פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

לד"ר שלום רב...
אני מאוד מקווה שתוכלי לעזור לי להבין מה עובר עליי,
אני עובדת במקום עבודה כבר 7 חודשים, מאז שבאתי המנהל שלי מצא חן בעיניי,שמתי עליו עין אבל תמיד ידעתי שזה בגדר חלום או סתם אשליה, כי אני נמצאת במערכת יחסים רצינית כבר שנתיים וחצי והוא גם כן עם מישהי במערכת יחסים רצינית מזה שנתיים.
אבל לפני בערך חודשיים שלושה אני מוצאת את עצמי שוב מסתכלת עליו,חושבת עליו,מחייכת אליו, והכי הורג אותי שהוא גורם לי להתנהג כך,הוא מחייך אליי,עוזר לי מבחינת העבודה יותר ממה שצריך,מדבר איתי תרתי משמע,רומז דברים,מחמיא לי כל יום כל היום, שם לב לפרטים הקטנים אצלי.
באחת הפעמים הוא תפס לי ת'יד ליטף אותי בכתף, אמר לי חמודה חייך והלך...הקטע שזזה לא הפריע לי כאילו שרצייתי שזה יקקרה,אני מפחדת כי אני לא יודע בבירור מה אני מרגישה כלפיו,וכלפי חבר שלי,ומה הוא רוצה ממני כי זה שקוף שאני מוצאת חן בעיניו, ואני לא יכולה למנוע אאת זה אני קרועה בין שני הצדדים מצד אחד זה מוצא חן בעייניי היחס שלו מצד שני זה אסור לשנינוו יש מערכות יחסים רציניות.
וכן יש לו חברה רצינית זה בדוק הוא אוהב אותה וחושב להתחתן כך אמר פעם למישהי בחברה...
מה עושים במצב כזה?כי אני חושבת שמאוחר לנסות לשכוח או לנסות להתעלם כי קשה כל יום לראות אותו,והוא עם המבטים שלו והיחס המיוחד אליי יום יום יום יום...מה לעשות?

אתמול דיברנו בטלפון(אני בת 25 הוא 38) כל אחד אמר מה מפריע לו כרגיל כשאמרתי את שלי.....הוא עשה הכל לצאת צדיק והאשים אוותי.....אמרתי לו שמפריע לי שהוא כמעט ולא מדבר כשאני יושבת לידו....רק עונה במילה או שתיים אז הוא אמר שגם אם זה יפםגע בי יגיד מה שהוא חושב ושלפעמים אני מדברת על משהו שמישהו אמר ואני אומרת שזה היה מצחיק ולא נעים לו להגיד אבל אני נשמעת מאוד ילדותית
אמרתי לו שככה אני מה לעשות ? דבר כזה אני לא יכולה לשנות.....אמרתי ל שהוא לא מממן לי את הלימודים למרות שהבטיח אומר לי את גרה אצל הורייך(הכל שטויות גם אם היתי לומדת באזור מגוריי עם בעלי לא היה מצליח לממ) חוצמזה שדיברנו על זה שבזמן לימודים (שזה שנתיים אגור עם הוריי...כי מגורי בעלי רחוקים שעתיים נסיעה כל יום הלוך חזור וזה לא קל.....להחליף מכללה גם לא כדאי כי לא הספקתי להרשם בזמן וגם עוברים על קורסים שוב כי חלק לא מוכרים ושב הפסד כסף וזמן)
בקיצור אחרי שאמר שאני ילדותית הטחתי בפניו כל מה שאני חושבת עליו שהוא ילד מגודל שגר עם הוריו.....שיסתכל על עצמו לאן הגיע בגיל 40 ושיגיד תודה שאני סובלת איתו כי אף אחת אצלנו בעדה לא גרה עם חמה וחמותה רק אני ולא השכרה כל אחד שמתחתן בונה בית מתחת לבית הורים וגר לבד ......הוא הטיח בי שאני מדברת לא יפה וזה מהחינוך של ההורים.
בקיצור החלטתי סופית להתגרש ממנו לא יעזור פה שום יעוץ הבנאדם אוהב את עצמו ככ ולא רואה אף אחד ממטר.
סוף סוף אני נפטרת ממנו........איזה כיף!!!!!!!!!!
אה שכחתי לציין שהוא טען שאני לא מטפחת את עצמי(עוד מעז לדבר אם אני אטפח עצמי הוריי זה שיצטרכו לקנות לי כי אני סטודנטית ולא מוצאת עבודה בלילה)
גם בחודש הראשון אחרי חתונה התלבשתי יפה לכבודו....פיגמה יפה בלילה אומר לי את לא צריכה להתלבש יפה כל הזמן תתרגלי לנישאים היתי בשוק!!!! חודש ראשון אחרי חתונה מי אומר דבר כזה לאשתו ???

