פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

גלית שלום,
אני יכולה להבין בהחלט את הקושי להתמודד עם הפער שתיארת. יש לבנך כוחות ויכולות להתמודד, אך בה בעת יש גם צורך "להיות צעיר/קטן" - כפי שעולה מהדברים.
קשה לי דרך אתר כמו זה להבין לעומק את עולמו, ומה מקשה עליו להתגבר על מעין פיצול הקיים בתוכו - בין החלקים הבוגרים לאלה הפחות בשלים.
אי לכך אני סבורה שהיה כדאי להפנותו לטיפול, המלווה בהדרכת הורים. זו הזדמנות טובה - לפי השירות הצבאי - לחזקו ולהכינו הלאה להתמודדויות המחכות לו. טיפול בו ניתן יהיה להבין בצורה ברורה יותר מה קורה לו, מה הוא מרגיש ולתת לך תמיכה והדרכה.
בברכה,
נלי

עמוס שלום,
סליחה על האיחור בתגובה.
אכן זקפה היא ביטוי נורמאלי ומובן לגירוי והתרגשות, כמו גם תשוקה ומשיכה. המבוכה נוצרת היות שזה הופך את כל הרגשות האלה, הפרטיים כל כך, לציבוריים. כאילו "רואים לך", ואתה לא יכול לשלוט. אני מציעה שתזכיר לעצמך שזו תגובה טבעית, ושגם אם היא באה לידי ביטוי ברחוב עדין יש דרך לא להפגין אותה לעיני כל.
לשאלתך הרי שזקפה בולטת יוצרת אי נוחות היות שיש בכך איזו הנכחה, העמדה ברורה, של תשוקה שהיא למעשה חד צדדית. אותה מישהי ברחוב, בין אם זו אני או מישהי אחרת, אינה נמצאת אתך בקשר, אינה חשה תשוקה כלפיך ולכן חשוב שלא תכפה את תשוקתך עליה. הכפייה היא מילה קצת קשה, אבל כשאנו מפגינים רגשות, תגובות ומחוות גופניות באופן חד צדדי זו בהחלט יכולה להיות התחושה.
נלי

שרון שלום,
אכן מצב עדין ומורכב אך בהחלט דורש נוכחות הורית. מה שקורה לבתך תואם את גילה אבל מרגיש שהיא התבלבלה (היא גם הרי רק בת 14). היא עסוקה בעולמה ובבני המין השני, כחלק מתהליך ההתבגרות שלה, אך הקשר עם אותו "ילד"-נער אכן אינו הולך לכיוון הנכון. אני סבורה שעם כל החשש שהיא תכעס חשוב מאוד לדבר עמה על אמון (או להמשיך לדבר על כך), ועל הידיעה המאוד ברורה שאתם רוצים את טובתה. גם אם היא לא תמיד יכולה להרגיש זאת... הייתי מדברת על כך באופן כללי עם אזכור של אותו נער לגבי העבר, לא ההווה. אם לא תהיה ברירה תצטרכו לקחת צעד נוסף אבל באמת בזהירות.
כמו כן, אני לא בטוחה שהדגשתם את הסכנה בקשר מיני כזה דרך האינטרנט. כן, זה סוג של קשר מיני. לדבר על איך היא מרגישה שהוא מראה לה את איבריו באופן כזה, למה היא חושבת הוא מכוון, על כך שזה נועד לגרותה ולבלבל אותה (וכנראה כך זה פועל). לנסות לבוא ממקום סבלני שמסביר, לא מטיף ולא מבקר, אך גם שם גבולות באופן מאוד ברור.
אסיים באמירה ש"גם אם את לא מרגישה כרגע שאנחנו פועלים לטובתך הרי שזה בדיוק מה שאנו עושים. שומרים עליך כהורים."
בהצלחה,
נלי

שלום לך,
אני מבינה מאוד לליבך. חשובים לך היחסים עם בתך, וקשה לומר בדיוק מדוע היא מתנגדת. יתכן שיש כעס בליבה על כך שאתם עובדים כל כך הרבה? אולי היא מרגישה שפחות פנויים אליה... איני יודעת אם אי פעם הייתם באיזה סוג של טיפול - פרטני עבורה, משפחתי ו/או הדרכת הורים. בכל מקרה אני מבינה מדוע נפגעת ועושה רושם שיש משהו קשה בתגובותיה. לא לשתף אתכם בנוגע להופעה בפורים זה להדיר אתכם מחייה, בידיעה שאתם תפגעו מכך (היא הרי דאגה להראות לך את הסרט!).
אני שמחה שאת רואה את הטוב שבה אך גם מציעה שתנסי הן להפנותה לטיפול (ואותכם להדרכה) והן לבלות עמה קצת יותר זמן. במקביל יידעי אותה שאת תהיי בקשר עם המחנכת כדי לדעת מתי יש פעילויות חשובות (יום הורים, טקס סיום, מסיבת י"ב) היות שהיא לא משתפת אותך. אמרי לה שאינך עושה לה "דווקא" אלא חשוב לך להיות שותפה בחייה.
מעבר לכך קשה להציע/לדון בפורום מסוג זה. מצטערת.
בהצלחה,
נלי

