פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

ממש עצוב לשמוע שאת עוברת סבל שכזה... רופאים, מיון, מיטה. איזו מחלה מגעילה! אך אני סומכת עלייך שתנוחי עכשיו ולא תקומי עד שתרגישי בריאה ממש. כולי תקווה שזה יתרחש במהרה...
תודה רבה על הדאגה והתמיכה, ממש מדהים איך את מסוגלת לדאוג לכולנו במצבך.
בדיוק עכשיו כתבתי - מרגישה טוב! היום כבר אכלתי יותר, אפילו בשר, ועד כה הכל בסדר. מוצרי החלב בינתיים בצד ונראה איך נמשיך מכאן.
שמחה שאת מבינה את הקושי בזיהוי נכון של תחושות פיזיות רעות. נאבקתי בהצלחה ומקווה שיבוא יום ואפתח התנהלות נורמלית יותר. ללא ספק, בחילות והקאות תמיד יהיו נקודה קשה מאד להתמודדות...
אז ניתן לסוגרים את הזמן שהם צריכים לשיקום ובנתיים נאבק.
תמשיכי לנוח, פנקי את עצמך בצפייה בטלוויזיה והשלמת שעות שינה. מגיע לך!
הרבה נשיקות, שלי.

כתבתי לך את ההודעה אך זה מיקם אותה במקום הלא נכון.

אז הנה ההודעה:

צר לי מאוד לשמוע על כל המצב הבריאותי שלך ואני מקווה שהוא יעבור במהרה ותשובי לסורך. אמן!!.
נוחי כמה שיותר ואל תחשבי על עבודה בכלל!

אוהבת אותך תמיד ומחכה כבר לפגישה...
בלונדי!

אוהבת אותכן המון,ובטח שמחר אנוח,אני צריכה גם חופש מהחופש של הילדים לא???
בייחוד שיש לי המשך שבוע עמוס...
נשיקות
קרן אור
אגב,חולה על ריח של טיפקס,לק,דבק מגע,וגם דלק אבל סוג מסוים..בשיעורים הייתי מסניפה אותם...(גם לורדים כמובן..) טוב אין גבול לסטיות שלי..

ושוב - אין שום צורך בתודות... אני מודה לך על הדאגה והיחס החם גם בשעות הקשות שלך. (וכבר עונה על המייל האחרון!)
דיווחתי למעלה על מצב הבטן (טוב!) ועל המצב בכלל. היה לי סוף שבוע נעים מאד, זוגי מאד, טיילנו לנו בפארק (זה כל הטבע שיש לנו כאן) וברחובות העיר והשלמנו שעות של זמן איכות שחסר לנו מאד.
הספקתי לסיים ספר, לפגוש את ההורים, וסוף סוף לאחר סיומה של השפעת גם פעילות הספורט החביבה עלי שבהחלט שיפרה את מצב רוחי.
חוץ מזה אני עסוקה קצת בלחשוב על מתנות יום-הולדת, שואלים אותי מסביב מה הייתי רוצה ולשם שינוי אני מתחילה לתת תשובות! נראה לי שהשנה מגיע לי פינוקים יוצאי דופן, גם הגיל, וגם מאמצי ההחלמה...
קצת ילדותי, אני יודעת, אך בכל זאת, פעם בשנה מותר!
מקווה שאת מרגישה טוב יותר, בכל היבט, ונפגש כאן בקרוב!
שלך ואיתך תמיד!

אין על מה להודות לי.
אני מבינה היטב את מה שאת עוברת עם הבטן ומזדהה לחלוטין.

אני מאוד שמחה לשמוע שפתרתם סוגיות ביניכם ושהיה לכם סופ"ש רגוע ונעים. זה כ"כ חשוב.. כל הכבוד לכם.

אני שמחה לשמוע שהצלחת לאכול כבר קצת יותר. כל הכבוד. תמשיכי כך!!

גם יום הולדתי קרב... (איזה מזל את? בתולה או מאזניים) ובעלי כבר שאל אותי מה ארצה כמתנה.. יש לי כל מיני רעיונות..חחח איזה כייף.
ואני כמובן מצפה לקבל לפחות כרטיסי ברכה בדואר מהמשפחה והחברים, לאחר ששלחתי לכוווולם בימי ההולדת שלהם... אני מתה על זה!!

חוץ מזה, אשמח מאוד לקבל קפה שחור במתנה, של עלית כמובן. זו תהיה מתנה נפלאה!

עשינו סדר טוטאלי בבית עכשיו, ואני מרגישה הרבה יותר טוב. הדברים סודרו, הכביסה במכונה, ומצב רוחי השתפר. אולי בשל הפעולה הנמרצת
שהעלתה לי מעט את הסרוטונין במוח.

יש לי כאבים בכף הרגל, וקשה לי לדרוך עליה. זה כך מאתמול וחשבתי זה יעבור. אם זה ימשיך אלך כמובן לרופא לבדוק מה הבעיה.

היה לי יום לא קל, אך כעת מצב הרוח כאמור יותר טוב.
אני רעבה וצריכה להתחיל לתכנן מה להכין לארוחת ערב.

ביומיים האחרונים האוכל המתובל שלי לא עשה לי טוב, והרגשתי רע מאוד בגלל זה. היו לי בחילות איומות והקאתי פעם אחת, לא בכוונה, אלא הכל יצא למעלה, והיה מלווה בכאבי תופת. את יודעת למה...

בכל מקרה, יהיה בסדר. וכולנו נהיה בריאות!!!! אינשאללה!!
מאחלת לך המשך ערב נעים.
אוהבת
בלונדי.

ומחכה למייל שלך...

מתי תאריכי היום הולדת שלכן????

צר לי מאוד לשמוע על כל המצב הבריאותי שלך ואני מקווה שהוא יעבור במהרה ותשובי לסורך. אמן!!.
נוחי כמה שיותר ואל תחשבי על עבודה בכלל!

אוהבת אותך תמיד ומחכה כבר לפגישה...
בלונדי!

וגם לאלה של השבת שלום :)


אני בעיצומם של הלימודים (או לפחות עושה עצמי), לא פשוט להתרכז :(
ובכלל, יותר מדיי חומר להעמיס.... מעדכנת שויתרתי על ספורט בימים האחרונים. לא פשוט, אבל חכם :) ואמיץ! :)
(טוב נו, זה עזר שבוטל השיעור שאני אוהבת :)


רציתי לספר שהייתי אצל חברה בימים האחרונים,
סירבתי לקוראסון (ככה לפעמים קל לסרב :) ובכלל לארוחת ערב.
"אכלת?" היא שאלה אותי.
"אכלתי לפני שעתיים" מה שנכון
וקיבלתי פרצוף עקום. הרגשתי אפילו כעס על זה שאני לא משתתפת. מילא. בד"כ אני נורא לא אוהבת לתת לצד השני תחושה כזו שאני לא אוכלת ואתם כן. נוטה להשתתף, מבחינתי זו אפילו התרסה של- הנה אני אוכלת מה שבא לי. אבל הפעם סתם זה נראה היה לי מיותר.
מוכר?


שתהיה שבת מצויינת לכן!
מלאת אור והמון בריאות (קרן אור!)


מקווה להיכנס יותר מאוחר אחרי שאזכור מעט מהחומר,
ולשמוע שטוב לכן.


אור.

שמחה לשמוע שלקחת הפסקה מהספורט, זו החלטה נבונה אך לא קלה לביצוע! מקווה שאת אוכלת היטב, זה חשוב גם ליכולת הריכוז שלך.
מה את לומדת? אוניברסיטה או כמו טליוש היקרה מתכוננת לפסיכומטרי?
המקרה שתארת מוכר, מוכר מידי. ובכלל, כל מיני סיטואציות כאלו של התלבטות - האם לאכול רק כדי שאחרים יחשבו שאני נורמלית? האם לא לאכול כדי שלא יחשבו שאני זללנית? ואצל בולימיות נוספות עוד שאלות - איך ומתי אפטר מהאוכל הזה???
תקשיבי לעצמך, לגופך בלבד. אכלת? אכלת מספיק? אז אל תאכלי. חברות יכולות לאכול גם לבד. לא אכלת? את נהנת מכוחך לסרב למזון אך בעצם רעבה? נסי לשים בצד את המחשבות החולות האלו ולאכול.
ושוב - אם מדובר באוכל שגורם לך להרגיש רע, פיזית או נפשית. לא הייתי אוכלת. מחכה שאשוב הביתה ומכינה לעצמי משהו בריא ומזין.
מקוה שהצלחת ללמוד היטב היום, ושתמשיכי לטפל בעצמך כמו שצריך גם בשבוע הקרוב.
אנחנו כאן להקשבה ותמיכה!

