פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך,

יתכנו הרבה אהבות בחיינו שהרקע אליהן הוא חיבור, ריגוש וכימיה, אך לאו דווקא הדבר עולה בקנה אחד עם התאמה- על כל סוגיה (מנטאלית, רגשית, אינטלקטואלית, וכו').

יתכן ודווקא מהסיבה הזאת אתה חש בטוח- במקום שהוא לא הבית הטבעי שלך, מה שאתה מכיר, מה שאתה עצמך טוב בו, דווקא במקומות שיש פערים הרבה פעמים מרגישים נוח, מרגישים לא מאוימים ובטוחים. יתכן וזה אחד המרכיבים.

מדדת למעשה את הקשר ביחס לשנה האחרונה- איפה היית ואיפה אתה היום ואתה מדווח כי התוצאה אינה אופטימית. יש לכך חשיבות רבה, כיוון שמערכת יחסים שעתידה ללכת רחוק יותר, ולנהל בחובה משברים- תהיה בעייתית יותר ויותר ככל שהיא תתקדם, אם אין רקע מתאים, תקשורת ברורה לשני הצדדים וכמובן התנהלות טובה בתוך קופליקטים מינוריים או לא, ככל שיהיו.

כך שלהערכתי יש לשקול לקחת צעד אחורה, להתבונן על הקשר מבחוץ, ולבחון האם הוא אכן מתאים לך, גם "שכלית" ובאופן קר, ולא רק דרך הלב- ללב לפעמים יש היגיון משלו, אך לצערנו לא תמיד זה מספיק בראיה לטווח הארוך.

בהצלחה,

שלום רונית,

אני מניחה שזאת תופעה ידועה ושתהיה ידועה עוד שנים רבות... אכן יש תפיסה ברורה מטבעה שהאמא, כאמא, תפקידה להגן, להאכיל, לשמור ולדאוג לכל צרכי ילדיה. זה אמנם מאוד נכון, ולא פעם שהאמא "יודעת" מה נכון, אך זה לא אומר שחמישים אחוז הם לא של הבעל.. העובדה שאמא שלך גרה לצידך מאוד נוחה לבעלך, מן הסתם, שיודע- שיש לך עזרה צמודה, ויש סבתא בתמונה- וזה יתרון מאוד מאוד מאוד משמעותי בימינו.

נסי לפרוש בפניו את התמונה המלאה. נסי להסביר לו שדרך הטיפול בילדים ניתן להתחבר אליהם, ליצור קשר אבהי של ממש. הוא לא חייב לחתל, לקלח וכו' ולא חייב את הכל ביחד. שיבחר לעצמו פעולות מסוימות שיותר קל לו לבצע. גם לקחת את בן ה-3 לטיול של שעה, שעה וחצי, עם בימבה או אופניים זאת אופציה טובה. גם לשמור עליהם כשאת יוצאת להתאוורר זה חשוב. נסי לתעל את מה שאפשר- לעבוד עם מה שיש, לא לנסות לשנות יותר מדי כרגע.

בוודאי שאם הוא מעוניין בילד נוסף, הוא יצטרך להבין את הקשיים ולסייע. נסי להסביר לו איפה האחריות האבהית שלו, מה היתרונות שלה ולמה זה כ"כ חשוב כן להיות חלק משמעותי בחיי הילדים. יותר מאוחר, כשירצה את היחס שלהם, המשמעת, הכבוד, הוא יצטרך לחשוב גם על טיב הקשר ואופי הקירבה שלו אליהם. זה בהחלט מתחיל מהגילאים הקטנים וחשוב שיזכור זאת. נסי לקרוא קצת על אבהות באינטרנט ואולי משם לקחת רעיונות איך לגעת בו- ולא להרחיק. החשוב הוא שהוא יבחר ימים, ושעות, כדי לסייע ולקחת מטלות. קצת- גם טוב.

