פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

אני שמחה שבן הזוג שלך חוזר(או חזר כבר??),והיני השבוע שכ"כ פחדת ממנו,הסתיים לו בהצלחה.כנראה שזה מעיד על הכוח רצון שלך,וע"כ שאת באמת כבר במקום אחר.וכל הכבוד ,אני יודעת עד כמה היה לך קשה...
לגביי-קיבלתי עכשיו את תוצאות בדיקות הדם במייל(למעט משטח הגרון).הכול יצא תקין בגבולות הנורמה.ריכוז הרעלן בדם קיים אבל לא כמו שחשבנו(יכול להיות שזה בגלל האנטיביוטיקה שכרגע מפעפעת לי בדם...).אני עייפה נורא,לא יודעת מה יש לי.אני בקושי מצליחה להחזיק את עיניי פקוחות,אז נראה לי שעוד מעט אפרוש.וכן,אני כבר בונה על ארוחת בוקר במקס ברנר(יש לי סניף כזה ליד הבית!),בתור מורעלת שוקולד זה סביר ביותר שבחרתי במקום כזה!
לגביי הפסיכולוגית-היא הסכימה איתי שאין לי צורך כנראה בטיפול,והאמת היא שאני הולכת אליה יותר ממקום שהתגעגעתי,אבל אני כמובן אזרום לאן שהשיחה תתפתח.עוד לא קבעתי איתה,כי יש לי שבוע די עמוס בתכנון(2 אירועים),אבל אני מאמינה ששבוע לאחר מכן זה כבר יקרה.
מאחלת לך סופשבוע נעים וזוגי,
אוהבת,
קרן אור

מה קורה?
הכל בסדר??

היום הייתי ביום חופש(לא משהו מוצהר...)-קמתי על הבוקר נסעתי לבדיקות דם,הלכתי לקניות,הלכתי להסתפר סוף סוף,ולקחתי את בני לטיפת חלב.בסה"כ אני מרגישה טוב,למרות שכשלקחו לי היום משטח גרון,הלבורנטית ציינה שהוא מאוד אדום(אני עדיין על אנטיביוטיקה),אבל המרגש בסדר,חוץ מעייפות קשה.
מה שלומך???איך את מתמודדת??
שמחתי לקבל ממך מייל ולשמוע שאת יותר טוב,ושאת עסוקה בדברים שעושים לך טוב.(אשיב לך עליו יותר מאוחר).
אתמול היינו אמורים לצאת,אבל גיסתי הבריזה לנו,כנראה בגלל העיניינים המשפחתיים.אבל לא נורא,אם משהו לא ישתנה עד מחר,אני ובעלי נשב על ארוחת בוקר כמו שרציתי לפני כמה שבועות.
טוב יקרה שלי אני לבד עם הילדים,
אנחנו נשתמע יותר מאוחר,
אוהבת מאוד מאוד
קרן אור

אמנם אינני יודעת על קבוצות תמיכה המתארגנות באופן עצמאי, אך אני יודעת שבטיפולים המקובלים במרפאות להפרעות אכילה משבצים אותך לקבוצת תמיכה, כמו גם למעקב תזונתי-דיאטני. כל זאת מוצע במסגרת של טיפול משולב שלא במסגרת אשפוזית.

באזור המרכז תוכלי לפנות למרפאה בתל השומר או למרפאה הפסיכיאטרית של בי"ח איכילוב (היחידה להפרעות אכילה באיכילוב שייכת למרפאה הפסיכיאטרית הכללית של ביה"ח).

תרגישי טוב ולילה טוב!

כרונית.

ואצלך?
אהבתי מאד את הודעתך מהבוקר.
אוהבת את הכנות שלך כשאת מודה שעדיין יש צורך בזהירות ובעירנות ומעריצה את ההתמודדות העיקשת שלך.
נראה לי שעם ההחלמה, הילדים, העבודה, בנית לעצמך בטחון עצמי והערכה עצמית שממשיכים להתחזק כל הזמן. וכמו שכתבת, אסור לך לאפשר לאף אחד להרוס את מה שבנית!
כנראה שרק מי שהגיע כבר לשלב כזה של החלמה ובריאות מבין על מה וויתרנו כל כך הרבה שנים... על שפיות ואושר.

אני בדרך לחברה, אך קודם מכינה לי ארוחת ערב מוקדמת. חוששת שאם אוכל שם יתעוררו כל מיני מחשבות שליליות כגון "אכלתי יותר מידי", "לא הייתי צריכה לאכול את זה", ובמצבי כרגע עדיף לתכנן מראש ולוותר על ספונטניות.
קשה לי לקבל את המצב הזה של צעד קדימה, צעד אחורה, אך העיקר שהנפילה לא הגיעה? נכון?
מקווה שבקרוב אשוב לשלב הטוב יותר בו אני יכולה להרשות לעצמי לאכול בחופשיות רבה יותר.
אך כרגע המטרה המרכזית היא לא להביא את עצמי למצב לא נוח ולהתמודד עימו לבדי בלילה בבית...
ערב נעים יקירתי, אם לא אהיה עייפה מידי אשוב הנה בלילה.
שלך,
שלי.

