פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום לך,

לפוביה ספציפית כמו שאת מתארת מתאים טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שבמקרים רבים הוא יעיל תוך זמן לא רב יחסית, בהחלט יכול להיות שיפור משמעותי תוך 3-4 חודשים. אם את שוקלת את כל עניין הטיול, יכול להיות שדחייה במספר חודשים היא פתרון פחות דרסטי מאשר ביטול של הטיול כולו. את יכולה לפנות באופן פרטי, או למרפאה ציבורית באזור מגורייך, ולבקש טיפול ספציפי עבור פוביה מזריקות. במרפאות ציבוריות עלול להיות זמן המתנה ארוך יחסית.

אפשר כמובן גם לבחון האם יכול להיות שדרך הפחד מהזריקות את מסמנת לעצמך שמשהו בעייתי עבורך בסיטואציות מסוימות שאת נמצאת בהן. כלומר, את יכולה לבדוק עם עצמך האם רק עניין הזריקות הוא שמפריע לך לצאת לטיול (או בסיטאוציות האחרות שאת מדברת עליהן) או שישנם עוד גורמים שמפחידים או קשים, שאולי כדאי לתת גם עליהם את הדעת.

בהצלחה

נאור יקר,

כמה עצוב לקרוא את מילותייך שותתות הדם.

מגיעים אלי הכאב, הבדידות, היאוש, ואולי בעיקר - האובדן המוקדם והטראומטי של הורים. אתה מרגיש שנטשו אותך, ומתוך הנטישה כמעט בלתי אפשרי למצוא ערך עצמי וערך לחיים. אתה מרגיש דחף לנטוש את עצמך, לנטוש את החיים.

אני רוצה להשאיל לך מעט אמונה ואופטימיות, שהחיים לא יכולים להיות רק אכזריים כל הזמן. אני בטוחה שעם מעט אמונה וסבלנות, בהמשך הדרך מחכה לך אהבה, גם אהבה זוגית וגם אהבה אל עצמך וחייך.

אתה מאד זקוק לעזרה והכוונה מקצועית. לאור הרקע האישי ונפשי שלך, יתכן שמגיעות לך זכויות מהביטוח הלאומי, בשיקום נפשי ומקצועי ועזרה בהשתלבות בקהילה. יתכן כי איבדת אמון במערכות הרווחה, אך אני בטוחה שיש בהן אנשי מקצוע מסורים שיכולים להושיט לך יד בחיבוטי הנפש ובחיפושי הדרך.

יתכן שגם טיפול תרופתי נוגד דכאון יוכל לחזק אותך. אנא התייעץ עם פסיכיאטר בעניין. אתה לא חייב לקבל את דעתו, גמובן, אך כדאי לשמוע את התרשמותו.

ולמרות הכל, שיהיה חג שמח, וחיבוק,

שלום לך מתוסכלת,

את מתלוננת על כך שאת מרגישה פחות טובה מאחרים, ושקשה לך יותר מאחרים. ובכל זאת סיימת שני תארים, את כותבת כאן ברהיטות, ברגישות, ובאופן ברור, ונראה כי את מבטאת את עצמך היטב. מבלי להמעיט בתסכול הנוגע ללב שלך, נראה כי את מחמירה עם עצמך או אולי מקילה עם אחרים. לעשות שני תארים זה קשה, קשה מאד. אבל קושי, גם אם הוא מנת חלקם של רבים, הוא תמיד אישי ופרטי מאוד. אנחנו תמיד זקוקים לאוזן קשבת, להבנה ותמיכה לקושי שלנו. כשאין בנמצא תמיכה כזו הקושי הופך לגדול שבעתיים, ולעיתים קרובות הופך לכאב בלתי נסבל. חשוב שיהיו לך מקורות תמיכה ועזרה להתמודד עם הקשיים של החיים במסלול חייך האישי.

