פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום נדב,

זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל אני באמת מאמינה שהיופי בא מבפנים, ולך יש נשמה גדולה ואמיצה, שיכולה להקרין החוצה ולקבל המון אהבה!!

אני שומעת את מאבקך הגדול בהרבה בעיות וקשיים, אך אתה נחוש להמשיך קדימה, לקבל עזרה כשצריך, ולא לוותר, ועל זה כל הכבוד!

אם אתה רוצה לקבל יחס טוב והערכה, אתה קודם כל צריך לחזק את עצמך ולהעריך את עצמך, לראות ולקבל את מה שיש, ולהפסיק כל הזמן לחפש ולשנות את מה שאין. כשאתה מסתכל בראי, נסה לראות מה יפה ומה אתה אוהב, תן לעצמך צל"ש על הכוחות וההתמודדות, תחשוב על ההישגים שלך, על התכונות הטובות שלך. תתחיל לחשוב על עצמך בחיוביות והערכה, וזה ידחוף אותך להמשיך קדימה.

יש המון דוגמאות לגברים יחסית נמוכים שהגיעו להישגים בזכות עצמם ואמונתם בעצמם, חפש באינטרנט ותתפלא כמה. אל תראה את הגובה כמגבלה אלא כמנוע להוכיח את עצמך. מי שיש לו בעיה עם הגובה שלך, לא שווה שתיפגע ממנו.

חשוב שיהיה לך מעגל חברתי, גם אם קטן, שתרגיש בו רצוי בדיוק כמו שאתה, ויתן לך תמיכה ברגעים קשים.

כל טוב ובהצלחה!!

שלום לך,

אני זוכרת היטב את פנייתך, ושמחה שעזרתי לך לעשות צעד אמיץ שאתה מרגיש שלם איתו.

בשלב זה לא רצוי שאמשיך להתייחס למקרה, כי הפורום לא נועד ללוות תהליכים מתמשכים. הסיבה היא שאינני מכירה אותך כלל, לא את האופי, התכונות, הצרכים, הקשיים וכל השאר. בתנאים כאלו, אם תסתמך על ההכוונה שלי אתה עלול לטעות ולהיפגע.

אם אתה רוצה להמשיך להתייעץ ולהתחזק, כדאי לך לפנות לטיפול נפשי. תוכל לקבל טיפול חינם במרפאה לבריאות הנפש, וטיפול מסובסד דרך קופת החולים.

בהצלחה!

שלום לך,

מצער לשמוע כי אתה מרגיש כל כך מדוכדך ואבוד. כתבת מעט על עצמך ומה הוביל אותך לרגשות כאלו. אתה מדבר על העדר של תכלית, מטרה ולאן להתקדם. חשוב לזכור, עם זאת, כי אתה צעיר ובגיל זה אופייני כי עוד אין מטרה ותכלית ברורים. לא ברור מדוע אתה חש כי צריכה כבר להיות לך מטרה ברורה. נראה כי יש משהו בפתיחות ובעמימות שיש במצבך שאינו נעים לך וגורם לך לרצות כבר להכריע ולדעת מה המסלול שלך. בחירת מסלול עוברת לעיתים קרובות דרך שלבים שבהם יש אי-וודאות. חשוב ללמוד לקבל את אי-הוודאות הזו, דווקא כדי לשמור על פתיחות עד שהבחירות מגיעות מעצמן - דרך האופן שבו החיים מתנהלים, דרך האפשרויות שעולות בדרכך, ודרך מה שלאט לאט מתבהר מבפנים.
מאידך, לעיתים קרובות תחושות כאלו מופיעות כאשר קיים משהו מתסכל בתוך החיים שלך, זה יכול להיות מצוקה בבית, מערכות יחסים קשות, קשיים חברתיים, חרדה מהשינוי ההולך ומתקרב (עם סיום ב"ס והגיוס), וכן הלאה. לעיתים, כאשר קשה להתמודד עם תסכול שכזה, ולא נותנים את הדעת עליו, אז מרגישים תחושת דכדוך לא ברורה. אז מרגישים שהחיים ריקים ולא מספקים באופן כללי, מבלי לגעת בדברים הספציפיים שמקשים עלינו.
חשוב מאוד שאתה נמצא בטיפול, חשוב שתיתן לטיפול את הזמן שלו. טיפול הוא תהליך ואי אפשר להאיץ את הקצב שלו. עצם זה שאתה מעוניין בעוד פגישות הוא סימן טוב, גם אם מצביע על תחושת ההיזדקקות שלך ליותר. חשוב שתעלה את זה בטיפול ותדברו על כך.
אפשר לחשוב בטיפול על תחושת הלחץ והקושי לתת לתהליך את הזמן שלו, כמו גם על אפשרויות לתמיכה נוספת. אם דרך בני המשפחה הקרובים, חברים ומכרים, או באמצעות אפשרויות מתאימות אחרות.