שלום לכולם.

יש לי בעיה... הכרתי לפני חודש מישהו ונוצר בינינו קשר של ידידות, בהמשך הזמן נוצר בינינו מגע פיזי(כניראה מהסיבה שלשנינו חסר מגע, כלומר הרבה זמן לא היינו בקשר זוגי). בכל מקרה איני מרגישה שאני רוצה להיות חברה שלו אבל המגע שלו מאוד נעים לי ואיני רוצה שזה יפסיק אני לא בחורה של סטוצים או משהו בסגנון, אני אציין שאנחנו נפגשים אז הרבה אין לנו על מה לדבר אני מתכוונת שהוא דיי משעמם ואני לא מוצאת בו יותר בידי עניין ולכן איני רואה איתו קשר רציני, הקשר שלנו מתבסס על חיבוקים ונשיקות ולא מעבר לזה.
אני בחורה שלא מסוגלת מעבר לזה עם בן אדם שאני לא אוהבת בתור חבר.
זאת פעם ראשונה שאני ניתקלת במצב כזה עם מישהו ולכן איני יודעת איך לפעול.

מה הייתם עושים במקומי?
תודה מראש

מה עושים במצב שהבעל לא מבין שצריך גם להעריך אתמשפחתי הוא כמעט לא בא לבקר אותם רק אם ממש חייב בחגים (סך הכל יש לנו 2 חגים בשנה) גם אז נותן יחס קר טוען שהם לא מדברים ולא נוח איתם......
גם איתי הוא לא מדבר ככ והוא בעצמו לא פטפטן וממש משעמם לשבת לידו אפילו דקה....גם אם אני מנסה לפתח איתו שיחה עונה בקמצנות רבה במילים.......
נדמה לי שהסיבה שהוא לא רוצה להיות איתם זה שאמרתי לו לפני שהתחתנו שלאימא שלי יש קצת התנגדות לחתונה כי הוא מבוגר ממני מעל 10 שנים ושאעבור לגור מרוחק ממנה.
לעומת זאת הוא מצפה ממני שאעזור לאימא שלו שאתייחס לאחיותיו כמו אחיותיי........בהתחלה היתי ככה חשבתי שישצתנה לטובה אבל לא......
אפילו הוא לא שואל לשלומם ובעצם מתנהג כאילו לא קיימים כשדיברתי איתו על העניין אמר לי שחושב שמשפחתו יותר מכובדת משלי....מה עושים??

היי ,
אני בת 28 נשואה 6שנים יש לי ילדה בת 4.5 ואני ובעלי נפרדנו לפני כארבעה חודשים ביוזמתי, הוא לא מבין אותי הפסקתי לאהוב אותו לשכב איתו לדבר איתו, הרגשתי כבוייה איתו, הייתי בטוחה בהחלטתי לגביי היגרושים כי התבשלתי איתם כבר שלוש שנים, במקביל הכרתי מישהו היחסים בינינו מצויינים אהבה פורחת התקשרות טובה, הוא החזיר אותי לגיל 16. בשבוע הבא מתקיים הדיון האחרון שלי ושל בעלי , קבלת הגט, פתאום התחלתי לחשוב שאולי אני טועה ,ובכלל חושבת על העתיד למרות שאין לי דאגה כלכלית. חושבת אולי לא ניסינו מספיק,למרות שהיינו ביחד לא יכלתי לשמוע את הקול שלו או לדעת שהוא נוגע בי או כל סוג של קירבה בינינו, אפשר לומר שפיחתי כלפיו שינאה במשך הזמן, כרגע אני לא יודעת מה לעשות? אחרי שאני בקשר עם בחור כבר כמה חודשים, אני רוצה לציין שבמשך נישואיי לא הייתי נאמנה לבעלי בשלוש השנים האחרונות. כרגע אני לא יודעת מה לעשות, בעלי חזר לגור אצל הוריו, אם אומר לו שנחזור זה יהיה לנצח, אבל אולי אחזור להיות שוב אומללה כמו אז??? לא יודעת מה לעשות הזמן שלי הולך ואוזל( בכל התקופה שהוא לא גר בבית לא הרגשתי בחסרונו,) רק לאחרונה שהזמן אוזל ואני צריכה להיות שלמה עפ ההחלטה שלי אני לא בטוחה. תודה על עזרתך.

