פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום רב, אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון. אני מעוניינת להתייעץ לגבי בני בן הכמעט 13. כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית חווה התקף חרדה. מס' ימים לפני ההתקף חשתי בירידה מסוימת במצב הרוח ובשיחה ארוכה עמו הסביר לי שהוא סובל מפחדים, חרדות. אחרי בירור מעמיק (כאשר בכל שיחה התבהר לי עוד פרט ועוד פרט) התברר כי הוא נהג לצפות בסרטונים לא צנועים באינטרנט, ופתאום לפני תחילת שנת הלימודים חשש שמא יעלו עליו בביה"ס (הוא לומד בביה"ס דתי). משם החרדה התעצמה, ועוד ועוד פחדים נוספו. הוא החל לפחד ממחלות, כאשר כל כאב קטן התפרש אצלו כמחלה מסוכנת, הוא נהג למשש כל חלק בגוף באובססיות, לבדוק שהצד השני זהה, ומכל ממצא קטן נכנס להיסטריה. כעת ההתנהגות הזו קצת פחתה, אבל הוא עדיין שרוי בסוג של חרדה (כל פעם מפחד ממשהו אחר, כולל מפחד להיות הומו וכו'). החרדה גבוהה במיוחד שהוא מתעורר בבוקר. אין לי ספק שהוא זקוק לטיפול פסיכולוגי, וכבר קבעתי לו תור. אך עד שיגיע התור, אני רוצה להתייעץ לגבי משהו שהוא סיפר לי ומאוד הדאיג אותי. הוא סיפר לי שלפני כשנתיים, כאשר היה בערך בן 11, הוא החל בסיפוק מיני עצמי. הוא סיפר לי שמס' פעמים היה נוהג להרים את אחותו הקטנה, שהייתה אז בת 7, (כדי לקבל גירוי אני מניחה), אבל נשבע לי שאת המעשה עצמו המשיך במיטה. אני ממש נחרדת ממה שסיפר לי, השבעתי אותו מס' פעמים שלא עשה לאחותו יותר מזה, הוא ממש מצטער על המקרה, מביע חרטה עמוקה, מרגיש סוטה, וממש בוכה כאשר אנו מדברים על זה, ואני מקשרת את החרדה שלו ממחלות למעשה הזה (כנראה מפחד שאלוקים יעניש אותו). אפילו בחנתי אותו ואמרתי לו שאני אקח את אחותו לבדיקה כדי לוודא שלא עשה לה יותר מזה (שיש בדיקות שמגלות בדיוק את הכל), ועד כה לא נראה שהוא לחוץ מ"הבדיקה", כך שאני רוצה להאמין שהוא דובר אמת. הוא נשבע לי שהוא לא בדיוק הבין את המשמעות של מה שהוא עשה בגיל 11 (טען שהוא חשב שרק לו קורה הדבר הזה בגוף) ושפעם אחרונה שעשה זאת לאחותו הייתה שהוא היה בן 11, ושאח"כ הבין שזה אסור והפסיק. אני מרגישה ייאוש מוחלט ממה ששמעתי. הוא סיפר שחבר מהכיתה סיפר לו שצריך להכניס את האיבר (ואני מניחה שזה מה שניסה כנראה לעשות מתוך סקרנות, אך עם בגדים, כי כנראה לא ממש הבין את מה שהחבר סיפר). אני לא יודעת איך לפרש את המעשה הזה, אני ממש פוחדת ממה שזה גרם לאחותו (אפ"ע שכנראה לא הבינה). בנוסף, הוא סיפר שהוא נוהג לחשוב על הסרטונים כאשר הוא מספק את עצמו, אך שלפעמים הוא גם חושב על אחותו (לצערי רק לאחרונה התחלתי להקפיד שהיא לא תתלבש לידו אחרי מקלחת). אודה על ייעוצכם הדחוף, אני ממש מודאגת...

