פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום ד',

אתה מעלה סוגיה טבעית מאוד למי שצבר זמן בקשר בודד אך רציני, כמוך, וגם למי שהוא בן גילך ושאף התנסה בכמה התנסויות ועדיין מרגיש כי הוא "בחוסר". כלומר גם מבחינת הסטטוס שלך וגם מבחינת הגיל- אתה בהחלט מעלה דבר שהוא טבעי בשלבים אלו של חייך.

אכן בקשר רציני יחיד אצל זוגות כה צעירים יש את השאלה הגדולה האם לוותר על קשר רציני לטובת כמה כאלה שהם פחות, עם סיכון משמעותי למצוא אהבה. אין לי תשובה לזה כמובן. התשובות עם הזמן יגיעו אליך, כלומר- ככל שימשיך הזמן ואתם תהיו יחד, יתכן והתחושות האלה יגברו ויגברו עד אשר האהבה תלך ותרד בהדרגה, או הרצון לשמר את הקשר למרות רגשות קיימים- ילך ויפחת, ואז באופן טבעי אתה תרצה לסיים את הקשר. זה יכול לקחת גם תהליך של שנה. וגם יתכן ותחושות האהבה, חוויות משותפות והעמקת הקשר הזוגי יראו לך "דרך מילוט" מתחושות ההחמצה שאתה חווה כיום, ודווקא תנותב לכיוון שתראה בבחורה שלך הכי לא מובנת מאליה, ותשקיע בקשר. עבורך הייתי מאחלת את הדבר השני, כי בכל זאת מדובר באהבה גדולה, איכותית וראשונה- ויש לכך משקל בהמשך.

יש זוגות שמחליטים על פסק זמן כי אחד מהם לא בטוח בקשר ורוצה חופש - זאת גם אופציה, אך היא בדומה לפרידה, טומנת בחובה את הסיכון לכך שהאמון ישבר כתוצאה מהתנסויות מיניות שהיא או אתה תחוו וזה יהיה קשה מדי לקבל, או שבאופן טבעי הקשר לא יחזור לקדמותו, יקבל מעין תחושת "זילות" -שהרי הוא כבר לא אותו קשר חד פעמי, נדיר, שמשקיעים רק בו- ולכן גם זה עלול לדעוך.

לסיכום, חכה מעט. תבדוק איך אתה חש בהמשך, תבדוק עד כמה הרצון מעכב אותך מלהשקיע בקשר הנוכחי ועד כמה הפגיעה היא אכן לאורך זמן.

שלום קארין,

אני לא יודעת להגיד לך למה לא עשה מעשה- יתכן ובאמת מאוד מתבייש או לא היה משוכנע שאת רוצה. יתכן וישתמש באמצעי ויבקש מהחתן את הפרטים שלך. ויתכן והוא הסתכל כי עניינת אותו אך הוא לא פנוי לקשר או שלא רוצה בקשר כרגע. הכל יתכן.

יש הרבה פעמים שהצד השני ממאן לעשות צעד משמעותי, ואז מתפספס קשר. לפעמים אולי כדאי שאת זאת שתראי שאת מעוניינת, ברמיזה מסוימת, או דרך מישהו כדי להשיג מערכת יחסים. כלומר, האחריות גם עלייך כשאת מרגישה שיש מישהו שמתאים לך. אם נחכה לאחרים, נפספס את הרכבת...

במקרה כמו בחתונה למשל- למה שלא תפני לחתן ותבקשי את הפרטים, או שתגידי לחתן שירמוז לאותו בחור שאת מעוניינת להכיר אותו? אני לא רואה בזה שום פסול ואף להפך.

בהצלחה,

שלום לך דיאנה,

את צודקת שבחברה שלנו היום, בעיקר החילונית, יש הרבה בחורים שיראו בכך חיסרון. אך תתפלאי לשמוע שיש הרבה אחרים, חילוניים או מסורתיים (גם דתיים מן הסתם) שיראו בכך כבוד גדול כלפי הגבר. יש הרבה גברים שיעדיפו שהבחורה שתהיה איתם לא תתנסה מינית עם אחרים, ואם כן- שהניסיון יהיה יחסית מועט ולא תפתח תדמית של מישהי שהיא "יותר מדי מנוסה". אני משוכנעת שזה קיים גם אצל המצהירים שהם פתוחים וכו'.

עבור גבר, זה עושה משהו בכל זאת, שהאשה נשמרת רק לכבודו. זה עושה את הקשר "קדוש" יותר, ונכון- גם קשה יותר לחכות וזה חלק מהסיבות שאצל דתיים למשל מתייחסים מאוד ל"תכל'ס" כבר בהתחלה: האם אנחנו מתאימים? האם יש לנו תחומי עינין משותפים? האם התפיסה הערכית שלנו דומה? איך אנחנו רואים את הבית המשותף? כלומר, כבר בשלבים הראשונים השיח הוא על התאמה פרופר, לצד הבאת הרגש ובדיקה האם אכן מתאימים גם רגשית/ מבחינת משיכה וכו'. אם כן, בהחלט כפי שאנחנו רואים מבחינה תרבותית ואולי סטטיסטית- הזוגות האלה מתחתנים מהר יותר. לפעמים תוך חודשים ספורים. הרבה גברים עושים זאת, לצד הרבה נשים בתולות ולא מנוסות. זה קיים, זה עובד, וזה טבעי לגמרי.

לא להתבייש במי שאת ובערכים שלך. לא להתבייש שכך את מאמינה וכך חונכת. לא לפחד להגיד- זאת מי שאני. אני אשמור את עצמי למי שיהיה בעלי. תתפלאי לדעת שככל שאת תאמיני ותבטחי בדרכך ותשדרי זאת החוצה- כך הם יעריכו את הדרך שלך, גם אם היא לא מתאימה להם. את תכבדי את עצמך ואת בחירתך, והם יכבדו אותך אוטומטית. להגיד את הדברים ברגע שיש שיח על זה, ואם זה לא מתאים למי שנמצא מולך- כנראה הוא פשוט לא הגבר המתאים.

בהצלחה רבה,

תודה על התגובה, אני מסכימה איתך אבל זה מונע ממני למצוא זוגיות. הרבה ידידים גברים אומרים לי שאף גבר לא יחכה ושמין זה חלק מאוד משמעותי במערכת יחסים ושגם גבר לא יכול להתחתן איתך אם הוא לא יודע שאת יכולה להתאים לו גם מבחינה מינית. אני החלטתי שאני לא מחכה לחתונה אבל מחכה למערכת יחסים רצינית. אבל כשבוחרים שומעים על ההתחלה שאני רוצה מערכת יחסים רצינית ורצוי חתונה זה מבהיל אותם. השאלה איך להגיד לו מבלי להגיד שאני מאוד רצינית כלפיו. כדי לא להפחיד אותו על ההתחלה. ואת צודקת שאני צריכה להיות בטוחה בהחלטה שלי ולהקרין את הביטחון כדי שהבחור גם יבין שאני מכבדת את עצמי ושיכבד אותי.

הי דיאנה,

אני שוב נוטה לחלוק על הבחורים איתם את בקשר, אותם ידידים. אני חושבת שבחור מאוד יעריך אשה שהיא רצינית ומעוניינת בקשר רציני, ועד שהוא לא כזה היא לא תקיים איתו יחסים. יש הרבה גברים שמבינים את זה ומכבדים את זה.

