פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

אני מקווה שכבר הלכת לישון, ושגם הצלחת ליהנות מאיזה שעתיים של שקט ומנוחה לפני כן. אני מבינה ש"תקתקת" הרבה עבודה היום, כך שאת בטח כבר "מתה" מעייפות. גם אני מאד עייפה ומותשת באופן מוזר. הסחרחורות התחילו מוקדם היום... מכל מקום, שלחתי לך מיילון תשובה קטן.

שיהיה לך ליל מנוחה וחלומות פז נעימים!

אוהבת מאד,

כרונית.

היי בלונדה, מה שלומך?? מקווה שאת חשה יותר טוב היום. לגבי גיסתך - אני חושבת שאת כתבת זאת בצורה הטובה ביותר. אין לי ממש מה להוסיף על מה שאת בעצמך אמרת. אין ספק שהם העונש הכי טוב לעצמם! הם מגיעים אחד לשניה! שני מטומטמים וחצופים... בכל אופן, אני מקווה שהביקור המשפחתי ממשיך להנעים את זמנך עד כמה שניתן, ושאת מתמקדת באספקטים החיוביים שלו. מתוקה, אני אתך!

אני שמחה שקיבלת את שתי הפנינים שלי, והייתי שולחת לך עוד אחת לו היה לי במה למלאה. אך אין לי, יקירה, אז אשלח לך רק חיבוק אוהב!

אני עייפה, והפעם ללא סיבה מוצדקת ממש. אני סתם... עייפה מהחיים...

לילה טוב, מקסימונת!

כרונית.

מה שלומך?
באמת לא "דיברנו" כבר מזמן... התגעגעתי!

אני אכן עמוסה בחופשה... ולכן לא מגיעה כמעט למחשב.
היום התחיל לי על רגל שמאל, אך עצרתי הכל ונכנסתי למיטה. ישנתי כמה שעות וקמתי כמו חדשה. הייתי פשוט עייפה ונזקקתי לקצת מנוחה. וכך עבר לו מצב רוחי העכור.
גיסתי הנבלה מקנאה ומנסה לפזר את הארס שלה, וזה ממש הרתיח אותי היום, אבל היא סה"כ בחורה אומללה וממורמרת חסרת כל, אז אני רק צריכה לזכור זאת... ולא להתעצבן, אלא לרחם עליה!

זהו, יש עוד הרבה לפניי...

ומה איתך? עסוקה עד מעל הראש, אה? מקווה שגם מספיקה לנשום קצת ולבלות, או לפחות לנוח...

שיהיה לך ליל מנוחה!!

נשיקות,

בלונדי.

מה שלומך? נהגת נכון מאד מוקדם יותר כאשר עצרת הכל ונכנסת למיטה, וגם החשיבה שלך נכונה - אין לך בעצם מה להתעצבן מסוג של אשה אווילית, רעה ותככנית שמשמיעה קולות וצלילים של קנאה. אני מקווה שאת חשה הרבה יותר טוב ושאת ישנה לך בנעימים. שיגרתי לך אבן-חן חדשה לבוקר...

המון אהבה ונשיקות!!!

ממני.

אני מצטרפת לכרונית ושמחה שכשהרגשת לא טוב עזבת הכול והלכת לנוח,גם לי יצא לעשות זאת בתחילת השבוע וזה קצת החזיק אותי.והגישה שלך לגביי גיסתך אכן צריכה להיות כזאת,את הרי יודעת שאני מבינה את הכעס שלך ואת העצבים,אני פשוט למדתי לנטרל את עצמי,וזה לקח לי זמן.זה לא קל אני יודעת,אבל תצטרכי ללמוד לעשות את זה,אין סיבה שאנשים רעים יגרמו לך להעניש את עצמך...פשוט תתנתקי ותקיפי את עצמך רק באנשים שעושים לך טוב.
ואני כרגיל קצת עמוסה,קצת לא חשה בטוב,הבת שלי חולה שוב-אבל אני מקווה לטוב.
טוב יפה שלי,מקווה שסופהשבוע יעבור לו בנעימים ואשמח לשמוע ממך עוד עידכונים.
אוהבת,
קרן אור

אני מודה לך על הכל ואני מקווה שעובר עלייך לילה שקט ורגוע. או-הו, את רואה איך אני נחה וצוברת כוחות הלילה... אבל לא נורא, העיקר שמחר אינני מחויבת לקימה מוקדמת מעלפת למדי... כתבתי לך מיילון.

לילה טוב ונשיקות!

ממני.

קיבלתי את המיילון שלך,המון תודה,כתבתי לך גם אחד קטן.
אני רואה שבסוף ישנת מאוחר אתמול,תגידי מה עושים בכלל עד שעה מאוחרת כזאת??למרות שלא היה מזיק לי להישאר ערה כמה ימים כדי לסיים עם כל הררי הכביסות,הניקיון,הבישולים...אבל אני נוחתת מוקדם.את רואה,גם אני קצת "הפוכה".
טוב יפה שלי,
אוהבת מאוד,
קרן אור

קודם כל כל הכבוד על המוכנות ועל התמיכה בבת שלך.ולשאלתך,תראי מי שחולה באנורקסיה תכחיש כמובן את המצב שלה,תסרב לטיפול,תתעצבן ותכעס כשיציעו לה טיפול.זה לא אומר שהטיפול לא נחוץ,או שיש לוותר עליו.היא תאבק איתכם,תמציא תירוצים שונים,אבל העצה שלי היא להתעלם ולשים מול עיניכם את המטרה והיא שביתכם תהיה בריאה.מי שחולה נאחזת במחלה כי היא מפחדת "שהשדים" שהיא תצטרך להתמודד איתם,יצופו ויעלו.וכל ההתעסקות עם האוכל מסיחה את דעתה מכך.בטווח הרחוק היא תודה לכם.כי מה שתעשו היום עשוי להציל את חייה.וככל שמוקדם יותר,סיכויי ההחלמה יהיו טובים יותר.לפעמים אם מסגרת חיצונית לא עוזרת,יש מקום לשקול יחד עם המטפלים אשפוז.זאת מילה שנשמעת מפחידה אבל אל תשללו אותה על הסף.
מאחלת לכם רק בריאות,ואני כאן אם יש לכם שאלות נוספות,
קרן אור

