פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום לך,

כתבת בקצרה, ולצערי אני לא ממש מבינה את הבעייה.

אם ההקאה נגרמת בגלל פחד או גועל עזים, יתכן שהינך סובל/ת מפוביה כלפי הדברים הנ"ל. (פוביה = פחד ממוקד ומופרז מאובייקט ספציפי).

במקרה זה הטיפול קרוי "חשיפה ומניעת תגובה". כלומר, חשיפה הדרגתית לאובייקט הבעייתי, בהתחלה בדמיון ואח"כ במציאות, תוך ביצוע תרגילי הרפייה שמונעים הקאה (כמו נשימות עמוקות). רצוי לעבור תהליך זה במסגרת של טיפול התנהגותי, אך אפשר לנסות גם לבד.

יכול להיות שהבעייה המתוארת היא רק סימפטום אחד במסגרת רחבה יותר, שאליה לא אוכל להתייחס כי לא מסרת מספיק מידע.

הכי טוב לפנות לאיבחון ובמידת הצורך, לטיפול מקצועי.

אני לא יודעת אם יש לך מושג אבל גם במילותך הקצרות הצלחת לגרות לי להתרגש ואף להתחזק מעט.
אני בהחלט מודה לך על הקדשת דקות ספרות בכתבת ההודעה - לי זה כבר עשה את "האפק" שלו.
אין ספק כי עצם ההזדהות שלך בתחושתי גרם לי להתרגש במיוחד יותר משיחות עם קרובים.
ישר כח!
הייתי מעוניינת לדעת אם קיימת אפשרות להתכתב איתך במייל (מוכנה לשלם עבור זה),
אני פשוט מהצפון ....

שלום לך,

תודה על המילים החמות שלך. היכולת שלך להיתמך ולהיעזר מצביעה על הכוחות החיוביים שלך. זה מדגיש עד כמה טיפול יכול לסייע לך ולעזור. אשמח לעזור לך, עם זאת, התכתבות במייל איננה תחליף לטיפול פסיכולוגי. המפגש הטיפולי הוא בעל חשיבות עצומה, ולא נכון מקצועית לוותר עליו. אם אינך יכולה להגיע לטיפול באזור המרכז, אני ממליץ לך לפנות לטיפול באזור מגורייך. את עוברת תקופה לא פשוטה, וחשוב שיהיו לך מקורות תמיכה קרובים ונענים שיעזרו לך להתמודד עם הבאות.

ליבי איתך,

תודה רבה

שלום שולי,

מאוד קשה לענות לשאלה כל כך עמומה? לא רק באיזה משבר מדובר? אלא בעיקר מה את מרגישה שנכון עבורך? אם פנית לכאן, כנראה שאת חשה שאת זקוקה לעזרה להתמודד עם מה שעובר עלייך ועוד יעבור עלייך. אין סימן טוב מזה לכך שנכון יהיה להתחיל טיפול כדי לקבל את התמיכה לה את זקוקה.
אינני מאמין בחוקים של נכון ולא נכון. את משתפת בשאלה מאוד אישית שלך, האם נכון עבורך לפנות לטיפול על מנת להיתמך בעת משבר. נכון שתקשיבי לעצמך, לגוף שלך, לרגשות שלך, לחוויה שלך. אם את חשה שזה נכון עבורך, הרי שזה נכון.

אני לא יודע למה את מתכוונת 'לפני הופעת משבר'. אך כשאנו יודעים שמשהו קשה עומד להתרחש (מוות של אדם קרוב, פרידה קשה וכדומה) הרי שאנחנו כבר בתוך המשבר ולא לפניו. אנחנו כבר מתמודדים עם הבאות, עם הרגשות הגואים בתוכנו, עם התחושות הפיזיות שעולות בנו וכן הלאה.

הקשיבי לעצמך, אם את זקוקה לתמיכה בשעה קשה, הרי שהדבר הנכון יהיה לפנות לעזרה.

בהצלחה

תודה רבה עבור תגובתך!

כשרשמת לי לפני הופעת משבר- הרי שאנו כבר במשר זה כ"כ נכון....

אמי חולה, חולה מאוד....
ואני הייתי רוצה להכין עצמי לבאות מאחר ואנחנו כ"כ קרובות ואינני יודעת כיצד אני יתמודד כאשר אינה תהיה בחיים- אופציה שעשויה להתרחש בזמן לא מוגדר.