בהצלחה רבה,

שלום יעלי,

המעטת בפרטים, כמו למשל כמה זמן אתם נשואים וכמה זמן הכרת לפני. בני כמה אתם, מה טיב הקשר, מה אופי הבעיות שיש כיום וכמה זמן המצב הוא כך.

יהיה קשה לי לענות לך באופן מקצועי על מה שהעלית. ברור לי שחסרים לך הריגושים. יש להעלות זאת בפניו וליזום כאלו- החליטי מתי אתם יוצאים, ארגני משהו נחמד, נסי להוציא אתכם מהשיגרה. אם תוכלי לתת יותר פרטים, אוכל גם להיות יותר ספציפית.

ורד שלום,

שאלתך תלויה במספר גורמים:

האם יש לך ילדים קטנים, מורכבות של חלוקת רכוש האם יש שיתוף פעולה של הבעל והסכמה ועוד..(אלו שאלות לעורך דין)

את זקוקה ליעוץ ברמה משפטית ואם את מרגישה שאת לא רוצה לעבור תקופה זו לבד, אפשר להיעזר בתמיכה רגשית.

יש שאלה האם הדברים "הונחו" על השולחן, כלומר האם שיתפת את בעלך במה שאת רוצה, אם יש הסכמה הדדית, יתכן ותוכלו להגיע להחלטות משותפות לגבי דברים ולהסכם הדדי ומשותף.

כל זאת ניתן לבחון קודם כל ביחד ובעזרת עו"ד.

אם את מרגישה שיש סרבנות מאד גדולה מצדו ואין עם מי לדבר, ניתן להתייעץ עם עו"ד לבד ויש מקומות שאפשר לגשת ליעוץ ללא עלות (לבדוק באינטרנט).

בהצלחה רבה,

שרה שלום,

יש אפשרות לשוחח עם בעלך לפני שמקבלים החלטה על נסיעה משותפת לאילת.
על מנת שתצאו בתחושה טובה יותר.

גם אם נוסעים ביחד למספר ימים, אין זה הכרח להיות "צמודים" כל זמן האירוח אחד לשני, ניתן להתפצל, ולהחליט אם יש זמנים שאתם רוצים את המרחב שלכם לבד, אולי הם רוצים את המרחב שלהם ואת המרחב של כולכם ביחד. זה בסדר..

יתכן ונסיעה משותפת כזו תאפשר לכם להכיר יותר טוב, להיפתח. שאת תיהני מהיבטים נוספים בנסיעה (זמן איכות לעצמך, את ובעלך, נופש נחמד ועוד).

כתבת שאת רגילה לבלות מחוץ לבית רק עם בעלך. אולי תגלי שדווקא נחמד לך לצאת גם ביחד?

המלצתי אליך היא לשוחח על כך עם בעלך. לומר לו שאת מכירה בחשיבות שיש חברים וחשוב לך הקשר הטוב בזוגיות שלכם ולשתף במה שאת מרגישה ובמה שהעלית כאן.

אם יהיה לחץ מצד הגבר, האישה או הזוג לבלות כל היום ביחד ורצונכם בזמן איכות לבד, תחליטו כיצד אתם נוהגים בנימוס ומה אתם עושים בסיטואציה זו. השיחה על הדברים מראש, עוזרת "לארגן" את מה שמרגישים ולתכנן (אנלוגיה: ממש כמו שמסדרים מזוודה ומתכננים מה לארוז, לתכנן איך אתם רוצים לנהוג בסיטואציות שונות).

יתכן ועולה חשש מאינטנסיביות רבה (שלושה ימים רצוף) עם הזוג, מה שלא מחויב להיות דווקא במציאות, ניתן לקחת גם את המרחב לעצמכם ולדבר על כך.

כדאי לבחון עם עצמך מה הם מעוררים אצלך, איפה הקושי להתחבר (האם זה שעמום, משהו אחר שהוא/היא מעוררים אצלך ועוד) וזה בסדר, אנשים שונים מעוררים דברים שונים אצלנו וזה טבעי וזה בסדר שיש חברים לבילויים, חברים שהם יותר חברי נפש ועוד..


