פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

ליאן יקרה, אני מבינה מכל מכתבייך שאת מאוד נסערת ממערכת היחסים הזאת והיא מאוד חשובה לך. נראה לי שבחברות הזאת התקדמת וחשפת את עצמך ואת רגשותייך בפניו, ומתגובותיו אינך בטוחה מה הוא מרגיש כלפייך. כבר כתבתי לך שכל אחד מביע את עצמו במידה רבה מאוד על פי מה שראה בבית בו גדל...אני מזכירה לך גם שהוא לא מתכתב איתי כבר כמה חודשים ומנסה דברים חדשים כמו שאת מנסה... אז הוא כנראה נשאר כמו שהכרת אותו עם היכולות המוגבלות שלו בהבעת רגש. ליאן, לא תמיד צריך להגיד הכל במילים! יש דרכים רבות להביע אהבה. מישהי פעם סיפרה לי שהדרך של אבא שלה להביע אהבה היתה לקום במיוחד מוקדם בבוקר ולהדליק לה את הבוילר כדי שיהיו לה מים חמים למקלחת. ולקח לה זמן עד שהיא "תירגמה" את ההתנהגות הזאת ל"אבא אוהב אותי".
תמשיכי לתת לו חום ואהבה בדרך שאת יודעת. אל תקמצני עליו כי הוא לא מחזיר לך מספיק. תראי אם את יכולה ליהנות מכך שיש בך אהבה ושאת יכולה להעניק לו. ותראי אם את יכולה "לתרגם" דברים שהוא עושה עבורך ל"אהבה". האם באמת לא קיבלת ממנו אהבה במשך כל השנה? אולי לא במושגים שלך אבל אולי היו מחוות שהוא עשה כלפייך, איכפתיות, דאגה, נדיבות?

דנה, צר לי על מה שאתם עוברים. כתבתי אתם ולא רק את כי ברור שהתקפי הקנאה והחדירה לפרטיות שלו מפריעים לו מאוד ועושים את הקשר איתך עבורו למשהו מאוד בעייתי.
ראי, לגבי שאלותייך: בהחלט יתכן שבתחושותייך את קולטת נכון את המציאות, אך, באותה מידה יתכן שאלו רק תחושות והן מתעתעות בך. היחסים שלכם הגיעו למבחן האמון והגבולות. עד כמה אחד מבני הזוג יכול לקחת לעצמו חופש לעשות מה שהוא רוצה, להרגיש חופשי לגמרי בעולם.
יש כאן באמת קונפליקט אישי: לעשות כל מה שבא לי? ואם זה משהו שפוגע בבת זוגי? ואם לא אעשה זאת, תחושת החופש והביטוי העצמי שלי תיפגע.
ככל שאוהבים יותר, מוכנים בשביל האהבה להימנע מלעשות דברים שפוגעים. אני מאוד מאמינה בכך.
אבל!!!
אם לאורך הזמן בזוגיות אחד מבני הזוג מקבל תחושה שהוא מוגבל, ושהרבה מן הדברים שהוא היה עושה אם לא היתה לו בת זוג - נמנעים ממנו, הוא ירגיש שהמחיר עליו הוא כבד מדי, מכופף אותו, מונע ממנו להיות שלם ונאמן לעצמו. זה מחיר כבד מדי. זוגיות כזאת לא יכולה להימשך, ונדמה לי שחברך מתחיל להרגיש את המחיר שעליו לשלם.
איך יוצאים מן הפלונטר הזה?
בעיני הדרך הטובה ביותר היא להתחזק מבפנים - ע"י טיפול , למשל, כמו שאת מתחילה, או באמצעים אחרים. כי המחיר הזה נוצר בגלל הרגישות והפגיעות. ואם תתחזקי מבפנים ותרגישי שווה וראוייה וחזקה, לא תחששי כל כך מקשרים שבן זוגך יפתח. זה יאפשר לו מרחב נשימה, להתרווח ולהיות נאמן לעצמו, כל דרך שכרוכה בכיפוף ובמגבלות היא בעיני הרבה פחות בריאה לאורך זמן.