כרונית יקרה-כן רשמתי לך הברזה,אבל יותר חשוב לי שתנוחי ותתחזקי.ולגביי הכוחות-זהו שאולי נתחלף מעט ותביאי לי עירנות,ואני אביא לך שינת דוב.מה את אומרת נעשה עסק???מקווה שהיום יעבור לך עם מנוחה ושמה שאת מתכננת יצא אל הפועל..שלחתי לך שוב את המייל שלא הגיע אתמול,נקווה שהפעם זה יגיע כי זה דרך אתר מסוים...ומהיכן את יודעת שמותניי צרות??אל תצפי יותר מידי אולי תתאכזבי....חחח...
שלי ובלונדי-מאחלת לכן יום נעים,גדוש בפעילויות חברתיות ואולי פעם תסחפו אותי כי אני "כבדה"(בהגדרה),ואצלי הוא גדוש רק בלחץ מעבודה....
טוב אני זזה החוצה,מחכה לי יום ארוך,ואני כבר עייפה.................
נשתמע לנו בשעות אחה"צ-ערב.
קרן אור

לילה טוב לכן.
מה נשמע היום?

קרן אור- יקירה, איך הולך לך בעבודה? האם את מסתדרת? האם ילדייך מרגישים טוב? מקווה מאוד שכן..

כרוניתוש- שלחתי לך משהו, מקווה לשמוע ממך... ומייחלת שמצבך טוב ואת חשה היטב.

שלינקה- נשמע נחמד כל הארוחות המתוכננות לך, כייף!! תהני לך מהאוכל ומהחברה, ואני יודעת שתצליחי להחזיק מעמד שם...! כמה זמן את כבר "נקייה"? עוד מעט 4 חודשים, לא??

אצלי הכל בסדר... רק כואב לי הראש ממחסור בנוזלים, אבל יהיה בסדר.
אנחנו כעת בתקופה לחוצה, יש הרבה דברים שפנינו מועדות לקראתם וזה לא פשוט. אני מנסה לעשות סדר בראש ולהיות בשליטה. ובינתיים הולך דווקא בסדר... טפו טפו טפו.

זהו, ליל מנוחה לכולכן והרבה נשיקות!!!!

אוהבת,

בלונדי.

שמחה לשמוע ממך כמו תמיד...
בעבודה בסדר,השבוע יחסית הרפתי,אבל מחר וביום חמישי הולכים להיות לי ימים יותר עמוסים,משעות מאוד מוקדמות בבוקר.ילדיי,טפו טפו טפו,חשים לעת עתה בטוב.את יודעת,אני כבר מפחדת לדבר....
זהו אני נכנסת לישון הראש שלי כואב נורא,ומחר אני צריכה לקום בחמש,ולצאת בשש מהבית.תאחלי לי בהצלחה...
ליל מנוחה,
אוהבת קרן אור

טוב אז אני כבר בבית,הרוגה מעייפות.אני כבר לא יכולה להשתלט על זה.!!וזה מדאיג אותי,אבל אני מנסה לזרום עם זה.תיכף אני הולכת לישון שעה,כדי שאוכל להחזיק מעמד בערב.
אז היני חזרתי לקטר...חחח....
כל הזמן כשאני קוראת על שיעור ההתעמלות שלך,זה עושה לי חשק...אבל איפה אני רק מפנטזת על המיטה,בייחוד עכשיו לאחר ארוחת הצהריים...
טוב אז נשתמע לנו יותר מאוחר,
מקווה שעובר עלייך יום נעים,
קרן אור

מה שלומך בבוקר זה?
איך המרגש?
ומה חדש??? חחח!

אצלי הכל בסדר, ההיעדרות נובעת מבילויים נעימים..., זה הכל!
אבל תודה על הדאגה.

שיהיה לך יום מצויין ומקסים!!

נשיקות!!

בלונדי.

מכירה את התחושה של רק לנוח ואז פתאום להירדם.לאחרונה זה קורה לי כל הזמן,ויותר מהרגיל.למרות שאתמול הייתי בבילוי משפחתי ונכנסתי לישון רק בחצות,ועד עכשיו אני מעוכה.
השבוע אני מנסה להרפות ככל האפשר.אני חותכת מוקדם,כי אני פשוט חייבת את זה לעצמי.ובטח שלא קל לי,כי אני לא מספיקה כלום בעבודה ובסופו של דבר זה הרי יתנקם בי..אבל אין לי ברירה כרגע,אני ממש לא בכיוון של פוקוס וריכוז.
למרות שביום רביעי חמישי יש לי אירועים בעבודה ואני נדרשת להיות במיטבי,אז אני מנסה עכשיו לאגור כוחות.אני מניחה שלפני שאשים לב נגיע שוב לסוף השבוע.
אני שמחה שאת יוצאת ומבלה,כמה שעייפים אח"כ זה איכשהו מצליח לצלא את המצברים.
טוב יקרה שיעבור לנו היום מהר ובכמה שפחות פיהוקים,
קרן אור

שמחה לשמוע שאת במגמה של להרפות השבוע, ובטוחה שמעט המנוחה שאת מאפשרת לעצמך תסייע לך להתחיל את השבוע הבא עם הרבה יותר מיקוד וריכוז.
איזה אירועים מצפים לך בעבודה? מדובר בפגישות חשובות או אירועים "חברתיים" של עבודה? בכל מקרה, מקווה שגם אלו יעברו בקלות!
אני בסדר, עובר עלי יום קל למדי לשם שינוי! כלל לא יעיל, אך חביב...
גיליתי איזה אתר אינטרנט שמאפשר ליצור דברים חביבים, ואני לא מצליחה להוציא את עצמי ממנו! האם מישהי יכולה לבוא הנה ולחסום לי גישה? (-:
הערב אין תוכניות, אנסה להקפיד על ארוחת ערב מוקדמת ושינה מוקדמת כדי להתחיל מחר יום נורמלי יותר.
זוכרת את החברה שעברה תאונה? היא התאוששה מההלם והכאבים, והיום הגיעה לביקור עם מתנה - מארז חמוד של מוצרי טיפוח של אחת החברות האהובות עלי! סוג המתנות שתמיד משמחות אותי...
ערב נעים מתוקה ולהתראות בהמשך,
שלי.

