פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

דניאל יקר!
ערכת בדיקות אחרי מגע מיני עם יצאנית וקיבלת אישור רפואי שאתה נקי ולא נדבקת ולמרות זאת, החוויה הטראומטית מלווה אותך ומטרידה מאז. רצוי שתפנה ליעוץ מיני על מנת להסיר מעליך דאגה ותוכל לשוב ולבנות מערכת יחסים בריאה וטובה.

לולי יקרה!
לפי מה שכתבת, הבחור- גם אם אינו מהמר כפייתי, אין ספק שהוא מכור לעיסוק בהימורים. התמכרות אובססיבית היא בהחלט בעיה קשה ומדאיגה, שאין שום ספק שבעתיד, אם לא תיפסק - תפריע לקשר ביניכם. הבעיה היא לא ההימורים, אלא ההתמכרות שלו.
במקומך, לא הייתי נכנסת עמוק יותר לקשר, אם בעיית ההתמכרות לא תיפתר. דברי בנועם וברוגע והסבירי עמדתך באופן אסרטיבי. הציגי את הגמילה כתנאי לקשר. זו תהיה גם ההזדמנות שלך לבדוק אם את חשובה לו, או שההתמכרות לעיסוק בהימורים חזקה ממנו. פתרון אמיתי ניתן להשיג רק על ידי הבנת הבעיה באמצעות יועץ/ת מקצועי/ת המתמחה בגמילה מהתמכרויות.

בעלי לא מחזיק הרבה זמן בעבודה אחת וכל פעם צץ לו רעיון חדש לפתיחה של עסק שיפוצים, מונית, בית קפה וכדומה ואין לנו כסף וזה סיכון וגם אין לו משמעת עצמית טובה בשביל לעמוד בזה (כבר ניסה ולא הלך)
גם בטיולים עם חברים כשצריך לעזור כל הגברים עוזרים והוא יושב לו ונח, בעוד שאני גם רוצה לעזור לבנות בהכנות ואני צריכה להיות עם בני כי בעלי יושב ועושה לי פרצופים שאני מפילה עליו "כביכול" את הטיפול בילד ואני כפי שציינתי לא מוותרת אני פשוט קובעת לו עובדה שהוא ישמור על הילד כי אני צריכה לעזור וזה יוצר מתח ביננו וגם מבייש אותי בעיניי החברים שהוא לא מזיז את עצמו. יש לציין שאני קרציה לא קטנה והוא מרגיש כמו בצבא כשהוא נמצא בבית אני כל הזמן מבקשת את עזרתו ולא מתייאשת גם מתגובות של לא בא לי או למה זה דחוף עכשיו ודורשת ממנו. לפעמים זה עובד ולפעמים הוא פשוט לא מעוניין.

אמא יקרה,
מאוד בולט לי שאת לוקחת על עצמך את תפקיד האחראית בבית (לא סתם בחרת בכינוי "אמא"), ומכיוון שאת כזאת חרוצה ויעילה ובעלת הספקים ואנרגיות - הסיכוי שלו לעשות משהו שבאמת יגרום לך להעריך אותו הוא מאוד קטן. אז גם הוא נכנס במערכת היחסים שלכם לתפקיד מוגדר - תפקיד הילד. ואז הוא עושה דברים בעיקר כאשר הוא מקבל הוראה לעשות, ולא מתוך רצונו הוא. הוא חושש מן הביקורת שלך וזה מאוד מקצץ לו את הכנפיים. אני מתפלאת שעדיין לא הופיעו בעיות בתשוקה המינית ביניכם. אני חושבת שכאשר אינך רואה בו גבר העומד ברשות עצמו - זה בודאי משפיע על התשוקה המינית כלפיו, ואולי גם מצידו יש בעיות מכיוון שהוא רואה בך דמות סמכותית ולא כל כך אישה, בת זוג.
בקיצור, זוהי מערכת יחסים לא בריאה, אלא אם שניכם מרוצים ממנה, וזה לא נראה שזה ככה. מה עושים?
או שמצליחים לשנות את הדינימיקה - לשחרר לו חבל, לסמוך עליו יותר ולקבל את הדרך בה הוא עושה דברים ולמצוא בכך גם יתרונות ולהעריך אותו על כך, או לפרק את החבילה כדי לאפשר לכל אחד מכם להיות בן אדם שלם יותר, כי בדרך שאתם הולכים בה - את תאבדי יותר ויותר את תחושת הנשיות שלך, ולא תרשי לעצמך התנהגויות ילדותיות שהינן מאוד כייפיות לעיתים, ואילו הוא לא יתנסה בעצמאות.