היי ד"ר ..
אני בת 20 ובעלי בן 24
כרגע אני בהריון בחודש שני ..
התחילה לנו בעייה בזמן האחרון שבעלי חושב רק על עצמו!!ואני אפרט ..
הוא נהפך להיות מפונק מידיי
הוא רוצה כל יום אוכל חדש..
ולא מוכן להזיז את עצמו למיטבח לךהכין לעצמו סנדווי'ץ לעבודה.. ממש עצלן.. שבסוף אני צריכה כל הזמן ללכת לעבודה שלו ולהביא לו לאכול..
הוא יכול להעיר אותו משנתי כדיי שאני יחמם לו אוכל.. וזה הגיעה למצב שנימעס לי !! ולפעמיים קורה שממש אין לי כוח לזוז .. אני בתקופה כזאת של בחילות .. עייפות.. ומה שיש לו להגיד זה.."מסכנה עבדת קשה היוםם.. ישבת כל היום בבית" אבל זה בכלל לא נכוןן הריי הוא לא מרגיש מה שאני מרגישה.. זה כל כך מעצבן .. שהיום בכלל לא דיברנו.. ולא הסתכלנו לעבר של אחד בשני ..
אני מודאגת קצת כי הוא ממש ניראה רגיל לזה..ממש מפונק ועצלן..
אני רוצה שילמד להכין לעצמו לפעמיים לאכול.. שיהיה עצמאי!!
ד"ר איך אני יכולה לשנות את זה? מה אני אמורה לעשות.. ממש נימעס לי כבר.. שאני לא מרגישה כלום כלפין ברגעים כאלה .. ממש אין לי כוח כבר אליו.. מתחילה לשנוא אותו על הפינוקים שלו..

תודה ד"ר על העזרה והתמיכה שלך..!!

שלום .
אני נשואה פעם שנייה+ ילד בן 16 ויש לי בת גדולה עצמאית שמגיעה אלינו מדי פעם .
לבעלי היקר יש אחות נשואה עם ילדים שהקשר בינינו ז"א בין אחיו אלי הם מאוד עניניים ומנומסים , אני בקיצור לא מתה עליו , אני לא מתה ללכת אליהם , אני לא יוצאת מגדרי שהם יבואו אלי ולא נלהבת להפגש איתם למרות שאני מדי פעם נפגשת איתם גם שאני לא רוצה וזאת למען בעלי וזאת בגלל התנהגויות לא יפות של אחותו כלפי משפחתי וילדיי .
בעלי מכיר את הקטעים של אחותו וטוען שאין לו מה לעשות בנושא ועלי לבלוע כי זו משפחה .
עוד טוען בעלי כי עלי להפגש עם אחותו אצלה / אצלנו (פגישות משפחתיות) למרות שלא נוח לי ולמרות כל ההתנהגויות שלה , בעלי לא מוכן לשוחח עם אחותו על ההתנהגויות שמפריעות לי על מנת לפתור את בעיית ההתנהגויות של אחותו ומגלגל את הנושא לאחריותי .
עוד מבריק בעלי וטוען שאם הוא מתיחס יפה לביתי מנשואי הקודמים (ילדה גדולהמעל 20) עלי להתיחס גם אני יפה לאחותו כי זה קשר דם למרות כל הנקודות שמפריעות לי בהתנהגיות של אחותו .
מה דעתכם מנהלי הפורום ?
בעלי צודק ?
מה עלי לעשות ???
תודה