שמחה לשמוע שהיה לך יום קל,מאחלת גם לי ימים כאלו.הייתי צריכה לצאת לאיזה שעה מהבית לאיזה סידור שדחיתי אז אמא שלי באה לשמור על הילדים,ואני חוזרת ומוצאת אותה מוטשת מעייפות ורוצה לישון.היא אמרה לי עכשיו אני מבינה למה את עייפה,תני להם ארוחת ערב ויאללה למיטה.שיהיו בריאים תמיד,אבל האנרגיה שלהם מטישה!ובעלי עובד היום ערב,ואני סופרת את הדקות שאשב בשקט 10 דקות.אבל נשארה שעה.ואני מתה לישון.................
לגביי האירועים בעבודה קשה לי לפרט כי זה יחשוף אותי אולי בפניי קוראים אחרים כאן אבל אם זה מעניין אותך אכתוב לך למייל.
טוב יקרה אם אפספס אותך יותר מאוחר אז אני מקווה שתהייה לך שינה טובה וקלה.
ולגביי החברה-איזה כיף שאחרים מעריכים את ההקרבה!!כי מה שעשית בשבילה באמת ראוי להערכה.אז תתפנקי לך עם המוצרים,אני לא מצליחה לזכור מתי אני התפנקתי עם כל הסטים שיושבים אצלי בארון...לא נורא מתישהו אגיע גם לזה.
ליל מנוחה,אוהבת,
קרן אור

שעה שעתיים עם תינוקות וילדים בהחלט מבהירים כמה מעייף ותובעני תפקידה של האם... חויתי זאת ביום שבת עם ילדי המשפחה, אמנם נהנתי מכל רגע אך גם אני שבתי הביתה מותשת וכל בגדי מרוחים בגלידה ועוד מיני הפתעות...
אך את יודעת, יום אחד הם גדלים והאנרגיות שלהם מופנות אל מחוץ הבית, או אל המחשב והטלוויזיה, והחיים הופכים למעט רגועים יותר...
ואז יהיה לך גם זמן לאמבטיות קצף, מסכות לפנים וטיפוח הצפורניים!
בהחלט מעניינים אותי ארועי העבודה, שלחי לי מייל כשיהיה לך זמן.
מקווה שתוכלי להגיע למיטה בקרוב ולישון היטב!
אני כמובן אחרתי עם ארוחת הערב, רצה למטבח לבדוק ששום דבר לא נשרף.
לילה טוב ונשיקות!

היי שלינקה,
אתמול צנחתי למיטה בשעה שמונה וחצי.(כן,נראה לי שהילדים משכיבים אותי לישון במקום שאני אשכיב אותם).אני חלילה לא מתלוננת כי הם מדהימים,רק העייפות מתישה אותי.
מה שלומך??גם לך מצפה שבוע עמוס לא??
לא נורא הוא כבר במחציתו.
טוב המים רתחו,הולכת להכין קפה כדי שהגלגלים יתחילו לעבוד...
יום מקסים,
קרן אור

שמחה לשמוע ממך!!
שמחה שבדיקות הגרון יצאו תקינות!! יאללה, שהכל ימשיך כך!! הלוואי!

אני מקווה שיהיה לך ערב נעים היום בחגיגות יום ההולדת ושלא ירתיחו אותך שם....!!

אצלנו העבירו לשעון חורף אז שוב יש בינינו שעתיים הבדל.....

טוב מתוקה שלי שיהיה לך המשך ערב נעים!!

נשיקות!!

בלונדי.

עוד חצי שעה אני יוצאת,ואין סיכוי שירתיחו אותי שם,המשפחה שלי היא המקום היחיד שאני מרגישה בו נוח...
אשוב ואעדכן יותר מאוחר,
קרן אור

התבלבלתי עם המשפחה של בעלך... סליחה.
מקווה שאת מבלה בנעימים!!
נשיקות ולילה טוב.

בלונדי.

עכשיו חזרתי היה ממש נחמד,אך אני הרוגה מעייפות.אני נכנסת לישון,מקווה שהיה לך ערב נעים.
אוהבת קרן אור

עשית את הצעד הראשון.ההכרה בבעיה.אל תמעיטי בערך הצעד הזה.כולנו כאן סבלנו\סובלות מהפרעות אכילה.רובנו הסתרנו זאת היטב כל השנים ע"י יצירת מעטה חיצוני שלא מסגיר אפילו במאום את מה שעובר עלינו מבפנים.ההתמכרות לעבודה כדי לשכוח,הוא צעד שמוכר לי .בשיא המחלה עבדתי 10-12 שעות ביום תמיד בתפקידים ניהוליים,שהיסוו היטב את מה שעבר עליי מבפנים.והתמוטטתי.הבנתי שהמצב לא יכול להמשך כך,שחייתי בגיהינום הזה יותר מידי זמן והגיע הזמן לעשות משהו כדי להציל את חיי.איך את שואלת??הלוואי והיתה לי תשובה שתתאים לכולם,אבל כל אחת צריכה למצוא את המסגרת הטיפולית המתאימה לה.יש הרבה מרפאות חוץ שמטפלות בהפרעות אכילה בדיסקרטיות מלאה.מאיזה איזור את בארץ??אשמח אם תכתבי לי יותר ותנסי לכוון אותי מה לדעתך יכול להתאים לך??
הנקודה היא,אפרת,לא להתייאש.אפשר לצאת מבולמיה.צריך רק להחליט ולצעוד בכיוון אחד.וזה לא הולך להיות קל,לפעמים תרגישי שדברים "מציפים" אותך,אבל המאמץ שווה את התוצאה.היכולת לקום בבוקר בלי לחשוב מתי אוכל,איך אוכל,איך אתחמק,איפה אקיא,את מקבלת פתאום שקט בראש.את לומדת לנצל את האנרגיה לדברים אמיתיים,פרודוקטיביים,לחיות.
אשמח לשמוע ממך,ערב נעים,
קרן אור

