פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

שמחה בשבילך שיש כבר פגישה שלישית. יאללה לכי עם זה, זרמי בכייף, ותחשבי רק מחשבות חיוביות.
ובקשר לאוכל... תתאמצי להסתדר.. אין ברירה.
יאללה שיהיה בהצלחה ותעדכני אותנו.

תזכרי לחשוב חיובי!!!!!!!

ליל מנוחה וחג חנוכה שמח.

בלונדי.

אגב- איתך דיברתי בפורום של המכשפה על האשפוז? זו היית את שגם התאשפזה בתה"ש??? אני לא זוכרת..

אני שמחה לשמוע! ו-כן, תמיד צריך לחשוב חיובי, כי אחרת הכל עלול "להתחרבש" באמת...

לגבי האוכל - פעלי איך שתרגישי באותו הרגע, ואל תעצרי את עצמך בכוח. נסי לזרום בטבעיות.

אגב, המתכון שלך נשמע ממש מצוין! גם טעים וגם בריא!

מאחלת לך המון בהצלחה!

כרונית.

תאמיני שתצליחי..תרצי להצליח....ותראי איך את עושה את זה כמו גדולה!!!
ומקווה שרק תהיי מאושרת!!
אגב אני אוהבת מונולוגים עצמיאיים..הם הכי הכי טובים, לא?

ותנסי להיות את,
גם אם זה קשה....לפעמים זה מעביר את תחשות הריקנות שיכולה למלא אותך אם לא תהיי את,
זאת דעתי לפחות.

מחזיקה לך אצבעות,
ומקווה לשמוע ממך מחר או היום..איך היה והאם נהנת....הנאה אמיתית, שממלא וגורמת ללב להתכווץ!


לילה טוב
וינחתו עלייך רק חלומות פז,

אני

תאמיני שתצליחי..תרצי להצליח....ותראי איך את עושה את זה כמו גדולה!!!
ומקווה שרק תהיי מאושרת!!
אגב אני אוהבת מונולוגים עצמיאיים..הם הכי הכי טובים, לא?

ותנסי להיות את,
גם אם זה קשה....לפעמים זה מעביר את תחשות הריקנות שיכולה למלא אותך אם לא תהיי את,
זאת דעתי לפחות.

מחזיקה לך אצבעות,
ומקווה לשמוע ממך מחר או היום..איך היה והאם נהנת....הנאה אמיתית, שממלא וגורמת ללב להתכווץ!


לילה טוב
וינחתו עלייך רק חלומות פז,

אני

אין לכן מושג כמה זה מחזק...
אני כמובן אעדכן שאחזור בערב.
תחזיקו אצבעות - אני מניחה שאם נתתי לו את הצ'אנס (בניגוד לכל האחרים...) יש בו משהו ששווה את זה.
בלונדי - כן, כן זו אני שהיתה בתה"ש ומתעבת את צביה אלתר, בדיוק כמוך :)
שבת שלום לכולכן

לכי על זה...מצטרפת לכל האחרות..מגיע לך להנות קצת!
לגביי האוכל-פרגני לעצמך משהו שתוכלי לחיות איתו..גם זה משהו.
מחכה לעידכון
קרן אור

אפשר לשאול בת כמה את? ומה הרקע שלך בכלל? אני לא מכירה אותך...
אשמח אם תספרי קצת..

תודה,

בלונדי!

שלום לך
אני בת 17, ומרגישה כמו בת 37
חחחחחחחח נו תגידי שלא הצחקתי אותך?? אבל אני רצינית, הלוואי וזה לא היה ככה.
אבל ככה זה.
מה לספר לך?
אולי את תספרי לי קודם את..?

כן את לא מכירה אותי, אבל הנה עכשיו כן...נעים להכיר:)

מה שלומי?
בימים האחרונים לא ממש טוב,
אני מתחילה לקלוט שמה שיכלתי לסחוב המון זמן, היום אני קצת מזייפת, היום קצת יותר קשה,
אבל אני מקווה מאוד מהר לחזור ל"אני" הרגיל שלי, זה שכולם רואים, המנותק...ולהמשיך הלאה..
כי הכבדות הזאתי וזה שהדברים מצליחים לגעת בי יותר..היא יותר קשה, אני מעדיפה לחזור
למה שאני מכירה ורגילה הרבה מאוד שנים.

אבל מה שלומך בלונדי? איך את מעבירה את השישי?
לי קררררררררררר
אבל צריכה לצאת החוצה, לנשום אוויר....קצת...
אגב בת כמה את?