בכל החלטה שתחליטו אני מאמינה שתצאי עם תובנות ומקווה שתיהני.
אם יש החלטה לצאת, לדעתי צאי עם גישה של לכוון את נופש להנאה, עם ידיעה שאפשר גם להתפצל לפעמים וזה בסדר, לעיתים רק המחשבה שזה בסדר, מאד מרגיעה.

בברכה,

שלום לך,

אני לא רואה דמיון בין האקס שלך לבחור הנוכחי בהקשר לסיבת העזיבה. יתכן ואת קושרת זאת למשיכה, אני לא חושבת שהאקס היה כ"כ רציני אם עזב אותך באופן בו פעל. גם אם משהו לא הרגיש לו מתאים ברמה האינטימית ביניכם- רציני זה לא.

הבחור הנוכחי סה"כ מראה כי נמשך אלייך וזה דבר חשוב. יש לאנשים טעם מגוון בד"כ, והם מוצאים עצמם נמשכים לכל מיני סוגים של מראה. כך שאין עם זה בעיה והדבר הזה לא יכול לנבא על עזיבה. שוב מזכירה שעזיבה אחרי תקופה בהכרח לא עזיבה על רקע פיזי או המראה- אם סה"כ קיימת משיכה. כלומר יש לחפש סיבה עמוקה ומהותית מזה.

יתכן ולפי מה שתיארת הבחורים שהכרת אכן קיבלו ממך מסרים קצת הפוכים ממה שניסית לשדר. להערכתי, מקריאת הפוסט שלך וממה שאת מתארת, יש איזו נטיה במערכות יחסים שתיארת, שהופכת אותם להיות ברי מיצוי מהר מאוד- הנטיה למהר, להיחפז. תיארת שקשרייך הם אינטנסיביים. גם התגובות של הפרטנרים שלך שציינת הן מאוד אינטנסיביות. לא חייבים למהר. בקשרים שהם ארוכי טווח הקשר נבנה לאיטו, בקצב הנכון, וחשוב להשאיר טעם של עוד- בכל הרמות. להיפגש, אבל לא מדי. לדבר, אבל לא על הכל, ולא בבת אחת, יחסים אינטימיים אם מתקיימים- במידה, להשאיר עינין ומיסתורין. קחי זאת כטיפ.

והכי חשוב, לזכור שמשיכה לא מגיעה רק ממראה. היא אולי מתחילה שם, אבל היא לא מסתיימת שם. היא מסתיימת מעוד סיבות (מיצוי מהיר של הקשר כפי שציינתי, קווי אופי, ועוד).

בהצלחה,

עזרת לי ממש!
חשוב לי לציין שעם הבחור החדש נפגשים פעמיים בשבוע ...הוא גר ברחובות ואני בתא כך שזה לא הכי קל וטוב שכך.
את מכירה קוצרית בשם שרוני רובינשטיין ?
היא עושה סדנאות לגברים בנפרד ולנשים בלבד ...הייתי באחד הקורסים שלה ,אינטנסיביים חייבת לומר כדי להבין איך בחרוים באמת פועלים ואיך אנחנו צריכות או לא צריכות לפעול ...היא נותנת תכלס לא מעט עובדות שזה עובד...ניסיתי ויש דברים מאוד קיצוניים ..למשל "וואוו " של גבר כמו שסיפרתי לך כבר ועוד (אשמח אם תקראי קצת עליה ועל מה שהיא כותבת ותתני לי את חוות דעתשלך
בנוסף היא מדברת על זה גבר לא צריך לקבוע איתי באותו יום אלא יום לפני לפחות כי הוא חייבת להבין שאת לא גלגל ההצלה שלו ,ושגם לך יש את התוכניות משלך ...את האמת אני דיי מבינה את הנקודה ,אבל קשה להיות כזו כל הזמן ..מה עם ספונטניות ..מה עם שחרור...אני דיי פועלת על פי "החוק" הזה לא אשקר אבל זה מאוד קשה לגבר לפעמים ..מה דעתך על זה ?