אני אמא לילדה קטנה, בעלת תפקיד חשוב במקום העבודה ובלימודים מתקדמים,
אני חוששת שאולי לא אדע כיצד עלי להגיב להתמודד עם התרחשויות אשר עשויות להגיע.
אני כבר בזמן זה חשה כי אני נשאבת לתוך "מסכת של עצבות" דבר אשר לא אופייני לי כלל...

אודה להתייחסותך

שלום לך,

צר לי על מחלתה של אימך, וכולי תקווה כי תחלים ויהיו לכן עוד שנים רבות וטובות יחד.
עם זאת, ברור כי הכאב, העצב והחרדה, גואים בך כבר עכשיו, לנוכח מחלתה, וכמובן לנוכח האפשרות שלא תהיה בחיים.
מוות של אדם קרוב, של הורה שהיחסים עימו קרובים, הוא מאורע משמעותי מאוד בחיי אדם, המצריך התמודדות עמוקה ורצינית. זמן לעבד את האבל, את האובדן.
מאוד טבעי שתחושי שאת זקוקה לעזרה להתמודדות עם מחלתה של אימך. סביר שכבר איבדת חלקים מסוימים ממנה, שאת כבר חשה עצב וגעגעוים מסוימים למה שהיה ביניכן, ושאת מתחילה להתכונן לכל האפשרויות בנוסף להתאמות ולהסתגלות שיש לעשות למצב הנוכחי.

מתיאורך הקצר את עצמך, נראה שאת אישה עם כוחות רבים, אך גם עם התמודדויות לא פשוטות. נראה כי אימך עשתה עבודה טובה, וציידה אותך בכוחות ובמסוגלות להתמודד.

העצבות שלך היא טבעית, לנוכח המצב. אך טבעי גם לפנות לעזרה כאשר מרגישים את הצורך לכך ולנוכח מצבים קשים. טיפול נפשי יכול לחזק אותך, ולעזור לך להתמודד עם הקשיים והאובדנים שכרוכים במחלתה של אימך, לצד ההתמודדויות היומיומיות.

בהצלחה

עברתי את החוויה שאת עוברת, נדמה כאילו שאני כתבתי את זה.
ואני עדיין עוברת את התהליך...אבל הפעם לא לבד, ומה שיש לי לומר לך....
אני יודעת שזה נשמע מסובך ואולי בכלל לא יהיה איכפת לך ותגידי...מה התגובה הזו תעזור לי,
אבל לדעתי, שום תשובה בפורום לא תעזור באמת באמת, אולי תקל עלייך קצת יותר, מה שאני היתי מציעה לך לעשות זה ללכת לפסיכולוג שאת סומכת עליו ויכול לעזור לך לפתח בטחון עצמי , כי בסה"כ זה יותר מנכון שמראה כן יכול להשפיע על הבטחון העצמי, אבל כל כך מעט ולזמן קצר, את עדיין יכולה ליצור מערכת יחסים כי סה"כ את בגיל בו הכל עוד פתוח לפנייך ופרוס, לכי לצבא, לכי ללמוד תעשי דברים שיקדמו אותך ותרכשי השכלה, תעשי את המסלול הנדוש (צבא לימודים טיול )שיקדם אותך, כי כל המסביב וכל קיצורי הדרך לא עוזרים.תפתחי את עצמך תעשי הל בשביל עצמך וזה יגיע.

שלום ענת,

קשה לשמוע את היחס שלך לעצמך, שברור שאינו מוצדק. אפשר לשמוע את הכאב שיוצא מתוכך. על אף החשיבות של מראה, נדמה כי את נושאת בתוכך חוויות לא פשוטות של איך ראו אותך. אולי נכון יהיה לומר שיותר מאיך שאנו נראים, חשוב איך רואים אותנו - איזו מראה משקפת את המראה שלנו. הסביבה הקרובה שבה אנו גדלים היא המראה הראשונית שלנו, ואני לא בטוח שהייתה פניות דיה כדי לשקף לך את יופייך. גם אם את לא רואה אותו, אפשר לשמוע אותו בתוך דברייך.
אני מצטרף לדבריה של 'מישהי', אין קיצורי דרך. טיפול נפשי יכול מאוד לעזור על מנת שתוכלי לאהוב את עצמך, ולהפסיק את ההתנהגות הפוגענית כלפי עצמך - הן בדברים הפוגעים שאת אומרת על עצמך, והן בקשרים ההרסניים שאת בוחרת לעצמך. מדובר בקשרים, שמחד, שנותנים את תשומת הלב שחסרה לך כל כך, ותקווה כי תמצאי בהם את המראה המיטיבה שאת מחפשת, ומאידך, קשרים שידוע שלא יתנו את מה שמגיע לך ורק ישחזרו את הפגיעה והכאב שאת נושאת בתוכך. את צעירה מאוד, וטיפול היום יכול לחסוך לך הרבה כאב עתידי, והרבה התנסויות חוזרות בקשרים שיפגעו בך.

