פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום
אני זקוקה בדחיפות לעזרה מפסיכולוג בשל דיכאון, כיצד אוכל לקבל מידע על פסיכולוגים מומלצים באזור חיפה / קריות ?
אשמח מאוד לעזרתכם.
א.ב

היי..אני בת 17 ובכמה חודשים האחרונים אני מוצאת את עצמי עצובה או בוכה..מגיבה קשה לכל מה שאומרים לי..אין בי את ההתלהבות שהייתה לי בעבר..לפני כמה זמן היה לי יומולדת דבר שאמור להיות הכי כיף..אבל מצאתי את עצמי בוכה ומחכה שזה יעבור...כל פעם לפני שאני יוצאת מהבית אני בוחרת בגדים מודדת אותם ואז מתחילה להתעצבן ולהגיד שאני מכוערת ומסכנים האנשים שצריכים לראות אותי ולהסתובב איתי(איך הם לא מתביישים בי??)לפני כל יציאה אני בוכה..ואני מרגישה שאמא שלי ממש נלחצת מזה אבל אני לא יכולה לעשות כלום זה חזק ממני..כל פעם שאני יוצאת לא משנה לאן אם זה אחותי או אמא שלי אני מרגישה כאילו הם עושות לי טובה שהן יוצאות איתי,אני בחיים לא הרגשתי ככה..אני מרגישה עצב ויאוש שלא מרפים ממני..אין לי אנרגיות או מוטיבציה לעשות דברים..אני בכל דבר רואה את השלילי..ואני לא מצליחה להבין מה אני צריכה לעשות בשביל שכל זה יגמר..כי אני כבר לא יכולה..

שלום, לאחרונה הוחלפה לי התרופה נגד דיכאון מאפקסור לציפרלקס. אני חיייבת לציין שהכדור עובד נהדר נגד הפרעות חרדה, מצאתי עבודה ואני מתפקדת הרבה יותר טוב. יחד עם זאת אני בעלת נטייה מסיבית להשמנה ואף ירדתי בכוחות עצמי באמצעות דיאטה והתעמלות כ-50 קילוגרמים. בשלושת השבועות מאז התחלתי לקחת את הציפרלקס עליתי במשקל קרוב ל-10 קילוגרמים, וזה מאוד משפיע עלי מבחינת הרגשה. אני מבקשת לדעת עם דיאטה של הורדה בפחמימות וסוכרים (שכן הרגשתי שהאכילה שלי התגברה עם הכדורים, בעיקר למתוקים ומאפים) יכולה לפתור את הבעיה או שהציפרלקס כתרופה מאיטה את חילוף החומרים כדוגמת זיפרקסה למשל ואני אאבד שליטה בעליה במשקל ולא אצליח לרדת. הנושא דחוף לי שכן הוא משפיע על מצב הרוח שלי והמוטיבציה שלי בצורה קריטית, למרות השיפור בתחושת החרדה.