טיפול פסיכולוגי הוא מקור תמיכה שכזה, וטוב מאוד שאת נמצאת בטיפול. אינני יודע למה את מתכוונת כשאת רוצה שהיא תנתח אותך. אולי את מבקשת שהיא תציע פתרון שבאמצעותו תוכלי להיפטר מהקשיים. לא בטוח שהיא יכולה להציע לך מטה קסם שכזה. אבל חשוב שתוכלי לדבר איתה על הקושי הזה שלך מולה, על החוויה שהיא לא נותנת לך משהו שאת זקוקה לו. נראה כי תחושת הקושי שלך חוזרת על עצמה גם מולה, וחשוב שתוכלו לדבר על כך ולהבין זאת במסגרת הקשר שלכן.

המון בהצלחה

היה קשה לקרוא אותך ועצוב,, עשית כל כך הרבה בחיים!!!! את כל כך מדהימה ו את ממש קשה עם עצמך!!!!
איך זה יתכן ? הרי עשית מה שרוב האנשים הממוצעים לא עושים, בייחוד אלו עם בעיות קשב!
הם בקושי מגיעים לתואר ראשון ...הרבה מהם נמנעים מהלימודים (כמוני למשל)
...אבל זה קורה למי שסובל מבעיות קשב, הוא מרגיש טיפש ולא יוצלח, זה פשוט אחת התוצאות...ובכל זאת את נלחמת בזה והלכת עד הסוף

אם הפסיכולוגית לא מצליחה לעזור לך אולי את צריכה למצוא פסיכולוג אחר שמתמחה גם בתופעה, כי אין סיבה שתשארי בטיפול שלא עוזר...אבל זו תופעה לא פשוטה שגם אני סובלת ממנה, ואין ברירה אלא לטפל בשורש.

הפרעת הקשב אצלי היא כל כך קשה, ודווקא המלחמה שלי בהפרעה
ועצם העובדה שבכל זאת התעקשתי ללמוד 2 תארים ולהיות כמו כולם, התישה אותי
היום אני מותשת
ועדיין קשה לי כי הביטויים של הפרעת הקשב שלי לא מתבטאים רק בלימודים אלא בכל היבט והיבט בחיים
ולכן אני מתוסכלת מאוד .
קשה לי לעבוד עם הפרעת הקשב הקשה והכדור לא עוזר לי , ותופעות הלוואי שלו קשות מידי בשבילי. ואני לא יודעת אם יש עבודה שבה יהיה קל לתפקד עם הפרעת הקשב הקשה שלי ושתתאים לכישורים ולרצונות שלי.

תודה שהקדשת מחשבה,מקווה שאת תמצאי את דרכך גם בלי לימודים ולא תצטרכי לעבור אותה דרך החתחתים שאני עברתי, אותי שני התארים התישו ודכאו מאוד,לא ממליצה ללכת על הדרך שלי....:(

שלום יניב,

כעקרון, רצוי להעלות את ההודעה במסגרת הפורום, כדי שאנשים נוספים המתמודדים עם בעיה כמו שלך יוכלו להזדהות איתך, ולקבל מענה.

אני מבינה את הקושי שתף במרחב ציבורי, אפילו עם כינוי אנונימי, ובכל זאת אני מאמינה שהתגברות על המחסום תחזק אותך, תפחית קצת את הבושה והאשמה, ותיתן לך לחוש שעזרת גם לאחרים.

אם בכל זאת קשה לך מאד לכתוב בפורום, אתה יכול לשלוח לי שאלה למייל הפרטי.

המצריכה טיפול אצל רופא היא לא תתיצב עי" דיבורים בפןרם.

אני חושבת שאין כמו לחיות באופן עצמאי ולהשיג עצמאות וגיל 28 זה גיל מבוגר, עדיף לצאת מהבית כמה שיותר, זה גם פותח פתח לחברויות ולזוגיות, שאתה גר אצל ההורים זה יותר קשה...אל תחשבי על אחיך, אני גם עזבתי את הבית לפני האח הגדול שלי וזה רק דירבן אותו לעזוב...ובסוף הוא עזב שנים ואני נאלצתי לחזור להורים..
אני גם מאוד אוהבת את הוריי, אבל זה לא אותו הדבר...לגור לבד מקנה לך עולם חדש ומאושר...יש דברים שאת עדיין לא יודעת, שאת תחת הכנף שלהם כל הזמן.ניראה גם שאת יותר חוששת מהעצמאות מאשר לדברים האחרים, כי דווקא הריחוק מקרב מאוד, מתחילים להעריך ולהתקרב יותר.