אני

אני חושבת שסיכמת את הדברים בצורה מופלאה-אלוהים נותן מכשולים לאלו שמסוגלים לגבור עליהם...הרי כבר עשית זאת...וכן,הנפש פצועה עדיין,וכבר אמרתי לך מה הדרך הנכונה להתחיל לרפא אותה.אין ספק החיים לפעמים לוקחים אותנו למחוזות קשים,למציאות קשה,למקום שאין בו אשם או לא,יש רק הווה ועתיד,והם שזורים אחד בשני.ואם העבר לקח אותנו לקצה אחד,זה לא אומר שלעולם לא נגיע לקצה השני.נכון,את צריכה להפסיק לייסר את עצמך,את צריכה להפסיק להעמיד פנים,לתת לאנשים לעזור לך,כמו שאת מאפשרת להם להיעזר בך.אמרתי לך שאם יכולתי לקחת קצת מין הכאב שלך הייתי עושה זאת.אבל אינני יכולה זה משהו שרק את תוכלי לעשות.
היה ברור לי באותו יום שאת נמצאת על הקצה,אבל אני מאמינה בך,אני מאמינה שכשם שיצאת מזה פעם אחת בכוחך להרים את עצמך שנית.את זוכרת מה אמרת לי על עצמי??שאני ניראת מאושרת.לא הייתי כך תמיד,לא נולדתי עם זה,למעשה 11 שנה הייתי ממש למטה,מיוסרת ונאחזת בשבריר של תקווה.והוא הספיק.כי תמיד ראיתי אותו לנגד עיני,לא בטוחה שהבנתי ממש למה,אבל ידעתי שהוא שם..וידעתי שאם אני חיה אני צריכה לחיות באמת.תסתכלי על כל החברות שיש לך,על האנשים שתמיד עמדו לצידך לאורך השנים,זה לא מכסה על המחסור האמיתי ולא תחליף אני יודעת,אבל זה אנשים שכל מה שהם דורשים ממך זה להיות מאושרת,זה לחיות.וגם אני.ואני יודעת שברגע שתרשי לעצמך לשחרר,לדבר על הדברים,להיעזר,את תגרמי לטיפול שורש שדרוש לך כדי שלא תרגישי עוד תלויה על בלימה..ואת לא רחוקה משם,תאמיני בעצמך,יש לך למה.
שלך ובשבילך,
קרן אור

אני בת 26... נלחמת שנים על גבי שנים בהפרעות אכילה.

ואת- כל החיים לפנייך... כל כך צעירה!!
כמה זמן את בבלאגן הזה?

בלונדי יקרה
אני לא בטוחה שמספר השנים קובע את כמות הסבל, אך לא אתווכח על זה איתך
אני מאמינה שלכל אחת מפה שכן יש לה איזה סוג של הפרעת אכילה, עברה משהו לפני,
אני בטוחה שכל אחת מפה סוחבת איתה והרבה, שלא תמיד הכל קשור אך ורק לאיך שהיא נראית,
או נראתה בעבר.
יותר קל לנו להשליך הכל על גופנו, את הצרות שלנו עליו, ככה אולי יכולת ההתמודדות שלנו עם הדברים יותר קלה, ככה אולי אנחנו מפקסים את זה לכיוון ההפרעה, ולא לכיוון הבעיה עצמה,
אולי אנחנו מפחדים לראות אותה, להביט אליה, ושזה יראה מציאותי מדי.

אז בלונדי,
האם זה שאני עוד צעירה, האם זה משנה משהו?
הרי גם את היית פה, גם את היית "עוד צעירה וכל החיים לפנייך", וזה שינה משהו?
ההתמודדות היא התמודדות, לא אגיד לך שזה לא משנה באיזה גיל, הרי ברור שפרי השנים
משנה, וככל שהן עוברות, זה משפיע..במיוחד כשנמצאים בתוך זה.

מעניין אם את עוד פה...

יש איזו הסכמה איתי? או מממש מממש ממש לא?

קרן אור יפה-אני שולחת לך המון אהבה ולילה טוב, ובטח תנחת עלייך השינה מהר!


קררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר לי
תה תה תה תה ועוד תה

(קרן אור בעצתך-אני חושבת להתחיל להוריד בכמויות של הסוכרזית, או שאולי של התה,
עלההההההה חיוך? )

אני

כן אני פה!
והיה לי קר אז שתיתי תה טעים עם ג'ינג'ר טרי ולימון, כי גם הייתה לי קצת בחילה נוראית היום. וכעת עדיין יש, אך לפחות קצת עזר.

כן את צעירה, וגם אני די צעירה. וכל החיים לפנינו!!
אני לא אומרת מי סובל יותר ומי סובל פחות, אין לי כל כוונה לעשות זאת.
וברור שהפרעות אכילה הן רק הסימפטום לבעיות אמיתיות שאנחנו סוחבים איתנו כל החיים. הן מגיעות/ מתפרצות בשלב זה או אחר.

לא סיפרת כמה זמן את במחלה, ובאיזו מחלה, האם אושפזת? האם טופלת? ואיך משפחתך מתייחסת לנושא.

כן גם לי הייתה תקופה שהייתי עוד יותר "צעירה וכל החיים לפניי", אבל אני עדיין חושבת שכל החיים לפניי... וכל יום של מחלה הוא בזבוז מיותר של אנרגיות ושל בריאות.

יש אור בקצה המנהרה... רק צריך לעבוד מאוד קשה כדי להגיע אליו. וצריך לרצות מאוד!!

וכדאי לך להוריד בכמויות הסוכרזית, זה רעל!!!

להת' בינתיים,

בלונדי.

הגבתי לך בכותרת למעלה "את עדייין ערה???"
משום מה זה מיקם את עצמו במקום הלא נכון..

וכן, סוכרזית זה אכן רעל!!!
פשוט לתקוע לעצמנו בגוף חומר כימי!!