שיהיה בהצלחה

בהצלחה

שלום לך,

את מבטאת רגשות מאוד עוצמתיים כלפי בעלך, וברור כי את צוברת מטען לא פשוט מולו שמעלה בך הרבה כעס, ואף חוסר הערכה וזלזול. מתיאורך נדמה שמחד בעלך חסר בטחון ומתקשה לומר לא מול גורמים מסוימים, אך בנוסף נדמה שגם הוא זה שבא במגע רב עם גורמים חיצוניים אלו. לא ברור גם אם הוא מתקשה לומר לא, או שיש לו שיקולים מסוימים שמונעים ממנו לומר לא. למשל, שהוא הפסיד כספים מפני שעשה צעדים, והלך עם הצעות, שנראו לו באותו רגע.
לגבי הקושי שלו להיות בעמדה של ה'לא-מרצה', ושל מי שאומר 'לא', הוא יכול לפנות לטיפול. ישנם טיפולים קוגנטיביים-התנהגותיים אשר עוזרים לאדם לתרגל מצבים מסוימים, ללמוד לתפוס את המחשבות האוטומטיות שגורמות לו לפעול באופן לא יעיל, ולשנות את ההתנהגות. ישנה גם אפשרות של טיפול דינאמי בו הוא יוכל לבדוק את הקושי האישיותי לומר לא, את החרדות שקשורות בכך, ולקבל מרחב שבו יוכל לצבור בטחון, להתחזק ולעמוד יותר על שלו.

חשוב לציין, כי הדינמיקה שנוצרה ביניכם, שבה את אומרת לו מה נכון, או איך הוא צריך להתנהג וכו', אינה בריאה לכם. מחד, היא מחזקת את חוסר הביטחון והתלות שלו, ומד גישה את התחושה שהוא לא מסוגל, ושהוא 'ילד נזוף'. מצידך זה מגביר את הזלזול וחוסר ההערכה. יכול להיות שכל אחד מכם גם נהנה מהמצב בטווח הקצר - הוא מקבל עזרה, ואת מרגישה חזקה ועוזרת, אבל בטווח הארוך הזוגיות שלכם נפגעת מכך. חשוב שתוכלו להוות אחד עבור השני סביבה מחזקת, כזו שרואה את ההצלחה, המסוגלות והיכולת אחד של השני. זוגיות היא מקור תומך, וחשוב לשמר אותה ככזו עבור שניכם. אתם יכולים לפנות לטיפול זוגי, כדי להבין את הדינמיקה ששנוצרה ביניכם יותר לעומק וללמוד אפשרויות חדשות שיחזקו אתכם ויקרבו אתכם מחדש.