קשה לי להאמין שזה מה שמונע ממך למצוא זוגיות. זוגיות מושתתת על דבר ראשון - תקשורת טובה וכימיה בסיסית. כשאלו מתקיימות, מתחיל קשר מעמיק יותר, יחסי מין לא אמורים להגיע בהתחלה (אולם זה קורה), אלא דרושים חיבור טוב וזרימה נכונה של הדינמיקה בקשר, ורק אז ניתן להתחבר באמת גם מהבחינה המינית. הרבה קשרים שהתחילו ב"טיל" והתפתחו מהר מאוד לקשרים הכוללים יחסי מין - לא שרדו הרבה זמן, כי המסתורין נעלם, והכל ברור, והכל נוסה, ואין מה להמשיך. בעוד קשרים שיש בהם משיכה מינית עזה לא ממומשת ורצון לדעת עוד ולחקור עוד על האדם, לרצות להתקרב, ולחוש את המתח שנמצא - אלו קשרים שישרדו יותר.

להערכתי מדובר במחסום פסיכולוגי הרבה מעבר למחסום קונקרטי. יתכן ואת רוצה בתוך תוכך להתנסות מאוד, ומתוך כך, חוששת שלא ירצו בך, ולכן נוטה להקל, או נוטה לרצות את זה יותר ולוותר על העיקרון הזה. וזה לגמרי בסדר, ללא קשר לגילך. אבל חשוב לזכור שגם זה חומר למחשבה.

בהצלחה,

תודה רבה. רואים שאת מאוד אינטליגנטית והעצות שלך מאוד חכמות ואני שמחה שפניתי אלייך. תודה רבה והתשובות שלך בנויות עם רגישות לפונה. נתת לי חומר למחשבה.

אשמח להתייחסות :)

הי אלינור,

מתנצלת על העיכוב במענה.

נשמע שהיחסים והרגשות שלכם אינם ממש הדדיים. בעוד את מנסה יותר, הוא נשאר במקום של הרגל ופחות משתף פעולה. אני מניחה שדיברתם על הדברים וניסית להשתפר- נשמע שאת לא מהממהרים לעזוב ולחתוך זוגיות.

מורכב מדי עבורי הסיפור של "לא מגיעה לך חמלה". יש אדם שלא מגיעה לו חמלה? אם יש דברים קונקרטיים שהוא מעלה ואת חשה שיש לך לאן לשאוף (למשל, ביקורתיות יתר שצריך לעבוד עליה, התנשאות, יצירת קונפליקטים שהם מיותרים, הקשבה, פירגון- מה בדיוק מפריע לו?) ואת יכולה לנסות לתקן- מה טוב ונסי לעשות זאת, זאת למידה. אבל אם מדובר בבור ללא תחתית, שככל שאת מנסה- היעד הולך ומתרחק והוא אינו מרוצה.. ואת חשה שעשית את כל ההשתדלות - אין מה להישאר איתו. החשש שלי הוא שאת תחושי יותר ויותר אשמה ותנברי איפה את לא בסדר ולאט לאט תהפכי לסוג של "קורבן".. ולדעתי צריך לעצור את זה.

לסיכום, בררי האם יש בידייך אפשרויות להשתנות, אם את חשה שאכן צריך וזה נחוץ ויש בדבריו אמת. אם כן, עשי זאת ותני צ'אנס.

אם את חשה שהוא מגזים, משפיל, מקטין, הופך אותך למשהו שאת לא- עצרי ותחתכי.

בהצלחה רבה,

הי אלינור,

מתנצלת על העיכוב במענה.

נשמע שהיחסים והרגשות שלכם אינם ממש הדדיים. בעוד את מנסה יותר, הוא נשאר במקום של הרגל ופחות משתף פעולה. אני מניחה שדיברתם על הדברים וניסית להשתפר- נשמע שאת לא מהממהרים לעזוב ולחתוך זוגיות.

מורכב מדי עבורי הסיפור של "לא מגיעה לך חמלה". יש אשם שלא מגיעה לו חמלה? אם יש דברים קונקרטיים שהוא מעלה ואת חשה שיש לך לאן לשאוף (למשל, ביקורתיות יתר שצריך לעבוד עליה, התנשאות, יצירת קונפליקטים שהם מיותרים, הקשבה, פירגון- מה בדיוק מפריע לו?) ואת יכולה לנסות לתקן- מה טוב ונסי לעשות זאת, זאת למידה. אבל אם מדובר בבור ללא תחתית, שככל שאת מנסה- היעד הולך ומתרחק והוא אינו מרוצה.. ואת חשה שעשית את כל ההשתדלות - אין מה להישאר איתו. החשש שלי הוא שאת תחושי יותר ויותר אשמה ותנברי איפה את לא בסדר ולאט לאט תהפכי לסוג של "קורבן".. ולדעתי צריך לעצור את זה.

לסיכום, בררי האם יש בידייך אפשרויות להשתנות, אם את חשה שאכן צריך וזה נחוץ ויש בדבריו אמת. אם כן, עשי זאת ותני צ'אנס.

אם את חשה שהוא מגזים, משפיל, מקטין, הופך אותך למשהו שאת לא- עצרי ותחתכי.

בהצלחה רבה,

חשוב לי לציין כי אני אוהבת את בעלי. או לפחות אהבתי ואני רוצה לאהוב שוב.
התחננתי שנלך לטיפול זוגי אבל הוא לא מוכן לשמוע על זה בטענה ש"לו אין משקעים אחרי הריבים שלנו ואם לי יש בעיה אז שאני אלך לבד לטיפול"..
מרגישה שבעלי השתנה המון מאז שהיכרנו, אבל בעיקר בתקופה האחרונה.
אני יודעת שהעובדה שאנחנו ביחד הרבה שעות ביממה לא תורמת להצלת היחסים בנינו ואני באמת מקווה שזו רק תקופה שתעבור עם הזמן.
אבל מה אם לא ?
הגעתי למצב שאני כ"כ טעונה וכ"כ פגועה שכשגם שאנחנו לא בריב ולא כועסים - אני לא רוצה לשכב איתו. אני פשוט לא מצליחה לסלוח לו על המילים והצעקות. ההתנצלות שלו טכניות ולא באמת מהלב (הוא רק משתיק אותי עם מילים סתמיות והבטחות סרק).
גם כשאנחנו שוכבים - כבר אין את האהבה והתשוקה שהיה לפני. מבחינתי זה טכני לחלוטין. אני אפילו לא נהנת.
מוצאת את עצמי חולמת בהקיץ ומפנטזת על התקופה ביחד כשהיכרנו, כשהכל היה טוב...

אני לא רוצה לפרק את החבילה (בטח לא כשיש תינוקת קטנה) אבל מרגישה שאני סופגת וסופגת והרגשות פשוט עולות על גדותיהם בצורה שכבר קשה לי להכיל.
אני לא יודעת מה לעשות, מפחדת שזו לא תקופה ושזה לא יעבור.
לא יודעת מאיפה מתחילים ומה עושים. שואלת את עצמי עד כמה ועל מה אני עוד צריכה להתפשר, לוותר, לספוג...
מרגישה אבודה, בודדה ואומללה.

שלום גלי וסליחה על העיכוב במענה,

נראה כי יש פערים ביניכם שכדאי לעבוד עליהם לפני שהאהבה, או הרצון אליה, יגמר לחלוטין.