אני בסדר גמור,תודה על ההתענינות.אבל האמת היא שכ"כ מתחשק לי להתעמל,אפילו רק תרגילי מתיחות,אבל אני מונעת בעדי...לפחות עד שאסיים את האנטיביוטיקה.מחר אעשה בדיקות דם,ואז כשאקבל את התשובות אדע יותר מה המצב עם החיידק.
קיבלתי מכתב היום מהפסיכולוגית,בעקבות השיחה של החג,והיא הזמינה אותי לשיחה אצלה.נראה לי שאענה להזמנה.האמת היא שאני צריכה לברר לעצמי כמה דברים כמו מה מניע אותי,מה רודף אותי שאני לא מצליחה לאפשר לעצמי רגע של שקט(ועכשיו שאני עושה את זה למה זה מרגיש לי כ"כ מוזר??)??ממה אני מפחדת??או שזה באמת האופי שלי-היפר,תקתקני,יצרני...??
את רואה גם אני עדיין לא שלמה עם הרבה דברים,אבל מרגיעה את עצמי בכך שלפחות בסיס יציב הצלחתי לבנות.
אני שמחה שאת מתכננת את הצעדים שלך,זה חשוב בתקופה כזאת.אין כל רע לצעוד במקום או טיפה אחורה,כל זמן שלא נשארים שם.אני קוראת לזה "מנוחה".הפוגה ריגעית.וכן,כל עוד שלא היתה נפילה(תאמיני גם שלא תהיה) הכל כשיר כדי למנעה.
מאחלת לך בילוי נעים עם החברה,ואולי יום אחד גם אנחנו נשב על כוס קפה.
ערב נעים וקליל,קרן אור

אני חושבת שאת נוהגת נכון בכך שאת מתכננת כמה צעדים קדימה ומוותרת באופן זמני על ספונטניות. כי אם את מרגישה עכשיו במצב עדין, אז כן, בהחלט כדאי להרחיק עוד קצת את הגדר משפת הבור כדי לא ליפול לתוכו (לספק יותר מרווח בטחון בין הבור לגדר). תנסי פחות לחשוב על הפחד מהנפילה, אלא יותר על תוכניותייך לעיסוקייך ל-12 השעות הבאות (זוהי סתם דוגמה). באופן כללי, ככל שפחות תחשבי על תסריט שלילי - בעצם כך את תתרחקי ממנו.

טוב,אני מקווה שלא בלבלתי אותך לעת לילה...

ומקווה שנהנית אצל חברתך ושיהיה לך לילה נעים וקל!

כרונית.

מה שלומך?? מקווה שהכל טוב ושעובר עלייך בילוי משפחתי נעים. מתוקה, קיבלתי את מכתבך מאתמול, ואני אענה לך עליו בקרוב. תודה על שכתבת לי. מכל מקום, אשמח בינתיים להתעדכן אודותייך.

אני מרגישה זוועה, תודה. חוסר הכוחות שלי הוא כבר מעבר לכל גבול, נורמלי ולא נורמלי. אבל אני משתדלת לטפל בזה, ומקווה להתאושש מתישהו.

ובינתיים - לילה טוב ורק טוב!

כרונית.

שלחתי לך עכשיו קצת יותר מכמה מילים... מה שלומך?? האם כבר הלכת לישון? אני מבינה שמחר את הולכת לבצע בדיקות דם. אני מחזיקה לך אצבעות, מקווה לשיפור ממשי ומחכה לעדכון.

אני חושבת שזה רעיון מצוין ללכת ולדבר עם הפסיכולוגית שלך. אני זוכרת שרציתי להציע לך את זה עוד אז, כאשר סיפרת שדיברתן. אז אם באמת היחסים ביניכם היו טובים ופוריים, כדאי לך לתפוס אתה שיחה. למה לא? לדעתי זה יהיה רק לטובה. אם את מרגישה צורך וחשק - לכי על זה.

לגבייך - לדעתי חוסר המנוחה שלך נובע מפחד. הפרפקציוניזם משרת פה את ההתנהגות התקתקנית והיצרנית, כלשונך, אך אולי הוא מחפה על פחד של עצמך מפני עצמך. פחד מלגלות על עצמך עוד דברים או פחד להתמודד עם רגשות קשים שעלולים חלילה להפילך ושמאלצים אותך להרגיש תחושות קשות.

יקירתי, אני שולחת לך חיבוק ענקי ואוהב...

ליל מנוחה!

כרונית.

הייתי כאן ואפילו כתבתי תגובה ארוכה,אך המחשב פתאום החליט שהוא עושה ריסטרט לעצמו...איך התבאסתי!
בכל אופן היה לי יום מדהים היום,זוכרת את ההיא שדיווחתי לפני שבועיים שבאה אליי "ביציאה" מאוד פוגעת,אז שתביני שהיום היא זימנה אותי לשיחה וקידמה אותי,ואיזה מחמאות קיבלתי שרק חשבתי כל השיחה נו בטח כל רגע היא הולכת לקלקל...
אני בסדר יפה שלי,הגרון כבר לא כואב אבל אני עייפה מאוד.בצורה חריגה.כמעט נרדמתי היום לפני שמונה בערב.אז בעלי הכין לנו נס קפה וארוחת ערב,ודיברנו קצת מן "זמן איכות" שמזמן לא הקדשנו אחד לשני בתקופה האחרונה של קיא-אנגינה-עוד פעם קיא...
כתבתי לך לפני שזה נמחק כמה אני קוראת את מה שאת כותבת ומתפעלת כל פעם מחדש.אני לא שוכחת לרגע איך ביום אחד קיבלת החלטה מדהימה להפסיק להקיא.ולא חיפשת לעצמך תירוצים,פשוט עשית את זה.זה משהו שאני מעריצה את יכולת השליטה המדהימה הזאת,ולכן אני כ"כ מאמינה בך שאת רק תתחזקי "מהמשברון" ומהקושי הריגעי שכרגע את חווה.את נמצאת היום במקום אחר,טוב יותר,שלם יותר ואת יודעת לפעמים כשיוצאים מה"א פתאום מגלים שהיא "לא הדבר הכי טוב שיש לנו",ואח"כ באיזשהי נפילה פתאום כל "ההילה" שכביכול ציירנו לעצמנו לגביי המחלה כבר לא שם.ולא חוזרים.זה קרה לי כמה פעמים,זה עובר לי בראש לעיתים רחוקות,החשק לצלול לברוח,אבל אני יודעת שאין לי לאן,שה"א לא שירתה כלום מלבד כלא,כאב ומועקה.ואז זה מכריח אותי להתמודד,ואח"כ אני יודעת ומרגישה חזקה יותר.לא רק מול עצמי אלא כלפיי הסובבים אותי.
אתמול העזתי אפילו להגיד לחמותי:"אני בחורה איכותית ואת לא יודעת להעריך את זה.ואני מתנצלת אבל אקיף את עצמי רק באנשים איכותיים כאלו,ולא באלו שקמים בבוקר וחושבים שהם ירגישו טוב יותר עם עצמם כשלמישהו אחר יהיה רע..."והיא היתה בשוק!(סיפור ארוך,לא סתם דיברתי כך,זה פשוט הצטבר אצלי...)
יפה שלי מאחלת לך ימים קלים,
אוהבת קרן אור