שלום אז ככה אני בת 27, יש לי חבר 3 שנים. לאחרונה עברנו לגור ביחד (בבית שאנחנו לא משלמים בו שכירות, של ההורים שלו לשעבר, לבינתיים הבית הזה שלו... הדגש על לבינתיים)...
אני נמצאת בבעיה, אז ככה...
אתחיל מההתחלה אני כרגע לומדת ועובדת מרוויחה משכ' ממוצעת בחודש, הוא כרגע עובד בעבודות זמניות כל הזמן משהו אחר, אציין שבמשך הזמן שאנו יחד אף פעם לא היה לו כסף, תמיד תקופות שאני ממש מוציאה מכסף שלי ונותנת לו... המצב מתחיל לעלות לי על העצבים ממש ככה.
ואסביר במה זה מתבטא: הוא עבד תקופה אצל בנאדם שיש לו חברת הגברה, היה צריך לקבל ממנו כסף, לא דרש את מה שמגיע לו. הגיע חתונה של אחיו לקח ממנו ציוד ועבר זמן ולא נעים לו לבקש את הכסף כי הוא לקח ציוד. לפני יומיים שוב הלך לעבוד אצלו ובדיוק יום למחרת היה מסיבה של חבר שלו אז הוא שוב הביא ציוד... אציין שנגמר לו הכסף החודש ואין לו אפילו שקל אחד להוציא מהבנק... ועוד יותר לא היה לו נעים לבקש את הכסף שהוא חייב לו...
עכשיו נגמר לו הכסף ובמקום לבקש ממנו הוא ייקח ממני... הוא לא יבקש ממני אבל אני פשוט ייתן כי לא יהיה מה לאכול, איך לתדלק... דברים כאלה רק לדברים מינימליים...
עוד הוסיף כי אנחנו במצב טוב מבחינת זוגיות מדברים על להתחתן ,
אבל אולי אני צריכה לחשוב פעמיים לפני שאני מתחתנת איתו?
אני ממש מבולבלת אני מפחדת לחיות את העתיד שלי ככה!!!!

אני בת 34 גרושה עם 2 התארסתי לאחרונה עם גבר בן 48 גרוש עם 2..הכרנו כששה חודשים ולאחר מכן התארסנו.בתקופת ההכרות הרגשתי שהוא מבוגר מדי בשבילי וזה התבטא בכל מני תנועות גוף וגם בהתנהגות..למרות שהמון מסביבי אומרים שלגילו הוא נראה מצויין..כאדם הוא מאד נינוח מבין ומרעיף המון אהבה עלי ..אלא שאחרי האירוסין המראה שלו הפריע לי והתחלתי לסרב להופיע איתו בציבור כי הרגשתי לא נוח..ובנוסף לכך אני מסרבת שיגע בי ..יש לי סלידה לא מוסברת ותחושות של מועקה שאיני משתחררת מהם..המשפחה שלי מתקשה לקבל את מה שאני מרגישה וחושבת שהוא מתאים לי ושאני אמורה להתגבר על הרגשות האלה ויש להפעיל את ההיגיון ולא את הרגשות(אני באה מעדה שמרנית)..אנא תגובתכם

היי לכולם וחג שמח,

אולי מישהו מכיר את התחושה שכבר לא יודעים למה להאמין... ככה אני מרגישה, אולי אני חוששת מידיי, אולי קנאית, אני לא יודעת אבל אין לי שקט.
אני צריכה עצה אובייקטיבית ממקום חיצוני.
אני וחבר שלי כבר הרבה זמן ביחד, אנחנו בני 30, הקשר עם עליות וירידות (חדות ).
אחרי הפרידה האחרונה חבר שלי ממש משתדל לשקם את המערכת יחסים, אבל אני לא מצליחה לבנות אמון, זה הצד החלש שלי.

מידיי פעם בתקופה שאנחנו ביחד כל מיניי בחורות מתקשרות אליו, שהן לא ידידות שלו ששמעתי עליהן פעם. זה לא קורה הרבה, פעמים ספורות בשנה, אבל זה קורה.
כשאני שואלת, מי זאת או למה היא התקשרה, הוא מתעצבן. ואז מתחיל כדור שלג, כי בגלל שהוא מתעצבן זה גורם לי לחשוד ואז הוא אומר שאני מנפחת את העניין בלי שהוא מסביר לעומק אלא נותן איזה הסבר כללי.
פעם אחת גיליתי שהוא שיקר לי ובעצם מאז אני מתעניינת ושואלת וגם חושדת.
כמובן שהיו גם מקרים שהוא לא שיקר.

הוא אומר שמתעצבן כי הוא לא אוהב להסביר את עצמו במיוחד כשלא עשה כלום, והוא לא אשם שהן מתקשרות.