שיר היקרה, צר לי על הלחץ של שניכם...
תראי, אלו השנים המעצבות מבחינת בחירת העיסוק, במה אני טוב, מה מתאים לי ומה לא, וכל עוד זה כך, יש לצפות ולהתארגן לשכר נמוך.
אני חושבת שעליו לעשות את הצעדים בכוחות עצמו, בזמן שלו, באחריות שלו. מאוד לא בריא שהוא מתרגל לכך שאת היא זו הדוחפת אותו לכל צעד. זה יגרום לו להרגיש חסר עוצמה וחסר יכולת יותר מיום ליום.
לדעתי עליך לתפוס מרחק בנושא הזה ולתת לו "לגדול" בכל המובנים, ולקחת אחריות לגמרי על בחירת העיסוק שלו ועל הכלכליות שלו. יחד עם זה תראי ותשתדלי שגם את בעצמך תיעשי עצמאית מבחינה כלכלית. כי אם אין לכם מספיק כסף לחיות יחד, מישהו תומך בכם (ההורים ?) וגם זה לא בריא.
אם את אומרת שקשה לו לעמוד בתשלומים, הפרידי את החשבונות שלכם, כך הוא ייאלץ להיות אחראי על החלק שלו.
מה שהכי חשוב - לא להיכנס למערכת יחסים תלותית שבה את דוחפת אותו והוא מאבד את יכולת קבלת ההחלטות העצמאית שלו ועושה דברים על מנת לרצות ולהרגיע אותך. מעניין האם זהו דפוס שהוא ראה בבית בו הוא גדל?

היי דורית,
את צודקת בתשובתך אני חושבת כמוך,
אבל הוא בן 26 בקרוב והוא טוען שבעבודה שהוא נמצא עכשיו הוא לא יתחתן כי הוא לא יכול לפרנס את האישה שלו במצב כזה, אבל מצד שני הוא נשאר שם...
אני לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לו, כי לדעתי זה לא יקרה בזמן הקרוב.
מה את מציעה ?

ושוב תודה

שיר יקרה, נדמה לי שהתשובה מופיעה כבר בגוף השאלה שלך..."אני לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לו". את אומרת זאת לעצמך כבר לאורך זמן רב, אני חושבת, ורוצה חיזוקים לכיוון העזיבה.

אגב, האם את מצפה שהוא יפרנס אותך?(כתבת: "הוא לא יתחתן כי הוא לא יכול לפרנס את האישה שלו במצב כזה")
לא כל אחד מסוגל לכלכל את עצמו טוב. לפעמים זה נשאר כך, ולפעמים זה משתפר. נראה לי שאת צריכה, כמו שכתבתי לך קודם - לתפוס עצמאות ואי תלות כלכלית בחבר שלך. אגב, יש משפחות בהן המפרנסת הראשית היא האישה. האם זה יכול להתאים לך?

בכל מקרה, אתם יחד מאז שאת בת 18. אם יש לך כל כך הרבה ספקות, קחי לעצמך פסק זמן מן הזוגיות הזאת ותראי אם זה טוב לך. את צעירה, ואני חושבת שזה כדאי שתתנסי ביותר מבן זוג אחד רציני לפני שאת מתמסדת.

אורית היקרה,
איך שזה נראה לי מהתנהגותו כפי שאת מתארת אותה, הוא כיום נמצא בדיוק במקום שהוא רוצה להיות בו, שבו היחסים אינם מחייבים, ונפגשים כאשר נוח לו. הוא לא שמע ממך שום התנגדות או שום הצהרה אחרת וראה שאת מיישרת קו בהתנהגות שלך כלומר נענית ליוזמת הפגישות איתו ולא מגדירה מחדש את היחסים (כי את בחרת לשתוק, נכון?). מבחינתו - הכל בסדר. זו לא זוגיות, אולי יזיזות. נוח לו, הכל פתוח.
מבחינתך - חזרתם...
אם זה לא מה שאת רוצה ומוכנה אליו - איזרי אומץ וקיימי איתו שיחה ברורה, מה הוא רוצה ומה את רוצה. כל עוד לא מדברים, מה שקובע הוא ההתנהגות בפועל, לא מה שמתרוצץ לך במחשבות ולא עובר אליו כי את חוששת לנגוע בנקודות רגישות ולשמוע תשובות שלא מקובלות עליך.

