פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

הבנתי שקשה לך בימים האחרונים,בגלל כל מה שעובר על המשפחה שלך בארץ,אשמח אם תשתפי אותנו אם את מרגישה בנוח.
אני יודעת כמה אירועים כאלו נותנים לנו הרגשה של אחראים,אבל בלונדי את לא אחראית על מה שקורה כאן,ואת עושה את מירב המאמצים עמ"נ לתמוך במסגרת המגבלות הקיימות.
נפלת אתמול זה די מובן,דברים נוגעים בנו אנחנו אנושיים,אבל חשוב שאחרי הנפילה קחי את עצמך בידיים ותביני שזה לא משרת כלום,כי אם כבר המשפחה שלך צריכה אותך חזקה ולא מתמוטטת,
ואל תזכירי את היעד שלך על הרחבת המשפחה,לפני כל בולמוס תזכירי לעצמך שזה מרחיק אותך מהמטרה.
טוב יקירתי שולחת לך חיבוקים ואיחולי בריאות לכל משפחתך.ואני כאן.

אני מצטערת לשמוע על היום הקשה שעבר עלייך. אני מבינה את התסכול שלך על כך שקורים דברים במשפחה ואינך יכולה להיות עם היקרים לך עכשיו. זה באמת מלחיץ, אבל כמו שאת בעצמך אומרת - את עושה כמיטב יכולתך בכלים הזמינים והמקוונים שעומדים לרשותך, כך שיותר מזה לא נראה שיש מה לעשות. נקווה שהעניינים יסתדרו במהרה לכיוון החיובי.

אני מצטערת לשמוע על הנפילה שחווית היום, אך זה לא מפליא אותי. תקופות לחץ הן הכי מועדות לפורענות, אבל גם אם נופלים - זה לא סוף העולם. הבעיה היא שנפילה אחת עלולה להביא עמה כמה "חברות", כך שאת צריכה להיות חזקה יותר כדי לא ליפול שוב. אין ברירה, צריך לתת לימים הקשים לעבור ולנסות לא להחליק במורד.

תרגישי טוב ותחזיקי מעמד!

אני עוד פה אם את עדיין ערה ורוצה לדבר.

שלך,

כרונית.

כסא על הראש?? חחח... קטן עלי! אני יותר בכיוון של לקחת רובה ו"לרסס" על כולם!

יקירה, אל תלחיצי את עצמך יותר מדי ותארגני לעצמך הפסקות קצרות כדי "לאוורר" את המוח. זה חשוב יותר מכפי שאת חושבת! אני יודעת שאת לחוצה ושנמאס לך, אבל אל תשכחי שגם זה יעבור. אל תתני ללימודים לחרפן אותך לגמרי. תקפידי לעשות גם דברים אחרים כדי לשמור על איזון נפשי ועל פרופורציות.

לילה טוב ורגוע!

כרונית.

מכירה היטב את ההרגשה, היא מבקרת אותי לעיתים...
תחושה כזו שאם עוד אדם אחד יפנה אלי, יבקש ממני משהו, יאמר מילה אחת לא במקום - מייד אתחיל לצרוח, או לבכות, או פשוט אקרוס לי על הרצפה. כמו שכתבת, על גבול דק בין שפיות לשגעון.
את מאד מתוחה מהמבחן המתקרב ואני מזדהה איתך לחלוטין. היה רק מבחן אחד בחיי שנגשתי אליו 3 פעמים, וכל פעם הייתי לחוצה ומבועתת יותר (בסופו של דבר שוב נכשלתי, ולמרות העלבון הצורב באותו הרגע זה היה דבר נפלא, כך מצאתי לי כיוון אחר ותחום עניין שמתאים לי הרבה יותר והוסיף המון לחיי).
ואת גם צריכה לבלות כל כך הרבה שעות עם כל האנשים האלו לידך, שגם הם מתוחים ולחוצים.
אז נסי להקל על עצמך, תעשי משהו שאת אוהבת - סרט, ספר, תרקדי (עדיין רוקדת באיזושהי מסגרת?) תקשרי לחברה אהובה במיוחד. או אולי פשוט תצרחי קצת בבית כדי לשחרר מתח?
יום מקסים יקירה, עדכני בהמשך!

מכירה את ההרגשה הזאת כ"כ טוב,יש לי אותה פעם בשבוע בערך.מתחשק לי פשוט לסגור ניידים,כל
מי שיעיז להגיד משהו מעצבן קטן אני פשוט "יורה",ואת יודעת מה אני עושה??אני מבינה שאני כנראה על סף גבול היכולת שלי ואני מפרגנת לעצמי מנוחה,בלי אף אחד,יושבת במיטה ורואה טלויזיה ולא עושה כלום.הלחץ הזה לא בריא,טליוש,ואם תתמוטטי עד אוקטובר זה בטח לא ישרת אותך.קחי לך הפוגה של יום יומיים ותראי שאת חוזרת ללימודים עם קשב בריא יותר,ורגועה יותר.
מקווה שעזרתי ושאת עכשיו כבר נרגעת
אוהבת קרן אור

לילה טוב לך... וואו, הסיפור שלך עצוב, אבל לצערנו די נפוץ. בד"כ בולמיה מתפתחת לאחר אנורקסיה, למרות שלא תמיד. אני שמעתי כ"כ הרבה סיפורים, ותמיד אני משתאה עד כמה קל ליפול למטה ולהתדרדר לתהום. כ"כ מהר נופלים למטה, זה מדהים... חבל שלטפס בחזרה למעלה זה כ"כ קשה ולפעמים אף בלתי אפשרי... מכל מקום, שמחתי לשמוע שאת מציינת היום שבעה ימים ללא הקאות! כל הכבוד לך והלוואי וכך יימשך.

