פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

הלחץ של התקופה האחרונה נותן אותותיו בך, ואת חייבת להירגע. אני מבינה שהיה לך יום קשה היום, אך העיקר שהוא עבר ואני מקווה שמחר יהיה לך פחות לחוץ ושכאב הגרון המטריד יחלוף. בינתיים קחי כמה נשימות ארוכות עם עצמך, ארגני לעצמך ארוחה קלה ומזינה, השתדלי לשתות והייתי גם מציעה לך לקחת כף של דבש לגרון לפני השינה. לפעמים זה עוזר ולפעמים לא. אם לא יעזור - גם לא יזיק.

לילה טוב ותרגישי טוב!

חיבוק ענקי!

כרונית.

מה מביאך לפורום בשעה כזאת מוקדמת??ומה שלומך,איך עבר עלייך היום??קיבלת את המייל שלי??
אני קצת יותר טוב,אכלתי התרעננתי שתיתי תה עם דבש,והכאב ראש עמום כעת ולא פועם כמו לפני שעה..
מחר אני בחופש עם הילדים ועם בעלי(לשם שינוי) והתכנון הוא להעביר את היום באיזה פארק מים גדול,מקווה שארגיש טוב ושלא יהיו פאשלות כי הם מצפים לזה בקוצר רוח.
טוב אני הולכת לארגן את התיק ולהכין אוכל למחר.
מקווה שאצליח להיכנס שוב,יש תקלה במערכת אצלם..
בנתיים נשיקות,ואשמח לשמוע מה חשבת על מה שכתבתי לך בפרטי.

ואכן, איזו הפתעה!
את נשמעת תשושה, אך במצב רוח לא רע. סתם נדמה לי?
גם את מוזמנת ללמד אותי לאפות ולבשל, מתכונים פשוטים יתקבלו בברכה...
גם אני ב"קמיל בלו"! או "ג'ונסון". אין מה לעשות, מוצרים לתינוקות הם הנעימים והמשובחים ביותר, והריח העדין שלהם טוב יותר מכל סבון מבושם ומתוחכם.
השפעת אכן בדרכה החוצה, אני עוד חלשה ועייפה אך מצפה לשוב לעצמי מחר. קצת מוזר לומר "לשוב לעצמי", כי בתקופה האחרונה הייתי חלשה ורגישה גם כך, ולשוב למה שהיה לפני כן אני ממש לא מוכנה... ועדיין מנסה לברר מה זה בדיוק ה"עצמי" הזה, או מה אני שואפת שהוא יהיה.
אז אולי פשוט - מצפה לשיפור כללי. אולי השפעת הזו היא עוד תזכורת שעלי לדאוג לעצמי היטב, למרות ש"קיבלתי" אותה לא באשמתי הפעם...
מקווה שהכתיבה המוקדמת כאן בפורום תעודד אותך להכנס למיטה קצת יותר מוקדם, ואולי תצליחי להשיג איזו שנת לילה טובה. ללא ספק, הגוף והמוח זקוק לשינה טובה כדי לתפקד כראוי.
אז אני בדרך למקלחת ולמיטה, אחליף מצעים בעקבות עצתך - או אולי אשלח את הגבר בבית לעשות זאת , הרי בכל זאת, אני קצת חולה ומותר לי להתפנק...
לילה טוב יקירה, נשוחח שוב מחר!

לילה טוב! אני שמחה לשמוע שאת מרגישה יותר טוב, ואני מקווה שמחר תרגישי חזקה יותר. אצלי שפעת היא סיפור של לא פחות משבוע ימים במיטה בתת-תפקוד, ובכלל - אני די "נופלת" במחלות, וזה קטע שדי מפחיד אותי. אני מתכוונת שכשאני חולה אז זה "עד הסוף". פשוט מכה אצלי.

בכל אופן, אני מקווה שאת שומרת על עצמך, כי זה מצב קצת מסוכן. מחלה היא טריגר לא קטן... בזמנו אני הייתי "תופסת טרמפ" על חוסר התיאבון הטבעי של המחלה, והייתי ממשיכה אתו הלאה גם לאחר שהתאוששתי. "יאללה, סבבה, בכיף!".היום זה כמובן אחרת כי אני כבר לא עושה שטויות (משתדלת לפחות). וחוץ מזה - אין לי הכוחות של פעם. בכל זאת - מזדקנים...

אכן צדקת בתחושתך, חברה יקרה - להגיד שאני תשושה זה יהיה אנדרסטייטמנט לא קטן במצבי... אבל כן, אני עייפה מאד, מאד-מאד, ותיכף אלך גם אני לישון.

מקווה שאת ישנה לך בכיף במצעים ריחניים...

לילה טוב!

כרונית.

אני שמחה לקרוא שאת מרגישה יותר טוב,ולקחת עוד יום נוסף להתאוששות,כנראה שאני צריכה ללמוד ממך כמה דברים...
לגבי האנטיביוטיקה גם אני רגישה ומשלבת אותה עם כדורי פרוביוטיקה,שעושים קצת סדר בבלגן.
לגבי הבחורה-תודה על העצה.אתן לה עוד כמה ימים "להתבשל" ואתקשר אליה.אולי אפילו אציע לה להיכנס לבית שלנו...אם נוח לה יותר.
טוב אני הולכת לנשנש איזה משהו,לתפוס מקלחת קרה,ולהמשיך את היום..
אוהבת נשיקות קרן אור

אבל קשה לי להאמין שגם את זקוקה לשיעור במטבח, את וודאי ברמה הרבה יותר גבוהה ממני וצריכה "קורס למתקדמות".. אני מאלו שמסתובבות בסופר, מסתכלות בעניין על כל מיני תבלינים ורטבים ותוהות - "אבל מה עושים עם זה בכלל???". וכל פעם שאני נתקלת במתכון שיש בו מרכיב שאני לא מכירה, או שזמן ההכנה עולה על שעה, אני פשוט מוותרת...
ולגבי יום מנוחה נוסף - זו לא חוכמה לקחת עוד יום כשאין לך ילדים וכשאת לא צריכה לבקש מאף אחד יום מחלה או יום חופש... אז אל תרדי על עצמך! אני פשוט אשלם על היום הזה בעוד עבודה מהבית בסוף השבוע, אף אחד לא ידע...
וחוץ מזה יש לי בן זוג היסטרי שבודק כל שעה שאכן נשארתי בבית וצועק עלי לעזוב את המחשב. רק שלא ידבק גם הוא, כי אצלו ימי מחלה הם דבר מורכב הרבה יותר.
המשך יום נעים יקירה!