דורית שלום רב,

ראשית, תודה על תגובתך.
ביום חמישי נפגשתי עם הבחור ושאלתי אותו לגבי הקשר ואיך הוא רואה את הקשר הזה.
הוא בתגובה ענה לי שהוא לא רואה את זה כידידות ואיך בכלל הגעת לזה. אני אמרתי שבלבלת אותי ולכן ע"מ למנוע אי הבנה אז אני מעלה את העניין.
אמר לי בסדר גמור אני לא רואה בך ידידה זה לא קשר של ידידות אבל אני לא יודע מה יהיה מחר.
(מבחינתי אם אני אתרגם את תגובה - אני רוצה כרגע קשר אבל אני לא רוצה להתחייב.. האם אני טועה??)
בכל מקרה, הוא שוב העלה את הנושא של ידידות אמר אם נניח מישהו יגיד לך שתישארו ידידים את תסכימי?? אמרתי לו שבשום פנים ואופן לא אסכים לא יקום ולא יהייה כך אמרתי לו. אמר לא היית ממש נחרצת בזמנו אמרתי לו אולי, נכון לא הייתי נחרצת אז הערב הזה אני כן ואני אומרת שוב לא יקום ולא יהייה! זה או שחור או לבן או הכול או כלום!
אמר לי טוב בסדר.. לסיום שאלתי אותו אם יש משהו שהוא חושב שאני צריכה לשפר/ לתקן אולי.. חייך וענה שום דבר.
הוא קבע איתי בסיום הפגישה שידבר איתי מחר ואולי אם ייצא גם להיפגש.
דורית, עד היום לא שמעתי ממנו.
מה לדעתך האבחנה ?.???
ושאלה נוספת האם כשיתקשר או כשיצור קשר אם בכלל מה לעשות האם להיפגש איתו ולומר לו הכול בפרצוף או פשוט בטלפון.
תודה שוב מראש
אורית

ראשית, אורית, אני חושבת שלא הבנת את כוונתי בתשובתי הראשונה. כתבתי יזיזים ולא ידידים. הכוונה היא ליחסים של סקס ללא מחוייבות (מכירה את הביטוי?)
שנית, אני חושבת שהבחור שלך הוא אדם שקשה לו להיות ישיר ולהגיד את האמת, והוא עוטף אותה ובכך מטעה את האחרים, ובמקרה הזה אותך.
מציעה לך לרדת לגמרי מכל קשר איתו, שימרי על עצמך ואל תאבדי את עמוד השידרה שלך.

דורית הנכבדה,
ראשית, תודה לך. אני באמת אנסה לרדת מהסיפור הזה כמה שיותר מהר.
אני באמת חושבת שהבעיה היא לא אצלי אלא אצל הצד השני אם עד היום הוא לא יצר קשר כלשהו כנראה שלטעמי הוא "שומר אותי על אש קטנה" או מה גם שהוא מבולבל ...אני באמת לא יודעת.
קשה לו מאוד לקבל החלטה כלשהי כי הפעם הוא יודע שאני אישית לא אשאר שם בשבילו גם לא בתור ידידה.