שלום אנונימית,

לכל תקופה בחיים יש משימה התפתחותית. נראה שאת מרגישה שהגיעה השעה לפרוח מהקן ולהתחיל בחיים עצמאיים ואוטונומיים. כמובן, מבלי לנתק חלילה את הקשר החם עם המשפחה.

גיל 28 הוא בהחלט גיל שבו נכון לצאת מבית ההורים ולהתחיל להתמודד עם עצמאות רגשית ופיזית, ולנהל את ביתך בכוחות עצמך.

עם כל ההבנה לקושי לאבד את ההווי המשפחתי האינטימי ואת הקירבה לכלבה ולרגשי האשמה מול אחיך, ואולי גם יש פחד להתמודד עם האתגר, אלו לא סיבות לותר על הניפרדות והעצמאות בגילך.

אם את חשה שהקושי לעזוב את הבית גדול מאד, ומלווה ברגשות קשים, כדאי ללוות את התהליך בעזרת תמיכה רגשית מקצועית.

דרך צלחה!

תודה רבה רבה רוני ! וגם רוית על התשובה

שלום לך,

נוגע ללב שאת דואגת כך לאחותך. אכן נשמע כי החרדה שלה חמורה, ואתה כותב שהיא גם סובלת מהפרעות נפשיות נוספות שלפי תיאורך אינן פשוטות.
המצב שאת מתארת דורש טיפול נפשי מקצועי, ועל כן, אני מציע לפנות בהקדם האפשרי לטיפול. אם אין אפשרות לממן טיפול פרטי, רצוי ומומלץ לפנות לטיפול בשרות הציבורי. קיימות מרפאות ציבוריות בפריסה ארצית, וכן מחלקות לבריאות הנפש.
נכון יהיה לפנות לטיפול שיוכל לעזור עם החרדה, וכמו כן גם עם הבעיות הנוספות שמהן סובלת אחותך.
כרגע הדבר החשוב ביותר שאת יכולה לעשות הוא לעורר בה את המוטיווציה לטפל בעצמה, לא להזניח, לפנות לשרות הציבורי אם יש צורך, ולעזור לה להגיע לטיפול. עם זאת, חשוב שהפנייה תבוא ממנה, ושהמוטיווציה לטיפול תהיה שלה.

בהצלחה

הטיפול שהכי מתאים לאחותך לפי דעתי זה טיפול שנקרא CBT טיפול קוגנטיבי התנהגותי שהוא מאוד פופלרי היום בהרבה נושאים ובעיקר בקשר לחרדות ופוביות. זה טיפול עם אחוזי הצלחה מאוד גבוהים וגם מאוד קצר כך שהוא גם חוסףך כסף וגם זמן וגם הבעיה נפתרת כל כך מהר שזה לא יאומן. אני מדברת מתוך ניסיון אישי של בן אחותי מומלץ לקרוא בגוגל CBT ולא להזניח אין דבר יותר חשוב מהבריאות שלנו

שלום מורן,

לא אוכל לאבחן את מצבך דרך הרשת, ובודאי לא לקבוע אם את סובלת מדכאון.

האבחנה לא כל כך חשובה. מה שניכר וחשוב הוא שאת נמצאת במצוקה, מרגישה חלשה ומיואשת, וקשה לך לתפקד. את לא יודעת מה גורם לירידה במצב הרוח, ולמרות שאת מנסה לחזק את עצמך, את מתקשה בכוחות עצמך.

מאד כדאי לך לפנות לאיבחון וטיפול מקצועי. פנייה לקב"נית או לפסיכולוגית באזרחות תהייה צעד ראשון מבורך. כשתדעי שאת מטפלת במצבך, כבר יוקל לך.

נסי לשתף חברים או משפחה בתחושותייך, ולקבל מקסימום תמיכה והכוונה. יתכן כי מישהו מסובבייך יעזור לך להבין מהם הלחצים המשפיעים עלייך לרעה, ויתן לך רעיונות לפתרונם.

