פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

האם יש פתרון טוב ברפואה -לחרדה חברתית (וקצת חוסר אנרגיה).

שמעתי על SSRI, ואף ניסיתי ויפאקס, ציפרמיל, ציפרלקס, רסיטל , אולם לא חל שיפור ,ואולם חשתי יותר עייפות ,ישנוניות וחולשה!, גם במינון מקסימלי ולאורך זמן מספר חודשים.

עיקר הבעיה היא חרדה חברתית שבתבטאת בד"כ בקיפאון, פחד מלעבור לבד ליד אנשים בפאר/קניון וכו' (מחשבה שחובים עליי משהו שלילי), למרות שאין לזה באמת אחיזה במציאות!, ואני רציונילי ומבין זאת, וכמו כן שאני הולך למקומות סמכותיים כמו בתי משפט משרדים ממשלתיים ,אני מתחיל לחוש דפיקות לב מאוד חזקות והזעה, לעיתים גם רעידת בידיים! -ושוב למרות שאני כל הזמן אומר לעצמי כולם אנשים ףואותו דבר ובכולם "דפקטים" וכו' ,אבל משום מה אני נהיה "דרוך" ואף קצת מפוחד! , לכן זה מונע ממני להתקדם ולעמוד על שלי.

לסיכום ,השאלה- איזה כדור אתה ממליץ או קבוצה של כדורים לאור האמור?

אני רוצה להדגיש כי אני נוטל קלונקס/אלפרוקס 2 מ"ג ביום כבר כשנתיים
אולם ,הטבה חלקית בלבד ותחושה פחות "עירנית".

תודה.

שלום,

לפני כשבוע סבא שלי החל לסבול מדיכאון וחרדה. הפסיכאטר נתן לו ציפרלקס. בנסוף הוא מקבל כדורים שונים- וואבן ועוד כדורים לבעיות פיזיות שאותם הוא נוטל כבר שנים.
בימים האחרונים הבחנו כי הוא פיתח תלות עזה בכדורים, הוא רוב הזמן מתעסק בזמני נטילת הכדורים, הוא מתמלא תקווה שמגיע השעה ליטול כדור. הוא כל הזמן מבקש עוד וואבן (הרופא הורא לתת לו 1/2 לפני השינה) והוא מתעקש לקבל שלם והוא ממש כועס שנותנים לו רק חצי. בלילה הוא מתעורר ומבקש עוד וואבן שלם ועוד.... כמובן שאנו לא נותנים לו- אלא לפי הוראת הרופא.
הוא חושב שהכדורים יישנו את המצב בו הוא נתון. חשוב לציין, שהוא צלול להפליא ומודע לחלוטין למצב שלו ולטיפולים שהוא מקבל. הבעיה היא התלות שהוא פיתח.
שאלתי- האם ניתן (רק כדי לרכך את ההתמכרות ולהרגיע אותו פסיכולוגית) לתת לו כדור פאלסיבו, האם קיים כדור כזה בשוק אותו ניתן לקנות? אולי אפילו ויטמין שנראה כמו כדור/וואבן?
אנחנו רוצים להקל על סבתא שלי שקשה לה הלתמודד מולו.
שאלה נוספת- האם התלות בכדורים תופחת כשאר הציפרלקס יראה את אותותיו?
תודה

שלום רב,

(בן 26)

לאחר תקופה של סבל רב ונסיון עומלל לשנות את המצב עלידי כל מיני דברים (טיפולים\נפשיים) שלא עזרו...
התחלתי לקחת את ציפרלקס 15 מלגרם שעזר לי באופן מעבר למצופה שלם ומהפחני!

לפני מספר ימים פסיכיאטר, שינה את המינון מ15 ל10.
(מסיבה של איי גמירה במין עם בחורה, לא שהפריע לי, לאישה זה כן היה חסר)
נאמר להוריד מידית את החמש ו"לא בהדרגה".

וכך עשיתי.

שמתי לב שעכשיו, בתקופה האחרונה אין!!!!! חשק מיני,
בשום אופן שהוא... גם לא לאחר גירויים החשק לא עולה...
מעולם! לא היתה לי הרגשה כזו...

מה קורה פה?
זה קשור לציפרלקס?

או אולי לספורט?
(רץ 3 קילומטר יום כן יום לא, וכל יום מרים משקולות).