שלום רב,
לפני כשנתיים החלטתי להתחיל ללמוד חשבונאות, עברתי לאזור המרכז לגור עם שותף. מעבר גרם לי משבר נוראי, דיכאון והתקפי חרדות. סיבה הייתה לכך שלא אהבתי מקצוע שבחרתי (השקעתי שנתיים של פסיכומרי ומכינה כדי להתקבל למקצוע ועוד שנה השקעה של עבודה וחסכון כסף), פתאום שותף היה נראה נוראי ולא יכלתי להמשיך לגור איתו ולבד בלי משפחה, רציתי לעבור לגור עם חבר והוא סירב לי, דבר שהביא לפרידה ממנו. פרשתי מלימודים, חזרתי לגור עם אמא וחבר שלה (שלא הייתי גרה איתה מאז גיל 17 כי בחרה לגור איתו) משפחה שלי לקחה אותי לפסיכיאטר, התחלתי לקחת אסטו וטיפול פסיכולוגי, דבר עזר. השקעתי את עצמי בעבודה, ברצון להשיג קידום, חיפשתי תחום חדש בלימודים, ורצון שעדיין לא נגמר לעבור לגור לבד.
פסיכיאטר אמר קורס החלמה יהיה כשנה, לקחתי תרופה כשנה וחודשיים, ועל דעת עצמי הפסקתי, הורדתי מינון בהדרגה. טיפול פסיכולוגי עברתי למשך כ8 חודשים.
כעבר שנה... ספטמבר 2011... עשיתי שינוייים בחיים בהיותי בת 25
אני גרה עם שותף, ידיד ילדות במרכז הארץ. תמיד חלמתי לגור במרכז, אימנתי שאני יכולה לממש את עצמי שם ולהשיג דברים. התחלתי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה פתוחה, קיבלתי קידום בעבודה שכל כך רציתי.
לאחר שנה וחצי של משבר (בלי תרופה כ 4 חודשים) החטלתי להתפטר מעבודה כי דרשה ממני הרבה אנרגיות וזמן, ללימודים לא נשאר זמן כמעט, לצאת לבלות לא היה לי כוח. לקבל החלטה היה קשה מאוד, ברגע שקיבלתי אותה במהלך חודש אחרון התחלתי להיכנס לדיכאון וחרדות. כרגע אני כבר לא עובדת, נתתי לעצמי שבועיים להשלים זנבות בלימודים שגם אותם לא מצליחה, כי רוב זמן נמצאת במחשבות של דיכאון.
דברים שמטרידים אותי, זה תהליך קבלת החלטות, פחד לעשות החלטה לא נכונה, כל הזמן משווה את עצמי לאנשים שגדלתי איתם ... איפה הם ואיפה אני, אני כרגע בת 26 ואין לי תואר, רק שנה אחת סיימתי וגם מתוך 4 קורסים סיימתי בהצלחה רק 1, בלי חבר שנתיים ( רוב חברים גרים עם זוגות ועומדים להתחתן), עדיין לא מצליחה למצוא איפה להתיל עוגן שלי, קיימות מחשבות לחזור לגור עם אמא או עם דודה ובעלה, עדיין מחפשת את עצמי, מרגישה שבחירות שלי הן אינן מועילות לי ולא מקדמות אותי...
כרגע חזרתי לטיפול פסיכולוגי, פניתי לפסיכיאטר אמרתי שאני מרגישה לעיתים טוב ולעיתים תוקפות אותי מחשבות טורדניות, הוא נתן לי מרשם למשך חודשיים ציפרלקס, ואם בעוד כמה ימים ארגיש מוטרדת להתחיל לקחת תרופה. עברו מאז 3 שבועות, 10 ימים אני לא עובדת, ודיכאון לא עוזב אותי. משפחה ופסיכולוגית אומרת לקחת להתחיל לקחת תרופה. מבחינתי זה אומר להיות עם תרופות כל החיים וכישלון כי רוצה חיים נורמליים ומוצלחים ללא תרופה. מי ירצה להתחתן עם מישהי שיש לה בעיות פסיכולוגיות?
אם אני חוזרת לקחת תרופה לאחר כחצי שנה שהפסקתי לקחת אותה, מה סיכוי שזה יהיה לכל החיים??? מה אורך הטיפול שיכול להיות?

היי, רציתי לשאול אם יש קשר בין חרדות וטורדנות כפייתית להימנעות מסקס (כבר 4 שנים) וממערכות יחסים בכלל (נרתעת מלפגוש גברים, לצאת עם גברים) משתדלת לא לקבוע שום דבר ולא לדבר (חוששת) אפילו בטלפון, מה עושים עם זה??? נמאס כבר, יש לציין שאני בטיפול שלא מועיל לי בעניין זה.

תודה

חלי

רציתי לדעת עד כמה זה עוזר ל או סי די. אני סובל מהמחלה ויש לי טקסים מחשבתיים של דיכוי פעולות טבעיות של הגוף ודיכוי רגשות . מתן פקודות מאולצות להמנע מהתחושות הנ"ל וכפיה להתנתק מהסובבים עד לרמה של העתר קשר חברתי ורגשי. הסבל בלתי ניתן לתיאור. אני בטיפול תרופתי שעזר במידה חלקית. סיבי טי עזר להפחית טקסים פיזיים (אולי) אבל 0 תוצאות לטקסים האחרים שתיארתי. אנא עצתך. תודה.