הגבת לי ממש מהר ואני שמחה...
דיברת על השקט הזה שיהיה לי...אני כל כך מחפשת אותו לפעמים, פשוט להפסיק להתעסק כל הים והלילה בזה...מצד שני חוסר העיסוק בזה מפחיד אותי...מה אני אהיה עצובה עכשיו?הרי הבולמוסים מעניקים לי אושר רגעי אך עצמתי נורא....מכירה תתחושה? מה יהיה בלי?
אני גרה בדרום, איזור גדרה .חשוב שתדעי שניסיתי מס' טיפולים הייתי אצל הומאופטית,פסיכולוגים,בית חולים...וכו'... הכל בסופו של דבר הגביר את המחלה משום מה...
אני המון זמן מודעת למחלה, מודה בבעיה, המשפחה מעורבת אך למרות כל התמיכה שאני מקבלת אני לוזרית גדולה ומאוד כנועה למחלה.
המשפחה שלי כבר התמוטטה כלכלית, אני מרגישה כ"כ חרא עם עצמי...
אפרת

תראי המחלה הרי משרתת משהו אצלנו.משהו שאנחנו מנסות להדחיק,ואת מתארת פחד מהשקט.זה משהו שאני מכירה והוא מובן,אל תשכחי שהתבגרת עם המחלה.אני מאוד רציתי להרפות,אבל פחדתי כי המחלה היתה בעצם אני,לא הכרתי משהו אחר.אבל תאמיני לי שהכול יותר טוב מלחיות בגיהינום הזה.הרי המחלה היא סימפטום למשהו עמוק יותר,אילולא כך,היה הרבה יותר קל להרפות.
את כותבת שעברת טיפולים והם לא עזרו.אל תשכחי שעם השנים המוכנות שלנו לטיפול גדלה.אנחנו באות לטיפול ממקום אחר,ואולי היית צריכה את השנים הללו בשביל "להתבשל" ולהיפתח לטיפול האמיתי.ואולי גם לא מצאת את המטפל שיתאים לך.אז זה לא אומר שניסית וזהו מרימים ידיים.מחפשים עד שמוצאים את היפול היעיל.כמובן שהמטפל הטוב ביותר לא יוכל לעזור לנו אם לא נרצה באמת.כי ההתמודדות היא שלנו בלבד.
אל תתייחסי לעצמך כלוזרית,את לא.את בסה"כ איבדת קצת כיוון.ההתייחסות לעצמנו ככישלון,רק מחזקת את התבנית של המחלה.הרי למה לנסות אם גם כך אני לוזרית??אז זהו שלא.תתחילי לראות בערך עצמך,כמו שאחרים רואים אותו.את עצמך מציינת שאת מוערכת בעבודה,למה שלא תסגלי לך את האמונה הזאת בעצמך??מישהו שהוא לוזר לא מתקדם..תאמיני בעצמך.
ואני כאן אפרת,מתי שאת צריכה..
קרן אור

אפרת חמודה, הדבר הכי חשוב הוא להאמין בעצמך, לא להיכנע למחלה ולא להתייאש. אם אין בתוכך אמונה עצמית חזקה שיש ביכולתך לצאת מזה - המלחמה נידונה מראש לכשלון. 12 שנה בחולי העמוק הזה הן באמת תקופה ארוכה בה כבר השתרשו בך הרגלים חולניים שיהיה קשה מאד לשנות. קשה, אבל אפשרי > זאת הנקודה.

הבולמוסים האלה לא גורמים לך שמחה או חמימות. להפך. הם מורידים אותך לבור של ייאוש, עצב ודכאון, אותו בור שממנו את משגרת אלינו את השאלה הנואשת - מה לעזאזל לעשות??

אין לי תשובה מנצחת עבורך, שתוכלי "להתבשם" בה ולהרגיש ש"או, עכשיו מצאת את זה". אני חושבת שכל אחת מאתנו צריכה לעבור ועוברת תהליך ארוך וממושך עם עצמה, וכל זאת מבלי לקבל הבטחה מראש שבסופו היא תגיע לחוף מבטחים כלשהו. אז בהתחלה את מגששת באפלה, אבל לאט-לאט את מוצאת ניצוצות בחשכה הזאת ונאחזת בהם. לאט-לאט את מתחילה לקבל תזכורות שפויות מפעם, על איך שהיית, על איך שאולי תהיי בהמשך. ונכון, זה תמיד מפחיד, והכי קל זה לקפוץ בחזרה אל אותה שגרה מוכרת ו"אהובה" (מין אהבה מעוותת שכזאת. הרי האהבה הזו עלולה להרוג אותך יום אחד). אבל ככל שאת ממשיכה באותה הדרך - את הולכת ומתחזקת.

נכון, צפויות לך תחושת ריקנות קשה ודקות של אימה, ואת תצטרכי ללמוד כיצד למלא את הריק הזה בדברים חיוביים וממלאים בחיים ולא בדברים שליליים. יותר מדי זמן מחייך מולא באוכל, בהאבסה בסתר ובפליטות, וכאשר תפסיקי - פתאום לא תדעי מה לעשות עם עצמך. נכון, זה מפחיד ונשמע מאיים משהו, אך ביחד עם זאת - רק כשתתנערי מהחולי הדביק הזה ייפקחו לך העיניים לעולם חדש-ישן שכבר שכחת ממנו.

