פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

היי שלוקומו, ממה שאתה מתאר אני חושבת שרצוי לקחת ייעוץ מקצועי לגבי הצעדים שחשבתם לעשות. אולי דרך בית הספר של הילד לפגוש פסיכולוג חינוכי ולהתייעץ איתו. אני סקרנית - האם ניסיתם לעבוד על איכות הזוגיות אי פעם? בייעוץ זוגי או סדנאות?

שלום ותודה
לא ניסינו ,(מה יהיה עם הסקרנות שלך ?)
עוד אין החלטה סופית אבל זה הולך להיות איך שאני רואה את החיים פה כרגע .
ביי יום טוב

סמדר יקרה!
דומני שבמידה ואותו גבר מודע לבעיה כלשהי בזוגיותו, ואם יפנה לפורום זוגיות ונישואים, נענה לו בהתאם. ואילו לגבייך, הגבת כפי שהגבת באותו ארוע ואילו אחרי שהלך, החלו התהיות בינך לבינך והצטערת שלא הגבת אחרת לצידו של בעלך. למה זה מציק לך?

אני לוקח את זכות המענה מסמדר ומניח הנחות במקומה. יתכן ועל ראש הגנב בוער הכובע. בגלל תפקידו הרם של אותו מכר, את מצטערת שלא הגבת בחיוב לפלירטוט, או לחילופין, חוששת מתגובתו של בעלך שהעלה חשד, או שנורא נורא דואגת למצבו הנפשי של אותו מכר, או סתם משועממת. משועממת מבעלך ומעלה באוב היסטוריות בתקווה להחזיר את השעון אחורה ולהיעתר למבטיו של אותו מכר רם ונישא

שלום רב. ברצוניט להתייחס לתגובתך. מדוע זה מציק לי? א. לאחר שאני והגבר שתקנו ארוכות ורק הבטנו אחד לשני בעינים, כשהלך הרגשתי כמו מטומטמת. כי באותו רגע הייתי צריכה לשאול אותו: "האם קרה משהו?", "מה רצית"? "מדוע אתה מסתכל"? וכד'. כי אני לא מבינה עד עתה מה גרם לו להביט בי זמן לא מעט ועוד בנוכחות בעלי!! . ונגיד והתלהב מיופיי או רצה לנסות לגשש בענייני הפלרטוט..., אז איך עושים זאת ליד הבעל, האם לא מפחד ממנו, האם אין לו טיפת רספקט או כבוד לבעלי????, בגלל שבעלי היה נוכח אני בספק אם ניסה "להתחיל איתי", לכן, אני רוצה לשאול אם יכולות להיות עוד סיבות הגיוניות לפשר התנהגותו. הרי הוא לא שתיין שאין לו שליטה במעשיו!!, וגם קשה לי להאמין שיש בינו לבין אשתו בעייה בזוגיות, כי למראית עין הם תמיד הולכים ברחוב שלובי זרוע כעין זוג יונים (או לעיתים יש מקרים שזה הצגה לסובבים.??? ). בשורה התחתונה: מעולם הייתי בסיטואציה שכזאת, שאדם נשוי, לא צעיר, בפורום מלא, - יעמוד מולי ליד בעלי ויביט בי זמן לא מעט לעינים. ומעניין אותי תגובתך מההביט הפסיכולוגי ומודה לך מאד על התייחסותך למכתבי.

מתרפקת על הרגע

פנייתך תמוהה, מעלה גיחוך , מחד ...הוא מיגנט אותך ...ציפית שיאמר דבר מה ..
בקיצור...תתקשרי אליו ודברי איתו ,, נראה לי שאתם מכירים הכרות "עמוקה" !!!
או שאת מפנטזת על תסריט שהיית רוצה שיתגשם ,,מה את מצפה מהפורום ????
שיחפשו עבורך את האינטיליגנטי בעל התפקיד הרם ???!!
חיה בסרט .. בורקס..תורכי

אני פניתי אליך בשאלה בנושא: מקרה מוזר שקרה לי" , ומשהוא השתמש בשמי ובאיימל שלי בפורום אחר לאחד בשם רונן, ואני כלל לא כתבתי לו. פניתי אך ורק אליך. אני רואה זאת בחומרה שעושים ממני צחוק, משתמשים בשמי ובאיימל שלי ומעתיקים את זה בפורומים אחרים. פניתי למנהל הפורום, והוא פתר לי את הבעייה. ההתנהגות של הליצן שעשה זאת מגעילה ביותר, כנראה זה אדם משועמם בחייו (או בחורה) . אני פניתי אליך ורק אליך בשאלה זאת ואנשים אחרים מעתיקים את הבעייה וכותבים לאחרים ומנסחים כרצונם כאילו אני כתבתי. בעיני זה חמור ביותר, חבל שציינתי לפני רב רב את האיימל שלי, מנהל הפורום אמר שזה קורה, שלא אשתמש באיימל או לשנותו. תודה ויום טוב.

