פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

בר שלום,

מה שחשוב הוא שאת מזהה את הדפוס שלא בריא לך במערכת יחסים.

הדפוס החוזר הזה של לרצות את זה שלא מעוניין כבר (האובייקט שפתאום קשה להשגה) ולגבי זה שמעוניין - לחפש חסרונות ולא לגלות עניין, קשור באיזה משהו ויושב על משהו רגשי ששווה לבדוק אותו, על מנת שתוכלי להבין מה קורה אצלך, לשחרר את הדפוס הזה ולהמשיך לקשר בעתיד שלא יהיה מנוהל ע"י אותו דפוס לא בריא אלא ממקום נכון עבורך.

לא ניתן לנתח דרך הפורום "על מה יושבים דברים".

המלצתי אליך לפנות לאיש מקצוע לפגישות, את בחורה צעירה ואילו דברים שניתן לעבוד עליהם.

בהצלחה, שנה טובה וחג שמח,

תודה רבה.
אשנח לשמוע על איזה איש מקצוע את ממליצה?
פסיכולוג? יועץ זוגי? למי ללכת?

בר שלום,

איש מקצוע יכול להיות פסיכולוג/פסיכותרפיסט/עובד סוציאלי קליני - כל אילו יש להם הכשרה לטפל בשיחות טיפול רגשי

שלום,

אני חושבת שיש כאן שאלה יותר קונקרטית לגבי שנה טובה/מענה לשנה טובה.. ויש כאן שאלה שהיא מעבר לכך לגבי התנהלות לאחר פרידה באופן כללי...

לגבי סמס של שנה טובה ניתן להגיב גם באיחול חג שמח, שנה טובה.

השאלה הנשאלת שאני קוראת כאן הא מעבר. איך מתנהלים כאשר יש רגשות לאחר פרידה.

במידה ואתם שלמים עם הפרידה (ציינת שיש עדיין רגשות)... יתכן שכדאי לבדוק אם יש רגשות, האם כדאי לחשוב על ניסיון נוסף לקשר? את זה רק אתם יודעים כמובן וזה תלוי בכל מיני פרמטרים כמו מדוע הקשר הסתיים, איך הוא הסתיים, האם יש רצון לחזור ועוד..


במידה ויש שלמות לגבי הפרידה ויש חשש שעולה שתהיה הצפה רגשית עם המשך קיום של טלפונים/סמסים (מעבר לסמס שנה טובה עתה שהוא אפשרי). כדאי באמת לחשוב על זה. לעתים קשה להישאר בקשר לאחר פרידה עם מעורבים רגשית ויש לכך השלכות (לשחרר, להמשיך הלאה בחיים, כולל מציאת בן/בת זוג חדשים ועוד..).



בברכה ושנה טובה,

עדי שלום,

לאנשים יש תכונות שונות, לעתים יש התאמה בין אנשים, לעתים קורה שאין חיבור/התאמה בין אנשים. לעתים ניתן לדבר על דברים, מה שאני קוראת מדברייך שנעשה בקשר שלכם (ששוחחתם).

הייתי חושבת עם עצמך מה יכול לסייע לך בקשרים שלך בהמשך דרכך.

נקודות לחשיבה שאני מעלה אשר עשויים לסייע לך:

הומור ציני ועקיצות, את חווה אותם כהומור אולם הצד השני יכול לחוות אותם אחרת - האם קרה שאנשים אחרים נפגעו ממנו (חברות, בחורים אחרים או בכלל אנשים).

אינך צריכה "ללכת על ביצים" כפי שציינת ולהיזהר מכל אמירה, אולם ביקורת בונה היא משהו שעשוי להיות טוב (אם משהו מפריע בקשר, כמו שציין או אם משהו מפריע לך.. להיות קשובים לו..) כלומר, אם אמירות מסוימות פוגעות, לקחת זאת בחשבון.

הערות שונות כמו חוסר עצמאות. בגיל 24, לעתים נעזרים ברכב של ההורים, זה משהו סביר, כל עוד זה לא גורע מהם כמובן.

פרגון ומחמאות - מעלה משהו לחשיבה עם עצמך. האם יש חשש לפרגן ולהחמיא? האם את מרגישה שאת זקוקה ליותר ביטחון בקשר לפני שאת נותנת יותר מעצמך? (כוונתי לנתינה היא ברמה של פרגון, של הדדיות כמו שציין הבחור).
שיתוף...


אלו נקודות שכדאי לחשוב עליהם ותמיד ניתן גם לעבוד על דפוסים ולשפר/לשנות אותם.

מה שחשוב הוא להכיר במה מקדם/מה לא מקדם אותנו בחיים.