שלום
מזה כשלושה חודשים אני יושבת בבית עכב פיטורים ממקום העבודה (בעקבות צמצומים).
אני נשואה ואם לילדה בת שנה. בעלי סטודנט ועליי בעצם נטל פרנסת הבית.
אני אדם שאוהב מאוד לעבוד והשגרה של מקום עבודה מאוד חשובה לו. כך שברגע שהודיעו לי על ההחלטה לפטר אותי לקחתי את הבשורה מאוד מאוד קשה.
אני ממש מתקשה לקום בבקרים (ואני חייבת כי יש לי ילדה קטנה, לארגן ולקחת לגן).
כאשר אני לוקחת את ביתי לגן אני חשה בושה גדולה מאוד על כך שאני לא עובדת, זה משפיע עליי מאוד לרמה שאני ממש ממהרת לצאת משטח הגן כדי שלא אראה אנשים עובדים.
אני חוזרת אחכ בדכ הביתה ומנסה למלא את היום בקפה עם חברות, נקיונות וכדומה, אך אני מרגישה שכל יום שעובר המצב שלי רק הולך ומחמיר.
אני לא מצליחה להרדם בלילה עכב המצב הנוכחי, עד שאני כבר נרדמת הלחץ רודף אותי בחלומות, ומאז שאינני עובדת אני בכל פעם מתעוררת מסיוט חדש.
אני לא מרוכזת, ודפקתי את הרכב כבר שלוש פעמים.
אני שוכחת דברים חשובים, ומתעסקת בעיקר בתפל.
אני מוצאת את עצמי בוכה רוב היום, ללא כל חשק לאכול, לצאת, לעשות פעילות ספורטיבית למשל או לפגוש חברות.
אני מאוד מבולבלת כל היום ואני לא מצליחה לייצר לעצמי סדר יום בשום דרך.
גם בסופי השבוע, אני לא מתכננת שום דבר.
בעצם נותנת לימים לעבור. ותחושת החרדה, העצב והבדידות רק גוברת.

מה אוכל לעשות במצב כזה?
אין בי שום כוח שגורם לי לעשות דברים אחרת, אני מרגישה כבויה לגמרי ולא מצליחה לצאת מזה.
אשמח אם תוכלו לעזור לי.

שלום רב
בן 55, אלמן מזה 9 שנים ואב ל 2 בוגרים. במערכת יחסים מזה 8 שנים כולל מגורים משותפים. בעבר חוויתי חרדה ודיכאון ודרך רופא המשפחה טופלתי בסרוקסט כשנתיים עם הטבה משמעותית בהרגשה. הפסקתי השימוש בהתייעצות עם רופא המשפחה עקב אובדן מוחלט של החשק המיני . לאחר מספר שנים שוב חוויתי דיכאון והחל טיפול ברסיטל בהטבה חלקית ושוב איבוד מוחלט של החשק המיני.
לאחרונה שוב חווה דיכאון, לתחושתי הפעם חמור יותר מבעבר,איבוד מוחלט של עניין בעבודה,חברה, מצב רוח ירוד,חוסר עניין במין. תיאבון תקין ואפילו יותר מדי כאילו רק האוכל מעורר התלהבות ועניין.
מה עושים?
אודה לתשובה

שלום. בתי הצעירה גרה במרכז, עובדת בחינוך, ילדה נורמטיבית, גרה עם חבר נחמד והיחסים ביניהם נפלאים. היא נכנסת ללחץ מכל דבר הכי קטן, נמצאת במצבי רוח רעים ועצבות לעיתים מאד קרורבות. האם מקובל לתת לנשים צעירות בנות 20-30 כדורים להרגעה? האם יש משהו לאיזון מצב הרוח בלבד, האם זה טיפול לטווח ארוך? תודה

שלום.. אובחנתי כבעל בעיה נפשית ששמה סכיזופרניה פרנואידית וזאת עקב הזיות חוזרות ונשנות על מפקדים וחיילים שרוצים להרוג אותי או לרצוח אותי ואני באמת נורא נורא מפחד אתזה . כמו כן דיבורי הפך קטנוני ואני מפחד מכל מיני בובות קטנות , לובשי מדים, חיילים או מפקדים.
השאלה שלי היא האם יגייסו אותי לצהל אם אשלח את חוות הדעת של הפסיכיאטרית ? אני מתגייס בעוד חודשיים . תודה רבה, דני.

אני זוכר שכבר בגן חובה התחילו לי מחשבות אובדניות. אבל אני לא מצליח להבין מה יכול לגרום לילד בכזה גיל לרצות למות? הרי גדלתי במשפחה וסביבה אוהבת ונורמטיבית לגמרי. ועד כמה שאני זוכר לא עברתי איזה שהיא טראומה מיוחדת. אז איך אפשר להסביר מבחינה פסיכולוגית או פסיכיאטרית שילד בגיל כל כך צעיר מגיע לכזה מצב?