שלך
אני

אני רואה שהשטיפת מוח שלי התחילה להשפיע...
נרדמתי אתמול בחצות,כל הזמן היה קר לי,אבל כמובן שהשכמתי קום,ואני כבר עם הנס קפה השני שלי לבוקר הזה!
יום נעים,
קרן אור

בוקררררר טוב קרן!
וכן, השניה השניה קמתי
וגם אני עם הנס קפה
ובטח את כבר חושבת ללכת לישון צהריים!
וגם לי היה קר ברמות כאלה שפשוט לא הצלחתי להירדם, וכן-גם בשש בבוקר!
בסדר לא נורא,
הטסטר צ'אוויס ידאר להעיר אותי עכשיו...
ועכשיו אני צריכה למצוא את דרכי למטה עם הכלבה המסכנה שכבר עושה לי את הפרצוף הזה.
קרררררררררר לי.
טוב שניה מורידה אותה, והיא בעצמה נבהלת מהקור וחוזרת חזרה:)

המשך יום טוב מתחת לפוח

אני

נעלמתי לך כי קראתי עיתון ו...נרדמתי.כן בסופי שבוע וביחוד אלו הגשומים יש לי שאיפה לשכב מתחת לפוך כל הזמן..מה לעשות שתיכנוניי הרבה פעמים לא הולכים עם אלו של הילדים??....אז לפחות אני משלימה שעות שינה בצהריים...
בכל אופן,לרגל מזג האויר הזה לא נראה לי שנצא מהבית בכלל מחר.
גם אני חולה על מתוק בכלל(ראית כמה תוספות יש אצלי לנס קפה,נכון??אני יודעת שהיית בשוק...זה בסדר,רובם מגיבם כך)
ובכיף אשלח לך מתכון למרק תירס,יש לי אפילו כמה גרסאות...חחח..
שתהיה שבת שלום,הולכת לארגן ארוחת ערב לילדים,
קרן אור

בדיוק כתבתי לך עוד הודעה,
והיא נשלחה בדיוק עשר דקות אחרייך!
מממממממממ

סתכלי למעלה

אל תשאלנה מה היה לי אמש. מאתמול בערב, התחלתי לחשוק בשוקולדים!! הו לא!! לא סתם חשק קטן, אלא חשק-חשק רציני כזה, שלא עובר מייד. אכלתי חטיף שוקולד קטנטן כדי לספק את החשק שהתעורר לו, וזה פשוט לא עבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כל הלילה רק חשבתי על שוקולדים. זה לא קרה לי כבר הרבה זמן, אני אומרת לכן, זה היה טירוף. ניסיתי את כל השיטות, אך כלום לא עזר. לבסוף "נאלצתי" לאכול עוד קצת שוקולד.. (והפעם מריר 70%) וגם זה לא ממש עזר. הלכתי לישון עם חשקים הסטריים, אך הנה כעת אני בסדר. חזרתי לשפיות.
(פעם, זו הייתה השפיות שלי. הייתי רגילה לטחון מתוקים כל יום!! זה הרגל שקשה להפטר ממנו.... אוף למה זה כל כך טעים????)

איזה צרות יש לנו בחיים, אה?

לא נורא, מותר לקטר לפעמים על שטויות.. נכון, בנות?

(-:

נכנסתי כעת לפורום של המכשפה!! וראו זה פלא!! ביטלו את חסימתי והצלחתי לכתוב שם!!
בטח המכשפה תתפלץ אם היא תראה שוב את שמי מתנוסס שם ברוב חוצות.
בקיצור- הזמנתי לפה אבא שמודאג בקשר לבתו, ולא מקבל שם תשובה כבר זמן מה (נו בטח...), אז אני מקווה שהוא יגיע, וקרן אור- תוכלי אולי לעזור לו.

נשיקות!

בלונדי.

בוקר טוב יקרה,כן הספקתי לעשות היום כמה דברים בשביל עצמי-להתעמל,פדיקור,מיני טיפול פנים,אז עכשיו אני מריחה משלל ניחוחות כמו שאני אוהבת...
טוב אז עכשיו את מבינה את הטירוף שאני חשה כל יום עם המתוקים???זה מכה,בעיקר בערבים כשברוב טימטומי אני עוד קונה הביתה שוקולד שאני אוהבת...
אבל שזה יהיו הצרות שלנו לא??
ובאשר למתכונים-אני כמעט לא מבשלת חלבי,בעיקר פרווה או בשרי(גם את זה להוריד??)טוב אשגר לך את המתכון למרק הדלעת אם כן.את אוהבת חמוץ נכון??וגם תיבול??כי אם כן את תאהבי את זה,וזה גם ללא שמן בכלל(פרט לשקדי מרק שאני שופכת בנדיבותי הרבה...)
תודה על הפניית האב לכאן,נקווה שכולנו נוכל לעזור לו כ"א מניסיונה היא.
קרן אור

כמה נחמד לשמוע שעשית היום דברים למען עצמך, נפלא!!!

אוהבת: תיבול, חמוץ (מחלה)!

בשר זה קטע בעייתי, כי אני לא אוהבת, אך בעלי טורף ידוע! ולכן אני כן מכינה דברים עם בשר. רק לא ממש אוכלת מהם...

יש לי בחילה רצינית!!! גועל נפש...

טוב יפה שלי, שיהיה לך המשך יום שישי מהנה!!!

נשיקות!

בלונדי.

אני אמנם לא ממש בשלנית (בלשון המעטה...) אבל אני כן מכינה מן תערובת גרעינים כזו שזוכה תמיד לתשבוחות, נורא קל להכין - ונורא כיף לשים בצנצנת ולחלק לאהובים:
לוקחים כמות שווה של גרעיני פשתן, גרעיני שומשום מלא וגרעיני דלעת. שופכים על תבנית שטוחה ורחבה. ממליחים לפי הטעם.
מחממים את התנור על החום הכי גבוה, ולאחר שהתנור חם מכניסים את התערובת לכמה דקות כדי שתקבל מכת חום (נגיד 5-10 דקות) חשוב לא יותר מדי - כי אז הגריענים משחימים והופכים מרירים.
מורידים את הטמפרטורה של התנור למינימום וקולים את התערובת עד שהיא קריספית.
בשלב מסוים - נגיד אחרי רבע שעה שופכים מעט רוטב סויה ומערבבים היטב.
ממשיכים לקלות עד שהתערובת יבשה ומתפצחת.
מעולה!!! לגבינות, סלטים, יוגורטים וגם בריא מאוד!
לגבי ה"כשפה" - לא חשבתן שצריך לומר משהו בנידון. זו פשוט שערוריה מה שקרה שם!