שלום לך,
עושה רושם שבנך מטופל היטב והוא בא לידי ביטוי במגוון חוגים ובלימודים. הוא מכיר את הכללים ויודע את המשמעויות של שימוש באלימות. בהחלט מרשים לילד בן 10!
יחד עם זאת אני מרגישה שאולי הצד הרגשי צריך התייחסות וחיזוק. להערכתי כדאי להפנות אותו לתהליך של שיחות, אולי דרך משחק, הכולל הדרכת הורים. זאת כדי למצוא דרך לפורקן המתחים הפנימיים והכעסים. זה חזק ממנו והוא לא מצליח, וכרגע גם לא יכול, לשלוט בהם.
אני סבורה שטיפול כזה יכול להחזיר לו תחושה של שליטה, ולמצוא פתרונות לקול הזה בראשו שאומר לו להפחיד את אחותו - למשל. אני לא כל כך בטוחה לגבי הרעיון של לישון ליד אחותו לאחר שהוא מפחיד אותה... כדאי לשים לב לכך. הוא מנה לעשות תיקון אבל לא בטוחה שכרגע אמור הוא מסוגל.
זה יעזור גם לך היות שאת נשמעת מתוסכלת למדי ולא מצליחה ליהנות ממנו ומיכולותיו.
בהצלחה,
נלי

מעוניינת להשתתף

אמא יקרה שלום,
אני מבינה את דאגתך. נשמע שבתך נקטה בצעד מאוד חריף שיש מאחוריו - להערכתי - מצוקה רבה. מישהו כנראה פגע/אכזב/בגד באמונה והיא - בתגובה - החליטה לפרוש... מבית הספר, מפעילויות שוטפות, מהחיים הסדירים. האמירה שאין לה "טעם לחיים" מעידה על כך ויש בה לעניות דעתי גוון שעלול להצביע על מחשבות אובדניות. היות שהיא לא משתפת אין לדעת, אך גם אי אפשר לקחת סיכון.
לפיכך, אני סבורה שיש לערב בדחיפות עזרה מקצועית מתאימה ולהתחיל הן בטיפול עבורה והן בהדרכה בשבילכם.
בהצלחה ושיהיה טוב,
נלי

עמית שלום,
אני מבינה את דאגתך וטוב שאת שמה לב לשינויים כולל הקצנות. האם קרה אירוע כלשהו בחיי בתך או בחיי המשפחה שגרם לכך?
לאור קריאת הדברים אני מציעה כיוון נוסף - אבחון פסיכולוגי. זאת בכדי לבדוק באם בתך סובלת מדיכאון. לכך נדרש אבחון של פסיכיאטר/פסיכולוגית קלינית. באם תישלל האפשרות של דיכאון הרי שנראה לי שבכל מקרה אבחון כזה יוכל לתת רקע והבנה נוספת לגבי המתרחש בנפשה של בתך, ולסייע בהחלטה באם היא זקוקה לטיפול פסיכולוגי.
בברכה,
נלי

קוקי שלום,
אני מבינה שאת מתפעלת מיכולתו של בנך להשקיע זמן בלגו ויחד עם זאת אולי קצת מודאגת לגבי יצירת עולם פרטי, ללא חברים. עולם בו יתכן קיימים מלחמות וכלי נשק.
אין לי אמת אחת ברורה לומר לך לגבי כך אך אשתף במחשבות/שאלות שעולות בי:
מה קורה בזמן השהייה בבית הספר? האם אז הוא יוצר קשר עם בני גילו?
מה אומרת המורה?...
האם הוא מעוניין בחוג ספורט כלשהו? במשהו נוסף שעליו אפשר להתחיל ולהרחיב את עולמו?
למה את מתכוונת "להתערב"? עד כמה ניסית לשוחח אתו, לדבר על הנושא? קשה לכפות רצונות על אנשים אחרים, גם אם הם ילדינו...
אני מציעה אם כן לשתף אותו מתוך מקום של לתת הרבה כבוד לעולמו, ויחד עם זאת לדבר על החשיבות בלהיפתח לעוד תחומים, אנשים, מקומות. לחפש ביחד אתו את הדרכים לעשות זאת...
בהצלחה וחג שמח,
נלי

תודה על תגובתך המהירה, דר' שטיין.