אם אסכם, הדברים שציינת אכן עלולים להפריע ביצירת קשר אך בהחלט ניתן לעבוד עליהם.. את בחורה צעירה....

אין לי ספק שיש לך הרבה טוב להציע ושאת מודעת למה שקרה בקשר ואני מאמינה שעם תובנות לדברים אלו, תוכלי להגיע לקשר הבא עם הרבה יותר מודעות לדברים.

בברכה ושנה הטובה,

אילנה שלום,

ראשית, מאחלת לך הרבה בריאות ומקווה כי עברת את הפרוצדורה הרפואית בטוב.

בהחלט מובן שעברת תקופה לא פשוטה כלל ורצית שיהיו שם למענך ולקבל את העזרה.

שאלות שאני חושבת שכדאי לך לשאול את עצמך - האם את מרגישה שזהו דפוס חוזר - כלומר - את מרגישה שאת משקיעה יותר ואת מרגישה שיש מצבים שהיית רוצה לקבל יותר תמיכה ממשפחת בעלך ואינך מקבלת (כוונתי לא רק לדוגמה ספציפית שנתת).

במידה ויש משפחה תומכת ועבר זמן מאז האירוע, הייתי מניחה לנושא ואם יעלה משהו בעתיד שתזקקי לו, תאמרי שאת מרגישה שאת זקוקה לעזרה כזו או אחרת.

במידה ויש דפוס מסוים שאת מרגישה שאת נותנת ונותנת ויש מצבים שאת גם מרגישה שאת זקוקה למשהו וזה הרבה יותר רחב, אפשר בהחלט להעלות את זה מול בעלך, לחשוב מול מי במשפחתו אפשר לדבר על הדברים.

לא הייתי עושה זאת ממקום של התחשבנות, אלא הופכת את זה למקום של הדדיות.


בברכה ושנה טובה,

הי טלי אני חושבת שכל עזרה צריכה לבוא מהלב ועזרה כדי לצאת על ידי חובה לא בטוחה שמישהו היה רוצה לקבל. לא חושבת שצריך לעלות נושאים כאלה - הרי זה מובן מעיליו שאדם אחרי ניתוח לא מתפקד באופן מלא.

אילנה,

אני מסכימה שיש מצבים שהם ברורים.

לעתים כן חשוב להזכיר לסביבה מה הצרכים ולדבר עליהם כי לעתים מה שמאד ברור לך יכול להיות שפחות ברור לצד השני.

יתכן שחשבו שביקורים בבי"ח הם חשובים ואח"כ חשבו שאת מסתדרת בבית.

לעתים חשוב לדבר גם על דברים שנראים לנו מאד מובנים ולא להישאר עם התסכול.

ולעתים זה נועד לחזק את מה שמובן.

חשובה היכולת לתקשר עם המשפחה ולדבר על מה שחשוב לך.

עצם זה שמדברים על צרכים ועל הדברים אינה גורעת מכך שהעזרה לא תגיע מכל הלב...

הי טלי ועוד שאלה ואיך נוהגים כשמצפים ליחס, לדאגה, למילה טובה? גם זה צריך להגדיר ולבקש?תודה

בהחלט יש מקום להביע את הרגשות והצרכים שלך. גם אם נראה שזה מובן מאליו....

שלום עדי,

לא תמיד ניתן לצערי לקבל את כל התשובות מהצד השני. לפעמים תשובות חלקיות או התחמקויות נראות לנו באמת לא יעילות להמשך "צמיחה אישית" כדי להבין מה עליי לעשות הלאה, מה חשוב לי, איפה טעינו, וכו'. אבל חשוב גפ לדעת שלפעמים לצד השני אין תשובה כי באמת "אין לו תשובה", כלומר, הוא לא יודע לשים את האצבע, אולי גם לא נעים לו ומביך אותו להודות בטעויות. אני חושבת שסיבה כמו "אני לא רוצה עוד ילדים ואת כן" היא סיבה טובה. גם סיבה כמו התאהבות או רגשות עזים לקשר שבהמשך יהיו בו הרבה משברים (כמו צד שרוצה מאוד ילדים ולא מימש את הצורך בהורות ובאימהות) לעומת צד שרווה ילדים ולא צמא להורות חדשה (כמו הצד שלו) היא גם סיבה מספקת.

אני מבינה ממך שאת חשה כי לא כל האמת נאמרה לך- אולי את מזהה עוד דברים, בעוד שהוא לא מסוגל להגיד אותם. מותר לך להגיד לו את זה, ואולי לכתוב לו את זה אם הוא מתעלם (ואת עדיין עם המטען הזה). מותר לך לשחרר ממך את המועקה הזאת גם בדרך הזאת, והעיקר שתחושי ששיחררת "אותו" ממך ותוכלי להמשיך הלאה.