כל טוב!

שלום לך,

לצערי נתת מעט מדי מידע מכדי שאוכל לעזור.

אם את מעוניינת בעצות כלליות לשיפור המצב הנפשי, תוכלי למצוא בספריות ובחנויות הספרים שפע של ספרי הדרכה מצויינים לשיפור הדימוי העצמי ומצב הרוח.

לגבי האיבחון והטיפול הנפשי, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_פסיכיאטריה' id=link]פסיכיאטריה[/a].

שלום לך JAG,

את מבטאת בתגובתך שני דברים - קושי במערכות יחסים בינאישיות וחוסר הערכה עצמית, אך אינך מפרטת על נושאים אלו, ואולי על הקשר ביניהם. חשוב שתתני את הדעת על הקושי שלך להיות במערכת יחסים, ליהנות מאינטימיות, לתת אמון באדם אחר וכן הלאה.
לגבי התחושה כי אין לך מה להציע, אני יכול רק להגיד את שעל ליבי. לדעתי, כאשר נוצר קשר קרוב בין שני אנשים, הם מציעים את עצמם כבני אדם, ולא כרשימה של הישגים ונתונים כאלו או אחרים. כל הדברים שאת מתארת הם חלק ממי שאת, ואת יכולה אולי לנסות לחשוב עליהם בשביל עצמך, ולבחון מה מבטא הקושי לבחור כיוון בחיים, התלות הכלכלית בהורים וכן הלאה.
עם זאת, העובדה שבחרת עכשיו ללמוד, שאת מפתחת את עצמך, ושלמה עם ההחלטות שלך, חשובה ומלמדת על אדם מתפתח.
תני לעצמך להיות את בקשר, אנשים שיכולים להביא את עצמם לתוך קשר ולהתמודד עם הקשיים שמעלים מערכות יחסים בינאישיות, מציעים משהו חשוב מאוד שצד השני לא כדאי לוותר.
את יכולה לשקול פנייה לטיפול שבו תוכלי להתמודד עם השאלות השונות שעולות מתגובתך לגבי חייך, ללמוד להעריך את עצמך יותר, ולבחון את הקושי שיש לך במערכות יחסים.

בהצלחה

שלום לך,

ציפרלקס היא תרופה נוגדת דכאון. כנראה, שמי שרשם לך את התרופה התרשם שאתה סובל מרמה מסויימת של דכאון.

הטיפול המקובל בדכאון ודימוי עצמי נמוך הוא שילוב של טיפול פסיכולוגי בשיחות עם טיפול תרופתי.

לדעתי, לא רצוי לטפל במצב הנפשי רק באמצעות תרופות, כי אז לא יורדים לשורש הבעייה ולא מנסים לפתור אותו. כמו כן, מתפספסת התמיכה האנושית שכה נחוצה במצב נפשי רגיש.

כדאי לך לנסות טיפול פסיכולוגי, דינמי או קוגנטיבי-התנהגותי. הטיפול יעזור לך להבין את מקורות מצוקתך ולשפר את מצבך הנפשי. בטיפול תוכל להתייעץ לגבי צורך בהמשך טיפול תרופתי.

תרגיש טוב!

אני משתדל במעט האפשרויות שיש לי ללמוד מהבית למקצוע (למדתי את המקצוע, אני משתפר מהבית דרך מדריכים ברשת). גם בבית לא חסר. עד שאקבל מחשב לחדר שלי שאוכל לעשות מה שאני רוצה, לבנתיים המחשב בחדר של ההורים ואני לא יכול ללמוד מתי שאני רוצה חוץ משבתות וגם אם יהיה לי מחשב בחדר אז אני אתפטה ואגלוש עד מאוחר וגם לא אצליח לישון. בקיצור – אני מתוסבך.
העו"ס של העבודה כבר נמאס לה ממני (ככה זה נראה) והאמת? גם לי נמאס. אם אני מתקשר אליה זה רק כי אני נואש והיא אופציה בין האחרונות. היא גם לא טורחת לחזור . בוא נראה אותה בסיטואציה שלי איך היא היתה מתנהגת עם שלושת הדובונים המעיקים בעבודה, הא? לא נראה לי שהיא היתה מסתדרת ולכן גם לא היה לה ממש איך לייעץ.
אמא אמרה לי על העובדה שאיחרתי לפסיכו' שבשבילה היא מאושרת כי זה שעה שלמה שפנויה לה. אני מאמין לאמא, זה נכון.