כמה טוב לשמוע שאת נהנת לך עם חברה (חדשה?) עד השעות הקטנות. אין כמו שיחות נפש טובות, או סתם שיחות משעשעות עם חברה טובה כדי להעביר את הזמן בנעימים. בעקבות שיחתנו לפני זמן מה אודות חברות, נשים, אמון וכו', אני מתארת לעצמי שזוהי בחורה מיוחדת מאד.
גם הבנתי שבעלך עובד קשה מאד, וחברה שכזו וודאי מפיגה קצת את הבדידות.
איך את מרגישה היום עם צמצום התרופה? מקווה שהכל תקין.
וחוץ מזה אני מקנאה! גם אני רוצה שתלכי איתי לסופר ותעזרי לי לשפר את כישורי במטבח! הצחקת אותי עם תיאור המטבח הריק שלה. האמת היא שהמקרר כאן בביתנו היה מחזה עצוב מאד עד לאחרונה (החבר עובד רוב הזמן ואני...) אך מאז שהחלטתי לקחת עצמי ביידים שנינו מקפידים לצייד את המקרר במזון בריא וטעים מסוגים שונים. גם לארון חזרו כמה דברים טעימים שבעבר התעקשתי לסלק כדי להיות "מוגנת" יותר מסיכונים, אך כרגע אני מרגישה שחייבת ללמוד לחיות גם עם שוקולד בארון, ועד כה זה הולך בכלל לא רע!
אני מרגישה הרבה יותר טוב אחרי שנת לילה טובה. עדיין חלשה ונראת כמו סמרטוט רצפה עכור, אז נשארתי בבית ואני עובדת מעט, רק מה שממש דחוף.
שפעת זה דבר דוחה לגמרי, כבר שכחתי לאיזו אומללות המחלה הזו מובילה אותי... ברגע שעולה לי החום מופיעות גם דמעות ואני הופכת לתינוקת בכיינית.
אך אם השיפור בהרגשתי גם מצב הרוח משתפר, ונקווה שמחר אהיה כמו חדשה!
יום נפלא מתוקה!

אף אחת לא מתכננת כאן כישור מטבח בלי לזמן גם אותי!
דווקא המקרר שלי מפוצץ,הרגל מהבית שקשה לי להיגמל ממנו..אבל אני גם אוהבת ללכת לסופר ולבשל ולנסות דברים חדשים.אז שלי אל ת"תאיימי" בואי נצא לקניות...חחח..אל תילחצי,צחקתי..
תנוחי לך יקירה ותתחזקי.
ובלונדי תעשי חיים עם החברה,ומה עם הדגים??אני עוד מריחה אותם....

שלינקה- אני שמחה לשמוע שאת מתאוששת לאט ונחה לך ומטופלת ע"י החבר ההסטרי (פולני?). כל הכבוד!!!

קרן אור- משום מה פספתי את ההודעה שאמרת כי החברה שרצתה עזרה כנראה התחרטה. אני מצטרפת למה ששלי כתבה וכנראה היא באמת לא רוצה להחלים ולהתמודד.

חזרתי מקניות עם אותה חברה, ואלינו הצטרפה עוד מישהי. גם מהחבר'ה פה. זה כבר היה יותר מדי בשבילי. הרגשתי כמו גננת בגן של תינוקות. חטפתי עצבים. הן כל כך ילדותיות ולא הבנתי מה אני עושה איתן.
אז אני מנסה להשתחרר מהעצבים עכשיו. קשה לי. אבל אני מנסה להירגע. קשה לי לצאת מעצבים. זו הייתה בעיה שלי כל החיים.
אבל שטויות. אני לא חייבת כלום לאף אחת וזהו.
יותר לא אסע בחבורת ילדות ילדותיות ביותר!!!! את הלקח שלי אני למדתי.

לגבי המטבח- אצלי יש המון תבלינים. וגם אצלי המקרר תמיד מפוצץ עד אפס מקום!!! הרגל מהבית, כמו אצל קרן אור. תמיד יש מצרכים ותמיד אפשר להכין ארוחות מתוקתקות תוך שעה!!

לגבי הדגים- התוכנית נכשלה! בגלל שנסעתי עם שתי "ילדות קטנות", לא היה לי ראש להתחיל לבחור דגים ולנסוע למקום שיש בו כוסברה. וויתרתי על זה היום. אולי אכין מחר או מחרתיים אם לא ניסע לטייל...! לא באמת עניין אותן לקנות מצרכי מזון אלא רק לדבר על בגדי מעצבים, נעליים, איפור ותכשיטים. וזה ממש לא אני!!!! בטח שלא בסופר גדול כשבאנו למטרת קניית מזון. (הן קנו ארוחות מוכנות! איכס)
דווקא רציתי דגים...
לא נורא. זה לא הולך לשום מקום...

בקיצור- אל תתייחסנה אלי- אני קצת עצבנית כרגע, מתעצבנת מהתנהגות מטומטמת ומזה שהייתי צריכה לסבול זאת.

אז אתחיל לתכנן בישולים לארוחת הערב ואחזור אליכן מאוחר יותר.
המשך יום נעים לכולכן.
בלונדי.

שלינקה, שאלת אותי לגבי תופעות הגמילה מהציפרלקס.
אז אני בסדר, רק עם קצת כאבי ראש.
אבל אני מתגברת. וזה בסדר.
וגם ישנתי רק 4 שעות בלילה אז אני גם מאוד עייפה היום....

והחברה הזו היא חדשה, הכרנו פה בחו"ל... היא בסדר. אבל כמו שאמרנו כבר מקודם- אני מעדיפה "אחד על אחד", כי אחרת זה נהיה גנון כמו שהיה לי כעת...

יאללה מקסימות!!
אני רעבה.. הולכת לצוד משהו אכיל!!

בלונדי!

אני דווקא מאד מזדהה עם תחושת הגנון והאכזבה מהאירוע המתוכנן שהפך למשהו אחר... רק חבל לי שהתעצבנת כל כך.
ובעיקר מאד לא אוהבת מקרים כאלו בהם קבעתי עם חברה אחת ופתאום הצטרף עוד מישהו, או מישהי, וכל הדינמיקה שביניתי עליה השתנתה כך פתאום. ואז אני מתעצבנת ממש כמוך, וכועסת, ואחר כך כועסת על עצמי על היותי כה לא גמישה ומסתגלת לשינויים.
אבל ככה זה, כנראה שרובנו מתנהגים אחרת בכל מיני סיטואציות ובקרבת אנשים שונים. למשל, יש בנות מקסימות שליד בני הזוג שלהן הופכות למעצבנות ממש ושתמיד אעדיף לפגוש אותן לבד, ולא בגלל חוסר חיבה כלפי בן הזוג.
שמחה לשמוע ש"הגמילה" מתקדמת היטב!
בתאבון לך ולהתראות בהמשך!

אני קוראת את דברייך וזה ממש כאילו אני כתבתי אותם, ולא את. כתבת בדיוק את מה שאני מרגישה.
ואחרי העצבים הרגשתי דבילית כאילו למה בכלל התעצבנתי מהטמטום הזה? מה לי ולזה? חחח
אבל נכון, כאשר מתכננים משהו וברגע האחרון הוא משתנה- ממש כמו שתיארת, זה מרתיח!!! ככה אני, מה לעשות?!

אז הכנתי מיני תבשילים לארוחת הערב אך לא דגים.
לא נורא. יש אוכל טוב גם היום.

תמשיכי להתחזק ולהשלים שעות רביצה..

אוהבת
בלונדי!

טוב אז אני כאן כותבת במקביל אלייך,ואם לא אשמע ממך בדקות הקרובות אנטוש למיטה.יש לי מחר יום ארוך שמתחיל בעבודה,נמשך לפיזיותרפיה ומסתיים באסיפת הורים(אל דאגה יש לי שניים השבוע...) מדהים איך כל יום אצלי לא משעמם,תמיד יש לי מה לעשות....
אני אגב לא אוהבת דגים,אבל אם יש צורה אחת שאני אוהבת מאוד זה חריימה וכמה שיותר חריף!
מדהים איך התיאורים שלך מעלים גם בי את אותו החשק,ונראה לי שאני פשוט אחלום על החריימה של אמא שלי...
טוב יקירה נשיקות ונשתמע מחר
קרן אור

כן, בהחלט אני יכולה/עלולה להופיע לאחר כמה שעות!