אין לך מושג כמה את צודקת בכל מה שכתבת, זה כל כך נכון שזה מפחיד
אני באמת מרגישה כמו שוטרת וכמו אמא שלו ואני יודעת שהרבה מזה מגיע מבית הוריי, אימי שלטה וסירסה את אבי במשך שנים רבות בעצם עד היום וזה מחליא אותי כשאני רואה את זה ואני יודעת שיש לי נטייה להתנהג כמוהה ואני שונאת את זה בעצמי ומפחדת שאהפוך להיות היא.ומסתבר שזה פשוט קורה מבלי שאשים לב.
בדר"כ אני רוצה שדברים שהוא עושה יהיו בדיוק כפי שאני רוצה וחושבת ואני יודעת שזה לא נכון לנו זה פשוט מוציא אותי מדעתי שזה בדיוק כפי שתכננתי או חשבתי. ייתכן ואני מכורה להיות תמיד בשליטה מבלי שאדע.
אני מודה לך על שהארת את עיניי הייתי זקוקה לזה כנראה.
אני פשוט אעבוד על עצמי ואנסה לנהוג אחרת ולקבל את בעלי כפי שהוא לטוב ולרע ואתן לו לעשות דברים בדרכו שלו.
לגבי החשק והתשוקה המינית זה משהו שדעך מאוד עם הזמן אנחנו כמעט ולא מקיימים יחסים כי אין לי חשק וזה כל כך נכון מה שאמרת אין ספק שאת במקצוע הנכון.
האם את חושבת שאם אנהג כפי שציינתי נוכל לעורר את התשוקה שוב? מה דעתך...
ושוב תודה רבה לך.

בס"ד
הכל הכל דומה אותה הבעיה יש גם לי
ודרך ההתמודדות שלך נהדרת
ואין לנו בעל אחר
אבל באמת גם לי בסופו של דבר נראה כי אנחנו האשמות שלא מתפשרות שרוצות שהדברי יהיו כפי שרואות עיננו ולא אחרת זה גם נורא לכשלעצמו
יפה שאת מקבלת בהבנה את שאמרה לה "העונה על התשובות"
נראה לי שאני כפולה מגילך וחושבת לעצמי שיפה שהגעת לתשובה כל עוד את צריכה אבל אני מציעה לך לא לוותר לו
לתת לו א ח ר י ו ת
אל תקחי הכל על עצמך
אני כבר נכשלתי ואת אל תכנעי
כל טוב
דלית

בהצלחה לכם, אמא!

אמא אמיצה, ראשית אני מאוד מעריכה את כנותך ואת האומץ להכיר בתרומה שלך למצב, ולראות שכנראה המקור לכך הוא בבית בו גדלת.
עוצמת התלונה שלך על בעלך היא מאוד חזקה, וברור שזה מה שהוא קולט ממך וזה מרחיק ומחליש אותו ומותיר אותו ללא אנרגיות וללא תקווה שאי פעם הוא יכול לעשות משהו שיזכה להערכתך.
כל אחד אוהב וחשוב לו שמעריכים אותו ואת מעשיו, אבל ותסלחי לי על ההכללה, גברים עוד יותר מנשים. וכאשר מה שהם מקבלים בתגובה זה ההיפך מהערכה - זה מייאש אותם ופוגע בהם מאוד. השאלה היא אם תצליחי להזיז הצידה את התלונה שעולה לך כל פעם (וסביר להניח שבצדק) ולחפש משהו חיובי בו ולומר לו. להכניס אהבה והערכה במקום אכזבה וכעס. תתפלאי כמה מהר - אם תוכלי ליישם זאת - תראי תוצאות. נסי שבוע ותראי אם זה משפיע. אבל היי עקבית. כל פעם שתעלה לך תלונה, ותרי עליה, שחררי אותה. תחשבי כמה היא מלאה ברעל ובהרס.
ספרי לנו, אמא, מה התוצאות, אם תחליטי ללכת בדרך הלא פשוטה הזו. לא פשוטה כי זה אומר לסגל לעצמך דרך אחרת לגמרי של הסתכלות על העולם. הייתי ממליצה לך על ייעוץ, כמובן, אבל כתבת שאין לכם אמצעים.
בהצלחה, יקירתי!!!

