פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

רוי היקרה,
צר לי על מה ששניכם עוברים. נראה שלהגיע הביתה בשביל בעלך זה להיכנס למתח ולהתמודדות עם העייפות שלך, עם התוקפנות של הילדה, וגם הוא עצמו לא יודע כיצד להתמודד עם הדברים והתסכול הזה מוציא ממנו דיבורים של ביקורת כלפייך. נגררתם למערכת של הישרדות מול הבעיות המעיקות של המציאות. זה אינו מצב יוצא דופן, והרבה זוגות נמצאים בו בשלב הזה של החיים, כאשר צריך לעבוד קשה ולשפר את המצב הכלכלי והילדים קטנים ודורשים כל כך הרבה תשומת לב.
מה שאני מציעה זה דווקא כן לחשוב על קצת ייעוץ זוגי, כי אם תקבלו כמה כלים ותצליחו להבין מה קורה לכם ולמה, ואיך לצאת ממעגל הקסמים הזה - איכות החיים שלכם תשתפר מאוד, ותרגישו שאפשר להתמודד עם הרבה בעיות ביחד תוך תמיכה אחד בשנייה. גם הילדים ירוויחו מכך וזה מאוד גורלי לגבי עיצוב האישיות של כל אחד מהם, וממש דחוף ממה שאת מתארת את התנהגות הילדה שלכם. לא כל יועץ זוגי הוא מייד זה שיתאים לכם. זה שהלכת לטיפול וזה לא עזר - זה קורה וצריך מהר להחליף את היועץ ולמצא את מי שמתאים לכם. אל תחכי עם הצעד הזה כי את יודעת, לפעמים יש פתאום יום אחד יותא מוצלח, וכל הבלגן נשכח ושמים אותו הצידה, אבל הבעיות לא ממש נפתרות, הן רק נידחות, וחוזרות בגדול יותר כל פעם, ובינתיים האהבה נגמרת או אצל או אצלו, וזה מסוכן, כי אז יותר קשה לעזור לכם.

היי ראשית תודה על תגובתך אני אכן מרגישה שאנחנו נמצאים במדרון שאם לא נצליח לעצור .....
רציתי לשאול האם יתכן שהסיבה לאי ההצלחה בטיפול שהמטפלת לא נשואה ובלי ילדים הפריעה לי כי זו חוויה שמבחינתי היא מאוד טוטאלית ואם לא חווית לא תביני אותי האם יתכן שזה עד כדי כך היווה מכשול דיברתי איתה על זה אבל היא טענה שאין קשר וכמטפלת היא לא אמורה לחוות את כל החוויות שאחרים חווים אומשהו כזה (יש לציין שבעבר הייתי אצלה והיה לי יופי הרגשתי שנתרמתי והתקדמתי)
מה דעתך?
והאם יתכן שהצורך שלי בטיפול מעיב על הזוגיות שלנו התחושה העיקרית שלי שאני עשיתי המון וייתורים כאם מקצועית לא אוכל לחזור לתחום עבודתי בעבר אני מרגישה שאני צריכה להיות בבית מוקדם עבורם ועבור עצמי כאם שהחלה את חווית האימהות בגיל 37 האם זה יותר אני

לגבי שאלתך הראשונה, לכאורה ובתיאוריה זה לא צריך לשנות, העובדה שהיא מעולם לאעברה חוויות שכאלו. כי היא צודקת ברמה התיאורטית שהמטפל לא חייב וגם לא יכול לעבור את כל החוויות של מטופליו (תארי לך שמטפל יצטרך לחוות שיגעון כדי לעזור למטופליו הפסיכוטיים). יחד עם זה, עובדה שזה יצר בעייה אצלך ולא הצלחת לחת ממנה ולהיתרם. אני חושבת שלא כל כך משנה מדוע - את צריכה לחפש מטפל שתרגישי שאת יכולה להיעזר בו.
את גם שואלת האם הבעיות קורות יותר בגללך. לפי מה שאת מספרת את מרגישה שעשית ויתורים מבחינה מקצועית למען חוויית האימהות. השאלה היא מה זה עושה לדימוי העצמי שלך. הרבה נשים (ואני בכללן) מגדירות את עצמנו במסגרת הדימוי העצמי גם בהיבט במקצועי, ואת, בתור מי שהחלה להיות אמא בגיל 37 ודאי הגדרת עצמך שנים רבות קודם כל מן ההיבט המקצועי. אז מן הסתם את עוברת איזה שינוי בהרגשתך והבטחון המקצועי והעצמאות הכלכלית שלך (בפני עצמך) ירדו. אבל את נשמעת מאוד מודעת לעצמך ולמה שקורה, ונראה שבחרת בכיוון של להקדיש עצמך עכשו יותר לחוויית האימהות.
אבל, את שואלת האם את יותר אחראית לבעייות שקורות עכשו ואני חושבת שלא!
הנקודה היא שאני חושבת שגם הוא עובר שינוי ועליו להסתגל לכך שיש לאחרים מסביבו צרכים. נדמה לי שהוא לא יישר קו עם זה, אם הוא לא מסוגל לתמוך בך ומתעמת עם הילדה. כך שגם עליו לבחון את עצמו ומה הוא יכול לעשות עם מצבו בחיים. לסיכום, כל אחד מכם עובר בשנים אלו טלטלה ושינוי, והזוגיות צריכה לגייס יותר כלים וכוחות כדי לעבור את הטלטלה הזאת טוב יותר.

אז מה נכון לעשות ללכת לטיפול אישי או זוגי כמובן שאם היה לי מיותר הייתי הולכת גם וגם ואם אפשר שולחת גם את בן זוגי
האם את מטפלת זוגית וכמה עולה מפגש

לדעתי לאור מה שאת מספרת על תגובותיו של בעלך, הביקורתיות, היחס לילדה ואליך - עדיף ללכת יחד לטיפול זוגי. אינני יכולה לתת לך פרטים נוספים במסגרת זו.