מה קורה כאן????????????????????

ליהי היקרה,
זוגיות כזו שאת הולכת אליה זקוקה ליותר כוחות מזוגיות רגילה. צפויים חיכוכים ואי הבנות ופערים במטרות, ובשעות כאלו תהיו זקוקים להמון אהבה, כימייה מינית ויכולת תקשורת בוגרת כדי להתגבר עליהם.

שלום לך אנונימית,
קורה במערכת יחסים שבה המשיכה הכימית ההתחלתית אינה גדולה, שבמידה והיחסים הופכים להיות פחות שוויוניים - כמו שאת כותבת שהוא מהווה דמות אבהית בשבילך - אזי התשוקה המינית מודחקת מול בן הזוג, והיכולת לראות בו פרטנר למין נעלמת.
האם בעבר היו לך בני זוג אחרים אליהם את זוכרת שנמשכת פיזית יותר? מאוד חשוב בזוגיות למצוא פרטנר שהמשיכה המינית הראשונית כלפיו היא חזקה, כי כל מיניות זוגית צריכה להתמודד מול "פגעי הזמן", שעמום, חזרתיות, חוסר חידוש וריגוש.
יכול להיות שע"י טיפול זוגי שבו תצאו מהגדרת התפקידים הנוכחית, ואת תראי עד כמה את נעשית תלוייה בו וזקוקה לבטחון שהוא מקנה לך ותצליחי לעמוד ברשות עצמך - יש סיכוי שאולי תחזור התשוקה כלפיו.

כלה יקרה!
אתם זוג אוהבים נשויים טרי, מטופלים בתינוקת וכמנהג העדה, חיים לצד הוריו של בעל הנוהגים להתערב בחייכם הזוגיים. אבל אלו הוריו ואותם הוא אוהב וזה לא חייב להתנגש באהבתכם שלכם. ולא רצוי שהוא יצטרך לבחור בינך לבינם, ובטח לא כל עוד אתם גרים בביתם אלו במחיצת אלו, כי בזאת את מכריזה מלחמה ואין זה ראוי. את הלא מעוניינת להוכיח שהתבגרתם ורוצים לכם פרטיות ועצמאות. דרך ילדותית ולוחמנית תשיג תוצאה הפוכה ורק תבלבל ותכעיס גם את אישך נגדך. הכעס (גם אם הוא מוצדק!) שאת מפנה כלפיהם והנסיון להסית ולגייס לצידך את אישך למרוד בהוריו, רק מוסיף אנרגיות שליליות לבית ולא מועיל ליחסים ביניכם.יש משפט שאומר שאם לא תצליח להביס אותם- תצטרף אליהם. קבלי את הוריו באהבה, כי אחרי הכל, הם אלו שילדו וגידלו את אהובך. נסי ליצור מערכת יחסים יותר חמימה אתם. תבליגי בסבלנות תוך נסיון להבין מה הם מנסים להשיג בדרך ההתערבות. אולי שליטה? אולי יש להם פחדים? אולי קשה להם עם הרעיון שבנם יקירם התבגר, בחר אשה ובקרוב לא יזדקק להם ויעזוב? נסי למצוא שעה נינוחה להתקרב ולשוחח אתם בכנות. סביר שהיוזמה שלך תיצור הבנה מחודשת ואווירה של כבוד הדדי .

קודם כל, תודה! שענית לי, שהבנת אותי.
ניסיתי כבר לעשות זאת, ישבתי ודיברתי איתה אבל היא לא הבינה שקיים בכלל דבר כזה לגור לבד (גם היא הייתה ועדיין חיה עם חמתה- שכחתי לציין שסבתא של בעלי גם חיה איתנו מה שעושה את הדירה עוד יותר צפופה). הסברתי לה שאנו כבר ילדים גדולים ואני רוצה להיות עצמאית אף על פי שבעלי אולי קצת לא מוכן מבחינה כלכלית. בנוגע לשאר היא בטוחה שהיא לא מתערבת אלא "עוזרת" ואין כל דרך להוכיח לה אחרת. אני מנסה כבר תופה להיות חמימה ולבבית אך הם מנצלים זאת כדי לתפעל אותי לפי רצונם, כבר אינני יכולה אפילו לבקר את הוריי מבלי שהיא תתקשר כמה פעמים. ובעלי? נשאר בצד, איפה שנוח ואין לו צורך להתאמץ. כבר נמאס לי, אני לא מוכנה שהילדה שלי תחיה באוירה כזו ומצד שני אני אוהבת אותו ומפחדת שהבת שלנו תסבול בגללי...