היום חזרתי ל15 מלגרם, למה להרוס מה שעבד טוב...

אבל בכל זאת התהיות עולות....
מה לדעתכם הסיבה המקצועית לכך?

היי,
אני בת 27 ויש לי חרדות המתבטאות בבחילות, צמרמורות, כאבי בטן, שלשולים וכו' בכל פעם שאני יוצאת לנופש.
התחלת הפחד היא בטיסה ואח"כ הפחד ממשיך ככל שהריחוק מהבית גדל. הפחד הוא בעצם לא להרגיש טוב כאשר אני לא נמצאת קרוב לבית.
(זה קורה גם בארץ וגם בחו"ל) לפיכך אינני מרבה לצאת לנופשים אך בפעמים הבודדות שאני כן יוצאת חייב לעבור עליי ערב אחד לפחות שבו אני מרגישה גרוע ובעקבותיו הימים אחרי גם לא פשוטים.
חשוב לציין שאנני נוסעת לנופש יותר מ-4 ימים!
כמו גם אני לוקחת ציפרלקס על בסיס יומי.
התחתנתי לפני כחודש ובעלי מאוד מאוד רוצה לצאת לירח דבש של שבועיים לפחות ואני מאוד רוצה להינות מהדבר וגם כן לצאת לנופש ארוך.
התופעה של בחילות והפחד מלא להרגיש טוב החלו אצלי מגיל קטן מאוד בו לא הייתי הולכת לישון אצל חברים או משפחה וליווה אותי בבי"ס שבו הייתי נמנעת מלצאת לטיולים שנתיים ועד עצם היום הזה שבו אני מאוד פוחדת לצאת לנופש.
האם תוכלו לעזור לי לטפל בבעיה המוזרה הזאת של חרדה מנופש??????

האם יש תרופה לחרדה שאינה מעלה במשקל (ואף אפילו מורידה?).
תודה.

שלום אני בת 14 ויש לי בעייה שאני לא יכולה להתגבר עלייה , הבעייה היא שאני ביישנית , סגורה , נוטה להסגר בבית , וחסרת ביטחון עצמי .
אני נכנסת ללחץ כשמישהו שאני לא מכירה מתחיל שיחה , או שמשהו שאני מכירה חלקית .
אני כמו חוטפת בלקאוט כאילו שוחכת הכל , ועם בנים זה יותר גרוע אף פעם לא היה לי חבר למרות שלכל החברות שלי היה , אף פעם לא התנשקתי , אפילו לא במשחק אמת או חובה .
וכשמתחילים איתי אני ישר חושבת שרוצים לנצל אותי וגם עם אני לא חושבת ככה אז אני מאוד נלחצת וישר מעבירה נושא או אומרת שאני צריכה ללכת וממציאה תירוצים , אין לי ידידים וגם אף פעם לא היה לי , אני כאילו מפחדת מבנים ,
אני לא חנונית בכלל , פיתחתי לעצמי תדמית וכולם בטוחים שהיו לי איזה מיליון חברים ,
מה אפשר לעשות האם יש תרגילים כלשהם , אל תפנו אותי לעזרה מקצועים או עם אדם אחר כי זאת רק אני עם עצמי .
תודה :)

שלום לכם
אני בת 67.
לפני כשנה יצאתי לפנסיה . יש לי 2 ילדים נשואים אהובים שאינם גרים לידי וזה אוכל אותי מבפנים.
מזה כמה חודשים אני במצב של חרדות ודיכאון . אני מרגישה די אבודה חסרת ביטחון ורצון לסביבה.
אני בטיפול תרופתי - פסיכיאטרי ופסיכולוגי
ובכל זאת איני מצליחה לישון יותר משעתיים בערך ביום וחובה מידי יום הרגשות של דיכאון וחרדות.
אני צריכה עזרה ממש חזקה .
מאוד רוצה לצאת מזה זה גומר אותי הרגשת הכאב הזו בחזה והעייפות הלא פוסקת.
אני מבקשת לדעת האם יש קבוצות תמיכה
(אני גרה בכ"ס)
מפגשים עם אנשים שחובים כמוני חרדות ודכאונות אולי דרך אנשים שחובים זאת כמוני אני אוכל להתחיל להבריא.
כמו כן רציתי לדעת האם יש לכם עצות לפתרון הבעייה שלי.
אשמח אם תשאלו אותי שאלות כדי לדעת יותר בבירור איך לעזור לי.
תודה רבה
שלי