שלום לך,

לצערי לא ניתן להזכיר כאן שמות מטפלים. אם את חשה שהקורסים שלה עושים לך טוב, מדברים אלייך, למרות שקשה ליישם- שווה לעבוד על זה ביחד איתה ולהגיע לתוצאות. נשמע שאת כן מעוניינת לשנות משהו ואת כן מאמינה ששינוי הוא אפשרי ובר השגה.

מאחלת לך בהצלחה רבה,

ש שלום,

ראשית, חשוב לי לציין שמודעות ולקיחת אחריות על התנהגות/התנהגויות מסוימות, היא חשובה וראויה מאד להערכה.

זה שיכלת לבוא אל הקשר ולומר את זה בפני בת הזוג, זה מאד ראוי.

ממה שאת מעלה, יתכנו מספר מצבים, יתכן והיא עדיין פגועה ויש אצלה רגשות אמביוולנטיים (התלבטות), יתכן וכפי שעולה, זה "מתיישב" על פגיעה קודמת יותר, כפי שאתה מיטיב לתאר.

משהו נוסף שבא לידי ביטוי זה ה "קשה להשגה". כשאתה מתרחק, היא רוצה קשר ולהיפך.

למעשה בהתנהגות שלה ("טיזים", צ'אטים וכו'.. היא מתנהגת את רגשותיה).

מובן מאד שאם רוצים לתת סיכוי לקשר בכלל ולאחר משבר קטן כגדול בפרט, חשוב שזה יעשה ללא "הפרעות חיצוניות" כגון התכתבויות, צ'אטים ועוד. אלא באמת להתרכז בבן/בת הזוג.

נראה שכרגע בת הזוג שלך לא בשלה לניסיון הזה, לא ברור לנו לגמרי למה.

אני חושבת שעשית נכון ש"שיחררת" את זה כי לא ניתן "בכוח" להנשים קשר.

בהחלט יתכן וכל אחד זקוק למרחב ולזמן שלו על מנת להיות מסוגלים להכיל בחזרה את הזוגיות ואת ה"ביחד".

אני הייתי לוקחת מהסיפור שאתה משתף מספר תובנות:

היכולת להתבונן בעצמך, גם כאדם שעושה טעות ויכול לעמוד מאחוריה, זה יכול לעזור לך מאד בחיים, בין אם בקשרים זוגיים ובכלל. כמובן בהנחה שתמשיך לעשות את השיח הזה עם עצמך ולהיות מודע.

שנית, אנו לא באמת יודעים מה עובר על בת זוגתך, מה הדינמיקה הרגשית שהיא חווה כרגע, האם לגמרי כל זה קשור אליך. יתכן והזמן יאמר את שלו.

להיות בקשר שעושים לך "טיזים" ומצב של בלבול, לא הייתי מציעה לך.

יתכן והקרקע בהמשך תבשיל לכך שתוכלו להיות ביחד ואם זה מאד חשוב לך, אפשר לבדוק את זה בהמשך.

מה שחשוב לקחת בחשבון, שאם החלטתם להיפרד כרגע, כל אחד ממשיך בחייו

הייתי מנסה מאד לא להיכנס להאשמה עצמית, אלא יותר לאן אפשר לקחת את הדברים להתפתחות עצמית ולקשרים אחרים..

אם אתם תחזרו להיות ביחד, בהחלט הייתי מדברת על הדברים בקשר, כולל לתת מקום לדבר על קשיים, על אמון, על פגיעה, על מה חשוב לה ולך בקשר, על הצרכים, על משאלות, על הגשמות, על ביחד ועל המרחב.. על הכל.. בפתיחות ובהדדיות.

מאחלת לך הרבה הצלחה,

אנונימית שלום,

את מתמודדת עם מצב מורכב שהמלצתי היא לא להיות אתה לבד.

בין אם את מציינת שאת שלמה ובין אם מתלבטת. צעד כזה, גם אם שלמים, טבעי שיעלה חששות ורגשות רבים, בפרט שיש בנות בתמונה ובפרט במצב יחסים כה רגיש עם הבעל.

