פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

שלום רב,לפני כשבועיים חטפתי לראשונה בחיי התקף חרדה..זה היה הסיוט של החיים קיבלתי את ההתקף בצורה קשה ואת כל הסיפטומים עברתי זה השפיע עליי מאוד ..מאז יש לי פחדים,סיוטים שיקרה לי משהו דומה.אני לא יוצאת מההית אני מלווה בפחדים כל פעם מפחידים אותי שזה עלול להיות בבית חולים פסיכיאטרי וזה עוד יותר מכניס אותי לחרדות.אני כל הזמן חושבת שמשהו רע יקרה לי ואני ימות .זה מתסכל אותי מוציא אותי מכלל תפקוד היום יום ובעיקר משפיע על החיים האישיים שלי עם החבר.תעזרו לי:(

שלום , אני בן 20 וחצי (עדיין צעיר ,אני יודע :) ) ואני נתקל בבעיות מסוימות כשמתחיל קשר או אפילו רעיון של קשר עם מישהי , אלא אם כן היא יפה בצורה יוצאת דופן או ממש ייחודית אני נהיה אדיש ממש מהר לנושא , אני לא מתלהב להחזיר לה הודעות או ליזום הודעות בעצמי , ואני נותן לקשר להעלם , האדישות מובילה גם לכך שאני לא מנסה אפילו להוביל את זה ל"סטוץ" כי הדבר נראה בעיניי חסר תועלת. הבחורה היחידה שרציתי להכנס איתה לקשר\התאהבתי בה הייתה נורא בעייתית ודי פגעה בי .. עלתה בראשי האופציה שאולי אני הומוסקסואל ,אבל האופציה נפסלה יחסית מהר כי הרעיון עצמו די מגעיל אותי ואני ממש לא נמשך לגברים . אולי אני סובל מחרדה כלשהי , מדוע אני נהיה אדיש כ"כ מהר לדברים שהם לא מלהיבים בצורה יוצאת דופן מהתחלה? תודה :)

אני בת 45. בשנה האחרונה אני נתקלת בתופעות גופניות לא נעימות גלי חום, עייפות קשה,מועקה,כאבים פיזים ברגלים ובגב, יש לי מחזור סדיר פחות או יותר. הלכתי לרופאה לבקש בדיקות. היא בדקה אותי וגילתה שהכל תקין בבדיקות דם ושתן. היא טוענת שאלה סימנים לחרדות. אני בטיפול של פרחי באך כבר 8 שנים (מטפלת בעצמי ונהנית מהתוצאות). בשנה האחרונה התחלתי לקחת רמיפמין כי חשבתי שהסימנים מעידים על גיל המעבר. אני לא אדם פחדן אפילו ההיפך. ובחיים שלי לא חוויתי כמעט חרדות או ממש פחדים ממשהו. יכול להיות שאלה חרדות כמו שהיא טוענת? יכול להיות שחרדה היא כל כך מוסווית שמרגישים אותה בגוף יותר מאשר בנפש? אולי חרדות קיומיות? יש לי בעיות כלכליות שלפעמים מעיקות עלי. יכול להיות שהכוחוש ( העשב) מהרמיפמין גורם להרגשה הזו? מחפשת קצה חוט...

שלום אני בת 38 וסובלת מחרדות בנסיעה וטיסה כבר 12 שנים. כבר הייתי אצל 2 מטפלים ולקחתי ציפרמיל במשך 7 שנים וכלום לא עובד . אחותי גרה בארצות הברית ואין לי שום יכולת לסוע אליה או לשדה התעופה........חיפשתי ברשת תגובות של אנשים שהיה להם משהו כזה זה עבר להם, ולא מצאתי כאלה. שאלתי היא האם להתיאש ולחפש את הדברים הטובים האחרים שנשארו לי. או שאולי יש עוד משהו שלא ניסיתי......ובבקשה בלי פרחי בך דיקור ושטויות. סוף שבוע נעים, המפוחדת.