אורית

אוי, סיוון, סיוון, למה לך להיכנס מראש למקום הזה?
לא אוכל לייעץ לך מה לעשות כל עוד את מתבייתת על גבר נשוי.
אני יכולה להגיד לך שכמו שהתאהבת דווקא בו, אני מאחלת לך שתצליחי לבחור גבר פנוי.
ברור שהפלירטוט נעים לך וסוחף אותך, אבל חישבי על כך שזאת רמה מאוד שטחית של יחסים. יכול להיות שאת לא יודעת זאת, אבל שהגבר הזה נוהג לעשות זאת (פלירטוט) עם הרבה נשים, אולי זה הסגנון שלו, הקלף החזק שלו, זה מענג אותו כמו שזה משפיע עליך, אבל אין לו מעבר לכך כוונות. תבדקי עם עצמך מה מרתיע אותך מלהתכוונן על גברים פנויים? יש נשים שנותנות לעצמן "הנחה" מתאהבות במישהו לא ניתן להשגה ומשלות את עצמן שזאת הסיבה שאין להן יחסים. העיזי לקפוץ למים ולבחור במישהו פנוי, לקחת קצת יותר סיכונים בחיים. למרות שלכאורה את לוקחת סיכון כאשר מדובר בגבר נשוי - את לא באמת רואה עצמך נכנסת ליחסים משמעותיים איתו, נכון?

ירוני, אני חושבת שכבר התייחסתי למה שכתבת בעבר.
אם היא אינה מוכנה לטפל בבעייה, עליך לבחון אילו חיים אתה רוצה לעצמך - מיניות קרה ללא תשוקה בתוך הנישואים הקיימים, חיפוש מתמיד של בנות זוג מחוץ לנישואים - בהסכמתה או ללא ידיעתה, או פירוק הזוגיות וחיפוש בת זוג אחרת.
לאחר שתענה לעצמך על השאלות הללו - ניתן גם לעשות זאת בעזרת ייעוץ אישי, בלעדיה, חד פעמי, עליך לקיים איתה שיחה נוקבת לאן פניכם מועדות.
הבא בחשבון שיכול להיות שעבורה המחשבה על פתיחת הנושא המיני בפני מישהו זר מאוד מאיימת, אבל אני המלצתי לך כבר בעבר שהיא תגיע ליועצת חדשה, בלעדיך.

תודה
ברור שאינני רוצה להתגרש , אבל האחריות על שיפור היחסים המינים מוטלים עלי בלבד ,
אשתי לאחר שיחה איתה הייתה מעונינת להגיע לשקט תעשיתי בנושא ולא להתעסק עם הנושא יותר , היא מבחינתה תספק אותי מינית ובזה עלי לסגור את הנושא , היא אינה מוכנה לקחת אחריות על הנושא וללכת לבדו ליעוץ ,
אשתי טוענת כי נושא סיפוק המיני שלה וחוסר החשק שלה לא צריך להפריע לי , זו בעיה שלה ולא שלי .
אשמח לקבל את המלצתך .
תודה

חיים היקר, המצב אליו נכנסתם הוא מבוי סתום.
לדעתי, כמה שזה מכאיב, הפתרון הוא פשוט: אם היא לא מוכנה להתמודד עם הבעייה, ואתה לא משלים עם המצב הקיים, אתה הוא זה שצריך לעשות צעד אחד קדימה.
הצעד הזה יכול להיות בהדרגה, החל מהתעקשות על כך שהיא תגיע לייעוץ פסיכולוגי - לא סקסולוגי, דרך פתיחת הנישואין (ליחסים מחוץ לנישואין) ועד הכרזה על פרידה.
אפשרות נוספת שיש לך היא להסתכל על הצדדים החיוביים של הזוגיות איתה ולקבל ולהשלים עם המציאות. אם זה קשה לך - אולי אתה יכול להיעזר בייעוץ פסיכולוגי אישי.
אנא, עדכן אותנו מה נראה לך ומה קורה איתכם.

או שלא הבנתי נכון?