שלום, אני אמא לילד בן 12 שמוטרד מזהותו המינית, בגלל שיש לו זקפה כשהוא רואה בנים, ובנות..הוא מאוד מפחד להיות הומוסקסואל, למרות שאמרתי לו שאני אתמוך בו בכל מצב... האם יש מקום לפחד? האם יש מקום לשיחה עם פסיכולוג לגבי הרגשות שלו? אני מאוד דואגת לו

ביתי הקטנה התגייסה לפני כחודש לצבא. במהלך לימודיה ביסודי ובתיכון היינו עדים לבעיות חברתיות שהיו לה.
עוד ביום הגיוס בלישכת הגיוס היא התייפחה לקראת הלא נודע.
במהלך הטירונות התקשתה מאוד להתרגל למרחק, לתנאים,לחברה........
הלכנו לקראתה והצענו מספר מפגשים עם פסיכולוגית. נראה היה שיש שיפור והיא מצליחה להתמודד. הילדה התחילה קורס אך עדיין מתקשרת יום יום ובוכה ומתלוננת שקשה לה. מנקודת מבטי התנאים בם היא שוהה (אוכל,מיזוג,מבנים) מצויינים ביחס לבנותיי הגדולות וביחס לשירותי הצבאי. פנייתי באה על בסיס כעס רב שיש לי כלפי הילדה שמאז גיוסה היא מאוד עויינת, לא מתקשרת איתי כאם רק עם אחיותיה ואביה.
הילדה מעוניינת להשתחרר/ לשרת ליד הבית ולבוא יום יום הביתה. לי הדבר לא נראה מהנסיון שיש לי איתה שהיא מפונקת,לא עוזרת,מבזבזת וכ"ו בשיחה אחרונה שניסינו לנהל אמרתי לה את הדבר וזה גרם להתגברות העויינות.
אני מרגישה מאוד לא נוח עם העויינות ההדדית ולא יודעת מה לעשות? ברצוני לציין שבשיחות המעטות שאני מנסה לעודדה ולהפיח בה ביטחון ומסוגלות היא דוחה את דבריי בטענה שאיני מבינה אותה ורק גורמת לה לבכות.

שלום רב, יש לנו בן מתבגר גילו 14, יש לו הפרעת קשב לקויות למידה, ולקות במיומנות חברתית(קשב לא ברמה גבוהה, לא לוקח רטלין)יש לו מורה פרטי פעמים בשבוע...לאיתי דימוי עצמי נמוך . הוא פיקח וחכם עם מודעות עצמית גבוהה, רוקד ברייקדאנס ומוכשר מאוד בתחום, מאז ומתמיד לא היה ילד שמוקף בחברים, אך גם עם היו לו 3-4 חברים לא ידע לשמור איתם על קשר, הוא תמיד מוצא מגרעות אצל ילדים, גם אם יש תקופות שמוצא לעצמו חברים הקשר מתנתק איתם אחרי תקופה מסויימת, איתי ציין בפנינו לא מרגיש שייך לכיתה, , הכיתה לא טובה, כל הזמן טענות על הכיתה. מאז הקיץ האחרון קיננו לו משחק מחשב-אסטרטגי של יריות והוא מתקשר עם חבר או שניים ברשת, מאז אותו משחק יש נסיגה גדולה ואיתי ניתק כל קשר עם החברים המעטים שהיו לו, אפילו ממציא סיפורים שכואבות לו הרגלים ונפל, כדי לא ללכת לחוג. (הוא בין המצטיינים בסטודיו)כשאנחנו מציעים לו להיפגש עם חברים, תמיד אומר שאף אחד לא רוצה, ואף אחד לא יוצא, אנו מודאגים שבכיתה ט, הוא יושב בבית, לא מתנסה בשום חוויה, ממציא תרוצים, מספר שבזמן האחרון כשיוצא החוצה פוחד מכלבים גדולים(אני מודעים לכך שזה התקפי חרדה)לאורך השנים הוא לא בדיוק ידע לשמור על קשר עם חברים והיום גם כשמנסה-לעיתים רחוקות, פוחד לקבל "לא"...כל הזמן מתנהל לפי "מה יגידו" אנחנו מאוד מודאגים ולא יודעים כיצד לפעול, והאם כדי לנתק לו את המחשב, על מנת שיתחיל לחפש אלטרנטיבות בחוץ? כיום הוא נמצא בתהליך עם משהי שמטפלת בנלפ ועודהיה עצלה 10 מפגשים ..אך עדיין אני לא רואה שינוי כלשהו...אשמח לעצמה והמלצה, כואב לי לראות את אתי בני חסר בטחון, מפוחד,יושב בבית בלי שום חברים, כאשר בגיל זה יוצאים, מבלים ועוד..אנחנו ממש לא יודעים מה לעשות, אנו מאוד מודאגים ועסוקים בו בלי סוף...אשמח לעצה