אני יודעת שיהיה לי קשה אבל אני אשתדל בכל כוחי לשקם את חיי הנישואים שלי. כך זה יותר קשה עבורנו וכמובן זה פוגע גם בילד שלנו.
אני חושבת שנתת לי הרבה כילים וחומר למחשבה על איך להעיר ואם בכלל שווה להעיר על כל דבר .
אני יכולה לספר כבר שבימים האחרונים עשיתי את מה שהצעת וזה עובד פלאים. זה מקרב כאשר אני מעריכה כל דבר קטן שהוא עושה עבורי ומעודד את בעלי להמשיך ולעזור בדיוק כמו ילד שנבנה מהערכה אליו וחיזוקים, אני לפעמים נזכרת איך אני מתנהגת עם בני ותמיד מחזקת את החיובי בו ורואה שאצלו זה עובד ,כנראה גם אצלנו המבוגרים זה כך.
אני חושבת שזה לא קל לי "לסתום את הפה" ואני אדם דעתן וביקורתי גם כלפי עצמו. ועל זה פשוט אצטרך לוותר.
ואנסה לחזק את החיובי בו במקום את השלילי כי בכולם יש את שני הצדדים.
אני מודה לך מקרב לב.
לא האמנתי שתשובתך בפורום זה יוכל לתת לי כל כך הרבה שוב תודה.
וחג שמח...

נזכרתי בפגישה הראשונה שלנו אצל יועצת הנישואים שבעלי אמר שהפסקתי להעריך אותו והוא מרגיש שבשבילי הוא לא שווה יותר.
ואז לא התייחסתי לזה והיום אני מבינה עד כמה זה נכון מה שהוא מרגיש ובצדק.

אמא יקרה,
שוב - כל הכבוד!!!
אני בטוחה שמה שאת כתבת עד כה כבר עוזר להרבה מן המשתתפים בפורום. מאוד חשוב להמשיך לעדכן אותנו, ועשי כל מאמץ לא להישבר ולחזור לסגנון האוטומטי, הישן. אבל גם אם תמעדי קצת פה ושם, תמיד את יכולה לאסוף את עצמך ולחזור למסלול. מה דעתך לשתף אותו ולשאול אותו מה עוד את יכולה לעשות שנעים לו ומעודד אותו.

סליחה טעיתי בשם ההודעה הקודמת היא בשבילך...שליחה ליאן

ליאן יקרה!
המילים חשובות אבל ההרגשה יותר. יש אנשים שקשה להם לבטא אהבה במילים ויש גם אנשים שאומרים "אני אוהב אותך" מבלי להתכוון לכך באמת ובלי כבוד למה שהמילה מבטאת, רק משום שהצד השני מצפה לשמוע. לכן את צריכה להרגיש אם הוא אוהב אותך או לא. יש אהבה שמתפתחת ויש התאהבות מהירה שעשויה לדעוך מהר. דומה שחברך שקול מאוד ואכפתי ויאמר לך את המילים להן את מצפה רק כשיידע בוודאות שזו אהבה אמיתית. סבלנות, ליאן.

יהודית תודה רבה לך המילים שלך מאוד מחזקות אותי ונותנות לי כוח להמשיך...תודה.

אך ליפעמים אני מאוד חסרת סבלנות ולא יכולה פשוט לחכות ומגיעה להחלטות פזיזות ...

איך אני יכולה לשלוט ברגשות שלי להיות יותר סבלנית...?

