פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

רשל שלום,

מהדברים שאת מעלה כאן עולות בעיני שתי דילמות שאת עוסקת בהן:

האחת, היא עד כמה את מרגישה מספיק שלמה עם עצמך הן בחוויה של מכלול התנסויות שלך (במיוחד במה שאת מציגה כאן זה ההיבט של הניסיון המיני לפני הקשר אתו) ובכלל מה שמגדיר אותך.

השנייה, מה לשתף, עד כמה לשתף, האם כל דבר בחיים צריך לחלוק עם בן הזוג והעיסוק בפחד לא לשקר ולהיות אמתית. אנסה לפתח מעט את שתי הסוגיות האלו.

אתחיל דווקא בשנייה, אני חושבת שהרצון לאמת בקשר הוא חשוב. יש כאן שאלה מה הגבול של אמת ועד כמה אם את לא מוסרת כל אינפורמציה בקשר זה נקרא דווקא "שקר". נניח אם קיימת יחסי מין עם חמישה גברים וסיפרת על שניים-שלושה האם יש שקר שהוא כל כך גדול ושהוא עלול להשפיע על מערכת היחסים ביניכם?
אני בהחלט לא תומכת בלשקר לבן הזוג, אך לא להיכנס לפרטי פרטים על דברים שאינם רלוונטיים לקשר ואין בהם כדי לפגוע בקשר אינם בהכרח שקר.

דברים שיכולים להשפיע על קשר - התמודדות עם מחלה כלשהי (כולל מחלת מין), רגשות ודברים שקשורים בקשר הזוגי, מצבים שקשורים לתעסוקה ועוד.. קשורים מאד לקשר שלכם.

מעלה משהו שמחבר בין שתי הנקודות. משהו שמטריד אותך בתוך הזוגיות ושאת מרגישה שאת רוצה לשתף, חשוב לבדוק מדוע.

חשוב שלא תלכי כל הזמן עם ההרגשה של האשמה הגדולה, שאת מסתירה ממנו דברים גדולים, שאת מרגישה שעשית טעויות... בשביל להפחית את המחשבות האלו
ראשית חשוב שאת עצמך תרגישי מספיק בסדר עם עצמך שאת התנסית ויתכן וההתנסויות האלו הם מה שאפשרו לך להגיע לקשר הנוכחי.

גם אם יש דברים שלא היית עושה בדיעבד (חוויה אישית) - בסדר.

אני חושבת ומאמינה שלכל אדם יש כאילו..

באשר לקשר עם בן הזוג הייתי פותחת אתו את הדברים באופן כללי, איך אתם מרגישים עם המיניות שלכם, עם המרחב המיני, זה שכולל גם שיחות על מין, על העבר המיני של כל אחד, איך זה בשבילו לדבר על הדברים האלו?

האם בחוויה שלו החשש הוא שיהיה לכם חבר קרוב משותף שלך ולו היה עבר מיני, בכלל מה מעלה חרדה? מחזירה מאד את החיבור שלכם ביחד לקשר

הייתי בהחלט בונה קרקע טובה של הדדיות, כנות, תקשורת טובה שהיא מאד חשובה ותלווה אתכם לאורך הזוגיות שלכם.

את יכולה להחליט שאת תשתפי אותו בהמשך כשיהיה עיתוי לזה ולא להיות עם "סטופר" על היד שזה חייב להיות עכשיו.

קחי לך נשימה, תיהני מהתקופה לפני הנישואין וזה שאת לא "שקופה" אינו אומר שאת לא כנה. דברים יבואו לאורך כל הזוגיות וזה בסדר וגם אם שלושת הגברים האלו ישכחו.. לא קרה כלום. היום את עם בן זוגך ואת נאמנה לו.

יתכן ויש חשש לא מודע או מודע לחוסר אמון/נאמנות שיהיה בתוך הקשר, במהלך הנישואין? אולי וזה טבעי אחרי גירושין (אפילו גירושין שלא היה בהם סיפור בגידה).

ממה שאת מעלה זו בעיקר הרגשה שלך עם עצמך,

מאחלת לכם הרבה הצלחה

שלום עירית,

נראה נכון לא להמשיך קשר כשהתברר כשאת (והוא) לא בשלים לכך, ולהערכתי זאת הנקודה המשמעותית. כלומר, לחשוב על עבודה עצמית ברמה האישית- איך את מביאה את עצמך למקום יותר בשל, אחראי, מוכן לעשות שינוי ולבסוף גם להגיע לתהליך זוגי כשאת באמת מוכנה אליו. אין ספק שזוגיות יכולה לעורר "שדים" מקשרים קודמים, אך צריך לזכור שכל זוגיות היא שונה, ואנחנו אחראיים על המקומות שלנו ועל מה שאנחנו מביאים לזוגיות הזאת, על כל המשתמע. ולכן.. חשוב שתעוררי לעצמך את הנקודות שעליהן יש לעבוד, אותן טראומות, מה גורם לך להיסגר וכו'. ובהחלט לעבוד על זה, לבד, בסגנה או בסיוע יותר אישי.