תוהה יקרה,
אינני ממליצה לבגוד!
הזכרתי פתיחת הנישואין. הכוונה היא בהסכמה: קורה שבני זוג מגיעים להכרה שהמין ביניהם אינו מספק, ומסכימים שאחד מהם או שניהם יכולים לפתח קשרים מיניים עם בני זוג אחרים, בין אם זה לצורך גיוון, ובין אם לסיפק הצרכים המיניים הבסיסיים אם זה לא קורה בתוך זוגיות.

הזכרתי גם בתשובתי לחיים את האפשרות לחפש בנות זוג - בידיעה או לא בידיעת אישתו - זו לא היתה המלצה, אלא ציון מצב שכיח שקורה בפועל אצל הרבה זוגות.
לדעתי, אם יש אומץ ונדיבות בזוגיות - אזי זהו נושא שבני הזוג מעיזים לפתוח אותו ולחפש פתרונות מוסכמים. בזוגיות בה אין נדיבות ואין אומץ - יש סיכוי גבוה יותר שמצב כמו שהוא מתאר יוביל לבגידה ויסכן עוד יותר את הנישואין וודאי שאת האמון והידידות והאהבה שישנה בינתיים.

צחי היקר, יש לך שאלה מאוד חשובה, שהרבה זוגות נתקלים בה. האם היא עוזבת כי אינה אוהבת מספיק וזאת האמת העצובה (ואת זה אין ברירה, צריך לקבל, לא תמיד יש זהות בעוצמת הרגשות), או שהיא עוזבת כי השלב בחיים בו אתם נמצאים אינו זהה.

הכיוון הראשון - לא מספיק אוהבת - הוא עצוב אבל פשוט ולגיטימי. אני רוצה לפרט לגבי האפשרות השנייה:

אני חושבת שבהחלט יכול להיות מצב בו קיימת אהבה, ולצידו של רגש חזק שכזה ישנם עוד שיקולים. אם בת זוגך נמצאת בשלב אחר בחייה, שבו היא כבר רוצה להתמסד ולהקים משפחה, השעון הביולוגי שלה מתקתק, היא מפעילה בנוסף לרגש שלה גם שיקול דעת מציאותי והגיוני: בגיל 32, אם היא תישאר איתך לתקופת זמן בלתי ידועה מראש, ולבסוף לא תתחתנו, היא תמצא עצמה רווקה ללא ילדים בגיל יותר מבוגר, ומאוד יתכן שיהיה לה יותר קשה למצוא אז בן זוג מאשר היום.
אז כן, לפעמים הראש מנהל אותנו מעבר לרגשותינו, וזה לגמרי לגיטימי בעיני. זה לא אומר זהיא לא אוהבת אותך. זה אומר שהיא מנהלת את החיים שלה על פי המטרות שחשובות לה.

האם היית יכול לקבל ממנה את המציאות הזאת?

לילך היקרה, הבעייה שאת מתארת מאד מוכרת. גבר שהתגרש וחושש שמה שהיה הוא שיהיה, חושש להיכשל שוב, מה עלול לקרות אחרי החתונה. במיוחד שאת אינך מוכנה לעבור לגור איתו בגלל הרקע הדתי שלך.
ההגיון אומר שאם הוא ירכוש כלים חדשים לתקשורת בין אישית, וירגיש שהוא יכול בעזרתם להתמודד עם בעיות עתידיות - החשש שלו מכישלון נוסף ייעלם או יקטן.
לכן - לכו לייעץ זוגי (אינני מציעה סדנא לזוגות, כי לשם מגיעים זוגות עם קילומטראז' גבוה יותר...)החשוב הוא שזה יהיה תהליך שבו יש דגש על למידת כלים, לא רק על הוצאת קיטור וסיפורים ותובנות מן העבר (ורצוי לברר זאת עוד בטלפון).

נטלי היקרה, נראה לי שבגלל האירועים המהירים שעברתם, ובגלל הנסיבות המיוחדות בהן לא התאפשר לכם להפוך לזוג הורים ולמשפחה בהדרגה, ביחד, אלא את עם הורייך, והוא רק בסופי שבוע וכו' - לא התאפשר לכם להתמודד עם כל השינויים האלו, ומן הסתם כל אחד הביא ל"סיר הלחץ" את ערכת הכלים שכבר היתה לו מן הבית, וזה לא עבד, כמו שאצל הרבה זוגות שעוברים את כל אירועים האלו בדרך היותר רגילה - זה חורק וחושף הרבה בעיות.