היי בוקר טוב.. אני ממש מקווה שהתשובות שלכם יהיו חיוביות.. אז ככה ... אני בחור בן 25 שסובל מחרדות וחוסר מצב רוח מאז גיל 18 בעקבות משהו מפחיד שהיה לאחי- יש לי חברה כבר 9 חודשים אוהבת מאוד ועבודה נפלאה מאז השתמשתי בסרוקסט והייתה אף תקופה שבמשך שנתיים לא הייתה לי אף חרדה אבל היום בעקבות שאבי חלה החרדות חזרו לי, ואף התחלתי לחשוב על מצבו של אחי שהיה לו בעבר. (אחי היה מטופל בזיפרקסה והוא היה מדמיין וחושב שכאילו הוא רואה דברים וכו.. והיו לו עוד דברים שאני לא כ"כ זוכר או יודע. לילה אחד התחלתי לחשוב על מה שהיה לו וזה קצת הפחיד אותי שמא זה יהיה גם לי ובוקר אחריי זה התעוררתי עם חרדה שאני כאילו רואה או מדמיין דברים וזה ממש מלווה אותי כבר שבוע.. כל חלקיק אבק אני ישר בודק אם זה אבק או משהו שדימיינתי זה מגיע למצב שאני לפעמים בטוח שראיתי משהו עף באוויר למרות שאין שם דבר גם כשאני מנסה להתרכז במשהו אחר הראש שלי חושב או מראה כאילו היה משהו שהתעופף למרות שלא היה שם כלום. וזה ממש ממש מפחיד כל היום אני עסוק רק בזה אני פוחד שאני אתקע עם זה לכל החיים וזה יחמיר. ושמשהו איתי לא בסדר כי אני תמיד מדמיין את זה אני מטופל אצל פסיכיאטר מאז גיל 18 והוא המליץ לי לפני חודש להפסיק עם הסרוקסט בהדרגה כין אין לה יעילות. (אני לוקח לוריוואן אחד לכמה ימים ) אשמח לקבל ממכם חוות דעת האם זה באמת החרדה והפחד בגלל מה שהיה לאחי או שמצבי באמת לא טוב . **לפעמים כשאני עסוק אז המחשבות או הדימיונות האלו פוחתים ואף לא מופיעים אבל הם ממש כל היום הדימיונות הללו - וזה מצליח להפחיד אותי נורא אני בד"כ אדם מצחיק צוחק ואוהב ולא אחד שנשבר מהר .. אבל לפעמים זה גובר עליי בכל מקרה אשמח לחוות דעת ממכם סופש מהנה

שלום רב, אני בחור די צעיר, 23 עוד מעט ורציתי להתייעץ איתכם בנוגע להרהורים שעוברים לי בראש לאחרונה.אני חושב על אם וכאשר יהיו לילדים, איך אני אנהג איתם, בעיקר באיזו מידת דאגה עלי להתייחס כלפיהם, היכן הגבולות שלי ושלהם. למרות שאני עוד צעיר ומאמין שיש עוד זמן, המחשבות הללו נמצאות לי בראש..אינני חרד לכך, רק חושב על איך אני אתמודד... כיצד אתם יכולים לייעץ לי?ומה המלצתכם? תודה.

אני מקווה שזה הפורום המתאים. בבקשה קרא עד הסוף. היום מספר פעמים שקמתי בלילה (ממש מעט בערך 3 בכול החיים) ש'שחכתי לנשום' והתעוררתי כדי לנשום את האוויר (כנראה נשימותיי היו קצרות מדי). בגלל הפחד הזה שזה ימשיך עכשיו כבר יומיים , ברגע שאני נזכרת בזה פתאום אני 'צריכה לנשום בכוחות עצמי' כי 'אין לי כוח לנשום נשימות עמוקות' זאת אומרת יש לי פחד שמה שהיה ליבלילה יהיה גם ביום, אני לא רוצה להתחיל להתעסק עם כול הרפואה של זה כי ייתכן שזה הכול פסיכולוגי היות וזה התחיל בדיוק כשהתלחתי לפחד מזה, והרי כשאני 'שוחכת מזה' במהלך היום , הנשימה היא רגילה ונורמלית ואני 'לא שוכחת לנשום'. רציתי רק לדעת אילו תרגילים או מחשבות אפשר לנסות, אולי לנשום עמוק בכוונה או מה, כי במאת עדיף קודם לשכוח מזה ורק אם זה מפריע לגשת לרופא.