לגבי שאלתך- האם להמשיך קשר שהתחיל כרומנטי, לקשר על בסיס חברות. אני לא נוטה להאמין שקשר כזה אכן ימשיך על אש קטנה וללא משיכה של אחד הצדדים לכיוון רומנטי, גם לא במודע. כלומר, העובדה שהקשר היה בעבר תחת סטטוס אחר היא לא נקודת פתיחה טובה לידידות "טהורה". להערכתי.

עם זאת אני בטוחה שיש הרבה חברויות שכן קיימות למרות רקע כזה. אך ממה שאת כותבת ומה שאני מרגישה מתוך הדברים שלך, נראה כי את בתקופה די רגישה, וחד משמעית הקשר איתו והקירבה אל אותו איש לא עשו לך טוב, ולכן חשוב להתקרב לאנשים עם "אנרגיות" שנכונות לך, בכל הרמות.

בברכת הצלחה,

אירית שלום,

את מעלה דפוס התנהגותי אצלך שניתן לטפל בו.

נראה שאת מודעת אליו ברמה השכלית ("מהראש") אך לא לגמרי מהרמה הרגשית שמשם אפשר לעשות את השינוי שעשוי להביא אותך ליצור קשרים בריאים עם המין השני.

מה שקורה היום שאת רוצה את אילו שלא ניתנים להשגה ואת יוצרת אף את המצב הזה ע"י ההתנהגות שלך (אני מציינת זאת על מנת להאיר בפנייך ולשקף, לא על מנת לשפוט). הדפוסים לא ברורים וכדאי מאד לברר אותם עם איש מקצוע.
מספר השארות: יתכן ומי שמעוניין בך מעלה בך מחשבות כגון: האם זה אמיתי? האם אני ראויה לזה", יתכן ויש חשש מקשר אמיתי (במודע או לא במודע ולכן עולים דפוסי ההתנהגות.

"האגו שלי בשמיים" כמו מה שאת מעלה, מה שבדרך כלל לא מציין באמת אגו בשמיים, אם כי רצון להחצין אגן כזה ומתיישב על אגו פגוע, שווה לבדוק מה באמת מסתתר מאחורי אגו כזה והאם הוא לא מסתיר חרדות, כאב, חששות ועוד (שזה טבעי וזה בסדר ואם מטפלים בזה אפשר מאד להתפתח ולהגיע למקומות יפים בחיים).

גבר שרואה זאת, עלול לקחת מרחק כי הוא יכול לחוות דחייה, סוג של משחק, אי בהירות לגבי מה שקורה בקשר וימשיך לחפש את הקשר הבא, כך שאת משיגה את המטרה ההפוכה. ואז המצב הופך לדפוס אובססיבי אצלך שלא ברור למה הוא הלך ואת חייבת להשיג אותו בחזרה - בקיצור, לא בריא.

ועם גברים שרוצים אותך, אולי זה נראה לך קל מידי ואת מוותרת מראש.

המלצתי החמה. פרגני לעצמך שיחות עם איש מקצוע. את בגיל שלהרבה מאד אנשים יש סוגיות התמודדות כגון: לימודים, עבודה, קריירה, זוגיות ועוד, בכל מיני תחומי חיים ואת יכולה לבדוק את כל מה שהעלית כאן בטיפול ולראות על מה "מתיישבים" דפוסים אילו, ללמוד אותם ולבנות לך דפוסים בריאים עם פחות הגנות והם יביאו אותך בעתיד לקשר בריא יותר ולפחות תחושת בדידות

מיותר לציין שתהליך כזה, יחזק אותך בשאר תחומי החיים שלך ועשוי לבנות את כוחותייך.

מאחלת לך הצלחה רבה,

היי,
ישנם דרכי טיפול היכולים לעזור לך למצוא קשר לטווח הארוך, והייתי ממליצה לך לקרוא על השיטות השונות.
למשל טיפול CBT. זהו טיפול קוגניטיבי התנהגותי קצר המתמקד בהווה, ב”כאן ועכשיו”. במהלך הטיפול מתמקדים בדפוסי חשיבה שליליים ובהתנהגות בעייתית שגורמים להפרעות רגשיות- מנטרלים אותם ומפתחים דפוסים חדשים וחיוביים באמצעות תרגול מטלות טיפוליות.
צוות מכון חיבורים.

שהיא לא מראה עניין אז אין להם למה להמשיך ולרצות ואוטומטית יורדת להם ההתלהבות כי אין שיתוף פעולה הם מבינים שהיא לא מעוניינת גם ליזה קרה צרות של עשירים

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

שלום מירי,

נראה כי אם בעלך עובד בשתי עבודות גם הוא מחוייב כלכלית לדירה ועושה כנראה את מה שהוא יכול. לפעמים מתחים ולחצים, גם עם 2 עבודות ומעט שעות פנויות, עלולים להביא למצב בו הזוגיות נדחקת, נכנסת שיגרה רבה ועייפות. זה כמובן יכול לגרור תחושות של חוסר סיפוק וחוסר תשומת לב, הזנחה של הביחד ושל השיתוף וחבל. טוב ששמת לב לכך, ויהיה כדאי לברר איתו מה עובר עליו, מה וא בדיוק מרגיש, ומה חושב על היחסים ביניכם.