חשוב שתתני לעצמך לקבל טיפול מיטיב עבור עצמך בתוך קשר מקצועי. אל תחסכי זאת מעצמך. מגיע לך להכיר בערך שלך, וליהנות מלהביט במראה (הנפשית והפיזית).

בהצלחה

שלום דנה,

פרידה יכולה להיות דבר כואב מאוד, בעיקר כאשר היא בנסיבות לא טובות. לוקח זמן לעכל, וצריך לתת מקום לעיבוד של הרגשות, של מה שהיה, ושל כל טווח הרגשות שעולה שאת מתארת - מעצב ועד כעס, דרך כל מה שבאמצע.
לא נראה לי נכון להיצמד לשלבים תיאורטיים כלשהם שאמורים להיות או לא. הישארי עם החוויה שלך, הקשיבי לה, תני לה מקום. אם את יכולה לעבד אותה עם אדם נוסף, חבר/ה, קרוב/ת משפחה, שיש לך עימם קשר אינטימי, או עם איש מקצוע, זה יכול לעזור לך בתהליך הלא פשוט שאת עוברת.
נסי לתת לרגשות ולמחשבות שלך מקום ולנסות לראות לאן הם מובילות אותך, איזה פגיעות עולות ומתעוררות בך. כך תוכלי להבין את רגשותייך יותר, ולהיות מחוברת יותר לעוצמות שאת חשה. על אף שאלו רגשות לא נעימים, ועל אף שהיינו רוצים פעמים רבות שהם פשוט ייעלמו, הרי שהם חלק הכרחי מהחיים, מזוגיות ומקשר וחשוב שנכיר בחלקים האלו שלנו.
אם תרגישי כי את לא מצליחה להשתחרר מהרגשות האלו עוד מספר חודשים וכי היכולת שלך להמשיך בחייך נפגעת, חשוב שתפני לעזרה מקצועית שם תוכלי לעבד את הפרידה, את הכאב האישי שהיא מעלה בך, כדי לאפשר לך להמשיך את תנועת החיים שלך.

בהצלחה

שלום לך,

לצערי לא הצלחתי להבין את הכתוב. נסה/נסי לכתוב שוב, יותר באריכות ובפירוט, כדי שאבין מה בדיוק הבעייה.

שלום לך,

ארצנו קמה וקיימת בזכות הרבה צעירים אמיצים, שחרפו נפשותיהם למות. מטבע הדברים, דמותם מואדרת, והם הופכים למעין מיתולוגיות. החולשות האנושיות נשכחות, והם הופכים בזכרוננו לסמל ומופת.

בעיניי חנה סנש, כמוך וכמוני, היתה אשה מלאה, עם חולשות, ספקות ולבטים, ויעידו על כך שיריה והמכתבים שהשאירה אחריה. יתכן כי אם היתה ממשיכה לחיות בינינו, חייה היו מקבלים תפניות, לבטים ומשברים, ממש כמו כל אחד מאיתנו.

לה, ולך, יש את האומץ להיות אנושיים, על כל הכרוך בכך. אם יש לך רגשי אשמה, ייסורי מצפון וכאב גדול על מעשייך, כדאי לעבד אותם, ולקבל החלטות יותר חיוביות בהמשך הדרך. לקלל את עצמך לא יעזור ולא יועיל. לקבל את האנושיות שבך ולערוך חשבון נפש עמוק, זו תהייה לך דרך יותר טובה.

כל טוב,

שלום לך,

אני שומעת ומשתתפת בעומס הגדול שנפל על כתפייך מאז אביך נפטר. אני שומעת איך חייך נעצרו, ועד כמה קשה להחלץ מהתקיעות.