** הנה אני!!! **

מה שלומך? ואיך ישנת, יקרה שכמוך? אני מקווה שמייל הבכורה שלי הגיע ליעדו, ואם לא - אנא הודיעיני ואתקן מיד את הטעון תיקון. אני מקווה שהצרבות עזבו אותך לנפשך, ואם לא - טפלי בהן ומגרי אותן באחת השיטות העממיות.

מה שכתבת לגבי צום יום-כיפור מזכיר לי אותי לגמרי - גם אני מתקשה להאמין שפעם הייתי יוצאת החוצה ועוד הולכת לביהכ"נ ועוד - שימי לב - בבגדים לבנים... היום אני "מרוחה" במיטה, מיובשת וחלשה, מתפללת רק לא לחטוף התקף (מיגרנה או "סתם" כאב ראש עקב התייבשות) או בחילות ומייחלת שהצום כבר יעבור בלי תקלות מיותרות 0ועל בגדים לבנים אני בכלל כבר לא מדברת...). מרוב שאני עסוקה בפחדים מחולי ולחץ, אני בכלל לא מקדישה מחשבה יתרה למשמעות של היום הזה, שהיא כמובן העיקר. אז כמו שאת מבינה, גם אני לא ממש "מתה" על היום הזה...

לגבי הפגישה שבוטלה - נראה לי שהבחורה אכן קיבלה "רגליים קרות" , התבלבלה, התלבטה עם עצמה ולבסוף בצר לה החליטה לסגת. לכן אני חושבת שכן כדאי לך לנסות להתקרב אליה ולהושיט לה יד לעזרה. היא יזמה אלייך פניה מתוך מצוקה, וכדאי לך לנסות להיענות לה בדרך שאת יכולה. זה יהיה נכון, ויותר מזה את לא יכולה לעשות.

מחזקת אותך ומאחלת לך יום קל מחר!

לילה טוב!

כרונית.

כן,מייל הבכורה שלך הגיע ליעדו,מקווה שגם את קיבלת את המייל שלי.תעדכני אותי.
ובכן נרדמתי אתמול בשעה 1 והתעוררתי היום בקושי.אני באמת לא יודעת איך את עושה את זה,ואיך את מסוגלת לסחוב את היום..אני הרוגה מעייפות ויש לי עוד שעות ארוכות לפני שאפגוש את המיטה המיוחלת.מקווה לשמוע ממך היום.
קרן אור

אז אני כאן כותבת במקביל אלייך..
אני אישית לא אוהבת דגים,אבל בצורת חריימה חריף זה הסוג היחיד שאני באמת אוהבת,וכמה שיותר חריף! ואיך את תמיד עם התאורים שלך,עושה לי חשק לכול דבר שאת אומרת..מפחיד!יו אני בטח אחלום על דגים חריפים של אמא שלי...
טוב יקירה אם לא אשמע ממך בדקות הקרובות אנטוש למיטה.מחר יש לי יום ארוך,שמתחיל בעבודה,נמשך בפיזיותרפיה וממשיך באסיפת הורים (ראשונה השבוע יום חמישי יש את השניה),איך תמיד יש לי מה לעשות שזה מדהים.
לילה טוב יקירה
אוהבת קרן אור

מה שלומך? רציתי להגיד לך המון תודה על תגובתך מליל האתמול. אז תודה רבה לך! ואני אכן פה, רוצה רק לעזור, ומתפללת להצליח להזיז משהו ורק לחיוב. עשה לי טוב לקרוא את תגובותייך, ואני מקווה שאת חשה כעת בטוב ונהנית מדמיונות נעימים שיתורגמו לחריימה ממשי מחר, לפחות על פי התכנון...

(אגב, אני לא אשכנזיה, ובכל זאת אני לא אוהבת חריף. אני ממש לא אוהבת חריף. מלוח, לעומת זאת, יתקבל תמיד בברכה!).

ואת צודקת בהחלט! הפורום הזה הוא באמת בית חמים ומזמין, חובק כל ותומך ללא תנאי. אני אוהבת את ה"אישיות" שלו, את קווי היסוד שלו, את מה שנוצר ממנו, את מה שהוא. כן, בהחלט, אני חושבת שהצלחנו, כולנו יחדיו, ליצור לנו את הפינה החמה והיפה שלנו, ועל כך שאפו אחד גדול לנו, לכולנו, ובייחוד לקרן אור שיזמה, שביצעה וש"הרימה" את הפרויקט.

:-)

בלונדי מקסימה - באמת עברת טראומות קשות, והן חלק מעברך שתמיד יהיה שם כדי להזכיר לך. אני מקווה שהתמיכה הפסיכולוגית שקיבלת הועילה לך בלהתגבר על הדברים הקשים הללו, ושהיא הקנתה לך כלים יעילים להתמודדות. המילים הן יפות ו"נקיות" על הכתב, אולם ההתמודדות האמיתית עם הרגשות הקשים לפעמים נראית קשה מנשוא.

באשר להפסקת הכדורים שבתכנון - אני רוצה לחזק אותך בהחלטה הזו. צריך בשלות וגם אומץ לצעד כזה. ובכל זאת - האם לא כדאי יותר שזה ייעשה בליווי או בפיקוח של איש מקצוע? מה דעתך?

באשר לכרטיסי הברכה האמיתיים, "כמו פעם" - אחחח... את מזכירה לי זכרונות נעימים מעברי הרחוק (כן, יש גם כמה כאלה...כלומר - נעימים...)...איך הייתי יושבת וכותבת ברכות מקוריות יותר או פחות על כרטיסי "שנה טובה" נוצצים ושולחת לכל העולם ואשתו... אחחח, היו זמנים...

יקירה ואהובה, שיהיה לך לילה טוב ורק טוב!

שלך,

כרונית.

שלום יקירה.
אצלי עדיין לילה...
חזרתי כרגע מחברה.. דיברנו כל הלילה...

תודה על המחמאות שלך.
אני לא ממעיטה בערך המעשים, ויודעת שההתמודדות האמיתית היא בחיים עצמם ולא רק על הנייר. זה ברור לי לגמרי.

לגבי הפסקת הכימיקלים- לא נראה לי כרגע שאני צריכה לערב איש מקצוע. בשלב זה של חיי אני רואה לנכון להפסיק אותם וכך אני פועלת. במידה וארגיש נסיגה, תמיד אוכל לחזור אל הכימיקלים. הם הרי תמיד יהיו שם בשבילי. אז זו הפעם הראשונה שאני מעיזה להעיז... ונראה מה יהיה!! אני לא אזלזל בשום מצב רפואי שיסכן אותי או יאיים להחזיר אותי אל התהומות האפלים, ולכן אם אחוש שאני נסוגה לאחור, אחזור ואטול מה שאצטרך.

כן ברכות שנה טובה הן דבר נפלא. אני מאוד אוהבת את זה.

את לא אוהבת חריף?? טוב נו מילא. אבל לא מתוק גם??? רק מלוח???

כבר לפנות בוקר... ואני עייפה מרוב פטפוטים עם החברה...
אני הולכת לישון לי לבדי במיטה (בעלי עובד) בכייף ובנעימים.

לילה טוב לך כרונית מקסימה. ותמשיכי לכתוב דברים יפים!!!!!
אוהבת
בלונדי.

אני מצטערת לשמוע שאת טרם מרגישה טוב...
אני מקווה שאחרי הלילה הזה, כבר תחושי הקלה.

