פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

למה מוקדם בבוקר?
הנה כעת צהריים ואני פה אתכן...ובין לבין קופצת לסירים לפקח על הבישולים... שלא יישרפו לי.
אגב, אני מאוד אוהבת לבשל, אני חושבת שזו ממש אומנות ותראפיה. כמובן, אם לא לוקחים את זה למקומות אסורים...
כן אני יותר טוב. הכל בסדר...עד כמה שיכול להיות.
מתכוננת לעוד לילה לבד...וכנראה לבן מאוד כי ישנתי היום בטירוף.... אני מאוד עייפה לאחרונה.
טוב יקירה. את מרגישה טוב יותר? מה עם כל התחלואים שלך. מקווה שאת יותר בסדר.
אגיב למייל ממך מאוחר יותר.
נשיקות והמשך יום נעים ובריא.
אוהבת
בלונדי.

את יודעת איך בודקים אותי אם אני חולה?שמים לי שוקולד ואני תמיד טועמת ממנו..ממתקים זאת החולשה שלי!אבל בימים האחרונים לא היה לי חשק לכלום.אבל היום כנראה שאני הרבה יותר בסדר כי אני רעבה בטירוף,ורק הדיבור על האוכל שלך בסירים עושה לי חשק לאכול,דווקא לא ממתקים אלא אוכל אמיתי,כנראה חסכים של הימים האחרונים.אגב,גם אני חולת בישול,אני אוהבת לטעום ולנסות דברים שונים,ובדר"כ מצליח לי טוב(אני מתבלת הרבה את האוכל מה יכול להיות רע??)

אמרת שאת סובלת הרבה מעייפות בזמן האחרון,את יודעת שזה אולי הזמן לבדוק..וכמובן להודיע לי...חחח...

גם אצלי יש את מבחן השוקולד. אך לצערי גם כאשר אני חולה, לא יכולה לעמוד בפיתוי...חחח, אני מכורה אמיתית...
כן בישול זה כייף לא רגיל...
אני אדבר איתך במייל, יותר בפרטיות...
ערב נעים יקירה ותרגישי טוב.
ותאכלי אוכל מבושל וטעים...אני מכירה את הרצון הזה לתבשילים טעימים לאחר תקופת חסך....
יאללה מתוקה דברי איתי.
נשיקות
בלונדי.

הטיפול שכול מי שפונה לאתר הספציפי מקבל הוא טיפול תמיכתי בלבד.אתה בטח שמת לב שיש הרבה אתרים בנושא שמנוהלים בידי בעל מקצוע..בדר"כ מישהו עם הפרעות אכילה מודע לזה שיש לו בעיה,ומתוך צורך שהתעורר בתמיכה לפי חומרת המחלה או מה שהיא דורשת הבנות כאן כולן עם הפרעת אכילה,בשלב כזה או אחר.(חלקן הבריאו כליל,חלקן בשלבים,וחלקן עשו את הצעד הראשון בדרך להחלמה). כל מי שפונה לכאן בעצם מבקשת תמיכה,כי זה מאוד קשה משפחתית ובכלל,ורק מי שעברה או עוברת את זה יכולה באמת להבין.הרבה בנות נתקעות בחומות אטומים עם ההורים,החברים,שכל מה שהם חושבים"נו שתאכל מה הסיפור בכלל?" אנשים לא מבינים שהפרעת האכילה היא סימפטום למחלה עמוקה יותר שהודחקה,ואם קראת בין השורות אתה בטח מבין שדברים כואבים שעד היום לא הועלו בכלל בע"פ או בכתב נחשפים כאן,כי הבנות מרגישות חופשי.הן יודעות שאף אחד לא ישפוט אותם,או יבקר אותם אלא ינסה לחבק לעזור..ובינינו זה כל מה שבן אדם צריך,לא??
מידת האנונימיות היא חשובה כאן(למרות שלרובנו יש גם קשרים אישיים מחוץ לאתר),כי היא נותנת במה להגיד כל מה שמרגישים,עושים,בלי פחד שמחר מישהו שאתה מכיר בדרך כזאת או אחרת "יצביע" עלייך.
כמובן שהאתר הוא לא במקום טיפול במקום שזה דרוש,ואנחנו מעודדות אחת את השניה לפנות לעזרה מקצועית אם צריך.
יוסי,אשמח לשמוע יותר על העבודה שאתה עושה ובאיזה מסגרת היא.בכל אופן מקווה שעזרתי,
קרן אור

אז ככה. אני בלונדי.
מחלימה משנים ארוכות של הפרעות אכילה מכל הסוגים, וכן גם אנורקסיה...
אני הייתי בטיפול מקצועי ואף באשפוז ארוך.
לאורך השנים, עם ההתמודדות עם המחלה, צריך למצוא אנשים שיבינו אותך, ישתתפו ברגשותייך, ויידעו בדיוק מה אתה עובר.
כל בן משפחה או חבר, זה טוב ויפה, אך מי שלא היה שם, לעולם לא יוכל להבין מה באמת אנו עוברות, פיזית ונפשית.
וכאן יש לנו בית חים, ממש משפחה שבנינו לנו.
כל אחת שומרת על פרטיותה במידה זו או אחרת וחושפת מה שהיא מתירה לעצמה לחשוף.
זה מאוד עוזר ומאוד מחזק. לתת תמיכה ולהתמך.
יש פה הרבה עזרה הדדית וזה פורום "בריא". פה אין עצות איך לא לאכול, ואין עידוד לרזון. פה רק מחפשים דרכים להחלמה. נופלים, ויחד שוב קמים.
התמיכה היא מאוד חשובה.
ואין ספק שזה חלק חשוב בחיים שלנו.
אני מקווה שתצליח בעבודתך ואשמח לענות על עוד שאלות, במידה ותהיינה לך.
ייום נפלא.
בלונדי.

מה שלומך, שלו'ש? מקווה שטוב. לא, אני לא מאסכולת ה"צרת רבים - חצי נחמה", כי הרי בנחמת טיפשים דנן... בכל אופן, צר לי שמחכים לך לפחות שני ביקורים אצל הדנטיסט, אבל אל דאגה - זה יעבור! ולא כדאי לך להזניח, האמיני לי. תעשי את זה כמה שיותר מהר. חחח... בטח בגלל סאגת השיניים שלי שפרושה פה אתן חושבות שאני מאלו שיש להן בעיות בשיניים, אבל אני דווקא בכלל לא כזו. מה שקרה הוא שהזנחתי שני חורים שידעתי שיש לי אותם מטעמי עצלות וחסכון כספי, עד שהם הרימו ראש מעוצבב, הייתי אומרת (איי, איי). כמובן שסוכריות הגומי וקוביות השוקולד ש"טחנתי" לפני המבחנים האחרונים גרמו להידרדרות מוחלטת במצב, אבל כבר לא משנה, העיקר שעכשיו זה בטיפול (ועכשיו יש לי חורים עוד יותר גדולים - בכיס!!!).

בכל אופן, יקירתי, אני רוצה רק להאיר את עינייך (שאני בטוחה שהן יפות, גדולות וחומות? אני צודקת?) - את לא תקועה בתהליך ההחלמה. את לא ת-ק-ו-ע-ה - זה מה שאני מתכוונת לומר. את נמצאת עכשיו בתוך תהליך של החלמה, בין אם זה נשמע לך מוזר עכשיו ובין אם לאו. ברגע שהחלטת שאת מחלימה ועושה צעד ענקי קדימה למענך ולמען בריאותך - התהליך שכבר היית בו הואץ. אז עכשיו את בתחילתו של תהליך ארוך ומודע של החלמה. עכשיו את נמצאת בתהליך, ולא בתקיעות ובקיבעון.

זאת ועוד - עוד לפני שקיבלת את ההחלטה היית בתהליך, רק שהוא היה סמוי ומתחת לפני השטח. התהליך הסמוי הזה הוא שהביא אותך להחלטה המודעת שלך לנסות לצאת מזה ברצינות למען עתיד טוב יותר. זה בדיוק כפי שקורה כאשר פורצת המחלה, אבל בכיוון ההפוך.

יקירה, תודה רבה על המלצותייך הרבות והחמות! לצערי אינני יכולה להחזיר לך המלצות כגמולך, משום שיובלות לא קראתי ספר טוב להנאתי (והספר האחרון שקראתי היה ספר על אנורקסיה, אז בכלל לא כדאי...). בכל אופן, אם נצרף את המלצותייך להמלצותיה הקודמות של בלונדי, ניתן יהיה לומר שאני "מכוסה" לשנה הקרובה. מה הטעם שלי? לא יודעת... אני יכולה לאהוב ספר מסוג מסוים, ולזנוח ספר אחר שנחשב לאותו הסוג. זה כמו בשירים - הוא צריך "לתפוס" אותי, אחרת - אני אנטוש אותו לאנחות. אני לא מאלה שיסיימו לקרוא את הספר רק בגלל שהתחילו אותו. אם לא מעניין אותי - להתראות! גם ככה יש לי הפרעת ריכוז טורדנית...

מתוקה, תודה על כל מה שאת כותבת לי ולכולן פה ושיהיה לך יום נפלא מחר!

שלך,

כרונית.