בני עלה לחטיבת הביניים. מאז תחילת השנה לא יוצא מהבית לחברים ולא מזמין איליו חברים. גם קודם לא היה "חיה חברתית" ותמיד העדיף לשחק בלגו וברובוטיקה לבד בבית אבל היו מידי פעם גיחות של חברים ובכל יום הולדת תמיד היתה החבורה הקבועה שלו שהוזמנה. אתמול שמעתי במקרה חברים שלו ליד ביתנו "מסתלבטים על חשבונו" בהיעדרו וזה הדליק לי עוד נורות אדומות. התחלתי לחקור אותו (את בני ) להבין אם יש בעיה. הוא לא רצה לשתף פעולה ואמר שאין כלום אבל בסוף השתכנע ועל סף בכי אמר שהם (החברים הישנים מהישוב שלנו ושהיו איתו מהגן ועד כתה ו') אומרים לו מילים (לא ממש שיתף..דוגמא:" חחח...איזה אופניים מאפנים יש לך...") ובאופן כללי מסתלבטים עליו. יש אחד שמוביל והשאר צוחקים יחד איתו.
מה אתם ממליצים ? האם לפנות לילד המוביל? להורים שלו שאנחנו מכירים היטב? האם זה יותר יזיק מועיל?
מה לעשות?

שלום. בהמשך תשובתך למכתבי מתאריך 16.8-
כוונתי היא לכך שאינה עושה דבר בבית או כל פעילות אחרת כל הזמן ולא רק בתקופה האחרונה. דבר ראשון, זה מסוכן לבריאות. לא לזוז כל היום. דבר שני, זו לא דרך לניהול החיים. אלו פעולות קונקורטיות מומלץ לעשות? הבנה וסבלנות היא קיבלה בשפע.

היום קראתי ביומן של ביתי וגיליתי משהו שמפריע לי ואף מפחיד אותי . היא רשמה "שהיא חלמה שהיא עושה סקס עם שחקן מסדרה שהיא רואה . ושחוץ מיזה היא רוצה כל הזמן לעשות סקס ושהיא יודעת שזה לא נורמלי בגיל כזה ואוליי זה ההורמונים". אך אני אמורה להגיב ? מה לעשות ? אציין שהיא נראת אישה מפותחת מינית וקיבלה מחזור בגיל 10.

שלום,
בני בן ה15 לא תורם את חלקו במטלות הבית וגם אינו משקיע בלימודים.
האם זה חינוכי לתת לו דמי כיס מופחתים בשל כך.

מה דעתכם על קנס כספי מתוך דמי כיס למתבגר שראוי לעונש?
כאשר המתבגר אינו ממלא את בקשותי ומביע זלזול ובוז, קשה לי למצוא עונשים מתאימים. אבל חשוב לו מאוד הכסף שלו, לכן אני מאמין שעונש כזה כן ישפיע עליו.

ילד חכם ספורטאי שמשחק כדור סל חברותי מאוד עולה לכיתה יא . למד עד השנה 5 יחידות מתמטיקה וממשיך השנה במגמת מחשבים וערבית אבל לאור ציוניו הנמוכים יחסית ב 5 יחדות מתמטיקה (68) נאלץ לעבור מבחן מעבר.
בעלי לוקח את האפשרות שירד ל 4 יחידות כסוף העולם ומפעיל עליו לחץ רב וזה הפך את העניין לבלתי נסבל . בעלי מרגיש שאם בני רק היה משקיע יותר היה מצליח ומבחינתו אם ישב כל יום כמה שעות הוא יצליח אני בתחושה שיתכן והוא צודק אבל הבן שלי לא מוכן כנראה "לשלם " את מחיר הזה כי יש לו עולם שלם של חברים ספורט ודברים אחרים שהוא אוהב.
אני בגישה שלא לכפות ומקסימום ישלים אחרי הצבא אם ירצה ובעלי חושב שצריך למנוע ממנו ספורט מחשב עד שישקיע. זה יוצר מתח גם ביננו למרות שבסופו של דבר אני לא מוותרת ולא משרת לו לנקוט בגישה הזו מה דעתכם?