אני חושבת שאם תסגרי זאת בינך לבין עצמך, יהיה לך גם קל יותר לסגור זאת מולו (בין אם לבטא את זה ממש מולו או לא). לפעמים אנחנו גם צריכים לשחרר "אותנו" מהזוגיות שזה עתה נפרדנו ממנה. אולי כדאי לעבוד על זה: איפה החלק שלך שעדיין "נקשר" לזוגיות ההיא. האם זה תלוי רק בתשובותיו שיספק לך, או אולי גם בך?

בהצלחה רבה,

שלום עדי,

לא תמיד ניתן לצערי לקבל את כל התשובות מהצד השני. לפעמים תשובות חלקיות או התחמקויות נראות לנו באמת לא יעילות להמשך "צמיחה אישית" כדי להבין מה עליי לעשות הלאה, מה חשוב לי, איפה טעינו, וכו'. אבל חשוב גפ לדעת שלפעמים לצד השני אין תשובה כי באמת "אין לו תשובה", כלומר, הוא לא יודע לשים את האצבע, אולי גם לא נעים לו ומביך אותו להודות בטעויות. אני חושבת שסיבה כמו "אני לא רוצה עוד ילדים ואת כן" היא סיבה טובה. גם סיבה כמו התאהבות או רגשות עזים לקשר שבהמשך יהיו בו הרבה משברים (כמו צד שרוצה מאוד ילדים ולא מימש את הצורך בהורות ובאימהות) לעומת צד שרווה ילדים ולא צמא להורות חדשה (כמו הצד שלו) היא גם סיבה מספקת.

אני מבינה ממך שאת חשה כי לא כל האמת נאמרה לך- אולי את מזהה עוד דברים, בעוד שהוא לא מסוגל להגיד אותם. מותר לך להגיד לו את זה, ואולי לכתוב לו את זה אם הוא מתעלם (ואת עדיין עם המטען הזה). מותר לך לשחרר ממך את המועקה הזאת גם בדרך הזאת, והעיקר שתחושי ששיחררת "אותו" ממך ותוכלי להמשיך הלאה.

אני חושבת שאם תסגרי זאת בינך לבין עצמך, יהיה לך גם קל יותר לסגור זאת מולה (בין אם לבטא את זה ממש מולו או לא). לפעמים אנחנו גם צריכים לשחרר "אותנו" מהזוגיות שזה עתה נפרדנו ממנה. אולי כדאי לעבוד על זה: איפה החלק שלך שעדיין "נקשר" לזוגיות ההיא. האם זה תלוי רק בתשובותיו שיספק לך, או אולי גם בך?

בהצלחה רבה,

שלום שלומית,

אני לא יודעת לענות לחלוטין, אינני מכירה את טיב הקשר, בני כמה אתם, מה את מרגישה בקשר, האם את חשה שזה בא לידי ביטוי בעוד תחומים? האם את חשה "בשוטף" שיש עוד תחומים בזוגיות שלכם בהם את חשה כמובנת מאליה?

יש לזכור שיש פעמים בהם הצד השני זקוק לספייס ולמנוחה וסביר שזה יגיע אחרי זמן אינטנסיבי יחד.. כלומר זה לגיטימי לחוש שיש צורך במרחב לאחר ששהיתם זמן רב יחסית יחד.

בנוסף, הייתי ממליצה בחום לשוחח איתו על מה שאת מרגישה (לא על כך שהוא לא בסדר, כי אחרת יתגונן ויתקוף חזרה. חשוב להסביר מה את מרגישה).

שלום לך,

אהבה עצמית יכולה להסתעף להרבה: ערך עצמי, דימוי עצמי, הכרה של האני, הבנה מה אני צריכה מהסביבה כדי שיהיה לי טוב יותר ועוד.

השאלה היא מה הביא אותך לידי המסקנה שאת צריכה לעבוד על זה? האם אלו דברים הקשורים לתדמית שלך בעיני עצמך? האם לתכונות אופי שיש לדעתך לעבוד עליהן?

כך או כך זו עבודה חשובה מאוד, וטוב מאוד שאת עושה מאמץ שלבטח יתן תוצאות חיוביות. הרבה פעמים כדי לדעת לאהוב אדם אחר צריך לדעת לאהוב את עצמנו..

בהצלחה רבה,

אורטל שלום,

אני מבינה את מה שאת מרגישה ואת האירוע הלא נעים שחווית....

מציינת מספר דברים שאני מקווה שמעט ירגיעו אותך.

בהיריון, גוף האישה משתנה והשינויים לא חלים רק אצל האישה (הורמונלית, רגשית וכו') ההיריון משפיע על הגבר, על אף שאינו "סוחב" את העובר המתפתח.

