פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום שי,

אני שומע אצלך הרבה מצוקה? שרק גוברת עם האשמה העצמית חזקה. אני מבין כי את חשה לעיתים דחויה ולא רצויה, וכי מאוד היית רוצה לשפר את היחסים החברתיים שלך, וליצור קשרים משמעותיים. קשרים שתמיד עוברים דרך הקשיים שלנו, ההיעלבויות, הפגיעות וכן הלאה. חשוב מאוד מה אנו עושים במצבים אלו ואיך אנו מצליחים להמשיך את הקשר, ולשאת את הפגיעות שהן מנת חלקו של כל קשר.
נראה כי יש להבין יותר לעומק את הפגיעות שלך, את החשדנות ואת העקשנות. אינני מכיר דרך 'לשנות' אותן, אבל אולי את מרגישה שהן חזקות מדי ומשום כך לא פועלות לטובתך. הבנה של הרגשות שלך יכולה לעזור להפחית את העוצמה של הרגשות האלו ולא לתת להם לנהל אותך, אלא להיות יותר מסוגלת לנהל אותם.
לגבי מיומנויות חברתיות, את יכולה מחד לנסות להבין מה האחר חושב ומרגיש, ולנסות לראות את הדברים מנקודת המבט של האחר. כך גם ניתן לשים בפרופורציות את הפגיעויות וההיעלבויות שאת מרגישה שהן חזקות מדי. בנוסף, חשוב להמשיך ולתרגל, ולנסות לתקשר גם במצבים שהם מעוררי חרדה. ככל שתתנסי יותר, ותתני לעצמך יותר חופש, גם אם יש חרדה, כך החרדה תפנה מקום לתקשורת עצמה.
עם זאת, מדובר לעיתים בתהליך קשה מאוד ומציף מאוד, ולעיתים לא ניתן לעבור אותו לבד, אלא רק בליווי של עזרה. עזרה זו יכולה להיות מצד קרובים, חברים או מכרים שבהם כן יש לך אמון, או עזרה מקצועית אם המצב דורש זאת.
כדאי לך גם לקרוא באינטרנט על חרדה חברתית, ללמוד על היבטיה השונים ולראות האם זה מדבר אלייך?

בהצלחה

שלום מושקה עין.

את מתארת סבל רב, שנגרם מפעילותם העבריינית של אנשים אחרים. נראה לי שהמסגרת המתאימה להפנות את תלונותייך תהיה אצל רשויות אכיפת החוק.

בכל זאת, פנית לפורום פסיכולוגיה. ייתכן שאת מודעת לממד הנפשי של המעשים האלימים שנגרמים לך. גם כאן, הייתי ממליץ לך לפנות למסגרת המתאימה - משרד הפסיכיאטר המחוזי במקום מגורייך. הם יוכלו לתת לך הדרכה מתאימה יותר במקרים של פעילות עבריינית על רקע נפשי.

מעבר לכך, את מתארת את המצוקה שבה את נתונה. בנושא זה תמיד פתוחה בפנייך הדלת להיעזר בשירות טיפולי מקצועי על מנת להתמודד יותר טוב עם מה שקורה - בתחנות לבריאות הנפש, בקופות החולים, או באופן פרטי.

שיהיה בהצלחה,

שלום רועי.

אתה מתאר עולם מסויט, שבו דווקא התרחיש השלילי הוא זה שתמיד מתגשם. אין שום סיכוי להתפתחויות חיוביות בעולם כזה, מפני שהרע תמיד מנצח את הטוב.

השאלה היא האם העולם שלך הוא באמת כזה, האם במציאות תמיד התרחשו אצלך רק אירועים שליליים. נסה להכין לעצמך רשימה - אפילו ארוחת הצהריים שאכלת, או כל דבר אחר שקרה לך היום, יחייבו אותך להטיל ספק ברעיון שהכול אצלך שלילי. הנקודה החשובה היא שהשליליות מתרחשת בעיקר במחשבה הפנימית על האפשרויות העתידיות השונות, ולאו-דווקא במציאות.

שיטה אחרת לבדוק את אמיתותו של העולם השלילי כביכול, היא לשתף אנשים אחרים בתחושותיך. ככל שתהיה יותר בקשר עם אחרים כך תוכל לבחון איך הם תופסים את המציאות. בכל מקרה, ברור שכאשר נקלעים לחוויה בסיסית כמו זו שאתה מתאר, החיים לבד, מבלי לשתף אחרים בחוויה, הופכים לקשים ביותר.