בהצלחה

שלום דלית,

את כותבת על הרבה כאב ומצוקה שבולטת ומורגשת מאוד. דברייך נוגעים ללב, ועצוב שאת מרגישה רע וקשה. נשמע שאת מוצפת ברגשות, ומבולבלת, וקשה מתוך מקום כזה להתארגן ולהתמקד.
נשמע גם שאת מאוכזבת ולא מאמינה כבר באפשרויות לעזור לך - מודעות נראית לך כקשקוש, כדורים הם לא בשבילך, ולא כל כך ברור איזה סוג של עזרה את מבקשת, או היית רוצה לקבל. (אגב, חרדה נשמעת לי דבר מאוד נורמלי, העדר חרדה הוא הרבה פחות נורמלי. עם זאת, חרדות גבוהות יכולות להביא אדם לקושי בתפקוד, להימנעות, ובכך לאמלל את חייו. אין זה אומר משהו רע על האדם, והכרה בכך, יכולה לעזור להתמודד עם הבעיה).
את כותבת כי הקשיים שלך הם חברתיים ומתמקדים ביחסים בינאישיים. אם אני מבין נכון, את מתארת חוויה של דחייה, חוסר קבלה, ובאופן טבעי עקב כך, הימנעות שלך ממצבים חברתיים. עם זאת, את גם מבטאת מאוד יפה את הצורך שלך, ואת הרצון שלך בחברה, באהבה, בזוגיות. חשוב שאת לא מוותרת על הצרכים שלך, ושאת קשובה להם.
כפי שכתבתי עוצמת התסכול והמוצפות הרגשית שלך מאוד בולטת, ולכן מומלץ מאוד להיות במסגרת טיפולית, ולא להישאר לבד עם תחושות כאלו. חשוב להבין, כי הקושי שלך להיות בטיפול אינו נפרד מהקושי ביחסים בינאישיים שאת מתארת, אלא הוא חלק ממנו. הקשר הטיפולי הוא קשר אינטימי, אינטנסיבי, ולכן כאשר יש קושי ביצירת קשרים חברתיים, ברור כי יהיה קושי גם ביצירת קשר טיפולי. עם זאת, דוווקא משום כך חשוב כל כך שתהיי בטיפול שבו תוכלי לעבוד על הקושי הזה עצמו.

אני מאחל לך המון בהצלחה, וכולי תקווה כי תצליחי לקיים קשר טיפולי שבו תוכלי להנות ממה שטיפול יכול להציע, מהאכפתיות והדאגה, מהקשב והאינטימיות של הקשר, ולגדול ולצמוח בקשר כזה דרך המקומות הקשים והכואבים שלך.

בהצלחה

יכולים לעזור ולהוציא אותך מהמצב הנל"

למה ישר לדחוף כדורים? אם מיטשהו לא מאמין בזה ולא מעוניין?

כל החיים ברור שהוא חיב טיפול תרופתי עי"רופא

שלום גל,

אתה לא כותב מה 'מפיל אותך'? לאן אתה נופל? איך אתה מתפקד? כמה זמן זה נמשך? ואיך אתה יוצא מזה? כך שקשה לתת הערכה למצבך. עם זאת, ברור ממה שאתה כותב כי זו חוויה קשה ולא נעימה עבורך, שאתה סובל ממנה ונפגע ממנה, ושזו חוויה חוזרת. אתה סובל מהמצב, ונראה כי כרוך בו הרבה כאב. אתה גם כותב כי אתה מבין בדעיבד כי מדובר בנפילות לא פרופורציונליות לאירועים עצמם, אך כי באותו רגע החוויה היא קטסטרופלית.
טיפול נפשי יכול מאוד לעזור, והרפלקטיביות והנטייה שלך להסתכל פנימה תוכל לעזור לך לחקור את המקומות הכואבים ולהבין מה חוזר כל פעם מחדש? איזה כאב עולה? נדמה, כי האירועים 'שמפילים אותך' מעלים כאב שהוא מעבר לאירועים עצמם, שכן אתה אומר בעצמך שבראייה לאחור האירועים האלו לא נראים לך קטנים ובלתי חשובים. אך נדמה שהם פועלים כמו כפתור שנלחץ ומשחרר משהו נוסף.
בטיפול תוכל גם לרכוש מיומנויות חשובות ביותר לזהות את התחלת הדיכאון, ואיך להתמודד איתו, לשאת אותו, ולהשתחרר ממנו באופן טבעי. זה יכול לקצר את פרקי הזמן, לעמעם את העוצמה שלהם, ולהפחית את השפעתם על התפקוד שלך. כך הם יהיו הרבה יותר נסבלים.
במסגרת טיפול כזה, תוכל גם לדון בשאלת הכדורים שעלתה כאן, לברר את רגשותיך בעניין, ולהחליט האם זה נכון ודרוש לך.

בהצלחה

אני אפרט קצת יותר, מספיק אם אעשה טעות או אפסיד במשחק כדורסל או אריב ריב שטותי עם החברה, מתחיל דכאון שהוא כמו כדור שלג אובססיבי, שגורם לי לפעמים לא לקום מהמיטה ולווא דווקא בגלל עייפות, נמנע מלהיפגש עם חברים או לללכת למכון כושר (פעילות שאני מאד אוהב), כאילו כל האנרגיות שלי אזלו, נורא אפאתי לסביבה, לפעמים בוכה (לבד) כשאני לבדי ושוקע בראייה פסימית לגבי חיי ועתידי (למרות שמבחוץ משדר עסקים כרגיל).