אני שונא את המשפט "אף אחד לא יעזור לך חוץ ממך" כי זה מעצבן וזה גם ממש לא נכון לגביי כי אני כן מנסה לעזור לעצמי אך לא מצליח, ואני גם מנסה להעזר באחרים.

אני לא יודע מה לעשות, מה שחשוב הוא זה לישון בזמן וזה לא הולך לי! אני צריך להיות ב-10 בבוקר בעבודה ואם אני מאחר אז אני לא רוצה לבוא יותר מאוחר כי אז יש את הטיפוסים המעצבנים שאני לא מסתדר איתם. גם יש לי דיכאונות. בבקשה עזרו לי איך לשם שינוי לישון בזמן ולקום בזמן – זה מאוד חשוב לי. תודה רבה..

לא הלכתי לעבודה המוגנת. איחרתי לפסיכו' ולא רציתי ללכת לעבודה כדי לא להיתקל בטיפוסים לא נוחים. אני אמור להיות בשעות מסוימות אך אני מאחר. גם שרוב היום הייתי בבית לא תכננתי את הזמן נכון. מה שיצא שעכשיו חזרתי מהליכה (7 עד 8 בערב) ובעקרון אני אמור להיות במחשב מ-7
מה שאומר שאני אתעכב יותר זמן וגם אצטרך להתקלח (או אדחה את זה למחר) וככה אני ישן מאוחר, קם מאוחר בבוקר, אולי צריך להתקלח, בדיכאונות ולכן פונה בחלק מהזמן למחשב... הכל איטי, מאחר ואז נתקל בטיפוסים לא נוחים במקום להיות בשעות שלי.

אני גם רוצה יום אחד להתחיל מקצוע מסוים אבל גם אז אני אצטרך להתמודד עם כל מיני לקוחות חלקם בעיתיים. הביטחון העצמי שלי בריצפה, כבר שנים אני בכדורים ושיחות ומתמודד ... ואני רוצה להצליח בחיים ולהיות במקום רגוע וטוב אבל מתי?

מה שקורה שבזמן הליכות אני מדמיין שאני רוצה להתפרסם בתור זמר אבל מתישהו אני אפסיק את הקריירה המצליחה בגלל שאני רוצה להתעסק במקצוע שאני רוצה לעסוק בו (כרגע אני מעדיף לא לשתף) ולכן אפסיק את הקריירה. הלהיות זמר מצליח זה היה חלום ילדות, כמה שנים זה הפסיק ועכשיו זה מהדהד לי בראש. יהיה לי קשה לאבד את הפרטיות ואולי אני אצטרך בשיחות עם פסיכו' להבין שהפרסום בתור אומן לא טוב בשבילי למרות שאני יודע שאם אהיה במקום טוב אני אוכל להצליח. פרקטיקה זה דבר חשוב אך לא תמיד יש לי סבלנות לסדר את החדר. בקיצור.. זקוק לעזרה.
תודה רבה (:

הי נדב,

לפני כמה ימים עניתי באריכות על פנייתך, אני מקווה שתשובתי עזרה לך קצת.

כפי שרשום בהודעת מנהלי הפורום, אנחנו לא יכולים ללוות אנשים באופן צמוד. גם כי יש לנו זמן מוגבל והרבה פניות, וגם כי קשר רצוף בפורום עלול לתת אשלייה של יחסי מטפל-מטופל וזה יכול לפגוע יותר מאשר לעזור.