כלה יקרה!
יש שתי בעיות שבגינן אתם מנועים מלעבור מבית הוריו של אהובך ומחוסר ברירה תמשיכו לגור יחד איתם לפחות בשנים הקרובות. הראשונה: מסורת ובה לא ניתן לזלזל, והשנייה: בעיה כלכלית. אי לכך עליך ללמוד לקחת את החיים יותר בקלות ורוגע ויחד עם זאת אל תתני לאף אחד לנצל אותך ולנהל לך את החיים. עליך להשתתף במטלות הבית, אבל אל תאפשרי שינצלו אותך. את לא צריכה לתת דו"ח מה את עושה ואיפה את נמצאת. את הקשר האישי והאינטימי תשאירי לשניכם בלבד. לך ולבעלך. ואם אימו מנסה להתערב ביניכם - תציגי את עמדתך ללא ויכוחים וריבים מיותרים שממילא לא יעזרו לאף אחד. תבליגי ואל תיקחי ברצינות יתר. את כל זה תעשי בשקט, עוצמה ונחישות. כשתהיי נחושה, אף אחד לא יכנס לטריטוריה שלך ללא רצונך. בעלך חי כך כל חייו, מקבל את הוריו כמו שהם ולא מתרגש ואילו את עדיין רגישה יותר ולכן גם משמשת מטרה נוחה ופגיעה יותר. המשיכי לכבד את עצמך ובה בעת – גם אותם וזכרי לשמור על שליטה. הם ילמדו לכבד אותך ותיראי שיניחו לך אט אט. ואם את תסתגלי ולא תקריני מתח מיותר, גם בתכם לא תסבול .

אני מודה לך מאוד על תשובתך, אני ממש מרגישה אבודה. אני אשמח לפעול על-פי עצתך, אך איני יודעת כיצד לעשות זאת? אני מוכנה להכל, אבל המחשבה שאצטרך לחיות בצביעות כל חיי להעמיד פנים שאני מסכימה עם המגורים איתם בזמן שאני לא גורמת לי להתייאש לפעמים...
אין לי פשוט חיים- 24 שעות ביממה אני מרגישה תחת מעקב. בעלי נמנע אפילו מיחסים אינטימיים לפעמים כי (איך שהוא אומר) "לא נעים, ההורים לא ישנים" או "תהיי בשקט שלא ישמעו"- במקרה שכבר עושים אהבה.
היא לא מרשה לי לבזבז כסף ואני לא עובדת אז אין לי מאיפה להוציא גם את הכסף של בעלי היא חוסכת במקומו, אני מסתובבת עדיין עם חלק ממכנסי ההריון ואם אני רוצה לקנות משהו היא לוקחת את זה קשה ואומרת שלא צריך כי יש לי "מלא" בגדים. האם לדעתך אני מגזימה בתגובתי לכל זה, אני לא בסדר בכך שאני רוצה לחיות לבד ולהיות עצמאית(בלי שום קשר למצב הכלכלי)?

אני רוצה לציין שאני כן משתתפת במטלות הבית- אני עושה כמעט הכל וגם במהלך ההריון עשיתי זאת. אולם אני מודה שבשבת ובכיפור אני לא מוכנה לנקות וכדומה ועם זה יש לחמתי בעיה, היא אילצה אותי אפילו לטחון בשר ביום כיפור אחרי שהבהרתי לה שאני מרגישה רע עם זה, ושל זאת אני ובעלי רבנו אותו יום- הוא טען שאני לא עוזרת לה בגלל שהיא בעצמה טענה שהיא צמה, אבל אפתה עוגה, בישלה וסידרה.

כלה צעירה ויקרה!
פנייתך נוגעת לליבי ופתרונות שנראים לי נכונים, לא בהכרח נכונים לך, כי איני מכירה את היכולות והמגבלות שלך, שלכם כזוג ושלכם כזוג בתוך המשפחה והעדה על כל מנהגיה. לכן אין זה ראוי והתשובות בפורום הן תשובות כלליות. האם את יכולה לצאת לעבוד, מהי רמת הנורמה של מגורים ללא ההורים בעדה, התקשורת ביניכם, אם תרצי לחשוף פרטים יותר אישיים, כאלו שלא תוכלי לחשוף כאן בפומבי בפורום, כתבי/התקשרי ליועצת דורית ונוכל להשיב לך באופן אישי.

יעל יקרה!
לדבריך, אתם מאוד אוהבים ומתאימים. הוא לא חושב על חתונה באופק וגם את לא בשלה להתחתן בשנים הקרובות. הוא מצידו ומאוד בהגינות ונכון לעכשיו כסטודנט, לא חושב להתחתן ולא מתכנן עתיד בתווך 10 השנים הקרובות, לכן תחליטי מה חשוב לך יותר. כעת אתם חיים יחד בשלמות רק בלי תעודה. הוא סטודנט ובמצב הקיים אין לך מה ללחוץ. כל עוד הוא אינו מוכן - הוא לא מוכן. אולי כשיעבוד וישתכר - דעתו תשתנה, כי כשעובדים אפשר לתכנן עתיד.
תעשי את את השיקול: מה חשוב לך יותר ואם נושא החתונה נורא בוער וחשוב לך - תיפרדי. אך קחי בחשבון שלא מובטח לך שתמצאי כזו אהבה עוצמתית, או מישהו שמתאים לך כמוהו.