תודה על ה"כל הכבוד" בשבילי. ות'אמת...שלא סיפרתי למטפלת שלי. רק עכשיו כשאת מזכירה לי אני חושבת על כך. ובכלל כתבתי לה ברכת שנה טובה ומכתב ולא ציינתי זאת. משום מה לא חשבתי על זה בכלל. אבל אולי באמת אכתוב לה לפני שאשלח את המכתב. היא מאוד תשמח לשמוע!!
תודה.

תתחזקי ותרגישי טוב.
אוהבת
בלונדי!!

פשוט נשמע מהודעותייך שאת מאד מעריכה את אותה מטפלת ומרגישה שהיא סייעה לשינוי בחייך. מניסיון הטיפול שלי שמתי לב שאני שבה למטפלת, או מתקשרת לעדכן כשקשה, כשרע, כשיש התלבטויות שונות. אך "שוכחת" לשתף בדברים החיוביים. ונראה לי שכל מטפל, כמו כל אדם, זקוק לפידבקים החיוביים האלו ובעיקר שמח לשמוע שמשהו שיקר לו מצליח בדרכו...
לילה טוב מתוקה, נדבר מחר!

מה שלומך??.אני מקווה שיותר טוב...
אני בעד לעדכן את המטפלת.שלי ליוותה אותי בחתונה ובאה לבקרי בביתי לאחר שילדתי את בני.האמת היא שאני חושבת עליה המון ומידי כמה זמן כותבת לה מכתב ומעדכנת אותה מה שלומי.באמת הבאת לי חשק ללכת להכין ברכת ראש השנה.
נשתמע יותר מאוחר,לא יודעת מה עובר עליי,אבל בתקופה האחרונה יש לי צרבות איומות(נראה לי שהאנטיביוטיקה שיבשה לי משהו...)

יקירה... המטפלת הזו הצילה את חיי. והיא יודעת את זה ואני תמיד דואגת להגיד מתי שאני רק יכולה.
אני שולחת לה מחו"ל מכתבים, מתקשרת אליה. ושלחתי לה גם מתנה יפה!! כי אני באמת אוהבת אותה מכל הלב. היא אחד האנשים המדהימים שהכרתי בחיי.
לא יודעת למה לא חשבתי עליה כאשר החלטתי להפסיק את הציפרלקס... כנראה זה נראה לי כ"כ טבעי ונכון עכשיו שלא חשבתי על כלום...חחח
אבל אני בהחלט הולכת לספר לה על כך, בתוספת כל הדברים שכבר סיפרתי לה...

יאללה תרגישי טוב כבר ותשני המון!!!
אוהבת
בלונדי.

אוי יקירה, איך את מרגישה עכשיו?? אני מניחה שכשתקראי שורות אלה השמש כבר תזרח עלינו ממרום... אז איך עבר עלייך הלילה?? מכל מקום, אני מקווה שישנת טוב בלילה מבלי להתעורר מחום, מצמרמורות, מבחילות ושאר תחושות חולניות באשר הן. מה שכן, שלי - תנוחי הרבה, תשתי הרבה נוזלים ותאכלי דברים מזינים. ההתכתבות תחכה.

שתהיה לך החלמה מהירה-מהירה!

שלך,

כרונית.

תודה קרן אור על המחמאות.
אכן מקום חם שנעים להכנס אליו....

שיהיה לך יום נפלא ומקסים.
אוהבת
בלונדי.

ראיתן כמה מוקדם קמתי היום?
טוב אתן לא יכולות ממש לראות כי אלו לא השעות שאצלי באמת, אך באמת קמתי מוקדם, כי עשו רעש אצל השכנים. ואני הרי ישנה כמו מגדל פיקוח, מתעוררת לכל ציוץ...

אז נראה לי שאלך היום לעשות טיול נחמד בחיק הטבע, אקח את הנגן ואצא לשדות...

שיהיה לכולכן יום מדהים.
אוהבת
בלונדי.

שכחתי להגיד לכן, משפחה יקרה שלי, שאני בגמילה מהציפרלקס שליווה אותי שנים ארוכות ועזר לי לעבור את כל הקשיים.
החלטתי על דעת עצמי להוריד בהדרגה את המינון ולנסות לחיות בלעדיו.
כי כאמור, כיום, אני במקום טוב יותר. ושווה לנסות...
אז אני סובלת מכאבי ראש קצת, בשל ההסתגלות, אבל לא נורא. הכל למטרה טובה.
סתם, רק שתדענה מה אני עוברת.... (אגב, אך אחד לא יודע חוץ מבעלי כמובן, ומכן, בנות מקסימות שלי)

אתן יודעות- חייבים פעם לארגן "פגישת מחזור" שלנו- חחחח, זה יכול להיות נחמד.... או מביך... לא יודעת.

טוב מקסימות, אני שופעת בחדשות היום, ממש תחנת שידור פיראטית.. אז ייתכן שיהיו עוד "מבזקים" בהמשך היום..חחחח

יאללה, מאחלת לכולן יום מחדש ופורה,
בלונדי הבלונדינית, בלונד-לנד, אי שם....

איזה אומץ להפסיק את הציפרלקס,אבל מצד שני זה גם אומר לי שהיום את בטוחה במקום שלך,וחזקה מתמיד.רק בשביל שתדעי בדר"כ יש 48 שעות שבהם לא כ"כ מרגישים טוב,אבל הסיכון לתלות נמוך עד בינוני עם הציפרלקס.אז אני מאחלת לך בהצלחה,ותמשיכי לשדר,אני אישית נהנית מזה..נשתמע יותא מאוחר,קרן אור

כן זה בהחלט אומץ, ועד היום לא העזתי לעשות זאת.
כנראה שזה אומר משהו... את יודעת!

לגבי הגמילה, באשפוז עשו לי גמילה לזמן מה כדי להרגיל אותי לכדור אחר ואז החזירו אותי עם ציפרלקס משולב. ולכן אני יודעת מה זה תופעות גמילה... ולמעשה מתמודדת עם זה עדיין די טוב. כי עוד לא הפסקתי לגמרי. אני כרגע על 10 מ"ג ליום, ומחר מפסיקה לחלוטין. ואז יבואו ימים קשים בוודאי...

טוב יקירה, אמשיך את שידוריי מאוחר יותר..

אוהבת
בלונדי.

תרגישי טוב יקירתי,תפרגני לגוף שלך מנוחה,שתיה ואוכל.אני מקווה שאחרי שתנוחי תרגישי יותר טוב.שולחת לך חיבוק החלמה.
ורק רציתי להגיד תודה,תודה על מה שכתבת לי כאן אתמול,מאוד מחמם את הלב.
תתחזקי ותכתבי כשתוכלי.
קרן אור

אוי שלינקה יקרה שלנו...
נדבקת בחיידק הארור...

יאללה מתוקה, שכבי לנוח, אגרי כוחות, שתי הרבה הרבה מים, ותחזרי אלינו חזקה ובריאה כמו שור.

עבדתי שנים עם ילדים ואני יודעת מה זה לתפוס כל פעם איזה חיידק שלהם..

תרגישי טוב מתוקה!!!!!

מחכים לך פה בבית...
אוהבת
בלונדי!!