בוקר אור ומחייך לך.
כבר צהריים...
אני עם הקפה, כן.
קודם כל לגבי "תרופות טבעיות"- אני הכי סקפטית בעולם, מאחר והיה לי ניסיון קטלני עם "תה טיבטי". והרי הוא מ"צמחים". למעשה הוא עשוי מצחמ הסנה, שקטלני ויכול באמת ובתמים לגרום למוות. זה כבר קרה.
כך שכיום אני מאוד סקפטית.
הדבר היחיד שאני מאמינה בו (חחחח) אלו הכדורים הפסיכיאטריים שעזרו לי לעבור בשלום שנים קשות... אבסורד, לא? אבל ככה זה.
ראיתי שהלמצת לכרונית על ספרים ואני גם אשמח לשמוע המלצות, למרות שאני כרגע לא בארץ....
אני תמיד אוהבת לשמוע על ספרים שלא קראתי, ו"רושמת" אותם בזיכרון וזוכרת כאשר אני בספרייה או בחנות הספרים.
לגבי הלילה- היה לילה ארוך ולבנבנן, אך לא כמו שציפיתי שיהיה. משום מה אני עייפה יותר בימים אלו אז השינה הגיעה לה לאחר קריאה בספר המרתק שלי. אפילו וויתרתי על טיפול רייקי מרוב עייפות.
מה שלומך מקסימה?
מקווה שבסדר...
טוב אשמח מאוד לשמוע ממך בהמשך, אני רואה שרק את פה היום....כל הכבוד שאת לא זונחת את המשפחה!!! חחח. יאללה נשיקות!!!
בלונדי.

מה שלומך היום? מה מצב הבישולים? אולי תספרי לנו מה את מכינה שם?
המטבח הוא אחד האזורים החלשים ביותר שלי, מלבד חביתה, סלט ועוד דבר או שניים אני כישלון מוחלט.
בשנה האחרונה אני מתאמצת קצת יותר, זו גם דרך לקחת אחריות על מה שאני מכניסה לגופי, ניסיון "לעשות שולם" עם מזון ופינוק לבן הזוג (שבדרך כלל חוזר מהעבודה ישר למטבח) שמעריך כל ניסיון בישול, גם כושל.
"ההתמחות" שלי היא כביסה, קיפול וגיהוץ, אף כתם או קמט לא עומד בפני...
בשלנים תמיד נהנים מאד לחיות בחו"ל, יש לכם המון הזדמנויות להכיר מנות חדשות ומרכיבים חדשים. את בטח נהנת מטיולים ארוכים בשוק או בסופר מרקט המקומי...
המלצות הספרים הן כלליות מאד וכמובן מופנות לכולן, אך אם יש לך העדפות מסוימות אנסה לקלוע לטעמך.
עבר עלי יום נעים יחסית, לא התקדמתי הרבה בביצוע המטלות לשבוע הקרוב אך הספקתי לפחות לפגוש חברה לשעה קלה. בימים האחרונים אני מייסרת את עצמי פחות, ויש לי קצת יותר סבלנות להמתין שדברים יסתדרו להם ושגופי יתאזן. מקווה שזו תחילתה של רגיעה יחסית ולא שקט שלפני הסערה...
שיהיה לך יום מקסים יקירה, מקווה שנפגש מאוחר יותר!

את יודעת, אני שונאת כביסות וגיהוצים. זה הסיוט שלי. לא סובלת את זה ותמיד מנסה לדחות זאת לרגע האחרון. אז יש הרי כביסה שממש משוועים להתכבס...חחח
ובישול זו אהבה גדולה. ואכן, כשחיים בחו"ל לומדים להכיר כל מיני דברים חדשים. יש פה איזה ירק שורשי מעניין, שמעולם לא פגשתי. אני מכינה אותו מבושל, ואפוי וזה נחמד לאללה.
אני מאוד אוהבת להסתובב פה בשווקים ובסופרים הגדולים, למצוא מציאות מעניינות...
מה אני מבשלת? כל יום משהו אחר...לפי טעמנו...
לבעלי לא אכפת מה, אז אני בוחרת כל יום את התפריט. מנסה מאוד לגוון.
יש לי בעיה- אני מכורה לאורז. מכל הסוגים ובכל הצורות. אבל הבעיה שמערכת העיכול שלי לא בנויה לאכול כל כך הרבה אורז. גם ככה קשה לה. אז אני מנסה לגוון מאוד.
אני לא אוכלת בשר כך שבשבילי זה מחוץ לתחום. אבל אני נהנית מדגים ופירות ים. זו אהבת חיי. דואגת לאכול כל יום דגים.
ולבעלי מכינה את כל סוגי הבשר האפשריים, כי הוא "טורף" ידוע. מבחינתו כמה שיותר בשר-יותר טוב. כמו רוב הגברים.
ושנינו חולי מתוק. זו בעיה רצינית ומשתדלים ללמוד לחיות איתה כראוי.
לגבי הספרים....את יכולה לזרוק חופשי שמות של ספרים שאהבת ואני אחפש אותם באינטרנט, וכך אדע מה לרוחי ומה לא.
אני מאוד לא אוהבת את הכתיבה של דוד גרוסמן...סתם שתדעי, כדי שלא תמליצי לי עליו.
טוב יקירה. אני שמחה לשמוע שאת מרגישה טוב...
ונדבר בהמשך הערב.
אגב, אני עם צרבת נוראית כעת, יותר מידי עגבניות לארוחת צהריים. (אני מכורה לעגבניות בצורה קשה ויש פה עגבניות מעולות!!!)
יאללה נשיקות.
בלונדי.

מקווה שהצרבת תסתלק לה במהרה!
עם הבישולים שלך והכביסה שלי היינו יכולות להיות שותפות מעולות לדירה! השותפות שהיו לי בעבר התמחו בעיקר בהפשרת מזון של אמא במיקרו.
אוהבת מאד דגים ופירות ים, אך קשה למצוא כאן סחורה ראויה במחיר סביר. אצלנו אוכלים בעיקר עוף, כמו בכל בית פולני טוב... והרבה אורז כמובן, כי אורז אי אפשר להרוס!
אין בעיה, לא אמליץ על גרוסמן... אבל ראית את הסרט "מישהו לרוץ איתו"? חביב מאד לדעתי. אחשוב בקרוב על עוד המלצות מלבד אלו שלמטה. בכל אופן, כאן כולם מדברים על "האי של סופיה" לא קראתי אך קבלתי המלצות חמות, וודאי תוכלי למצוא אותו בקלות.
באיזה אתר את קוראת על ספרים? אני אוהבת את
www.text.org.il בעיקר כי לפעמים ניתן לקרוא אונליין את הפרק הראשון.
כנראה שאין ברירה ועלי לגשת למטבח ולנסות לבשל משהו, החבר מתעכב לו ובטני מתחילה לקרקר.
ערב נעים יקירה!

אבל אני מאוד שמחה לשמוע על כך.
יופי יקירה.
אני עכשיו עם הקפה של הערב. ונחשו מה? אפילו מצאתי פה ביסקוויטים שדומים לפתי-בר. כמובן לא כמו פתי-בר מקוריים, אך בתור תחליף זה מצויין.
ולמרות הצרבת אני עם קפה וביסקוויטים....מקווה שזה לא יעשה את זה יותר גרוע...
טוב יקירה.
נשיקות.
בלונדי.

איך ששלחתי את ההודעה, הגיעה ההודעה שלך.
וגם אני חשבתי על כך שנוכל להיות אחלה שותפות, אחת מכבסת ואחת מבשלת. ממש להיט!!
בארץ באמת קשה למצוא פירות ים במחיר סביר, זו ממש בעיה. הכפייה הדתית דאגה להרוס לנו את הקולינרייה....
אבל פה המחירים טובים ואנחנו נהנים ממאכלי ים....
אני לא אוהבת סרטים, ובטח שלא ישראליים, אז לא ראיתי את "מישהו לרוץ איתו". מה גם שלא אהבתי את הספר, למרות שקראתי בו עד תומו. לפני שנים...
בכל מקרה, אני כל פעם בודקת באתרים של חנויות ספרים וטוב שהמלצת לי על האתר הזה. אני איכנס לשם.
שמעתי הרבה על "האי של סופיה" ואני שוקלת לקנות אותו. כמובן רק כאשר אשוב או אקנה וישלחו לי.
מצאתי חנות ספרים יד שנייה בנהרייה, והם עושים משלוחים לחו"ל. אז נראה כבר... אולי אעשה משלוח מרוכז לפה. אבל בינתיים אני מאוד נהנית מקריאה באנגלית...
בכל מקרה, אני נהנית לי פה מהביסקוויטים ומתחילה לחשוב שהם אף יותר טעימים מפתי-בר...חחח
יאללה ארוחת ערב טעימה שתהיה לך.
נדבר בהמשך.
בלונדי.

חזרתי מהעבודה רק לפני חצי שעה(כן זה היו הכמה שעות...),ולגבי פרפקציוניזם אספר לך שהיום הצלחתי לא להילחץ מפשלה פתאלית שעשתה עובדת שלי.אני הרי פדנטית,והכל אצלי מסודר בצורה אובססיבית,ולא יכולתי לסבול בעבר משהו שהוא פחות משלמות.והיני היא אימתה אותי עם זה כמין סתירת לחי -ואחרי הכעס הראשני (שכמובן לא הראתי לה) אמרתי לעצמי היא הגדילה ראש שנה שעברה לא עשו את זה לכן לא היו טעויות(ואני מדברת איתך על נזק של 3500 ש"ח תקציבית שאני אצטרך לתת עליהם את הדין),מה עדיף לי שלא היתה עושה??
למדתי שמי שמפחד להיכשל,לא מנסה דברים חדשים,וגם לא מגלה.היכולת להחליט נשללת ממנו.כי להחליט אתה יכול רק כשיש לך ידיעה ברורה על שני הצדדים.ואז הבנתי עוד משהו שהפחד ששיתק אותי כ"כ הרבה שנים מלהבריא היה זה שבעצם קיבע אותי 10 שנים במחלה כי פחדתי שאחרי כל המאמץ שאעשה עדיין אשאר באותו המקום ואכשל.וזאת טעות,כי בינינו מה יש להפסיד??הרי גם כל החיים כרגע לא טובים??
ואני בטוחה שיש לך את היכולות כמו שאחותך אומרת,אני גם יודעת שאת באמצע התהליך הזה(זה לא מה שאת חושבת שלא התחלת) אבל כן ממליצה שאם את לא הולכת לטיפול,שתהיי כנה עם עצמך לחלוטין,ותגיעי להבנה אמיתית של הגורמים,הטריגרים..כי מתוך הבנה אפשר לצמוח ולהבריא.
יקירתי,גם אני לומדת כל יום משהו חדש,כי אני פותחת את עצמי לחיים,ומוכנה לקלוט תמיד.גם אתן מלמדות אותי הרבה דברים(שלא לדבר אגב על הספרים שאני לא מגיבה כי קטונתי...)ואני שמחה שיש לי את הזכות הזאת.אוהבת קרן אור.