לא עוזר שאני אומר לעצמי שאין מה להרגיש רע, אבל זה לא עוזר.

לפעמים הזמן מקהה את העצב והכאב ואז הכל חוזר כרגיל, זה כמו גלגל אצלי, זה נורמלי?

לא נכנס במייל הקודם הכול-סליחה,
הנה ההמשך,
אז צלצלתי אני אליו בסופש,שאלתי מה שנמע וכו-הוא דבר יפה,היה מקסים,אבל שוב,כ הסופש לא צלצל אלי ואם לא הייתי מצלצלת זה לא היה בראש שלו
מאידך,הייתי עצובה קרה לי משהו השבוע ופעמיים הוא צלצל בהפסקה של הלימודים לדרוש לשלומי ולשאול אותי אם כבר לא עצובה וכו\אוף...הוא מקסים
ואני לא יודעת מה לעשות
אנא ד"ר,
עבור שני האימלים יחד
ענו לי תשובה
אשמח לדעת כמה שיותר
תודה

אני אמנם לא ד"ר אבל קצת צרם לי מה שכתבת....אני יכולה להבין אותך לגמרי ואת התחושות שלך כאמא, זה שיש לך בן מוצלח משכמו ומעלה ואת רוצה את הטוב ביותר עבורו...אבל מפה ועד לזה שהמילה הראשונה שכתבת זה שהיא שמנה ולא חכמה....נשמע כאילו שהיא צריכה להיות גם בתבנית המושלמת, עזבי את זה שאפשר להבין שאת רוצה מישהי משכילה וחתיכה...אבל בכל זאת, זה נשמע מאוד מאוד ביקורתי ונוקשה...לפחות על הכתב, אולי רק מהתסכול שלך....אבל בכל זאת,
מה זה משנה אם היא שמנה ולא כל כך משכילה? האם זה הקריטריונים לזוגיות טובה?
זה מאוד מרגיז אותי...
אני חושבת שיש סיבה שהבן שלך בוחר בה ...אני לא אומרת שבגללך, אבל אני אומרת...אם הוא בחר מישהי שהיא ההיפך הקיצוני מה"מושלמות" אז סביר להניח שבאופן כמעט מכוון הוא בחר מישהי שתנער את המשפחה והיא בטוח משרתת לו איזה צורך כלשהו , אולי להתנער מהציפיות של המשפחה אולי למרוד באיזשהו אופן, אולי להבהיר שיש לו בחירות משל עצמו ואי אפשר לעשות הכל בדרככם, אולי כל מיני דברים שאת אפילו לא מודעת אליהם כרגע כי את לא מספיק קרובה אליו.

ממיקרים שהכרתי דומים לשלך....בסוף הזוגיות הזו איכשהו נגמרת שהוא מפסיק לרצות את הצורך, ובגלל שהוא רוצה ולא בגלל המשפחה...ככל שתביעי התנגדות אולי זה יחמיר ויקרב בינהם, חוץ מזה מה שעוד ראיתי זה שבד"כ אלו גברים שלא קרובים לאמהות שלהם ומחפשים משהו שהאמא שלהם לא סיפקה...הנוקשות הזו בין היתר היא מאפיין שראיתי גם לפני כן, אבל ....זה רק מהתיאור שתארת כאן, מקווה שעזרתי

שלום ענת,

הגולשים ומנהלי הפורום יכולים, כמובן, לראות אך ורק את הכינוי של שואל השאלה.

במקרה של תוכן חריג וקיצוני, מנהלי האתר (וגורמי חוק) יכולים לזהות את המשתמש, כמקובל ברשת.

שלום אמיר,

אני שומעת את כאבך ומצוקתך, ויכולה רק לדמיין את הקונפליקטים הפנימיים וסערת הרגשות שעוברים עלייך.

הומוסקסואליות איננה הפרעה, אלא נטייה מינית טבעית ונורמלית, המאפיינת כעשרה אחוז מהאוכלוסייה, ובקרב מגזרים נרחבים נחשבת לנורמטיבית חברתית. זכויות ההומוסקסואליים בישראל (חברתיות, כלכליות, פוליטיות ומשפחתיות) הולכות ומתפתחות, והצבא הוא אחד הגופים המובילים מגמה זו.