בת 30 , מתארת מערכת יחסים של 8 שנים עם גבר "נפלא" שאינך אוהבת , אין בך משיכה אליו,אין סקס, ועם כל זאת קיימת את הזוגיות הזו 8 שנים.... ??
מכך נובע שלבטייך על היותך "נצלנית" ועשית זאת מתוך נוחות ותמיכה כלכלית -אכן נכונים .
את פשוט לא הגונה בקיום הקשר הזה, מטעה את הגבר , נוטעת בו אהבת שווא מזוייפת , וחיה בשקר גם את חייך שלך .
סיימי את הקשר הזה לטובתו , לא מגיע לו אחת שכזו .

מה שמטריד אותך איך את נפרדת מהכלב ? ולא מהבחור האומלל ש 8 שנים נתן לך את אהבתו תמיכתו הכלכלית ואינו מודע לכך שהכל היה מסיכה , תחפושת , והטעייה מצידך .
הקשר הזה לא קיים כבר , ולא היה קיים מלכתחילה ....תארי לך לו היית במקומו ?
לכל הפחות תהיי הוגנת ותסיימי את מסכת השקרים הזו .

דנה יקרה!
לגבי פרידה כבר החלטת ואין לך לבטים. את למעשה מבקשת לדעת איך לעשות זאת מבלי לעורר בו חשד לניצול מצידך וכעסים כלפייך על כך שלא תמשיכי לגמול לו חסדים על תמיכתו הכלכלית. גם בשנים בהן למדת, מערכת היחסים לא היתה סוערת ביניכם, אבל היתה נוחה לך.... לא נכון ולא הוגן להמשיך ולמסד קשר זוגי רק בגלל שאת מרגישה מחויבת לו על שפירנס אותך בשנים האחרונות. היום, אחרי סיום לימודייך, תיפרדו כידידים באופן הכי מכובד שתוכלי למרות שאין לי ספק שיחוש נבגד. תוכלי להתפרנס בכוחות עצמך ולהציע להחזיר לו במהלך הזמן את הסכום אותו את חייבת, ולגבי הכלב - אני בטוחה שתגיעו לאיזו פשרה.
לא מושכים קשר זוגי 8 שנים כשאינו מוצלח ובטח לא בונים עתיד משותף על קשר כל כך לא אמיתי !

אולם לא מדובר כאן במערכת יחסים שקרית, לפחות לא מצידי. בן זוגי יודע בדיוק כיצד אני מרגישה, והייתי פתוחה בלבטיי לאורך כל הדרך. הודיתי בפניו על חוסר המשיכה המינית (מה גם שהוא שם, לא? הוא מרגיש את זה על בשרו) ועל כך שאינני מאוהבת בו, אלא אוהבת אותו כחבר, כאדם.
אינני בוגדת בו, ברמה המעשית בכל-אופן, למרות שצצו הזדמנויות לא מעטות במשך השנים. אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני מודעת ליופיי ולהשפעתי על גברים.
תמיד עודדתי אותו מבחינה מקצועית ואישית ועמדתי מאחוריו כשעברנו קשיים. אני לא פרזיטית שחיה על חשבונו, כי למעשה אני זו שתמכה כלכלית בקשר בארבע השנים הראשונות. נפגשנו וחיינו בחו"ל בתחילה ועקב נסיבות משפחתיות חזרתי לארץ והתחלתי ללמוד. גם במהלך הלימודים עבדתי בעבודות שונות כך שלא חייתי כנסיכה על זרי דפנה ורחוק מזה.
הוא לא מוכן לוותר עליי למרות שהוא מודע לכל מה שאני מרגישה כלפיו. הוא מוכן להשלים עם הכול ובלבד שנהיה ביחד, כי לדבריו אני האחת שלו. לא הייתה לי סיבה של ממש לעזוב, אני מודה, אז נשארתי.
והכלב? כן, אני מאוד קשורה לכלב. לעזוב אותם עבורי יהיה ממש להתגרש. וזה קשה. כל כך קשה שלא הלכתי עד עכשיו. ובאמת שאינני יודעת כיצד לעשות את זה.
יהודית, תודה על תגובתך אך המצב מורכב יותר ממה שאת מתארת.
מיכל, אני מבינה שאת חושבת עליי כביצ'ית נצלנית, אבל אני ממש לא.
אשמח אם תייעצו ולא תמתחו ביקורת.
תודה,
דנה.

דנה יקרה!
התמונה התבהרה ונראית שונה בתכלית עם המשך הצגתה. צר לי על שמיהרתי לבקר. הצדק אתך וזה מלמד שוב ושוב שתקשורת כל כך חשובה ואסור למהר ולצאת מנקודות הנחה מבלי לקבל תמונה מלאה וזאת למרות שפה בפורום קשה לשטוח את כל המרכיבים. הבהרת בפנייתך השנייה ששיקפת לו את תחושותייך כלפיו והיית הוגנת כבר מתחילת הקשר, מה שמשנה את ההתייחסות לחלוטין. מצד שני, קשה לייעץ לך איך לבצע את הפרידה. אבל ברור שאסור לך לוותר על חיי אהבה, מין, ריגוש, תשוקה, משיכה, עיניין, רמה מנטלית דומה ועוצמה עם בן הזוג. תיזמי שיחה גלוייה וזכרי שמה שיוצא מהלב נכנס אל הלב. סביר שבן זוגך הנוכחי לא ירגיש בנוח כשיבין שאת כבוייה וחסרים לך כל האלמנטים שמרכיבים זוגיות טובה לחיים. ולכן נסו לשקול, אם ישנה אפשרות לשמור על קשר מסוג אחר - חברות/ ידידות אולי, לשמור על קשר. לא חייבים להתנתק לחלוטין. אפשר לגור בנפרד זה מזה אך בסמוך (בגלל הכלב), ולאפשר לחיי אהבה חדשים עם אחרים להכנס לחייכם.