שלום לך ד"ר יש לי שאלה והיא קצת ארוכה.אני נשואה פלוס 2 ילדים הקטנה שלי בת 11 היום.לפני 4 שנים ביתי חטפה את מחלת האפילפסיה בפיתאומיות.קיבלנו את זה מאד קשה ניכנסתי לבועה כזאת של פחדים שפתאום היא לא תקבל עוד התקף .אני קופצת מכל צעקה מכל בכי ברחוב אני אפילו נבהלת.לא אמרתי שהיום היא מטופלת בתרופות ששנה כמעט היא בלי התקפים.האמת לא טיפלתי בפחדים שלי .הפחדים התחילו מהמקרה הראשון של הילדה שהוא היה מאד קשה.לא היתיחסתי לעצמי בכלל.בעלי לעומתי קיבל את זה מאד קשה והיצטרך כדורים.ויפאקס.ונילה.משהו כזה.הוא קיבל את זה ממש קשה היו לו דמעות בכי בלי הפסקה וממש דיכאון.היום ברוך השם הוא יותר טוב.מה שקרה לי השבוע אני ובעלי היה לנו ריב כמו לכל זוג נשוי ריב שעבר אחרי יום.למחרת קמתי בבוקר ודיברתי אם בעלי ופתאום התחלתי להוריד דמעות וממש לבכות זה נמשך כל היום אם מי שדיברתי התחלתי לבכות לו ואני לא יודעת אפילו למה.הרגשתי כאבים בגוף וכאבי גב והרגשתי שאין לי כוח לעשות כלום.ישנתי בלילה טוב וקמתי למחרת כאילו כלום לא קרה לא בכי ולא כלום .השאלה שלי למה זה קרה לי ואיך זה פתאום עבר .?ומה זה היה?אשמח אם תענו לי ושיהיה יום טוב וחג שמח.

האם עקב הציפרלקס נגרמות סחרחורות קשום אפשר לקחת אקמול ואפילו מראש לפני בליעת כול כדור?

יש תרופה טבעית נגד חרדות שנקראת "רמוטיב" אני נוטל אותה כבר שלוש וחצי חודשיםהיא עזרה לי והרורידה את רמת ההתקפים אבל לא העלימה לגמרי האם זה אומר שמיציתי את התרופה והיא לא יכולה לעזור לי עוד?להחליף לתרופה אחרת או שההשפעת התרופה לוקחת זמן ארוך יותר?האם התרופה הנ"ל או קלונקס מפריעים לתיפקוד המיני? תודה מראש. עוד שאלה:האם הרגשה כמין דיגדוג בחזה(לא כאב) זה גם חלק מהחרדות?

יש לי בראש רק פיסה של זיכרון רק הבזק קצר של תמונה. אני חושבת שקרה לי משהו בילדות אבל דחקתי זאת כ"כ שאני שנים כבר לא מצליחה להיזכר ,ואיך אני יודעת שקרה משהו. א-נזכרתי בזה רק לפני כמה שנים שעברתי ליד המקום שבו "קרה הדבר",לא שזאת הייתה הפעם הראשונה שעברתי שם אלא הייתי בדיוק איפה שהייתי-בנקודה עצמה. ב- מאז ומתמיד הייתה לי הרגשה רעה שעברתי שם,ולא ידעתי איך להסביר זאת עד שנזכרתי בתמונה. איך אני יכולה לגרום לעצמי להיזכר לגמרי במקרה,שנים אני חושבת מה זה יכול להיות ,ויש לי חשש גדול למה שזה יוביל. אני מאוד מעוניינת בזה (ליזכר) כי זה יכול להסביר לי את הפחד ממין ,סלידה ממגע אנושי והקשיים שיש לי בליצור קשרים חברתיים ארוכים וקשרים כלל עם שני המינים ,אני בן אדם לא חברתי כלל וכל זה החל בתקופה, שקרה לי "הדבר " הזה. זה יעזור להבין את החידה הגדולה שיש לי בחיי,אני.

שלום דוקטור, אני כבר מזה כמה ימים מנסה להשיג אותך בטלפון כדי לקבוע עמך פגישה ואינך עונה לטלפון... מחר אנסה שוב (יום ראשון); מקווה שתהיה זמין.