לצערי, הפורום לא נועד ללוות תהליכים ארוכי טווח, ופניותייך לפורום רבות ותכופות. כפי שהצענו לך בעבר, עלייך להתייעץ ולהעזר באיש-מקצוע הן לגבי אימך, והן לגבי התפתחותך האישית.

אם משאלתך היא לקבל תמיכה רצופה של גולשים, הרי שפורומי תמיכה בעלי גוון קבוצתי, הפעילים 24 שעות כל ימות השבוע יתאימו לך יותר.

כל טוב,

כל הפחדים והחשש הזה,
אז כן לא הלכתי ללימודים,
כן הייתי משפחתית בימים האחרונים
וקצת עשיתי איזשהו ספורט
חברים בכלל לא בטוחה בהם

מחר כבר חייבת לחזור לשיגרה ..

ופשוט לא מוצאת את עצמי
אני מרגישה רייקנות
ושעמום
אני מרגישה לבד, מנסה לגשש אחר בחור מסויים,כדי שיהיה מישהו שיהיה איתי
יותר ,למרות שאני יודעת שזה ממקום של חולשה,ככה לבוא להכרות ,
אבל מרגיש לי מאוד לבד

וגם חלק מהסיבות שהקשר הקודם העיק שמלבד זה שבאמת הוא לא הקדיש לי מספיק זמן, חלק מהרצון שלי ליותר זמן היה הבדידות שלי...

מה עושים?
יש חברים שלא רוצה להיות חברה שלהם רק כי מכירה כי הם אכזבו
ו3-5 אחרים לא גורמים לי להרגיש מספיק ביטחון
ואני כן בכמה מסגרות ,והתידדתי ואפילו הכרתי חברה שיוזמת ומנסה איתה
אבל עדין הרגשת הלבד...

מה עושים?
או גם איך להרגיש טוב עם הלבד שלי ...מרגישה משועממת ...
לא ,יופי יש לי זמן לזה וזה עכשיו...
אני כן עוסקת בספורט וכן קוראת ,אבל חסרה לי התלהבות...

אני יקרה,
קוראת אותך כל פעם בפורום אחר. את כותבת ממצוקה גדולה, שוב ושוב, וכמעט אף פעם לא מקבלת מענה . בתור אחת שגם נעזרת מעת לעת בפורום, שואלת עצמי, איך מרגיש לך כשאת כותבת ולא מקבלת מענה. איך מרגיש לך לחזור כל שבוע על אותה המצוקה , כמעט באותן המילים. אני לא אשת מקצוע. סתם אחת שרגישה לזולת. מדוע אינך מטפלת בעצמך? את סובלת כבר זמן רב. אם את סטודנטית, את יכולה להיעזר בשירותי ייעוץ מוזלים לסטודנטים. יש גם שירותים דרך קופות החולים. כואב הלב לקרוא את הסבל שלך שלא באמת מקבל מענה. נסי אולי לעשות צ'ט בודד עם סה"ר, אולי תקבלי כיוון. נראה שהתשובות המקצועיות בפורומים כבר לא ממש עוזרות. מה דעתך ?שיהיה לך שבוע טוב.

שלום לך,

סמים ממריצים, כשמם כן הם, ממריצים ונותני אנרגיה, ולעיתים מחפים על הפרעת קשב. רבים נקלעים למצב כמו שלך, שבו סמים אסורים מהווים "טיפול עצמי" בהפרעת קשב ובעיות נפשיות אחרות.

למרבה הצער, ה"פתרון" הזה מביא איתו הרבה סכנות: תלות והתמכרות, תשישות, הרעלה, תת-תזונה, עלייה בלחץ הדם, שיבוש בשינה, סחרחורות, תנועות גוף בלתי רצוניות (עוויתות או טיקים), היפראקטיביות, בחילה, גרד, עור חיוור ושומני, ירידה בתפקוד וביעילות המערכת החיסונית, בעיות לב, שבץ ונזקים לכבד, כליות וריאות.

עלייך לעבור איבחון מקצועי רציני כדי לודאי האם אתה אכן סובל מהפרעת קשב, מאיזה סוג, ומה בדיוק הטיפול המתאים לך. עלייך לקחת את עצמך וגורלך בידיים, ולאבחן את מצבך כראוי, בטרם תיקח טיפול.