ראשית, אתם צריכים לדעתי למצוא את הייעוץ שיהיה מתאים ונכון עבורכם. זה לא מובן מאליו שהיועץ הראשון אליו הגעתם הוא האדם המתאים לעבוד איתו.

שנית, נראה לי שיש לבחון את סדרי העדיפויות שלכם גם בטווח הארוך - האם אתם באמת שלמים עם כך שילדכם יהיה כה מרוחק משניכם? האם זה לא יוצר רגשות אשמה ומתח ומקשה על איכות הביקורים אצל ההורים? אני לא כותבת זאת בטון שיפוטי אלא רוצה להדגיש את "באמת שלמים". כי אם אתם שלמים עם ההחלטה, אז אין מתח סביב הנושא הזה, ואפשר לטפל בנושאים הזוגיים. אבל אם אתם בקונפליקט סביב השארת הילד - אני מניחה שיש לכך ביטוי בריבים שלכם. אני מרגישה מכתיבתך שאינך שלמה עם השארת הילד אצל הורייך, אבל אולי אני טועה.

לבסוף את שואלת שאלות כבדות משקל, שברור שלא ניתן לענות עליהן בלי לפגוש אתכם...כי גם אם אולי נעשתה טעות בכך שמיהרתם להינשא, זה לא משהו שלא ניתן להתגבר עליו, החשוב הוא לא להסתכל על מה שהיה אלא להביט קדימה ולחשוב מה חשוב לכם ואיך להגיע לכך.

היי ליאן!
מצטערת על השהייה בתשובותי - יש תקלה שבגללה אינני מקבלת בימים האחרונים התראה על הודעות חדשות מן המערכת.
אני זוכרת את התכתבויותינו מן העבר. זוכרת שהמלצתי לך להעיז ולהיות איתו ישירה ולומר לו כמה הוא חשוב לך ולהפסיק לשחק משחקים ולזייף כאילו הוא לא חשוב לך על מנת שירדוף הוא אחרייך...
וכתבת לי שהעזת ושזה עזר, ושהרגשת שאתם מסוגלים להיות הרבה יותר כנים אחד עם השני.
עכשו את נתקלת בבעייה שיש ביניכם פער בביטוי האהבה. את מביעה יותר ומאוד זקוקה לשמוע ממנו ולהיווכח כמה הוא אוהב אותך.
חשוב שתדעי שבני אדם מאוד שונים זה מזה ביכולת שלהם להביע רגשות ואהבה. זה מאוד תלוי איפה הם גדלו ומה הם ראו וספגו בבית שלהם. את בחורה שמסוגלת להביע אהבה, ואם הצד השני לא אומר לך בחזרה את מפקפקת שמא הוא לא באמת אוהב אותך. אבל אולי עבורו להגיד את המשפט הזה זה כמו לאכול חצץ? יש אנשים שבלתי אפשרי להם להוציא את המשפט הזה מן הפה, כי הם רואים בו משהו כל כך גורלי וחזק ואחראי. ויש אנשים שיכולים להרעיף אהבה במילים ובמעשים בקלות. הלוואי שכולם היו כאלה, שבקלות מרעיפים אהבה...
דבר נוסף מאוד חשוב בשבילך, ליאן, זה לא להיות כל כך תלוייה בתגובות שלו. את כותבת שכאשר הוא לא מראה לך אהבה - זה מזיק לך.
חישבי על כך שאולי הצורך החזק שלך לקבל ממנו כל הזמן מחוות, חיזורים, מילים של אהבה, מחמאות - מתיש אותו. הוא מרגיש שעליו כל הזמן להתאמץ כדי שתישארי קרובה ואוהבת. ואולי הוא לא חושב שהוא יכול לעמוד בנטל הרגשי הזה. מה דעתך שאת (ולא הוא) אחראית לשלומך הנפשי?
תראי איך את יכולה למצוא בעצמך דברים שאת אוהבת ולהגיד אותם לעצמך. תראי איך את יכולה להכניס לסדר היום שלך דברים שאת אוהבת לעשות גם לבד וליהנות מהם. התחילי לפתח עצמאות רגשית, ולא להיות תלוייה כל כך במה הוא עושה או אומר או לא אומר לך...
מה דעתך, יקירתי?