לתערובת להוסיף כמובן גם גרעיני חמנייה!!!!

הזכרת לי נשכחות...פעם נהגתי להכין את זה לאורחים בכל יום הולדת הוספתי את זה תמיד לסלט כרוב שרוכך לפניי בסוכר,חומץ,ורוטב סויה.יאמי!

בלונדי,
סורי על השעה המאוחרת, לא יודעת למה תקף אותי פתאום רצון להסתכל בדברים ישנים,
כל מיני דברים למגירה, וגם דברים שכתובים פה במחשב..אז שכחתי לבדוק אם הגבת לי חזרה.
ואולי את פה..ואולי לא..מקסימום תמיד יש את מחר.(:

שאלת אם אושזפתי? אז לא, ממש לא אושפזתי, היו לי מאז ומתמיד יכולות מופלאות להסתיר את
הכל, אם זה היה בבגדים..במיוחד בחורף עשיתי את זה מעולה, הייתי לובשת מאה שכבות, אבל אחת
הסיבות העיקריות הייתה כי היה לי קר, לחלק מהקרובים שלי זה היה נראה כאילו אני מנסה לכסות את גופי כל הזמן, ולא תמיד כי קר לי..אבל כן, היה לי מאוד קר, זה סבל נוראי שיש לי.
תתפלאי אולי אבל גם בקיץ קר לי, בקיץ על המזגנים האלה, אז מה עושים?? צריכים גם משהו ארוך,
אז בעיקרון תמיד יש לי משהו קטן בתיק ארוך (כרגע מדברים על הקיץ, כי בחורף יש עליייייי המון
דברים ארוכים...חחחח).
מתי זה התחיל לי?
וואי האמת שקשה לי להגיד גיל מדוויק או להצביע על משהו מסווים...האמת שאף פעם לא הייתי שמנה, אני חושבת שזה התחיל מגיל מאוד צעיר, זאת אומרת אפילו גיל שבע משהו כזה, אבל לא היה
לזה איזשהו קשר לרצות להרזות או מחשבה שאני שמנה או משהו כזה, ממש לא...אולי פשוט איזה
רצון נסתר להעלם...לא להיות...אבל לא הרעבה, פשוט אי רצון לקיים את עצמי..ואת בטח מתפלאה
על הגיל הצעיר.
כשגדלתי יותר, אז לאט לאט השתמשתי בזה..לאט לאט הבנתי....ואולי לא לאט בכלל.

ומה איתך בלונדי? איך לך הכל התחיל?..והיום..היום איך את?

יש פה מישהי שקוראים לה כרונית..והאמת היא שהשם שלה, לא יודעת למה משך את תשומת ליבי.
ואולי כי אני מסכימה איתה...אני באמת מאמינה שאפשר להיתרפאות, ולהגיע למצב שלא מזיקים לעצמך...אבל אני חושבת שזה תמיד קיים במוח, שתמיד גם שמבשלים או גם שעושים משהו טוב ונהנים ממנו, אני מאמינה שזה קיים..אני מאמינה שתמיד חושבים טוב על מה מכינים, על מה אוכלים,
קשה לי לחשוב שאנשים שהיה להם את זה, שוכחים מה הם אכלו חמש שעות לפני..זה מה שאני חושבת לפחות.
אז הכינוי "כרונית" לא יודעת למה, אבל עשה לי משהו, אולי העלה בי איזשהי הסכמה, אולי אפילו
נותן לחלק מאיתנו איזשהי תקווה לא? אפשר להבריא..אפשר...פשוט צריך להשלים עם זה שזה היה,
ויש כנראה גרורות, אבל הן יכולות להישאר מתות ולא חיות בתוכנו....ומהן אנחנו רק נצמח.
כי באמת אני מאמינה שהכל אפשר לנצל לטובה, גם את הרע, לקחת מהשורש של הרע, איזה ניצוץ
של משהו טוב, של משהו שמפתח אותנו, שגורם לנו לחשיבה שהיא טובה, מציאותית, אולי אפילו ראייה יותר אמיתית עלינו..? ותאמיני לי שאני אומרת שגם מהרע ביותר אפשר להפיק טוב, אני לא
מתכוונת רק להפרעת האכילה..אני גם מדברת על דברים שקורים לכל אחד במהלך חייו, חלק רעים
יותר, חלק פחות....צריך שתהיה את החוכמה להוציא מזה את מה שצריך, ומשם רק לצמוח.

בלונדי האם את לא בארץ במקרה?
סתם דיפדפתי בהודעות קודמות....

אני

הצחקת אותי אצל המכשפק'ה! אכן קצר ולעניין! חחח... :-)

בעניין החשק לשוקולד - את יודעת, כל עוד אנחנו בחיים וכל עוד לבנו פועם בקרבנו - יהיו לנו חשקים. וכמו שאת יודעת - אסור "לחנוק" אותם לחלוטין, כי אז זה יגיע "בהפוכה" ויכה בנו ללא רחם. ולכן אני חושבת שנהגת נכון, וכל הכבוד לך. אני שמחה שאת יודעת שזה שטויות, ושחבל להתייסר מכך.

