פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

צביה שלום,
עצם השאלה אולי מצביעה על מחשבה שבתך אמורה לעשות זאת ולכן אני שואלת אותך חזרה מהן הציפיות ממנה. איני יודעת בת כמה היא אך בהנחה שהיא צעירה מאוד בעצמה (איפשהו בגיל ההתבגרות) הרי שאני מציעה לבחון ציפיות אלה ולבדוק אם הן לא גבוהות מדי...
לגבי התשלום הרי שהוא הגיוני ואפשרי אבל תלוי גם איך מציגים זאת ומה אומרים...
תשלום מבטא דברים רבים: כהכרת תודה, כאפשרות להתאמץ ולהרוויח דמי כיס, גובה התשלום המעיד על כך והדרך לשלמו (לא לתת לבת להתאמץ ולא לקיים את ההבטחה או "לסחוב" את התשלום במשך הזמן...).
לטעמי נדרש פה לא רק הגיון אלא גם הגינות כלפיה...
נלי

תודה לך על התשובה!

שלום טל,
את הגעת לפורום אחר, כזה שמייעץ להורים למתבגרים, אבל בכל זאת אתייחס.
נראה לי שאת מגלה שיש פה מעין פרדוקס: ככל שאת מתאמצת יותר ככה את רעבה יותר... מתוסכלת יותר ואוכלת יותר. מה שאומר שבאכילה יש מרכיב רגשי...
אני מציעה שתתייעצי עם אימא או אבא לגבי כמה מהכיוונים הבאים:
ו/או למצוא עזרה נפשית... לדבר על מה קורה בעולמך, על ביטחון עצמי על הקשרים החברתיים וכל מה שמעסיק אותך. גם על אכילה רגשית...
בנוסף, אם אפשר אולי גם למצוא מאמן/ת אישית שיכולה לעזור גם עם התזונה ועם תמיכה...
שיהיה לך בהצלחה,
נלי

שלום טל,
את הגעת לפורום אחר, כזה שמייעץ להורים למתבגרים, אבל בכל זאת אתייחס.
נראה לי שאת מגלה שיש פה מעין פרדוקס: ככל שאת מתאמצת יותר ככה את רעבה יותר... מתוסכלת יותר ואוכלת יותר. מה שאומר שבאכילה יש מרכיב רגשי...
אני מציעה שתתייעצי עם אימא או אבא לגבי כמה מהכיוונים הבאים:
ו/או למצוא עזרה נפשית... לדבר על מה קורה בעולמך, על ביטחון עצמי על הקשרים החברתיים וכל מה שמעסיק אותך. גם על אכילה רגשית...
בנוסף, אם אפשר אולי גם למצוא מאמן/ת אישית שיכולה לעזור גם עם התזונה ועם תמיכה...
שיהיה לך בהצלחה,
נלי

שלום סיגל,
אני חושבת שאת דואגת ללא סיבה מוצדקת. הבן שלך כבר בן 16, לא ילד קטן, ורק נמצא בבית של חבר, יש חבר'ה בגילו שחוזרים מבילוי מאוחר יותר ממנו ומסתובבים במקומות יותר מסוכנים מאשר הבית של החבר, באותה שכונה, 3 דקות הליכה מביתכם. מהצד של הבן שלך, את נתפסת, קרוב לוודאי, כחונקת, וכלא מאפשרת מרחב ואינה סומכת עליו. הוא מקבל את ההרגשה שהוא עדיין ילד קטן שאינו יכול לשמור על עצמו.
החיים הם כדי לחיות אותם טוב, ויש בהם תמיד סיכון או שתיים. אי סיכון זה להישאר בביתך ולא לזוז. אך עם הסיכונים והחוויות מתפתחת גם המסוגלות, העצמאות, היכולת לסמוך על עצמך ולפרוש כנפיים. ייתכן שבנך אינו מזמין חברים מאיזושהי סיבה שקשורה לאווירה המשפחתית. אולי בבית שלכם הוא מרגיש חנוך מדי,לעומת הבית של החבר בו יש תחושת חופש גדולה יותר...אלה רק ההשערות. תיגשי אליו ותגידי לו ש"זה לא הוא אלא את"... את הדאגנית ושאינה שולטת בדאגנות שלך, וכן את סומכת עליו בתור אדם, אך כנראה אינה סומכת על העולם ועל מי שמסתובב בחוץ. את מבקשת ממנו לשלוח לך הודעה (לא להתקשר, כי את זה הוא לא יעשה) בזמן כשהוא יוצא מביתו של החבר. זה יפריע מעט לשינה שלך ואת תצפי לפתיחת הדלת בעוד כמה דקות אך זה המחיר שאת תשלמי כדי להתרגל לאפשר לו מרחב חופשי מתאים לגילו וגם לשמור על היחסים ביניכם.