שלום לך,
אני חושבת שכאשר כבר נשואים ויש ילדים, ההתייחסות שלך צריכה להביא בחשבון יותר מרכיבים. את צריכה להיות בטוחה, ולא רק ברמת הרגש כלפיו, שאין ולא יהיה מצב בו הוא יפתיע אותך ומשהו בו ישתנה לטובה.
קורה הרבה אצל זוגות נשואים, שאחד מבני הזוג "נחלש" מבחינת הביטוי העצמי שלו וההתפתחות האישית שלו, הוא נתקע, נעצר, אולי בגלל שבת זוגו היא אדם ביקורתי והוא רגיש לביקורת. וכאשר נפרדים, או אם הוא יעבור טיפול או סדנת צמיחה משמעותית - פתאום יתגלו אצלו תכונות ויכולות שהיו נסתרות קודם מפנייך.
שאלי את עצמך - כאשר הכרת אותו - האם ראית בו תכונות שקסמו לך ואינך רואה אותן יותר. יתכן ואלו הדברים שנמחקו במהלך השנים, ומאוד יתכן שעדיין יש לו את הפוטנציאל הזה לממש אותן.
האם הייתם בייעוץ זוגי?
האם הלכתם לסדנאות צמיחה?
עליך להיות באמת בטוחה שלא ניתן לשנות את מערכת היסים שלכם לפני שאת עושה צעד כזה.

עומר יקר,
ראשית מה זה בשבילך "מצליחים מאוד עם נשים"? האם אתה מתכוון לסטוצים או לקשר רציני?
שנית, אגיד לך משהו:
יש משהו מאוד לא סקסי בגבר שהוא "טוב מדי", שמבטל את רצונותיו ולא עומד על שלו. אני חושבת שנשים נמשכות לגברים שיש להם עמוד שדרה, משדרים שהם יודעים מה הם רוצים, ולא עסוקים בריצוי האישה. אגב, אני חושבת שזה נכון גם בכיוון ההפוך. גם גברים נמשכים לאישה שעומדת על שלה ולא מוותרת ומוחקת את אישיותה בנוכחות הגבר.
יש בכלל משהו מושך בלהיות במחיצת אדם שיותר שלם עם עצמו, המביע את רצונותיו בצורה חופשית, ואתה כל הזמן יודע מה הוא רוצה, כי הוא מביע את תשוקותיו ואת צרכיו, אפילו אם זה מתקבל קצת אגואיסטי ע"י אחרים.

כוונתי הייתה גם לסטוצים וגם לקשרים יותר רציניים.

האם לדעתך מישהו שרוצה ללמוד להצליח בסטוצים נדרש לפתח גישה שונה ממישהו שרוצה להצליח בקשרים רציניים?

היי עומר,
חשבתי על שאלתך הנוספת, והאמת היא - קטונתי...אינני בטוחה שאני האדם המתאים לייעץ לך בנושא זה.