בכל מקרה, אתמול אנחנו הולכים לישון והוא מקבל SMS. השעה היתה חצות ושאלתי אותו מי שלוח לו הודעות כל כך מאוחר. מכיוון שהוא מאוד משתדל לשקם את הקשר בתקופה אחרונה, הוא לא התעצבן (לראשונה) ואמר שאין לו משוג מי זאת. בהודעה היה כתוב :"יש לי מישהי להכיר לך" וזה הגיע ממספר לו מזוהה. דקה אחרי זה הוא קיבל עוד SMS : "האם אתה ער, זאת ..." ושם של בחורה.
הוא אמר שזאת חברה של אחותו, והיא קצת מוזרה, והיא בכלל נשואה.
אבל אני לא שקטה, אני לא מסוגלת לדבר איתו על זה כי הוא מתעצבן ואני צוברת את זה ואז אני מתפרצת עליו במקומות אחרים כשבעצם אני מרגישה שאני אגרתי בבטן המון כעס.

אשמח לתגובות,
נראה לכם שאני קנאית וממציעה דברים? נראה לכם שאני מאמינה ל"סיפורים"? מה אני צריכה לעשות??

שלום.
אני נשואה מספר שנים ולא נעים לי שבעלי לא מתרחץ לאחר שהוא חוזק מהעבודה מזיע ומסריח ורוצה לקיים יחסי מין , לפעמים הוא גם משחרר גזים מסריחים שממש לא נעים .
שוחחנו על כך והוא הבטיח שהוא ישתנה בנושא .
לצערי התופעה חוזרת על עצמה וכל פעם הוא מצטער , לח נמאס להיות השוטרת והסיפור ממש מגעיל אותי ,אני מתביישת להגיד את זה אבל הוא מתחיל להגעיל אותי ולא בא לי עליו .אמרתי לו את זה מה שאני מרגישה ולאחרונה אני מתחמקת מלהתקרב אליו .
לאחר ששוחחנו על כך פעם שלישית בתקופה האחרונה הוא שוב הצטער וביקש סליחה עד הפעם הבאה .
למישהו / למשהיא יש ראיון איך פותרים את הבעיה מבלי ללכת ליעוץ זוגי .
טלי

שלום,

אני בת 27, לאחר לימודים, יש לי עבודה כיפית, אני גרה לבד, יש לי אוטו. בקיצור, אפשר להגיד שיש את רוב הנתונים כדי להיות מאושרת ועצמאית. רק צריך מישהו לחלוק את זה איתו...

לפני כחצי שנה נפרדתי מחבר שלי. היינו ביחד שנתיים ואף גרנו ביחד שנה אחרונה. כבר מהתחלה, מאז שעברנו לגור ביחד, הרגשתי שזה לא "זה". כל יום שעבר היה יותר גרוע מקודמו. כן, הייתה אהבה, אבל לצערי הבנתי שזה לא תמיד מספיק. כל יום שנשארנו יחד היה יום מבוזבז בחיי. וגם כשנפרדנו, למרות שהבנתי שזה הדבר הכי הכי נכון בעולם לעשות, לא יכולתי לאמר את המילה האחרונה. חיכיתי שהוא יעשה את זה. חיכיתי לשמוע ממנו את המילים הקשות.
אחר כך הבנתי שפשוט פחדתי להישאר לבד. וחשבתי שזה לא יקרה לי שוב.

בזמן אחרון אני יוצאת עם בחור מאוד נחמד, שקט ונעים. לאחרונה יש לנו קצרים בתקשורת והדברים מסתבכים. אני כבר מתחילה להבין שאין מה להיחלם על זה, אבל... ושוב אני חוזרת לאותן הרגשות הפחד של להישאר לבד. מה יהיה? מה יקרה? אני אשאר לבד? זה נורא...

איך אפשר ליפטר מהפחד הזה? הרי כל החיים עוד לפניי. למה אני עדיין מפחדת? אני צריכה להיפרד ממנו ולהמשיך הלאה, אבל אני לא יכולה לעשות את זה!

תעזרו לי!

שלום רב,

אני בת 25, בן הזוג שלי ב 26. אנחנו גרים יחד כבר שנה ויוצאים 3 שנים.

אני יודעת שהכוונות שלו רציניות ושנינו יודעים שרוצים להמשיך להיות יחד, אבל כבר שנתיים שהוא מדבר איתי על חתונה ולא עושה שום דבר בנדון . לפני כחודש הוא אמר לי שבקיץ הבא ב"ה נתחתן. לפני כמה ימים שוב עלה הנושא והפעם הוא אמר שקיץ הבא נראה לו מוקדם ולכן נתחתן בקיץ שאחריו (בעוד שנתיים) .