נסי לשתף אותו במה שעובר עלייך, נסי להביא את השיחות "עד אליו", כלומר לשבת בנחת ולנסות להבין מה פשר העייפות, מה הוא מרגיש לגבי הקשר ועוד. העובדה שהוא צופה בתכנים שציינת אינה מעידה דווקא על בריחה ממך או חוסר רצון להשקיע באינטימיות. יתכן אך לא בטוח כלל. מאוד יכול להיות שהוא דווקא כן מרוצה מהיחסים ביניכם אך שרוי בלחץ ובמתח רב.

בנוסף העובדה כי את משקיעה ממיטב כספך אינה "מעלה את הביטחון שלו" ואך להפך- אולי הוא מרגיש נחות מולך, ולכן חש צורך לעבוד יותר וקשה יותר. שימי לב גם לנקודה זו ונסי לחשוב על כך, ובהמשך להעלות זאת מולו.

שלום שירה,

נראה כי אי היציבות שאתה חשה משמעותית ובעלת משקל גם לגבי היחסים הבינאישיים. הרצון לתשומת לב מגיע ממקור מסוים ויהיה כדאי לברר מהו, מה עומד מאחוריו ולמה בדיוק את זקוקה.

לאור תחושה כי את שרויה בבלבול והצפה של רגשות וחוסר אונים לגבי מצבך - כלומר את רוצה לדעת מה המסלול הנכון לעלות עליו ואיך לעשות זאת, יהיה כדאי לפנות ליעוץ בקופ"ח. יש דרך הכרטיס המולשם- כל קופה והשירות שלה - שיחות עם איש מקצוע, בד"כ פסיכולוגים קליניים, על מנת לבצע תהליך משותף יחד ולקבל הכוונה, וכמובן לא להיות עם כל זה לבד.

בהצלחה,

זה שאני מחוזרת בימים מסוימים ובימים אחרים מרגישה לבד מצריך טיפול? נשמע משונה. בכל מקרה האמת שמצד אחד רוצה זוגיות ומצד שני כשמתחילה להכיר מישהו וחושבת שאולי יש סיכוי שהוא יהיה "זה". זה מלחיץ אותי ממש כי אני מקווה לעשות את הבחירה הנכונה כשזה יקרה ולהרגיש שמיציתי את מה שיש בחוץ. יש דרך לעשות צ'ק אין לבד בצורה מסודרת?

שלום חלי,

אשמח אם תוכלי לשוב לקרוא את הודעתי הראשונה. הפסקה הראשונה והשניה מתייחסות לסיבה מדוע להערכתי טיפול יכול לסייע לך. לא בגלל מה שקורה בפועל- החיזור והלבד. אלא בגלל מה שקורה מעבר לכך. לכל התנהלות שלנו יש סיבה. לא תמיד אנחנו יודעים מהי הסיבה לדפוסים חוזרים שמעכבים אותנו, הרבה פעמים, אם נדע מה הסיבה- נדע גם איך לטפל. כדי למצוא את הסיבות לדפוסים האלו, להערכתי יהיה צורך בליווי מסויים.

"טיפול" אינו מילה גסה. להפך. זוהי מתנה שאת יכולה לפרגן לעצמך, כדי להתקדם, להרגיש את עצמך, להבין מה עובר עלייך, והחשוב הוא- לא להיות לבד. כשאני כותבת "טיפול" אני מתכוונת, בין היתר, לאימון אישי, לסדנאות, לשיחות, להכל. את תחליטי מה הכי נכון לך.

את מסבירה יפה שכל הלופ הזה מאוד מלחיץ אותך. לאדם קשה "לטפל" בבעיותיו, אם הן חוזרות על עצמן בכל קשר וקשר. כלומר, יש דפוס מסוים במערכות יחסים ובתפיסה שלך "מהו קשר" שחשוב להתעכב עליו, כדי שבפעמים הבאות את לא תחושי כזאת החמצה, אלא תחושי שנשארת בקשר - והצלחת להתמיד בו.

כפי שכתבתי, כדי לא להיות עם זה לבד, וחשוב שלא תחווי את ההחמצות האלו שוב ושוב- להערכתי יש צורך בליווי מסוים. את כמובן לא חייבת לקבל את ההמלצה הזאת, וחשוב שתעשי רק דברים שאת חשה איתם בטוב.

בהצלחה רבה,

זהבית שלום,

חיי המין בזוגיות, לרבות תדירות היחסים, החשק המיני ועוד.. עשויים להיות מושפעים מגורמים רבים ביניהם: מתח ביחסים, מתח בעבודה ובתחומים שונים, עייפות, קשיים בתקשורת, לעיתים יש שינויים בדינמיקה ובצרכים בין בני הזוג, לעיתים זה קורה בתקופות שונות ועוד...

על מנת לתת לך מענה מקיף יותר, אני מפנה אותך לפורום מתאים.

בברכה,

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

הילה שלום,

את מתארת מצב מאד מורכב ומאד טעון רגשית.

הקשר עם הבעל מאד בעייתי ומאד לא בריא, הוא מפעיל מולך אלימות מילולית וכלכלית (לאלימות מספר היבטים: פיזית, מילולית, הצרת צעדים כלכליים ועוד..)