מדהימה ומרגשת כמו תמיד!!!יש לי צמרמורת ממה שכתבת וגם אני רוצה להגיד תודה,תודה על העצות המדהימות שלך,על האיכפתיותבה את עונה לבנות,ואל האופטימיות והכוח רצון שלמרות כל מה שעברת(תאונה,בעיות עם אמא,פיגוע קשה..) את יודעת לקחת את הכול בצורה טובה ולמנף את זה קדימה.אגב,אני הייתי בכמה פיגועים בתור צוות הצלה,בפעם הראשונה שראיתי את המחזה הזה זה הותיר בי גם רושם קשה.כנראה שדברים לא קורים סתם בחיים,ולכל אחד יש את הייעוד שלו בחיים.אני מאוד מאמינה בזה.
אוהבת מאוד
קרן אור

כי הנה אני פה, חיה ונושמת, לפחות עדיין... אבל תיכף אני אלך לישון, מכיוון שאני מותשת באופן מיוחד משום-מה, ובנוסף יש לי כאבי ראש מהצהריים. אני מקווה שאני לא מפתחת משהו. אבל מה זה כל הזוטות הללו מול כל הדברים החשובים והמשמעותיים שנכתבים פה??

בלונדי שלנו, קראתי את שרשורייך האחרונים, ולבי נחמץ. צר לי, צר לי, צר לי שגדלת עם אמא נוראית כזאת (וסליחה מראש אם אני בוטה מדי, אבל אני יודעת שזה היה ממש כך, האמיני לי!) שפשוט גרמה לך נזק שאי אפשר לכמת אותו בכלל. אמנם היום את בוגרת ומחושלת, אך צר לי שהיית צריכה לעבור את כל מסכת העינויים הכל-כך מיותרת והלא צודקת הזו! אני שמעתי כ"כ הרבה סיפורים על אימהות שפשוט הרסו את ההתנהגות הטבעית והנורמלית של הבנות שלהן וביחד אתה גם את התפיסה הבריאה שלהן בכל מה שנוגע לאוכל ולדימוי הגוף, כך שכל סיפור כזה נוגע לי בעצבים העדינים והמרוטים ממילא שלי. גם אצלי ה"הנהגה" האימהית דחקה אותי מהר יותר לחיק המחלה, אם כי לא בצורה מזעזעת וגלויה כזו. אז אני מצטערת שעברת את כל הגיהנום המטורף הזה, ואני באמת שמחה שהיום את במקום אחר לגמרי. אני מבינה מאד את חלומך לבנות משפחה חמה ואוהבת, ואני בטוחה שבבוא היום את תהיי אמא נ-פ-ל-א-ה , חמה, אוהבת, מגינה ומחבקת! אני בטוחה בכך! החום האנושי שבך ניבט מכל שורה בתגובות שלך לפניות הקשות פה. זה מאד ברור לי.

נורא לי לחשוב שהתחלת עם הה"א בגיל 6, אבל זה לא מפליא אותי לאור הסביבה החולנית משהו שגדלת בה. וכן, אני זוכרת שכתבת לי שהתחלת באכילה כפייתית, ודעי לך שהיום, לפחות בארה"ב, הגיעו למסקנה שלא האנורקסיה ולא הבולמיה הן המאיימות הממשיות, אלא דווקא הפרעת האכילה הכפייתית. אני יודעת שקשה לך ושאת מרגישה מהלכת על חבל דק כל הזמן. קשה גם כך לסבול מהפרעת אכילה, וקשה עוד יותר להיטלטל בין גווניה ואחיותיה. אני מבינה את הקשיים שלך, ולכן אני אומרת לך שאת צריכה להיות מאד-מאד גאה בעצמך על כל יום שעובר ושאת "סוגרת אותו" בסדר, כי כשחיים הרבה שנים בטירוף כזה קשה מאד למצוא בחזרה את האיזון, או אפילו את עקבותיו המחוקים.

לא ידעתי שעברת תאונת דרכים קשה... אלוהים, איזו זוועה! האם את מדברת על זה עם מישהו? אני מקווה שכן. אל תישארי עם הזכרונות הקשים ועם הטראומה הזאת לבד. גם אם הפציעות הפיזיות הגלידו, פחות או יותר, הפצעים הנפשיים - לא. אני באמת מצטערת שעברת את החוויה הנוראית הזו, ואני רואה בעובדה ששרדת את התאונה כסימן משמים, כסימן לכך שלא סתם נשארת בחיים.

רגע, נגמר לי המקום...

אני אוהבת את הגישה שלך לחייך היום. היא מאד נכונה - לקחת את הזמן וללמוד לאט-לאט מבלי להילחץ. הרבה שנים שקעת במרה שחורה ובחולי, ועכשיו סוף-סוף את מתחילה לראות את הגוונים האחרים של החיים. אז כאן אני רוצה לחזק את ידייך ולומר לך שזאת אכן הדרך הנכונה, וגם כל הכבוד לך על כך שאת לא נכנעת ללחצים כאלו ואחרים. אני רוצה לומר לך את מה שאמרתי לשלי לא מזמן - קחי את הזמן, כמה שאת צריכה, ואפשרי לעצמך ללמוד ולהכיר את עצמך, את מי שאת באמת, מה את אוהבת, מה את לא אוהבת, ובקיצור - את האישיות שלך, את מי שאת. מותר לך לעשות את זה בקצב שלך, והשתדלי ליהנות מהדרך שמחכה לך, כי מספיק שנים סגרת אותה בפנייך. עכשיו הגיע הזמן לפתוח את השער ולהתפעל מהנוף, ואני שמחה לגלות שאת כבר פתחת את השער ושאת כבר בעיצומו של הטיול... הלימודים ה"רשמיים", כביכול, יכולים לחכות. לפני כן יש לך כמה סמסטרים של "לימודי חיים" להשלים... בהצלחה!

שיהיה לך לילה רגוע ושקט ורק ימים טובים!

שלך,

כרונית.

ואיזה יופי את כותבת.. ממש תענוג לקרוא, כבר אמרתי לך.
תודה על הדברים היפים שכתבת.

בקשר לתאונה- באותו זמן הייתי ממילא בטיפול הפסיכולוגי, ולרגע לא הייתי לבד. כאשר יכולתי לשוב לדבר, נפגשתי עם הפסיכולוגית המדהימה שלי. והכל בסדר. לא נשארו בי כיום "צלקות" נפשיות מזה. אני בסדר גמור.

יש לציין שבהיותי חיילת, ניצלתי באורח נס מאחד הפיגועים שהתרחשו ליד הבסיס שלי (לא אציין איזה כדי לא להיחשף). זה היה מאורע קשה וטראומתי שלקח לי הרבה זמן להתגבר עליו. לראות חלקי אנשים פזורים על הכביש, מפרפרים בין חיים למוות..... זה קשה מאוד.

אז אני בסדר גמור מבחינה זו. אין מה לדאוג, באמת.

אני מבינה שגם אותך "דחפו" להפרעת אכילה. אוי מה שהורים יכולים לעשות לילדיהם... נזקים עצומים, אין מה לדבר.

אז כן, אני כיום בין כל העולמות. מנסה לנתב את דרכיי. ואני אכן טופחת על השכם בכל יום שהסתיים ב"כבוד". למדתי לפרגן לעצמי.

ותודה על המילים החמות שאמרת בנוגע לכך שאהיה אמא נפלאה. אני באמת מחכה לזה בקוצר רוח... רוצה הזדמנות לתקן את החוויה הנוראה שהייתה לי ו"לגדול" מחדש עם ילדיי...

מה שלומך את? יופי שאת עייפה ואני מקווה שאת כבר ישנה לך בנעימים.

אגב- גם אני שונאת אבק, ואני גם אלרגית אליו ואסטמתית, אז לא יכולה להרשות לעצמי שיהיה אבק בבית... אבל כמעט תמיד מתחבאת לה איזושהי "חבורת" אבק סוררת...חחח..

טוב יקירה. אני חושבת שכעת אעלה למיטה, ואשקע בספר שלי..

אני מודה לך על הדברים היפים שכתבת לי. זה באמת מחמם את הלב! תודה.