את צודקת, את מקסימה.

שלי יקרה!
בן זוגך סובל מחרדות בתפקוד המיני, עכבות מיניות ואין-אונות. כדי לקבל את התשובה מה הגורם לכך, עליו לגשת לבדיקה שתשלול בעיה רפואית. אם אכן נמצא שזו בעיה של חרדת ביצוע - עליו לגשת ליעוץ מיני. יחסים אינטימיים טובים ומלאים, הם חלק בלתי נפרד מהזוגיות.

ורד יקרה! למקרא דבריך, תגובה ראשונית מהבטן: עליו לקום ולעזוב. אבל אם את חושבת שיש איזשהו סיכוי לשיפור בזוגיות, פנו ליועץ נישואים, תעלו את מכלול הבעיות ואם תגיעו למסקנה שיש סיכוי- תעבדו על הזוגיות שניכם, ואם לא - חבל להמשיך ולהרוס חיים שלמים שלך ושל הילדים. את עדיין צעירה, ומעידה על עצמך שגם יפה וחכמה. תפרדו בדרך הכי נעימה וקצרה.

אכן הלכנו ליעוץ ולכן השיפור הככ מדהים בהתנהגותו כלפי (התברר שרוב האגרסיות שלו נבעו מכך שמשום מה הוא הרגיש נחות ביחסים בננו ושאין לו בטחון בקשר .ו"שהוא התחתן עם פודל וקם בבוקר עם בולדוג" ציטוט שלו..)
אני מוכנה להתפשר על הכל בשביל הילדים כי בסה"כ הוא אבא מאוד טוב. והם אוהבים אותו מאוד.
הדבר היחיד שעליו אני לא מוכנה להתפשר הוא לגדל את הילדים עם אבא שמעשן בלי הפסקה . אני ממש מוכנה לקום ולעזוב אם הוא לא יפסיק לעשן עכשיו!
(אני מצידי מוכנה לעשות הכל כדי לתמוך בו במידה והוא יחליט להפסיק לעשן )
שאלתי היא האם אני צודקת . או שמא עלי להתפשר גם על העישון ולקוות שילדי לא ינזקו מכך . ושיום אחד הם לא יהפכו למעשנים כרונים בעצמם?
הילדה שלי כבר התחילה לחקות תנועות של עישון . והוא צוחק מזה חושב שזה מצחיק. אותי זה מפחיד !
האם להלחם על הנושא הזה או לוותר?

ורד יקרה!
אסור לך לוותר על דבר כה מהותי ומשמעותי עבורך, במיוחד כשמדובר בבריאות ובתקופת חיים. יחד עם זאת, בעלך הוכיח שיש לו רצון ויכולת שינוי, מה שמעלה את התקווה שבטיפול נכון תוכלו להתגבר גם על מכשול זה. צריך להבין שהפסקת העישון באמת קשה להרבה אנשים כי זו התמכרות. נסי לדבר איתו ברוגע ובהגיון, אפשר לנסות גם סדנאות להפסקת עישון ואם איננו מצליח להיגמל – שיקח אחריות ולא יעשן בבית ובפרט לא ליד הילדים.

רביד היקרה, ראשית סליחה על העיכוב בתגובתי (לא הייתי בארץ כמה ימים).
הדברים שאת מתארת הינם מורכבים מדי לתגובה מצידי. על פניו נראה לי שאי ההתאמות עליהן את מדברת - שאפתנות, בטחון עצמי - עלולות לגבור במשך השנים והאהבה החזקה בדרך כלל לא נשארת לאורך זמן כה רב. מצד שני העובדה שהצלחתם להתגבר על הבעייה המינית היא סימן טוב, כל בעייה שהזוגיות מצליחה להתגבר עליה וולאחריה היחסים עמוקים יותר, ושני בני הזוג הופכים להיות שלמים יותר - היא גורם שמחזק בסופו של דבר.
מה שאני מנסה להגיד הוא שאינני יכולה לעזור לך בדרך הזאת, ואגב, אם את מרגישה שהטיפול הפסיכולוגי אינו עוזר לך - אל תהססי להפסיק אותו ולנסות מישהו אחר יותר מתאים, זה קורה הרבה וזה לגמרי טבעי והגיוני שלא כל מטפל/ שיטת טיפול/ כימייה בסיסית- מתאימים לכל מטופל.