כל הכבוד!
אני כל כך גאה בך. לא משנה מה קרה בינך לבין חמותך, נפלא בעיני שאת לא "מתקפלת" ומנסה לרצותה, אלא מחזיקה בעמדה שלך ומאמינה בערכך. ואם היא לא מכירה בעבודה שאת אדם נפלא, זהו ההפסד שלה.
שמחה לשמוע שהיה לך יום נפלא בעבודה. רואה? ההערות הפוגעות של אותה האשה וודאי נבעו מקנאה בך, או שכמו רבים אחרים, היא לא חשבה לרגע לפני שפרקה עלייך איזה תסכול אישי שלה. ולמרות כל זאת היא מעריכה אותך וכנראה מכירה בטעות שלה...

ברור שאת עייפה, המחלה והתרופות מחלישות מאד. אך נשמע שיש לך מצב רוח טוב, וסגרת שני עניינים כואבים ביום אחד, ואני בטוחה שלפחות במובן הרגשי את חשה חזקה יותר.

המון תודה על המחמאות והתמיכה והמילים הנכונות כל כך. מקווה שיהיה לי את הכוח שלך לשרוד בתהליך הזה לאורך זמן, לתמיד, ולא לשקוע שוב. הידיעה שמצפה עוד דרך ארוכה עד שאבסס ביטחון בעצמי מתסכלת, אך הרבה יותר מפחידה המחשבה על צלילה מחדש לתוך המחלה.
קבעתי עם חברה להערב, ומחר הולכת לאיזו הופעה, והנה, כמעט והסתיים השבוע...

יום נפלא יקירתי, נסי לא להתיש את עצמך, ותמשיכי לעמוד כך באומץ מול כל העולם!

אוהבת,
שלי.

תודה על המחמאות.אבל לא הייתי כך תמיד,היציאה מהמחלה,הילדים שלי,הם דברים שחישלו אותי מאוד,וגרמו לי להבין מה נכון בשבילי בחיים,ואיך אני לא מוכנה שידרכו עליי יותר,גם אם זה אומר שיחשבו עליי דברים רעים(פעם רק המחשבה הזאת "סירסה" אותי).בסופו של יום אני נשארת עם עצמי,וחשוב לי להרגיש טוב מבפנים.להיות נאמנה לעצמי.כמובן שאני לא מתפרצת,אני טיפוס מאוד מאופק,מאופק מידי אפילו,אבל אני מחכה בסיבוב ויורה את החץ שלי בדיוק בנקודה.
אני לא חושבת שאני חזקה מספיק,אבל אני משתדלת להיות כזאת.גם לי יש את הימים שלי,שבהם אני מסתכלת במראה ואני לא מבינה איך אנשים אומרים לי שאני ניראת טוב,ימים שבהם אני רואה בעצמי פגמים.ואז המחלה לפעמים מרימה את ראשה,בייחוד בזמנים של לחץ שפתאום התיאבון שקט יחסית,עוברת לי המחשבה למה בעצם לאכול אם אני לא רעבה,לא יזיק לי קצת.אבל אני דוחקת אותה,כאילו מפחדת ליפול אפילו פעם אחת.וזאת ההתמודדות,והיא כנראה תלווה את כולנו לאורך זמן,אבל הנקודה היא שה"א כבר לא שולטת לי בחיים.אני שולטת לעצמי בחיים.האושר שלי והטוב שיש לי השגתי בשני ידיים,ואני שומרת על זה בקנאות,כאילו מפחדת שמישהו יטול את זה ממני בכוח,כמו שהיה לי...הבנתי שאני לא מחפשת יותר תירוצים,אני מבצעת.אז לפעמים זה קל והכול מושלם,אבל החוכמה היא לקבל את זה גם בימים לא פשוטים,ולדעת להתרומם מעליהם.וזה לא קל,אבל אני מאמינה במטרה.אני מאמינה בבריאות.בהתמודדות.בלחיות באמת.וכל אחד מוצא את הדרך שלו בתוך הכאוס הכללי.
יפה שלי,עוד מעט נגמר השבוע שאפו על ההתמודדות.
מאחלת יום מקסים,נשתמע בהמשך,
קרן אור

והנה, את כבר נשמעת הרבה יותר טוב!
שמחה שכתבת ושהוקל לך, ודברים התבהרו.

נדמה לי שכמעט כולנו "לוקות" בנטיה הזו להסתגר כשרע וקשה, לשמור את הכאב בפנים. והרי זוהי אחת הסיבות למחלה, ואחד הגורמים שמעוררים אותה שוב ושוב.