ליל מנוחה נעים שיהיה לך ויום נפלא מחר.
אוהבת
בלונדי.

מה שלומך יקירה?

אל תפחדי על ילדייך. מה שאני עברתי זו התעללות. ואת כמובן לא עושה זאת לילדייך.

כיום יחסיי עם אימי טובים, לאחר ששתינו טופלנו טיפול פסיכולוגי ארוך ולמדנו לחיות בשלום.
כאמור, אני לא שוכחת כלום, אך מזיזה זאת הצידה ונהנית מהקשר איתה כיום.

כן שלינקה הציעה הצעה נחמדה על לחזור ארצה בלבן. מעניין..אני אחשוב על זה.

טוב יקירה, את בטח תיכף כבר הולכת לישון.
אז שיהיה לך לילה טוב וחלומות פז.
אוהבת
בלונדי.

גם אני כתבתי לך הודעה ארוכה כתגובה להודעתך האחרונה, והצלחתי איכשהו למחוק אותה...
אז מה שלומך אם נפלאה ותשושה? מקווה שאת יודעת שלמרות שאת האם היחידה בפורום זה (אלא אם יש לנו קוראות שקטות...) כולנו מלאות הערצה כלפייך. אני חושבת שאוסף סיפורי האמהות שלנו מלמד שלהיות אם טובה לא קשור לשאלה האם את עובדת או לא, האם קשה לך להתמודד עם חופשת הקיץ, אלא קשורה יותר ליכולת לאהוב בלי תנאים, לתמוך בלי לפגוע, להיות מודעת לנפש העדינה של הילדים. ואני בטוחה שאת עושה כל זאת, ושתמשיכי כך.
מקווה שאת שומרת על עצמך היטב למרות העומס הרב, אוכלת היטב ונחה קצת.
כמו שכתבת לי למטה, העניין הזה של "שכחתי לאכול" הוא בהחלט מסוכן מאד. יש דברים שלומדים כנראה רק מניסיון, ובחודשיים האחרונים כבר הספקתי ללמוד כמה רעב עשוי להיות מסוכן עבורי. אז אני מתאמצת להקפיד על שעות ארוחות, ועל בין לבין, ומקווה שיום אחד זה יהפוך להרגל טבעי ונורמלי.
כבר עייפה ולא מרוכזת, הגיע הזמן לסידורי לילה ושינה...
אכתוב עוד מחר, ובנתיים - לילה טוב וחלומות מתוקים!

מה שלומך??נקווה שתרגישי טוב יותר כשתקראי את ההודעה...
רציתי לשאול אותך כשכתבת"הצלחתי למחוק את ההודעה" האם זה אומר שנמחקה לך בטעות,או שהתחרטת לשלוח אותה??(את רואה גם אני יש לי ריגשי לפעמים...)
נשיקות אהובה,תתחזקי ותחזרי אלינו.

לילה טוב לאם הפורום המדהימה... אני מקווה שאת מרגישה טוב ושהכל בסדר. אני שמחה לדעת שאת מזדהה עם דבריי ועם כתיבתי, ואני אקח את זה (ברשותך..) כמחמאה. אז תודה רבה לך וחן-וחן.

מה שלומך את? ומה עם הדלקת בגרון? עברה לך? אני מקווה שכששנת הלימודים תתחיל יהיה לך הרבה פחות קשה ויתפנה לך קצת זמן לעצמך. זה מגיע לך! הזאטוטים מרוקנים אותך לגמרי, אה? לא נורא, תיכף זה ייגמר...

שימח אותי לקרוא שאת מתנהלת בטבעיות בעבודה בנושא הפסקות האוכל. אמנם אני יודעת שאת החלמת לפי מה שאת מספרת, אך יחד עם זאת אני מתארת לעצמי שיש לך הרגעים הקשים שלך עם עצמך בנקודות זמן מסוימות. לכן שימח אותי מאד לדעת שאת יוצאת מנצחת מכל הבורות הקטנים האלה או מן המהמורות הללו, ואני שולחת לך המון חיזוקים להמשך. זה בדיוק מה שהתכוונתי בדבריי - ניתוק הרגשות מענייני האוכל. הפסקת השימוש בשפה של הפרעות האכילה. ועל כך מגיע לך כל הכבוד!

לילה טוב, יום מוצלח ונעים מחר ואנו נשתמע בפרטיות...

שלך,

כרונית.

כמובן שתיקחי את זה כמחמאה,כי זה אמור להיות מחמאה!!
הדלקת בגרון עברה לי,וחוץ מעייפות מטרידה אני בסדר גמור.
ברור שישנם מצבים שגם לי קשה מאוד,אני גם בן אדם,נותרתי רגישה כשהייתי,אבל אני כבר לא מנסה לנתח מה שאמרו לי(בניגוד לתקופת המחלה כשכל מה שאמרו לי פירשתי בצורה שלילית כמו שהרגשתי...),אלא מבררת את זה במקום.וכן לפעמים אני שוקעת לאיזה יום שהכול מרגיש לי גדול עליי,אבל אחרי חצי יום אני קמה כמו חדשה,וממשיכה הלאה אופטימית שוב.כמו שאת אומרת,אני כבר לא מדברת יותר בשפת האוכל.לפעמים קורה שאני אוכלת יותר מידי ומרגישה שמנה,אבל אני מקשיבה לגוף ובדר"כ למחרת כשאני לא רעבה אז אני מדלגת על ארוחת הבוקר..ומגיע לארוחת הצהריים כבר בסדר.צריך להקשיב לגוף הוא יודע מה טוב לנו,וההימנעות היא זאת שמובילה לכל הצומות\משלשלים\בולמוסים,אז אני כבר לא מגיעה לזה.
את יודעת עוד חודש וחצי יום כיפור פעם הייתי צמה,רצה,פעילה ולא הייתי מרגישה את הצום.היום אני מתביישת להגיד אבל למחרת בבוקר הצום אני מעולפת ולא מסוגלת לגמור את הצום...ואני תמיד חושבת איך פעם זה לא הזיז לי..אני שונאת את "החג" הזה..
טוב ,מקווה לשמוע ממך יותר מאוחר,אני עדיין מחכה למייל,אבל יודעת שאת בוודאי עסוקה,אז בלי לחץ.נשיקות,קרן אור

והנה השם שלי חזר לקדמותו...

היה פה איזה בלבול ורציתי לוודא שאתן יודעות שזו אני!!

איפה כולן?
מקווה שעושות חיים...

יאללה ערב נפלא לכולכן..
אוהבת
בלונדי!!!!!!

צהריים טובים.

צר לי לשמוע על מצבך.
את בתת משקל!!
הדבר מאוד מסוכן.
את בגיל שהגוף גודל וצריך לקבל מזון כדי לגדול בצורה נורמלית.
את מונעת את הגוף לקבל את ה"דלק" שלו והוא הולך ומדרדר...

את באנורקסיה יקירה.
זו מחלה מסוכנת מאוד עם השלכות רציניות שלעיתים גם בלתי הפיכות!!

את חייבת להבין שמה שקורה כאן הוא רע ואת מסכנת את בריאותך.
כולנו היינו שם, אנחנו מבינות לגמרי את מה שאת עוברת.

את צריכה להתוודות לפני אימך, לספר לה על כל מה שאת עושה, ולבקש ממנה עזרה. את חייבת. עדיף עכשיו!! כמה שיותר מהר, כך תוכלי לצמצם את הנזקים שכבר נעשו לגוף.