ממליצה לך מאד לקחת ליווי מקצועי בשיחות שיעזור לך לעבור את התקופה הזאת, הן ברמת ההחלטה, והן במהלכה.

האפשרויות הן:

הלשכה לשירותים חברתיים - המרכז ליעוץ זוגי ומשפחתי - אפשר לפנות ויש סבסוד מדורג

קופת חולים - יש מטפלים שעובדים עם כל הקופות עם ביטוח מושלם/עדיף וכו'..
גם מסובסד.

ומטפלים פרטיים.

אני מאחלת לך הצלחה רבה,

שלום ר',

הפרטים אודות מצבכם די מועטים. אני מבינה שלא מדובר בבעיה נוכחית אלא במצב כרוני שנמשך לאורך שנות הזוגיות שלכם.

כפי ששמת לב, ה"פלסטרים" כמו לרכוש בית אחר, או כל פיתרון קוסמטי - לא הועילו ולמעשה מדובר בבעיה שורשית. אני מתרשמת שאתה דווקא כן מעוניין לעבור תהליך, ויחד עם זאת מוצף מאוד גם מעניינים אישיים כמו מצבו של אביך, ובוודאי יש עוד כל מיני גורמי סטרס כאלה ואחרים שיכולים להעיב על המצב.

יעוץ זוגי לא חייב להיות יחד עם אשתך בשלב זה. ניתן יהיה לגשת לבד, לתמיכה מקצועית מסוימת- עו"ס, פסיכולוג, ולנסות לקבל יחד תמונה כללית של המצב ומשם להמשיך הלאה. יש מטפלים שהם גם פרטניים וגם זוגיים ולכן סוג כזה של מטפל יהיה לדעתי מתאים יותר. לא כדאי לעבור את המצב הזה לבד. מפאת המורכבות והשנים הרבות שעברתם יחד- אני לא בטוחה שהפורום יהיה מתאים עבורך, או מספיק, כדי לתת פיתרון הולם. תוכל להגיע למטפלים מוסמכים דרך קופת החולים במחיר מסובסד, דרך הרווחה, וכמובן גם מטפלים פרטיים.

בהצלחה רבה,

א.ק שלום,

נראה כי יש חשיבות להגדיר מספר דברים במערכת היחסים שלכם.

ראשית. 4 שנים במערכת יחסים היא זמן לא מבוטל במערכת יחסים. נשאלת השאלה איך כל אחד מכם מגדיר מהי מחויבות? יתכן ולכל אחד מכם יש הגדרה שונה למושג מחויבות (לדוגמא וכאן נכנסות מחשבות ומטרות לגבי המשך הקשר כגון: מגורים משותפים, תכיפות המפגשים, עד כמה נמצאים ביחד, עד כמה נותנים מרחב בתוך הקשר הזוגי ועוד).

יתכן ולא שוחחתם על המושגים האלו ואיך כל אחד תופש וחווה אותם בתוך הקשר האישי שלכם.

יתכן ומה שהיה לכל אחד מכם עם הגרוש/גרושה, הוא לא מה שיש לכם בפרק ב'.
עליכם ליצור את מה שיש לכם כיום.

4 שנים זה זמן רב לדבר על הדברים האלו, אך זה לא מאוחר לעשות זאת.

אם את מזהה שיש דברים איכותיים וטובים בתוך הקשר, יתכן ולא כדאי לחתוך אותו, אלא להחליט לתת צ'אנס ולשוחח על הדברים האלו במסגרת הקשר ובמידת הצורך להתייעץ ביחד עם איש מקצוע מתחום הטיפול הזוגי.

מספר דברים שכדאי לבחון אותם ולהביא אותם לשיח הדדי ביניכם:

איך כל אחד מכם תופס את מושג המחויבות

האם יש צד שרוצה להתקדם יותר (מגורים, מיסוד קשר וכו'..)