כמו שכתבתי אתמול, הרי גם אני, במקום להודות שלפני תקופה של בדידות ו"העדר השגחה", ניסיתי לשכנע את עצמי שהכל בסדר, שאני יכולה להסתדר היטב לבדי ושתחושת בדידות היא ילדותית ומטופשת.
אז שמחה מאד ששתפת אותנו, שפרקת עם עצמך וכאן את הכאב, הבנת היכן את עומדת ומה המגבלות כרגע ובחרת איך לשוב לדרך הטובה.

ידעתי שכך יהיה, הרי את חזקה להפליא ומכירה היטב באמת - המחלה הזו היא מוות, רגשי ופיזי. היא רק מספקת אשלייה של שביעות רצון מהגוף, כשלמעשה היא הורסת עוד ועוד.

אני בסדר, קמתי מוקדם להתעמלות ומחכות לי כמה שעות לפחות של מצב רוח טוב...
יש לי פתק קטן ליד המחשב עם תזכורות, תוכניות ושיטות איך לעבור עוד יום ללא נפילות, ובשאיפה - גם ללא תשוקה ודחף להתנהגות חולנית.

שיהיה לך יום נפלא יקירתי,
אוהבת,
שלי.

שלום יקירה. תודה על המחמאות שלך!!

אני חושבת שזה מאוד חכם שאת מתכננת לעצמך פעילויות ולא משאירה "פתחי מילוט" מסוכנים! כל הכבוד, את חזקה להפליא ואני ממש גאה בך שאת מתמודדת עם הכל בגאון!!

אצלי הכל בסדר גמור.....

שיהיה לך ערב נפלא ונעים ומקווה שהכל בסדר אצלך.

אוהבת,

בלונדי!

אכן מפתיע לראות אותך מבציעה כאן בשעות "לקטינים" כמוני,אז אחרי שקמתי מהריצפה(האמת שזה מאמץ בשבילי כי אני די מרוחה על הריצפה בתקופה האחרונה,לפחות עם המחלות) רציתי להגיד לך ששלחתי לך מייל,וברוכה הבאה לעולם "האנושי",לצערי.אני כמעט פעם בשבוע חוטפת עצבים ממישהי חסרת טקט,או מישהי שסתם בא לה להגיד משהו נורא מצחיק על חשבוני,על מצבי,כאילו שחתמתי על טופס ויתור סודיות כללי.זה משהו במנטליות כאן,שלכולם מותר להגיד כל מה שבא להם...להגיד לך שאני השלמתי עם זה??אני רחוקה מאוד,מה שכן,למדתי לא להיכנס להתנצחויות האלו,כי בסופו של דבר אני מבזבזת אנרגיות שגם כך אין לי,ורק אני נפגעת מאנשים שלא שווים את זה.אני לא יודעת ממי ומה נאמר לך,אבל אני מקווה שמעבר לכעס\פגיעה ראשוניים,צפצפי עליה.הרבה פעמים אנשים מוציאים על מישהו שהם מקנאים בו את התסכול שלהם,תשאירי אותה ללא תגובה עם התסכול שלה,תאמיני לי כמה פעמים כשקמתי והלכתי זה הרתיח אפילו יותר מתשובה חדה.
ולגביי-אני כבר מרגישה חזקה יותר,הגרון כבר לא דואב לי,אבל אני עייפה מאוד.ולא יכולה להתעמל או לאמץ את עצמי יותר מידי.וזה מרגיש כמו לשים ציפור דרור בתוך כלוב.אבל כנראה שאין לי ברירה נכון??
אני מקווה שתישני גם היום מוקדם,
אוהבת,
קרן אור

ראשית - המון תודה על החיזוקים והתמיכה, יודעת שאת מזדהה עם תחושותיי ומבינה כמה קשה להאבק בהרגלים הישנים, הטבעיים כל כך.
מקווה שהימים הבאים יעברו בקלות יחסית, וכבר תכננתי כמה אסטרטגיות נוספות שאולי יסייעו לי להמנע מנפילה (למשל, להתחיל לבשל למרות שאני אוכלת לבד... לא להשאר בלי שום דבר מזין וטעים בבית).

מאד מעריכה את החלטתך לחזור לתרופות, ובטוחה שהגעת למסקנה הנכונה. אין שום סיבה שתאבקי כך כשלידך מונחות תרופות שסייעו לך להתמודד עם החיים ועם עצמך בקלות רבה יותר.
כמו שכתבת - הבריאות שלך חשובה יותר מכל!
ומדברייך בימים האחרונים נוצר רושם שאת סובלת ממש, שקשה לך, וחבל שכך.
רק מקווה שאת לא חשה אכזבה או כעס כלפי עצמך, כי אלו לא נחוצים כלל! וכמובן, מקווה שבמהרה יעלמו כל התחושות הקשות וקולות המחלה יעלמו להם.

אז שוב, המון תודה על התמיכה המיידית שלך ושל קרן אור, יוצאת עכשיו לפגישה ואחר כך להורים, אשוב להודעת לילה טוב!

אוהבת,
שלי.

אני חושבת שטוב שהגעתם למסקנה הזאת ביחד.הבריאות שלך קודמת לכל.העתיד שלנו הוא ההווה.
כמה זמן לוקח עד שהתרופה מתחילה לעבוד-שלושה שבועות???אני מתארת לעצמי שתצטרכי לבלוע קצת את הרוק בתקופה זאת ולהיעזר בכל דבר שיגרום לך להרים את הראש למעלה,עשי זאת.אל תוותרי על עצמך,בראש ובראשונה.ואני כאן כדי להכיל את מה שיתאים לך.אל תהססי לפנות אני אקבל כל בקשה שלך בזרועות פתוחות.
מקווה לימים יותר טובים עבורך ועבורנו,
אוהבת מאוד מאוד,
קרן אור

וברוך הבא...
כאב לי מאד לקרוא את ההודעה הקצרה שלך, כי ברור שמאחוריה עומד סבל וכאב עצום.
אני בולימית יותר מעשור, כמעט 4 חודשים "נקייה", ויודעת כמה קשה לצאת מהמחלה הזו. וכמה מתסכלים ניסיונות העבר שלא צלחו, וכמה יאוש וחוסר אונים כרוך בכל התהליך הזה.

