פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום. גם סרוקוול גם אביליפי יעילים כי אוגמנטציה לטיפול בדיכאון עמיד אף מאוד אינדיבידואלי.
בברכה

היי אלעד,
ככל הנראה, התרופה הקודמת שנטלת (ציפרלקס) עזרה לך יותר מהתרופה החדשה. אם תרופה אינה עוזרת מספיק, כדאי לפנות לרופא המטפל לשינויים במינונים או החלפת התרופה (ורצוי מאוד לפנות לפסיכיאטר, מאחר שבריאות הנפש היא תחום התמחותו).
בנוסף, יש לציין שטיפול תרופתי מפחית את החרדה על ידי העלאת רמת הסרוטונין בגוף. הבעיה היא, שפעמים רבות התרופה לא מעלימה לגמרי את התקפי החרדה, וכן יש סיכוי גבוה שהבעיה תחזור במלוא עוצמתה עם הפסקת התרופה. זאת מאחר, שלא למדת לקבל את התקפי החרדה במקום להירתע מהם, וכן לא למדת שסימפטומי החרדה אינם מזיקים לך (גם אם מאוד מפחידים ולא נעימים). כל זאת ניתן להשגה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שמומלץ מאוד לשלב אותו עם הטיפול התרופתי. ה- CBT עוסק בהפחתת הבעיה לטווח הארוך, עד להיעלמה המוחלט, וזאת על ידי התמודדות עם החרדה וקבלתה, גם על ידי הבנה טובה יותר של מהות הסימפטומים המחשבתיים, הרגשיים והפיזיים, והפחתת החרדה מהם. לכן, מומלץ לשלב טיפול כזה יחד עם הטיפול התרופתי- אחוזי ההצלחה של שילוב שכזה הם גבוהים ביותר.
בברכה,

מה נשמע אלעד

כמי שחווה את כל מה שכתבת ועוד יותר מזה אני יכול להגיד לך שדבר ראשון אתה לא לבד עוד מיליוני אנשים בעולם עוברים את מה שאתה עובר (אני יודע צרת רבים נחמת טיפשים)
עכשיו לשאלת מיליון הדולר אז איך אני עובר את זה ונפטר מזה?
התשובה לזה כבר הרבה יותר מורכבת. התרופות שאתה נוטל אכן יחסמו את הופעת התסמינים אך הם לא יפטרו את שורש הבעייה, וכאן עומדת בפנייך האפשרות להחליט שאתה נוטל אותם לפרק זמן ארוך מאוד ולוקח את הסיכון שזה יחזור ברגע שתפסיק (קרה לי פעמיים). מהמסע שאני עברתי בהתמודדות עם החרדה והדיכאון שהתלווה אלייה גיליתי שהדרך האמיתית לפתרון היא הדרך הקשה יותר וזה לטפל במחלה ולא בסימפטומים.
החרדה שלך נובעת מדברים שיש לך בתת מודע (זאת אומרת שכרגע אתה לא יודע מהם) אחת הדרכים היעילות ביותר הינו טיפול קוגניטיבי התנהגותי. זה יכול להיות תהליך ארוך או קצר תלוי בכמה "זבל" אגרת שם. אבל בנוסף לזה ככלי התמודדותי עם המצב הנוכחי אני ממליץ לך מאוד לפנות לרפואה המשלימה, לאהרון לופן, ולכל כלי טיפול-עצמי שאתה מתחבר אליו. עד שתחליט מה לעשות אני אתן לך כמה טיפים שעזרו לי
1. החרדה לא תהרוג אותך.
2. כמו שהיא באה בלי הזמנה ככה היא תלך.
3. כשיש לך חרדה תקבל אותה באהבה ואל תילחם (שינוי מיקום, קריאה על מצבי התקף לב, להראות לה שאתה חזק יותר וכו') אתה נלחם בתת מודע שלך ואין לך סיכוי להביס אותו. במקום זה תבקש עוד מהחרדה, אם היא אומרת לך שאתה הולך למות אז תסכים איתה ובפנים תזכור שזה לא נכון, אל תיכנס לדיאלוגים הפנימיים המתישים האלה הם אף פעם לא מסתיימים. לאט לאט תראה שאתה לא מפחד מהחרדה ואפילו כשהיא באה אתה מצליח לתפקד, גם משך הזמן יילך ויתקצר.
4. תזכור שהחרדה באה לאותת לך שמשהו לא בסדר זה יכול להיות שאתה סוחב עלייך משהו מהעבר שאתה כבר לא צריך לסחוב, זה יכול להיות שאורח החיים שלך הרסני, בסופו של דבר אם תקשיב ותחקור את החרדה תגלה שבסופו של דבר היא חבר שלך היא לא באה להרוס אותך היא באה לעזור לך לצאת לחיים חדשים - טובים יותר!!!! (אנחנו נוטים להבין רק דרך הרגליים)
5. אל תמדוד - לא איך אתה מרגיש ביחד לאתמול או כמה זמן עבר מאז ההתקף האחרון, כל מדידה זה בעצם ביקורת, תחייה את הרגע טוב לך עכשיו מעולה לא טוב לך עכשיו עוד יותר טוב כי זה אומר שיכול להיות רק יותר טוב (אני יודע זה נשמע לא שפוי להגיד איזה כייף שרע לי, אבל גישה כזאת תגרום לכך שבאמת פחות יהיה לך רע - זה הכל בראש)