כל טוב,


שלי

סיגל שלום,
האם את יכולה לפרט, לפחות בפני עצמך, מה מדאיג אותך כל כך?... מה טורד את מנוחתך? לא פרטת בפנייה, ואני רק מתרשמת מהרבה חוסר שקט ודאגה. עד כדי שהם לא נשלטים ואת מתקשרת, לא נרדמת, רבה וחוזר חלילה...
איני יודעת מה טיב הקשר ביניכם אבל מתרשמת שכדאי ללמוד לסמוך עליו. להרפות ולשחרר... אני מקווה שאת חשה שיש ביניכם מספיק אמון בכדי שתתחילי לעשות זאת.
בהצלחה,
נלי

שרית שלום,
בנך הינו נער מתבגר והוא מנסה להיות עצמאי, הן מבחינת החלטות על מה ואיך יעשה והן מבחינה כספית. תהליכים המותאמים לגילו. לא תמיד זה כל כך מצליח לו, הוא באמת עדין מאוד צעיר, אבל שימי לב למשאלתו להיות "גבר" מפנק וכאמור עצמאי.
אני שואלת את עצמי מה היה קורה אם הייתם קצת מוותרים לו....? לפחות למשך החודש הקרוב של החופשה? האם באמת שווה על כך לקלקל את היחסים ואת האווירה בבית?
בנוסף, אם את רוצה ליצור גבולות בררי עם עצמך מדוע כל כך קשה לך לעשות זאת. קבעת סכום של דמי כיס, בדקי שוב האם הסכום הזה סביר או שמראש כדאי להגדיל אותו קצת, אבל אל תוסיפי יותר במהלך השבוע. זכרי שיש לו גם סוג של משכורת.
אני סבורה שהגבול בנוגע למידת דמי הכיס הוא חשוב היות שהוא מפגיש אותו הן עם המציאות והן עם המשאלה הבלתי אפשרית שלו ש"יהיה לו".... יותר ממה שיש באמת. יחד עם זאת כבדי את רצונו לעשות בכסף על פי שיקולו. דבריך ודברי אביו יהדהדו עם הזמן. כרגע כנראה אינו מסוגל ליישם אותם. להערכתי הוא להוט מאוד למצוא חן בעיני חברתו, ורואה בתשלום עבורה סוג של גבריות.
בהצלחה,
נלי

שלום יוכי,
את שואלת שאלה מאד קשה, כאשר חלק מהרקע להתרחשויות לא ברור- בית החולים שלל אירוע אבדני, אך לפחות מישהו מבית החולים או מהצבא הסביר מה קרה, איך הפציעה הזאת בבטן מסכין נעשתה? האירוע משאיר שאלות בעיניי. הדבר הכי נכון שאת ובעלך לשעבר יכולים לעשות זה להתחיל לשוחח ביניכם ברצינות על עתידו של הבן. ייתכן שאתם תצטרכו הדרכה מקצועית ביחד או בנפרד לגבי ההכוונה של הבן וההבנה בכלל מה מתרחש בלבו. אולי תצטרכו לדבר עם מישהו מהצבא, וללחוץ על המסגרת הצבאית לתת לו טיפול פסיכולוגי. יש שאלה עד כמה המסגרת הצבאית מלחיצה אותו , את רומזת שייתכן כי מטרת הפציעה הייתה להשתחרר מהצבא. לגבי השהיה בביתו של האב שעות ללא נוכחות האב, אני לא חושבת שיש לך כאן בגילו של הבן יכולת להשפיע. אני לא הייתי לוחצת כרגע, בתקופה רגישה מאד עבור הבן. אולי השהיה לבד מרגיעה אותו. הייתי מייעצת לך לנסות להיות עם הבן שלך, עד כמה שהוא מרשה ורוצה, להתעניין בו, להציע לו ללכת אתך למקומות, לבילוי משותף, להדק את הקשר ולא רק להראות לו דאגה וללחוץ עליו לעשות מעשים. הבעיה ביחסים המשפחתיים והבעיות התוך-אישיות של הבן מורכבות מאד. כך שהייתי ממליצה בכל מקרה שאת תקבלי הדרכה אישית מאיש מקצוע שיכוון אותך ל אורך תקופה ביחסייך עם הבן ועם הבעל לשעבר.