וברור גם לך שהפיצוי שמגיע אחרי זה, לא מרפא את הכאב, גם לא בדמוי בגדים יפים שתלויים בארון, כי הם לא יפתרו את בעיית השורש.. והמצב יחזור על עצמו...

לדעתי את זקוקה לליווי בזמן הזה ע"י אנשי מקצוע ולא להיות לבדך עם הפחדים/החששות/הלבטים...

הגוף שלך כבר "מדבר" את הנפש וזה מה שקרה כאשר פונית באמבולנס לבית החולים.

אחד הדברים החשובים של יציאה ממעגל זה היא היציאה מהתלות בו והתחזקות שלך בפרמטרים שונים של החיים.

בשלב הזה הייתי מציעה לך לפנות לאנשי מקצוע:

ראשית, למטפל/ת (עובד/ת סוציאלי/ת, פסיכולוג/ית, פסיכותרפיסט/ית)..

יש מקומות שונים בהם ניתן לקבל טיפול רגשי ללא עלות/בעלות מופחתת.

טיפול רגשי הוא משהו מאד מקובל היום ואנשים רבים נעזרים החל ממצבי משבר ועד לעזרה עצמית לעבור תהליכים שונים בחיים, להתחזקות (כל אדם עפ"י מטרותיו).

מקומות שאת יכולה לפנות הם:

הלשכה לשירותי חברתיים במקום מגורייך, יש במספר לשכות תחנה ליעוץ זוגי ומשפחתי שאת יכולה לפנות ולשתף ולעבור שם תהליך של ליווי במה שאת חווה.
(במקום כזה יש עלות, אך היא מסובסדת).

לבדוק אופציות נוספות להיפגש בלשכה לשירותים חברתיים

תחנה לבריאות הנפש - פתוח ומיועד לכלל האוכלוסייה (לא רק לאנשים המתמודדים עם בעיה או מחלה נפשית). הייתי בודקת אפשרות זו באזור מגורייך.

קופ"ח בביטוחים שהם מעל לבסיס יש אפשרות לקבל טיפול בעלות מסובסדת.

בכל מקום שתקבלי בו טיפול יש סודיות על הטיפול שלך ותוכלי לעבור שם איזה תהליך וליווי שיעזור לך לקבל כלים לגבי המשך (יש כאן מספר מישורים: בחינת הדפוסים שהביאו אותך לקשר הזה, איך לרכוש תעסוקה/מקצוע, עבודה בטיפול על נושא התלות וליווי בכל התהליך בכלל...)

בנוסף - ניתן לפנות ליעוץ משפטי ללא עלות. ניתן לבדוק באינטרנט, יש מקומות המעניקים יעוץ משפטי (את זקוקה לעו"ד בדיני משפחה).

חשוב לשמור על הבן שלכם ולא להפוך אותו לחלק מהמאבק שקורה לכם.
הוא זקוק לכם ואתם לו.

משפחה וחברות? הייתי מגייסת את המשפחה ומשתפת שאת בתקופה שאת זקוקה לעזרה. האם הם יודעים מה את עוברת, האם הם יכולים לתמוך בתקופה זו, תמיכה רגשית, כלכלית, כל דבר יכול לעזור. אל תתביישי לבקש עזרה.

בקשת עזרה היא לא חולשה. להיפך

אל תישארי לבד עם הדברים, לכי לקבל כל עזרה אפשרית על מנת להתחזק ולבנות משהו בריא יותר בעולמך.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,

סמדר שלום,

אני מבינה את הכאב שלך.

ביתך היא אדם מאד יקר לך ואת בוודאי רוצה את טובתה.

בדרך כלל דפוס התנהגות של קנאה, הצרת צעדים והרחקת בת/בן הזוג ממשפחה ואחרים.. אכן נובעת מקנאה, חוסר ביטחון עצמי ובוודאי לא ממקום שאדם בטוח בעצמו.

לשאלתך, האפילפסיה שלו לא אמורה להיות קשורה להתנהגות זו. באם יש לו מצב נפשי כזה או אחר. לא ברור לי, סיכוי רב שאילו קווי אופי והגנה.

לא ברור מהם הדפוסים של הקשרים במשפחה שלו.

לשנות את הזוגיות ואת הדפוסים בקשר לא ניתן (אלא אם הם יחליטו שיש בעיה שהם רוצים לטפל בה ולפנות לטיפול זוגי). אך התנאי הוא שהם רוצים. לחץ חיצוני לא יעזור במקרה הזה ועם כל הכאב שיש בכך, התערבות לא תועיל.

מה שכן יש לך השפעה היא על עצמך. איך את מקבלת את הדברים, מה את יכולה לעשות מבחינתך, על מה לך יש שליטה ואציג לך מספר אפשרויות לפעולה.