ותודה על תגובתך הרגישה והקולעת. זה בדיוק העניין. על כפות המאזניים מונחות מצד אחד אבני חן כמו ביטחון, אהבה, חום, חברות וכבוד הדדיים ומצד שני המיניות שלי, האני שלי בקשר, הריגוש האינטלקטואלי והפיזי.
את יודעת, שמעתי את יובל כספין אומר פעם באיזו תוכנית : "הזיון הטוב ביותר הוא זיון השכל". אני ממש רעבה לזיוני שכל, סליחה על הצרפתית שלי.
העניין הוא שאני מפחדת. מפחדת לעזוב גבר כמוהו וליפול ברשת אחד הזאבים בעור כבש שם בחוץ. זה לא שאני נאיבית, אבל נפילות אכן מתרחשות בחיים ובגיל מסוים זה מתחיל להיות יקר לעשות טעויות. הקונכיה הזו טובה לי, לא אשקר לך. ושוב, מצד שני, כשהמחשבות על פרידה מכרסמות חזק כל כך, זה כבר לא עניין של החלטה אלא של ביצוע, לא?
דבר נוסף, אני לא כמהה להתחיל זוגיות חדשה. להיפך, אני ארצה המון מרחב אישי כשסוף סוף (אם וכאשר) אאזור אומץ לעזוב אותו.
האם אני עושה את הצעד הנכון, יהודית?
האם דורית יכולה בבקשה להביע דעה?
אני רוצה לציין שקושי נוסף הוא שסביבתי הקרובה, משפחתי וחבריי, מאוד אוהבת אותו, משפחתי קיבלה אותו כבן לכל דבר. הם לא מבינים מדוע איני רוצה להתמסד איתו ומדוע אני רוצה להיפרד.
האם אני צריכה לחזור להורים (אני תפרנית עדיין, עוד לא כיסיתי את כל חובותיי)?
תודה על עזרתכן,
דנה.

דנה יקרה!
האם את באמת מוכנה לוותר על הסיכוי לאהבה אמיתית, ריגוש, קשר אינטלקטואלי, המיניות שלך, פלירטוט מתמשך עם בן זוג נאהב, לטובת בינוניות ונוחות? האם תוותרי על כל אלו, תמשיכי לתת לַפחד לנהל אותך, ותשארי בקשר בינוני כל חייך בגלל נוחות כלכלית ורצון לרָצות את הסביבה הקרובה? ההחלטה צריכה להיות רק שלך. לא של המשפחה ולא של חברים, שאגב תקשורת עם הקרובים אליך ובשיחות אינטימיות ישרות ופתוחות אתם, רצוי שתבהירי לעצמך ולסביבה את צרכייך וציפיותייך מזוגיות כפי שאת רואה לחיים.

כן, אין מנוס. כנראה שאצטרך לסיים את הקשר הזה בקרוב מאוד וגם לעשות איזושהי הסתכלות פנימית מעמיקה בדרך.
תודה לך, ביטאת בגלוי את מה שאני חשה

אלה היקרה, קראתי את כל התגובות, ואני לגמרי מסכימה עם מה שיהודית כתבה לך, ואני גם רואה שאת מסכימה איתה.
אני יכולה להציע לך טכניקה שאולי תעזור לך: דמייני את עצמך בעוד חמש שנים מעכשו. מה את מאחלת לעצמך? איזה בן זוג היית רוצה שיהיה לך? איך את רוצה להרגיש כלפיו? עד כמה חשובה לך האפשרות לשוחח איתו שיחה אינטלקטואלית, ושתהיה ביניכם משיכה מינית גבוהה? חישבי, אם מופיע לך במחשבות הללו בן זוג אחר, ולא הוא אפילו מישהו דמיוני, לא מציאותי, חישבי מה זה אומר לגבי הצעדים שעלייך לעשות מחר בבוקר, גם בשבילך וגם בשביל בן זוגך הנוכחי. ברור שזה יהיה קשה וכואב להתנתק, אבל זה "ניתוח" שעליך לעבור. ברגע שהדברים יהיו מאוד ברורים לך, ולא תהיה לך התלבטות - יהיה לך הרבה יותר קל לבצע.

מצטערת שהשם שונה, אולם זה לא באשמתי. ניסיתי להכניס הודעה לפורום אחר בשם שונה וזה שינה גם את השם בהודעה הזו. אז רק להבהיר, שמי הוא דנה.
החלטתי שאני עוזבת אותו.
אני עוברת כל כך הרבה תנודות (טלטלות, ניתן לומר) באופן אישי לגבי כמעט כל אספקט בחיי, שהפורום הזה צר מלהכיל, ולכן קשה לי להסביר לכן כאן את עומק הרבדים. אני מרגישה שאני חייבת לעשות חשבון נפש אמיתי עם עצמי. אני בת 30 בסה"כ, אני מ ר ג י ש ה צעירה וכמהה לעולם. מיליון דברים לא עשיתי והם בוערים בי עכשיו. אולי חלק מן הדחיפות הזו קשור לעובדה שאני מתמודדת עם סרטן נוראי, מפלצתי ואגרסיבי שתקף את אימי לאחרונה וגרר טיפולים קשים מנשוא. שוב, זו לא הבמה לרבדים האלה. תובנה פסיכולוגית שעלתה לי לא מזמן היא שאני מחזיקה במערכת יחסים יציבה זו כי זה העוגן של האופי הלא שקט שלי.
והנה, אני צריכה לחשוב כיצד להתחיל מחדש ולצאת החוצה. לא רק ממערכת היחסים אלא גם מבועה שאני מקיפה בה את עצמי. איך? אני חייבת למצוא את הכלים ולעמוד מול הפחד. אני חייבת לחיות.
תודה, בנות,
דנה.