בברכה,

שלי ורדי

גלי שלום,
מתנצלת על התגובה המאוחרת.
אני משערת שמה שאת מתארת פה מאוד מוכר בהרבה מאוד בתים... במיוחד במהלך ימי החופשה. זה אכן מתסכל ולעתים מאוד מרגיז.
יחד עם זאת טוב שכתבת על התנהגותו של בנך "עצלנית" בגרשיים, מתוך מחשבה - אולי - שאת מבינה שהוא לא באמת עצלן. יש לו חופש, הוא נמצא בגיל מאוד מורכב מבחינה רגשית, גופנית וחברתית (אולי גם) וזקוק למנוחה. מנוחה בדרך שלו.
יחד עם זאת, אנחנו כבר יודעים/ות שהשהייה מול המסכים אינה במיוחד בריאה. לא רק גופנית אלא גם מהסיבות האחרות - רגשית וחברתית. קשה לדעת מה הוא עושה שם, האם הוא "מסתובב" במעגלים חברתיים כאלה ואחרים, האם הוא משחק במשחקים שונים ו/או האם הוא צורך פורנוגרפיה.
אני רוצה לשאול אותך האם אפשר לא להניע אותו לפעולה אלא פשוט לשוחח איתו. להסביר קצת מה מטריד אותך, בלי ביקורת כלפיו ובלי טון דרמטי...פחות עם כעס יותר מתוך רצון להתקרב אליו. קצת לשמוע איך הוא מרגיש, האם קורה שם משהו שנעים/פוגע/מושך אותו...
דיאלוג, סבלני, לא בפעם אחת וגמרנו...
בהצלחה,
נלי

ג'ני שלום לך,
סליחה על האיחור בתגובה.
הרגע עניתי לאם אחרת בנושא זה, המטריד להערכתי הורים רבים.
מדבריך עולה שאת אכן מאוד משתדלת. אשאל רק האם - בנוסף - גם ניסית לשוחח איתו? לדבר על מה שמושך אותו שם... על מה קורה לו... להסביר קצת את עמדתך - בלי ביקורת ובכלי כעס.
זכרי שגם זו צורת תקשורת מקובלת היום בגיל זה, שהוא בחופש ולכן גם מקדיש יותר זמן למחשב ולמשחקים. איני כותבת זאת ומתעלמת משאלת ההתמכרות, הצריכה האפשרית של תכנים לא רצויים (כמו פורנוגרפיה) ועוד, אך לא ניתן לראות את התנהגותו רק באופן שלילי...
ולגבי הקושי באכיפה - בסופו של דבר אין לנו באמת שליטה כהורים, אלא תקווה שהמסרים שנטענו בלב ילדינו אכן יהדהדו שם. שיהיה אמון שלהם בנו ושלנו בהם... (את זה גם אפשר לומר לו).
בהצלחה,
נלי

רחלי שלום,
אכן מה שאת מתארת דורש תשומת לב והתייחסות.
ברמה הנפשית אומר שהשקרים, הדמיונות והגניבות מעידים כי משהו מתחולל בנפשה של בתך. זה כמובן לא קשור למה שיש לה מבחינה חומרית, אך כן יכול להיות קשור למה ש"חסר" לה מבחינה נפשית...
אני ממליצה לברר זאת דרך ובעזרת טיפול נפשי.
בבקשה אל תתייחסי לכך כאל דפוס חולף, וראי זאת כאיתותים לכך שבתך במצוקה.
בהצלחה,
נלי

סמדר שלום,
אני מבינה שהמחשבות רצות ודוהרות קדימה אבל רגע. טוב שעצרת להתייעץ.
נראה ששאלת את בתך שאלה וקבלת תשובה כנה... אני מזמינה אותך להעריך זאת ומכן לכלכל את צעדיך בזהירות כדי לא לגרום לבתך להתחיל להסתיר ממך מידע.
בנוסף, מעבר לכך שהיא מקובלת וחברותית, לא כתבת האם אפשר לסמוך עליה? האם אפשר לכוון אותה בשיחה בבית ולדעת שהיא תפעל בהתאם? אלה הן השאלות המרכזיות בעיני, ותשובה להן יכולה לעזור לך להתמודד עם חששותיך.
בכל מקרה אולי אפשר גם להזמין אותה להביא את הילד הביתה לפני ההליכה לסרט... בלי לחץ, בלי כפייה...
בהצלחה עם ההתמודדות,
נלי

שלום אילנית,
אני מציעה לך לשמור את המידע לעצמך. את הרי אינך יודעת אם הוא נכון, לאור העובדה שזו רכילות. אינך יודעת גם מה היה שם בקשר בן 3 השנים ומה באמת הוביל לפרידה.
וכן, אני מתרשמת שבתך עלולה מאוד להיפגע מגילוי זה, ולכעוס עליך באופן שייפגע ביחסיכן.
קשה להתאפק אבל תני לה להתנסות, ליצור קשר, לגדול...
בברכה,
נלי