יש כאן מספר אספקטים, יש גברים שהיריון עבורם הוא פחות "סקסי" והם קושרים את המקום של יחסי מין לעתים לפחד לפגוע בעובר (=למרות שבהיעדר הוראה מרופא, אין בעיה לקיים יחסים בהיריון). יש גברים שלא פשוט להם לחשוב שבאותו מקום שמתקיימים בהם יחסי המין, יוצא גם התינוק בסוף...יש גברים שזה לא משפיע עליהם והם מאד אוהבים היריון. כל אחד ומה שהוא חווה וזה בסדר.

בנוסף, הרגשות שעולים על ההפיכה מזוג למשפחה ולהיות אב.

כלומר, דברים רבים נורמטיביים לגמרי גם גברים חווים.

לגבי האירוע שתיארת של הסתרת אוננות.

בהחלט יתכן והוא התבייש להודות בכך והוא "נתפס על חם" כמו שאומרים.

אולם, במרחב זוגי, בני זוג לא מעטים גם מאוננים (גברים, נשים). ללא קשר לכך שהם נמשכים לבני הזוג שלהם ומקיימים יחסים.

לעתים הרצון לפורקן מהיר, ללא השקעה באובייקט, משהו מהיר, זמין, שכולל את כל עולם הפנטזיות (מה שעולה גם במין) וזה בסדר.

אני כותבת בסדר כמובן אם זה לא בא על חשבון יחסי מין בזוגיות והאדם לא מתמכר לאוננות.

מה שתיארת לא נשמע לי חריג כי בעלך מקיים אתך יחסים.

המלצתי אליך:

לדבר עם בעלך שיחה פתוחה ומזמינה על הנושא. ללא כעס, ללא האשמות, אלא להפך - ממקום מזמין, ממקום שהצד השני לא צריך להתבייש או להתגונן. ככה תחזקו את הזוגיות ולא תצטרכו להסתתר...

הייתי מדברת אתו איך הוא מרגיש עם ההיריון שלך, שואלת בהבנה מה זה גורם לו שגופך משתנה, ההפיכה לאב בעוד מס חודשים.. ממש שיחה מהלב.

הייתי גם מדברת שאת מבינה שהוא סיפק עצמו ובוודאי שהוא לא צריך לבוא ולשתף אותך כשזה קורה אך חשוב לך שזה לא יבוא על חשבון הסקס ואת אוהבת להרגיש נחשקת...

ככל שתוכלו להיות יותר פתוחים בזוגיות (אין כוונתי לכל תנועה שאדם עושה כי המרחב והנפרדות גם חשובים). אתם תצאו נשכרים ותבנו תשתית עם תקשורת טובה.

מסיפורך, לא נשמע שבעלך לא נמשך אליך, נשמע שיש עתה תקופה שיש סיכוי שקשורה להיריון וזה קורה בכל זוגיות במעגל החיים ושווה לדבר על זה.

שיהיה בשעה טובה ובברכה,

טלי, דיברתי איתו על נושא המגע אינספור פעמים. פעם נוספת תהיה פשוט הצרה וחפירה.
אני לא יכולה פשוט לומר לו שאני יודעת שהוא עינג את עצמו, אני לא אמורה לדעת מזה, שיחקתי גשש בלש, הבנתי את זה ואימתתי את זה רק אחרי חיטוט בסל הכביסה שראיתי את התחתונים.
להגיד לו את זה יעמיד אותו במצב לא נעים בכלל.
אני אובדת עצות, את אומרת לדבר איתו על זה, זה לא כזה פשוט טלי, הוא יגיד שריגלתי אחריו, זה לא שתפסתי אותו בעת מעשה.
אני כועסת עליו מאוד טלי
אני חייבת לציין שגם אני עינגתי את עצמי בלעדיו כמה פעמים אבל זה נבע ממחסור וניסיון להשלים את מה שלא קיבלתי ממנו.

אני לא יודעת מה לומר לו.
השתיקה אוכלת אותי, העובדה ששיקר לי ושהתגרה מגוף של אחרת.
זה כמו בגידה
טלי, איך אני פותרת את זה ? הרי לבוא ולהגיד לו שאני יודעת זה לא פיתרון
לבוא ולדבר מסביב לנושא רק יעורר חשד הרי דיברנו על זה כמה פעמים..?

אורטל,

אני מבינה שדיברתם על הדברים.

בעצה שנתתי לך כוונתי הייתה לדבר באמת על מה שעולה בהקשר של ההיריון כלומר, להעלות את הדינמיות שיש בקשר שלכם, בהתפתחות, תרתי משמע, שיש בהיריון ובכל ההשפעה של זה.