כמה שעות, אה? איך את עושה את זה עם כל האנטיביוטיקה שרצה לך שם בגוף? מקווה שלא התשת את עצמך יותר מידי ושתזכי לשנת לילה טובה ורגועה כפיצוי.
כל הכבוד על היחס התומך בעובדת המפשלת. מרגיז לשאת בתוצאות חוסר האחריות של אחרים, אך אני בטוחה שבעקבות התגובה הנפלאה שלך היא רק תשתפר, או לפחות תעריך אותך אף יותר.
לא תמיד קל לגלות סובלנות כלפי הסביבה וכלפי עצמנו, אך נדמה לי שכאשר מצליחים מתעוררת הרגשה טובה מאד, תחושה שהצלחתי להפוך לאדם קצת יותר טוב ומקבל. וזה שווה את המאמץ. דווקא את עושה רושם של אדם סובלני כל כך ומקבל, נראה לי נפלא להיות עובדת שלך, רק תקלי על עצמך קצת...
כל מה שכתבת על פרפקציוניזם והפחד מכשלון נכון ביותר, ובהחלט גם עיכב את החלמתי. מגיל 0 אמרו לי "לא הביישן למד", אך אני תמיד התעקשי לשמר את ביישנותי וללמוד לבד בלי לשאול, ולתחזק את הפחד מכישלון.
חוזרת לטיפול שבוע הבא, נראה איך הוא יתקדם. אני לא מלאה בציפיות אך בהחלט מוכנה לתת הזדמנות נוספת ולהשקיע מאמץ אמיתי. כל כך אין לי כח לחפש מטפל/ת חדש/ה ולהתחיל שוב עם כל סיפור חיי...
ולגבי ספרים - מי בכלל יכול להספיק לקרוא משהו עם שני ילדים ועבודה?
אבל אם יש לך קצת זמן לסרט (וביביסיטר), אשמח להמליץ על שני סרטים מקסימים שראיתי לאחרונה.
תודה על הכל יקירה, ערב נעים ורגוע!
שלי.

את חוזרת לטיפול???????
למה לא אמרת כלום???
איזה יופי, אני כל כך שמחה לשמוע!!!
כל הכבוד לך. ואני מקווה שהפעם תמצאי את זה מועיל, כי את היום כבר בראש אחר..עם גישה בריאה.
אני מחזקת אותך מפה. גאה בך.
בלונדי

אבל אולי בשקט, אז לא שמעתן...
דיברתי עם המטפלת לפני כחודש בערך, היא בחופש וחוזרת בקרוב. סכמנו שננסה שוב ונראה איך זה הולך, שלא נגרור את הטיפול עם ארגיש אין התקדמות או שלא נוח לי שם.
עוברת להודעה שלך למטה.

אז זהו שלא,היא לא לומדת,זה הטעות המאה שלה בתקופה האחרונה,ואני יודעת שהיא טרודה במעבר דירה,אבל באיזשהו מקום נמאס לי להבין לפעמים.ואני מנסה לבוא ממקום אחר,אבל קשה לי להכיל עבודה לא מושלמת..ולהבין שיש גם אנשים אחרים שהכל אצלם על מי מנוחות ומוותרים לעצמם בקלות..יכול להיות שזאת דרך יותר בריאה של החיים וגם אני צריכה לקבל את זה.
בכל אופן חבל על העצבים שלי....
סרטים אני דווקא אוהבת,והמלצות קלילות יתקבלו בברכה.
נמשיך לדבר יותר מאוחר,אני זזה להכין ארוחת ערב.

אם יש לך את הסמכות. את לא צריכה להיות אחראית על אנשים חסרי כישרון או אנשים שלא אכפת להם מהעבודה שלהם, שזה אפילו יותר מעצבן מחוסר כישרון... את לא לשכה לשירותים סוציאליים!
אז בעניין סרטים: נלך על סרטים חדשים, שאולי עוד לא ראית. הם לא קלילים ממש, אך מומלצים מאד.
הראשון - "אחרי החתונה". סוחט דמעות אך שווה כל דמעה.
השני - "מדוזות". הגעתי ללא ציפיות ומאד מאד נהנתי. אולי לא מושלם אבל סרט קטן, נשי ומקסים.
ועוד כמה: "נודל" - חמוד ומרגש, אבל קצת "קיטש". ו"זהות אבודה" אם בא לך סרט פעולה.
לילה טוב יקירה, תרגישי טוב!

יש לי את הסמכות,אבל אני שונאת להשתמש בה.היא בחורה שנמצאת יותר ממני במערכת-3 שנים-אבל איכשהו משהו השתנה בחודשים האחרונים,היא פחות סבלנית ללקוחות,כל דבר צריך להגיד מאה פעם כי היא לא מבצעת.גם כך יש לי בעיה עם טייטלים-אני לא מנהלת רגילה בהגדרה,כזאת שמחלקת הוראות ולא עושה כלום.פעם הייתי לוקחת את הכול על עצמי,כי ידעתי שכך זה יתבצע הכי טוב ומהיר,אבל עם השנים למדתי להאציל סמכויות,הבעיה היא שתמיד אני חייבת לבדוק כל הזמן אם משהו שביקשתי בוצע או לא ואני לא אוהבת להיות במקום הזה,אני וצה להיות במקום שאני אסמוך שמה שאני אומרת נעשה ושלא ארגיש צורך ואבזבז זמן יקר על השטות הזאת!
ומנגד-אני אומנם לא לשכת הסעד,אבל קשה לי לחשוב על זה שהיא קנתה בית ויש לה שתי ילדים שהמשכורת הזאת מאכילה אותם!ואני מאמינה שאם עד עכשיו היא כן היתה טובה למערכת יש עוד אפשרות שזה יחזור להיות כזה.זימנתי ישיבת צוות דחופה על הגדרת תפקידים...נקווה שזה יעזור..מה גם שריחמתי עליה כשיצאתי ולא אמרתי כלום לפשלה שלה עמדו לה דמעות בעיניים,היא הרגישה אותי! וידעה גם שאני מנגד לקחתי אחריות על זה.אני מקווה שזה יהיה איזשהו מפנה שיעורר אותה קצת..
תודה על המלצות הסרטים,על רובם שמעתי המלצות,אבל כמובן שלא יצא לי לראות,אם מישהי רוצה יש לי סיפריית וידאו של סרטים מצוירים שחבל על הזמן.שרק 1,2 ואפילו 3 ראיתי בקולנוע,זה כל ההווי התרבותי שלי מצטערת..(ואל תצחקו!יש סרטים מצוירים מאוד יפים),אל אני בהחלט מתכננת בסופהשבוע הקרוב לעלות מדרגה ואקח את אחד הסרטים שהמלצת...
תודה יקירה!

כל מה שכתבת פה הוא נכון ואמיתי, ואני ממש מזדהה עם הכל..
הרצון לרצות את כולם, לשים עצמך בסוף סדר העדיפויות, העיקר שכולם יהיו מרוצים....
למזלי כיום אני כבר לא חושבת כך. למדתי לסלק את הגורמים הממעיטים בערכי ולהתרכז בחשובים.
כולנו חייבות את זה לעצמנו, כרונית.
אני תמיד נהנית מהכתיבה שלך...
אל תפסיקי.
בלונדי.

לאן נעלמת לי אתמול?? חיכיתי וחיכיתי, ומי לא בא(ה)? ...

:-)

בסוף הלכתי לישון בשתיים, אך כמובן שלא יכולתי לישון. התגלגלתי לי כתוף במכונת הכביסה בשלב הסחיטה אנה ואנה... עד שלבסוף החלטתי לקום, אך כבר לא היה לי כוח... בקיצור, נרדמתי בערך בארבע-ארבע וחצי. יפה לי!

בלונדי יקרה, נעים לי מאד לתפוס אותך און-ליין. מה שלומך, זהובת שיער שכמוך? כיצד עבר עלייך היום? מה עשית/לא עשית? יאללה, תתחילי לספר את, ובינתיים אני אתחיל לקרוא את השרשורים... ואני רואה שיש הרבה מה לקרוא (אני רק מקווה שהכל בסדר).

כן סוף סוף אנחנו כאן יחדיו...
אמש כתבתי לך המלצה לשני ספרים..מקווה שתראי את זה.
מה שלומך?
אני בסדר...לבד הלילה..בעלי בעבודה )-:
משעמם לי כי ישנתי הרבה היום...
לא היה לנו כוח לצאת אז רבצנו רוב היום.
אמש נרדמתי ב- 04:30 או 05:00 אז היום הייתי עייפה...

לא עשיתי הרבה... סופ"ש.

מה איתך?
מה עשית בסופ"ש?
איך מרגישה?
אשמח לשמוע על מעללי יומך...
יאללה נשיקות
בלונדי.

כבר חשבתי שהלכת ושוב הותרת אותי פה לבד...