נכון יהיה לפנות לעזרה מקצועית אפילו לבד כדי לקבל תמיכה במקום לגיטימי - להפנות שם את המצוקות - וכרגע לא מולו, כיוון שאת נתקלת בחומה רגשית. אין לי ספק שהוא יודע וחש שהתרחקתם ויש בעיות בזוגיות, אך יתכן והוא מתבצר בעמדתו ולא יודע לרדת מהעץ הזה. ולכן צריך להניח לאגו בצד וכן לפנות לעזרה, אפילו רק מצידך- ללכת לבד.

את בהחלט צודקת, כאשר את תחזרי לעבודה הדברים יראו אחרת. את תחושי טוב יותר, ויתכן וזה ישפיע על הבית. יש הרבה משקל להרגשה האישית שלך מול עולמך, ובין ההרגשה הזוגית בבית, עד כמה שזה נשמע לא הגיוני. הוא עצמו גם חווה משברים רגשיים בתעסוקה ומבחינה אישית ולכן גם הוא מביא את התסכול הזה הביתה. כדי לנתח את זה יותר ולרכוש כלים להתמודד, כדאי יהיה לפנות למישהו פרטני, בשלב זה, ולנסות להעלות שם את הדברים.. לפני כל מחשבה על פירוק.

בהצלחה,

הי הדס,

היטבת לתאר את המצב. אכן לא פשוט.. מצד אחד את מאוד צודקת ולא ניתן להבליג על דבר כזה. בעיקר כשיש ילד שתפקידו לחקות את הסביבה ולהבין איך העולם בנוי, ולצערנו פה הוא עלול להבין מסרים שהם לא נכונים ופוגעים. מצד שני את מדווחת על זוגיות טובה בסה"כ. אך זוגיות נמדדת גם במצבי קונפליקט ומשבר, וכן נמדדת ביחס של בן הזוג אלינו במצבים אלו - של ריסון, איפוק ושליטה עצמית.

לכולנו יש פליטות פה שאח"כ אנחנו מצטערים עליהן ויודעים לנסח את הדברים אחרת. אך כאן חסרה לי ההתבוננות שלו, בדיעבד, על מעשיו, וההתנצלות מולך. חסרה לי תובנה מסוימת למה שהוא יכול לגרום לאחר כך, "ליום שאחרי.", גם ברמת החינוך לילד, וגם ברמת הזוגיות וההשלכות על האמון, האינטימיות והכבוד ההדדי.

יהיה נכון וטוב להגיע איכשהו, בעקיפין או לא, לטיפול - לאו דווקא זוגי. זה יכול להיות סביב סיטואציות באשר לחינוך הילד, הדרכת הורים או כל טיפול אחר שהוא אינטימי ומדבר על מה שקורה בבית. אם זה יהיה טיפול זוגי והוא ירצה- מצוין. אך אם לא, צריך לחשוב על דרך בה תגיעו למצב בו יש אדם מקצועי ונייטרלי שיכול לשקף לו, מבחוץ, מה פשר המעשים שלו. זה יכול לקחת זמן ויתכן ולא ירצה לשתף פעולה.. ובכל זאת זה חשוב.

דבר נוסף הוא בהחלט לא לעבור על כך בשתיקה, וכל פעם להסביר במשפט אחד ללא חפירה שיהיה לך מאוד קשה להמשיך באופן הזה, כיוון שהתנהגות כזאת מלמדת על משהו מאוד בעייתי בתפיסה שלו - ולא שזה לא בר שינוי- אבל היא בעייתית. זוהי השפלה וזוהי אלימות מילולית ברורה כלפייך. ואם הוא לא רוצה לקרוא לזה כך, זה לא אומר שזה לא כך.

אם כל אלו לא פתרונות ריאליים, כדאי כן להתייעץ פרטנית עם מישהו שיש לו הכשרה זוגית (אמנם זה לא "אלימות במשפחה" אבל יש סממן של השפלה וחוסר כבוד וניתן לפנות גם למישהו שמתמחה באלימות במשפחה, מתוך הניסיון שלו ולאו דווקא כי זה מגדיר אותך "אשה מוכה", את לא..) ולהתייעץ איתו איך כן ניתן לגשת לבן זוגך ולנסות לרכך את האגו ולגייס אותו לצורה אחרת של ביטויים.

החשש שלי הוא, שהמשבר הזה ימשיך להעמיק, ובסופו של דבר את תעשי את המתבקש מכל- לצאת מהבית ולא להסכים ליחס כזה. ולפני שדבר כ"כ דרסטי קורה, כדאי מאוד לנסות לפתור את זה בכל דרך אחרת.

בהצלחה רבה,

שלום גלעד,

אכן דילמה מאוד לא קלה. אני לא בטוחה שהפורום הזה יוכל לתת לך את המענה שאתה זקוק לו. אני מניחה שיש עוד הרבה מאחורי הקלעים לסיבות השונות- למה היא לא במקום הזה, למה אתה דורש שהיא תהיה שם, מה חסר לך ומה מניע אותך בחסרים האלו, ומה קורה איתה באותו אופן. יש הרבה מאוד פרטים שלא כתובים אלא מתבטאים אחרת בתוך הזוגיות ולא יהיה אפשרי לתת להם פתרונות כאן.

לכן כל הפתרונות שהצעת, חלקם ריאליים יותר או פחות, הם חומרים למחשבה או לא נוכל פה להגיד לך "מה לעשות". אני מניחה שעברת שיחות רבות עם אשתך והבהרת לה מה אתה חש. אני מניחה שאם היא תקרא את הדברים האלה שכתבת באופן מאוד ברור וחד משמעי, היא תיבהל - ואולי תתחיל לפעול, אם לא מתוך הבנה, מתוך החשש לאבד אותך. האם ניתן להראות לה את זה? האם היא יכולה להבין את ההשלכות של זה? אני חושבת שאם כבר ללכת על "פזילה החוצה" (מאוד לא מסכימה עם זה, אבל זה פיתרון מבחינתך לפי הבנתי) - עדיף שהיא "תיפגע" כאשר היא תקרא את הדברים, אבל לפחות היא תבין מה ההשלכות של תקשורת חד צדדית שכזאת.

וכמובן - לגשת למטפל זוגי, לבד בשלב ראשון, להעלות את הכל, ולקבל החלטה מושכלת ומקצועית. כי כל החלטה שתקבל - יתכן ולאחריה אי אפשר יהיה להחזיר את האמון, מעורבים פה ילדים, וזה בהחלט רגיש מאוד לקבל החלטה מבלי להתייעץ.

בהצלחה רבה,

היי

צודק!
הדילמה שלך היא הדילמה של כווולנו, לא נעים לומר אבל...החיים המודרניים הביאו אותנו למצב שבו גבר ואישה מוכרחים לחיות זה לצד זה עשרות שנים, דבר שלא היה קיים עד לפני 100 שנה!
להזכירך! תוחלת החיים השתפרה מאוד ולכן הקשר הזוגי מחזיק יותר זמן מבעבר, פעם אנשים היו מתים מרעב, ממחלות, ממלחמות! ובעבר היותר רחוק אנשים היו נעלמים לבני זוגם בהפלגות בים או בדרכים, כל זה ועוד צמצמו את "זמן האיכות" של הזוגיות, כיום החיים המודרניים והטכנולוגיים מאפשרים אך גם "מאלצים" להיות בבית אחד בין ארבע קירות יום אחר יום שבוע אחר שבוע שנה רודפת שנה דבר אשר מביא לשחיקה ממושכת ולתסכול אדיר כי זה נגד טבע האדם!
אי לכך ובהתאם לזאת צריך לשנות את השיטה...לחשוב מחוץ לקופסא, ולהשקיע הרבה יותר מחשבה מאמץ ותכנון כדי לתחזק זוגיות בריאה ושפויה.