צה"ל מזה זמן רב אינו מתייחס להומוסקסואליות כבעייה, ואין לה כל רישום בתיק האישי. אם חייל סובל ממצוקה, לא חשוב על איזה רקע, קב"ן ופקידת ת"ש ינסו לתמוך ולעזור לו, הן מבחינה נפשית והן מבחינת תנאי השירות. הצבא בהחלט נותן אישורים לקבלת טיפול פסיכולוגי במסגרת אזרחית.

לגבי חסיון השיחה עם הקב"ן, ומשמעות השיחה לגבי החלטות על המשך השירות, לצערי הרב אין לי מספיק מידע כדי לתת לך תשובה מושכלת. כדאי לך לקבוע פגישה ראשונה עם קב"ן וקודם כל לשאול ולקבל ממנו/ה מידע על עניין החסיון.

אני מדגישה, שאם תעלה שאלה לגבי שירותך, הרי שהיא תהייה רק על רקע מצבך הנפשי ותפקודך, ולא על רקע נטייתך המינית.

אני מאחלת לך למצוא את הדרך המתאימה לך להשיב שלווה לנפשך ולקבל את עצמך בצורה מלאה בשלום,

היי, קבן זה פסיכולוג..יש שמירת סודיות וחוקים אתיים שאסור לעבור...הכל נשמר בינכם, ...זה יציל אותך ויעזור לך להתמודד בשירות הצבאי, אתה לא צריך להיות לבד ולשמור הכל לעצמך.
זה שאתה הומוסקסואל זה לגמרי בסדר ולגמרי טיבעי, היום אם תסתכל בחוץ...הרבה הרבה מהדמויות המובילות בתחום הבידור הם הומוסקסואלים, ומה רע בזה?? האם הם פשעו במשהו? עשו משהו רע למישהו אחר? בסה"כ נולדו עם נטייה שונה מסטרייטים, מי קבע שזה פשע או מחלה שצריך לרפא???ועובדה שהציבור וכולם מקבל אותם !יש מלא אנשים שמנסים לשנות את עצמם ו"לרפא" ולכן מתחתנים עם נשים ובסוף זו פגיעה אדירה גם בנשים וגם בילדים כי בסוף הם רואים שהם לא יכולים ל"רפא" שום דבר, ועוזבים את הבית לטובת החופש.

נולד עם נטיה זו ולכן הנטיה מתככוננת ליחסים חד מיניים בגלל סיבטת סביבתיות
והתנהגותיות דאיןלזלזל בהם כמו אי קבלת אישור גברי,קשרעם לא טובים עם האב זאין הזדהטצ איצוףבינות מבנות ועוד

נוני יקרה,

לא כתבת בת כמה את, אבל אני מתרשמת שאת ילדה נבונה, אחראית ומאד מאד אכפתית! כואב לך על הורייך שלא מסתדרים, על אמא שמקופחת, ועל אחיך הקטן שסובל. יש לך לב ענק, ואת רוצה לתמוך ולעזור לכולם, אבל גם מרגישה שזה מתחיל להיות גדול וכבד עלייך.

כרגע נשמע שאת ה"מבוגר האחראי" בבית, שמנסה לתווך, לגשר, להרגיע. חשוב לך להיות בסופר-שליטה, ואם את נרדמת את דואגת שהבית עלול להתמוטט בינתיים.

כל זה לא אמור להיות תפקיד שלך! ההורים הם מי שתפקידם לדאוג לאווירה רגועה בבית, ולגדל ולחנך את ילדיהם, לא להפך!

אני ממליצה לך לדבר עם הורייך, ביחד או לחוד, ולאמר להם את כל מה שיש לך על הלב, כל מה שאת חושבת ומרגישה. אולי יעזור לך לכתוב את הדברים, ולתת להם לקרוא. חשוב שהם ידעו עד כמה את ואחיך סובלים, וכמה זה משפיע עליכם לרעה בתחומים רבים.

אמנם זה לא התפקיד שלך, אבל בכל זאת נסי להסביר להם שיש טיפולים מקצועיים למצבם, כמו טיפול זוגי, גישור או רווחה. אולי גם את ואחיך זקוקים לתמיכה מקצועית.