לא פרטת איזה טיפולים ניסית, האם היית בטיפול נפשי, תזונתי, או אשפוז.
אשמח לשמוע, בעיקר מכיוון שנראה לי ואין תשובה אחת לשאלה
"מה עושים".

מאמינה שלכל אחד דרך שונה שתסייע לו לצאת מהבור הזה ולהתחיל חיים חדשים ובריאים.

גם אני אחרי שנים של טיפול פסיכולוגי וגם תרופתי בשלב מסוים. שום דבר לא עזר, עד שלפני כמה חודשים התגבשה איזו תחושה שפשוט אי אפשר להמשיך כך, ואיתה גם האמונה שאפשר להצליח ולהחלים.

יש לקבל החלטה נחושה מאד להפסיק לזלול ולהקיא ולהתחיל לחיות ללא הסתרה, בושה, וכל הזוועה שכרוכה במחלה הזו.
וכן, כנראה שצריך גם לוותר על חלום הרזון, על הרעיון של לאכול כמה שרוצים מבלי להשמין.
זה קשה, ואני עדיין נאבקת עם כל אלו.

אך מחשבה אחת קטנה - אנו חוששים כל כך להשמין ובו בזמן מסרבים לוותר על אכילה לא מבוקרת, אך ההתנהגות הסדרתית הזו הרי גורמת לנזקים חמורים וכעורים יותר מכל עלייה במשקל! השיניים, העור, השיער, ועוד לא התחלנו לדבר על מערכת העיכול הדפוקה לחלוטין ושאר המערכות שניזוקות...

בקיצור, רונן יקר, גם לי לא ברור מה עושים, אך ברור שחייבים לעשות משהו.
נכון?
אשמח אם תכתוב עוד על עצמך, אם תשתף אותנו "בהיסטוריה" של מחלתך וכו'.
ואנחנו כאן, כל הזמן, ונספק כל תמיכה אפשרית.
שלך,
שלי.

קודם כל המון תודה על התגובה הנהדרת - זה בטח מאד עוזר לי להפתח ולכתוב יותר על עצמי

אז ככה..
בגיל 17 לערך אחרי שהייתי כדורסלן חתיך ושווה :) של קבוצת כדרוסל ידועה , נפצעתי והושבתתי לתקופה ארוכה בה ישבתי בבית וטחנתי אוכל כאילו אין מחר - ובאמת לא היה מחר ועליתי 25 קילו ... מרוב יאוש מעצמי כבר לא ידעתי מה לעשות ואחרי איזה תוכנית טלויזיה שדיברה על בולמיה - "נדלקתי" והתחלתי להקיא - ירדתי תוך חודשיים 22 קילו ששולבו עם ריצה וכושר מה שגרם לי להיות שוב נחשק וכו וכו
מאז אני שם עולה 5קג יורד 7 עולה 7 יורד 6 כל שנה עולה ויורד עם הקאות קבועות של כל מה שמשמין אותי ומאפשר לי חטאים מידי פעם על מנת לשמור על המשקל
שיניים הרוסות , יש - שיער דליל - יש למרות זאת אם תראו אותי תחשבו ואני לא בקטע השחצני - נראה מצוין - בגובה 180 עם משקל של 79 קג - ידיים שנשארו שריריות ובטן נטולת ריבועים אבל לפחות לא כרס
זהו כאן אני תקוע - ניסיתי טיפולים במראפת אכילה של מכבי ולא הלך - ניסיתי 2 פסיכולוגים - לא הלך - ניסיתי דיאטנית - הלך לכמה חודשים עד שנשברתי
בקיצור י א ו ש !!!

לא יודע מה לעשות

אני מבינה אותך. חוסר האונים נשקף מהודעתך, אך אסור להתייאש אף פעם. העובדה שהפצעת פה מוכיחה שאינך מיואש ושאתה מחפש דרך החוצה, וזה נפלא כשלעצמו. אני מבינה שלקחת חלק במספר טיפולים שנכשלו. רונן, מדוע הפסקת את הטיפול? מדוע זה לא הלך לדעתך? כי לחצו אותך מדי? כי כאב לך מדי? או כי חשבת שהטיפול החטיא את המקום הנכון ולא היה לעניין? כיצד אתה מדמיין טיפול יעיל בבעייתך? מה היית מצפה מטיפול אמיתי?

כמו שאתה כבר יודע - אין פתרונות קסם, ואין באמתחתנו תשובה ניצחת עבורך שתוציא אותך מהבור העמוק הזה. אני חושבת שהמשימה הכי קשה בדרך הזאת היא לשבור הרגלים ישנים, ולהתמיד בדרך חדשה שהיא לא כ"כ נוחה לך. וכדי להצליח בזה חייבת להיות לך מטרה ברורה בחיים - להיות בריא ולחיות חיים בריאים. ועוד מלפני זה - להשלים עם עצמך וגם עם עובדות החיים. אתה חייב לפסול את המשוואה האוטומטית של "אוכל משמין=הקאה", ולשנן "אוכל משמין=השמנה" וגם שזה טבעי ולא פסול, כי קודם כל אין איסור ליהנות מאוכל ולהשמין קצת, ושנית - כשתלמד לאכול במידה - לא תשמין. אז קשה מאד לשנות קווי מחשבה שהתקבעו כבר שנים ארוכות, וקשה עוד יותר לתרגם אותם למעשים, אבל אני מאמינה שזה אפשרי אם באמת רוצים ואם מקבלים החלטה להילחם בזה עד הסוף.