גם אני התחלתי (מחדש) לחטוא בשוקולד כזה או אחר פה ושם, ואני מודה שעדיין איפשהו זה מעצבן ומטריד אותי נקודתית, אבל זמן קצר מאד אח"כ אני ממשיכה הלאה ובכלל שוכחת מזה.

מה אומר לך? -הלוואי שנזכה לקטר רק על שטויות כל החיים...

לילה טוב, מקסימה שלי!

כרונית.

טוב לקח לך זמן...אבל אני שמחה שהצטרפת,ואת מוזמנת להישאר כאן בכיף.
מצעטרת שלא עניתי לך להודעות אתמול פשוט נרדמתי מוקדם...את יודעת עם הילדים.
וואי,גרמת לי להסמיק על הבוקר,ותודה.
ראיתי ששלחת לי מיילים על הבוקר,טרם הספקתי לקרוא אותם,אבל אני עוד מעט שולחת את הילדים לפסטיגל עם בעלי,ואז יתפנה לי זמן לענות...
תודה שוב ומאחלת לך בנתיים יום מקסים,
קרן אור

קודם כל את לא מכבידה על אף אחת עם הדברים האלו,הרי כולנו עברנו\עוברות את זה ואין כמו לשתף אנשים שיכולים להבין את הנקודה שלך.אני יודעת מה את מרגישה,אבל בואי נדבר כרגע לוגית-האם ההקאות מרזות??ממש לא.לעומת זאת הנזקים שלהם רבים מאוד-ארוזיות בושט,כיב קיבה,קרע בושט(מצב מסכן חיים),איבוד מלחים(יכול להוביל לדום לב)-האם את מוכנה שהילדים שלך ישלמו את המחיר בשביל הרצון שלך להוריד במשקל בדרך מסוכנת??
לא נראה לי שאת צריכה לרדת אבל אם את רוצה למה שלא תלכי לדיאטנית ותקבלי תפריט שפוי והריא,כזה שלא יכניס אותך לסכנה,ומצד שני יקנה לך את האנרגיה שאת צריכה??
קרן אור

את באמת מרגישה טוב לאחר הקאה?
כששקלת 45 ק"ג, היית מאושרת? היה לך טוב בחיים? ראית איזשהו עתיד למצב הזה?
אני חושבת שאת שוכחת כמה רע זה. אנחנו נוטות לזכור רק את ההרואיות של המחלה, אבל את יודעת זה לא כך.
וכמו שאמרה לך קרן אור, הקאות לא מרזות!!!!!!!!!!! משמינים מזה, האמיני לי! שלא לדבר על הנזק הבריאותי, והסכנה שיום אחד את עלולה לסיים את חייך על רצפת חדר האמבטיה, להשאיר כך הכל מאחורייך, ולתת למחלה לקחת אותך.
אני מצטערת אם דבריי בוטים, אך נראה שאת בתוך איזו בועה ולא רוצה לצאת ממנה...

מקווה שעזרתי איכשהו ומקווה בשבילך שתצליחי להביא את עצמך לטיפול הולם ולחיות את החיים שמגיע לך.

ליל מנוחה!!

בלונדי.

את טוענת שאין זמן לטפל בדברים הלא נעימים,לי נשמע שאת חיה במציאות לא נעימה,מה גם שהדברים כבר עלו...אני חושבת שאת מבינה באיזה מצב את נמצאת,הרי את מתארת אותו מצוין,וברור לך שמתי שהוא תצטרכי לטפל בכל מה שאת מנסה כרגע לדחות,אז למה לא להתחיל לעשות זאת היום,עכשיו??למה לבזבז עוד כמה שנים בסבל(וזה הסבל האמיתי,ההכחשה הזאת,תאמיני לי לא הטיפול),כדי להיות באותה נקודה עוד כמה שנים,רק בכאב עצום יותר??
סתם נקודה למחשבה.ואת מוזמנת בכיף לשתף אותנו,אולי נצליח לגרום לך לראות את האמת,שאת בוחרת כרגע להקיא.
מאחלת לך רק בריאות וכיף עם הילדים,
קרן אור

כן אני חשה יותר טוב,לבסוף החלטתי שעדיף לי לא לנסוע לאזכרה במבול שיורד בחוץ.הגעתי יותר מוקדם הביתה הדלקתי לילדים את הדוד והעמדתי מרק איטריות חם.עכשיו כולנו נהנים ממנו...תארי לך שהבת שלי ביקשה עוד צלחת..
גם עליי עברה תקופה של נוסטלגיה,(לא רק מכיוון הפרעת האכילה),ומצאתי בין הספריה שלי קלטת מגיל 15 בה הקלטתי את עצמי,כאילו משאירה משהו אחריי..הייתי בטוחה שאני עומדת למות...אבל היני אני היום ואני חיה יותר מתמיד!וכמוך,לא מתגעגעת למקום הזה,לחולשה ולכאב שהרגשתי.הייתי מת מהלך...סגרתי את ההשמעה אחרי 15 שעה לא יכולתי לשמוע את עצמי מדברת כך על עצמי.אבל אני חושבת שמידי פעם רצוי להיזכר בתקופה הזאת ולהבין כמה התקדמנו וכמה אנחנו לא מתגעגעות.אז היינו יותר רזות,אז מה??זה שינה את ההרגשה שלנו כלפיי עצמנו,זה הפך אותנו למאושרות??בדיוק להיפך.
טוב יקרה שאת שיהיה לנו ערב נעים,
קרן אור

עכשיו עשית לי חשק למרק אטריות.. וואו קרן אור.. את לא מאמינה כמה זה מתאים לי עם הסופה שיש בחוץ..! הלוואי והיה לי גם מרק אטריות. האמת שכבר הכנתי ארוחת ערב ואנחנו עוד מעט יושבים לאכול כי צריכים כבר לצאת. אבל אעבור בסופר ואולי אקנה אטריות להכנת מרק למחר..