האפשרות לשיחה על זה בהקשר של אינטימיות ומה כל צד מרגיש עשויה להיות לכם טובה.

ודיבור פחות "חופר" אלא יותר "משחרר ומזמין".

גירוי מאישה אחרת אינה בגידה. הוא לא אוהב את האישה הזו. הוא לא שוכב אתה גם.

לכולם יש עולם פנטזיות עשיר שמשתמשים בהם באוננות ולעתים בסקס (זה יכול להיות מצבים שונים ועוד.. זה מרחב מאד גדול המקום הזה).

אם לא נוח לך לדבר אתו באופן ישיר על אותו אירוע, בהחלט אפשר לדבר באופן כללי על אוננות ואיך זה קורה בקשר שלכם. האם את רוצה לשתף אותו? האם הוא רוצה לשתף אותך? אבל אז חשוב שזה יהיה ממקום של לגיטימציה של הדבר וחשוב שתרגישי נוח עם זה... ואם אינך מרגישה... אפשר להתייעץ בפורום נוסף גם.

אורטל, אני אפנה אותך לפורום נוסף בנושא זה שישפוך אור נוסף על שאלתך.

בברכה,

לאיזה פורום נוסף את מפנה אותי?

אני מעריכה מאוד את תשובתך אך לצערי היא לא מסייעת לי
אין לי מה לשוחח איתו על ההריון שוב, כבר דיברתי איתו על זה אינספור פעמים (הריון, הריון וסקס וכו'). זה טיפשי, מעייף וחופר.

אני גם לא יכולה לבוא אליו ולהגיד לו " היי, בוא נדבר על אוננות" - הוא ישאל מאיפה הבאתי את זה ??

לא הבנתי מה הכוונה שלהתגרות מאישה אחרת זה לא בגידה כי הוא לא אוהב אותה.
גברים חייבים לאהוב כדי לבגוד?

העניין הוא שהבנתי שהוא עשה משהו שלא מצא חן בעיני (לא ראיתי, הבנתי, ואחרי שמצאתי את התחתונים זה אומת ביני לבין עצמי).
אני מתלבטת אם להגיד לו את זה או לא. אם לעבור הלאה או לא.
אם לבחון אם זה קורה שוב או לא.

אני חייבת עצות פרקטיות כי אני מאבדת את עצמי לדעת. אני גם בהריון וזה לא עושה לי טוב.
אני לא מסוגלת להתמודד עם זה טלי...

התנצלותי, לא העברתי אותך אכן לפורום.


ניסיתי לעזור ולייעץ מקצועית

הפורום שאני מפנה אותך שאני מקוה שישפוך אור נוסף על הדברים הוא מין וסקסולוגיה.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_מין_וסקסולוגיה' id=link]מין וסקסולוגיה[/a].

דנה שלום,

אני יכולה להניח שהאשפוז שלך ושאחותך לא ביקרה אותך בזמן זה, היה זרז, טרייגר, לסוגיות שונות שקשורות בכלל לקשר עם אחותך. ציינת "מהות הקשר" שזו אמירה שעשויה להצביע על משהו יותר רחב מאשר האשפוז. על הקשר שלכם בכלל.. ועל חשיבה מה קורה בניכן.

אשאל מספר שאלות ואם תוכלי לחזור אלי עם תשובה אוכל לתת מענה מקיף יותר.

איך היה הקשר עם אחותך לפני כן? לפני האשפוז? בעבר? במעגלי חיים שעברתם?

הפרש גילאים? (בנות כמה אתן?)

אופי ואינטנסיביות היחסים? חלו שינויים במהלך החיים?

מה את מרגישה בכלל כלפי אחותך? איזה קשר היית מעוניינת שיהיה ביניכן?

יש עוד אחים? אם כן איך הקשר אתם?

אנא חזרי אלי ואוכל לתת לך כיוון יותר טוב מה מומלץ לעשות.

מאחלת לך הרבה בריאות

בברכה,

תודה על התשובה
האמת שהקשר אתה התהדק יותר כאשר בעלה נפטר. אבל עדיין אני מרגישה שאולי הוא לא ממש אמיתי אולי מצד שנינו. אחותי לא תמיד אומרת מה היא מרגישה. לפעמים היא לא עומדת על דעתה בנושאים חשובים. חוסר שיתוף פעולה בטיפול באמא של. יש עוד ששה אחים. שגם הקשר איתם לא הכי טוב. בעקר מפני שגם הם פחות משקיעים בכל הדברים הכרוכים בטיפול באמא שלי ואת רוב הטיפול אני עושה. יש אחות אחת שגם עוזרת בטיפול באמא, אבל תמיד היא רומזת שהיא צריכה תמורה עבור מה שהיא עושה . ועל זה היו הרבה ויכוחים.יש הרבה מתח סביב הנושא הזה. יש לציין שלפני שאמא הייתה חולה ניסיתי להתרחק מהם כי היה לי קשה אתם והיה לי יותר טוב עם זה. אני בת ששים ואחת אחותי השניה בת ששים ושבע. יש לציין שרוב הטיפול באמא נופל עלי ועל בעלי, פשוט אין לי חשק להתעסק איתם . ונראה לי שזה גם לא יעזור. ולא רוצה לבקש מהם כלום. תודה לך.

