאותן שיחות נפש כה חשובות. בייעוץ יעזרו לכם להסתכל קצת על סגנון התקשורת שלכם, מה "הורג" את השיחות. למשל אם את מסםרת לו מה הרגשת במצב מסויים ועד כמה היית נסרת הוא מייד מנסה להגיד לך שלא היית צריכה להרגיש כך וכך ונותן לך עצות ואת מקבלת ממנו את ההרגשה שאת לא בסדר. זה סגנון תקשורת אופייני שנאי נתקלת בו בהרבה זוגות. האישה אומרת - אני רק רוצה שתבין מה עובר עלי. לא רוצה את העצות שלך. ואילו הגבר אומר - נאי לא מבין ברגשות, אני רוצה להרגיש שאני מביא תועלת ופותר בעיות. כאשר מתחילים לראות את הסגנון הזה למשל, לומדים מהם הצרכים בשיחה של כל אחד ומצליחים להביא את השיחה למקומות אחרים.
אשמח לתגובתך.

שלום דורית ואני מאוד מודה לך על התשובה!
המצב שאנו נקלענו אליו זה לא המצב שאת מתארת. אנחנו כן חולקים הכל בינינו ויודעים הכל אחד על השני. אנחנו מדברים המון במשך היום בטלפון ולפעמים פשוט כבר אין על מה לדבר כאילו אין יותר התלהבות בינינו. בקיצור השגרה משתלטת על חיינו ולנו אין ניסיון להיתמודד עם זה בצורה הנכונה.
היתי פשוט רוצה לדעת איך מתמודדים עם זה לפני שזה יהפוך למשהו גדול יותר מסתם חוסר התלהבות.
תודה, יפית.