ברור שאת רוצה לצאת מהחולי הזה ולא יודעת איך, ולכן את חייבת לקבל הכוונה נכונה ויעילה. את כותבת שטיפולי העבר כשלו. נו, אז מה?? יש גם כשלונות בחיים. אבל הכשלון הכי גדול שלך יהיה אם תיכנעי למחלה הזו ותמשיכי למכור לשטן את חייך. למכור?? סליחה, לתת לו בחינם. את רק בת 23 ויש לך חיים שלמים לחיות. תמיד תסתכלי קדימה. אולי עכשיו זה יצליח? למה לקבוע מראש שלא??

אם את מגדרה אני יודעת שיש באסף הרופא מחלקה לה"א, אך אינני מכירה אישית מטופלות שטופלו שם כך שאין לי חוות דעת לתת לך.

אפרת, כפי שאמרתי בפתיחת דבריי - הדבר הכי חשוב הוא שתאמיני בעצמך באמת ושתתחילי לשנן לפני השינה: "אני כן יכולה לנצח את החרא הזה!". מנקודת הבסיס הזו יצמחו רק דברים טובים.

לילה טוב!

כרונית.

קרן אור וכרונית כתבו לך תשובות יפות ומדויקות כל כך, ואין לי הרבה מה להוסיף.

רק רציתי לציין שאני מזדהה מאד עם כאבך ותחושת היאוש.
כבולימית יותר מעשור, כיום בת שלושים, נאבקת כרגע להמשיך בתהליך החלמה (אמיתי הפעם!) בו פתחתי לפני 4 חודשים.
כך שאני מכירה היטב את התלות במחלה, את התחושה שהמחלה זו אני, ואין שום דרך לצאת ממנה. את ההרגשה שהמחלה היא זו ששולטת בחיינו, שסביבה מתנהל כל סדר היום.

לא יכולה לתאר במילים את התהליך שעברתי כדי להגיע למסקנה שכך אי אפשר להמשיך, ועדיין לא מבינה בעצמי מהיכן הגיע הכוח להפסיק.
אך באמת מאמינה שגם את תוכלי לצאת משם, עם רצון אמיתי והבנה שמה שעומד על הפרק הוא החיים שלך.

אם את בוחרת להשאר במחלה, את מוותרת עוד ועוד על בריאותך הנפשית והפיזית. מוותרת על אושר אמיתי (ולא השמחה הרגעית בעת זלילה/הקאה), על עתיד הרבה הרבה יותר טוב.

את בעצמך נתת את התשובה מדוע כל טיפול שניסית נכשל - כמוני בעבר, וכמו רבות מאתנו, לא היתה בך הנכונות לוותר על המחלה, ללמוד לחיות בלעדיה, לשנות דפוסי התנהגות ומחשבה ולבנות "אני" חדש שבולימיה היא חלק מעברו, אבל לא חלק מהווה והעתיד שלו.
ואם פנית הנה כנראה שכעת התעורר רצון אמיתי להחלים, ומכאן הדרך תהייה קלה הרבה יותר.

את נשמעת בחורה מוצלחת ואקטיבית כל כך, וודאי יש לך שאיפות רבות לעתיד והמון יכולות. נסי לחשוב לאן תוכלי להגיע אם כל האנרגיות שמוקדשות למחלה יופנו למקומות אחרים - לעבודה (ולא רק למען המשכורת), ללימודים, ליחסים בין אישים בריאים.

מקווה מאד שהשיחה הזו כאן בפורום תחזק את הכיוון החדש שלך - יציאה מהמחלה, ושתשובי לעדכן אותנו.
יום נפלא יקירה והרבה בהצלחה!
שלי.

אני לא מתכוונת להתקיף אותך חלילה,כל אחד מחליט את ההחלטות שנכונות לו בחייו,ועצוב לי שבסוף החלטת לוותר על חיים אמיתיים,ולהאמין במשהו שלא יכול להחזיק לנצח.תמיד קורה אחד מהשניים-או שמגלים שזה כבר לא משרת כלום,או שהגוף פשוט מחליט שדי לו.אני מקווה שהאופציה הראשונה תקדים את השניה...
אני זוכרת שכשרק נכנסת לכאן בפעמים הראשונות,היה ברור שאת חולה,אבל היה בך משהו שרצה.הגעת עד לרמה של שיתוף ווידוי,אבל אז נסגרת ונעלמת..
מזל טוב על הפסיכומטרי הגבוה!זה מה שרצית ובסוף השגת את זה.אני מקווה שתתחזקי לפני הלימודים,כי קשה לשרוד בלחצים האדירים הללו ללא אנרגיה אמיתית.תאמיני לי הייתי בסרט הזה,וכמעט נגמרתי.
אז שיהיה לך בהצלחה יקירה.ואני אשמח אם כשתהיי פעם במקום אחר,תקחי חלק בפורום הזה.
רק בריאות,
קרן אור