לילה טוב ושבת שלום!

כרונית.

מה שלומך?? אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב ושאת נחה הרבה. לא יודעת, זה לא נשמע לי כמו דלקת בגרון. כשהיית במיון לא לקחו לך בדיקות פרטניות? האם לא רצו לאשפזך? או שאת לא רצית? מתוקה, תרגישי טוב ותשמרי על עצמך! את צריכה להיות חזקה בשביל כולם, אבל קודם כל בשביל עצמך. יכול להיות שהלחצת את עצמך יותר מדי עד שגופך החליט לצאת ל"הפסקה כפויה" בלית ברירה? (כמו שקורה אצלי?).

כן, להרפות יותר זו עצה טובה עבור כולנו, אך מה לעשות שאני עצבנית ולחוצה ולא יכולה להירגע? נו, איך אומרים? "לנוח אני אנוח כבר בקבר" או משהו בסגנון (ולא, אני לא פולניה במוצאי). בקיצור, יש הרבה מה לעשות והזמן דוחק, אבל צריך גם לשמור על עצמנו. צריך לחפש אחר האיזון. נקווה שנמצא אותו מתישהו...

לילה טוב ותעדכני כשתוכלי.

דואגת לך!

כרונית.

קרן אור יקרה, אני ממש דואגת לך!
מקווה שמצבך השתפר הלילה ושיש לך תמיכה משפחתית מלאה, כך שלא תצטרכי לקום מהמיטה היום. נשמע שקבלת כמויות עצומות של אנטיביוטיקה, הן וודאי יחסלו את המחלה אך אל תשכחי כמה החומר הזה מחליש את שאר מערכות הגוף, את בטח יודעת זאת טוב יותר מכולנו.
אצלי טיפול קצר באנטיביוטיקה שגרתית מעורר מייד סדרה של תקלות אחרות ותשישות. אז בבקשה תקפידי לנוח ולאכול היטב, ככל שאפשר.
כנראה שאצלכן, קרן אור וכרונית יקרות, הפרפקציוניזם לא נחלש כלל בעקבות המחלה, אלא לבש צורה אחרת... והצורך "לתקתק" הכל ולא לאפשר לגוף ולנפש מנוחה סדירה, או לפחות הפוגה פה ושם, מזיק גם הוא.
מאחלת לך החלמה מהירה וכמה שפחות סבל וכאבים ושולחת חיבוקים חמים!
שלי.

ממש עצוב לי שאת מרגישה רע כל כך, אנגינה זו בהחלט מחלה דוחה.
בעלך בטח בדרך הביתה, ויאלץ לשעשע את הילדים לבדו, את חייבת לנוח!
עד אז, נסי להפעיל אותם תוך שכיבה על הספה, אני מכירה כמה נשים שמצטיינות בזאת... את חייבת לנוח לקראת שבוע חדש, את בוודאי מאלו שלא מסוגלות לקחת ימי מחלה ולהחלים בשקט במיטה.
כאן בסדר, יום שישי רגוע לשם שינוי, אך אני עייפה עד מאד כי התעוררתי בשבע בבוקר מרעשי השכנים. כך שישנתי בערך 4 שעות ועבורי זה כלל לא מספק.
תרגישי טוב יקירה!

יקרה שלי, לבי אתך! מי כמוני יודעת עד כמה זה ח** . בתור אחת שסבלה כמחצית מחייה מדלקות גרון חוזרות ("אנגינות". אנגינה זה משהו אחר, לא עלינו) בכל חודש-חודשיים אין כמוני מזדהה אתך, האמיני לי. אני חושבת שבלעתי את כל סוגי האנטיביוטיקה בעולם - גם הפניציליניות וגם הלא פניציליניות (אריתרומיצין וכאלה). מכל מקום, אני מקווה שאת נחה עכשיו ושאמא עוזרת לך. עכשיו את צריכה לנוח ולשתות הרבה ופחות להתקרב לילדים כדי שלא יידבקו. לגבי הכדורים - אם קשה לך לבלוע תחצי אותו לשניים ותבלעי בשתי "נגלות" במידה וזה כדור שניתן לחצות אותו ולא קפסולה (כדור עטוף). זה מה שאני הייתי עושה בזמנו כאשר היו רושמים לי כדורים בקוטר של צלחת מעופפת... בנוסף אני ממליצה על "למוסין" - כדור המציצה היחיד שקצת הקל עלי. כדאי לך לנסות.

מתוקה, תוך יומיים-שלושה את חוזרת לעצמך. אל דאגה!

שבת שלום,

כרונית.