אז ככה: כן, ראיתי את ההמלצות שלך. תודה! העניין הוא שאני "מתה" לקרוא איזה ספר טוב "כמו פעם" כי כבר המון זמן לא קראתי ספר טוב להנאתי ואני מתגעגעת... (כל ה"קריאות" שלי מתמקדות בחומר הלימודי הבלתי מסתיים שלי, כך שלא נותר לי זמן לקריאה כיפית, "כמו פעם". לכן ביקשתי המלצות לספרים בעברית, כי חומר באנגלית יש לי מספיק גם ככה...).

השבת שלי עברה בשקט יחסי. השתדלתי לנוח ולהירגע, וקשה לי מאד להירגע, כי אני עצבנית ומתוחה רוב הזמן. מה שכן, שמעתי הרבה מוסיקה שאני אוהבת וזה עשה לי טוב. אחה"צ השיניים שוב התחילו לכאוב לי, כך שזה לא כ"כ מצא חן בעיני. אז היום אחרי העבודה נחתתי שוב אצל הרופא הנחמד שלי, והתבשרתי מפיו כי אם הכאבים לא יחלפו בעוד כשבוע - אצטרך לעבור טיפול שורש.

רק שמעתי "טיפול שורש" - תפסתי את התיק ונמלטתי משם... (אבל נראה לי שאני אצטרך לחזור עם הזנב בין הרגליים)...

וזה מה שהיה אצלי...

ואיך את? מה את עושה ביום-יום? ואפשר לשאול באיזו ארץ את מתגוררת בחו"ל?

ההודעה לטליה החליטה לקפוץ לפה.

הספרים שהמלצתי לך הם בעברית. חפשי אותם!!!

אוי שיניים שוב? למזלי (הקש בעץ) אין לי בעיות שיניים ומעולם לא היו. רק היו שנים של כאבי תופת מההקאות אבל הם עברו כשפסקו ההקאות, למזלי.

מה אני עושה במשך היום? לא הרבה.....

אני אשמח לספר לך יותר..אך אני מעדיפה לא לעשות זאת פה מעל גלי הפורום...חוששת קצת....

ואני עדיין ערה....אוף. ואין שום זכר לעייפות.
מה איתך? עייפה?
טוב מתוקה,
להת' בינתיים!

בלונדי.

שהספרים שהמלצת עליהם הם בעברית, ואני אכן אערוך עליהם חיפוש, ואם יש לך עוד המלצות - אז סבבה. כרגע אני בחופשת סמסטר, אז אני חייבת לעשות משהו אחר עם עצמי, למרות שיש לי הרבה מה ללמוד גם עכשיו, בקיץ. בקיצור, לא חסר.

אני גם מבינה את החשש שלך לחשוף ולהיחשף פה, ומקבלת אותו.

או-קיי, אז את לא עייפה. אני דווקא כן עייפה, אבל כרגע אין לי שינה. אז אני מנצלת את הזמן להספיק עוד כמה דברים בקצה-קצהו של היום.

אגב, ה"קל בטן" הוא תרופה כימית ככל התרופות, ולא חומר טבעי. למרות שהיות חומר "חומר טבעי" לא עושה אותו פחות מסוכן. ראי ערך ארס נחשים, מורפיום, הירואין וכו' וכו'...

לילה טוב בלונדה!

כן אני מנצלת את הזמן הליילי פה..
כעת הוצאתי כביסה מהמייבש...

אני מקווה שאת מעבירה את החופשה שלך בכייף ומספיקה גם לנוח...

מעולם לא שמעתי על ה"קל בטן". ות'אמת- אני לא מאמינה לאף "חומרים טבעיים" יותר. לא "קונה" הבטחות מסוג זה. אז אל דאגה- לא אשתמש בזה. הכנסתי לגוף מספיק חומרים רעים, לא עוד!!!
לא לוקחת יותר כלום!!!

איזו מוזיקה את שומעת שם להנאתך??

טוב לילה פורה ופרודוקטיבי ויאללה לכי לישון כבר!!!!!

בלונדי.

שגם אני לא השתמשתי ב"קל בטן" הזה, אבל שמעתי את שמעו. ו-טוב מאד, בלונדי! אלו מילים! שמחה לשמוע שדרכם של כימיקלים סינתטיים שונים לקיבתך חסומה וסגורה! מצוין, יקירה! :-)

אני שומעת מוסיקה ישנה, וכרגע אני מתכוונת לכבות כאן הכל ולנסות לישון, כי מחר אני "צריכה לקום מוקדם". as usual.

אז זהו להיום. הרשי לי לחתום את שידוריי הדי ארוכים היום, ולאחל לך לילה טוב, בוקר טוב ויום טוב!

ומה את אומרת - שניפגש מחר?

נשיקות,

כרונית.

אני מבינה שאת פורשת למיטה..
רציתי לשמוע לאיזו מוזיקה את מאזינה.. זה מעניין אותי מאוד, זה אומר לי הרבה על בני אדם... חבל שלא אמרת לי...

טוב לילה טוב באמת יקירה!!
וניפגש כמובן מחר.
נשיקות.
בלונדי.

צריך לטפל בבעיה מהיכן שהתחילה.
מהסרטן שתקף אותך ומכל ההתמודדות שחווית איתו.
את חייבת לפנות לעזרה ולא להמשיך להרוס את עצמך.
אל תוותרי על החלומות שלך.
הצילי את עצמך.
לילה טוב מתוקה,
ואנחנו תמיד פה לשמוע אותך.
בלונדי.

בינתיים יש ימים שאני אוכלת כמו שצריך, וימים אחרים שלא.
יש ימים שאני אומרת לעצמי שאני בסדר ואני צריכה להפסיק עם השטויות , וימים אחרים שאני רואה קצת thinspo וחושבת שאני חייבת לרזות עוד ושאני בכלל לא רוצה להשתנות ולהשמין. אני בטוחה שאתן מכירות את כל הפחדים והחששות והכאב . הפחד להשמין , ומצד שני הפחד מהנזק שאני אולי גורמת לעצמי (אגב- המחזור הארור הזה שוב עושה לי בעיות..)
הייתי יכולה לכתוב על זה ספר שלם...

לגבי היחסים עם אמא- אני קיבלתי חינוך רוסי. יש היררכיה בבית , כלומר יש את ההורים שהם בראש ואת הילדים שחייבים לכבד אותם ולציית להם. לכן תמיד שמרתי את הרגשות שלי לעצמי. בכל המריבות שלנו עד לפני המלנומה (הסרטן) אמא שלי הייתה צועקת עלי והרבה פעמים גם מעליבה ופוגעת (דברים בסגנון- מטומטמת, אגואיסטית, חסרת תועלת וכו') ואני הייתי מחכה עד שהיא תסיים לצרוח ואז הולכת בשקט לחדר.
אחרי המלנומה השתניתי נורא , לטובה אבל גם לרעה. אני הרבה יותר נחמדה ופתוחה וקשובה לאנשים, ומצד שני אני הרבה יותר רגישה ופגיעה ומתעצבנת בקלות . אפשר לאמר שהמחלה פשוט הקצינה את כל הצדדים של האישיות שלי (כן גם את הפרפקציוניזם), אז עכשיו אם אנחנו רבות אני עונה לא .. והיא לא אוהבת את זה , לכן אנחנו רבות המון.. יש גם הרבה יותר בחירות קשות לעשות, קודם החיים שלי היו כמו של כולם ועכשיו הם כל כך לא...
גם בלי קשר אלי יש מתח בבית- ההורים של שניהם עקשנים והחיים שלהם בכלל לא קלים. הם עובדים המון המון אבל למרות כל הנסיונות הם מרגישים רוב הזמן כמו מהגרים ,לא לגמרי שייכים. כל מריבה קטנה מסתיימת בפיצוץ ובפעם בחודש בערך הם מחליטים להתגרש.. וכמובן שזה מוסיף למתח של כולם..

אני יושבת פה ובוכה ומנסה להעביר לכן את הרגשות והאווירה במילים אבל זה פשוט לא אפשרי...
בכל מקרה זה קצת "חומר רקע" עלי..

זה משמח אותי שמצאת לנכון לשתף אותנו בסיפורך. אני בטוחה שהכתיבה הקלה עלייך מעט, ואולי אף יותר מזה. מתוקה, אני יודעת שעברת טראומה נוראית, ובעצם גם עכשיו את עוברת, כי הכל עוד טרי מדי. הבשורה הקשה נפלה עלייך כרעם ביום בהיר והרגשת שעולמך חרב עלייך. אני מניחה שהרגשת שהכל קורה מהר מדי ולא באמת הספקת לעכל - "רגע, מה קרה פה? מה היה פה?" ועכשיו את נדרשת להמשיך הלאה ויהי מה. לכן אני רוצה לשאול אותך - האם הלכת לטיפול נפשי בעקבות הסרטן? או לייעוץ מאיש מקצוע? או לתמיכה מאנשים שעברו את מה שאת עברת? או אפילו סתם תמיכה בפורום קרוב?

מתוקה, תקשיבי לי - הרופאים עשו את מה שהם עשו כדי קודם כל להציל את החיים שלך מהגידול שאיים על חייך. בסדר. אבל את נותרת פתאום עם פצע נפשי ענקי שהפתיע אותך בגיל כה צעיר, עם שאלות (למה זה קרה לי?), עם פחדים קיומיים (זה יחזור? אני אחיה? אני אמות?), עם מחשבות קשות, עם זכרונות טריים ומכאיבים, ובכל זה את צריכה, את ח-י-י-ב-ת לטפל, ולטפל בזה עכשיו, כשזה עוד טרי, ולא להזניח את זה. אני יודעת שקשה לך נורא ושאולי את מרגישה שאת לא יכולה "לגעת" בזה עכשיו, אבל חשוב לי שתדעי שזאת הבעיה שלך שכנראה הובילה אותך להפרעת אכילה.

