פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

ש שלום,

ממה שאת מתארת נראה שהבלבול והחרדה שאת חווה הוא ממקור פנימי שלך וחשוב לנסות להבין מה קורה לך שם.

ראשית, זה בסדר להרגיש כל מיני רגשות ומה שחשוב הוא שאת מבחינה שמערכת היחסים בסדר, שיש דברים טובים, וכן שאת מבחינה מה קורה לך.

יתכנו סיבות שונות להרגשה שלך שלאו דווקא קשורות לקשר שלך עם בן זוגך, אלא יכולות לבוא ממקום פנימי שלך, ככל שתביני את זה טוב יותר, כך תוכלי להפריד בין הדברים ולטפל במה שצריך, גם על מנת לקבל החלטות נכונות ממקום חזק יותר וכן על מנת להרגיש טוב יותר עם עצמך ובמערכת היחסים שלכם.

יתכן ולפני קבלת החלטה משמעותית בחיים, מתעוררת חרדה ושאלות כגון, האם זה האדם הנכון? האם אתו אחיה את החיים? האם הוא האב לילדים כפי שאת מציינת? כלומר, עמידה לפני החלטה משמעותית, עשויה להפגיש עם חרדה ומחשבות כאילו יכולות לעלות.

כדאי לחשוב האם היו לך מערכות יחסים קודמות, איך הרגשת שם, מה גורם לך להרגיש ביטחון, מה גורם לך להרגיש שלמה מספיק, מה חסר לך, האם נכנסים כאן אלמנטים נוספים שאת מתמודדת איתם בחיים בכלל ש"נכנסים" למחשבות על הזוגיות ומשפיעים, האם את מרוצה וסה"כ שבעת רצון מתחומי החיים שלך, האם היו שינויים לאחרונה.

ההמלצה שלי היא ראשית לא להיבהל מעצם התקיימות המחשבות והרגשות אצלך, אף שאני בהחלט מבינה שזה יכול מאד להבהיל. לא לקבל כרגע החלטות (בוודאי שלא להיפרד או החלטות גדולות אחרות)

אני ממליצה לך בחום לשוחח עם איש מקצוע ולנסות לבחון בשיחות מה את מרגישה כרגע בשלב הזה בחיים, עם עצמך והן בתוך הזוגיות. אני בטוחה שתהליך כזה עשוי מאד לעזור לך ולהעניק לך תובנות משמעותיות מאד ולתת לך כלים לגבי המשך הדרך וכן להקל על מה שאת מרגישה עכשיו.

אני מאחלת לך הצלחה ושנה טובה,
,

אובדת שלום,

אכן נשמע שמה שאת מתארת "אני לא יכולה לנשום" הוא שהגוף שלך "מדבר" את המצוקה הרגשית שלך.

בדרך כלל לאחר שלילת ממצאים רפואיים, קיים סיכוי שמדובר בתגובת חרדה (כמו התקפי חרדה, שבו אדם מרגיש שנתיבי האוויר שלו חסומים, אך מדובר בתגובה רגשית ולא בבעיה פיזיולוגית). מתיאורך מאד יתכן שזה מה שאת חווה.

מדובר בדבר שכיח באוכלוסייה.

אין ספק שכדאי לטפל במה שמפריע בחיים.

לאחר הפיכה להורים, האנרגיה מופנית לגידול הילדים ויש פחות זמן לזוגיות, בילויים, אינטימיות מאשר בעבר, אולם זה לא "גזר דין".

בזוגיות, לאורך כל מעגל החיים, ניצבות התמודדויות ויש צורך לתחזק את הזוגיות ולשמור עליה ואחת התקופות, היא תקופה כזו, שיש ילדים קטנים ועולה השאלה - איך בכל זאת, לשמור על המרחב הזוגי של לשוחח ביחד, לצאת מידי פעם לבלות, למצוא זמן למיניות, כזו שיש לכם את הזמן והרוגע להשקיע בה (לחץ, מתח וכעסים משפיעים מאד על המיניות ועשויים לפגום בהנאה וברצון לקיים יחסים).

ממה שאת מעלה, נראה שיש לך מודעות לנושא.

אפשר ללכת לטיפול לבד, זה עדיף על לא ללכת כלל (ורצוי מטפל/ת שהוא/היא מטפל/ת זוגי/ת גם).

אולם עדיף ללכת ביחד.

הייתי מנסה למצוא זמן לשוחח עם בעלך, שיחה שהיא נטולת אשמה ושיפוטיות, אם כי שיחה שמבטאת רצון, רגשות ואמון שניתן לעשות משהו (כפי שציינת כאן "אנחנו לא בלתי פתירים")

ולומר לו שאת מרגישה שתקופה אתם חיים כמו שותפים, שאת מאמינה שמגיע לשניכם אחרת, שאפשר שיהיה אחרת, שזה קורה לזוגות כשיש התמודדויות חיים שונות, שאתם יכולים ללמוד אחד על השני ולהחזיר דברים שהיו לכם בקשר ושיהיה לכם טוב יותר ביחד.

האם הוא מוכן להמשיך כך?

הייתי משתפת אותו גם במה שאת חווה, לא מאשימה אותו במצב, אלא מתארת שהגוף שלך מאותת משהו של מצוקה שאת רוצה שיהיה אחרת. שאת מאמינה שמגיע לכם אוויר, תרתי משמע, וזה משהו שעשוי לעשות טוב לו, לך ולמערכת הזוגית והמשפחתית בכל הפרמטרים.

לגבי סוג הטיפול, אני מאמינה שמטפל/ת זוגית אמפטית יכול/ה לעזור לכם להשיג את המטרה. במידה והוא לא מוכן בשום אופן ללכת לטיפול, הייתי ממשיכה לבד.

אני מאחלת לך בהצלחה ושנה טובה,

תפסתיאיזו הזדמנות שהיינו שניה לבד, וניסיתי (שוב) לדבר איתו. הפעם הוא שיתף פעולה, כמובן הכל יחסי (במילים אחרות- הייתי צריכה לברור את הדברים שאני רוצה לדבר עליהם....)

הייתה שיחה טובה. החלטנושחלק מהדברים כרגע אנחנו לא מדברים עליהם, לקחנו על עצמנו לשנה החדשה לעבוד על הזוגיות. הוא לא מוכן לקבל את זה שזוגיות ומיניותזה משהו שצריך לעבוד עליו. הוא מתעקש שאם זה בא במאמץ אז זה כנראה לא זה, ויחסי מין שהם לא ספונטניים לא שווים כלום...

הוא לא מוכן בשום אופן ללכת לטיפול איתי אין על מה לדבר על זה בכלל זה לא יילך.

אני מאוד מודה לך שתהיה שנה טובה!

אובדת שלום,

שמחה לקרוא שהייתה לכם שיחה שיכולה לפתוח משהו.

כדאי להזכיר אחד לשניה שהחלטתם להשקיע במקום של הזוגיות...

לא כל אדם רוצה ללכת לטיפול. זה לא פשוט ויש כאילו ש"תופסים" טיפול כחוויה ש"אני לא יכול לבד אם אני הולך למטפל" ועוד.

זה לא אומר עדיין שכך זה יהיה תמיד.

יתכן ושיחה זו תהיה פתיח להמשך ובטיפול שאת תעברי, את תרכשי כלים, תלמדי דברים וכל שינוי שאדם עובר, עשוי להשפיע על הדינמיקה הזוגית ויתכן ובעלך בהמשך יהיה מוכן להצטרף אליך.

מבינה את אמירתו לגבי "ספונטאניות" במערכת יחסים ובמיניות, אולם, כמה שזה נשמע מכני וטכני.. בחיים העמוסים לעיתים צריך לקבוע "דייט" על מנת להגיע לדברים האלו גם ואפשר לדבר על זה.

מקווה שתוכלו לשוחח יותר ושהזוגיות שלכם תעלה על דרך יפה.