דורית תודה רבה על תגובתך.
נכון לכעת כבר חודשיים איני מאושרת, יחד עם זאת אני לא יכולה לחיות איתו ולא בלעדיו, מלכוד. השאלה הנשאלת האם נכון לי כרגע להמשיך בטיפול אצל מטפל אחר בתוך מערכת היחסים או לצאת ממנה?
האם ניתן לפנות אליך בנושא שכזה לטיפול?

רביד יקרה!
אני מניחה שדורית לא תוכל להשיב לך על שאלה זו פה בפורום. עדיף לפנות ליועצת דורית ישירות לסלולארי או למייל לפי הפרטים שמופיעים בראש העמוד ואם תחושי בנוח בשיחה אתה על הנושאים האישיים שלך, בררי/תאמי אתה מפגש יעוץ אישי. .

שלום לך, מוטרפת יקרה!
הסקס השתפר ? - תיהני ממנו יותר. אם הגירויים באינטרנט מוסיפים ומשפרים את חיי המין שלכם - אין פסול בפנטזיות ובגיוון הווירטואלי. שתפי איתו פעולה, צפו לעיתים יחד ושניכם תרוויחו מכך.

עוד דבר...האם העובדה שהוא מאונן ולפעמים מול תמונות במחשב אמורה להדאיג אותי???????

יש לציין שאני יודעת שהוא מאוד מאוד אוהב אותי והוא ממש לא הטיפוס הבוגדני אם כי תמיד אני עם היד על הדופק......

אשמח למענה גם בנושא הנ"ל...

מיטל יקרה!
נסי לברר בשיחה פתוחה מה הסיבה לשינוי ולבחירתו בשקט ובבילוי לבד בבית. מה הוא כן אוהב לעשות. אולי תחומי העניין שלו שונים משלך, אולי מוטרד ועייף מהעבודה. אם יתברר לך שסתם לא נהנה מהיציאות, צאי לעיתים לבד לפעילויות שאת אוהבת לעשות, תזמינו חברים אליכם, במקום להרגיש מתוסכלת ולבד בבית. גם בתחום הסקס , שתפו אחד את השני בהעדפות ובאופן בו אתם אוהבים לענג ולהתענג. אין רע במחשב שמוסיף גירויים, ואולי אף תיצפו יחד, בתנאי כמובן שלא יהווה תחליף, אלא תוספת. תנסי לעניין אותו בסדנאות להתפתחות זוגית שיוסיפו עניין וריגושים לחייכם. אתם בזוגיות טרייה. אל תכנסו לשיגרה של חסכים.

למיטל היקרה !

המצב שאת מתארת הוא אכן, כהגדרתך, על הפנים. את מתארת מצב שבו אחרי כל ויכוח, הוא מתפרץ כל פעם מחדש ועוזב את הבית. לי נראה שלא רק הויכוחים שלכם הם הסיבה לעזיבותיו, אלא שהדברים עמוקים הרבה יותר. לא ממש ברור לי למה במצב יחסים כזה, שהיה מתחילת נישואיכם הכושלים, ילדת שלושה ילדים ונכנסת להריון רביעי, אבל זו כבר היסטוריה והיום את צריכה להתחיל להתמודד עם העתיד. נסי לחשוב איך הגעתם למצב הזה, האם ה"אשמה" רק בו או שגם לך הייתה תרומה לכך. חשבי אם בשינוי בתקשורת ובהתנהגות של שניכם יהיה סיכוי לחיי נישואים סבירים. אם נותר ביניכם עוד משהו שלמענו כדאי להשתדל.
על פי מה שכתבת, נקלעת למצב בו אין יותר ברירות. בעלך כבר בכלל לא מעוניין לחזור אליך שוב, או ללכת ליעוץ ולכן הברירה היחידה היא להתחיל להתמודד עם העתיד של ילדייך ושלך - בלעדיו.
גם אם בעלך יחזור אליך פעם נוספת, נשאלת השאלה אם בחיים כאלו של אי ודאות את חפצה, האם תסכימי שוב לחכות עד להתפרצות הבאה שלו . תמיד אפשר לנסות ולדבר איתו ולראות אם ליחסיכם יש בכלל סיכוי ובעיקר האם יש סיכוי שיחסיכם ישתנו. אם תגיעי למסקנה שלא, פני ללשכת הייעוץ של ויצו באזור מגוריך לקבלת יעוץ משפטי כדי שתוכלי לדעת מה הן זכויותיך וזכויות ילדייך במקרה של פרידה. מה שחשוב בעת כזו של משבר, זה לא להיכנס למרה שחורה ולמחשבה כמה מסכנה את, אלא לבדוק את כל הנתונים והאפשרויות ולאחר מכן להחליט מה את עושה ולעשות זאת בנחישות ובהתמדה.