הבהרתי לו שמבחינתי אין למה לחכות ואף אחד לא מבטיח לי שזה לא מה שאשמע גם בקיץ הבא, ושאני פוחדת למשוך את זה יותר מדי . אמרתי לו מה אני מרגישה אבל הוא ביקש שלא אלחץ עליו ושאתן לזמן לעשות את שלו, ואם אני כ"כ אוהבת אותו אחכה לו שנתיים נוספות .

אני לא רוצה לגרום לו להתחתן איתי מתוך לחץ, ומצד שני אני לא רוצה למשוך סתם את הזמן ולקחת סיכון שלא נתחתן גם בקיץ הבא .

אני פוחדת להת עורר עוד שנתיים ולגלות שאני תקועה באותו המקום .

אני לא יודעת אם כדאי להציב אולטימאטום או פשוט לחכות שזה יקרה כי אני אוהבת אותו ויודעת שזה הבן אדם שלי. אבל אני לא בטוחה שהוא מרגיש כמוני ....

מה לעשות ?

התחלתי לצאת עם בחור לפני חודש. הדייט הראשון היה מקסים, ישבנו יחד כמעט 5 שעות, הוא לא ניסה ליצור מגע ורק דיברנו היה נהדר. למחרת דיברנו, מחרתיים אני התקשרתי ולאחר מכן נעלם... אזרתי אומץ והשארתי לו הודעה שאני מבינה שלא רלוונטי ושיכל להיות נהדר. ענה לי שנפל עליו שבוע מטורף, סיפר לי קודם על כל מיני מטלות שהיו לו, ולכן הוא נעלם. למרות שביננו, טלפון יכל להרים. לסיכום אמר שמאוד ישמחל היות בקשר. יצאנו עוד 5 פעמים, לא נכנסו למיטה, ג'נטלמן, מגיע מהצפון לת"א, אוסף מהבית, משלם, אין מילים... אבל מה, משהו חסר. טלפונים זה לא זה. יום נעלם, יום מסמס באטרף, אני מתקשרת לא עונה, חוזר בסוף היום. זה הזמן להיות בשיא הריגושים, על פניו עושה רושם שהוא מעוניין. אני קוראת את המפה כשורה, יש מסרים כפולים כאן... יודע לפרוט על המיתרים הנכונים אבל בבית בצפון, מתפוגג. שנינו לא ילדים, גרושים ללא, הוא בן 38 אני בת 30, שנינו עם נסיון בחיים, רואים שהוא רוצה אותי... מה אני מפספסת אצלו במסר שלו שניה לפני שאני הולכת לשאול מה לעזאזל הסיפור שלו? למותר לציין שהחברים שלו כבר יודעים עלי...

שלום וערב טוב
אני ובעלי נשואים 3 שנים עם ילד מקסים בן שנה.
האמת שאני יא יודעת מאיפה להתחיל אני פשוט לא יודעת מה לעשות אני לא יכולה יותר לחיות איתו לצערי למרות שאני מאוד אוהבת אותו אבל אהבה זה לא הכל .
כל פעם הוא כועס עלי על זה שאני מבזבזת אל זה שאני לא מנקה וזה לא נכון כי הוא לא מסוגל לראות כוס אחת בכיור לצערי הוא יותר מידי נקי ואפילו אובססבי
אמרתי לו שמי שיש בעיה אולך לטיפול לפעמים אני מרחמת עליו .
עכשיו הוא כבר יומיים ישן בסלון זה משהו שניהיה כבר כל שבועיים.
וזה בגלל שנסעתי ליום כיף עם אחיות שלי ו"שזרקתי את הילד על אמא שלי" כאילו היא מישהי זרה.
אני לא יודעת רע לי נורא תמיד אני לא בסדר ותמיד אני מבשלת ודואגת .
אמרתי לו כבר כמה פעמיים שיבוא לשיחות והוא לא רוצה ואני הולכת לבד לצערי לא נראה לי שזה עוזר .לפעמים אני כבר אומרת לו בו נגרש הוא אומר שהוא יעשה לי את המוות.
אני מזמן הייתי הולכת אבל אני לא יוותר על הילד .
מה עו אני יכולה לעשות שלא עשיתי ?