שלינקה המקסימה פשוט הוציאה לי את המילים מהפה!!
תומכת בכל מה שהיא אמרה.
ערב נעים.
בלונדי.

ודקות לחלוטין, אני באמת מקשיבה לעמי, למרות שאף אחת אף פעם לא רעבה בשביל נישנושים. וכשאת בשתיים את כאילו הורסת סיבה למסיבה. אני לא תמיד ככה, בפעם האחרונה שיא לי להתפרע על גלידה :) הפרטנרית אמרה שהיא פשוט מרגישה חופשיה איתי, לא חושבת על האוכל רק על ההנאה :-)

נראה לי שאנחנו בעקבות המחלה, מעריכות יותר כל ביס
וטעמו של אוכל.
מי הייתה זו שגרמה לי כזה חשק לפתי בר, אה? :)




שיהיה לכולנו שבוע מספק ופשוט!

(אני מייחלת לעצמי הספק משביע רצון.
יש כמה עניינים לא פשוטים, השבוע.
שיעבור טוב... )


אוויר לנשימה.


וליל מנוחה.



אור.

לשאלתך- מה אני לומדת, נו אני אשמח לספר לך במייל :)

[email protected]
תכתבי כשבא לך, ולילה טוב!

היום ה-1 בספטמבר
שנה שלישית שאני לא חוזרת לבי"ס בתאריך הזה:)

שאחרי סוכות יתחיל לו סמסטר חדש, ואני שוב באוניברסיטה, ושקצת נמאס לי וזקוקה לשינוי...
טליוש מתוקה, ממתינה לך שנה נפלאה. אני בטוחה בכך. הפסיכומטרי עוד מעט יהיה חלק מהעבר ואת מתחילה תקופה חדשה לחלוטין. לכן כל כך חשוב לי שתנצלי את הזמן הזה לטפל בעצמך, לעקור את כל שורשי המחלה שמאיימים על האושר והבריאות שלך בעשור הקרוב, הכה קריטי בחייך.
עצוב לי לנסות ולחשוב איך העשור האחרון בחיי היה נראה לולא המחלה הזו, וגם "לא בוכים על חלב שנשפך". זה מיותר ומכאיב. לכן אני חושבת עלייך, ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם, שיגיע, אם תבחרי לצאת לחלוטין מהדפוסים האנורקטים.
שיהיה לך שבוע מקסים, אל תשכחי, עוד מעט שגרת הפסיכומטרי נגמרת...
שלך, שלי.

היי לך, מה שלומך? אני מקווה שאת ישנה לאחר הבילוי ושאת חשה בטוב. אממ.. השתיקה היחסית והלקוניות אינן מוצאות חן בעיני. אשמח אם תשתפי אותי/אותנו במה שעובר עלייך. קראי מה כתבתי לך למטה.

אני מאחלת לך שבת נעימה עד כמה שאפשר ומקווה להשתמע בהמשך.

חיבוק!

כרונית.

תודה תודה על ההתייחסות שלך.
אני אשמח לשתף אותך אבל כמובן לא פה בפורום. לא רוצה להיחשף עד לפרטים הקטנים של חיי... את מבינה!?
אני אקח מקרן אור המקסימה שלנו את המייל שלך ואכתוב לך...
כי רק את המייל שלך אין לי מחבורת היסוד שלנו (קרן אור, שלי, את ואני) ואני מייד אתפנה לקחת אותו ולכתוב לך...

שיהיה לך יום נפלא ושבת רגועה!
אוהבת
בלונדי.

שמחה לשמוע שיש מגמת שיפור, מקווה שעד שבת בערב תתחזקי ממש.
את מתכננת להמשיך לנוח, נכון?
ואני, אני מרגישה טוב! שמחה גדולה... הלכתי לישון אתמול ללא כאבים ובחילות ומקווה שהם חלפו לחלוטין. זה הושג במאמץ רב לאחר שוויתרתי על מוצרי חלב לאורך כל היום (כולל קפה, איזה סיוט) ואכלתי רק מזון קל. אמשיך היום כך ובהמשך אנסה לחזור לתזונה נורמלית יותר.
טוב, היום אין מנוס מלנקות את הבית, אחת הפעילויות השנואות עלי ביותר! ולשמחתי מצפה לי סוף שבוע רגוע יחסית ללא ארועים מחייבים.
אכתוב לך שוב בקרוב,
שיהיה לך יום קל ונטול כאבים!

בוקר טוב.גם אני שונאת לנקות,אבל מכירה את זה שהעוזרת לא מנקה אף פעם טוב??(ביקורתיות..) למרות שבהריונות אני תמיד נכנעת ומזמינה אחת,אם כי תמיד אני מתבאסת.היתה לי פעם עוזרת רומניה,שנתיים בערך.היא היתה באה פעם בשבועיים מצחצחת את הבית,מגהצת,ואיזה כיף זה לחזור מיום עבודה לבית מריח ונקי.אבל היא חזרה לרומניה ובנתיים אין לי מישהי.אז אנחנו מנקים לבד,וזה קשה עם שני ילדים להתחיל ניקיונות בשעה 5 אחה"צ.אחד מעסיק ואחד מנקה.וזה סיוט.ימי שישי כבר אין לנו שקט בגלל החופשה של הילדים,אבל היני יום ראשון חוזרים לשיגרה!
עכשיו בעלי לקח את הילדים לבריכה(יותר נכון אני העפתי אותו כדי שיהיה לי קצת שקט,מספיק הכאבים קודחים לי במוח),לקחתי שתי אדווילים ואני בדרך לישון עד שיחזרו עם אוכל חם וטרי מאימי.וכן בלונדי,יש חריימה היום! אני מקווה שאצליח לטעום ממנו,כי הכאב בקושי נותן לי לשתות.
אני שמחה ע"כ שאת ממשיכה את הדרך הבריאה היום,ושמחה לשמוע שלאחר קיזוז במוצרי חלב את מרגישה יותר טוב בבטן(אגב יש כדורי לקטז שעוזרים מעט לרגישות הזאת אבל אם את מסתדרת בלי אז עדיף).מקווה שהיום תפרגני לעצמך מנוחה,ובמקביל גם אני הולכת לעשות זאת.אז נשתמע יותר מאוחר,אני הולכת לנצל קצת את השקט המובטח לשעתיים הקרובות.(את יודעת מה הקטע בעלי מטפל בילדים יום ברציפות ועושה את מה שאני עושה באופן רגיל וכמה הוא מתלונן,עם מיגרנות,הוא עייף ועצבני.כנראה שזה הסיבה שאני חולה,אני לא יודעת להרפות ולוותר לעצמי,אולי הגיע הזמן לעשות זאת...)אוהבת קרן אור

סיימתי לנקות! (אני לא מהמקפידות הגדולות בעניין הזה... גם כך יש כאן כלבה שמטנפת הכל תוך חצי יום...)
לגבי בעלך - כמה גברים במצב הזה פגשתי לאחרונה! כל אלו שבגלל החופש הגדול "נאלצו" לפנות זמן ולבלות ימים שלמים עם הילדים פשוט קורסים! הם מתמוטטים ממה שכמעט כל אם עוברת על בסיס יומיומי... מקווה שלאחר מכן הם מעריכים עוד יותר את הקשיים שבאמהות.
אבל אני משערת לעצמי שלא היית מוותרת על הזמן שאת מקדישה לילדים גם אם היתה אופציה אחרת. הרי עם הקשיים יש הרבה שמחה ותחושת סיפוק.
מקווה שתוכלי להנות קצת מהאוכל הטעים של אמך, ואם לא, וודאי מחר תרגישי כבר טוב יותר.
אז תמשיכי לנוח ועדכני בהמשך!