בברכה,

אני קוראת את מה שאת כותבת ומרגישה את הכאב שלך, מציעה לך לטפח את עצמך לאהוב את עצמך , אני מאוד מקוה שאת אישה עובדת ולתת לעצמך , צרי לך חיים פרטים משלך עם חברות חברים וחברה הוא לא חייב להיות שותף בחיים פרטיים, כי סבירות גבוה שהוא מנהל חיים אחרים וברור שאת פוחדת לחיות לבד(מבינה את זה), . תסתכלי על עצמך במראה ותאהבי את עצמך ותני לעצמך. אישה.

הוא אמר שרב חבריו נשואים שהוא לא ככ יוצא או נפגש איתם ואני כן אוהבת לצאת ובלי קשר אם הקשר יתממש לאיזה חברים הוא יראה אותי במקרה כזה? אולי אמר את זה כי בעיניו זה לא רציני?

אנה שלום,

את מעלה שאלות מאד טבעיות לתחילת קשר.

ממה שאת מעלה נראה שיש לך לבטים איך להתקדם בקשר - הקצב בקשר.

כנראה שיש משיכה פיזית, אולם עולות אצלך שאלות עד כמה כדאי להתקדם שם אם יש עדיין דברים לא ברורים בתחומים אחרים כמו: עומק השיחה, תכנים שעולים בשיחות בניכם, עד כמה נעים לך לשוחח על נושא כזה או אחר בשלב התחלתי של הקשר ועוד.

כדאי להקשיב לליבך. אם את מרגישה שאת זקוקה לעוד פגישות ולהיכרות מעמיקה יותר לפני נסיעה משותפת לאילת, כפי שנתת בדוגמה, שיש בה סיכוי ליצור מפגש מיני, זה בסדר לקחת את הזמן ולומר לו שאת תשמחי להכיר אותו יותר לפני שאתם יוצאים לנסיעה כזאת.

אם יש דברים שאת מרגישה שמוקדם לשוחח עליהם, חשוב שתאמרי זאת (זו סה"כ פגישה שניה, זה מובן).

תנסו להשקיע בלהכיר אחד את השנייה, אם יש לך שאלות אליו של היכרות והעמקה של הקשר, זה זמן טוב בפגישות להכיר אחד את השנייה ודברים שאת מעלה כאן, יגיעו בהמשך ולשם כך נועדו פגישות בתחילת קשר.. ובכלל בקשר.. להכיר ולהעמקת ההיכרות, כך תראי אם יש לכם נושאים משותפים ועוד.., תנסי לשוחח אתו על כל מיני דברם, נושאים מגוונים ועוד..

לגבי חבריו הנשואים, יתכן ובגלל שהוא היה ללא זוגיות, הוא פחות מוצא איתם משותף מבחינת בילויים כי הם זוגות, יתכן והוא מרגיש פחות נוח. אם הקשר ביניכם יתפתח, קיים סיכוי שתוכלו לצאת עם חבריו.

הייתי נותנת בשלב הזה, שהוא מוקדם, לקשר להתפתח, ללמוד יותר עליו, לשתף אחד את השני בדברים ולהגיע למקום של מיניות כשאת מרגישה שזה נכון לך.

שתהיה שנה טובה,

הוא גם מאשים אותי שלא מעוניינת מספיק לא מטלפנת והרי הוא אמור להיות זה שמחפש אבל אני לא מטלפנת בכלל רק סמסים יוזמת והוא פונה בטון מאשים שתרצי לדבר /להתקשר /להיות בוגרת דברי איתי זה מוריד את החשק מה אני אמורה להבין מזה. תודה.

אנה שלום,

מבחינת יוזמה בקשר, שני הצדדים יכולים ליזום, אין כאן כללים.

מה שחשוב הוא שאם משהו עולה בכל שלב בקשר, איך הדברים נאמרים. אם הם נאמרים בטון מאשים' ,תוקפני או בצורה "סוגרת", או אם בצורה שמזמינה אותך גם ליזום/ליצור קשר/מתארת מה הצד השני מרגיש (שהיא הצורה הרצויה והנכונה).


מדברייך אתם ממש בתחילת קשר ונראה שיש לך לבטים רבים לגביו

אם את לא שלמה, את יכולה לנסות להיפגש עוד ולראות מה קורה והאם זה מתאים להמשך לקשר יותר רציני.

אך אם מנסים באמת, כדאי שתהיה הדדיות ושאת גם תראי שאת מעוניינת (אפילו לנסות) ולא לקבל טונים של האשמה, אלא שיח.

אם את מרגישה שיש יותר מידי ביקורת, האשמות, ספקות, אי רצון, יתכן וכבר קיבלת החלטה.

בכל החלטה, שתהיה הרבה הצלחה,

בהתחלה הרגשתי שמעוניין יותר אחכ הפוך וזה ממש מציק לי כי אני רגישה לזה מאוד. הוא היה מתקשר (עכשיו כבר לא ואין לי חשק לכלום- אני לא מאוהבת נכון? לא הגיוני) אמר שאני לא מתקשרת אז התקשרתי איזה פעמיים ואפילו הערתי שנראה טוב והבעתי במגע שמעוניינת- גם זה אולי הרחיק אותו? אני לא יודעת מה עשיתי לא בסדר שהרחיק אותו, מרגישה קצת פגומה. שרק מוזרים רוצים אותי. סימסה והתקשרה אליו מישהי בפגישה איתי הוא לא ענה. אבל העיקר תיחקר מלא על מה שאני עושה. בפגישה 4 הייתה לנו שיחה מוזרה לפני המפגש (אני רציתי תא הוא רצה ראשון ואז אמרתי שבסדר נלך לראשון מקסימום אלך אחכ לבד למה שרציתי כי הוא לא רצה לבוא איתי והיה לי חשוב) יצא ממנו משהו אחר ומאוד התאכזבתי הוא ביקר אותי והתבטא לא יפה שאני חלשת אופי וזה ערער לי את מעט הבטחון שיש לי. אני אדם טוב, עם תכונות טובות וסובלנות מספקת בשביל לשמוע את דעתו הנוקבת ולהגיב באיפוק. וגם כך לצפות ממני לעשות ספורט (כי הוא שרירי אז כנראה חושב בראש כזה אבל נתן לי להרגיש שאני מדלדל למרות שגופי רזה חטוב ללא ספורט), לחפש עבודה אחרת כי מלצרת וגם ככה רציתי, מין נסיון לשנות ולהשפיע אולי שני אלה עוד מקובלים אבל בנוסף ולא מקובל אלא מהחלטה שלי- להפחית במסיבות שאני ממש אוהבת. קנאי כמו האקס שלי אמר- "רוקדת כדי שיתחילו איתך". מקלל את המלצרית. הוא מרוקאי -בגלל זה? לגבי האקס שלי (מלפני חצי שנה- שנה) בכלל לא ניסה לדבר איתי או לחזור אליי ויש מצב גדול שניצל ולא אהב אותי בקשר של 4.5 שנים לסיבות שאני יודעת עליהן. ואצל חברות שלי האקסים רדפו ומנסים עדיין. אז מה זה אומר עליי?
אז הוא שאל על האקס ולא נעלתי את הנושא רק אמרתי שאין מצב שנחזור. הייתי צריכה להיות יותר החלטית ואסרטיבית, הוא קיבל ממני רושם מוטעה של אחת שלא סגורה על עצמה/ סטלנית. הנורא הוא שאני מרגישה שאני הפסדתי מה שיכול להיות ההיפך הגמור כי הוא זה ששפט וקינא ואני נהגתי ברוך ורגישות. אבל תחושת הדחייה קשה לי מנשוא, אתמול הרגשתי כאילו אני מתה וההרגשה נסחבה לי גם להיום וזה רק בגלל שלא ענה לי ולא התקשר כמו אז- שכנראה ויתר עליי... נכון שיכולים לבוא עוד כאלה אבל רציתי אותו אולי בגלל ההרגשה שנדחיתי על ידו גם אם זה לא ממש מדויק. כנראה התת מודע שלי מתייחס לזה כך. ואני עייפה כבר מהכאב הזה. תמיד מתחילים איתי טיפוסים מוזרים וחיצונית לא מתאימים לי כלל, תמיד שומעת אצל חברות על חתיכים וסופסוף מישהו שעושה לי את זה גם התעניין בי ולצערי זה כמובן לא הכי הסתדר האופי שלו בעייתי או שפשוט איתי ספציפית כך שאני סוג של בעיה. אולי כן הייתי צריכה להתקשר או לשחק בצורה אחרת. מנסה לרצות כדי שירצה אותי יותר ומצד שני לא רוצה לוותר על עצמי או להיות סמרטוט. והנה זה נגמר לפני שהתחיל... ממש לא עוזר לערך העצמי שלי ובטח שלא ל"הצלחות" זה עובר לקטגוריה של האכזבות שלי. וגם לא הייתי רוצה לדעת שרק זה שיתחתן איתי או "יסבול" אותי הוא היחיד שבאמת היה מעוניין.

