פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

יש לי ילדה בבית והכל טוב ויפה איתה ולא עברתי איתה דכאון אחרי לידה אלא ההפך.
נולד לי לפני שנה בן ויש לי כל הזמן מחשבה שלא עוזבת אותי שאני רואה אותו שאולי הוא גלגול נשמות של מישהו שהכרתי שנפטר צעיר וזה מפחיד אותי.
עלתה לי המחשבה המגוחכת הזאת בהריון ומאז לא עוזבת אותי ופשוט הורסת לי את החיים אני לא מצליחה באמת להנות עם הילד ומה שקשה שזאת בעיה שאני לא רואה איך היא יכולה לעבור כי זה הילד שלי שכל הזמן אני רואה אותו.
לקחתי כדורים כמעט שנה והיה יותר טוב אבל עדיין הפכתי מבן אדם שלא הפסיק לחייך לבן אדם עצוב.
מה אפשר לעשות כדי להנות מהבן החמוד שלי ולהוציא לגמרי את המחשבה הלא הגיונית הזאת מהראש?

שלום, אני בת 17.5 כתבתי כאן כמה פעמים - בעבר סבלתי מהתקפי חרדה אך למזלי הבנתי שהכל בראש - הכנסתי לעצמי לראש שאני היפוכונדרית התחלתי להאמין בזה והיו לי התקפי חרדה. קראתי המון מאמרים וכתבות על חרדות ודרך טיפול . בהתחלה למדתי לשלוט על ההתקפים ולזהות מתי הם באים - לעצור את המחשבה שגורמת לחרדה ולהרגע . והיה התקף חרדה אחד שאחריו קמתי ואמרתי לעצמי שאני לא מוכנה שזה ינהל אותו - קראתי מדריכים ופשוט עצרתי את זה בעצמי ! אני מאוד גאה בעצמי שהצלחתי לצאת מזה - כבר כמה חודשים טובים שלא היה לי התקף חרדה .

שמתי לב שאני מאוד מפחדת מהתעלפות, ובחיים לא התעלפתי! בנוסף אני גם מפחדת להקיא. ולכן כל פעם שאני חשה חולשה או סחרור אני נכנסת ללחץ ופחד.
אני מפחדת לקרוא מידע על התעלפות כי תמיד כתובים תסמינים ודברם כאלה , ואני מכירה את עצמי- אם אני יחוש משהו דומה לתסמינים שקראתי אני אכנס ללחץ וחרדה ולכן אני בורחת מכל מידע אפשרי שקשור להתעלפות (חוץ מזה שזה נגרם בגלל לחץ דם נמוך) בראש שלי אני חושבת שאפשר להתעלף סתם ללא סיבה או משהו דומה ולכן כל פעם שאני חשה סחרור או חולשה אני נכנסת ללחץ. הייה לי לא מזמן צו ראשון ולכן עשיתי מלא מלא בדיקות רפואיות וכל הרופאים אמרו לי שאני בריאה לחלוטין (אני עדיין עובדת על להאמין לזה כי תמיד יש את הפחד שיש איזה מחלה שלא מגלים חחח) בקיצור כשקראתי באחד המאמרים שאי אפשר להתעלף בגלל התקף חרדה מאוד נרגעתי והפסקתי לפחד מהתקפי החרדה וזה גם מה שעזר לי להפסיק אותם.

מה אפשר לעשות עם הפחד מהתעלפות ? האם לקרוא מידע מהאינטרנט ? אני מפחדת שאחרי האקרא מידע אני אתחיל לשים לב לתחושות שלי יותר ולהלחץ מכל תחושה ..

אני לוקחת ציפרלקס כבר חצי שנה בערך, כרגע על 20 מיליגרם. אני כל הזמן עולה במשקל,לא משנה כמה מעט אני אוכלת,לא אוכלת ממתקים,לא אוכלת לחם,לא שותה שתייה ממותקת,אני כל הזמן עולה במשקל.

האם הכדור לא מתאים לי? יש לציין שבדיקה בבלוטת התריס יצאה תקינה.
האם הכדורים הפסיכיאטרים הרסו לי את חילוף החומרים?
תמיד הייתי רזונת ופתאום יש לי נטייה להשמנה.