את צריכה לקבל טיפול רציני. אנא דברי עם אימך וספרי לה הכל!!!
אני יודעת שזה לא קל, אבל את סה"כ ילדה! כל החיים לפנייך! את חייבת את זה לעצמך כי לא תרצי להיות שם גם עוד 20 שנה..... חולה וחצי מתה!!! שלד מהלך עם סכנת מוות מעל הראש!!

אנא אזרי את כל כוחותייך וספרי לאימך.
ואנחנו כאן לחזק אותך ויחד איתך לעבור את התקופה הקשה.

אם אימך זקוקה לייעוץ כיצד לפעול- תגידי ונעזור!

בהצלחה ותחזיקי מעמד!

בלונדי.

שלום לך, אני שלי, בת 30, מחלימה מבולימיה. הדרך אל הפרעות האכילה התחילה, ממש כמו אצלך, מדיאטה לא נחוצה כלל, מאובססיה לרזון, מאנורקסיה אל בולימיה.
אני עומדת מאחורי כל מילה שכתבה לך בלונדי. את בתת משקל, בריאותך הפיזית והנפשית בסכנה. ונראה לי שאת מודעת לכך. אך אני תוהה האם את מבינה כרגע את ההשלכות החמורות יותר של הבעיה הזו, ואני לא מדברת רק על ההיבט הבריאותי. הדרדרות במצבך, הדבקות למחלה עשויה להרוס כמעט כל חלקה טובה בחייך. חיי חברה, לימודים, גיוס לצה"ל, תוכניות ושאיפות רבות עשויות לרדת לטימיון.
נראה לי שעד כה לא קבלת טיפול נכון. דיאטיקנית ורופא משפחה אינם יכולים לפתור את הבעיה, דרוש טיפול פסיכולוגי. וגם הוא לא יסייע אם לא תרצי לצאת משם ולשוב להיות בריאה ומאושרת.
אני מאד מעריכה את האופן בו שתפת אותנו בשלבים השונים של התפתחות המחלה, מעריכה את הכנות שלך ובקשת העזרה. אך אני מבקשת ממך לנסות ולברר עם עצמך, גם אם לא תרצי לשתף אותנו בכך, מה הוביל אותך למה שתארת כבולמוסים ולעלייה במשקל, ומה הוביל אותך לצמצום המזון.
הבולמוסים שתארת וודאי לא נבעו רק מרעב פיזי, או מתאווה למזון מסוים. מה עבר עלייך בתקופה שלפני השינוי בהרגלי האכילה שלך? האם היה אירוע קשה מסוים, או קשיים שונים?
הניסיון לעלות על הגורמים שהובילו אותך לשם הוא משהו שידרש ממך גם בטיפול. לעיתים אכן מדובר בגורמים רבים ומורכבים, בילדות שלמה, אך אם תוכלי לסמן כמה בעיות שהטרידו אותך, מלבד ההופעה החיצונית, דרכך החוצה תהייה קלה יותר.
אצלי היה אירוע כזה, משהו שדחף אותי אל האנורקסיה. אני מאמינה שהיא היתה מתעוררת בכל מקרה, אך אותו אירוע זרז את הופעתה.
יקירה, את צעירה כל כך ולפנייך חיים שלמים שיכולים להיות יפים ומאושרים. אני זוכרת היטב כמה קשה הגיל הזה, איך לפעמים הכל נראה שחור ואת מרגישה לבד כל כך בעולם. אז הנה, אם פנית אלינו את יכולה להמשיך הלאה ולבקש עזרה אמיתית בעולם שמחוץ למחשב.
אני מפצירה בך לעשות זאת...
ואנחנו כאן, בכל יום ובכל שעה.
שלך, שלי.

אין לי ממש מה להוסיף על דברי החברות היקרות לעיל, משום שהן פרשו את מלוא התמונה המכוערת לפנייך. אני רוצה רק להרחיב טיפה לגבי מה שמחכה לך מהבחינה הנפשית אם תיפלי עמוק לתוך האנורקסיה המתהווה והלצערי כבר קיימת שלך.

חמודה, אנורקסיה זה לא רק ירידה דרסטית במשקל וסכנות גופניות-פיזיולוגיות. אנורקסיה זה גם מוות נפשי. אנורקסיה היא צניחה לתוך תהומות הנפש ברמה שאת לא מתארת לעצמך. כן, עכשיו את ב"היי", כי את יורדת, את מרזה, את מצליחה, ממש "הולך לך" נכון? אבל תיכף, ממש מעבר לפינה , מחכה המחיר של כל זה: דכאון קשה עד כדי חוסר תפקוד, התפרצויות זעם פתאומיות (קריזות), מתח וחרדה תמידיים, אי יכולת להירגע וליהנות ממשהו, לחץ, חלומות רעים, התפרצויות של מחלות נפש והפרעות אחרות (מאניה-דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת קשב וריכוז, הפרעה כפייתית-אובססיבית), מחשבות התאבדות עד כדי הוצאתן לפועל.

האם את מוכנה לקחת את כל מי שאת, במצבך העכשווי, ולהביאך להידרדרות איומה שעלולה הן לקצור את חייך והן לספק לך חיי רפש נפשי שכזה?

אני הייתי אומרת לך מילה אחת - לברוח!

לברוח ומהר!

לילה טוב.

כרונית.

לילה טוב! אני מניחה שאת כבר בחלום האחד-עשר שלך, אז סבבה ולבריאות! וכן, אתמול אכן נהניתי מפירות הנקיון שלי, אך היום קצת פחות, משום שכבר ראיתי שכבת אבק דקיקה חדשה מתחילה להיאסף על המשטחים שכה הברקתי ביום שישי האחרון... אוחחח, כמה אני שונאת אבק!!! טוב, מה לעשות? ככה זה כנראה...

שלי יקירתי, אני שמחה ללמוד כי אינך כועסת ו/או פגועה, כי באמת שאין ממה. בסך הכל יש מקום בפורום הנפלא הזה לכל הדעות, ומה גם שאינני חושבת כלל שאנו חלוקות בדעותינו. אם אנו מוצאות גורמים מחזקים או מחלישים במשפטים שונים, אזי אין בכל כל רע, וכל אחת יכולה לבחור במוטו שלה. העיקר שניחלץ מכל ה"סמטוכה" הדביקה הזו בשלום.

לשאלתך לגביי - כן, לצערי, לפחות בשלב זה, אינני יכולה ממש ליהנות מדברים. זה קורה בגלל לחצים שונים המופעלים עלי מכמה כיוונים, לחצים שאני מתמודדת אתם לבד, בעל כרחי, וכאשר אין באמתחתך הרבה שמחת חיים הכל נראה ונעשה קשה יותר. אני כנראה צריכה עוד הרבה זמן כדי להרגיש את עצמי בחזרה. ותודה על האכפתיות ועל ההתעניינות.

ומה אתך? איך עברו עלייך הימים האחרונים? האם הספקת בשבת כל מה שרצית? ואיך עברו הארוחות המועדות לפורענות? שמחתי לקרוא באחד השרשורים שאת יותר קשובה לגוף ולבטן שלך. זה מצוין! המשיכי כך. זה בדיוק מה שהמלצתי לך לעשות. ושמחתי עוד יותר לקרוא שהפיתוי להקיא פחת (טפו-טפו! טאץ' ווד!). אני חושבת שזה די צפוי שהוא יפחת, מכיוון שאת לא מכבידה על עצמך. מצד שני מתעוררת הסכנה שבגלל הרצון לא להכביד על הבטן את מקמצת ומקמצת, ולפני שאת אומרת "ג'ק רובינזון" את מוצאת את עצמך בחצי המגרש האנורקטי... אז היזהרי מזה ותשמרי על עצמך.