ברוכה השבה לביתנו הקט, הגברת בלונדינה! כה נחמד לשמוע ממך באישון ליל... מעניין אם את עוד פה... ומעניין עוד יותר מתי אתפוס אותך פה... בכל אופן, אני חזרתי לי הלום לאחר שהתקלחתי במים (כמעט) רותחים (אני חייבת מים חמים מאד! כן! גם בקיץ! לא יכולה לסבול מקלחות קרות!), וכעת אני עובדת על המחשב ומציצה לפה מדי פעם. אה, כן- וגם רואה טלויזיה. אה, כן - וגם שומעת מוסיקה באוזניות. אה, כן - וגם מבשלת לי ביצים קשות למחר... נקווה שלא אשכח אותן על הגז כמו בפעם הקודמת. כמו-כן, התלבטתי האם להפעיל עכשיו מכונת כביסה, אך לבסוף החלטתי לא להרעיש לשכנים... נו, נכון שהחיים שלי מעניינים??

מתוקונת, אני שמחה ש"רשימת הצרבות" שלי עוזרת לך, ובהזדמנות זו את יכולה להעשירה בכיף בעוד שני פריטים: ממרח זיתים וממרח פסטו. כן-כן, זאת למדתי על בשרי ממש היום.

אז בלונדי, שיהיה לך סופשבוע כיפי ולילה של שינה מתוקה!

אני תיכף אתחיל לכתוב את פרוטוקול האינסומניה שלי...

כרונית.

(יו, מתחיל "פיק-אפ"... ומאד מתאים לנוגה שחר קארה שחור-עורב קצר...)

שמחה לשמוע שנהנת! איך את מרגישה? יש כאן רוטציה של מחלות, מקווה שאיני הבאה בתור...
משעשע לפגוש עוד מכורה לשעבר לספריים לאף... רעל אמיתי, אה?
ולנושא הצרבות, יש לי תוספת קלה - מסתבר שעדיף להמנע משילוב של יין אדום ונס קפה... אם כל אחד מהם בנפרד אני דווקא מסתדרת היטב, אך זו ללא ספק קומבינציה קטלנית!
לילה טוב יקירה, נפגש מחר!

עבר עלייך יום קשה, אה? ואלוהים, מאיפה יש לך כוח לקום ולתפקד כשאת חולה? כשאני חולה עם חום גבוה אני לא מסוגלת בכלל לקום מהמיטה, נקודה. אם יהיו לי ילדים אני באמת לא יודעת איך אני אסתדר, אבל "נחצה את הגשר כש...".

בכל אופן, יקירתי, אני קוראת לך לסדר להנמיך הילוך! את לא רוצה "לשרוף" את עצמך, נכון? אז כדאי מאד שתגידי ביי-ביי להיפראקטיביות לכמה ימים כדי לתת לגופך לטפל בעצמו ולהתאושש. אז פרגני לעצמך מנוחה עד כמה שאת יכולה במסגרת האילוצים, כמובן. אגב, איזו אנטיביוטיקה רשמו לך? אוגמנטין? איכככ... שונאת את הכדור הזה! כדור מגעיל... לא מוכנה לקחת אותו יותר!

לגבי מה ששאלת - אני מתחילה לעבוד בשמונה בבוקר, או, יותר נכון - אמורה להתחיל, כי בשבועיים-שלושה האחרונים אני לא מפציעה שם לפני שמונה וחצי, ואף "דרומה" מכך... אמרתי כבר שאני בתקופה אינסומנית, נכון? לכן עכשיו אני מרגישה "זרמים" של חולשה ועייפות בכל הגוף, מה שאומר ששבוע העייפות הזה נותן בגופי את אותותיו ומזכיר לי שהיום יום חמישי וצריך עוד מעט למלא מצברים... אבל "הלילה עוד צעיר", אני רוצה להספיק עוד כמה דברים וממילא אני לא אירדם עכשיו.

שתהיה לך החלמה מהירה-מהירה ולילה טוב!

כרונית.

יותר מידי צרות לשבוע אחד... אולי התרופות לאלרגיה החלישו אותך? או שפשוט עבדת קשה מידי? מקווה שתוכלי לנוח היטב בסוף השבוע ולאגור כוחות.
תודה רבה על התשובה בעניין הוויטמינים! כשישובו כוחותייך אשמח עם תכתבי לי את שם החברה, טיילתי השבוע במחלקת תוספי המזון בסופר פארם ולא זכור לי שראיתי משהו בנוזל.
תרגישי טוב יקירה וקחי זמן לנוח, אל תדאגי לנו...
שולחת לך חיבוקים חזקים!

:)
אין מה לעשות-במשפחה גם חולקים מחלות......:)

אם זה היה עוזר הייתי לוקחת חלק מהקשיים שלכן כדי להקל,אבל בנתיים אני "מסתפקת" בחום..
אוהבת קרן אור.מקווה שיהיה לך לילה קל היום.

אני מקווה שלך יהיה לילה קל...על שלי אני כבר לא בונה...עם הכמויות של השטויות שאני לקחתי היום אני מבלה את כל הלילה בטיולים....:)
ח-ב-ל....מקווה שזה ללא יהיה מ-מ-ש גרוע......
:)
לילה מקסים אהובותי!!!

אך רק לרגע קט, אם לא ארדם בישיבה...
שבתי מבילוי יום חמישי, היה נחמד אך מעייף.
רורי יקרה, לא הספקתי לכתוב לך ואשלים זאת כראוי מחר.
אך אל תתיאשי, ואל תשפטי את עצמך בחומרה רבה מידי. החזקת מעמד 3 ימים ובפעם הבאה תשרדי אפילו זמן רב יותר. אני בטוחה בזאת!
העיקר שאת בטיפול, שיש לך עם מי לדבר וממי לבקש עזרה.
מקווה שהכאבים נסבלים...
לילה טוב מתוקה, כולי תקווה שתתעוררי ליום יפה וקל יותר.