מקווה שעזרתי קצת

היי מארק,
אתה אומר שהגוש שאתה חש בגרון נובע ממתח נפשי. מה דעתך לפנות גם לטיפול פסיכולוגי כדי להקל על המתח הנפשי? אני ממליצה במיוחד על טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מאחר שהוא יכול לתת לך כלים מעשיים להתמודדות עם המתחים- החל בשינוי הפרשנות השגויה שלך לסימפטומים גופניים, שגורמת ללחץ נוסף- וכלה בתרגילי הרפיה. העבודה שאתה עושה על שינוי הרגלי החיים גם היא נכונה וחשובה. הייתי מוסיפה פעילויות מרגיעות ומהנות ככל האפשר.
בהצלחה!

שלום לך,
נשמע שאת במצוקה גדולה, ושאת מגיבה למצוקה זו בדרכים שמפריעות לאנשים הקרובים אלייך. הדרך היחידה לשנות את תגובות הסביבה כלפייך היא לשנות את התנהגותך (מאחר שאת הסביבה לא ניתן לשנות), ואולי גם לרכך חלק מן העמדות שלך לגבי התנהגותם של האנשים בסביבתך- דבר שיעזור לך להיות רגועה יותר. אני ממליצה לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שיעזור לך להתמודד עם המצוקה, וכן לפתח מיומנויות התנהגות, גם תוך כדי מצוקה, שיקרבו את האנשים אלייך במקום להרחיקם. בנוסף, ניתן להיעזר בקבוצת תמיכה, שתוכל לספק לך מענה אובייקטיבי יותר למצוקותייך מאשר סביבתך הקרובה, וכן בסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) על מנת לפרוק מצוקות.
בברכה,

היי דינה,
מאוד מצער ואפילו טראומתי לאבד בן זוג משמעותי, שעמדת להתחתן איתו. לדעתי, טיפול עשוי לעזור מאוד- מאחר שאת מתארת סכימת חשיבה בעייתית שנוצרה, והטיפול עשוי לעזור לך להפחית את דפוס החשיבה הזה. אם אינך מעוניינת לפנות לטיפול, כל שתוכלי לעשות הוא להיעזר עד כמה שאפשר במערכות התמיכה שמקיפות אותך (משפחה, חברים). עדיף להמשיך במסלול חייך הרגיל עד כמה שניתן. אם קיימת הפחתה בפעילויות שאת עושה בעקבות הפרידה, במפגשים חברתיים או בהיכרויות חדשות- עדיף לנסות בכל זאת לצאת ולפגוש אנשים, גם כדי לשפר את מצב הרוח וגם בתקווה שתצליחי ליצור קשר חדש עם גבר אחר. חשוב לזכור שאין סיכוי בלי סיכון- אפשר להישאר מוגנת מפני החרדה, אך במחיר של להישאר לבד- ולדעת רוב האנשים, ההישארות לבד היא מחיר כבד מאוד, ששווה לקחת את הסיכון כדי לא לשלם אותו.
בהצלחה!