יואל היקר, אתה מציג שאלה מאוד קשה, עד כמה להתערב וכיצד לעשות זאת כאשר מדובר בנישואין של בתך.
אני חושבת שזה מאוד תלוי איזה סוג קשר יש לך ולאשתך עם החתן. השאלה היא אם הוא רואה אתכם אובייקטיביים (והרי זה כמעט בלתי אפשרי...), בדרך כלל הוא יחשוד ובצדק שאתם נוטים להיות בעד בתכם, וזה מספיק לכך שהוא לא יקשיב לכם ואולי אפילו יתנגד לעצותיכם.
אני חושבת שעליכם לספק אוזן קשבת ותמיכה ואהבה לבתכם, ולשאול את עצמכם ואותה למי בסביבתכם יש השפעה על הבעל כך שיש סיכוי שהוא יקשיב לו - אולי חבר טוב שלו, אולי ההורים שלו, אחים שלו וכו'. מישהו מן הצד שלו שהוא ירגיש שהוא בעדו צריך לעזר לו לראות את התועלת שבהליכה לייעוץ במצב בו בני זוג אינם מצליחים לפתור את הבעיות בכוחות עצמם.

אסתר, אם אינני טועה, כתבת לנו כבר לגבי הנושאים המטרידים אותך, והתייחסנו, והפנינו אותך לקבלת ייעוץ מקצועי, כי לא ניתן לעזור לך דרך הפורום הזה.

שרה היקרה,
יש כמה דברים שמפריעים לך: מפריע לך שאת לא מכבדת אותו בהתנהגויות שלך כלפיו, ומפריע לך שהוא מאפשר לך ולא עומד על כך שתשמרי על כבוד כלפיו.
איך שאני רואה זאת, את מתנהגת לך בעולם כמו שאת מתנהגת, לטוב ולרע, ויש לך ציפיות ואחר כך גם טענות כלפי אחרים - במקרה הזה החבר - שיגיבו בצורה מסויימת ולא אחרת.

מה שאני מציעה לך הוא מאוד פשוט: אם את רוצה שיקרה משהו אחר בחיים שלך - הפסיקי לעשות את מה שאת עושה, עשי משהו חדש, אחר.
את (ולא אף אחד אחר, כולל החבר שלך) אחראית לכך שיתחילו להופיע דברים חדשים בחיים שלך, ושהדברים שמפריעים לך ייעלמו.

אם את רוצה שיתחיל להיות כבוד ביחסיכם, הביאי בעצמך כבוד ליחסים.
דברי אליו יפה כמו שאת מאחלת לעצמך. הרי גם את אינך אוהבת את איך שאת נשמעת, נכון? אלא שהתרגלת.
התחילי מכך שתקחי לך יום אחד שבו תקפידי לדבר יפה, ברכות, בכבוד אליו. אל תקללי, אל תנתקי לו בפנים, התנהגי אליו כפי שאת היית רוצה שיתנהגו אלייך. לא בטוח שהוא יבחין בשינוי, אבל את בטוח תרגישי הרבה יותר טוב עם עצמך. וככל שתתמידי בכך, זכרי - האחריות לשינוי היא רק אצלך, (כי את היא זו שרוצה בכך) - יקרה משהו לסביבה שלך. תהיה לכך השפעה. זה יכול לקחת זמן, אבל בינתיים את תאהבי יותר את עצמך, וזה רק לטובה.
מה דעתך?

דורית קודם כל תודה על תשובתך,
את צודקת במיליון האחוזים, אני צריכה להשתנות בדחיפות!!!
הבעיה האמיתית היא שברגע של ריב, ברגע שאני אומרת לו את כל הדברים שכל כך יושבים עליי (ולא חסר) אז אין תגובה מצידו, וזה פשוט כל כך מטריף את כל החושים במוח! לדוג' אנחנו רבים אני מדברת, מדברת, ומדברת והוא פשוט לא מגיב... אז אני מתחילה לדבר אליו לא יפה אומרת לו אתה אפס, אנחנו בכלל לא מתאימים, והוא פשוט לא עונה, אז אני עוד יותר מרשה לעצמי... וזה פוגע בי יותר מאשר בו איך שאני מדברת אליו. הייתי רוצה מאוד לנסות להשתנות, תייעצי לי בבקשה ממך מה לעשות ברגעים של ריב, כי אני פשוט לא שולטת בעצמי...