לאחרונה יצא חוק המאפשר גם לרופאי משפחה לרשום ריטלין, בלי איבחון נוירופסיכיאטרי. זה כמובן עדיף על המשך השימוש סמי רחוב, אך עדיין פחות רצוי מתהליך איבחון רציני.

בהצלחה,

שלום קוראל,

את מתארת תנודות חריפות ולא מוסברות במצב הרוח ובבטחון העצמי. את חשה שהתנודות האלו שולטות בך, ולא את בהן, ומתקשה לווסת את עצמך מבפנים.

אני מברכת אותך על החלטתך להתייעץ עם פסיכולוג. זהו הצעד הנכון ביותר עבורך. איש מקצוע יאבחן את מצבך על בסיס ראיון מעמיק, ויציע לך טיפול מייצב ומחזק, שהולם את מצבך.

בהצלחה!

שלום חלי,

חיי הנישואים היו עבורך קשים, מרים ומתסכלים, אך בכל זאת כנראה היוו עבורך עמוד תווך שנתן לך משמעות בחיים. יתכן כי העיסוק הרב בבעלך ובקונפליקט עימו, למרות שהיה כה קשה, נתן לך תחושה של ערך, עשייה, מאבק צודק וכיוב'.

יתכן כי אם את היית בוחרת לפרק את החבילה, היית חווה רגשות של חופש והקלה. אך זה שהבחירה לעזוב היתה שלו, חיזקה אצלך תחושות של זעם, השפלה ונטישה.

כעת את מתמודדת עם התרוקנות התוכן-מספר-אחת שהעסיק אותך, עם חיים עצמאיים בגפך, ועם חששות לגבי העתיד.

מדובר בתהליך ארוך של עיבוד אבל ואובדן, ולצידו תהליך של שיקום ערכך העצמי ומציאת משמעויות לחיים.

עלייך להיות סבלנית וסלחנית כלפי עצמך, לתת לעצמך שפע של זמן לעבור בהדרגה את התהליכים האלו, ובעיקר לגייס בתוכך מוטיבציה להעצים ולפתח את עצמך.

את צודקת שלא כדאי להעמיס יותר מדי מזה על ילדייך, שגם הם מן הסתם כואבים את המאורעות. המשיכי בתהליך הטיפולי, אצל המטפל/ת הקודם, או אצל מישהו חדש אם לא נוצרה ברית טיפולית טובה.

הביטי בעיניים חיוביות אל העתיד, תוך שאת נאחזת בידיעה הרציונלית שהפרידה היא באמת לטובה, ורק טובה תמצח ממנה.

בהצלחה!

לרוני תודה תודה על תגובתך
הייתי רוצה להמשיך בטיפול, אךהטיפול שעברתי לא עלה לי בתשלום
לכל התקופה , אחד הרופאים דרך הקופה שהבין את הבעיה וסידר לי ביקורים
בבית חולים לבריאות הנפש. כמובן לזמן מוקצב
איני יכולה כרגע כלכלית לאפשר לעצמי לשלם עבור ביקורים אלו, אפילו עם השתתפות חלקית של הקופה 140 ש"ח למפגש.
אם ידוע לך אופציה שאני יכולה להעזר אני אודה לך, אני מרגישה לעיתים שאני שמשכת מטה הרגש חזק מהמציאות.
שוב תודה תודה

שלום שוב חלי,

יש עוד אופציות לטיפול מוזל בקהילה. נסי נעמת, עירייה (מחלקת רווחה) ועמותות שונות. חיפוש בגוגל: "טיפול מוזל" או "טיפול חינם" ינחה אותך.

יוכל מאד להתאים לך טיפול קבוצתי, או קבוצת תמיכה. מסגרות אלו זולות יותר ומתאימות מאד למצבך.

יוכל לעזור גם אימון אישי להעצמה והתפתחות אישית. תוכלי לקבל אימון מוזל או חינם אצל מתלמד/ת, במקרה זה יש לשים לב אם התהליך מיטיב ואחראי.