ידידי היקר - אתה מתאר 8 שנים של סבל ותסכול ואני מאוד מבין אותך אך תרשה לי לא להסכים אתך!

אתם חייבים לשבת ביחד וללבן את הנושא עד שייצא עשן לבן או שחור תלוי באיכות הקפה...

אתם צריכים לגשת לאנשי מקצוע כל אחד לחוד ושניכם ביחד לקבל "כלים" כיצד להתנהל במערכת הזוגיות למרות הקשיים.

אתם חייבים לרכוש ספרים, ללכת לסדנאות שעוסקים בזוגיות ובתקשורת בין זוגית כדי ללמוד "כיצד" להעביר מסרים זה לזה בצורה נכונה - מועילה - ומקדמת!

זה לא קל...אך גם לא כ"כ קשה, מניסיון שלי ואחרים... זה משתלם, מעצים, ומשדרג את הקשר למקומות שלא ידעת על קיומן אצלך - בבית.

אני כאן ושם למקרה שתצטרך אפשר גם במייל - בהצלחה

שלום פיטר,

יש אפשרויות, כמו אתרי היכרויות, דרך חברים , עבודה וכו'. קשה למצוא זוגיות וזה נכון, אך החשוב הוא לא להתייאש ולהיות פתוח להרבה אופציות, ולתת הזדמנות לכל היכרות והיכרות. זהו תהליך שלוקח זמן.. ולכן צריך להגיע לשם בראש פתוח עם הרבה אמונה וסבלנות שהדברים יסתדרו בזמן הנכון.

בהצלחה,

שלום אורה,

יתכן ויש עוד דברים שגורמים לך לרצות לחתוך את הקשר ולא פירטת אותם, אך העינין נראה לי מאוד פזיז. יש לשבת איתו ולבדוק מה הסיבות לכך, ואם אינו משתף וממשיך להסתיר, אולי כדאי לכתוב לו או לעדכן אותו בשיחה רצינית, על הרגשות שלך ומה את חשה כשהוא עושה זאת.

כמובן להגיד לו מהן ההשלכות של כך מבחינתך ולהשאיר לו את הבחירה לתת לך תשובה האם רוצה להשקיע בקשר או להיפרד כיוון שהמצב הזה יוצר חוסר אמון רב ביניכם.

להערכתי ישנם גורמים נוספים ואולי זה "הקש" - אבל זו דעתי. לא לחתוך עד שמיצית את כל הדרכים לשלום בית.

שלום רותי,

אני הייתי ממליצה בחום לאפשר לה להתמודד. עצם העובדה שהיא משתפת את מי שהיא רואה לנכון, זה מצוין.

אם תראי שהיא סובלת בהמשך וטרם פנתה לשתף אותך, תוכלי לשאול לשלומה ואיך היא מרגישה בזוגיות- אם היא תחוש בנוח, היא כבר תפתח את זה מולך. כרגע אני בעד לתת לה לעבד ולהתמודד עם הדברים בעצמה.

בהצלחה,

הי אנה,

אני מבינה שאת שרויה במצב מאוד לא פשוט. יש הרבה חוסר וודאות באויר. לחיות עם אדם לא צפוי זה בהחלט מוסיף לעינין ולתחושה לא בטוחה ולחיים אין "חוקיות" וכללים ברורים.

אכן כדאי לעזור לעצמך, ואכן חשוב להתיעץ ולבדוק מה עושים. סביר להניח שיש דברים אצלך (התנהגויות כנראה) שמאוד מפריעים לו, לא בטוח שהוא "צודק" דווקא, אלא בחוויה שלו כנראה יש אלמנטים שהוא פחות מתחבר או אוהב, וזה עלול לגרום למרחק רב ביניכם. מעבר לכך יתכן והוא חווה דברים אחרים ברמה האישית ובתחומים אחרים בחייו אך כאלה שמשפיעים קשר ישיר ועמוק בחיי הזוגיות.

אני ממליצה לפנות לאיש מקצוע ולנסות לברר איך את יכולה לקבל תמיכה. ברגע שתפני יהיה לך קל יותר, כיוון שאת פחות תלכי בתחושה של ערפל ויותר בביטחון להבין מה כדאי לעשות ואיך לפעול. טיפול נכון יתן לך תשובות מה עושים ומתי, ואיך ניתן להציל את הקשר.

הי עדי ,
תודה רבה על התשובה. למי אני יכולה לפנות, לאיזה סוג של טיפול?
הלכתי לכמה פגישות עם פסיכולוגית בשנה שעברה. פסיכולוגית הגיעה למסקנה שאני נמצאת בקשר לא בריא עם איש לא בריא ברוחו שלא מעוניין לטפל בעצמו. כרגע אני ובעלי בניתוק מוחלט בבית. לא מדברים כבר כמה ימים. מצד אחד זה קשה אבל מצד שני זה נותן לי סוג של יציבות ולכן אני לא יוזמת שיחה. האם לפנות ליועץ זוגי או לחזור לפסיכולוגית? האם את יכולה להמליץ למי לפנות?

הי שוב,

אני חושבת שאת צריכה לעשות חושבים ב-2 מישורים:
1. האם את מוכנה להשקיע בקשר? ואז אנחנו מדברות על יעוץ זוגי.
2. האם אינך רואה עתיד איתו, ולכן מדובר בתמיכה של איש מקצוע עד קבלת ההחלטה, וגם לאחריה, וכאן ניתן לחזור לפסיכולוגית.

אפשר לנסות לגשת מראש ליעוץ זוגי, ללכת לבד בתור התחלה, לבדוק מה המטפל מציע, ומשם להמשיך הלאה. יש בני זוג שניגשים לטיפול "זוגי" לבד, ואח"כ בן הזוג מצטרף או שמתקבלת החלטה כבר לבד, ברמה האישית, תוך כדי כלים נכונים להתמודדות- וחוזרים לזוגיות מחוזקים יותר.

סביר להניח שאם תרצי להמשיך את הקשר ולנסות להשקיע בו, הפסיכולוגית שסברה שלא מדובר באדם ששווה השקעה זו- לא תתמוך גם הפעם. ולכן כדי לקבל "חוות דעת שניה" אולי מראש שווה לנסות מטפל שהוא גם מטפל זוגי, ולהסביר לו מראש איפה הדילמה שלך.

בהצלחה רבה,

ביום האירוסים עצמם הוא רב איתי כי הסתכלתי על חולצה של מאבטח וקראתי מה רשום עלייה, הוא כמובן חשב שאני מסתכלת על הגוף, שוב ריב, שוב דמעות (אני מאוד רגישה במיוחד בגלל הטיפול בכדורים). באירוע עצמו הכול היה בסדר, אבל לאחר האירוע התברר לי כי המשפחה שלי כ 15 איש הגיעו לאולם מבלי לשים כסף (אירוסים אצלנו עושה הכלה), זה מאוד פגע בי כי אימא שלי היא אם חד הורית שארגנה אירוע כזה בלי עזרה של אף אחד והמשפחה שלו לא טרחה אפילו לשלם על המנה שלהם. כל הלילה לאחר האירוע הייתי בדמעות בטלפון איתו והוא אמר לי שזאת הייתה הבחירה שלנו לעשות אירוע ולא לשים טבעת באירוע צנוע בבית, אז לכן הם לא חייבים להביא כסף.