שלום לך,
אני מתרשמת שאת משקיעה הרבה בבנך, ומצפה גם לשינוי ולתוצאות... נשמע שהוא ילד מושקע, מקבל הרבה תשומת לב והתייחסות אישית.
נדמה לי שיש כאן גם היבטים התפתחותיים. הוא צעיר מאוד, רק בן 13, וכדאי להתאזר בסבלנות לגבי התפתחותו ויצירת "פתיל" סבלנות ארוך יותר, יכול להסתגל עם בני גילו וכל מה שתיארת.
בנוסף, יתכן שהחלק הרגשי לא מספיק טופל היות שאימון אינו טיפול. אני יכולה להציע להפנות אותו לטיפול כזה, פרטני, המלווה בהדרכת הורים. הדרכה שיכולה לסייע ולתמוך גם בך.
בהצלחה,
נלי

שלום אתי,
הבת שלך ממש צעירה, התנהגותה אכן היא סממן לדאגה, כל עוד היא בגיל 11.5 ואף דתייה... השאלות שעוברות לי בראש קשורים לאיכות החברויות שלה עם בנות - זו תקופה בחיים שבנות הגיל ממלאות במשמעות את החיים ולא בבנים- והאם היא מנסה למלא איזה ריק ולהעצים ערך עצמי נמוך דרך הקשרים עם הבנים שמגלים בה עניין בהיותה בת? שאלה שלישית שעולה לי בראש, האם הבת שלך מורדת דווקא בחינוך הבית י דרך ה"נשיות" שמנסה לבנות לה כל כך מוקדם בחייה, כתיגר לאיסורים הדתיים השונים?היא גם נשמעת מתיאורייך סגורה מאד. הייתי ממליצה ייעוץ מקצועי פסיכולוגי,משפחתי או פרטני משולב בהדרכת הורים.

כל טוב,

שלי

עינב שלום,
קשה לתת עצה אחת, למרות שאני מרגישה את העצב שלך ושל בתך ורוצה לעזור לכן.
אני חושבת שכדאי יהיה לברר מה קורה בכיתה, ואולי לשוחח קצת עם המחנכת והיועצת.
כמו כן, להבין איך בתך מבינה את המצב ולמה את מתכוונת שהיא מחמירה עם עצמה...
חשבי איתה ביחד מה היתה רוצה שיקרה, איזו עזרה היא רוצה ממך ובאיזה אופן.
בנוסף, תמיד אפשר להתייעץ הלאה עם אשת/איש מקצוע.
בהצלחה,
נלי

אולי את מכירה סדנא של בנות לגיל הזה
לעבור ולעבד סיטואציות חברתיות ושאיש מקצוע יכוון?
אנחנו גרים באזור פ"ת.

מצטערת אבל איני מכירה. כדאי לשאול באזורכם - מחנכת/יועצת/פסיכולוגית בית הספר...
בהצלחה,
נלי

בוקר טוב מיטל,
אני מאוד שמחה על תגובתה של בתך, ועל נכונותה לעזור לעצמה.
אני מוכנה לברר, אין לי כרגע תשובה, ואחזור אליך.
נלי

תודה רבה אשמח לקבל המלצה...מחכה בסבלנות....

היי מיטל,
ניסיתי לאסוף כמה שמות מאזור חיפה:
ענת שפירא פסיכולוגית
שמואל ג'רזי
אלישבע ויטרוב
חיותה קפלן.
היות שאני לא מהאיזור הזה אני לא מכירה אותם, ולכן איני יכולה לקחת אחריות.
לבקשתך פשוט התייעצתי.
בהצלחה,
נלי

אמא שלום,
אני קוראת על סיפור אישי קשה ומבינה מאוד ללבך - כאם, כאישה וכאשת מקצוע.
איני יודעת אם היית פעם בטיפול אך גם אם כן מציעה לך לשוב ולטפל בעצמך: בזיכרונות העבר, בתחושה שלא שמרו עליך ובכך שאינך יכולה ליהנות - ממיניותך ובכלל. אלה הן - בעיני - סוגיות מרכזיות שדרושות התייחסות וקשורות גם לקשר עם בתך הגדולה.
אין לי ספק שאת עושה מאמצים רבים, אך תהליכים שבחלקם הרב הינם לא מודעים משפיעים ומשחזרים משהו מהעבר...
אני מרגישה שכאשר את תוכלי לאהוב ולסלוח לעצמך ולאימך תוכלי לפתוח דיאלוג אחר עם בתך, בו היא תוכל להתקרב ולאהוב אותך בדומה למה שאת רוצה.
בהצלחה,
נלי