לא, אל תעשי את הטעות הזאת. אל תברחי לאוכל במקום. זאת ה-טעות שתדרדר אותך הכי למטה שאפשר ושעלולה בהמשך לקצור את חייך. כי את מה שהמלנומה לא הצליחה לעשות האנורקסיה אולי תצליח. יש לי תחושה שאת יכולה להציל את עצמך כבר עכשיו. עוד לא מאוחר מדי עבורך. עזבי את כל הת'ינספיריישן והשטויות והשתדלי להבריא ולחזק את עצמך. יש בך כוחות. יש לך מוטיבציה. יש לך שאיפה (ועוד איזו שאיפה...). אז אל תזרקי את כל זה לפח ואל תסגרי מראש אופציה לחיים טובים עבורך. בבקשה פני לתמיכה נפשית ועזרי לעצמך להרגיש יותר טוב. אני בטוחה שאת תרגישי הרבה יותר טוב אחרי שתדברי עם מישהו שעבר את מסלול האימה הזה ממש כמוך. אל תאמרי נואש ואל תוותרי על עצמך.

ואנחנו פה בשבילך...

לילה טוב.

כרונית.

יש לך חלום נכון???את רוצה להיות רופאה להעניק טיפול.את יודעת מתי את הופכת לכזאת-לא אם סיימת בציונים מעולים,כי אם את מאמינה באמת ויכולה לטפל קודם כל בעצמך.עזבתי את התזונה,כי הרגשתי שאני משקרת,אומרת לאנורקטיות לאכול ומנד לאנשים שמנים לצמצם בכמויות בשעה שאני בחדרי חדרים לא האמנתי בזה,רציתי להאמין בנוסחת קסמים,במשהו שיהיה לי קל ומהיר,ובו בעת המלצתי לאנשים ללכת בדרך הארוכה והבטוחה..זה לימד אותי שיעור חשוב בחיים.למדתי שעד כמה שהסיפור שלך מאוד נוגע בי וכואב לי באמת,זה בחירה שלנו אם להשאר קורבן של הסביבה או לא.את מחוננת את יודעת את זה טוב ממני,תירוצים תמיד יהיו,החיים מספקים לנו מכשולים וקשיים בלי סוף,החוכמה האמיתית זה לחזור הביתה בסופו של יום ולדעת שגם אם הפסדת במערכות השונות,השורה התחתונה היא שחשוב מה התוצאות של המלחמה כולה.
אני יודעת שאולי קשה לך כרגע להתמודד,אז את מנסה לפלס את דרכך ולהתעסק בלימודים ללא סוף(כדי לשכוח??לא להרגיש??) אבל מה יקרה ביום שאחרי??את יודעת כמה אני מצטערת היום שהמחלה לקחה ממני את החלום להיות רופאה???ושום דבר לא יחזיר את זה,אבל אני יודעת שעשיתי ויתור שאולי כואב לי,אבל נשארתי בחיים,והצלתי את עצמי.
טלי יקירתי,אני שמחה שכל פעם את מרגישה נוח לשתף אותנו עוד קצת וזה חשוב מאוד,ואני מקווה שלא תכעסי עליי שכתבתי מה שכתבתי אני מקווה שתביני שזה בא ממקום אמיתי ומבין של מישהי שהיתה שם,ולא רציתי כ"כ והחלפתי הפרעה בהפרעה אחרת כדי לשכוח..אבל זה לא נעלם..תראי כמה את זוכרת חוויות מגיל מאוד צעיר,וכמה משקעים הם הותירו בך,לא הגיע הזמן לפנות לאיש מקצוע ולשחרר את המועקה הזאת שתהיה לך סוף סוף העצמאות האמיתית שאת כה מייחלת לה??
סתם נקודות למחשבה.לילה טוב יקרה.

יקירתי אני קוראת ועצוב לי,זה עושה לי חשק לבוא אלייך ולחבק אותך..אני באמת שולחת לך חיבוק ווירטואלי,ומקווה שאחרי שהדמעות ירדו את תרגישי הקלה.ואני כאן אנחנו די און ליין יקירה.

סיפור עצוב, אכן.
קודם כל אני שולחת לך מפה חיבוקים חמים...

יקירה. אני מצטרפת לדברייה של קרן אור....
אני חושבת שאת חייבת לעצמך פנייה לעזרה וטיפול מקצועי, כי הדרך למטה תמיד "קוסמת" ונראיית כפתרון טוב. הרזון החולני נתפס כיעד אשר יגרום לנו להרגיש טוב ולפתור את כל הבעיות ברגע שרק נגיע לשם.
אבל האמת היא אחרת. המחלה ארורה והרסנית.
את בחורה חכמה. נסי להפעיל הגיון בריא ולראות את הדברים כמו שהם.
איך את רוצה להיות רופאה, אם את הורסת את עצמך? יש פה סתירה... אינך יכולה לרפא אנשים אם בעצמך את חולה...
יקירה. אנא פני לעזרה.
וכמה שיותר מהר, כך יהיה טוב יותר.
אני מבינה שלא קל לך בבית ומזדהה איתך.
אל תתני להם לעצור אותך ולדכא אותך.
הסתכלי על הדברים בהגיון ונסי לחפש טיפול. כי הבעיה היא עמוה יותר מאשר הרצון לרזות..הרי הכל מתחיל ממקום פנימי... וחייבים לטפל בזה כדי לצאת מהסיוט הזה.
יקירה. אני מקווה שאת מרגישה כעת הקלה לאחר ששיתפת אותנו ומאחלת לך לילה טוב ושקט, בלי מריבות וצעקות.
חיבוקי דוב,
בלונדי.

כמה טוב שחלקת איתנו את סיפור החייך המורכב, מקווה שאת חשה הקלה מסוימת, ואולי גם תקווה? הרי שתפת כדי שנוכל להבין אותך טוב יותר ולנסות לעזור, נכון?
עצוב לשמוע כמה כאב וקשיים עברת בחייך הקצרים ואין פלא שאת חשה מצוקה כזו. על פי האופן בו את מתארת את משפחתך ואת יחסייך עם הסביבה, נדמה שאת רגילה להתמודד עם כל הקשיים לבד, בתוך עצמך. לייסר את עצמך במקום לשפוך החוצה לקרוא לעזרה.
ולכן אני כל כך שמחה שהגעת הנה, גם כי כך את מודה שיש בעיה, וגם כי כאן את לא זרה, ואת לא לבד.
אם התגברת על מחלה איומה כל כך והמשכת הלאה באומץ - שרות לאומי, ריקוד, לימודים - את וודאי חזקה מאד מבפנים, יש לך יצר חיים חזק והמון שאיפות. ומצד שני, צצה לה אנורקסיה שמאיימת להכחיד את כל זה. אל תאפשרי לה לנצח את הצדדים הנפלאים שבך. תאמיני לי, המחלה הזו תותיר אותך ללא שום אנרגיה להמשיך בדברים היקרים לך.
את צעירה, יש לך אפשרות נפלאה כיום לבחור איך את מעוניינת להעביר את שנות ה 20 שלך - חולה ומיוסרת, או בריאה ומאושרת. אם תפני לטיפול היום, מתוך רצון אמיתי לשפר את חייך, תאפשרי לעצמך עתיד מקסים.
נכון, את תצטרכי לפתוח המון פצעים, להחשף באופן שאינו טבעי לך, אך אני מאמינה שהפצעים יגלידו ותהיי חזקה הרבה יותר.
נסי לדמיין את עצמך בעוד כעשור - רופאה צעירה ומוצלחת, מלאת אנרגיה, שמסוגלת לסייע לאחרים, או אשה צעירה פצועה, כבויה מבפנים, שבקושי מסוגלת לסייע לעצמה.
את בדרך הנכונה, יקירה, הודת בבעיה, שתפת במצוקה, ואם תבחרי בבריאות, בהצלחה ובאושר, את תצאי משם.
שולחת לך חיבוקים חזקים ומעריצה את אומץ לבך!
שלי.

אין כל רע להעזר בתקופת ההחלמה באמצעים חיצוניים שעוזרים לך.אני סבלתי מבחילות נוראות שלוו בהקאות כי לא יכולתי לאכול כלום(אז נטלתי תקופה ארוכה פראמין,שהוא כדור חזק אבל לא היתה לי ברירה),מה גם שקל בטן היא תרופה לא ממכרת,אם כי לא על בסיס מרכיבים טבעיים,אבל כן מקלה על אי נוחות במעי(רק מי שסובלת מעצירות לא מומלץ!),וזה מנע ממך משהו הרבה יותר אכזרי..בקיצור שלי,הדרך היא קשה ומפותלת אבל נשמע שעל אף הקשיים את מסתדרת לא רע,ורציתי להגיד לך כל הכבוד.כנראה שהרצון הזה סוחף אותך,הרצון להבריא ולהרגיש טוב,שאני בטוחה שתדעי להתמודד עם הקשיים וגם אם לא אני בטוחה שכמו חתולה אצילה את תעמדי על הרגליים ותמשיכי ללכת כי את מאמינה בדרך שלך,ואני יותר משמחה לקרוא את זה.
לגבי הפרפציוניזם שלי-כולנו מכירות את זה,אני חושבת שזה הבסיס להפרעת האכילה שלנו.את יודעת תמיד ששאלו אותי בראיון עבודה מה התכונה הטובה שלי-תמיד אמרתי פרפקציוניזם אבל ציינתי שזאת גם אחת התכונות הגרועות שלי.אני באמת מאמינה בזה.פרפקציוניזם אפשר לקחת למקום בריא ונכון,ולאוו דווקא למקום חולה ועצוב.ואני איכשהו מנסה לנווט בין הטיפות,לפעמים מצליחה יותר ולפעמים פחות.מחר למשל אני מתכוונת ללכת לעבודה לפגישה משרדית חשובה של מנהלי מחלקות,אבל מראש הגדרתי את זה בזמן ואחריו אני חוזרת הביתה לנוח.כך אני מרגישה טוב מכל הכוונים ולא מייסרת את עצמי.
בקיצור יקירתי,אני בטוחה שיחד נצליח בסוף להגיע למקום שלו ונוח יותר כל אחת לפי מה שמתאים לה.מאחלת לנו שיהיה באמת שבוע פורה ומספק,אך עם זאת לא מעייף.אוהבת קרן אור

אני מקווה שאת חולמת חלומות פז נעימים ומתוקים עכשיו... איזה כיף לך... ומה שלומך בשעת קריאת ההודעה (שאני מניחה שזאת שעת בוקר מוקדמת)? איזה כיף לך שיש לך אינטרנט בעבודה. לנו אין. ניתקו אותנו (ומעניין למה...).