אבא שלו שגילה על כך הגיע יום אחרי אלינו ושם 1200 ₪ מול הפנים ואמר לי "שאחרי זה לא תגידי כלום" וזה היה בנוכחות הארוס שלי שלא עשה כלום. כמובן ואחרי שהם נסעו אמרתי לארוס שלי שזה ממש לא בסדר ונורא פוגע, בהתחלה הוא לא הבין מה, אחרי זה הבין ולדבריו דיבר עם אביו. המשפחה שלו נורא מיהרה לקבוע חתונה בהקדם ליוני לעומת זאת אימא שלי שקלטה איזה משפחה הם רצתה שהחתונה תיקבע לעוד שנה, לאחר הרבה בלאגנים וריבים בינינו החתונה נקבעה באוקטובר שגם פה הגעתי לדמעות.

מקום החתונה נהיה גם הוא לריב, משפחתו התעקשה שהחתונה תהיה בעיר שלהם ואצלנו העניין בעייתי היות בגלל מצב בריאותי של סבא שלי שלא יכול לצאת מן העיר לדבריהם ולדבריו הם עשו לנו טובה והסכימו עם המיקום והתאריך וזה הוזכר כל פעם על ידי אביו. ההורים שלא אנשים מאוד קשים, לא פעם הם פגעו והעליבו אותי ואני לא עניתי להם מתוך כבוד, הארוס היה נוכח בכל המצבים האלה, הוא לא ענה להם מולי אבל רב איתם כשהלכתי.

הם התקמצנו על השמלה והקציבו לי תקציב מגוחך, ביקשו מאיתנו חליפה לחתן, הם אמרו לו והוא העביר לי, הוא טוען שמבין שכל לא בסדר, העניין הוא שכל הריבים האלה וההתמקחויות סביב השמלה שלי מאוד פגעו לי וביקשתי מהארוס שלי שיפתור את הבעיות האלה עם משפחתו ולא יספר לי דברים כאלה פוגעים כי זה ממש לא נעים, הוא הבטיח שכך יהיה אבל בכל פעם מחדש בא אליי וסיפר לי את מה שהם אמרו, מעבר לזה אבא שלו צרח עליי בגלל שמלת כלה (לא יותר מ7 אלף) בא אליי בדרישה לחליפה בצעקות, וטען שבמידה ולא נקנה הם לא יעשו בשבילי כלום.

כל הבעיות הללו עם משפחתו נפתרו כי הוא לקח יוזמה והחליט חד משמעית שכל החתונה עליו, שאף אחד יותר לא יפנה אליי מהמשפחה שלו. כל זה אחרי שהוא היה בא ומספר לי ומצער אותי וגורם לי לשנוא אותם. וכל זה הביא אותי שוב להתמוטטות לפני כמה חודשים, במשך כל הדרך תמכתי בו, הקשבתי לו, הייתי ממשיכה לבוא לבית שלו למרות שמשפילים אותי שם, כבר עצמתי עין על הקנאה שלו, אבל זהו התמוטטתי טוטלית, פיטרו אותי מהעבודה בגלל התפקוד הלקוי בחצי שנה האחרונה, בעבודה כל הזמן הוא ומשפחתו הביאו אותי למצב של דמעות, הוא עצמו עם הקנאה שלו וחוסר האמון, מחשבה שכולם נגדו וכו.

לאור המצב הבנתי שלעשות חתונה באוקטובר זה אבסורד, המשפחות שונאות אחת את השנייה. אנחנו רבים, גם בגלל המשפחות וגם בגלל קנאה תמידית. כל הקרובי משפחה שלי פגועים ממנו בגלל הבדיחות המשפילות שלו (שעל זה הייתי מוכנה לעצום עיניים).

פתאום שמתי לב שאין לי מצב רוח וחשק לחיות, כל הזמן ריבים ועל שטויות, או קנאה, או למה עניתי לו בטלפון ב"אה?" (בטעות, לא שמתי לב) וכל הזמן אומר לי שאף אחד מהמשפחה שלי לא אוהבים אותו (שזה לא היה נכון באותו הרגע)או כי לא התעוררתי ברגע שהוא אמר לי וכי אסור לי ללבוש משהו שהוא לא אוהב. אמא שלי (אני בת של אם חד הורית) שראתה בו בן ואהבה אותו התאכזבה ממנו. כל זה הביא אותי למעשה שטותי.. לקחתי 30 כדורים כי כבר הייתי עייפה להסביר לו ועייפה לשמור על שלום בית בינו לבין אמא שלי.. (אני מאוד משפחתית ואוהבת הרמוניה הבית)

כל החברות שלי התארגנו כדי לדבר איתי ולפתוח לי את העיניים, הן ראו איך הוא מתנהג לכולם ואליי ראו אותי מחייכת עם עיניים בוכות, ראו איך בחג שבועות (החג האהוב עליי) מהבוקר רבנו בטלפון וכהייתי כל היום עצובה ובישלתי לו המון והוא אפילו לא טעם כלום ובקושי התייחס אליי .
הסברתי לו שאנחנו חייבים לדחות את החתונה (יום הוא היה מסכים ויום לא) וביקשתי ממנו לעשות את זה כי הייתי במצב נפשי קטסטרופה. גם שם הוא לא הקל עליי וזרק עליי את כל הדחיות והביטולים בזמן שבו אני פשוט ממוטטת נפשית.

הוא הבין כי המשפחה שלו והוא אשמים במצב שלי והבטיח לי שהכל ישתנה, הם לא יגעו בי והוא ישתנה ולא יהיה קנאי כזה ולא ידבר איתי בציניות ובאכזריות. באותה התקופה לא היה לי חשק מיני מפותח והסברתי לו, שזו תקופה שבה אני לא רוצה כלום, לא מסוגלת לשכב איתו ואולי לפעמים חיבוק ונשיקה. הסברתי לו שאני במצב שאני לא יודעת האם אני אוהבת את עצמי. אבל, יום הוא היה מבין ויום אחרי זה רב איתי שאני קרה, שאנחנו לא שוכבים, כל שנייה שואל אותי אם אני אוהבת אותו לאחר אני מבקשת לא לשאול כרגע.
כשראיתי שהוא לא מסוגל לכבד את זה ורב איתי על זה אמרתי לו אני רוצה חופש שבוע, אבל בשבוע הזה הוא לא נתן לי שקט, התקשר בדמעות, כמעט ואיים להתאבד. השבוע עבר ואמרתי לו שננסה שוב. אבל שוב הוא רב איתי על זה שאני לא שוכבת איתו ולא אמוציונאלית כמו לפני, ושוב ניסיתי להסביר שאני צריכה תמיכה וזמן, שבשבוע לא ימחק הכל. הוא רב איתי שלא התקשרתי אליו אלא רק שלחתי הודעה כשנסעתי לסידורים וזה הוביל אותנו למצב שהוא איים עליי שהוא יחזיר את טבעת האירוסים שהבאנו לו ושזהו. ואמרתי לו בסדר, אחרי שעה שוב הוא מתקשר בדמעות וסליחה, ואני סולחת.