יש סיכוי שלאחר קבלת הייעוץ המשפטי, תוכלי לצאת מהמשבר המתמשך הזה לחיים עצמאיים חדשים וטובים יותר כשאת חזקה יותר, ועצמאית יותר.

אשתי ואני ממשל לא מסתדרים אבל נראה לי שאשתי חזקה ממני בהרבה ואני לא ממש יודע מה לעשות ואך להגיב
אני מתחיל כבר לחפש זגיות אחרת בכדי לא להפגע ואני ממש משתגע מזה מה אני עושה

מיטל, שימי לב,
הוא יודע על נקודות התורפה שלך,
הוא יודע בדיוק איך "לחנך" אותך!
אולי כדאי שתרפי בכל זאת הוא עוזב לא רק אותך גם את הילדים שלו,
מתישהוא הוא יצטרך לראות אותם,
את תשיגי ממנו כל מה שתרצי אם תדעי להיות סבלנית וספייס כי הוא יודע שאת צריכה אותו, לכן "השרירים" שהוא מפתח נגדך!
חמודה שלי תתעסקי בהריון שלך אין יותר חשוב בעולם!!!!!!!!!
תנסי לצחוק ולהיות מאושרת למען העובר שבתוכך שיהיה גם מאושר!
אני מאחלת לך המממממממממממון כח!!!!!!!!!!!!!
והמון מזל- טוב ללידה קלה, הכי חשוב!

הדרך שבה טיפלתם במשבר הזה תשרת אתכם במשברים הבאים. והם יהיו. תגיד לי, האם לאחר המשבר הזה אתה מרגיש יותר קרוב, יותר אוהב אותה ויותר בטוח בקשר שלכם?
טיבם של משברים שנפתרים בשיחה גלוייה שנוגעת בכל ההיבטים - רגשיים וענייניים - של מה שקרה, שאחריהם מרגישים נקיים ומזוככים ואוהבים עוד יותר. כי יש משברים שזוגות רק שורדים אותם, מעבירים הלאה והשלכותיהם מטואטאות מתחת לשטיח מבחינה רגשית, ומחכות למשבר הבא כדי להרים ראש...
ההסתכלות שלך "אני מקווה שאני יוכל לראות מעבר לדברים השליליים ולהתרכז בהשלכות החיוביות של המקרה" היא המפתח הנכון, והיכולת שלכם "דיברנו על הכל ואחרי ששמעתי מה יש לה להגיד" לשוחח על הכל ולהקשיב זה לזו ולהתעניין איך זה מרגיש אצל כל אחד - נראה לי שיש לכם את זה.

באמת, בימים האחרונים, אני מרגיש שהקשר קיבל מרבד חדש וחזק יותר של אינטימיות ושל קירבה...

עליי לציין שעדיין קשה לי להשאיר את כל המקרה מאחור לחלוטין... ומידיי פעם זה עולה במחשבות.
מקווה שכאשר יעברו הימים וחברתי תראה צעדים של אמון .. אז התחושה הזו תעבור לחלוטין (כי זה עדיין מציק לי)..
אבל,
אני חושב שעתיד היחסים ביננו הוא ורוד....

ביי בינתיים...
ושוב המון תודה.

קרן יקרה!
אם הוא אומר לך שהוא לא פנוי, זה או שהוא באמת לא פנוי ולא רוצה לשנות את הסטטוס שלו בגללך, או שפשוט לא מעוניין בך, ואין לך מה לעשות בקשר לכך. יתכן שהוא מסתכל לך בעיניים כי את מוצאת חן בעיניו כאדם ,אבל אין לו רצון לקשר אישי אתך.

רון היקר,
אני מבינה שמאוד כאב לך עצם העובדה שהיא נישקה אותו וראית בכך בגידה.
אבל במה שקרה יש גם הרבה מאוד דברים חיוביים, ולא הייתי צריכה להתאמץ כדי לדלות אותם, הם קפצו לי מול העיניים תוך כדי קריאת מכתבך... אז עכשיו אצביע עליהם:
היא מייד עצרה את הנשיקה והבהירה שזה לא ימשיך ביניהם.
היא סיפרה לך!!! יכלה לא להגיד על כך מילה, כי בעיני רבים מה שקרה לא נחשב למשהו רציני. זה די שכיח שנשאר רגש כלפי חברים לשעבר, ונשארת עדיין משיכה כלשהי, ומגע גופני מסויים, קירבה, עם מישהו שאיתו היו בעבר יחסים אינטימיים ממושכים הוא מאד טבעי.
בעיני שתי הנקודות האלו מאוד חשובת. תסלח לי, אבל אני כלל לא רואה בכך בגידה, אלא שיירי רגש שנותרו בה כלפי מישהו שפעם היא אהבה. אפילו זה חיובי בעיני כי זה אומר שהיא לא חסרת לב, שיש בה אהבה ויש לה יכולת ביטוי לאהבה הזו.
לגבי ההיפגעות שלך, תחשוב על כך שככל שאתה תהיה פגיע יותר - ייווצר אצלה קושי לשתף אותך בצורה אמיתית כי היא רואה את ההשלכות על מצב הרוח שלך ועל יחסך אליה - פגיעה באמון כמו שאתה אומר והיא רואה את הכאב שנגרם לך וגם עם זה קשה לה שהיא הגורם לכך. האם אתה רוצה שהיא תפסיק לשתף אותך בדברים חשובים אישיים שלה? כי זה מה שיקרה אם תהיה כל כל פגיע. וכאשר היא תפסיק לשתף אותך אתה תתחיל לחשוד בה שקורים אצלה דברים והיא לא מספרת. התופעות הללו מתחילות מן הפגיעות שלך. נסה לראות אם אתה יכול להתחזק. תראה אם מה שכתבתי יכול לשנות את תפיסתך לגבי מה שקרה.