בכל אופן, יקירתי - לא הבנת את כוונתי, ואני אסביר שוב: המטרה הכי חשובה היא כמובן להחלים ולחזור לחיים תקינים ובריאים. זה ברור. כל השאר יכול לחכות. מה שהתכוונתי לומר הוא שמי שחולה ונמצאת עמוק במחלה, ולא רוצה בשלב שהיא נמצאת בו להבריא, היא בעצם נאחזת במחלה ונשארת תקועה שם. יש לה תירוץ לא לעשות שום דבר עם עצמה ועם חייה, כי הרי כולם אומרים לה שהיא חולה, ואם היא חולה - אז קודם כל היא צריכה להיות בריאה ואח"כ לטפל בשאר הבעיות שלה, אבל היא עדיין חולה, והיא נאחזת במחלה שלה כדי לא לעשות כלום עם עצמה ולהשתמש ב"אבל אני חולה" כתירוץ, וכך היא נשארת תקועה במחלה והשנים עוברות וזמן יקר מתבזבז לריק והמצב רק מסתבך עוד יותר. זו היתה כוונתי , ועכשיו אני מקווה שלא סיבכתי אותך עם ה"חפירות" שלי...

שיהיה לך יום נפלא מלא אהבה!

כרונית.

מה שלומך יקרה??איך את מסתדרת עם מה שקורה בארץ??
רציתי להגיד לך שהקימה שלך מהנפילה מעוררת הערצה,ואני שמחה שאת תמיד יודעת וזוכרת שמחר יש עוד יום והוא לבטח יהיה יותר טוב.
חוץ מזה הבטחת לי לראות תמונות,אז אני מחכה יקירתי..אני מחכה לשאוב את הריחות ואת המראות של ארץ רחוקה וקרה,יו איך בא לי עכשיו...
בכל מקרה אני יותר טוב הייתי בביקורת היום הרופא היה בשוק נתן לי גימלים נוספים,כי יש לי עדיין ממצאים,ואת יודעת מה הקטע המדהים-הוא ראה אותי עם חום(לא גבוה אומנם) ואני מחייכת ומתלוצצת.והוא אומר לי לוואי וכל החולים היו כמוך,אם את ככה חולה מעניין לדבר ולראות אותך כשאת בריאה..אמרתי לו שהכל עניין של השקפה וכמו שהוא רואה אותי עכשיו מצבי אולי יותר גרוע מחצי מהלקוחות שמחכים לו בחוץ,אבל אני פשוט לא מרחמת על עצמי כי אני יודעת שביום חמישי עד אתמול הייתי במצב מושבת לחלוטין..אז אני מרשה לעצמי לחייך.והבנתי שזה בעצם המהות ולא סתם קלישאה כשאתה מחייך אתה גם מרגיש יותר טוב,וזאת בחירה שלנו אם לשבת ולהיות עצוב וחולה או לחייך ולזכור איפה היינו ועד כמה התקדמנו מאז,ולחייך כי יש לנו על מה.הרגשתי את זה בעוצמתו היום.יכול להיות שאני סתם מברברת אבל יש שם משהו שאיכשהו נוגע וסוחף אנשים.
זהו בלונדי,מאחלת לך באמת שבוע רגוע,ואשמח לשמוע ממך אפילו יותר מאוחר היום.
אוהבת תמיד קרן אור

אח קרן אור יקרה שלי....
אני שמחה לשמוע שיש לך כוחות כבר להלוצץ עם הרופא...
ואת כתבת פה דברים מדהימים לטליוש למעלה..או לשלי, לא זוכרת כבר. מאוד נהניתי לקרוא זאת.
אני כל כך נגעלת כעת מההקאות ואין שום מצב שאני רואה עצמי חוזרת לשם. אז זו הייתה תזכורת בשבילי למה אני לא רוצה להיות במקום החולה ההוא. ואולי טוב שכך. כי אחרי שנמצאים למטה, כמו שאמרת, תמיד יש רק לאן לעלות. זהו.
הבטחתי תמונות וגם הבטחתי לך מייל ואני לא שוכחת...אני מבטיחה לקיים זאת הלילה.
חזרתי לעייפות וחולשה משום מה והיום ישנתי אחה"צ... אז בטח אהיה ערה כל הלילה שוב...
אבל לא נורא, יהיה בסדר.... למרות שיום ראשון היום (כמו שבת בשבילם) ואין מה לראות כל כך בטלוויזיה. ובכלל אני לא חובבת טלוויזיה, רק ממש כשאין לי ברירה... אני מוצאת תוכניות טבע מרתקות... נופים יפים...
טוב מתוקה, מקווה שאת כבר מרגישה טוב יותר.
אוהבת המון!!
בלונדי שלך.

לא הלכתי עדיין לישון(אני מכינה מצגת למחר-שונאת את זה!!) ואני שמחה שעוד יוצא לי "לתפוס" אתכן..
כן מוכר לי השנאה להקאות,בימים האחרונים לצערי חוויתי זאת על בשרי יותר מידי וזה גרם לי להרגיש עוד יותר רע..אגב,אפרופו חולשה-את צריכה כבר לבדוק או שיש שינויים???
אני דווקא אוהבת להיזרק מול טלוויזיה,ספר כבד עליי בלילות עם העייפות הכרונית שלי,אצלי זה בא בתקופות.
טוב יקירתי אני הולכת להמשיך לעבוד עדי שמחר אוכל אולי להתחפף מהר חזרה הביתה...
לילה טוב יקירה.

ממש "התפרעת" היום עם השעה המאוחרת...
טוב יקירה. מקווה שאת כבר ישנה...
לילה טוב וחלומות פז.
אוהבת.
בלונדי.

ובוקר אור לך!
בדיוק סיימתי עוד כוס קפה, רק השניה להיום. עד לאחרונה בשעה זו כבר הייתי בכוס הרביעית, עם רעד בידיים ובחילה קטלנית. צמצום הקפאין התגלה כברכה, אך בהחלט לא קל.
מקווה שאת מרגישה טוב יותר הבוקר וטרודה פחות בבעיות שונות. אצלך עדיין סוף שבוע, נכון? נצלי אותו כראוי! לא רק בכביסה וסידור הבית.
"קל בטן" הוא כדור ללא מרשם רופא למחושים שונים באזור הבטן. הוא אמור לסייע לכל מצב כמעט, כאבים, בחילה, שלשול, גזים. למרות שלל הפרעותיי עד לפני שנה לא סבלתי כמעט מכאבי בטן או שלשולים, כך שאני די חדשה בשימוש בו. לכאבים ונפיחות הוא עוזר די מהר.
כאן אין חדש, הבטן קצת התבלגנה לי מכל ארוחות סוף השבוע והיום נעבוד על איזון מחדש. אולם, מצב רוחי השתפר מעט ואני מרגישה קצת יותר יציבה ומוסגלת להתמודדות עם אתגרי השבוע. אחד מהם הוא ארגון הפניה לבדיקות נוספות ומשם נראה איך ממשיכים הלאה.
חייבת לשוב לעבודתי, שיהיה לך יום נעים וקל וכתבי בהמשך!

אכן עדיין סופ"ש, ודווקא היום כשאני רוצה לשלוח חבילות לארץ, הדואר סגור....ועדיין לא התרגלתי לתכנן את הדברים כך שיום ראשון הוא מושבת פה. לוקח זמן... לא נורא.
שמחה שעברת את בלאגן הבטן.
ממה מורכב ה"קל בטן"? מוצרים טבעיים? אשמח לשמוע עוד על כך.
טוב הבטן מקרקרת לי ואני הולכת להכין לי מנה של יפה של ברנפלקס....
טוב מתוקה, עבודה נעימה.
ונשתמע.
נשיקות.
בלונדי.

היי אני בהתקף נוראי של כאב ראש
האם משהיא מכירה באיזור בצפון נוירלוג שמקבל במהרה כי יש לי תור רק לעוד שבוע וחצי ואני לא מפסיקה לבכות מכאב נוראי ואני לא רוצה להתאשפז שוב בפנימית עם כול המחלות ששם

רופא מתאים, אך אם כל כך כואב לך אולי תגשי למיון בכל זאת?
החלמה מהירה!