שיהיה לך יום מוצלח ויעיל מחר!

לילה טוב ולהשתמע,

כרונית.

המשך לליאל-הגיע הזמן להפסיק לסבול.את עדיין צעירה אל תבזבזי את השנים הטובות שלך חולה.
יש כ"כ הרבה מה להפסיד במחלה הזאת,ולמה??למה לא ללמוד להתמודד ולהבין את הפתולוגיה האמיתית???הלוואי ויכולנו פה כולנו מעבר לתמיכה לעזור לך להבריא אבל נשמע שאת צריכה משהו אינטנסיבי יותר,מקצועי יותר.כמובן שאני תמיד כאן כדי לשמוע...מאחלת לך שבוע נעים,מקווה שנטול הקאות.

אור יקרה-מצטערת אם מיהרנו לנתח אותך,אני יודעת שרק את מכירה את עצמך הכי טוב ואולי חטאנו בכך שעשינו זאת.אני אישית אשמח להכיר אותך יותר,ואגב,שני המכתבים שלך כ"כ שונים אחד מהשני.אחד אופטימי מבין ו"בריא"(או בדרך לזה) והשני כאילו מין איבד תקווה.כנראה שזה שני הקולות הנלחמים בתוכך.ואני יודעת שעם רמת מודעות כזאת את באמת יכולה למנף את עצמך להבריא או לפחות לחיות בשלום עם עצמך,שזה המון.אשמח לשמוע ממך עוד על עצמך.ואגב,אל תשכחי השם שבחרת לך הוא מחייב,ואני שמחה שלא סתם בחרת בו...מאחלת לך שבוע מקסים.

זהו בנות יקרות הארכתי ואני קצרה בזמן אז נשתמע יותר מאוחר.
קרן אור

הבנתי שאת בחופשה היום עם הילדים, מאחלת לך יום נפלא ומאושר, בטוחה שהם מצפים בקוצר רוח לכל ההפתעות שמצפות להן היום עם אמם האהובה.
אתמול ביליתי שעות ארוכות עם אחייני המתוקים, אמא שלהם קרסה תחת עומד העבודה, החום והטיפול וניסיתי לעזור קצת. אני חוזרת על זה שוב ושוב, אך באמת שאין לי מושג איך אתן עושות את זה. ילד ותינוק, לכל אחד צרכים אחרים ודרישות אחרות, לא קל בכלל. אך אחד הדברים הנפלאים שקורים לי כשאני איתם הוא שאני פשוט מפסיקה להיות עסוקה בעצמי ומרוכזת לגמרי בהם. למרות שזה מעייף, זה גם משחרר מאד...
המפגש בחנות עם אותה הבחורה הוא אירוע מדהים בעיני. באופן כללי איני מאמינה בגורל, אך לא יכולה להמנע מלחשוב על כך שלולא הפגישה הזו ייתכן ואותה בחורה היתה נמנעת מלבקש עזרה לעוד תקופה ארוכה. משהו בך גרם לה לבקש את העזרה הזו, דבר שכולנו יודעות כמה הוא קשה, וזה אומר שהיכולת והנכונות שלך לעזור ממש קורנת החוצה. בטוחה שתוכלי לעזור לה, בדיוק כפי שאת עוזרת לנו כאן.
מודה לך שוב על כל ההודעות היפות והתומכות. האופן בו את מתארת את השינויים שחלו בך ביחס לאוכל ולעצמך מעודדים מאד וגורמים לי שוב לחוש שאני בדרך האחרונה.
כחלק מהניסיון להקשיב לגוף, לאכול כשהוא מאותת רעב ולהבחין בתחושות שובע, הבנתי גם שעלי להקדים את שעת ארוחת הצהריים. מדהים כמה דבר פשוט וטבעי כל כך הופך למורכב וקשה אחרי כל כך הרבה שנים עם הפרעה. כמה דיונים ניהלתי עם עצמי כדי לאכול באחת בצהריים ולא להמתין עד שלוש, מן הרגל ישן וגרוע.
האמת היא שדחף להקיא כמעט ולא מתעורר, מקפידה לא להגיע לתחושת מלאות מטרידה. פשוט אומרת לעצמי שזהו, עכשיו אני שבעה, ואם עוד שעה אהיה רעבה אוכל שוב. אך כמובן שההרגל הישן עוד קיים בראש, כפתרון מהיר למחשבה המטרידה שאולי השמנתי, ואני נלחמת בו בעת הצורך.
יום מקסים ושבוע נפלא יקירה, שוב תודה.

טוב אז כמו שאת מניחה חזרתי לא מזמן מעוד בילוי עם חברים של בני,ועם עוד אמא מותשת.את יודעת באיזשהו אופן אני מרגישה אשמה שהמחשבות מתי יגמר החופש זועקות מתוכי.כי זה הפואנטה עם ילדים להיות איתם,אז למה כ"כ הרבה אנשים רוצים שזה כבר יגמר.האמת היא שבאיזשהו שלב את מתעייפת לפניהם,והטלפון שלי מהעבודה לא הפסיק לצלצל דווקא היום(סיננתי..אל דאגה..)יש משהו במה שאת אומרת כשיש לך שתי קטנים בבית את חושבת רק עליהם,יש לזה את היתרונות של זה והחסרונות,אבל באמת שאין זמן לחשוב מחשבות על אוכל.פעם מרוב עייפות הפסקתי לאכול(זה קורה לי בחופשות לידה),אבל היום אני יודעת שאני צריכה לאכול ואני גם רעבה בשביל שיהיו לי אנרגיות לילדים.אני חושבת שזה נכון להקדים את שעת הארוחה,כיוון שככל שדוחים את זה נהיים יותר רעבים וכשכבר מגיעים לאוכל אוכלים יותר משתכננת מלכתחילה ואז כואבת הבטן ושוב בגלגל מתחיל..והפיתוי להקיא..אני שמחה שאת עומדת בזה,ףובאמת כל הכבוד.ם אני מסתכלת מה כתבת לפני חודשיים רואים את השינוי שחל בך!מאחלת לך המשך יום נעים.נשתמע יותר מאוחר.

שבוע חדש מתחיל.. לשם שינוי במצברוח טוב- נורא כיף לקבל פידבק חיובי מהמדריך על הבוקר:)
ובתכנון השבוע- שיעור רגיל, סימולציה *סמיילי ירוק מת מפחד*, ללכת לדואר לקבל את תעודת הסיום של השירות לאומי ולקצר את הסקיני ג'ינס החדש שלי:)

ומקווה שמצב הרוח הטוב בו נפתח השבוע ימשך וימשך...
ואיך עבר סוף השבוע? הספקת לבלות קצת?
בהצלחה במבחן הסימוליציה יקירה (את יודעת, אני קבלתי בדיוק את אותו הציון בסימולציה האחרונה ובמבחן האמיתי... אך ככל הידוע לי רוב האנשים משפרים את הישגיהם ברגע האמת).
ובין לבין, על תשכחי לנוח קצת, לאכול אוכל טעים ומזין ולעדכן אותנו במצבך.
יום מקסים!

שמחה לשמוע שאת מתחילה את השבוע עם אנרגיות חיוביות.מקווה מאוד שזה ימשך לכל השבוע.
אשמח לשמוע ממך יותר.אוהבת קרן אור

שיהיה שבוע טוב ותרגישי טוב!!!

בלונדי.