זה ברור שיש התרגשות בקשר חדש וזה כנראה מה שחווית.

אך על פניו אין טעם שתישארי איתו הוא לא נראה לי מתאים לך לצערי תמשיכי לחפש.
את נראית לי בחורה טובה רגישה נחמדה.
סמכי על התחושות שלך

אנה שלום,

ככל שאת מרחיבה יותר, את מציגה תמונה יותר ברורה.

ממה שאת מתארת, נראה כי יש בבחור שאת יוצאת אתו דפוסים של שליטה, זלזול, ביקורתיות, קנאות וחוסר קבלה של עצמך כמו שאת.

הבחור שאת יוצאת אתו מנסה "לעצב" אותך עפ"י הרצון שלו. את מרגישה מהקשר אתו רגשות של אשמה, של דחיה, של בחינה רבה את עצמך איפה היית לא בסדר? האם זה בסדר שהחמאת לו (וזה לגמרי נכון להחמיא לאנשים), ואז זה מביא אותך למקום של שפיטה עצמית ומפחית אצלך יותר את הביטחון.

יש אנשים עם דפוסים מסוימים שיכולים מאד "להפגיש" עם מקומות של דחיה, חוסר אונים, חוסר ביטחון ועוד.

כמובן שכדאי לבחון עם עצמך מה מביא אותך לבחור בני זוג בעלי דפוס כזה (ציינת שגם החבר הקודם היה דומה בדפוסיו).

ניתן גם לבדוק את זה בשיחות עם איש מקצוע כי לא תמיד בחירה של בני זוג היא ממקומות מודעים ואם לומדים להבין מאיזה מקום הבחירה נעשית, אפשרי ללמוד הרבה ולהיות במקום טוב יותר בהמשך הדרך (זה טוב בשביל עצמך).

על פניו, נשמע שמערכת יחסים זו לא תספק לך מקום של צמיחה ובטחון.

הייתי שוקלת במקומך האם הקשר הזה מתאים לך.

בברכה,

שני שלום,

את ראויה להערכה רבה על מאמצך והצלחתך בהפחתת 12 ק"ג.

על כך צריך לפרגן לך ולא לזלזל בך.

ביחסים זוגיים חשוב שתתקיים הדדיות ואהבה וכזו באה לידי ביטוי בדברים נוספים בקשר כמו כבוד, אכפתיות, התייחסות יפה אחד כלפי השני.

אולטימטום, חוסר פרגון, שליליות לגבי מטרותייך ולעג, לא נכללים במה שציינתי כאן ועלולים להביא למצב ההפוך - חוסר שביעות רצון מעצמך ובעיות בקשר ביניכם.

בוודאי שדרישה כמו לעשות דיאטה דראסטית עלולה לא רק לפגוע בבריאותך, אלא להשיג את המטרה ההפוכה - לגרום לעליה במשקל ואפילו יותר מנקודת ההתחלה...
ירידה במשקל מומלץ לעשות כהקניית כלים לדרך חיים ומול תזונאית מומחית/קבוצה/הדרכה.

המלצתי אליך היא להמשיך בתהליך שאת עושה יפה (כוונתי לכל שינוי שחשוב לך), תוך דגש על קבלה ואהבה עצמית, כי רק משם אפשר להצליח ולצמוח.

לא משנה איפה את נמצאת, שינוי מגיע מקבלה עצמית ולא מ"הלקאה עצמית".

את לא זקוקה לחבר שיציב לך תנאים, ילעג לך ויהיה שלילי לגבייך.

הוא עזב? תני לו ללכת, יגיע בחור שיאהב ויעריך אותך, בדיוק כמו שאת.

עצתי לך, תתמקדי בתהליכים שלך שיבנו אותך (פיזית, רגשית) והאמיני שאת ראויה לבן זוג שיאהב אותך ויפרגן לך. זה בן הזוג שראוי לך ואת לו ואתו כדאי להיות.

דפוס כזה יכול היה להופיע, אם לא בנושא של משקל, בנושא אחר...

שתהיה לך שנה טובה,

שלום אנונימי,

מעניין שדווקא מול הילדים אתם זורמים באותו קו, דבר שגם מצריך התייעצויות, חשיבה ביחד, תקשורת, הבנה הדדית וקו חינוך משותף (שלא תמיד נבנה בהתחלה אלא עם השנים) בעוד בתקשורת הבינאישית שלכם אתם פחות מתקשרים.

שווה לעצור רגע ולחשוב איך זה קורה. האם החינוך הילדים אתה זה שזורם איתה והיא מתווה את הקווים ולכן גם אין חילוקי דעות? האם בכל מקרה אתה מסכים איתה וזה גם קו החשיבה שלך, ולכן זה בסדר עבורך?

ברמת התקשורת ביניכם כמובן יש מה לעשות. אני מעריכה שהעובדה שאתה חושש לתקשר איתה גם משדרת לה שאתה מאוד לא בטוח בדבריך ומבקש אישור על מה שיש לך להגיד. זה לא אמור להיות כך. גם כשאין הסכמה, מסכימים על כך שאין הסכמה. חוזרים לדבר על הדברים החשובים ולדון בהם. שוב ושוב. פותחים שיח. העובדה שהיא מבטלת את דעתך לא אומרת שהדעה שלך השתנתה, היא פשוט הושתקה. שווה לשקף לה את זה- שגם אם היא מבטלת את דבריך, הם עדיין קיימים, עדיין מצריכים שיח.

גם העובדה שאין תמיד תשובה על המיילים שלך היא בעייתית בעיניי. כלומר, לא להתחבא מאחורי המייל אלא להגיע לשיחה אמיתית של ממש ולתאר מה אתה חש- לא בנימה תוקפנית ומאשימה, אלא בנימה מזמינה, מזמינה שיח, ואוהבת. סה"כ אין לי ספק שאתם אוהבים זה את זו.

אשתך כנראה התרגלה לכך שבסופו של דבר אתה מיישר איתה קו והיא מקבלת את ההחלטות, ברור שיהיה מאוד קשה ואף מאיים עבורה לעשות שינוי של כזה. אבל להערכתי מה שמפריע לך יותר הוא ביטול הדברים שלך ולאו דווקא העובדה שבסוף היא מקבלת את ההחלטה. יש לאפשר שיח קשוב זה לזה.

נסה בכל זאת להיות "אמיץ" ולערוך שיחה מולה. לא להיפגע, לצפות לתגובתה מראש, לבקש בנימה מרגיעה שתקשיב לדבריך- תעמוד על כך בתקיפות אך לא בתוקפנות - וחדד באוזניה שביטול הדברים לא משמעו שהם לא קיימים יותר.

אם יהיו לך דוגמאות של ממש על מה למשל אתה חולק, אשמח להגיב.