שיהיה לך המשך ערב נעים...

כרונית.

שמחה ששתפת אותנו!
ולפני שאגיב רציתי לציין שלמרות שפורום זה קיבל "אופי נשי", בגלל שאנו "הקבועות", נשים, הפורום פתוח לכולם ואתה יותר ממוזמן להשאר איתנו!

הסיפור שלך נשמע מוכר ויש בו נקודות דמיון רבות לסיפור האישי שלי ונדמה לי שגם לסיפורן של רבות אחרות.
בת שלושים היום. גם אני התדרדרתי למחלה (ראשית אנורקסיה) לאחר שהפסקתי לרקוד, עיסוק אינטנסיבי של שנים רבות. הגוף השתנה עקב הפסקת הפעילות הגופנית וגיל ההתבגרות, לא יכולתי לסבול זאת, וגורם זה בשילוב גורמים אחרים באישיותי זרקו אותי הישר לבור של הפרעות אכילה.
כמוך, גם אני נראת כאדם רגיל, למי שאין היכרות אישית עם בולימיה לא ינחש לעולם את מצבי.
גם אני הצלחתי לשמור על גוף שרירי ומראה בריא וחיוני, ולמדתי כיצד להסתיר את הנזקים החיצוניים של המחלה.

אך כל זה לא שווה דבר. הרי מבפנים הכל הרוס וכואב, וגם אם איש לא רואה זאת, אנו רואים זאת כאשר אנחנו מביטים במראה.
גם אם הסביבה רואה בנו אנשים נאים ומושכים, הרי התעוב העצמי שמתעורר אחרי כל סדרה של זלילה/הקאה לא מאפשר לנו להנות באמת מההופעה הנאה.

אני הגעתי להכרה שאי אפשר להמשיך לחיות כך. אי אפשר להמשיך ולנסות לבנות הערכה עצמית על בסיס משקל הגוף. כי בעוד ששמרתי על משקל נמוך באמצעות המחלה, הרסתי כמעט כל חלקה טובה שהיתה בחיי.
ותחושת הערך העצמי המיוחלת לא נבנתה מעולם...

ההמלצה היחידה שאני יכולה לספק כאן היא לחזור לטיפול מתוך רצון אמיתי. לחפש את המטפל ואת השיטה המתאימה, והפעם - בלי הסתרות, בלי הכחשות, ועם נכונות אמיתית להשאיר את המחלה בצד ולבנות חיים חדשים.

זה לא קל, התהליך דורש גם בנייה של אדם חדש. אדם בריא, ללא מחלה שמאחוריה ניתן להסתתר מהעולם, ללא מחלה שאפשר לברוח אליה עם כל מצוקה שמתעוררת.

פנית הנה, ונראה לי שפנייה זו מצביעה על נכונות להחלמה ויאוש מהמצב הקיים. אז נסה לשמר את המוטיבציה הזו לשינוי אמיתי וחפש עזרה.

האם משהו ממשפחתך או חברים קרובים יודע על המצב? האם יש משהו שיכול לספק תמיכה יומיומית כמעט? זה עשוי לעזור.

אז להתראות בנתיים והרבה הצלחה ואושר.
שלך,
שלי.

המון תודה - ולמרות שאני מאמין שהרוב פה נשים - לי לא ממש משנה .. הפפך - יש פה אוזן קשבת אמיתית ותודה

לאן אתן ממליצות לפנות - אני כן מחפש מקום אבל רוצה לשמור על דיסקרטיות בכל זאת

לאן לפנות - אתה מתכוון לטיפול פרטני או למסגרת טיפולית מאורגנת?
אני חלשה במסגרות שכאלו ובמרפאות, אך הבנות האחרות כאן בקיאות יותר וודאי יגיבו בקרוב.
אך לפי מה שידוע לי, כל קופות החולים היום מאפשרות טיפול פסיכולוגי בעלויות מוזלות, ויש מטפלים/ות מצוינים.
אני חושבת שאתה צריך להחליט מראש איזה סוג טיפול אתה מחפש - פסיכולוגי, פסיכיאטרי, או טיפול ייחודי במרפאות להפרעות אכילה ברחבי הארץ שמספקות טיפול משולב, ליווי פסיכולוגי ותזונתי, ולעיתים גם קבוצות תמיכה.
בכל מקרה, רצוי לשלב גם יעוץ תזונתי, כי כמו שאתה יודע, אנשים כמונו כבר לא ממש יודעים איך לאכול כמו שצריך... כל דבר נראה לנו משמין ומסוכן, וגם הגוף פיתח רגישויות משלו.
בטוחה שעוד מעט תקבל מידע מפורט יותר אודות אפשרויות הטיפול.
יום נפלא!
שלי.

ברוך הבא לפורום שלנו. טרם יצא לנו "לדבר" כי שקעתי בכמה ימים רעים...

אני מבינה שאתה רוצה לפנות עלזרה. אני הייתי מאושפזת ויכולה להמליץ לך בחום על טיפול במסגרת של אשפוז או טיפול שלא באשפוז, רק צריכה לדעת מה אתה מעדיף.... אז אשמח לעזור אחרי שתשתף אותנו..

וחוץ מזה- מה עם הסביבה הקרובה אליך? החברים והמשפחה? יודעים על מחלתך??