ואוו, הקלטה שלך כביכול "נפרדת" מהחיים? ואוו... זה בטח מעורר הרבה רגשות כששומעים / רואים כזה דבר...
כן היינו רזות הרבה יותר, אבל זה כל מה שהיה לנו בחיים. נקודה!

יקירה, אני מקווה שיהיה לך ערב נעים.
צריכה לזוז!

נשיקות!!!

בלונדי.

אבל יש לי הרגשה שאת אלופה בבישול יותר ממני!
בכל אופן גם כאן ישנו גשם חזק,והדבר שאני הכי אוהבת זה לשבת בבית עם החימום ולהתפנק במרקים!(מחר בתכנון לשבת מרק דלעת!)
בהצלחה היום...
קרן אור

בדיוק אתמול הכנתי תבשיל דלעת...
איזה כייף לך.
וזה סתם נשמע לך כאילו אני אלופה בבישול, פשוט יש לי קצת יותר זמן פנוי, אז אני משתעשעת לי עם בישולים. אבל יש לי עוד כ"כ הרבה מה ללמוד.

מה שלומך?
איך עבר היום?
מוכנה למחר?

נשיקות!

בלונדי.

לא שמתי לב לשעה..

נו באמת - איך לא שמת לב לשעה?? מה, הלא ידעת שרק מטורפות מסתובבות להן כאן בשעות כאלה?? (אין הכוונה אלייך, כמובן. הרי השעה אצלך מוקדמת יותר, כך שזה עוד נורמלי...).

בכל אופן, יקרה - אני בסדר, ותודה על ההתעניינות. אני מקווה שגם את. אגב, היום סוף סוף הדלקתי נרות בדיליי של יומיים, כי רק היום סוף סוף קניתי חנוכיה חדשה. אז חשבתי עלייך... מכל מקום, מחר בערב/לילה אני מתכוונת לפנקך במייל כלבבך, כמו שמגיע לך.

לילה טוב, מתוקה שאת!

כרונית.

כמה טוב לפגוש אותך.. סוף-סוף!!
אני בסדר גמור, תודה! ושמחה לשמוע שגם את!
בדיוק סיימתי לאכול לי יוגרט טעים במיוחד..!

אני לא לבסד הלילה אז זה כבר טוב.

מחכה בסבלנות לפנינה שלי..

ליל מנוחה,
אוהבת,
בלונדי!!

אם רק מטורפות מסתובבות בשעות כאלה(ואגב בתקופה שהילדים היו קטנים השעות האלו באמת עשו אותי מטורפת...חחח...),אז רק כאלו שיש להם ילדים שלא מבינים שהיום יום שישי ואפשר לחרוג מהשעה שש וחצי...מתעוררות.ונראה לי שכשהם ילכו עוד מעט אני אצלול לי למיטה מתחת לפוך עם איזה ספר טוב...
בלונדי-אני אעשה לך ספר מתכונים.אבל קחי בחשבון שיש לי מתכונים מטורפים שמקוטלגים לפי רמת הקושי וזמן ההכנה שלהם...ככה זה כשאני מנסה להיות יעילה....?(אגב,למעלה חברות רושמות לי ציון שלא תחשבי..חח...)המרק דלעת זכה כבר בהתלהבות גורפת,אפילו מבעלי שלא מת על שלל הירקות.אבל אני הולכת להכין צלי עוד מעט...
כרונית יקרה-את בטח ישנה עכשיו ומקווה גם שאוגרת כוחות.גם אני אחכה לפנינייך בסבלנות.ובנתיים מאחלת לך אחלה סוף שבוע.
שלכן,
קרן אור

קיבלתי את המייל שלך,אני מעריכה את הדאגה והכנות!!
שיהיה יום מקסים,ותתנחמי שמחר חופש!
קרן אור

תרגישי טוב, ונשתמע לנו בהרחבה מחר.

המון נשיקות ואהבה!

ממני.

מצטערת שלא עניתי לך כבר אתמול,פשוט חשתי לא טוב ולא היה נכון לענות לך מהמקום הזה.
תראי גם לי יש שני ילדים,זאת עבודה קשה,לפעמים אולי יותר מלצאת לעבוד באמת.וכמו שנוכחת לדעת,הילדים צורכים מאיתנו(ובצדק) הרבה אנרגיות.הם צריכים לצידם אמא שתאהב אותם,תוך כדי לאהוב את עצמה,ותאמיני לי שהם קולטים יותר ממה שאנחנו חושבות.
וקודם כל כל הכבוד על הויתורים שעשית כדי להיות לצד ילדייך,אני בטוחה שכשהם יגדלו הם יעריכו אותך על שנתת להם מעצמך ולמען בריאותם הנפשית.
אבל את מתארת מבעד לכל הויתורים "החיוביים" גם את ה"א שנמצאת בתוכך.את שואלת מה לעשות ואיך להרגיש טוב עם עצמך.לצעריףכמו שאת יודעת אין לכך תשובה חד משמעית.גם אני לפעמים לא אוהבת את איך שאני ניראת,ודווקא מהמקום הזה אני מנסה לברר לעצמי-למה??מה עולה בי או מה אני מנסה להסתיר בהתעסקות במראה החיצוני שלי?
אני לא יודעת אם עברת טיפול בעבר,אבל נשמע שדווקא מהמקום שאת נמצאת בו כרגע,מהמקום שמחפש את עצמך,רצוי לחזור לטיפול כדי באמת להבין ולפתור דברים.
מאחלת לך בריאות והצלחה,
חג חנוכה שמח,
קרן אור

צהריים טובים!