לישון כבר לא הצלחתי בגלל הכאבים אז עד שהכדורים התחילו להשפיע גררתי את עצמי למטבח עשיתי כילים,שמתי 3(!!!) מכונות מפוצצות,ואח"כ כבר יכולתי לאכול כי האדוויל עימעם לי קצת את הכאב.אבל איזה בלגן יש לי בבטן מהאנטיביוטיקה!!וזהו הם עוד לא חזרו נהנים בבריכה,ואני כאן יושבת ונהנית מהשקט היחסי שלא היה לי כבר המון זמן.
נכון הייתי שמחה לבלות איתם אם יכולתי עכשיו,אבל אין מה לעשות הם צריכים אמא בריאה ומהר,אין קיצורי דרך יותר.אני מקווה שעד יום ראשון כבר ארגיש יותר טוב.בנתיים אני לוקחת את הצעתך ונחה,אין לך מושג כמה שעות שינה תחנתי בימים האחרונים...
טוב אכנס לראות מה שלומך יותר מאוחר.
האם גם היום יש לך אירועים משפחתיים??אם כן,תהני.
אוהבת קרן אור

טוב, אני מניחה ששטיפת כלים לא תהרוג אותך... אבל תשתדלי להמנע מעבודות בית נוספות.
אוי, האנטיביוטיקה האכזרית הזו... אמרת שאת לוקחת איזה כדורים פרוביוטים, הם עוזרים מעט? בלאגן בבטן זה עונש, ונראה לי שלכל מי שסבלה מהפרעות אכילה (וודאי למחלימות כמוני...) זה אף עונש גדול יותר. מן תזכורת להתעללות הארוכה.
השבוע ממש הרגשתי שאני במבחן קשה ומתיש, האם אצליח להתמודד עם הבחילות? איך אני יכולה לדעת האם זו בחילה אמיתית ואני פשוט צריכה להקיא, או חזרתם של הרגלים ישנים?
אז הפעם עברתי בהצלחה, וגם הבנתי שיקח לי עוד הרבה זמן לסמוך על עצמי שאני מסוגלת להבחין בין תחושות מחלה אמיתיות לבין ההפרעות הספציפיות שלי.
ושוב יקירה, ניסיונך והתמודדותך מספקת תקווה רבה וכוח להמשיך.
מקווה שיעבור עלייך לילה שקט,
להתראות!

אני פה..
לא מצליחה להכנס לאי מייל לשלוח לך מייל.
מקווה שאצליח.
לילה טוב ותרגישי טוב במהרה.

אוהבת
בלונדי!

** פיהוק ** אני נורא עייפה, אך בכ"ז כמה מילים...

קרן אור - מתוקה, קיבלתי את המייל שלך ואני אענה לך עליו מחר. תהיי בריאה ותשמרי על עצמך. אני מצטערת שאת מרגישה כ"כ לא טוב, אבל זה יעבור. אל תטריחי את עצמך לעשות דברים לא נחוצים. בקשי עזרה מהמשפחה כי את זקוקה לזה עכשיו, ונקווה שהחום והכאבים יעברו מהר. אם תוצאות המשטח חיוביות והאנטיביוטיקה לא הועילה, יכול להיות שלאותו חיידק מתאימה אנטיביוטיקה מסוג אחר. מתוקה, תחזיקי מעמד ונדבר מחר.

בלונדי יקירתי - מה שלומך הלילה?? לידיעתך - אני קניתי היום 3 נקטרינות, למרות שאני בכלל לא אוהבת פירות. אז למה קניתי?? סתם, ככה, התחשק לי. הן היו יפות ומושכות (כן, והן לבטח מרוססות עד מוות). חמודה, אני אשמח אם תספרי לי קצת יותר ותפזרי קצת את מסך העשן פה... בקשי מקרן אור את הכתובת שלי ("ותגידי לה שאני שלחתי אותך...") או שתשאירי לי כאן את כתובתך. מכל מקום, אני מקווה שעבר עלייך יום נעים, שבישלת מטעמים (דגים?) ושהיה לך ערב נחמד.

שלי יקירה - אני אתך עם התחושות שלך. לפעמים המצב יכול להיות די מבלבל עד כדי כך שאת מרגישה לא כ"כ "סגורה" על עצמך, אבל זה זמני. ברור שכולנו היינו רוצים תוצאות מיידיות ומספקות, אך מה לעשות שלחיים יש כללים אחרים? ואיך את מרגישה? מקווה שחל שיפור בחולי (בשפעת) ושכבר חזרת לעצמך. אני שולחת לך הרבה כוחות להמשך.

טליוש, רורי, אור וכל השאר - שיהיה לכן סופ"ש נעים ותשמרו על עצמכן!

עלי עבר יום די מתיש, ואני שמחה שהוא מאחוריי. וחוץ מזה ראיתי מקודם את התוכנית של אופרה, והפעם היתה תוכנית ממש טובה. ממש ישבתי מרותקת, והרי זה לא אופייני לי, המופרעת. היא הביאה כמה סיפורים של התמודדויות יוצאות דופן של אנשים שנחתו עליהם מכות קשות. ממש כל הכבוד להם! צריך להוריד את הכובע בפניהם...

לילה טוב!

מדהים. בשעות בהן את כותבת, גם אם אני ערה, אין סיכוי שאצליח להפיק טקסט קוהרנטי.
האמת היא, שלעיתים זה קורה, לפעמים אני אכן מוצאת את עצמי מול המחשב, עובדת, בשעות הקטנות של הלילה. וזה מעיד שמצבי רע מאד, הטירוף בשיאו ודרוש מישהו שירחיק אותי מחדר העבודה.
מקווה שהצלחת לישון היטב ושפרגנת לעצמך בוקר עצל ואיטי.
ואיך את מרגישה באופן כללי? היכן את ממקמת את מצב רוחך בימים האחרונים ומה רמת הלחצים?
אני מרגישה טוב (!), כפי שכתבתי לקרן אור, נקטתי אתמול בצעדים מחמירים וזה אפשר לי לילה רגוע. אני מודעת לחלוטין לצמצום היחסי של המזון, וממחר אתחיל לנסות לחזור לתזונה נורמלית יותר ונראה איך מגיב הגוף.
אני יודעת שאי אפשר לשלוט בכל תחושה וכל כאב, והנכונות להפסיק לנסות לשלוט חשובה מאד להחלמה. אך יש לי סף כאב נמוך כנראה ואני נחושה לאתר את הגורמים המזיקים לעיכול! עם זאת, צריך לעלות במשקל, ועלי למצוא דרך לאכול כמו שצריך ללא כאבים.
אני בעיצומו של נקיון מסיבי, ריח האקונומיקה באוויר, סבל אמיתי אך אין ברירה... אולי יום אחד אקח על עצמי עבודה נורמלית עם שכר קצת יותר גבוה ואז אכנע להפצרותיו של בן הזוג לקחת עוזרת... (יש דברים שאני לא מוכנה שיצאו מכיסו בלבד. אם אני לא יכולה להרשות לעצמי את הסכום הזה כל שבוע, אנקה בעצמי).
טוב יקירה, מקווה שיהיה לך סוף שבוע נעים ומרגיע, ןאנו נמשיך בהתכתבות הלילה-בוקר שלנו...
שלך, שלי.

קודם כל - מה שלומך ואיך הבטן??וכיצד עברה ארוחת השבת של אתמול? מקווה שלא היו עניינים מיותרים ושהכל זרם על מי מנוחות. אני מבינה את התהיות שלך עם עצמך. המצב הזה הוא באמת קשה, מעצבן ומתעתע. אני התרחקתי מרצון מהקאות, ולכן אני יודעת להבדיל בין בחילה אמיתית כביכול, לבין רצון להקיא כדי להוציא את האוכל. ואת יודעת מה? כשאני חולה ויש לי בחילה אמיתית - אני שונאת את זה ואני נורא נלחצת מזה וממש-ממש מקווה שזה יעבור בלי הקאה, למרות שזה בעצם מצב טבעי של חולי.