דנה יקרה!
אני מניחה שספגת הרבה כוחות מחברך היציב-העוגן וזה התאים לתקופה מסויימת בחייך. ועתה , עם הבחירה שלך "לחיות את החיים", ובעזרת הכלים שדורית הציעה להתכווננות, כשאת שלמה עם עצמך, תוכלי לצאת באומץ ובנחישות לחיים אמיתיים, מלאי עוצמה, אהבה והגשמה. חיזקי ואימצי!

וזה מה שיוצר את הפער בינכם.לדעתי הבחור הוא יהלום כי היום אין כאלה בחורים וכנראה את הרבה יותר ממנו שהוא ממש סוגד לך כי כך הבנתי. אוהב נטו ללא תמורה. הראיה שלי אולי קצת מיושנת ואני חושבת שעם אהבה לא הולכים למכולת ויש כאן גם נושא הכלב-כלב לא חי לנצח מקסימום 12 שנה.לדעתי אם תיפרדו לא מובטח לך שתיתחתני מהר וכנראה שתהי אמא מבוגרת.אני ילדתי בגיל 39 והיום אני בת 59 והילד שלי בן 20 וקשה לו מאוד להיות בן להורים מבוגרים.אבל....הכל תלוי במה שתחליטי ועל מה שתיתפשרי כי אין מושלם בחיים רק באגדות.ועצתי היא לך שלא תיפרדו בצורה מוחלטת אלא תעשי פסק זמן לתקופה מסוימת ותחיו לבד ולא תחת קורת גג אחת.אני בטוחה שהבחור יסכים כפשרה מאשר לאבד אותך לתמיד.ולך יהיה זמן להחליט מה את רוצה בדיוק.אולי תגלי שבחוץ קשה לך לבד וירד לך האסימון שיש לך יהלום בבית ותתחילי לאהוב אותו? ואז גם יבוא החשק.

זו שאלה מורכבת, ואני חושבת שלא ניתן לענות לך בצורה חד ערכית.
לפעמים משיכה מינית מתפתחת כלפי מישהו שהתקשורת והאישיות שלו מתגלות כמרתקות ונעימות, וזה יכול לקרות שבתחילה אין משיכה מינית, וזה לא הטיפוס שלך, אבל בהמשך נוצר משהו שלא היה בתחילה.
קרה לי כבר שגם גברים וגם נשים שנראו לי בתחילה, במבט ראשון, לא נאים כלל - הפכו ליפים ומושכים כאשר גיליתי את פנימיותם. אז שווה לתת יותר מצ'אנס אחד לדייטים, כמובן בתנאי שנוצר משהו מעניים ומרתק במפגש הראשון, טעם של עוד - עוד שיחה, עוד בילוי, עוד זמן יחד.

להלן הלינק לפורום טיפול משפחתי :
http://www.beok.co.il/SelectedForum.aspx?ForumID=192

היי אורית,
כנראה נפלת על בחור שמאוד קשה לו להחליט. לי, מבחוץ, זה נראה שהוא לא להוט להמשיך את הקשר כמוך, כלומר אין הדדיות כאן, אלא שהוא רוצה אותך בתמונה, אולי נוח לו שיש לו אותך. אני במקומך לא הייתי נשארת.

אורית יקרה!
אני מסכימה עם דורית. האם יספק או יֶרצֶה אותך קשר לא מלהיב שנעשה מתוך פשרה?

אילנה יקרה!
אם טעיתי - אתך הסליחה. פנייתך המוכרת הובילה אותי לעלעל בפניות דומות קודמות , בהן- "מצב מסובך ומעצבן" שם כינית עצמך בשם יוליה (?) ב-22/10 ועוד פניה "טראומות וזוגיות"- בשם שילה (?) 30/10 . והפעם "נסיעה להורים"...
ברחת מְעָבר מאוד לא קל >לבדידות ומציאות קשה לא פחות. עם היסטוריה טראומטית שכזו, חוסר הבנה ותקשורת לקוייה עם בן זוגך לחיים, מין חסר, בעיה כלכלית, מגורים עם הוריו, אמא חולה, חותן חולה, חוסר ביטחון עצמי ואי הסתגלות לבית החדש... זהו מצבור בעיות הדורש טיפול מעמיק. היי אמיצה, קומי ועשי למען עצמך. אל תחששי לפנות למחלקה סוציאלית של העירייה או לברר אצל רופא משפחה בקופת החולים - לשם קבלת עזרה/טיפול/יעוץ ללא תשלום .

ההסבהכדכגכ

אירנה יקרה! אני לא מוצאת לנכון לברר מה גילכם, מה משך הקשר ביניכם, משיכה, מצב הורמונאלי, שחיקה וכו'. כיוון שהבחנת בחוסר ההתאמה כבר בתחילת הזוגיות. לדעתי הפרש כה משמעותי וחוסר התאמה בצרכים המיניים לא יכול לקיים זוגיות תקינה לאורך זמן. בן הזוג המיני מביניכם יוותר לא מסופק ואילו האפלטוני , ייצא מתוסכל ומיוסר.
אני מזמינה את קוראי הפורום לדון בבעייה.