טרם נולדו לי ילדים, אז אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה עבודה והשקעה צריך בשבילם. ויחד עם זאת, עוד להתעסק בהפרעות אכילה.
אין פלא שאת מותשת ומדוכאת.
אני חושבת, כמו שקרן אור אמרה לך, שכדאי לך לפנות לטיפול, כדי שיהיה מישהו שיעזור לך, שיחזיק אותך, שיכוון אותך. את צריכה את זה לעצמך ואת צריכה את זה לילדייך שזקוקים לאמא שלהם...

בהצלחה ויום טוב.

בלונדי.

במצב רגיל הייתי קרוב למדי אומרת לך את מה שאת לא רוצה לשמוע והוא-שאת צריכה קודם כל לאהוב את עצמך.ואני עדיין מאמינה בזה,אבל עם השנים ההסתכלות שלי לגביי זוגיות השתנתה.
תראי,לפני שיצאתי עם בעלי,היו לי כמה חברים שעשיתי כל שיכולתי כדי להבריח אותם.רציתי שתהיה לי סיבה למה אני לבד,לא הבנתי שזה נבע מהרצון לאהוב את אותה יישות בתוכי שלא נתנה לי מנוח או מרווח נשימה.גם את מי שלימים הפך להיות בעלי ניסיתי להבריח.אבל הוא לא הלך.ואז אמרתי לו יום אחד:"תראה אני חולה בה"א...יש לך הזדמנות לקחת את הרגליים וללכת,ואני אבין."חיכיתי הייתי בטוחה שהיני זה נגמר כמו עם כל הקודמים,ומה את חושבת שהוא עשה???הוא הזיל דמעות ואמר:"אני נשאר אני לא הולך לשום מקום".זאת היתה הנקודה שידעתי שהוא איתי לחלוטין ונפתחתי לגמריי כלפיו.
מה אני מנסה להגיד לך???לכי על זה!!אם את מרגישה שמשהו יכול לעבוד ושכיף לך עם אותו בחור,תהני מזה.אני מניחה שכשמישהו אוהב אותך,אבל באמת,יהיה לו קשה זה בטוח,אבל הוא ישאר.חבר הוא לטוב ולרע,בעיקר לרע שם קשה לו יותר.ואולי עם הזמן תראי שמשהו מתפתח בכיוון חיובי,ואז המחלה תפנה מעט את מקומה לאהבה אמיתית,לכזאת שנותנת מקום לעצמי שלך,לרגש שלך,למי שאת..מה שכן,אל תספרי ל הכול על ההתחלה,חכי שיהיה ביניכם איזשהו רגש משמעותי ואז תחשפי אבל בקצב שהוא רוצה ומסוגל להכיל.
מחכה לעידכונים של פגישת ההמשך!!אני באמת שמחה בשבילך,מגיע לך לצאת קצת ולהנות,ולחחות זוגיות,זה הרבה פעמים גם עוזר לבניית הבטחון והדימוי העצמי הפנימי,לא רק זה שנראה כלפיי חוץ...
שלך,
קרן אור

שאת מוצאת את הכוחות לענות לי...
עזרת לי, נחכה ונראה, אעדכן אם יהיה במה...

אני חושבת שמי שאוהב אותך באמת- יאהב אותך בכל מצב. אני יודעת שזה נשמע קלישאתי אבל זה כך. כשיש קשר חזק, כלום לא יכול לגבור עליו, גם לא תקופות רעות או משברים.
ואני חושבת כמוך, שאולי אם פרפרה תיתן הזדמנות אמיתי למישהו להכנס לחייה, זה יוכל להזיז אותה לכיוון בריא יותר, אולי לתת לה פרספקטיבה אחרת להכל...
אז פרפרה- בהצלחה!!

ליל מנוחה!

בלונדי

פרפרה אני חושבת שכמה שאת רוצה קשר זוגי ואהבת אמת אין לך מספיק אנרגיות וכוחות להשקיע בזה הראש שלך כל הזמן עסוק בתיכנון הסדר היומי שלך מתי ואיזה ספורט לעשות כמה אכלת וכמה לאכול המשקל תופס לך חלק מאוד גדול בחיים כרגע תחשבי עם עצמך אם את תוכלי להתפשר קצת ולפנות קצת זמן גם לזה אם באמת מתאים לך שמישהו יכנס לחיים שלך ויפר את הסדר העיקבי ששמרת עליו עד עכשיו ... אני בדיוק בבעיה שלך ואני מבינה את זה להרבה גברים יהיה קשה לקבל את זה לא רק את ההפרעה אלא את זה שאת משקיעה כלכך במשקל שלך וזה תופס לך חלק נכבד מהחיים ועוד בנוסף את גם עובדת קשה מתי תוכלי לפנות זמן בשבילו??? אם את מוכנה לאהבה ולקשר באמת כדי שהגבר שלך ישאר איתך ןיהיה מוכן לקבל את הבעיה עליך להתפשר קצת ולוותר קצת על העיסוק האנטסיבי שלך במשקל.. תחשבי על זה ושיהיה לך הרבה בהצלחה

אז אני מבינה שאת קוראת סמויה בפורום הזה,ותודה על התשובה.אשמח לשמוע קצת יותר עלייך,אם את מרגישה שזה נכון עבורך.
קרן אור

שלום יקרה!
שמחה לשמוע על השינוי הטוב שחל אצלך.. איזה יופי.
שיהיה לך יום קל ונעים,
וכמובן- חג חנוכה שמח!!!