אם אין את מי לשתף, אפשר לפנות לייעוץ מקצועי, פרטני או קבוצתי, ולהיעזר שם באנשים הממשיים שאותם תפגוש. מאחל לך שאכן תצליח, אולי בעזרתם של אחרים, לצאת מהחרדות שמתקיפות אותך כאילו מבפנים.

אני חושב שהחרדות עברו לי ואני מרגיש יותר טוב עכשיו, אולי פשוט היה לי יותר מדי זמן כי הייתי חולה וישבתי בבית כל היום, ועכשיו אני בריא ועסוק אז אין לי זמן להסחף בסרטים . קניתי גם טיפות הרגעה בבית מרקחת ולקחתי עד היום בבוקר. מהיום לא צריך כי כבר בסדר
תודה

שלום חסויה,

מעודד לדעת שביתך מצליחה לקיים אורח חיים נורמטיבי ופורה בגילה הצעיר. נראה כי האוטונומיה וההגדרה העצמית חשובות לה מאד, ואולי מתוך המסע שלה לניפרדות עצמית, היא גם יורה חיצים, כמי שחרד, ושומר באדיקות, על גבולותיו ועצמאותו.

חשוב שתקפידי לחזק ולכבד את זהותה העצמאית, לפרגן ליכולותיה, ולהציג את דעותייך באופן שלא יערער על עצמאותה. (אימהות עלולות בלי משים להיות מתערבות, ביקורתיות או מגוננות, כאשר הילד רוצה לפרוש כנפיים, והדבר עלול לייצר קונפליקטים).

בד בבד, חשוב שתעמדי גם על הזכות שלך לקבל יחס מכבד וסביר. מיד עם קפוץ הפיוז, הכרחי שלא תיגררי להרמות קול, ותאמרי בתקיפות שאפשר לדבר, ולהקשיב, רק בטון דיבור ולא בצעקות וקללות. כל אינטראקציה אלימה צריכה להיפסק מיד, ובאמצעים רגועים ותקיפים, מבלי להיגרר לעימות.

לגבי ה"פרנויה" לא ברור האם מדובר במצב הפסיכיאטרי של אדם הבטוח שמנסים לפגוע בו, או מדובר במטאפורה לחשדנות שלה.

רצוי לפנות לטיפול יחד, כטיפול משפחתי לביתך ולך, ולחברי משפחה נוספים המעורבים. אין להצביע עליה כעל "בעייה" כי זה גורר התנגדות ועלבון מצידה. כמשפחה, יש לכם בעיה משותפת שכל אחד תורם את חלקו לה, ולכן טיפול משפחתי יכול להיות יעיל ולגייס את שיתוף הפעולה שלה. בטיפול תקבלו חיזוק לסמכות ההורית, ואולי גם תוכלו להבין יותר את שורשי המצוקה והפגיעות של ביתך (מן הסתם המצוקה שלא לא נוצרה יש מאין).

אפשר שגם את תיפני לטיפול או הדרכת הורים, ותבקשי ממנה להגיע לחלק מן הפגישות.

בהצלחה,

שלום לך,

לא ברור מהשאלה שלך מה בדיוק קרה? האם יש לך טיקים? האם ראית מישהו שיש לו טיקים ואת חוששת שיהיו גם לך?
כן ניכר שאת סובלת, ומחשבות טורדניות יכולות להיות מאוד לא נעימות ולגרום סבל רב.
מחשבות טורדניות הן מחשבות שחודרות למחשבה וככל שננסה להלחם איתן יותר, כך הן עקשניות יותר. יש ניסוי פסיכולוגי מפורסם שבו ביקשו מהנבדקים 'לא לחשוב על פיל לבן', אך ברגע שאמרו להם לא לחשוב על פיל לבן הרי שהם חשבו עליו בהכרח. כלמר, ככל שאנו מנסים שלא לחשוב על משהו כך נחשוב עליו יותר - שכן עצם הניסיון לא לחשוב עליו הוא כבר חשיבה אודותיו.
הדבר הנכון הוא פשוט לתת למחשבות להסתובב בראש בחופשיות, עד שבסוף הן נעלמות מעצמן, וכך חוזר חלילה. אין בעייה עם המחשבות כשלעצמן, הבעייה מתחילה מהמחשבות על המחשבות - 'מה זה אומר עליי שאני חושב את זה?', למשל. אך למעשה מדובר בתופעה נפוצה למדי, שאין בה בעייתיות כשלעצמה. אך כאשר אנו מוטרדים מעצם קיומה, היא יכולה להפוך למטרד של ממש ולפגוע באורחות חיינו.