הילד הולך לחוגים וקורא המון, ויש לו עולם חיצוני ופנימי עשיר ואיכותי, הוא גם צופה בטלויזיה ומשחק במחשב כמו כל הילדים בגילו, אבל בבי'ס ובחברה הוא קצת פחות מתחבר ומתעורר מיד, כשהוא מוצא עניין משותף לגו למשל ובעיקר.
הוא לא הולך הרבה לחברים אבל חברים באים יותר אליו, כמו שהבנת, פחות ממה שאני רואה אצל ילדים אחרים, לכן הדאגה...
אני מודאגת בעיקר מהכיוון שלי.. לא הייתי רוצה לכפות עליו משהו אבל אני מרגישה שאני כבר סופרת את הפעמים שהוא עם הלגו ובודקת עם עצמי אם זה לא התקבעות או המנעות מדברים אחרים ואולי צריך כבר להעיר ולהגביל..

שלום לך,
אני שמחה על המודעות והרגישות.
להערכתי צורת שינה כזו אינה מותאמת יותר לגילם של הילדים. במיוחד לא לזה של בנך.
דווקא משום שהם ישנים באותו חדר יש להקפיד על כללים מאוד ברורים - בעיקר להגנתם. זאת משום שאם הגבולות יפרצו באיזה אופן, אפילו על ידי תחושות של גירוי ולא מעשה בפועל, זה עלול להפחיד ולהבהיל גם אותו וגם אותה.
לפיכך בזמן השינה הוא צריך להיות לבוש בתחתון נוח או בבוקסר או במכנס קצר - מה שנוח לו, וכך גם היא.
בברכה וחג שמח,
נלי

אנונימי יקר שלום,
הרבה פעמים נשאלתי שאלה מעין זו, ואני יודעת שקיים סבל מסוים מאחוריה. ההתלבטות באם הגודל מספק או לא מייסרת ומציקה.
אני רוצה להרגיע אותך שהגודל של איבר המין שלך הינו ממוצע לחלוטין, ובהחלט יכול להיות שגם לא סיימת עדין את גדילתך - הן לגובה והן מבחינת איבר המין.
טוב שלא העלית תמונה של איבר מינך כאן, מספיק התיאור המילולי, ואני מציעה לך גם לא לעשות זאת בשום פורום אחר. מה שמפורסם ברשת הופך מייד לרשות הכלל, גם אם מדובר באיבר פרטי כל כך. ובמיוחד - אין לך על כך כול שליטה.
אז כאמור הכול בסדר עם הגודל, ובבקשה חכה עם יחסי מין - זה גם מוקדם מדי, תן לעצמך לגדול מכל הבחינות: נפשית וגופנית. לטובתך!
נלי

ועוד משהו:
אני מאוד ממליצה לך כרגע לחכות עם יחסי מין מלאים. זה מוקדם מדי, ואתה עלול לחוות חוויות שונות, לא תמיד חיוביות, שילוו אותך במשך חייך.
בהזדמנות זו עוד המלצה היא גם לא לצרוך פורנוגרפיה, או לפחות מעט, מתוך הבנה שיש בתכנים הטעייה לגבי איך יחסי מין בוגרים נראים. דע שגם הפורנוגרפיה נוטעת רגשי נחיתות בהרבה בנים משום שהשחקנים שם נבחרים בעקבות גודל פיזי של הפין, ואתה וכל מי שצופה בהם עלול לחשוב בטעות שזה הגודל הנדרש. מה שהוא כמובן שטות מוחלטת ואינו נכון.
חשוב שתדע שלהיות מי שמסוגל לתת ולקבל עונג במיטה זה דבר מורכב ונדרשת לו בשלות נפשית, לא רק גופנית. גודל איבר המין אינו הדבר החשוב ביותר, אלא היכולת לנהוג באופן מכבד, אחראי ועם התייחסות לבת (או בן) הזוג.
היה מאוד כדאי שתמצא מישהו בוגר/ת ואמין לשוחח אתו על כל מה שמטריד אותך. אולי יועצת בית הספר? אח גדול? אחד ההורים? בבקשה חשוב על כך.
בברכה,
נלי