שלום, שמי אסי, אני בן 36, רווק, מתעסק בספורט גם כתחביב וגם כפרנסה, אני בריא ונראה טוב, כך שאיני חושב שאני נמצא במצב של דיכאון או משהו דומה, אבל בחצי שנה האחרונה אני מרגיש מין תקיעות כזו, חוסר סיפוק ולאחרונה גם בילבול לדעתי עקב כל המחשבות שרצות לי בראש במשך היום. עקב המצב, למדתי על עצמי שאיני מסוגל לקבל החלטות. אני רוצה לעשות משהו אבל לא מסוגל להחליט שאני עושה אותו, או אפילו מחפש וגם מוצא 1001 סיבות למה לא כדאי לי לעשות אותו. כך שבסוף אני לא עושה עם עצמי כלום ופשוט נתקע במקום...המצב בו אני נמצא גם גורם לי לכל מיני חרדות ומחשבות טורדניות. נועצתי ברופא המשפחה והוא הציע לי לקחת כדור אך מאחר והבריאות היא אצלי דבר מאד חשוב, סירבתי. אין לי עניין להכניס חומרים כימיים לתוך גופי ויצאתי בחיפוש אחרי פתרון "בריא" יותר. יש פתרונות זמניים כמו פעילות גופנית למשל, היא עוזרת לי באותם רגעים בהם אני מתאמן אך לאחר מכן אותה הרגשה של ביזבוז וחוסר סיפוק חוזרת...
אני מרגיש שחיי מיתבזבזים לריק, אני יושב שעות מול המחשב, מחפש תשובות לעצמי, אני קורא ספרים ומחפש דרכים לצאת מהתקיעות הבלתי נסבלת הזו ולפעמים באמת זה עושה לי טוב אך בסופו של יום אני שוב מרגיש את אותו תיסכול, והרגשה שאני מבזבז את חיי לריק...
יחד עם זאת, אני ממשיך לעבוד, להתאמן ולשמור על בריאותי והמראה החיצוני שלי, כך שאנשים מסביבי לא יעלו על דעתם שהבחור הזה שנראה כמו אריה מרגיש בפנים כמו חתלתול קטן שלא מסוגל להחליט מה יהיה הצעד הבא שלו...
אנא עיזרו בהקדם, כוונו אותי והביעו את דעתכם, תודה מקרב לב, אסי.

אני לוקח ריספונד 2 מיליגרם אחד בוקר ואחד ערב תוך כמה זמן התרופה אמורה להשפיע?

שלום רב,
רציתי לשאול איך אדע אם אני בדיכאון, אם צריכה טיפול, ולמי לפנות?
יש לי שלושה ילדים. הקטן בין שנה וקצת. מאז שנולד תליתי את כל העייפות, חוסר חשק ואנרגיות בלידה. עברה יותר משנה ואני עדיין לא חזרתי לעצמי. אני יכולה לתלות זאת בקושי בגידול שלושה ילדים, אך אני מרגישה מדוכדכת, מרגישה שאין לי חשק וכוח לכלום. אני גם לא יודעת אם לתלות זאת בלידה או שאולי גם לפני כן הייתי קצת פסימית וכדומה ובשנה האחרונה זה רק התחזק יותר. נהייתי עצבנית בבית גם על הילדים וגם על בעלי ועוד.

האם זה דיכאון, מה עושים?

שלום אני בן 19, בחצי שנה האחרונה אני סובל מדיכאון , פחדים וחרדות מכל מיני סיבות.. השבוע החלטתי ללכת לפסיכיאטר ואובחנתי כסובל מדיכאון והטילו עליי לקחת כדורים נגד דיכאון בשם איקסל. חשוב לציין שככל שידעתי שיום גיוסי מתקרב הדיכאון והחרדות התחזקו והתעצמו... מחרתיים אני אמור להתגייס והצבא לא יודע על הבעיה הזאת. השאלה שלי היא, אם הצבא יראה את המרשם לכדורים ויראה את האבחנה ממה שאני סובל הוא ישחרר אותי באותו היום? כי אני ממש מפחד ובדיכאון מזה ..
אודה מאוד אם תענו לי בהקדם.. תודה, אנונימי מיוסר...