שלום,
אני חודשיים וחצי לאחר לידה, ההריון היה כייפי ותקין, כל הזמן דיברתי על מה יקרה אח"כ והכנתי את עצמי ואת בעלי לתינוקת שתיוולד, דיברתי אליה המון ... הלידה עברה בסדר גמור. אחר הלידה בבית החולים הייתי בהיי ואז באנו הביתה ולא הבנתי מה קורה ... בכיתי המון.
אחרי כחודש וחצי התמוטתי, חולשה, בחילות, חוסר תיאבון, בכי והרבה מחשבות רעות, ממש לא יכולתי לתפקד וכולם נרתמו לעזרתי, אחרי שבוע חזרתי לעצמי פחות או יותר.
מטבעי אני בן אדם אופטימי שמח שמאוד אוהב אנשים ופתאום הייתי הרבה לבד.
אני עדיין לא מרגישה שחזרתי לעצמי, יש ימים שרק מחשבות רעות עוברות לי בראש...
אני מאוהבת בילדה ומטפלת בה במסירות אין קיץ אבל מה איתי ??
לפעמים אני אפילו חושבת שזה אגואיסטי מצידי לחשוב על עצמי.
אני סובלת מבחילות, חוסר תיאבון ולפעמים ממש מתכנסת בעצמי.
האם מדובר בדיכאון לאחר לידה ? למי עלי לפנות ? אני מדברת על המצב שלי ולא מתביישת בו.
תודה מראש ושבת שלום

מרגיש מדוכא מהרגיל כבר בחודשיים האחרונים..
ברור לי למה- אהבה ראשונה שנגמרה, לא הייתה לי סגירת מעגל למרות שהיא הייתה מספיק בסדר בשביל לדבר איתי כמה פעמים, אני עדיין מרגיש אהבה גדולה כלפיה, עדיין חושב בכל רגע נתון על איך להחזיר אותה, על מה איבדתי ועל איך אני לא אמצא אותה שוב- למרות שאני יודע ביותר ממאה אחוז שהיא כל מה שחיפשתי אי פעם- ולהגיד לי שלא ניסיתי מישהי אחרת לא יילך- אני יודע טוב מאוד מה אני רוצה..
בזמן האחרון איבדתי חשק מכל דבר שאני אוהב- לצייר, לשחק במחשב, לשמוע מוזיקה- לכל שיר פתאום יש משמעות אחרת, לראות סרטים או סדרות, לצאת עם חברים לפאב או לשחק קלפים..
ניסיתי לקחת את זה לכיוון החיובי- לשפר את עצמי- לשמור על אכילה, להוריד במשקל, לעשות כושר- לקבל את השינוי כאיתות ולא כאכזבה- אבל מהר מאוד איבדתי את החשק גם מזה..
לחפש מישהי אחרת גם נראה מיותר- אני יודע בודאות שאין אף אחת אחרת כמוה- ואם יש- היא תתחבא ממני ממש טוב- זה סוג הטיפוס שאני מחפש תכלס..
לחברים שלי כבר נמאס מהדיכאון המתמשך שלי, ההורים שלי לא מסוגלים לקבל את העובדה שהבן שלהם סובל מבעיות ממישהי שהם גם ככה לא סבלו.. ואני לגבי עצמי- כבר מזמן ידעתי שאני לא משהו- אבל עכשיו זה קיבל משמעות חדשה לגמריי- התפתח הרבה מעבר לחוסר הדימוי העצמי שהיה לי בעבר..
ואין לי כסף לפסיכיאטר- אני עוזר בבית כספית כדי לחסות חובות- ופסיכולוג או פסיכיאטר, חדר כושר, או כל דבר אחר שהייתי רוצה- פשוט לא אפשרי..
אני אפילו לא יודע למה אני רושם את ההודעה הזאת- איזה עצה אני כבר יקבל שתשפר את ההרגשה שלי כבר יכולה לבוא אחרי כל הזמן הזה?