אירנה שלום
עצם פנייתך לפורום מעידה על הצורך בפיתרון ועל היות הפער מפריע לזוגיות שלכם או לאחד מכם .
למיניות יש מקום חשוב ומרכזי במערכת זוגית , והתאמה מינית הינה בסיס חשוב לקיום זוגיות בריאה ומאושרת .
לזוגיות כזו שאחד מבני הזוג אינו מסופק מינית יש סכנה של שבר עם הזמן .
אני בטוח שנגרמים חיכוכים בינכם עקב הבעייה שתיארת ואלו עלולים רק להחריף .
האם ניסיתם להבין מה סיבת הפער ? אולי מדובר בבעייה הורמונלית שניתן לפתור ?
באם הזוגיות והקשר יקרים לכם נסו לפנות לייעוץ סקסולוגי לקבלת עזרה ודרכים לצמצום הפער,
באם הנושא נדחק ע"י בן הזוג שצרכיו מועטים ואינו משתף פעולה לזוגיות הזו אין עתיד ארוך טווח.
בהצלחה

אני בת 25 בעלי 38
גרים ביחידה נפרת מהוריו עם חדר שינה וסלון משלנו בדירת קרקע......אביו חולהאלצהיימר מתקדם לא זוכר את ילדיו הביאו לו עובדת זרה כרגע ולוקח תרופות הרגעה......בעלי לא עבד עד עכשיו ולפני חודש החל לעבוד.....היה לו מידי פעם כאבי בטן שטוען שזה בגלל מתח ועצבים מהמצב.....לוקח סרוקסט 20 מ"ג אומר שהרופא אמר לו שזה לא משפיע על החשק המיני.......גיליתי די בתחילת נישואין תמונות של חברה שלו שהיתה לו שגר בקיבוץ שהם מחובקים ביקשתי שיזרוק בהתחלה סירב....ואח"כ "העלים אותן" הכי עצוב ל שאני דתייה ושאלתי אותו אם חשוב לו סקס לפני חתונה שאלתי אותו אמר לי אין לך מה לדאוג אני כל הזמן ארדוף אחרייך נעשה את זה הרבה ומה אני מקבלת? פעם בחודש.......זה היה צפוי שנגור אצל הוריו (כל זמן דואג שאול הוריו שומעים) גם לפני חתונה לאביו היה אלצהיימר וכנ"ל עזב את עבודה שהיה בה לפני חתונה הוא אמר לי אמצא מהר אך זה לקח יותר משחשבנו....בכל אופן סוף סוף מצא העיקר הוא שהדברים היו צפויים מראש אז אם היה לי מצב כזה ויודעת שאין לי ראש לסקס ובעלי לעתיד כן אוהב וזה מאוד חשוב לו ואין כ"כ אפשרות לעבור לבד אני לא הייתי משקרת אלא פשוט מעכבת את החתונה או לא מתחתנת.....

עכשיו התמונה מתבהרת ,ראשית יש בינכם פער של 13 שנה ולעובדה זו יש כנראה השפעה גם על הקשר בינכם .
את מתארת מצב מורכב של בעיות רפואיות וטיפול תרופתי שכנראה יש לו השפעה פיזיולוגית על התפקוד המיני של בן זוגך ,סרוקסט הינה תרופה לטיפול בדיכאון וחרדות ולמיטב ידיעתי יש לתרופה זו תופעות לוואי בהקשר הירידה בחשק המיני .
יש מקום להתייעצות עם גורם רפואי מוסמך בקשר לכל מה שתיארת וההשפעה על המיניות בזוגיות שלכם ,זאת בתנאי שלבעלך אכן חשוב הקשר הזוגי שלכם ורצונו בפיתרון למענכם .
פתיחות ושיתוף פעולה מחוייבים המציאות - בהצלחה

זוגיות כזו בלתי אפשרית
איך שרדתם מלכתחילה...אם בכלל ...?
עם פער כזה חבל על הזמן ,,,,או טיפול , או פרידה

יעל היקרה,
לצערי מה שאני יכולה להציע לך בשלב זה הוא סוג של אולטימטום, למרות כיעורה של המילה הזו, יש בה משהו מדוייק וברור.
כי כנראה אתם במקומות שונים בחיים. לך נישואין והבאת ילדים כבר מאוד חשובים ומרכזיים, זה עניין של שלב שהגעת אליו בחייך. ואילו בשבילו זה מוקדם מדי. אצלו יכולים להיות כמה שיקולים שונים ואולי כל מה שעכשו אכתוב:
1. הוא עדיין אינו בשל לאחריות הכרוכה בנישואין והבאת ילדים
2. הוא אינו בטוח באהבה כלפייך – שזאת אהבת חייו כפי שהוא דמיין
3. הוא אינו רואה את השיפור שחל בתקשורת ובריבים כמוך ועדיין מודאג.

יעל, כל אחד משיקולים הללו הוא לגיטימי, מבחינתו. אי אפשר לכפות עליו שום דבר, ואני בטוחה שגם את אינך רוצה שהוא יגיע לנישואים איתך מתוך כפייה.
לכן עלייך לערוך עימו שיחה אמיצה, שבה את יכולה לשאול אותו את השאלות הללו, ולבדוק איתו לכמה זמן הוא חושב שהוא זקוק על מנת להחליט לכאן או לכאן. וגם להיות איתו כנה לגבי השלב בו את נמצאת. מה לעשות שיש ביניכם פער? לעיתים קרובות זוגות עומדים בפני מצב בו יש ביניהם פער בגישה בסיסית ולא תמיד הזוגיות שורדת את הפער.

ראשית הכתיבה שלי באה מתוך הלב ומנסיון חיים.ואם ישנם מעט שגיאות כתיב זה לא בא מתוך בורות פשוט עד לפני שנה לא גרתי בארץ ובכלל זה קטנוני להעיר את ההערות ברמה שהערת לי כי מה רציתי בסה''כ לעזור ?
אז תירגעי ואל תעבירי ביקורת אלא תנסי לעזור.מאוד קל ליעץ תלכו ליעוץ וכו וכו.גם לי יעצו זאת והאם ניראה לך שהבעל מוכן לשתף פעולה?
צורת ההיתבטאות שלך מאוד תוקפנית!!! את כנראה טיפוס לא נעים!