"עם המשפחה חולקים גם מחלות"... (מחלות מכל הסוגים - תני לי להוסיף...). זה כ"כ נכון, את לא יודעת עד כמה.

לגבייך - אל תתני לנפילות לזרוק אותך לנקודת ההתחלה, אלא רק קצת אחורנית וזהו. תזכרי שעוד נכונו לך הרבה נפילות, וגם הרבה קימות - לא לשכוח את הפרט הזה בבקשה!! עם זאת, אל "תישעני" על העובדה הזאת כדי "להחליק" פה ושם. תמיד תילחמי בדחף הזה להקפיץ משלשלים, כי זה לא פתרון לשום דבר וזה סתם מסכן אותך ובאופן מיידי. ואל תשכחי גם שזה לא מרזה אותך בכלל. זה רק מייבש אותך ועלול לשבש לך איזון אלקטרוליטי חיוני. בקיצור - אין לך מזה שום תועלת, רק סכנה.

שולחת לך חיזוקים וכוחות,

לילה טוב!

כרונית.

אני אכן בטיפול די אינטנסיבי-פעמיים בשבוע טיפול ופעם דיאטנית.....אבל עדיין לא מספיק...זה לא מהר מספיק לטעמי.....:)ועכשיו יש הפסקה של שבוע ואני בלחץ...:)
הייתי רוצה להיות כבר אחרי...
נשברתי.
היינו היום באזכרה לסבתא שלי ולא הייתי בקבר מאז שהיא נפטרה(6 שנים...)וזה הרס אותי....אני גם ככה במצב רגיש עכשיו וזה פשוט היה יותר מיד...אני מרגישה שאני מתרצת...אבל שרדתי 3 ימים שלמים שזה יותר ממה שהצלחתי מזה חודש.......אני לא ממש מתוסכלת......קצת מאוכזבת אבל מוכנה לאסוף את הרסיסים ולהתחיל שוב.....
אתמול בלילה כשלא הצלחתי לישון והורי המקסימים לא הרשו לי להתקרב למחשב(נפלאה הדיקטטורה בביתי בקט....)
כתבתי את מחשבותיי החולפות...יצאו דברים די כואבים ונוראיים....לא ידעתי שכל אלו היו בתוכי...תיסכול וכעס...נראה לי שאביא את זה למטפל שלי-שיקרא ויהנה....אז זה-כל התיסכול שיצא (וזה כאב לי. ...) בתוספת לזה שעכשיו אין לי טיפול עד יום רביעי הבא כנראה(וזה גורם לי לחששות ולחרדה קלה)ועוד האזכרה היום....
שוב-תירוצים אבל זה שאני יודעת סיבות גורם לי להיות קצת יותר סלחנית.....
זהו.....
מקווה שארוחת הצהריים היתה טעימה שלי!:)
ואני מצטרפת לאיחולי החלמה אליך קרן אור................
בלונדי-מה שלומך?אני כבר לא ממש מצליחה לעקוב אחרי ההודעות פה.....הבראת לחלוטין?
מקוה שכולכן מרגישות טוב באופן כללי...אני הוכלת לנסות לקרוא קצתשירשורים קופצים...:)

מה שלומך הלילה? האם את כבר נמה את שנת היופי שלך? מקווה שכן... אז איך עבר עלייך היום? רגיל? שגרתי? או אולי אחר? אגב, האם את עדיין סטודנטית או שסיימת ללמוד? ואיזה תחום את למדת/לומדת - אם לא אכפת לך לחשוף, כמובן? אני מקווה שאת אוהבת את מה שאת עושה.

אני בסדר, פחות או יותר. מתה מעייפות או עייפה עד מוות - תלוי איך מסתכלים. מקווה לצבור כוחות במהלך הסופ"ש, למרות שיש לי מיליון ואחד דברים לעשות. ו...זהו. טוב, אז אני אלך לענייניי ואחזור לכאן מאוחר יותר.

לילה טוב לכולכן!

כרונית.

אך לרגעים ספורים בלבד...
כן, אני מסוגלת לשרוד גם בשעות אלו, כל עוד לא נותרתי כל הלילה על הספה או מול המחשב...
מקווה שאולי נרדמת כבר, הרי אין פתרון לעייפות מלבד שנת לילה טובה. ובכל מקרה, סוף השבוע בפתח ותוכלי לנצלו לרגיעה קלה!
גם אני במיים רותחים, ולא משנה מה הטמפרטורה בחוץ, ואחר כך כולי לוהטת כמו חולה אנושה.
כאן עבר יום סביר, מין 7 כזה. לא טוב, לא רע, אך גם לא יעיל. אני מאד תקועה בכל מה שקשור ללימודי ועבודתי, לא היתה שום התקדמות בחודש האחרון.
אני עדיין סטודנטית, סוג של סטודנטית נצחית, חיי מתנהלים על פי סמסטרים ושעות סמסטריאליות.
אשמח לספר לך במה אני עוסקת אך כאן זה חשוף מידי. יש לי אמון בכן, חברות יקרות, אך מי יודע מי עוד מטייל כאן בשעות הקטנות של הלילה.
את יכולה לכתוב לי למייל:
[email protected] (זה לא שמי האמיתי כמובן).
זהו, אזלו כוחותי לכתוב, אז לילה טוב יקירה וסוף שבוע נפלא!