מצבים בחיים שאין לנו שליטה עליהם ואנו רואים שאדם יקר לנו טועה, עלולים מאד להכאיב ולהביא למקום של חוסר אונים, חשוב לקבל את ההרגשה הזו ללא שיפוטיות, מאידך, ללמוד איך ניתן להפריד בין איפה יש יכולת השפעה ואיפה אין (איפה ביתך היא "ילדה גדולה" ואחראית על בחירות שלה, אף אם הן לא טובות עבורה ותצטרך לעבור מסע מסוים על מנת להבין מה נכון לה ומה לא נכון לה, אך זה המסע שלה ואיפה את כאימא שלה, יכולה לעזור לה (עד הגבול שאת יכולה).

כאן לדעתי נפגשים עם נקודת הכאב שבאמת אין שליטה על הכל.

מספר המלצות:

נראה שביתך מודעת למה שמתרחש אך מסיבות שונות היא כרגע לא שמה גבול ברור לבעל ש- עד כאן. אי אפשר להחליט עבורה לאן ללכת.

מה שאת יכולה לעשות הוא כמובן להזמין אליך. אם הוא לא מגיע, זו בחירתו. לקבל את ביתך ואת הנכדים שלך ולשמור איתם על קשר כמה שיותר טוב.

להראות שדלתך פתוחה, את שם.

משהו נוסף, להתמודד לבד זה לא פשוט. ציינת שהתאלמנת לא מזמן. התאלמנות הוא מצב חדש מאד לא פשוט, זהו עיבוד אבל.

טבעי מאד שגם מצב זה משפיע על כלל התחושות שלך כלל ובנושא של ביתך בפרט.

אני מאד ממליצה לך לקבל תמיכה גם בתחום הזה. יש היום קבוצות תמיכה בנושאים שונים של החיים וביניהם גם קבוצות לנשים שהתאלמנו. חשוב לי לציין שבקבוצות תמיכה לא מדברים רק על הנושא שלשמו מתכנסים, אלא על התמודדויות שונות בחיים, איך מתחילים שוב, משמעויות ועוד..

אני מאמינה שמשהו כזה יכול לעזור לך במספר מישורים. גם בנושא ההתאלמנות וגם בנושא ההתמודדות המשפחתית ובבניית הנפרדות העצמית שלך.

הייתי בוחנת עם עצמך מה עושה לך טוב היום? האם זה להצטרף לטיולים, האם יש חוגים מעניינים, קורס מעניין ללמוד שגם יהווה עבורך הנאה וגם מקום להכיר אנשים מעניינים וחברה חדשה (= הרחבת מעגלי היכרות).

אם אסכם,

אין שליטה על הכל, את יכולה מצדך לשמר קשר טוב ולעשות כמיטב יכולתך, לפנות לתהליכים לחזק את עצמך ולעבור תהליך טוב כמו בקבוצה שיעזור לך להתמודד עם כל מה שהעלית.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,

תודה, מקווה שאם הזמן הבת שלי תבין מה קורה.שבת שלום ובשורות טובות.

אירית שלום,

אני עונה בכלליות, כי אין בהצגה של מקרה ספציפי וזה בסדר.

ריגוש יש בהרבה מאד תחומים..

ריגוש מבחינת שהייה במחיצת הגבר, ריגוש באינטימיות, ריגוש במיניות, ריגוש מאישיות ועוד מרכיבים.

ניתן להתרגש מהרבה מאד דברים..

לשאלתך, היכרות עם גבר הוא משהו שנבנה, כך שככל שמכירים, יכולה לבוא התרגשות גם בכל מה שתיארתי.

אולם, אם יש דחיה מאדם, אין שום משיכה לאדם, זה יותר קשה.

כך שזה מורכב יותר. באופן כללי, אם בחור מעניין ויש מוקדים שמושכים, דברים יכולים להתפתח בעוד כיוונים בהמשך.

מערכות יחסים הם מאד דינמיות וחלה בהם השתנות והתפתחות.

בברכה,

גילי שלום,

בהחלט נראה שהוא בוחר בך מחד, מאידך כנראה קשה לו להפסיק לעשן.

התחלת עישון הג'וינטים בנוסף, לא מקל על הנושא כיוון שלג'וינט (מריחואנה) השפעות נוספות מאשר לסיגריה רגילה שגם אותה כמובן כדאי לא לעשן - למען בריאותו ובריאות כל המשפחה.

עצם זה שהצליח שנתיים לא לעשן, מראה על מסוגלות. שנתיים זה זמן יפה ללא סיגריות.

הייתי מדברת אתו שוב. יתכן שחזר לעשן בגלל מתח רגשי (מתח רגשי הוא טבעי בתקופות חיים שונות ובעיקר בתקופות של שינויים).

הייתי בודקת אתו האם הוא זקוק לעזרה חיצונית על מנת להפסיק לעשן? (עד כמה שידוע לי יש סדנאות/רופאים/מכונים שעוסקים בגמילה מסיגריות ומעודדת אותו שזו לא חולשה, שזה לא פשוט, וזה בסוף יביא אותו למטרה טובה).