מהי החוויה מבחינת ה"ביחד" הזוגי והמרחב הזוגי. יש מקום לשניהם בתוך זוגיות. אולם כזו שתתקיים לא ממקום של היעלמות ושאת נשארת עם חוסר ודאות וסימני שאלה, אלא ממקום שמחליטים שביום מסוים הוא נפגש עם חבר/חברים/עוסק בתחביב (וכן אחת) וכו'...

לשוחח על הרגשות שלך של מה ההיעלמויות האלו עושות לך.

האם זה קורה אחרי טריגר מסוים (ריב, לאחר שהייתם זמן רב ביחד, שיחה על התקדמות הקשר, משהו אחר..)

משהו חשוב מאד - האם יש לו דפוס שאם עולה קושי מסוים (וזה יכול לקרות בעוד תחומי חיים) יש לו נטייה פשוט לברוח או להתנתק, במקום לדבר על הקושי ולנסות לשוחח (בין אם ביניכם או עם איש מקצוע) ולהביא את ה"התנתקות" ל "הידברות" שזה יותר אפקטיבי, בונה קשר ותורם מאשר ההתנהלות השנייה.

לנסות לבחון אם יש קושי נוסף שעולה בזוגיות.

אם המצב הזה גורם למצוקה יש בהחלט מקום לטפל בו וכדאי לשוחח ביניכם ולבדוק מה קורה בדינמיקה של הקשר והן מה המקומות שהוא חושש מהם.


בברכה,

מ. יקרה,

ראשית תודה על השיתוף והכנות. בטח לא קל לך להתמודד עם כ"כ הרבה שינויים ותחושות וקשר שלמעשה, בשורה התחתונה- לא מה שאת רוצה.

נשמע שהקשר הזה היה נכון בתקופות הראשונות שלו, את מדברת על אהבה גדולה, נתינה, כנות וכו'. תוך כדי הקשר שניכם עברתם תהליך מקביל של חזרה בתשובה, אך כנראה גם תהליך שונה. כל אחד הוא שונה, ומטבע הדברים גם התהליך שלו יהיה שונה, אפילו שמדובר כביכול באותו תהליך של חזרה בתשובה. נוסיף לזה את הגיל הכ"כ צעיר שלכם- גיל שבו עדיין ממשיכים לעצב אופי, אישיות, הרגלים, רצונות, זה יכול להימשך גם לגילאים מאוחרים יותר. אנשים מעצבים את עצמם לאורך שנים, וזה נכון גם לגבי בחירת בן זוג. אם לפני שנה הייתם שניכם במצב שאתם אומרים שהקשר הוא נכון לכם, ואחד את השניה אתם רוצים- לא בטוח, וזה לגמרי טבעי, שאחרי שינויים שעברתם, חוויות וקשיים- עדיין תהיו באותו מקום. היה איזשהו ניסיון כנראה, מצד שניכם, לחזור לאותו מקום של אהבה אינטנסיבית, ראשונית.

נראה שנכנסת לאיזה לופ של סיחרור ובלבול- האם הקשר חונק מדי או לא, האם הוא נכון מבחינה דתית או לא, רצית מאוד להתאהב אך הרגשת שאולי זה מעט "מעושה", והחשוב מכל לא הרגשת שאת מקבלת את הפידבק הנכון ממנו (ולא בטוח שהוא יכול לתת לך אותו). מעבר לכך נשמע שכל אחד כרגע סבוך בעיניינים האישיים שלו- הוא עם החברים, את עם קשיים אחרים שאת חוששת לשתף לגביהם. כלומר המהות עצמה של זוגיות והתמודדויות ביחד מעט התקהתה. כאן יש הרבה אמירות ברורות שלך שאת לא מאושרת - את לא מרגישה שאת בזוגיות טובה, הוא מעט שם בשבילך, הוא לא לגמרי משכנע אותך שהוא אוהב אותך, חסרים לך הרבה דברים בזוגיות ואת חשה מאוד בודדה.