אך לרגעים ספורים בלבד? - אינני בטוחה בקשר לזה... אני עדיין פה, מעכלת את תהליכי היום (תרתי משמע) ונותנת לרצף המחשבות לחלוף בבהירות בראשי. אני אוהבת את הלילה - את השקט שלו, את נקיון האוויר שלו (המדומה או הלא מדומה), את אווירת הרגיעה שהוא משרה על כל עולם היצורים החיים - וזאת בניגוד לבוקר הלחוץ והמלחיץ את כולם. אבל תיכף גם אני אפרוש כי אני פשוט גמורה מכל השבוע הזה.

יקירה, אני מקווה שהיה לך בילוי נעים הלילה ושעשית חיים - לא משנה מה! ובאשר ליתר - אני "מריחה" תסכול ממצב קיים. אז דעי לך שאת לא היחידה, כך ש"צרת רבים - חצי נחמה". נחמת טיפשים אולי, אבל עדיין סוג של נחמה... תודה על כתובת המייל. אעשה בה שימוש בקרוב.

שיהיה לך סופשבוע נחמד וליל מנוחה!

כרונית.

ובכן, חוש הריח שלך מצוין, יש כאן תסכול לא קטן. והוא כמובן מופנה כלפי, לא כלפי השוק או המערכת. הגעתי למצב מתסכל מאד בו איני מצליחה להחליט מה הייתי רוצה לעשות בחיי (ואני לא מדברת על תוכניות ארוכות טווח, או החלטות גורליות) או בשנה הקרובה.
וגם שיש לי איזה רעיון לעיסוק חדש או חלום קטן שמתעורר שוב איני מעיזה לפתח אותו ולקדם אותו.
אך נדמה לי שבקרוב המציאות תציב בפני כמה עובדות ואהיה חייבת לצאת מהבועה שיצרתי סביבי.
ומה שלומך? איך ישנת? תוכניות מיוחדות לסוף השבוע או רק רגיעה ומנוחה?
עשי שימוש במייל כרצונך, when you're ready, או סתם חשה צורך בשיחות פרטיות יותר.
סוף שבוע נפלא!

ואני חושבת שאם הזמן הנדרש הזה יביא אותך למקום חדש וטוב יותר אזי התסכול הזמני הזה היה שווה את זה. מה שאני מתכוונת לומר הוא שאל לך להלחיץ את עצמך בהחלטות שלך. דרושים הרבה אומץ ותעוזה כדי לשנות כיוון בחיים וכל שכן אם מדובר על להגשים חלום קטן שמנצנץ לך בלב, ובייחוד בתקופה חסרת בטחון בסיסי בה אנו חיות כיום שדורשת מאתנו לשמור על ריאליות כדי לא להפסיד את מה שכבר יש - בין אם זה יותר או פחות. כדאי לך לפנות לייעוץ מקצועי יותר כדי להחליט את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך.

ואני בסדר. האמת, אני די עצבנית עכשיו כי קמתי מאוחר מאד ושוב "הלך" לי כל היום. וזה לא שאני רעננה עכשיו. אני עייפה וכל הגוף כואב לי - כל פעם אותו הסיפור. וכעת אני מתכננת לנקות את הבית ולאחר מכן לשבת על כל ערמת ה"דואר הנכנס" שלי - שתי מטלות שנואות עלי ביותר...

לגבי תכנוניי לסוף השבוע - מתוקה, אני אף פעם לא מתכננת לנוח ולהירגע. תמיד אני מתכננת להספיק עוד ועוד דברים (ויש לי הרבה על הראש..) כי בעצם זה הזמן היחיד שיש לי. מה שקורה הוא שהעייפות הכרונית שלי בהרבה מקרים מכריעה אותי וכך אני מפספסת לא מעט. מצד שני, משהו בי כן נותן לי להיכנע לה עכשיו, כי כשהסמסטר הבא ייפתח שוב אני אצטרף "לסחוט" את עצמי עד הטיפה האחרונה - בלי יום ובלי לילה. נו, אז שיהיה.

שתהיה לך שבת נפלאה, רגועה ומרגיעה. אולי אקפוץ לכאן מאוחר יותר.

שבת שלום!

כרונית.

תהליכים פנימיים דורשים זמן והרבה משאבים נפשיים. וכנראה שאני לא ממש מסוגלת לעבור כמה מהם במקביל. אז כרגע מתרכזת במאמצי ההחלמה, ומנסה להאמין שמכאן יבוא גם אומץ ואנרגיה להחלטות ומאבקים אחרים.
אני מבינה שגם חייך סובבים סביב האוניברסיטה, מלמדת ולומדת?
למרות אהבתי הגדולה ללימודים, ובחרתי להתרכז בהם בשנים האחרונות ולוותר על עבודה קבועה ויציבה, יש חיסרון גדול מאד בסגנון החיים הזה.
שישי, שבת, חג, יום ולילה - כל שעה היא שעה טובה ומתאימה ללמידה.
כשעבדתי במשרה מלאה סוף שבוע היה סוף שבוע וזהו. אני לא מאלה שלוקחות עבודה הביתה או מחוברות לנייד שלהן. ידעתי להתנקות לחלוטין מהמשרד, לישון טוב, לצאת ולנוח עד ראשון בבוקר. אך הלימודים שלי תמיד איתי, בכל יום וכל שעה.
זו אחת הסיבות שנראה לי שעלי להחליף כיוון.
ושאלה קצת מטרידה ולא מנומסת כלל - אולי את קצת בוחרת בעייפות הכרונית כדאי להמנע מדברים אחרים? כמו שאני, ללא ספק, בחרתי להשאר במחלה האיומה הזו כל כך הרבה זמן. לפעמים אנחנו בוחרים, אולי שלא במודע, בסגנון חיים שהורס אותנו. או שסגנון החיים "הבריא" יותר - שינה מסודרת, אכילה מסודרת, הגבלת הזמן המוקדש לעבודה ולימודים ופינוי של זמן לפעילויות פנאי שונות - נראה לנו סטנדרטי מידי, משמים, שגרתי?
לילה טוב יקירה,
אשמח לשוחח איתך מחר.
שלך, שלי.