את מאוד עזרת לי ואקח את עצתך שיהיה לך יום טוב ושבוע טוב

היי דינה,
אני שמחה שתשובתי עזרה לך. אשמח כמובן לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

שלום לך,

אין צורך להוריד, אפשר להמשיך רגיל.

בברכה, 

היי תקווה,
מאחר שמדובר באירוע מאוד קרוב (התחלת עבודה מחר), אני מציעה לפנות לפסיכיאטר שלך ולשאול אותו מה אפשר לעשות- אולי הוא יכול לתת עזרה באמצעות הטיפול התרופתי. בנוסף, אם את מכירה תרגילי הרפיה, מומלץ להשתמש בהם. את יכולה גם לעשות פעילות גופנית- רצוי אינטנסיבית, אך גם יציאה להליכה של כחצי שעה לפחות תעזור להירגע.
בטווח הארוך יותר, מומלץ לשלב טיפול פסיכולוגי (ורצוי בגישה קוגניטיבית התנהגותית) כדי להתמודד עם המחשבות מעוררות החרדה שעולות בחיי היום יום. הטיפול יכול גם לעזור להתמודד עם הדיכאון, מעבר לעזרה שהטיפול התרופתי מספק.
בהצלחה!

שלום. אני מאוד ממליצה לדווח על הרגשות שלך למטפל שלך. אתה יכול לפנות לדעה שנייה לפסיכיאטר ולהתייעץ
תרגיש טוב

אני כל הזמן מתבכיין, בעבודה, בבית, עם החברה, מוצא כל סיבה להתבכיין... להתחמק מדברים, לעשות חצי עבודה...
כל הזמן אני לש בראש שלי שאנשים מתקדמים בחיים בזמן שאני לא, זה מדכא אותי, וגורם לי לקופא במקום.

אני פשוט לא יודע מה לעשות... במקום להתפתח, לא עושה כלום, דואג למצוא סיבות ללמה אני לא מצליח או מתקדם. אני חייב עזרה, אני לא יודע כבר מה לעשות... אני פועל מחיזוקים של הרגע, מפנטז ברמה לא בריאה... מתלהב מאוד מהר ואז מקבל "כאפה" מהמציאות.


זה באמת על קצה המזלג...
בשורה התחתונה, אני שוקל לקחת תרופה נוגדת דיכאון...
כמו כן, אציין שאני לוקח ריטלין , שהוא מאוד חיוני לתפקוד שלי, אבל הוא מדכא אותי מאוד


סליחה על "החפירה"
תודה

היי שרון,

לפי מה שאתה מתאר אני שומעת שהתמודדת עם לוויות קשות בחייך. התמודדות זו מעידה על כוחותיך האישיים. אתה מוכר כהלום קרב, למרות לקויות למידה השלמת בגרויות, רזית באופן משמעותי מאוד, הכרת בחורה מקסימה, גדלת עם אמא שלא מפרגנת ועוד. כל זה מעיד עליך כבעל פוטנציאל וכוח רצון חזק. לצד דברים טובים אלה אתה מתאר חלקים אחרים באופי שלך כגון נטייה חזקה לדחות דברים, פחד שלא תצליח שמשתק אותך ומהווה מכשול מאוד רציני בדרך להשגת המטרות שחשובות לך בחיים. הפער בין המקום שהיית רוצה לראות את עצמך לבין מצבך הנוכחי גורם לך לתסכול רב, אכזבה עצמי, ייאוש..... יתכן וכדאי לעבוד על דרכים שיעזרו לך לממש את החלקים החזקים שבך על מנת לאפשר לפוטנציאל הפנימי שלך לקבל ביטוי חיצוני בעשייה לקראת השגת המטרות האישיות. יתכן ויתאים לך טיפול התנהגותי - קוגניטיבי CBT שהוא מאוד פרקטי, מתמקד ממוקד ומאוד משימתי. גישה זו יעילה לטיפול בדחינות.