ובוודאי לומר לו כמו שאת אומרת, שזה נושא שאת מתקשה עד מאד להתמודד אתו וזו משימה שהוא יצטרך לעבור ואת תהיי שם כתף תומכת בהפסקה הזו (=זו אמירה מאד מעודדת שאת מבינה אותו, לצד הקושי שלך אך זו בקשתך.. הוא לא ירגיש לבד)

ולראות מה קורה משם.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,

אורלי שלום,

לא יכולה לענות לך בוודאות אך אנסה, רישום במקומות רשמיים כמו מקום עבודה וכו'.. יבקשו לראות שינוי שבוצע במשרד הפנים (תעודת זהות שלך).

רישום בפייסבוק לא צריך להוות בעיה..

את יכולה לשאול בפורום של עורכי דין, או להמתין לחתונתך לשנות אחר כך. זה כבר קרוב...

שיהיה במזל טוב,

אני חייב לציין גם שאני שואב את הפחד הזה מההורים שלי,הזוגיות שלהם נוראית לטעמי ואני מסתכל לפעמים לע אבא שלי ומדמיין אותי במקומו ופשוט מרגיש מת בפנים מרוב כאב,מדמיין אותי חי זוגיות מתה בלי קירבה בלי חום ואפילו עם עוינות ,מילדות אני זוכר את תא המשפחה שלנו מקולקל ובמיוחד את ההורים..

מוטי שלום,

אני עונה לך לאחר קריאת שתי ההודעות שלך.

מחשבות טורדניות מאופיינות במחשבות שמטרידות כמו מעין "לופ" והאדם מודע לכך שהן (המחשבות) אינן רציונליות. אך הן מטרידות..

מה שקורה אצלך, מה שאתה מיטיב לתאר, שהמחשבות הן סביב מה יקרה אם תבגוד, אם תיקלע לסיטואציה שמאד קשה בחיים להימנע ממנה כגון מפגש עם זוגות נוספים, בין אם במכוון או באופן ארעי, דבר שמוביל אותך להימנעות מתוך אותה חרדה, אותה הימנעות היא על מנת למנוע את המחשבה הטורדנית ("מה יקרה אם אבגוד" "אם מישהי תמצא חן בעיני" ועוד..) כאשר אתה יודע שאתה לא מתכוון לבגוד ולמעשה החרדה היא זו ש"מדברת", המחשבה הטורדנית היא ש"מדברת". זה בגדול המנגנון.

הטיפול הטוב ביותר למצבים של מחשבות טורדניות אשר עשויות להוביל להתנהגות נמנעת או מבטלת, הוא ה- CBT (טיפול התנהגותי קוגניטיבי) כאשר מטרת הטיפול היא מספר דברים, עבודה על מחשבות אוטומטיות וסכמות מחשבתיות, חשיפה לסיטואציות שמעוררות חרדה ומחשבות טורדניות (דוגמא לחשיפה יכולה להיות לצאת למקום שיש בחורות ולראות שאת לא בוגד ואתה לא "משתגע" מהחרדה) כל זאת תוך תרגול של טכניקות הרפיה ועוד.. יש הרבה מטפלים ומטפלות בשיטה זו ויש שמטפלים בשיטה המשלבת שיטה זו.


זו המלצה אחת שהייתי מציעה לך לבדוק שיכולה מאד לעזור לך להשתחרר.
הייתי ממליצה לך בטיפול לבדוק מה קשור למחשבות הטורדניות ומה באמת קשור באם יש דברים שמפריעים לך/שהיית רוצה לשפר בזוגיות (לעשות הפרדה בין זה לבין זה שלא כל דבר "תאשים" את המחשבה).

לגבי יחסים פתוחים, לא ממליצה. מדוע? לא רק שיחסים פתוחים לדעתי לא תפתור את הבעיה, אלא לדעתי רק תזין אותה יותר.

יחסים פתוחים תחשוף אותך למערכת מחשבות טורדניות רבה יותר ממה שיש לך היום. לדוגמא, תתחיל לחשוב לאן חברתך הולכת, עם מי היא הולכת, מתי היא חוזרת, עם מי אתה תלך, תחושות אשמה שיש לך על שאתה "אולי תבגוד" יהיו יותר קונקרטיות במערכת יחסים פתוחה..

מחשבות טורדניות כדאי לפתור מהשורש, לא לנסות לעקוף אותן ע"י פתרון שיכול להיות לא טוב לזוגיות וגם להזין את מחשבותייך עוד יותר.

מאחלת לך בהצלחה, בברכה,

אני מטופל בקשר למחשבות אך מעבר לכך ישנו קשר שכרגע לפעמים לא ברור לי מה קורה.אחת מהבעיות החרדה של היא חשיבה של שחור ולבן.שהדברים חייבים להיות מוחלטים משמע או אהבה מטורפת ופרפרים יום יום או פרידה.ברור לי שכל קשר לא נשאר זוהר כמו שהוא מעבר לשנה הראשונה ,ואהבה היא בעצם מעבר לזה ואני בהחלט רואה את ז עלינו
אני לא יכול להגד שאני מתלהב כמו בהתחלה,אך מאוד אכפת לי מבת הזוג שלי,אני רואה בה אדם מדהים ומשתדל להגשים לה כל חלום
אך הספק והחיפוש אחר תקלות ביננו לפעמים גורמים לי לחשוב שאולי באמת הקשר שגוי ככה שאני לא שם לב וממשיך על טייס אוטומי
אני יכול לראות זוגות שיוצאים למסיבות ומעודנים ולקנות בהם שאנחנו לא מתנהגים כמוהם,כשבכלל אני לא אוהב מסיבות רועשות ולא בת הזוג שלי..