נכון עשית כאשר החלטת להתרכז במאמצי ההחלמה בשלב זה, כי זה הדבר החשוב ביותר לעשותו - קודם כל להיפטר מהפרעת אכילה טורדנית ומסוכנת שמאיימת עלייך ועל חייך, ואח"כ יחכו כל השאר.

לא, יקירתי, חיי אינם סובבים סביב האוניברסיטה והלימודים הם לא כל עולמי. כסטודנטית כרונית ושחוקה למדי הדבר שהכי הייתי רוצה לעשות הוא לסיים כבר עם התואר ולהמשיך הלאה בחיי. למצוא עבודה טובה, קבועה ויציבה, ולהישאר שם. ושלא תטעי - מטבעי אני אוהבת ללמוד, אבל ללמוד כדי לדעת, ולא ללמוד כדי להילחץ ממבחנים ומעבודות. יש לי חרדת כשלונות מאד גבוהה, ולכן אני כל הזמן לחוצה ואין לי מנוחה. ולכן הייתי רוצה לסיים כבר עם כל זה.

לגבי העייפות הכרונית שלי - לא, אני ממש לא בוחרת בזה כדי להימנע מדברים אחרים. זה פשוט קורה כי התעוררו אצלי בעיות כנראה. לו הייתי בנאדם נורמלי שישן בלילה, מן הסתם לא הייתי עייפה ותשושה כ"כ. אבל יש לי בעיה - אני לא יכולה לישון, לפחות לא בתקופה זו, כך שיש לזה מחיר. לכל דבר יש מחיר.

אבל מה שאת אומרת נכון מאד לגבי המחלה, כי כשיש לך ה"א יש לך מין לגיטימציה להתעסק רק בה ולדחות את כל השאר כי "הרי עכשיו את חולה ואת חייבת קודם כל להיות בריאה ורק אח"כ לטפל בכל הבעיות שלך, אז הבה ונתעסק רק עם זה". זאת מחשבה חולנית וטריקית שלא לוקחת בחשבון את כל הזמן שהולך לאיבוד ואת העובדה שאת רק מסבכת את עצמך יותר ויותר.

מקווה שאת ישנה בנעימים...

כרונית.

אני בסדר,צנחתי אתמול למיטה מעייפות מוקדם.לפני שאני מתחילה את היום המטורף של היום,אמרתי שאכנס לראות את העירונות שהיתה כאן בלילה האחרון..
לגבי האלרגיות-אני לוקחת תוספים טבעיים,רק התחלתי עכשיו אז זה יקח זמן כי הבסיס של זה זה איזון.(כבר 6 שנים לא היה לי אלרגיות כאלו לכן לא טיפלתי)
לגביי המיגרנות התדירות שלהם הולכת ויורדת-אחרי התאונה שהיו לי התקפים כמה פעמים בשבוע,עכשיו זה פעם בחודש-חודשיים,ואני פשוט נכנזסת למיטה לוקחת אדוויל ובסוף זה עובר איכשהו.אבל תודה על הדאגה.
את בטח ברגעים אלו גוררת את עצמך מהמיטה-מתי בכלל את מתחילה לעבוד??בכל אופן יקירתי מאחלת לך בוקר קסום ונפגש בערב שוב.
לפי מה שאתן מתארות יכול להיות שגם לי יש בעיות ריכוז,מעולם לא קראתי ספר בי"ס שלם,אין לי סבלנות ואני מתחילה להתרוצץ אחרי חצי שעה.לכן אני מעריכה את טליוש שישבת וחורשת,לי אין את היכולת הזאת,ומזלי שהקליטה שלי היא מהירה,כך שלמרות שלא הייתי בכיתה סיימתי עם בגרויות טובות....אבל כאמור כל דבר אפשר לנווט לאפיקים חיוביים וזה מתמתן..

נו אז איך היה הסרט??נרדמת במהלכו??גם אני ובעלי מאה פעם התחלנו לראות את הסרט ואין לי מושג איך הוא נגמר אף פעם...אתמול לא יכולתי להחזיק את העיננים במשך היום,הכדורים גרמו לי לנמנום,אבל לא נוורא לפחות אני לא מתגרדת,ולא קמתי אפילו פעם אחת במשך הלילה(שזה נדיר כי מתוך הרגל שנשאר לי אני מתעוררת כמה פעמים ולכן תמיד קמה עדיין עייפה)
איזה כיף מחר יום שישי-יש לי זמן לעצמי קצת!(טוב אני אבקש טובה מילדיי...)
בכל אופן יש לי היום שוב יום של נסיעות אני בטח לא אהיה כאן עד אחה"צ המאוחרות.
מאחלת לך יום נעים ורגוע,והי,לא לקפוא מקור!(אני מסתובבת רוב היום בחוץ אז כשאני מגיעה למקום מוזג זה למצוא מים באמצע המדבר..)בחוץ לוהט!!!