שלום לכולם אני בן 29 סובל מהפרעת חרדה כללית אם מאפיינים כפייתים ניסיתי הרבה תרופות :ציפרלקס לוסטראל ויפאק איקסל פרוזאק וכלום לא עוזר אני תמיד מפסיק אותם בגלל תופעות לוואי קשות במערכת המינית ובחוסר יעילות ....הזדמן לי לעשן מריחואנה כדי לראות ולנסות למצוא פיתרון למצבי והצמח מאוד עזר לי עזר לי לישון טוב להיות רגוע ושלוו והפחית את החרדה בצורה שראיתי אור בקצה המנהרה השימושים בצמח היו לתקופה קצרה מכוון שאני לא רוצה להיות עובר חוק וגם תחושת הסוטול לא מתאימה לי והייתי רוצה להישאר מפוקס...היום קראתי בעיתונות ובאינטרנט שפיתחו צמח קנאביס ללא תופעות ההיי והסוטול הצליחו לבודד את החומר שנקרא THC ורמת חומר CBD הועלתה מה שאומר שהחומר שעוצמתו מרוכזת יש לו תכונות מפחיתות חרדה וכו שאלתי היא מה לדעתכם אני יכול לעשות על מנת לקבל או לפחות לנסות להוציא רשיו האם יש לכם מושג מי יכול לעזור לי מכירים פסיכיאטר שיכול ללוות אותי בתהליך בתודה מוטי

שלום! אני בן 28 סיימתי תואר ראשון,והגיע הזמן למצוא עבודה טובה ורצינית. אך ככל שאני מרגיש את הלחץ למצוא עבודה ומקום חדש אני נלחץ יותר ויותר ( אני עובד כ-5 שנים באותו המקום והגיע הזמן לעזוב). הייתי בראיונות וכן גם בדינמיקה קבוצתית, אך מפעם לפעם אני חרד יותר ויותר עד שהתחלתי לבטל כל עבודה שכרוכה בדינמיקה קבוצתית. אין לי בעיות חברותיות, אני מתחבב בקלות ונראה טוב זה רק הראש שלי שמטריד אותי.המצב מעקב אותי להיתקדם וככל שאיש יותר לחץ מהבית, חברים לזוז קדימה אני לצערי הולך אחורה... מה עליי לעשות כדי להיתגבר על המכשול הזה.. תודה מראש

נראה לי שאני באיזשהו דיכאון
עוד לפני שאני קמה בבוקר אני בחוסר חשק לקום לשגרת היום שלי
גם דברים שבעבר יותר אהבתי והעניקו לי סיפוק עכשיו אני הולכת רק כי כבר לא נעים לא להגיע
אני חושבת לעזוב את הלימודים ולעבור למשהו אחר וביינתים אני הולכת אבל לא משקיעה ואין לי רצון לעשות את המטלות ,ובימים כמו היום מעדיפה לדחות עד כמה שניתן את ההליכה ללימודים ואם היה אפשר הייתי נשארת בבית
אני קמה וישר תוקפות אותי מחשבות שנאה והאשמות לאקס למרות שעברה כבר שנה וכמה חודשים מאז הפרידה אני עדין מאשימה אותו בהרבה דברים ולא מבינה איך סבלתי אותו כ"כ הרבה זמן
אני יודעת שכדאי לעבור את האידיוט שיצאתי איתו אני צריכה להתאהב באחר וכך משקיעה יותר מדי אנרגיות בלחפש אחר
הייתי מעדיפה להישאר במיטה לא לעשות כלום ומתישהו לקרוא להעביר את הזמן שלי בקריאה אולי מתישהו ללכת להוציא את העצבים בספורט.
גם מהחברים אני מתוסכלת מרגיש לי שאני לא מספיק חשובה ומעניינת עבורם ושהם מעדיפים להיות עם אחרים ולא איתי ,מרגיש לי שאני בעיקר מתעסקת במה שקורה איתי בחברויות האלה ופחות מעניין אותי מה קורה אצלם וזו לא הדרך לחברות
אני בעיקר רוצה לבלות עם חברים אבל זה קורה פחות מדי
אני כמעט במחשבה פשוט לוותר גם על היום הזה פשוט לא בא לי על כל זה
איך אני מפסיקה את המחשבות האובססיביות על האקס

אם אני אתחיל לעבוד וללמוד אז אני אכנס לתוך זה אבל פשוט לא בא לי
אני גם חושבת להפסיק איזו מסגרת ששואבת לי זמן ולא תיתן לי את מה שהיא אמורה ללתת בסופו של דבר כי אני צריכה זמן לנוח נמאס לי מהמרוץ הזה....