אני חושש שיצרתי רושם מוטעה. אני וגם היא לא רואים את עצמי כאדם תלותי ו\או חלש אלא להיפך...

שנינו חיים חיים עצמאים ולשנינו יש עולם שלאחר אין קשר אליו..(לא ישיר לפחות..)

העניין שגם אני הגעתי למסקנה דומה אבל משום מה אני לא יכולתי להגיד את זה כי זה היה כאילו להודות בחולשתי ובזה שאני ירצה להמשיך הלאה בעצם אני נותן לה לגיטימציה לפעולות מסוג זה בעתיד...

ואני לא חושב שזה דבר כזה לא ייאמן... אני חושב שאני יוכל להדגיש את זה בשיחתנו..
מה את חושבת?
תודה מראש,
רון

כאשר כתבתי היפגעות - לא התכוונתי לתלותיות. אני רואה את שני המושגים לא קשורים בהכרח. השאלה היא מה יקרה אצלה אם היא תיעצר מלשתף אותך בעולם שלה בכל פעם שהיא תחשוב שאתה עומד להיפגע ממה שהיא תספר לך. למשל נניח שאתם הולכים ברחוב והיא רואה מישהו חתיך. האם יהיה לה חופש לשתף אותך בסגנון - וואו, תראה איזה חתיך, או שהיא תעצור את עצמה ותחשוב פעמיים שמא היא פוגעת בך בכך שהיא נהנתה ממראה עיניים של מישהו נאה וזה לא אתה. ויש דברים יותר עמוקים מדוגמה זו, כמובן.
כתבת "זה היה כאילו להודות בחולשתי" ואני כלל לא רואה זאת כחולשה. די ברור שיהיו לך רגשות לא נעימים כאשר היא מספרת לך על הנשיקה הזו, זה לגיטימי! עובדה שהיא לא מייד סיפרה לך, אלא היססה ולקח לה זמן, כלומר היא לא ראתה בכך משהו טריוויאלי.
אבל חיים אינטימיים עם בת זוג זה היכולת לשתף לא רק את הרגעים הנעימים אלא גם להתעמת יחד עם הדברים היותר מסובכים וקשים. אם היא גרמה לך עוגמת נפש ואתה משתף אותה בכך ונשאר איתה - אתה משדר לה - אני אוהב אותך ואני מביא בחשבון שבחלק מן הזמן אנחנו ניפגע אחד בשנייה, וזה טבעי וצפוי - הרי אי אפשר בלי זה - ויחד עם זה אני נשאר איתך, מה שנקרא - "בטוב וברע". היכולת לקבל שיהיו רגעים קשים ופוגעים, לא להתעלם מכך, להכיר ברגשות החיוביים והשליליים שמתעוררים - ולהישאר קרובים - זוהי אינטימיות רגשית עמוקה.
וכאשר אתה חושש מלגיטימציה לפעולות כאלה בעתיד - הידיעה שלה שזה כאב לך (כי שיתפת אותה על כך) - היא היוצרת את הגבולות שלה. כאשר אוהבים - בדרך כלל רוצים לא להכאיב. בפעם הבאה שהיא תעמוד בסיטואציה דומה - היא תזכור איך הרגשת. זה צריך להספיק. את הגבולות עדיף שהיא תיצור לעצמה ואתה תיצור לעצמך, ולא תשימו אותם אחד על השני כמו כבלים. זה לא יעבוד בטווח הרחוק וזה לא מתאים לשני אנשים עצמאיים.
אשמח לתגובתך

דורית אני באמת נוטה להסכים איתך.