שמחה לשמוע שישנת היטב! לפחות יצא משהו טוב מהתרופות האכזריות הללו...
אני ראיתי שליש סרט (די משעמם) ופרשתי לספר במיטה. מה לעשות, גם ללא ילדים אני מתרסקת בערך ב 12 בלילה ואוהבת לקום מוקדם. שעות הבוקר הן השעות הטובות שלי (בעיקר בימי הקיץ החמים הללו...).
רציתי לנצל את הידע המקצועי שלך ליעוץ קצר, אך זה לא דחוף, עני כשיהיה לך זמן וכוח.
הגינקולוג שלי תמיד ממליץ לי לקחת מולטי ויטמין, בגלל שגלולות נגד הריון מדלדלות את מאגר הוויטמינים (שוודאי גם כך מדולדל אצלי). עד כה לא טרחתי לקחת, הרי הם לא ממש נספגים כשהאכילה לא סדירה, נכון?
אז רציתי לשאול אם כעת, כשאני אוכלת היטב, האם כדי להוסיף גם מולטי ויטמין. האם הם יעילים בכלל? האם משהו מהכדור הענק הזה נספג?
מקווה שיהיה לך יום רגוע ונעים למרות הנסיעות, תרגישי טוב והמון תודה!

הכוונה כמובן למה ששלי כתבה לי!
אלף סליחות!
זה מה שקורה כשלומדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה..

שמחתי לשמוע ממך,כבר התחלתי לדאוג(רורי אמרה פולנייה)
אני מקווה שתגמרי כבר עם הלימודים בהצלחה במבחן.ואגב,לגבי הקור תתחילי להתרגל,ככה זה גם בבי"ח יש שם קור אני רועדת רק מהמחשבה איך אפשר לתפקד בקור כזה..כמובן שאני מעדיפה אותו עפ"נ החום ששורר בחוץ..
שמחה לשמוע שאת בסדר עם האוכל.
בכל מקרה אשמח לשמוע ממך קצת יותר
קרן אור

אין צורך להתנצל כמובן, יש לי הרגשה שכרונית היתה עשויה לכתוב לך את אותן המילים ממש...
את יודעת, פרפקציוניזם והפרעות אכילה הולכות יד ביד. גם ריקוד נתפס כטריגר, בעיקר חינוך למחול קלאסי, וגם אני התחלתי ממש שם.
מסתבר שלמרות שכל אחת מאיתנו הגיעה מרקע שונה, יש קווים מקבילים רבים ולכן יחסית קל לנו להבין זו את זו.
אני מעריצה אותך על המאמצים, גם בלימודים וגם המאמץ לאכול כמו שצריך, למרות שאף אחד לא מפקח עלייך כרגע ואת יכולה להשתולל לך שם בבית ולהרעיב את עצמך.
בבקשה תזכרי - המוח זקוק גם הוא למזון, לכל מיני סוגים של מזון. זה זמן רע מאד לקיצוצים. והוא זקוק גם לשינה, כמובן.
אני בטוחה שתעברי את המבחן בהצלחה מרובה, אך את חייבת גם לחשוב על מה יהיה אחריו וצריכה לשמור על עצמך בריאה.
ומניסיון אישי - מה שהחל כפרפקציוניזם קיצוני המשיך למחלה, ומשם, אחרי כמה שנים, יכולות הריכוז שלי פחתו ובעיקר היכולת לקבל החלטות ולעמוד בהן.
איני מנסה להפחיד אותך, כלל וכלל לא. רק לשתף בניסיוני המר ולתאר בפנייך את אחת הדרכים בהן הפרעת אכילה משנה את מסלול חייך.
אני מאד שמחה שאת כאן, משתפת אותנו בהתמודדות היומיומית שלך ומאד מקווה שנוכל לעזור.
וזהו, כאן נסיים להלילה.
לכי לישון מוקדם יקירה, תאגרי כוחות ליום חדש ותמשיכי לכתוב!

היתה לי מרצה באוניברסיטה שבשיעור הראשון הודיעה שהיא מתכוונת להפעיל את המזגן על הטמפרטורה המינימלית בכל שיעור, ושמצידה שכל האנורקסיות הבכייניות יבואו עם מעיל וכובע צמר.
חוסר טקט יוצא דופן..
פעם בשבוע בערך אני נאלצת להשתמש בשירותי רכבת ישראל וכדי להמנע מדלקת ראות יש לי גרביים וסוודר בתיק באופן קבוע.

אני נוסעת מי-ם לת"א 2-3 פעמים בשבוע ופשוט קפוא שם!
אגב- אם את נוסעת ברכבות קומותיים הרבה יותר נעים שם, למעלה אמנם יש נוף אבל שם עוד יותר קר מבקידום...

גם אם אני מזדהה עם כל מילה ששלי כתבה לך (ואני מזדהה!), עדיין הקרדיט הוא שלה והוא מגיע לה בצדק רב!