נכון
היה בי משהו שרצה
עכשיו כבר אין- הרבה פעמים אין לי בשביל מה לקום בבוקר

ככה לפחות אני בשליטה על עצמי

בכל מקרה תודה לכולכן על הכל

את אומרת היה בי משהו שרצה-מה גרם לו להיעלם???האם זה הפחד מהתמודדות אמיתית??הרי העלית דברים מאוד קשים בעבר,הם לא התאדו.אני יודעת שזה מה שסוחף אותך,הרגשת החוסר שליטה לגביי דברים שקרו לך.את בחורה מאוד חכמה-אני יודעת שאי שם בתוך תוכך את כן רוצה.אבל את מפחדת.השליטה שאת מתארת היא שליטה שלא קיימת.כשאין לך למה לקום בבוקר,זה לא שליטה זה ייאוש,זה פחד,זה הפוך משליטה.שליטה אמיתית זה לקום בבוקר לדעת שאת מובילה את החיים שלך,ולא שהם מובלים ע"י פחדים או הסביבה.זה להאמין בעצמך וביכולות שקיימות בך,שלא נמדדות בדברים חיצוניים.זה להפסיק לשחק את המשחק ולהתמודד.הכאב לא נעלם,אפשר לקבור אותו,אבל בסופו של דבר הוא מכניע אותנו,או שאנחנו מכניעות אותו,אבל כך או כך אנחנו יוצאות מופסדות.
טליוש אני כאן,ואם נשאר בך זיק שכן רוצה,ואם תוכלי להסתכל פנימה ותרצי לגרום לו לגדול,אהיה יותר משמחה לעשות זאת איתך.אבל כמו בכל דבר בחיים צריך לרצות.כמו שרצית להצליח בפסיכומטרי והוכחת לעצמך שאת יכולה,אני בטוחה שכאן גם את יכולה.זאת תהיה השליטה שלך.להפסיק את מחול השדים הזה.
אנה זה מושג שלא קיים.זאת תורה שלא נבראה לעולם.זה משהו שנשים המציאו כדי לא לחוש את החסר במקור אנושי,אז אנה הפכה להיות החברה שלך.אבל אנה לא תהיה שם כשתיפלי,אנה לא תהיה שם כשתרגישי לבד והכאב יאיים לשבור אותך.כי היא פשוט לא קיימת.אבל מסביבך נמצאים אנשים שאוהבים אותם וכואב להם.כואב להם כי את כישרון אמיתי ואת מוותרת.את מוותרת על עצמך.את מוותרת על הזכות לחיות,אחרי שהשגת את חייך במתנה בפעם הראשונה..ואת יודעת על מה אני מדברת.אני יודעת שאת קוראת מבעד לשורות.
הלוואי ויכולתי ללוות אותך,אבל את צריכה קודם להאמין בעצמך.להפסיק להיות קורבן של אנשים,של עצמך,של אנה.
מאחלת לך רק בריאות,
קרן אור

ראשית - מזל טוב על הציון המדהים! מקווה שאת מרוצה ושבעת רצון.
אולם, כמו שאת מתארת לעצמך, הודעתך הקצרה העציבה אותי מאד.

קראתי את תגובותיה של קרן אור ולדעתי לא ניתן לנסח את הדברים טוב יותר. רק רציתי להוסיף מניסיוני האישי ולספר לך כמה דברים על חייה של סובלת מהפרעות אכילה כאשר היא מגיעה לגיל 30.

טליוש יקרה, יש לי זיכרון די ברור של עצמי בגילך. הייתי אז אחרי שירות צבאי שלא הטיב עימי, אך לפני שנים נפלאות של לימודים, הרבה טיולים, היכרויות ובכלל, חוויות נפלאות. מחלקן הפקתי את המיטב, את חלקן פספסתי.
היו לי גם הרבה מאד שאיפות וציפיות לעתיד. חלק מומשו, חלקן כבר לא יתגשמו לעולם.
וכיום, במבט לאחור ובהכרה צלולה הרבה יותר, אני יכולה לציין רק סיבה אחת לפספוס של חוויות, הזדמנויות, ואי התגשמותן של משאלות שונות.
וזו המחלה. ללא ספק.
כי שום דבר אחר לא עמד בדרכי - מעולם לא חסר לי הכשרון לממש את יכולותי, וכל התנאים הסביבתיים עמדו לצידי.
קשה לי להסביר לך את תחושת האכזבה העצמית שעמה אני חיה, את הכעס שיש בי כלפי האופן בו התנהלתי בעשור האחרון.
ועוד לא אמרנו דבר על הבעיות הבריאותיות, ועל ההשלכות האפשריות על פוריות. כי גם אם כיום הנושא של הריון ולידה נשמע לך רחוק ממך שנות אור, יום אחד הוא הופך לרלוונטי.

בגיל צעיר יש לנו תחושה שהכל יסתדר מעצמו. שהמחלה פשוט תעלם עם הגיל, תתפוגג כאשר נהיה מבוגרות יותר, חכמות יותר, אהובות יותר.
ושעד אז נוכל לחיות עימה יד ביד, ואפילו להצליח!
להוציא ציונים מדהימים, להמשיך לרקוד, לבלות. וכמובן - להיות רזה ויפה.
אך יום אחד מסתבר שהמון דברים הלכו לאיבוד בדרך. שתוכניות שעשית הפכו לרעיונות הזויים שלעולם לא יצאו לפועל, שהשאיפות שלך הפכו לחלומות רחוקים ושלמעשה, את הדברים החשובים באמת כלל לא השגת.
והכל בגלל המחלה, שנשארה איתך.

ואלו לא הטפות של אמא, או של חברות, או של פסיכולוגית. זו האמת לאמיתה, ונדמה לי שאין כאן אחת שלא תסכים עימי - הפרעת אכילה, מכל סוג שהוא, מחרבת את חיינו.

אז מקווה שתקדישי לנושא מחשבה שניה לפני שאת מוותרת. כי אם בעוד עשור תחליטי שאנורקסיה היא כבר לא בשבילך, לא חברה מספיק טובה, יהיה הרבה הרבה יותר קשה להפרד ממנה.

אוהבת,
שלי.

מה שכתבת העביר בי צמרמורת...ואת יודעת למה.האמת ברורה וחדה כמו תער.צריך רק לראות אותה כי היא נצבת שם במערומיה.אבל כנראה שלכל אחד לקוח זמן לראות אותה,או לרצות לראות אותה.הפחד משתק לפעמים,והכוח והשליטה האמיתיים הם היכולת לראות לקבל ולהשלים.ורק מתוך כך לפעול.הרי מה שווים חיינו אם אנחנו לא ממצים את עצמנו ואת היכולות שטמונים בכל אחד מאיתנו??האשליה של אנה נגמרת תמיד.לכל אחת.ואין לנו את היכולת לקדם לאף אחת לצערי את הראיה של האמת.אני רק מקווה שזה יקרה מוקדם.
ובאשר אלייך-איך היה הסוף שבוע של עם בן זוגך??מה התכנון לשבוע הקרוב??
מאחלת לך יום א' נעים.אני תיכף יוצאת לפקקים של יום ראשון.
אוהבת קרן אור