דנה שלום,

נראה לי שהאשפוז שאת עברת הציף שוב רגשות שאת מתמודדת אתם מול אחותך ובמערכת המשפחתית.

יכול להיות שמה שהיה מאד רגיש, הוא שאת דואגת ומטפלת באמך, שזה באמת לא פשוט פיזית ורגשית לעשות לבד וכאשר את היית בבית חולים, כנראה הרגשת רצון גם להיות מוכלת, מוקפת, לקבל חום גם מאחותך ויתכן וזה יושב על המקום הזה שאת גם הרגשת שרצית תמיכה.

את מתארת כל מיני תכונות של אחותך, שהיא לא כ"כ משתפת ברגשות, שאין שיתוף פעולה כ"כ, אינה עומדת על דעתה בנושאים חשובים

מאד יתכן שהזרז שהיה עכשיו, האשפוז שלך וכעסך ואכזבתך שלא ביקרה אותך, יכול להביא עכשיו למקום של חשיבה על האם כדאי לך לדבר עם אחותך על הקשר שלכן.

אם רצונך שהקשר יהיה אחר, טוב יותר, אני תומכת בלשוחח על הדברים.

יתכן והיא אינה יודעת מה את מרגישה ואם תוכלו לפתוח איזה ערוץ ביניכן, יהיה לכן קל יותר.

זה כמובן לא צריך להיות קשר מושלם כי אין כזה, אך קשר שהוא יותר טוב.

הייתי בהחלט נפגשת אתה אם מתאים לך בבית קפה, בנינוחות, מדברת אתה על התקופות שהתקרבתן, אני בטוחה שהתאלמנותה מאד לא פשוטה עבורה ונראה שהיית עבורה דמות משמעותית.

הייתי משתפת ברגשות שלך, מאפשרת לה לשתף בשלה ומזמינה לשיחה כנה.

גם תחושות פחות נעימות כמו אכזבה וכעס, אפשר לומר בדרך בונה.

"היה חשוב לי שתהי איתי כשהייתי מאושפזת, אני חושבת שהיה לזה מקום"

וכן לשתף מה את מרגישה בכל ההתמודדות לבד עם אימא ללא האשמות (כי זה מרחיק) המטרה היא לגייס ולדבר.

איך היא מרגישה בלשתף מעצמה.. יתכן והיא שונה. יש אנשים שיותר פתוחים רגשית ויש שפחות. אך ניתן להזמינה למקום הזה.

ממליצה מאד לקיים שיחה כזו ולא שאת תיקחי על עצמך גם את הכעסים והאכזבה מאחותך וכן התמודדות לבד עם אימא.

לגבי אמך, בהחלט ניתן גם להתייעץ בין האחים למה אימא זקוקה היום.

לא ברור לי מה מצבה הרפואי והאם מדובר בהשגחה וכו' אך במידה וכן, ניתן לדבר על זה, במידה וצריך לערב איש מקצוע, שירות מביטוח לאומי ועוד.. חשוב להעלות בין האחים את הדברים האילו על מנת לעזור לאימא ולכם, זה לא מחליף את זה שאת וכל אחד מבקר ושומר על קשר ועוזר לאימא.


בברכה,

טלי תודה על היעוץ. יש הרבה חומר למחשבה והדברים שנמצאים מתחת לפני השטח הרבה יותר מורכבים. נעשה חשיבה מחודשת. תודה

שלום לך אנונימית,

צר לי על מה שאת עוברת. פרידות אכן הן סוגים של משברים שהזמן הרבה פעמים עושה את שלו ומקהה מהכאב, וכן היכרויות חדשות שיכולות להפחית את עוצמת הכאב ולהביא חוויות חדשות ומרעננות. אם אינך בשלב הזה, אני יכולה לחשוב על דברים אחרים שיכולים להרגיע- דמיון מודרך / יוגה / כל דרך של הרפיה ו"הזמנה" של מחשבות חיוביות.