פעם שעבר שההיתי במיון עברתי סבל רב כי אושפזתי למשך שבועים
ועברתי בדיקות נוראיות כמו LP שזה מוח עצם ועוד אין לי כוח לזה אבל הכאב נורא לקחתי כדור חזק מאוד שהיה אמור להעביר את הכאב אבל הוא רק הרגיע אותו מקווה שיעבור
נמאססססססססססססס

יודעת מה זה לסבול ממיגרנות קשות,היו לי כאלו עקב מחלה בימים האחרונים ונדמה כי שום דבר לא עוזר...אני אנסה מחר לסדר לך תור אצל רופא בבי"ח בצפון רק תגידי לי איזה יותר קרוב לך-איזור חיפה או צפונה יותר זיו בצפת וכדו'.אני צריכה לדעת יותר פרטים על הבעיה,ומה יצא בבדיקות מוח העצם שעברת ומה הטיפול שהוצע לך.כי שלומית יקרה אין סיבה שתסבלי ממיגרנות,מיגרנות הם אות לגוף שמשהו לא תקין קורה,בין אם זה מתאונה(אגב כמה זמן חלף מאז??ואיך ואיפה בדיוק נפגעת??)ובין אם זה משהו שהתחיל עכשיו.אי אפשר להשלים עם הכאב אני כ"כ מבינה אותך ואני מקווה שהכדור שלקחת עימעם קצת את תחושת הכאב..
טוב יקירתי כי שאוכל לעזור אשמח אם תתני לי עוד פרטים ואני אבדוק מה אני יכולה לעשות
מאחלת לך המון בריאות
קרן אור

אני גרה באיזור חיפה
ולוקחת פרולול למיגרנה וריזלט בהתקף
התאונה היתה לפני 3 שנים הראש נפגע והראיה
אמא שלי קבעה לי למנהל מחלקת נורלוגיה ברמב"ם לשבוע הבא כי הוא בחופש ויש לי סיוטים מרופאים אחרים
שדקרו אותי 12 פעמים לעשות מוח עצם ולא הצליחו והגיע רופא אחר לאחר יומים ובשניה עשה דרך אגב בדיקה זאת היתה תקינה

ושוחתי אם הרופאת המשפחה שלי היא אמרה שאם לא יעבור עד מחר
עדיף שאני ילך לבית חולים לפחות לראות נירולוג ובמקרה הכי גרוע לסרב לאישפוז כי הכאב שיתק אותי בצורה שלא חוויתי הרבה זמן
איזה רופאים את מכירה באיזור?

אמנם אינני מכירה רופאים באזור שלך, אך אני רוצה להגיד לך שאם את נתקפת שוב בכאב משתק ובלתי נסבל כזה כדאי לך מאד לפנות למיון. האם הכדורים שהרופא רשם לך אינם עוזרים לך? אם לא, אפשר לנסות כדור אחר. אז אם מחר יש לך התקף - פני למיון או שתגיעי לנוירולוג באופן דחוף דרך קופת-החולים שלך כדי לקבל טיפול מועיל.

תרגישי טוב!

כרונית.

כמה טוב שירד החום! וכן, לאנטיביוטיקה אין ספור תופעות לוואי, את עשויה לחוות גם תחושות לא נעימות בבטן. מקווה שהכל יחלוף לו במהרה ותרגישי כמו חדשה ממש!
יום טוב יקירה!

אתן מאמינות שאוגוסט תיכף נגמר????? מדהים איך הזמן טס כש"נהנים"...
מחרתיים ההורים שלי חוזרים. מצד אחד זה הקלה כי זה יוריד ממני הרבה- מסתבר שללכת לסופר/לבשל/לנקות וכו' וכו' יכולים לגזול הרבה זמן ואנרגיות. מצד שני אני קצת עצובה כי נהניתי מהעצמאות המוחלטת , מהשקט בבית (יש לי אח מתוק אבל פרחח בן 5 אז אין שקט כשהוא באזור), מהיכולת לעשות מה שאני רוצה איך שאני רוצה ומתי שאני רוצה בלי לשמוע הערות וכמובן מהאוטו הצמוד:) וגם אני מפחדת מהמריבות עם אמא שבטח יחזרו מתישהו במהלך השבוע... בקיצור הזמן הזה לבד ממש חיזק בי את הרצון לצאת כבר מהבית לדירה משלי/שותפים/מעונות וכו'.
השבוע הקרוב הולך להיות עמוס בטירוף.עוד לא סיימתי את כמות הש"ב הע-צ-ו-מ-ה שקיבלנו, יש לי השבוע 3 פעמים קורס, לקראת חזרת ההורים אני צריכה לסדר את הבית (שזה יראה כאילו באמת היה כאן מסודר ונקי כל הזמן) , למלא את המקרר ולבשל (שיראה כאילו באמת היה כאן אוכל כל הזמן) ולאסוף אותם מנתב"ג. בסופש אמנם לא נחתי (ההיפך הוא הנכון) אבל יצאתי פעמיים עם חברות טובות וניהלנו שיחות נפש עד השעות הקטנות של הלילה, אז אמנם זה גרע מסך שעות השינה אבל זה היה משחרר כזה... אני מקווה שאני יעבור את השבוע ואשאר שפויה בסופו.

ולכן בננות- שיהיה שבוע נעים בריא ורגוע

את נשמעת שפויה ביותר, פשוט עסוקה...
שמחה לשמוע שבילית בסוף השובע, שיחות נפש עם חברות הן לא פחות חשובות ממנוחה, וזו וודאי בחירה בריאה יותר מאשר להשאר בבית במלחמה מול המקרר.
ושוב הפרפקציוניזם - אז יהיה קצת בלאגן בבית, אז מה? הרי לא בדיוק בילית בחודש האחרון כשההורים נסעו. למדת קשה ודאגת לעצמך, וזו עבודה לא קלה. אז שמרי על פרופורציות, סדרי קצת, נקי קצת, ההורים וודאי מצפים מאד לראות אותך ופחות מודאגים ממצב הבית.
היציאה מבית ההורים היא שלב חשוב מאד וגם חיובי, אך אל תמהרי יותר מידי. לא קל שם בחוץ... שכר דירה, שותפים, לנקות-לסדר-לקנות הכל לבד. גם לעצמאות יש מחיר.
בדירת השותפים הראשונה שלי שרר בלאגן תמידי, במקרר היו ירקות רקובים בלבד והתקיימתי בעיקר על take away. זו אכן היתה תקופה די מאושרת אך במהלכה נגררתי במהירות רבה לשטויות שונות שלא ממש הועילו לי.
מה שאני מנסה לומר זה שלעיתים חשוב יותר לקחת עוד קצת זמן להתבגרות, להתייצבות כלכלית, להתארגנות עם מצבים חדשים בחיים כמו לימודים או עבודה מאשר לקפוץ לעצמאות ולחופש.
וכל זאת לא רלוונטי כמובן במידה ופשוט לא טוב לך בבית, ואם גם כך אין לך תמיכה ראויה. מקווה מאד שזה לא המצב!
ערב נפלא יקירה!

אין כמו שיחות נפש עם חברות,חוץ מהפורום כאן,כמה זמן לא היה לי את זה!כמה זה מרגיע ומשחרר ומרגישים פתאום אחרי שהיני דף חדש נפתח והכל חלק ומסודר...ממליצה בטירוף!
מכירה את ההיסטריה לנקות לפני שההורים חוזרים.בתור מי שגדלה בבית להורים חולי ניקיון וסדר,הכל צריך להיות מתוקתק במקום,כל פירור על הריצפה נחשב כאילו היא מזוהמת..בקיצור סיוט.אבל את יודעת מה-זאת הפרעה שלהם!ואנחנו סובלות אותה!
יש משהו מאוד מפתה בלעזוב את הבית ולהיות עצמאיים,אני הירהרתי בזה לפחות פעם ביום בתקופה של המריבות האין סופיות עם הוריי,רציתי רק שקט,בלי לפחד לזוז,בלי לשמוע ביקורת של "ציונים" איך אני ניראת,או צעקות על זה שאני עושה דווקא(השיא היה שאימי חלתה בסרטן והיא זרקה לי ברשעות לפנים שזה בגללי,ובגלל המחלה שלי!אני לא צריכה לספר לך מה זה עשה לי,הייתי אז בת 14 אני חושבת מפוחדת מעצמי ורציתי רק למות) מאז בגרתי והתחתנתי צעיר יחסית רק כדי לברוח.פתאום היה לי קשה,קשה עם כל המטלות,עם ההוצאות,עם להסתדר עם עוד מישהו שמאוד אהבתי אבל בא מבית ומרקע אחר לגמריי-עם הורים מאוד מתירנים,עם בלאגן ולכלוך שחוגג,ופתאום זה היה נראה לי הכי מופרע בעולם.היום אני חולה על הפינה שלי,אין משהו שיכול לקנות את זה!
אני לא יודעת מה טיב היחסים שלך אם אמך,והאם בלי קשר למחלה הוא תמיד היה רעוע,אבל אם את מרגישה שזה מדרדר אותך ולא נותן לך את המנוף אליו את מייחלת תעשי ניסיון לעבור לשקט שלך,למרות שאז צריך להיות מאוד יציבים כדי לא לשקוע לגמרי בתוך המחלה..
בקיצור יקירתי על תעבדי קשה מידי,בואי לבקר בפורום,ואשמח לשמוע עלייך קצת יותר
קרן אור

אכן חושבת עליך ודואגת ושמחה לשמוע כי את כבר מרגשיה קצת יותר טוב בעזרתו של האדוויל החביב עלינו כל כך...
תתחזקי ותשובי אלינו.
אוהבת ושולחת הרבה כוחות, אור ואהבה.
בלונדי.

אני שמחה לשמוע שיש שיפור בהרגשתך. אני מקווה שהסטרפטוקוקוס המנוול לא הצליח לחדור לך לפרקים או ללב (חס וחלילה!) ולא לשום מקום אחר חוץ מלשקדים המודלקים... את מקסימה, יש בך הרבה כוחות ואנרגטיות - רק אלוהים יודע מניין את לוקחת את כל זה...

ואני מזדהה אתך לחלוטין - גם אני שונאת להתאשפז ומעדיפה לראות את הקבר ולא את שערי בית-החולים. מכל מקום, אני מקווה שמצבך יוסיף להשתפר ושתתגברי על הפולש הארור הזה כמה שיותר מהר!