נסי לפנות למחנכת או ליועצת בית הספר, אולי הם יוכלו לפנות להורים ולעזור לך בתקשורת ותיווך.

הורייך מאד מוזמנים להתייעץ כאן בפורום, ולקבל הכוונה לאן לפנות.

אם המצב לא ישתנה, את צריכה לעבוד על עצמך ללמוד לקחת מרחק, להתערב פחות ולוותר על התפקיד של המרגיעה והמחנכת. הורייך חיים את חייהם, ואת צריכה את הגבולות והמרחב שלך להנות מהחיים ולהתפתח. בעיקר חשוב שלא תהיי מושפעת מהם, ולא תלמדי שזה טבעה של זוגיות.

כל טוב לך!

דבר ראשון כל מה שאמרת את צודקת בו במליון אחוז
אני בת 18

אומנם נסיתי ובקשתי מהם ללכת לגוף שלישי הם לא מסכימים אבל אני אנסה עוד פעם בדרך אחרת והיא שאני אקבע להם תור ואשלח אותו בדואר ואני בעצמים אסייע אותם לשם .

בקשר לאחי דיברתי עם מוריהם אומנם זה לא עוזר אבל כנראה שאני זאת שאמורה גם לדבר איתם כל פעם ולהזכיר להם מחדש שזה לא אמור להשפיע עליהם.

תודה שנתת מזמנך לקרוא את הודעתי ולהגיב לי

המשך יום טוב :)

שלום אילה,

את נמצאת בגיל שמאופיין בשינויים מהירים מאד, גופניים, נפשיים, חברתיים ומחשבתיים. הקצב המהיר של השינויים מלווה בתנודות במצב הרוח, בלבול בזהות (לא יודעת "מי אני") ולעיתים בחוסר יציבות של קשרים חברתיים.

אם את חשה שהקשיים שלך קשים במיוחד, או שהסבל שלך גדול, כדאי לשקול התיעצות מקצועית.

לגבי מילותייך האחרונות, אני לא יודעת מה לאמר. את פונה לפורום פסיכולוגיה, שמנוהל ע"י פסיכולוגים, אבל אומרת שאת לא רוצה עצה מפסיכולוג כי את לא מאמינה באנשים. זה קצת פרדוקס לא? אולי תמצאי בסביבה דמות בוגרת (בגיל או בנפש) שאת כן יכולה לסמוך עליה, שתהייה לך אוזן קשבת ותיתן לך עצה טובה.

תרגישי טוב,

שלום לך,

את כותבת בעיקר על נושא העבודה, אבל נראה שישנם עוד דברים שמופיעים בהודעתך וקשורים לתחושות התקיעות והמועקה שלך. את מתארת תחושת שמשהו בחיים תוקע או חוסם אותך ולא מאפשר לך להתקדם למחוזות חפצך. קשה לשים את האצבע מתיאור כל כך קצר על הבעיה. ובוודאי שלא ניתן לומר פשוט 'מה נכון לומר בריאיון?'. אני לא בטוח שיש חוקים ברורים לכך, וחלק חשוב הוא התחושה שלך בראיונות. את כותבת שאת מרגישה שהראיונות הולכים בצורה טובה ועל כן לא ברור לך מדוע לא חוזרים אלייך. אולי נכון לבקש פידבק? בראיון הבא? או להתקשר ולבקש לשמוע חוות דעת שממנה תוכלי ללמוד? אולי את מגישה מועמדות לעבודות שנדרש יותר ניסיון ממה שיש לך? או יותר ידע מקצועי? או אולי ישנה תחושה אחרת שעוברת בראיון שלא שמת לב אליה? אולי, למשל, את נתפסת כלא מספיק בטוחה בעצמך? וכן הלאה.

אם את מרגישה שהבעיה ממוקדת בתחום התעסוקתי ניתן לפנות לייעוץ במכונים להכנה לראיונות ומרכזי אבחון. עם זאת, אם את חשה שהתקיעות רחבה יותר ונוגעת לעניינים נוספים בחייך, יכול להיות שמדובר בסוגיה רחבה יותר הקשורה ליחסים בינאישיים ולאופן בו את מתפקדת במצבים חברתיים, יוצרת קשרים, וכן הלאה. מומלץ אז לפנות לטיפול פסיכולוגי שיעזור לך להקשיב למקומות של התקיעות בחייך ולשחרר את החסמים שאת חשה על ההתפתחות האישית שלך.