הי לכם, לי נמאס, אבל ממש. בעלי שקוע בדיכאון שלו כבר שנה שנתיים ואין שום אור בקצה של המנהרה שלו - ושלי... נראה לי כאילו שוהא מתבוסס אם כי לא בהנאה בדיכאון המז'ורי שלו וכל מה שהוא רוצה זה לדבר כל הזמן על איך הוא מרגיש היום לועמת איך שהרגיש אתמול לעומת איך שירגיש מחר... וכל הזמן הוא יושב בכורסה שלו בסלון, עטוף בשמיכה ובוהה בטלויזיה. אין לי כבר סבלנות אליו במיל. אין לי חיים בכלל חוץ מלהסתובב סביבו כל הזמן ולהעניק לו שירותים, כמו לעשות לו קפה, לנקות אחריו כי הוא חדל לעזור במטבח ובבית וכו'. להטות לו אוזן, להעניק לו תמיכה, לדבר איתו...שיעמום המחץ. הוא בן 65 ואני בת 60. גם אני לא בריאה ובכל זאת לא מכופפת את כל הסביבה לפי ההרגשה שלי. לא עושה מהמחלה שלי עניין כזה גדול. האם אני עושה טוב שמתכופת לפני התכתיבים שלו או שמא זה בדיוק מה שתוקע אותו?

מאוד אשמח לקבל רעיונות מכם על .. התפתחותי האישית .. >
מאז ומתמיד הרגשתי שייש לי כוחות ויכולות לעשות עם עצמי משהו..
אני לא משתחצן או משהו כזה אבל א יש לי אישיות טובה וחיובית אז רוצה לנצל אותה לקידומי האישי .
מקווה שאתם מבינים למה אני מתכוין .
ללמוד משהו וכ"ד כמעט שלא בא בחשבון כי יש לי הפרעת ocd כך שמאוד מאוד קשה לי ללמוד לימודים עיוניים
אך אשמח לשמוע כל מיני הצעות מכם .
תודה וחג שמח

שלום.אני בן 20
לפני כשלשה חודשים הופנתי לפסיכיאטרית בעקבות כך שהרגשתי שיש לי תלות בחבר ובאופן כללי
היו לי הרבה הסתפקויות בנושא האמונה שלי באלוקים,נדודי שינה תקופה ארוכה ועוד.הפסיכיאטרית טענה שיש לי אובבסיות ורשמה לי פאקסט שאח"כ הוחלף לפבוקסיל-2 כדורים של 100 מ"ג.בפגישה אחרת היא טענה שהיא מבחינה בהתנהגות שמתאימה להיפו מאניה ורשמה גם ריספונד אחד שהחליף אחד מכדורי הפבוקסיל.לאחר כמה שבועות שהיה בסדר יחסית התחילה אצלי תחושה רעה שקשה לי להסביר,מן חוסר אונים חזק עם פחד ועצבות.עד שלילה אחד ממש הרגשתי שאני לא יכול לשאת את זה יותר התמלאתי בצער יותר ויותר עד שממש הרגשתי שאני עומד להתעלף מרוב הצער. לקחתי אסיוול שבמקרה נשאר אצלי ונרדמתי .לאחר מכן הייתי בדיכאון כמה ימים.בביקור אצל הפסיכיאטרית היא טענה שזה סוג של חרדתיות ואובססיה והעלתה את הפבוקסיל שוב לשניים והחליפה את הריספונד בסוליאן ,והביאה לי ווהבן למקרי חירום.יש לציין שאני משלב בטיפול אישי עם אדם לא מוסמך שנחשב למבין בתחום אך אני מרגיש שהוא לא עזר לי כלל.ולסיכום מאז אני קם כל בוקר עם תחושה נוראית ועכשיו שרוי בדיכאון שאני מאמין שהוא זה שמביא לחולשה כללית ועייפות. אפשר לומר בהחלט שמצבי גרוע בהרבה מלפני שהתחלתי בטיפול. השאלות הם: 1.האם מהתיאור שלי עולה בעיה שונה או שאכן היא צודקת באבחנה שלה?2. האם יש אפשרות להפסיק עם הכדורים או שכבר מאוחר מידי בשלב זה?3. מה הסיכוי שהכדורים לא נכונים? 4. שהם אלו שגרמו לי לתופעות החדשות? (חרדה ודיכאון ) 5.מה היעילות של התחליף הטיבעי?