הכי קשה לי זה שאיני מבין מה אני מרגיש בכלל.
אני מדמיין אי\שהי תמונה של זוגיות בראש של בת זוג שתהיה דומה לי ואומנם בדמיון בראש זה נראה טוב אך בפועל זה מעולם לא הסתדר
קשה לי עוד יותר עם הפסיכולוגית שטוענת שהקשר הזה ייגמר כי ממיל אני צעיר וססטיסטית הקשרים האלה מתחלפים לפני חתונה
אומנם אני לא יכול להיות בטוח שנתחתן או שנפרד אבל זה כל כך מציק לי
המחשבה שהקשר ייגמר לפעמים גורמת לי לרצות לגמור אותו כאן ועכשיו ,הלחץ הזה מסביבו מעלה בי תהיות אולי בכלל אני רוצה להפרד וכל כך מפחד להודות בזה שאני נעזר בטיפול פסיכולוגי
זה כל כך מטלטל שאין לי משהו רע להעלות אך מצד שני אני לא חש באיזשהו פרץ רגשות שישאיר אותי בתוך הקשר
אני לא רוצה להתנהג כמו ילד שקופץ מצעצוע לצועוע (שכך באמת הייתי ,מפונק שמקבל הכל ובסוף זורק) ולמצוא מישהי חדשה רק בשביל להנות שוב מההתרגשות ההתחלתית
אני רוצה לשמור על מה שיש לי וכל כך קשה לי!!!

מוטי שלום,

מגיבה לאחר קריאת שתי ההודעות שלך.

אתה מעלה חששות רבים ומחשבות שמטרידות אותך שנוגעות גם מעשיית טעויות, שלמען האמת, לא ניתן להימנע בחיים מעשיית טעויות. אך כשיש מחשבות טורדניות החשש מטעויות עשוי לתפוס יותר מקום.

כמו שאתה מתאר, אתה מבין שהחיים הם טווח של גווני אפור, הם לא "שחור ולבן".

וכבני אדם, מרגישים מגוון רחב של רגשות, בהן התרגשות, חששות ועוד רבים.. לעיתים אף רגשות שסותרים אחד את השני).

לגבי מה שזוגות אחרים אוהבים לעשות/לבלות. לכל זוג העדפות/רצונות משלהם ואם אינכם אוהבים בילוי במסיבות זה בסדר גמור, הזוגיות שלכם לא פחות טובה..

לא ברור לי למה התכוונה הפסיכולוגית באמירתה שהקשר ביניכם יגמר בגלל סטטיסטיקה של קשרים לפני נישואין..

החוויה שלך של אולי לנטוש על מנת להימנע מנטישה מוכרת במצבים של חרדה מנטישה. במצב כזה אתה למעשה שולט בתהליך וקובע ולא נכפית עליך פרידה/"נטישה".

ממה שאתה מעלה את משקיע אנרגיות רבות מאד בכל הנושא של הקשר, מה צריך להיות, מה קורה אצל אחרים. זה טבעי במידה מסוימת, אך לא אמור להשפיע ולנהל לך את החיים.

המלצתי להמשיך את הטיפול, לבקש מהמטפלת לשלב התערבויות מטכניקת של CBT - טיפול התנהגותי קוגניטיבי על מנת להרגיש יותר שליו, רגוע ושתגיע למקום מספיק בטוח בהחלטות שלך (לא מושלם כי לא לזה אנו מצפים) וכן יש מקום לבחון עד כמה דפוסים של הזוגיות מהבית השפיעו עליך (אלו דברים לשיחה במסגרת טיפול).

כיום ניכר שאין את הביטחון הזה ואתה מסתובב עם "לופ" מחשבתי שלא נותן מנוח.

המטרה כרגע היא להגיע למקום יותר שליו ואף לא הייתי מחליטה כרגע החלטה על שינוי בקשר לכאן או לכאן (החלטה גדולה), עד שאתה לא תרגיש די שלם עם עצמך בפרמטרים שעלו ופחות טרוד.

בברכה,

אורלי שלום,

מה שאת מתארת הוא מאד טבעי.

לעיתים צריך זמן לאחר פרידה קשה ופרידה בכלל.. בפרט בתקופה שזיהית שאת זקוקה להשקעת זמן ומשאבים במי שזקוקות לך, בנותייך. והיית זקוקה גם לזמן לעצמך.

עתה, את מזהה שנכון לך להתחיל כן להכיר.

לוקח זמן להיפתח וכן עד שמכירים את האדם הנכון וזה בסדר לעשות זאת בהדרגתיות ולא בלחץ.

חשוב לבחון עם עצמך מה את מזהה ששונה בך ("אני לא האדם שהייתי קודם"). חשוב לזכור שאנו, כבני אדם עוברים תהליכים ושינויים בחיים. יתכן ויש חשש להכיר אדם שלא מתאים/שיאכזב שזה גם בסדר, אך חשוב שאם יש חשש כזה, לא לתת לו "לנהל" אותך.