בנוסף, אפשר לנסות להבין את המשמעות של המחשבה הזו עבורך? מה החרדה הזו מבטאת? האם את חשה פגומה? לא רצויה? האם יש לך חששות מקשר שיוצאות דרך המחשבות האלו?

בהצלחה

שלום אנונימי.

אתה מתאר מצב מסובך מאד, וכמו כל אדם שהתמכר לעניין מסוים, גם כאן נשמע שיהיה לך קשה מאד לוותר על הדפוסים שנוצרו - להשיג מישהי ואז להיפטר ממנה כאילו היתה חפץ משומש ומעורר רתיעה, או לפחד שהיא זו שתרצה להיפטר ממך.

קשה לוותר על הרגלים כאלה, במיוחד כאשר נוספת לכיבושים שלך הילה של הצלחה גברית מאצ'ואיסטית שרק מטפחת את האגו - בעיניך ובעיני החברה שמסביב. עצם הכיבוש הופך לעניין הבלבדי שבשבילו תצא למאבק, אבל אחרי זה - יעלו חרדה שיבגדו בך או תחושות של שיממון גדול ומחנק.

באמת קשה לשנות הרגל כזה, ובוודאי לא ניתן לצפות שהמסגרת הנוכחית תוכל להתאים לכך. כמובן שאני ממליץ לפנות לייעוץ מקצועי, וההרגשה שלי שייעוץ זה יוכל לעזור רק כעבור זמן ממושך.

דבר אחד אוכל לשאול אותך, ביחס לתפקיד שאתה נותן לנשים שאותן אתה רודף, ואחר כך מפחד שיבגדו בך. מה הקשר איתן מסמל, מבחינתך? - את הגברים שנלחמים ביניהם כדי להשיג אותן? את הקושי להאמין שניתן יהיה למצוא מקום של מנוחה בעולם? את החשש שאתה עצמך אינך מסוגל להאמין לעצמך?

שאלות מסוג זה בוודאי יצופו ויעלו, אם תחליט להתחיל בטיפול, ושם יהיה המקום המתאים לברר אותן.

שיהיה בהצלחה,

שלום מילי,

אהבה עמוקה והתקשרות נפשית גדולה הן מנפלאות החיים, הן נותנות את המשמעות, הטעם והסיפוק. אנשים רבים שמים סביבם חומות ולא מעזים לאהוב, להיקשר או לחוש תלות, מתוך פחד לאבד את האחר אשר לו הם זקוקים. וכמה שהם מפסידים!

נפלה בחלקך הזכות לחוות אהבה וצורך רגשי כלפי האחר, וכעת את צריכה להתמודד עם המחיר והסיכון שאהבה כזו מביאה עימה.

הרגשות שלך הם טבעיים, ואופייניים ביחסי אהבה רומנטית, ביחסי הורים וילדים (לשני הכיוונים) וביחסי חברות קרובה. עם זאת, אני לא מספיק מכירה אותך בכדי לדעת מה השורשים העמוקים שלהם, ואך יתאים לך לעבוד עליהם ולהתגבר על העוצמות הגדולות. אולי בעבר איבדת מישהו יקר ממחלה, או שהתמודדת עם סכנת חיים. אולי יש לך תחושות של חוסר ביטחון, רגשי אשמה, תלות מופרזת או רגשות אחרים שמחוללים את סערת הנפש הזו. יתכן כי יש לך נטייה לחרדה, שמתעצמת סביב הנושא הזה.

את כל השאלות האלו, ועוד, כדאי לברר ולחזק באמצעות עזרה מקצועית. הסבל נשמע גדול מן הרצוי, על כן תוכלי מאד להרוויח מטיפול. זכרי שיש לך זכות לקבל כזה בחינם או מסובסד דרך מוסדות הבריאות.

כל טוב

שלום שובי.

אכן, ספר מצוין. ממליץ לך ללכת לספרייה או לשוטט באינטרנט, לברר על ספרים אחרים של ד"ר יובל, ולבחור מביניהם את המתאים לך.

בברכה,

שלום בן 19.

אתה מתאר סבל גדול, שנמשך הרבה זמן. מצטער שנקלעת למקום כזה קשה, ומקווה בשבילך שתוכל לצאת משם מהר.