תודה על פנייתך לפורום,
אשמח לענות על שאלות נוספות,
הברכה, 

אירנה רציתי להודות לך על הפורום שהצעת לי לראות את לא יודעת כמה זה עזר לי עם אני במצוקה אני מסתכלת על זה וזה מאוד עוזר לי אז באמת תודה מכל הלב ושיהיה לך שבוע טוב

אירנה רציתי להודות לך על הפורום שהצעת לי לראות את לא יודעת כמה זה עזר לי עם אני במצוקה אני מסתכלת על זה וזה מאוד עוזר לי אז באמת תודה מכל הלב ושיהיה לך שבוע טוב

אירנה רציתי להודות לך על הפורום שהצעת לי לראות את לא יודעת כמה זה עזר לי עם אני במצוקה אני מסתכלת על זה וזה מאוד עוזר לי אז באמת תודה מכל הלב ושיהיה לך שבוע טוב

אירנה רציתי להודות לך על הפורום שהצעת לי לראות את לא יודעת כמה זה עזר לי עם אני במצוקה אני מסתכלת על זה וזה מאוד עוזר לי אז באמת תודה מכל הלב ושיהיה לך שבוע טוב

אירנה רציתי להודות לך על הפורום שהצעת לי לראות את לא יודעת כמה זה עזר לי עם אני במצוקה אני מסתכלת על זה וזה מאוד עוזר לי אז באמת תודה מכל הלב ושיהיה לך שבוע טוב

ערב טוב אירנה רציתי להודות לך על הפורום שהצעת לי להסתכל הטיפים מאוד עוזרים לי שם ואני גם מרגישה יותר טוב יחד עם הטיפול שאני מקבלת הייתי מאוד שמחה עם תציעי לי על עוד פורומים באינטרנט שאוכל לקרוא איך להעזר בדיכאון זה מאוד חשוב לי אודה לך מאוד עם תעני לי

שירה שלום,

נראה שאת מאוד סובלת ולא מצליחה להתגבר על הדיכאון. אני מכווה שאת מטופלת על ידי גורמים מקציעים. הדרך הטובה ביותר להתמודד היא לשלב טיפול תרופתי ופסיכיותרםיה התנהגותית - קוגניטיבית CBT. אני מאוד ממליצה ראשית כל פנות להתיעצות עם רופא פסיכיאטר.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

היי גלילה,
אני ממליצה לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, אשר יכול לגרום לשיפור גדול תוך מספר מועט של פגישות. מדובר בטיפול קצר מועד וממוקד מטרה, שמתמקד בחשיפות לסיטואציה המפחידה (בדמיון ובמציאות), תוך שינוי דפוסי החשיבה המעוררים פחד ממבחנים.
ניתן לקרוא עוד על הטיפול בחרדת בחינות באתר שלי.
בהצלחה!

היי הלה,
לא ברור לי לאיזה כדורים את מכורה לטענתך, מאחר שישנם סוגים שונים של תרופות פסיכיאטריות. גם לא ברור לי כיצד את משיגה את המרשמים או את התרופות עצמן אם הרופאים לא מאשרים המשך טיפול. רוב התרופות הפסיכיאטריות אינן ממכרות. תרופות נגד חרדה מקבוצת הבנזודיאזפינים או תרופות לשינה הן הידועות ביותר כתרופות שיוצרות תלות פיסית ואף פסיכולוגית, ויש לעבור תהליך גמילה של ממש. עבור חלק מהסוגים האחרים של התרופות, לדוגמא נוגדי דיכאון מקבוצת ה- SSRIs, יש לעבור תהליך קצר של הפסקת התרופה באופן הדרגתי (בתיאום עם רופא כמובן), כדי לא לגרום לסימפטומי גמילה- אך אין זו התמכרות.
בכל אופן, בכל תהליך של הפסקת תרופה רצוי מאוד להפסיק באופן הדרגתי תוך הסתייעות ברופא המטפל, שיאמר לך בדיוק כיצד להפחית את המינונים. כדי להפחית גם את התלות הפסיכולוגית, ניתן להיעזר בטיפול פסיכולוגי שיהיה ממוקד בגמילה, ו/או בטיפול קבוצתי שעוסק בהתמכרויות. הטיפולים הקבוצתיים יעילים במיוחד כשמדובר בנושא זה.
בהצלחה!