שבועיים לאחר מכן בהמלצת הפסיכיאטר הפסקתי את נוגדי הדיכאון מה שהוסיף לי בעיות גמילה קשות מהכדורים, גרם לי להתעצבן על הכל, הכול כואב אין חשק לכלום. הוא סיפר לי שהמשפחה שלו לא מוכנה לקבל אותי (חוץ מאחיו ואבא שלו) ואימא שלו בכלל לא תבוא לחתונה, אבל לא אכפת לו. אמרתי לו שאני קצת יותר רגישה לכמה ימים לכן בבקשה שלא ידבר איתי על משהו שיעשה לי רע, אבל רק שעתיים עברו והוא מתקשר לספר לי שהוא ביטל את הזמר לחתונה (מה שבשבילי כאב גדול) והוסיף כי הוא לא יודע כמה זמן הקשר שלנו ימשך היות והוא לא ילד ורוצה משפחה. התעצבנתי, ניסיתי להבין למה הוא עושה את כל זה הרי ביקשתי.

שוב הוא איים שיחזיר את הטבעת ואמרתי לו בסדר. אספתי את כל הבגדים שלו, אבל באמצע הדרך הוא התחרט, שוב מילים יפות ואני נקרעת בפנים.. אבל קיבלתי החלטה אני מחזירה לו את הטבעת כי אני לא יכולה להתמודד עם אדם שמאיים עליי עם הטבעת פעמיים בחודש. הוא לקח הכול, ואני ישבתי מולו וניסיתי להבין מה זאת האהבה הזאת? ובטיפשות השוואתי אותו לאקס. הוא נסע ובאמצע הדרך התקשרתי אליו ואמרתי לו שקשה לי ושאני מצטערת על ההשוואה ושהוא הכי טוב בעולם. הוא חזר, ישן אצלי, שכבנו, ובבוקר הוא החליט שהוא לא יודע מה הוא רוצה. שהוא לא יודעת מה לצפות ממני, יום אחד ביטלתי חתונה אחרי החזרתי טבעת. לקחתי אותו לפסיכולוגית שלי שהמליצה על הפסקה בקשר. שנינו הסכמנו.

לאחר כמה שעות הוא התחרט ואמר שהוא טעה והוא רוצה להיות איתי ולא רוצה הפסקה, אבל התעקשתי. אימא שלי לקחה אותי לחול לכמה ימים, וכשהוא התקשר אליי לשם כל כך קיוויתי שיגיד שהוא מחכה לי אבל הוא אמר שהוא רוצה הפסקה של כמה שבועות, שזה ההשלכות של ההפסקה שביקשתי, הוא אמר שפתאום טוב לו ושאני הייתי רבה איתו תמיד (לריב צריך שניים כמו לטנגו). כיבדתי את בקשתו. ואז בערב כשדיברנו הוא אמר לי שהוא רוצה להיפרד, שהוא לא יכול להיות עם בחורה שרבה כל הזמן, שבוכה מכל שטות, ששותה כדורים וכו. יום למחרת הוא התקשר והציב לי תנאי שאם אני רוצה לחזור אז אני צריכה לעשות את מה שהוא רוצה ואם משהו לא ימצא חן בעיניי הוא ישקול שנית ויחליט בכל מקרה לבד. פה כבר הבנתי שאי אפשר.

אז נפרדנו לפני שבוע, הוא מתקשר לפעמים מחסום, יצא לנו כמה פעמים לדבר הוא מבקש סליחה אומר שאוהב שקשה לו שבא לו למות... והאמת גם לי קשה, אני מנסה להתמודד, אני מתגעגעת... ובאחת השיחות האחרונות אמרתי לו שהכל זה היה עניין של סבלנות, אם הוא היה סבלני אליי ולמצב שלי - לא היא לוחץ שנשכב, לא היה רב כי אני קרה, היה מבין שאדם בגמילה מכדורים יכול סתם ככה לבכות. הוא הרי הבין שהמשפחה שלנו הביאה להתמוטטות שלי מחדש- אז לפחות תנסה להבין ולא ללחוץ עליי במיוחד שאתה בעצמך בעבר הייתי לוקח כדורים. הוא אמר לי שהוא לא יכול לסלוח לי שניסיתי להתאבד למרות שזה בגללו ולמרות שבעבר גם הוא היה במקום כזה

רגע אחד הוא אומר לי שהוא אשם כמעט בהכל, ורגע אחרי זה אומר לי שאני רגישה מידי ובוכה על הכל ורבה איתו לכן אני אשמה

האם זה הרבה לבקש מהגבר שאת אוהבת לא לספר לך מה קורה אצלך בבית ולפתור את הבעיות האלה מבלי להעציב אותך ולגרום לך לשנוא אותם?


האם הוא צודק? אני אשמה? אני רגישה מידי או כל בחורה נורמלית הייתה מגיבה ככה והייתה נשברת?

ומה שהכי מעצבן אותי.. למה אני לא מצליחה להגיד לעצמי שזהו אין דרך חזרה, אני שומעת מסביבי ל דברים שהוא אמר ועשה ואני בשוק ופתאום אני מגלה שהוא סיפר לגיסי שאני שותה כדורים וזה הרס אותי בפנים כי לזה לא ציפיתי ממנו הוא הרי יודע כמה זה רגיש אצלי. ולמרות זה למה אני לא מצליחה לומר לעצמי בלי ספקות שזה היה הצעד הנכון?

סליחה על החפירה, לצערי זה החיים שלי, לא להיט...

שלום מילי,

תודה על השיתוף הכנה והמפורט. בוודאי לא קל לך.

אני שמה לב לכמה נקודות והייתי רוצה שתחשבי עליהן טוב:
1. התרבות שלכם כנראה מאוד משפיעה על ההחלטות הזוגיות. המשפחות מאוד מעורבות עד כדי כך שהן מקבלות החלטות שאמורות להיות שלכן, מכל מיני סיבות והיבטים מנטאליים בעיקר. האם דבר כזה נכון לקשר מסוג כזה בהמשך?
2. מדובר בגבר אכן, שתלטן וקנאי, מאוד חלש באופיו אך במסווה של גבר מחזר וחזק (מתנות, חיוך כובש, אך בסוף יכול להיות קשוח מאוד). זהו אדם שלא יאפשר לך בהמשך חופש ביטוי, אם כיום הוא מעיר לך על איך שאת מתלבשת או רב איתך כי הסתכלת למישהו על החולצה. זוהי אלימות לשמה. ההמשך שלה יכול להיות שהוא יהיה אלים כלפייך מילולית (אולי זה כבר קורה), פיזית או כלכלית.
3. את אדם מאוד שביר כרגע ובעלת רקע נפשי לא פשוט. הקשר איתו דירדר אותך פלאים, בכל המובנים, כולל המצב התעסוקתי שלך. האם זה שווה את זה? האם, אם תתחתנו, המצב ישתפר?
4. הטיפול שאת הולכת אליו הוא חשוב מאוד ומהווה את מקור התמיכה החזק ביותר שלך כרגע.
5. ההחלטה להיפרד היא מצוינת עבורך (ועבורו), כדי להיות חזקה ולדבוק בהחלטתך את חייבת להמשיך לדבר על הסיבות לפרידה בטיפול ולתת לעצמך את כל הזמן והקרדיט שבעולם כדי להמשיך הלאה.
6. אינך אשמה בכלום. במקום אשמה, קחי את המשוג "אחריות". בואי קחי אחריות על פעולות מסוימות בחייך אשר גורמות לך להרס נפשי ורגשי רב או מועט. בואי תחליטי שאת לא חוזרת עליהן ולכן גם לא חוזרת לקשר איתו. קחי אחריות על חייך ועל עתידך, וטפלי רק בעצמך = נתקי עימו כל מגע אפשרי.