טוב שאתה נמצא בטיפול. המטפלת שלך מכירה אותך הכי טוב, והיא יכולה לתמוך ולכוון אותך בכל השאלות, בהתאם לצרכים ולאופי שלך. אני בטוחה שהיא מצטערת שאתה לא מגיע לפגישה. היא הרי לא היתה בוחרת לעבוד במקצוע שלה, ובמקום העבודה שלה, אם היא היתה מעדיפה שהמטופלים לא יגיעו... סמוך עליה ועל עצמך קצת יותר...

יש באינטרנט הרבה פורומים שמיועדים לתמיכה הדדית של גולשים, אולי תוכל להנות גם מהם.

תרגיש טוב ובהצלחה!

שלום לך,

לצערי מפאת משאבינו המוגבלים איננו משוחחים עם פונים באופן פרטי.

ישנם אתרים שמציעים שיחות פרטיות. אני חושבת שהאתר לבני נוער yelem מציע את זה.

את יכולה גם להתקשר לער"ן.

בהצלחה (-:

שלום אושרת,

טיפול דינמי הוא טיפול רגשי בשיחות, שמוצאו בתאוריה האנליטית של פרויד, וכולל טכניקות רבות. מטרתו לשפר את המצב הנפשי באמצעות הגעה למודעות ותובנה וקבלת תמיכה נפשית והכוונה.

מפאת משאבנו המצומצמים לא נוכל להרחיב בנושא. תוכלי למצוא שפע של מידע באמצעות הקשת מילות המפתח בגוגל.

אם כוונתך ל-EMDR, מדובר בשיטה יעילה לטיפול בסימפטומים פוסט-טראומטיים באמצעות תנועות עיניים ושיחה. גם על כך תוכלי לאתר מידע נוסף ברשת.

קשה להמליץ לך על שיטה מתאימה מבלי להכירך. כדאי לפנות לשיטה מסויימת על פי הרגשה של מה מדבר אלייך ונראה לך מתאים ורלוונטי. המטפל/ת יפנו אותך הלאה אם יחשבו שמשמהו אחר יכול לעזור יותר.

בהצלחה,

שלום אושרת,

אחזה בי צמרמורת כשקראתי את תאורך. את מאד צודקת שבגיל שנתיים ילדים צריכים בעיקר חום ומשחק, בגבולות בטוחים וגמישים. חינוך למשמעת ולסדר קיים בשלב הזה בצורה עדינה והתחלתית, ובאופן המתאים לצרכי הפעוטות, אך בשום אופן לא בנוקשות, אגרסיביות או השפלה.

הדברים שאת רואה נשמעים לי בעייתיים, והרציונליזציה שניתנה להם ע"י המטפלת בעייתית גם היא. הגננת אחראית לנעשה בגן, ועל כן יש ליידע אותה, ולבקש ממנה לפעול בעניין. עדיף להתייעץ עם מספר הורים נוספים, ולגבש קול אחיד כקבוצה. קול קבוצתי, ופנייה אל הגננת, תפחית את חששך מעוינות אישית של הגננת המחליפה. גם המפקחת על הגן צריכה להיות מיודעת.

אני מבינה מאד את הדילמה שלך. בכל מסגרות המציאות בנך יתקל במורים, מפקדים, בוסים וגם חברים ועמיתים שלא יתנו לו את היחס הרצוי והמגיע לו. לא תמיד תוכלי להתערב ולהשפיע, ולעיתים התערבות כזו אף תהייה טעות. ילדים כמובן צריכים ללמוד להסתגל למציאות לא רצוייה ולהשפיע עליה בכוחותיהם שלהם. אלא שבנך עדיין צעיר מדי, והבעייתיות בהחלט דורשת טיפול.

את עסוקה בדימוייך העצמי ובבטחונך העצמי. את מהססת לבטא את קולך, וחוששת איך תיתפסי. גידול ילדים הוא אתגר לפיתוח היכולת האסרטיבית ולהשמעת הקול. חשוב שתשמיעי את דברייך ותעמדי עליהם, ותלמדי לעשות זאת בצורה מנומסת , נעימה ותקיפה. אם את לא בטוחה לגבי ההצדקה, אפשר להעזר בבן זוגך, בחברות ובהורים אחרים.

כל טוב,

שלום עדי,

לצערי לא נוכל לתת המלצות בפורום.

\בהצלחה,