בתודה מראש ליאן

ליאן יקרה!
המילים מאוד חשובות לך, אבל תתאפקי ואל תמאיסי עצמך עליו. כבדי את בקשתו, הניחי לו ואל תנסי לסחוט . חברך מתייחס ברצינות לאהבה ולא ישלוף מילים בעלות משקל מבלי להתכוון להן מעומק ליבו ואף ביקש: "חכי, את תקבלי את ה-אני אוהב אותך בבוא הזמן". אז חכי. אל תאיצי ואל תדחקי בו להשמיע מילים ריקות. תהיי רגישה ליחסו אלייך ותיהני מהקשר ביניכם בלי להציק. אם טוב לכם יחד ואתם אוהבים להיות זה בחברת זו - דייך.

אורלי היקרה, שנה טוב ויום נישואין שמח!
נראה לי שבעלך הוא אדם ביקורתי, ותכונה זו מרחיקה אותו מאנשים, בעיקר כאלה ששונים ממנו. הוא יתרכך וישתנה כאשר יתחיל להבין שבכל אדם יש גם דברים טובים ועליו פשוט להצליח למצוא את אותם דברים טובים. קוראים לכך - לחפש את הזהב - להאמין שהטוב והמעניין ישנו שם ורק צריך לחשוף אותו, להוציא אותו לאור...

יתכן שבני משפחתך הינם המוניים בהשוואה אליו, אבל אני משערת - מבלי להכירם - שיש בהם הרבה דברים טובים - כמו איכפתיות וחום והתלהבות, שמחת חיים והומור. אז אולי אלו לא תכונות שהוא למד להעריך אצל אחרים, אבל אני מקווה שעם השנים הוא יצליח לראות זאת, בייחוד אם את תצליחי להעריך אותם ובעצמך לחפש אצלם את הדברים הטובים שאת אוהבת בהם, ולא להתבייש בהם.

נסי לקיים איתו שיחה שמטרתה אך ורק להבין מה הוא מרגיש, מה מפריע לו - בלי לדרוש ממנו שום דבר. זה מאוד חשוב. הוא יוכל להיות פתוח וכנה איתך רק אם ירגיש שאינך דורשת ממנו "להתנהג יפה להבא". עליך לאפשר לו להחליט איך הוא מתנהג, אפילו אם זה לא נעים לך. זה לא יהיה בריא לאורך זמן אם הוא יעשה לך טובה. כי אז הוא יירגיש שזה קורבן מצידו, וירצה גם ממך דברים בתמורה, ולדעתי עדיף שהשינוי יגיע בגלל שהוא יתחיל לגלות עניין בבני משפחתך. אבל עלייך להיות סבלנית. זה לא יקרה מייד. חפשי וספרי לו מה את אוהבת אצלם, ספרי לו פרטים מעניינים על בני משפחתך, כך שתהיה לו גישה אליהם.

היי אוהד, אני רואה שהשינויים אצלה מלחיצים אותך, ואפשר להבין זאת. מכיוון שאתה כה צעיר, אני במקומך הייתי מתנתקת ממנה ומנסה להקשר לעוד בחורות, כי חשוב בעיני להתנסות בקשרים עם יותר מבחורה אחת. בגיל הזה אם יש דברים שכל כך מפריעים - לא חייבים להישאר יחד.

אני חייב לציין שאין מצב שאני עוזב אותה כבר חשבתי על זה כמה פעמיים אבל מעבר למחשבה לא קרה כלום כי אני לא יכול לעזוב אותה היא נורא חשובה לי ודרך אגב היא יהודיה
אניי רק רואה אותה נחסר לי פעימה בלב ואנחנו שנה ביחד
ביום שבת אנחנו יוצאים לחןפשה ביחד ליומים

ליאת יקרה!
זה רעיון נחמד להסתובב ברחוב עם חכה ולאסוף דגים לערב ראש השנה הבא עלינו לטובה...
בעיקר לקראת החגים התחושה של הלבד מחמירה כשמשפחות מתקבצות.. אבל אל לך לחוש שאבדה תקוותך. תיהני ותאהבי קודם כל את עצמך. השתתפי בחוגים, טיולים ותחביבים, תפגשי אנשים גם מחוץ למקום העבודה ולא עם חכה. כי דווקא כשלא תהיי להוטה למצוא - הוא יבוא. האושר מחכה בפינה ומגיע כשלא מחפשים אחריו. הוא..כמו פרפר, שכאשר תרדוף אחריו, יחמוק ממך תמיד, אך..אם תשב בשקט, עשוי לנחות בכף ידך .