הרבה פעמים אנשים בתקופות, לפעמים לא קצרות, של דיכאון או חרדה, נעזרים בטיפול תרופתי דרך רופא משפחה. בד"כ מדובר בטיפול שיכול לסייע להרגעה/ לשינה. נזכור שכל אדם בשלב מסוים בחייו חווה תקופות קשות - וזה לחלוטין לגיטימי גם לחשוב על טיפול תרופתי, אמנם הוא סימפטומטי ומקל רק על הסימפטום- אבל דווקא הקלה זו יכולה לסייע להתקדמות של טיפול פרטני אם קיים במקביל (שיחות) או שהוא פשוט מסייע להתנהלות טובה יותר במהלך היום ועם הזמן הכאב מתקהה ומופחת.

אני מאחלת לך שתרגישי טוב, ותקבלי כוחות חדשים להמשיך הלאה לזוגיות טובה ויציבה שמתאימה לך.

מכל הלב,אני יישם את מה שהצעת לי שתהיה לך שנה נפלאה.

שלום שואלת,

אין ספק שההפסד הוא הדדי, לבטח אם יכיר אותך "האמיתית" יגלה תכונות כיפיות, קלילות וכלל לא משעממות. אני מנסה לחשוב על דרך יצירתית לגרום לך לשבור איתו את הקרח- אולי איזה SMS עם קריצה, פתק באמצע השיעור, מסר דרך חברה משותפת.. שתיתן לו את הטלפון שלך והוא דווקא יעשה את הצעד.

חשוב לנסות להתגבר על החשש הזה- ברור שהוא מעוניין בך לפי מה שאת מספרת. מישהו צריך להרים את הכפפה ולהתניע. את או הוא, או גורם שלישי- לא משנה. העיקר שלא תתפספסו. אני חושבת שגם דרכים כמו פייסבוק, וואטסאפ (סתם לשתף במשהו, לשלוח משהו היתולי או מצחיק ולהמשיך להתגלגל משם - נסי לחשוב יצירתי.

הדבר הכי קל דווקא יהיה לגשת אליו פשוטו כמשמעו "בוא לקפה". ברור לי שהמבוכה רבה ולכן הצעתי דרכים אחרות. אני בטוחה שבעולם מתקדם כמו שלנו תוכלי למצוא פינה שמתאימה ולנסות להביא אותו לדייט המיוחל.

בהצלחה רבה רבה,

ירדן שלום,

את מתארת מצוקה גדולה שלך במערכת היחסים וזה בהחלט מובן.

יתכן ועם התובנות שיש לך היום (וכן לאחר תהליך טיפולי בו מעבדים את פחד הנטישה, היכולת לשהות גם לבד ועוד..) אולי היית בוחרת אחרת.

כמה שזה נשמע קשה, אני מאמינה שבצעדים הנכונים, תק' זו תוכל לחשל אותך ותוכלי להמשיך למקום הרבה יותר טוב בעתיד, אולם בהחלט כדאי להיעזר מקצועית.

ציינת בכותרת "אני עכבר מעבדה ולא יכולה לברוח" זה תיאור מאד לא פשוט....שלאן שלא תפני, את נתקלת בקיר ואת מרגישה לחץ ושאין לך מוצא...

אני לא יודעת כמה זמן הייתם בטיפול זוגי כי טיפול כזה עשוי לעזור לכם.

במידה ומיציתם את הטיפול הזוגי יש קבוצות רבות כמעט בכל תחום באינטרנט... לגבי קבוצה כמו שאת רוצה, הייתי מנסה לפנות לפורומים כמו זוגיות במשבר ועוד.. (יש פורטלים נוספים לא רק בי אוקיי).

לגבי טיפול פרטני, לא הייתי מוותרת עליו, אפילו לצד קבוצה.

לקבוצה יש איכויות משלה ולטיפול פרטני יש איכויות משלו....

את לא חייבת ללכת לטיפול פרטי אם אין לך אפשרות כזאת. יש מספר אפשרויות נוספות:

חלק מהמכונים פרטיים לפסיכותרפיה שמשלמים בהם מחיר מסובסד.

מרכזים לבריאות הנפש אשר פתוחים לקהל הרחב והטיפול בו חינם עם מטפלים טובים.

טיפול מסובסד דר"כ קופ"ח. בעלות מסובסדת.

אל תישארי במצב הזה. נראה לי מאד ממה שאת כותבת שיש לך רצון גדול לשתף, להוציא וזה נראה לי צעד טוב להתחלה של שינוי כלשהו.. בין אם ביניכם ובים אם אחר..

בהצלחה רבה,

הי רוית,

אני חושבת שאפשר לדבר על הדברים ולהבין למה בעצם ניתק את הקשר ביניכם, מה היו הסיבות. אני חשובת שזה יכול לסגור איזו פינה של אי וודאות אצלך.