אני מניח שאני רוצה לשאול- מה בחור מדוכא צריך לעשות על פי התיאור שנתתי כרגע..
אני חסר ביטחון עצמי, ילדותי, מראה חיצוני לא מושך בלשון המעטה, לא כזה חכם ונמנע מהרבה דברים שחבר'ה בגילי אוהבים לעשות..
לא שזה משנה כי איבדתי את הטעם מהדברים הייחודיים שאני אהבתי לעשות..

הי אני נוטלת מזה8 חודשים כדורים לדכאון(ZOLOFT )במינון של 50 מ"ג. עקב דכאון לאחר לידה
המטפל שלי אמר שאני יכולה להתחיל להוריד במינון לקחת כדור יום כן ויום לא.. כבר במשך שבועיים שזה מה שאני עושה והאמת היא שאני מרגישה מצוין.. אתמול התחלתי להרגיש קצת עייפות ורגישות.. עם רצון לבכות. אבל זה עבר לי. היום אני מרגישה יותר טוב.
אני מאוד עם יד על הדופק כיוון שהרגשתי מצוין כל התקופה הזאת ואני ממש לא רוצה לחזור למצב של לפני. האם זה הגיוני שהפסקת הכדורים מלווה בתופעות לוואי? האם זה יחלוף? האם זה הגיוני שלאחר שבועיים אני מתחילה להרגיש את הורדת המינון?
אשמח לשמוע על התופעות לוואי של הפסקת הכדורים והמלצתכם.

בתודה מראש
יעל

אני סובל מהפרעות חרדה וסטרס ומחשבות טורדניות ואי שקט , רגשי אשמה בעיקר , אני כבר כמה חודשים בטיפול(6) והמצב לא כל כך משתפר , הבעיה היא שהחרדה לא מוגדרת טוב ואין הרבה סיבה לפחד , זה קצת מוזר , אבל אין לי אף פעם מצב רוח טוב שהכל טוב , אני הרבה פעמים חושב שהחיים שלי אבודים למרות היותי בגיל 18 וחצי בלבד , האם יכול להיות שכל החיים שלי אהיה לכוד בחרדה ואי שקט? זה קצת מפחיד אותי הדבר הזה , האם בכל מצב אפשר להגיע לשקט וסיפוק ולהנות ? או שאפשר לחיות חיים שלמים עם פחד ואי שקט ? נמאס לי כבר , אני מקווה שתענו לי תודה רבה לכם

סובלת מocd-תסמונת כפייתית טורדנית שכעת נמצאת בעיצומה שמלווה איתה תחושות של דפרסונליזציה אך הפסיכיאטר טוען שזו אינה דפרסונליזציה.אך משוו פה לא מובן לי..קיבלתי את ההרגשה של הדפרסונליזציה בפתאומיות בלי שום קשר למחשבות טורדניות..סתם ככה באמצע העולם! רציתי לדעת אם זה הגיוני שככה מתפרץ ocd

שלום רב,
בת 25,
בעבר בגיל 21 סבלתי מהתקפי חרדה וטיפול ביופידבק קצר מועד פתר ונתן כלים להתמודדות לאורך זמן.
בעקבות משבר חזרו לפני חצי שנה התקפי חרדה קשים ועוד עם עוויתיות + היפוכונדריה ובאובססיה לחרדה ונרשם לי ציפראמיל 20 מ"ג ליום. בשבוע הראשון חצי כדור. במהלך השבוע הראשון חלה החמרה במצבי: היה לי אי שקט מתמשך, לחץ מצטבר ותחושה של סכנה ממוות.
במיון פסיכאטרית הוסיפה לי קלונקס חצי מילגרם בלילה ורבע מילגרם בבוקר. ובהדרגה במשך 3 שבועות הפחתה עד לאי צורך לקחת קלונקס.