אוהבת,
בלונדי!

מאחלת לך גם חג שמח!
אני תיכף פורשת כנראה שמפלס החום אצלי גבוה מידי..קיבלתי את המיילים ממך,המון תודה יקרה על הדאגה והאיכפתיות.
קרן אור

רק כעת אני נכנסת לפה... ורואה אותך.
אז כן, כבר שלחנו מיילים ..
אבל אני מקווה שיהיה לך המשך יום נעים וקל.. ללא כאבי ראש מיותרים.

אוהבת,
בלונדי!

כנראה שההודעה שלך עזרה כי אני הרבה יותר טוב אבל עייפה מאוד ומותשת נפשית.
אני פורשת לישון לשם שינוי מוקדם ומאחלת לך ערב נעים.
נשיקות,
קרן אור

טוב אני כבר אחרי ההלוויה,היה מאוד עצוב,אבל זה טיבו של עולם,והיא נגאלה מייסוריה.
עליי הוטל לקרוא לה הספד,ונפרדתי ממנה.
לא קל,אבל צריך להמשיך.
כואב לי הראש מאוד,עדיין,מקווה לטוב.
שלך,
קרן אור

משתתפת איתך בכאבך ומחבקת אותך.
ואכן זה טיבו של עולם והכי חשוב שהיא איננה סובלת עוד.
היי חזקה והלוואי ותצליחי לישון היטב הלילה.
נשיקות!
בלונדי.

לקבל את המוות כחלק מהחיים...אני מאוד מתקשה בכך, ולעיתים המשפט נשמע לי קלישאתי אבל הוא מציאותי ונכון. המוות הוא כנראה באמת חלק מהחיים.
כמה עצוב וקשה לקבל את זה, כמו שאמרתי אני לא ממש מצליחה להרגיש את זה אלא רק להבין...
תהיי חזקה קרן אור יקרה!

אני מקווה שלעולם לא תצטרכי להרגיש את זה!
אני כאמור התמודדתי עם זה כמה פעמים בחיים,פעם מתוכם היתה אובדן חברת נפש שנפטרה מנזקי ה"א..ואכן,לא פשוט.ובמקרה של סבתי,אחרי שראיתי אותה אתמול,ראיתי כמה היא שלווה,כ"כ הרבה זמן לא ראיתי אותה כך...היא היתה מתעוררת למציאות של כאב וישנה לתוך כאב.
את יודעת כשמישהו חולה סופני,יש נטייה של הקרובים אליו לרצות שישאר עוד יום בחיים,בעיקר בשביל עצמם,מתוך מחשבה אגואיסטית.אני יודעת שזה טיבעי,אבל לפעמים צריך לחשוב על החולה ועם מה הוא מתמודד ופשוט לשחרר.ובמובן הזה,עם כל הכאב,אני שמחה שהיא שוחררה.
אישה מדהימה שגם במותה לא רצתה להפריע לאף אחד,היא סחבה ימים נוראיים של סבל,וחיכתה שדודה שלי תסיים עם האירוע של בנה....
וזה קשה בייחוד שכל זכרונות הילדות שלי נקברו באופן ממשי גם,אבל באמת שאין מה לעשות וזה טיבו של עולם.ועכשיו צריך לאסוף את השברים ולהמשיך.
את יודעת זה העלה אצלה שאלות חשובות אתמול,ובהנחה שכולנו נלך מתי שהוא,שאלתי את עצמי האם אני עושה כל שאני יכולה כדי למצות את החיים???האם אני באמת מאושרת,או שחיי כמו רבים הם כמו רובוט קמה למציאות מסוימת וישנה לתוכה בלי רגושים,בלי להנות,פשוט כמו שצריך.מהי הגדרה של אושר??ומי בעצם מאושר??
יש שני דברים שאין לנו שליטה עליהם והם יום לידה ויום פטירה.אבל מה אנחנו עושים באמצע??זה מה שיקבע את איכות חיינו וזה תלוי רק בנו.
מאחלת לך ולכולנו רק אושר ובריאות,מעבר לזה הכל יבוא מעצמו,
קרן אור

מקריאת מה שכתבת מרגישים את הכאב והמצוקה.את שואלת מתי זה יגמר.זה יגמר כשתחליטי שאת מסיימת את זה.אני יודעת שזה לא פשוט כמו שזה נשמע,אני מבינה שבטח את שנים נמצאת בתוך המחלה,אבל גם כך זה לא משרת אצלך כלום,כי ניכר שאת סובלת.אפשר לנצח את ה"א,צריך באמת לרצות.החלטה על טיפול ושינויי צריכה לבוא מהמקום שמבינים שהגיע הזמן להתמודד עם הפחד,לא לפחד לראות את השחור,ולדעת שיש עוד צבעים בפלטה,שיש לך את מי לשתף וזאת בחירה שלך,של לאפשר לעצמך את השקט האמיתי שבא לאחר ההתמודדות...
ואני כאן,כדי להקשיב,וזה כבר מישהו אחד לשתף.
שלך,
קרן אור