אנונימי יקר שלום,
התשובה היא חיובית לשתי השאלות:
כן, הגודל נורמאלי לחלוטין.
כן, הוא צפוי להתארך עוד היות שאתה רק בתחילת הגדילה וההתפתחות שלך.
בכל מקרה הכול בסדר, אין טעם לדאוג.
נלי

שלום לך,
מקריאת דבריך נדמה שכמו ששמת את המגף בבוידעם כך היית רוצה ש"הדבר" הזה יעלם... יחלוף לו. אני מבינה לליבך, והמפגש עם המיניות ילדינו אינו פשוט ובמיוחד לא דרך אוננות סביב ועל חפץ אישי. בנוסף, אוננות הינה פעולה פרטית בדרך כלל, ודרך המצלמה נחדרה פרטיות זו.
איני רוצה להיכנס מדי לעומק בפורום כזה היות שזה מרגיש לי לא מתאים. מה מייצג המגף, מדוע בחר בנך דווקא אותו, מה קורה בעולמו הרגשי והמיני - כל אלה שאלות שכדאי היה למצוא להן מענה בתוך תהליך טיפולי.אני מציעה למצוא איש/אשת מקצוע עם ידע דינמי, גם בהקשר של מיניות, היודע לעבוד עם בני נוער.
נשארת שאלה כיצד לדבר על כך עם בנך, מה לומר ואיך לתווך לו את ההצעה להגיע לטיפול. גם צעד זה אינו פשוט. את יכולה לומר לו את האמת, אם תוכלי לומר אותה ממקום לא כועס/שיפוטי/ביקורתי. את יכולה אולי גם למצוא "קצת חוט" אחר, בכדי להציע לו טיפול. צריך לחשוב על זה וכדאי להתייעץ גם עם אביו (האם אבא יודע?).
בהצלחה,
נלי

שלום לך,
עושה רושם שבנך חי עם סוד כלשהו... אני שמחה שאתם יודעים שהוא גיי אך לא ברור כיצד קבלתם את הבשורה ומה הוא מרגיש. מדוע אינו מוכן לספר מה קורה לו. האם זו מערכת יחסים שהוא צופה התנגדות שלכם כלפיה או כל דבר אחר...הלחץ הרב בו אתם נתונים גם מעלה בי שאלות לגבי החשש שיש בכם, וההרגשה שעוברת מדבריך כאילו לא ניתן לסמוך עליו. האומנם?
וכן: למה הכוונה שהייתם בטיפול והוא אינו מסייע? האם את בטוחה שלא הפסקתם את הטיפול מוקדם מדי?
לגבי שיחה ישירה עם בנך הרי שאני מציעה שתנסו לדבר אתו על הרצון להיות שותפים לחייו, גם עם בה בעת יש בכם הבנה שהוא רוצה פרטיות.
אפשרות אחרת שאיני אוהבת כל כך היא לעקוב אחריו מבלי שיידע. רק בתנאי שאתם באמת חוששים שהוא בסיכון כלשהו.
אפשרות שלישית היא לנסות לברר עם מישהו מחבריו, ולו רק בכדי להירגע.
הכי חשוב בעיני הוא לא לאבד את הקשר איתו! מקווה שגם בעיניך.
שיהיה טוב,
נלי

שלום רוני,
אתחיל בכך שאומר שהתנהגותך מעוררת בי המון התפעלות! היכולת להכיר ולקבל, להעריך ולחבב נערה ששונה ממך כל כך היא רק לזכותך. באמת כל הכבוד!
דבריך העלו בי עצב, היות שקשה באמת לשער עד כמה - גם בקרב מי שמעריכים עצמם כנאורים - יש דעות קדומות.
אתה נשמע לי חזק, אבל גם מאוד צעיר. כך שרק אתה יכול להעריך עד כמה יש לך כוחות להתמודד עם הערות - הן מבית והן מבחוץ. עד כמה אתה בכל זאת יכול לשוחח עם הוריך, ולהביא אותם לידי הבנה ושיתוף פעולה. אני משערת שאם הם יגלו רצון להתקרב הרי שגם אחותך תעשה זאת עם הזמן.
בנוסף, יש פער ביניכם על הרקע הדתי, וצריך לקחתו בחשבון. זה לא בהכרח גורם שמכשיל את הקשר אבל יוצר עוד שוני.
אני גם מציעה לך לבדוק מה כל כך מושך אותך באבבש. זה יעזור לך להעריך, ולו במידת מה, את נכונותך להילחם על הקשר (כן, זו סוג של מלחמה).
שיהיה לך בהצלחה,
מקווה שקצת עזרתי.
נלי