שנה טובה,

שלום לך ש',

ראשית היטבת לתאר את שתי הדילמות שלך באופן מדויק.

לגבי העינין הראשון: לא, לא כל אשה היא חלשה ללא דעות או עמוד שידרה, כזאת שמבקשת המון תשומת לב. נסה לחשוב על נשים אחרות בחייך, ללא קשר לזוגיות: בלימודים, בעבודה, אמא, אחות, דודה. האם כולן כאלו? סביר להניח שלא. יש בהחלט נשים רבות חריפות, בעלות דעות ועמדה משל עצמן, לא מתקפלות מהר, "חזקות", נוכחות, מנהיגות באופיין. יש לזה גם מינוס, כמו לכל דבר אחר. הן פחות יזדקקו לך, הן יעוררו הרבה קנאה והשראה אצל אחרים, הן יהיו עקשניות על עמדתן גם בויכוחים וקונפליקטים, הן עלולות להיות קולניות, דעתניות, גם כשפתאום תחפש את המשהו הרופס והמרצה הזה.
כך שיש לכאן ולכאן.

אני מבינה ממך שאתה נמשך דווקא לצד הזה, החזק, הנחוש. כמובן זה לא שחור לבן, יש גם אנשים שיש בהם את שני הצדדים- רוך ונחישות. אך לפי הבנתי בבת זוגך הנוכחית קיימים צדדים יותר תלותיים, פאסיביים, ו"מפונקים" שדורשים תשומת לב רבה.

לעובדה שלא היו לך קשרים לפני יש משמעות רבה בעיניי. כפי שהקבלת זאת לבגדים- מה הכי נוח לך, בהחלט יש מקום להתנסות בעוד קשרים על מנת לבדוק האם אתה אכן "צריך" מישהי חזקה יותר בחייך, או שדווקא אתה חושב שאתה צריך- אבל תתנסה ותיווכח שזה פחות "הקטע" שלך. צריך לנסות ולבחון. בהחלט לא הייתי חושבת על מיסוד בשלב כזה. ממש לא. הפוך. ההבדל הוא, שעם בגדים אתה יכול להחליף, לזרוק, לאל התחשב אם לבגד הזה "נוח" איתך, כי הוא פשוט בגד. במערכת יחסים אין לך את הפריבילגיה להתחשב רק בעצמך, אלא כל הזמן להיות אל מול הצד השני ולנסות להתגמש ולהבין- מה שאתה עושה בקשר הנוכחי באמת.

לסיכום- בהחלט יש מקום להתנסות בעוד קשרים, וכמובן לא להחליט על מיסוד עד שברור לך מה בדיוק אתה זקוק לו, ואחרי שגם התנסית בו. להערכתי אם לא תתנסה, השאלה הזאת תמשיך להעסיק אותך.. וזה בוודאי עלול לחולל קשיים בזוגיות ארוכת טווח.

בברכת שנה טובה,

בקיצור, אנחנו עכשיו מדברים קורקטית כמה ימים, ואני עם אבן ענקית בלב כי יצרתי איתו קשר ומצד שני הוא נראה לי פתרון. אבל לא יודעת מה לעשות-
הדרך שלי לעשות עוד ילדים בזמן שנותר לי להיות פוריה הוא רק עם בעלי. זה הסיכוי המהיר ביותר.
מצד שני, לא כיף לי כאן. לא טוב לי ורוב הזמן אני פה בגלל שאני לא רוצה לגרום לבנות שלי משבר.
בעלי אמר לי שהוא רוצה לתבוע אותו , אבל אני יודעת שאין עילה ושאם תהיה תביעה בעלי יגלה כמה שאני יזמתי את הקשרים כל הזמן, וגם יגלה על הפעמיים האחרונות ויתגרש כי הוא אמר לי שאם יתפוס אותי עוד פעם אחת הוא יתגרש ממני. לא יודעת מה אני רוצה. באמת לא יודעת. שומרת מכל משמר אבל לא יודעת.
ממשיכה בטיפול הזוגי. מקווה שיותר טוב
קצת תובנות כדי להוציא את האבן הזו מהלב.

התוהה שלום,

הבחור מהעבודה נכנס אל חייך בעיתוי שהיה לך משבר ביחסים עם בעלך, תקופה של חוסר ודאות, של קושי בקשר, מצאת את עצמך במערבולת רגשית והוא היה מעין "פנס" שהאיר את מה קורה לך בתוך הזוגיות וכפי שאת מתארת, היה מקום נוח "לברוח" אליו שהוא מחמיא לך ונותן לך הרגשה שאת אישה, שאת מיוחדת ועוד.

בפועל, לא ניתן לנהל שתי מערכות יחסים במקביל, מה שנקרא "לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה" ובחיים צריך לבחור וכל בחירה היא לותר על משהו וזה עלול לבלבל ולא פשוט.

התחושה ממה שאת מעלה שגם היום את נמצאת בבלבול רגשי ועם הרבה לבטים.
וכנראה שכל "קול" שעולה אצלך "מושך" אותך למקום אחר.

הבחור מושך אותך להיות בקשר אתו, אך גם לך כמובן יש חלק שם שמעוניין והוא "נפגש" שם בדיוק עם המקום שקשה לך בנישואין (חשבי על זה כמו פנס שבא להאיר לך מה קורה)

את לא בטוחה שאת רוצה להישאר עם בעלך, אך יש לך חששות שלא תספיקי ללדת עוד ילדים.

את מציינת שאינך רוצה לפגוע בבנות שלך אולם בפועל, הבאת ילדים לזוגיות לא טובה אשר מתקיימת בה מה שיש היום עלולה לפגוע במס' גורמים:

בבנות - שכן לאחר הבאת הילדים האווירה לא הולכת להשתנות אם לא נפתרו הבעיות השורשיות שלשמן אתם הולכים לטיפול זוגי, הוא עלול להחריף.

בבעלך - הוא מרגיש היום נבגד, הוא מאיים בתביעות (לא ניתן לתבוע אדם סתם), לא נראה שהוא בכיוון של הבאת ילדים ואפשר להבין את המקום שלו.

בך - המקום הנכון להביא אליו ילדים היא למערכת יחסים בריאה, לזוגיות שהיא במקום טוב. אני מניחה שלא היית רוצה להיות עם מס' ילדים, בגירושים לא פשוטים וכו'.. זה מצב מאד לא פשוט, בלשון המעטה.

מה הייתי מציעה לך לעשות?

אני חושבת שאתם עושים נכון שאתם הולכים לטיפול זוגי ופעמים רבות בחיים שווה לדחות דברים ולעשות אותם נכון ובזמן ולא ממקום של חופזה.

בטיפול הזוגי חשוב שתעלו את הדברים, שהמטפלת תעזור לכם לבחון מה שקרה שהביא את הקרקע לקשר עם הבחור, לעבד את הקשיים, תעזור לכם להתחבר למה שחיבר אתכם בהתחלה ביחד ותנסו לראות אם אתם יכולים להחזיר את האמון, ההדדיות, החברות, האהבה ועוד לקשר שלכם.

זה יהיה כרוך בכך שלא תהיי בקשר עם הבחור השני (אם את רוצה לתת סיכוי אמיתי לנישואייך ואם את משקיעה בטיפול זוגי, זה חשוב, אחרת זה כמו לשים "פול גז" בנוטרל).

זוגות יוצאים ממשברים ויכולים להמשיך הלאה.

אני הייתי מציעה להתמקד כיום ביציאה מהמשבר ובטיפול.

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

שלום יפית,

ברור שמה שאת עוברת לא פשוט. יתכן והולדת הילד עשתה שינוי מהותי ביחסים ביניכם, מבחינת כך שהזוגיות מפנה את מקומה להורות. ברור שההתעסקות סביב הילד וכל הכרוך בטיפולו מורידה את זמן האיכות שלכן יחד ואולי גם גורמת לבעלך לחוש יותר מבודד, פחות מעורב, ולכן זה מגביר את המוטיבציה לא להתקרב מעבר לכך, ולברוח עם תירוצים שונים.