ברור שדרוש לך עוד זמן, ואני מקווה שאת עומדת בזה. אני רוצה לחזק אותך ולשלוח לך הרבה כוחות.

לגבי מוצרי החלב - רציתי לומר לך שאם באמת יש לך רגישות ללקטוז כדאי לך לבדוק זאת אצל הגסטרו כדי לקבל תשובה חד-משמעית. בכל מקרה, אל תקחי כדורי לקטאז לפני שאת עורכת את המבדק, כי אם אין לך רגישות ותקחי בכ"ז את הכדורים - את רק תזיקי לעצמך.

באשר לטירוף הלילה - אני חושבת שכולם לפעמים "שטים להם" לשעות הקטנות, ובייחוד בסופי שבוע, כך שזה לא כ"כ נדיר. ואת צודקת בהחלט - זה אומר המצב לא טוב והטירוף חוגג, אבל אין מי ש"יתלוש" אותי מזה, אלא רק אני עצמי.

ואני בסדר, הייתי אומרת. הלחצים עלי הם תמידיים ואין לי ממש מצב-רוח, כי בנסיבות שאני נמצאת בהן זה קצת קשה, אבל אני משתדלת עד כמה שאני יכולה להקל על עצמי. אתמול הייתי "הפוכה" לגמרי, אז לא עסקתי בנקיונות "רטובים". מצד שני - התחרפנתי קצת מדבק מגע... הכל התחיל כשרציתי להדביק את הסוליה של הסנדל שנקרעה לי. ואז כמובן בשיטת ה- "אם כבר - אז כבר" מהסנדל המסכן עברתי לפאנלים, לפינות של הארון ולעוד כמה "אתרים" שנזקקו לטיפול. יצוין מיד שאני אוהבת את הריח הרעיל הזה, בדיוק כמו שאני אוהבת את ריחות הרעלים האחרים...

בקיצור, היה ממש "סבבה", ולפנות ערב חטפתי כאבי ראש איומים. עכשיו אני בסדר, תודה לאל.

שתהיה לך שבת מקסימה נטולת כאבים!

שלך,

כרונית.

כמה עצוב לשמוע שמצבך מחמיר. ואני בטוחה שמלבד הכאבים עד גם מוטרדת כל כך מהעובדה שהילדים לא לידך, שאת לא עובדת, שאת לא "את".. מקווה מאד שלאחר סוף השבוע הזה תהיי ממש כמו חדשה!
לא כותבת יותר כדי לא לעייפך, כולנו נמתין לשובך בריאה וחזקה!
שלך, שלי.

מה שלומכן בארץ הקודש החמה מנשוא?
גוועלד כמה חם לכן בוודאי!! לא מתגעגעת לזה... אני לא מתפקדת בחום...

קרן אור- אני שמחה שלא הופעת פה עדיין כי זה אומר שלקחת ברצינות את מחלתך ואת נחה. כל הכבוד. אני גאה בך. הלוואי ותרגישיטוב במהרה.

שלינקה- קיבלתי את המייל שלך ושלחתי כבר אחד חזרה. חמודה. מקווה שהיום את מרגישה הרבה יותר טוב מתיאור הלילה שעבר עליך.

כרונית- הרזתי אמש, כתבתי לך למטה כבר... לא נורא. מקווה שעובר עלייך יום נפלא. וניפגש כמובן רק אחרי חצות...חחח

אור- מקווה שתנוחי עכשיו ותני לרגל הנפוחה והמסכנה שלך לנוח כבר..חחח

טליוש- אני מצטרפת למה שכתבה לך שלינקה. את לא שמנה זה הכל בראש! ואני מזכירה לך לחשוב על טיפול!!!

רורי- אם את פה... מה קורה? היית בתה"ש? אני מאוד מקווה שכן ואני מקווה שאת בסדר. לא שמענו ממך כבר המון זמן. קצת דואגת..

ואמש יצאנו לנו לבלות קצת ברחבי הערים הקטנות פה בסביבה. היינו רעבים ואכלנו במסעדה נחמדת.. בילינו זמן איכות יחדיו, אני ובעלי המקסים! הגיע לנו לאחר כל הלילות הארוכים שהייתי פה לבדי...

וזהו. חזרתי גמורה מעיפות וישנתי בכייף.... בזמן האחרון אני עייפה עייפה עייפה... ואני בטוחה שלגמילה מהכימיקלים יש קשר לזה. יש לי קצת שיבושים במצבי הרוח, וזה ממש מפחיד חחח. אבל זו גמילה ובכל גמילה יש קשיים, אך אני לא מוותרת!! ממשיכה קדימה.

זהו בנות נפלאות.
המשך יום נפלא לכולכן,
ואני אמשיך לנווט לי פה בין מצבי הרוח המשתנים...

אוהבת
בלונדי!

חחחח...

כן אני על הפלנה שלך.
ואם היה לי את המייל שלך הייתי מספרת לך קצת יותר..

הכל פה הגיוני! ביותר...
הברזתי לך אמש כי היינו בחוץ... הלכנו לבלות קצת..

מקווה שיש לך יום נפלא ונשתמע הלילה כמובן, ואולי עד אז אקנה עוד אפרסקים טעימים ומתוקים...חחחח

יום מקסים!!!
אוהבת
בלונדי!

הכל עובר בסופו של דבר. רק החזיקי מעמד עוד קצת - וזה מאחורייך.

אני דווקא לא רוצה "לקפוץ" עוד חודש, כי זה מקרב לי את מועד פתיחת הסמסטר הבא...

ובאשר לאוכל - אני שולחת לך חיבוק גדול, ומזכירה לך להזכיר לעצמך שעכשיו את זקוקה לו יותר מתמיד. השתדלי להקדיש בכל יום מעט זמן למשהו שמרגיע אותך. זה יעזור לך לארגן את המחשבות.


ליל מנוחה.

נראה כי את חייבת לפרגן לעצמך מנוחה רצינית שברכייך תוכלנה להחלים מכל הנזקים...
מקווה שתהיי חזקה להלחם ברצון להתעמלות, למרות הכאבים!!

שיהיה לך יום טוב ובלי כאבים!
בלונדי.

הייתה לי תקופה די ארוכה שאסרו עלי לרקוד בגלל פציעה. כשהרופא אמר לי לא לרקוד חודש-חודשיים חשבתי לעצמי פחח.. כן בטח..
חזרתי לרקוד אחרי שבועיים וזו פציעה שאני גוררת כבר כ-5 חודשים..
אבל אני פשוט לא יכולה לא לרקוד יותר משבועיים רצוף אני מתחילה להתחרפן

כבר ביטלתי מסיבות אחרות אימון אחד השבוע,
ובשבוע הבא אני אעבור איזה ניתוח ברגל (לא קשור, גם לא להפרעת אכילה :) ואז אני לא אוכל להרטיב את המקום שבועיים, שלא לדבר על ספינינג (שבועיים! חה. יום אחד קשה לי, איך אפשר לשרוד שבועיים?)

אני נקרעת. פשוט נקרעת. אני יודעת שאני לא רוצה להתאמן היום כי זה לא בריא לי, אני יודעת שהכי קשה להודות בזה שאני רוצה להישאר בבית וללמוד. אני יודעת שאני נאחזת בזה שאתמול הרגל ממש כאבה לי, והבנתי שעדיף לתת לה לנוח קצת, נניח להפסיד את השיעור של היום בשביל שאוכל להינות בשיעור של יום שישי שאני יותר אוהבת.

אני נקרעת. פשוט נקרעת. גם לשבת בבית וללמוד לא עוזר לי, כי אני בבית בפיג'מה וחרדה שאני אתפח לי בתקופה הזו.