יש לי מידי פעם פחדים מדברים טפשיים... אני מודע להם שאני טפשיים וסביר להניח שאינם הגיוניים ובכל זאת הפחד מהם גורם לי תחושת שיתוק...
למשל קיבלתי טלפון מהעבודה ובגלל שלמעביד יש בעלות עליו אזיי אני חושש שהוא יצוטט לי או פעם יקח לי את הקו ואז יתקשרו אליו אנשים ויפתחו שיחה עם מי שהקו יהיה בבעלותו וזה מישהו מהעבודה.
בתכלס, גם אם זה יקרה אז מה ??? מה כבר ידעו ???? למה אני כה חרד לפרטיות שלי גם אם אין לי מה להסתיר ????? ולמה שזה בכלל יקרה ?????
או למשל אני חרד ממה שאנשים חושבים עליי... למה זה בכלל צריך להיות אכפת לי ????

כ-5 שבועות אני מקבלת אסטו 10 מ"ג, מדי כמה ימים אני מרגישה ממש טוב, אך רוב הימים אני מרגישה איזו אי-נוחות וכמו מועקה קלה. האם יתכן שתרופה זו אינה מתאימה לי? האם אפשר להפסיק לקיחת אותה ללא תופעות?

התמודדות עם שואה כלכלית בגיל פרישה ועוד..? gbrown

אנחנו זוג פנסיונרים בגיל 66 שאיבד את כול חסכונותיו באירועי השקעה ונשאר רק עם הקצבאות ודירה צנועה ועם חובות שעדיין צריך לשלם, תקופה לא קצרה. מדובר על זוג אנשים משכילים שהיו פעילים אינטנסיבית כל חייהם, סקרנים, אנשי תרבות, צרכני תרבות, נסעו הרבה בעולם. המציאות הכלכלית אינה ניתנת לשינוי מפני שאין לנו אפשרות ליצור הכנסה נוספת. ואין לנו כול אפשרות למשל לסייע לבנינו בכלום בשלב זה. אנחנו נמצאים בתחושת חוסר בטחון כלכלי קיצוני המלווה בחרדות בלתי פוסקות ובתחושת "עלובי החיים" הטופחת על פנינו כול יום מחדש. והיא קשה מנשוא. יש מחשבות אבדניות שנדחות בגלל שיקול לוגי כמו למשל "אנחנו לא יכולים לעשות את זה לילדים" ועוד.. כתוצאה מהלחץ הכלכלי והצורך להחזיר חובות וליצור איזה שהוא חסכון שיקטין את חוסר הביטחון הכלכלי הקיצוני הפסקנו כול פעילות תרבותית, ספורטיבית, חוגים שהשתתפנו בהם ועוד. כול אירוע משפחתי של חברים שלנו כמו חתונה, מכניס אותנו ל"דאון" רציני ביותר כשאנחנו משווים הכול למצבנו העלוב אנחנו נוטלים כדורים נוגדי דיכאון וכדורי הרגעה.
אחד מבני הזוג מאד פסימי ולא מאמין בשינוי מהותי בעתיד, מה עוד שאנחנו מתקדמים בגיל... השני יותר אופטימי, בלי להתחשב כול כך בנושא הגיל...
שאלת השאלות, איך מתמודדים הלאה עם מצב כזה ואיך יוצאים מהמצב הנפשי הבלתי אפשרי הזה.