אפשר אולי לחשוב על אפשרות של לשים את הילד בסופ"ש אצל אחת הסבתות או לחצי יום, ששניכם תהיו בחופש ביום זה, ובאמת לטייל, או לעשות משהו נחמד יחד ושם לדבר על זה קצת. על איפה "אתם" בתוך ההורות, על מה חסר לכל אחד. טיפה לבוא ולשמוע אותו ולהקשיב ל-למה הוא לא מרגיש טוב, מה גורם לו לעייפות הזאת, יתכן דרך אוירה טובה ומאפשרת שיח, הוא יצליח לספר לך גם מה עובר עליו. העינין של "להשפריץ" את הכעס מולו כנראה לא יניב פירות.. הוא לא יוכל לתקשר אם ירגיש מותקף, הוא פשוט יתקיף חזרה. ולכן ההזמנה לשיחה על מה קורה בזוגיות, צריכה להגיע באוירה טובה, הדדית, בגובה העיניים ולאל האשמות. רק להבין מה הוא חושב ומרגיש ומשם להמשיך.

ניתן לדבר איתו על מה שהיה לפני הלידה ולאחריה, איפה הוא מרגיש את השינוי ומה היה רוצה שיהיה.

לסיכום, צריך להכין תשתית לשיח משותף ולאחר מכן לברר מה הוא מרגיש. אם הוא יחוש אותך קרובה אליו, רוצה בטובת הקשר, דואגת לו - יתכן מאוד שיתקרב חזרה.

בהצלחה.

עדי תודה רבה על התגובה! אבל בכל פעם שאני מנסה לעשות שיחה כזאת הוא אומר שאצלו הכל בסדר וזה בראש שלי הכל! לפעמים בא לי להרים ידיים ולהפסיק לנסות. מבחינתי שנחייה כל אחד את החיים שלו, רק שיהיה לי שקט. אין לי כח למריבות. כל דבר קטן מפריעה לו : באיזו צורה להאכיל את הילד, איך שטפתי את המוצץ, מזכיר לי בזמן שאני אוכלים שאני צריכה לנקות אח״כ או אפילו באיזו צורה להניח משהו במיקרוגל.... ודיי נמאס לי! מעדיפה שאף אחד לא יהיה לי על הראש ושאני מנסה לדבר על דברים אז הבנאדם כבר הולך לישון או שאם כבר מדברים זה הופך לריב שאומר שאני משוגעת והכל בראש שלי.

הי שוב,

נשמע שהבחור די ביקורתי כלפייך, אך שוב- יתכן וזה מושתת עוד על הרבה אחורה ביחסים ביניכם. בפורום לא יהיה ניתן לצערי לבדוק את זה לעומק. אבל, אם תחליטי להמשיך כך- המודל הזה יוטמע גם בילד/ים הלאה, ולא בטוח שאת זה את תרצי להנחיל להם- מודל של ספיגה ושתיקה עד כדי התפרצות לעיתים (כי היא תגיע).

אני מציעה שתניחי לו לחלוטין בתקופה הקרובה. תבליגי, אל תעני, תהיי אשה "טובה" - תאפשרי לו חופש, אוכל, מנוחה, פשוט להניח לו. לקבל אותו בחיבוק וחיוך וכו'. תנסי לבדוק אם העובדה שאת שינית גישה משפיעה עליו. אל תנסי את זה ליומיים, אלא לתקופה, עד כמה שתוכלי. בהמשך תבדקי האם הכדור הזה חוזר חזרה אלייך. אם כן, מצאנו שזה עינין של גישה ותקשורת. אם לא, שווה לקבל כלים אצל מטפל מקצועי ולו רק בשבילך כדי להבין איך ממשיכים מכאן.

לפעמים כל אחד "נעול" בעמדתו, וברגע שאת עושה מהלך מפתיע של התקרבות, חיבה, אהבה, ללא בקשת תמורה- הצד השני נפעם ומתחיל להתעשת.

בהצלחה ושנה טובה

חחחח כ"כ מזדהה עם זה..
זה פשוט לא להאמין עד כמה :)

מאשה שלום,

תקופה זו היא תקופה שכדאי לבחון מה קורה ולא לתכנן/לדבר על חתונה.
התנהגותו של בן זוגך באה לבטא משהו שהוא מרגיש.
לעיתים אנשים לא מבטאים את הקשיים, הרגשות שלהם דרך מילים (דרך ההתקשרות המוכרת לנו ביותר), אלא "מתנהגים" את הכעס, את הרגשות האחרים שעולים כמו: חרדה, חששות ועוד ..

נראה שזה מה שקורה בתקופה האחרונה על פי תיאורך.

בן זוגך דרך התנהגותו מנסה לומר משהו, הוא אדיש יותר, הוא לא עונה וכל מה שאת מתארת מאפיין שינוי שיש בקשר.

מדוע זה קורה? יתכן וכפי שציינת, נושא החתונה רגיש אצלו והוא חושש מאד, יתכן ויש משהו אחר.

מבחינת החוויה שלך, זה מאד לא פשוט לחוות התנהגות כזו, עדיף פעמים רבות לחוות דברים אשר "מונחים על השולחן" כי אז יודעים עם מה מתמודדים, גם אם הדברים לא פשוטים כמו כעס ועוד, איך אין צורך לנתח התנהלות של אדם.

יש משהו בתקשורת שלכם שכדאי לבדוק, לדוגמה, אמרת לו שלא תפגעי אם ישתף אותך אולם בפועל נפגעת. אי אפשר להבטיח לצד שני לא להיעלב.. את בן אדם עם רגשות ויתכן והוא רצה להיפתח אתך ואז נסגר שוב.

נראה שכרגע כדאי לדחות את הדיבור על החתונה ממספר היבטים,
ראשית, בתקופה שיש התרחקות, קושי, אי בהירות בקשר, כדאי לנסות לבדוק מה קורה שם ולא לקבל החלטות גדולות לפני שפותרים את הסוגיות האלו וששניכם מקבלים החלטה כזו ממקום בשל ונכון לקשר.

הייתי מנסה לבדוק אתו מה הוא היה רוצה בקשר, מכל מיני היבטים (גם מבחינת הפגישות). הייתי יוזמת שיחה הדדית, ללא שיפוטיות, לא "בהומור" או בצורת "לבחון אותו" אם כי בצורה מאפשרת, פתוחה וכנה, לאפשר אחד לשני, עשוי להשיג את התוצאות הטובות ביותר מבחינת התקשורת ביניכם ולהפחית תקשורת פחות רצויה (פאסיבית - דרך התנהגות).

לגבי מה שציינת מה יקרה אם תיפרדו. החשש שלך שהוא לא יתחרט שאתם לא ביחד.
את לא יכולה לחזות או לדעת דבר כזה, בין אם מדובר בו ובין אם מדובר בך.

אני בהחלט יכולה להבין את המשאלה להישאר נאהבים אצל האדם שאוהבים, רגשות של אנשים הם לא שחור-לבן, יש בהם הרבה גוונים ומתקיימים בהם כל מיני רבדים.
קשרים זוגיים, גם אם מסתיימים, הם חלק מרפרטואר אנושי של האדם במהלך חייו.
עם כאב של פרידה, יכולה להגיע מערכת יחסים טובה ונכונה יותר (לעיתים רואים את הדברים שהיו צריכים לקרות רק בדיעבד).

מה שחשוב כרגע הוא לחשוב על איך אפשר ללמוד ולהפיק ממה שקורה לכם היום ולבחון האם יש רצון להמשיך להיות ביחד, מה נכון לך, מה נכון לו, מה לשניכם.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה בכל דרך שתהיה,

שלום לך ובוקר טוב,

ראשית אכן התחושות הן לגיטימיות. כשמישהו אחר פוגע בנו פגיעה אנושה, ברור וטבעי שנרצה שהוא יפגע אפילו פי שניים, כדי שנחוש "נקיים", שיש צדק, שילמד עכשיו מה זה וכו'.