אתמול - כשלקחתי את חצי כדור הקלונקס האחרון שהייתי אומרה לקחת - התחילו רגלי לקפוץ כל כמה דקות לסירוגין. בלי שליטה. מעין עוויתות..
בנוסף בימים האחרונים חשתי אי שליטה בעיניים לעיתים - ויש לי כאבי גרון מוזרים, וחוסר תאבון חריג.
רופאת המשפחה והפסיכוליגית מייחסות את כאבי הגרון לחרדה עמוקה שעודנה נותרה ותשתחרר עם הזמן.
בנוסף הופיע לפני כמה ימים גירוי מוזר בבטן הדומה לפריחה.ללא גירוד.
אתמול עברתי לילה קשה - מעין התקף חרדה ללא התקף חרדה.. בעקבות כל התופעות הפיזיות הנל וגם כי אני בתחילת עבודה חדשה.
בתחושות חרדה פניתי לרופאת המשפחה הבוקר והיא רשמה לי למשך שבוע 1 מ"ג קוריוול בלילה.
אני חוששת שאולי קרה לי נזק מהקלונקס ו או לחילופין יקרה לי נזק מקורוויל...
אני מרגישה את הציפראמיל עובד - כי אחרת אתמול בערב תחושות החרדה היו באות לביטוי בצורה הרבה יותר חמורה.

שאלותי הם -
האם אני בסכנה לפי תופעות הלוואי שאני מתארת?
בנוסף האם יתכן שהציפראמיל משפיע עלי פחות מאחרים?
האם הטיפול בשבוע בקרוב ע"י קורוויל הגיוני ומומלץ? הרי סך הכל הציפראמיל היה אמור להשפיע..
אולי עדיף שבמקביל לציפראמיל אגש לטיפול ביו פידבק?

תודה רבה.

לפני כשנתיים לקיתי בהתקף חרדה אך לא ידעתי שזה כך ומאחר ולא ידעתי ערכתי בדיקות רבות עד שגיליתי כי התסמינים זהים להתקפי חרדה.
הרופאה שגילתה זאת היא רופאת משפחה מתנדבת והיא ציינה שעליי לקחת פאקסט והכל יעבור, ואכן עברה חצי שנה מאז שאני לוקח פאקסט 20 מ"ג.
הייתי מוסיף כי התקפי החרדה היו על בסיס מס' פעמים בודדים בשנה.
לפני כחודש הרגשתי שקסדה יושבת לי על הראש במשך שבועיים הרגשתי חוסר יציבות בהליכה ואישונים מורחבים ופיהוקים ועייפות.
חזרתי שוב פעם לבדוק סיטי מוח עד אולטרסאונד כבד והכל תקין פרט לדגימות דם שם הכולסטרול גבוה 257.
וככה עבר לי, במקרה הלכתי לקנות את הפאקסט והרוקחת סיפרה לי על תופעות הלוואי של הכדור וזה תאם בדיוק.

אני חייב להוסיף כי תמיד שתיתי אלכוהול אפילו שלקחתי את הכדור על בסיס יומי וזה לא הפריע לי אך לפני שבועיים הייתי בבילוי עם חברים ועשינו קוק.

היום לאחר התייעצות עם חברים ציינו שכדאי להפסיק עם הפאקסט - אך מסיבוב בפורמים הבנתי שיש להוריד את המינון לאט ולא במיידית ואכן התחתי היום לקחת חצי כדור ולמחרת כדור, כלומר יום חצי כדור ויום כדור שלם.
אממה פתאום כעת לקראת ערב תקפה אותי אותה הרגשה של קסדה סביב הראש וחוסר יציבות וכפי שציינתי דלעיל.

שאלתי האם ישנה תשובה מה מהניע?
האם זה דבר שכיח לפאקסט?
האם צריך להפסיקו וכיצד?
אשמח לתשובה מקצועית

יום אחד בלי התראה מיוחדת קיבלתי מין הרגשה מוזרה כזאת שאני לא מבינה איפה אני נמצאת מי אני ?מה הולך פה ? ונכנסתי בעקבות הההרגשה הזאת להתקף חרדה רציני ומאז אני חרדה תמידית ומרגישה את ההרגשה הזאת לאורך כל היום..כל פעם שאני מתעמקת בה יותר אני מקבלת התקף..הפסיכיאטק אמר שאיני סובלת מדפרסונליזציה, אלא מחרדות ודיכאון שבעקבותן אני מרגישה דפרסונליזציה והוא גם טוען שאני אובססיבית מדי כי אני מתעמקת בהרגשה יותר מדי..אני נוטלת כדורים..לא מזמן התחלתי אבל רציתי לשאול אם זה הגיוני שאני מרגישה רוב היום דפרסונליזציה ואני בעצם לא סובלת מזה ?? זהה ממש מלחיץ אותי ואני לא מתפקדת