מקווה שאוכל לעזור...

לילה טוב ושקט,

בלונדי!

בוקר טוב...
אז ככה חוץ מאשתי ומא שידעו שסבלתי מבולמיה שנים רבות וכיום הם חושבות שאני אחרי ( כי כבר שנתיים מכרתי להם סיפורים )
אף אחד לא יודע ...

אז אשפוז ממש לא בא בחשבון
חייב דיסקרטיות , טיפול מינימלסטי או משהו שיאפשר לי להמשיך את החיים "כרגיל"

מה אתן אומרות ? ממליצות?

לא כתבתי לך עד עכשיו כי לא היה לי מה להוסיף על מה שכתבו הבנות.
אבל בכ"ז-אני שמחה שאתה מחפש מסגרת תומכת.אני מאמינה גדולה בטיפול,בייחוד עכשיו שאתה תגיע אליו ממקום אחר,מודע ופתוח יותר.ממקום שמחפש שינוי,שמחפש להפסיק לבסול,ומוכן לכנות,לפתיחות וגם לכאב שהוטבע עד היום,וצועק מתוכך.
קצת חורה לי שאתה לא משתף את אשתך במה שעובר עלייך.ישנה סיבה לזה??איך היא הגיבה בפעם הקודמת??אני יודעת שתמיכה של בן\בת הזוג היא דבר חשוב בטיפול.
לא ציינת היכן אתה גר,ומה אני המאמין שלך לגביי אופן הטיפול שאתה רוצה,
אני גם לא עברתי אשפוז,חיפשתי דיסקרטיות ואין רע בזה.אני אישית טופלתי שנים אצל פסיכולוגית שמתמחה בה"א שאליה הופנתי מטעם קופ"ח.וגם אצל דיאטנית,כי שינוי ולמידה של זיהוי רעב\שובע הם דברים חשובים בשבילנו.אבל אני יודעת שישנם מחלקות לה"א למבוגרים שנותנות טיפול יום.
אז תנסה לכוןן אותי לאיזור בארץ.
שיהיה לך ערב נעים,
קרן אור

אני מהשרון
אשתי פעם קודמת לא הגיבה טוב ולא אהבה את זה שהסתדרתי כל השנים - ובל מקרה כרגע מעדיף ככה
רוצה כבר לשנות לא רק מודעות אלא לרמה הפרקטית והחזיק לאורך זמן
זה מה שמיאש אותי
שבסוף שוב אשבר ואחזור לזה
כי מכור נשאר מכור

שמע יקירי - אם אתה מאמין בכל לב שמכור נשאר מכור - מן הסתם תישאר כזה. אולם אם תאמין שיש דרך החוצה מכל הפלונטר הזה- אני מאמינה שתמצא אותה, אבל זה לא יבוא לך בקלות. זה יבוא לך רק אם תעבור את דרך החתחתים של הייסורים ושל ההתמודדות עם כל הדברים הקשים והתחושות הרעות. יש לי תחושה על פי דבריך שאתה מחפש לעצמך "טיפול אינסטנט", מין גלולת הרגעה זמנית כדי להגיד לעצמך שאתה בטיפול ועכשיו צריך להיות בסדר. או כמו שאתה אמרת - אתה מחפש טיפול שלא יפריע לשגרה שלך יותר מדי. אך זו טעות, כי בסופו של דבר אתה תצא קירח מכאן ומכאן - גם לא תיפטר מההפרעה, וגם משאבים יקרים ילכו לאיבוד לחינם. אני חושבת שאתה צריך לעשות "רגע חושבים" ולהבהיר לעצמך את הציפיות שלך מעצמך, את הרצונות שלך ואת המטרות שלך.

וכעת לחלק האינפורמטיבי - באזור השרון יש את מרפאת "נופית" בהוד השרון. זוהי מרפאה פרטית והטיפול שם הוא יקר למדי. אפשרות נוספת - מרפאת "הנוטרים" ברעננה, שאם אינני טועה היא שייכת לקופ"ח כללית. באפשרותך להגיע גם למרפאת תל השומר במרכז - המרפאה הכי מפורסמת והכי מצולמת בארץ... מכל מקום, בשלושת המקומות שמניתי תוכל לקבל טיפול על בסיס שבועי שלא במסגרת אשפוז. כמובן שהם מחויבים לשמור על חסיון רפואי ואף אחד לא צריך לדעת שאתה מטופל שם.

בהצלחה ולילה טוב!

כרונית.

שמחה שכתבת וסיפרת לנו על תחושותייך ורגשותייך.תקראי טוב טוב את מה שכתבת לבלונדי,ואשמח אם כשאת מרגישה לפני נפילה,תנשמי עמוק ושבי לכתוב לי.אולי זה יעזור מעט.את כבר 4 חודשים(נכון??) ללא הקאות,אל תתני לעצמך ליפול,גם אם זה אומר לצאת כל יום עם חברות עד שהחבר יחזור!(או עד שיעבור זעם...).
ולגביי-כן,אני בחופש חלקי,הולכת לכמה שעות וחוזרת להתאושש.אין לי כבר חום,מרגישה טיפה יותר טוב.ולא,אני לא מרזה כי אני מכריחה את עצמי לאכול.
מקווה שיהיה לנו ערב מוצלח וללא יותר מידי קשיים...
אוהבת קרן אור
לגביי הילדים-הבן שלי בבית,כי אתמול לאחר הירגעות בלילה הוא הקיא פתאום.אז גם הוא במחלקת "התאוששות".