אלו לא דברים של מה בכך. זה בסדר שקשר שהיה מאוד מתאים לנו בהתחלה, הפסיק להיות כזה. את בגיל שבו עדיין יש התחבטויות לגבי ה"אני", ויש עוד הרבה התמודדויות אחרות בגיל הזה. למעשה אתם רק מתחילים את החיים.

אז אני לא אמליץ לך לסגת לחלוטין מהקשר, אבל אולי כדאי לתפוס איזה מרחק קטן אחד מהשניה, תנסי להיות קצת יותר עם עצמך ולהבין מה את באמת צריכה. זה נכון ובסדר גם להיות ללא זוגיות תקופה, ולחזק את הזוגיות שלך עם "עצמך" דווקא. הביטחון והדימוי העצמי שלך כ"כ נמוך, שאני לא בטוחה שדווקא ההישארות הצמודה לבחור הזה היא מה שתגרום לך לחוש טוב יותר.. נסי לחשוב על זה כך.

אז אולי פשוט תתחתנו?

תיארתה את זה בצורה כל כך נכונה הפמיניזם פשוט דפק להם את המוח הם רוצות שווין איפה שנוח להן ואיפה שלא אז לא . מאז שגישתי החלה לעשות גם לי סנקציות אם תהיה ילד טוב תקבל ואם לא אז אין סקס ואני בתגובה פתחתי חשבון לבד ואמרתי לה שמעכשיו אם את מענישה אותי בסקס אז אני אעניש אותך דרך הכסף הרי היא לא יודעת כמה נכנס לי משכורת כי אני בחשבון לבד אז כשאנחנו רבים אני אומר לה שהיה חודש חלש את הדברים החשובים אני משלם וקונה הכל לבית אך בשביל הגברת לא נשאר כסף וזה נקרא עין תחת עין .רציתן שווין לא

שלום שחר,

יש הבדל רב מאוד בעיניי בין הגבלה כלכלית, לבין הגבלה מינית. כיוון שבאקט המיני יש המון אינטימיות ולא פעם על מנת שיתקיימו יחסים אינטימיים- צריך שיהיו גם רגשות מתאימים. קשה להתקרב למישהו פיזית כשאתה כועס עליו, סולד מההתנהגות שלו - זה דבר טבעי לא לעשות אותו, כלומר- לא להתקרב, ולא לקיים תקשורת כ"כ אינטימית - כשאנחנו כ"כ כועסים.

יש פה עוד 2 נקודות חשובות שמהוות הבדל:
1. תדירות אי קיום היחסים
2. נקמה על כך שאינך מבצע או מתנהג לפי רצונה או בהתאם למה שהיא חושבת

ברור ששני הפרמטרים האלו משפיעים השפעה ברורה על איך שאתה חש. יש נשים שישתמשו בכך כמניפולציה, ויש נשים שיתרחקו כי הן לא מסוגלות להפריד בין יחסי מין לאהבה, לרגשות- כך רוב הנשים פועלות. המנגנון הנשי ברוב המקרים יפעל במקביל- רגש, אוירה, יחסים טובים לצד יחסים מיניים מוצלחים.

אם אתה מצפה שאשתך תקיים איתך יחסי מין בתקופות של משבר חריף בזוגיות, כרוני ונמשך- נשאלת השאלה האם בתקופות אלו היא אמורה לספק לך צורך מיני- שהוא שלך, ולא שלה, באותן תקופות. לחדד, יחסים אינטימיים חייבים לבוא משני הצדדים. ברור לי שאתה חווה התנהגות זו והגבלה זו כאלימות מינית, זה אכן יכול להתפרש כך.

כדי לא להעמיס על המשבר שבכל מקרה אתה חווה, יהיה כדאי לחשוב על פתרונות ועל איך להביא אתכם למצב של רגיעה ושיח הדדי, ופחות להיכנס למחשבות על מניפולציות או נקמה. יהיה ניתן להתייעץ גם לבד, עם איש מקצוע, מה ניתן לעשות כדי לקרב אותה אליך בזמנים קשים כאלו.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

אלה שלום,

הנטייה שלי כאן היא לייעץ לכם ביחד לטיפול זוגי.