שלום. אני בן 16 וחצי ויש לי חברה אהובה, נעמה שעוד ארבעה חודשים בת 15. אנחנו ביחד חודשיים וההורים שלה עדיין לא יודעים מי אני ומה. אני אוהב אותה והיא אותי עד השמיים. ולפני שבוע החלטנו שאני אבוא לביתה של נעמה. ביום רביעי באתי. והתגובה של ההורים שלה כלפיי הייתה קיצונית מאוד. הם לקחו אותה לצד וצעקו עלייה. בהתחלה לא ידעתי למה. ואז נעמה ניגשה אליי בבכי ואמרה לי שאני צריך ללכת מביתה. יצאתי בבכי. לאחר מכן נעמה התקשרה אליי ובישרה לי שההורים שלה לא אוהבים אותי ושאנחנו חייבים להיפרד וניתקה מהר.
אני במשבר עצום. אני לא רוצה אף אחת חוץ מנעמה שלי. מה אני עושה? איך אפשר להתמודד עם זה?
תודה, רון!

שלום רב
אני אמא חד הורית לילדה בת 10. אני עובדת בבית כך שרוב החופש אנחנו יחד , כולל יציאות לבילויים מידי פעם כדי למלא פעילויות. אני נעשיתי כבר ממש חסרת סבלנות.
יש לי קושי מאוד גדול - כמגיע שעת הערב 20:00, 21:00 אני כבר כל כך עייפה ורוצה את השקט שלי אבל דווקא אז היא רוצה לדבר איתי ולהצמד אליי ולהציק לי עם כל מיני עניינים ואני כבר לא יכולה לסבול יותר את הנוכחות שלה וחייבת את השקט והספייס שלי.
אין כאן אף אחד בבית שיכול להתחלק איתי בצורך הרגשי הזה שלה ויוצא שכל ערב אנחנו רבות כי הצורך שלי בשקט בשעות האלה חזק ממני. פשוט אין לי סבלנות יותר.
מה לעשות?
תודה

שלום. בתי בת 18. סיימה את לימודיה בתיכון. עד לגיוס שיחול בחודש הבא. לא עושה דבר. אינה יוצאת מהבית בטענה שאין לה מה לעשות. משימות שאני נותנת לה כמו לקנות מספר פריטים בסופר/מכולת, להכין לעצמה חביתה, ושאר חובות בבית מסרבת לעשות. איך לנהוג כלפיה? מבקשת עיצה.

שלום רב,
אני רוצה לבקש עצה בנושא מראה פרובוקטיבי של בת 14.
בתי בת ה-14 שעד לפני שנתיים הייתה ילדה מדהימה ומיוחדת, ערכית ויוזמת ופעילה חברתית, תלמידה טובה וספורטאית מצטיינת, בקיצור גאווה לכל הורה, הפכה להיות ההפך הגמור של כל מה שנאמר לפני... זה קרה לעט לעט ובשנה האחרונה זה פשוט בלתי נסבל מכל הבחינות. הלימודים התדרדרו, פרטי הלבוש הפכו להיות פרובוקטיביים בצורה חריגה (חזיות פוש -אפ לא למידתה, בגדים צמודים מאוד וכו') כמויות איפור של במה, שכבות עבות של מייק-אפ וכל זה בא ביחד עם מוזיקה מזרחית כל היום. דברים אלו זרים לחלוטין למשפחתנו. אנחנו אנשים צנועים ולא ראוותניים שמכבדים את הזולת גם במראה וגם בדיבור. אין ויכוחים קולניים ובטח לא קללות. על רקע זה הבת שלנו הפכה להיות נטע זר וכבשה שחורה במשפחה המורחבת. אפילו רוב החברות שהיו לה לפני כבר לא רוצות את קרבתה בטענה שהיא פרחה. ובכך היא בעצם נדחקה החוצה ממעגלים החברתיים האיכותיים שהיו לה קודם. נשארה בעיקר עם כמה ילדים מתקשים שלכולם רקע בעיות במשפחה. לא פעם שמעתי איך הם שופכים עליה את כל הבעיות שלהם ( גירושי הורים, אין כסף וכו,) במהלך השנה האחרונה אני ניסיתי לתת לה רמזים ואפילו להגיד ישר שכל זה תוצאה של התנהגות המוגזמת והבוטה שלה ושהגיע זמן לתת מקום גם לדברים אחרים כמו ספורט, סוגים שונים של מוזיקה, חוג מעניין כלשהו, חברות נוספות חדשות וכו' אפילו הצעתי דברים קונקרטיים, אבל שום דבר לא עזר. גם בלימודים היא כאילו חוסמת את עצמה, מפחדת שאם היא תצטיין אז זה ייחשב כ"חננה" והיא לא תהיה קולית ומקובלת. זה הגיע למצב שאני בוכה בשקט כל יום והלב שלי נקרא כי אנחנו מאבדים אותה וכל ניסיון שלי לדבר נתקל בצעקות ואפילו קללות. דבר שלא היה מעולם במשפחות שלי ושל בעלי. אני נמנעת להשתתף באירועים משפחתיים ולהופיע עם בתי בציבור כי אני מתביישת מהמראה שלה ומהדיבור שהפך להיות קולני מאוד תוך שימוש בתנועות ידיים. משפחה וחברים התחילו לפנות אלי בעדינות בשאלות ורמזים. ואם לא די בכך לאחרונה הופיע גם "חבר". ילד בגילה, עם אופניים חשמליות ותסרוקת מוהיקן שכותב לה מאות הודעות בסגנון " ממי שלי, נשמה , כפארה עליך, מלכה שלי". . אין לתאר כמה עמוק התהום שבין מה שהיה למה שעכשיו. זה פשוט גיהינום. מה לעשות ? אנחנו רוצים את הבת שלנו בחזרה ! אני רוצה את הילדה המדהימה והאיכותית והערכית באמת שהכרתי 12 שנה.