וזה לא רק זה, זה לא ררק הפחד מלהשמין, זה שאני באמת אוהבת ספורט, רק מפחדת להזיק לעצמי עוד.


הנה, כשהתכוונתי שהחלמתי התכוונתי שאני לא מרעיבה את עצמי וכו', אבל מבפנים הדימוי העצמי לא מצליח להתייפות לחלוטין. ואני משגעת את עצמי לדעת. זה מאבק בין אישה שמתנהגת בריאה (ואוכלת גלידה כשעוברים ליד הסיציליאנית בת"א, וכבר לא רצה עד אין קץ אלא עושה ספורט מתון ולפעמים סתם פילאטיס) לבין בחורה שבפנים עדיין קצת חולה.

תודה לשתיכן!

פעם הייתי בנבחרת של התעמלות אומנותית,ושברתי את הקרסול ושתי אצבעות הידיים,דבר שהצריך מנוחה של חודשיים..אבל לא נחתי החלק החולה שבי גרם לי לקחת משככי כאבים ולרקוד על יד אחד ורגל אחת..
כמובן שהיום לא הייתי עושה זאת,כי גרמתי לי עיקום של שני אלו,אבל אז באמת אהבתי ספורט אור כמו שכתבת וגם אני התעמלתי יום יום אפילו חולה,אבל גם לא אהבתי את עצמי.כי בן אדם שאוהב את עצמו יודע להתעמל כשאפשר ולנוח כשצריך,בעצם להקשיב לגוף.אני יודעת שאתן מנסות להקשיב לגוף,ואני יודעת שהקונפליקט קשה.גם היום אני לא תמיד יודעת לפרגן לעצמי מנוחה.אם קראתן לפני שבוע וחצי חטפתי אנגינה וטופלתי באנטיביוטיקה עד לפני יומיים,ולא הקשבתי לגוף הלכתי לעבוד,והיום אני שוב קודחת מחום,כאבי גרון,חזרתי לאותו הסיפור...אבל הפעם לאחר הטעות של פעם קודמת אני מתכננת לנוח בבית בימים הקרובים,לבטל את כל הפגישות של מחר..למרות שזה קשה לי,אבל אני חייבת את זה לעצמי. מאחלת לכולנו שנאהב את עצמנו מספיק,את הכלי המדהים הזה שבתוכו אנחנו נמצאים...אמן.

בדיוק שלחתי לך מייל!
שמחה מאד לשמוע שארגנת לך יום מנוחה, אך מצד שני, זה אומר שאת מרגישה ממש ממש רע... מקווה שתתאוששי מהר.
אהבה עצמית היא דבר מורכב מאד שעדיין לא ברור לי איך אפשר להשיגו... החלטתי לרשום לעצמי באלו רגעים ובאלו סיטואציות אני אכן אוהבת את עצמי, גם אם לשעה קלה, ולנסות לשוב למקומות הללו כמה שיותר.
חוזרת לעבודתי, מאחלת לך החלמה מהירה!

עד כמה שזה קשה תני לגוף שלך לנוח- זה הדבר הנכון לעשות..
שלא תתקעי עם פציעות מרגיזות במשך חודשים כמוני

אני שמחה שברגעים קשים את נכנסת כאן לפורום ומשתפת אותנו במקום לברוח לדרך הקלה,את מתמודדת וכל הכבוד.
אני כבר לא רוקדת או מתעמלת,עברתי אז עם ההורים דירה והמרחק הכניע אותי,ואז כבר הייתי בשיא המחלה אז לא עניין אותי כלום.עד היום אני מסתכלת על רקדניות בהערצה.אני מכורה לתחרויות של התעמלות אומנותית...אבל לצערי זה כבר רחוק ממני,כמו עוד הרבה דברים שהרפתי מהם בתקופת המחלה...
אני יודעת שזה שיצאת לרקוד היום גילה לך שיש עוד חיים בחוץ ודברים שאת אוהבת לעשות ששכחת מהם בכל הלחץ מהפסיכו'.חשוב לא לוותר על משהו שעושה לנו טוב בנפש,כי כשהנפש ריקה המחשבות מחלחלות..טוב יקירתי אני מחר בחופש שיהיה לך הצלחה במבחן ותישני טוב לפני.אני חוזרת למיטה כואבים לי הפרקים...קרן אור

שמחה לראות שאת עדיין כאן איתנו.
וראשית, הבהרה - צר לי אם משהו מתגובתי להודעותייך הקודמות פגע בך או הכעיס אותך. בשום פנים ואופן לא ניסיתי להגדיר את מצבך, פשוט, כפי שכתבתי שם, התגובות אלייך עוררו אצלי הרבה שאלות. ולא אחזור שוב על כל הטקסט הארוך ההוא...
נשמע שאת תחת לחץ גדול מאד של לימודים, שנהייה קשה אף יותר כשנגזלה ממך האפשרות לעסוק בספורט שכל כך עוזר לך להתמודד עם עצמך ועם החיים בכלל. אין לי פתרונות, אני בעצמי נאבקת במחלה הארורה הזו ובלחצים ומתחים אחרים, אך יש לי מעט הצעות, מקווה שתהייה בהן איזושהי תועלת...
ראשית, קחי בחשבון שכל פעילות פיזית שאת מבצעת עכשיו עשויה להחמיר את פציעתך ולעכב את החלמתך (הפיזית, פגיעת הספורט). וכך העיסוק שכה חביב עלייך ידחה עוד ועוד. אז אולי כדאי להתרכז עכשיו בהחלמה ופחות ביסורי מצפון על ההאטה בקצב האימונים?
את יכולה גם לנסות למצוא פעילות ספורט אחרת, רק באופן זמני, משהו עדין יותר שלא יעמיס על הפציעה אך יאפשר לך להרגיש אקטיבית ולנקות קצת את הראש.
ודפוסי חשיבה... זה הדבר החשוב ביותר, ונראה לי שגם כאן אין "דרך קיצור"... נראה לי שכמעט כל מי שסבלה מהפרעת אכילה, מכל סוג שהוא, בטוחה שיומיים ללא אימון, או מנת גלידה גדולה מהרגיל, מייד תגרום לעלייה במשקל. ולא סתם עלייה במשקל, אלא תהפוך אותה לפרה! (סליחה על הבוטות, אך אני חשה ככה לעיתים, ושמעתי אחרות מתבטאות כך...). אך ברור שזו הגזמה, הרי גוף מאוזן מבחינת משקל והרגלי אכילה "סופג" את תוספת המזון הזו, ושרירים לא הופכים לשומן רק בגלל שבוע ללא אימונים.
וסתם סיפור קצר: לפני כמה שנים התחלתי להתאמן במכון כושר, משקולות (היום מעדיפה פעילויות רכות יותר...). הייתי די מרוצה מגופי השרירי ואף חשבתי שזה יסייע לי להחלים. ואז נסעתי לטיול ארוך והופיעה החרדה הזו - כל השרירים יהפכו לשומן ואני אראה זוועה. כשחזרתי באמת נראתי זוועה, אבל לא בגלל שהשרירים הפכו לשומן, אלא בגלל שמרוב החרדה ירדתי 3 קילו ונראתי כשלד מהלך. המאמן שעבד איתי לפני הטיול אמר לי שבמצב הזה הוא פשוט לא מוכן לקחת עלי אחריות, ושלח אותי הביתה לעלות קצת במשקל.
כל מה שאני מנסה לומר זה - תקלי על עצמך. תני לגוף להחלים בקצב שלו ואז תוכלי לשוב לעסוק בספורט האהוב עלייך כל כך. ובנתיים תקפידי על תזונה מאוזנת, כזו שלא תגרום לך לרדת במשקל.
יום טוב יקירה, ובהצלחה בלימודים!