רק רציתי להוסיף שיש לה נשירת שיער רבה , וגם כן היא עשתה לפני כשנה צילום -צפיפות העצם - היו במסקנות : שיש עדות לירידה בצפיפות העצם בדרגה גבולית (אוסטיאופניה) 71% ביחס לאוכלסיה צעירה ובריאה

אני מבינה את דאגתך, והיא מוצדקת בהחלט. ירידה של כ-35% מסת גוף תוך שנתיים למצב נוכחי של תת-משקל חמור פירושה מצב חירום בגוף וסכנה אמיתית. אני מבינה שאחותך מטופלת אצל פסיכיאטר, ושאין הטבה במצב. צר לי לשמוע על כך. כמה זמן היא בטיפול? האם הפסיכיאטר מתמחה בהפרעות אכילה? האם הוא יודע שהיא נוטלת משלשלים בכמויות?חשוב מאד לפנות למטפל מקצועי המתמחה בנושא. הפרעת אכילה היא בעצם השלכת קשיי ההתמודדות בחיים על האוכל. סוג של בריחה מ"החיים האמיתיים", כביכול. האם אחותך עברה משבר רציני לפני שנתיים? האם קרה משהו במשפחה? האם יש מקרים נוספים של אנורקסיה/בולמיה במשפחה?

לא, אל תסתמכו על הבדיקות התקינות כביכול. זה ידוע בהרבה מקרים חמורים של אנורקסיה מתקבלות תוצאות תקינות בבדיקות השגרה. זה מין פרדוקס כזה שהרופאים לא יודעים כ"כ כיצד להסבירו. זה כנראה קשור למיצוי מאגרי החירום האחרונים בגוף, ואם לא יחול שיפור במצבה - גם בדיקות השגרה ייצאו חריגות. זה רק עניין של זמן.

בכל מקרה- התסמינים הנוכחיים מצביעים בפירוש על בעיה חמורה - הדכאון הקשה וההסתגרות (כן, הדכאון מגיע ביחד עם ההפרעה), נשירת השיער החמורה, הירידה בצפיפות העצם, השיבושים במחזור (הפסקת מחזור לשלושה חודשים רצופים פירושה בעיני הרפואה אל-ווסת לכל דבר) וכל שכן ההתנהגות.

מה אפשר לעשות?

קודם כל, לנסות לשבור את החומה שבנתה לעצמה. לא להניח לעצמה לסגור את עצמה לגמרי. חשוב מאד לא לחפש הרגעות במילותיה, משום שזאת מחלה של שקרים. לנסות להתקרב אליה ולדובב אותה, כדי שאולי תדבר על מה שאוכל אותה מבפנים.

מן הצד הטיפולי - ליידע את המטפל בכל הפרטים הקטנים, וכמו שכתבתי לעיל - לפנות רק למטפל שמתמחה בהפרעות אלו. במקרים חמורים אין מנוס מאשפוז כדי להציל חיים. במקרה שלה נדרשת הסכמתה לאשפוז, מכיוון שהיא בגירה. אשפוז כפוי נוגע רק למקרים של סכנת חיים מיידית, וגם כך הוא לא כ"כ בר-יישום עקב הפרוצדורה המסובכת. אני מקווה שיחול שיפור במצבה ללא צורך באשפוז, אך אל תיבהלי מן הרעיון עצמו, כי יכול להיות שזה מה שהיא צריכה. האם הפסיכיאטר העלה אפשרות של אשפוז?

מאחלת לכן בריאות!

כרונית.

קודם כל כל הכבוד על הדאגה לגביי מצבה של אחותך.ואני תוהה-היכן הוריכם בעניין??
כמו שכרונית כבר כתבה לפני,בדיקות הדם כמעט תמיד יוצאות תקינות.וההמוגלובין הגבוה הוא עקב חמצון של כדוריות הדם האדומות,גם לי היה המוגלובין 17 למרות שהייתי צמחונית ובתת משקל.
אני חושבת כי מחובתך לעדכן את הפסיכיאטר לגביי מצבה האמיתי.כדי שמצבה המנטלי יוטב,היא צריכה בדחיפות להעלות במשקל.אבל גם ברור לי שללא התערבות חיצונית,המצב לא ישתנה.
תנסי לדובב אותה,ולהיות שם,ולתת לה להבין שהיא לא צריכה להסוות ולשקר שאת שם לצידה.ובמקביל כן לפנות לפסיכיאטר שלה,יכול להית שהיא לא תדע מזה,אבל גם אם כן,לטווח הארוך את עושה לה שירות שהיא כרגע במצבה לא יכולה לבקש.
ואני כאן לשמוע עידכון ואם יש לך עוד שאלות,
קרן אור

התגעגעתי ודאגתי כאחד,שמחה לשמוע ממך.אבל פחות להבין שהיעדרות שלך תאמה את הרגשתי,ושלא חשת בטוב.לצערי קטונתי מלהשיא לך עצות לגביי מנוחה,כי כמו שאת מכירה אותי גם אני צריכה להגיע להתמוטטת בשביל לנוח.זה בדיוק הבעיה שלשמה אני רוצה לברר לעצמי למה.תראי באופן כללי השגרה שלי כוללת לחץ,חוסר זמן,ועד שהילדים ישנים אני כבר עייפה מאוד.אבל אז הבית קורא לי...למרות שאני מאוד עייפה בתקופה האחרונה,אז יוצא שאני נרדמת מאוד מוקדם.וגם אני צריכה תמיד את יום שישי בשביל להתאושש.בייחוד את מנוחת הצהריים.
לגביי עצומה-אני אישית מעדיפה בכלל לא לחתום,אבל מה לעשות שתנאי המחייה בארץ יקרים מאוד??אז גם 4 ימים נראה לי קלאסה!!(ולחשוב שבעבר עבדתי 10 שעות ביום כולל ימי שישי,איך אפשר בכלל??)
טוב יקרה מחכה למייל ממך.אוהבת קרן אור

את חותמת או לא חותמת??? חחח... :-)

ובתגובה לדברייך פה - תראי, המצב שלנו שונה. אמנם יש לך שני ילדים קטנים, אך כל עוד הם בריאים, תודה לאל, וחיים בשגרה קבועה, את יכולה לישון בלילה בצורה נורמטיבית כאחד האדם ולאזור כוחות ליום המחרת. אני, לעומת זאת, מתקשה להירדם בשעות הלילה וחייבת לקום לעבודה בבוקר, כך שזה גורר בעיות נלוות, כפי שאת כבר יודעת. לי קשה יותר לטפל בחוסר האיזון הזה, כי מה שאני לא מנסה - זה לא הולך. אבל אני אמשיך לנסות...