זה יפה מאד שבן זוגך אינו מזניח את הדברים וכן פונה לטיפול.

ממה שאת מעלה את לא יודעת אם בסוף התהליך אתם בסוף תתחתנו או תקימו משפחה וזה מאד לא קל לחיות בחוסר ודאות כזאת.

הדברים בחיים הם לא מידיים אלא תהליכיים. נראה שיש אצל בן זוגך פחדים/חרדות, לא ברור לי על מה הם מתיישבים (זה יכול להיות הרבה דברים), הם נוגעים במה שקשור למחויבות (נישואין = מחויבות, למרות שגם זוגיות ללא נישואין היא מחויבות וילדים הם מחויבות גדולה יותר כמובן) ויתכן ויש דברים נוספים.

זה בסדר להרגיש פחד וחרדה אך כאן השאלה אם זה מונע מאדם לעשות דברים שהוא רוצה. אם הוא לא רוצה אותם, זה פחות הופך לבעיה. אם הוא מאד רוצה אותם, כדאי לטפל בכך.

המלצתי שתיגשו ביחד לטיפול ויש סיכוי רב שתגלו בטיפול כל מיני דברים על הקשר ביניכם, על הדינמיקות בתוך הזוגיות (אין כוונתי לכך שיש מישהו "אשם" במצב).

אלא שטיפול כזה יכול להביא להתפתחויות בזוגיות שלכם, מה שטיפול יחיד יותר מוגבל בו (שהוא כמובן עדיף על כלום)... ויהיה מקום לשניכם בטיפול (כי מה שעובר על בן זוגך, משפיע על הזוגיות שלכם)..

האם מטרידים אותו דברים אחרים וזו הבעיה המוצהרת? (יתכן וזה..יתכן ותיגעו בטיפול בדברים נוספים אצל שניכם ובקשר).


יתכן ובטיפול תראו מקומות שלא הייתם מודעים אליהם קודם וזה מצוין ותראו לאן אפשר להתקדם משם.

שוחחי על הדברים עם בן זוגך.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,

מירב שלום,

מזל שאין לכם ילדים.

את מעלה מקרה מאד לא פשוט כאן ואת זקוקה לתמיכה רבה מאד.

את מעלה מקרה שאין שום חוט מקשר בנישואין שלכם. נישואים בשלב מאד מוקדם של מערכת היחסים ביניכם שעולה השאלה מה הביא אותך להתחתן אתו ועוד יותר, להישאר אתו עם דפוסי התנהגות אלו.

בשלב הזה עליך לקבל עזרה מגורמים מקצועיים על מנת שיעזרו לך להתמודד עם המצב הזה ולא להיות יותר "קורבן", כפי שאת מתארת שאת לא רוצה להיות.

יש מרכזים שמטפלים בנשים מוכות, לא לחשוש הטיפול דיסקרטי (כן, זה נשמע לא פשוט אך זו לא מילה גסה.. נשים פונות לעזרה, מקבלות העצמה ואומץ לעשות צעדים והרבה מאד הכוונה מה לעשות, מה מגן עליהן ויעוץ בכל הפרמטרים (אישית, פסיכולוגית, משפטית ועוד..) אנא בדקי באזור מגורייך.

בנוסף הייתי מגייסת את סביבתך: משפחה, אמך לצדך, כל מי שיכול תמוך בך בתקופה לא פשוטה זו.

מאד יתכן, אך אינני יכולה להבטיח שגם לבעלך אין אינטרס להיות בנישואין אילו..

את בחורה צעירה. קבלת עזרה עשוי לחזק אותך לזוגיות יותר בונה, טובה ובעלת דפוסים טובים בעתיד, מעבר לטיפול העכשווי של המצב.

אל תקלי ראש, אנא פני לעזרה. זה מעבר לפורום.


מאחלת לך הרבה טוב,




,