את בחורה מאוד חכמה ומסוגלת לעשות את זה. בהצלחה,

תודה על המענה.
אני יודעת שכולכם תגידו שאני סתומה... אבל... יש לי הרבה ספקות בתוך הראש... הוא מתקשר אליי בימיים האחרונים.. בוכה לי... אומר שאוהב אותי,,, אני בוכה גם... אני שואלת אותו למה הוא החליט להיפרד והוא לא עונה לי... אומר שעדיף לי בלעדיו...
בטיפשות ביום שהחזרתי לו טבעת השוותי אותו לארוס שלי.. זה היה מעצבים.. מכאב.. אבל ביקשתי סליחה... ולא פעם...
והוא שוב מזכיר לי על כך ואומר שהוא פחות טוב מהאקס... לכן יהיה לי רע איתו.. כן טעיתי כשעשיתי את זה.. באותו היום הוא איים שוב על הטבעת, הביא אותי להתמוטטות

בטח תגידו לי למה אני עונה לו? כי אני רוצה לשמוע את קולו.. אתם בטח תשאלו למה אני לא מוציאה אותו מהראש.. ואני לא יודעת.
לא יודעת למה אני לא מצליחה להכניס לראש שי שאני לא צריכה אותו.. אני כאילו מבינה אך לא מקבלת זאת...

אני לא מאחלת את זה לאף אחד... אני מרגישה שהעולם שלי קורס ואני רוצה להיעלם, לישון חודש...

שלום שוב,

מבינה את הקושי שלך ואת עוברת תקופה מאוד לא קלה. אני לא בטוחה שאת חזקיה דיה או מאוד בשלה לניתוק הקשר, אבל להערכתי זה הכרחי. עדיין מדובר בבחירה שלך וכל בחירה שתעשי, היא בחירה מודעת ומושכלת כשאת יודעת גם מה ההשלכות שלך להיות איתו בקשר כזה.

עברת טלטלה לא קלה, אני מציעה כן לגשת לטיפול כדי לקבל תמיכה ותוקף לרגשות שלך ולאינטואיציות הבריאות שלך לא להיות איתו בקשר. פשוט לא להיות עם זה לבד ולהיעזר בגורם מוסמך שיתמוך בך. אני חושבת שפעלת נכון כשניתקת את הקשר ואולי זאת תהיה טעות קשה לחזור לקשר שהוא הרסני בהרבה רמות עבורך.

היי חזקה ובהצלחה,

לבעלי חשוב שלא שכבתי איתו יחד עם זאת הוא כועס.

ראיתי שרשמתי לא ברור.
השאלות שלי הן אייך אני מצליחה לוותר אני כל הזמן מחפשת סיבות לפנות אני לא עושה זאת כרגע אבל מפחדת להישבר.
אני רוצה שיגידו לי את האמת שאני סוף סוף יאסין שאני ימשיך הלאה שיהיה לי כח להמשיך הלאה.
אני לא מצליחה אני רוצה להתנתק מימנו רגשית בכדיי לחזור לחיים שלי לבעלי.
אייך אני מצליחה
אני סובלת מבפנים מתפקדת רגיל משתדלת.
אבל מבפנים חנוקה .
חושבת מה הוא אייך יכול ? אולי פגעתי בו בילדותי ת שלי.אייך מתגברת??

שלום לך,

אכן לא הצלחתי להבין את כל מה שכתבת, אבל ברור לי שמדובר בקשר חולה מאוד שאין ל ושום סיכוי בהמשך. גם כשהייתם בקשר אימללתם אחד את השני, כן לנתק או לא לנתק, שניכם נשואים, בני הזוג יודעים- ההרס הוא רב.

אינך מסוגלת לשכוח כי נקלעת לאיזה לופ של ריגוש ופנטזיה שהוא גבר שיספק לך את מה שחסר לך ויתן לך את מבוקשך - זה התחיל בימים הראושנים בעבודה, וזה נגע לך במקומות חלשים, מול עצמך ומול הזוגיות שלך.

במקום לנסות למלא מקומות של דימוי עצמי נמוך או חוסר ביטחון עצמי, בך או בזוגיות- כדאי להחזיר את העיניים לתוך הקשר הזוגי ולבדוק מה באמת חסר בו. מה באמת חסר בחייך, כ"כ גדול, שאת חייבת כל פעם לחזור למקום כ"כ הרסני כמו הקשר עם האיש הזה. כ"כ הרבה אנרגיות, ועל מה..? על דבר שלעולם הוא יתממש, ואם הוא מתממש- הוא אסון? (הרי ניסית והבנת).

מעבר לכך, כמובן שבעלך יכעס. כל בן זוג יכעס ויהיו כאלה שבהחלט יפרדו ויתגרשו גם אם בת הזוג לא קיימה יחסים. עצם הדיבור, המחשבה, הרומנטיקה, הדיבור על מגע, הקשר החיצוני הסודי- הם פגיעה של ממש באמון. היא פגיעה חזקה בשורש האהבה. כמובן שיכעס.

אם את רוצה בבעלך ואת הקשר איתו, את צריכה ראשית להעריך את מה שיש ולשאול את עצמך למה את בזוגיות איתו. ומעבר לכך, מה חסר בה- ואת זה את מנסה למצוא בחוץ?

ללא קשר למערכת היחסים הזאת שבניתם (את והגבר ההוא), ללא ספק המקום הזה של לחפש בחוץ ולהיקלע ללופ רגשי כ"כ סבוך הוא מאוד מורכב עבורך. אם לא תצליחי לצאת מהתחושות לבד, תוכלי תמיד להתייעץ עם איש מקצוע ולבדוק אילו כלים יש לך כדי לאגור כוחות ולנתק מגע לחלוטין.

עדי הי ,היית לי לעזר רב לפניי חודש וחצי פניתי אלייך בנוגע לגבר נשוי שהייתי בקשר איתו גם אני נשואה ,הסיפור התפוצץ מכוער מצידו שאישתו גילתה מייל שרשמתי לו.
תוכלי להזכיר בהודעה שכתבת לי אז מאוד חיזקת אותי אספתי את עצמי התנתקתי השקעתי בחיים שלי ואפילו הצלחתי לשכוח קצת.ואז כמו משום מקום בחיים לא הייתי מאמינה זה מאוד לא מתאים לו הוא שולח לי מייל שבו הוא כותב לי שהקשר שלנו עשה לו רע שזה גרם לו להתרחק ממשפחתו וכמעט להיפרד מכולם וש אמרתי לו אז שאני יודעת שהוא אוהב אותי ושאני טועה כי אם היה אוהב אותי אז היה נשאר איתי ושהוא מנסה לשקם את החיים שלו עם משפחתו ועם בת זוגתו ושהוא פתוח איתה היום ומספר לה מה מרגיש