כי אם כבר מדברים, אז כדאי לי להודות שאני לא חושב שאני ימצא מישהי כמוהה ואני באמת אוהב אותה מאוד.
גם אם כרגע אני כועס - במחשבה שנייה עליי להעריך את זה שברגע של המבחן האמיתי היא עשתה את הדבר הנכון (ואם אני לוקח בחשבון את העובדה שהיא חשבה שנפרדנו, אז זה אפילו חזק יותר) . לכן, אני ישמע מה יש לה להגיד ואז אני יבהיר את עמדתי ולאחר מכן יסביר לה שאני מעריך את זה שהיא סיפרה לי ואני לא יכול להגיד שאין בי כעס ברגע זה אך אני מוכן להמשיך קדימה ולסלוח.

בקשר לחולשה - אני מאמין שאת צודקת. לעיתים, קשה לי לא לראות את הדברים כמהלך אירועים בין גבר לגבר - שמאז שירותי הצבאי למדתי ליישב דברים בצורה אחת בלבד. התקפתית. לכן קשה להיות לפתע, בצד השני.
אני באמת מאמין שהיא תעריך את זה ושזה בסופו של דבר יחזק את הקשר ביננו.

תודה,
רון.

אך זה לא אומר שאני לא כועס ושאני חושב שזה מוצדק ו/או בסדר...

בקשר לזה שיש רגשות לבן זוג לשעבר זה דבר אחד... אבל איך זה לא בגידה אם אתה פועל על פיהם בזמן שאתה במערכת יחסים עם אחר?... את לא רואה זאת כבגידה אך תנסי להעמיד עצמך בנעליי ולהגיד כי לא תכעסי ולא יהיה בך הדחף להגיד "לעזעזאל עם זה, אני לא צריך את זה יותר..."
...

מה אני עושה עם המצב הזה עכשיו....?

רון, מעניין אותי בן כמה אתה, אני מאוד מעריכה את הכנות שלך ואת המוכנות להתבונן על עצמך ולקחת אפשרויות חדשות.

בגידה בעיני זה לעשות משהו שפוגע בבן הזוג מבחינת האמון שיש לו בי. לעשות משהו שבן זוגי סומך עלי שאני לא אעשה, כאשר התוצאה של הבגידה במערכת היחסים היא שנפגעת האפשרות שלו לתת בי אמון.
אם אתה מסוגל להבין שיש רגשות לבן זוג לשעבר, ושיכול אפילו להיות להם ביטוי פיזי מסויים, כמו חיבוק או נשיקה, אז היכולת שלך להבין זאת ולהכיל זאת מולה תאפשר לה להישאר טבעית ואותנטית ומה שמאוד חשוב - לא להסתיר דברים מפניך. ככל שהיא תוכל להרשות לעצמה להישאר יותר טבעית ואותנטית בחיים שלה איתך, היא תהיה אדם שלם יותר.
אצל זוגות שאין את החופש הזה - חלקים שלמים מן האישיות שלהם נמחקים ומטושטשים לצורך המטרה לא לפגוע בבן הזוג, ובמשך השנים הם נעשים הצל של עצמם...אתה מאמין לי? ואז כעבור כמה שנים אתה מסתכל יום אחד על הצל הזה של בן זוג ושואל את עצמך - זה האדם בו התאהבתי? היתכן? ובמקביל, "הצל" הזה מתעורר יום אחד ואף הוא מרגיש שהחיים שלו זה לא מה שהוא קיווה. זה מאוד עצוב אך זה קורה להמון זוגות.
אז ההבנה עליה דיברתי קודם היא מישור אחד, שכלי יותר, ואילו במישור הרגשי בהחלט יכול להיות שייצבט לך הלב מן המחשבה על החיבוק או על הנשיקה.
זה יכול לקרות גם לי במישור הרגשי. אבל, ממרום שנותי ונסיוני (סלח לי...) אני מסוגלת לקבל שמה שהיא עשתה זה אנושי, ולדעת שהיא בחרה להיות איתי בסופו של יום.

אשמח לענות לך.

בדיוק בעוד כחודש אני יהיה בן 24 ולאחרונה התחלתי למעשה פרק חדש בחיי לאחר שחרור מן היחידה בה שירתתי... בת זוגתי באותו הגיל ולאחרונה קיבלתי הצעת עבודה מפתה והתחלת לימודים במסגרת אותו ארגון...



אני חשבתי על כך שזה לגיטימי שישארו רגשות אל בן זוג לשעבר (גם אצלי היה עניין דומה)
אבל אני לא יפעל כתוצאה מהם.
ראשית וראשונה - מתוך כבוד לבת זוגתי.

אני כן יכול להבין שאנשים מסויימים מתנהגים בצורות שונות תחת אותה הסיטואציה...

וכן, אני לא שוכח שבסופו של יום היא עשתה את הבחירה שלה ובחרה בי.

ובאותה הנשימה אני לא מבין איך ניתן לעשות כזה דבר מכוון שאצלי דבר שכזה הוא טאבו מוחלט (וכן אני מבין שלפי דעת רבים לא כך הדבר).

אשמח לתגובתך...
בתודה,
רון.