כפי שזה נראה לי, אחת הבעיות שמשאירות אותך בתוך הייאוש קשורה לכל מיני החלטות שקיבלת, שאותן אתה מתאר כאילו הן אקסיומות מוחלטות שקובעות את האמת הבסיסית: שאסור להיעזר באחרים, שלא צריך לקחת תרופות, שצריך הכל לעשות לבד.

אני, למשל, חושב ההיפך ממך: שאי אפשר בלי להיעזר באחרים; שבמקרים מסוימים תרופות יכולות להועיל ולהתניע תהליכים של שינוי; ששינוי אמיתי אינו רק כזה שעושים אותו לבד.

גם ביחס לטיפול, ייתכן שיש לך דעות קדומות בלתי מוצדקות. ממליץ לך מאד להתנסות בכך. ייתכן שתראה שטיפול אינו מקום שבו מישהו "בא מהצד" ומתקן אותך כמו שמתקנים מכונה. ייתכן שתפתיע את עצמך דווקא שם.

בכל מקרה, ניסית לבד כבר הרבה זמן, אז למה לא לנסות ביחד? מתאר לעצמי שתוכל למצוא את המסגרת המתאימה לך - פרטית, דרך קופת חולים במחיר מסובסד, או ללא תשלום במסגרת השירות הציבורי בתחנות של משרד הבריאות.

שיהיה בהצלחה!

שלום דני.

אם אני מבין נכון, אתה מתכוון לסוללת המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים שמעבירים פסיכולוגים קליניים.

לשאלתך, אין מבחן אחד מסוים מביניהם שמיועד לזהות "הפרעות נפשיות". כל מבחן מספק תמונה שמיועדת לתת מבט כללי מזווית מסוימת על תפקודיו השונים של הנבדק. נכון, ישנם מבחנים שמתמקדים דווקא בתפקודים מסוימים, אבל גם שם, הרעיון הוא לבחון את האדם בתוך ההקשר הכולל של אישיותו.

בכל מקרה, המונח "הפרעה נפשית" לקוח מהתחום הפסיכיאטרי, המבוסס על שיטת אבחון אחרת, שמיועדת לקבוע אבחנה על סמך קיומם של תסמינים שונים בהתנהגות האדם.

מקווה שעניתי, לפחות באופן חלקי, על שאלתך.

בברכה,

הרי לכל מבחן בסוללה יש תפקיד...

שלום סיוון.

את שואלת שאלות שקשה מאד לדעת את התשובות המדויקות עליהן, מפני שהן עוסקות במערכת המסובכת ביותר שקיימת בעולם - המוח האנושי. אין דבר מורכב יותר מהאיבר הזה, במיוחד כאשר מנסים לברר לגביו שאלות שקשרות לתהליכים של שינוי לאורך זמן, של השפעת הסביבה על שינוי זה, ושל מידת היכולת לנתב שינויים אלה באופן עצמאי.

האם דווקא מטפל מסוים יכול להיות יעיל יותר מאחר? איך תדעי אם לא תנסי? מצד שני, את כותבת שכבר נוצר קשר טוב עם המטפלת הקודמת, אז האם לא עדיף יהיה להמשיך איתה? רק בידייך התשובה.

אוכל רק להוסיף על כך שנראה שאת אדם סקרן, שרוצה להתבונן בעצמו ולבחון את מה שקורה איתו, תוך כדי התרחשות הדברים. מהבחינה הזו, נראה שמסגרת טיפולית, כל מסגרת טיפולית, יכולה בהחלט לעזור לך להתכוונן עוד על מה שעדיין מפריע ומציק. ולכן, ייתכן שבלי קשר למי שבו תבחרי בסופו של דבר, עצם השהייה בטיפול תוכל לעזור, באופן כזה או אחר.

בברכה,

שלום ג'ניה.

שאלות על סיבות לדכאון זוכות לתשובות רבות ומגוונות, על ידי אנשים שונים שמחזיקים כל אחד בדעה או מקצוע שונים. למשל: חוסר איזון כימי בגוף, בעיות בילדות מוקדמת עם הורים, רכישה התנהגותית של דפוסי-דכאוניות מהסביבה, הערכה עצמית ירודה, קשיים ביחסים בין-אישיים, ריקנות קיומית וחוסר יכולת למצוא משמעות לחיים. כל תשובה מלווה בהסברים תיאורטיים שונים, שאינם חייבים להיות סותרים זה לזה, אגב.