ובאמת מבינה והכוונה מבינה את הבחורה וגם את החיים .ואולי באמת לא כדאי לנדב עצות בחינם מנסיון אישי לנשים שלא מעריכות את עזרתי.מאז שחזרנו לארץ אני ניתקלת בהרבה תוקפנות מילולית מנשים כמו מיכל וחבל.כנראה זאת ההיתנהגות של הישראליות שפשוט שכחתי .

למבינה ולמיכל, אני מפנה את תשומת ליבכן לדברים שרשמתי בראש דף הפורום::
הפורום נועד להחלפת דעות שונות.כולן לגיטימיות
הפורום נועד להשמעת דעות שונות וכל אחת - לגיטימית, כל מי שמוכן לנדב עצה - מוזמן. אפשר לקבל את העצה, או לדחותה.
מבינה יקרה!אל תחדלי. אנו מוקירים את עצותיך המחכימות והן חשובות לפורום ולמרבית הפונים!
תודה

וממש הישתדלתי להגיב באיפוק.ניכנסתי לפורום הזה במיקרה כי חיפשתי כל מיני מקורות מידע על פעילויות שונות.כפי שסיפרתי חזרתי לארץ ועודף הזמן הפנוי מעיק עלי.אני שכל השנים עבדתי כמתכנת מחשבים והייתי פעילה בחו'ל בכל מיני פעילויות שקשורות לילדים מוצאת את עצמי היום מרוקנת נפשית.כי בגילי כבר לא מקבלים לעבודה למרות המראה והרוח הצעירה.לטפל בתינוק זה לא בשבילי מחוסר עיניין.אולי ידוע לך איפה אפשר לקבל מידע על היתנדבות לארגונים שונים? או אולי יש לך רעיון אחר? אני הולכת לחדר כושר אבל זה לא מספיק למלא את היום.ילדי נשואים ובעלי עסוק בעבודתו ואני....מתוסכלת מחוסר מעש!!!!

לא האמנתי לרמת השפה וההתבתאות!

מצאתי לנכון להביע התנצלות , דבריי לא היו במקומם , ונבעו מתוך חוסר חשיבה והערכה .
מוזמנת להמשיך להשתתף, דעותייך לגיטימיות ויש בהחלט מקום שתמשיכי להביע אותן כאן .
שוב,,,קבלי את התנצלותי הכנה !

שילה יקרה!
קרוב לוודאי שללא עזרה, זכרונות העבר הקשה, משפיעים גם על הזוגיות וחייך בכלל. האם שיתפת את בן-זוגך בקשיים שעברת? בכדי להינות מהזוגיות ומחייך בכל העוצמה, עליך לפטור מעליך את הטראומות, להניח בצד את הקשיים ולהעיז להיות שילה חדשה וחזקה. מומלץ לפנות ליעוץ/טיפול אישי, או להשתתף בסדנת העצמה אישית, בה תקבלי כלים להתמודד עם העבר ולחיות בעתיד טוב יותר.

שלום לך, מבינה יקרה ותודה על העצות המועילות וההשתתפות הערה. מידע זמין לגבי סדנאות ניתן למצוא ב"גוגל" באינטרנט. אני - באופן אישי, הגעתי דרך חברים שכבר השתתפו באותן סדנאות והמליצו. בכל סדנא שכזו פוגשים מן הסתם אנשים עם אותם תחומי עניין ומעבירים אחד לשני מידע לגבי פעילויות וסדנאות נוספות.

גולשת יקרה
לא מתהדרת בתואר "מקצועית" בתחום הזוגיות , גולשת כמוך , באה מתוך נתינה לסייע לכוון ,ופשוט לנסות להאיר בחשיכה וכל זאת מהנשמה ומנסיון החיים

ליאן יקרה!
דורית לא תהיה זמינה למענֶה בימים הקרובים.
בלי להתייחס להתכתבויות הקודמות, אני מציעה לך, ליאן יקרה, לפני הכל ולפני אפילו שיקולים רומנטיים, לקחת את עצמך בידיים כל עוד את בשליטה ולפנות למוסד לגמילה ומיד ! ידוע שמכורים לסמים לא תמיד מודעים לכך שהם אכן מכורים, ולא משנה כמה תבטיחי לעצמך או לכל אדם אחר - את בהחלט זקוקה לעזרה מקצועית. הפעם קחי אחריות ואל תוותרי לעצמך - על החיים !!!
ישנו אתר המכיל כתובות של מוסדות לגמילה. התקשרי כבר היום והבטיחי לעצמך מקום פנוי באחד מהם. בשום אופן אל תוותרי לעצמך ואל תגידי "יהיה בסדר", כי ברור לך שזו חתימה על קרח. להלן כתובת האתר:
http://www.gov.il/FirstGov/TopNav/Subjects/SHealth/SHAddiction/HADrugs/
בהקשר לחבר שנטש אותך משום שהפעם איבד לחלוטין את אמונו בך, אני מניחה שרק אחרי שתוכלי להוכיח לו שניגמלת בוודאות ותוכלי להציג בפניו אישור ממוסד לגמילה, קרוב לוודאי שיהיה גאה בך על שפעלת להצלתך ועל האומץ והנחישות, סביר שישמח לקבל אותך נקייה לזרועתיו.
בהצלחה !!!!!!!!!!!!!
נשמח אם תעדכני אותנו

שלום לך ליאן היקרה! צר לי שכך קרה, אבל כנראה החבר שלך אמר לעצמו שאם עוד פעם אחת הוא תופס אותך עם הסמים הוא חייב לעזוב אותך. יכול להיות שיש לו חשש לאן זה יגרור אותו או שהוא ראה על אחרים מה זה גורם בחיים, והחליט שהוא לא מכניס את עצמו למיטה חולה כמו שאומרים. לכן - אני ממש מצטרפת למה שיהודית כתבה לך, ומציעה לך כמוה - לקחת את עצמך בידיים ולקחת אחריות על החיים שלך. זה יהיה טוב קודם כל לך - ואז יש סיכוי שהוא יקח אותך ברצינות. וגם אם לא - לפחןת הרווחת את החיים שלך באיכות אחרת לגמרי, ובמערכת היחסים הבאה שלך לא תסתבכי שוב עם מישהו שכל הזמן יצטרך לחשוש מלהתאהב בך שמא תיגררי בחזרה לסמים.