עדכון קצר- הרגל התנפחה לי בצהריים. בדיוק כשהתלבטתי ביני לביני מה לעשות, וחשבתי האם הכאבים הם רק בראש? ואולי לא כ"כ כואב לי, והרי התאמנתי כבר עם כאבים עזים מהמיחוש הקל שהרגשתי היום. אבל אז הסתכלתי על הרגל, והיא כולה נפוחה. בכף הרגל התנפח לו בלון, וגם אזור השוק (החלק הקדמי, בטח יש לזה שם :)

נשארתי בבית ולמדתי, והבנתי שאם הייתי הולכת היום מהבית, כבר הייתי בפיגור בחומר, אז טוב שכך? ממש מצחיק שהרגל החליטה לחזור לסורה בדיוק עכשיו, כשאני צריכה כמה שיותר זמן על הטוסיק :). המחשבות שעברו לי בראש היו- אם אני לא אסיק את החומר שאני צריכה ללמוד היום, אהיה לחוצה, לחץ מביא תחלואים נוראיים יותר :)


אני חושבת שהצלחתי לעבוד על עצמי :)


זה נורא נכון לחשוב שאני בסה"כ דוחה את ההחלמה. יכול להיות שאם הייתי מפסיקה לחודשיים בהתחלה כמו שהרופא אמר, ולא רק מפחיתה כמויות אימונים ועוצמה, המצב היה אחרת. אבל כמו שכבר אמרו לי, עד שלא אהיה בגבס, אני אמשיך לחשוב שהכל בראש...
אז לפעמים לא הכל בראש, רק המחשבות הטורדניות שם. השאר, השאר במישור המאוד פיזי...



אגב, לאכול גלידה זה מאוד משחרר :)
אני מרגישה הכי גאה בעצמי שאני עושה את זה, זה מרגיש לי בריא .. הנה אחת שלא מרגישה כמו פרה שהיא עושה את זה. מצד שני אם אני נתקפת בחשק בלתי פוסק לנשנש פריכיות- כן, אז אני מרגישה טיפשה לגמרי :)



שיהיה לכן לילה נפלא, ותודה על התמיכה.
מחר אנרגיות בריאות יותר, ומחשבות על יופי שבא מבפנים ויוצא החוצה, בתקווה :-)


קרן אור- רפואה שלמה!


אור.

אם הרגל התנפחה - משמע שהיא צריכה מנוחה. זה ההגיון הפשוט והבריא, ובמקרה הזה לפחות הוא קולע למטרה. עם זאת, דעי לך שאני מאד מבינה אותך ואת תחושותייך גם באשר לפציעה ולהפסקת הפעילות הפיזית באופן שנכפה עלייך, וגם באשר לתחושותייך החרדתיות בתקופת המבחנים. לפני מספר שנים גם אני נאלצתי לוותר על פעילות פיזית כלשהי עקב פציעה, ואני זוכרת את התחושה האיומה הזו. אני פשוט זוכרת שהרגשתי איך אני מתנפחת, ובדיעבד הסתבר שזה היה כמובן בראש, ואדרבא - דווקא ירדתי לאחר מכן במשקל (כנראה בגלל פירוק השרירים). אז היתה לי תקופה קשה, אבל אח"כ התרגלתי לחוסר הפעילות וחזרתי להיות פדלאה. העניין הוא שזה גרם לי לפתח חרדות השמנה איומות ולקצץ עוד יותר באוכל, כך שציפתה לי הידרדרות איומה...

היום אני רחוקה מכל זה, אבל הגוף שלי זוכר הכל.


בהצלחה בלימודים ולילה טוב.

אני כרגיל קבורה בלימודים. תקופת "המרתון" מתחילה מחר, מצד אחד זה נפלא כי רק עוד חודש אני יפטר מהפסיכומטרי לנצח , מצד שני אמאל'ה!!!:(

לפני כמה ימים כמעט סיפרתי לאמא שלי הכל , אבל כרגיל אח שלי הפריע לי באמצע, כי התספורת החדשה שלו הרבה יותר חשובה ממה שלי יש להגיד...

אממ.. זהו.. היום יש לי שיעור בלט אחרי שבועיים (!!!) שלא רקדתי :)

יאללה זזתי ללמוד..

יום נעים לכולן

עדי ברקן רוצה בעצם לקדם דור חדש של דוגמניות שלא ייקדמו את מידות האפס ואת המראה השלדי-אנורקטי. בכל זאת אנחנו חיים בעולם של מדיה ולכן השינוי חייב להתחיל משם, ממחליטי ההחלטות. כמו-כן הוא יצא בקריאה לעיתונים לשים סמל קטן בתחתית הפרסומות שמסמן שהדוגמנית בתמונה לא עברה פוטושופ, זאת לאחר שנתגלתה תמונה שפורסמה בעיתון ולדוגמנית לא היה פופיק... כנראה הוצא בשלבי ה"עיצוב מחדש" של הבטן של הדוגמנית ו...אופס! שכח לחזור לשם...כמה עצוב.
בנוסף, אני מאמינה שכל התמיכה נחוצה כיוון שאין לך מושג בכלל בכמה אדישות נתקלתי בתקשורת.. דיברתי עם רדיו ועם טלוויזיה, רציתי לספר את הסיפור שלי, ליצור מודעות עם השיר "מעיין" - התקשורת מתעלמת..ברור!! הרי אם היא לא תתעלם, היא תהיה חייבת לתרץ למה יש מידות אפס לכל המנחות בערוץ הילדים ובסדרות שם! ולמה כל התמונות עוברות פוטושופ! ולמה סיגל שחמון נראית כמו שלד שאיבד את הלחיים בדרך לאולפן ועדיין מעסיקים אותה בתכנית שבין השאר נותנת עצות לחיים טובים!!
אני עובדת לצד עדי בחודשים האחרונים - אף אחד לא רצה לתת לזה יד!! שתביני, אין פרסום כי כולם מתעלמים, וזוהי האמת המרה, שבנות מתות ולאף אחד לא איכפת!!!!!!!!!!
אז זהו המאבק, של כולנו, אני חושבת שהאירוע הזה הוא רק ה-ה-ת-ח-ל-ה - וחייבים להצדיק את בואם של עוד רבים כאלו ע"י להצביע ברגליים - אם נצביע, נשפיע. כך אני מאמינה...

אני שמחה לשמוע שיצאת מהסיוט!!

כאשר הייתי מאושפזת, היה עדי ברקן מגיע אלינו אחת לכמה זמן, כדי לצלם איזה סרט על אחת מהמאושפזות..
שמענו שהוא רוצה לפעול בנושא, אך לא חשבנו מעולם שייצא מזה משהו. ההרגשה הייתה כאילו הוא בא לצלם את החיות בכלוב שלהן..

לגבי שינוי התפיסה בארץ אני מאוד סקפטית. משום מה אני לא יכולה לראות את זה קורה.
כולן שלדים מהלכים, ואם מישהי קצת "בשרנית"- אין לה מקום שם בחשיפה טלוויזיונית.

בארץ בה אני מתגוררת כעת, הכל שונה!!!
אין דבר כזה פה דוגמניות שלדים!!
הדוגמניות בטלוויזיה הן שמנמנות, בריאות, מלאות שמחת חיים. רחוקות מאוד ממה שרואים בארץ. והן אפילו מפרסמות הלבשה תחתונה. היית מאמינה?? ויש להן בטן, וכפלים, הכל!!
בהתחלה היינו מופתעים מהעניין. הכיצד "נותנים" להן להיראות בציבור ועוד לפרסם מוצרים?? כל הכבוד למדינה השפויה הזו, שכך היא נוהגת באזרחייה.
הלוואי ובארץ היו מפנימים משהו מהגישה הבריאה הזו!!
לא יכולה לתאר לעצמי שבארץ זה אי פעם יהיה כך! חבל מאוד....

בהצלחה לך.

בלונדי!

וואו..חלום... איזו מדינה??

את יודעת שבחנויות פה יש בגדים בגודל נורמלי.
אני לא נתקלת פה כמעט במידה אפס!!!
פשוט תענוג.
יש עד מידה 52 בחנויות ה"רגילות" ואין בעיה למצוא בגדים. והכל צבעוני ויפה ולא סבתאי כמו בארץ.

מדינה אירופאית מ-ד-ה-י-מ-ה!!!!! לא יכולה לחשוף יותר מכך...