את לא חייבת להיפגש איתו שוב הרי, את תעשי מה שנכון לך ומה שמתאים לך. אם את חושבת שיש מקום לבדוק ולהמשיך- מה טוב. אגב, זה בסדר לא להראות תחושות של תסכול ואכזבה- אבל זה נכון גם להגיד לו שהניתוק שלו הפריע לך, או השאיר בך תחושה של חוסר אמון או אכזבה. זה לא שם אותך בנקודה חלשה אלא הפוך- זה מעביר לו מסר שלמעשים שלו יש תוצאות.

אינני יודעת מה הוא רוצה ממך, אבל יותר חושב לשמוע האם את מעוניינת בו- ואם כן- עשי זאת לאט, בדקי עד כמה הוא רציני בעינייך ואז תחליטי אם להמשיך הלאה.

שלום לך א,

יתכן והצורך שלך בשליטה כדי להפחית חרדה ודאגה גם קשה עבור אשתך, לדעת שכל הזמן היא צריכה להיות זמינה ואם לא תהיה- אתה "תאבד את זה", כלומר כבר לא תחוש בשליטה ותרגיש כפי שאתה מדווח כאן- חוסר אונים. גם לה כמובן הדבר לא פשוט.

אני יכולה לתת פיתרון שהוא כמו "פלסטר", כלומר לא יתן מענה מקיף לבעיה שהיא למעשה החרדה שלך ממקומות של חוסר ידיעה, חוסר אונים, מחשבות וטרדות רבות שמנהלות את חיי היומיום שלך. אלא פיתרון שהוא יותר קונקרטי - למשל - לקבוע שעה ביום שאתם מדברים ואתה יודע שכל בסדר. או SMS ממנה במהלך היום שהכל בסדר.

אני לא חושבת שזהו "מתפקידה" להיות זמינה כל היום- אני חוששת שזה שם אותה במקום מאוד מאוד נלחץ ולפעמים היא "שוכחת", "על רטט" (פעמים זה אכן כך, אבל להערכתי לכל אדם באופן טבעי מאוד לא נוח שמחפשים אותו הרבה פעמים ביום, שהוא נמצא תחת רדאר מסוים, ולא משנה מאיזו סיבה. פעמים היא אכן שוכחת, כמו כולנו באופן טבעי, ועם זה צריך להתמודד).

אני מניחה שאתה פוגש את החרדות האלה בהרבה מהתחומים בחייך- לא חסרות דאגות כ\גם לאנשים שהם לא "דאגניים". אני כן חושבת שיש מקום להגיע לטיפול בחרדות, ולו כדי להקל עליך במקצת, וגם על סביבתך את התחושות הלא פשוטות סביב חרדה שמשהו קורה, שמשהו יקרה, וכו'. זה לא דבר שניתן לפתור אותו בשיחה או שתיים, אבל בהחלט משהו שניתן לעבד אותו ולעבוד עליו לרווחתך ולרווחת ילדיך ואשתך. (אפשר לפנות לקופ"ח, לרופא משפחה ולבקש הפניה לשיחות, אפשר כמובן גם באופן פרטי).

בהצלחה רבה,

מיטל שלום,

לא אמליץ לך לשקר לבעלך ולהזין את הפנטזיות שלו ע"י משהו שהוא לא אמיתי ולא קרה.

ראשית, זה מזין משהו שקרי לתוך מערכת היחסים ולא משהו שהוא כן ואמיתי ושאפשר לדבר אליו בצורה בונה והדדית.

זה משהו שיכול להתעצם כי אולי תהיינה לו פנטזיות נוספות ותכנסי לסחרור של שקרים ותסבוכת... עדיך להיות כנים ואמיתים בזוגיות.

תכנים של סקס הם אפשריים כל עוד שני בני הזוג מרגישים אתם נוח ומותר לומר לא למשהו שלא מתאים לך.

אני קוראת מדברייך שהיית כנה אתו ושיתפת אותו בכל מה שאת מרגישה ושיש לך רצון להיות אתו בלבד.

הייתי משוחחת אתו ואומרת לו שיש לכך השלכות עליך, על משהו שאת לא רוצה לעשות ועל מערכת היחסים וכן על המקום של לכבד את רצונך כאשתו..

בשום פנים לא הייתי ממליצה לך לעשות משהו על מנת לרצותו ובמידת הצורך הייתי פונה למטפל/ת מיני/ת שהוא/היא מטפל/ת זוגי/ת לבירור ועבודה משותפת על העולם הזוגי והמיני שלכם.

אתם יכולים לצאת נשכרים.

בהצלחה רבה,