לא יודעת אם בכלל תראי את ההודעה אבל מילא,
רציתי להסביר לך שאני מאוד מבינה את חבר שלך ואיך הוא מרגיש, הייתי יותר מעוניינת לדעת איך את מרגישה...
אני נמצאת במצב של חבר שלך, חבר שלי מעשן (לא סיגריות), הוא לדעתי מכור ולא מודה. יש לי פה בעיה דיברנו, אפילו נפרדנו ,חזרנו... הבעיה שחזרנו לאותה נקודה, אני לא יודעת אם זה נובע מזילזול שלו כלפיי או שבעצם הוא לא מודע לבעיה שהוא לא יכול בלי זה!!!!
אני נמצאת במצב שאני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד הא פוגע בעצמו כמו שאת פוגעת בעצמך ולא מבינה את ההשלכות של זה לעתיד, ומצד שני הוא גם פוגע בי ולא מבין את זה.
תחשבי על חבר שלך, הוא היה מעדיף מערכת יחסים רגילה בלי בעיות והוא נקלע למצב הזה אתך, ואת בטח חושבת שהוא אמור לעזור לך במקום לקום וללכת. הוא בעצם נכנס למיטה חולה. הבעיה שאני נמצאת עם חבר שלי כבר 5 שנים ולא יודעת מה לעשות... זה לא קל לקום וללכת.
אולי את תוכלי לעזור לי... איך להתנהג.

תודה רבה, ליטל

...
האם דורית עדיין לוקחת חלק בפורום?
כך או כך, תודה לך.

אכן כן, רון יקר! דורית תשוב מחופשה בעוד מספר ימים ותשיב להמשך פנייתך. בינתיים, רון, אני מציעה שתלך צעד קדימה ולא שני צעדים אחורה ותוקיר את חברתך על מה שהינָה - ישרה ושקופה איתך. וזה לא מובן מאליו !

תודה לך על התייחסותך.

שלום רון יקר,
ודאי שאני זוכרת את מה שכתבת...היכולת לשים את מה שקרה בעבר במגרה הנכונה - דהיינו בעבר, נשמעת פשוטה וברורה, אבל אנחנו בנויים כך שדברים שקרו לנו בעבר ממשיכים לנהל אותנו ולהופיע לנו מול העיניים כאילו הם עוד עומדים לקרות. מה שאני מתכוונת הוא שמה שקורה לך הוא החשש שתיפגע ממנה שוב, מאחר ופעם זה כבר קרה. אינני יכולה להבטיח לך שהיא לא תיפגע בך שוב. השאלה היא עד כמה אתה תוכל להתאושש בכוחות עצמך. דיברת על החוסן הנפשי שלך שנפגע. זאת בדיוק הנקודה. אתה מאוד צודק, כי כאשר אתה תרגיש שאתה יכול לסמוך על יכולת ההתאוששות העצמית שלך - זה יאפשר לך לקחת סיכונים ביחסים ולהעלות נושאים שכרגע אתה נמנע מהם. הסכנה כאשר לא מעלים נושאים חשובים - שהאינטימיות נפגעת. אתה מתחיל לחשוב מה עלול לפגוע בה ומסנן נושאים או פרטים ואינך יכול להיות לגמרי חופשי איתה - זו כבר פגיעה באינטימיות. החשש שהיא תיפגע או אתה תיפגע - מקטינים את האינטימיות. היא למשל אזרה אומץ ולקחה סיכון גדול כאשר סיפרה לך מה היה בינה לבין אותו חבר קודם, וזה יצר ביניכם אינטימיות גדולה משהיתה בעבר. אז אני מציעה לך כל הזמן לקחת סיכונים ולהציף דברים שמטרידים אותך, ברמה של לשתף אותה מה עובר עליך. ככל שהיא תהיה מודעת יותר מה עובר עליך - עד כמה החשש להיפגע ממנה שוב עדיין מנהל אותך, הרי אם היא מאוד אוהבת אותך ואיכפת לה ממך - והיא יודעת איך אתה מרגיש - הסיכוי שהיא תעשה משהו שיכאיב לך הוא קטן יותר ככל שאתה חושף בפניה מה אתה מרגיש. אם היא אינה מודעת לתחושותיך - אולי היא אינה חושבת שמעשה מסויים שלה מסוגל להכאיב לך כל כך.
אכתוב לך עוד משפט שנראה לי רלבנטי לגבי דברים שקרו בעבר: זה כאילו שאתה נוהג במכונית, רוצה לנסוע קדימה, ובמקום לאחוז בהגה אתה מחזיק במראה האחורית. תחשוב על זה, רון.

אני מבין את מה שאת אומרת... העניין הוא שאני לא רוצה להעלות יתר על המידה את הנושא לאוזניה..
כאשר אני יודע שזה פוגע בה ולא נעים לה לדוש בנושא שוב ושוב... ויש בי חלק שאומר שעכשיו היא עוד תסבול את זה - אבל אם זה יקרה יותר מידיי אז אני לא חושב שאני הייתי רוצה להיות במערכת יחסים שבה כל הזמן הבן זוג שלי מזכיר לי כמה אני פגעתי בו...
הייתי רוצה להתייעץ איתך בשני נושאים שבעצם הם הכי רלוונטים אצלי והכי עולים כל הזמן -
א) מתי אני אדע שהגיע הזמן להפסיק להעלות את הנושא ואם זה צץ אצלי בראש אז הגיע הזמן לשמור לעצמי?
ב)אני מנסה למצוא דרך להגיע לחוזק נפשי כפי שהיה לי בעבר - זה למעשה היה מעין סימן היכר כאשר הייתי "מסתכל" על עצמי.. יש לך עצות או אפילו תרגילים שאת חושבת שיהיו מועילים?