את מספרת שהקשר היה לפני שנתיים שלוש, ומאז את מאושרת. נסי לחשוב על הנקודות הבאות:
1. אם הייתם מתחתנים, הרי לא היית פוגשת את בעלך הנוכחי.
2. אם הייתם מתחתנים, והוא בזמנו לא היה בשל - האם היה לך טוב?
3. עברו 3 שנים מאז, אנשים עושים תהליכים שונים, נמצאים בקשרים שמלמדים אותם מה הם צריכים ומה הם מחפשים. כפי שאת היית "התנסות" עבורו והוא "התגלח" על הקשר איתך, גם לך בוודאי היו כל מיני חוויות שהביאו אותך בסופו של דבר להבין מי בן הזוג הראוי לך.

אז כל אלו הן נקודות הגיוניות וחשובות, אך ברור שיש פה אלמנט רגשי מובהק, של אותו כעס. הסליחה צריכה להגיע מתוך מקום של חמלה, לנסות היום- לאחר מספר שנים, להבין שכך זה היה אמור לקרות, שהיתה שליחות מסוימת בחייך, אך בפירוש לא הייתם זיווג. אחרת הוא ואת הייתם יחד היום. נסי להתרכז בטוב שיש לך היום, ונסי לראות את כל תהליך חייך כמכלול של חוויות, תהליכים, התנסויות, תובנות. הוא אחד מכמה אנשים שהיית צריכה לחוות ולפגוש- כדי להגיע לאיפה שאת היום. אני בטוחה שכאדם מאמין את תשימי לב שלא רק הוא, גם הרבה אחרים (לא קשור לקשרים רומנטיים) שפגשת בחייך- הביאו אותך למקום בו את היום. הוא פשוט אחד מהם. סלחי לו ועברי הלאה.

שלום ובוקר טוב שרה,

נשמע שסה"כ הקשר ביניכם טוב ואת עד כה חשת בו בטוחה. אני מבינה שהבגידה מהקשר הקודם גרמה לך להיות הרבה יותר עירנית. לצערי המהלך שקרה לא היה לטובתו, וברור מעל לכל ספק שזה יכול לפגוע באמון.

נשמע שהוא הבין את פשר המעשה שלו, אך נשמע שבד בבד אתם צריכים להבמשיך לבחון את הקשר. כלומר, לא להחליט החלטות פזיזות כמו נישואין ובטח בטח שלא היריונות וילדים. יש לעבור את התקופה הזאת לפני, לבחון מול עצמך מה את מרגישה, האם את מסוגלת לחוש אמון מחודש כלפיו. כמובן שיש לשים גבול - אך הגבול צריך להגיע ממנו. הוא צריך להבין את משמעות הדברים כאשר הוא "מתחבר" למישהי שמעוניינת בו. אולי הוא חש לגיטימציה לעשות כך כי בעבר התעייצתם על דברים מסוג זה והוא הרגיש חופשי ובטוח. אך לפעמים, גם החופשיות הטובה הזאת בקשר, עלולה להביא למצבים שצד אחד בסוף נפגע, גם אם לא היה שם כלום.

אם ניקח את השורה התחתונה- כנראה לא היו שם יחסים אינטימיים אלא שיחה אינטימית ופגישה. כלומר בגידה של ממש, פיזית, לא בטוח שהיתה. נסי לקחת את הפרט הזה ולחשוב האם יכול להיות שתוכלי לבנות אמון מחודש. הוא מצידו חייב לתת לך את כל הסיבות והתחושות שהוא מחויב רק לך.

לגבי החלטות יזומות - לא הייתי ממהרת - 1. ללחוץ עליו ליזום משהו כזה. 2. להגיב להחלטה מצידו אם תגיע. כלומר, גם אם יציע משהו, כפי שכתבתי - זה לא הזמן. עכשיו זה הזמן להקים מחדש מערכת של אמון. אם היא לא תקרה, נניח בתוך תקופה - יש לחשוב האם הקשר הזה נכון לך. אני כותבת את זה כי כבר עברת בגידה אחת, והסבלנות שיש לך לעוד חוויה כזאת היא אפסית. ובצדק. לכן.. קחי את הזמן. בדקי לאורך התקופה הקרובה מה את חשה, שתפי אותו בלבטים שלך שידע איפה את עומדת, ובקשי את הזמן שלך אם את זקוקה לו. הוא צריך להבין מה פשר מעשיו, הוא לא ילד.

עדי תודה רבה על הדברים,
אני רוצה לשאול משהו קצת יותר פרקטי אך לפני כן רק אגיב על כמה מהדברים שכתבת.
קודם כל הבגידה של בן הזוג הקודם שלי היתה בעלת אופי מאוד דומה (גם הוא טען שלא היה סקס אלא רק התכתבות) אבל שם הקשר היה ארוך (יותר מ3 שנים) והיה קשר מאוד לא טוב, מתעלל אפילו וכלל פרידות רבות, במקרה ההוא הרגשתי שאם אגלה שהוא שכב איתה זה ישחרר אותי ממנו סופית, רציתי לסיים את זה ושיהיה לי את הכוח לסיים את זה פעם אחת ולתמיד וזה אכן מה שקרה על אף שלא גיליתי אם הוא כן שכב איתה או לא, אבל הקשר היה ככ גרוע שזה הספיק לי לגמרי.
בהחלט יש לי מעט מאוד סבלנות לדבר אבל את בן הזוג הנוכחי שלי אהבתי מאוד מאוד (ואני אומרת את זה בעבר כיוון שקשה לי להרגיש ממש משהו עכשיו, אני מנסה להרגיש פחות את הכאב וזה כמובן מקהה את כל שאר הרגשות).
כנראה שלא היתה בגידה פיזית אך שקרים היו והם כנראה נובעים מתוך הפחד לאבד אותי זה אין לי ספק, החשש שלי הוא שהשקרים יכולים לחזור על עצמם שוב כי הוא לא רוצה לאבד אותי. בשיחה שלנו אתמול שאלתי אותו מדוע זה קרה האם היה לו חסר משהו והוא אמר שלא, שאני צריכה להבין שזה היה תמיד במצבים שהיא היתה זקוקה לעזרה והוא נחלץ לעזרתה כי יש היסטוריה. הוא טוען שהגבול שלנו היה שונה ושכל עוד זה לא ״מזיק״ זה לא נחשב בגידה, הבהרתי לו מאוד טוב שהגבול שלנו צריך להיות זהה והוא אמר שהוא יתיישר עם הגבול שלי, בנוסף אמרתי לו שלהתכתב איתה בצורה כזו ולהפגש איתה מאחורי גבי זה בגידה וזה פגע בי עמוקות.הוא אמר שהוא יעשה הכל כדי להראות לי שהוא הבן אדם שחשבתי שהוא לפני כן.
לא נתתי לגטימציה לדברים כאלה גם בעבר זה חד משמעי, כשהתייעץ אם להפגש עם אקסית שמתי גבול ברור, הוא ידע שיש לי רגישות בנושא ונסיון רע ולכן זה עוד יותר כואב כי ידע שזה יפגע בי אבל לא לקח את זה בחשבון.
ברור שכעת הכל בהולד, זה הרחיק אותי מלרצות להתחתן איתו או להכנס להריון מן הסתם. השאלה איך אני מצליחה לבנות אמון מחודש בו? חלק מהעניין שבכלל הצלחתי לראות את זה כי באמת הכל היה פתוח בפני אני יודעת את כל הסיסמאות שלו ואני יכולה להכנס לכל דבר שרק ארצה גם בבית. אני מפחדת שזה יביא אותי לחיטוטים אינסופיים שיתישו אותי, או שאני אצטרך כל הזמן לבקש ממנו דוח וזה כמובן לא הייתי רוצה. רוב הזמן אני מרגישה שאני יכולה לעבור את זה איתו בנתיים הוא מאוד תומך ולא נותן לי ליפול לתוך זה. אנחנו טסים בעוד שבועיים לטיול של 3 שבועות והחלטנו לטוס כדי להתרחק ולהתנקות אבל אני קצת מפחדת מזה גם, איך הדרך הטובה ביותר לנהוג כדי לבחון את הדברים זו בעצם השאלה.