שלום, אני בן 29, סובל מחרדה חברתית מסוימת, שהביטוי הכי מציק שלה הוא ביחסים עם נשים. עד גיל מאוחר לא היה לי כל קשר זוגי. עם השנים עבדתי על זה לפי מיטב התורה של הטיפול הקוגניטיבי- ההתנהגותי, שעליה למדתי מספרים ואני חסיד גדול שלה. הגעתי להישגים נאים (בעיני) בכך שאני כבר לא חרד מדי מהדייט הראשון ואף יצרתי קשר עם בחורה אחת, בגיל 27, איתה יצאתי במשך חודש. הקשר ההוא נכשל מכמה סיבות, אבל הסיבה העיקרית היא הפחד שלי מיחסי מין. בכל אופן, למרות שהתגברתי על כמה מחסומים, הפחד מסקס נותר. אני יודע שפחד מתפקוד ומדחייה בעקבות זאת הוא בעיה נפוצה אבל, למיטב הבנתי, הפחד הזה מוצדק כי הוא יכול "לפוצץ" מערכת יחסים טובה, וביחד עם זה גם להוריד לי את הבטחון ביכולות של עצמי. ההרגשה שלי עכשיו היא שאם אפתח בעוד קשר, מהר מאד אגיע לאותה סיטואציה, והכשלון יבוא בעקבותיה. לכן, אני מחפש היום כלים ורעיונות וכל דבר שיכול לחזק אותי ולשפר את הסיכויים שלי לבנות מערכת יחסים זוגית נורמאלית שכוללת גם סקס וגם את כל השאר. השאלה שלי תיכף תגיע. כפי שאמרתי, אני מאמין גדול בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, שכבר הוכיח את עצמו בעבר. אחד מעיקריו הוא תרגול החשפות. לפי העקרון הזה, החלטתי שהדרך להתקדם זה ללכת פעם או כמה פעמים לנערת ליווי. אני יודע שזה לא אותו דבר כמו סקס בין בני זוג אבל זה לדעתי מדמה את הענין ויכול להוריד לי את רמת החרדה מהנושא. אני רוצה שסקס יהפוך בעיני לדבר כייפי ומוכר במקום דבר מפחיד. אני חושב שהסכנה העיקרית בנערות ליווי היא שאני אראה את הסקס כדבר מיכאני וסתמי ובכך אזיק ליחסים הזוגיים. עם זאת, בשלב זה בחיים, עדיף לדעתי סקס מיכאני וסתמי מאשר מפחיד ובלתי מושג. למרות כל מני פחדים ולבטים, באמת הלכתי אל נערת ליווי לפני כשבוע. סיכומו של דבר הוא שאני לא מרגיש שזה פתר לי את הבעיה אבל אני באמת חושב שאם אתמיד (כמה שזה נשמע מצחיק!), אני באמת אחשוש מזה פחות. אם כן, השאלה שלי אם מה שאני עושה הגיוני לדעתכם. אני מניח שתאמרו שהכי כדאי ללכת לטיפול פסיכולוגי. אני לא חולק על זה, וגם הייתי אצל פסיכולוג בעבר (3 פגישות), ואני לא פוסל את זה לעתיד. יחד עם זאת, אני סקרן לשמוע את דעתכם על הענין עצמו.

שלום רב, איני יודעת אם זהו המקום לקבל תשובה על שאלתי, אך אכתוב אותה בכל זאת: בתי, בת 9, מתעוררת מדי פעם מ"חלומות רעים". בלילה האחרון התעוררה בבעתה מחלום שבו לדבריה "אחת מהחברות שלי נגעה לי בפיפי". לא ניתן היה להרגיע אותה אלא לשכב לצידה, לחבק אותה ולנסות להרגיעה. במשך השעתיים הללו, עד שסוף סוף נרדמה, ניסיתי לברר איתה אם קרה לה משהו לא נעים. האם מישהו נגע בה בניגוד לרצונה? האם גלשה באינטרנט לאתרים פורנוגרפיים (שאלתי אם ראתה באינטרנט אתרים עם אנשים עירומים), האם מישהו "הציץ" כשהיתה בשירותים בבית הספר וכו'. לכל השאלות ענתה בשלילה, פרט לשאלה שלעיתים ישנם ילדים בבית הספר שמנסים להציץ לילדים אחרים שמתפנים בשירותים, אבל, היא לא חוותה חוויה כזו. הלילה, כשהשכבתי אותה לישון, היא ממש פחדה שהחלום הרע הזה יחזור, ושוב, מישהו יגע בה באיברים מוצנעים. האם יש כאן מקום לבירור מעמיק יותר - הכוונה לפסיכולוג?האם לדעתך חוותה איזושהיא התעללות מינית? האם זה חלק מהתפתחות של סקרנות נורמטיבית לגבי המיניות ( עדיין לא מגלה סימני בגרות מינית)? תודה על תשובתך.

שלום, מאז ומתמיד היה לי לחץ רב מלימודים ומבחנים, עד כדי כך שהייתי מנוטרל לגמרי, ולא מוכן לעשות שום דבר עד לסיום מטלות הלימודים. כיום הלחץ נשאר אך במקום לעשות ישר את המטלות אני דוחה אותן עד לרגע האחרון ופעמים רבות אף מוותר לעצמי ולא עושה אותן.... אני מרגיש עצלן, ואני כועס על עצמי. הלחץ אינו קל ואף מביא לעיתים לסף דיכאון קל... מה עליי לעשות? האם זה כתוצאה של טראומה ישנה? או האם זה חקוק כתכונת אופי אצלי? והכי חשוב, האם יש דרך להרגע?