בהצלחה

התקיעות שלי נובעת מזה שמעסיקים לא רוצים לתת לי הזדמנות הם מחפשים מישהו שישר יתחיל לעבודה וזהו ואיך שהוא הם מפספסים את זה שגם מישהו עם ניסיון של הרבה שנים בכל זאת מקבל חפיפה של שבוע על החברה ונושאי הטיפול בה ואני לא מבינה למה מעסיקים חושבים שאם אין לך 2 שנים ניסיון לפחות אז את לא מספיק אינטלגנטית כדי לתפוס את העניין גם בחפיפה של שבוע כמו אותו אדם עם ניסיון 2 שנתיים בתחום הרי הקטע הוא להבין את הפרינציפ ואת התוכנה וזהו זה לא איזה נושא מחקרי שרק אנשים עם דוקטורט יבינו וזה מה שמבאס אותי שאם רק היו נותנים לי הזדמנות והסבר קצר היתי יכולה להבין ולקלוט את העניין אבל כל מעסיק מחפש לעצמו כאילו ביטחונות של ניסיון ארוך טווח אצל עובד ומי שאין לו ניסיון לרוב אפילו לא טורחים להזמין אותו לראיון לא לדבר על לקלוט אותו לחברה .....

שלום מלכית,

את כותבת מעט מאוד וקשה ללמוד מכך על הדינמיקה הנפשית האישית שלך, ומה בדיוק קורה לך. אבל נדמה שאת עוברת מקצה לקצה, בתחושות שלך. נראה כי הטלטלה הגדולה גם מקשה עלייך ומשפיעה עלייך חזק מאוד. את מגיעה למצב של ייאוש ודיכאון, על אף שלמעשה יש לך כוחות ויכולות חברתיות טובות, ואחרי זמן מה את מוצאת עצמך עם חברים. לעיתים קרובות בחיים דרוש זמן על מנת שיתרחשו תהליכים, ונראה כי את מתארת סף תסכול נמוך המביא אותך לתחושות קשות.
בנוסף, הטלטלה מאפיינת הרבה פעמים מצבים שבהם יש בתוכנו יותר מקול אחד אבל אנחנו מתקשים להקשיב להם יחד. נראה כי מחד את רוצה להיות חברותית, ושיהיו לך חברות, וכפי שאת כותבת את גם מוכשרת לכך, אך מאידך יש בך קול שגם רוצה פרטיות ולהיות לבד. כאשר אין חברות בסביבה, הקול הדומיננטי הופך להיות הקול שזקוק לחברה, ואז את עושה מאמצים גדולים בכדי להגדיל את המעגלים החברתיים. אך לאחר שהצלחת, נראה כי עולה הקול שמעוניין גם להיות לבד.

נראה שחשוב שתוכלי להקשיב לכל הקולות בתוכך, ולתת לכולם מקום. זה טבעי לרצות בחברה, וטבעי גם להיות זקוק לפרטיות ולבד לעיתים.

אם את חשה שמדובר במשהו אחר, ובתנועה אחרת שמתחוללת בתוכך את יכולה להמשיך לכתוב וננסה להבין יותר. עם זאת, הפורום אינו תחליף למרחב טיפולי, ואינו יכול ללוות תהליך אישי שמקומו בתוך מסגרת טיפולית.

בהצלחה

אני רוצה גם את החברויות וגם לעיתים את הלבד, אני חושבת שכמו כל דבר בחיים שאנו רוצים להשיג אחרי שהשגנו,,נכנסים לפרופורציה, אני הגעתי למסקנה ,שהרצון להשיג משהוא ,ואם לא משיגים אותו וזה מכניס אותנו לעצבות, העצבות בא ממקור פסיכולוגי ולא כל כך מהמצב הקים. למה הדבר דומה?? אדם שחי לבד בבית ומרגיש בודד, ועקב כך נעצב, לאותו אדם בא אורח אבל אותו אורח מסתגר בחדרו לא בא באיטרקציה עם האדם הוא ספון בחדרו, ולמעשה לא מפיג את בדידותו של האדם, למרות זאת האדם לא מרגיש בודד, ולו רק הידיעה שבבית נמצאת עוד בריה מרחיקה את העצבות מליבו- כך שהכל פסיכולוגי,