הי שוב שרה ובוקר טוב,

אני מבינה לגמרי את הפגיעה שלך. ברור שאמון מחודש יהיה קשה לבנות. הן בגלל מה שקרה והן כי יש לך כבר היסטוריה של זוגיות פוגענית ומזה את רוצה להתרחק.

אין "נוסחה" לבנות אמון מחדש. זה דבר שאמור להגיע לאט לאט ועם הרבה סבלנות והשקעה. מצידו ומצידך. את צריכה לעשות מאמצים כן להאמין בו ולבנות מערכת יחסים שמותשתתת על פתיחות וכנות, ולשים לב שאת מאפשרת לו חופש, לצד הגבולות הברורים ששניכם חייבים להסכים עליהם- מה כן ומה לא (זה למשל לא היה ברור במערכת יחסים שלכם עד שזה קרה. הגבול שלך לא היה הגבול שלו). העובדה שאת "אומרת" לא מעידה על כך שהוא יסכים וילך לפי זה. הוא מבין שאמרת, הוא לא מרגיש שסיכמתם על זה. חשוב לזכור את ההבדלים. כיוון שבזוגיות יש 2 צדדים, כל אחד יביא את שלו, ובסוף תצטרכו ליצור קו משותף ואחיד. אם זה לגבי זוגיות ובהמשך לגבי ילדים. זה לא הולך להיות קל יותר.. מהבחינה הזאת. אבל אם הזוגיות תהיה חזקה ובעלת קו אחיד, יהיה הרבה יותר קל בהמשך.

הוא מצידו צריך לעשות מאמץ ולנתק קשר עם הבחורה ההיא ולו על מנת להוכיח לך שהוא "נקי" ואין לו באמת עינין בה. אם ימשיך את הקשר, זה כאילו לא עשה כלום. ממשיך לחפור את אותו בור.

לגבי הנופש - תצאו, תנסי להנות מכל רגע. אל תהרסי לעצמך את ההנאה שכן אפשר להפיק מזה. אם יש צורך לדבר על זה קצת לפני, תעשו את זה. חשוב לנסות להתרחק מהסיטואציה, ולבנות בחו"ל קשר המאפשר תקשורת. את מוכרחה להעביר מסר שאת פתוחה לדעות שלו, שאת מייחסת אליהן חשיבות עליונה, ושכל החלטה שלכם- היא ביחד. ההסתרות שלו לא מוצאות חן מהבחינה הזאת שהוא ידע שאת לא תאהבי את זה, ובכל זאת פעל. זה מראה על כך שהוא מאוד רצה לפעול באופן מסוים (גם אם לשם עזרה וסיוע), אך היה לו ברור שאת תכעסי. זאת נקודת אזהרה שאומרת שמשהו בתקשורת כנראה לא מספיק כן ופתוח. לכן יש לנסות להפוך את התקשורת לכזאת.

מקוה שזה היה מחודד יותר, וחשוב שבאמת תנסו להנות יחד בחופשה,
בהצלחה רבה

רביב שלום,

אני אתייחס לשאלתך ברמת המיקרו (=השאלה הספציפית שהעלית כאן) וברמת המאקרו (מה משקפת השאלה, איך אפשר "לקחת אותה" למקום של הזוגיות שלכם ועוד).

חשפן הוא לעיתים חלק ממנהג שנקרא מסיבת רווקות. אין מדובר כאן על יחסים מיניים, אלא יותר על ריקודים משותפים, מוזיקה, הופעה של החשפן עצמו, אשר הוא מעין סמל לסיום תק' הרווקות והוא מהווה מעין "פנטזיה", נכנס הביתה גבר חטוב, יפה וכו'.. והיא נשארת בגדר הפנטזיה והכיף. הוא לא דמות שמכילה את מה שמכילה זוגיות (אלא אם לחשפן עצמו יש זוגיות וזו כבר נקודה אחרת לגמרי....זה כבר שלו ועולמו) אך כאן אני מתייחסת אליך כמובן.

אם נתבונן ברגשות שלך, אני יכולה להבין אותם. שאלות כגון האם בת הזוג התעוררה מינית מגבר אחר? האם ראתה גוף של גבר אחר? מה היה שם? הן טבעיות, אך אין כאן עניין של בגידה מעצם היותה במסיבה כזו, גם אם החשפן "השתעשע" אתה קצת, זו לא מערכת יחסים, לא יחסי מין (זה לא נהוג במסיבות כאילו), אין ביניהם יחסי אובייקט מעבר לכך (נניח עם הייתה נוהגת כך עם עמית לעבודה ועוד). זה חלק משעשע של ערב כזה ואין כאן יחסים מיניים או בגידה ובהחלט הייתי מניחה לזה. כל זה ברמת המיקרו.

ברמת המאקרו שכאן לדעתי הנקודה החשובה ביותר.
היא הזוגיות שלכם.
אפשר לקחת את שאלתך למקום של בחינת זוגיות ותמיד טוב לשאול שאלות כמו: עד כמה אתם יכולים לשוחח ביניכם בקשר, עד כמה אתם פתוחים, עד כמה אתם סומכים אחד על השני, מרגישים בטחון בקשר, אמון, שותפות, הדדיות ועוד.
האם יש ביטחון עצמי בפרמטרים שונים של זוגיות (גם מיניות) ועוד..

שאלות שאפשר לבחון אותן אתה עם עצמך וכן אתם בתוך הקשר . כל קשר חשוב לתחזק כדי שיהיה טוב ומספק.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה בקשר,

הבנתי את תשובתך.
העניין הוא שכמו שרשמת - זה נראה לי מוזר ומגעיל שהאישה שלי מתענגת על מגע של גבר זר (גם אם זה כביכול קורה באירוע ספציפי בו כל הבנות כנראה עשו זאת).
זה שזה קרה באירוע כמו מסיבת רווקות לא אומר שזה יכול לקרות באירוע אחר בו אני לא נמצא?

רביב שלום,

לא התכוונתי לציין שהיא מתענגת ממגע של גבר זר. כוונתי הייתה יותר שאלו מחשבות שיכולות לעלות והן טבעיות.

במפגש עם חשפן במסיבה שיש בה עוד בחורות, אין אינטימיות ומיניות כמו שיש בזוגיות.

למעשה, זה יותר לשם שעשוע, ריקוד, אווירה, לא לשם מטרות מיניות.

אין בהשתתפות במסיבת רווקות כזו או אף (וכאן אני באמת לוקחת קדימה את הנושא) חשיבה על אדם כמושא נחשק וכו'.. להעיד על פוטנציאל לבגידה מצד בת הזוג שלך.

יש אנשים שיש להם דפוס של בגידה, רצון לריגושים ועוד.. שהם יותר מועדים לפורענות. זה לא המצב.

בוודאי שלאיש אין תעודת ביטוח למול בגידה, אך אירוע כזה לא מעיד על אופי בוגדני.