המשך שהוא מנסה לשקם את הקשר שלו וש הסיפור שלנו טילטל אותו והוא גילה הרבה דברים ושגם שהיינו בקשר אהב את אישתו וש מצטער שנכנס לקשר איתי וזה גבה מימנו מחיר כבד ושהוא מעריך את אישתו על זה שלא פנתה לבעלי והרסה לי את החיים ושהוא רואה בה שותפה לחייו.
עדי הייתי המומה לא פניתי אליו לא שאלתי אותו כלום ואני לא מבינה מה הוא רוצה ממני ברור שצובט לי בלב שהוא היה בקשר איתי לסירוגין מס שנים מרצונו רצה יחסי מין שאני סירבתי להם כל הזמן אמר לי עשרות פעמים שאוהב אותי ולבסוף התנהג כך אבל כבר עברתי את זה המשכתי הלאה לא העזתי לפנות אליו בטענות והוא מאשים אותי עוד אחרי שזה נגמר מה הוא רוצה ממני?הראתי לבעלי. את המייל באישורו עניתי .לו ברור שהאגו שלי ענה אמרתי לו שהוא חוצפן שהוא רצה בקשר הזה וטען שאהב אותי שש שנים ושלא האמנתי בו ושהוא צריך להודות לי שלא האמנתי בו ולא קיימתי איתו יחסי מין שבעלי יודע הכל וש אישתו יכולה לפנות אם רוצה עדי אני מלא פוחדת סיפרתי לבעלי את האמת הייתי ישרה עם עצמי אמרתי לבעלי שהיו לי רגשות אבל שלעולם לא הייתי שוכבת איתו עברנו את זה ,אמרתי לו שהוא לא מאיים עליי ושהוא צריך לאהוב את אישתו ולא אותי.וש יקח אחריות על מה שעשה ושלא רק לו יש משפחה וילדים שלא יפנה אליי יותר הוא כמובן לא ענה ..זה טילטל אותי אני מודה אני לא מבינה מה הוא רצה לאמר לי דברים שאני יודעת להאשים אותי כואב לי ברמה שבא לי לאמר לו מה רצית ממני למה אתה חושב שלי לא נגרם נזק ? חזקי אותי

שלום שוב,

קודם כל כל הכבוד על האומץ והכנות מול בעלך. עכשיו יש להשקיע בקשר הזוגי ולהחזיר אמון למצב שהוא מחוזק מהמשבר ולא להפך. גם אם בעלך לא מראה את זה, הוא בוודאי עלול להרגיש פגוע ועכשיו את כל האנרגיות שלך את צריכה להשקיע בו.

מעבר לכך, המייל של הבחור לא אמור לענין אותך. כל אחד אחראי על מעשיו ועל ההשלכות ממעשיו. הוא בחר בקשר שהיה אז, הוא בחר בפעולות שלו, הוא ידע מה אשתו תגיב והוא ידע שהוא הורס את המשפחה. בוודאות. אי אפשר לבוא ולומר "את אשמה ובגללך התרחקתי.." מה פתאום?! הרי היתה לו הבחירה, הוא אדם בוגר, לא אנסת ולא כפית עליו קשר. אין לי ספק שהוא גם היה היוזם בהרבה מאוד פעמים. עכשיו, כשתחושות האשם גוברות והוא מתחרט אולי, הוא מחפש אשמים ואת הכי נוחה לו, במקום להפנות אצבע מאשימה ואחראית לגבי עצמו.

אז לא לענות לו. למחוק את המייל הזה, או כל הודעה ממנו (יש אפשרות לחסום הודעות ולמחוק אותן מראש לפני שאת קוראת) ולבחור באפשרות הבריאה לך - לא לשמוע ממנו יותר ולא לענות לשום מסר ממנו. כלום. מבחינתך הוא מחוק לחלוטין.

להשקיע רק בבעלך ורק בזוגיות שלך. יש לך משפחה עם ילדים, יש לך תפקיד - טפחי אותם ואת עצמך. אל תישאבי לשניה לתוך הבור הזה.

אין לי ספק שאת מסוגלת לעשות את זה ביתר קלות, את הקשה כבר עברת.

בהצלחה,

כל כך חיזקת אותי .
הוא גרם לי להרגיש כל כך אשמה. אפילו בעלי לא גרם לי להרגיש ככ ה.
תודה רבה

דנה שלום,

זה לא פשוט לחלוק חיים עם אדם שאת מרגישה שאין לך חשק מיני איתו כלל.
יש כאן מספר שאלות לנסות לחדד את הדברים:

איך היחסים הזוגיים שלכם לבד מנושא המיניות?

ציינת שלעיתים אם יש מריבות קשה לך להשתחרר בפניו ולהיפתח.
האם יתכן שזה משפיע על ההנאה והאינטימיות ביניכם? אולי.

לעיתים בעיות בזוגיות וקושי לתקשר יכולים להיכנס גם לעניינים האינטימיים.
אני לא מציינת שזה מה שקורה אצלכם, אך זוהי נקודה למחשבה.

נקודה נוספת - האם את נהנית מהקרבה אליו? מעבר למין מלא לחיבוקים, נשיקות וכו'?

נקודה נוספת, המערכת המינית של האישה שונה משל הגבר. אישה צריכה ללמוד מה עושה לה טוב ולהדריך את בן זוגה....אצל הגבר הדברים יותר אוטומטיים. פשוט בנויים אחרת. שווה לבחון אם את מכירה את עצמך ואת המיניות שלך.

הסקרנות לגבי גבר אחר, המחשבות הללו טבעיות. לכולנו כבני אדם יש מרחב לחלום, לפנטז ועוד..

את שואלת שאלה מאד משמעותית ואני מאמינה שאם עלית לפורום יתכן ואת מתלבטת אם יש פתרון לכך?

האם אילו חיי המין שמצפים לך? לא.

ראשית - אם יש על מה לעבוד אז אפשר להסתייע בסיוע אצל סקסולוג/ית אך בוודאי לא להשאיר את המצב שאת מתארת כך. כי את מתוסכלת, בן זוגך מתוסכל.. וזה משפיע על מערכת היחסים בינכם ושוב - על המיניות.

לסיכום - יש כאן מס' דברים שצריכים לבחון - המיניות שלך והרגשתך, פתיחות במערכת היחסים ועוד..

אם אין משיכה כלל וכלל וכלום לא יעזור (אם הקשר טוב אפשר לנסות לטפל, לבחון מה שורש המצב ועוד..) - אז באמת יש מקום לשקול את הקשר.

אני מפנה אותך לאחר תשובתי לפורום שיכול לשפוך אור על עוד היבטים בנושא זה.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

אתי שלום,

לא פשוט לגור אצל חמותך. אפילו שאתן מסתדרות והיא נחמדה, חסר באמת המקום של הפרטיות של הזוגיות.

טוב שזה לא עוד הרבה זמן ויש לכם מועד כניסה לבית.

זה שאת עלית לפורום ופורשת את המצב, מראה על מודעות למה שקורה לכם והמצב הזה חשוב מאד בתוך זוגיות.

מה שחשוב כרגע, זה למצוא את העיתוי, שאף אחד מכם לא מרוגז או כועס אלא כששניכם נינוחים, לקבוע איזה דייט, תאמרי לבעלך שחשוב לך לשוחח על דברים, ללא שיפוטיות, עוד טרם המעבר שלכם.

בשיחה כדאי בהחלט לדבר על הרגשות (גם שלו גם שלך), לציין כמה חשוב לך הזוגיות אתו. את מעריכה את אמו אולם מרגישה שחשוב שתכניסו זמן איכות זוגי וזה יותר קשה בזמן שאתם גרים אצל ההורים, אינך מאשימה וזה משהו שבכל ליבך את מאמינה שיכול לעזור לשמר את הרומנטיקה, הזוגיות, האינטימיות..

אני בעד "הנחת הקלפים על השולחן" לא בצורת האשמה, אם כי בצורת הקשבה אקטיבית, כי זו תשיג הכי הרבה תוצאות.

תשתפי אותו ברגשותייך שאת מחכה לבית הזה, תנסי לבדוק אתו האם יש לו חששות?
מה שנקרא - שיח פתוח בין שניכם יכולה להביא לתוצאות טובות. אפשר בהחלט לשוחח על איך הוא רואה וחווה את המצב היום לעומת מה שהיה רוצה שיהיה כאשר תעברו דירה?

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,