שלום לך,
כשפסיכיאטר מגדיר "דיכאון עמיד" אצל מטופל מסוים, הוא בדרך כלל מתכוון לכך שהמטופל אינו מגיב לטיפול תרופתי, כלומר שהדיכאון עמיד לתרופות. לפעמים גם ל- ECT אין אפקט משמעותי, למרות שבאופן כללי הוא ידוע כטיפול מאוד יעיל. לא ברור כמה זמן היית מטופל בטיפול המשולב, ומדוע הוא לא הצליח, אך לדעתי חשוב לברר את הסיבות לכך. ניתן ללמוד מכך מה צריך להיות שונה בטיפול עתידי שתעבור. יכולות להיות סיבות שונות לכך שטיפול פסיכולוגי לא מצליח: חוסר שיתוף פעולה, חוסר אמונה בטיפול או חוסר מוטיבציה, חוסר כימיה עם המטפל, גישה טיפולית שאינה מתאימה לך, פרק זמן קצר מדי ועוד. כל הדברים האלה ניתנים כמובן לשינוי בטיפולים עתידיים (בתקווה שהטיפול הבא יהיה מוצלח ולא תצטרך לעבור עוד מטפלים). אני ממליצה במיוחד על טיפול בגישה קוגניטיבית התנהגותית, שהוכח כיעיל מאוד בטיפול בדיכאון. יש לזכור שמטופלים מסוימים אינם מגיבים לתרופות, אך המושג של "דיכאון עמיד" לא קיים לגבי טיפול פסיכולוגי. כלומר, הפסיכולוגיה אינה מרימה ידיים, והגישה הרווחת היא שכדאי תמיד לנסות ולהתאים למטופל טכניקות שבסופו של דבר יוכלו לסייע לו. כמובן שהדבר תלוי גם בשיתוף הפעולה של המטופל, באמונתו בטיפול ובנכונותו להשקיע מאמץ כדי לעזור לעצמו- גם מעבר לשעה הטיפולית.
דבר נוסף- הפעלה עצמית, שהיא עיקרו של הטיפול ההתנהגותי בדיכאון, יכולה לעזור מאוד. מציאת פעילויות שאתה יכול להצליח לעשות אותן ואולי אף ליהנות מהן, או לחוש סיפוק מעצם עשייתן, עשויה לתרום רבות לשיפור. פעילות גופנית היא מומלצת במיוחד, וכן פעילויות המערבות אינטראקציה עם אנשים אחרים. אין לי ספק שהבדידות וחוסר המעש תורמים לדיכאון, ושיפור המצב בנושא הזה יכול בהחלט להפחית את הדיכאון.
לשאלתך, כמה זמן עשוי דיכאון להימשך באופן ספונטני, התשובה היא שאין לדעת- זה מאוד אינדיבידואלי. מה שמוגדר כ"אפיזודה" של דיכאון יכול להימשך פרקי זמן שונים אצל מטופלים שונים (אך לפחות שבועיים), ובהחלט קיימים מקרים של שיפור ספונטני לאחר תקופה מסוימת בלתי מוגדרת.
בהצלחה!