מכאן בהחלט הייתי לוקחת זאת לרמת הקשר ביניכם ובוחנת איפה זה הפריע לך, איך הקשר שלכם מכל הבחינות, תקשורת, הדדיות, אמון, חשיפה, מיניות ועוד, האם אתה מרגיש שם נוח, האם בת הזוג שלך מרגישה שם נוח, האם אתה מרגיש מספיק נוח עם עצמך/גבריות שלך? (שזה מאד טבעי)

שפה חשו לי לציין עוד נקודה, האובייקטים השונים כחשפן, חשפנית, דוגמן, דוגמנית, מגזינים ומה שהם מציינים, הם לא רוב האובייקטים שמתקיימים במציאות.. חשוב לזכור את זה ולהרגיש טוב עם מי שכל אחד כי איש אינו מושלם אלא שלם (שלם עם מי שהוא - זה נכון לגבי כולם, גם לגבי מי שאנו חושבים שהוא מושלם)....


בברכה,

היא ואני בדעות שונים. היא לדעתה אם אהיה במסיבת רווקים ותהיה שם חשפנית, לא אפריע לה שאגע בה במקומות מיניים.
אני לעומת זאת חושב שכן המחשבה שהאישה שלי נהנית ממגע גבר זר היא מגעילה, לה זה כאמור לא מפריע.
ברור לי מה שאת אומרת ואני די סבור שגם היא מרגישה כמו שאת רשמת (שזה רק שעשוע וכל זה), אני מנסה להדחיק את זה ובאמת לחשוב שזה לא אמור להפריע לי אבל עובדה שזה יושב לי בראש כבר יומיים.

שירן שלום,

אני שואלת אותך מספר שאלות על מנת לתת מענה מקיף יותר לפנייתך.

כמה זמן אתם גרים אצל הוריו? האם זה משהו זמני?

כמה זמן יש שינוי בהתנהגותו של בעלך האם זה משהו שהחמיר לאחרונה או שמתחילת הקשר היו דפוסים וזה נעשה קשה יותר לאחרונה?

אני קוראת מדברייך שיש לך לחצים מהרבה מאד כיוונים ורוצה לעזור לך קצת "לעשות סדר" בדברים שאת מעלה ולכוון אותך.

אם את יכולה להרחיב על משפחתך, איך באה לידי ביטוי התנהגות בעלך האם יוצא לכם מידי פעם לדבר? האם יש תקשורת כלשהי?

מה יחסו לקשר?

חזרי אלי ואתייחס באופן מקיף למה שאת מעלה

בברכה,

מאיה שלום,

אלימות היא לא רק פיזית, יש כל מיני סוגי אלימות אשר בחלקן יכולה להיות אלימות רגשית (כפי שאת מציינת: הצרת גבולות, קנאות קשה, רכושנות, השפלה, קללות ושימוש במילים בוטות בקשר, זלזול באחר ועוד..) כמו כן יש אלימות של רכוש, כאשר נמנע מבן/בת הזוג משהו שקשור לרכוש המשותף וצרכים שיש בבית.

מתיאורך בן זוגך אכן אלים בדפוסים האלו. אין זה סותר שיש לו גם תכונות טובות.
בדרך כלל אנשים שמקנאים, שמכתביים לבת הזוג שלהם להתלבש יותר צנוע (אינני מתכוונת כאן מבחינת דת/תרבות וכו') אלא בגלל קינאה ושליטה ואמירה כגון "אני יכול להשיג הרבה בחורות ולהסתדר לבד" והפחד שתבגדי בו מסתירים בדיוק את מה שעומד מאחורי דפוסי ההתנהגות שלו: פחד לא להיות נוכח, פחד שדעתו לא תתקבל, פחד קיצוני מסירוס, צורך גדול בשליטה ופחד מחוסר ודאות ורגשי נחיתות (נשמע פרדוקסלי, אך אדם שמרגיש מספיק טוב עם עצמו, אין לו צורך להתייחס או "להוריד את האחר" על מנת להרגיש נוכח.

מעניין מהם דפוסי הקשר של הוריו והאם לאביו יש דפוסים דומים בהתנהגות ומדוע הזלזול באמו,לעיתים יש דפוסים שמשחזרים מהבית.

לשאלתך, המצב לא ישתפר, בוודאי אם אדם לא מודע לעצמו וללא טיפול (2 תנאים הכרחיים).

הבחור צריך לקבל עזרה אם הוא רוצה ללמוד לנהל כעסים, ללמוד איך להיות באינטראקציה בתוך זוגיות וללמוד דפוסים בונים בתוך הקשר ולא דפוסים כמו שיש כעת.

לגבייך, כדאי לך לשאול מה משאיר אותך כל החודשים בקשר כזה?
מה חשוב לך בקשר עם בן זוג?

הייתי שוקלת האם את מוכנה להישאר בקשר עם כל מה שאת מתארת בהנחה שזה עלול גם להחמיר?

לא פשוט אך תיארת את הדברים נכון. יש לו התנהגות של גבר מכה.
יש אצלך התאהבות ופנטזיה שהוא יום אחד ישתנה. בפועל, דרושים מאמצי לעשות שינוי. אני יכולה להבין מהי התאהבות ומה זה עושה לך (התאהבות יכולה לעיתים "לעוור" את התכונות היותר קשות אולם את כן רואה אותן). כדאי לברר עם עצמך אם את מסוגלת לשאת את החלקים הלא פשוטים שלו שעולים בקשר ואם את לא ראויה למשהו אחר.

מאחלת לך הצלחה בכל,

הסיפורים האלו תמיד מתחילים ככה. זה יתחיל בקטן ויגדל. רציתי לדעת בן כמה הבחור שלך ואיך הקשר בין ההורים שלו? איך אתם היום?

שלום ליעד,

לצערי נשמע שאכן הבחורה שלך עוברת משהו מאוד לא פשוט. אני לא יודעת לקרוא לזה "דיכאון" אבל יש פרמטרים של הסתגרות, צמצום, עצב רב, אובדן של תחומי עינין.. אלו פרמטרים שמסבירים על מצב נפשי לא פשוט.

אכן לא בטוח שהיא יודעת ממה זה נובע, אך הכבדות והעצבות הפנימית הזאת יכולה לספר שמדובר במשהו שאולי מצטבר כתוצאה מטריגר או אירוע בחייה, או מספר אירועים. יתכן והיא יודעת מה הסיבה אך נמנעת מלספר כי מתביישת או חוששת שלא יבינו אותה. עצם העובדה שכך זה גם כלפי משפחתה, מספר כי כנראה אין קשר ממשי וישיר לזוגיות איתך.

אני מציעה להמשיך לבדוק מה קורה בעיקר מול המשפחה. אם אתה נוכח להבין שלא מדובר במצב זמני, תוכל להתקשר, לשלוח מייל או כל דבר הנראה לך מקובל- ולתת לה ערוץ פתוח לתקשורת מתי שהיא תרצה. כלומר, אני פה בשבילך וכשתרצי תוכלי לגשת אליי להסביר מה קורה.

אני לא חושבת שאתה חייב להישאר "מחויב" לה בשלב כזה, אך חשוב להבהיר לה אם אכן אתה רוצה להמשיך הלאה. מדובר בקשר ארוך מאוד ויש כמובן לכבד את ההרגשה שלה, כמו גם את שלך ולהיות שקוף מולה. מבלי שהיא תרצה לעזור לעצמה לא תוכל בשלב זה לעזור לה, ולכן היא מעט "כובלת את ידיך" כשהיא לא מעוניינת בעזרה. כך שבאמת אין הרבה שניתן לעשות לצערי, עד שהיא תתרצה ותדבר קצת יותר. כמובן לא "הוגן" שתשב בצד ותחכה ללא מעש.

לכן חשוב להמשיך יצירת קשר עם המשפחה, וגם דרכם להבהיר לה שאתה שם להקשיב אך לא תוכל לחיות כך לנצח, ואם היא מעוניינת בקשר, היא צריכה להשאיר אותך בתמונה. כל פעולת "ניתוק" מצידה, כמובן גוררת ניתוק מצידך, אוטומטי. לא הייתי רוצה שתרגיש רשות אשם על כך שאינך מסוגל להישאר מחויב לה. היא עצמה התנתקה "חד צדדית" ,לא משנה כרגע מה הסיבה.

בהצלחה רבה,