בלונדי.

מה שלומך הבוקר?
לא נורא על אתמול... מקווה שעבר לך כבר. היום בטח יהיה כבר יותר טוב.

מאחר שגם את היית בחו"ל לתקופות ארוכות את בהחלט מבינה אותי. כי בהתחלה היה לי מאוד קשה. הייתי רוב הזמן לבד בבית. ואתה מתחיל לטפס על הקירות בשלב מסוים. כי בן אדם הוא יצור חברתי וחייב אינטראקציה זו או אחרת.
ולכן, החלטתי שאני עושה מאמצים להכיר פה אנשים. (ההיצע הוא ישראלים). החלטתי לתת לזה צ'אנס. וזה לא הכי קל לי. אני בן אדם מאוד קנאי לפרטיותו וקשה לי להפתח לאנשים שאני לא מכירה.
לישראלים יש תכונה כזו שאם הם דיברו איתך 5 דקות- הם כבר החברים הכי טובים שלך, מספרים לך כל פרט בחייהם ומצפים שאתה תנהג כמוהם. ולי זה ממש קשה.
אז יש פה נחמדים יותר ונחמדים פחות. אין מה לעשות. כמו בכל חברה. ועם זה נסתדר.
אגב, הבחורים שהכרתי פה הם אחלה אנשים ולמזלי הם לא מצפים ממני לספר כל פרט אינטימי של חיי. חחח הם מקסימים!
בקיצור שלינקה- את מאוד מבינה אותי! והבדידות כבר שיגעה אותי.. אז החלטתי לעשות משהו בשל כך!

אני שמחה שאת יכולה לתת לעצמך לנוח כך בבית, לאגור כוחות...

עוד מעט ראש השנה, ופה כבר כל הישראלים מדברים על כך. מתכננים ביקורי מולדת לחגים....
בטח בארץ כבר החלו למכור בחנויות השונות מיני מתנות לערב החג- להביא למארחים או משהו כזה...
אני מחפשת נואשות רעיון למתנה להוריי לכבוד החג, ואני לא מוצאת כלום!!! לא יודעת מה לשלוח להם... רעיונות יתקבלו בשמחה!

טוב יקירה, אני מאחלת לך יום בריא ונעים!
תרגישי טוב וחזרי לעצמך..
אוהבת
בלונדי!

מה שלומך היום?
מיום ליום המקום בו את נמצאת נשמע טוב יותר... גן עדן אמיתי! מזג אוויר נעים, נשים "אמיתיות", בגדים צבעוניים, וודאי גם יש שלום עם השכנים ואנשים קמים עם חיוך על הפנים... יש לי שני ניחושים לגבי מיקומך, אך אשמור אותם לעצמי...
מכירה היטב את קשיי ההתחברות עם ישראלים בחו"ל. תארת זאת בדיוק רב. ולא רק שרבים נוטים לספר תוך דקה על חייהם הפרטיים, הם גם מצפים לשיתוף פעולה מלא! במקום בו אני הייתי שיחות על כסף היו העניין העיקרי, זה די הטריף אותי. אז מצאתי כמה חברים וחברות זרים, אבל כולם עזבו את העיר בשלב זה או אחר, וכמה חברות מקומיות שמאד אהבתי, אך בכל זאת, היו קשיים בתקשורת וגם לא מדובר על סוג כזה של חברות שאפשר ליפול עליהן בכל שעה או כל מצב.
כך שהשיעור החשוב ביותר שלמדתי הוא, שבניגוד לחיי כאן, במקום בו יש לי כמה חברות קרובות ובעיקר משפחה אהובה, בחו"ל צריך להתפשר קצת על איכות החברים. אם אסע שוב, אנסה ליישם זאת...
אך העיקר שטוב לך עם בן זוגך, ושיש בחורים חביבים בסביבה שלא מאלצים אותך לשוחח על בגדי מעצבים ותסרוקות!
לגבי מתנה להורים - שאלה לא קלה... אנסה להעלות עוד רעיונות, אך בנתיים כל מה שהצלחתי לחשוב עליו זה משהו ממיטב התוצרת המקומית. אם זה שוקולד, או ריבות, או אולי תבלינים? זרעי פרחים? סוג של אמנות מקומית? אמא שלי מאד אוהבת עבודות יד למיניהן - מפות רקומות, צעיפים דקיקים, כלי קרמיקה. כך שאם יש איזה שוק אמנים בסביבתך אולי נסי למצוא שם משהו.
אני מרגישה יותר טוב, אך שוב בחששות מאוכל לאחר הבחילה של אתמול. אז עברתי היום לכמה ארוחות קטנטנות כדי לא ליצור עומס. חזרתי עכשיו מכמה פגישות וסידורים, דווקא היה נחמד לצאת סוף סוף מהבית, למרות החום המזעזע.
הולכת לשתוף מעצמי את זוהמת היום, יום נפלא יקירה!

כן מצבי טוב מיום ליום! תודה מתוקה!

חזרתי כעת מטיול שעה ברגל, אמרתי שלום לפרות ולכבשים המתוקות ששוכבות לנוח באחו.. היה כייף וכל כך מרענן..

אני כותבת לך מייל!! תפתחי..

שמחה שאת יודעת להיות קשובה לגופך ולא לכפות עליו מעבר למה שהוא מסוגל. כל הכבוד לך!

המשך יום נפלא ואני ניגשת לכתוב לך מייל..

אוהבת
בלונדי!

איך המרגש?? אני מקווה שטיפ המצעים שלי עזר לך מעט לאושש את עצמך... יקירה, אני גאה בך על התנהלותך הנכונה והבריאה שתיארת כאן, ואל לך לחוש צער על התנפחות הבטן והבחילה. זכרי שכל זה הוא חלק מהדרך שאת עוברת ושאת למדה מכל דבר לבאות. האיזון היחסי או המוחלט יגיע גם יגיע אם תמשיכי באותה דרך קשה אך בטוחה. אני בטוחה בכך.

לילה טוב ושינה ערבה!

כרונית.

קמתי עם כאב גרון שלא מרפה,קבעתי תור לאחה"צ שוב לרופאה,אבל בנתיים חייבת ללכת עם הילדים לפארק מים הבן שלי קם בבוקר ואומר"אמא היום הולכים לפארק המים??חיכיתי לזה כל הזמן!כמה שאני אוהב אותך עד מגדל בבל שהיה"(מקורי ללא ספק...)אז איך אני יכולה לאכזב אותי ולהגיד לו שלא הולכים???גם כבר לקחתי חופש.
אז אני תיכף הולכת ללבוש בגד ים ויאללה החוצה.
בלונדי-תודה על מה שכתבת גם את במחשבות שלי הרבה.
כרונית-מקווה שהצלחת להירדם אתמול בשעה סבירה יקירה.מכירה איך זה שהגלגלים בראש לא נותנים מנוחה..אוף כמה לילות הייתי במצב הזה.ואני שמחה שלפחות בשינה אני באמת נרדמת (אם כי כל תזוזה מעירה אותי...) ומתמלאת בכוחות,אח"כ לא יודעת איך הייתי סוחבת.
שלי-מקווה שאחרי החלפת המצעים את מרגישה יותר טוב.גם אני דווקא שאני חולה ומרגישה הכי מעוכה הולכת מתאפרת,מתרחצת,ומחליפנ כל הזמן בגדים ומצעים.זה נותן לי להרגיש יותר נקיה ויותר בריאה,אז לצערי זה מוער לי..
מאחלת לכולנו יום מקסים ובטח אהיה בקשר רק בערב.

אוי קרן אור, בוודאי מצפה לך יום קשה, אך אני מקווה שתהני לך עם הגוזלים היקרים שלך ותצליחי להתרענן קצת במים, אחרי העמידה בתורים הארוכים לכל המתקנים. אני מכירה את זה. בכל תקופת הילדות היו לוקחים אותנו לפארקי מים אלו או אחרים בחופש הגדול. חוויה...
אל תשכחי למרוח קרם הגנה. אני הסטרית בקטע הזה!!!