שלום לך,

לא כתבת כמה זמן עבר מאז חווית את רעידת האדמה. אך אם עברו כבר מעל לכמה חודשים (3-4), ואין הטבה במצבך כדאי מאוד מאוד לפנות לטיפול. מהתיאור שלך נראה כי את סובלת מ-PTSD (הפרעת לחץ פוסט-טראומתית). ככל שתקדימי לטפל בכך, כך ההחלמה תהיה מהירה יותר, והחזרה לשגרת חיים נורמלית קלה יותר. אם את מרגישה שהמצב מחמיר ועברו כבר מספר חודשים, אל תזניחי ותפני לטיפול.
רצוי לפנות למרפאה של שירות בריאות הנפש. במרפאות רבות קיימות היום יחידות המתמחות בטיפול ב-PTSD, הטיפול ניתן בחינם, ולעיתים קרובות אין צורך בהמתנה ארוכה כשמדובר ב-PTSD.

בהצלחה

שלום בלה,

אני מבין את המצוקה הגדולה שלך בעקבות האיום מצד אדם קרוב. המוטיווציה של אדם לטיפול היא קריטית, וכדאי לעשות כל ניסיון בשיחות להביא את האדם שנמצא במצוקה לפנות לעזרה. חשוב לומר כי הוא אינו לבד במצבו, אנשים רבים נמצאים במצוקה קשה על סף ייאוש ותחושה כי אין מוצא. אך טיפול נפשי יכול לעזור להשיב אדם אל מסלול החיים.
במקרה ואין שום אפשרות להביא את האדם לפנות בעצמו, ניתן לפנות לפסיכיאטר מחוזי אשר יכול לאשפז במצבים של סכנה ממשית לפגיעה עצמית או באחרים.
על כל פנים, נכון יהיה להיות עם האדם אשר מאיים בפגיעה עצמית ולא לעזוב אותו לבדו. שבני-משפחה, חברים ומכרים יתגייסו להיות עימו בתקופה הקשה.

בהצלחה

שלום לך,

איננו נותנים המלצות פורום.

חג שמח!

נאמר עם חיוך..
ומהו מצבי? דכאון קל...לא כבד מידי, אבל פשוט דכאון קל...
וכל מה שנותר לך זה ללכת לטיפול פסיכולוגי, להבין את המצב.
וברצינות...את בת 21 בסה"כ, אז להיות רווקה בגיל הזה...זה לא כל כך נורא,אולי אפילו זה יכול להיות נחמד.
אולי כדאי לך לנסות משהו חדש, כמו טיול אחרי צבא. גם מרענן וגם הזדמנות פז יקרה ביותר בגיל האידיאלי.פוגשים אנשים,תרבות חדשה, מנקים את הראש, אין לך לחץ של משפחה ומחויבות זוגית...זו השעה

שלום לך אני,

אני שומעת שאת במצוקה וסערת רגשות, במיוחד סביב יחסי האנוש והקשרים החברתיים שלך, ואולי ברקע גם סביב הביטחון והדימוי העצמי שלך. את מאד רגישה ופגיעה, כאילו אין לך "עור" וכתוצאה מכך מתפתחים מעגלי פגיעות ופגיעה, שאת לכודה בהם ולא יודעת איך להחלץ.

את מציינת שהמצוקה החלה לאחרונה, לא ברור האם לפני כן הכל היה תקין והתנהל לשביעות רצונך, ואם כן, מה קרה לאחרונה שהשתבש, וגרם לך להיות כל כך פגיעה, מאוכזבת וכועסת.

אם עברת פגיעה משמעותית שגרמה לפרוץ המשבר, חשוב לעבד אותה ולהתגבר עליה כדי לחזור לעצמך. אם תמיד חשת קשיים דומים במצבים שונים, הגיע הזמן לטיפול יסודי בעצמך, שיחזק את בטחונך, את מצב רוחך ואת יכולותייך החברתיות.

לצערי, מבלי להכיר אותך לעומק, ואת ההסיטוריה האישית שלך, לא אוכל להסביר את מצבך או לעזור לך מעבר לכך.

אני מתרשמת שטיפול נפשי יוכל לתרום לך מאד. בטיפול תקבלי מקום בטוח ומחזק לשפוך כל מה שעל הלב, מבלי בושה או ביקורת, ולקבל הכוונה איך יוצאים מזה. טיפול חינם או מסובסד ניתן לקבל במסגרות הציבוריות.

כל טוב!

מרגישה שאין לי פידבק למחשבות לדעות ולמעשים שלי