שלום,
אני מבקשת עצה בנושא יציאה של בנות 14 לים לבד.
בתי בת ה-14 התחילה השנה לצאת לים יחד עם בנות כיתה לבד ללא השגחת מבוגר. תחת לחץ כבד הסכמנו לזה פעמיים - שלוש כאשר בקבוצה היו הרבה בנות. מאז התחלנו לשים לב טוב טוב מה קורה בחופים וגילינו חבורות של נערים וצעירים עם נרגילות ואלכוהול מתחילים עם קטינות וכו. החלטנו להגביל את היציאות האלו רק לשעות בוקר מוקדמות מ-9 עד 12 שגם כך זה לא בריא לשהות בשמש לאחר השעות האלו. אתמול בתי ועוד 3 בנות החליטו שהן הולכות היום לים בין 12 ל-5 אחר"צ . נחרדנו ואמרנו לא בשום פנים ואופן. הבת שלי אמרה שאנחנו הורים ממש דפוקים ושכל היתר מרשים לילדות שלהם ללכת לים גם לבד וגם בשעות המסוכנות מכל הבחינות. החלטתי להתקשר לאמהות של הבנות ובשקט לתאם עמדות כדי להניע את הבנות מהנסיעה ולהציע חלופות כמו בריכה עירונית או בריכה שלנו בבית. שתי האמהות מלמלו לי בטלפון שבאופן כללי אין להן בעיה עם הים בכל השעות אבל הן ישקלו שוב מאחר והיעלתי את הנושא. הרגשתי בשיחה שהן רק רוצות לנפנף אותי ובכלל לא מעניין אותן הנושא. לתומי חשבתי שהשיחה תישאר ביננו ההורים. אבל הן מייד סיפרו לבנותיהן שהתקשרתי..... ומכאן אפשר רק לדמיין איזה סקנדל היה בבית . הואשמתי בכל החטאים בעולם. ואם לא די בכך, היום נודע לנו שכל הבנות כן הלכו לים כי ההורים לא התנגדו... עכשיו בתי לא מדברת איתי, מאיימת שלא להודיע לי יותר מראש שום דבר וגם היא נפגעה מאוד ממני בגלל כל הסיפור. וכמובן אני כן יצאתי הרעה מכולם. אני ממש מתוסכלת מאוד מכל הנושא. כל מה שאני עושה לא הולך לי ובכל מצב אני יוצאת הכי רע. זה לא מקרה היחיד.
אבל זו התחום היחיד שבו אני לא מצליחה. לא מצליחה בכלל. בחיים המקצועים שלי אני עוסקת בעסקים בינלאומיים, ניהול אנשים וניהול משא ומתן מזה 15 שנה. מעולם לה הרגשתי כשלון כזה. תמיד הצלחתי למצוא דרך מוצא ולסגור עסקה או להגיע להסכמות עם אנשים. כאן אני לא יודעת מה לעשות..... זה כמו קיר שאני לא יכולה לעבור. מה לעשות?