היי שירה,
צר לי לשמוע על מצבך הקשה. מאחר שאת כבר מטופלת בטיפול פסיכולוגי ותרופתי במקביל, עלייך לשאול את עצמך עד כמה הטיפולים עוזרים לך- כמובן, בהתחשב בזמן שבו את נמצאת בטיפול. לגבי הטיפול התרופתי, אם את מטופלת בתרופות נוגדות דיכאון, השיפור בדרך כלל מתחיל להיות מורגש רק לאחר מספר שבועות. יש להיות במעקב מתמיד אצל הפסיכיאטרית, ולשים לב לשינויים. לאחר תקופה מסוימת שהפסיכיאטרית מגדירה, אם השיפור איננו מספיק, נהוג לעשות שינויים במינונים ו/או להוסיף או להחליף תרופה.
לגבי הטיפול הפסיכולוגי, קיימת גם שאלת הזמן, וכן שאלות נוספות כגון: האם הוגדרו מטרות טיפוליות ברורות? האם ברור לך כמה את מתקדמת, ומה מסביר את קצב ההתקדמות (בין אם הוא מהיר ובין אם הוא איטי)? האם הקשר עם המטפלת טוב, ואת חשה כי את יכולה לשתף אותה בכל מה שעובר עלייך- גם בטיפול עצמו? לדעתי (ומניסיוני) אלה שלושה תנאים הכרחיים כדי לראות לפחות את תחילתו של שיפור במצב בעקבות טיפול פסיכולוגי. בנוסף, כדאי לבדוק האם הגישה הטיפולית מתאימה לך, ועד כמה לדעתך היא יכולה לשפר את הסימפטומים שלך. מומלץ לבדוק ולקרוא על גישות טיפוליות שונות כדי לקבל תשובה לשאלה הזו.
בנוסף, כדאי מאוד שתפעילו את עצמך- השעמום הוא אחד הדברים ההרסניים ביותר לסובלים מדיכאון. הוא עשוי לתרום משמעותית לתחושת הדיכאון, ולחלופין- אם תעסיקי את עצמך, יש סיכוי טוב שתרגישי שיפור.
בהצלחה!

השיפור הוא היא איתי אבל יש .
אני מתופלת בויפקס כבר כ חצי שנה כמו שהפסיכולוגית שלי אומרת שזה רק אוזר ליסלול את הדרך בסדה קוצים, הכשר הוא די טוב .
הופנתי לאיבחון פסיכולוגי על ידי הפסיכיטיריט ומה שקרה שאחרי שנתים של ציפיה לתוצאות האיבחון איסתבר שהיתה תקלה ( יש לי דיסלקציה ולכן השגיאות )
ויוסג תוצאות רק עוד כמה שבואות .
השאלה היא מה עושים אם שעמום ובדידות חרונית וביגלל זה אני לא ממש יוצת מהבית עבודה לא בה בחשבון אחשיו אין לי לי ממש יכולת נפשית לצת לעבוד אני מרגישה יעוש תיסקול רקנות פחד חרדות חוסר שנה וחוסר תעבון מה שכבבר חודש לא ממש אכלתי .
אני עצובה מאוד בכי רוב הזמן

תודה מראש

כפי שציינתי, חשוב מאוד למצוא לעצמך פעילויות כדי להפיג את השעמום. יש לכך חשיבות רבה בטיפול בדיכאון. בטיפול קוגיטיבי התנהגותי, גישה בה אני עוסקת, עיקר הדגש הוא על ההפעלה העצמית. אם עבודה לא באה בחשבון, כדאי שתפתחי לך תחומי עניין ותחביבים, ורצוי כמה שיותר פעילויות מחוץ לבית. פעילות גופנית מומלצת במיוחד, מאחר שהיא גורמת לעלייה ברמות הסרוטונין במוח- אותו אפקט שמנסים להשיג באמצעות התרופות. ניתן להירשם לחוגים, קבוצות תמיכה, ללכת להתנדב במקום כלשהו (גם מפעיל וגם עשוי לתת תחושת סיפוק מעצם העזרה לאחרים), והאפשרויות עוד רבות. חשוב לתכנן את הלו"ז כך שתהיה לפחות פעילות משמעותית אחת ביום, ורצוי שתכלול אנשים נוספים במידת האפשר.
מעבר לכך, הסימפטומים שאת מציינת אפייניים לדיכאון, ואמורים להשתפר עם התקדמות הטיפולים שאת עוברת. אם השיפור אינו מספיק- ניתן לפנות למטפלות שלך כדי לחשוב מחדש על תכנית הטיפול.
בהצלחה!