*אני גם מודע לכך שהיא אינה בגדה בי(מבחינה לוגית) אבל אני נותן לה את ההרגשה כאילו היא למעשה כן בגדה וזה משום שאני כל הזמן נוטה להעצמה של המקרה אצלי בראש...זה גם מתקשר אצלי לחוסן הנפשי שהוזכר מקודם...

בתודה מראש,
רון

רון יקר,
אני מציעה שתבדוק עם עצמך מהי התוצאה הרגשית (בחיים שלך) של העובדה שהמחשבות הללו לא מרפות ממך - הנה, אני כבר מנחשת:
מערער לך את הבטחון העצמי, גורם להתרחקות ממנה, מעכיר את תחושת שמחת החיים, גורם לדאגה לגבי העתיד ולחוסר אמון בזולת.
אתה כנראה זקוק למנגנון המחשבתי הזה כמו מקל הליכה עכשו, כאילו נפלת וכואב לך ואתה זקוק לאמצעי עזר,ואינך מרפה ממנו עדיין כי אינך סומך על רגליך שיתפקדו כמו בעבר. אתה לא נהנה לראות עצמך עם המקל הזה, אבל יחד עם זה חושש להרפות ממנו פן תיפול שוב.
תחשוב על כך שאתה לא השתנית, יש לך אותם נתונים אישיותיים כמו מקודם. פשוט חשפת משהו בעולם שלך שלא היה גלוי מול עיניך מקודם. הבנת יותר לעומק משהו מ"מדעי החיים", מתחום היחסים. ככל שיהיו לך יחסים ממושכים יותר, יקרו כל מיני דברים, שיסעירו אותך מבחינה רגשית. ככה זה באהבה. מה שמאוד עוזר הוא אמפאטיה. היכולת להיכנס לנעלי השני (או השנייה במקרה שלך) ולראות את הדברים מנודת המבט שלו. אני מאמינה שאנשים אינם רעים, אינם עושים משהו כדי להרע או כדי לפגוע, אלא כדי לספק צורך עצמי חזק. זה עוזר לחשוב כך על אנשים, ולהביא לכל יחסיך יותר חמלה.

את מתארת את המצב במדוייק... רגע אחד הכל מאחוריי ורגע אחר אני חושב על כך שאני צריך להתרחק ממנה לזמן מסויים. אני כן חושב שמה שבעצם מנחה אותי גם בשעה שאני מרגיש כועס ונפגע ומחשבותיי רצות למקומות של להתרחק ושל תחושה שאולי כדאי לוותר.. זה שבשורה התחתונה אני תמיד חוזר לאותה המסקנה - שאני פשוט אוהב אותה ורוצה לחיות איתה את חיי.


אבל לא כל כך הבנתי את עצתך..
את מציעה שאני אנסה להכנס לנעליים שלה לתקופה ולחזור לאותו מעשה ומה גרם לו? או להכנס לנעלייה בתקופה הנוכחית ולנסות לראות איך היא מרגישה כשהיא רואה את אופן התנהגותי?

ועוד דבר.. איך אני גורם לעצמי להכניס את כל המקרה לפרופורציה נכונה - ולא נותן לעצמי להכניס את המקרה למגרה של בגידה טוטאלית ובכך אני בעצם לוקח את כל הדברים החיוביים שקרו כתוצאה מכך?

תודה רבה,
רון ליגל

רון יקר,
"להיכנס לנעליים שלה" = אמפאטיה. היכולת שלך להבין את רגשותיה ואת צרכיה, כפי שהיא חשה אותם, במנותק מן הרגשות והצרכים של עצמך. עד כמה אתה מסוגל - כמו שאני יכולה (כי אני לא במערכת יחסים איתה) להבין את צעדיה ומה היא הרגישה בחברתו של ידידה הקודם. עד כמה אתה יכול להבין אותה מבלי כל הזמן לחשוב על מה זה אומר לגביך. כלומר להישאר מנותק לרגעים אחדים לצורך יצירת ההבנה הזאת. אמפאטיה הינה יכולת שמפתחים עם השנים. היא גוברת כאשר אתה נעשה אב לתינוק ומסוגל לטפל בו ולהיענות לצרכיו גם כאשר אתה עצמך סחוט מעייפות. ואפשר להתאמן בה עוד קצת כל פעם. חשוב גם לבדוק עם האדם השני האם הצלחת להבין נכון את רגשותיו ואת מחשבותיו - ע"י בירור מילולי יחד איתו. אבל, רון, קשה ללמד מיומנות של תקשורת בין אישית דרך הודעות בפורום.
לגבי שאלתך השנייה - לשים את הדברים בפרופורציה. נדמה לי שאתה מצליח כבר לראות את החיובי הגובר על השלילי, וזו הדרך. טכניקה כזאת, של חשיבה חיובית מול המחשבות השליליות. לא מכירה משהו אחר. להקפיץ כל פעם את החיובי על פני השלילי, עד שההצפה המחשבתית הזאת תיגמר ותוכל לעבור הלאה.

תודה על כל העצות.. במידה ואת מעוניינת אני אעדכן בהשתלשלות האירועים בעתיד,
רון ליגל.

נורית יקרה!
ראשית עליך לשתף אותו במצוקתך, שהרי אהבה, תקשורת, משיכה, ריגוש, והתאמה מינית טובה, הם בסיס לזוגיות טובה. אם בעקבות השיחה לא תראי שיפור מיידי בקשר המיני, שהוא מרכיב חשוב ביותר, לטובת שניכם- עדיף לנתק את הקשר שאינו שלם לכם.