אינני משוכנע שתשובה תיאורטית לסיבה תוכל לספק אותך, כי את מרגישה כרגע לא טוב, נחנקת, כאילו רוצה להיעלם מהעולם, ושיעזבו אותך בשקט, בתוך הבועה הדכאונית שנוצרה.

טוב שפנית לכאן, וטוב שאת חושבת ללכת לטיפול כדי לצאת מתוך הבועה הזאת, מפני שעדיף לטפל בדברים כעת, במקום לחכות לזמן אחר, שאז יהיה לך קשה יותר להיחלץ משם.

באופן כללי, הייתי ממליץ לנסות ולברר באופן מעמיק יותר את התחושות שעוברות עלייך במסגרת טיפולית. בלי קשר לזה, כדאי לברר עם רופא האם באמת השינוי התרופתי שעשית השפיע על מצב הרוח שלך.

שיהיה בהצלחה,

הי דג,

נרקיסיסט הוא אדם העסוק מאד בערך העצמי שלו. לעיתים הוא עלול "להתנפח" ולהפגין בטחון עצמי מופרז, ולעיתים הוא עלול לחוות קריסה בתחושת הערך העצמי, גם בעקבות מאורעות נייטרלים או פעוטים יחסית. פגיעות נרקיסיסטית, אם כן, היא רגישות רבה לערך העצמי ונטייה לתחושות של עלבון, השפלה ובושה.

בטיפול היא תתבטא, כמו בחיים, בחווייה של פגיעות ורגישות, נטייה להרגיש מבוקר או נשפט, ולעיתים במנגנוני הגנה של גרנדיוזיות, יוהרה ובוז.

הי שרון,

ראשית, אני מחזקת את ידייך במצב הלא-פשוט שנקלעת אליו. החוויה היא שתפקודה הפיזי והרגשי של המשפחה מוטל כעת על כתפייך, וזו אחריות קשה.

חשוב שבעלך יקבל טיפול פסיכולוגי ולא רק תרופתי. יתכן כי הוא סובל ממחלה, וטוב שהוא מטופל תרופתית, אך לצד זה חשוב שיקבל באמצעות שיחות תמיכה נפשית, הבנה של שורשי מצוקתו, הכוונה לתיפקוד תקין וכו'. טיפול חינם יוכל הוא, וגם את, לקבל במרפאה לבריאות הנפש.

אם הוא מוכר כנכה ע"י הביטוח הלאומי, מגיע לו ולכם לקבל חבילת שיקום ושירותים. התייעצו בביטוח הלאומי וברשות המקומית לגבי מסגרות תמיכה וזכויות.

גם בעמותת "אנוש" יוכלו לכוון אותך, ולהציע קבוצת תמיכה.

לצערי איננו מספקים המלצות דרך הפורום. תוכלי לאתר בגוגל מטפלים פרטניים ומשפחתיים באיזור מגורייך, וכם פורומים בנושא (אני משערת שיש מספר כאלו).

בהצלחה,

שלום לך,

אכן התחלות חדשות הן דבר מעורר חרדה, ובצבא רב הלא נודע על הנודע. זה בהחלט לא רגיש ולא במקום להקדים כך את הגיוס ללא מתן אפשרות להתכונן לבאות.
עם זאת, הרי שהצבא אינו פועל בוואקום, וגם בו יש למי לפנות. אתה יכול לפנות עם הגיוס בבקשה לראות מישהו מבריאות הנפש בצבא. פגישה כזו לא מחייבת פגיעה בשירות שלך, וגם אינה בהכרח צריכה להיות סביב שירות או לא שירות. אלא אתה יכול לבקש שם עזרה עם החרדות ועם דרכי התמודדות עם החרדות.
אכתוב גם כמה מילים על ההתמודדות עם החרדה, על אף שלא פירטת על החרדה שאתה חש ואיך היא מתבטאת. באופן כללי, כדאי לזכור שחרדה, מעבר למשמעויות הנפשיות שלה שכדאי לברר אותן לעומק, היא מנגנון פיזיולוגי אשר כמו כל דבר גופני הוא חולף. כאשר יש התקף חרדה כדאי לא להימנע מהמשך פעילות, אלא לזכור כי זהו מצב חולף וטבעי, ולהמשיך בפעילות. כמו-כן ניתן לתרגל נשימות עמוקות ומרגיעות.

בהצלחה