היי ליאת. אני רוצה להציע לך משהו קונקרטי: לעשות סדנא לצמיחה אישית. זו הזדמנות גם להיות יותר מודעת לעצמך, יותר מקבלת ואוהבת את מי שאת, והבונוס - מפגש עם הרבה אנשים טובים באווירה מאוד תומכת ולא צינית.

אביטל יקרה!
חברות ניכרת גם בכנות ובפתיחות. הביטחון באהבת בן הזוג מאפשר פתיחות ולהיות מי שאת באמת, ללא השתדלות יתר. רצוי שתבררו ביניכם מה בדיוק מציק לו ולא במרומז, לפני קשר מחייב כנישואים. כדאי אפילו ללכת לפגישה חד פעמית עם יועץ/ת זוגי/ת שי/תעזור לכם להפתח וי/תנחה אתכם לשיחה ישירה ובונה.

חסויה יקרה!
הניחי לו ונסי להתגבר על הפרידה ממנו, לכל סיר יש מִכסה. אבל קודם לכן, כיוון שמציקה לך אי הבהירות לגבי סיבת הפרידה, נסי ליזום איתו שיחת הבהרה. יתכן שללא איום מצדך ורצון לחדש את הקשר, הוא יהיה נכון לשוחח אתך על הסיבות שמצא, רק לספק את סקרנותך ולצורך הקשר הבא. בשלב היחסים, הוא התחמק מלתת מענה ישיר וכנה בכדי לא לפגוע ונגע מסביב ולא בעיקר. ככל הנראה המשיכה, הכימיה, לא מספקת עבורו וקשה לו לאמר לך זאת. אולי את מוצאת חן בעיניו אבל הוא לא מאוהב דיו להתעקש על קשר מתמשך. אגב, אימו לא צד בעיניין. דעי, כי כל זה לא פוסל התאמה מושלמת עם אחר...

אלי היקר, חלפה עברה לה תקופת ההתאהבות מלאת התשוקה, ונכנסתם לשיגרה. ללא ספק זהו מבחן לעוצמת הקשר. לא שמעתי ממך על אהבה כלפיה או על אהבה מצידה אליך.

כדי שתהיה תשוקה לאורך זמן צריכים להתקיים הרבה "תנאים". אמנה חלק מהם:

1. משיכה כימית בסיסית כלפי בן הזוג - פשוט לאהוב את גופו, ריחו, מגעו, מראהו. בתחילת קשר אנחנו לפעמים מסונוורים מעוצמת ההתלהבות ולא מודעים עד כמה אנחנו באמת נמשכים לגופו של האהוב או שאולי אנחנו מלאים הורמונים ואלה מסתירים מאיתנו את האמת - שהמשיכה הגופנית איננה חזקה במיוחד. אם אכן זה כך, לא כדאי להמשיך בחברות אלא למצוא בן זוג איתו המשיכה חזקה, ברורה והדדית.
2. תחושת אינטימיות עמוקה שמאפשרת תקשורת מינית גלוייה, וניתן לבקש בקשות, להגיד לא כאשר לא מתחשק לעשות משהו מסויים, אין הסתרות, אין "לא נעים", יש פתיחות, יש פידבקים, וזה מאפשר לפתח את הרפרטואר המיני, לחדש, לגוון, להתרגש שוב ושוב.
3. הערכה הדדית, ושמחה על עצם נוכחותו של בן הזוג.
4. רוב הנשים רוצות מחמאות שוב ושוב על הופעתן החיצונית, להרגיש שהן יפות ונחשקות בעיני בן זוגן. אם היא לא שומעת זאת מספיק ממך - זה עלול להשפיע על הדימוי הנשי והמיני שלה.
5. חידושים והפתעות, יצירתיות לא רק בתחום המין אלא במערכת היחסים כולה. יוזמות, יציאה מן השיגרה.
6.כאשר גם גרים יחד - חשובה תחושת שוויון ונשיאה משותפת במטלות הבית, שלא ירגיש אחד מבני הזוג שהאחריות והעול רק עליו, כי זה יוצר תרעומת ותסכול ומרחיק מבחינה רגשית.
ולבסוף, אני ממליצה לך לקרוא שני מאמרים בנושא באתר שלי:

[a href=http://www.zugiut.net/?p=72 id=link]א. מי משניכם יוזם סקס? האם יתכן שאשתך לא באמת "קרירה...א-מינית"??? (חשוב לקרוא עד הסוף הטוב)[/a]

[a href=http://www.zugiut.net/?p=73 id=link]ב. כאשר בן זוגי יוזם סקס ולי (כמעט אף פעם) לא מתאים[/a]

וחוץ מזה הוא עושה החלטות כלכליות ממש לא שקולות ולא הגיוניות והורס ממש כל מה שבנינו עד עכשיו.
ממש לא יודעת מה לעשות. לא רוצה שיעשן. אבל גם לא סובלת את המצב הזה..

אבל שוב עבר עלי טרור היום . אני לא יכולה להוציא מילה מהפה בלי שהוא יתפרץ עלי ויקרא לי טפשה וסתומה שלא מבינה כלום
אני לא רוצה שהוא יתחיל לעשן .אבל גם לא רוצה לסבול ככה
מה עלי לעשות?
מתחיל להמאס לי מהדפוק הזה

רילה יקרה! האם כמיהתך שיפסיק לעשן - היא הבעיה העיקרית ??? דומני שהבעיות עמוקות יותר בזוגיות ובכבוד ההדדי בכלל. עצתי לך לפנות ליועץ/ת זוגי.

מתלבט יקר! זכרון עברך המעיק, החיים בצל אי הוודאות בגלל תקוות השווא בהן אתה דָבֵק, האובססיביות לגרושתך וחוסר ההשלמה שלך עם החלטתה של גרושתך, שאמרה את דברה עם פנייתה לסיום הנישואין, גורמים לך סבל רב. רק איש מקצוע מתאים יוכל להנחות אותך איך להתגבר.

ב- 1/7/07 קיבלת בפורום מענה לשאלותיך ולהלן ציטוט מתשובתה של הפסיכולוגית דורית אליך:

"...הדברים שאתה מתאר שאתה עובר הם לא פשוטים, ואני מרגישה שהפורום הזה לא מתאים, לצערי, למכלול הדברים שמטרידים אותך, בהם הזוגיות היא רק אחד ההיבטים. אתה כותב שניסית טיפולים פסיכולוגיים ושום דבר לא עזר. כנראה שאתה צריך להמשיך לחפש את צורת הטיפול שתתאים לך. יש היום המון סוגי טיפולים ואני מאמינה שניתן לעזור לך ולהקל עליך. יתכן שעליך לקבל הכוונה ראשונית ממומחה שישב איתך ויבחן איתך מספר כיוונים אפשריים של טיפולים מסוגים שונים, כדי שתוכל לבחור מתוכם."

האוכל לקבל המלצה על מישהו ?
נכון להיום, המטפל אליו אני הולך היום אינו עוזר לי והוא "מפחיד" אותי שאם אעזווב אותו זה יהיה בדיוק כמו היחס שלי לנשים אותן אני מכיר ושוכב פעמיים או שלוש וזהו....
כי,ואיני יכול להסתיר זאת עוד:
רוצה את האישה בחזרה.
אחרת-מרגיש אין לי כל חשק לכלום ואני פשוט אמתין לה עד שהיא תגיד כן !!!!!!!!!

המתלבט

מתלבט יקר!
גם אילו הכרתי מטפל שעשוי/ה להתאים לך, הפורום אינו מקום לפירסום.
מצא בדרכך את מי שתחוש במחיצתו/ה בטוח ונוח. וכשתִמצא - שכח מהחלטותיך הקודמות, תן אמון במטפל/ת, התמסר והתמד בטיפול ככל שתתבקש. רק כך תוכל להחלים ולהקל על ילדיך ועל גרושתך. אם אתה באמת דואג ואוהב אותה - הנח לה.
בהצלחה ושנה טובה!