בכל אופן, יפיופה, שלחתי לך עכשיו ת'מייל המובטח.

לילה טוב ונשיקות!

ממני.

התכוונתי שאני הייתי בכלל מעדיפה לא לעבוד!!אז בוודאי שאחתום על העצומה(אני מקלידה מהר הודעות-אופי כזה-ואני לא בודקת לצערי אם יש שגיאות כתיב אז קבלי את התנצלותי...חחח....)
נכון שהמצב שלנו שונה,למרות שלא היה מזיק לי לקחת כמה שעות ערות ממך...חחח..ולך את הנחיתה המוקדמת במיטה..את רואה גם לי יש חוסר איזון..הבעיה היא שאני נרדמת על הילדים,ואז את כל הדברים שתכננתי לעשות בלילה אני לא עושה והכול נדחס לי ליום למחרת.פעם הייתי מחכה שהם ישנו,ואז הייתי מכינה ארוחת ערב ושותה קפה ראשון בשקט...היום אני לא מגיעה לזה בכלל...
נקווה שזה רק בגלל האנטיביוטיקה,ושזה עתיד להשתפר.לכן גם חסרה לי ההתעמלות,כי היא היתה מפיחה בי אנרגיה וכוח...
טוב יקרה היום תודה לאל אף אחד לא חולה,אני בדרך לספארי עם הילדים.אהיה כאן אחה"צ.
מאחלת שבת שלום.שלחתי לך אגב מייל.
אוהבת קרן אור

ותאמיני לי שאת לא רוצה שעות ערות ממני... ואני כן יכולה להנחית את עצמי מוקדם במיטה, כי הרי אני מתה מעייפות פיזית, אבל אני פשוט לא נרדמת. הנה - אתמול, כפי שסיפרתי לך, לא שתיתי קפה משעות הצהריים הלא מאוחרות, ואת יודעת עד כמה זה קשה לי, אך זה לא עזר בכלל. טוב, אז לפחות הערב אני כן ארשה לעצמי להתפנק עם הקפה האהוב עלי...

נשיקות ושבת רגועה!

כרונית.

שלום יקירתי!
כתבתי לך אתמול, וכמיטב המסורת של הפורום המחשב קרס ועימו ההודעה... אז וויתרתי והלכתי לישון.

שמחה לשמוע שתוצאות הבדיקות טובות, ומקווה שהן אכן מצביעות על סופה של האנגינה. וברור שאת עייפה, אנטיביוטיקה חזקה כל כך שוב ושוב, בשילוב עם חייך העמוסים, היא מתכון וודאי לתשישות. אך אולי סוף השבוע הזה יאושש אותך קצת!

מפגש מחודש עם הפסיכולוגית נשמע נפלא, ללא קשר לטיפול. גם משיחה אחת אפשר להסיק מסקנות או פשוט להנות, ולהזכר היטב בדרך שעברת...

החבר חזר, אך לפניו (ולפני...) עוד עשרה ימי מילואים. אך יהיה בסדר. אין ברירה, נכון?

איזה כיף שהפעם מתממשות תוכניותיכם לארוחת בוקר פרטית! שיהיה לכם בוקר זוגי מהנה! דווחי איך היה במקס ברנר, אף פעם לא אכלתי שם! את השוקולדים כמובן אני מכירה היטב אך מעניין איך תהייה ארוחת הבוקר.
את יודעת, הם פתחו סניף בניו יורק, וחברות שלי שגרות שם מספרות שזו היסטריה אמיתית... ממש עומדים בתור.

שיהיה לך יום מקסים מתוקה שלי,
ונדבר בהמשך!
אוהבת,
שלי.

חזרנו עכשיו ממקס ברנר.היה טעים ומשביע בהחלט.הלכנו על פוקצה עם גבינה בולגרית וחצילים,זה מגיע עם סלט וזיתים ואכלנו יחד שקשוקה עם גבינה בולגרית(חולה על בולגרית).ושתינו משקה שוקולד,מה שנקרא "הרעלת שוקולד" ישר לווריד.גם כאן עמדנו בתור,משהו מטורף,אילולא הייתי עקשנית סביר להניח שלא היינו מחכים את החצי שעה שנדרשנו.אבל היה שווה כל רגע.ואיך אפשר לא לקנות שוקולד לאח"כ??אז קנינו בעיקר לבני הוא חולה על מגש הריבועים בטעמים שלהם.
אח"כ הלכנו לקנות קצת בגדים.מדדתי כמה בגדים,בסוף קניתי רק שמלה.
וזהו,עכשיו הילדים חזרו מהגן,נלך להכין להם ארוחת צהריים(אנחנו כנראה כבר נפסח עליה).
מאחלת לך יום נעים עם החבר,וברור לי שאת תתגברי על ה-10 ימים הנוספים כמו גדולה!!
קרן אור

איזה כיף שהיה לכם קצת זמן ביחד!
מקווה שאת מרגישה יותר טוב ופחות עייפה.
עבר עלי יום נחמד ורגוע, בקרוב ארוחת ערב, וגם קבלנו מלא חדשות טובות מחברים (חתונות ושאר אירועים משמחים שכאלו). כך שמצב רוחי השתפר פלאים!
שיהיה לך ערב נפלא וסוף שבוע קל!
נשיקות,
שלי.