טליו'ש, תשמרי על עצמך ואל תהרגי את עצמך בלימודים. אני שמחה לראות כאן מצב רוח טוב... אני חושבת שזה נפלא שאת אוכלת בכוח ובאי רצון במקום "לנצל את ההזדמנות" ולשחרר את הרסן בכל מה שנוגע להפרעה/ות. אני מניחה שגם חוסר הרצון לאכול נובע גם מתחושת לחץ הולכת וגוברת בגלל הלימודים.

בעניין המיזוג - אני מזדהה אתכן לגמרי! אני תמיד סובלת מהמיזוג בעבודה, ואני משאירה לי שם על משענת הכסא שלי סוודר דרך קבע. אחרת - אני אהפוך לכחולה-סגולה תוך שעה-שעתיים בלי שום בעיה! הם לא נורמלים איך שהם מקפיאים שם. אפילו הפריזר אצלי בבית פחות קפוא מאצלם... אנשים משוגעים...

שלי חמודה - אני עונה לך פה: לא, את לא מעורערת בכלל, לפחות לא יותר מאתנו... כל מי שנפל לה"א מכיר את כל התחושות המעיקות הללו ואת כל המחשבות הטורדניות שתוקפות ולא נותנות מנוח. תמשיכי לכתוב ולשתף. יש הרבה אופטימיות ונקודות אור במסלול שלך ואני אשמח להמשיך ללוות אותך בדרך החוצה מן ההפרעה.

לילה טוב!

אני שמחה שאת מרגישה בנוח עם מטפל,כימיה זה דבר חשוב מאוד בתהליך ההחלמה.
מה גרם לו לחשוב שיש לך הפרעת קשב???את יודעת אני עברתי את התיכון עם קוצים בטוסיק,אם נוירולוג היה רואה אותי בצעירותי בטוח היה מספק להוריי ריטלין..אני פחות אוהבת את הקלות בה לוחצים על ההדק וממהרים לקטלג בן אדם.המערכץת לצערי בנויה מהממוצע וכל דבר אחר בין הקצוות ישר מפחדים להתמודד איתו.אני יודעת את זה כיוון שהבן שלי הוא ילד מחונן,ועד כמה שזה ישמע מוזר,זה מפחיד אותי כי מערכת החינוך לא ממש מסוגלת להכיל מקרים כאלו.
בכל אופן מקווה שתמשיכי במגמת השיפור,אם יהיה לך קשה תרגישי בנוח לכתוב שוב און ליין.
כל הכבוד יקירתי מאחלת לך שכל יום תתפסי הלאה במעלה ההר לעבר חיים מאושרים.
אוהבת קרן אור

אני ממש גאה בך! זה הישג גדול.
ותאמיני לי, במובן מסוים כל יום שעובר ללא עזרים חיצוניים (כדורים במקרה שלך, הקאות במקרה שלי) רק מעודד להמשיך בדרך האמיצה הזו. הרי לא תרצי להרוס את הרצף היפה הזה...
אבל אל תדאגי, יש לך כאן תמיכה והבנה לכל מצב ולכל אירוע, כאן אף אחת לא שופטת אותך.
ונראה שמצב רוחך השתפר מאד ביומיים האחרונים ופתאום צצה לה אופטימיות. תמשיכי כך ותראי איך הכל ישתפר מיום ליום.
חיבוקים רבים,
שלי.

איזה כיף! טיול, קצת חופש... מגיע לך בהחלט, אחרי הטיפול המסור בעצמך ובנו בימים האחרונים. תהני מכל רגע וספרי חוויות.
נו, מסתבר שלכולנו כמעט יש הרבה יותר במשותף מאשר הפרעות אכילה פעילות, רדומות או הפרעות לשעבר. נשמע שאת סובלת מאלרגיות ממש כמו שאני סבלתי בעבר (נזלת מטפטפת? עיטושים קולניים? גרודים בגרון? אף סתום? לחץ בסינוסים?), רק שממני נחסכה האסטמה.
אבל בבקשה ממך - העיפי לפח הזבל את הספריים לאף, בעיקר אלו שמכילים קורטיזון.
ושוב חזרנו להתמכרויות - הייתי מכורה לחלוטין לספריים האלו בתקופת התיכון, היה לי ספריי בכל כיס ותיק (אוטריווין ואיזה תכשיר אכזרי בפלסטיק ירוק). כל כך שמחתי שהם מאפשרים לי לנשום סוף סוף מהאף ולא לחרר מהפה, אך לאחר תקופה אבדתי חוש ריח וטעם. אז זה כמובן לא ממש הפריע לי, רק סייע להשאר בשלב האנורקסי.
לא זוכרת איך נפטרתי מהחומרים האלו, כנראה בצבא. אז זהירות, בבקשה!
לא הספקתי לענות למייל האחרון שלך, אכתוב בקרוב ואולי עוד תספיקי לקרוא.
אז טיול נפלא יקירה, תהני עם בעלך ותדאגי שיפנק אותך היטב. מגיע לך...
הרבה נשיקות!

גם אני אסטמטית וכל הכדורים שבלונדי ציינה מוכרים לי עוד מגיל 6 בערך.......ממש משעשע...חוץ מזה-לי יש את אחת האלרגיות המשונות-לבננות!אני מקיאה מזה בטירוף.....אף פעם לא בדקו לי רגישויות אחרות....יכול להיות שכדאי...:)

תעשו לכם חיים ואני אשב כאן עם המשפחה שלנו ואתגעגע...

אני אומנם לא פולנייה,אבל ניראת כזו..כנראה שזה משתלט עליי..חחח..