באשר לפרפקציוניזם שלך - מה שכתבת אינו מפליא אותי, ואני חושבת שהורייך, כמו הרבה הורים אחרים (אהמ...), עשו טעות בכך ש"לחצו אותך אל הקיר" באשר לציפיותיהם מהישגייך, למרות שכוונתם בסך הכל היתה טובה. ובכל זאת, אני חושבת שהתכונה/הנטיה הפרקפקציוניסטית תלויה יותר באופי הבסיסי ופחות בלחץ הסביבתי. אני, בכל אופן, לא תופסת מעצמי פרפקציוניסטית במיוחד, אם כי יש כאלה שיחלקו עלי כאן...

ואת - תדאגי עכשיו לעצמך ואל תחשבי על העבודה! אמנם קל לדבר, אבל תנסי. כעת יש לך שבוע לאושש את עצמך, אז השתדלי לנוח הרבה, לשתות מספיק (כשיש חום גבוה מאבדים למעלה משלושה ליטר מים ביום - כך אמר לי הרופא שהוזעק למיטתי הקודחת מחום לפני כחצי שנה) ולאכול דברים מזינים.

לילה טוב, שבוע טוב והמון בריאות!!!!

כרונית.

אני מקווה שבשעה שאת תכנסי כאן לפורום אני לא אהיה בחלום השביעי שלי..אבל רציתי להגיד תודה על הדאגה,אני מאוד מעריכה את זה,ואת התשובות המדהימות שאת נותנת כאן לבנות מניסיונך..
אני אגיד לך מאיפה אני לוקחת את כל האנרגיות-אני פשוט הייתי כ"כ למטה בתחתית ראיתי את המוות כמה פעמים(אירועי לב..),והבנתי שיש לי שתי אופציות-או שאני מתה או שאני מרימה את עצמי,וחיה,אבל באמת.כשאתה למטה אתה יכול רק לעלות.ואני תמיד זוכרת איפה הייתי,ולאן אני לא רוצה לחזור,זה מניע אותי.ביזבזתי כ"כ הרבה אנרגיות חיוביות בלהיות חולה,והיום למדתי שאפשר לגעת באנשים,לעזור,לעשות משהו חיובי שיתן לי לחייך כל בוקר מחדש,ומצאתי.מצאתי את הפורום והבנות המדהימות בכאן,הכרתי אנשים מדהימים שלא נתתי להם להתקרב אליי קודם(כי פחדתי שיפגעו בי),אני מאמינה שכשאתה עושה מה שאתה אוהב אתה מתמלא אנרגטית.זה לקח לי זמן להגיע למקום הזה,וכששואלים אותי היכן אני רוצה להיות בעוד 10 שנים מופתעים לשמוע שאני לא רוצה לשנות כלום,אני לא רוצה להיות עשירה(לא שזה יזיק לי כמובן..),אני רוצה להיות במקום שטוב לי,להיות מאושרת כל התפאורה מסביב לא מעניינת אותי ומצידי יכולה להתחלף כל הזמן.הפסקתי לפחד משינויים והבנתי שזה המנוף והידע הכי חשוב שלמדתי בחיים.פחד משתק אותנו,מונע מאיתנו להגיע לאן שאנחנו רוצים להגיע,ואני מאמינה שאין דבר גישמי שאתה רוצה ולא יכול.
טוב את בטח קוראת את זה בשעת לילה מאוחרת לא אתיש אותך עם הפילוסופיה שלי...
תודה כרונית ושאשמח לשמוע ממך.

איזה סטרפטקוק אלים תפסת לך...

עצוב לי שעוברת עלייך תקופה קשה, מקווה שהכל ייפתר או ישתפר בקרוב. הגישה שלך לנפילה הקטנה נפלאה בעיני - לא נורא, קרה, נמשיך הלאה במאמצים. אני עדיין כל כך מפחדת שנפילה אחת תוביל אותי אלף צעדים אחורה. כל הזמן "על המשמר", מעייף מאד.
מקווה שמלבד זאת עובר עלייך סוף שבוע נעים. האוויר הקריר וודאי מסייע לשיפור מצב רוחך.
כבר הבנתי שאינך חובבת פעילות גופנית, אך אני בכל זאת ממליצה בחום. כל סוג של פעילות, לאו דווקא משהו מחטב/מעצב/שורף קלוריות. עבורי, ספורט (רגוע ועדין יחסית) הוא הדבר היחיד שמאפשר לי לברוח קצת מעצמי, להתנתק מהמחשבות, מהלחצים והבעיות, מבלי להזיק לעצמי בשום צורה. ובאופן מוזר, מעולם לא התמכרתי לשום סוג של פעילות גופנית, כך שאפשר לומר שזה הדבר היחיד הבריא שאני מתמידה בו כבר כמה שנים. והליכות עם מוזיקה הן תמיד דבר נפלא ומרגיע! אז צאי לסיבוב!
להתראות בקרוב, שלי.

את אכן מקסימה אמיתית.
תודה.
כן, אני יודעת כמה טוב עושה פעילות גופנית למוח, מספקת לו קצת סרוטונין וממריצה הכל, ובמיוחד טובה למערכת העיכול העצלה שלי.
ואין כמו טיול בטבע, באוויר הקריר והיפה פה, את צודקת. אני משתדלת לעשות זאת, ולגבור על הפדלאות המאפיינת אותי.
אני לא כל כך מרגישה טוב היום, פיזית. עייפה מאוד וחלשה. אבל אולי אצא עוד מעט קצת לנשון אוויר צח.
כן, אין זכר לבולמוס של אתמול. ותאמיני לי, את תצליחי להיות חזקה ולא ליפול מבולמוס לבולמוס. את פשוט תיזכרי כמה זה נורא וכמה רע זה עושה לך, ולא תרצי להכנס לזה שוב. הריח, הטעם, הכאבים והחולשה שזה מביא...פשוט לא עושה חשק לשוב לזה.
מקווה שיש לך יום נעים.
נשיקות יקירה.
בלונדי.

איך עברה עלייך השבת? מקווה שרק בנעימים ובחיוביים... לגבי קורות האתמול - לדעתי לא נורא בכלל שלקחת "קל-בטן". בסך הכל הרגשת רע וזה הקל עלייך, והכי חשוב - זה הרחיק ממך את אופציית ההקאה שזה כשלעצמו מספיק במצבך. אל תשכחי שאת די "טריה" בגמילה מהקאות שהן הפתרון הכי קל וזמין, ובואי נאמר שכל מה שירחיק ממך את הסכנה הזו בשלב זה יהיה מבורך.

עצות? כשאני מרגישה שהגזמתי אני שותה קפה (נס קפה, יותר נכון) ולפעמים יוצאת החוצה לסיבוב קליל, סתם כדי לשאוף אוויר "צח" (אי אפשר לדבר על אוויר צח כשאת גרה בעיר) ו"להוריד" את האוכל. האמת היא שהיום זה לא קורה לי הרבה כי אני מאד קשובה לתגובות של הגוף שלי. וגם את, עם הזמן, תרגישי מתי את צריכה לעצור, ואכן תעצרי שם. הכל עניין של תרגול ולמידה מחדש.

שבוע טוב מתוקה!

כרונית.

מה שלומך בלילו של יום? רווח לי לקרוא שעבר עלייך יום רגוע יותר. הצדק אתך - הבולמיה היא נוראית וצריך הרבה כוחות כדי להילחם בה. ויש בך הכוחות האלה! גם אם יש נפילות - לא התהפך העולם, ולמחרת קמים וממשיכים הלאה כאילו לא קרה דבר. וחוץ מזה, אני מקווה שהעניינים הבוערים בארץ יסתדרו על הצד הטוב ביותר כמה שיותר מהר ושתחזרי לשגרה רגועה יותר.

אגב, דיברתן למטה על ספרים. אשמח לקבל המלצות על ספרים טובים, אבל בחייאת - רק בעברית...

מתוקה, אני מאחלת לך לילה טוב ושבוע מאיר!

כרונית.

לילה טוב לך ציפור לילית.
איפה את? טוב אני מקווה שכבר ישנה מזמן.
אני בסדר גמור.
היום הרגשתי חלשה ועייפה משום מה...אז רבצתי לי במיטה עם הספר ואפילו צפינו כעת בסרט. ואני ממש שונאת סרטים!!!
אז היה יום רגוע של מנוחה.
לגבי העניינים בארץ- כלום לא הולך להסתדר בקרוב ואני מנסה לחזור לשגרה שלי ולדאוג כמה שפחות. הרי אין הרבה לעשות מכאן.
כן דיברנו על ספרים... אני חולת ספרים. לא יכולה לחיות בלעדיהם.
אז דבר ראשון, אם את אוהבת בעלי חיים, אני ממליצה בחום על הספר "מארלי ואני". קראתי אותו באנגלית, אך ראיתי שהוא תורגם גם לעברית. זהו ספר מקסים וחמוד, חובה לכל אוהבי הכלבים.
ואם לא... אני אנסה לחשוב על אילו ספרים טובים אני יכולה להמליץ לך. רוב הספרים שלי נשארו בארץ, ויש ביניהם ספרים מאוד טובים.
אה, נזכרתי בספר טוב. הוא נקרא "אל תזוזי". לא זוכרת את שם הסופר.
אני אנסה להזכר בעוד.. אבל כמובן שטעם וריח משתנים אצל כל אדם, ולכן אני לא בטוחה שיש לנו אותו טעם בספרים.
בכל מקרה נסי לחפש באינטרנט על הספרים שאמרתי ותראי אם הם נראים לך...
איך הייתה השבת שלך?
אני מקווה שעברה בשלום והכל בסדר איתך.
אני אעבור כעת על האי מיילים שלי ואלך לכיוון חדר השינה, לקרוא בספר המרתק שלי ולהירדם לאט לאט...
שיהיה לך לילה טוב וחלומות פז.
נשיקות.
בלונדי.