לבחון עם עצמך איפה את מרגישה שנוח לך, איפה את מרגישה שפחות נוח לך.

לבחון ולנסות למקד מה חשוב לך בבן זוג שהיית רוצה להכיר? אילו תכונות? מה היית רוצה?

להתחיל מלהכיר את האדם, לצאת ביחד, לשתף ולהקשיב, לא לשפוט את עצמך על כך שעולים קשיים לעיתים ולבטים. לתת להם מקום, להכיר בהם - ולהמשיך.

במידת הצורך, תמיד ניתן ללכת למספר פגישות אצל איש מקצוע להתחזקות, אם את מרגישה שאת זקוקה.

בנוסף לזוגיות, הייתי מציעה לך לעשות דברים נוספים שיחזקו אותך ויעשו לך טוב.

השתתפות בחוג/סדנא/קבוצה/טיולים - כל דבר שיכול לחזק אותך, להכיר אנשים באופן כללי ולתרום לך רגעי הנאה משמעות, יכול מאד לתרום לך לביטחון, להתגבר על השחיקה ועוד..

מאחלת לך הרבה הצלחה,

היי אורלי,
קודם כל ההחלטה שלך להמשיך הלאה ולהרים את הראש למרות מה שעבר עלייך היא נכונה והיא אכן גישה חיובית לחיים.
על מנת להתגבר על הקושי שבחיי היום-יום ולהצליח להשיב לעצמך את תחושת הביטחון העצמי אני מייעצת לך לקרוא על טיפול בשם CBT.טיפול זה מורכב מהבנה ושינוי של מחשבותינו השליליות ומדרכי התנהגותנו הבלתי יעילות הגורמות לקשיים רגשיים שונים.
צוות חיבורים.

הגר שלום,

משבר ו"חשבון נפש" סביב ימי הולדת הם נפוצים מאד.

אותו מפגש עם עצמך, אותה בחינה של מה היה עד היום, מה היית רוצה בהמשך, החשש מה יהיה בהמשך, אם יהיה בהמשך, הם מחשבות ורגשות טבעיים שאנשים עוסקים בהם.

נוסף על כך, ימי הולדת עגולים יותר "מפגישים" אנשים עם המקומות האלו.

ציינת שעברת אובדן, לא ברור אם כוונתך לחבר שהקשר אתו הסתיים או שבנוסף מוות של אדם קרוב.

בכל אופן, חוויות אובדן הן בוודאי קשות ומפגישות את הנפש עם שאלות וחששות.

עם אבדנים מהעבר, חיבוטי נפש ועוד..

ממה שעולה אצלך את בתקופה כזו.

תקופה של חצי שנה פרידה לאחר ארבע וחצי שנות חברות היא לא הרבה זמן. זה מאד טבעי שלוקח זמן להתאושש, להתרפא, להרגיש מוכנה יותר לקשר אחר, לאחות את הפצעים.

אפילו אם חברך לשעבר המשיך הלאה, אין זה אומר שכל בני האדם עם אותו קצב בחיים או אם זה שהמשיך הלאה הוא יותר חזק/שווה/ראוי. לא.

אני קוראת מדברייך שאת קשובה לעצמך, את מודעת למה שמטריד אותך, לדימוי עצמי, לקנאה - חשוב מאד להיות מודע לעצמך, זה חלק ניכר מהדרך לפתרון בעיות.

קנאה היא רגש טבעי וחשוב לזכור שאצל אחרים לא מושלם. לכל אחד ההתמודדויות שלו.

מס' המלצות -

נסי לחשוב על דברים שעושים לך טוב. תחביבים, חוגים, האם יש קורסים, לימודים, סדנאות ועוד.. שיכולים לעניין אותך ואת יכולה גם להכיר דרכם חברות וחברים חדשים.

יש כיום כל מיני קבוצות/אירועים שניתן להשתייך ברשתות חברתיות כגון פייסבוק שאפשר להגדיל את מספר החברות/חברים ולצאת/להכיר (כוונתי גם לחברות שלא תרגישי שאת לבד).

משהו על עזרה בשיחות.. זו תקופה טובה להעניק לעצמך את זה.
ציינת שאת לא רוצה להיות תלויה בעזרה או באיזה גוף כדי לצאת מזה.
חשוב לי לציין ששיחות עם איש מקצוע אינה תלות.

את עוברת את התהליך עם איש המקצוע אך הוא עוזר לך להיות עצמאית יותר, לקבל כלים ותובנות, העצמה ולהגיע למקומות שיעזרו לך להתפתח בפרטמרים שונים בחיים.

כך שבסופו של תהליך, המטרה בטיפול היא בדיוק ההיפוך מתלות - היא לרכוש כלים, לנוע בחיים ובמערכות יחסים בצורה חופשיה, טובה, נינוחה וכך גם להרגיש עם עצמך, לעבד ב -"ע" את האבדנים שחווית ועוד.. בהתאם למה שעולה עם המטפל.

אני מאחלת לך הצלחה ובהחלט מאמינה בשינויים בכלל ומהמקומות של חיבוטי נפש בפרט.