שלום,לפני כשנה סבלתי מחרדות והתקפי פניקה .הרגשתי מועקה והיו לי את כל התסמינים.לקח זמן עד שגיליתי זאת.הלכתי לפסיכיאטרית והיא נתנה לי 10 מ״ג ציפרלקס.אני בשיחות אצל פסיכולוגית עד היום והיה שיפור . בפסיכיאטרית העלתה לי את במינון לפני כשלושה חודשים ל15 מ״ג,אך לאחר כשלושה שבועות חזרתי על דעת עצמי ל10 מ״ג כי לא יכולתי לתפקד והייתי עייפה כל הזמן. עברתי המון תקופות של התמודדויות לא קלטת בחיי,בכקבות היותי נכה,אך תמיד הייתי חזקה ולהיפך,היוותי כעמוד בדישון של כל סובביי. בעקבות אובדן אנשים קרובים סביבי ממחלת הסרטן בשנתיים האחרונות והתאבדות שכן בעזרת בלון גז,כשהייתי לבד בבית בלי יכולת לברוח,יצאתי מהאיזון.חרדות ופחדים התפרצו החוצה. בחודש הבא אני חוגגת לביתי את בת המצווה ופתאום שוב המתח חזר לקראת הסידורים וכן המתח הכלכלי . ושוב חזרו התקפי הפניקה והחרדות. בחילות ,בעיות פתאומיות בעיכול,מחשבות טורדניות,חוסר יכולת להרדם,רעידות,פעימות לב מואצות. מה עליי לעשות?לחזור ל15 מ״ג ציפרלקס?לשלב לתקופה זו עם כדור הרגעה? מה אעשה?האם עליי לחיות עם החרדות והפניקה בכל פעם שיהיה שינוי בחיי?לטוב ולרע? תודה!

שלום דר
אני לוקחת אסטו 15 חודשים. התחלתי עם 10 מ"ג עליתי ל20 מ"ג ועכשיו הרופא אמר לרדת כבר ל10 מ"ג.
מה שמתסכל אותי
א. שעליתי במשקל 7 קילו!!! שזה לבד גורם להחמיר את הדיכאון!
ב. למרות שיש שיפור גדול בהרגשה של החרדה והדיכאון, התרופות לא העלימו את זה עד הסוף!! אני עדיין מפחדת מנסיעות ארוכות, ומקומות חדשים אז מה היה לי כאן???

האם אין תרופה נוגדת דיכאון שלא גורם לעליה במשקל???
ולמה התרופות לא עשו את שלהם עד הסוף???

תודה מראש
וממתינה לתשובה.

שלום,

בני בן ה 17 אובחן לפני כ שנה כסובל מדכאון. זאת לאחר שהפסיק ללמוד והסתגר בבית.
הוא קיבל כדורי לוסטראל ועוד כדור נוסף, שנותנים אותו גם במקרי אפילפסיה (שהבנתי גם מייצבת מצב רוח).
מאז המצב שלו השתפר , אך יחד עם זאת התחילו אצלו כל מיני עוויתות בפנים, הליכה מוזרה .
אולי זה כבר התחיל במידה מסויימת לפני הכדורים, אך גבר עם הכדורים או לפחות לא עזר.
הוא חזר ללמוד והצליח מאוד תקופה ראשונה.
אך מאז הוא החליט מרצונו להפסיק את הכדורים, גם לא אוכל טוב
, הוא גבה מאוד ויחד עם זאת רזה מאוד.
הוא עדיין ממשיך ללמוד, אבל ההשגים שלו התדרדרו מאוד.
גם העוויתות ממשיכות, למרות שיש לי הרגשה כשמאירים לו על כך, הוא עושה מאמץ ומשפר את המצב.
אבל עם לימודים יש לו ממש ירידה - נראה לי הוא מאוד נלחץ כשמגיע המבחן ולא מצליח לעשות את המבחנים.
אני מפחד שהמצב שלו ייתדרדר, אך תרופות הוא לא מסכים לקחת שוב.

מה לעשות ?