ברור שאת צודקת, בכל מילה.
צריכה לגשת למחשב ולכתוב מייד, לצאת להליכה או לחברות, ובעיקר צריכה לזכור היטב את כל הדרך שעברתי עד כה. אך זה בהחלט לא קל...
אלו יומיים קצת מגעילים, ללא סיבה ממשית. אפילו וויתרתי על התעמלות וזה סימן רע מאד... רק גורם לי להיות יותר מתוסכלת מעצמי. כך שמחר בבוקר, בלי וויתורים, בשבע בבוקר אתייצב לשיעור.
שמחה לשמוע שאת מרגישה מעט טוב יותר ושהצלחת לפנות זמן למנוחה.
מאחלת לכם יום נעים במחלקת ההתאוששות... והתאוששות מלאה, כמובן!
נשיקות,
שלי.

אני קוראת את מה שאת כותבת לאחרים,ואני מלאת תקווה.את הולכת לעבור את "המשברון" הזה,זה ברור לי.הניצחון האמיתי הוא לעבור את המשברים האלו,ולהצליח לא להישאב לתוכם.עשית את זה ברגע שהחלטת.וזה לא קל,אבל אל תלקי את עצמך כי זה טיבעי.במקומות שקצת קשה לנו,אנחנו נדרשים ללמוד להתמודד באמת.ולא באמצעות השלכה למשהו אחר.אבל ברגע שיודעים לפרק את זה ,להבין ולהמשיך הלאה,המחלה מאבדת "מההילה" שלה.מצבים כאלו אומנם דוחקים אותנו לפינה,אבל כשעוברים אותם,תחושת הכוח שמקבלים חזקה יותר מהכול.פתאום מבינים בעצם שזאת השליטה האמיתית.שאנחנו קובעים את המסלול והדרך שלנו(ונכון יש לפעמים שינויים במזג האוויר שמאיטים את הדרך),שהמטרה ברורה לנו.
אני יודעת שלי שאת תתגברי.קשה לך עכשיו,אל תקשי על עצמך יותר.אם לא היית בהתעמלות לא יקרה כלום.(תארי לך אותי חודשים הולכת לא להתעמל),מקסימום תלכי מחר או יום אחרי.הדברים יהפכו למשהו שאת נהנית ממנו ולא למשהו שאת חייבת לעשות.זה ההבדל הגדול בתפיסה וההרגשה.
מקווה שהלילה יהיה לך קל יותר,אוהבת,
קרן אור

ממש לא קל לי בימים האחרונים... המחלה ממש "מזמינה" אותי ומאיימת לשאוב אותי חזרה... אני נלחמת חזק מאוד בכל השדים וזה לא פשוט. אני מקווה שזה יעבור בקרוב...! הכל התערפל לי קצת לאחרונה, אז אני מנסה לעשות סדר בדברים....

סליחה שלא תקשרתי כל כך...

שיהיה לנו יום קל ונעים.

בלונדי.

קבלתי את המייל שלך יקרה,ואני ממש לא כועסת על כלום,ואין לך צורך להתנצל.תתמקדי בלהילחם בשדים בראשך,את שומעת???כל השאר כרגע באמת לא חשוב.
לא כתבתי כי אני שקועה ב-ח-ר-א(וסליחה על ההתבטאות) של עצמי.ואם להיות מדוייקת,הבנתי מהרופא שלפי הרמה של הרעלן בדם שלי נדע כמה נזק החיידק עשה\צפוי לעשות.הוא דאג מאוד מהתפתחויות לכיוון החיידק הטורף,כי 5 אנגינות בחודשיים וחצי זה מראה שהחיידק יוצא משליטה והופך אלים יותר.כמובן שהפתרון במקרה הזה הוא אנטיביוטיקה בכמות אגרסיבית,אבל הוא טוען שזה הרע במיעוטו אז אקשיב לו.בעלי הבין שהוא צריך לסחוב את המושכות בידיים בתקופה האחרונה.
בכל אופן זאת הסיבה שלא כתבתי לך ובכלל בפורום הרבה,כי אני סחוטה מעייפות וצנחתי לישון אתמול בתשע.אבל אני אגיב לך כשטיפה אתחזק במשך היום,אבל חשוב לי שתסירי דאגה מלבך,אני לא מודדת אותך במצבים שקשה לך,אני רוצה\מעדיפה שתעשי הכל כדי להיות בריאה.זה הכי חשוב לי.
ולכולן,נשתמע יותר מאוחר,
אוהבת מאוד,
קרן אור

מה שלומך הלילה? הלוואי שאת מרגישה יותר טוב בחסות התרופות... תודה רבה לך על העדכונים ועל הכל. אני מקווה שאת כבר ישנה ושמחר תקומי ליום מאושש יותר.

ומה שלום הילדים? חזרו לשגרה? מקווה שכן.

טוב יאללה, אני אלך "להזיז דברים"...

אז לילה טוב והמון אהבה!

ממני.

איך המרגש כעת?? מקווה שיש שיפור במצב. קיבלתי את המייל שלך, ואשיב לך עליו מחר. אני שמחה שסילקת כל מחשבה חולנית מראשך. כל הכבוד!!!!! מתוקה, זה ידוע שאנחנו נמדדות רק בזמנים הקשים, ולך יש את הכוחות להילחם במה שמאיים עלייך. הכוחות שלך מצויים בך, ואלה לא סתם משפטים נדושים. הם אמיתיים. בלונדי, אני מאד מאמינה בך!!!

אני בסדר. קצת חלשה, אבל זה יעבור. הכל יעבור... לפחות כך אומרים... בכל אופן, אני מתכוונת לפרוש מוקדם היום, מכיוון שאתמול בלילה הבטן שלי די עצבנה אותי.

שיהיה לך לילה טוב ורגוע ורק מחשבות טובות וחלומות פז מתוקים!!!

שלך באהבה,

כרונית.