הילדים בטוח ייהנו לבלות ולהתרוצץ עם אמא שלהם יום שלם...

טוב מתוקה, אם יהיו לך כוחות כשתחזרי- בטח תקפצי לפה להגיד שלום.

יום נפלא ולא חם מידי!!! עם הרבה מים וכייף!!!!
אוהבת
בלונדי!

קראתי בכתבה-

"גם שוקדים ביחד עם משרד הבריאות על חקיקת חוק, אשר יגביל חברות מסחריות וסוכנויות דוגמנות בהעסקתן של דוגמניות, אשר אינן עומדות בתקן BMI"

חלום.




:)

תודה.

אני לא מאמינה שבאת כל כך "מוקדם"!! כל הכבוד.

גם אני משתגעת מריח של עוגות פשוטות שנאפות, זה יכול להפיל אותי לגמרי. ממש כך. לא צריכה קצפות ועניינים. סתם עוגה הכי פשוטה..חחח

הלכתי להכיר מישהי פה שילדה לפני חודשיים. ראיתי את הגור המקסים שלה. פלא שאין לתאר. אבל היא ממש לא הטיפוס שלי, אז באת כנראה מסתיימת ההיכרות שלנו..

היה לי יום ארוך ומתיש. אני עייפה ורצוצה עד מאוד.
הולכת למלא את המדיח, לשתות סודה ולגרור עצמי למעלה למיטה... בכוחות אחרונים. העייפות הכניעה אותי.

אני מניחה שלא אשוב כבר הלילה לכאן.

מאחלת לכולכן ליל מנוחה וחלומות פז ותרגישו טוב !!!

בלונדי!!

ואני מקווה שאת כבר עמוק-עמוק בתוכה!

(ואני רושמת לך חיסור!!! חחח... סתם, סתם...).

:-)

לא נורא אם ההיכרות ה"טרייה" הסתיימה לה. תמיד תלכי עם הלב שלך. לפחות ראית בונבון קטן וחמוד היום, אז מה רע?

שיהיה לך לילה טוב ויום נפלא ומאיר!

כרונית.

פעם הייתי אוהבת ללכת לסופר. ובייחוד כשהייתי יותר בתוך המחלה. הייתי אוהבת להסתובב בין כל המדפים הגבוהים יותר ממני והמפוצצים באוכל, לחפש מוצרים מעניינים, לקרוא את תוויות הסימון שלהם וכו' וכו'...ברור שלא הייתי קונה אותם. הייתי רק מסתכלת. מה שכן הייתי קונה היו מוצרי דיאט מוזרים והזויים שהייתי מוצאת בירכתי המדפים במקום שאף אחד לא שם לב... זה היה בשבילי סוג של בילוי. בילוי מופרע - הייתי אומרת. נו, מופרעת.

היום אני לא סובלת ללכת לסופר. בשבילי זו מטלה מעיקה שממתינה לי בסופו של יום עבודה ארוך, ואין לי כוח בשבילה. ממש כך. אבל אין מי שיעשה את זה בשבילי, הא?

טוב בננות, בפעם האחרונה - לילה טוב!

כרונית.

אז נכון ש"איימתי" שלא אבוא הלילה כבר, אך ישנתי שעתיים והתעוררתי.
ירדתי למטה לאכול אפרסק ולשבת קצת פה לראות מה חדש.

אני רוצה להגיד לך שאני הייתי "מבלה" שעות בסופרים, ממש כמוך. אך, בניגוד אלייך, הייתי ממלאה עגלות גדושות, מתכננת היטב מזימות להמשך היום והלילה. ואף על פי כן, הייתי קוראת את התוויות ומנסה לתכנן "בולמוס בריא יותר". חחחח איזו שטות!!
הוצאתי עשרות אלפי שקלים שירדו לטמיון...

היום אני מאוד אוהבת ללכת לסופר. אבל בשקט. בלי לחץ. אוהבת לגלות דברים חדשים ו"מציאות".

זהו יקירה, אמשיך לענות לשרשורים ומקווה שאת כבר ישנה לך...

ליל מנוחה!
בלונדי!

כתבתי לך את התגובה למעלה לפני שראיתי את הודעתך זו.אז קודם תודה על זה שאת זוקפת לכבודי,אני לוקחת את זה בתור מחמאה.
והבנתי כבר שהגיע המייל,אז קבלי ביטול לשאלה למעלה,ואשמח כמובן כשיצא לך לענות...ותפסיקי כבר עם הניקיונות והארגון,פרגני לעצמך יום שאת חוזרת ולא עושה כלום.אני יודעת שקל לדבר,אבל את מזכירה לי אותי עד לפני שנה חולת ניקיון כל יום שוטפת את הבית,מסדרת,חירפנתי את בעלי באובססיה הזאת.והיום בקטע הזה(אני בדיוק צוחקת כי אמרתי לבעלי שמחר כשנחזור חייבים לנקות יש פירורים על הריצפה..)אני קצת פחות גרועה.הנקודה היא שהאקשן הזה גורם לאנרגיות לפחות אצלי,ואז אם זה נעשה בלילה אז שנתי נודדת(אולי זה הפתרון לעייפות שלי אגב...),ויכול להיות שגם אצלך זה כך,ואז את לא נרדמת.אבל יקירה את חייבת לפתור את בעיית העייפות הזאת.ניסית פעם משהו??התפקודים הקוגנטיביים יורדים,אני אישית מדברת שטויות,שלא לדבר על הצד הפיזי,והיחלשות מע' החיסון,טוב אני לא צריכה להגיד לך....אני מוכנה להדביק אותך בחיידק השינה ואת תיתני לי קצת אנרגיות,כי אני כל היום מפהקת שזה פשוט בושה....אז עשינו עסק???חחח..
טוב יקירה אני הולכת לתקתק קצת סדר...(אל תצרחי עליי,אובססיבית כמוך..),כדי שאוכל לישון בלי שזה יהדהד לי בראש.על המטטא אוותר היום.
אוהבת קרן אור

טוב, רציתי לענות לך כבר הערב, אך לצערי בסוף זה לא יצא, כי כל הערב היו בעיות ב"וואלה" ולא ניתן היה להיכנס. תמיד יש אצלם בעיות. הם פשוט מכה. מכל מקום, אני אכתוב לך מחר. ובוודאי שיש לי מה לומר. נו באמת, ש-לי לא יהיה מה לומר?? חה, הצחקתיני! :-)

שמעי יקירתי, אני ממש לא מאלה שמנקות כל יום כל היום. ממש לא. אני מנקה פעם בשבוע כמו שצריך, ובנוסף אם קורה משהו חריג. מה שכן, את המטבח אני מנקה כל יום, כי אני מפחדת נורא שיבואו ג'וקים, אז אני מקפידה שלא יהיו פירורים ושיהיה תמיד נקי.

לי?? יש אנרגיות??? איפה?...הלוואי! הלוואי והייתי אנרגטית. דווקא את נראית לי כזאת - תזזיתית ומלאת מרץ. כבר שאלתי אותך מניין הכוחות לא מזמן... בכל אופן, אני בנאדם חסר כוחות (מבחינה פיזית) באופן כללי, וכל שכן בתקופה אינסומנית זו. והיום בעבודה הייתי גמורה לגמרי. היה לי ממש קשה. היה לי כ"כ קשה שחככתי בדעתי האם לפרוש מוקדם יותר הביתה. בסוף "סחבתי" איכשהו עד סוף היום. האם עשיתי משהו בנדון? לא, טרם. אני מקווה שזאת רק תקופה ושבקרוב אשוב לצנוח על המיטה כבר בחצות או גג באחת. חוסר השינה הזה אינו נובע מפעילות פיזית סמוכה כזו או אחרת, אלא ממניעים רגשיים. זו דעתי לפחות. בלילה אני נעשית מאד עירנית וממוקדת - למרות העייפות הפיזית, המחשבות צפות, המוח לא נרגע ו"החגיגה" מתחילה...

לילה טוב ותבלו יפה-יפה מחר!

שמרי על עצמך!

כרונית.